אני אמא לילדים קטנים הייתי שמחה לשמוע רעיונות איך להתכונן ליום הכיפורים- אני באופן אישי, לא הילדים.. תודה רבה ושנה טובה
נושא רגיש...אנונימי (פותח)
שלום לכולם,
מעולם לא נכנסתי לפורום הזה קודם- עודני רווקה, שייכת יורת לפורום לנ"ו 
אני קצת נסערת, ואין לי כתובת אחרת לפנות אליה, לכן הגעתי הלום.
יש לי אחים מתבגרים (בנים) בגילאי 15 + . תמיד ידעתי שהם נכנסים לאתרים שלא אמורים להכנס אליהם, אבל העדפתי לא לחשוב על זה. מה כבראני יכולה לעשות? יש לנו אינטרנט רימון בבית, אבל הם יודעים את הסיסמא. רימון אמנם לא מספק פורנוגרפיה מובהקת, אך את יוטיוב למשל הוא כן מספק, ויוטיוב יכול לשמש גם כאתר פורנו לשעת הדחק, עם התכנים שיש שם...
ממש מקודם לקחתי את האייפון של אמא שלי ע"מ להתחבר לאינטרנט, וכשפתחתי את שאר החלונות שכבר היו פתוחים נחרדתי ממש, ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. היו פתוחים שם עוד 3 חלונות של אתרי פורנו. שלא נדע...
רעדתי ממש ולא ידעתי מה לעשות.
הלכתי לאבא שלי, כולי אדומה ואמרתי: "נכנסתי עכשיו לאינטרנט דרך הפל' של אמא, ו... עדיף שלא תראה מה היה שם..." אבל הוא לקח את הפל', הציץ ואז צעק: "מי שיחק בפל' של אמא?!". אחיי כמובן אמרו "לא אני" (לצערי- משקרים כאן בבית) אחי, שאני בוודאות יודעת שזה הוא- בדיוק החזיק אייפד ביד, אבא שלי אמר לו פשוט: "תביא לי את זה, עד שתלמד לאן לא נכנסים" וזהו.
כך לא מטפלים בבעיה!!!
יש כאן בעיה בבית, שלא מדברים על הדברים. לא מסבירים. מטטאים מתחת לשטיח וזהו.
וכאן אני שוטחת טענה שכבר הרבה זמן אני טוענת:
אני חושבת שכמו שכל אמא יושבת עם בתה בטרום-התבגרותה ומסבירה לה על התהליכים הפיזיים שעומדים להתרחש בגופה, אני גורסת שכך גם כל אבא צריך לשבת עם בנו ולהסביר לו את מה שעומד לקרות לו, הן מבחינת צרכים פיזיים והן מבחינת הנפשיים, ואיך מתמודדים ושולטים...
אני לא מצפה מכם לשלוף לי פתרונות קסם. אני לא מאמינה שבכוחי לעזור לאחיי ואני גם מעדיפה לא לדבר איתם על הדברים.
רק חיפשתי מקום לדבר על העניין שכ"כ מביך ומטריד אותי.
וגם- להסב את תשומת לב ההורים, במיוחד הגברים שבחבורה: דברו על זה. תמצאו פתרונות. בנים מתבגרים ג"כ צריכים הכוונה בתחום, ממש כמו שברור שעם הבנות מדברים!
את צודקת במאה אחוזאיזה טוב ה'!!!!
הבעיה היא שהרב הורים לא מודעים לצורך לדבר עם הבנים וגם אם מודעים לזה לא תמיד יודעים מה לומר.
אני מודה ומתוודה שגם אני לא בטוח שאדע לומר את הדברים הנכונים ואני מקווה ומתפלל לה' שעד שילדיי יגיעו לגיל אדע מה לומר.
צודקת-בטוב
לדעתי ההבדל הוא (ואני רואה את זה גם עם בעלי עם הבנים שלנו על אף שהם פיצקולים) שאצל בנים הכל אסור. כשאמא מדברת עם בת על מחזור היא עוזרת לה להתחבר לגוף וכ'. אצל בנים כל עוד הם לא נשואים לכאורה אסור להם לגלות את הגוף שלהם וזה מאד מרתיע את הורים שאין מה לספק במקום. ולדעתי זה גם מפגיש את ההורים עם ה"התנסויות" שלהם בתחום זה בעבר וזה לא נעים. יש חוברת שיצאה נראה לי של מכון פועה איך לדבר עם מתבגרים בנושאים הללו.
בכל מקרה- אל תחשבי שהאחים שלך הם כאלה נוראיים בעז"ה הם ימצאו דמות אחרת מדריך בישיבה או משהו אחר שיעזור להם לעלות על דרך המלך. זה ממש לא תפקידך. את יכולה להתפלל עליהם בעז"ה!
היא לא אמא ולא אבא שלהם!מוריה
ולא! היא לא צריכה לחנך אותם. גם אם זה מגיע למצב לא נעים שכזה.
אחים שלה צריכים אותה כאחות לא כדמות הורה.
אחים שלה צריכים אותה כאחות לא כדמות הורה.
דווקא לבנים כן מותר לגלות את הגוף שלהםzugorgil
רק שבשלב הראשון הם צריכים ללמוד לשלוט על היצר, להתגבר, להתחכם ולתעל את כוחות הגוף לגדילה פיזית (ספורט ועמל) ורוחנית
ויש הרבה מה לדבר על זה
צריך להסביר להם שכעת הם עסוקים בלהתאמן על כוחות האיפוק ,הגבורה והתעוזה .
העוצמה הפנימית שהם מתאמנים עליה בנערות תהיה להם לעזר בבוא היום ליצירת הקשר עם בת הזוג
לא דומה,ד.
בנים לבנות בענין הזה כלל וכלל.
אין כל קשר בין להסביר לבת על תופעות שעתידות לקרות, שסה"כ ניתן להסבירן בצורה חיובית ואופטימית לגמרי, אם רוצים, וניתן להסבירן גם "טכנית" אם רוצים -
לבין "הסבר" לבנים" על יצרים. מה גם שדברים משתנים מאדם לאדם; ולעיתים ה"הסברה" עצמה היא בבחינת "אל תעירו". אין להקיש מאלו לאלו. לפעמים הדרך הנכונה היא דווקא "דרך אגב", בהזדמנויות. והעיקר - ההסברה והאוירה המוסרית הכוללת, מעבר לתחום הספציפי, שנותנת מצע לקליטת דברים ספציפיים כשצריך.
כמה שאני זוכר, בנו של החפץ חיים מספר שכשהגיע לגיל זה לקח אותו אביו לשיחה קצרה והסביר לו את הזהירות הנדרשת בשמירת העיניים וכו', ואמר שהדיבור היתר בענין זה, בעצמו מזיק..
ואל תהיי בטוחה שמה שאביך עשה, "כך לא מטפלים".. (ובכלל - עם כל היופי והטהרה והבגרות והאחריות שבהודעתך - כך גם לא אומרים ביחס לאבא.. זו דעתך, לגיטימי, אבל פחות נחרצות. גם לו יש ניסיון חיים); לענ"ד - איך שהוא הגיב באותו רגע, זו בדיוק התגובה הנכונה. זה לא אומר שלא צריך אח"כ לשוחח עוד קצת - אבל כתגובת רגע על-המקום, זו תגובה ראויה ושקולה: מציבה גבול ברור, לא מכניסה את הילד לבושה טראומטית, ומראה יחס טבעי לענין.
נכון שצריך אח"כ להחליף עוד מילים בנושא, בזמן אחר.
מסכימה עם דן~א.ל
תודה, דברים נעימיםשירשור
אבל שאלה לי.
כתבת: "כמה שאני זוכר, בנו של החפץ חיים מספר שכשהגיע לגיל זה.."
מאימתי זה גיל זה?
גיל מצוות? גיל נעורים?
והאם זה שונה מבנים לבנות?
האם יש עניין להכחיש בתוקף או לדבר בבירור?
