פורום הורות (עמוד 237)

אולי בשבת הם גורבים גרבים בהרכב בד אחר? 

נראה לי שבכללי הרגליים בנעלי ספורט יותר מזיעות

בצורה פלאית, פשוט הפסקנו לריב. או יותר נכון- תדירות הריבים פחתה משמעותית.

 

1) להרבות אהבה, באופן פעיל. לשתף זה את זה כל יום במה שעבר עלינו, במחשבות, בדעות, ברגשות, בדברים המצחיקים שהילדים עשו... ככל שעולה תחושת השותפות והיחד, ממילא יורדת חשיבותם של חילוקי הדעות, ויש הרבה יותר נכונות הדדית לוותר ולמצוא פשרות.

 

2) חיזוק תחושת הערך העצמי של כל אחד מאתנו בנפרד בדרכים שהתאימו לכל אחד.

 

השיפור היה הדרגתי, אבל בילד הרביעי הייתה נקודת ציון של ממש

 

 

יש כאלה שהמריבות פותחות את הדרך לקשר והבנה עמוקים יותר

יש כאלה שלא

יש כאלה שמצליחים לדבר על רוב הדברים ברוגע ובנחת ויש כאלה שלא...

יש כאלה שממילא דומים יותר בהשקפה ובהסתכלות ויש כאלה שהם הפכים עם פערים מאוד גדולים בהסתכלות.

מסקנה:

הכי טוב להתבונן בעצמך. ומכל מריבה להסיק את המסקנות שלה- במה היית לא בסדר, מה ב"האשמות" של בן הזוג נכון ומה לא, איך אפשר למנוע מצבים כאלה.

ואז, אם עושים את העבודה הנכונה- בע"ה יהיו פחות מריבות.

לבעלי ולי יש לפעמים וויכוחים על אי הסכמות. אבל לא מריבות.
אנחנו משתדלים להרעיף אהבה ולהגדיל את ההערכה שיש אחד כלפי השני, להגיד את זה בפה. מה שמרגישים, וזה מרחיב את הלב.
אנחנו לא מקבלים כמובן מאליו את מה שהשני עושה, וזה מגדיל את האהבה..

גדלתי בבית שהיו בו מלא מריבות וצעקות. וגם בעלי. שנינו הבטחנו לעצמנו שנמנע כמה שאפשר מזה. שנדבר על התחושות ולא נצפה סתם אחד מהשני.

א)זה תלוי בתקופות

ב)בעבודה הזוגית

לפעמים החיים מחכימים, ולומדים לוותר, לכבד ולאהוב

לפעמים צד אחד פשוט לומד להיכנע

ולפעמים המצב רק מחמיר והולכים לייעוץ.

 

ואז אם מצאתם את היועץ שבאמת מתאים לכם,

תיזכרו שבעצם יש בזוגיות הרבה אהבה.

לנו הייתה תקופה קצת קשה, אחרי לידת הילד הרביעי. המצב לא היה נורא, אך הרגשנו שיש מה לשפר. בהנחיית היועצת למדנו לשוחח בצורה נכונה יותר, ולפתור קונפליקטים ברוגע. ב"ה מאז הזוגיות השתפרה מאד. אנחנו עובדים על זה כל הזמן. 

כשרבים צריך לריב בשליטה

שזה אומר:
להיות עניניים
לסיים ולהתפייס כשהולכים לישון

אני יכולה לומר לך עלינו שלא זכור לי שאי פעם רבנו מריבה של ממש. כן התווכחנו, כן כעסנו, כן היו תקופות של "דאון" - אבל לא ריב בצעקות, שאחריו לא מדברים כמה ימים.

אז מה זה בעצם ריב, מבחינתכם?

(ואולי אף-פעם לא רבנו, כי באמת השקפות העולם שלנו מאוד דומות בכל התחומים. אבל כן, גם יש כאן עבודת המידות).

וואו. דבר כזה צריך להיות חתיכת מריבה...אנחנו גם בחיים לא הגענו לזה.

מצד שני אני מכירה כאלה שכן מגיעעים לזה ובכל זאת יש להם זוגיות טובה ומשפחה נהדרת.

אז באמת יתכן שהרבה זה תלוי אופי ואישיות.

 

 

אולי כל מה שתיארתי שכן קורה אצלנו זה מה שהם קוראים לו ריב?

כי אם ככה, ומצליחים "להתפייס" מהר, אז זה בסדר גמור, וזו זוגיות מצוינת.

בסך הכול הייתה תקופה קצת מתוחה, וזה הפריע לנו (לא הייתה אפילו שעה אחת שבה "לא דיברנו זה עם זה", גם לא צרחנו ולא טרקנו דלתות, אך הרגשנו שהשיחות אינן מקדמות לשום מקום, האי-הסכמות רבות מדי, וגם האווירה פחות אוהבת ממה שרצינו). שיערנו שעם כלים מקצועיים אפשר להגיע ליותר, ואכן גילינו שהייעוץ הועיל לנו לתקשר נכון יותר. 

לדעתי, כל זוג והסגנון שלו. זוג אחד ירגיש רע רק אחרי מריבה של ממש (מהסוג הנורא שתיארה מתואמת), ולאחר יפריע משהו הרבה פחות דרמטי - סתם קצרים קטנים בתקשורת. השאלה היא אם בני הזוג סובלים מהמצב, ומרגישים שיש צורך בשינוי. לדעתי, אם סובלים - כדאי לעשות משהו. כי יש מה לעשות. אם רק רוצים

 

אני לא מאלה שמסוגלים לדבר עם מישהו אחרי שפוגעים בי כל כך

אנחנו למשל נורא טמפרמנטים ודומים, ולכן הרגש תמיד צף - אז אנחנו רבים אבל גם משלימים מהר ויש בנינו אהבה גדולה אז הריבים הם לא מדד לכלום או כמו שסבתא שלי הייתה אומרת ״אין אהבה בלי מריבה״.
אבל מה שכן שמתי לב זה שהריבים שלנו נורא נורא שונים מהריבים שלנו כזוג צעיר אם בתדירות ואם בעוצמה , וכמובן מעגלים הרבה יותר פינות....

באמת אי אפשר אהבה בלי מריבות?

אם אני משווה את התקופה שהיינו זוג צעיר להיום, (8 שנות נישואים) אני יכולה לומר שאנחנו רבים הרבה פחות!

 

פשוט למדנו להכיר אחד את השניה. למשל- אני יודעת שכשהוא כועס, הוא פשוט לא מקשיב ולכן גם אם יש לי המון מה לענות לו בשעת מריבה, אני יודעת שזה לא יועיל! יכנס מאוזן אחת ויצא מהשניה, לכן אני שותקת. נותנת לו לפרוק ולהגיד מה שהוא רוצה, ואחרי שעה שעתיים כשהוא נרגע אני שוטחת את התשובות שלי ואנחנו יכולים לדבר בצורה עניינית.

יש חילוקי דעות אבל אתם מובילים יחד מלבנים דברים בצורה בוגרת וכשרואים שלשני משהו מאוד חשוב אז מוותרים.

הזוגיות הופכת בדרך כלל לשותפות אמת ואז הכול נראה אחרת. אני לא מסכים עם רעייתי בכל דבר אבל במה שחשוב לה מוותרים בשמחה כי אני רוצה שתשמח.

זו בעיה!

כבר יודעים מה מעצבן את השני ןמשתדלים לא להכנס לזה וגם להתחשב.

