אמא יקרה
אודה לך מאוד אם תוכלי להקדיש כמה דקות לענות על שאלון בנושא הורות ואיכות השינה של הילד לצורך עבודה סמינריונית. השאלון מיועד לאימהות לילדים בגיל 3-5, הוא אנונימי לחלוטין וניתן להפסיק בכל שלב.
קישור לשאלון:
המון המון תודה!!!
תהילה
אימהות יקרות לילדים בגילאי 3-5, זקוקה לעזרהתהילה950
עניתיrivki
תודה רבה!תהילה950
עניתי, כמה הערותאמא מסורה
יש משהו שמצריך תיקון
בדף השני יש שאלה על התעוררות באמצע הלילה, סימנתי את האפשרות לא מתעורר
בשאלה אח"כ כתוב אם מתעורר כמה זמן לוקח להירדם. ילד שלא מתעורר לא זקוק להרדמות אבל זו שאלת חובה ויש שם רק אופציות של זמן בדקות.
צריך להוסיף שם "לא רלוונטי", כמו שהיה בשאלה אחרת.
וגם היה יעיל יותר אם בשאלה על שעת הרדמות תהיה בחירה של כמה זמן מרגע ההשכבה נרדם פחות מ-10 דקות/ 10-20 דקות וכו' כמו שמופיע בשאלה על הירדמות חוזרת ולא שצריך להוסיף באופן ידני
תודה רבה! תיקנתי 
תהילה950אחרונה
לחמי הלא כלכך יקר.אנונימי (פותח)
כבר הרבה זמן שאני מרגישה מוטרדת.
כבר כמה וכמה פעמים הרגשתי מוזר להיות איתך לבד בחדר.
הפתיחות שלך בשיחות שלפעמים עוברות את גבול הטעם הטוב ואת גדרי הצניעות.
אולי אתה לא שם לב.
אבל אני מפוחדת.
נגעלת.
כועסת.
מדוכאת.
רע לי בזמן הביקורים אצלכם.
למה שאלת אותי יום לאחר החתונה אם הכל היה בסדר בליל כלולות?
התביישתי ונבהלתי ממך.
למה אתה טורח לשאול כל חודש אם אני בהריון.
למה כשיש לי דלקת אתה חייב לדבר על זה! ועל אישות.
למה אתה מתערב לנו בחיים.
למה אתה לא מעיר לבנות שלך שישבו בצורה צנועה על הספה וישימו לב שהחצאית מונחת ומכסה.
למה אתה מזלזל כלכך באשתך!
היא חלצה לאחר החתונה ובמשך שנים טיפלה בך ובילדים באהבה
הרגשתי שאתה מקנא בבן שלך.
מקנא שיש לו חיים מלאי אהבה.
אישה צעירה ואנרגטית.
ועכשיו אני חולה. לא רוצה לחלות!!! רוצה לחיות רחוק ממך.
אנחנו אפילו לא יודעים אם זאת המחלה הקשה ומפחידה הזאת.
אבל כואב לי בנפש.
כבר כמה חודשים.
בגללך.
אני מפחדת ממך.
לא נגעת בי.
לא התקרבת בצורה חשודה.
אבל אתה גורם לי להרגיש מוזר.
הבן שלך הוא בעלי ומה שקורה בנינו זה קודש קודשים.
אל תנסה להכנס לנו לחיים הפרטיים.
אני לא עול! נישואים זה ברכה.
זה שאתה רוצה להתגרש לא אומר שאתה צריך לגרור גם את הבן שלך.
די די די די די כבר! לא רוצה שתתערב לנו יותר.
אין לי סרטן אין לי!
יש לי פחד ממך אתה הסרטן שלי.
רוצה לברוח מהמשפחה שלכם אבל אוהבת את בעלי.
לא רוצה שהוא ילמד ממך!
רוצה שקט...
רוצה בריאות...
רוצה לצחוק ולא למות.
כבר כמה וכמה פעמים הרגשתי מוזר להיות איתך לבד בחדר.
הפתיחות שלך בשיחות שלפעמים עוברות את גבול הטעם הטוב ואת גדרי הצניעות.
אולי אתה לא שם לב.
אבל אני מפוחדת.
נגעלת.
כועסת.
מדוכאת.
רע לי בזמן הביקורים אצלכם.
למה שאלת אותי יום לאחר החתונה אם הכל היה בסדר בליל כלולות?
התביישתי ונבהלתי ממך.
למה אתה טורח לשאול כל חודש אם אני בהריון.
למה כשיש לי דלקת אתה חייב לדבר על זה! ועל אישות.
למה אתה מתערב לנו בחיים.
למה אתה לא מעיר לבנות שלך שישבו בצורה צנועה על הספה וישימו לב שהחצאית מונחת ומכסה.
למה אתה מזלזל כלכך באשתך!
היא חלצה לאחר החתונה ובמשך שנים טיפלה בך ובילדים באהבה
הרגשתי שאתה מקנא בבן שלך.
מקנא שיש לו חיים מלאי אהבה.
אישה צעירה ואנרגטית.
ועכשיו אני חולה. לא רוצה לחלות!!! רוצה לחיות רחוק ממך.
אנחנו אפילו לא יודעים אם זאת המחלה הקשה ומפחידה הזאת.
אבל כואב לי בנפש.
כבר כמה חודשים.
בגללך.
אני מפחדת ממך.
לא נגעת בי.
לא התקרבת בצורה חשודה.
אבל אתה גורם לי להרגיש מוזר.
הבן שלך הוא בעלי ומה שקורה בנינו זה קודש קודשים.
אל תנסה להכנס לנו לחיים הפרטיים.
אני לא עול! נישואים זה ברכה.
זה שאתה רוצה להתגרש לא אומר שאתה צריך לגרור גם את הבן שלך.
די די די די די כבר! לא רוצה שתתערב לנו יותר.
אין לי סרטן אין לי!
יש לי פחד ממך אתה הסרטן שלי.
רוצה לברוח מהמשפחה שלכם אבל אוהבת את בעלי.
לא רוצה שהוא ילמד ממך!
רוצה שקט...
רוצה בריאות...
רוצה לצחוק ולא למות.
הוא יודע הכל ומתעלםאנונימי (פותח)
הוא נהפך לפקעת עצבים מאז החתונה.
רוצה הריון...
כל המשפחה שלו מדברת על זה שאני חולה.
ושנפל עליו תיק...
אנחנו נשואים רק 8 חודשים.
אני חלשה מאז החתונה.
אני רוצה לחיות ולהביע דעה.
זה לא ישנה את הדעה שלו.
הוא לא מאמין שהמשפחה שלו נגדי.
אחיות שלו רווקות ומקנאות.
גם הרב שלו בצד שלי.
אבל הוא מבחינתו אומר שנתרחק מהם וזה לא קורה.
אני חזקה ואני אנצח הכל, אני אקום על הרגליים
אסור לי להכנע לזה.
אני בדיכאון כבר כמה חודשים.
הוא טוב אלי ודואג לי.
אבל אבא שלו הורס לי.
גם בליל טבילה אני מפחדת שהוא יגלה שהלכתי.
אני יודעת שאת זה בעלי שומר בסוד אבל יש לי פחד שאולי בטעות זה יפלט לו.
אני מרגישה שאבא שלו חושב על הבינו לבינה שלנו.
זאת התחושה שלי כשהוא שואל אותו למה הוא לא הגיע לבית כנסת בבוקר של שבת ואם היה לו קשה להרדם.
אני נגעלת ממנו.
אבא שלי זצ"ל מעולם לא התנהג כך ואני מרגישה יתומה יותר מאז החתונה.
הוא ואבא שלו והקשר החולני והתלותי שלהם אחד בשני.
רוצה הריון...
כל המשפחה שלו מדברת על זה שאני חולה.
ושנפל עליו תיק...
אנחנו נשואים רק 8 חודשים.
אני חלשה מאז החתונה.
אני רוצה לחיות ולהביע דעה.
זה לא ישנה את הדעה שלו.
הוא לא מאמין שהמשפחה שלו נגדי.
אחיות שלו רווקות ומקנאות.
גם הרב שלו בצד שלי.
אבל הוא מבחינתו אומר שנתרחק מהם וזה לא קורה.
אני חזקה ואני אנצח הכל, אני אקום על הרגליים
אסור לי להכנע לזה.
אני בדיכאון כבר כמה חודשים.
הוא טוב אלי ודואג לי.
אבל אבא שלו הורס לי.
גם בליל טבילה אני מפחדת שהוא יגלה שהלכתי.
אני יודעת שאת זה בעלי שומר בסוד אבל יש לי פחד שאולי בטעות זה יפלט לו.
אני מרגישה שאבא שלו חושב על הבינו לבינה שלנו.
זאת התחושה שלי כשהוא שואל אותו למה הוא לא הגיע לבית כנסת בבוקר של שבת ואם היה לו קשה להרדם.
אני נגעלת ממנו.
אבא שלי זצ"ל מעולם לא התנהג כך ואני מרגישה יתומה יותר מאז החתונה.
הוא ואבא שלו והקשר החולני והתלותי שלהם אחד בשני.
המון כוחות ורפואה שלמה!rivki
אתם בבית שלכם עכשיו? אז תתרכזי בבריאות שלך! אין לך מה לפחד מעין הרע והקנאה של חמותך. אל תקדישי לזה מחשבה בכלל, תטפלי בעצמך!
לא חמותי היא הבעיהאנונימי (פותח)
אלא האחיות והאבא...
חמותי סבלה מהם ואני מרגישה הזדהות איתה.
לא רק זה את ציינת את עניין עין הרעה.
הלכתי לרבנית שראתה בעופרת שמדברים עלי
ומלא חיות ושיניים משהו מפחיד.
אני לא מאמינה בזה אבל גם לא מתעלמת שקנאה קיימת.
אוי לנו שחטאנו ככה וחרב המקדש!
במקום לשמוח שאחיהם נשוי ומאושר הם עסוקים בלדבר עליו ועלי.
הבית שלי קרוב אליהם, עברתי לשכונה שלהם והם אפילו לא טרחו לבוא לכאן.
רק כשהמצב החמיר...
אני חייבת לחיות חייבת!!! אסור לי לפחד מבשר ודם.
תתפללו עליי אני חייבת ישועה!
חמותי סבלה מהם ואני מרגישה הזדהות איתה.
לא רק זה את ציינת את עניין עין הרעה.
הלכתי לרבנית שראתה בעופרת שמדברים עלי
ומלא חיות ושיניים משהו מפחיד.
אני לא מאמינה בזה אבל גם לא מתעלמת שקנאה קיימת.
אוי לנו שחטאנו ככה וחרב המקדש!
במקום לשמוח שאחיהם נשוי ומאושר הם עסוקים בלדבר עליו ועלי.
הבית שלי קרוב אליהם, עברתי לשכונה שלהם והם אפילו לא טרחו לבוא לכאן.
רק כשהמצב החמיר...
אני חייבת לחיות חייבת!!! אסור לי לפחד מבשר ודם.
תתפללו עליי אני חייבת ישועה!
המשפחה שלי יודעתאנונימי (פותח)
אמא שלי מבוגרת והיא מצטערת על זה אבל מעריכה את בעלי, כולם רואים שאנחנו מסתדרים יפה לבד אבל כשחמי נכנס לסיפור אני מרגישה שהדעה שלי לא שווה כלום.
יש לבעלי הרבה לחץ, לא קל לו לראות אותי ככה
אני לא רוצה שיתנהגו אלי כסוג ב' אני בנאדם טוב.
עזרתי להרבה אנשים, תמיד הייתי בשמחה.
מאז החתונה הפכתי לפחדנית. לא בגלל הבעל אלא כי נתלשתי מהסביבה המוכרת שלי אל שכונה אחרת, במרחק נסיעה לא ארוך אבל כביש משובש חלקית הגוף כואב לי ואני רוצה את אמא שלי.
רוצה לחיות.
רוצה לצחוק.
לא רוצה לצעוק או לכעוס.
אני רגילה להיות בשמחה וברוגע ופתאום הכאבים והלחץ והמשפחה שלו וכל המסביב הפכתי לעצבנית ופגיעה.
רוצה לצאת מהדיכאון.
לא רוצה לעזוב אותו, אני רוצה את החבר הכי טוב שלי בחזרה.
לאן הוא הלך? למה משתנים אחרי החתונה?
הרב שלו אמר שזה טבעי שהוא יתנהג כמו אבא שלו כי זה מה שהוא מכיר.
הוא משתדל להקשיב אבל אני מרגישה כזאת קטנה וטיפשה.
יש לבעלי הרבה לחץ, לא קל לו לראות אותי ככה
אני לא רוצה שיתנהגו אלי כסוג ב' אני בנאדם טוב.
עזרתי להרבה אנשים, תמיד הייתי בשמחה.
מאז החתונה הפכתי לפחדנית. לא בגלל הבעל אלא כי נתלשתי מהסביבה המוכרת שלי אל שכונה אחרת, במרחק נסיעה לא ארוך אבל כביש משובש חלקית הגוף כואב לי ואני רוצה את אמא שלי.
רוצה לחיות.
רוצה לצחוק.
לא רוצה לצעוק או לכעוס.
אני רגילה להיות בשמחה וברוגע ופתאום הכאבים והלחץ והמשפחה שלו וכל המסביב הפכתי לעצבנית ופגיעה.
רוצה לצאת מהדיכאון.
לא רוצה לעזוב אותו, אני רוצה את החבר הכי טוב שלי בחזרה.
לאן הוא הלך? למה משתנים אחרי החתונה?
הרב שלו אמר שזה טבעי שהוא יתנהג כמו אבא שלו כי זה מה שהוא מכיר.