הנושא הזה סתום בעיני ואני עובדת עם מתבגרים וחשובה לי הכוונה.
תודה.
אני פותחת השרשור. לדן ושירשור-אנונימי (פותח)
דן,
אני לא מסכימה על הענין של "לא לעורר...". כל בן בריא בנפשו מגלה ענין, ולרוב יחפש וימצא. זה שלא תפתח איתו את הדברים לא יגרום לא להיות "רדום". ההפך, זה שתדבר איתו, יתן לו תחושה של הכרה בצרכים שלו, הבנה של מה שקורה לו ותחושת ביטחון שיש עם מי לדבר, כי הנה- הרב/המורה/החבר דן גם מבין אותי ויש עם מי לדבר!
אצלנו בבית (וברוב המקומות!) לא מדברים על זה בכלל. ולדעתי זו טעות.
אני יודעת שזה לא בסדר לחלוק על אבי, גם שלא בפניו... אבל נורא חורה לי צורת התנהלות הזאת. לדעתי זאת אחריות של האבא לעשות את זה, ואני רואה שלאחי נורא נורא קשה בתחום, והוא הולך ומדרדר לשאול תחתיות... ואבא שלי מודע למה שקורה והוא לא עושה עם זה כלום. אז- כך לא מטפלים.
הנושא נורא מעיק, וגם אח"כ לא נעים לחשוב על מה האחים שלי מסתכלים.
שירשור,
אין לי תשובות לשאלותייך, רק אומר שחלילה לך מלהכחיש בתוקף. ואני בכלל בעד פתיחות בענין- אך באופן מכובד וצנוע.
זכור לי היטב שיעור עוד מכיתה ח' (!) שהמורה דיברה בפתיחות מדהימה, והיה לי טוב עם זה.
אח"כ כשנזקקתי שנתיים אח"כ לעזרה, בדיוק בתחום עלי דיברתי (נו הנה, מסתבר שגם לבנות היום קשה בתחום!)- אליה פניתי. (דן, בדיוק על זה דיברתי, הרגשתי שיש עם מי לדבר, ויש לגיטימציה לתחושותיי, ותקווה- איך לטפל ולעזור)
בבקשה, שירשור ושאר המחנכים: אל תפחדו! דברו עם המתבגרים! אתם רואים באילו קשיים הם עומדים ואיזה התמודדויות מטורפות יש לם בתחום! דברו איתם, עזרו להם... זה כ"כ קשה, אז אל תעלימו עין כאילו הכל בסדר...
לדייק:ד.
לא אמרתי שתמיד לא צריך לדבר.
אמרתי שלעיתים ה"הסברה" (המובנית,מראש) היא בבחינת "אל תעירו" ושעדיף לפעמים בהזדמנויות "דרך אגב", ושהמצע העיקרי לכך הוא הוא האוירה הכוללת.
וצר לי -את פשוט לא מבינה את ההבדל בין בנים לבנות, ואין לי כל ענין "לפתח" את זה כאן (וגם הביטוי "כל בן בריא בנפשו מגלה ענין", אינו מדויק, ולפחות אינו מנוסח נכון); ולכן - עם נקודות האמת שיש בתוך דברייך - ההשוואה שלך בין "שאיתכן דיברו" לבין בנים אינה מדוייקת.
עם זה, בוודאי גם לדעתי, אם אבא רואה שבנו מתגלגל לדברים כאלה - הוא צריך לקחת איתו שיחה.
מה שדובר לגבי הערתך על אביך - היה על מה שהוא עשה "על המקום", שזה היה צעד נכון. כתבתי מפורש שאח"כ יש מקום למצוא הזדמנות לשוחח. אם כי אינני מכיר מה אצלכם - האם את יודעת כל מה שביניהם או לא.
וככלל, מחנך/הורה שבקשר קרוב עם תלמידו/בנו, וברוח טובה - הילד לא יפחד להתייעץ עימו גם בנושאים "רגישים", גם במקרה שלא עשה פעם "שיחה מובנית" בעניינים אלו. גם זה מניסיון.
ואגב - ואולי לא אגב - תמהני שלא הזכרת את אחד הדברים הכי חשובים: למה הילד נגיש לאייפוד?! תדעי שלזה אפשר לחנך מגיל צעיר, בבהירות גמורה, יותר מאשר למה שמסתבכים מזה אח"כ. גם זה מניסיון.
מדגישה משפט מדברי דן -מאמע צאדיקה
כאחות- אין לך לגמרי מוזג- איזה שיחות אבא שלך עושה עם אחים שלך- רחוק מהעיניים והאוזניים שלך
לדעתי הדבר הכי טוב לעשות הוא
לגשת לאבא שלך
לשאול אותו- נתקלתי בתופעה הזו במשפחה
ואני שואלת אותך אבא- איך הכי נכון לי כאחות להגיב ולעשות?
זה יתן לך הכוונה אמיתית- שמכירה את המציאות יותר טוב מכל המשיבים בפורום
ואגב תרוויחי שתדברי עם אבא שלך על הנושא...
אני פותחת השירשוראנונימי (פותח)
אין לי כוונה להתערב, אנשים. ממש ממש לא. מה גם שאחי תמיד מתעצבן עלי חזרה- כשאני מתעצבנת עליו על השטויות שהוא רואה במחשב. ואומר לי לא להתערב, ואז סתם מתפתח ריב...
מה שכן אני מחכה למצוא את הכוחות לבוא ולומר לאבא שלי דוגרי- תעשה איתו משהו!
ואני מתיימרת להכיר מעט את אבא שלי כדי לומר בפירוש שלדעתי הוא לא מדבר עם אחי כלום בנושא. ולהיות בטוחה בכך.
ודן, אני עדין חושבת ששיחה פתוחה ובריאה היא לא בגדר "לא תעירו" או התעסקות מיותרת. אני אומרת שאחי עמוק בזוהמה! מה להעיר כאן???
הרי אמרתי,ד.
שבמצב כזה אכן נראה שצריך למצוא זמן לדבר איתו אחרי ההערה המקומית שהיתה.
הנושא של "אל תעירו" שבשיחות מובנות ומפורטות מראש, לא היה ביחס לאחיך - אלא ביחס למה שכתבת כללית על צורך בדיבור עם בנים מראש כמו שהמורה שלכן דיברה איתכן. על כך אמרתי שצריך לראות לגופו של ענין, כי ההשוואה אינה מדוייקת, ולפעמים עדיף "בדרך אגב" וכד'. אבל עם אחיך - אם כי אינני מכיר אותו ואת פרטי הענין - אכן נראים הדברים שצריך לנקוט פעולה. לא יודע אם "לדבר", או קודם להזהיר ולקחת כל מכשיר שיכול לשמש לכך (כשהוא "בתוך" זה - לא בטוח כמה הוא בכלל "שומע" שמדברים איתו). שוב - לא מכיר ספציפית. לפעמים כשרואים שמישהו לא ישמע, יש שמעדיפים "לא לראות" מה קורה איתו ולחכות שיעבור את זה.
ואת אכן יכולה לדבר עם אביך ולשאול אותו, באמיתיות, אם הוא לא חושב שכדאי לעשות משהו בענין הזה. ובכיוון שצדיקה כתבה: לא "לחנך" אותו - שזה לא תפקידך - אלא לשאול אותו. אם לא על התערבות שלך, אז על "כללית", אם הוא לא חושב שכדאי. ואולי תשמעי גם נימוקים שלא חשבת עליהם. אינני מכיר אתכם.
הרבה פעמים זה חלונות קופציםמושיקו
אפילו באתרים רגילים כמו ווינט וכו'
הבעיה העיקרית שיש אינטרנט בבית..
כי לא העכבר גנב אלא החור גנב
תקשיבי לי:אנונימי (פותח)
אני מדבר מניסיון,,
לא נכון לומר שאין לך מה לעשות, שלך נותר רק להתפלל, מה פתאום?