זה כנראה אותו שלב שבו לומדים לאהוב כלכך את השני למרות החסרונות שמסתדרים עם הכל.

ויכוחים תמיד יהיו, אם לא יהיו ויכוחים גם לא תהיה התקדמות והפרייה הדדית. אבל ויכוח על ניגודי דיעות לא צריך לההפך למריבה.

וגם לומדים "לריב" ולתקשר בצורה נכונה יותר... עניין של רגישות לזולת ועבודת המידות תמידית...

וגם עכשיו מדי פעם

א. כשמפנימים שלא נשנה את בן הזוג ומה שנותר הוא להשלים עם המציאות.

ב. כשקולטים שהאנרגיות שמושקעות במריבה/ויכוח/ דיון- עולה על האנרגיות שבנושא הדיון- נמנעים מלכתחילה מלפתח את הנושא.

ג. לומדים להכיר טוב יותר את בן הזוג ויודעים לשפוט בעין טובה את מעשיו.

ד. כשמפנימים שרוב הזמן שלנו לבד מוקדש ל"דיבורים" ולא לכיופים אז החשק להעלות נושאים מציקים פוחת, הדברים מעצמם כבר פחות מציקים.

ה. מפתחים תקשורת טובה שמקצרת את התהליך. היום במשפט אחד אנחנו מסיימים תהליך שפעם לקח חצי יום והרבה מאוד אנרגיות ורגשות.

 

וכמובן שיש עליות ומורדות.

(והורמונים)

הוא בהחלט עולה ויורד, אז כדאי ללכת לרופא לבדוק

על אף שגם אני נוטה לכיוון הרגשי.

יש לפעמים דלקות שהביטוי שלהן הוא הופעת חום בשעה קבועה.

 

קודם כל רפואה שלמה. אבל, מענין איך היא היתה בשבת? האם גם בשבת עלה החום בשעה הקבועה?

יכול להיות שפשוט חם לה מידי שמה כי גם מלבישים חם (כי בבית קר קצת) וגם יש מזגן על 27 שעוד רצוף או משו הזוי כזה? 

 

 

אני ממליצה לבדוק באתר של "בנין שלם". לא זכור לי שנתקלתי שם בשיעור בנושא, אבל לא הייתי שם הרבה לאחרונה ובביקור קצר בשבוע שעבר, ראיתי שנוספו הרבה שיעורים.

 

אישית, אני מאוד משתדלת לא לומר לבנות שלי "זה לא צנוע", "ככה לא עושים". אני מאוד משתדלת לדבר איתן (רק עם הגדולה, בעצם) על הפרטיות של הגוף שלה, שהוא רק שלה ולכן לא מראים אותו לאנשים אחרים (חוץ מאבא ואמא וסבתא). רוב הדיבור שלנו בנושא נעשה בהקשר הזה.

 

בהצלחה!

פשוט מושיטים לה את הבגד הצנוע וזה מה שהיא תלבש.

כשצריך מעירים בעדינות שכך וכך (בגד או התנהגות מסויימת) זה לא צנוע, וזה מתקבל בסדר.

כך חלק מהשיח בבית הוא הצניעות, ושחוסר צניעות היא התנהגות לא נכונה. לגבי הגבולות עצמן זה עדיין לא הגיל שבו יבדקו אותו.

אבל אל דאגה  - גם זה יגיע... אבל לא עכשיו אלא בחטיבה ומעלה

 

ענייני לגמרי. מה שלא כשר - לא אוכלים. מה שלא צנוע - לא לובשים. בלי לחפור על זה יותר מדי על בסיס קבוע.

אם פה ושם נפתחת הסקרנות של הילדים והם רוצים להעמיק בזה - אז זה מבורך. אפשר לדבר על פרטיות הגוף, הכבוד לגוף ועוד. כמו שכשילד שואל על כשרות אפשר להעמיק ביחס למזון, לאכילה, לגופניות בכלל...

אבל בלי ששואלים אין צורך להסתבך עם זה, או לחשוב/לשדר שיש משהו בעייתי או 'תסביכי' במושג הצניעות. הדברים פשוטים. זה עוד אחד מדברים רבים שילדים עושים בשנים הראשונות פשוט כי כך ההורים אומרים ועושים. פשוט כי כך עושים בבית שלנו.

ולעשות פיקניק עם עוגת יום הולדת.

וליצור הפעלות נחמדות סביב יום ההולדות..

ישנם רעיונות נוספים?

ותודה!

יומולדת לבן או לבת?

אנחנו חוגגים לבן. אין חלאקה אבל התוכנית היא לקנות כיפה וציצית ולהכין עוגה בצורת ציצית ולחפור לו שהוא כבר גדול ומאחרי היומולדת ילך כל יום עם כיפה.

כמובן בלונים, כתר, בגדי שבת, הפתעות לילדים.

ארוחת ערב לכולם.

גיל מרגש!

מזל טוב!

והשני פשוט מתנגד?

 

אני רוצה לחסוך אבל רק בגלל שהוא אומר לי לא, כי לדעתו קודם כל צריך לשלם חובות לבנק, אני לא עושה את זה.

 

לי יש גישה אחרת ולו יש גישה אחרת

ליועץ מקצועי שמבין בתחום

 

שזה צעד נבון מבחינה כלכלית ללא קשר

סביר להניח שהריבית שאתם משלמים על החובות גבוהה יותר מהריבית שתקבלו על הכסף בצד.

זה גם בערך עונה על השאלה שלך- בשוטף רק בעלי מתעסק עם החשבון.

כמובן שתקציב הכנסות- הוצאות אנחנו מנהלים יחד.

החלטות כמו כמה לחסוך איפה ואיך חושבים יחד ובודקים כדאיות כלכלית.

לדעתי, עדיף שיתוף כי אז יור נעים לעמוד בהחלטות.

(למשל אם נגמר החודש תקציב לבגדים אני יודעת לבד לא לקנות עוד אלא אם כן יש תקציב אחר לקחת ממנו. אני לא צריכה לשאול את בעלי ולקבל ממנו את התשובה השלילית)

לרוב אני רואה במשפחות שאם אין ניהול אפקטיבי של התקציב נוצר מצב שאחד מבני הזוג מוציא יותר מהשני וזה שמוציא פחות צובר תסכולים.

הוא לא שהיא "לא בסדר".. מסכנה, מה היא יכולה לעשות באותו זמן..

 

הבעיה היא אולי בהתארגנות, וגם בלקיחה של פרופורציות מוגזמות לדברים.

 

לכן, כדאי אכן לדבר בזמן שזה לא קורה. לנסות להבין ביחד מה היא מרגישה. למה היא נלחצת. שהיא תסביר. האם היא מרגישה ש"מתבלגן" לה הכל, ושהיא לא תספיק.

 

ואז - לעשות שני דברים: האחד, להחליט מראש שהשלווה חשובה יותר מלהספיק. ולראות ביחד שאם היא תיגש כך, אז גם יש יותר סיכוי שכן תספיק מה שרוצה, בלי לחץ, דבר אחרי דבר.

 

לפעמים, כשיש רציונאל, זה עוזר להימנע מלהיכנס למצב. אפשר לומר לה שכשהיא מרגישה שמתחילה להילחץ - מיד להגיד לעצמה, יותר חשוב שאני אהיה בנחת, אפילו אם לא אספיק.