הוא משתדל להקשיב אבל אני מרגישה כזאת קטנה וטיפשה.
אנחנו מחפשים דירה ואני מרגישה שהואאנונימי (פותח)
לא בלחץ לעבור...ורוצה להשאר עם ההורים
ישנו אצל אמא שלי אחרי שעשו לי ניתוח "קל" של ביופסיה הרגשתי כאבים ובכיתי הרבה והוא ישב לידי ולא ידע מה לומר.
הרגשתי טוב שם אבל לא היה לו נוח.
ריחמתי עליו אבל גם כעסתי כי אני שבורה ולבד.
אני מרגישה שמקנאים בי וזה מוזר לי כי אין לי אגו נפוח ולא הרגשתי ככה לפני החתונה פשוט אחותו לא נשואה ואני התחתנתי פעמיים ודיברו על זה שאני "תפסתי" שני גברים והיא לא.
אני רוצה לישון אבל לא נרדמת הוא כבר נרדם.
ואני לבד ורוצה לנוח להרגע.
עברו עלי כמה שנים קשות וברוך ד' שיש לי אותו.
יש לי ילדים מהנישואים הקודמים ואני מפחדת עליהם אני רוצה לחיות ואני חייבת לשרוד.
זה גם מוסיף לו לחץ כי הוא מטפל בהם במסירות אמיתית.
אבא שלו טוען שאין לו בעיה איתי או עם הילדים אבל אז פולט פה ושם שנפל על הבן שלו תיק....
לפני החתונה ממש שמחו אצלו אבל אולי זאת הייתה הצגה.
בעלי שכב במיטה חודשיים עם כאבי גב וטיפלתי בו במסירות תוך כדי חולשה שלי ואבא שלו לא הפסיק להעיר לבעלי שאני לא בהריון.
איך הוא מעז לדבר עלינו.
אני אוהבת אותו ורוצה לשמור עליו מהם.
אבל לא רוצה להרחיק וכמו טיפשה מארגנת את המשפחה ביחד ואז חוזרת לבית שבורה ופגועה והוא לא מסוגל לשמוע אותי מתלוננת על האחיות הקדושות שלו!
ישנו אצל אמא שלי אחרי שעשו לי ניתוח "קל" של ביופסיה הרגשתי כאבים ובכיתי הרבה והוא ישב לידי ולא ידע מה לומר.
הרגשתי טוב שם אבל לא היה לו נוח.
ריחמתי עליו אבל גם כעסתי כי אני שבורה ולבד.
אני מרגישה שמקנאים בי וזה מוזר לי כי אין לי אגו נפוח ולא הרגשתי ככה לפני החתונה פשוט אחותו לא נשואה ואני התחתנתי פעמיים ודיברו על זה שאני "תפסתי" שני גברים והיא לא.
אני רוצה לישון אבל לא נרדמת הוא כבר נרדם.
ואני לבד ורוצה לנוח להרגע.
עברו עלי כמה שנים קשות וברוך ד' שיש לי אותו.
יש לי ילדים מהנישואים הקודמים ואני מפחדת עליהם אני רוצה לחיות ואני חייבת לשרוד.
זה גם מוסיף לו לחץ כי הוא מטפל בהם במסירות אמיתית.
אבא שלו טוען שאין לו בעיה איתי או עם הילדים אבל אז פולט פה ושם שנפל על הבן שלו תיק....
לפני החתונה ממש שמחו אצלו אבל אולי זאת הייתה הצגה.
בעלי שכב במיטה חודשיים עם כאבי גב וטיפלתי בו במסירות תוך כדי חולשה שלי ואבא שלו לא הפסיק להעיר לבעלי שאני לא בהריון.
איך הוא מעז לדבר עלינו.
אני אוהבת אותו ורוצה לשמור עליו מהם.
אבל לא רוצה להרחיק וכמו טיפשה מארגנת את המשפחה ביחד ואז חוזרת לבית שבורה ופגועה והוא לא מסוגל לשמוע אותי מתלוננת על האחיות הקדושות שלו!
אני חושבת שאת צריכה לשנות את נקודת המבטאנונימי (4)
את לא צריכה לשמור אותו מהם. את צריכה לשמור על התא המשפחתי שלכם.
תתרכזי בזה.
תסיחי את הדעת לגמרי ממה הם חושבים, מה הם מקנאים, עד כמה האחיות קדושות, איזה משקל הן תופסות בחיים של בעלך - כלום מכל זה לא צריך לעניין אותך. גם לא חמיך (למרות שמה שאת מספרת עליו נשמע מאוד בעייתי).
יש לך מספיק משימות כרגע: להחלים ולחזור לאיתנך, ולבנות את התא המשפחתי שלך - בעלך, הילדים שלך, בעז"ה הילדים שיהיו לכם.
אי אפשר להצליח במשימה של הבריא מתוך אנרגיות שליליות של - "אני חייבת לנצח" - אם את מתכוונת בזה שאת חייבת לנצח אותם.
יש לך בעל טוב, כמו שזה נשמע, ואם את רוצה לבנות איתו חיים יפים ויציבים וטובים, תהיי מרוכזת בו ובטוב שהוא מרעיף עליך ועל ילדייך. אין שום חשיבות למה שהמשפחה שלו חושבת.
אם תתלונני, כל הזמן, ותהיי מדוכאת, ותנסי להיכנס בינו לבין המשפחה שלו, הוא עלול חלילה באמת להרגיש שנפל עליו תיק.
תשני גישה.
תפסיקי להתמקד בקינאה שלהם - אם היא קיימת או לא, במה שהם אולי חושבים עלייך (ואולי בכלל לא?). תתרכזי במה שיש בינך לבין בעלך.
ובהקשר הזה תסיחי את הדעת גם ממה שאת חושבת שחמיך עוקב אחרי הקשר האינטימי שלכם.
מצד אחד, תתרחקי ממנו בנימוס, את לא חייבת שום דין וחשבון.
מצד שני, שזה לא יעסיק אותך. עזבי אותו, אל תקדישי לזה מחשבה.גם אל תנסי לגרום לבעלך לשנות את אבא שלו בקטע הזה.
אם הראש של האבא שם, הבן לא יצליח לשנות אותו. ועדיף לא להתעסק בזה.
מה שנשאר זה להשתדל להצניע את מה שקורה בינכם, כמו שבאופן טבעי עושים בני זוג צנועים, וזהו.
מה הוא חושב, מה עובר לו בראש, בעיה שלו.
תשמחי בבעלך וזהו.
הרבה בהצלחה ורפואה שלמה.
ואם לא הצלחתי להסביר, אז אולי כדאי לך ללכת לייעוץ.
התכוונתי לחמיך כמובן....rivki
איזה מצב קשה... חזקי ואמציבהתהוות
מצטרפת להמלצה לרכז את כל כוחות החיזוק שלך פנימה, אל עצמך ואל הקן שלך - ולא לבזבז כוחות, מחשבות, רגשות, על מה שמחוצה לו. שיהיה אוויר בשבילך. תתרכזי במה שעושה לך טוב.
רפואה שלמה מהירה.
נותרתי ללא מילים...שירשיר90אחרונה
אני רק רוצה לחבק אותך
חזק חזק חזק.
אני תמיד פה, אם תרצי לפרוק
אשמח לתמוך ולסייע.
♥♥♥
רפואה שלמה יקירה!
חזק חזק חזק.
אני תמיד פה, אם תרצי לפרוק
אשמח לתמוך ולסייע.
♥♥♥
רפואה שלמה יקירה!
אשמח לעצות לגבי הילדה שליצופ
יש לי ילדה בת 3 בכורה,
מתי אתם חושבים הזמן לדבר איתה על בקב"ה? היא מתפללת ומברכת אבל האם עכשיו זה זמן טוב לדבר איתה על זה שיש ה' בשמיים וכו'?
עוד שאלה, כמה זמן מומלץ לחכות איתה בין בשרי לחלבי?
בדרך כלל הם מתחילים לדבר בעצמם על אלוקיםמתואמת
בסביבות גיל חמש. (הילדים שלי התחילו עוד קודם, כי בגן דיברו איתם על זה...)
אם היא מדברת ומבינה, את יכולה להסביר לה על זה בקטן, ובפשטות.
למה צריך לדבר איתה? לילדים יש אמונה טבעית, אני לא מרגישהבצל ידך
שצריך שיחה יזומה בנושא (כמו לדבר עם ילדה גדולה על מחזור) אלא מדי פעם כשעולה משהו- מתייחסים אמונית, למשל- שומעים לא עלינו על מישהו חולה- אנחנו מתפללים עליו/אומרים לה' תודה... ממש ככה בזרימה של החיים, שהבית יהיה חי אמונה, לא שיחה כזו מסודרת...
יש כאלה שאצלם זה קורה באופן טבעי, ואחרים שלא [לצערנו]חכמת ישישים
מנסיוני ראיתי אצל צאצאי [ילדים ונכדים] שיש כאלה שהאמונה ב-ה' מופיעה אצלם באופן טבעי מגיל רך מאוד -- וזה נשאר כך לתמיד. אך יש כאלה שלא רק שזה לא קורה להם באופן טבעי אלא ששום שיחות והסברים לא משפיעים עליהם. [ולא מדובר בילדים שרוצים לעשות "דווקא"].
זאת שאלה גדולה מאוד -- איך אפשר להקנות אמונה לבן אדם? אפילו הגישה הראציונאלית "לא יתכן שמשהו יתקיים אלא אם כן מישהו יצר אותו. אם יש שולחן, בוודאי היה נגר שיצר אותו, אז איך יתכן שיצירה כ"כ גדולה וכל כך משוכללת כמו העולם -- לא נוצרה ע"י מישהו, כלומר הקב"ה?" -- לא עוזרת. בן אדם כזה יגיד לך -- "אני לא יודע לענות על הטיעון הזה אבל זה לא אומר שהטיעון הזה מוביל לתשובה שיש מציאות ה', כי אם כך, מי ברא את הקב"ה? כרגע, התשובה היא רגשית. "אני מרגיש שהקב"ה קיים ושהוא ברא את העולם וכל מה שיש בו."
אגב, גם התשובה החילונית המקובלת שהבריאה נעשתה באופן ספונטאני כתוצאה מה"מפץ הגדול", לא עונה על שום שאלה. וכי -- מה גרם ל"מפץ הגדול"? המדענים החילונים אינם יודעים.
אין מנוס מהמסקנה שגם עצם השאלה הזאת, שהיא השאלה הכי חשובה שעומדת בפני האדם, וחוסר יכולתו לענות עליה במונחים ראציונאליים, מוכיחה את אפסותו של האדם.
אמונה לא מקנים כי זה לא משהו חיצוני ליהודים. אמונה זהבצל ידך
משהו עמוק בפנים שתפקידנו כהורים הוא לגלות בעצמנו ובילדינו. ושוב- זה מתוחזק ע"י הדוגמה האישית שלנו, באיך שאנו מדברים, מתייחסים לתורה, לה', לתפילה, להכל...
עונההודלולה
לא צריך להגדיר זמן מסויים, יש פעמים שהם פתאום מתחילים לדבר על זה.
בדרך כלל בגן 3 הם לומדים ספר בראשית אז מדברים איתם על זה, וכמו שאמרו מעלי כשיש איזו מחלה לא עלינו להתפלל לה'.
ואני לא מקפידה במיוחד רק אם אכלנו בשרי אז לא לאכול מיד אלא לחכות קצת ולשטוף את הפה
לפי היכולתאוהב תורה
כשהילד מתחיל לדבר מלמדים אותו שמע ישראל ותורה ציוה. ככל שהוא מתפתח יותר, כך מלמדים אותו עוד פסוקים, עוד מצוות ועוד מושגים של אמונה בה'. הכללים המופיעים בחז"ל בדרך כלל אינם לפי הגיל, אלא לפי ההתפתחות. קטן היודע לנענע - אביו לוקח לו לולב. ממילא, גם בנוגע לשמירה בין בשרי לחלבי - אם אתם מקפידים על שש שעות, אז אפשר לקראת ההגעה לגיל מצוות לחנך לכך, אבל בגיל הקטן צריך לחנך לאט לאט, וקודם כל לעצם ההפרדה שלא אוכלים ביחד, ולבחון על פי התקדמות הילד, אם שייך להוסיף לו שעות או לא (אצלי יש ילדים שהחליטו להחמיר על עצמם ולהוסיף שעות ממה שאמרתי להם - נראה לי שהם קנאו באחים היותר גדולים שלהם ששמרו יותר זמן).
הערה קטנה, ה הוא לא בשמיים, הוא נמצא בכל מקום..משיח עכשיו!
אני מחכה לבן שלי מספר שעות לפי גילו. זאת אומרת לבן ש לבוש אני מחכה ש לוח שעות , לבן הארבע אני מחכה ארבע שעות. בהצלחה!
לא נשוי ואין לי ילדים (עדיין..) אבל..ברנדי22
לעניות דעתי , בעקבות התעסקות יתרה בעניין מציאות ה' וכו', אין צורך לדבר עם הילדים על זה בצורה שבלונית, קרי -יש אלוקים בשמים (או בכל מקום אחר) והוא שומר ומגן עלינו..
ההכרה במציאות עליונה זה משהו הרבה יותר פשוט ממה שחושבים ולכן לילדים קל יותר לקבל את זה שיש מישהו/משהו שדואג לו..
אני חושב שהרעיון של התפילה צריך להיות ניכר יותר בבית -שהבית ידבר אמונה, ז"א שכשמישהו חולה ואין יותר מידי מה לעשות- הילדים רואים את אמא מתפללת והם מבינים לבד מה היא עושה.. לא צריך להסביר להם יותר מידי.. הם מכירים בכך בעצמם.