ברוך ה' אצלך המצב טוב יותר מאשר במשפחות אחרות, את לפחות יכולת לגשת לאבא שלך ולומר מה שאמרת, יש משפחות שאחים או אחיות לא מעיזים\זות לומר כלום,
ההשפעה ההרסנית של מה שהם רואים שם היא להרבה יותר מאשר לאותו רגע ולרמה הרוחנית כיום, זה עלול להשפיע על חיי הנישואים שלהם בהמשך בצורה נוראה!
תהיי אמיצה, לכי לאבא שלך, דברי איתו, או דברי עם אמא שתדבר איתו, את יכולה להראות לו את התגובה שאני כותב עכשיו, (תבקשי מהמנהלים לערוך או למחוק את השאלה שלך)
אני ב"ה יצאתי מזה, חסמתי את האינטרנט שלי לגמרי מלבד כמה אתרים, (הסיסמה היא בת 25 ספרות והיא אצל חבר) ספרי לו שאת יודעת על עוד מקרים, ספרי לו על יוטיוב, תאמיני לי! ההשפעה נוראה! היא מנוונת... אין לך מושג... בקיצור מזעזע!
אבא שלך כשהיה מתבגר לא הכיר את הדברים האלה... את חייבת לדאוג להם, ואת יכולה לדאוג להם,
אל תתני לשרשור הזה להניח למצפון שלך!
תאמיני לי! זה פשוט הרס!
תעשי את מה שאני אומר לך ותדעי שעזרת להם עזרה עצומה!
אני מאחל לך שתתפסי אומץ, ובהצלחה 
פותחת השרשור: כל הכבוד לך ממש! ^אנונימי (פותח)
יש לי מושג וחצי על ההרס של המראות האלה. לצערי, כל מה ש"למדתי" בחיי- למדתי באופן כזה... אניי ודעת טוב מאוד איך זה מנוון את השכל ועוטף אותו בזוהמה.
אני אחשוב האם לפנות לאבא שלי. זה יהיה פדיחות אש. אני מקווה שהוא יפעל איכשהו. כי כמו שאני מכירה אותו הוא לא דיבר עם אחי מעולם. בטוחה.
אני אגיד לו שאני רואה את אחי צופה בסרטים ממש לא צנועים (הוא די שקוף- כל פעם שמישהו מתקרב למחשב- הוא עושה תנוע החדה ומכווץ את המסך. נו באמת...) ושהוא במצוקה.
אוף... ממש לא רציתי להיות אקטיבית ולעשות משהו, אבל אולי אין ברירה.
(כרגיל מישהו שלח אליי קישור)משה
בתקופת העשרה שלי, כשלרוב החבר'ה לא היה אינטרנט בבית, לא הייתה בעיה להשיג חומרים פורנוגרפים באמצעים שהיו אז. גם בהמשך האינטרנט שימש רק את "הפחדנים" מאחר והחומרים בספריות ה-DVD להשכרה היו (לטענת חבריי לכיתה אז) איכותיים יותר מבחינה טכנית.
לא חסרו לי הזדמנויות להיתקל בחומר פורנוגרפי (בהתאם לתקופה ולציוד שהיה נגיש - בעיקר בקלטות VHS שהוקרנו בחדר מסויים שידעתי פשוט לא להיכנס לשם), ובסופו של דבר אין באמת בחירה לא להיתקל בו, אלא רק מה לעשות ברגע שקולטים שזה מה שמוקרן בחדר (לצאת משם וללכת לעשות משהו אחר).
רימון הוא לא העניין, ובד"כ עצם קיומו גורר את מי שמחפש לשתי אפשרויות: עקיפת הסינון (רשת אלחוטית של שכנים למשל, או מודם סלולרי), או שימוש מזיק באתרים שכן פתוחים ברימון (Youtube למשל, ובמקרה הגרוע יותר להטריד בנות ב"כיפה" או בערוץ 7 - תופעה שכמעט מוגרה אבל מדי פעם חוזרת).
אם האחים שלך יחפשו את זה, הם ימצאו, וההורים והמלחמה שלהם לא תועיל לאף אחד. כשמחיר מכשיר סלולרי חכם ירד מתחת לאלף שקלים - זה כבר בהשג יד של מתבגר שעבד קצת בקיץ.
לא יודע אם הצעקה של אבא שלך הייתה במקום. סביר להניח שזה רק יעודד אותם להסתיר יותר טוב, או לדאוג לציוד שבו האחות החטטנית לא תציץ להם בהסטוריה של הפלאפון של אמא.
אין דרך בכפיה, או באלימות. אפשר רק לנסות לתפוס ולדבר. והאחות הגדולה והמעצבנת (לא אישי!) בוודאי לא הכתובת !
בהצלחה !
השאלה כמה מחפשים...אנונימי (פותח)
יש בני נוער שהם מסוג ה'פחדנים' שהזכרת.
יש כאלה שלא כל כך מכירים את כל האפשרויות. (אין להם חברים שצופים בדברים כאלה, או שלפחות הם רואים בזה דבר שמתביישים בו ולא מדברים עליו)
יש כאלה שבעצם לא רוצים, אבל כשזה יותר מדי קרוב וזמין הם נכשלים. (יש לי חבר שהתלונן על כך שיש בבית שלו אינטרנט שיש בו גישה לתכנים בעייתיים, ולא נראה לי שבגלל פרסומות וכדו' שקפצו נגד רצונו..)
אין דבר כזה "אין חברים שצופים בזה"משה
זה אולי נדמה לאלו שרחוקים מהעניין, להורים וכו' שהעניין מרוחק ולא קשור. הידע כיצד ניתן לאתר דברים כאלה נגיש לכל המעוניין.
(בהנחה ש"תכנים בלתי ראויים" זה ביטוי לא מוגדר עד הסוף, האם YNET זה בלתי ראוי? לענ"ד כן) אם אלו לא פרסומות שקפצו נגד רצונו, זה אומר שהייתה לו בחירה לחפש את החומר הזה והוא עשה את זה.
נראה לי שההבדל הוא כמו...אנונימי (פותח)
ההבדל בין לעשות דיאטה כשצלחת עוגות מונחת על השולחן, לבין לעשות דיאטה כשהעוגות נמצאות בחנות.
נכון, בשני המקרים יש בחירה, ואף על פי כן רבים יצליחו כשהעוגות בחנות, ולא כשהעוגות על השולחן.
לא כל מי שברגע של חולשה נכנס לאתר כזה, היה משקיע לצורך כך סכום כסף משמעותי עבורו, וקונה מכשיר סלולרי חכם מכסף שעמל עליו.
ונראה לי שחלק מבני הנוער, המושגים לגבי נגישות בתחום המחשבים שונים מאוד משלך. (נכון, ישנו גם חלק אחר)
כיוון אחרדרור אל
כל הכבוד לך על הדאגה לאחים שלך! אין כמוך!
במקרה (כמו רוב הבנים) אני מאוד מבין מה עובר על האח, וקשה לי להאמין שעם כל הכוונות הטובות שלך תצליחי להבין (זה כמו שאנחנו הבנים לעולם לא נבין את הקטע של העמידה מול הארון בגדים הגדוש וההכרזה "אין לי מה ללבוש"
).
יש לבנים דחף לא מוסבר כזה, לגרות את עצמם, לשחק עם זה, תאווה. זה לגמרי לא מוסבר. גם הבנים בעצמם, כשהם בתקופות טובות שלהם לא מבינים איך הם יכלו בכלל לחשוב ולפעול ככה. כי כשאין את התאווה אי אפשר להבין אותה. עכשיו, לבת - אני לא מאמין שיש סיכוי שהיא תצליח להבין את זה.
