פורום הורות (עמוד 237)

כל ילד יודע לזהות מה הדברים שיוציאו את ההורים שלו מהשלווה שלהם.

דרך למשוך צומי או לבדוק גבולות וכדאת מתרגשת מזה היא מרגישה את זה וממשיכה כי הכי חשוב לה שאמא 'תרעש' ממנה.

יכול להיות שזאת לא הסיבה אלא סתם כיף לה להתייחס לעוד אנשים חוץ מאמא שיש לה אותה כל היום.

 

בכל אופן לא הייתי מתרגשת. זה גיל שהם מתחילים לפתח עצמאות ורצונות משלהם . זה בריא שתתחיל לשחרר קצת מהסינר של אמא.

סה"כ מדובר באנשים שאת מכירה ולטווח זמן קצר שבו אוספים את הילדים. מעניין, מסקרן ותו לא.

אבל למשל אתמול במסיבה של הגן בכלל לא התייחסה אליי ולבעלי אבל נתנה חיבוקים ודיברה עם ההורים האחרים. כשיצאנו משם כאילו כלום היא בא ומנשקת זה לא שכעסה עלינו אבל במסיבה זה היה כאילו האחרים היו ההורים שלה. כל ילד עם ההורים שלו חוץ ממנה. ובנוסף זה מדאיג אותי שככה היא נותנת חיבוקים לאנשים.

אתם נותנים לה מספיק ביטחון כדי שהיא תוכל לתקשר אם אחרים. יש לה עוגן.

 

אכן צריך להשגיח עליה היטב וכשתגדל ללמד אותה איך נזהרים עם זרים.

תשמחי שהבת שלך חברותית.
זה מראה כמה את נוסכת בה בטחון, והיא מרגישה ויודעת שאת שם בשבילה.
היא מסוגלת לשחק, לדבר , ולהיות עם אנשים אחרים מבלי להיכנס להיסטריה או חרדת נטישה. וכל זה בזכות האהבה והביטחון שאת מעניקה לה.
תשמחי! אשרייך אמא יקרה!!

 

לילדים יש צרכים חברתיים שונים זה מזה, לא לכל אחד חשובה רק חברת בני גילו. יש כאלה שהם 'חובבי מבוגרים'. שבחברת מבוגרים מעניין להם ונעים להם והם מקבלים גירויים שמעשירים אותם. אתם ההורים מספקים לה את הצורך הבסיסי בביטחון, וכך היא מסוגלת להפנות משאבים גם לצרכים החברתיים שלה, וזה נפלא.

 

 

1. כשאתן נמצאות בחברה של מבוגרים אחרים שהיא מכירה, והבת שלך נופלת ומקבלת מכה, למי היא ניגשת? אצל מי היא בוכה?

2.כשאתן נמצאות בגינה, ובא לה לנשנש, אצל מי היא מחפשת אוכל אצלך או אצל אימהות אחרות שהיא מכירה?

האמת היא שלמרות שהנטיה שלי היא להסכים עם המגמה כאן שהכל תקין ושהדברים מעידים על בסיס רגשי טוב שקיבלה הילדה מההורים, בכל אופן מהבהבת לי איזה נורת אזהרה קטנה.

 

 

התשובה לשאלתך היא רק לי ולבעלי. כשהיא בוכה היא בא אלינו וכשהיא רוצה משהו גם מבקשת מאיתנו לא מאחרים. עם ההורים אחרים היא רק משחקת ומדברת אבל אם צריכה משהו היא בא אלי.
זה מרגיע אותי מה שאתם אומרים לי, כואב לי המצב אבל לפחות אני מרגישה שאולי זה לא בא מי מקום שעשינו משבו רע אלא שבא ממקום שנתנו לה ביטחון.

ממש יתכן שזו דרך לקבל תשומת לב

את יכולה להירגע. 

הילדה סומכת עליכם שתספקו את צרכיה.

היא מרגישה שאתם המשענת והתמיכה שלה.

ב''ה.

יש לי שתי בנות קטנות, אחת ככה ואחת היתה ככה. אפשר להתעניין אצל איש מקצוע. יכול להיות שההסבר הוא שבגיל זה הם רוצים עצמאות ולכן הם קצת משתחררים מהאמא. אבל - עמוק בפנים אני יודעת שאני החיים שלהן גם אם זה נראה אחרת. כשהבת שלי בת השנתיים בוכה בלילה, אוטומטית יוצא לה מהפה "אמא...". אם זכרוני אינו מטעני, אחרי גיל שנתיים זה עובר להם ואז הם יותר ישירים בקשר עם האמא. ודרך אגב - אם הן מפתחות קשר יותר טוב עם אביהן, זה לא מפריע לי בכלל, להפך, אני רוצה שיהיה להן קשר חזק עם בעלי. ולעניות דעתי - אל תאשימי את עצמך בזה שאת משדרת לה את זה. כאמור, לדעתי זו תופעה חולפת.

כשהיא בוכה אומרת "רק אמא, רק אמא" אין לי ספק שהיא אוהבת אותי רק כואב לי את המצב שבו אני עם הורים של ילדים אחרים והיא מעדיפה לשחק איתם מאיתי. זה רק קורה עם ההורים של הילדים בגן בכל סיטואציה אחרת היא כן מדברת אך לא מנשקת או מחבקת אנשים זרים.

ובטח ובטח שזה לא משהו שאת עושה לא נכון.

את נשמעת אמא חמה וטובה.

 

ולמה כואב? נתת לה בסיס טוב והיא משתמשת בו. היא כנראה חברותית מאוד ובוגרת. כיף.

אני הכרתי מקרוב מקרה שבו התשובות לשאלותיי היו עצובות.

האימא לקתה בדיכאון אחרי לידה, והיו לה מצבי רוח משתנים.

בין כל האימהות בגינה, היא הייתה נראית כמו כולן.

אבל הפעוטה שלה הוכיחה שלא.

כשהפעוטה קיבלה מכה, הייתה מתנחמת בחיבוק של האישה הראשונה שנקרתה בדרכה.

באופן קבוע היא נהגה לחפש נשנושים בתיקים של כל האימהות, חוץ מאצל אימא שלה...

לכן כשראיתי את השרשור הזה, היה נראה לי שכל המשיבות אופטימיות מידי.

אך אחרי שרונית ענתה לשאלותיי, הבנתי שאין כל מקום לדאגה.

 

הוא בן 5 והוא לא יודע עדיין לנגב לעצמו ובכלל יש בעיות הגיינה קשות. פעם שעברה הייתי צריכה לשפוך חצי בקבוק אקונומיקה על השירותים, אבל עדיין נשאר בילד ריח וממש סבלתי מזה.

 

אוף זה נשמע שאני אישה ממש מגעילה, אבל ממש אין לי כוח לזה!!

ויש לי בבית עוד שני תינוקות משלי....

 

אפשר

א. לומר בפשטות "אני לא יכולה" ואם היא תתעניין למה- "מעדיפה לא לפרט" או"כבר תכננו משהו משפחתי לבד" או פשוט "אני לא מרגישה טוב"

ב. להבהיר בעדינות לדודה את הנקודות שמפריעות לך כשהילד מגיע ולהדגיש שתשמחי להזמין אותו לפעמים כשתוכלי אבל לא תמיד אפשר כי הוא מאד אנרגטי ומעייף אותך.

זו זכותך המלאה...

את לא חייבת אם לא נוח לך. תגידי: מצטערת הפעם זה לא אפשרי...

גם לי היו מקרים כאלה

את רוצה איכשהו להבהיר לה שאת לא רוצה לשמור אף פעם או

שזה באמת רק לפעם הזאת?

אם את רוצה שהיא תבין את זה לתמיד אז תגידי משהו כללי ולא

"לא מרגישה טוב"

 

ואני בגלל זה משתדלת לא לבקש וכשאני כן מבקשת אני מבקשת שיגידו באמת 

בכנות אם נח או לא..

וכשמבקשים ממני ואני מוכנה בשמחה אני אומרת "בשמחה" כדי שירגישו בנח

ויבינו שזה לא כי לא נעים לי לומר לא

חשבתי שאולי תרצי שאשמור ביום שני...

 

אז כדי שלא "תיתקעי", חשבתי שכדאי שאומר לך כבר כעת, שאני לא יכולה ביום שני..

 

אם תשאל למה - תגידי, לא מסתדר..

 

 

ובכללי - תעשי שיקול בין העזרה לבין מה שאת רוצה להיות עם ילדייך, או שקשה מידי. ולפי זה תעני. כשאפשר, אז בשמחה. כשלא - לא מסתדר לי.. 

 

חושבני שאין ברירה, כך אנשים מתרגלים שלפעמים אפשר ולפעמים לא.

 

ובכלל- את אחרי לידה (גם אם עברו כמה חודשים, עדיין יש תינוק קטן בבית, ואחיו הגדולים הם קטנים גם כן).

 

מאוד חשוב לא להגיע למצב שאת נותנת מעבר ליכולות ולרצון שלך.

 

בהצלחה. 

האמת שפחדתי שיזרקו עליי עגבניות פה...

 

אני אעשה כמו שאמרתם לי, מקווה שיצליח.