 

הדבר השני - להסביר שאם מסדרים בראש מה צריך לעשות, דבר אחרי דבר, אז בדרך כלל מספיקים טוב יותר; וגם אם לא מספיקים הכל - עשינו כמיטב יכולתנו, ושלא תדאג - אם היא משתדלת, תוכל ללכת לפעולה גם אם נשאר משהו שלא גמרה מביה"ס..

ולעשות תרגילים, בשעות לא לחוצות: כעת צריך א' ב' ג'..  תסדרי בראש מה את עושה ראשון מה אחריו וכו'. כעת ליישם. אם היא תתרגל לתהליך כזה, אז סביר שכאשר ינחתו עליה כמה משימות, היא תפעל לפי מה שמתורגלת - אם תחזרו על כך כמה וכמה פעמים - ופשוט תסדר בראש את הדברים ותוכל לעשות יותר בנחת דבר אחרי דבר.

 

טוב שהיא מכירה שזה מצב לא רצוי, ושמוכנה לשתף פעולה למנוע אותו. תקחו את זה כמשימה משותפת, איך ביחד איתה עוזרים לה.

 

 

 

הכי טוב לפנות למחלקת חינוך - גני ילדים בעיריה.

 

אם את מתכוונת לעבור דירה בתוך אותה עיר,  כדאי שתרשמי את הילד לגן באזור מגורייך הנוכחי קודם כל. אני כמעט בטוחה שזה יקנה לך אפשרות לקבל מקום בגן עיריה אחר במקרה של מעבר דירה בתוך העיר.

 

יתכן שאותו דבר תופס גם לגבי גן עיריה באזור מגורים חדש בעיר אחרת.

 

אם זה מקום ישוב עם גנים לא עמוסים, יקבלו אותך בשנה הבאה בכל מקרה.

אין לי מושג עדיין לאן נעבור..

בסביבות יוני- יולי פותחים הרשמה מאוחרת על בסיס מקום פנוי.

אז כבר תדעו איפה תגורו ותרשמו שם (כמובן- על בסיס מקום פנוי)

ותבטלי את הרישום לגן הקרוב אליכם.

בהצלחה!

כמעט כל גננת בגן עירייה מקבלת רשימת ילדים שבהם ילד אחד ביטל את הרישום כי עברו דירה, או שחשבו לעבור דירה לאזור הגן והתוכנית התבטלה.

אבל יש עיריות שבהם יש עומס בגנים, והם לא יתנו לך לרשום ללא הוכחה שאת מקומית (טופס תשלומי ארנונה) או שאת מתכוונת לגור במקום (חוזה שכירות/קניה)

תנסי.

בכל מקרה, יש חוק חינוך חינם ובסופו של דבר יהיו חייבים לשבץ אותך גם ברגע האחרון.

אנחנו קנינו את העגלה הזאת מאותה הסיבה.
אנחנו קוראים לעגלה 4×4.
עשינו איתה אפילו כמה מסלולים..

תעשה חיפוש בהיסטוריית הפורום 

 

 

המוכר צודק- עגלת שלושה גלגלים נוטה לעוף אחורה ולא יציבה, 

עדיף עגלת 4 גלגלים 

לדעתי חשוב- שתבררו מאיזה חומר בדיוק עשויים הגלגלים, כמה הם בולמי זעזועים, וגם מה קוטר הגלגל- אם גלגל קטן או גלגל גדול יותר טוב לכם 

 

 

תחפשו גם באי-ביי או ביד2, אפשר למצוא שם בזול דברים חדשים או כמעט חדשים 

תני לה להחזיק דברים. נגיד תפו"א מבושל, בטטה מבושלת וכד'.

או שתתני לה את מהיד שלך לטעום אם היא לא מחזיקה בעצמה. אבל עדיין מרקם קצת פחות מרוסק ממרק.

יש סיכוי גם שאם זה משהו שאת אוכלת זה יעניין אותה יותר...

 

ממש לפני שבוע היה שירשור כזה בפורום הריון ולידה וניתנו שם תשובות מעניינות, כדאי לך לחפש.

 

לגבי 4 - הקשר הוא הגיוני. אם מערכת העצבים פועלת שעות נוספות והתינוק/אדם בוגר לא מצליח "לכבות" את עצמו, הוא בעצם לא מרפה. והתוצאה יכולה להיות בין היתר גם טונוס שרירים גבוה.

 

אני יודעת שנטילת מגנזיום מטפלת בשני הקשיים בו זמנית: מסייעת להירדמות ומרפה את השרירים.

הבן שלי דילג על גחון, וחוץ מזה שלקח לו כמעט שנה להתחיל ללכת מאז שזחל הוא מתפקד מצויין כיום, רץ קופץ ומשתולל כמו כל ילד בגילו.

ממש לא סגורה על זה אבל נראה לי יותר חמור לדלג על זחילה על 6 מאשר הפוך..

לגבי 5-
תני דברים שמעודדים יציאות. אגסים כשהם רכים- עושים את העבודה .
אפשר לבשל תפוחים ותמרים ולטחון בבלנדר.
שזיפים- יש בצנצנת של גרבר.
אם את מניקה, תפחיתי מוצרי חלב ואורז וכאלה..

לזחול על גחון.

 

לגבי 5 שמעתי לא מאחת לתת עגבניה. אם הוא קטן לתת לו

 

למצוץ את הקליפה פלוס התוספת לפני החיצונית

 

אם הוא אוכל דייסה לתת לו דייסת דגנים מעורבים.

4. יש קשר חזק בין טונוס שרירים גבוה לקושי להרדם

נסי אמבטיה ארוכה וחמה, ועיסוי בשמן תינוקות, מאוד מרגיעה ומרה את השרירים ויהיה לה קל יותר להרדם

טקס שינה זה גם דבר שעוזר מאוד, סדר פעולות קבוע באותה שעה כל ערב

לא לעשות פעולות מעוררות לפני השינה- שעה קודם תעברי לפעילות רגועה כמו ספר/משחק רגוע ולא משחק קופצני/ גינה

5. שאלת השאלות

מיץ שזיפים עוזר מאוד

ודייסת שיבולת שועל 

הבן שלי אחד הגאונים- עד כמה שאפשר להיות אובייקטיבים... מי יודע איפה הוא היה היום אם היה זוחל גחון

המתכונים מסודרים בקטגוריות לפי גיל, מרקם ואלרגנים. קוראים לו "המתכוניה": http://www.matkonia.co.il/

1) תנסי לתת לה ירקות מעוכים, יש כאלה שלא אוהבים.

לעיתים היא תאהב יותר כל ירק בנפרד

2) לא יודעת

3)כן, צריך הפניה מרופא ילדים

4) לא יודעת

5) תתני לה יותר ירקות רכים, עגבניות, מיץ שזיפים

שתי הבנות שלי לא זחלו גחון, אלא ישר זחלו על שש (כלומר, קודם אחורה, ואז במעגלים, ואז קדימה). מעולם לא זחילת גחון.

זה לא אומר שאם לא זוחלים אז אין בכלל שכל אלא שזה מפתח פי כמה את השכל.....

 

 ושאלה לי מה זה טונוס שרירים גבוה??

 

אגב :  ילדים מוגבלים במוסדות ממשלתיים או פרטיים המטפלים בהם מנסים כמה שיותר שיזחלו על גחון חוקרים גילו שע"י שהם זוחלים הם יכולים לקבל שכל יותר ומתפתחים יותר טוב אם עבדו איתם על כך!