יש תופעה נפוצה בדורנו של התכרות לתאווה הזאת, וזה מגיע למצב שזה כבר עובר במידה מסויימת את סף הבחירה. לא יעזרו שיחות מוסר וכו'. זה כמו סם - חייבים את המנה הבאה (אפשר להתגבר תקופות קצרות, אבל להשתחרר כמעט בלתי אפשרי בלי להתחיל עבודה לפי הדרכה מקצועית). הבשורה היא שיש פתרון - קוראים לזה שיטת ה-12 צעדים. השיטה נפלאה, חוץ מזה שהיא מטפלת בהתמכרות היא מביאה חיים חדשים, חיים של קשר רצוף ומשמעותי לקב"ה, חיים של תפילה והודאה, חיים של קילוף הגאווה ומציאת המקום האמיתי בעולם.
יש אתר נפלא, בשם "שמור עיניך" - שיש שם חברה נפלאים שמתמודדים עם זה, באופן מקצועני, עם הסכמות מרבנים, והם היחידים שבאמת מצליחים.
אני אישית זכיתי בחיים מחודשים בזכות האתר הזה.
אם תצליחי לגרום להם להתעניין באתר - תצילי אותם. אני מצרף קישור:http://www.gye.org.il/
(GYE זה ראשי תיבות של "גארד יור אייז" - בעברית "שמור עיניך"
).
אבל - אל תעשי את זה ישיר. זה יגרום התנגדות. זה מאוד מבייש להכיר בחסרונות שלנו, שאנחנו מכורים, חסרי אונים. כשזה בא מאחות, שבאמת לא מבינה מה עובר - זה מעליב קצת ומרתיע.
אז לחפש שיטות חכמות. אולי אפשר לשים קישור במועדפים באינטרנט, או שתכנסי שם לפורום הסגור לנשים, אני מאמין שיש להם עצות (אין לי מושג, כי הפורומים שם בהפרדה מלאה, אבל אם הפורום הנשי טוב כמו זה של הגברים - אז ברור שהם יוכלו לעזור).
אני מעתיק מהאתר שם:
יש לנו פורום מיוחד לנשים – פורום סגור, שאינו נגיש לגברים ולמי שאינו רשום. נשים מוזמנות לשלוח אלינו מייל לכתובתhelp@gye.org.il לאחר שנרשמו, על מנת שנוכל לאפשר לכן גישה לפורום לאחר שתאושרו.
ממליצה בחום על הכיוון הזהאנונימי (פותח)אחרונה
חשוב לי לנצל את ההזדמנות שהנושא של ההתמכרות לתכנים פורנוגרפיים עלה, ולחזק את דברייך.
ואם זה לא יועיל דווקא במקרה הזה- אולי זה יפתח פה פתח למישהו אחר שנמצא בבעיה דומה (ולצערנו מדובר ברבים וטובים).
אני נשואה ב"ה באושר 4 שנים, ולאחרונה גילתי שבעלי נתון בבעיה חמורה. זה התחיל בל"תפוס" אותו גולש באתרים פורנוגרפיים, אך לאחר שיחה מעמיקה, ופתיחות גדולה מצד שנינו, הבנתי שמדובר בעניין הרבה יותר עמוק- בדבר שהתחיל בגיל 13, אך המשיך והדרדר, מבלי יכולת להפסיק במשך כל השנים.
אני חייבת לציין שבעלי אברך, ירא שמיים, עוסק בתורה, בעל ואבא אכפתי ועוזר, ועם כל זה- נפל (ב"ה בלשון עבר!!) בדברים כ"כ חמורים.
בזכות האתר שדרור אל הזכיר- "שמור עיניך", בעלי ואני נפתחנו לדרך חדשה, דרך של החלמה.
חשוב להבין שאצל רבים מאלו שחווים נפילות חוזרות במשך תקופה ארוכה- מדובר ממש במחלה! זו התמכרות לכל דבר, ופעמים רבות הנפילה לא ניתנת לשליטה. אולי זה נשמע שעם קצת יותר כוח רצון אנשים כאלו יכולים להתגבר, אך זה פשוט לא כך. ויעידו אלפי הפעמים בהם בעלי וחבריו חזרו בתשובה גמורה, וניסו את כל השיטות להפסיק- ללא הצלחה.
הפתרון היחיד כאמור הוא בשיטת 12 הצעדים, שב"ה עובדת על רבים, ואצלנו היא מחוללת פלאים, אך זה לא המקום להאריך בה.
מה אני מנסה להגיד? קודם כל- אני כותבת מתוך כאב גדול, אם יש פה מישהו שמתמודד עם הבעיה הזו לאורך זמן, שיבין שהוא לא לבד. זאת לא רק התמודדות שלו מול היצר הרע שלו. ייתכן שיש פה משהו הרבה יותר שורשי, ולא סתם הוא נכשל שוב ושוב. שיעשה טובה לעצמו ויפנה לאתר הנפלא הזה- "שמור עיניך". יש שם אנשים מקסימים שהצליחו לצאת מהעניין, ויכולים לחלוק עם הנסיון שלהם.
דבר נוסף- יש הרבה ילדים שרק בגלל ההחשפות והנגישות שיש היום לאינטרנט פרוץ (בכל המכשירים הניידים) נופלים ומגיעים לדברים הללו. יש אמנם כאלו שגם אם זה לא נגיש ימצאו תכנים לא ראויים, אך יש מספיק ילדים שלא היו נופלים אם לה היה להם מכשיר ביד. הורים- זו המלחמה של הדור שלנו!!!
באשר לאחות היקרה- קודם כל יישר כוח על הדאגה.
לעניות דעתי חשוב לדעת באיזה עמדה נפשית נמצאים האחים שלך ביחס לנפילות. האם לאחר מכן הם מבואסים, מתחרטים, שונאים את עצמם שהגיעו לזה, או שבנתיים הם בשלב של "להנות מהחיים"....
אם הם רוצים את זה ומחפשים את זה, ובנתיים עוד מרגישים בסדר עם עצמם- אני לא יודעת אם כ"כ יש לך מה לעשות, חוץ מלשוחח עם ההורים ולדאוג להצבת גדירות שיקשו עליהם להגיע לתכנים כאלו- להעלות את הרמה של הרימון, אי המצאות בבית של מכשירים עם אינטרנט פתוח (למרות ההקרבה מצד ההורים) וכו'.
אך שוב- העובדה שהאינטרנט לא נגיש, במקרים רבים מפחיתה את הנפילות, בעיקר בשלבים התחלתיים ומעידות קלות, אך מי שבאמת רוצה ומחפש, ובעיקר מי שכבר איבד שליטה על העניין- זה לא יעזור. מי שבאמת מחפש את זה יימצא את הדרכים להגיע אל התכנים האלו (ואני מדברת מתוך נסיון וכאב גדול).
אז אולי העניין הוא יותר להביא אותם אל התחושות הללו, אל הסלידה מהעניין הזה, אל הגועל והכאב שאחרי הנפילה, לדבר איתם על הנזקים הרוחניים והנפשיים שזה גורם. לעזור להם לרצות לפחות להפסיק עם זה.
מי יכול לעזור ולהוביל אותם לזה? אני לא יודעת...
מצד שני אם הם במצב רוחני ונפשי כזה שהם בעצמם מרגישים את הסלידה, ורק היצר הרע (או במקרים יותר מורכבים- ההתמכרות...) גורם להם ליפול שוב ושוב- אז הדרך כבר הרבה יותר ברורה. והפתרון שאני מכירה זה האתר הנפלא "שמור עיניך". האתר נותן פתרונות ועצות גם למקרים קלים וגם למקרים כבדים יותר. כמובן זה לא פתרונות קסם, אך יש עצות ויש מה לעשות.
תנסי להיכנס קודם כל את לאתר. יש שם אפשרות של "יודע על מישהו שזקוק לעזרה?" תנסי להיכנס שם. יש שם אפשרות שהאתר יישלח מייל אנונימי לאחים שלך. הם לא ידעו שאת אחראית לזה..
אני לא יודעת אם זה יתפוס אותם. צריך לחשוב על דרך שיתעניינו באתר הזה, כי הוא יכול ממש להציל אותם!!
יש שם אפשרות של מייל וטלפון למי שזקוק לעזרה- את יכולה בעצמך ליצור קשר ולשאול כיצד את יכולה לעזור לאחים שלך.
