פורום הורות (עמוד 236)

בהנהלת:
שרשור חדש
מה זה יכול להיות?מתעלה אליו

הילדים היו אצלנו ביום שישי פעם ראשונה וברוך השם היה די בסדר שיחקו,אכלו,טילו...לקראת גמר הביקור הבת שלי עשתה ובאתי להחליף לה....ואני רואה כל האיזור של הוגינה אדום מאודדדדד והילדה בקושי הסכימה להחליף,אז כאמור הם כבר עמדו ללכת ואני רגילה שגם אצלנו היו להם לפעמים שיפשופים והיא היתה מתנגדת שנחליף כי כאב אז לא אמרתי לבעלי כלום וגם לא לאישה שבאה לקחת אותן,לא רציתי להשמע כפוית טובה וקוטרית.

כשדנתי על זה בפורום הסגור עלה חשש לפגיעה......דיברתי עם בעלי שדיבר עם גיסי שידבר עם המשפחה האומנת ואני ממש מקווה שזה לא יותר מחיתול שלא הוחלף בזמן(פה הם לא אוהבים להתעסק עם החלפות)

אולי היא משפשפת שם. כי זה נעים להאנונימי (2)
אפשר שימחקו את התגובה הזו??????????????מתעלה אליו
לא בטוחה שזו סטייה... זה יכול לקרות.רק שלא נראה ליצוללת צהובה

שזה היה הגורם לה לאודם כואב.

אולי סתם איזה גרוי?בת 30

ואולי יעזור לה אם תמרחי לה וזלין או שמן זית או משהו כזה.

בעלי טוען שלא מחליפים לה מספיק בגןמתעלה אליו

אם היא היתה אצלנו אז בודאי הייתי נותנת לה להיות רק עם תחתונים,שוטפת לה ומשתמשת במשהו שממליצים פה אבל כאמור היא לא......

נשמע לי כמו תפרחת חיתולים...צוללת צהובה
אני רוצה להאמין שאכן כךמתעלה אליו

בכל אופן זה מרגיז ומדאיג.

יכול לקרות גם ממאכלים מסוימים.גב'
אני יודעת על מאכלים חמוצים כמו תפוזים או עגבניןת, שיכולים לגרום לגירוי, כנראה בגלל שגורמים לשתן להיות יותר חומצי.
אויל תתיעצי עם רופא או משהו מביןדינה די
אולי יש לה תולעים והיא מגרדת?אלזה
העור שלה מאוד רגישמתעלה אליו

ופה חם גם בחורף פלוס שלדעתי לא מחליפים לה כמו שצריך,אמרתי להם שהילדים צריכים משחה יותר חזקה,אז אמרתי...עצבני

אני מקווה שאם היו רואים לה תולעים אז היו אומרים אבל לכו תדעועצבני

אין לנו שליטה על מה שהיא אוכלת שם,היא גם נחשפת שם לחטיפים שאני לא מרוצה מזה אבל כאמור מי שם עלי בכללעצבני

מניסיון-תות

קורה הרבה לבנות עם עור רגיש. לא להילחץ.

כמה דברים (חלק נאמרו):

- באמת צריך להחליף לעתים יותר קרובות (אפילו תחתונים, לבנות יותר גדולות)

- אצלנו זה בוודאות קשור למאכלים מסוימים (מאכלים חומציים, קמח)

- אפשר לסבן במקלחת עם סבון טיפולי - אמול וכד'

איזה מאכלים?אם תוכלי לכתובמתעלה אליו

הבעיה שאין לנו ככ כרגע שליטה על התפריט שלהאפאטי

אבל בהחלט ננסה לבדוק בסופר סבון וקרמים לשפשפת

לדרוש שיקחו אותה לרופא ילדים! דרישה לגיטימית לחלוטיןאיזו נחמה

זאת עשויה להיות פטריה, ורק רופא (אולי עדיף רופאה כדי להרגיל את הילדה ?) יכול להחליט אם צריך לעשות משטח ולטפל במשחה ייעודית.

 

אולי רופא יגיד שהגיע הזמן לגמול אותה מחיתולים בגלל העור הרגיש שלה..(שזה משהו שאת לא יכולה לדרוש..)

בכל מקרה רפואה שלמה!! כ"כ לא נעים.. 

 

(אגב היה לבת שלי בערך בגיל הזה, ורופאה אמרה לי שעור רגיש+לחות באזור גורמים לזה ואם לא יעבור עם משחה שהביאה+ שטיפות באמבטיה עם סודה לשתיה, לבוא לעשות משטח)

באמת הצעתי בכיוון גמילה אבל לא רוצים בגלל המצב הריגשימתעלה אליו

גם נשיג סודה לשתיה

ננסה לשכנע שיקחו לרופא עור,אני לא יודעת כמה יכולת יש לנו.

מנסה לעשות סדרלא לעישון

למה לא לחשוב על הדבר הפשוט והנפוץ ביותר - תפרחת חיתולים?

יש לי ארבעה ילדים ואצל כולם היו תקופות שהיה להם, והיה קשה להיפטר מזה במהירות. ואולי שבוע היה להם שטח אדום גדול פלוס נקודות שהאדום בהם בולט עוד יותר. לא נעים אבל עובר.

לא נראה לי על פניו שיש איזושהי סיבה להיכנס לחששות בגלל זה. מתי את רואה אותה פעם הבאה?אני מקווה שתראי שיפור.

 

אז נכון שאת לא יכולה לאוורר ובכלל להחליט מה לעשות, וזה מה שמתסכל בעיקר בסיפור הזה, אבל אולי את יכולה לברר (בעדינות, בכבוד) האם מדובר בתפרחת חיתולים. האם היה אולי שלשול שמגביר את זה. או מה לדעתם הסיבה לעניין. ובעיקר - האם המצב משתפר או לא. ואולי להציע להעביר להם משחה מסוג נוסף . אני אישית אף פעם לא הלכתי לרופא בגלל זה. פעם אחת שרופאה ראתה יעצה לי לעבור למשחה אחרת . אם את אמורה לראות אותה תוך שבוע לא נראה לי, לפי הפרטים הידועים לי, שיש סיבה ללחוץ ללכת לרופא.

אם תראי שלא עבר, תנסי לדובב אותה - איך ישנה בלילה - האם מגרד לה בלילה (לבדוק כיוון של תולעים, בהנחה שהיא כבר מדברת..) אם כבר מעל גיל שלוש - אולי להתחיל לעניין אותה בזמן הקצר שלרשותכם בעניין הגמילה מתוך שמחה - לטפטף לה כל פעם שהיא כבר גדולה ויכולה...וזה רק אם נראה לך שאם תבקש ללכת לשירותים יענו לבקשתה בגן או באומנות.

ואם את מרגישה שמזלזלים בדברייך תנסי להסביר שזה לא בא ממקום של להתקיף או חוסר אמון, אלא ממקום של דאגה פשוטה של אם לילדיה. 

מקווה שהועלתי.

בהצלחה בכל.

 

טוענים שזה מוירוס שהיה להמתעלה אליואחרונה

ראיתי אותה היום בבוקר אבל לא יצא לי לבדוק אותה,בכל אופן יש לילדים בתיק משחה לשפשפת.

הבעיה שיש לה קושי בדיבור והיא עושה קלינאות תיקשורת( אז אני לא יודעת אם היא ככ יכולה להסביר מה קורה(היא כבר נהיית יותר ויותר מתוסכלת)

הבעיה שאני לא יודעת אם יסכימו שנדבר איתה על זה בגלל הנושא הריגשי.

אני נוטה להסכים איתך שזה תפרחת,לא ממש רציתי להאמין לאפשרות השניה.

תודה

למי שמבינה באיבחונים - אשמח לעזרהאנונימי (פותח)

בתי בת ה-10 קיבלה לפני חצי שנה אבחון PDD מפסיכיאטר.

עד עכשיו היא קיבלה בבית הספר מורת שילוב 3 שעות בשבוע.

אמרו לי שילדת PDD יכולה לקבל גם סייעת משלבת ל -24 שעות שבועיות, וגם חונכת מטעם הרווחה 26 שעות חודשיות.

הבעיה היא ,שבשביל להשיג עבורה את הזכויות האלו, לא מספיק אבחון של פסיכיאטר, צריך גם אבחון של פסיכולוג קליני.

בקופ"ח אמרו לי שאבחן פסיכולוגי בגיל הזה, לא ממומן ע"י הקופה, אלא ע"י השפ"ח.

פניתי לשפ"ח, בשפ"ח אמרו שאצליהם יש רק אבחון של פסיכולוג חינוכי, ובשביל אבחנת PDD צריך פסיכולוג קליני.

מישהי יודעת האם נוסף לאבחון פרטי, יש עוד פתרון?

אם אני לא טועה - בשפ"ח טועיםתות

ע"פ הנחיות חדשות, גם פסיכולוג חינוכי יכול לאבחן PDD (רק אל תתבלבלי - היום קוראים לזה ASD)

אם יש לו ניסיון בתחום של בעיות תקשורת. (תראי למשל פה http://www.nrg.co.il/online/29/ART2/523/015.html)

מצד שני- לא בטוח שהשפ"ח מחויבים לך לאבחון. אולי לכן הם ניסו לנפנף אותך ככה. או שבאמת אין להם מישהו שמומחה בבעיות תקשורת (שזה הגיוני כי ההנחיות הללו באמת חדשות).

אם את רוצה - יש לי חברה שהבן שלה עם אספרגר והיא מתנדבת באל"וט ועוזרת להורים מול המערכות המורכבות האלו... מוזמנת לפנות אלי באישי לקבל מס' טלפון שלה.

מקפיצהאנונימי (3)אחרונה


ילד בן חמש וחצי שישן בצהרייםמתואמת

מה דעתכם? האם זה טוב?

בימים האחרונים בן החמש וחצי, שתמיד לא מצליח להירדם בלילות ולכן גם מתקשה לקום בבוקר, התחיל להירדם בשעות אחר הצהריים וקם בערך רק בערב.

מצד אחד זה טוב - כי כעת הוא מצליח לקום מוקדם בבוקר, ומצד שני זה לא כל-כך, כי הוא נרדם על הספה בלי לשים לב, וכשהוא מתעורר בפתאומיות - זה בדרך כלל בבכי ובצרחות, כשאי אפשר כמעט להרגיע אותו.

וגם אולי זה לא בריא שילד בגיל הזה יישן בצהריים ויהיה ער עד מאוחר בלילה? (אף-על-פי שגם ככה הוא נרדם לרוב מאוחר בלילה בגלל קשיים בהירדמות...)

לא נשמע תקין...פרח-בר
ילד בגילו לא אמור לישון בשעות אחה״צ עד הערב, לפי מה שאני יודעת הורמון הגדילה מופרש בלילה כאשר יש שינה רציפה וארוכה.
אם יש לו קשיים להירדם אולי כדאי לעבוד עליהם? אולי הוא לא מוציא מספיק אנרגיה? אולי לעבוד על טקס שינה?
אבל עכשיו סוף סוף הוא מקבל מספיק שינהaima

עד עכשיו הוא גם נרדם מאוחר אבל לא היה לו איך להשלים.

 

ברור שזה לא לטוח ארוך אבל אני הייתי נותנת תקופה ורואה איך זה מתפתח.

 

ואני מסכימה איתך לודא שהוא מוציא מספיק אנרגיה.

הקשיים בהירדמות -מתואמת

יכול להיות שנובעים מסיבות רגשיות.

למעשה את זה, ואיך לטפל בזה, אנחנו צריכים לברר קודם...

יכול להיות שזה צורת ההתמודדות שלו עם השינוייםפנסאי
האחרונים בעקבות הלידה?

אם זה רק כמה ימים לא הייתי עושה עם זה כלום...

נותנת לו את האפשרות כי כנראה הןא זקוק לזה.

לפעמים שינה זו דרך לשחרור מתחים...

אם זה נמשך תקופה ארוכה, הייתי מנסה לבדוק יותר.
תודה! נשים לב להמשך.מתואמת

והיום הוא דווקא כן התקשה לקום בבוקר... אף-על-פי שישן אחרי צהריים...

איך הוא במשך היום? האם הוא פעיל ומרוכז או עייף ומרחף?פרפר לבן
האם הוא אנרגטי או נמרח?

יש לי תלמיד שכל הזמן עייף (בן 6) והוא ישן המון.

דיברתי עם האמא והוא נבדק וגילו שיש לו קושי בנשימה. ולכן הוא עייף
משתנהמתואמת

לפעמים אנרגטי לפעמים נמרח.

ובינתיים גיליתי שאם יש לו תעסוקה מעניינת מספיק - הוא לא נרדם.

אבל אני צריכה להמשיך עוד לעקוב. (ויש עוד דברים שגורמים לי לחשוב שהבעיה היא רגשית).

לי יש ילדה בת שלוש שנרדמת משיעמוםאנונימי (2)

ואם יש פעילות מעניינת היא הכי אנרגטית שיש

לגבי בעיית הרדמות בלילהaima

יכול לעזור שתשכבי איתו רבע שעה. 

..aimaאחרונה


עוד רעיון- לבדוק ברזל~א.ל
בעקרון זה לא סדר טוב באופן קבועאלונית

השעות הראשונות של הלילה מאוד חשובות. וחוץ מזה שאחהצ זה זמן הפעילות של הילדים- חברים, משחקים וכו',

ולכן באמת נשמע שאת צריכה לבדוק את הקשיים בהרדמות...

ילד בן כמעט שנתיים שקבל מכה בראששמי תכלת
שלום כולם!
הבן שלי, כמעט שנתיים, רץ אתמול (בסביבות 18:00), נתקע בשפיץ של השולחן במצח ומההדף, נפל אחורה.
הוא היה בסדר גמור, שיחק וכו במשך כ-3 שעות ואז הלך לישון.
הבוקר הוא קם מנוזל, עם קצת חום, ישנוני ובלי תיאבון.
נתתי לו מיץ תפוזים, והוא הקיא אותו.
עכשיו הוא ישן שוב..
אציין שהיינו בשבת במקום ממש קר..
מה אומרים?
יש קשר בין הנפילה לתופעות או שהוא פשוט התקרר/משופע?
הייתם הולכים לרופא?
לא חושבת שקשור לנפילהפנים טובות
נשמע שהוא התקרר.
בכל מצב הייתי הולכת לרופא, גם כדי לשלול קשר לנפילה.
ממליצה לך ללכת כדי שתוכלי להיות רגועה.
רפואה שלימה!
ברור שצריך ללכת לרופא.שמן פשתן

כבר יש לך 2 סיבות טובות למה לא להזניח ולתת לאיש מקצוע להציץ עליו.

 

''טובות'' ??שמן פשתןאחרונה

פתאום זה נשמע לי מוזר מה שכתבתי...חיוך

העיקר- רפואה שלמה ותרגישו טוב!

המלצה למוצץ? איזה חברה? משהו? יעזור לי מאוד. תודה!!מרק חורפי


אנחנו קונים של נוק..הם לא עפים מהפה החוצה.tovli
כל ילד אוהב משהו אחר, אי אפשר לדעת מראשלימונית

יש כאלה שניסו הכל ובסוף הילד לקח רק את הפשוטים מגומי... ויש גם כאלה שפשוט לא מוכנים לקחת מוצץ משום סוג.