 

שכחתי לציין שהיום ואתמול שמרתי עליו 'רק' שעתיים, כי הם מסיימים עכשיו את החיידר יותר מוקדם.. ורק המחשבה על יום שלם עשתה לי רע

למשל: בזמן האחרון מאוד קשה לי עם שני הקטנים, הלוואי שהייתי יכולה למצוא בחורה שתעזור לי!

עגבניות? למה?

אם כל כך קשה לך, זה בסופו של דבר יבוא על חשבון הילדים שלך.

 

להסביר לה שאת בעצמך זקוקה לעזרה....

שאת מתכננת לצאת עם הילדים שלך לאנשהו וזה קשה לך לקחת עוד ילד איתך?

שחשבת להקדיש לילדים שלך "זמן אמא" מיוחד רק להם, וכל ילד אחר, אהוב ככל שיהיה - לא יהיה שייך לדינאמיקה 

?

שזה בעצם מה שאמרת לנו 

 

חוצמזה - עולה פה שאת שומרת על הילד הזה כמות זמן לא מבוטלת בכלל

פה שעתיים שם שעתיים

שם יום שלם

אולי כדאי להסביר לדודה בעדינות שזה עובר את גבולות ה"טובה מידי פעם" ל"שמירה קבועה" ואת רוצה שהיא תשלם לך על זה ?

אבל אני בכלל לא רוצה לשמור על הילד הזהץ לא הוא ולא ילד אחר שהוא לא שלי. בלי קשר לכסף...

 

אם היא תשאל אותי, אני אגיד לה שאני מרגישה שאני צריכה להיות עם הילדים שלי.

אני מקווה שהיא תבין כי היא אחת כזאת שחושבת שאנשים נהנים לשמור לה על הילדים...

היא תבין 

אולי היא לא תבין את הכל, 

אבל היא תבין שאת רוצה להקדיש את הזמן שלך בבית עם הילדים אקסקלוסיבית לילדים שלך, לא משנה עד כמה שאר ילדי העולם הם חמודים 

וזה אחלה מסר, לא פוגע או משו.... 

אמרתי לה שממש קשה לי עם הילדים שלי, אז היא לא ביקשה.

אבל... היא ביקשה מאמא שלי ועכשיו אמא שלי איתו. והיא ממש מעוצבנת עליה, אבל לא מסוגלת להגיד "לא". ממש עצוב לי על אמא שלי...

אני פותחת השרשור לגבי הבייבי סיטר.

שאלתי אתכן מה אפשר לצפות מהבייבי סיטר.

אני חושבת שלפני שאישה בוחרת ללמוד או לעבוד, היא צריכה למצוא פתרון הולם לילדים.

לבקש טובות מקרובים ושכנים, זה בסדר מידי פעם,]

אבל באופן קבוע זה כבר ניצול.

אלייך, משיח עכשיו, של  יש אפשרות שפעם אחת תשלחי את כל ילדייך לשמירתה של דודתך?

 

יש אפשרות לומר לאמא שלך, בהרבה עדינות וטאקט, שהיא לא צריכה לשמור על הילד אם זה לא מתאים לה? (כאילו לעזור לה לשמור על הגבולות שלה, בלי שתגיע למצב שהיא מסכימה לעשות משהו שהיא לא באמת רוצה).

לחילופין, אם דודה שלך אומרת לך שתיעזר באמא שלך (בטח לא קרה, אבל אם יקרה פעם), אפשר לומר לה שלשמור על הילד במשך הרבה שעות זה קשה ומעייף, וראוי להיעזר בבייביסיטר בשביל זה (בלי לבקש טובות ולהכביד על בני משפחה טובי לב).

לא היה לה כל כך מה לענות לי. היא לא מסוגלת להגיד לה לא

היא פשוט לא תענה לטלפון כשהיא רואה את המס' של הדודה על הצג?!

אא"כ הן מדברות גם בלי קשר אז היא לא יודעת שהיא מתקשרת דווקא בשביל זה

או שתשלח לה סמס שהיא לא יכולה, בהודעה יותר קל לומר לא

אולי יעזור שההורים יהיו אצלכם הרבה יחד אתכם, ככל שהאי תכיר אותם ותתרגל לנוכחות שלהם יהיה לה יותר קל,

וגם כשהם אצלכם, אפשר לעשות פרדות קצרצרות, למשל כשהסבתא איתה בסלון ללכת לרגע למטבח ולדבר עם הקטנה משם (שהיא תשמע) ואז לחזור, אם זה עובד אפשר להאריך בקצת את הזמן שהיא לא רואה אותכם  נמצאת עם הסבא והסבתא שלה. כך היא תרכוש את הביטחון שגם כשאת מתרחקת את חוזרת, ושכשסבתא וסבא שם היא יכולה לחוש בטחון.

כדאי גם לדבר איתה כל הזמן- כשהיא נבהלת "מתוקה, נבהלת? רצית את אמא או אבא?"

וגם להתחיל אולי כשהיא משחקת על הרצפה שהם יהיו איתה ולא שיקחו אותה על הידיים (יותר מאיים...).

מקוה שיעבור מהר!

אני יודעת שזה לא קל, כי גם לי יש ילדים רגילים,

אבל יש לי גם ילד אוטיסט.

אוטיסטים בד"כ מאובחנים לא לפני גיל שנה וחצי.

אבל תינוקת כל כך תקשורתית, בטוח לא אוטיסטית!

קראתי פעם שתינוק שמפחד מזרים בגיל מוקדם, יש לו התפתחות רגשית מהירה, ובד"כ הוא יעבור את החרדה מהר יחסית.

 

אם יש לך דרך להגיע למשהו מהטקסטים של או על ד"ר ג'ון בולבי, אני ממליצה בחום. מאוד פוקח עיניים ועוזר לגייס סבלנות לשלב הזה. יש למשל חוברת בשם "שלבים ראשונים של ההתפתחות", מאת חווה אפלמן, שהתפרסמה בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה. אם יש לכם גישה לספרייה אוניברסיטאית כלשהי - ממליצה בחום.

 

 

אמנם קצת לפני יותר זמן אבל בפעם הראשונה שיצאתי אחרי הלידה אחרי חצי שעה הוקפצתי חזרה הביתה.

וזה קרה עוד פעם או פעמיים או שלוש אבל נהיה יותר טוב. 

היום שוב הוא קצת מפתח תלות וחרדת נטישה אבל אומרים שזה הגיל. 7-9 חודש...

לא יכולה לצאת מהחדר כי המתוק צועק לי שאחזור (8 חודשים)

 

היא מוכנה להיות על הרצפה לידכם כשיש גם זרים בחדר?

 

בטח זוחלת ברצפה,גם מסכימה קצת יותר שיחזיקו אותה.

היא סקרנית וערנית מאוד וממש שמה
לב לסביבה לא מוכרת ואז היא נראית כמו איזה סורק ..לא מפסיקה לבחון כל פינה מסביב.
כשהיא עלי היא מחייכת וצוחקת לאחרים.

והאמת..שנראה לי שזו יותר דוקא מול אמא שלי .היא לא מצליחה לתת לה את המרחב שלה להתרגל.

קרה לנו גם כן עם הקטנה. אני חושבת שזה התחיל בערך בגיל של הבת שלך (גיל 7 חודשים או יותר), ונמשך הרבה זמן. אפילו לקראת סוף השנה במעון, בשנה שעברה (קרוב לגיל שנתיים), המטפלות בחדר היו מספרות לי על הפחד שלה מאנשים זרים (בעיקר מבוגרים) שהיו נכנסים לחדר...

 

 זה באמת לא נעים. ברוך ה', זה עובר.

הקטנה שלנו כיום אומרת שלום לכל אחד ברחוב בערך (בת 2.5), ומתלהבת "אמרתי לו שלום" . היא באמת ידידותית מאוד.

 

שיעבור מהר!

יש אפשרות שתצאו כשהיא ישנה?

תנסו לצאת בשעות יותר מאוחרות, או להבין את זה ולהכיל את הקושי ותצאו עם התחושה שבסוף הבכי יסתיים... 

 

לצערי היא קמה כל שעה-שעתים.ולפעמים גם אחרי חצי שעה..
גם בבית רוב הערב מתבזבז על השכבות חוזרות..
(סובלת מגזים..גם בגילה המופלג..)
ולכן גם הצורך בהתאווררות..

לא נורא. היא מתוקה אמיתית ומשמחת מלא!
סבלנות סבלנות..ה' יזכנו..

לחשוף אותה לאט לאט לדמויות קבועות (הורים למשל) ובכל פעם להגדיל את זמן ההתרחקות שלכם

ה' יצליחכם.

 

לענ"ד, בתור תשובה "מוגבלת", אני חושב שקודם כל, לשדר לה המון אהבה. שתשתף. להיות יכולים להסביר לה שיש שלבים בחיים, וכמו שאתם מכבדים את מהלך הבירור שלה, אבל חשוב שהיא גם תביא בחשבון שמתבררים דברים תוך-כדי בירור, ולכן שתשים לב להשתדל לא לעשות  דברים "לא-הפיכים", כדי לתת לעצמה לבדוק את הדרכים, בלי לחסום אפשרויות. את הדבר האחרון, כמובן, צריך לראות אם היא יכולה לקלוט, או שזה עלול לגרום ההיפך - שתרגיש כאילו מנסים "להחזיר" אותה בכח..