אני יודעת שאת בסה"כ אחות שלהם, לא עלייך מוטלת החובה לחנכם, אך אולי נקרתה בידיך ההזדמנות לעזור להם בצורה שרק את יכולה לעזור..
כמה שמטפלים בבעיה הזו יותר מוקדם- הנזקים פחות חמורים.
הלוואי שבעלי היה מגלה את ההחלמה שלו לפני כמה שנים... וב"ה שלא נגררנו ככה עוד כמה שנים...
כמובן שאני לא יודעת עד כמה עמוק בפנים האחים שלך נמצאים, אך בכל מקרה ואפילו הקל ביותר- חשוב לטפל!!
הרבה בהצלחה
אשמח לייעץ במידת הצורך.
לקראת החגים: הסקר הגדול, כמה אתם מוציאים בחודש?אני ירושלמית
כמה נפשות אתם בבית? גילאים?
מה הסדר היום שלכם? אוכלים ומבלים בבית תמיד, חלק בבית חלק בחוץ (בעבודה בלימודים) רק בחוץ, שבתות וחגים בבית/מתארחים.
כמה אתם מוציאים בחודש על מזון: אנא פרטו גם את הסכומים שאתם מוציאים על ירקות/פירות ובשר/דגים/עוף
כמה אתם מוציאים בחודש על חשמל וגז: קיץ/חורף
כמה אתם מוציאים על תקשורת: ניידים/נייחים/אינטרנט וכו'
כמה אתם מוציאים בחודש על חינוך: פרטו את גילאי הילדים ומוסדות הלימוד.
כמה אתם מוציאים בחודש על דיור: שכירות/משכנתא ארנונה, מיסי יישוב וכו'.
כמה אתם מוציאים בחודש על בריאות: ביטוחים משלימים/רופאים מקצועיים/טיפולים פארארפואיים/טיפולי שיניים/טיפולים משלימים וכו'.
כמה אתם מוציאים בחודש על תעבורה: נא לציין האם יש או אין רכב, אם יש רכב האם הוא בליסינג/השכרה או פרטי, ואז אנא חלקו את מחיר הרכישה לפי מס' השנים שהרכב יחזיק מעמד אצלכם בס"ד.. וכמובן דלק ביטוחים וכו'.
כמה אתם מוציאים בחודש על חוגים ובילויים לילדים ((ואם זה רלונטי אז גם חוגים ובילויים לכם):
כמה אתם מוציאים בשנה על ביגוד/הנעלה:
כמה אתם מוציאים בשנה על חופשות/חופשים:
ולסיכום, כמה כסף אתם משערים שתוציאו בחודש החגים יותר מאשר בחודש 'רגיל'?
תודה לכל העונים!!! זה מאד מעסיק אותי לאחרונה.
כמאמר הקלישאה, שנינו עובדים, ו'לא גומרים ת'חודש'... לא ברור למה...
וכמובן, זאת העת לענות באנונימי!אני ירושלמית
אחרי מחשבה, הבנתי שזה די פאדיחה, לפרסם ברשות הרבים את הוצאות כל משפחה ומשפחה.
אבל תענו באנונימי... בבקשה!
ואם יש לכם עוד שאלות להוסיף לסקר, אז תעלו אותן.
תודה!
גם באנונימי לא הייתי עונהאיזה טוב ה'!!!!
זה ארוך מידי 
להוצאות אין סוף, רק תירוציםאנונימי (פותח)
זה ממש לא משנה כמה אחרים מוציאים בחודש.
מה שמשנה זה שכל אחד יעשה את החשבונות לעצמו, הכנסות מול הוצאות ויחשוב איך הוא
מסדר את זה.
לפעמונים יש דפים חודשיים של חישוב כזה שאפשר לעקוב כל הזמן אבל צריך להיות עקביים ומסודרים.
למי שיש בעיה עמוקה יכול לפנות אליהם ונראה לי שהם ממש עוזרים למי שרוצה לעזור לעצמו.
בעקרון אני חושבת שהשיטה היא להשאיר כל חודש סכום כסף קטן בשביל תקופות כמו חגים, תחילת שנה בבי"ס וכדו'
וגם לחסוך כל חודש בשביל אירועים גדולים יותר.
בהצלחה
קישור לאתר פעמונים: http://www.paamonim.org/
ת'אמת בעלי מתעסקשלומית27
עם כל הצד הפיננסי של התא המשפחתי שלנו.. אני מעדיפה לטמון את הראש באדמה ולחכות לעידכון החודשי שלו..
אני רק יודעת שצריך לקצץ בדלק כי המחירים לא שפויים עכשיו..
כנ"למתעלה אליו
מבחינתי זה התפקיד שלו,כמובן שאנחנו משוחחים ומתיעצים אבל זה בטיפולו.
תלוי אם באמת צריכים את כל מה שמוציאים עליו כסף.
זה באמת נורא מה שקורה עם מחירי הדלקgal2095
ואני לא רואה שום אופציה לקצץ בדלק כי זאת הדרך היחידה שלי להגיע לעבודה שלי.. אני רק מקווה שיפסיקו להעלות את המחירים כל הזמן, כי זה באמת על הפנים. הדבר היחיד שמנחם אותי זה שיש לי הנחה של 21 אגורות לליטר דרך הכרטיס אשראי שלי במזרחי.
וואוו. אם מישהו יודע את כל זה - הוא בטוח לא במינוסבת נוגה
לא?
נראה לי שייך לענות רק אם נוהל רישום מסודר של כל כל כל הוצאה במהלך שנה ויותר.
אצלנו זה לא נוהל כך, והדברים גם לא מאד קבועים או ממוספרים
(מלבד העובדה שאין די כסף, שהיא די קבועה 
...),
למרות שאנחנו מאד מחושבים בהתנהלות - בזכות בעלי כמובן.
בחגים מוציאים כפול לפחותשחר245
על קניות מוציאים כפול כי תחשבי שבמקום ארבע שבתות בחודש יש שמונה שבתות. וגם כולם בבית בין לבין.
כדאי לעשות רשימה מסודרת של בשר עופות וכד' ולקנות הכל מראש במקום זול. ממילא המכולת בערב חג שיוצא ביום ראשון מלאה עד אפס מקום ושומר נפשו ירחק.
שנה טובה ובהצלחה
מקווה שאני עונה על הכלבאה לעזור
1. אבא אמא סביב ה 30 3 ילדים 5,3,1,
2. אמא והילדים אוכלים בבית ומבלים בבית אבא אוכל בעבודה ולא מבלה... שבתות 2 בבית ו 2 אצל ההורים.
3. פירות וירקות בחודש 150 ש"ח בשר אין- יקר מדי. עוף- 150 ש"ח בחודש דגים 40 ש"ח כי הילדים לא אוכלים דגים.
4. חשמל: חורף 300 קיץ 800 בחודשיים. גז קונים בלון שמספיק ל 5 חודשים ב 100 ש"ח
5. נייד יש רק אחד 100 ש"ח טלפון 100 ש"ח כולל תשתית אינטרנט. אינטרנט 25 ש"ח.
6.חינוך: 85 ש"ח לא כולל מתנת סיום ותשלום של 700 ש"ח בערך לשנה. 65 ש"ח לא כולל תשלום מתנה ו 800 ש"ח שנתי. הקטנה עם אמא במשפחתון.
7. משכנתה 3500 ארנונה 470 בערך מיסי יישוב 500.
8. 150 מכבי.
9. רכב- כ 900 ש"ח ביטוח 4000 שנתי. רכבת 800 ש"ח
10. כרגע אין חוגים כשהיה זה עלה 100 ש"ח
11. קשה לענות על זה. בעיקר מקבלים מהאחים והגיסות וההורים עוזרים קצת בחגים. לי ולבעלי בערך 1-2 בגדים בשנה.
12. חופשה אחת בקיץ= טיול אוהלים שעולה הכל כ 300 ש"ח כולל דלק ואוכל ופעילויות.