עצם ההבטה במעשה הזה מביא את הילד לידי הכרה שיש משהו מעבר למציאות המוחשית, וזה מספיק ביחס לגילו, הוא יתחיל לשאול על זה שאלות.
# בשורה אחרונה: והוא לא יתחיל לשאול על זה שאלות..ברנדי22
תודה אהבתי את התגודה שלךצופ
לדעתי לא לדבר במאולץ.~א.ל
אם זה לא התעורר ממנה,
ותעוררי את זה במאולץ זה יכול לגרור תהייה, אינסוף שאלות לא ברורות, וחוסר הבנה בתשובות שתפסקי לה.
ולגבי בשר וחלב- היא מן הסתם מבינה מהו מאכל בשרי ומהו חלבי. את יכולה להסביר לה שצריך לחכות קצת בין אכילה לאכילה.
לא חייבים 6 שעות כמובן, אבל שיורגש שיש עניין להמתין בין לבין.
כמו בכל דבר ברגע שמתפתחת הבנה, אפשר להתחיל לחנך לזה
במתינות ובנחת
חיים את נוכחות ה'שירה515
אני ממש לא מסכימה עם מה שנכתב כאן. בגיל 3 הילדה לא תשאל אינסוף שאלות ולא תישאר תוהה וחסרת הבנה.
אני חושבת שבגיל הזה היא פשוט סופגת את מה שאת, ולא שייך כל כך לדבר על זה כי זה לא מעניין אותה (אלא אם כן היא שאלה בעצמה). ובכלל, זה משהו שבד"כ עולה תוך כדי שיחה. אין צורך ליזום במיוחד, אפשר להכין מראש הסברים שמתאימים להבנה של ילד קטן, ולהשתמש בזה כשזה מתבקש במהלך שיחה.
מצד שני, אם תעלי את הנושא זה לא יכול להזיק. אם היא לא בשלה, היא פשוט תתעלם ותמשיך הלאה. אם זה ממש בוער לך את תמיד יכולה לנסות, והיא תקלוט כשתהיה בשלה...
אני אנסה לדבר איתה קצת ונראה מה יהיה,צופ
יכול להיות שזה באמת עניין של בשלות ובגן שנה הבאה ידברו איתה על זה וזה יתפתח שם.
תודה רבה לכל העונים עזרתם לי מאוד
הקרבצין
אמונה אלון כתבה ספר ילדים על אלוקיםצוף שלי
בשם "רק בעיניים עצומות רואים אותו". לא קראתי עדיין, ראיתי היום בחנות הספרים (חדש ממש). אולי תקראי את ואם מתאים, תוכלי להקריא לביתך ומשם לפתח שיחה...
ואני מודה לך על שאלתךצוף שלי
בזכותך היתה לי שיחה ממש מעניינת ומשמחת עם בעלי בנושא זה
בכיף צופ
כל הזמן מדברים על אלוקים...נקודה
בס"ד
ב"ה, בע"ה, צרך להתפלל ש.., ה' ישמור, תודה לקל, וכ' וכ'-
אלו אזכורי ה' שאנו מזכירים בלי סוף במהלך היום,
גם בנוכחות הילדים.
זה מקום ראשון שהילדים מתחילים לספוג אמונה, כשהם מסתכלים עליינו.
מעבר לכך לראות את אימא מתפללת, או מדליקה נרות שבת,
או שמה מטבע לצדקה בצירוף לחישה של תפילה, הילדים רואים, קולטים, סופגים.
מעבר לזה כמובן לומדים פרשת שבוע, מספרים סיפורי צדיקים.
כדאי לפני שהילדה מתפללת, לומר לה "עכשיו אנו מתפללות לה', ומחברות את הלב שלנו לה',
כדי שכל היום נהייה קשורות אליו". (אגב מומלץ לומר זאת גם לעצמינו לפני שחרית..)
בהדלקת נרות שבת אם היא כבר מדליקה, אז לפני ההדלקה, ואם עוד לא אז בזמן שאימא מדליקה
לקרוא לה, ולומר שעכשיו זה זמן מיוחד שאפשר לבקש מה' כל מה שרוצים,
ושתעמוד לידך ותתפלל במילים שלה,
כל הנ"ל ועוד הרבה מעבר, בונים ומטפחים את האמונה של הילד הרך בבורא עולם.
שיחות על אחדות ה', וניסיונות להגדירו-
ושאין לו דמות הגוף וכ'- לא נראה לי שצריך ליזום לפני שהילדה שואלת.
ילדים מבינים הכל!פרפר סגול
אמנם אני עדיין בחורה, אבל גננת שנים ארוכות
ודודה לאחיינים מתוקים.
ילדים מבינים הכל הכל מהרגע שהם נולדים
הנה בן של חברה טובה בגיל הזה (3) אומר לה:
"יש לי בוירא עוילם יכול הכל"
ולמה? כי כל פעם שהוא רוצה משהו היא מבקשת איתו יחד מהבורא כל יכול!
ומודה לו וכו'
איזה מתוק!!! מזכיר לי...נקודה
בס"ד
פעם אחת כאשר בני הגדול היה בגיל שנתיים וחצי,
(והיו לי כבר עוד שניים) הייתי צריכה בדחיפות לשטוף את הבית.
החמוד סירב להישאר בחדרו וכל הזמן הסתובב לי בין הרגליים,
כשכלו כל הקיצים וההסברים, שמתי אותו בלול של אחד הקטנים,כי הוא עדיין לא ידע לטפס ולצאת משם.
תוך כדי הסברתי לו :"אני מאד מצטערת, בקשתי ממך לא להסתובב בזמן שאני שוטפת,
זה מסוכן, אתה יכול ליפול וכעת תחכה כאן שאני אסיים".
היא התיישב בלול, ניסה להעסיק את עצמו,
ולפתע כשאני עוברת ליד החדר אני שמועת אותו קורא בקול
"ה' בבקשה תוציא אותי מכאן!!"
הצצתי, ואני רואה אותו עומד בלול, אוחז ב"סורגים" כמו בסורגים של כלא, מביט לשמיים ומבקש
"אני לא רוצה יותר להיות כאן, בבקשה בבקשה ה' תוציא אותי!"
כצפוי, נשברתי. הוצאתי אותו, ואמרתי שה' שמע בקול תפילתו...
(אגב עד היום ב"ה (גיל עשר) הוא מרגיש שה' שומע בקול תפילתו,
הרבה פעמים אומר "התפללתי לה' ש.. וזה קרה בדיוק כמו שבקשתי.." וכ'.
חחח חמוד תודה רבה לכולם על העזרה והייעוץ.צופ
אמהות יקרות! אם את אמא לתינוק בין הגילאים0-2אילהPHP
אשמח מאוד אם תעני על השאלון שבקישור המצורף. השאלון, שנעשה במסגרת קורס מחקרי שוק, מיועד לאמהות לתינוק/תינוקות בין הגילאים 0-2. השאלון אנונימי קצר יחסית (בערך 5 דק') וניתן לפרוש ממנו בכל שלב. ממש נשמח לעזרתך! תודה רבה, מעריכה אילה.
הקישור לשאלון:
https://docs.google.com/forms/d/1JY88nR4lu5TbuovYisa2HYwb7PVS6K6YCp-v4DbRo24/viewform
עניתיארץטרופיתיפה
רק שתדעו שאם עונים שאני לא מעוניינת לראות פרסומות, אין טעם לשאול איזה פרסומות ארצה לראות. רב האנשים פשוט ייצאו האפליקציה שתהייהה בה פרסומות.
עניתי9080אחרונה
עצות לגבי השכנים..יעל7
יש לנו שכנים שאנחנו ביחסים מאד טובים איתם!אני חברה מאד טובה של השכנה ואנחנו נפגשים כמעט כל אחר הצהרים..יש להם שני ילדים לנו יש אחת בת שנה.. הילדה הגדולה שלהם בת 3 לא מפסיקה להרביץ לקטנה שלנו.. היא מרביצה לאחיה הקטן אבל הוא לא מתרגש מהעניין. הבעיה היא שהבת שלי נעלבת ממש ובוכה המון זמן עד שהיא נרגעת אחרי כל מכה שהיא נותנת לה..
ההתלבטות שלי היא איך אני אמורה להגיב..מה שאני עושה עכשיו זה שאני מנחמת אותה נותנת לה חיבוק ומרחיקה אותה מהילדה האחרת. אני לא מגיבה לגדולה שמרביצה... השכנה יעצה לי להתעלם מהבכי עד שתלמד להסתדר לבד..
אבל- א. אם זה היה אח או אחות גדוליםלדעתי זה סבבה להתעלם אבל בגלל שזו חברה זה משהו אחר
ב. איך אפשר להתעלם מבכי קורע לב כזה..מרגיש לי שאני כן צריכה לתת לה נחמה..
מה אתם אומרים??מישהי חוותה דבר כזה?
תודה מראש!
לדעתי עם ילדה בת 3 כבר אפשר לדברחילזון 123
ולהגיד לא מרביצים ל- x . תראי היא בוכה לא נעים לה.וכד'.
זה לא ילד בן שנה שלא ככ מבין .
נכון שזה גיל כזה גבןלי ולא תמיד הם נוהגים בהגיון בגיל הזה אבל נראה לי מןזר לא להגיד כלום כשזה חוזר על עצמו.
אם השכנה לא מטפלת במצב תעירי בעצמך ךבת שלה. בעדינות. פשוט להגיד "לא מרביצים לה". וזהו.
מה שכן באמת אם זה לא מכה רצינית מדי גם לא צריך להגזים עם ה"ניחומים". לתת לה נשיקה וחחבוק ולהמשיך הלאה .
זה לא ילד בן שנה שלא ככ מבין .
נכון שזה גיל כזה גבןלי ולא תמיד הם נוהגים בהגיון בגיל הזה אבל נראה לי מןזר לא להגיד כלום כשזה חוזר על עצמו.
אם השכנה לא מטפלת במצב תעירי בעצמך ךבת שלה. בעדינות. פשוט להגיד "לא מרביצים לה". וזהו.
מה שכן באמת אם זה לא מכה רצינית מדי גם לא צריך להגזים עם ה"ניחומים". לתת לה נשיקה וחחבוק ולהמשיך הלאה .
קודם כל יש לך מחויבות כלפי הילדה שלךבת 30
עוד לפני שיש לך יחסי שכנות עם החברה או עם הילדה שלהם.
אני במקומך היית מבהירה לילדה בת שלוש חד משמעית שהיא לא מרביצה יותר לבת שלך.
איך? אם היא מרביצה- תרחיקי אותה, לא את הבת שלך, ותגידי לך בצורה אסרטיבית: "אני לא מרשה לך להרביץ לבת שלי".
עוד דבר- תנסי לתת לקטנה שלך כלים להתמודד איתה. למשל- ללמד אותה להחזיר לה (בדר"כ ילדים שמחזירים מכות פחות מתעסקים איתם...הילדות שלי עדינות בדר"כ אבל אם יש ילד שמרביץ באופן עקבי- אני בהחלט מעודדת אותן להחזיר כמיטב יכולתן) ) או כל רעיון אחר.
ומחילה- אבל את העצות של השכנה את לא חייבת ליישם על הילדה שלך אם לא מתאים לך. היא יכלה לתת לילדים שלה לריב ולהרביץ עד שיסתדרו. אבל זה לא אומר שאת חייבת לפעול ככה. יש משהו פוגעני ותוקפני באמירות כאלה.
גם אני נתקלת בזה לפעמים, וזה הכל טוב ויפה, עד שהילדה שלי סובלת מזה.
וגם לי יש ילדה בת כמעט 3 שמשום מה אוהבת להרביץ לילדים אחרים- גם שגדולים ממנה בכמה שנים. ואני ממש לא חושבת שילדים אחרים צריכים להסתדר עם זה. זו לגמרי אחריות שלי לפקוח עליה עין שלא תזיק יותר מדי, ולהציב גבולות בענין הזה.
אני לא עושה חישובים כאלה, גם אם זו חברה טובה~א.ל
ברגע שילד מכה- אני מעירה. אין מה לחשוש..
ואין לי בעיה גם להעיר לילד בפניה של האמא..
אין סיבה שהילדה שלך תסבול כי את חוששת מהתגובה של האם.
וגם מן הצד השני האמא אינה צריכה להעלב, כי ההערה מגיעה ממקום מגונן ולא מחנך
ולפעמים דווקא החוסר הערה מצידך, מרמזת לאמא שאת אינך רואה בעיה או בכלל לא מאירה את עינה של האם למתרחש.
נראה לי הפך הטבעיות לא להעיר..
ולגבי זה שהיא תתמודד- צר לי ילדה בת שנה שבקושי ממלמלת כמה מילים,
לא מצליחה להביע את עצמה כראוי
ועדיין אינה מכירה דרכי תגובה אינה יכולה להתמודד, אלא האמא צריכה לסייע..
כמה שזה כואב, הייתי מתרחקת ומתחשבת בבת שלי ולאבצל ידך
בכיף שלי עם שכנה שלי, או הייתי מדברת עם השכנה ואומרת שמאוד כיף לנו, אך אם המצב הוא כזה לא נוכל להיפגש עם הילדדים, אם היא יכולה לעשות משהו בנידון ולחנך את הבת שלה לדברים נעימים מה טוב. א לא- ההפסד כולו שלהם. למה שהבת שלך תיפגע כל פעם מחדש?