תנסי צורות שונות ותראי מה הוא אוהב.

שלי אוהב את המוצצים של MAM שמגיל 6 חודשים (הגדולים יותר) וראיתי הרבה ילדים עם הקטנים שלהם (0M+).

 

גם שלי עם מאם... אבל במחשבה לאחור היתי מעדיפה להרגיל אותוmami

לאריסטוקרט הפשוטים

נכון, אבל צריך לבחור ממה להתחיל לנסות..מרק חורפי
אז לכן אני שואלת כאן. רוצה לקנות מחר לקטנטנה שלי וצריכה לבחור מה.

וגם אצלי אין סיכוי שיכנסו אלו מגומי.
מאמ מעולים ממש!נוני שלי
אנחנו התחלנו עם מאםיראת

והיה נורא קשה להיגמל מזה...עד שמצאנו חיקוי מדוייק שלו שנראה אותו דבר. ועד היום שהיא בת 3.5 יש לה עדיפות למוצץ מסויים, ואם לא יהיה לה אותו אז כל היום שלנו הרוס (בעוונותינו). מוצץ גומי גועל נפש לא יכנס על סף דלתיפטיש

כמעט כל מוצץ הוא מגומי לא???אנונימי (2)
לא מוצצים הם מסיליקון חוץ מאשר המוצצי גומידינה די

ואצלי הגדולם היו עם AVENT והקטן שלי עם  גומי וזה די פאדיחות אבל רק את זה הוא אוהב 

כל הילדים שלי עם מוצצי גומי ואין לי שום פדיחה+mp8אחרונה
מתוך כל המוצצים המשודרגים את זה הם הכי אהבו,
ומכיוון שמוצצים כאן בעיקר נעלמים-
לא ראיתי שום פדיחה בכך שיעלמו מוצצים של 4 שקל ולא מוצצים שעולים 30.....
ילד בן שנתיים ו 7shirancahany

 

היי
יש לי ילד בן שנתיים ו 7 שלא מדבר ברור יש לו אוצר מילים דל הגננת טוענת שיש פער בינו לבין הילדים בגילו ,
אני מבינה אותו אך בגן יש לו קושי רב ולכן לפעמים מתנהג באלימות כלפי ילדים שמציקים לו וגם אינו יושב בריכוז קשה לו להחזיק צבע ובללי בעבודות יצירה
האם צריך לטפל בזה כבר עכשיו או לחכות אם כן למי לפנות?

חשוב לי לציין הוא עדיין מרייר בטיפת חלב אמרו לי שהשריר מעל הפה עדיין רפוי לכן עדיין מרייר .

בבדיקת התקשרות בטיפת חלב המליצו לי ללכת לקלינאית תקשורת אך איני יודעת מה לעשות אני יודעת שלפני גיל 3 לא מטפלים אודה להמלצה

עצות יתקבלו בברכה. תודה!

קלינאית תקשורת.מטרי
בד״כ כמה שיותר מוקדם, עדיף...
בהצלחה!
תודהshirancahany

תודה על התגובה המהירה

כדאי ללכת לאיבחון אצל קלינאית תקשורת.חן שחר

זה לא נכון שקלינאיות תקשורת לא מטפלות לפני גיל 3.

אבל יש קלינאיות שלא מומחיות לטפל בילדים מתחת לגיל 3.

יש קלינאיות שמטפלות אפילו בתינוקות.

תודה חןshirancahany

תודה רבה  על העצה  המצב הזה מאוד מטריד אותי ומאוד קשה לו לתקשר בגן

אני מרגישה שהגננת לא מתייחסת אליו ולא משקיע  כמו שהיא מתייחסת לילדים האחרים שכן מדברים

את ודעת כמה זמן בערך המתנה לתור

 

עונה לךחן שחר

לאיבחון בד"כ כמה שבועות.

לטיפול לפעמים לוקח גם כמה חודשים.

לכן כדאי ללכת כבר עכשיו לקופת חולים ולשאול איך ניתן לקבוע תור.

בד"כ יפנו אותך קודם לרופא התפתחותי, ויתנו לך 2 שאלונים: לך ולגננת. 

כדאי גם לבדוק שמיעה, לפעמים בעיה בשמיעה גורמתפנסאי
לדיבור לא ברור ואצר מילים קטן.
זה נכון, אבל בגלל שהיא כתבהמטרי
שיש לו חולשה בשרירי הפה, זה תחום של קלינאיות תקשורת.
הזכרתן לי עוד חלק בתהליך שצריך לפני טיפול של קלינאית תקשורת.חן שחר

לפני קבלה של ילד לטיפול אצל קלינאית תקשורת, יש דרישה לבדיקת שמיעה.

לא משנה מה הסיבה שצריך טיפול. אלו הן הדרישות.

אני חןשבת שכדי שתגשי להתפתחות הילדנושבת באוויר!
והם כבר יפנו אותך לכול מי שצריך אם את אם את אומרת שקשה לי גם ביצירה יכול להיות שזו בכלל בעיה של שרירים רפוים וצריך מרפה בעיסוק בשביל זה
בתור קלינאית תקשורתתמיד נשאר אני
עבר עריכה על ידי תמיד נשאר אני בתאריך ט' בטבת תשע"ה 18:12

אשמח להסביר את הפרוצדורה.

 

קודם כל, התיאור שלך אכן נותן תמונה של איחור בהתפתחות השפה ו/או הדיבור. 

 

כמו שאמרו כאן, האיחור יכול לנבוע מירידה בשמיעה, מרפיון שרירים, מליקוי שפה, מקושי בעיבוד שמיעתי, או מגורמים אחרים. 

 

מה שבטוח, מומלץ להקדים ולטפל כמה שיותר מוקדם. ואל דאגה, אנחנו מטפלים בתינוקות קטנטנים בהרבה.

 

ראשית, תפני ליחידה להתפתחות הילד בקופה שבה אתם חברים ותבקשי טפסים. במקביל תקבעי תור לבדיקת שמיעה.

 

תתחילי למלא את הטפסים ותבקשי מהגננת למלא את שלה בהקדם. תור ההמתנה לאבחון עשוי להגיע אפילו לשלושה ארבעה חדשים, וכנ"ל התור לטיפול, במידה ויתברר שבנך זקוק לטיפול. לכן, תתחילי להריץ. 

 

בטפסים יש התייחסות גם לקשיי שפה וגם לקשיים מוטוריים, תפרטי הכל ועל סמך התלונות יחליטו האם להפנות לקלינאית למרפאה בעיסוק, לשתיהן או גם לגורמים נוספים.

 

לא נעים לומר, אבל אמהות שעושות רעש ומפעילות שרירים אמנם חושבים שהן לא נחמדות במיוחד, אבל הילדים שלהם ממתינים פחות בתור. כן, הקופה מורכבת בעצם מבני אדם ואם קצת מלחיצים אותם או לחילופין מנדנדים ומתחננים אליהם, זה עובד.

 

אם את מעוניינת בטיפים כדי לקדם אותו בבית לעת עתה, מוזמנת לפנות בפרטי.

 

בהצלחה רבה!

בנוסף לבדיקת שמיעה צריך גם בדיקת ראיהחיותא

ואם הילד לא בגן ואין לי גננת שתמלא טפסים?zmil

האם יתנו לי טפסים בלי הפנייה?

 

ההפניה היא של רופא,תמיד נשאר אני

לא של הגננת.

 

טפסי ההורים והגננת משמשים כחוות דעת שעוזרת להחליט לאילו אבחונים לשלוח אותו.

 

בוודאי שאמורים לתת לך גם בלי טפסי גננת.

נשמע נורמלי לחלוטיןראובן123

כאב לשלשה ילדות אני חושב שזה נשמע סביר לחלוטין ילד שמדבר כמה מילים בגיל שנתיים 

זה לא נשמע מדאיג 

בכל אופן לילד קשה בגן.גננת

אפשר לתת לילד להמשיך להתמודד, ובעוד 4 שנים לתת ריטלין.

אפשר גם לטפל בבעיות האמתיות.

זה לא משנה מהי הבעיה, רופא התפתחות צריך לראות את הילד.

עברתי את זהחיה55

או!!!!לא להילחץ כל כך מהר! מרפא בדיבור ,מרפא בעיסוק,ריטלין.......

מה קורה לכם?אתם חושבים שילד זה רובוט?שהוא צריך להיכנס בקריטריונים מרובעים?

תנו לו זמן להיפתח לעולם,תנו לו את הזמן שלו,כל אחד הוא אחר וכהורים אתם חייבים לקבל אותו!!!

שום דבר לא מאוחר לא מדברים על ילד בן 4!

גם הבן שלי היתחיל לדבר מאוחר ועד גיל שנתיים לא היה שום מילים!הוא היה צועק כדי לבקש!

הים בן 3 וחצי מדבר יפה ברמה שלו אולי קצת פחות אוצר מילים אבל הוא מבין הכל והראשון שמצביע בגן!

תנו חום והאבה והרבה סיפורים בספר שהוא ישמע משפטים

ואכי חשוב:לבקש ממנו שהוא מבקש כל דבר ואפילו אם אתם מבינים אותו כשהוא רק מרים יד או כוס כדי לשתות

אתם צריכים לעשות כאילו אתם לא מבינים

בהצלחה רבה

(אמא של 6)

לא כולם עוברים בקלות איחור התפתחותי.רבקה שיין
עבר עריכה על ידי רבקה שיין בתאריך י"ב בטבת תשע"ה 21:22

יש ילדים שאצלם האיחור בדיבור, הוא רק סימן ראשוני לבעיה הרבה יותר מורכבת.

בתי האוטיסטית, הייתה במשפחתון אצל מטפלת מדהימה, שטיפלה בכל ילדי, והם התפתחו אצלה מעולה.

המטפלת הזו היא אימא ליותר מ-10 ילדים, והיא לא ראתה את הבעיה של הבת שלי. היא חשבה שהיא עדיין קטנה, ואין מה להילחץ. 

 

אני לא חושבת שצריך להילחץ, אני חושבת שחשוב ללכת לאבחון אצל קלינאית תקשורת בהקדם.

 

אני מכירה גם אימא (ל-6) שהגיעה לטיפת חלב עם הילד לבדיקת תקשורת בקיץ תשע"ג.. (בגיל שנתיים וחצי) אמרו לה שלילד יש בעיה שפתית, אבל אין מה להיחלץ, רק לפנות לאבחון אצל קלינאית תקשורת. האימא קבעה תור בנחת (לא ממש הזדרזה עם כל הפרוצדורה בהגשת הבקשה: מילוי טפסים + בדיקת שמיעה) וחיכתה בהרבה סבלנות לאבחון.

 בינתיים הילד נכנס לגן עירייה. הוא היה ילד שקט וממושמע. הגננת הרגישה שיש לו בעיה, אבל לקח לה זמן על שהיא קלטה את חומרת הבעיה. כשהגננת הבינה את המצב, כבר עבר הזמן של וועדות שילוב חריגות.

במשך שנת תשע''ד האימא הגיעה לאבחון אצל קלינאית תקשורת, פסיכולוג ובדיקה נוספת אצל רופא התפתחותי.

היא ביקשה מהמאבחנים, המלצה לגננת שילוב, אבל כולם המליצו פה אחד על גן שפתי.

בגלל כל הביורוקרטיה שנדרשת בהעברת ילד לגן שפתי, הילד נשאר בגן הרגיל במשך כל שנת תשע''ד, ללא גננת שילוב!

רק השנה הוא עבר לגן שפתי.

 

שירן,אני לא רוצה להלחיץ, אבל יש סיכוי שהילד שלך יזדקק בגן לגננת שילוב, כדי שיוכל להדביק פערים. כדי לקבל גננת שילוב, צריך כבר עכשיו להתחיל לדאוג למסמכים. ילדים רבים מפסידים שנה שלימה עם גננת שילוב רק בגלל הביורוקרטיה. אז נכון שיכול להיות, שהילד שלך לא צריך שום עזרה, אבל בכל אופן כדאי ללכת בהקדם לאבחון, כי רק אנשי מקצוע, יוכלו לדעת, אם הוא זקוק לעזרה או לא.

 

תודה רבקהshirancahany

רבקה מה גן שילוב/שפתי ?

גננת שילוב וגן שפתירבקה שיין

גננת שילוב, זו גננת שעוזרת באופן פרטני (2-3 שעות שבועיות) לילד בתוך גן רגיל.

גן שפתי, זה גן לילדים עם איחור התפתחותי בשפה.

אבל כמובן לא כל ילד שמדבר מאוחר, צריך גן שפתי.

לגן שפתי מגיעים ילדים שטיפול של קלינאית תקשורת וגננת שילוב לא עוזר להם להדביק את הפער.

בגן השפתי יש 8-12 ילדים עם קושי שפתי. בגן יש גננת וסייעת שמודרכות באופן קבוע ע"י קלינאית תקשורת, כך שכל התוכנית בגן, מטרתה לקדם את השפה אצל הילדים.

ילד שלומד בגן שפתי, מקבל את הטיפול של הקלינאית תקשורת בתוך הגן, כך שלא צריך לקחת אותו לטיפול של קלינאית בקופת חולים.

את יכולה לפנות אלי גם באישי.

 

ראובן, זה שנתיים ושבעה חודשיםכבשה מתולתלתאחרונה

בגיל שנתיים ושבעה חודשים, שזה כבר קרוב יותר לשלוש, יש אוצר מילים מסויים שצריך להיות לילד ממוצע.

וכן, זה מאוד מדאיג.

רוב רובם של הילדים שאני מכירה מדברים שוטף בגיל הזה, 

ומי שלא, מטופל אצל קלינאית תקשורת. 

 

פעוטה בת שנה שלא אוכלת כבר שלושה ימים!הדסה123
עבר עריכה על ידי הדסה123 בתאריך כ"ט בכסלו תשע"ה 17:17

ילדתי בת השנה וחודש כבר שלושה ימים לא אוכלת ולא שותה דבר!

המעט שהצלחנו להאכיל אותה, היא הקיאה מיד.

רק בשבת עצמה היא הקיאה 15-20 פעמים.

גם לינוק היא לא רוצה. ואם היא כן יונקת, היא מקיאה. היא עם חום, ימשתעלת מאד, שנונית וחלשה.

 

היום,היא ישנה ככככככלללל היום! למעט הפוגות קצרות של דקות ספורות שבהן קמה, בכתה קצת ונרדמה.

 

... אני אובדת עצות!!

 

עצות לדרכים טבעיות שניתן לעזור לה?

 

בתודה

 

מצוין..ד.

ברור.

 

"זה וירוס וצריך נוזלים"..  הורה עם קצת נסיון יכול בד"כ להבחין כשזה כך.

 

ואם מצליחים בהתמדה נוזלים והוא לא פולט גם אותם - מעולה.

 

הנקודה,שעם ילד קטן ממש - שלא לדבר אם דבר כזה קורה בקיץ - עלולים להגיע חלילה להתייבשות די מהר, כשיש גם הקאות.

 

והתייבשות ממשית, זה באמת מסוכן (זו גם הסיבה שאני "מתעקש" לכתוב על זה. שמא מישהי פעם תהיה שאננה מידי בדבר כזה, על סמך ש"ראתה בפורום"..).