 

 

את יכולה לומר מי החוקר שאומר את זה, או להביא קישור למחקר שמדבר על זה?

(פעם ראשונה שאני שומעת על זה).

 

טונוס שרירים גבוה זה לדעתי (הלא מקצועית) מעין מתח גבוה בשרירים, כאילו השרירים מאוד דרוכים (אולי המצאתי, ואולי לא. נראה מה אחרים יגידו ).

כשיש טונוס שרירים נמוך- זה אומר שהשרירים מאוד רפויים וחלשים.

וטונוס גבוה זה הפוך. למשל שבאמת השרירים מתוחים מאוד, ואי אפשר להרפות. זה יכול להגביל תנועת איברים וכו'..

ולשאלתכן אין לי מקור. אבל למדתי את זה בקורס לגיל הרך וקראתי על כךמעבר לקורס.

 

זה היה מזמן (כמה שנים טובות) סורי .

 

ניתן לזהות סימנם של טונוס שרירים גבוה בלי עזרת רופא? (חצי שנה)

אני עובדת בפעוטון שיקומי, למדתי חינוך מיוחד ועבדתי בעוד מקומות ומעולם לא שמעתי את העניין עם הגחון... יכול להיות שכדאי שהשלב הזה יהיה, אבל לא נראה לי שיש קשר הדוק כאן לחוכמה...

שמה שנורא חשוב זה הנגדיות של היד והרגל שמפתח את המוח והשכל.

(יד נגדית לרגל)

וזה לא משנה אם זה בגחון או על 6.

בד"כ מי שזוחל על 6 עושה את התנועה הזו במילא

אבל בגחון לפעמים זה שתי הידיים ביחד וזה לא עונה על הצורך של השכל להתאים את שני הצדדים ולפתח אותו.

אלא רק 6

קודם כל תודה על התגובות!

 

והנה כמה תשובות

1. לגבי חוסר רצון למרק- עדיין יש פחות התלהבות למרק ולכן אוכלת מעט... מה שכן מצאנו שאם לא טוחנים (רק מועכים קצת) זה קצת יותר מתקבל.

מישהי הציעה אתר של מתכונים לתינוקות. לא מצאתי את  זה..

5. עצירות- מיץ תפוזים סחוט עבד כמו קסם. שמעתי שגם עגבניה מגורדת עוזר. במקרה מתמשך- רופא נותן מרשם לנרות גליצרין ואז יש לתת במידה לפי הצורך (אסור יותר מדי).

 

ושאלות נוספות-

1. איך אפשר לתת בשר לתינוקות שאוכלת מרק לא טחון (כפי שכתבתי למעלה)?

2. איך יודעים כמה מים צריכה לשתות?

3. מה לעשות כאשר לא מקבלת בקבוק בכלל? אחרי המון נסיונות וגם נראה שעוד לא תפסה את הפעולה של השאיבה מתוך בקבוק?

4. ואיך לתת מים, אם לא מקבלת בקבוק? (גם בכפית ובמזרק מתנגדת...)

5. ממתי אפשר לתת כוס מעבר? והאם למישהו זה עזר בנתינת מים?

6. שינה- מישהי ניסתה שיטה של לתת לבכות עד שלומדים להירדם (עקב קשיי שינה מתמשכים)? או שיטות אחרות יותר מעודנות...? אשמח לשמוע על ניסיון והמלצות..

תוך כמה לילות כאלה היא למדה להרדים את עצמה ממש יפה.

עכשיו תמשיכי לקרוא...

עד היום היא היחידה מהילדים ששונאת ללכת לישון. היא כבר בת עשר, והולכת לישון רק עם האחים הקטנים שלה אפילו שהיא כבר צריכה פחות שעות שינה וקשה לה להירדם מוקדם - כי היא נבעתת מהרעיון ללכת לישון לבד.

ויש איתה עוד בעיות וקשיים.

אני מאוד, מאוד, מאוד מתחרטת על שלימדתי אותה לקשר בין שינה לבין תחושת נטישה. לימוד כזה שמטמיעים בגיל ינקות קשה מאוד לעקור בגיל מבוגר.

אצלנו שותים מגיל חצי שנה בכוס פתוחה. סתם כוס פלסטיק. לא אוהבת את כל הפיות האלה (הן תמיד תופסות עובש אצלי, אני די שמאלית בענייני ניקיון...)

כמובן שנשפך, גם בגלל חוסר מיומנות וגם בגלל שבהמשך זה ממש נהיה משחק כיפי לשפוך - אז אני שמה ממש טיפונת. מילימטר בכל פעם. אחר כך מנגבת את מה שנשפך, לא סיפור.

לגבי בשר- אפשר לתת קציצות מבשר טחון.

עם המים- פשוט לתת לה כמה שהיא רוצה לשתות. אם את מנסה עם בקבוק מיוחד, לוקח להם זמן עד שלומדים את העיקרון, ובהתחלה הם יותר משחקים עם זה...

באמת הרעיון של בהתהוות עם כוסות עובד אצלי טוב. וגם פשוט אני משקה מבקבוק רגיל שלי לפעמים...

שינה- אני ממליצה לבדוק אם השיטה של הלוחשת לתינוקות תעזור במקרה שלך, ״הרם הורד״. האמת שלי לא היתה סבלנות לשבת שעות עם הילדה ולהרים ולהוריד, אבל ביצעתי באופן חלקי וזה עזר גם.

מה שעשיתי זה להצמיד לה בובה או שמיכה אהובה, וטקס שינה קבוע (נשיקה למזוזה, ק״ש) להניח במיטה ולשיר כמה שירים לידה עד שהיא נרדמת. בהתחלה כשהיא בכתה הייתי מראה לה שהבובה ״הולכת לישון״ ומכסה גם את הבובה בשמיכה. לא מרימה אותה, אלא נשארת לידה ואומרת לה שאמא אוהבת אותה ועכשיו הולכים לישון. ושתחבק את הבובה...

עם הקטנה זה ב״ה עבד, והיא אהבה את הבובה. הגדולה היה יותר קשה מצד אחד כי לא עניין אותה בובות וחפצים, אבל מצד שני היא ישנה במיטה שלי ובהמשך במיטת נוער אז פשוט הייתי שוכבת לידה עם שירים ושקט עד שנרדמת...

כל ילד יודע לזהות מה הדברים שיוציאו את ההורים שלו מהשלווה שלהם.

דרך למשוך צומי או לבדוק גבולות וכדאת מתרגשת מזה היא מרגישה את זה וממשיכה כי הכי חשוב לה שאמא 'תרעש' ממנה.

יכול להיות שזאת לא הסיבה אלא סתם כיף לה להתייחס לעוד אנשים חוץ מאמא שיש לה אותה כל היום.

 

בכל אופן לא הייתי מתרגשת. זה גיל שהם מתחילים לפתח עצמאות ורצונות משלהם . זה בריא שתתחיל לשחרר קצת מהסינר של אמא.

סה"כ מדובר באנשים שאת מכירה ולטווח זמן קצר שבו אוספים את הילדים. מעניין, מסקרן ותו לא.

אבל למשל אתמול במסיבה של הגן בכלל לא התייחסה אליי ולבעלי אבל נתנה חיבוקים ודיברה עם ההורים האחרים. כשיצאנו משם כאילו כלום היא בא ומנשקת זה לא שכעסה עלינו אבל במסיבה זה היה כאילו האחרים היו ההורים שלה. כל ילד עם ההורים שלו חוץ ממנה. ובנוסף זה מדאיג אותי שככה היא נותנת חיבוקים לאנשים.