 

דבר שני, להגיד לה שאתם עוזרים לה ואיתה, למרות שהיא יודעת שזו לא בדיוק הדרך שלכם - אבל אתם מבקשים אותה להיות מספיק בוגרת להבין שהילדים צריכים לקבל את החינוך מאבא ואמא, לפי דרכם, ולכן להשתדל להיות איתם בקשר טוב בלי להקרין דברים "הפוכים" (תלבושת כנראה אין ברירה, לפחות בגבול מסוים, אבל דיבור וכד', וגם יחס אליכם)

 

דבר שלישי, להגיד לקטנים יותר, לא כשהיא נמצאת, שהיא בגיל שלפעמים קצת מתבלבלים, לא כולם, והיא מחפשת איך מתאים לה להתנהג. אז בגלל שאנחנו משפחה שלה ואוהבים אותה, אנחנו עוזרים לה אפילו שחלק מהדברים לא מוצאים חן בעינינו. אבל שידעו - אוהבים את האחות, אבל בחלק מהדברים לא לומדים ממנה, זה לא מתאים לנו. ותפרטו דברים בסיסיים שהם רואים, שאותם לא לומדים ממנה. תמצאו גם משהו טוב, שזה כן אפשר. למשל, לדבר נעים בין האחים, אם זה מתאים, וכד'..

 

הצלחה רבה. נסיון לא פשוט. לא להתייאש.

יש פה תהליך שצריך להיעשות, התקשורת עם הבת לקויה ומצריכה שיפור ועבודה. היא כועסת עליכם, זה ברור.
אני ממליץ ללכת איתה לייעוץ מקצועי, אבל לא לגרור אותה נגד רצונה. אם היא לא רוצה ללכת, אז תלכו אתם בנפרד ותקבלו ייעוץ איך לתקשר עם בתכם.

שאת טיפ טיפה לוקחת את זה קשה מדי...

לא שופטת, אבל "נואשת" וכו'.. זה לא מתאים לסיטואציה.

היתה לי תקופה שניסיתי לקחת את ההתעוררויות של הקטנה בכיף וזה מאד מאד שיפר לי את המצב רוח.

אפילו "אוף" לא הייתי אומרת באותה התקופה. רק "את צריכה אותי? איזה מתוקה" וכאלו.

אולי גם אצלך זה יעבוד.

זה בסה"כ שעתיים בערב. לא כ"כ נורא. ואולי בכלל אל תכניסי אותו למיטה אם  נראה לך שהוא לא עייף. תשימי אותו מלכתחילה רק ב 21:00. אולי בינתיים שיישב בלול עם משחקים ויסתכל עלייך שוטפת כלים וכו'.

 

בהצלחה! קחי את זה בקלות... "ישנן צרות גדולות יותר" שלא נדע!

 

הוא לא מפריע לי...הבעיה היא שילד בן שנתיים צריך לישון...ולישון ב22 כל ליחה זה לא בריא...הוא קם ב7...
שינה טובה מאוד להתפתחות שלו...וזה גיל קריטי...)ככה אמרו לי מטיפת חלב(...
אני נשמעת מתלוננת כי תחשבי שאני איתו ודוחה את הדברים שלי לאחר שירדם ואני מגיעה למצב שאין לי פנאי לעצמי...אולי זה נשמע קטנוני אבל זה קשה לי..שעתיים לנסות להרדים ילד כל יום...בעוד שאני שומעת מלא אמהות שמשכיבות את הילדים ב19 בערב....6 וחצי הם כבר בארוחת ערב... זה הזוי קצת לכן לא רצתי לשם....אבל 20:00 בערב נרטה לי סביר בהחלט שהוא יישן כבר...

רוגע יוצר רוגע- אם את תהיי רגועה- את תעבירי לילד שלך רוגע, שהכרחי כדי לישון 

 

הבן שלך לומד עכשיו כישור חיים חדש ושמעותי- 

לישון במיטת מעבר- 

שזה גם שונה מהמיטה הקודמת שלו 

וגם מיטה פתוחה שהוא חופשי לצאת ממנה לבד

 

ייקח לו זמן ללמוד, להסתגל, להבין 

 

תנסי לבנות תוכנית עבודה -מה את יכולה לעשות כדי לעזור לו להתרגל ולחזור לסדר יום שהוא זקוק לו? 

קחי בחשבון שבתק הקרובה להשכיב אותו לישון זה לא "דבר שעושים וממשיכים הלאה" זה "עבודה שלוקחת שעה וחצי בסדר היום" 

 

 

 

אולי תנסי לצאת אתו לגינה לפני תחילת תהליך השכבה שהוא יתעייף?

יכול להיות שלבן שלך זה מספיק והוא לא צריך יותר, גם שלי היה ככה

ובבית לא מספיק לשחק סתם הוא לא מתעייף מזה

מה הייתם עושים עד עכשיו כשהיה מסיים את הגן?

אם עד עכשיו הייתם מיד עם ההגעה מהגן מגיעים הביתה, נסו להשאר עוד קצת בגינה, כדי שיתעייף.. (היום בסביבות 5 מתחיל להחשיך- כלומר יש לכם עוד שעה שאפשר לנצל) אם מתאפשר לך אז הייתי בכלל מציעה שאחות/ בייביסיטר/ אמא/סבתא יבלו איתו את הזמן הנוסף הזה בגינה, ולך יהיה זמן לנשום אוויר ולארגן את הבית לקראת ההגעה שלו. וגם בזה יש תועלת- כי כשברור לך איך דברים צריכים להתנהל, אז השדר עובר אליו ומשפיע.

 

נסו לארגן טקס מסודר:

למשל:  א. ערב, מקלחת, צחצוח שיניים, סיפור/ק. שמע ולישון..

 

מנסיון- השגרה הזו והטקסיות לא מותירים להם ברירה והם נאלצים בשלב כזה או אחר להיות חלק מזה

אני יודעת שגם קשה להתמיד אבל לפעמים התועלת עולה על הקושי (שבע"ה יחלוף..)

 

לגבי הקימה בלילה: מאיפה צמח העניין הזה שהוא מגיע אליכם? האם הוא מפחד? האם קר לו? משהו אחר?

 

אפילו לא קצת

גם ככה הוא איתה רק מ4

בחיים לא הייתה לי את הבעיה הזו..רק בחודש האחרון...נראה לי שבהתחלה היה סיבה עד שפשוט הוא התרגל...
אי אפשר להישאר איתו בחוץ נורא קר...מעטים הימים שלא קר כבר בשעה 16:00...)ירושלים(

וגם אם היה בוכה היה בוכה 2-3 דק ונירדם...

אני מסכיה איתך שילד צריך לישון ושהשכבה של ילד לא צריכה לקחת כ"כ הרבה זמן, זה באמת מעצבן ומתסכל.

היה לי דבר כזה עם הבן השני שלי (שהיום בן 5.5) וזה היה ממש קשה.

לא נראה לי שזה קשור לכמה שהוא עייף, נתקלתי בילדים עייפים מאוד שעושים את זה.

בגיל הזה הם רוצים להיות עצמאיים ולשלוט בעיניינים- וככה הוא מראה לך את זה. זה הזמן שלך לשדר סמכות- בסוף את יודעת מה טוב ונכון עבורו (הוא בסך הכל תינוק). מצד שני לא להפוך את זה למלחמה.

אני מציעה לך להחליט שאת מתחילה שינוי ולקחת בחשבון שזה יקח זמן. קודם כל- דברי איתו. ברוגע סמוך לשעת ההשכבה,

ותגידי לו מה הולך להיות מהיום, 

מה לעשות? אפשר בהתחלה לשבת בחדר שלו עד שירדם, כל פעם שהוא מנסה לקום להשכיב שוב או להגיד לו לשכב, ואז לאחר כמה ימים שהוא מבין שאת רצינית תוכלי כבר לא להשאר בחדר שלו.

אפשר גם לא להיות בחדר וכל פעם שהוא קם להחזיר אותו לחדר בלי מילים או עם אמירה קבועה (עכשיו זמן לישון).

יש ילדים שמה שעוזר להם להשאר במיטה זה שירים שקטים.

עיקר העיניין זה לשדר סמכות ולא לתת תשומת לב על ההתנהגות שאת רוצה לשנות.

אם מפריע לך שהוא בא אליכם בלילה, אז תחזירי אותו בעיקביות כל לילה שהוא קם. אם לילה אחד הוא לא בא- תשבחי אותו!

את מוזמנת לאישי...

בהצלחה!