 

אשר על כן, אם בטוחים לגמרי, מנסיון, שזה עוד לא - ומצליחים להשקות לבד, ענין אחד. אבל אם יש ספק - ושמא כבר צריך כמות של נוזלים - אין ברירה אלא לשאול.

 

 

 

למי שמבינה באיבחונים - אשמח לעזרהאנונימי (פותח)

בתי בת ה-10 קיבלה לפני חצי שנה אבחון PDD מפסיכיאטר.

עד עכשיו היא קיבלה בבית הספר מורת שילוב 3 שעות בשבוע.

אמרו לי שילדת PDD יכולה לקבל גם סייעת משלבת ל -24 שעות שבועיות, וגם חונכת מטעם הרווחה 26 שעות חודשיות.

הבעיה היא ,שבשביל להשיג עבורה את הזכויות האלו, לא מספיק אבחון של פסיכיאטר, צריך גם אבחון של פסיכולוג קליני.

בקופ"ח אמרו לי שאבחן פסיכולוגי בגיל הזה, לא ממומן ע"י הקופה, אלא ע"י השפ"ח.

פניתי לשפ"ח, בשפ"ח אמרו שאצליהם יש רק אבחון של פסיכולוג חינוכי, ובשביל אבחנת PDD צריך פסיכולוג קליני.

מישהי יודעת האם נוסף לאבחון פרטי, יש עוד פתרון?

תהייה על התרחבות המעגל של נשים מוכותיאיר השמש
קראתי השבוע בעיתון פנימה של חודש כסלו כתבה קשה על המקלט של בת-מלך ששוהות שם נשים מוכות מהמגזר הדתי חרדי.
היה מזעזע לקרוא שיש בישראל מקלטים לנשים מוכות, ורק 2 מהם מוקצים למגזר הדתי.
שיש בעלים שנראים מושלמים מבחוץ, מפנקים ומרעיפים למשפחה,ובעצם בבית הבעל משליט דיקטטורה. פחד. התעללות מינית/ פיזית/ מילולית. והאישה מסכנה עומדת מנגד וכל חייה נהרסים. חושבת שהיא אשמה בכל.

איך אפשר למנוע מראש חיים עם גבר מתעלל?
מה עם הילדים שגדלים בבית כזה? איך הם יצאו בריאים בנפשם?
מה אישה צריכה/יכולה לעשות במצב כזה?
אשה במצב כזה חייבת לברוחפרח-בר
ולקבל עזרה מכל מי שיכול לעזור לה, לא להישאר עם גבר אלים שמבטיח שזו הפעם האחרונה...לקחת את הילדים וללכת , והגבר יקבל את עונשו בעולם הזה וגם בעולם הבא.
את צודקת.יאיר השמש
אבל זה מצריך הרבה כוחות נפשיים.
האם הסביבה בכלל תאמין לאותה אישה?
לאיפה היא תלך?

זה פשוט מעורר מחשבה, כי הם כתבו באותה כתבה שזה נשים שנראה שיש להן חיים "מושלמים" לכאורה סובלת מבעל מתעלל.
כן...פרח-בר
לפעמים הדבר הכי קשה לנשים האלו זה לקום וללכת , לצערי רוב הנשים לא ילכו עם הופעת האלימות הראשונה , וגם לא השנייה ולא העשירית.... זה תהליך מורכב וארוך ותסמונת האשה המוכה לא חסה עליהן.
נשים שבכל זאת החליטו ללכת אין עניין אם הסביבה מאמינה להן או לא , יש המון ארגונים שמושיטים יד לאותן נשים ומלווים אותן בדרך הקשה הזו.
לא כזה פשוט לעשות את מה שכתבתאפרוח
אפשר להוסיף לשאלות החשובות שלך עוד שאלה אחת?בהתהוות
 
 
אפשר להוסיף לשאלות החשובות שלך עוד שאלה אחת?
באיזו דרך אנחנו, החברות והשכנות והבנות-דודות והשותפות לפורום, יכולות לעזור כשמתקיים לידנו מצב קשה כזה? (נוח לי יותר בלשון נקבה, אבל אני מתכוונת גם לגברים שבינינו)
 
חשוב לי לשתף בדברים שלמדתי מאנשים חכמים שעוסקים בתחום, שעיקרם - הדרך להציל אישה היא לקומם בה את החוסן הפנימי שנהרס, שרק בהימצאו היא תוכל באמת לעזור לעצמה (ולילדיה) ולהינצל.
 
זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל מסתבר שמי שרגילה שמקטינים אותה הרבה פעמים משדרת את זה באופן לא מודע (וכמובן לגמרי לא באשמתה!) ויוצא שגם מי שבא עם כוונות טובות לעזור לה - מקטין אותה. ובכך דווקא מבסס אותה עמוק יותר במשבצת 'האישה המוכה' שקשה להיחלץ ממנה.
 
כשאומרים לאישה (ויצא לי לראות כמה פעמים שאכן אומרים כך) 'את חייבת לעזוב!', 'אם את לא מרחמת על עצמך תרחמי על הילדים שלך', 'אסור לך לעשות את זה לעצמך', 'שלא תעזי להישאר איתו כשהוא מתנהג אלייך ככה!', 'מה את עוד עושה שם?' וכו' וכו' - מקטינים אותה. ומעבר לכך שלא ראוי לדבר בצורה מקטינה אל אף אדם שנברא בצלם, ספציפית במקרה הזה זה בעייתי במיוחד, כי בכך דווקא חוברים אל הבעל המתעלל. מרוב שבוער בנו הרצון להציל את האומללה - מדגימים לה כמה היא לא נחשבת ולא יודעת מהחיים שלה וצריכה לחסות בצל גדולים וחכמים ממנה, עד שלא נשאר בה עוד שום אמון ביכולתה לצאת מעבדות לחירות.
 
הכיוון צריך להיות הפוך - לתת לה כמה שאפשר תחושה שהיא (כמו השם הנפלא של העמותה הנפלאה) - בת מלך. שהיא ראויה להערכה ולכבוד, ששיקול דעתה הוא הקובע, גם אם יש לנו אי אלו המלצות בשבילה.
 
גם כשחוששים שמא אישה לכודה במערכת כזאת ולא יודעים בוודאות, הרבה פעמים הטוב ביותר הוא לנסות בכל מיני דרכים לחזק בה את תחושת הערך העצמי, בתפילה שכך יצמחו בה כוחות שהיא אולי זקוקה להם, כוחות לפנות לעזרה ולקבל אותה.
 
 
כתבת יפה..יאיר השמש
השאלה איך אנחנו יכולים "לראות" אישה שסובלת?
לכאורה אם היא לא תדבר איך נדע? איך נוכל להיות רגישים כלפיה?
אז בואי נתחיל בלהיות רגישים לכל אדם בהתהוות

 

לדבר בכל עת אל מי שמולנו כראוי למי שנברא בצלם א-לוהים - זה תמיד תמיד לטובה.

ספציפית התייחסתי למקרים שאישה כן שיתפה, בהיסוס, חלקית, במה שהולך אצלה בבית - בניסיון להבין אם זה נורמלי או לא. יצא לי לראות שיתופים כאלה פה ושם בפורומים, ולצערי יצא לי הרבה פעמים לראות התנפלות רבתי על האישה הכותבת. מתוך כוונות טובות ורצון לעזור, אבל בפועל---

 

 

בהתהוות -תדעי שאת כותבת מדהיםפרח-בר
יש בך מין רוגע שלווה והכלה שממש נשפכים מהכתיבה שלך.....
יש עוד דרכים לצאת מזה .אפרוח
דרכים קצת יותר מורכבות אבל בהחלט עם תוצאה טובה בהרבה.
לדעתי רואים אותו ישר לפי התנהגותl666

ומזהים ולא מתחתנים - כנ''ל עם אישה ולא רק עם גבר

שאלה היא מה זה אלימות מילולית הרי יש הרבה אנשים שמגדילים את עצמם על חשבון מישהו אחר

איפה עובר גבול  וזה מגיע לאלימות מילולית? נגיד יש לי חברות שבעליהם לא מרוצים משום דבר ודורשים בלי סוף ומעירים על כל דבר אז מה אני צריכה להגיד להן שיעמידו אותו למקום שיפנו לרשויות שיתגרשו? זה לא בית שלי אולי להן זה לא כל כך מפריע

וסיבה נוספת שהרבה נשים לא מעריכות גברים טובים ובטעות הן חושבות שגבר אמתי וחזק זה מי שמגדיל את עצמו, מביא הפתעות, בעל כריזמה, כזה ששול מתי אנחנו מתחתנים במקום לשאול האם את רוצה להתחתן. נשים לא מבינות 

 שגבר אמתי וראש המשפחה זה מי שלוקח אחריות  

^^השאלה איך האחריות באה לידי ביטוייאיר השמש
"גבר אמיתי וראש משפחה זה מי שלוקח אחריות"...
נכון.. השאלה איך הוא לוקח אחריות.
אם הוא מלחיץ את כל הבית כי הוא לא מצליח לפרנס.
אם זה בא לידי ביטוי באלימות מילולית ופיסית?
אפשר לנצל"ש? אני מחפשת את המקומות האלהrivki
פעם קראתי על מקלט כזה בבשבע, גם כתבה מזעזעת .

הצטבר לי סכום כסף נכבד למעשר, הייתי רוצה לתרום אותו לאחד המקלטים. מישו מכיר/ ה באופן אישי אנשים שמפעילים את המקומות האלה? איך ליצור איתם קשר? אפשר לשלוח לי מסר
אני ממליצה לתרום ישירות לנזקק ולא לעמותותאם-אםאחרונה

שחלק מהכסף אובד בדרך

מישהו שמע על עגלת ברייטקס בי מואושן?היהלום שבכתר

המליצו לנו לשטח על עגלת בייבי ג'וגר ג'י טי וגם על עגלת בריטטקס בי מואושן.

 

שמענו המלצות לחיוב ולשלילה על הג'י טי אך לא על הברייטקס.

 

שמעתם אי פעם על העגלה הזו? אתם יודעים אם היא טובה לשטח?

 

תודה רבה

הרשמה למעוןאנונימי (פותח)
שלום.
אני חדשה בעסק ההורות, ובעקבות משהו שנשאלתי היום החלטתי לברר את העניין.

מאיזה גיל נכנסים למעון?
מתי מתחילה שנת לימודים חדשה? כמו בבי"ס?
מתי צריך לרשום את הילד?

תודה
רישום למעוןהודלולה

ילד יכול להיכנס למעון מגיל 14 שבועות.שנת לימודים מתחילה כמעט כמו בית ספר קצת לפני, ויש פחות חופשים.

תבברי עם המעון הקרוב אלייך. אם זה לקראת שנת הלימודים הבאה אז באזור פסח.

רישום למעוןהודלולה

ילד יכול להיכנס למעון מגיל 14 שבועות.שנת לימודים מתחילה כמעט כמו בית ספר קצת לפני, ויש פחות חופשים.

תבברי עם המעון הקרוב אלייך. אם זה לקראת שנת הלימודים הבאה אז באזור פסח.

תבררי מולם בכל מעון זה אחרתדינה די

אצלינו הרישום היה אחרי פסח אבל תינוק קטן אפשר להכניס לפעמים גם באמצע השנה 

^^^rivkiאחרונה
בשנה הראשונה בדרך כלל אפשר להכניס גם באמצע אם יש מקום
שאלה בנוגע למעבר ללול עץ או מיטת מעברlala

שלום לכולם!

הבן שלי בן שנה וחצי וגבוה מאוד-85 ס"מ.

הוא נמצא בלול פלסטיק מרובע שמספיק לו מבחינת המקום.

הבעיה היא שלפני יומיים באמצע הלילה הוא פשוט קם איכשהו נשען קדימה בלול ונפל מהמיטה לרצפה! כנראה עלה על הכרית שלו..

הלילה ישנתי איתו על מזרונים על הרצפה. 

כשלקחתי אותו הבקר למעון המטפלת סיפרה לי שאחרי ששמו אותו בלול אתמול היא פתאום מצאה אותו מטייל על הריצפה!!

ברוך ה' הוא יצא ללא פגע בפעמיים הללו אבל אני ממש מפחדת ורוצה לקנות לו מיטה אחרת..

הבעיה שהמצב הכספי שלנו לא מזהיר(לא שזה ימנע ממני לקנות לו משהו רק מחפשת איך להוזיל)

אז מה אתן/ם אומרים, לקנות לו לול מעץ או כבר מיטת מעבר?

אם אתם מכירים רשתות זולות או משהו באינטרנט אשמח מממשש לשמוע!

תודה רבה מראש

אפשר מיטה רגילההודלולה

אפילו אם יש לכם ספפה אז אפשרי. הוא יצא גם מלול עץ, הוא פשוט למד את הטכניקה.

כשאני העברתי את הילדים למיטה רגילה דאגתי שתהיה נמוכה, ולא היה לנו קרש אז שמתי כריות כדי שאם יפלו...

לדעתי לא לול מעץחילזון 123אחרונה
ספרים לילדים...אלזה

כשהייתי קטנה קראתי את כל הסדרות של קופיקו, השביעייה הסודית, אחר כך דבורה עומר, אסתר שטרייט וורצל וכו'. היום אני מוצאת שכל הספרים האלו נורא לא חינוכיים ולא משקפים את החינוך שאנחנו נותנים לילדים שלנו, למרות שאני בהחלט חושבת שהם ספרים מקסימים, אבל יש בהם הווי נורא חילוני  כולל פתיחות בכל הנוגע לקשרים בין בנים לבנות.

 

הגדולה שלי למדה עכשיו לקרוא ואני מחפשת בשבילה ספרים יפים אבל תורניים, אשמח להמלצות.

יש ספרות חרדית היום ממש טובהפרח-שלג

הבן שלי בן שלוש אז אני מדברת לגיל צעיר, שבחנתי והיא ממש מצויינת,

שעת סיפור 1,2

סיפורים מתוך הלב של אורי

סיפורים מתוך הלב של אמא.

 

אבל הם יקרים.

הכביסות......צוללת צהובה

אני נורמלית?? אנו 6 נפשות, בסוף כל יום שמים את הבגדים בסל כביסה, שלנו ההורים פחות מתלכלך אבל בכ"ז לא נעים לנו ללבוש שוב בגד שכבר הסתובבנו בו כל היום, אפילו שבחורף לא מזיעים, הילדים מטבעם מתלכלכים בקלות, יש ילד שמרטיב בלילות אז יש פיג'מות רטובות...מגבות מחליפה בסוף כל שבוע...מצעים פעם ב...

 

הכביסה לא נגמרת!!! הררים הררים!!!

 כל היום אני עושה מכונה ומייבש.. וזה לא נגמר...

 

יש למישהו השגות ועצות??? זה נורמלי למס' הנפשות??

גדולללל לייק לייק לייקמתעלה אליו

אצלנו הולך ישר מהמייבש לארונות-איןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן ספהקורץ

היתה תקופה ארוכה שבעלי קיפל כי יש לי ידים שמאליות

פה הכל על מתלים  והבגדים של הילדים בידיוק על 5 מדפים(פלוס שקית ענקית שלא פתחנו לרזרבה בארון החדר)

תינוק בן 3 חודשים מכור למוזיקהאם-אם

זה פשוט מתוק .