13. לאוכל בערך 150 ש"ח יותר על בגדים זה יוצא250-300 לכולם.
מקווה שעזרתי . אנחנו מרוויחים ממוצע לא הרבה מדי ולא קצת מדי.
וואי אילו שאלות חשובות והקטע המפחיד הוא- קינמון -
שאין לי מושג!
נראה לי שאני צריכה לשבת עם בעלי על זה. אולי בגלל זה אנחנו לא יודעים למה אנחנו נשארים בלי כסף בסוף החודש וגם לא מבינים איך הכל נעלם
אותי מפחיד1289
שאני כן יודעת את התשובות! כל אגורה נרשמת ביומן ההוצאות. אני מפחדת שאני חולת שליטה...
אני אענה בכללי..הקולה טובה
אנחנו עובדים מאד מחושב.
יש לנו קובץ אקסל שקיבלנו מחברים, ואנחנו מאד עובדים לפיו.
שומרים ב12 לשוניות לפי חודשים, וכותבים כל חודש כמה נכנס, כמה יוצא ועל מה..
אנחנו גם עשינו שינויים לפי דברים שאנחנו צריכים.
גיליתי הרבה דברים- כמו לדוג', רשמתי בשורה נפרדת את כל הדברים הקטנים שאני קונה מדי פעם, בין אם אוכל (פיצה, קפה וכו') מחוץ לבית או סתם פיצ'יפקס, כמה שקלים פה ושם- וגיליתי שזה יכול להגיע למאות שקלים בחודש במצטבר..
אנחנו גם קובעים סכום שנורמאלי להוציא בחודש לכל קטגוריה- ומשחקים עם זה, בחודשים שקטגוריה מסויימת מעבר לסכום, אנחנו מצטמצמים בקטגוריה אחרת או בחודש הבא כך שדואגים כל הזמן לשמור על המאזן.
כל הזמן עם יד על הדופק.
(זוג + פיצי, 1 עובדת 1 סטודנט ומצליחים גם לחסוך ב"ה)
וואי, הקולה! ה'רגת אותי! איזו טבלה!!אני ירושלמיתאחרונה
תודה שהעלית!
ממש בזמן! חודש ב"ה, עמוס הוצאות, נתחיל להשתמש בה. וה' יעזור להכניס שפע במעשה ידינו!
יש לי שאלה מציקה אבל בבקשה על תתנפלו עלי כאילואנונימי (פותח)
אני אישה אכזרית וכו' בסך הכל אני מאוד אוהבת את ילדי ומשתדלת לחבקם ולנשקם כל הזמן !
אז כך ביתי בת השלוש וחצי וילדי בן בשנתיים לפעמים עושים דברים שאלף פעמים אמרתי להם אסור וזה מסוכן וכו' ואני באיזה שהוא מצב פשוט מתחילה להתפוצץ עליהם ומתחילה להרביץ להם - סטירה אחת או שתיים וזה מעיק עלי הם בסך הכל קטנים וחמודים אשר מוציאים ממני את שלותי ואני הרבה צועקת עליהם.
איך ובאמת איך אני יכולה לשפר את המצב שהילדים יקשיבו לי ולא אהיה האמא הרעה עליהם?
עצות יתקבלו בברכה ותודה לכם מראש !
אמא טובה שרוצה להתמודד בלי צעקות ובלי יד על ההדק מיד!
סבלנות בלי סוף.ד.
לדבר בנחת, להסביר, לשבח כשהתנהגו בכיוון שאמרת.
להרגיע את עצמך מבפנים. לדעת שזה סביר לגמרי שילדים בגיל הזה יעשו דברים שאמרת להם אלף פעמים.. זה אפילו מראה משהו טוב - שלא השלטת עליהם "טרור" מוגזם".
תדעי שהם ממש קטנים. עוד כמה שנים - עם ילדים קטנים בעז"ה, את לכל היותר תחייכי מזה...
את לא אשה אכזרית, ואין מה להתנפל עלייך, וזה בצדק מעיק עלייך.. את פשוט צריכה לדעת מה לצפות מהם. ומוטב גם להשתדל לספק להם תעסוקה מתאימה, משחקים וכד', זה משאיר פחות זמן לשטויות...
מתוקה..גידול ילדים זה לא קלארלט
אבל אל תכי אותם. אחר כך המצפון מציק לעד..
קחי נערה שתצא איתם לשעה שעתיים ותני לעצמך מנוחה.. ותרי לעצמך בתחומים אחרים כמו סידור הבית וכד' כדי שתהיה לך יותר סבלנות ואכן- זו עבודה קשה. עבודת המידות. אבל הסיפוק עצום.
כדאי להנות מהתקופה הזו. כשהם גדולים- יותר מאתגר..
נסי לקרוא את הספרבת 30
"איך לדבר כך שילדים יקשיבו ואיך להקשיב כך שילדים ידברו".
אפשר לקנות אותו בכל חנות ספרים.
לי אישית הוא עזר בהרבה נקודות, נתן כלים להתמודדות עם מצבים של חוסר סבלנות וכד'.
ממליצה מאוד.
וחוץ מזה? תפילות, תפילות..
קחי 2 נשימות עמוקותטינקרבל78
והרגעי! אין מה לצעוק ולהתעצבן, זה לא בריא לא לך ובטח שלא להם.
תדברי באסרטיביות ותאמרי דברים פעם אחת - בלי לצעוק משום מצעקות לא משיגים שום דבר.
והכי חשוב - לא להרים יד!
לכי לסדנת הורים של שפרtx,rxukyi
זו השקעה לחיים.
וצריך לזכור שהילדים שלנו יודעים שאנחנו אוהבים אותם, ולכן גם אם יוצא שלא מרצון רע צעקנו וכו'- לא לבוסס בייסורי מצפון אלא לקום ולהמשיך. לא לפחד כל הזמן על "הטראומות" שישארו להם, לא לחיות רק במחשבות הרעות על כמה שאני לא בסדר אלא להתחזק בהבנה שה' נתן לי את הילדים האלה, וזה אומר שאני האמא הכי טובה שיכולה להיות להם, כמו שאני. האמונה הזו נותנת לי הרבה כוח לעשות ולהתאמץ בהורות שלי- ומצד שני גם נותן שלווה ומרגיע- שלמרות שאני רחוקה מאוד מלהיות מלאך- יש מישהו, הכי חשוב בעולם- שחושב שאני האמא הכי טובה בשבילם. איזה כיף!!!
מציעה לך מאודשירי ש
להתייעץ עם מנחה בגישת שפר באיזור מגורייך. גישה ששינתה אצלי את כל החיים בבית, את ההתמודדות עם הילדים.
אני ממש מזמינה אותך להיכנס לאתר "מרכז שפר" ולקרוא איך אנשים עשו שינוי משמעותי בחייהם.
ממש בהצלחה.
איזה קטע ששתינו כתבנו אותו דבר...tx,rxukyi
הורות וגידול ילדיםאנונימי (פותח)
אמא יקרה עצם העובדה שהעלית את הבעיה האישית והפרטית שלך מעידה עלייך ועל כוונותייך הטובות ונתחיל מזה שאכזרית את לא!!!! אין נוסחאות פלא , תחבולות מהירות או קיצורי דרך,
אך בידייך יש את הבחירה שתהפוך את המשימת ההורות הקשה והמתסכלת שלך-למשימה מתגמלת ומספקת.
כעס הינה תגובה נורמלית אך היא צריכה להיות תחת שליטה ומתועלת למקום הנכון
הבנת שלבי ההתפתחות של הילד יכולה לסייע לך כהורה להעריך אחרת את ההתרחשות המרגיזה ולהסתכל מנקודת המבט של הילד לפני שאת נכנסת " לאטרף" בצעקות ובהכאת הילד.
חוסך שבטו שונא בנו...לא זאת הייתה הכוונה...ואם בכל זאת צריך לתת מכה קטנה..אז רק בישבן ובשום פנים ואופן לא בפנים, מעבר להשפלה מחקרים הוכיחו פגיעה ואפילו גמגום אצל ילדים.