 

וגם היה ישן ולכן לא היה נרדם לפני 11,

השלמתי עם זה שהוא לא  יכול לישון כ"כ הרבה,

השנה ב"ה הוא בגן אז הוא לא ישן שם, ולכן הוא הולך לישון כל יום בשבע וחצי, שמונה,

יש ילדים שפשוט לא זקוקים לכ"כ הרבה שעות שינה

 

גם, נכנס למיטה בשמונה, ויכול להירדם גם התשע, תשע וחצי- עשר...
ההבדל הוא, שאנחנו לא העברנו עדיין למיטת מעבר, בדיוק מהסיבה הזו...
לאחרונה, לאחר שכל ערב הוא היה גם מאוד בוכה עד שנרדם, ורוצה שנהיה לידו וכו׳ בעלי התחיל לעשות איתו ׳טקס׳ קבוע, שכולל סיפור, ׳שמע ישראל׳, חיבוק, נשיקה, (וגם מההורה השני, שמגיע במיוחד), ואז אנחנו מניחים אותו בלול+ מטרנה..
כשמסיים את המטרנה בד״כ קורא לנו שוב- ואז אנחנו באים, לא מרימים אותו! אלא רק חיבוקים ונשיקות, וככה הוא פשוט שוכב עם עצמו בחדר, רגוע, לא בוכה(!), ורק מדי פעם כשמבקש אנחנו ניגשים אליו. ובסוף הוא נרדם... גם אם זה קורה אחרי שעה וחצי...
לגבי ההתעוררות בלילה- לא יודעת מה עושים עם זה. כבר הייתה תקופה שישן רצוף! ועכשיו שוב התחיל לקום בלילה, יכול להיות גם בין 3-4 פעמים!!!
אבל אנחנו לא מרשים לו איתנו, אלא רק מרגיעים אותו וחוזר לישון במיטה שלו...

בקיצור, מזדהה!!

כיף לדעת שאני לא לבד ושבסופו של דבר אני לא שומעת סביבי רק את האמהות שהילגים שלהם ב7 רדומים...

לשבת לידו עד שירדם? אולי בהתחלה תרגישי תסכול של "בזבוז זמן" וכו', אבל תנסי להסתכל על זה אחרת.

בני הצעיר (בן 10) לא נרדם כשהיה קטן בלי שנשב לידו (עם אחיו ואחיותיו הגדולים לא הכרנו דבר כזה). או אני או בעלי, ישבנו לידו עד שנרדם- בערך 10 דקות רבע שעה כל ערב.

לפעמים התפתחו שיחות מרתקות, היו לו כל מיני שאלות על ה', ולפעמים סתם קראתי ספר להנאתי. לפעמים אפילו נרדמתי לרבע שעה.

הרגשתי שזה פסק זמן בין ההשכבות להמשך הערב- כלים, כביסות וכו'.

לגבי ההגעה שלו אליכם בלילה- יש לפעמים תקופות שילדים כנראה זקוקים לזה. אם מפריע לך שהוא איתכם במיטה- את יכולה להניח מזרון על הרצפה לידך והוא ישכב שם, כך תוכלי להמשיך לישון בשקט.

בני הצעיר היה מגיע אלינו עד גיל מאוחר יחסית אבל לי זה ממש לא הפריע שהוא ישן איתי במיטה.

עד היום, לפעמים, אם אני עוברת ליד החדר שלו בערב כשהוא במיטה- הוא מבקש שאבוא להיות איתו קצת... בן זקונים!

http://www.drdayan.net/night-guard.html

אין מה לדאוג. טוב עשית שלא הערת לה.

 

יעבור ב"ה כשהמתח יחלוף.

 

צריך להתחיל לדאוג רק אם זה נהיה דפוס קבוע לאורך זמן.

אבל אולי אני טועה.

 

מזל טוב!!!

לא יודעת כמה מקומות יש בו, אבל למיטב זכרוני הוא גדול משמעותית מהדת"ל בהר נוף. 

אין לי כל כך עצה פרקטית חוץ מלהגיד לך שאני מאוד מאוד יכולה להבין אותך!

לא מצליחה לצייר סמיילי, את תדמייני שיש פה פרח, עבור כל אותן פעמים שעיצבנו אותך ואת לא התעצבנת...

שלהם אפילו פחות משלך, הם לא רגילים לרעש כי אין להם קטנים בבית, זה ממש עניין של הרגל, גם כשבאים לשבת לסבא וסבתא לפעמים קשה להם שפתאום בלאגן ורע של ילדים קטנים.

 

א יכולה לנסות לדבר עם הילדים שלך על כך שיש שכנים וצריך להשתדל לא להרעיש בבניין, 

אם יש בכוחך/בעלך לדבר עם השכנים על כך שזה ילדים, וזה לא בכוונה ולנסות לפייס זה דבר טוב,

אחרי שעשית השתדלות- אני במקומך הייתי ממשיכה הלאה את חיי, ומתעלמת מהשכנים.

שהשכנים יצעקו כמה שהם רוצים.

אולי הילדים ייבהלו מהם ויפסיקו...

אולי תנצלי את חנוכה, תכנסי עם איזה משהו קטן ותדברי איתם. 

תגידי שאת יודעת שקשה להם עם הרעש ושאתם משתדלים ומצטערים...

ושקשה לילדים לשמור על שקט בכל 3 הקומות.

נראה לי שכשבאים מהמקום האישי, אז להם לא יהיה נעים שהם צועקים עליך..

מאד מאמינה בגישה הזו. כשמישהו בא נגדך - לבוא אליו בכיוון חיובי .
רק טוב יוצא מזה
בהצלחה

להתנצל , להשתדל להסביר שאת ממש לא רוצה שהם יפריעו אז תשתדלי להזדרז וכו'

 

בשום אופן לא "להוציא עליהם".. ואם קרה - להתנצל. 

 

ולומר לילדים, ולעצמך, להשתדל לעלות בשקט כמה שאפשר כדי לא להפריע להם. להסביר שאין רע בכך ששמחים ומדברים, אבל הם מבוגרים וזה קשה להם - אז נתחשב.

 

וגם לשכנים לומר שאת תעשי מאמץ, אבל אם אפשר שיביאו בחשבון שזו יכולת מוגבלת, כי אחרי הכל אלו ילדים..

 

עצם הידיעה שאת משתדלת להתחשב, יכולה להרגיע את המצב במידה מסויימת.

בוודאי השתדלי שזה לא יהיה עקב העובדה שהילדים שלך פוצצו אותך. השכנים לא אשמים בכך.

ומסכימה עם העצות הטובות לענות הפוך על הפוך באהדה והבנה ורק היכן שאת מרגישה שהדרישות עברו את הגבול לעמוד על שלך אבל לא בהתלהמות אלא בדיבורים ענייניים ומכבדים.

בהצלחה רבה - זה לא קל, תתפללי על זה והשם הטוב יעזור.

עם/בלי הילדים, אם יש לך סבלנות..

אולי אם יהיה יותר קשר זה פחות יפריע להם,

ובלי קשר, אנשים מבוגרים בד"כ מאוד שמחים לביקורים וזה יכול להיות חסד גדול!

אני מקווה שיש לך סבא וסבתא - תחשבי עליהם.

נתנו לך כאן עצות יפות ונכונות. קודם כל - להתנצל, ועדיף בסבר פנים יפות

לדבר עם הילדים, גם נכון, אבל קשה מאוד עם ילדים קטנים

ועוד לגבי הקריזות של הילדים - למצוא חברה טובה שאפשר לשחרר איתה קיטור! זה חשוב!

וגם, לפעמים זה לא נעים, יש אנשים חמוצים שכל דבר שעושים לא מוצא חן בעיניהם, וזה לא קשור לגיל. במקרה כזה, באמת קשה מאוד עם שכנים כאלה.

בהצלחה!

יפה, מתכבס בקלות, עם מקטין קלקר קטן לתינוק עד גיל חצי שנה, ועוד מקטין גדול יותר (של חלק מהריפוד) לתינוק עד גיל 9 חודשים.

התחבר לעגלה שלנו עם המתאמים של האמבטיה (בייבי ג'וגר סיטי מיני). נחגר בקלות.

 

עלה לנו יותר מ-400, אבל אולי יש להם דגם יותר זול (הדגם שלנו נקרא ETON, אאל"ט).

היה בשימוש פחות משנה.
ממש חדש ושמור מאוד.
ואפשר אפילו לבחור בין שני צבעים.
אבדוק בכמה מוכרים.

לדעתי, המצב לא כזה קריטי שצריך לחכות עם הילדות בקופת חולים, ללא תור מסודר.

מצד שני לדעתי שווה לחפש רופא א.א.ג. במקום אחר, אם יש אפשרות בשבוע-שבועיים הקרובים.

לדעתי, שווה להשקיע בשביל זה נסיעה במונית.

 

דרך אגב, גם לי אין רכב פרטי. פה ושם אני מרשה לעצמי לקחת ספיישל.

עם כל הנסיעות המשפחתיות באוטובוסים ומוניות, אנחנו מגיעים ל 300- 800 ש"ח בחודש.

בסופו של דבר יוצא הרבה יותר זול מלהחזיק רכב - נכון?

אז מותר לי לפרגן לעצמי לפעמים מונית בשביל להגיע לרופא מקצועי.

זו דעתי. 

 

החלטתי בסוף לא לקחת את הבנות לרופאה הבוקר, ולנסות להלביש את הקטנה יותר חם בבוקר, כך שהיא תשתעל פחות (אני תמיד בלחץ לארגן קודם את הבכורה, מסיבות שאני לא יכולה לפרט כאן, ורק אח"כ מתפנה לקטנה).