המוזיקה מפסיקה, הוא לא בוכה, הוא צועק בוכה/צוחקאני באה לראות מה קרה- ומפעילה את המוזיקה

הוא נרגע כמו קסםאוהב

אולי יהיה מוזיקאי דגולggg


אשריך כניראה את מגדלת את עילוי המוסיקה של הדור הבאמתעלה אליואחרונה

אני מתעלפת!!! כבר שואלים אותי מה עם פסח!!!אנונימי (פותח)

גרררררררררררררררר..............

 

שמתם לב לתאריך?

נכון! לפני עשרה ימים עוד חגגנו את חנוכה!

(החג עם הסופגניות והנרות)

וכבר חמותי התקשרה לשאול אם אנחנו באים אליה לליל הסדר

כי היא צריכה להתארגן.

 

מה????

 

 

אולי הם רוצים לנסוע לבית מלון בפסחפנים טובות
והיא רוצה לדעת אם יתאפשר להם?

נשמע קצת מוזר להתחיל להתארגן לפסח....
רוצים ׳לשריין׳ אותכם...מטרי
גם אצלנו זה ככה, משני הצדדים.
חצי שנה לפני כבר שתי האמהות: ״נו, מה אתכם בחג?״ ררר....
שונאת את זה!! מזדהה מאווד!!!
גם אני חשבתי..ד.

שמא זה "נגד עין הרע".. של הצד השני...

 

וסתם אוהבים אתכם.

גם אצלנו זה ככההודלולה

אני פשוט משתגעת מזה!!

אי אפשר לחכות עוד חודש/ חודשיים?

ואצלנו זה לא רק על פסח, אלא כל פעם שרוצים לעשות אירוע משפחתי סוגרים את העניין חצי שנה מראש.

היו כמה פעמים שבגלל שהבטחנו שאנחנו באים להורים של בעלי הפסדנו דברים עם ההורים שלי..

לומדים לחיות עם זה...

בקיצור... צרת רבים...אנונימי (פותח)
תראי כמה הם אוהבים אתכם ומישתוקקים לנוכחותכםלשם שבו ואחלמה
אימל׳ה ,מה פתאום פסח?!?!? :-o*כוכבית*אחרונה
השכבה מעייפת...אור היום

מה עושים כדי שההשכבה של הילדים תהיה פחות מעייפת?

היום החלטתי שאין לי כוח לרחוץ את הבנות, ובכל זאת, עד שהן היו במיטות, אחרי החלפה לפיג'מות+ציחצוח שיניים+שמע, עברו 45 דקות.

 

נקודות הקושי העיקריות הן שהגדולה איטית (אולי יש לה קשיי התארגנות. בשורה התחתונה, לוקח לה הרבה זמן יחסית כדי להתארגן ולהתלבש). אני רוצה שהיא תתלבש בכוחות עצמה, אפילו שבחלק ההתלבשות אני עוזרת לה, אבל החלק שלה לבד לוקח הרבה זמן (10-15 דקות).

והקטנה (2.5) לא נותנת לי להלביש אותה. היא משתוללת בשביעות-רצון מירבית, וצריך להיאבק בה כדי להלביש אותה, וזה מתיש.

 

מה אפשר לעשות?

בקשר לגדולה:חן שחר

לפרק לה את המשימות, למשימות קטנות, ולהחמיא על כל צעד:

תפשטי גרב אחת. מעולה!

מה עכשיו?

לפשוט את הגרב השנייה. יופי!

כשתסיימי לפשוט גם את החולצה תספרי לי!

מניסיון שלי - זה לא קל (לאימא), אבל עוזר למיקוד במשימות!

 

כן... זה מעייףמאמע צאדיקה

השיטה הכי טובה שמצאתי כדי להתמודד עם זה-

פשוט להיכנס בזה! 

להבין ש"להשכיב לישון" זה לא דבר שצריך שיקרה הכי מהר כדי שאפשר להמשיך הלאה בלוז יום עמוס של אמא,

זה דבר שיש בו המון התרחשויות שצריכות את הזמן והמקום שלהן כדי להתרחש

יש שם הרבה הקניה של כישורי חיים מאוד חשובים - כמו סדר ואירגון, התנהלות בזמנים, ניקיון והגיינה, להתלבש ולהתארגן, 

הקניה של יכולת להירגע ולהירדם (כן זה יכולת חשובה מאוד, ולא באה טבעי( 

יש שם הרבה התרחשות של קבלה מאמא, אינטראקציה מאוד משמעותית, שיכולה להיות מוקרנן חום ואהבה- ומקנה לילד את האהבה הזו 

 

אם היית צריכה לכתוב את ה45 דק של זמן התארגנות והרדמה- באותה צורה שסטודנטיות כותבות מערך שיעור (שגם הוא 45 דק)- איך זה היה יוצא לך? 

מטרות ידע- 

מטרות מיומנות- 

מטרות ערכיות- 

מטרות ריגשיות- 

אתגרים  לאור הכירות עם "התלמידות"- 

חלוקת הפעילויות לזמן (יחידות של 10 דק בערך) - --- --- 

וכולי 

בדיוק כך.פפריקה--
ראיה פשוטה ונכונה כל כך.
את נשמעת כמו אמא סופר מנוסה

אני מרגישה שמה שמציל אותי בהשכבותטוזי

זה הזמן בנחת שיש לי לזה. מבחינתי כבר מארוחת ערב אני בהשכבות. ואני גם יודעת בהתאם שאם לא אכלנו ארוחת ערב בזמן ההשכבה תהיה מאוחרת ובטח קצת יותר קשה כי הילדים עייפים.

(נגיד היום אכלנו ארוחת ערב אחרי מסיבת חנוכה ביתית בשעה שבד"כ הם במיטות ואחד הילדים בכה בהיסטריה לפני המקלחת, נרגע במקלחת ואח"כ עד שהלבשתי אותו והכנסתי למיטה - והוא לא היה הראשון שהולבש..)

 

סתם 2 נקודות קטנות שעזרו לי הן:

1. צחצוח שיניים אנחנו עושים במקלחת אחרי שמסתבנים ולא כמשהו בנפרד אחרי פיזמה או עם מגבת סביבם.

2. קריאת שמע זה כמה דקות בנחת עם כל אחד. לפני ואחרי הם יכולים קצת לפטפט איתי אבל בד"כ הם כמעט ולא צריכים את זה, הם שמחים שאני שוכבת רק לידם או עושה נעים ומסתכלת בעיניים וכו

 

 

ואני עוזרת ולפעמים מלבישה כאלו שיודעים לבד מצויין. במיוחד אם עייפים ואין להם כוח, תכלס זה יותר זריז לשני הצדדים

 

וואי ככ מוכר...תות

מצטרפת למה שהאחרות כתבו. וגם:

- יש ילדים (במיוחד עם בעיות התארגנות) שרצפים ו"טקסים" מאוד מועילים להם. למשל - להתרגל שכל יום מייד אחרי א. ערב היא נכנסת ראשונה למקלחת, אחרי מקלחת מתלבשים במקום קבוע ובסדר קבוע וכו. עוד המלצה לבעיות התארגנות היא פשוט להתחיל מוקדם יותר... יש ילדים שאוהבים את הנחת שלהם, ויש עוד הרבה מקומות שבהם הן יצטרכו לעמוד בלחצים ובלו"זים. כיוון אחר לגמרי - לנסות להמריץ, למשל: בואי נראה עם סטופר בכמה זמן את מצליחה להתארגן... או - בואי נראה אם תספיקי היום לשחק קצת לפני השינה במשחק (האהוב עליה) - אם תזדרזי תוכלי לשחק עד שהקטנה תסיים להתארגן...

עוד כיוון זה טבלה - אצלי הגדול למד להתקלח לבד בזכות טבלה. הוא רצה גם מעצמו, והטבלה דרבנה אותו.

לגבי הקטנה - חשבתי על כיוונים של הסחת דעת. לספר משהו מצחיק, לשאול מה היה בגן ותו"כ "להתלבש עליה".

וביחס אלייך - ראיתי פעם המלצה ככ נכונה: בדרכ זה הזמן ביום שגם לנו כבר מתחיל להיגמר המצבר... לעצור שנייה, להתפנק עם כוס קפה במקום לשטוף עוד צלחת, לנשום עמוק ולדעת שאת עומדת בפני משימה חשובה ומשמעותית - השכבה נעימה ומוצלחת - וצריך כוחות לפני משימה כזו...

את כל האמור לעיל אני עוד לא ממש הצלחתי ליישם, אבל אני מנסה... בהצלחה

...בהתהוות

 

התשובות שמעליי מעולות ממש. קראתי אותן וכמעט נהיה לי חשק להתחלף איתך, לקבל על עצמי השכבה של הבנות שלך, רק בשביל לנסות ליישם אותן

א-ב-ל אם, רק אם, את בכל זאת מרגישה שזה גדול עלייך, ושאין לך חשק - אז אני מציעה לפנות לכיוון ההפוך: לעבור להלביש בעצמך את הגדולה.

אם לך אין חשק לסצנת ההתלבשות שלה, ולה אין חשק להתלבש לבד - אז לדעתי אין הרבה תועלת בלעמוד על זה יום-יום, ועוד בדיוק בשעה ששתיכן גמורות.

מניסיוני המיומנות נרכשת לאו דווקא בצבירת הרבה שעות מאמץ שהן בתדר פנימי של 'כי צריך', 'כי זה חשוב', 'כי מה יהיה בהמשך' - אלא בהבזקים של מוטיבציה, של רצון עמוק ללמוד / ללמד.

אני מתכוונת למוטיבציה שלך או שלה. כל אחד משניהם מעולה - אם הוא באמת קיים, אם אפשר להרגיש אותו באוויר. 

על מה שיכול לגרום לך מוטיבציה כבר כתבו. תאמיני לי שגם אם זה לא קיים - יגיעו דברים שיגרמו לילדה מוטיבציה.

אצלנו למשל היה זינוק בהלבשה העצמית כשהגיעו ימים שלוגים (אנחנו גרים במקום שיש הרבה כאלה). כשמתלבשים בבוקר או בערב לא הייתה לילדון הרבה מוטיבציה - מה אכפת לו להישאר בלי בגדים, או בפיג'מה? זה דאגות של ההורים, לא שלו... אבל כשהיה שלג בחוץ הוא מעצמו רצה נורא לצאת ולשחק, ואני הרשיתי רק עם גרביים, נעליים, מעיל, כובע, כפפות... ולא נחפזתי לעזור לו. אז כשהוא בוער מרצון לצאת הוא בעצמו מנסה להזדרז ולהתלבש! וככה הוא לומד.

זו רק דוגמה אחת - בכל בית ועם כל ילד אפשר 'לתפוס גלים', לרכוב על סיטואציות שיכולות לעורר את ההתלהבות של הילד ללמוד משהו חדש. ולפעמים אפילו לא צריך לחפש - פשוט מגיע הגיל שהילד רוצה להיות עצמאי בגלל עצם העניין, שכיף להיות עצמאי

 

 

ולגבי הקטנה - מה דעתך ללמוד בעל פה איזה סיפור חמוד בחרוזים ולספר לה בכל פעם תוך כדי הלבשה? שהיא תתרכז לשמוע ותשכח להשתולל...

 

 

עוד רעיון בכיוון הזה-מאמע צאדיקה

ראיתי את זה בספר של רעיונות לשמחקי ילדים לפי שיטת מונטסורי או משו כזה... 

 

לתרגל התלבשות - בצורה נפרדת מלבישה עצמית 

בספר זה היה בצורה של מסגרות שיש על כל אחד 2 בדים שמחוברים ברוכסן\ כפרותים\ תיקתק 

ומשחקים בזה בלרכסן או לכפתר

לדעתי זה לא מספיק מקיף את כל צרכי ההתלבשות- 

יותר יעיל- להלביש בובות!!! בצורה מפורטת 

לבובה יש ערכת בגדים יפה שכוללת את כל הבגדים שמסתבכים בללבוש אותם- גרביים, כפתורים, סוודר... 

בזמן רגוע אפשר לשחק שוב ושוב ושוב בלהלביש את הבובה , עד שהילדה לומדת את המיומנות ויכולה לנסות את זה על עצמה

(אפשר גם לשחק- הילדה מלבישה את הבובה, אמא מלבישה את הילדה, וככה להשחיל דרך הבובה תירגול הלבשה לילדה בזמן נינוח) 

בקשר לגדולהl666

אני חושבת שאין לה שום קשיי התארגנות אלא שאין לה שום סיבה להזדרז כמו שכתבו חוסר מוטיבציה

אני אישית מלבישה את בן 4 שלי למרות שהוא יודע לעשות את זה לבד כבר שנתיים

כשהוא מעוניין אז הוא בהחלט מסתדר לבד

גם לי מאוד קשה עם השכבה במיוחד עם טקס, אני מרגישה שאני נכנסת למקום של להריץ משימות במקום להשכיב את הילדים

ועוד בעיה נוספת שלפעמים אנחנו נכנסים למצב שאנחנו כבר רוצים להשכיב אותם וילדים דווקא מעוניינים להישאר ערים כמה שיותר ואז... 

אני פשוט לוקחת בחשבוןאלונית

את הזמן שלוקח לי הכל ומתחילה את ההתארגנות מספיק מוקדם כדי שילכו לישון בשעה שהם אמורים.

למשל  ב 7 הקטנים שלי (שלוש וחצי ושנה ו 10) צריכים להיות במיטה, אז ב 5 וחצי-רבע ל 6 ארוחת ערב 

אם אני רואה שהתראך הזמן, אז אני אלביש ואתקתק יותר, ואוותר על הלבשה עצמאית. אם גם בן ה 5 וחצי עייף ומצטרף אליהם, אעזור גם לו להתלבש (אם במילים ואם ממש בהתלבשות). מקסימום משתדלת לדאוג לעצמאות שלהם בדברים אחרים.

לגבי הקטנה- בגיל הזה אני משתדלת הרבה הסחות דעת ומשחקים- איפה היד? הנה! וכו' וגם לנסות לתת לה לבד ולעזור כשהיא מבקשת. גם גיליתי שאם היא יושבת עלי ולא שוכבת יותר קל לי להלביש את הקטנה (חוץ מטיטול כמובן...)

מה שהועיל כאן+mp8
דיסק/ קלטת עם סיפורים.
להגיד: אם תהיו במיטה עד שהמחוג מגיע ל ***- אני משמיעה לכם סיפור.
יש מגוון אדיר וילדים מאוד אוהבים.
גם טבלת ניקוד למי שהולך לישון בזמן מאוד עוזרת כאן.
תודה רבה רבה לכולן...אור היום

אנסה לענות בלי להתפזר יותר מדי-

אני משתדלת לתת לגדולה משימות קטנות וברורות. אולי אני צריכה לפרק את זה יותר. בכל אופן, אני יכולה לבקש 4-5 פעמים, בינתיים היא חולמת לה, ובסוף היא באמת עושה (זה לא רע שהיא חולמת, ועם זאת, זה מאט את הקצב).