ולגבי האלף פעם אמרתי לא, אסור וכ"ו....פה נעוצה הבעיה ..
כשאת צועקת ילדייך שומעים אותך...כשאת מדברת הם גם מבינים אותך ( דבריי חכמים בנחת נשמעים...)
כשתרגיעי את הטמפרמנט שלך..ותבררי עמוק בפנים עם עצמך מדוע בעצם את מתנהגת ומגיבה כמו שאת מגיבה.
הכותבת שזאת אני..אמא לשני בנים בוגרים אשר גדלה את ילדיה בכוחות עצמה ועל בשרי למדתי לא מעט על גידול ילדים..ואני בהחלט יכולה להבין אותך אך באותה נשימה להגיד לך זאת לא הדרך..תעשי שינוי אחרת מנת חלקך יהיה סבל ויסורים והכאה עצמית על העוול...
היום שילדיי בוגרים ( בכורי כבר חייל ) אני בהחלט את השינוי עשיתי לפני שנים רבות, אני גאה בעצמי ויכולת להתגבר על הכעס שהיה פעם מנת חלקי...
אמא יקרה חיזקי ואמצי ושהק"ב ינחה את דרכך עם הרצון הגדול שלך לשינוי.
אבל מה עושים בתכל'ס כדי למנוע את הכעס/צעקות/מכות?yifat_s
אז מה בכל זאת עושים עם כל הכעס שמתחולל בתוכנו?!!!אנונימי (פותח)
קודם כל יש את הרצון לשפר וזה הצעד הראשון וההכרחי לשינוי וכמובן יש דרכים רבות להתחיל את התהליך.....
א. לשתף ולבקש את עזרת ותמיכת הבעל.
ב. אפשר ללכת לשיחות עם פסיכולוגית ( זאת לא בושה ..!!)
ג. בנוסף הייתי ממליצה על קריאת ספרים וכל חומר הקשור בנושא הורות .
ד.לפנות זמן ומקום לעצמך ולזוגיות ולהשתחרר מהלחץ.
צריך לקחת בחשבון שאין קיצורי דרך..ואת התוצאות והשינוי רואים כשייש התמדה ולא נשברים, וגם אם חלילה וחס נשברים קצת בדרך..לא להתיאש להתרומם ולהמשיך..להבין שאת בדרך הנכונה...
לאימא הטובה cookie
את באמת אימא טובה, כי אכפת ואת לא מסתפקת בטענה שככה זה, או מגיע להם כי הם מעצבנים אותי וכו', זה ממ ש נפלא! נכון, זה לא משנה את המציאות שיש עדיין כעס ורגשות שליליים אבל זאת אחלה התחלה!! וכל הכבוד שלך שהיית אמיצה ופתחת את הנושא הזה פה, כי את ממש לא היחידה שמתמודדת עם זה!!!
לעניות דעתי, דבר ראשון כדי לך קצת לקרוא על הגיליים הספציפיים של הילדים שלך, כי גיל שנתיים ואח"כ גיל שלוש זה ה-תקופה המרדנית של הילדים וגם הכי מעצבנת (ב"ה היא מלווה בכל מיני פנינים שהם אומרים מידי פעם..) את כנראה אישה ממש גדולה וחזקה אם יש לך התמודדות של שני הגיליים האלו ביחד... אני פשוט מאמינה שכשתדעי ותביני באיזה שלב הילדים שלך נמצאים יהיה לך יותר קל לצפות התנהגויות שלהם, להגיב להם אחרת ואפילו למנוע אותם מבעוד מועד... אני חושבת שזה יוריד מהתסכול שלך המון...
דבר שני- תדאגי שיהיה לך משהו ביום שמרגיע אותך ונותןלך אנרגיות, למשל: הליכה עם חברה, פרק של סדרה אהובה, קפה עם עוגיה מפנקת.. משהו שנותן אתנחתא ביום ומשחרר את העצבים או מנגד דווקא משהו שאת יכולה לצפות לו בסוף היום אחרי שהילדים ישנים וככה לשמור על קור רוח- מה שמתאים לך! (אני ממליצה על שניהם 
)
אולי כדאי גם לעשות חושבים עם הבעל, לראות אולי יש איזו תכנית פעולנ שאתם יכולים לגבש ביחד (טבלאות, צ'ופרים- יש ספר שקוראים לו "דובי לא לא" מאד מתאים לגיל הזה!!)
שיהיה בהצלחה! ותודיעי לנו מה עוזר ומה לא, שנוכל גם ללמוד...
הנחית הוריםאיזה יום שמח
יש המון מנחים מעולים, שווה כמה שיחות וזה משנה את הבית
בהצלחה!!
ממליצה גם על הספרים של הרב יעקובסוןראו כי טוב
"אל תחטאו בילד"
2 כרכים.
אני מזדהה עם הקושי.
וככל שהם גדלים הקושי גדל, ברוך ה'.
וכמו שאנו נותנות הזדמנויות אינסוף לילדים להתחיל מחדש ולבקש סליחה,
גם לעצמנו כדאי שניתן את ההזדמנות להתחיל מחדש,
ולשכוח שאתמול/הבוקר/לפני רגע טעינו בחינוך ילדינו.
רוב נחת ובריאות.
איך זה שאנשים שונים מגיבים באותו מקרה בצורה שונה?אדם נוף מורשתו
בדרך כלל זה לא מגיע "יש מאין".
דבר ראשון - כולנו בני אדם. כולנו אוהבים את ילדינו ורוצים לתת להם הכל ולעשות להם רק טוב, וכולנו לפעמים מסוגלים לצאת מדעתנו בזכות המלאכים הקטנים...
כל אחד מאיתנו מגיע להורות שלו עם מטענים, מהעבר ומההווה.
לדוגמה:
אם חונכנו בדרך מסויימת, רוב הסיכויים שנמשיך לחנך בדרך הזו, כי זה מה שאנחנו רגילים.
אם לחוץ לנו באותו רגע, נגיב בצורה אחרת מאשר אם אנחנו רגועים.
אם טוב לנו בחיים (עם הבעל, בעבודה, עם חברות וכו'..) נגיב אחרת מאשר אם לא טוב לנו בתחום מסויים.
וכו'...
ההצעה שלי היא שתשבי עם עצמך ותחשבי מדוע זה מגיע, מה ה"מטען" שאיתו את מגיעה.
ואחר כך תראי איך לטפל בזה. אני אישית מאד ממליצה על טיפולי "מח אחד", הם מאד מאזנים ומרגיעים.
והכי חשוב, תדעי לך שאת לא לבד בסירה, כולנו, כל האמהות, גם השלוות ביותר, איתך. לכולנו ישנם רגעי משבר, ולכולנו יש נקיפות מצפון...
העיקר שזה חשוב לך ושאת מנסה לשנו, זו כבר חצי עבודה!
בהצלחה רבה,
בהזדהות עמוקה, אדם נוף מורשתו.
אמא יקרה! רק לא סתירות על הלחי זה הדבר הכי מעליב!אנונימי (פותח)
אמא יקרה,
לא רציתי להוכיח ואף אני מצטרפת ממש לקודמי על כל העיצות המקסימות, שלא יהיו לך יסורי מצפון. את אמא טובה!
אכן זה קשה גידול ילדים אך תמיד אנחנו צריכים לעצור שניה להתגבר על הכל, לנשום עמוק וחלילה לא להרים יד- ניתן לתת לצורך חינוך אם ילד עובר את הגבולות וממש ממש קשה להתגבר מקסימום!! מכה על היד/פאצ' על הישבן. אבל תדעי שמה שתיארת זה באמת באמת מעליב שסותרים בפנים לעולם לעולם לא!!! (גם אם את יוצאת מגידרך)...