אתם נותנים לה מספיק ביטחון כדי שהיא תוכל לתקשר אם אחרים. יש לה עוגן.

 

אכן צריך להשגיח עליה היטב וכשתגדל ללמד אותה איך נזהרים עם זרים.

תשמחי שהבת שלך חברותית.
זה מראה כמה את נוסכת בה בטחון, והיא מרגישה ויודעת שאת שם בשבילה.
היא מסוגלת לשחק, לדבר , ולהיות עם אנשים אחרים מבלי להיכנס להיסטריה או חרדת נטישה. וכל זה בזכות האהבה והביטחון שאת מעניקה לה.
תשמחי! אשרייך אמא יקרה!!

 

לילדים יש צרכים חברתיים שונים זה מזה, לא לכל אחד חשובה רק חברת בני גילו. יש כאלה שהם 'חובבי מבוגרים'. שבחברת מבוגרים מעניין להם ונעים להם והם מקבלים גירויים שמעשירים אותם. אתם ההורים מספקים לה את הצורך הבסיסי בביטחון, וכך היא מסוגלת להפנות משאבים גם לצרכים החברתיים שלה, וזה נפלא.

 

 

1. כשאתן נמצאות בחברה של מבוגרים אחרים שהיא מכירה, והבת שלך נופלת ומקבלת מכה, למי היא ניגשת? אצל מי היא בוכה?

2.כשאתן נמצאות בגינה, ובא לה לנשנש, אצל מי היא מחפשת אוכל אצלך או אצל אימהות אחרות שהיא מכירה?

האמת היא שלמרות שהנטיה שלי היא להסכים עם המגמה כאן שהכל תקין ושהדברים מעידים על בסיס רגשי טוב שקיבלה הילדה מההורים, בכל אופן מהבהבת לי איזה נורת אזהרה קטנה.

 

 

התשובה לשאלתך היא רק לי ולבעלי. כשהיא בוכה היא בא אלינו וכשהיא רוצה משהו גם מבקשת מאיתנו לא מאחרים. עם ההורים אחרים היא רק משחקת ומדברת אבל אם צריכה משהו היא בא אלי.
זה מרגיע אותי מה שאתם אומרים לי, כואב לי המצב אבל לפחות אני מרגישה שאולי זה לא בא מי מקום שעשינו משבו רע אלא שבא ממקום שנתנו לה ביטחון.

ממש יתכן שזו דרך לקבל תשומת לב

את יכולה להירגע. 

הילדה סומכת עליכם שתספקו את צרכיה.

היא מרגישה שאתם המשענת והתמיכה שלה.

ב''ה.

יש לי שתי בנות קטנות, אחת ככה ואחת היתה ככה. אפשר להתעניין אצל איש מקצוע. יכול להיות שההסבר הוא שבגיל זה הם רוצים עצמאות ולכן הם קצת משתחררים מהאמא. אבל - עמוק בפנים אני יודעת שאני החיים שלהן גם אם זה נראה אחרת. כשהבת שלי בת השנתיים בוכה בלילה, אוטומטית יוצא לה מהפה "אמא...". אם זכרוני אינו מטעני, אחרי גיל שנתיים זה עובר להם ואז הם יותר ישירים בקשר עם האמא. ודרך אגב - אם הן מפתחות קשר יותר טוב עם אביהן, זה לא מפריע לי בכלל, להפך, אני רוצה שיהיה להן קשר חזק עם בעלי. ולעניות דעתי - אל תאשימי את עצמך בזה שאת משדרת לה את זה. כאמור, לדעתי זו תופעה חולפת.

כשהיא בוכה אומרת "רק אמא, רק אמא" אין לי ספק שהיא אוהבת אותי רק כואב לי את המצב שבו אני עם הורים של ילדים אחרים והיא מעדיפה לשחק איתם מאיתי. זה רק קורה עם ההורים של הילדים בגן בכל סיטואציה אחרת היא כן מדברת אך לא מנשקת או מחבקת אנשים זרים.

ובטח ובטח שזה לא משהו שאת עושה לא נכון.

את נשמעת אמא חמה וטובה.

 

ולמה כואב? נתת לה בסיס טוב והיא משתמשת בו. היא כנראה חברותית מאוד ובוגרת. כיף.

אני הכרתי מקרוב מקרה שבו התשובות לשאלותיי היו עצובות.

האימא לקתה בדיכאון אחרי לידה, והיו לה מצבי רוח משתנים.

בין כל האימהות בגינה, היא הייתה נראית כמו כולן.

אבל הפעוטה שלה הוכיחה שלא.

כשהפעוטה קיבלה מכה, הייתה מתנחמת בחיבוק של האישה הראשונה שנקרתה בדרכה.

באופן קבוע היא נהגה לחפש נשנושים בתיקים של כל האימהות, חוץ מאצל אימא שלה...

לכן כשראיתי את השרשור הזה, היה נראה לי שכל המשיבות אופטימיות מידי.

אך אחרי שרונית ענתה לשאלותיי, הבנתי שאין כל מקום לדאגה.

 

הוא בן 5 והוא לא יודע עדיין לנגב לעצמו ובכלל יש בעיות הגיינה קשות. פעם שעברה הייתי צריכה לשפוך חצי בקבוק אקונומיקה על השירותים, אבל עדיין נשאר בילד ריח וממש סבלתי מזה.

 

אוף זה נשמע שאני אישה ממש מגעילה, אבל ממש אין לי כוח לזה!!

ויש לי בבית עוד שני תינוקות משלי....

 

אפשר

א. לומר בפשטות "אני לא יכולה" ואם היא תתעניין למה- "מעדיפה לא לפרט" או"כבר תכננו משהו משפחתי לבד" או פשוט "אני לא מרגישה טוב"

ב. להבהיר בעדינות לדודה את הנקודות שמפריעות לך כשהילד מגיע ולהדגיש שתשמחי להזמין אותו לפעמים כשתוכלי אבל לא תמיד אפשר כי הוא מאד אנרגטי ומעייף אותך.

זו זכותך המלאה...

את לא חייבת אם לא נוח לך. תגידי: מצטערת הפעם זה לא אפשרי...

גם לי היו מקרים כאלה

את רוצה איכשהו להבהיר לה שאת לא רוצה לשמור אף פעם או

שזה באמת רק לפעם הזאת?

אם את רוצה שהיא תבין את זה לתמיד אז תגידי משהו כללי ולא

"לא מרגישה טוב"

 

ואני בגלל זה משתדלת לא לבקש וכשאני כן מבקשת אני מבקשת שיגידו באמת 

בכנות אם נח או לא..

וכשמבקשים ממני ואני מוכנה בשמחה אני אומרת "בשמחה" כדי שירגישו בנח

ויבינו שזה לא כי לא נעים לי לומר לא

חשבתי שאולי תרצי שאשמור ביום שני...

 

אז כדי שלא "תיתקעי", חשבתי שכדאי שאומר לך כבר כעת, שאני לא יכולה ביום שני..

 

אם תשאל למה - תגידי, לא מסתדר..

 

 

ובכללי - תעשי שיקול בין העזרה לבין מה שאת רוצה להיות עם ילדייך, או שקשה מידי. ולפי זה תעני. כשאפשר, אז בשמחה. כשלא - לא מסתדר לי.. 