אני יכולה לעשות את הדברים עבורה, אבל אז אני מרגילה אותה להיעזר בי, ובמקרה שלה, זה מכניס אותה למקום יותר תלותי ופחות עצמאי. כלומר, מאוד חשוב בעיניי התירגול העצמאי של הורדת הבגדים/לבישת הפיג'מה, ובבוקר אנחנו בד"כ מאוד בלחץ של זמן אז אני מפשיטה ומלבישה אותה. לכן, אני רוצה שלפחות בערב היא תעשה את זה בעצמה.

(ככל שהיא יותר מתפשטת ומתלבשת בעצמה, היא יותר "קונה לעצמה" את היכולת לעשות את זה לבד, בלי עזרה).

 

אפשר לנסות להתחיל יותר מוקדם, אבל זה כמעט ולא קורה כי ארוחת הערב נמרחת גם היא (כי הבנות אוכלות לאט, או שאחת מהן מחליטה שהיא רוצה לאכול רק אחרי שהארוחה נגמרה וכו'), וגם בגלל שהקטנה לאחרונה רוצה להיות לבד באמבטיה, אז זמן הרחצה מתארך.

מעבר לזה, אני לא רוצה להתחיל יותר מדי מוקדם כי אם נגמור מוקדם מדי, הקטנה לדעתי לא תלך לישון יפה (כשאני משכיבה אותן ב-19:30, אני יכולה לשמוע את הקטנה מקשקשת לעצמה עוד שעה במיטה, כי היא לא נרדמת בגלל השנ"צ במעון).

 

 

 

ועוד משהו... (מי שמכירה אותי מעבר לפורום, לא לקרוא מכאן והלאה חצי חיוך)-

 

אני מרגישה שחלק מהבעיה היא השחיקה. עייפות החומר שלי. אני היחידה שמקלחת את הבנות ומכינה אותן לשינה, היחידה שמלבישה אותן בבוקר ומכינה אותן לגן ולמעון (היו אולי שני בקרים השנה שבעלי עזר לגדולה לסיים להתלבש).

בעלי לא רוצה לרחוץ את הבנות, כי הן בנות וזה לא נעים לו.

כשחמותי עזרה לנו בתחילת ההיריון, היא קצת קילחה את הבנות.

מעבר לזה, אני עושה את כל השאר, וזה שוחק ומעייף אותי.

בעז"ה בעוד כמה חודשים יהיה לנו תינוק קטן, ואני רוצה לייעל את ההשכבה כבר מעכשיו כדי שאח"כ יהיה יותר קל, ולא אתעייף מדי.

ואם יש למישהי פתרון לשחיקה, אשמח מאוד לשמוע.

...בהתהוות

 

בעניין השחיקה מקווה שתקבלי תשובות טובות. זו באמת בעיה לא פשוטה נשיקה

 

בעניין העצמאות - התלבטתי אם לחזור ולהתעקש אחרי שהבהרת שזה לא הכיוון. החלטתי לנסות פעם אחת אחרונה ואחר כך לא לנדנד

למה בעצם כל כך חשוב לך לקדם אותה לעצמאות?

אם מבחינת הנוחות שלך כשיגיע התינוק בשעטו"מ - נראה לי שדווקא בשלב כזה ילדה לא עצמאית 'קלה לתפעול' יותר מילדה בשלבי עצמאות ראשונים. גם סביר שמבחינה רגשית היא תרצה ממילא לחזור ולהיות תלויה בך יותר עם הלידה, ואם תאפשרי את זה זה יקל עליה לשמוח בתינוק.

ואם מבחינת הילדה - הניסיון מורה שהעצמאות מגיעה לא כשאנחנו יוצרים אותה (וואו, אני מרגישה כמה שזה אוקסימורון כשאני כותבת את זה - ליצור עצמאות אצל ילד!) אלא כשהיא צומחת מהילד, ברגע הכי לא צפוי ולא מתאים לנו, ולוקח לנו המון זמן לקלוט שזה המצב החדש

את הגדול שלי ניסיתי 'לעשות עצמאי' כמה שרק יכולתי. היום הוא הכי תלותי בבית חוץ מהתינוק... למדתי את הלקח שלי, ואני מאפשרת את התלותיות הזאת כמיטב יכולתי. עם הזמן, לאט לאט, הוא משחרר....

 

וממה שאני רואה על הילדים שלי, יש הבדל דרמטי בין הלמידה האיטית של משהו ש'עובדים עליו' לאורך זמן לבין הזינוק בלמידה כשתופסים את הרגע שזה מגיע מהילד.

 

לשיקולך פרח

 

מעניין לקרוא את מה שאת כותבת.אור היום

באיזשהו מקום, כן חשבתי שילדה בגיל 4, שמצליחה (אם היא רוצה) להתלבש ולהתפשט לבד, צריכה לעשות את זה בעצמה.

לא "צריכה" כחובה קדושה, אלא צריכה כהרגל, כתירגול, כהתנסות.

גם הרגשתי/חשבתי שזה טוב לא לעשות עבור הגדולה דברים שהיא יכולה לעשות בעצמה, כי אז היא מתרגלת לא לעשות אותם בעצמה. לדוגמא- כשהיא הולכת לשירותים, היא רוצה שאבוא איתה. בעבר, הייתי אוטומטית מפשיטה אותה, מנגבת, מלבישה אח"כ וכו'. מתישהו תפסתי שאני עושה עבורה הכל וזה לא חייב להיות כך, והעברתי את התפקידים אליה. כיום המצב הוא שאנחנו מתחלקות - היא מורידה הכל בד"כ, ואני מרימה עבורה את המכנסיים (שני זוגות בד"כ, וזה באמת יותר קשה להרים לבד). אני גם משאירה לה לנגב לבד, מלבד בפעם הראשונה ביום (כשהיא עוד בהתעוררות), כדי שתלמד לעשות את זה עבור עצמה. לפעמים היא מנגבת, ולפעמים לא.

בכל אופן, באיזה שלב כן הגיוני לצפות שהיא תתלבש ותתפשט לגמרי בכוחות עצמה? (בתור אמא מנוסה ).

 

(ולגבי עניין הלידה וההקלה אח"כ- נראה לי שאתייחס לזה בתגובות הבאות).

 

ותודה רבה פרח

התיאור שלך ממש נהדרבהתהוות

 

בעבר היית אוטומטית עושה בשבילה הכול בשירותים - כי היה שלב שבו זה התאים ונצרך. היה שלב שהיא נזקקה לך להכול.

מתישהו תפסת שזה לא חייב להיות כך - כי את לא באמת תקועה על אוטומט, את לוחצת על 'רענן' פעם בכמה זמן, ובודקת איפה הדברים עומדים, ואם מה שהיה נכון לאתמול נכון גם להיום. תכלס זה גם מה שאת עושה בשרשור הזה - לא? עד לפני כמה זמן כנראה התאים לך שכל העול היה על הכתפיים שלך, כרגע את מרגישה שזה כבר נעשה כבד מדי, וזה הזמן לעצור ולבחון מחדש את הכלים שלרשותכם והפתרונות האפשריים.

העברת אליה תפקידים - כי הבדיקה העלתה שהיא יכולה ושזה מתאים כרגע, אבל השארת אצלך את החלק הקשה עבורה, כי את קשובה למציאות ולא תקועה על תפיסה שאחת מכן חייבת לעשות הכול.

 

למה פירטתי את כל זה? כי זו התשובה שלי לשאלה מתי הגיוני לצפות שיקרה תהליך כזה גם בהתלבשות. טווח הגיל ההגיוני לזה הוא עצום, יש מגוון כל כך גדול של רמות בשלות של ילדים באותו גיל... בעיניי אין מה לצפות לגיל מסוים דווקא שבו היא תהיה בשלה, אלא פשוט להישאר ערה למציאות, כמו שאת ממילא וכמו שהסיפור עם השירותים הראה. יום אחד תראי שזה בא ממנה, שפתאום היא מתעקשת לעשות לבד, או שהיא תרצה לישון אצל חברה ותבין שזה אפשרי רק אם היא יודעת לעזור לעצמה ותתמלא מוטיבציה, או תרצה ללבוש סוודר שאת לא מתלהבת ממנו ותעזור לעצמה כשאת לא רואה... או שזה בכלל יבוא ממך כי פתאום תהיה לך שוב תחושה שהגיע הזמן לניסיון מחודש - מה שלא יהיה, נשארים קשובים למציאות ורואים הזדמנויות נפתחות דווקא כיף שזה בא בהפתעה, ואת לא יודעת מראש למתי לצפות.

(למעלה כתבתי על הבן שלי שלמד להתלבש לבד כשרצה לצאת לשלג וקפצתי על ההזדמנות. אז עוד משהו על אותו ילדון: בניגוד לאחיו הגדולים, הוא התמהמה מאוד להיפתח אל עולם המספרים. הראש שלו היה מלא בחברים דמיוניים ועולמות שלמים עבורם, וממש לא היה שם מקום לעניינים שוליים כמו מנייה. הוא הגיע לרמת עיכוב כזאת שאפילו אני השאנטי כבר התחלתי להיות מוטרדת, להתייעץ פה ושם עם אנשים, להכין לו סיפורים על מספרים וכאלה - והכול כאילו עובר לידו. כלום לא נכנס לו לראש. עד שפתאום בבת אחת הוא נפתח למספרים, וזה הפך להיות ה-תחום שמעניין אותו בחיים. פשוט מדהים, הוא הלך וספר כל היום. חודש קודם הוא בקושי גמגם את המספרים עד חמש, בהיסוס ובטעויות, ופתאום הוא כבר מבין איך עוברים מעשרת לעשרת, איך מחברים, איך מחסרים - הכול! תוך זמן כל כך קצר! אז למרות כל הקושי בלחכות לרגע, יש משהו כל כך מיוחד ומרנין בזה שפתאום עוברים שלב בלי שיהיה לנו מושג מראש מתי זה יקרה... כשרואים את התוצאה בסוף מרגישים שהיה שווה לחכות)

 

לגבי מה שכתבת שלא טוב לעשות עבורה דברים שהיא יכולה לעשות בעצמה - פעם האמנתי בזה מאוד (למדתי את זה משיטת אדלר, והייתי מאוד סגורה עליה). היום אני מאמינה שלא טוב לי לעשות עבור הילדים דברים שהם *רוצים* לעשות בעצמם, או דברים שעושה לי רע לעשות עבורם (כלומר לא בחשיבה לטווח ארוך אלא ברגע זה ממש, אני מאוד לא רוצה לעשות את הדבר הזה והזה עד כדי כך שאני מסוגלת לגייס את כל המשאבים הפנימיים הדרושים כדי לחולל שינוי. יש לי דוגמאות אם תרצי, בינתיים נראה לי שהארכתי מספיק...).

 

שוב לשיקולך. כך או כך הרבה הצלחה.

 

היה ממש מעניין לקרוא את מה שכתבת. תודה רבה אור היום

אני לא מאריכה, אבל קראתי בעיון, ויותר מפעם אחת (:

 

מעניין אותי לשמוע את ההרחבה של הפסקה השניה, כאן או במסר אישי, אם וכשיתאים לך.

 

שוב תודה.

בשמחהבהתהוות

 

דוגמה טובה שיש לי בשלוף: נמאס לי לנקות את מה שהילדים שלי מפזרים על הרצפה והכיסא וסביב הצלחת כשהם אוכלים. ממש נמאס לי מזה והרגשתי שזה מתסכל אותי וגורם לי בארוחות להיות עצבנית וכל הזמן להשגיח על איך שהם אוכלים ולהעיר להם ברוגז (רוגז כזה שנובע מתוך ייאוש - אההה... עוד שביל של גרגרי אורז ועוד רבע שעה של צחצוח בשבילי אחרי האוכל כשהם יפרחו מאושרים לעיסוקיהם). נמאס לי כל כך שהרגשתי שהמאמץ שאני אצטרך להקדיש כדי להדריך אותם איך מנקים הוא קטן ולגמרי אפשרי בשבילי לעומת המשך המצב הקיים. נמאס לי כל כך שיכולתי לגבש תוכנית ולחכות כמה ימים שהזמן והנסיבות יסתדרו ויתאימו לאתגר חדש בבית - כי הייתי ממש נחושה שזה יצליח. בחרתי את היום שהייתי הכי רגועה, והייתה לנו אווירה הכי טובה ונעימה, והסברתי שמעכשיו כל אחד אחראי בסוף כל ארוחה להשאיר אחריו סביבה נקייה, ושבתור התחלה הם יקראו לי כדי שאאשר שזו אכן סביבה נקייה, ואני כאן כדי לענות על שאלות ולהסביר איך הכי יעיל לנקות את מה שנשפך בארוחה.

ההתחלה לא הייתה להם כל כך קלה ופשוטה, ולי היה מאמץ לעודד אותם שזה אפשרי ולהדריך - וגם מאמץ לעמוד על זה ולהסב את תשומת הלב בכל פעם ששכחו - אבל לנגד עיניי עמד הזיכרון הטרי של התסכול בלנקות אחריהם, והמאמץ נראה לי לגמרי שווה את זה. והם למדו והתרגלו, וגם למדו ללכלך בארוחה הרבה פחות ולאכול יותר מנומס, כי הם כבר מבינים שחוסר תשומת לב בארוחה עולה בהרבה מאמץ אחרי הארוחה.

 

 

 

לעומת זאת, דברים שהם מסוגלים לעשות בעצמם אבל אני עושה בשבילם:

 

אני מבשלת להם ומכבסת להם (נשמע טריוויאלי? לא בכל תרבות זה טריוויאלי! לא בכל תקופה זה היה טריוויאלי! אם באמת היינו עושים כל מאמץ כדי שכל ילד יעשה לבד כל דבר שהוא מסוגל, והייתה לזה בעינינו חשיבות עליונה על פני דברים אחרים שילדים יכולים לעשות עם הזמן שלהם, והיינו מקדישים כל מאמץ אפשרי לאמן אותם - מגיל די צעיר הם היו יכולים לדאוג לרוב צרכיהם לבד. אה, וגם להתפרנס לבד...)

 

אני מכינה להם כריכים לבית ספר (כרגע הם לא בבית ספר, אבל ברמת העיקרון). הם מסוגלים לעשות את זה לבד, ואני בתור ילדה תמיד עשיתי את זה לבד, והבטתי בהתנשאות נדהמת ומשועשעת על ילדים שההורים הכינו להם - אבל היום זה נראה לי פינוק כיפי, ואני שמחה לפנק אותם בזה.

 

אני מסדרת את הבית בכל יום לקראת ארוחת ערב, ומחליטה בכל פעם אם לקרוא להם הפעם להצטרף או לא. תלוי עד כמה הבית מבולגן, תלוי בזמן ובכוחות שלי, ותלוי בעיסוק שלהם באותו רגע (יש עיסוקים שממש חבל לי לתלוש אותם מהם). יש הרבה ימים שאני מסדרת לבד ונהנית מזה (זמן לעשות גם סדר בראש) ולא מרגישה שום צורך לצרף גם אותם. החלטתי שכשטוב לי וטוב להם המצב הקיים, אין טעם להשתעבד לעיקרון חינוכי שרק יקשה על כל הצדדים. יש להם מספיק הזדמנויות להתחנך כשקשה לי המצב הקיים

 

 

 

כל הנ"ל עסק במוטיבציה שלי. גם המוטיבציה של הילדים חשובה. כשילד רוצה מעצמו לבשל - חשוב לי כן לאפשר ולא לחנוק את הרצון עם 'כשתגדל'.