אני חושבת שהאינטואיציה שלך נכונה מאודבהתהוות
"לא תוכל להתעלם". הבת שלך זקוקה לנחמתך והגנתך. הקב"ה תכנת את העולם כך שילדים בני שנה עוד יהיו בחסות הוריהם, ולא אמורים 'להסתדר לבד' (האמת היא שאפילו בגילי, צמד המילים הזה משרה עליי עצב, ותחושת בדידות גדולה).
אז לנחם - ללא ספק, ודאי. אבל לדעתי גם להגן.
איך להגן? זה תלוי בתחושת הלב. סך הכול הסיטואציה די מורכבת - גם הבת שלך, גם החברה-האמא, ואני לא יודעת אם ועד כמה הפעוט השני מעורב בעניין; אני לא חושבת שיש מישהו שיכול להרגיש את מהלך הדברים שם יותר טוב ממך.
אם נראה לך שזה מתאים ומסתדר עם כל הדמויות הפועלות, הכי טוב בעיניי לנסות להידבר ישירות עם הילדונת הפוגעת. סך הכול גם היא עוד קטנטנה וזקוקה להדרכה. יכול להיות שהיא תגיב טוב אם תיגשי אליה בחיוך, ברוך, ותלמדי אותה "ככה זה לא נעים לקטנה, תראי, הנה, ככה מלטפים. או! את רואה איך היא מחייכת עכשיו? איזה כיף לה שילדה גדולה וטובה כמוך משחקת איתה!"
אם את מרגישה שזה לא מצב מתאים לזה, שזה לא יעבוד טוב, או שהחברה שלך תראה בזה פגיעה בסמכותה או משהו (שוב, לא מכירה את הנפשות הפועלות) - אז לשחרר את הצד של הילדה הגדולה - מה לעשות, היא לא באחריותך ולא נוכל לתקן את כל העולם - אבל עדיין בהחלט להגן על הקטנה שלך.
ושוב זה לשיקולך, על פי הנסיבות בשטח - האם יש אפשרות כשאת רואה שהמכה מתקרבת להרחיק את הקטנה ולא לאפשר לזה לקרות? האם יש אפשרות לשמור על מרחק כל הזמן?
אם נראה לך שהמצב הוא כזה שאין שום דרך למנוע את המכות, לעניות דעתי עם כל הצער צריך לוותר על חברתם. אין לקטנה שלך מי שיגן עליה חוץ ממך, אלייך היא נושאת עיניה שתשמרי עליה כל עוד אין לה יכולת לעשות זאת בעצמה.
אני ממליצה מאוד שגם באפשרות הקיצונית-יחסית הזאת, של הפסקת המשחק המשותף, תקפידי לא לפגוע בחברתך. היא האחראית לחינוך ילדיה - ואת האחראית לחינוך ילדייך. הכול מתוך כבוד הדדי ואהבה.
בהצלחה!
תודה רבה לכולם על התגובות המחזקות והמדריכות...יעל7
רק נקודה אחת להבהרה- אני לא חוששת מיחסי שכנות ברור לי שהבת שלי קודמת לכולם!!פשוט רציתי לדעת איך נכון להגיב..כי אין לי נסיון בזה..
אהבתי את תגובותכם חיזקתן את עמדתי שזה באמת לא בסדר..
מקווה שבאמת יהיה לי אומץ להגיד משהו לילדה המרביצה..בכל אופן זה לא כל כך נעים מול האמא..
וגם אנחנו מדברות על זה בינינו והשכנה בעצמה אומרת שהיא לא יודעת מה לעשות עם ההרבצות שלה וכן היא מתעלמת ומקווה שזה יעבור..הכל טוב ויפה שזה הילדים שלה אבל לא שזה הילדים של אחרים..
בעז"ה אנסה להעיר לילדה ונראה מה יקרה..
תודה רבה לכולם!1
בהצלחה יקרה!בצל ידך
לדעתיחןסאחרונה
זה שהיא אומרת לך להתעלם מהבכי עד שתלמד להסתדר לבד זה עיצה ממש גרועה....
דבר ראשון- האחריות שלה כאמא זה למנוע מהבת שלה להרביץ, אם אני רואה בגינה את הבת שלי מרביצה לילד אחר, או ילד מרביץ לילדה שלי, ב2 המקרים אני אתערב ואדאג שזה ייפסק.
הילדה שלך לא צריכה לחטוף מכות ולראות את אמא שלה מתעלמת מזה, בטח שלא ילדה כזאת קטנה!!
ילדים בכל גיל זקוקים להגנה שלנו, כל גיל לפי העניין, אבל לתת לילד לבכות בלי להייחס אליו? ממש פוגע...
בעיה רצינית על דתשולי1212
אשתי דתיה חרדית. (חזרה בתשובה לפני 7שנים) אני חזרתי גם וזה גדול עליי. אז היא דתיה ואני חילוני. יש לנו 3 ילדים וחיי הזוגיות מתו איך אפשר להציל. הילד הולך לממוד בדתי אבל כל פעם בשבת הוא מצהיר שהוא כמו אבא לא רוצה לשמור. ? מה לעשות. ילד בן 6 עצה מקצועית בלבד הנה זה חשוב
אני מצטערת שלא הגיבו. מאז שכתבתמודדת כובעים
אני מנסה להיזכר בשם של עמותה שעוסקת בדיוק בגישור וסדנאות לזוגות כמוכם.
היא נמצאת במושב גמזו. עושה עבודת קודש.
ממליצה.
בהצלחה 
יש לארגון אתר משלו:טאבולה ראסה
אם אתה רוצה שהילדים שלך יתחנכו על חינוך דתיאנונימי (2)
שלושה דברים חובה בבית של משפחה:
כשרות, שבת, משפחה
ברור שאם הבן שלך יראה שאביו לא שומר שבת
ואביו הוא דמות לחיקוי עבורו (כן, כן)
הוא לא ירצה לשמור שבת אף הוא.
גם בשביל חיי הזוגיות שלכם.
אשתך בתור דתיה לא יכולה להיות איתך ולנהל חיי זוגיות
אם גם אתה לא תשמור על החוקים.
לא מבינה למה כתבת כך.ארץטרופיתיפהאחרונה
אשתו לא יכולה להיות איתו?
היא יכולה ללכת לטבול ו לשמור הכל ואז להיות איתו. למה זה תלוי בו?
או שאת מתכוונת שהוא ינסה לגעת בה בשבועיים שהיא לא תרצה? כי אז זאת לא בעיה דתית אלא בעיה של חוסר כבוד אליה.
היא יכולה ללכת לטבול ו לשמור הכל ואז להיות איתו. למה זה תלוי בו?
או שאת מתכוונת שהוא ינסה לגעת בה בשבועיים שהיא לא תרצה? כי אז זאת לא בעיה דתית אלא בעיה של חוסר כבוד אליה.
קודם כל,ד.
תחליטו לנסות לראות את הטוב אחד אצל השני. לכבד.
גם אתה, שזה כאילו היה "גדול עליך" תשדר לה ותגיד לה, שאתה מאד מעריך את זה שהיא מחזיקה בדרך הזו ועולה בה.
אל תקבלו כאילו "חיי הזוגיות מתו".. מה פתאום. תשמרו כמובן הלכות טהרת המשפחה, ותאהבו זה את זה ואת הטוב שבזולת.
גם לילדים חשוב לראות את זה.
תשתדל בשבת שיהיה שולחן שבת כמו שצריך. תגיד לילד, באופן פשוט, שאתה לא זכית כמוהו ללמוד תורה בגיל צעיר - ולכן יותר קשה לך להתרגל. ושאתה מאד שמח שהוא לומד - וזה זכות גם בשבילך. הוא מזכה את אבא...
יכול ליצור אוירה טובה יותר.
ואולי גם אתה, תנסה אחרי ה"רוורס" - לעלות בקצב מתון יותר. תלמד מקורות יהדות שמתאימים לך. קודם כל, לבסס את ההכרה. אח"כ עליה בהדרגה. לא צריך הכל בבת אחת. כך גם רואים את הדברים יותר בנעם. לא כדבר מעיק ו"גדול עליך"..
הצלחה רבה.
ילד נוסף - דילמהmupmup
בעלי ואני נשואים קצת יותר מארבע שנים. יש לנו ילד מתוק בן שלוש וחודשיים.
בעלי לא מעוניין לשמוע על הריון נוסף בשנים הקרובות.. ואולי גם בכלל לא.
ההיריון הראשון היה מעייף - היו כל מיני בעיות שצצו במהלכו (והוכחו בסוף כשגויות) והלידה הייתה קשה לו מאוד מבחינה רגשית.
הוא אדם רגיש מאוד ומפחד לקחת אחריות על ילד נוסף והסיבות משתנות לפי התקופה: כלכלי, רגשי וכד'.. (הילד הראשון נולד מוקדם מדי לטעמו בגלל שהמשפחה לחצה עליו לא למנוע היריון אחרי החתונה)
אני מנסה לדבר איתו, לשתף אותו ברצון לילד נוסף והוא פשוט לא מוכן לשמוע!
הסיבה המשמעותית ביותר עבורי היא - שהילד זקוק לאח! אני מרגישה שהוא בודד על אף החברה שמקיפה אותו והוא מבקש שנקנה לו אח כמו של.. וכד'. בנוסף, אני רוצה יותר ילדים מאחד ואני מרגישה מוכנה!
המצב מורכב ואני רוצה להתייעץ עם איש מקצוע אבל לא יודעת למי לפנות ומאיפה להתחיל..
יש למישהו ניסיון? עצות?
תודה!
תנסי לפנות לאגודת אפרת.סבבה
יש להם הרבה ניסיון.
יש לנו רב אבל הוא לא רוצה לשאול כדי לא להיות מחויב..mupmup
זה לא מקובל עליו שאנשים אחרים ינהלו לו את החיים במיוחד שמדובר בדבר קריטי מבחינתו.
הצעתי דמויות שונות שהוא מעריך אבל לא מתקדם.mupmup
אני חושבת שייעוץ שהוא לא רבני (דוסי לדעתו..) יהיה מקובל עליו..
אפשר להתנות מראשד.
עם רב,
שבאים לשאול לא על דעת "פסיקה", אלא ייעוץ, הכוונה ועידוד.
רבנים רציניים, הם לא טפשים. מבינים לבד שמצב כזה לא שייך "לנהל לו את החיים"..
הכיוון ה"דוסי", זה לא בגלל מה שמפחיד אותו - שמא לא יבינו, שמא יחייבו - אלא בגלל שאנשים תורניים, חיים ושמחים ורגישים, מבינים גם יותר באופן חי מה המשמעות הנפלאה של ילדים, ויכולים יותר להנחיל גם את הצד הזה, בנוסף לטיפול בו ובפחדיו.
לא לפחד כלל....ד.
יש לו פחדי שווא.
הדרך עוברת דרכו. כלומר: בוודאי שהוא צריך עזרה והכוונה, כדי להירגע וכדי להבין איך לוקחים את ה"אחריות" כדבר משמח ומפרה.
כדאי לדבר איתו על כך, שברור שזה לא מצב "רגיל", שהרי רוב האנשים שיש להם ילדים, שמחים בכך ונבנים בכך; ושמצד שני אי אפשר "בכח", כמו כל נושא חשוב שאדם צריך להיבנות אליו ואז מגלה בעצמו כחות חדשים ויכול לשמוח בזה -
ולכן כדאי לנהל שיחות עם מישהו מבין. תורני, קשוב, רגיש. זה יכול לעזור לו גם באישיות בכלל. הרי לא טוב להיות במצב של "פחד-ילדים"..
הצלחה רבה.
יש לך המלצות לאדם כזה?mupmup
יש לך המלצות לאדם כזה?mupmup
יש איזה רעיון..ד.
אשלח במסר בעז"ה
אשמח מאוד.. תודה!mupmupאחרונה
אפשר גם יועץ זוגי חילוניבטוב
זה יתן לבעלך הרגשה של נינוחות ויתן לכם כלים לפתור את הקונפליקט
לא כדאי.ד.
דרגת מעון תמ"תאחות אחת
יש סיפורים על הסיוט בדרך לקבלת דרגה? בעיות מול מפעיל המסגרת?
שאלונת..סבבה
יש לילדה תולעים. צריך להרתיח את המצעים?
פריקהאנונימי (פותח)
לא יודעת מה יהיה
לא יודעת מה לעשות.
מאמינה בך
אבל כבר לא מצליחה לדבר איתך.
מרגישה שאתה עושה לי דווקא
למה? בשביל מה?
נתת לי איש אוהב
נתת לנו 2 נסיכים
צפופים.
רצית להיות איתם
לתת להם את כל כולי.
אבל זה קשה לי מידי
הם שובבים.
אחד מושך לשם
השני לצד אחר.
אחד קיבל מכה
השני צריך ארוחה.
אחד חבר של המוצץ
השני על אמא צמודה לא מוותר.
אחד נרדם יפה
השני רק בוכה.
לא נותנים רגע מנוחה.
אז עכשיו אני בוכה.
לוותר על החלום צריכה.
מחפשת עבודה
כמעט מוצאת
ואז אתה צוחק,
ומרסק הכל.
למה? בשביל מה?
ניסיתי להבין
ניסיתי להתחזק
ניסיתי לדבר איתך יותר.
אבל אני לא מצליחה.
לא מרגישה אותך.
סך הכל חיים יפים
איש אוהב
שעוזר ותומך
רוצה שיהיה לי רק טוב.
למה מגיע לו אישה כזו?
ילדים חמודים
עם הרבה שמחת חיים.
למה מגיע להם אמא כזו?
אמא עצבנית.
אמא בלי כוחות.
אישה קשה.
למה? בשביל מה?
אם לא מגיע לי,
לפחות תרחם עליהם.