 

חושבני שאין ברירה, כך אנשים מתרגלים שלפעמים אפשר ולפעמים לא.

 

ובכלל- את אחרי לידה (גם אם עברו כמה חודשים, עדיין יש תינוק קטן בבית, ואחיו הגדולים הם קטנים גם כן).

 

מאוד חשוב לא להגיע למצב שאת נותנת מעבר ליכולות ולרצון שלך.

 

בהצלחה. 

האמת שפחדתי שיזרקו עליי עגבניות פה...

 

אני אעשה כמו שאמרתם לי, מקווה שיצליח.

 

שכחתי לציין שהיום ואתמול שמרתי עליו 'רק' שעתיים, כי הם מסיימים עכשיו את החיידר יותר מוקדם.. ורק המחשבה על יום שלם עשתה לי רע

למשל: בזמן האחרון מאוד קשה לי עם שני הקטנים, הלוואי שהייתי יכולה למצוא בחורה שתעזור לי!

עגבניות? למה?

אם כל כך קשה לך, זה בסופו של דבר יבוא על חשבון הילדים שלך.

 

להסביר לה שאת בעצמך זקוקה לעזרה....

שאת מתכננת לצאת עם הילדים שלך לאנשהו וזה קשה לך לקחת עוד ילד איתך?

שחשבת להקדיש לילדים שלך "זמן אמא" מיוחד רק להם, וכל ילד אחר, אהוב ככל שיהיה - לא יהיה שייך לדינאמיקה 

?

שזה בעצם מה שאמרת לנו 

 

חוצמזה - עולה פה שאת שומרת על הילד הזה כמות זמן לא מבוטלת בכלל

פה שעתיים שם שעתיים

שם יום שלם

אולי כדאי להסביר לדודה בעדינות שזה עובר את גבולות ה"טובה מידי פעם" ל"שמירה קבועה" ואת רוצה שהיא תשלם לך על זה ?

אבל אני בכלל לא רוצה לשמור על הילד הזהץ לא הוא ולא ילד אחר שהוא לא שלי. בלי קשר לכסף...

 

אם היא תשאל אותי, אני אגיד לה שאני מרגישה שאני צריכה להיות עם הילדים שלי.

אני מקווה שהיא תבין כי היא אחת כזאת שחושבת שאנשים נהנים לשמור לה על הילדים...

היא תבין 

אולי היא לא תבין את הכל, 

אבל היא תבין שאת רוצה להקדיש את הזמן שלך בבית עם הילדים אקסקלוסיבית לילדים שלך, לא משנה עד כמה שאר ילדי העולם הם חמודים 

וזה אחלה מסר, לא פוגע או משו.... 

אמרתי לה שממש קשה לי עם הילדים שלי, אז היא לא ביקשה.

אבל... היא ביקשה מאמא שלי ועכשיו אמא שלי איתו. והיא ממש מעוצבנת עליה, אבל לא מסוגלת להגיד "לא". ממש עצוב לי על אמא שלי...

אני פותחת השרשור לגבי הבייבי סיטר.

שאלתי אתכן מה אפשר לצפות מהבייבי סיטר.

אני חושבת שלפני שאישה בוחרת ללמוד או לעבוד, היא צריכה למצוא פתרון הולם לילדים.

לבקש טובות מקרובים ושכנים, זה בסדר מידי פעם,]

אבל באופן קבוע זה כבר ניצול.

אלייך, משיח עכשיו, של  יש אפשרות שפעם אחת תשלחי את כל ילדייך לשמירתה של דודתך?

 

יש אפשרות לומר לאמא שלך, בהרבה עדינות וטאקט, שהיא לא צריכה לשמור על הילד אם זה לא מתאים לה? (כאילו לעזור לה לשמור על הגבולות שלה, בלי שתגיע למצב שהיא מסכימה לעשות משהו שהיא לא באמת רוצה).

לחילופין, אם דודה שלך אומרת לך שתיעזר באמא שלך (בטח לא קרה, אבל אם יקרה פעם), אפשר לומר לה שלשמור על הילד במשך הרבה שעות זה קשה ומעייף, וראוי להיעזר בבייביסיטר בשביל זה (בלי לבקש טובות ולהכביד על בני משפחה טובי לב).

לא היה לה כל כך מה לענות לי. היא לא מסוגלת להגיד לה לא

היא פשוט לא תענה לטלפון כשהיא רואה את המס' של הדודה על הצג?!

אא"כ הן מדברות גם בלי קשר אז היא לא יודעת שהיא מתקשרת דווקא בשביל זה

או שתשלח לה סמס שהיא לא יכולה, בהודעה יותר קל לומר לא

אולי יעזור שההורים יהיו אצלכם הרבה יחד אתכם, ככל שהאי תכיר אותם ותתרגל לנוכחות שלהם יהיה לה יותר קל,

וגם כשהם אצלכם, אפשר לעשות פרדות קצרצרות, למשל כשהסבתא איתה בסלון ללכת לרגע למטבח ולדבר עם הקטנה משם (שהיא תשמע) ואז לחזור, אם זה עובד אפשר להאריך בקצת את הזמן שהיא לא רואה אותכם  נמצאת עם הסבא והסבתא שלה. כך היא תרכוש את הביטחון שגם כשאת מתרחקת את חוזרת, ושכשסבתא וסבא שם היא יכולה לחוש בטחון.

כדאי גם לדבר איתה כל הזמן- כשהיא נבהלת "מתוקה, נבהלת? רצית את אמא או אבא?"

וגם להתחיל אולי כשהיא משחקת על הרצפה שהם יהיו איתה ולא שיקחו אותה על הידיים (יותר מאיים...).

מקוה שיעבור מהר!

אני יודעת שזה לא קל, כי גם לי יש ילדים רגילים,

אבל יש לי גם ילד אוטיסט.

אוטיסטים בד"כ מאובחנים לא לפני גיל שנה וחצי.

אבל תינוקת כל כך תקשורתית, בטוח לא אוטיסטית!

קראתי פעם שתינוק שמפחד מזרים בגיל מוקדם, יש לו התפתחות רגשית מהירה, ובד"כ הוא יעבור את החרדה מהר יחסית.

 

אם יש לך דרך להגיע למשהו מהטקסטים של או על ד"ר ג'ון בולבי, אני ממליצה בחום. מאוד פוקח עיניים ועוזר לגייס סבלנות לשלב הזה. יש למשל חוברת בשם "שלבים ראשונים של ההתפתחות", מאת חווה אפלמן, שהתפרסמה בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה. אם יש לכם גישה לספרייה אוניברסיטאית כלשהי - ממליצה בחום.

 

 

אמנם קצת לפני יותר זמן אבל בפעם הראשונה שיצאתי אחרי הלידה אחרי חצי שעה הוקפצתי חזרה הביתה.

וזה קרה עוד פעם או פעמיים או שלוש אבל נהיה יותר טוב. 

היום שוב הוא קצת מפתח תלות וחרדת נטישה אבל אומרים שזה הגיל. 7-9 חודש...

לא יכולה לצאת מהחדר כי המתוק צועק לי שאחזור (8 חודשים)

 

היא מוכנה להיות על הרצפה לידכם כשיש גם זרים בחדר?

 

בטח זוחלת ברצפה,גם מסכימה קצת יותר שיחזיקו אותה.