 

הנקודה שלי היא שכדי לשנות מצב קיים צריך מוטיבציה. כשלילד יש מוטיבציה לשנות - כדאי שההורה יירתם (ולרוב זה נוחת עלינו בזמן הכי לא מתאים...). כשלהורה יש מוטיבציה לשינוי - מצפים שהילד יירתם. כשלאף אחד אין מוטיבציה לשינוי - בעיניי עדיף להשאיר את המצב הקיים.

 

מניחה שיהיה מי שיחלוק, וזה בסדר. מוכנה בשמחה לענות ולהמשיך את הדיון.

 

 

המממ...אור היום

קראתי הכל יותר מוקדם היום, ועכשיו אני עייפה מכדי להגיב בהרחבה כמו שאני רוצה.

 

רק שאלה אחת בינתיים, שעלתה לי כשקראתי- בני כמה ילדייך? (והאם לגיל שלהם יש משקל בהחלטות שלך מה לבקש מהם ומה לא?)

אני אענה לך במסר לגבי הגילאיםבהתהוות

אבל בגדול כמובן שהגיל רלוונטי. מהתינוק אני לא אדרוש לנקות אחריו בסוף הארוחה... אבל העיקרון הוא אותו עיקרון בכל גיל - ללמד ילד לעשות לבד זו השקעה, וההשקעה הזאת מתאימה כשלאחד הצדדים יש רצון חזק והתלהבות לעניין, ומיותרת כששני הצדדים רק סובלים ממנה. לדעתי...

נשמה! בעניין השחיקה-מטרי
לא פעם ראשונה שאני קוראת אותך לגבי זה...
והאמת, קראתי את ההודעה בבוקר ועכשיו חזרתי שוב...
מקווה שלא תקחי את זה כפלישה לחייך הפרטיים, אבל בכל זאת אכתוב...
תראי, אני באמת לא מכירה אותך ואת הדינמיקה בביתכם, אבל נסי לחשוב האם מה שאת קוראת שחיקה, הוא לא תסכול בעצם?
לדעתי, קשה מאוד עד בלתי אפשרי לתפקד בבית לבד, בהרגשה שהכל עלייך... מעריצה אותך שעד עכשיו התנהלת כך!! ונשמע שאת גם מקבלת את זה בטבעיות ובטח בעלך לא שומע תלונות...
אבל נסי לשקול, האם תוכלי לדבר עמו על כך? תסבירי לו שאמנם עד היום הסטטוס בבית היה x, אבל את מתחילה להרגיש שזה מכביד עלייך...
אם קשה לו נאמר לקלח, אפשר לסכם שזה יהיה התפקיד שלך, אבל תחומים אחרים נגיד, הוא יכול אולי לקחת על עצמו? (פעם כתבת שהוא יודע לבשל, נכון? אז אולי א. ערב? שוב, לא מכירה את ההתנהלות אצלכם, אבל רק מציעה...)
באופן כללי, שמעתי מפסיכולוגית מדהימה, שבזוגיות לפעמים יש צורך בשינויים כגון אלו. סתם לדג׳, אם אחד מבני הזוג היה תמיד אחראי על החלפת מצעים לצורך העניין, ופתאום הוא לא מחליף... אז אם מדברים על זה, מגיעים להבנה שהוא כבר הגיע לאיזו רוויה ועייפות מהעניין, ואז אפשר להחליט שהשני לוקח את זה עכשיו על עצמו.
דבר נוסף, יש נשים שעושות הכל בבית וגם לא רוצות שהבעל יעזור! אז זה משהו אחר. אם היה לך טוב עם זה, סבבה. אבל לא נשמע שהמצב כך. אם את מרגישה תשושה מזה, נראה לי שזה לא כ״כ תקין ואולי כדאי לכם לעשות שינוי כלשהו במערך המשפחתי שלכם, כדי שתוכלי להמשיך לפעול בשמחה. בלי כעסים שמצטברים ותסכול.
מעניין אותי אם בעלך מודע לכך שאת מרגישה את זה... אולי הוא פשוט התרגל כך, או שגם הגיע מבית כזה, ונח לו בסטטוס הזה...
אך נשמע שהוא אדם טוב ומתחשב, אולי שווה לדבר על זה פתוח...
בהצלחה רבה יקירתי!! אשמח לשמוע שהסתדר... (גם במסר...)
לבד - זה יותר מידי קשה.שייני

אני מקשרת את השאלות שלך לגבי ההשכבה, עם השרשור "הילדים לאן?"

ובכן, נשמע שמאוד קשה לך, ואת חייבת עזרה.

יש אפשרות להגיע לשינויים עם הבעל כמו שמטרי מציעה?

אם לא, אני הייתי מציעה לך להיעזר בבייבי סיטר בתשלום פעמיים או שלוש בשבוע, שתעזור לך, ותהיה אתך בשעת ההשכבה.

שווה להשקיע בבחורה כזו, ולא לכרוע תחת הנטל.

אם תהיה לך מישהי טובה באמת, והילדות יתרגלו אליה. היא תוכל להיות פתרון טוב לימים הראשונים שלאחר הלידה.

כתבת שעלול להיות להן קשה אחרי הלידה, אם בעלך יצא מהבית בשעות שהבייבי סיטר תהיה. אבל אם הן יתרגלו אליה, היא תהיה בשבילן כמו אחות גדולה וזה יהיה מצוין. בעלך יוכל להיות איתן בשעות הצהריים, והבחורה תגיע לשעת המקלחות וההשכבה.

את לא אמורה להסתדר לבד! את רק בן אדם!

 

נ.ב

לא כל ילדה בת ארבע בשלה להתלבש לבד, גם אם היכולות הפיזיות שלה טובות, זה עדיין קשה רגשית. כמו שלא כל תינוק בן שנה מסוגל להיפרד מבקבוק. אני מציעה שבשלב הזה את תלבישי אותה, ותדרשי ממנה רק להתפשט. אחרי תקופה, שהיא תטמיע את משימת ההתפשטות, תדרשי ממנה ללבוש רק בגד אחד וכך הלאה.

 

 

תודה רבה לשתיכן.אור היום

מטרי- תודה על העצות וההכלה.

אנסה בעז"ה לדבר עם בעלי ואני מקווה שיוכל לקחת משהו על עצמו.

נקווה לטוב.

 

שייני- ההצעה של עזרה בזמן המקלחות וההשכבה היא טובה, ומעניין אותי לשמוע איך זה עובד בפועל (מניסיונך או ממה ששמעת)- אמורים לעשות את הדברים ביחד עם הבייביסיטרית (50-50)? לשבת קרוב אבל לתת לה לעשות הכל? לנוח בינתיים בחדר?

הבנות שלי מאוד מאוד רגילות אליי. אפילו כלפי בייביסיטרית אחת שבאה כמעט כל שבוע והן כבר מכירות אותה היטב, יש להן חששות לפני שהיא באה (אפילו הקטנה אומרת לי "אני פוחדת מ****"). אז זה הימור קצת, להיעזר במישהי אחרת ולקוות שהן יתרגלו אליה, ובעיקר- יתרגלו לרעיון שהיא עוזרת בהשכבה שלהן ולא הכל נעשה על-ידי.

טוב, שווה לנסות.

 

שוב תודה רבה וחודש טוב פרח

אז אין ברירה,רגעים

פשוט להרגיל אותם לאט לאט שיש מישהי אחרת.

 

לטפטף להם יומיים לפני "גריזלדה תגיע מחר, והיא ממש מתוקה, אין מה לפחד ממנה" וכו' וכו'..

ככה כל יום.

 

עד שגריזלדה תבוא והן יהיו במקום יותר רגוע.

 

אני באמת מעריכה אותך בטירוף, את עושה כ"כ הרבה לבד, אני ממזמן הייתי קורסת בום בום..

אבל, סורי על הפסימיות, את גם בנאדם ואת ממש לא רוצה להגיע לקריסה לכן זה הזמן לפעול ולשנות..

ב"ה מצטרף למשפחה בקרוב עוד תינוק שידרוש תשומת לב מרובה.. ושלב ההשכבות יהיה לפחות בחצי שנה הראשונה לחייו מתיש עם שתיהן..

 

אז אפשר ומומלץ כמו שאמרתי להרגיל אותן מעכשיו לגריזלדה המהממת המתוקה... ואיזה כיף יהיה איתה...

 

וגם כמובן לדבר עם בעלך.

שזה נראלי הקטע העוד יותר קשה רגשית מאשר להרגיל את הבנות לעוד נוכחות מטפלת בהן חוץ מאמא היקרה..

כמו שכתבו פה,

שהוא יכין ארוחות ערב אם זה קטע שבא לו בקלות..

 

אני מניחה שזה יותר מורכב אצלכם הנושא הזה של השותפות בנטל בבית...

ורק מאחלת לך שבאמת תמצאו פיתרון לזה ושלאט לאט יראו שיפור והתקדמות...

 

בינתיים חיבוק..

מצטרפת לתגובה הנהדרת של רגעים... פנסאי
ובאמת בהצלחה בהטמעת השינויים הקטנים לקראת השינוי הגדול...
תודה רבה...אור היום

לקח לי קצת זמן להבין איך הגעת לשם "גריזלדה", ואז קלטתי בפלאפון את הפרסומת ל"ג'רוזלם פוסט", וזה נהיה ברור

 

תודה רבה על העצות. מקווה שאצליח ליישם בהצלחה

הערה: הילדות מפחדות מבייביסיטר? אולי תבדקי למה?מדי פעם פה

אבל אל תקחי אותי קשה.

אני דאגנית במיוחד.

רק כדי שתהיי ממש בטוחה שהבייביסיטר בסדר.

לא לקחתי קשה...אור היום

בעיקרון הגדולה מפחדת "מאנשים ש[היא] לא מכירה אותם".

בד"כ כשאני אומרת לה שהיא תישאר עם הבייביסיטרית הזו והזו, היא מקבלת את זה בסדר. ולפעמים אח"כ היא אומרת שהיא מפחדת, ובכך מבטאת את חוסר הרצון שלה להישאר איתה (גם בפועל אני רואה שהיא מתחילה כמעט מיד לשחק ולדבר איתה, שזה סימן מצוין בעיניי).

 

תודה על ההערה, בכל מקרה (:

כותבת בתור בייביסיטרית שעושה זאת:אנונימי (2)
אצל המשפחה שעזרתי להם היו 4 ילדים. 3 ותינוק. האמא ואני פשוט עשינו חלוקת עבודה.. היא קלחה את הראשון ממש עד שהגעתי, וכאשר יצא מהמקלחת הייתי איתו ליד המיטה, הקראתי סיפור, נתתי תשומת לב ובאותו זמן גם עם התינוק (בעגלה/בידיים)..
הילד ידע שכשאחותו יוצאת מהמקלחת אני הולכת לקרוא לה סיפור ושהוא יכול להקשיב מהמיטה שלו אם ירצה.. וככה כבר 3 ילדים מסודאים מבחינת שינה. את השלישי- ההכי קטן מבין השלושה היא היתה משכיבה לישון..
תודה על התשובה!אור היום

מאוד מעניין אותי לשוחח איתך באופן אישי, בתור בייביסיטרית שעוזרת בהשכבה.

אם מתאים לך, אשמח אם תפני באישי. אם לא, אשאל כאן בעז"ה.

 

תודה.

שלחתי לך מסר. מקווה שראית..אנונימי (2)
כן, יקרה, תודה רבה...אור היוםאחרונה

עוברים עליי ימים סוחטים מאוד, אז אני לא מספיקה להגיע לזה... בעז"ה היום בערב או מחר.

תרפי..דביר מ.

בעזרת ה'

 

אנחנו באותה סירה, אם הילדה שלך רוצה להתלבש לבד- זה טוב! תני לה! היא רוצה ללמוד להיות עצמאית. כשהיא תגדל- כ"כ תרצי שהיא תתלבש לבד, זה יחסוך לך הרבה זמן בבוקר! אבל אם לא תתני לה להתאמן לבד- איך היא תלמד?

 

חוץ מזה- שמתי לב שהרבה זמן אני מבזבז על ויכוחים עם הילדה, יותר זמן מאשר שהיא תתלבש לבד!!

 

ללא ספק- לפעמים את חייבת לצאת לעבודה ואין זמן, זה בסדר, אך לפעמים (במיוחד בערב) יש אפשרות לתת יותר מקום לילד.

 

מקווה שהובנתי.

 

 

 

לא לגמרי הבנתי,אור היום

או לא לגמרי הובנתי- הבעיה היא לא שהילדה רוצה להתלבש לבד ואני רוצה בכוח להלביש אותה. להיפך- הבת שלי מעדיפה שאני אלביש אותה ואעשה עבורה, ואני מעדיפה שהיא תהיה יותר עצמאית.

הבן שלי כבר כמה ימים לא מרגיש טובאפרוח
עצוב לי.. הוא כזה בונבון. ופתאום הוא שקט כזה ולא מחייך אלי.
מה עושים עם ההקאות שלא נגמרות?
מסכן שלי..
מסכימה לגמריהודלולה

הכי קשה זה כשהילדים חולים.

לקחת אותו לרופא?

רק תדאגי שהוא לא יתייבש

בדרך לרופאאפרוח
אני נותנת לו לשתות עם מזרק. אחרת הוא מקיא
אויש באמת לא נעים.. הם כאלה מתוקים..~א.ל
הקאות שלא נגמרות? הוא נבדק אצל רופא?צוללת צהובה
מה שלומו?הודלולה
וואי, איזה כייף שאת מתעניינתאפרוח
הוא עדיין מסכן קטן..
מקוה שהלילה יעבור חלק. בלי להחליף מצעים ובגדים..
מאמינה שזה משתפר. בעז"ה
תודה
תתני לו מיץ ענבים (של קידוש) או מרק עוףמאמע צאדיקה

לפחות מה שהוא כן מכניס- שיהיה מזין 

רעיוןאפרוח
תודה
דווקא מיץ ענבים עלול לגרום לבחילות, מניסיון ומידעצוללת צהובה
התבלבלתי לגמרייאפרוח
אני ממליצה על מינרלי.אלזה
זה פשוט משקה קסם ושווה את הכסף. אצלנו הוכיח את עצמו תמיד באופן מיידי. בחורף שעבר כבר קיבלנו הפניה למיון בשביל הבן שלי. במקום ללכת לשם קנינו מינרלי והתחלנו להשקות אותו בזה. תוך שעתיים הוא פשוט חזר לעצמו.
מה את אומרת..אפרוח
ממש תודה. אנסה
יש גם אלקטרורייסהודלולהאחרונה

עכשיו נזכרתי בזה. זו אבקה ששמים אותה בתוך כוס עם מים וכל חצי שעה נותנים לו 2 מ"ל

אני גם נותת מיץ ענבים במצב כזהא.א
למה אפשר לצפות מילדה בת שנתיים וחצי?אור היום

(מי שמכירה אותי, נא לא לקרוא. תודה ).