אז הלבשתי את הקטנה יותר חם, וזה עזר (לא שיפור במאה אחוז, אבל כן היו פחות שיעולים הבוקר).

המעניין הוא שכשהן בוכות, הן כמעט-מיד מתחילות להשתעל מאוד, כי זה עושה אותן מנוזלות.

ובינתיים אני נהייתי מאוד מנוזלת ושומעת באופן חלקי... 

 

ולגבי לקחת מונית- את צודקת, מצד אחד, שמותר להתפנק לפעמים בנסיעה במונית. מצד שני, אנחנו מתפנקים בדברים אחרים, וזה מרגיש לי הוצאה שאנחנו מעדיפים לא לקחת כרגע

 

שוב תודה רבה על ההתעניינות (:

אני חותכת בצל, שופכת עליו דבש ושמה בקופסא במקרר.

ובימים שהם משתעלים ללא הפסקה, כמו שאת מתארת אני נותנת להם כפית או שתיים כמה פעמים ביום.

בדכ זה עוזר. (אולי פסיכולוגי, אבל הם אוהבים את התרופה הזו )

באופן פסיכולוגי, אני קצת סולדת מהתרופה הזו 

 

אשתדל לנסות השבוע, בעז"ה, ונקווה שיעזור.

אצלנו עוזר מאוד "טימי" (תרופה על בסיס טימין). אפשר להכין גם לבד בבית מטימין יבש

http://www.orna-marom.co.il/2012/12/318

יוצאת צנצנת יפה וזה לא מתקלקל מהר

ואיך מרגישות כעת?

אם מעל גיל 4 אז אפשר לנסות לתת להן סירופ טבעי לשיעול-אצלנו משתמשים בטננבלוט, לא צריך עבור זה מרשם ואת יכולה להתייעץ עם הרוקח\הרופא. לנו זה מאוד עוזר ומקל, אני כל חורף מצטיידת בבקבוק.

טננבלוט- התמצית הזו? משום מה על הבקבוק האחרון שלהם שקנינו, כתוב שהוא כתוב רק שישה שבועות אחרי הפתיחה. די מעפן. אנחנו כבר צריכים לזרוק אותו.

 

בעבר לא התמדנו מספיק כך שאדע אם הוא עוזר או לא. את בטוחה לגבי התועלת שלו?

לשאלתך: אצלנו הוא עוזר מאוד, ממש מקל על הנשימה ועל השיעול.

וזה שהוא טבעי זה פלוס עבורי כי אני מעדיפה לתת אותו מאשר סירופ "תרופתי" שיכול להרדים..

איך הן מרגישות עכשיו? אני מקווה שהשתפר..

כנראה זה גם בגלל שהיו ימים פחות חורפיים (ואלו שהיו, היו יותר מפוזרים ופחות רצופים).

 

תודה

לקנות בוסטר עם רצועות גב. הוא משמש ככסא רגיל- בקשירה עם רצועות ואח"כ בגיל 4-5 משמש כבוסטר בקשירה בחגורת הרכב.

 

לדעתי כדאי לבחור דגם צר יחסית- שבע"ה תוכלו להכניס מאחורה שלושה כסאות בלי בעיה.

מחירים? אנחנו קינו של פישרפרייס ב300 ש"ח לפני שנתיים, אבל תחפשו מבצעים....אפשר להיעזר באתר "זאפ".

גם אם יש לו מערכת גב...

התמיכה וההגנה הרבה פחות טובה.

ממה שאני בררתי- אפשר להעביר לבוסטר עם מערכת גב בסביבות גיל שנייתם וחצי- שלוש

אבל ממש לא בגיל שנה.

ובאמת הכסאות האלה ממש רחבים וקשה להכניס כמה...

אבל אין ברירה...

 

ולשאלתך:

לא ראיתי הבדלים גדולים מידי בין הסוגים השונים.

רק כמה נקודות שכדאי לשים לב:

- כמובן: תו תקן!!!

- שחגורה נסגרת בקלות.

- שיש שני מצבים לכסא- בגיל הזה עוד חשוב שהכסא ישכב ויהיה לו נח לישון ויעבור למצב ישיבה כשירצה לראות עולם.

כדאי גם לשים לב שהמעבר בין המצבים הוא מקדימה ולא מאחורי הכסא כדי שיהיה אפשר לשנות מצבים באמצע נסיעה...

- כיסויים נשלפים לכביסה

- ואם יש הבדל ברוחב- כמה שיותר צר...

עדיף לקנות כסא רגיל, עם שני מצבי ישיבה, שהוא הרבה יותר מתאים לגיל הזה.

הבטיחות של הילד היא מעל הכל .אני ממליצה על כסא בטיחות אוונפלו טריומף, שהוא מותאם כבר מגיל לידה נגד כיוון הנסיעה, ומגיל שנה, עם כיוון הנסיעה. הוא לא זול, אבל הוא איכותי, והוא מומלץ לרכב קבוע שלא מעבירים אותו כל יום מרכב לרכב כי הוא כבד. בנוסף, יש לו יתרון שניתן להשכיב אותו בקלות יחסית והילד יכול לישון בנסיעה. 

 

השתמשנו בו עם שני הגדולים, עבר הרבה זמן מאז וכנראה שנצטרך להחליף אותו עם הקטנה, כי כבר עברו מאז כמה שנים טובות. 

באור אדום של הרמזור הייתה צורחת, בירוק - נרגעת...

החלפנו סלקל, והיא נרגעה. (אבל כמובן עדיף לנסות קודם כל לשחרר את הרצועה וכדומה, כמו שמשיח עכשיו הציעה).

ואולי במעון יש כזה סלקל ושם עבר איזושהי טראומה נסי לגשש או להיזכר.

 

בהצלחה!!

זה נקרא - בכי תמרורים...

אולי בגלל שזה גיל שבו מתחילים להתעניין בעולם, ובסלקל - קשה לראות איפה נמצאים.

אצלי תמיד היתה תקופה שהם היו סובלים בסלקל, עד שעברו לכיסא תינוק

כמובן תוודאו קודם שנוח לו, אבל אם כן - לא הייתי רצה ישר לחפש טראומות... זה נראה לי נורמלי.

תנסי לשים לו משחקים שהוא אוהב, לשבת לידו וכו

לפעמים גם גרפס תקוע גורם סבל, במיוחד בנסיעה

אולי תנסי להרגיל אותו לשבת בסלקל בבית, בכיף ובנעימות. שיאהב אותו.

היתה לו בעיה של טונוס שרירים נמוך, או אולי גבוה? לא זוכרת...

אבל משהו עם טונוס שרירים.

אולי קשור?

אתלי זה היה ההפך.

כשהיה קטן היה צורח זוועה. מנסיעה של חצי שעה אחרי אוכל מקלחת והחלפת טיטול רבע שעה צורח.

היום נהיה הרבה יותר רגוע, אפילו מצליח להירדם בנסיעה.

והוא גם בם 5 וחצי חודשים

זה מעצבן אותם , או שהם לא רואים דברים (הם סקרנים מהדרך .....) וקר שנוסעים ויש ירוק הכל  טוב ויפה .

ואחר כך שגדולים מתעצבנים שעוצרים וצריך להסביר לילד (בן 3 או 4-5 ) יש רמזור וחיבים לעצור .

גם שלנו לא ממש אהבה את העצירות האלה .... וגם כיום (בת חמש וחצי ) לא "מתה" שעוצרים ברמזורים .....

 

 

דבר נוסף אולי לא נח לתינוק בסלקל , חגורה לוחצת כי יש סוודר /מעיל .... צריך לבדוק ולסדר .

גם אצלינו היה ככה וגילינו שזה עושה לה הרגשה לא טובה כשהיא נגד כיוון הנסיעה (כמו ששמים סל קל)

וזה עבר כשעברנו לכיסא תינוק עם הפנים לכוון הנסיעה

הבן שלי כשהיה בזמנו בן פחות משנה, היה נרדם תמיד מעל 110-120 קמ"ש. לא היה מצב שהוא בכה במהירויות האלה. כנראה משהו ברעידות של הרכב עשה לו טוב.

בטח לא על בסיס קבוע (כמה כבר נוסעים בדרך בין עירונית שמותר לנסוע בה במהירות כזו, ועם תינוק?).

 

גם הבנות שלי כשהיו קטנות, בכו הרבה בנסיעות. זה היה קשה מאוד. ברוך ה', זה עבר עם הזמן (נסיעה או עצירה לא כ"כ השפיעה).

להרגיל אותו לשמיכה מסוימת

תינוק בן חמישה וחצי חודשים קשור לכיסא שקשור לכיסא נוסע במהירות 100 קמ"ש ,למה שלא יבכה?!?

כשהיתה קטנה -עבר יותר בקלות.ישנה הרבה.

עם התפתחות המודעות הרגשית לסביבה זה התחיל.
באוטו צורחת..באוטובוס פחות..המנוע יותר חזק..וזה מרגיע אותה.
באוטו גם לא רואה מהחלון ..