הם כאלה טובים.
אני כבר אבודה.
לא מצליחה לאהוב אותך.
לא מצליחה להרגיש אותך.
מחוקה.
נשמע ש..אמא_מאושרת
אתם משפחה מקסימה
עם ילדים בריאים ושמחים
ואמא שתעשה בשבילם הכל
אבל חייבת לזכור
שהיא צריכה גם לפנות זמן לעצמה
ולהשקיע קצת בעצמה- עם חברה אולי
וגם להוריד מעצמה את רגשות האשמה ולהבין
שהיא בנאדם סהכ. גם אם היא אמא.
בהצלחה ❤
עם ילדים בריאים ושמחים
ואמא שתעשה בשבילם הכל
אבל חייבת לזכור
שהיא צריכה גם לפנות זמן לעצמה
ולהשקיע קצת בעצמה- עם חברה אולי
וגם להוריד מעצמה את רגשות האשמה ולהבין
שהיא בנאדם סהכ. גם אם היא אמא.
בהצלחה ❤
יקירתי, חיבוק גדול!21
לפני כמה זמן ילדת?
התחושות האלו כבר הרבה זמן?
(אולי זה דיכאון אחרי לידה?)
אשמח לעזור באישי..
^^^התחושות שאת מתארתמתואמת
באמת נשמעות כדיכאון אחרי לידה.
אפשר לדבר עם רופא משפחה ולאבחן.
אפשר לפנות לארגון ניצ"ה.
כדאי לשים לב ולטפל.
הרבה הצלחה ושמחה!
את נשמעת אישה מקסימה ומיוחדת שסובלת מתחושות דיכאוניותבטוב
מאד קשה להסתדר עם שניים צפופים.
ברגע שאת מרגישה מחוקה, שאת לא שווה, שאת אבודה, שהם טובים ואת הרעה.
כלומר התפיסה שלך לגבי עצמך נעשתה שלילית- אלו תוצאות של חשיבה דיכאונית
מגיע לבעלך אישה מקסימה
מגיע לך להכיר בערכך
פני בבקשה לעזרה
אפשר לפנות לארגון ניצה- לדיכאון אחרי לידה.
שיחות וטיפול ממש יעזרו לך.
חוצמזה למצוא דברים שאת אוהבת ולהתחיל לעשות אותם.
לחזור לתחביבים ולעיסוקים שלך ולהנות
ממש לא נשמע דיכאוןaima
אבל יכול להיות שאת צריכה לדאוג לצרכים הפיזיים שלך יותר. תתחילי בלדאוג שאת מקבלת מספיק שינה. ולאכול אוכל מזין.
ולמצוא עבודה זו עבודה בפני עצמה. זה לא קל. ואפשר להמשיך לנסות.
למה את אומרת את זה?בטוב
החשיבה שהיא העלתה היא דיכאונית. אני אומרת את זה כאשת מקצוע. בודאי לא מאבחנים באינטרנט אבל זה מעלה נקודה כזו.
יש הבדל בין לא מסתדרת לבין איל שהיא מדברת על עצמה בצורה ממש שלילית.
מה שאת אומרת זה נכון שהיא צריכה לדאוג לעצמה אבל יש מצב שזה לא יספיק.
מה גם שהיא מרגישה כ"כ חסרת ערך שמקשה עליה לדאוג לעצמה.
ככה מרגישים כשלא דואגים לצרכים הפיזיים כראויaima
ובפרט חוסר שינה.
מסכימה עם התגובותשירשיר90
ושולחת לך המון המון המון חיבוקים!
לדעתי בתור התחלה,
עזרה מאיש/ת מקצוע מאוד תעזור
ארוחות מזינות
שינה טובה
לעשות דברים שעושים לך טוב
וחברה.
אם תרצי לדבר, אני פה תמיד! ♥
לדעתי בתור התחלה,
עזרה מאיש/ת מקצוע מאוד תעזור
ארוחות מזינות
שינה טובה
לעשות דברים שעושים לך טוב
וחברה.
אם תרצי לדבר, אני פה תמיד! ♥
בהצלחה רבה!21
ה' יברך אותך
לפני שאת מטפלת בדיכאוןaima
קודם תטפלי בעצמך.
הרבה יותר קל להגיד יש לי בעיה שאני לא אשמה בה ואני אלך לטיפול מאשר לישון כראוי ולהכין אוכל מזין
יקרה, זה לא סותר. ברור שאשה צריכה לטפל בעצמה,21
אך הבעיה שכשנמצאים בדיכאון לרוב אין לאשה כח לדאוג לעצמה..
זה באמת לא סותר, אלא בא במשולבמתואמת
חלק מהטיפול בדיכאון הוא שינה מספיקה ואוכל מזין.
עוד חלק הוא להשקיע בנפש, ולעשות דברים שמהנים אותי.
אם זה לא מספיק - אז אפשר גם ללכת לשיחות אצל יועצת.
ואם גם זה לא מספיק - אז מטפלים ברפואה אלטרנטיבית או בתרופות קונבנציונאליות.
כדורים נוגד דיכאון הם לא קללה.
מסכימה על השילובשייני
בהרבה מקרים שיחות טיפוליות גורמות לאישה להתחיל לדאוג לצרכים הפיזיים של עצמה.
צעצועים לילדה בת 3?מתעלה אליו
יש לנו הרבה אבל הרוב זה לתינוקות אז איזה צעצועים התפתחותים צריכה ילדה בגיל הזה?
וזו לא ילדה שיושבת הרבה.
יש הרבההודלולה
דומינו, לוטו, משחק זיכרון עם קצת קלפים, פאזל עד 12 חלקים
משחקי הרכבה שונים,גב'
קליקס, לגו, צינורות.
קפלה.
את כותבת שהיא לא אוהבת לשבת הרבה, אז גם כדור, חבל, גומי נראה לי מצוין!
קפלה.
את כותבת שהיא לא אוהבת לשבת הרבה, אז גם כדור, חבל, גומי נראה לי מצוין!
יצירות- גזירה, הדבקה, צביעהבת 30
אגב- לגבי זה שלא יושבת הרבה..~א.ל
הרבה פעמים אנו קונים לילדים המון משחקים ומשקיעים ממיטב כספנו
בעוד הם "לא יושבים" עליהם ומשחקים בהם.
לפעמים הסוד הוא להפוך את המשחק לאטרקטיבי.
וזה תלוי באופן שבו אנו מציגים אותו,
ולעיתים גם עוזר שאנו יושבים איתם. לפתע מגלים שדווקא הם מסוגלים לשבת כמו שצריך.. 
אז אולי זה יועיל לך..
מוסיפה על קודמותי, שהילדה תוכל להנות ממשחקי דמיון:חן שחר
בובות ואביזריהן,
בית בובות עם בובות קטנטנות
כלי מטבח עם או בלי מטבח עם או בלי מאכלים מפלסטיק
חפצים מהבית שאין בהם צורך: כובעים, בגדים, מפות קטנות (מפה קרועה אפשר לגזור לגודל קטן), תיקים, ארנקים, כרטיסים מגנטיים, מפתחות וכד'
בהצלחה!
מטבח צעצוע עם כלי מטבח, בובה עם עריסה/סלקל וכו'איזו נחמה
אופניים שלושה גלגלים אם יש איפה לנסוע
לגו
בתים ודמויות של פישר פרייס (או פליימוביל לקטנים) בכוונה כתבתי את המותגים הגדולים כי אין מתחרים לאיכות שלהם, ואני יודעת שאת בחו"ל ושם הרבה יותר משתלם לקנות את זה.
פאזלים עם 12-20 חלקים כדאי פאזלי רצפה גדולים.
עגלה עם בובה. כדור.חילזון 123
הרכבות פשוטות כמו צינורות למשל.
לגו גדול\בינוני.
קוביות
פאזלים עם קצת חלקים
משחקי קופסא של קלפים של התאמת צבעים, או חיה לגור שלה, או גדול\קטן, או צורות וכד'
תודה-מה יש לה ומה היא אוהבת....מתעלה אליו
טרמפולינה
כדורים
עגלה עם בובות
פזלים
בועות
סוס נדנדה
ספרים
כל אלה היא די אוהבת
חשבתי יותר בכיוון של דברים שמיוחדים לה ויעזרו להרגיש גדולה ומיוחדת בהשוואה לבנים
תיק צד, כובע נשי ותכשיטים מפלסטיקחן שחר
ומה עם כלי האוכל וכל מה שקשור למטבח?
ננסהמתעלה אליו
דווקא אח שלה אוהב את המיטבח יותר(מצחיק לא אוכל טוב אבל אוהב לשחק במטבח)
רעיוןבת 30
הילדה השניה שלי היתה איתי בבית עד גיל 3 וחצי.
הכנתי לה תיקיה יפה עם השם שלה, והיינו מכניסים אליה את כל היצירות שלה- מסתם דף מצויר בצבע ועד להדבקות מיוחדות וכד'.
היא היתה אוהבת לפתוח, להוציא, להסתכל. עשה לה הרגשה שהיא כמו הגדולה.
נחמד-נשמור לעתידמתעלה אליו
מה דעתך על ארגז תחפושות?צוף שלי
חשבתי על זה- אני רוצה לקנות לה גםמתעלה אליו
לא חייבים לקנותשייני
ארגז תחפושות, זה בד"כ אוסף של בגדים, כובעים ותיקים שאין בהם שימוש.
כמובן שאפשר להוסיף גם מציאות קנויות.
אבל לא ממש יש לי אז אני צריכה לקנות משהומתעלה אליואחרונה
כתוב שזה מגיל שנהסתווניתאחרונה
אבל לא חושבת שזה ממש הכרחי להפוך.
רוב תודות לכל העונות (בעיות שינה)שירשיר90
בטעות פתחתי חדש (כרגיל)
לקחתי נקודות לתשומת ליבי,
מעניין לראות איך כל אמא והגישה שלה
ממש אפשר ללמוד מכל אחת. תודה.
# סתם שתבינו,
שלושת בוכים עכשיו. הגדול לא רוצה לישון לבד
כי הקטנה רוצה לישון איתי ומזדנבת אחרי בכל הבית
והקטן צורח כי גם הוא רוצה ידיים.
ממש תענוג...
בנאדם אחד אנוכי. הלפ.
(בעלי עובד... כל ערב 6-10)
טוב... אחזור לשבת לידם בחדר...
לקחתי נקודות לתשומת ליבי,
מעניין לראות איך כל אמא והגישה שלה
ממש אפשר ללמוד מכל אחת. תודה.
# סתם שתבינו,
שלושת בוכים עכשיו. הגדול לא רוצה לישון לבד
כי הקטנה רוצה לישון איתי ומזדנבת אחרי בכל הבית
והקטן צורח כי גם הוא רוצה ידיים.
ממש תענוג...
בנאדם אחד אנוכי. הלפ.
(בעלי עובד... כל ערב 6-10)
טוב... אחזור לשבת לידם בחדר...
וואי וואי...בהצלחה...בת 30
נשמע לא קל.
מצרפת קישור מקווה שיעבוד!יעל7אחרונה
מצרפת קישור להדרכה של יועצת שינה מדהימה לכל האמהות שסובלות מבעיות שינה!!ממליצה בחום!
http://halomot-neimim.hashaka.co.il/#
ב"הצלחה לכולם!
אולי במיי הוביצוף שלי
ברחוב דרך חברון 026712898
בגאולה יש חנות ברחוב תכלת מרדכי מול אנגל..נסיכים שליאחרונה
יש שם עפיפונים ב12 שח.
עזרה לילד מופנם להפתח ולספר מה קורה איתואנונימי (פותח)
שלום לכולם,
הבן שלי בן 6, שקט ומופנם מאוד ולא אלים כלפי ילדים בגן.
לוקח לו זמן לספר לי אם מישהו פגע בו כמו שקרה בגן שילד ניסה לגעת בו במקום צנוע, או אם הגרוש שלי השאיר אותו לבד עם הסבתא במקום לבלות איתו כמה שעות,
הוא בדרך כלל חוזר מהביקורים עם אבא שלו עצבני ולא אומר מה קרה כי הוא חושב שזה לשון הרע וגם כי אני מאמינה שהוא לא רוצה שאכעס על אבא שלו למרות שאני משתדלת להסתיר את הרגש השלילי כלפיי האב.
המצב החמיר אחרי שהגרוש שלי התחתן בשנית מבלי להכין את הילדים רגשית ונפשית,
הוא הכיר להם את הילדים של אשתו כבני דודים ופתאום הם החלו לקרוא לו אבא לילד הבן שלי שחזר בוכה ואמר שאבא עזב אותו...וגר עם ילדים אחרים
הוא לא פועל בעצת יועץ או רב חינוכי.