 

 

 

 

הקטנה שלי בת שנתיים וחצי, כאמור, ואני מרגישה שיש חילוקי דעות ביני לבין בעלי לגבי מה שאפשר לצפות ממנה בגיל הזה.

אני מרגישה שמבחינת משמעת, ציות, הקשבה להוראות והפנמה- צריך להביא בחשבון שהיא לא מבינה יותר מדי. ברור שכשאני אומרת לה שמשהו אסור, היא מבינה את המילים. ובכל זאת, היא עשויה לנשוך עוד פעם את אחותה או לשפוך את המיץ שאמרנו לה לא לשפוך.

בעלי מצפה ממנה ליותר, ומגיב יותר בחומרה על "הפרות משמעת". לדוגמא, הוא אמר לה לא לשפוך (היא שפכה מיץ מהכוס), והיא עשתה את זה שוב, אז הוא לקח לה את הכוס ולא החזיר לה (היא בכתה בתגובה). עשינו קידוש בשבת בבוקר והיא לא הייתה בשקט, אז הוא השמיע קול כועס בצירוף הבעה כועסת, והיא התחילה לבכות.

הוא גם שואל אותה למה כשהיא עושה משהו שאסור לעשות.

 

אז- למה אפשר לצפות באמת מילדה בגילה? והאם יש ספר שבו מפורט למה אפשר לצפות מילד לפי גיל הילד?

 

תודה רבה!

האם מה שנאמר כאן,ד.

יכול בכלל להשפיע על החשיבה של בעלך בענין - או רק על שלך?..

 

[ואם יש לכם ההוצאה הישנה-ישנה של "שמירת שבת כהלכתה", אפשר לראות שם כמה דברים על "גילאים" לענין מצוות חינוך]

^^^ זו השאלה המרכזיתבהתהוות

 

אם הוא מעוניין לשמוע ולדון ולשקול (מעוניין מעצמו, לא רק מסכים) - יש באמת מקום לדון. אבל אם הוא מאמין בדרכו, אני חושבת שאל לך לחשוש, גם אם את מאמינה ופועלת אחרת. זה בסדר שהתגובות של כל אחד מכם כלפי הילדה יהיו שונות. היא תתעשר מהטוב שבו ומהטוב שבך. הקב"ה ידע מה הוא עושה כשקבע שיהיו בכל בית גם אבא וגם אמא...

 

 

מן הסתם,אור היום

כי אני יכולה לשתף אותו בדברים שקראתי וזה יכול לגרום לו לשנות את דעתו.

 

אני לא חושבת שיש לנו את ההוצאה הישנה-ישנה של שש"כ, אבל אבדוק בלי-נדר.

 

בהתהוות- אני לא חושבת שבעלי מעוניין מעצמו, אלא יותר מסכים. ובכל זאת, זה חשוב בעיניי כי הקטנה חווה אותו הרבה יותר בצד הקשוח והנוקשה, גם בדברים שאפשר להגיב עליהם יותר בעדינות.

שאלתי,ד.

כי אחרת מה הענין.. סתם לגרום לויכוח בין איש לאשתו?...

 

 

היא קטנה, היא מנסה. צריך להגיב רך ובנחת, גם על דברים שרוצים ללמד. מלבד זה, שאפילו "לאפרושי מאיסורא" ע"י ההורים זה בין שנתיים לשלש, כשילד מבין "לא". מבין "לא", זה לא רק את המילה, בפשטות.

 

לדעתי, אם היא שופכת שוב את המיץ, למשל, מסתבר שזה משהו בין שובבות לבין לנסות מה תאמרו, לבין שאכן לא קולטת מה רציתם. משחק בעיניה. אז אפשר סתם לחייך לעצמכם ולהתעלם - מה שבדרך כלל קורה כשיש כבר ילדים גדולים יותר; אפשר להגיד בנחת ונעים, זה בשביל לשתות, ולהרחיק בעדינות. תבכה? לשאול: רוצה לשתות, קחי. תשפוך שוב, להגיד, שופכים בכיור, בואי. להעמיד על יד הכיור ולתת לשפוך.

 

ילדה "לא בשקט" בקידוש, לא אומרים כלום. היא לא אמורה להיות בשקט בשלב זה. אפשר לנסות בחביבות: "שש... אבא עושה קידוש".. אבל אם ממשיכה, להתעלם - ולא להמשיך להעיר על זה כלל. לחכות לגיל מבוגר יותר.

 

לא לשאול "למה היא עשתה". לא שייך.

 

 

ככלל, זה גיל ממש רך. אפשר להרגיל לדברים מסויימים בהדרגה. 

 

גם מה שצריך לא לאפשר, למשל שתנשוך שוב את אחותה, אפשר לעמוד על זה בנינוחות. לא לגרום לה הרגשה של "כנגד". "זה כואב לה, את לא יכולה עכשיו להיות על ידה". להרחיק בעדינות. תרצה לנסות שוב, לעקוב מקרוב. תוך כמה פעמים, תלמד. 

 

זו דעתי.

 

יפה מאודכמו צמח בר
אין לי כרגע תשובה למה לצפות ממנה, רק לומר שאניצוללת צהובה

מסכימה עם בעלך מבחינה מעשית- ילד שאומרים לו לא לשפוך ושופך- לוקחים לו את הכוס, לאו דווקא בכעס אלא כדי שלא ישפוך שוב...

 

כרגע אנו מתמודדים עם בת 3 שמזכירה לי את התנהגות ביתך, אנו מפרשים זאת כרצון לצומי, ויש לה סיבות טובות לכך, יש מתחתיה תינוקת מהממת בת שנה ש"גונבת את ההצגה", ובאמת אנחנו צריכים להתחזק במתן תשומת הלב והבעת חום ואהבה לה, ואז היא פחות "מעצבנת" ועצבנית.

סיוג:ד.

כיוון שכבר כתבת.

 

אם לוקחים בחביבות ובחיוך, או לא - זה הבדל גדול.

 

מלבד זה, אפשר למשל לומר, בנחת, אם את שופכת - אז לא נשים שוב מיץ בכוס כעת.. 

 

 

מה שברור, שהכל צריך להיות בנחת לגמרי. והיא אכן קטנה.

 

 

 

לגבי הכוס-אור היום

לא פירטתי כדי לא להאריך יותר מדי, אבל מה שהיה הוא לא שהקטנה סתם שפכה מהכוס אל הרצפה; היא שפכה מכוס עם מכסה (עם חורים), לתוך קערת משחק, וממנה שתתה.

אני לא אוהבת שהיא עושה את זה כי לא פעם נשפך גם על הרצפה קצת, וגם אז אני צריכה לשטוף עוד כלי, אבל לא היה כאן איזה מעשה חמור.

נו..ד.

אני לא מבין.

 

הרי ברור שזה משחק שלה, כך היא לומדת את הענין. ממש חמוד.

 

מה איכפת לכם?..

 

הרי "נשפך קצת על הריצפה", או "צריכה לשטוף עוד כלי" - זה לא שייך כלל לכוונותיה.

 

הקלקול הוא, לדעתי, כשעושים מזה "עבירה", כי אז זה כבר הופך לקונפילקט בין מה שחשה שההורים רוצים למה שהיא.

 

אז חבל להביא לכך, וחבל להעיר. וכי כמה זמן את חושבת זה יימשך? אחרי שתמצה את הלימוד המענין הזה, היא תפסיק. הכי טוב לשמוח יחד איתה.

 

 

 

 

 

 

 

הי, מעניין, גם הבן שלי אוהב לעשות כך!!!מטרי
שאלה שמטרידה גם אותומתואמת

יש לי תאומים בגיל הזה, שנולדו פגים, ויש להם עדיין עיכוב בהתפתחות. אני כבר לא זוכרת איך זה בגיל הזה, ובאמת רוצה לדעת מה הנורמה של רמת ההבנה בגיל הזה, כדי לדעת אם בזה הם גם מעוכבים, או שלא.

אז אחכה לתשובות נוספות

ותודה!

מהניסיון שליגננת

חלק מהילדים שמגיעים לגן שלי, הם בתחילת השנה בני שנתיים ושמונה.

הילדים לומדים בגן במשך שנתיים.

בגן אנו רואים איך משמעת זה ענין התפתחותי שמגיע בהדרגה.

ככל שהילד צעיר יותר, כך הוא פחות בשל למשמעת ושליטה עצמית.

יש לזכור שהמרד של גיל שנתיים, לא חולף בפתאומיות, אלא בהדרגה.

המקרים שאת מתארת לגבי הילדה שלך, הם הכי נורמאלים לגילה.

אין צורך לכעוס עליה, ולא להתרגש ממעשי השובבות שלה.

מצד שני אסור לוותר לה.

יש לנהוג אתה בתקיפות ובעקביות, אך לעשות זאת בהרבה רוגע.

אם היא שופכת מים, היא מן הסתם כבר לא צמאה, ואפשר לקחת לה את הכוס.

יש לומר לה ברוגע: "את כבר לא צמאה. בכוס לא משחקים."

אצלי בגן בתחילת השנה, בכל פעם שאני עומדת לחלק כוסות מים אני מזכירה את כללי השימוש בכוס: מחזיקים ישר בשתי הידיים, לא שופכים, לא מכניסים את היד לכוס וכו'

כמובן שהזכרת הכללים לא נעשית כשיחת מוסר אל כחידון: נראה מי הילד שזוכר מה עושים עם הכוס?

בהצלחה!

חבל. כשמכניסים ידיים לכוס, שופכים וכו' זו הדרך שלהםאנונימי (2)

ללמוד דברים מאודחשובים על הדרך שהעולם פועל, על כבידה, על מרקמים שונים ועוד המון...

אחרי שנים הילדים האלה מגיעים לפיזיותרפיסטיות שנותנות להם לשחק בבוץ, כי מה שנחסך מהם בינקות גובה מחיר כבד בתחושתיות ובמיומנויות שונות... ובגיל מאוחר קשה יותרלהשלים.

אז בגן מילא, אני מבינה שקשה לאפשר, וממילא הגן בשבילי בגיל כזה הוא פתרון של אין ברירה לאימהות עובדות ולא יכול לספק תנאים אידיאליים להתפתחות של פעוטות, ולכן ב"ה שהוא רק כמה שעות ביום. בשאר היום, כשהתינוק בבית - חשוב לאפשר את זה! כשהוא ימצה את השלב ויפיק ממנו את כל התועלות שהיה צריך הוא מעצמו יניח לזה ויעבור לחקות את הדרך שהמבוגרים לידו שותים.

דעתי..

ילדים צריכים לשחק במים.גננת

ילדים צריכים לשחק במים. לכן יש בחצר הגן שולחן מים, ובבית יש אמבטיה.

ילדים צריכים גם ללמוד נימוסי שולחן.

זה לא בא מעצמו.

ילד שנכנס לגן בגיל 3 זה לא אותו ילד שיוצא בגיל 5.

בגן נעשית עבודה רבה.

בבתי ספר בהם יש הזנה, הארוחה ניתנת באין ברירה, והילדים מאוד מזלזלים באוכל.

למורים אין זמן להשקיע בכישורי חיים.

אבל בגנים שבהם פועל צהרון האכילה הנכונה היא חלק מתוכנית העבודה שלנו.

אם לא נלמד את הילד בגן לאכול בנימוס, מתי הוא ילמד?

מתי הוא ילמד? בגיל 10-11 ההורים ילמדו אותו.aima

למה לילד בן 3-7 צריך שיהיו נימוסי שולחן???

 

הוא ילמד בשלב שזה מתישב עם הגיון ולא רק עם כללים נוקשים.

יש עניין ההרגלים נכונים בגיל הצעירחלושי
אח"כ קשה יותר לשנות.
גם נימוסי שולחן צריך ללמוד.רבקה שיין

כשהילדה שלי למדה בגן תקשורת, כל סדר היום שלה נסוב סביב התנסויות של תחושה: וחוויה.משחקי ג'ימבורי, מסלולים מוטורים, משחקי מים, משחק בקערות של קטניות, מריחת קרמים ועיסויים,  כלכלת בית (כן! כל יום!), משחקי חול בחצר ושולחן חול בגן, פיסול בחומרים שונים, ציורים, הדבקות ושימוש במגוון עצום של חומרי יצירה בעלי מרקמים שונים.

אבל בזמן האוכל הילדים למדו איך לאכול בנימוס.

ראיתם פעם אדם מוגבל בשכלו שאוכל בצורה דוחה?

בגן הזה ילדים מוגבלים מקבלים עולם ומלואו, אבל לומדים איך להתנהג.

אין ספק שזה מפתח. אבל אפשר לעשות את זה במקלחת...פנסאי
לא צריך לנהוג "בתקיפות"..ד.

ובכוס מותר לשחק. ואם מפריע בגן שהיא שופכת כי זה על הרצפה, אפשר סתם לקחת בנחת כי "אני רואה שכבר גמרת לשתות".

 

להגיד לילדים בגיל כזה כ"כ הרבה "לא" - לדעתי זה לא..

 

ובכלל כדאי לזכור, שבית זה לא גן. חיים שם.

תודה רבה על התשובה.אור היום


בתור אמא ותיקה ומדריכת הוריםפלאפל

מילדה בת שנתיים וחצי (עם התפתחות שפתית ורגשית תקינה כמובן) אפשר בהחלט לצפות שתבין את הדרישות שתיארת כאן.

אבל לענ"ד השאלה היא לא מה אפשר לצפות או לא לצפות מילדה בגילה, אלא מהי הדרך החינוכית שלכם בבית.

אתם צריכים לגבש דרך חינוכית תואמת ביניכם לטובת הילדים שלכם.

אתם צריכים להחליט יחד מה מותר ומה אסור לילדים לעשות כדי שלא יהיה מצב שאבא אומר משהו ואמא אומרת משהו אחר.

אתם צריכים להחליט איך מגיבים כשהילד עובר על אחד הכללים בבית (עושים פרצוף כועס? מסבירים? גוערים בנחת? ) זו עבודה רבה וחשובה מאין כמוה.

יש בימינו הרבה קורסי הורות/ סדנאות הורים וספרי הדרכה הורית. למשל ספרי "לייף סנטר"- "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו" ועוד כמה ספרים (אני לא זוכרת כרגע את השמות של הספרים אבל יש להם בטח אתר) מעולים ומומלצים מאד.

ואני רק רוצה להזכיר משפט חכם בחינוך ילדים בגיל הרך ששמעתי מהרב יעקובסון בשם ר' ישראל סלנטר- "אמור מינימום שבמינימום 'לא' ועל כל 'לא' עמוד כסלע איתן" צריך להיות חכם ולהבליג על דברים שלא חייבים לאסור (כדי שגם אתם וגם הילדים תוכלו לעמוד בכל האיסורים) אבל אם משהו אסור- לא להישבר מהבכיות והנידנודים של הילדים.

בהצלחה!

הם מבינים בהחלט מה פירוש לא..~א.ל

וכן אפשר להדריך אותם למשמעת והבנה. זה אפילו חשוב

 

אבל- גם את ה"לא" צריך להגביל..

יש דברים שהם עושים כדי ללמוד את סביבתם

או כדי למשוך תשומת לב

וכו' וכו'

 

ואלו דברים שרק אתם בתור הורים מרגישים.