אני מרגישה שזה בעיקר רגשי-פחד וחוסר בטחון. כשאני שמה אותה עלי היא רגועה ושמחה.

אצלינו זה סיוט. אנו בלי אוטו וכל נסיעה להורים לוקחת 4-5 שעות!
זה סיוט.

הלואי והיו לנו כנפיים. או לפחות מטוס פרטי.

שהילד יושב לכיוון הנסיעה..זה סיוט..אין מה לומר..נסיעות שלימות הם צורחים לנו..

הוראה לא לתת לילדים לשחק בזה.

זה מלא חיידקים מסוכנים..

מה שכן אפשר לעשות-

סביבונים מדיסקים פגומים, מקרטון של בקבוקים, מבריסטול וכו'...

ויוצקים לתוכו שוקולד מומס/גבס. תוקעים בפנים גפרור צבעוני או משהו דמות בתור ידית ומחכים שיתייבש...

בהצלחה!

פשוט לזרוק את הקרטון

 

אם אין לה בעיות מוטוריות אחרות אולי עוד חודש-חודשיים זה יסתדר לבד.

שלי ינק עד אחרי גיל שנה והבקבוק היה רק למים. הוא לא ידע להרים את הבקבוק כדי שהמים יגיעו לפטמה, והיינו צריכים להחזיק לו אותו. גם אנחנו ניסינו ידיות, אבל אצלנו הן רק הפריעו לו יותר. 

בגיל שנה בערך הוא התחיל מעון, ואמרנו למטפלות שישימו לב שהוא לא יודע להחזיק לבד. אחרי חודש בערך הוא חזר הביתה ופשוט לקח את הבקבוק ושתה, מבסוט מעצמו שהוא יכול לבד (ואחרי חודש נוסף הוא למד לשתות גם מכוס...)

 

זה צורך רגשי של ממש, והוא חשוב להם (גםאם בפועל רואים שתינוקות מסתדרים אחרת - זה לא אידיאלי)

וגם כשתינוק שותה לבד מבקבוק הוא הרבה פעמים עושהזאת בשכיבה וזה מאודלאבריא. עדיף שמבוגר יאכיל בתנוחה זקופה.

(בגלל עששת בקבוקים ועוד). כדאי לשאוף למצב של בקבוק אחד ביום. ואז - פעם אחת ביום בטח אפשר לפנות זמן להאכלת פינוק...

 

את צודקת, צריך למעט בבקבוקים. אבל כרגע היא אוכלת 3 ביום. הסיבה שאני רוצה שתלמד להחזיק לבד היא שבע"ה ממש בקרוב היא תהפוך להיות אחות בכורה, ואני פשוט חושבת שכדאי שתלמד לאכול לבד מבקבוק בדיוק למקרים בהם שניהם יהיו רעבים באותו זמן (או סתם שהקטן יצטרך אותי).

להפחית את מספר הבקבוקים זו תהיה משימה נוספת אבל לדעתי תיקח יותר זמן (מסיבות שונות) ואני גם פחות מעוניינת כרגע לעשות זאת. 

היא נמצאת במעון אבל בשעות המעון היא לא אוכלת בקבוק, ואת המים כנראה שאין למטפלת בעיה לעזור לה לשתות.

 

אני מציעה להתייחס לבקבוק כצורך תזונתי ורגשי משולב. היא לא מסכימה לקבל אותו בצורה שעונה רק על הצורך התזונתי? אז אפשר (בזמנים שבהם את לא יכולה להאכיל אותה) לוותר עליו ולספק את שני הצרכים האלה בדרכים אחרות: גם להניח בהישג ידה ירקות או פירות חתוכים, וגם ללטף לה או לשיר לה או עוד דברים שאפשר לעשות תוך כדי הנקת אחיה.

אצל הקטן שלי גיליתי ששירה זה ממש תחליף מעולה לחיבוק כשאין לי יכולת, וממלא לו את הצורך הרגשי. היא יכולה להתרגל שעכשיו אמא לא יכולה להאכיל אותה אבל כן יכולה לעשות לה דברים נעימים אחרים.

שיהיה בשעה טובה, בשמחה ובבריאות!

 

 

 

אפשר שגם הוא יהיה בהישג יד... כרגע היא לא מוכנה, אולי בין השאר כי היא יודעת שאפשר גם אחרת. בזמן אמת זה יהיה יותר ברור לה שהידיים של אמא תפוסות עכשיו, והדרך היחידה לשתות מהבקבוק תהיה לעזור לעצמה. אני מציעה מאוד דווקא לא בעגלה, אלא להניח את הבקבוק לידך על הספה כשאת מיניקה ולהזמין אותה לנסות אם היא רוצה. שתהיה לה אפשרות לחוש קרבה ואהבה, ולא חלילה כאילו היא מורחקת בגלל התינוק החדש.

 

 

לא כל אחת מסוגלת להניק, ותוך כדי כך ללטף תינוק בן שנה.

העגלה, נותנת לפעוט תחושה של ביטחון, וזה טוב לזמן ההנקה.

כמו כן יותר קל להחזיק את הבקבוק בשכיבה, ומצד שני את העגלה אפשר להטות לחצי שכיבה. 

ועלול אפילו להיות מסוכן...

להאכיל אותה בסל קל או בעגלה.

להניח את כפות הידיים שלה על הבקבוק עד שתתרגל.

שתתה מים מהבקבוק לבד בגיל שנה וחצי!!

בגיל שנה ו8 גם מטרנה

 

וזה ממש לא היתה בעיה במוטוריקה כי כשהיא רצתה לשחק בקבוק וסתם להכניס לפה היא ידעה יפה מאוד

אבל כשהיתה צמאה רצתה את הצומי

זה קצת מתיש כל רגע להשקות אותה אבל לא היתה ברירה

אפילו במעון התייאשו

הלואי ונהיה גם אנחנו ראויים לניסים.

"כל העם התפלל, מאליו הוא מתמלא..."

(כד קטן).

שיבוש טבעי כמעט...

"כד קטן, שמונה ימים שם יהונתן".

 

וזה עוד לפני שנולד לנו יהונתן . מתוקים שאין לתאר.

לגברים זה לא ממש משמעותי הדברים האלה...

 

 

 

הם לא זוכרים בדיוק, מעגלים לפה מעגלים לשם..

הוא פשוט כבר רוצה שיהיה לו עם מי לשחק

קורה אצלנו המון בבית

כשילדים שילמו על נסיעה באוטובוס רק מגיל חמש, עלה אבא שלי עם אחי לאוטובוס והנהג שאל אותו בן כמה הילד.

אבא שלי: לא יודע בדיוק. ארבע, חמש.

הנהג: ארבע או חמש?

אבא שלי: תראה, יש לי 6 ילדים וכל שנה הגיל שלהם מתחלף, איך אני יכול לזכור?

יש מצב שהוא יודע, וסתם היה לו יותר נוח להגיד חצי שנה. וגם אם לא- זה לא שהוא פספס שנתיים...

דברתי עם מישהי בטלפון, ואמרתי לה - כן.. היא בת 4 וחצי חודשים.. 

אחרי שסגרתי בעלי שואל אותי - מה נסגר עם זה שאת אומרת לכולם שהיא 4 וחצי חודשים? היא בת 5 וחצי חודשים!!

את לא מאמינה לי כנראה, 

אני אמא מה זה אוהבת  ומטורפת על הילדים - פשוט מרוב עומס!!! 

הראש שלי נשאר אי שם חודש מאחור ולא שמתי לב שהזמן עבר... 

בקיצור שיא הנורמלי,

עוד יותר נורמלי שזה קרה לבעלך מאשר שזה קרה לי, כי אצל גברים זה ממש לא משהו לזכור אותו בדיוק בדיוק.

מזלי שבעלי לא נעלב ממני

ותדעי לך שזה סוג של בני אדם...

אני בד"כ שוכחת גם בת כמה אני בעצמי. (!)

מממ... 26? 27? רגע, מה היה שנה שעברה? 

27, משוגעת! 

כשהייתי בת 16 עוד חישבנתי את הדברים האלו בקפדנות, עכשיו כשהראש דחוס עד אפס מקום מעומס - פרח לי החלק הזה של המוח. 

בקיצור, הבעיות הקטנות של החיים.
הרבה שמחה!

מה זה משנה אם הוא בן 4.5 חודש או 6 חודש?

אולי הוא סתם עיגל כלפי מעלה, את הגברים אפעם לא מעניין הגיל המדוייק

בת כמה אני ומה תאריך הלידה שלי
אני תמיד עושה לו מבחנים ואז שהוא טועה ( כמובן )
הוא כזה נבוך שזה מצחיק....

"תגידי - באיזה כיתה יהונתן?"

בהתחשב בזה שהוא בטוח שאני בלונדינית (ואני בכלל כהה) זה יפה שהוא בכלל שואל.

 

צדיק ומותק.

איזה דיוק!
לא צריך לצפות לדיוק של יותר מחצי שנה גג

ששאלתי עכשיו את בעלי בת כמה הבת שלנו

אז הוא עונה לי "4-5 חודשים"

היא בת 3 חודשים 

(הוא בן 8 וחצי חודשים..)