אני התחתנתי כחצי שנה אחרי שהוא התחתן ומייד פעלנו עם יועץ וביקשנו שישתף פעולה
הבעיה היא שהגרוש שלי לא מתייחס לילדים כמו שבעלי מתייחס אליהם, הבן שלי קרוע בין שני "האבות" הגרוש שלי לא משקיע זמן איכות עם הילדים ובעלי לוקח אותם למגרש לשחק עם כדור, לחוגים ולרב שלו לשיעור בשבת ששם יש תהילים לילדים, הגרוש מתעלם מהם במשך כל השבוע ולא מתקשר אלא אוסף אותם בימים שלו ולוקח אותם להורים שלו, אשתו בקושי מקבלת את הילדים אליהם לבית ומעדיפה שהם "ישחקו" אצל הסבתא
קורה שהגרוש שלי משאיר אותם בבית של הסבתא ויוצא לסידורים או יוצא למקרים של מד"א הוא מוכן להיות כונן גם כשהוא איתם למרות שהביקור הוא למשך 4 שעות ואז הבן שלי בוכה וסובל מחרדת נטישה וחוזר לבית כועס ומוציא הכל עלי ועל בעלי, הוא ילד שמקשיב ומחונך אבל בשנה האחרונה הוא פשוט קורס רגשית
בעלי מנסה להיות סבלני אבל הוא נפגע מאוד מהיחס של הבן שלי, ואני לא מצליחה לגרום לבן שלי להפסיק לירוק או לבעוט בבעלי, זה קורה רק לאחר ביקור אצל האבא ואם הביקור היה מוצלח אז הבן שלי חוזר שמח
הבעיה שפנינו לגרוש שלי כמה פעמים בנושא וביקשנו שלא יעבוד כשהוא איתם והוא משקר ואומר שהבן שלי מדמיין
הוא גם שולח את הבן שלי למכולת לבד!!! הוא סיפר שנפל לו כסף ואישה עזרה לו, ושאלתי איפה אבא היה והוא אמר בבית,
הגרוש שלי מודע לסכנות במיוחד בגלל שהוא עובד במד"א ורואה ילדים שנדרסים לא עלינו!!!
אין לי איך לשנות את הגרוש שלי אבל איך אני יכולה לעודד את הבן שלי להוציא הכל החוצה מילולית ולא דרך אלימות כלפינו?
אני מסבירה לו שאסור לו ללכת לבד אבל הגרוש שלי לא מקשיב וצועק עלי,
גם כשהם ישנים אצלו הוא מחזיר אותם ב7 בבוקר!! ואז הבן הגדול לא רוצה ללכת לגן ומתחיל לבכות שהוא שונא את האחים החורגים ושהאמא שלהם מענישה אותם וצועקת... אצלנו אין צעקות ככה שהוא לא רגיל ומפחד ממנה מאוד.
אז בבקשה איך אפשר לדובב אותו? אני נותנת לו פרסים ומדבקות כל פעם שהוא מספר אבל הוא עדיין שותק, וגם איך אני יכולה להסביר לבעלי שזה לא אישי נגדו? הוא טוען שהילד בחיים לא יבעט בגרוש שלי אבל אני מאמינה שזה מפחד ולא מיראה...
אני מפרסמת כאנונימי מכיוון שיש כאן כאלו שמכירים אותי ואת הגרוש שלי אישית וזה לשון הרע...
הבן שלי בן 6, שקט ומופנם מאוד ולא אלים כלפי ילדים בגן.
לוקח לו זמן לספר לי אם מישהו פגע בו כמו שקרה בגן שילד ניסה לגעת בו במקום צנוע, או אם הגרוש שלי השאיר אותו לבד עם הסבתא במקום לבלות איתו כמה שעות,
הוא בדרך כלל חוזר מהביקורים עם אבא שלו עצבני ולא אומר מה קרה כי הוא חושב שזה לשון הרע וגם כי אני מאמינה שהוא לא רוצה שאכעס על אבא שלו למרות שאני משתדלת להסתיר את הרגש השלילי כלפיי האב.
המצב החמיר אחרי שהגרוש שלי התחתן בשנית מבלי להכין את הילדים רגשית ונפשית,
הוא הכיר להם את הילדים של אשתו כבני דודים ופתאום הם החלו לקרוא לו אבא לילד הבן שלי שחזר בוכה ואמר שאבא עזב אותו...וגר עם ילדים אחרים
הוא לא פועל בעצת יועץ או רב חינוכי.
אני התחתנתי כחצי שנה אחרי שהוא התחתן ומייד פעלנו עם יועץ וביקשנו שישתף פעולה
הבעיה היא שהגרוש שלי לא מתייחס לילדים כמו שבעלי מתייחס אליהם, הבן שלי קרוע בין שני "האבות" הגרוש שלי לא משקיע זמן איכות עם הילדים ובעלי לוקח אותם למגרש לשחק עם כדור, לחוגים ולרב שלו לשיעור בשבת ששם יש תהילים לילדים, הגרוש מתעלם מהם במשך כל השבוע ולא מתקשר אלא אוסף אותם בימים שלו ולוקח אותם להורים שלו, אשתו בקושי מקבלת את הילדים אליהם לבית ומעדיפה שהם "ישחקו" אצל הסבתא
קורה שהגרוש שלי משאיר אותם בבית של הסבתא ויוצא לסידורים או יוצא למקרים של מד"א הוא מוכן להיות כונן גם כשהוא איתם למרות שהביקור הוא למשך 4 שעות ואז הבן שלי בוכה וסובל מחרדת נטישה וחוזר לבית כועס ומוציא הכל עלי ועל בעלי, הוא ילד שמקשיב ומחונך אבל בשנה האחרונה הוא פשוט קורס רגשית
בעלי מנסה להיות סבלני אבל הוא נפגע מאוד מהיחס של הבן שלי, ואני לא מצליחה לגרום לבן שלי להפסיק לירוק או לבעוט בבעלי, זה קורה רק לאחר ביקור אצל האבא ואם הביקור היה מוצלח אז הבן שלי חוזר שמח
הבעיה שפנינו לגרוש שלי כמה פעמים בנושא וביקשנו שלא יעבוד כשהוא איתם והוא משקר ואומר שהבן שלי מדמיין
הוא גם שולח את הבן שלי למכולת לבד!!! הוא סיפר שנפל לו כסף ואישה עזרה לו, ושאלתי איפה אבא היה והוא אמר בבית,
הגרוש שלי מודע לסכנות במיוחד בגלל שהוא עובד במד"א ורואה ילדים שנדרסים לא עלינו!!!
אין לי איך לשנות את הגרוש שלי אבל איך אני יכולה לעודד את הבן שלי להוציא הכל החוצה מילולית ולא דרך אלימות כלפינו?
אני מסבירה לו שאסור לו ללכת לבד אבל הגרוש שלי לא מקשיב וצועק עלי,
גם כשהם ישנים אצלו הוא מחזיר אותם ב7 בבוקר!! ואז הבן הגדול לא רוצה ללכת לגן ומתחיל לבכות שהוא שונא את האחים החורגים ושהאמא שלהם מענישה אותם וצועקת... אצלנו אין צעקות ככה שהוא לא רגיל ומפחד ממנה מאוד.
אז בבקשה איך אפשר לדובב אותו? אני נותנת לו פרסים ומדבקות כל פעם שהוא מספר אבל הוא עדיין שותק, וגם איך אני יכולה להסביר לבעלי שזה לא אישי נגדו? הוא טוען שהילד בחיים לא יבעט בגרוש שלי אבל אני מאמינה שזה מפחד ולא מיראה...
אני מפרסמת כאנונימי מכיוון שיש כאן כאלו שמכירים אותי ואת הגרוש שלי אישית וזה לשון הרע...
בעיות שינה... זקוקה לעצות.שירשיר90
לגבי הקטנים שלי.
א. תינוק בן שנה וחודשיים:
(היה רגיל לישון איתי בהנקה)
התחלנו תהליך של שינה במיטה שלו כבר מעל לחודשיים
זה כולל טקס שינה + ליטופים
הוא עדיין צורח וצורח וצורח כחצי שעה עד שמניח ראש
מתי אכניס למיטה והוא ירדם עם חיוך?
ב. הבינונית שלי (שנתיים וחצי):
מאז מיטת המעבר עושה לנו בצפר.
ניסינו טקסי שינה, לדבר, ללטף, מה לא... היא יוצאת.
מסרבת לישון ולאחרונה התחילה גם לפחד מכל דבר
אני מרגישה שמרגע שהגדול נרדם
היא ממש חסרת שקט.
נרדמת רק על הספה או במיטה שאני צמודה.
יש למישהי/ו עצות? שואלת בכל מקום אפשרי. |מתוסכל|
א. תינוק בן שנה וחודשיים:
(היה רגיל לישון איתי בהנקה)
התחלנו תהליך של שינה במיטה שלו כבר מעל לחודשיים
זה כולל טקס שינה + ליטופים
הוא עדיין צורח וצורח וצורח כחצי שעה עד שמניח ראש
מתי אכניס למיטה והוא ירדם עם חיוך?
ב. הבינונית שלי (שנתיים וחצי):
מאז מיטת המעבר עושה לנו בצפר.
ניסינו טקסי שינה, לדבר, ללטף, מה לא... היא יוצאת.
מסרבת לישון ולאחרונה התחילה גם לפחד מכל דבר
אני מרגישה שמרגע שהגדול נרדם
היא ממש חסרת שקט.
נרדמת רק על הספה או במיטה שאני צמודה.
יש למישהי/ו עצות? שואלת בכל מקום אפשרי. |מתוסכל|
אני יודעת שהרבה יחלקו עליaima
אבל לשבת ליד תינוק וללטף אותו במיטה כשהוא רוצה לבוא אליך זה סתם מציק לתינוק. עדיף לצאת מהחדר אחרי טקס שינה לתת לתינוק לבכות כשהוא לבד מאשר לשבת שם לידו (זה כאילו מחזיקים לו משהו מול הפרצוף. רוצה? לא תקבל.)
לגבי הבינונית. אני הייתי שוכבת לידם בגיל הזה עד שנרדמו. הייתי מפהקת כדי להדביק אותם באוירת שינה. ואפשר גם איזו בובה רכה שהיא תקשר אליה לשכב איתה.
אסור!!! סכנת חנק!!!8668
חברה של גיסתי נתנה לתינוקת שלה לבכות עד שהיא תרגע ופתאום היא החלה להשתעל מרוב בכי ופלטה ונחנקה ומאז היא צמח! היא רק בת 7 חודשים...
נולדה בריאה ועכשיו היא בתרדמת.
אבא שלי ז"ל תמיד אמר שאסור לתת לילד לבכות כי הוא לא בוכה בשביל תשומת לב אלא משהו מפריע לו! זאת הדרך שלו לתקשר איתנו.
נולדה בריאה ועכשיו היא בתרדמת.
אבא שלי ז"ל תמיד אמר שאסור לתת לילד לבכות כי הוא לא בוכה בשביל תשומת לב אלא משהו מפריע לו! זאת הדרך שלו לתקשר איתנו.
אוי ואבוי.רוני בלילה
זו לא עצה שכתובה בספריםפרח-בר
אבל מה שעבד אצלנו בזמנים קשים , להרדים את הילדים ביחד במיטת ההורים ושהם נרדמים לקחת אותם למיטות , מעניק ביטחון ורוגע ועובד מצוין .
עם הזמן ששינה הופכת להיות דבר נעים ורגוע אפשר לנסות להרדים במיטות הפרטיות .
עם הזמן ששינה הופכת להיות דבר נעים ורגוע אפשר לנסות להרדים במיטות הפרטיות .
ילדים שישנים עם הורים לפעמים, זה נפלא בעיניטל שחרית
יש דווקא ספר שמאד מעודד את זה, לצערי לא זוכרת את שמו.
אצלי ילדים ישנים קרוב אלי, או צמוד, עד גיל שנה בערך, וגם אחר כך נשארים בחדר הורים. כשהם גדולים והם בחדר שלהם, מדי פעם הם באים לישון איתנו. לא רואה בזה שום פסול. זה עושה להם טוב, וגם לי, הרבה פעמים. למרות שלפעמים גם לא מתחשק, אבל תמיד אפשר להגיד לילד שעכשיו לא.
נפלא כשזה באמת "לפעמים"rivki
אני מכירה הורים שאין להם במשך שנים לא שינה נורמלית ולא פרטיות
ולי זה נראה גרועyr
אין צורך להרדים ילדים במיטת ההורים. זה יוצר תלותיות מוגזמת.
אנחנו הנחנו במיטה, ואחרי טקס שינה קצר יצאנו. הילד בוכה קצת או קצת יותר מקצת ונרדם. תוך זמן קצר נעלמות בעיות השינה.
ולפעמים אחרי שנה או יותר בעיות השינה חוזרות ובגדול.מדי פעם פה
ולפעמים פחדים צצים להם...בתאל1
^^^ כך היה אצליאנונימי (2)
הבכור, שעשינו איתו את הטעות האומללה הזאת והשארנו אותו לבכות במיטה "קצת או קצת יותר מקצת" התרגל די מהר להירדם לבד, אבל בשנים הבאות הגלגל התהפך, והיום הוא יעשה הכול כדי לא להישאר לבד בחדר - זה מפחיד אותו! כשהאחים הטנים שלו כבר מזמן עברו את הקטע הזה.
אני נורא מתחרטת שאימצנו את השיטה המנוכרת הזאת.
אין חינוך בלי סיכונים כלשהםyr
אבל להבנתי החששות שלכם מתחושות פחד ואובדן וכו' הם חששות רחוקים מאוד, ואפשר בקלות לחפות עליהם ביחס עשיר ומלא בשאר היום (וגם בהסברה בעת ה"נטישה" כביכול במילים שהילד יבין את משמעותן או לפחות את האינטונציה שלהן).
ולגבי חשש החנק - זה חשש רחוק שברחוקים. באופן טבעי אם אכן ילד משתנק מבכי זה מפסיק את פעולת הבכי כי אין חמצן, וממילא זה מהווה מנגנון הגנה טבעי שהלחץ לא ממשיך, ואחרי השתנקות של שבריר שניה הכל חוזר לתקנו.
לעצם העניין ברור שככלל צריך להיענות לבכי של הילד כי בזה הוא קורא לנו למשהו, אבל כהורים חובתנו להפעיל שיקול דעת, ולפעמים לא להיענות. בדיוק על זה נאמר שחינוך מתחיל מגיל אפס. וגם בגיל קטן ילד צריך לדעת שלפעמים בקשותיו לא מתמלאות ושההורים החכמים, הכל-יודעים, האוהבים והאחראים עלי - הם יודעים למה. הוא בהתחלה בוכה וצועק, אבל בד"כ תוך זמן קצר מבין שזה לא זה, ו"מקבל עליו את הדין".