 

מחדדת-אור היום

ברור לי שהקטנה שלי מבינה מה זה לא, ומבינה את מה שאני אומרת לה.

 

השאלה-השאלות שלי הן:

1. האם בגיל 2.6 ילד זוכר את הדברים שאסרנו עליו? האם הוא זוכר רק חלק או הכל?

2. האם כשילד בן 2.6 עושה משהו שאסרנו עליו בעבר, הוא זוכר את העונש שקיבל בעבר (ו"מסתכן שנית"), או לא?

3. האם בגיל 2.6 אפשר לצפות מילד שיבוא להתלבש אחרי הפעם השניה שקוראים לו, או שזה טבעי שהוא "בורח" כל הזמן?

4. האם כשאוסרים משהו על ילד בן 2.6, צריך להסביר לו בצורה מפורטת מה אסור לעשות? האם צריך לומר לו מה יקרה אם יעשה את הדבר האסור?

ועוד על זו הדרך... לזה הייתה כוונתי. הרי אני לא מצפה מבת השנתיים וחצי שתתנהג כמו בת ה-4. רואים שיש הבדל מהותי בהתנהגות שלהן (לא רק מבחינת אופי). אז למה אפשר לצפות מילדה בת 2.6, ועל איזה דברים אפשר לומר שהיא קטנה מדי וצריכה יותר תיווך והכוונה, לדוגמא?

ילד כן זוכר את הדברים שאסורl666

בתנאי שזה לא הרבה מדי

נראה לי שעונש לא ממש מרתיע בגיל הזה

היא בורחת ולא מקשיבה כי היא רוצה צומי

זה טבעי שילד שקוע באמצע משחק לא יבוא להתלבש אבל לברוח זה בשביל צומי

להסביר בצורה מפורטת זה קצת קשה - זה אמור להיות משהו פשוט - כמו לא זורקים משחקים מחלון - משהו פשוט וקצר שאסור תמיד

הם תמיד ינסו למשוך את הגבולות~א.ל

וכאילו לא לזכור את מה שאסרנו עליהם, להתנסות שוב במשהו שהיה אסור, ולא להשמע להורים אחרי פעם אחת..

אבל הם בהחלט מבינים.

הסבר בצורה מפורטת- צריך לומר את הדברים בתימצות ובצורה ברורה. 

 

באופן כללי צריך לזכור שאף אחד מאתנו הוא לא "קוסם".. לאף אחד אין פתרונות קסם ותשובות חד משמעיות..

כולנו לומדים תוך כדי תנועה, וגם זה קשור לאופיו של הילד- שלגבי הנקודה הזו, רק ההורים יכולים להיטיב לדעת מה נכון ומה לא

אצלנו שמתי לב שהיה צריך לחזור על דברים כמה פעמיםאמאשוני
עבר עריכה על ידי אמאשוני בתאריך ח' בטבת תשע"ה 10:19

עד שהוא קלט. וגם כשהסברתי לו למה אסור הוא הפנים יותר.

למשל כזרק משחקים מהחלון ירדנו למטה והראיתי לו את השברים והוא היה עצוב מזה. ככה כמה פעמים.

כשרציתי להרגיל אותו לישון צהריים בחופש הבטחתי לו הפתעה אבל גם הגדרתי כללים ברורים והפכנו את זה למן שיר:

"מי שהולך לישון יפה יפה, ולא קם מהמי-טה!

ולא פותח את ה-תריס!

ולא מדליק את ה-אור!

ולא קורא לא-מא!

ולא קורא לא-בא! (לא משנה שהוא בכלל היה בעבודה).

ומתנהג יפה יפה,

כשנקום הוא יקבל- שלוק!"

(לא הכנסתי לו רעיונות לראש את הכל הוא ביצע קודם)

 

ההפתעה גרמה לו לרצות לישון יפה והשיר גרם לו להבין איך הולכים לישון יפה.

 

ועוד משהו שעכשיו נזכרתי: בכל כלל שאסור אני מנסה לחשוב איך כן מותר.

אסור לקפוץ לשלוליות עם נעליים- מותר עם מגפיים.

אסור לגעת בכלי זכוכית על השיש- מותר בכלי פלסטיק ובסכו"ם ובסכינים לא חדים (אנחנו שוטפים ביחד כלים)

אסור לזרוק חפצים קשים- מותר לזרוק כדורים וכריות.

תוך כדי שאני מלמדת אותו מה מותר אני מדרבנת אותו לפעול כך (הולכת לשחק איתו מלחמת כריות) ככה הוא מקבל תשומת לב חיובית, פורק את האנרגיה שרצה, ומפנים את הכלל.

 

הכל זה "החמרות" מידי. לא שייך לגיל.ד.

בוודאי לא "עונש"..

למה החמרות?~א.ל

ילד בגיל הזה לא מבין כשאומרים לו שאסור?

 

 

 

לאHakuna.Matata
הוא לומד את זה בגיל הזה
חולקת עליך~א.ל
נמקי בבקשהHakuna.Matata
השאלה אינה אם מבין "אסור"..ד.

[וגם ההבנה הזו, צריכה ביאור. הוא יכול לתפוס שההורים אינם מעוניינים, אבל לא ממש להפנים שזה "אסור". אלא להבין את ההתניה: עושה - אבא/אמא יגידו משהו. סוג של אילוף]

 

השאלה אם זה מה שצריך בשלב הזה של החיים.

 

ילד בן שנתיים וחצי, צריך קודם כל לחיות ולשמוח, ללמוד בערנות את העולם, לחוות יחס נעים ומעודד. חם ואוהב.

 

הוא לא בא להתלבש אחרי הפעם השניה שקוראים לו - נו... אז יש אפשרות לנסות בנועם, ולהגיד כל הכבוד כשמגיע, ולהרגיל בהדרגה. ויש אפשרות ל"סנקציה"; זה שייך?

 

לדבר איתו על "אסור" עם פירוט והסברת ה"עונש"?  לא שייך לדעתי כלל.  יש מקום, בהדרגה, על דברים מסויימים שרואים שמכאיבים לאח/ות הקטנה, שנעשים מתוך סתם "השתוללות" (לא כל דבר זה כך. הרבה זה דרך של למידה ושמת חיים), להסביר כמו שמדברים אל ילד קטן, שלא עושים את זה, זה כואב; זה לא יפה. ולומר ב"אילוץ", אז אי אפשר לעמוד על ידה, ולהרחיק קצת. וכד'. וכשרוצה שוב - לנסות שוב, וכו', עד שלומד. ולשבח כשזה "בסדר".

 

ובכלל, ה"ענישה". זה לא ה"ענין".

 

 

נכון~א.ל


טיפ לזירוז התלבשותשירה515

הילדים שלי יודעים ששווה להם להתלבש- בבוקר כדי לקבל אוכל צריך להתלבש, לנעול נעליים וליטול ידיים.

בערב מי שמתלבש ראשון בוחר סיפור, ואם כולם מוכנים מוקדם אפשר לבחור יותר סיפורים.

 

לא תמיד זה עובד על כולם, אבל באופן כללי זה יעיל מאוד.

 

 

בכלל- תחרותיות עוזרת מאוד במשימות כאלואלעדאחרונה
אפנה את שניכם לסרטון ביו טיובHakuna.Matata
חפשו נא "ניסוי פיאז'ה"
ותפיקו לקחים. יש שם כמה סרטונים שמראים על רמות התפתחות של ילדים בגילאים שונים.

תהנו..
הילד שלי בגיל הזה בדיוק.הקולה טובה

מה שמנחה אותנו-

קודם כל, אני מאד מאמינה ביחס של 1:5. 

על כל הערה שלילית- 5 הערות חיוביות.

זה נכון בזוגיות, וגם עם הילדים ובעיקר- עם עצמי. (ועם שאר העולם..)

 

זה בונה לילד הערכה עצמית, ביטחון עצמי והבנה שגם אם יש לו במה להשתפר- הוא טוב.

 

אנחנו מאד מאמינים בגבולות ברורים. ואני כן רואה שהילד מקבל אותם ומצליח רוב הזמן לעמוד בהם.

מה שכן- אני לא אוסרת שום דבר שאני לא מתכוונת לעמוד מאחוריו. לפני שאני אומרת את ה"לא" אני שואלת את עצמי- עד כמה אני מוכנה להתעקש על הלא הזה? ואם הוא יתחיל עכשיו לצעוק ולבכות ולהתעקש? עד כמה זה חשוב לי? ואם אני מחליטה שאני לא רוצה לפתוח פה מלחמת עולם- אני מרשה מההתחלה או לפחות נותנת לא מרוכך יותר "אני מעדיפה שלא תעשה את זה" או "אולי נעשה משהו אחר במקום" ואז אם הוא מקשיב- יופי. אם לא- אז לא נורא.

 

אם נניח אני אומרת לו "לא להרביץ" והוא שוב מרביץ- אז מיד יש תגובה. או שאני מחבקת אותו חזק, או שאני שמה בלול. 

אם אמרתי לו לא לשפוך (אני כן משתדלת לתת לו לשחק באוכל, אבל עד גבול מסויים.) והוא כן שפך- אני לוקחת אבל בנחת וברוגע. 

 

סה"כ זה גיל שכבר כן מבינים גבולות, וגם בודקים אותם. וחייבים לתת להם גבולות ברורים- כדי שהם ירגישו בטוחים. הם בודקים את הגבולות כי זה נותן להם ביטחון לדעת שיש גבול, והגבול הזה לא זז. 

כמובן שגבולות נורמאליים.

ומעבר לזה- המון המון המון אהבה והערכה.

אני כל הזמן אומרת לו- כמה הוא ילד טוב ומקסים ונהדר. ומעצימה כל פעם שהוא מתנהג יפה. 

נניח באוכל- אני מתמקדת כמעט אך ורק באיך שהוא אוכל יפה. ואם הוא לא אוכל יפה- אני משתדלת להתעלם (עד גבול מסויים..) 

ככ נכון! גם היחס של 1:5, גם גבולות ברוריםפנסאי
וגם לא להציב גבול שאין כוח לאכוף אותו...
לדעתי היא מבינה היטבשירה515

ויש הבדל בין ההבנה ליכולת לבצע. 

 

יש לי בת בגיל קרוב, ואני מצפה ממנה לדי הרבה...

 

בעניין של הפרות משמעת- אתם מחליטים מה הכללים ועל זה מתעקשים (בנחת אך באסרטיביות). אם יש משהו שהיא לא מסוגלת לעמוד בו, עדיף לא להציב את הגבול.

אני די מסכימה עם התגובה של בעלך, וזה לא משנה מה חומרת המעשה האובייקטיבית. (זה משנה רק לשיקולים שלכם - איפה להציב את הגבול.) 

בהצלחה!

 

לא כ״כ קשור לפה, אבל מקווה שתסלחו לי..מטרי
יש לגיסתי יומולדת 30, ואני מחפשת רעיונות למתנה.
אני רוצה לקנות משהו שווה, היא השקיעה בנו המון גם בלידה האחרונה וגם בכלל, היא אחת שמפרגנת...
תודה!!
רעיונותאני123
סט איפור שווה.
מכונת קפה.
מכונת גלידה.
בלנדר (להכנת שייקים וכו').
מחשב נייד.

טוב הכל תלוי בתקציב...

אפשר כד יפה לבית או קערת הגשה יפה.

תמונה גדולה בסגנון שהיא אוהבת.

או משהו אחר לגמרי, את יכולה לאסוף תמונות שלה ולעשות אלבום דיגיטלי באינטרנט ולהדפיס לה.

רעיונות טובים. תודה!מטריאחרונה
עבודה מהבית - איך מפרידים?אתי ב

איני יודעת אם פורום הורות הוא פורום מתאים, אך לא מצאתי פורום מתאים יותר.

אני עובדת באופן חלקי מן הבית (יש משרה חלקית גם מחוץ לבית, אך לא מספיק שעות). יש בעבודה זו יתרונות - בעיקר גמישות בשעות, שמאפשרת לי לפזר ילדים בצורה נינוחה, וגם להישאר עם ילד חולה בלי גערות מן הבוס.

 

אך לאחרונה התחלתי להרגיש יותר ויותר שאני מתקשה להפריד בין הבית לעבודה. הבית קטן, ואין אפשרות להקצות חדר עבודה ואפילו פינת עבודה. לכן אני עובדת מול המחשב הנייד בסלון. כשהבית מבולגן אחרי בוקר סוער, או סתם כי אתמול הרגשתי רע ולא סידרתי - אני מתחילה לסדר, ואז ההספקים בעבודה גרועים. אם אני מתעלמת מן הבלגן - אני מרגישה נורא. קשה לעבוד בתוך בלגן. (ויש גם בישולים וכביסות, ומפתה כל כך לעשות הכול כשהתינוק בפעוטון...).

לפעמים טלפון מצלצל, וחברה על הקו. לפעמים שכנה באה לפטפט (עכשיו פחות, התחלתי לשים גבולות). לפעמים יש עומס בעבודה, ומסיבות בריאות איני יכולה לעבוד בלילות, ואני מוצאת את עצמי מול מחשב כשהילדים חגים סביבי, ומרגישה נורא. איזו מן אימא אני?

 

אשמח לקבל טיפים מבעלי ניסיון - איך עובדים מהבית ונשארים שפויים. או אולי עדיף לא לעבוד בבית בכלל, וזהו? (אוכל לחפש משרה שכולה מחוץ לבית. רק שאיני יודעת מי יפזר את הילדים בבקרים, כי בעלי עובד משרה מלאה +, יוצא מוקדם וחוזר מאוחר).  

 

(ואם מישהו זיהה אותי, כי סיפרתי על עצמי יותר מדי - נא לעדכן באישי)

ככה:פאז
א. בחרי לעצמך פינה רגועה ושלווה שבה תשבי באופן קבוע ןהיא תהיה פינת העבודה שלך.
כזו שלא משקיפה אל הסלון או כל הסחה אחרת .
ב. את יכולה להחליטשבחצי שעההראשונה של היום את משקיעה בסדר. תתחילי ממה שהכי מפריע לך, וזה גם זמן מצויין להכניס מכונות.
ג. תגדירי לעצמך את שעות העבודה. אפילו 9-12 ובשאר את נחה או מסדרת.
אבל שיהיה זמן שתרגישי שהוא מספק בשביל העבודה
וגם בשביל לסדר ולהתאוורר ככל שאת יכולה להרשות לעצמך
ד. בשעות העבודה שהגדרת- טלפום מנותק, פלאפון מושתק, לא פותחיםלמי שדופק.
אפשר לעשות רבע שעה הפסקה באמצע לקפה ורענון.

בהצלחה.
לא כל אחת בנויה לעבוד מהבית אבל מי שמסוגלת זו ברכה גדולה.
תודה רבה! עצות מעולות! אשתדל ליישם בעז"האתי ב

רק בנוגע לפינה - קשה לדמיין שאמצא כזו... הדירה קטנה כל כך... עצוב

את כותבת שיש לך מחשב נייד, אז הפינה לא צריכהפנסאי
להיות גדולה מדי... זה יכול להיות גם בחדר השינה שלך על השידה אם היא פנויה...

או באיזור הכי מסודר בבית שתבחרי. ככה הבלגן לא יהיה לך כל הזמן מול העיניים
תודה!אתי באחרונה