בעלי לא זוכר את השמות של הילדים שלנו...

(בהגזמה, כן? אבל הוא באמת מתבלבל חופשי בין התאומים, וגם עוד לא לגמרי זורם לו השם של התינוקת החדשה שלנו. טוב לפעמים הוא עושה את זה בצחוק - אבל גם את תאריכי הלידה שלהם הוא לא זוכר בשלוף...)

גם תלוי בעומס/בפניות של האדם, וגם תלוי ביכולת הזיכרון.

 

ואולי הבעל של משיח עכשיו פשוט עיגל בשביל הנוחות והחוסר-דקדקנות.

"טוב, אוהבים אותי פה"

והוא כולה בן 9 חודשים.......

וזה לא שהוא נולד בין השמשות...

 http://file:///C:/Users/%D7%91%D7%AA%D7%99%D7%94/Downloads/%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%A8%20%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%9F%20%D7%9E%D7%9E%D7%A9.pdf

 

אם זה בכיוון...

ממשיכה עם בקבוק בערב ובבוקר עד גיל 3 בערך.

למה?

כי ככה אני רגועה שהילדה שבעה.

למרות שפעוטות אוכלים מוצקים, בשבילם זו משימה.

הבקבוק עוזר להם לשבוע ברוגע.

מצד שני - אני אף פעם לא נותנת שתיה מתוקה בבקבוק: לא מיץ, לא שוקו ולא דייסה מתוקה.

 

 בסופו של דבר, לילדות שלי יש הרגלי אכילה מצוינים. ב"ה.

לדעתי כדאי לעשות את השינוי לאחר הלידה וההתאוששות בעז"ה.

אח חדש מביא דברים חדשים והתמודדויות חדשות עדיף להמשיך לו את היציבות.

וגם הוא עדיין זקוק לזה.

יכול להיות שעם הזמן ימאס לו לבד

ומקבל רק שני בקבוקים ביום, אני לא הייתי גומלת...
תראי, בגמ׳ ממליצים להניק עד גיל שנתיים, כלומר, הילד זקוק לזה עד גיל שנתיים ובהנחה שתמ״ל הוא תחליף לחלב אם, אני ממשיכה עד גיל שנתיים לפחות...
הבן שלי קרוב לשנתיים, מקבל מטרנה כשהולך לישון בצהריים ולפני השינה בערב. זה עוזר לו להירדם ומרגיע... וככה את גם יודעת שמקבל את התזונה שלו, ויטמינים וכו׳ גם כשלא מרגיש טוב, או לא אכל טוב באותו יום...

מדבריך נשמע שזה לא פוגע לו באוכל במשך היום.
ממה שידוע לי בגיל הזה זה עוד חשוב כהשלמה לתזונה מאוזנת ומלאה.
וכדאי לעשות את זה כמה חודשים אחרי הלידה ולא לפניה...
אני בדר"כ נותנת עד בערך גיל שנתיים,
ככה רופא הילדים המליץ לי.

דבר ראשון זה נראה לי קשה לתינוק ומעמיס עליו.

דבר שני, הרבה פעמים אחרי לידת אח יש ממילא רגרסיה, ואולי תצטרכי שוב לגמול...

כשהילד השני שלי היה בן שנה פשוט הפסקנו לתת מטרנה וזהו.

קנינו לו בקבוק צבעוני  כזה עם פיה של קש ושמנו לו בו מים. והוא שותה ממנו (לא במקום המטרנה)

 

ראיתי שהפסקת המטרנה ממש גרמה לו לאכול כמויות אוכל גדולות יותר במהלך היום, וכמובן הפסיק הנטל הכספי של המטרנה..

הבת שלי בגיל שנה הייתה מקבלת 3 בקבוקים, בוקר ערב ואחד אצל המטפלת.

אחרי תקופה המטפלת אמרה שאין בזה צורך אצלה,

ואח"כ אני ראיתי שבבוקר היא לא צריכה כי היא אוכלת קורנפלקס ועוגיה.

 

אז עכשיו היא בת שנה וחצי ונשאר רק הבקבוק של הערב, והיא כל כך אוהבת ושמחה שהיא מקבלת אותו ושותה אותו בשקיקה, אז למה להפסיק לה?

זה לא גורע רק מוסיף.

 

ומבחינה כספית- בקבוק אחד ביום מספיקה קופסה של מטרנה כמעט לחודש, ממש לא משמעותי.

וסליחה זה לא 40 אלא 44 ש"ח.

מאזנים את השכר דירה בקניות זולות...

אז אולי באמת לאישה אחרי לידה יהיה קל יותר להתנהל ככה. כשיש בקבוק זמין ומרגיע.

אבל באופן כללי אני לא בעד מטרנה אחרי גיל שנה (אחרי שיחה עם רופא ילדים). זה סותם לו את הקיבה ונשאר פחות מקום לארוחות אמתיות  ומזינות יותר.

איזה טוב ה'!

תארי לך בוקר שגרתי בעוד חודשיים-שלושה.

התינוק הקטן מתעורר ומעיר את התינוק הגדול (בסה"כ בן שנה וחודשיים!)

עכשיו שניהם בוכים.

שניהם רעבים.

מה עושים?

לגדול נותנים בקבוק ואת הקטן את מניקה!

כמה פשוט!

אל תצפי מהגדול לאכול סנדוויץ' או דייסה עם כפית כשאת מניקה!

אל תשכחי שהוא עדיין תינוק!

שיהיה לך בקלות!

הרבה בריאות לך ולמשפחתך!

 

כשהתינוק היה מתחיל להראות סימני רעב, הייתי רצה להכין לגדול (שנה ותשעה ימים) בקבוק מטרנה. ומושיבה אותו בסלקל של התינוק (שהיה שלו עד לפני זמן קצר) על הרצפה לידי, ורק אז מניקה.

 

זה עזר לו מאוד להתגבר על הקינאה ולאפשר לי להניק בנחת בלי להציק לי ולתינוק.

 

כלומר להכין את זה יותר דליל.

עד שזה יהיה בקבוק מים ולא מטרנה...

להתחיל ב3/4 כפית במקום כפית ובמקביל להוריד ממש קצת את כמות המים-ככה במשך שבוע שבועיים,

גם תוכלי לעקוב איך הוא מתמודד עם השינוי- האם צורך יותר קלוריות מאכל מוצק?

 

ההדרגתיות נהדרת ואם לא ילך- לפחות ניסית ואפשר לנסות שוב בהמשך.

אנחנו גמלנו בגיל כזה בערך- ובבוקר היה מקבל בק' מים ועוגיה או פרי.

אז הרוב פה נגד גמילה...

הוא באמת מאוד אוהב את הבקבוק,
וזה יכול לעזור ולהקל אחרי הלידה...
אז אולי באמת נחכה עוד קצת.
אבל לא נראה לי שנמשיך עד שנתיים או שלוש...

חילזון 123-
בעלי הציע להכין פחות מרוכז.
זה בטוח בסדר?
זכור לי שחייבים להכין בצורה מדוייקת כדי לא לפגוע בהרכב...
אולי הכוונה רק שלא להכין סמיך יותר?

משיח עכשיו!-
מעניין אותי מה שהרופא אמר...
את יכולה להרחיב קצת?

משום מה אני לא אוהבת שהוא אוכל מטרנה.
לא מתחברת לדבר הזה... לריח...
וכמובן שלא לסכום שצריך להוציא על זה...

נראה מה יהיה...
לאחרונה הוא בעצמו לא תמיד גומר את הכל.


בכל אופן,
תודה לכולכם!!

האוכל העיקרי שלו. כשהוא עדיין תינוק קטן. והמינון המדוייק בא להחליף את ההנקה.

עכשיו גם ככה הוא אוכל הכל מן הסתם ואת גם ככה רוצה להפחית במטרנה אז מה זה משנה אם הוא ישתה משהו דליל.

פשוט לא להסתמך על זה בתור "אוכל".

רק לפני זה שיאכל ארוחת ערב רגילה וטובה וזהו.

אמנם אני בעד להשאיר את הבקבוק, ולא לגמול בינתיים. אבל אם וכאשר  מחליטים לגמול, צריך להוריד את המינון בהדרגה. המינון המדויק נחוץ לתינוק שהתמ"ל, זה המזון העיקרי שלו.

לדעתי, כדאי לגמול אחרי פסח. לפעמים בפסח יש קשיים עם ילדים שרוצים סנדוויץ', פתיתים או אורז, אז עדיף שיהיה לו לפחות את הבקבוק המוכר והאהוב. אחרי פסח הקטנצ'יק יהיה כבר לא לגמרי קטן, ואת תהיי כבר יותר פנויה.

בע"ה נעשה ונצליח.
מתפללת לה' שיתן לנו חכמה ודעת לגדל את הבנים שלו...

היא אמרה שאחרי גיל שנה הפעוט כבר יכול לקבל את כל הויטמנים ומה שיש שם (אני לא זוכרת) מאוכל מוצק ואין לו צורך תזונתי במטרנה.

תמ"ל לא נחוץ אחרי גיל שנה, ועם בקבוק כדאי להפסיק כמה שיותר מהר בגלל עששת בקבוקים (תגגלו...)