ילד שבגיל שנה נענו לצעקותיו על הליכה לישון, בגיל שלוש ידרוש משהו אחר וגם את זה יקבל, ובגיל 13 עלול להמשיך לצפצף על ההורים ולנסות לשלוט בהם בדברים חמורים הרבה יותר.
עם זאת, כאמור, חייבים לפצות על אותה מידה קטנה של "קשיחות" (שמאל דוחה) בהרבה יותר אהבה ואמפתיה (ימין מקרבת).
והעיקר - היחס בין ההורים לילד לא נבנה באירוע חד פעמי אלא במכלול של מערכת יחסים שלימה סביב השעון וסביב השבוע.
אפשר להתייחס למשפט אחד שכתבת?צביה22
כתבת בתגובה שלך:
"ילד שבגיל שנה נענו לצעקותיו על הליכה לישון, בגיל שלוש ידרוש משהו אחר וגם את זה יקבל, ובגיל 13 עלול להמשיך לצפצף על ההורים ולנסות לשלוט בהם בדברים חמורים הרבה יותר."
אני רוצה להגיד משהו לגבי המשפט הזה-
אני מרגישה שלפעמים החשש מכך שאנחנו עלולים לגרום לילד להיות מפונק ברמה שכל דבר שהוא ירצה הוא ישיג על ידי בכי שלא נוכל לעמוד מולו, גורמת להורים ללכת לקיצוניות השנייה- לגרום לילד לבכות גם שכן אפשר להיענות לבקשות שלו.
אני רק רוצה להגיד שזה ממש לא חייב להיות כך. יש גם דרך אחרת.
הדרך שאני מאמינה בה (בלי הרבה ניסיון משלי, אבל על פי ניסיון של נשים שגידלו ילדים ועלה בידן...) היא להיענות לילד כל עוד אפשר - טכנית ונפשית (גם בלילה- ולכאן אני לא רוצה להיכנס כרגע, וגם סתם בכל מיני בקשות במשך היום- טיול שהילד רוצה לשנות את המסלול, החלפת בגד סתם כך באמצע היום ועוד כל מיני דברים שלנו נראים לגמרי לא הגיוניים), אבל כשאי אפשר (או טכנית, או שאני לא אעמוד בזה)- אז באמת אי אפשר, ואז גם אם הילד יבכה אני אדע שאין לי אפשרות לקבל את בקשתו (כמו שאי אפשר לטוס לאמריקה עכשיו פתאום)- ואז אני אבין אותו, ואגיד לו שהייתי כל כך רוצה לעזור לו לעשות מה שהוא רוצה, אבל באמת שאני לא יכולה. ובד"כ ילד מבין ומקבל הרבה יותר בקלות כשהוא קולט שזה באמת, ולא רק כי אני לא רוצה להיכנע לו.
והמסר שילד מקבל בגישה כזו הוא הכי חשוב- שאני באמת איתו, ובאמת לטובתו, וכל עוד אני יכולה- אני אעשה הכל בשבילו.
נכון שלא צריך ללכת לקיצוניותyrאחרונה
אבל דרך האמצע לא עוברת רק לפי דברים ש"אי אפשר לעשותם" ברמה של לטוס לאמריקה פתאום. הילד ידע שאנחנו איתו ובשבילו גם אם לא ניענה לתביעותיו מסיבות הגיוניות כלשהן, סיבות חינוכיות, סדר יום, צרכים רגשיים של ההורים ושל האחים, ועוד הרבה דברים שגרמו לנו מלכתחילה לא לרצות את מה שהוא דורש.
בשמחה איענה לבקשות גם אם לא תכננתי את זה בעצמי. לא צריך להיות חלילה קיר אטום. אבל אם יש לי סיבה משמעותית כלשהי (ואני מדגיש - כלשהי!) אז אני לא חייב להיענות, והילד יסתדר עם זה מצויין, ויתחנך להתחשבות, למשמעת, לקבלת עול, בצד זה שיקבל גם פינוק חום ואהבה במקומות הנכונים.
תודה לכולן (:שירשיר90
בינתיים,
שוהם עדיין בוכה אבל פחות ופחות...
מה אעשה. מקווה שיכנס למסגרת העניינים יסתדרו בע"ה.
עם תהל אני פשוט משדרת על אותו הגל
היא במיטה ואני יושבת וקוראת בכניסה לחדר
רק שתהיה איתי בקשר עין
והיא נרדמת ב"ה.
ולגבי השינה עם ההורים, אני לא כ"כ בעניין
עמלנו קשות כדי שיהיה להם את הטריטוריה שלהם
וגם שוהם ישן איתי משעה 4 עד 7
וזה לא קל.
הגוף שלי...
הפרטיות...
התלות...
בכ"א מעריכה מאוד.
תודה רבה על הכיוונים ועל העצות
שוהם עדיין בוכה אבל פחות ופחות...
מה אעשה. מקווה שיכנס למסגרת העניינים יסתדרו בע"ה.
עם תהל אני פשוט משדרת על אותו הגל
היא במיטה ואני יושבת וקוראת בכניסה לחדר
רק שתהיה איתי בקשר עין
והיא נרדמת ב"ה.
ולגבי השינה עם ההורים, אני לא כ"כ בעניין
עמלנו קשות כדי שיהיה להם את הטריטוריה שלהם
וגם שוהם ישן איתי משעה 4 עד 7
וזה לא קל.
הגוף שלי...
הפרטיות...
התלות...
בכ"א מעריכה מאוד.
תודה רבה על הכיוונים ועל העצות
שני הקטנים באותו חדר-ויקי7
אני מסדרת את החדר, מחזירה ספרים למקום, בגדים צעצועים- הכל למקום, ותוך כדי זה שרה להם שירים רגועים... הם יודעים שאני שם, לפעמים הם מבקשים חיבוק קצר, אני משגיחה עליהם- אבל אסור לרדת מהמיטות... אחרי שהם ישנים אני יוצאת..
וגם, באופן מפתיע, בסביבות גיל שנה הדבר היחיד שהרדים את הגדול זה קלטות של הרב קרליבך... ושום דבר אחר... ואז בשבת היינו בצרות
את מזכירה לי את עצמי מפעם.מדי פעם פה
מאוד השתדלתי שהשינה תהיה ב'טריטוריה' כמו שכתבת.
היום (ילד שלישי ב"ה) אני מוצאת את עצמי מאמינה מאוד בלהיענות לבכי של ילד. לשבת לידו, להניק, להרים על הידיים כדי שירגע, לקחת אותו למיטה שלי בכיף (ולהסביר לו שזה לא לתמיד אם הוא גדול יותר) או משהו אחר שיעשה לו טוב.
אני בטוחה שאם ילד בוכה - הוא צריך אותנו. גם אם זה 'רק' בשביל 'תשומת לב'.
תאמיני לי שכשהשינה הופכת לחוויה נעימה, כשיש ביטחון שאמא פה ותבוא כשאני צריך - בבוא הזמן הילד הולך לישון בנעימות ובשמחה.
וגם אם לא - נתתי לילדים שלי הרגשה שהם אהובים, שאני בשבילם מעבר לכל החשבונות והגישות. (לפחות משתדלת).
את יודעת, עוד 20 שנה אולי תתגעגעי לאיזה גוזל במיטה שלך 
ולגבי הבינונית - גיל שנתיים הוא הגיל שמתחילים הפחדיםמדי פעם פה
הגיוני שהיא באמת מפחדת..
מעבר לכל שיטות הניחום ווהרגעה, כדאי גם, בזמן רגוע כמובן, לדבר בהיגיון ולהסביר בשפה שהילדה מבינה שאין ממה לפחד.
אני דווקא רוצה להגיד שאין דרך אחתבת 30
וכל ילד הוא שונה.
יש ילדים שברגע שהם מתחילים לישון לילה שלם הם ימשיכו בזה עד 120 ויש ילדים שלא.
יש ילדים שנכון לתת להם לבכות כמה דקות ולהתעקש על כך שישנו במיטה שלהם,
ויש ילדים שנכון לתת לישון עם ההורים בצורה זו או אחרת.
אין שום כללים בדבר הזה.
יש לי שלוש ילדות וכל אחת שונה בהרגלי השינה שלה. אחת באה אלינו המון באמצע הלילה, אחת אף פעם לא ועוד אחת- בדרך כלל לא אבל מדי פעם באה ללילה או שניים וזהו.
נראה לי הכי נכון זה להרגיש עם עצמך מה טוב לך ומה טוב להם. לזכור שבסך הכל הם קטנים. לא מדובר על ילד בן חמש, שש, אלא באמת על קטנים.
לנסות לחשוב מה הצורך האמיתי שלהם ומה הוא רק ענין של הרגל שחשוב לך (או לא) להקנות,
להציב לעצמך את הגבול של עד כמה את יכולה "לסבול" ילדים במיטה שלך ולחשוב על פתרונות בענין. (יש כאלה ששמים מזרון על הרצפה בחדר ההורים וככה הילד בא בשטק, ישן ומקבל את תחושת הבטחון שהוא צריך בלי להעיר ובלי לתפוס מקום במיטת ההורים)
לחשוב על פתרונות יצירתיים איך ליצור אווירת שינה נעימה בלי צרחות- לשים לו שירים? לשבת לידו ולהחזיק יד?
ובעיקר- לזכור שזה לא ימשך לנצח..
הרי בגיל חמש עשרה הוא לא יצרח כשהוא ילך לישון, אפילו לא בגיל שבע.
גמילה מטיטולים...עזרה !!!!אמא אוהבת+
דחקתי את הקץ אבל זהו הוא הגיע..הבן שלי בן שנתיים ו7...שנה הבאה בע"ה גן עיריה...
כבר חודש שאנו מדברים על גמילה ומידי פעם מושיבה בישבנון והוא הצליח לעשות...)רק קטנים(והחלטתי שמתחילת השבוע הנוכחי הוא הולך בלי טיטול למעון ..ואכן אנו מתרשמים שהוא אכן קלט את הקטע של הקטנים...אבל גדולים הוא כל הזמן מפספס...)פעם ראשונה שאני משתמשת המונחים כאלה מפני כבוד המקום(:
זה נראה כאילו שהוא לא קולט כמה שאני מסבירה שגדולים עושים בשירותים הוא שוב ושוב מפספס...אני קצת מיואשת...כי ב1 בספטמבר אין הנחות...ואני קצת בלחץ.....אנחנו כן עושים טקס ומוחאים כפיים והוא מקבל פרסים ומה לא...וכלום!!ואני ממש משתדלת לא לשדר לו לחץ או כעס. .כל פעם שהוא מפספס אני מחבקת אותו..ומשננת איתו שוב ושוב...האם גדולים עושים על הריצפה?אז הוא ממשיך אותי ואומר לאאאא...וצוחק..אז אני שואלת אז איפה עושים גדולים?אז הוא אומר בשירותים...ובפעם הבאה שוב בורח לו...ב"ה שלפחות את הקטנים הוא קלט חצי נחמה..!!
ועוד שאלה... מה עושים אם אני בגינה ויש לו גדולים?...אין סיכוי להתאפק..ולגבי קטנים זה לא בעיה.. קרה קרה והלכנו לצד..
מה עושים?!אני חייבת עצות..זה נראה לי כאילו הוא לא קולט?): ...
כבר חודש שאנו מדברים על גמילה ומידי פעם מושיבה בישבנון והוא הצליח לעשות...)רק קטנים(והחלטתי שמתחילת השבוע הנוכחי הוא הולך בלי טיטול למעון ..ואכן אנו מתרשמים שהוא אכן קלט את הקטע של הקטנים...אבל גדולים הוא כל הזמן מפספס...)פעם ראשונה שאני משתמשת המונחים כאלה מפני כבוד המקום(:
זה נראה כאילו שהוא לא קולט כמה שאני מסבירה שגדולים עושים בשירותים הוא שוב ושוב מפספס...אני קצת מיואשת...כי ב1 בספטמבר אין הנחות...ואני קצת בלחץ.....אנחנו כן עושים טקס ומוחאים כפיים והוא מקבל פרסים ומה לא...וכלום!!ואני ממש משתדלת לא לשדר לו לחץ או כעס. .כל פעם שהוא מפספס אני מחבקת אותו..ומשננת איתו שוב ושוב...האם גדולים עושים על הריצפה?אז הוא ממשיך אותי ואומר לאאאא...וצוחק..אז אני שואלת אז איפה עושים גדולים?אז הוא אומר בשירותים...ובפעם הבאה שוב בורח לו...ב"ה שלפחות את הקטנים הוא קלט חצי נחמה..!!
ועוד שאלה... מה עושים אם אני בגינה ויש לו גדולים?...אין סיכוי להתאפק..ולגבי קטנים זה לא בעיה.. קרה קרה והלכנו לצד..
מה עושים?!אני חייבת עצות..זה נראה לי כאילו הוא לא קולט?): ...
כמה דברים-~א.ל
א. יכול להיות שהוא כן מצליח להבין ממך את הלחץ..