היא סקרנית וערנית מאוד וממש שמה
לב לסביבה לא מוכרת ואז היא נראית כמו איזה סורק ..לא מפסיקה לבחון כל פינה מסביב.
כשהיא עלי היא מחייכת וצוחקת לאחרים.

והאמת..שנראה לי שזו יותר דוקא מול אמא שלי .היא לא מצליחה לתת לה את המרחב שלה להתרגל.

קרה לנו גם כן עם הקטנה. אני חושבת שזה התחיל בערך בגיל של הבת שלך (גיל 7 חודשים או יותר), ונמשך הרבה זמן. אפילו לקראת סוף השנה במעון, בשנה שעברה (קרוב לגיל שנתיים), המטפלות בחדר היו מספרות לי על הפחד שלה מאנשים זרים (בעיקר מבוגרים) שהיו נכנסים לחדר...

 

 זה באמת לא נעים. ברוך ה', זה עובר.

הקטנה שלנו כיום אומרת שלום לכל אחד ברחוב בערך (בת 2.5), ומתלהבת "אמרתי לו שלום" . היא באמת ידידותית מאוד.

 

שיעבור מהר!

יש אפשרות שתצאו כשהיא ישנה?

תנסו לצאת בשעות יותר מאוחרות, או להבין את זה ולהכיל את הקושי ותצאו עם התחושה שבסוף הבכי יסתיים... 

 

לצערי היא קמה כל שעה-שעתים.ולפעמים גם אחרי חצי שעה..
גם בבית רוב הערב מתבזבז על השכבות חוזרות..
(סובלת מגזים..גם בגילה המופלג..)
ולכן גם הצורך בהתאווררות..

לא נורא. היא מתוקה אמיתית ומשמחת מלא!
סבלנות סבלנות..ה' יזכנו..

לחשוף אותה לאט לאט לדמויות קבועות (הורים למשל) ובכל פעם להגדיל את זמן ההתרחקות שלכם

ה' יצליחכם.

 

לענ"ד, בתור תשובה "מוגבלת", אני חושב שקודם כל, לשדר לה המון אהבה. שתשתף. להיות יכולים להסביר לה שיש שלבים בחיים, וכמו שאתם מכבדים את מהלך הבירור שלה, אבל חשוב שהיא גם תביא בחשבון שמתבררים דברים תוך-כדי בירור, ולכן שתשים לב להשתדל לא לעשות  דברים "לא-הפיכים", כדי לתת לעצמה לבדוק את הדרכים, בלי לחסום אפשרויות. את הדבר האחרון, כמובן, צריך לראות אם היא יכולה לקלוט, או שזה עלול לגרום ההיפך - שתרגיש כאילו מנסים "להחזיר" אותה בכח..

 

דבר שני, להגיד לה שאתם עוזרים לה ואיתה, למרות שהיא יודעת שזו לא בדיוק הדרך שלכם - אבל אתם מבקשים אותה להיות מספיק בוגרת להבין שהילדים צריכים לקבל את החינוך מאבא ואמא, לפי דרכם, ולכן להשתדל להיות איתם בקשר טוב בלי להקרין דברים "הפוכים" (תלבושת כנראה אין ברירה, לפחות בגבול מסוים, אבל דיבור וכד', וגם יחס אליכם)

 

דבר שלישי, להגיד לקטנים יותר, לא כשהיא נמצאת, שהיא בגיל שלפעמים קצת מתבלבלים, לא כולם, והיא מחפשת איך מתאים לה להתנהג. אז בגלל שאנחנו משפחה שלה ואוהבים אותה, אנחנו עוזרים לה אפילו שחלק מהדברים לא מוצאים חן בעינינו. אבל שידעו - אוהבים את האחות, אבל בחלק מהדברים לא לומדים ממנה, זה לא מתאים לנו. ותפרטו דברים בסיסיים שהם רואים, שאותם לא לומדים ממנה. תמצאו גם משהו טוב, שזה כן אפשר. למשל, לדבר נעים בין האחים, אם זה מתאים, וכד'..

 

הצלחה רבה. נסיון לא פשוט. לא להתייאש.

יש פה תהליך שצריך להיעשות, התקשורת עם הבת לקויה ומצריכה שיפור ועבודה. היא כועסת עליכם, זה ברור.
אני ממליץ ללכת איתה לייעוץ מקצועי, אבל לא לגרור אותה נגד רצונה. אם היא לא רוצה ללכת, אז תלכו אתם בנפרד ותקבלו ייעוץ איך לתקשר עם בתכם.

שאת טיפ טיפה לוקחת את זה קשה מדי...

לא שופטת, אבל "נואשת" וכו'.. זה לא מתאים לסיטואציה.

היתה לי תקופה שניסיתי לקחת את ההתעוררויות של הקטנה בכיף וזה מאד מאד שיפר לי את המצב רוח.

אפילו "אוף" לא הייתי אומרת באותה התקופה. רק "את צריכה אותי? איזה מתוקה" וכאלו.

אולי גם אצלך זה יעבוד.

זה בסה"כ שעתיים בערב. לא כ"כ נורא. ואולי בכלל אל תכניסי אותו למיטה אם  נראה לך שהוא לא עייף. תשימי אותו מלכתחילה רק ב 21:00. אולי בינתיים שיישב בלול עם משחקים ויסתכל עלייך שוטפת כלים וכו'.

 

בהצלחה! קחי את זה בקלות... "ישנן צרות גדולות יותר" שלא נדע!

 

הוא לא מפריע לי...הבעיה היא שילד בן שנתיים צריך לישון...ולישון ב22 כל ליחה זה לא בריא...הוא קם ב7...
שינה טובה מאוד להתפתחות שלו...וזה גיל קריטי...)ככה אמרו לי מטיפת חלב(...
אני נשמעת מתלוננת כי תחשבי שאני איתו ודוחה את הדברים שלי לאחר שירדם ואני מגיעה למצב שאין לי פנאי לעצמי...אולי זה נשמע קטנוני אבל זה קשה לי..שעתיים לנסות להרדים ילד כל יום...בעוד שאני שומעת מלא אמהות שמשכיבות את הילדים ב19 בערב....6 וחצי הם כבר בארוחת ערב... זה הזוי קצת לכן לא רצתי לשם....אבל 20:00 בערב נרטה לי סביר בהחלט שהוא יישן כבר...

רוגע יוצר רוגע- אם את תהיי רגועה- את תעבירי לילד שלך רוגע, שהכרחי כדי לישון 

 

הבן שלך לומד עכשיו כישור חיים חדש ושמעותי- 

לישון במיטת מעבר- 

שזה גם שונה מהמיטה הקודמת שלו 

וגם מיטה פתוחה שהוא חופשי לצאת ממנה לבד

 

ייקח לו זמן ללמוד, להסתגל, להבין 

 

תנסי לבנות תוכנית עבודה -מה את יכולה לעשות כדי לעזור לו להתרגל ולחזור לסדר יום שהוא זקוק לו? 

קחי בחשבון שבתק הקרובה להשכיב אותו לישון זה לא "דבר שעושים וממשיכים הלאה" זה "עבודה שלוקחת שעה וחצי בסדר היום" 

 

 

 

אולי תנסי לצאת אתו לגינה לפני תחילת תהליך השכבה שהוא יתעייף?

יכול להיות שלבן שלך זה מספיק והוא לא צריך יותר, גם שלי היה ככה

ובבית לא מספיק לשחק סתם הוא לא מתעייף מזה

מה הייתם עושים עד עכשיו כשהיה מסיים את הגן?