חלב מכוס זה מעולה.

את יכולה להביא לו חלב רגיל.
(כתבת שאת לא מתחברת למטרנה)

הבכור שלי ינק עד גיל שנה וחודשיים (הייתי בהריון והוא הפסיק מעצמו לינוק) ואח"כ הוא עבר לבקבוק חלב בבוקר.

 

לכן אחרי גיל שנה, אני הייתי נותנת דייסה בבקבוק על בסיס חלב רגיל ולא על בסיס תמ"ל. 

דייסה בבקבוק על בסיס  חלב - משביע, מרגיע - ולא יקר!

וכשמוסיפים את הדייסה זה כבר אולי אותו דבר,

עשיתי עכשיו חישוב (גס)

אפשר להכין דייסה עם מים או עם חלב מדולל במים

ואם כבר אז מבחינת תזונה הייתי מעדיפה לתת מטרנה אם גם ככה זה כמעט

אותו מחיר או אותו מחיר

בהדרגה מדללת את כמות המטרנה- עד שזה נשאר בקבוק עם קצת מים.
אין שום סיבה שילד שאוכל הכל- יצטרך תמ"ל.
אחרי ארוחת ערב כמו של גדולים לא צריך כלום.
יש צורך בשתיה לפני השינה? מים יעשו את זה היטב.בשביל הטעם אפשר להוסיף קצת תמ"ל (כפית) או מעט חלב.

בע"ה בנתיים הוא ימשיך לקבל בקבוק.

אבל נראה לי שבאמת נתחיל לדלל אותו.

ומתישהוא אחרי הלידה אני מקווה שזה כבר יהיה בקבוק מים ולא מטרנה...

 

תודה לכל מי שענה והחכים אותנו!

הרופא שלי ממליץ לתת תמ"ל עד גיל שנתיים,

אחות בטיפת חלב אמרה לי שפעוטות לא מצליחים לאכול כמות מספקת בארוחות...

אחות אחרת בטיפת חלב אמרה לי שלא צריך..

בקיצור- כמו בכל דבר- יש דעות שונות....

 

בהצלחה!

הילדים לא כל כך קטנים .

הילדים שלי בני 2וחצי ו5 וחצי . הבת בת חמש וחצי כן רואה במחשב סרטים למנהם .

(טלויזה אין בבית - מהסבות שזכרת .רק אצל סבתא היא רואה טלויזה )

 

זה לא ממש להכנס בדלת אחורית כי זה יותר מבוקר , אין כמט ואין פרסומות  . יש יותר שליטה .

מצאים להם דברי נקיים עד כמה שאפשר , אי אפשר להיות מנותקים לגמרי מהעולם ......

ברור שצריך להגביל אותם ולא שישבו זומבי כל היום מול המחשב . כל דבר טוב במידה .

חצי שעה / 40 דקות ליום ..... כל אחת כמה שנראה לה לפי מה שהיא מרגישה וחושבת ....

הקטן עוד לא ראה במחשב .... (אבל 4 ו6  יכלים כן לראות ....)

 

אני מראה לה : דורה , קופיקו (היא מאוד אוהבת ), פלקע - ממכון מאיר (זה קצת לגדולים יותר , המסרים שם אז פחות ראה )

לפעמים ילדוס , סמי הכבאי (זה גם בטלויזה אצל סבתא ....).

כמה זמן תלוי משתנה . בדרך כלל סרטון או שתיים עד למקלחת . יוצא כ40 דקות ....

ביום שיש יותר כדי שאספיק לנקות ולבשל ......אולי כשעה או שעה וקצת .

 

וזה צורך אמיתי, אז השפיות שלי שווה את זה.

רק לשים לב מאוד לתכנים!
לא רק אם זה צנוע וכד', אלא גם אם זה מראה דרך חינוכית.
אני למשל לא נותנת לילדים לראות סמי הכבאי אחרי שבעלי ראה ואמר שהדמויות שם מזלזלים בהורים שלהם.

וגם מקופיקו. צורת הדיבור, הזלזול, חוסר כיבוד ההורים.

שני אלה אנו לא מראים בשום פנים.

אני מראה לילדים שלי (בגילאים דומים) רק סרטים מבית יוצר שומר מצוות. (בספרים, למשל, אני יותר פתוחה).

אבל כן, אני עדיין לא שלמה עם ה"בייביסיטר" הזה, ובהחלט לא אוהבת את הבהייה חסרת-המעש הזאת במסך. (הקטנים לפחות עושים לפעמים את התנועות ביחד עם דודו, למשל, אבל זה לא 'זה')

אני באמת לא יודעת אם בימינן יש אפשרות לגדל ילדים בלעדי זה בכלל (במיוחד אם כבר יש מחשב בבית בכל מקרה), אבל אני חושבת לנסות להגביל את זה לתקופות: למשל, אני עכשיו אחרי לידה, תקופה מאתגרת יותר שאני בהחלט זקוקה בה לכל בייביסיטר נוסף... אבל אולי אחרי שתיגמר התקופה הזו, אשתדל יותר להגביל את הצפייה במחשב (יש לי חברה, למשל, שמראה סרטים לילדים שלה רק ביום שישי כשהיא שוטפת את הבית).

בכל אופן, תחליף לסרטים יכול להיות דיסקים להאזנה של שירי ילדים ושל סיפורים. הילדים שלי מאוד אוהבים. (גם בזה אני משתדלת לקנות רק של "דתיים").

במשך שעה

ואני איתם הרבה שעות (עם הקטן כל היום, חוץ משעות השינה, ועם הגדול מ13.30)

אני יוצאת איתם הרבה (ולדעתי זה הסוד של גידול ילדים בלי הרבה שעות מסגרת/מחשב) 

ובשאר הזמן הם משחקים לבד, לא רק במשחקי קופסא והרכבה וכד'

הם משחקים הרבה אחד עם השני, אני כן משתדלת גם לשבת איתם קצת אבל לא תמיד זה הולך

אבל אם הם לא היו יודעים להעסיק את עצמם אולי הייתי מתפתה יותר למחשב..

בחופש למשל הם כן רואים כל יום

לפעמים פחות , הילדים שלי בכלל לא אוהבים טלוויזיה אבל לפעמים זה נדרש, אוהבים רק דורה ודייגו שירים וסרטים של דיסני.
מבחינתי זה בסדר גמור , אין בזה שום דבר פסול התכנים מעשירים ומגוונים והזמן סביר , מניעה מוחלטת גורמת לחוסר שיבוא לביטוי בבתים של אחרים - אני רואה איך ילדים שגדלים בלי זה ( חברים של הבכור) בוהים בטלוויזיה בכזו כמיהה...

כשהם יגיעו לביה"ס תנו להם ריטלין.

ממש (לא!!!).
אני מבינה שערכת מחקר מעמיק על השפעות הטלוויזיה על נפשם ומוחם של הילדים.
אף אחד לא דיבר פה על לחבר את הילדים למסך 24/7 ... אז אולי תפנה/י את המחקר שלך למקומות אחרים.

אם אני לא עשיתי  את המחקרים בעצמי אז אי אפשר לסמוך עליהם??

אמא שיש לה רגשות אשם על זה שהיא מראה חצי שעה סרט ביום , תראי לי מחקר אחד שמתייחס לחצי שעת צפייה טלוויזיה ביום!
התגובה שלך היתה שיפוטית ולא עניינית .

כגורם לנטילת רטלין ועל זה בדיוק הגבתי.

היא כתבה תגובה כללית לפותחת השרשור שהתייחסה לשרשור נוסף שנפתח לאחרונה על הריטלין.

אחרי מקלחת, נותנת להם לראות סרטים בשעה האחרונה הלחוצה מבחינתי..

זה מינון מאוד נמוך.. ומציל אותי ברגעים האלו.

 

מכירה את הפיתוי גם בימים אחרים שאין כוח אבל מבחינתי זה גבול שהחלטתי שאני לא עוברת.

גם כי להם לא נכון ולא טוב, וגם לי עצם הגבול מחייב אותי כן להתאמץ לבלות לגמרי את הזמן איתם, (מה שת'כלס אני הכי רוצה. למרות שקשה לעיתים) ולחשוב מה למלא אותו.

 

ולגבי התוכן- אני מסכימה:

1. או רצף שירי ילדים לקטנטנים (גם זה רק רצפים מסוימים. כי סבבה בעיני "השפן הקטן" או "אצא לי השוקה" וכו' אבל לא סבבה "שבת בבוקר.. אמא שותה המון קפה..")

 

2. קליפים של שירי קודש וכאלה ביוטיוב

 

3. לגיל גדול יותר סרטי ילדים מ"הידברות"

 

4. והכי אהוב עליהם- סרטי חיות.. אמיתי, לא מצויירים. גם ביטויוב.

בדר"כ בסוף יום שישי.

האמת שכל יום נראה לי הרבה מדי...

זה זמן שבו הם מאוד פסיביים במקום להיות יצירתיים ואקטיביים.

שאם את מתלבטת בעניין, לא נח לך עם זה ואת מוכנה לעשות שינויים,

עדיף להוריד את המינון.