ב. את צריכה להגיע איתו למצב שהוא מצליח פעם אחת. למשל אם את מרגישה על ידי הבעות הגוף שהוא משדר שהוא בכיוון
או פשוט נסי להושיב אותו באופן יזום כמה פעמים עד שיצליח. ברגע שהוא יצליח- הוא יבין יותר טוב את העניין הזה ומשם הדרך תהיה קלה יותר
ג. זה באמת לוקח יותר זמן לפעמים הם חוששים מהשירותים, יש כאלה שאפילו מעדיפים שישימו להם טיטול ורק אחרי זה, זה קורה. ממליצה לך לא ללחוץ עליו למרות שזה קשה לפעמים כדי שלא יווצרו לו פחדים סביב הנושא הזה. (מזמינה אותך לפירוט באישי, אם בא לך)
אני מנסה להושיב בסיר באופן יזוםיראת גאולה
נמצאת באותו מצב...
יש לו דפוס די קבוע בזמנים של היציאות, אז אני משתדלת להקדים ולהושיב אותו בסיר, מספרת לו סיפור, יושבת לידו על הרצפה, משתדלת בנחת. בסוף הוא עושה...
יש לו דפוס די קבוע בזמנים של היציאות, אז אני משתדלת להקדים ולהושיב אותו בסיר, מספרת לו סיפור, יושבת לידו על הרצפה, משתדלת בנחת. בסוף הוא עושה...
לשלי אין זמנים קבועים...ואין לו סימני התראהאמא אוהבת+
היינו יושבים הרבה זמן ולא היה יוצא..עכשיו כבר נמאס לו..הוא מסכים ללכת רק שיש לו..ואני לא רוצה להכריח
גם הבן שלי ככה בדיוק! אני אובדת עצות...8668
הלחץ מהכניסה לגן..בת 30
אני יודעת שזה מה שדורשים בגנים, ובצדק. זה מאוד מעמיס על הסייעת להחליף לילדים במשך היום.
אבל ברגע שהחוק בארץ השתנה, וגם שלוש הפך להיות במסגרת ה"חינוך חובה חינם" (או מה שזה לא יהיה..)- אז בעצם אין לגן אפשרות לקבוע שמי שלא גמול לא יכול להגיע לגן.
יש ילדים, יותר בנים אאל"ט, שמה לעשות- הם לא גמולים גם בגיל שנתיים וחצי. יש הרבה ילדים שרק בגיל שלוש מצליחים.
אני חושבת שהלחץ שלך לגבי הכניסה לגן לא צריך להפוך ללחץ כלפי הילד להיגמל. לחץ זה הדבר האחרון שעוזר לילד להיגמל. והרי גם אחרי שילד גמול הוא מפספס לפעמים- וגם עם זה הסייעת צריכה להתמודד.
יש לי ילדה אחת שרק אחרי פסח בגן שלוש התחילה לחזור הביתהבאופן קבוע בלי להחליף בגדים באמצע היום.
ובגן שלה היו ילדים שהיו עם טיטול כמעט כל השנה.
אין מה לעשות, שולחים בתיק בגדים להחלפה באופן קבוע, וכלפי הילד משדרים רק עידוד והצלחה.
אז לא מתקשרים אלי אם בורח לו?אמא אוהבת+
לבוא להחליף לו/לקחת אותו?
לא יודעת מה קורה בגנים אחריםבת 30
אבל אצלנו בחיים לא התקשרו.
אי אפשר להזעיק את ההורים פעמיים ביום מהעבודה כל יום אם הילד, מה לעשות, לא גמול.
זה לא הגיוני. וכאמור- לחץ על הילד לא יעזור לו להיגמל.
טוב עדכוןןןןןןחח משמח...אמא אוהבת+
הרפיתי מהילד...נתתי לו להתבשל לבד..והיום הוא הפתיע אותי ואמרנלי אמאא גדולין בשירותיים...והלך לעשות בשירותים...איזה כיףף..מקווה שימשיך כך!!
איזה יופי. איזה הקלה. בעז"ה שימשיךיראת גאולה
וואו! אילו תוצאות מהירות!מדי פעם פה
נשמע שהוא דווקא ממש קלט את הלחץ שהיה עד עכשיו.
אלינו כן התקשרו מהגן כמה וכמה פעמיםrenanaal
לא הצלחנו לגמול את בתנו כשנכנסה לגן 3, וגם לא אח"כ.
היא היתה הולכת לגן עם טיטול (וטייץ מתחת החצאית כדי שהילדות האחרות לא יראו את הטיטול).
הסייעת היתה מקסימה, אך כנראה בגלל העומס (36 ילדות בגן) - היא הצהירה שהיא לא מחליפה לה.
זה לא היה כ"כ נוראה עם הקטנים, הטיטול לא היה כ"כ ספוג עד שהיא חזרה הביתה,
אבל לגבי הגדולים - אי אפשר כמובן להתעלם...
אם היא עשתה גדולים בטיטול התקשרו אליי או אל בעלי. ב"ה שהעבודה של בעלי במבנה צמוד לגן.
בדקתי- וזה לא חוקי לקרוא להורים...ג'וני63אחרונה
מקרה עצובאנונימי (פותח)
אני כותבת את זה בצער רב,
לפעמים אני מרגישה שההורים שלי מהווים לי מכשול (זה לא העיקר),
עד כדי שאני חושבת על דברים ממש מזעזעים....... לא יודעת מה לעשות.
אני מתפללת שיחיו עד 120.! לא מאחלת רע בכלל! אבל לפעמים המחשבות האלה לא מרפות.
איך אני יכולה לחשוב על דבר רע כל כך, אחרי כל הטוב שהם נותנים לי? עצוב לי ככה.....קשה..
לפעמים אני מרגישה שההורים שלי מהווים לי מכשול (זה לא העיקר),
עד כדי שאני חושבת על דברים ממש מזעזעים....... לא יודעת מה לעשות.
אני מתפללת שיחיו עד 120.! לא מאחלת רע בכלל! אבל לפעמים המחשבות האלה לא מרפות.
איך אני יכולה לחשוב על דבר רע כל כך, אחרי כל הטוב שהם נותנים לי? עצוב לי ככה.....קשה..
אכן, זה קשה..ד.אחרונה
אולי כדאי לתרגל בראש "הפרדה" בין הנושאים.
איך שטוב לך להתגדל, מה שטוב לך לעשות - זו בחירה שלך. אחרי בת-מצוה..
צרך להקשיב בכבוד לדבריהם, לחשוב על זה, אבל הבחירה היא שלך.
ומה שנוגע אליהם עצמם - שם צריך כבוד בלבד, לא עניינך לחנך או לשפוט. רק להכיר טובה על הטוב.
לפעמים התחושות הקשות באות מבלבול בין העניינים. מצד אחד אי תפיסת העצמאות האישית במה שאישי, ומתוך יחס מכבד ומקשיב - ומצד שני מחשבה שדווקא בענייניהם, יש מקום לחשוב "מה הם אמורים לעשות"...
וכדאי גם לתרגל מראש, התנהלות מעשית בשעות חיכוך. איך מקשיבים בנחת, לא מתפרצים; והלכה למעשה אח"כ, במה שנוגע רק אלייך ולא אליהם, עושים כפי שחושבים לנכון. כמובן, בהשתדלות שלא יצער. התחשבות ככל האפשר.
ולהביא בחשבון שעם השנים המרחב האישי גדול יותר.
מחקר על גרעינים תורניים בגוש דןמחקר גרעינים
שלום.
הורים יקרים,
נשמח לעזרתכם!
במסגרת לימודי התואר שלנו אנו עורכות מחקר על הזהות התרבותית ועל ההתנדבויות בגרעינים התורניים בגוש דן.
אז אם אתם מתגוררים באזור גוש דן ושותפים במידה כזו או אחרת לגרעין תורני או לקהילה שלו.
נשמח מאד שתמלאו את השאלון .
תודה רבה רבה מראש
צריך להיכנס לקישור המצ"ב:
http://goo.gl/forms/v3cx1Bi56C
מעבר דירה- נשמח לייעוץגברת נהדרת
נשמח לעצתכם.......
אנו גרים בעיר באזור המרכז קרוב להורים ומאוד רוצים לעשות שינוי ולעבור למקום תורני יותר שיהיה כיף לגדל בו את הילדים,
חשוב לנו שיהיה לילדים מרחב וחברה תורנית מאוד (דוסית). כיום בעיר הילדים במוסדות חרדיים כיוון שהדת"ל לא מספיק תורני עבורנו.. מצד שני חוששים לגור ביישובים מסוכנים מבינה ביטחונית
מעדיפים מקום עם תלמודי תורה נפרדים לבנים ובנות ובית מדרש פעיל לבעלי בתים..
נשמח לעצתכם למי שמכיר.. תודה!!
זה בדיוק מה שחיפשנו...סתוונית
וב"ה מצאנו משהו. אפרט באישי.
אלעד זו אופציה טובה מכל הבחינותgal2095
גם אני אשמח לייעוץ בעניין מעבר דירהכל השמותתפוסיםאחרונה
כרגע אנחנו גרים בעיר, ומאוד רוצים לעבור לישוב לא מרוחק מידי
אשמח לרעיונות
אנחנו מחפשים ישוב תורני לא קטן מידי ולא עמוק מידי בשטחים, בית במחיר סביר. (כמובן שעדיף בתחומי הקו הירוק אך לא מחייב)
אשמח לעצות איך מוצאים ישוב כזה
//סדר נשים
יד בנימין, מקום נחמדרחובות...
חוץ מהעניין הבטחוני, היישוב בני נצרים מתאים לכם ככפפה לידצוף שלי
או נווה..שזה ישוב ליד..כמו צמח בר
ואם היא תתחיל להתחשב בעניין הביטחוני היא לא תוכל לגור כמעט בשום מקום בארץ..
מצפה רמוןאנונימי (4)
מקום מדהים! עם שלווה מיוחדת, רוגע ונוף משגע.
יש קהילה מדהימה ומגוונת - אברכים, אנשי קבע ואנשי מעשה,
ברסלבים, חבד.
יש בית ספר תורני נפרד, שווה לברר אם זה מספיק בשבילכם (רוב התלמידים מגיעים מבתים מאוד דוסים).
לא מסוכן.
ויש כמה בתי מדרש לבעלי בתים.
החסרון היחיד זה המרחק, אבל מתרגלים..
ויש בישוב קופות חולים, סופר וחנויות ושירותים שונים.
אם תרצי עוד מידע תגידי אופנה אליך בפרטי
יש קהילה מדהימה ומגוונת - אברכים, אנשי קבע ואנשי מעשה,
ברסלבים, חבד.
יש בית ספר תורני נפרד, שווה לברר אם זה מספיק בשבילכם (רוב התלמידים מגיעים מבתים מאוד דוסים).
לא מסוכן.
ויש כמה בתי מדרש לבעלי בתים.
החסרון היחיד זה המרחק, אבל מתרגלים..
ויש בישוב קופות חולים, סופר וחנויות ושירותים שונים.
אם תרצי עוד מידע תגידי אופנה אליך בפרטי
מה נחשב למסוכנים?בת 30
מתכוונת להתנחלויות? או גם לישובי הצפון והדרום?
'ישובים מסוכנים מבחינה ביטחונית'?!מדי פעם פה
נראה לי מוגזם.
יתכן שהסכנות של האחר נראות יותר מפחידות מהסכנות שלנו.
כשגרתי בישוב הרגשתי בטוחה הרבה יותר מבעיר.
אני לא באה לפתוח דיון, רק לערער על הנחת היסוד ולהציע לכם לשקול זאת שוב.
שומריה?בצל ידך
בני נצרים-ויקי7
ממש נשמע מתאים
בד"כ לבד, והייתי שמחה אחרת בכ"א, לשאלתך- בוודאי שלגיטימי!~א.ל
הולכת לבדבצל ידך
עם בעליאמא מאושרת 2
רק עם בעלי!! בגלל שזה רופא ולא רופאה עדיף לא ללכת לבד!
כמעט תמיד הולכת לבדנר80
את שואלת בגלל יחוד?
כי יש דרכים נוספות לפתור את הבעייה
בתיק האישי הרפואי? גם לא בעלך?בתאל1
חוץ מזה שלא נראה לי פותחים את כל התיק האישי והפרטים בביקור אצל רופא...
יש הבדל,ד.אחרונה
אם השואלת נשואה כבר, או ששואלת על שם העתיד, כשיהיה.
אם כבר נשואה - לא מתייחס. שלא לקלקל בדיעבד.
אבל אם לא נשואה, ושואלת על שם העתיד,
לענ"ד לא להסתיר ממי שרוצים להינשא לו דברים כאלה. ולתת לו להחליט.
לבדחילזון 123
לבד.....אר
בכל בדיקה גופנית יש לך זכות לבקש איש צוות נוסףאמאשוני
יש אחיות מקסימות שישמחו ללות אותך.
אין שום בעיה ללכת לבד.
אמא לא תמיד זמינה ולבעל יכול להיות מעיק שכל פעם הוא חייב לבוא.
לגבי ידעו/ לא ידעו לא מתערבת....
לבד או בעליבעזרת ה'!!
אן יש משו שתרצי שלא יספרו תוכלי לומר לרופא.
אבל כן הייתי מציעה לחשוב למהה את מסתירה את זה מבעלך ואם זה בריא, יתכן שעדיף לשתך אותו ולא ליצור מצב של סודות..
תלוי כמובן במה מדובר אבל בכללי מצב של הסתרה הוא לא הכי בריא בזוגיות, ולפעמים הפתיחות יכולה להקל ולשחרר.
בהצלחה!
אבל כן הייתי מציעה לחשוב למהה את מסתירה את זה מבעלך ואם זה בריא, יתכן שעדיף לשתך אותו ולא ליצור מצב של סודות..
תלוי כמובן במה מדובר אבל בכללי מצב של הסתרה הוא לא הכי בריא בזוגיות, ולפעמים הפתיחות יכולה להקל ולשחרר.
בהצלחה!