אם עד עכשיו הייתם מיד עם ההגעה מהגן מגיעים הביתה, נסו להשאר עוד קצת בגינה, כדי שיתעייף.. (היום בסביבות 5 מתחיל להחשיך- כלומר יש לכם עוד שעה שאפשר לנצל) אם מתאפשר לך אז הייתי בכלל מציעה שאחות/ בייביסיטר/ אמא/סבתא יבלו איתו את הזמן הנוסף הזה בגינה, ולך יהיה זמן לנשום אוויר ולארגן את הבית לקראת ההגעה שלו. וגם בזה יש תועלת- כי כשברור לך איך דברים צריכים להתנהל, אז השדר עובר אליו ומשפיע.

 

נסו לארגן טקס מסודר:

למשל:  א. ערב, מקלחת, צחצוח שיניים, סיפור/ק. שמע ולישון..

 

מנסיון- השגרה הזו והטקסיות לא מותירים להם ברירה והם נאלצים בשלב כזה או אחר להיות חלק מזה

אני יודעת שגם קשה להתמיד אבל לפעמים התועלת עולה על הקושי (שבע"ה יחלוף..)

 

לגבי הקימה בלילה: מאיפה צמח העניין הזה שהוא מגיע אליכם? האם הוא מפחד? האם קר לו? משהו אחר?

 

אפילו לא קצת

גם ככה הוא איתה רק מ4

בחיים לא הייתה לי את הבעיה הזו..רק בחודש האחרון...נראה לי שבהתחלה היה סיבה עד שפשוט הוא התרגל...
אי אפשר להישאר איתו בחוץ נורא קר...מעטים הימים שלא קר כבר בשעה 16:00...)ירושלים(

וגם אם היה בוכה היה בוכה 2-3 דק ונירדם...

אני מסכיה איתך שילד צריך לישון ושהשכבה של ילד לא צריכה לקחת כ"כ הרבה זמן, זה באמת מעצבן ומתסכל.

היה לי דבר כזה עם הבן השני שלי (שהיום בן 5.5) וזה היה ממש קשה.

לא נראה לי שזה קשור לכמה שהוא עייף, נתקלתי בילדים עייפים מאוד שעושים את זה.

בגיל הזה הם רוצים להיות עצמאיים ולשלוט בעיניינים- וככה הוא מראה לך את זה. זה הזמן שלך לשדר סמכות- בסוף את יודעת מה טוב ונכון עבורו (הוא בסך הכל תינוק). מצד שני לא להפוך את זה למלחמה.

אני מציעה לך להחליט שאת מתחילה שינוי ולקחת בחשבון שזה יקח זמן. קודם כל- דברי איתו. ברוגע סמוך לשעת ההשכבה,

ותגידי לו מה הולך להיות מהיום, 

מה לעשות? אפשר בהתחלה לשבת בחדר שלו עד שירדם, כל פעם שהוא מנסה לקום להשכיב שוב או להגיד לו לשכב, ואז לאחר כמה ימים שהוא מבין שאת רצינית תוכלי כבר לא להשאר בחדר שלו.

אפשר גם לא להיות בחדר וכל פעם שהוא קם להחזיר אותו לחדר בלי מילים או עם אמירה קבועה (עכשיו זמן לישון).

יש ילדים שמה שעוזר להם להשאר במיטה זה שירים שקטים.

עיקר העיניין זה לשדר סמכות ולא לתת תשומת לב על ההתנהגות שאת רוצה לשנות.

אם מפריע לך שהוא בא אליכם בלילה, אז תחזירי אותו בעיקביות כל לילה שהוא קם. אם לילה אחד הוא לא בא- תשבחי אותו!

את מוזמנת לאישי...

בהצלחה!

 

וגם היה ישן ולכן לא היה נרדם לפני 11,

השלמתי עם זה שהוא לא  יכול לישון כ"כ הרבה,

השנה ב"ה הוא בגן אז הוא לא ישן שם, ולכן הוא הולך לישון כל יום בשבע וחצי, שמונה,

יש ילדים שפשוט לא זקוקים לכ"כ הרבה שעות שינה

 

גם, נכנס למיטה בשמונה, ויכול להירדם גם התשע, תשע וחצי- עשר...
ההבדל הוא, שאנחנו לא העברנו עדיין למיטת מעבר, בדיוק מהסיבה הזו...
לאחרונה, לאחר שכל ערב הוא היה גם מאוד בוכה עד שנרדם, ורוצה שנהיה לידו וכו׳ בעלי התחיל לעשות איתו ׳טקס׳ קבוע, שכולל סיפור, ׳שמע ישראל׳, חיבוק, נשיקה, (וגם מההורה השני, שמגיע במיוחד), ואז אנחנו מניחים אותו בלול+ מטרנה..
כשמסיים את המטרנה בד״כ קורא לנו שוב- ואז אנחנו באים, לא מרימים אותו! אלא רק חיבוקים ונשיקות, וככה הוא פשוט שוכב עם עצמו בחדר, רגוע, לא בוכה(!), ורק מדי פעם כשמבקש אנחנו ניגשים אליו. ובסוף הוא נרדם... גם אם זה קורה אחרי שעה וחצי...
לגבי ההתעוררות בלילה- לא יודעת מה עושים עם זה. כבר הייתה תקופה שישן רצוף! ועכשיו שוב התחיל לקום בלילה, יכול להיות גם בין 3-4 פעמים!!!
אבל אנחנו לא מרשים לו איתנו, אלא רק מרגיעים אותו וחוזר לישון במיטה שלו...

בקיצור, מזדהה!!

כיף לדעת שאני לא לבד ושבסופו של דבר אני לא שומעת סביבי רק את האמהות שהילגים שלהם ב7 רדומים...

לשבת לידו עד שירדם? אולי בהתחלה תרגישי תסכול של "בזבוז זמן" וכו', אבל תנסי להסתכל על זה אחרת.

בני הצעיר (בן 10) לא נרדם כשהיה קטן בלי שנשב לידו (עם אחיו ואחיותיו הגדולים לא הכרנו דבר כזה). או אני או בעלי, ישבנו לידו עד שנרדם- בערך 10 דקות רבע שעה כל ערב.

לפעמים התפתחו שיחות מרתקות, היו לו כל מיני שאלות על ה', ולפעמים סתם קראתי ספר להנאתי. לפעמים אפילו נרדמתי לרבע שעה.

הרגשתי שזה פסק זמן בין ההשכבות להמשך הערב- כלים, כביסות וכו'.

לגבי ההגעה שלו אליכם בלילה- יש לפעמים תקופות שילדים כנראה זקוקים לזה. אם מפריע לך שהוא איתכם במיטה- את יכולה להניח מזרון על הרצפה לידך והוא ישכב שם, כך תוכלי להמשיך לישון בשקט.

בני הצעיר היה מגיע אלינו עד גיל מאוחר יחסית אבל לי זה ממש לא הפריע שהוא ישן איתי במיטה.

עד היום, לפעמים, אם אני עוברת ליד החדר שלו בערב כשהוא במיטה- הוא מבקש שאבוא להיות איתו קצת... בן זקונים!

http://www.drdayan.net/night-guard.html

אין מה לדאוג. טוב עשית שלא הערת לה.

 

יעבור ב"ה כשהמתח יחלוף.

 

צריך להתחיל לדאוג רק אם זה נהיה דפוס קבוע לאורך זמן.