כך אני זוכרת מהחינוך שלנו בבית- אמי תמיד אמרה שסתירה זה עלבון עצום- והורי המקסימים חינכו אותנו להפליא ב"ה וכמובן לכל אחד רגעי משבר אבל שוב אף פעם לא סתירה בפנים!
תזכרי מותק מה שאני אומרת לך!
בהצלחה רבה רבה בגידול הילדים,
מעריכה,
אמא אחרת.
אחרי כל הקורסים....ביליו
בואו נודה על האמת, גם אם נלמד את כל הקורסים וכל חוגי ההורים ונקרא את כל הספרים ונבין את כל התהליכים בשכל... עדיין בשטח, בפועל, בסוף "החתול במגפיים" שלנו יתפרץ ויצא לצערינו בכעס/צעקה ואלימות לסוגיה...
זה בִּילד-אִין בתוכינו (הכעס/הלחץ/המתח..) וכמה ש"נעבוד" על הטבעים והמידות בסוף תמיד יגיע ניסיון שגדול עלינו (כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו).
אז מה נעשה??
א. להכיר בפגם שלי ולהודות על האמת (שלב ראשון להודות=להתוודות, שלב שני גם נגיד לו תודה כי הוא הגשר שלנו להגיע באמת להשם ית'). להכיר בטבעים שנמצאים בנו עמוק, לראות כמה אני חסר ומלא ב"ג'יפה" אם אני כנה אם עצמי אני מגלה אינטרסנטיות/גאווה/שליטה/כוחנות הרבה הרבה.... ובעיקר שכחת א-לוקים..(מקור הפגמים...))
ב. שלב שני- לא להישבר מכך. השם ברא אותי ככה עם הרע בתוכי, אין מה להצטער העצבות מהכרת מצבי הפגום נובעת מגאווה אחרי הכל,
השלמה עם הפגם.
ג. צעקה להשם= אם אני כזה חלש/קטן/פגם/אפסי אתה חייב להיכנס פה ולפעול ישועות כי אני לא יכול. ואיפה שאני לא- אתה כן!
(לכן הגיע המכונה 'רע' הזה כדי שנהיה מוכרחים את גילוי השם...)
בקיצור-
מגיע מצב מצוקה (מכל סוג שהוא, החל מהקטן ביותר) הילדים מחרפנים או כל צרה שהיא חלילה-
לזהות בתוכי את הכעס/לחץ/פחד/מתח לראות את החולשה שלי (וכשכועס על מישהו ישר לחשוב "אני יותר גרוע, עובדה: תיראו אותי ברגע זה, אני יכול גם להרוג מישהו שמתנגד לי... אני לא יותר טוב.)
ומיד להעביר אליו (לאבא), שמע זה גדול עלי, מצטער, כנס פה אתה אני לא עומד בכך.
אני מרים ידיים מראש. (מהניסיון שלי כל מציאת פיתרון רק תגדיל את האש והסערה אצל הזולת וחוזר חלילה טובעים עמוק יותר בבוץ כשמנסים לפעול לבד.)
ישר לצעוק שלא עומדים בניסיון "בו תיכנס!".
ופשוט רואים בכך ישועה, כשמפקירים את כל הכוחנות שלי להשם ומודים על האמת על החיסרון שלנו (על הרצון לשליטה וכו)
יכול להיות שהשם יביא לי מחשבה שתוביל לפתרון והרגעת המצב, יכול להיות שהשם ירגיע את הילד, אצל השם הכל אפשרי וגם לא מעניין אותי איך אבל זה בטוח יפתר ואני אחוש בחוש שזה ממנו.
אחרי הכל (ותאמרו לו כך- העולם הזה שלו, יש פה מצב של שכינה בגלות ועכשיו הגיע העת ש'תקום ותגאל את עצמך' אנו לא יכולים.) העולם הזה שלך, מה אתה מעדיף פה חורבנות? אין בעיה, אבל אתה כזה אדיר ויכול-הכל קדימה קום והתגלה.
ממליצה בחום. דרך האמת של "מבשרי אחזה אלוק" כל אחד יגאל את עצמו גאולה פרטית. רק הכרה בפגם ודבקות בו ית' לתת לו למלוך, לרדת מהכיסא וכל ההתרחבויות בהם התגדלנו.........
עודביליו
הרבה בטח יתנפלו עלי אבל חייבת להמשיך......
"ומודה ועוזב ירוחם" זה כל הסוד.
בכך מתקנים את חטא האדם הראשון שלא ידע להודות על האמת ולומר 'חטאתי' אלא השליך את האחריות על האישה ולא הודה שלא עמד בניסיון.
דוד המלך הבין זאת וניסיון חייו לימד אותו שאפילו כאשר חשב ש'זהו, אני כבר מלא יראת השם "וליבי חלל בקירבי" אני כבר תיקנתי את כל מידותי', אז הגיע לו ניסיון בת-שבע וכש'נפל' בו הוא ישר הודה על האמת ואמר לנתן הנביא חטאתי לה'. ומאז הכיר במציאותו-מציאותינו "חטאתי לנגדי תמיד" אני מציאות חסרה וחייב אותך ה' שאתה תחזיק/תציל אותי מלחטוא "שיויתי ה' לנגדי תמיד" ו"אשרי אדם מפחד תמיד" (שמא ישכח את ה' ויפול בחטאיו...
כי לבד אני לא יכול לעמוד בניסיונות. ואם הצלחתי/ עשיתי מצוה זה אתה זיכית לי.
(מי שהדרך הזו של ה'אמונה מהבשר' מההתנסויות היומיומיות בכנות מול האמת הכואבת- מי שמעניין אותה מוזמנת לשמוע את שיעורי הרבנית שולמית פישר שתחי' שמדברת את הדברים הללו. אויר לנשימה.)
חינוך כאן ועכשיואנונימי (פותח)
קראתי את כל השרשור כדי שלא לחזור על דברים שנכתבו ומצאתי ממש בסוף את מה שרציתי להגיב. כשאני ממש מתוסכלת ולפעמים אפילו על סף בכי- אני פונה לקב"ה ונותנת לילדים שלי לשמוע. אני מבקשת ממנו מתוך התסכול הזה עזרה שייתן לי את הכלים לעזור לילדים שלי שאני אוהבת כל-כך. זה עובד וזה גם מחנך את הילדים לפנות לה' בצר להם.
לאותה אמא אמיצה- יישר כוח שבכלל את מעלה את הקושי העצום הזה שהייתי שמחה לומר לך נהיה קל יותר עם השנים כשהילדים גדלים- אבל לא...
מה שכן נהיה יותר קל זו ההתמודדות שלך כאמא ויכולת ההבנה הזו שהחינוך הוא לא כאן ועכשיו, אלא לטווח רחוק. לפעמים נראה את הפירות של ההשקעה שלנו רק לאחר שבועות ולפעמים גם שנים. במפגש מתסכל זה מול הילד ששפך את כל המשחקים על הרצפה, לדוגמה, ולא מוכן לאסוף אותם, צריך לזכור שהמטרה היא לא שיהיה סלון מסודר אלא לחנך את הילד לאסוף אחריו או להקשיב בקול ההורה. גם אם בסוף אני אאסוף את הכל לידו, אני אסביר לו שוב ושוב שזה לא בסדר שהוא לא אוסף ולמה. הדברים נכנסים פנימה ולטווח רחוק זה מה שחשוב שנתנו לו את הערך החינוכי ולא שהסלון סודר על ידו.
בהצלחה לכולנו!
מוסיפה עוד-בת 30
גם אם קורה ויצאת מהכלים- צעקת, נתת מכה וכד'. אז
א. ברור שזה לא דבר טוב בפני עצמו. אבל אם מסתכלים על תמונה כללית של ילד שגדל אצלך בבית אז הדברים נראים אחרת. כלומר- אם הבית ואת בדר"כ רגועים ומתנהלים בנחת, אז כעס מדי פעם יכול גם להיות בריא. לא במובן שזה טוב לכעוס, אלא במובן שילד שרואה שאמא כועסת לפעמים לומד שהכעס הוא חלק מהחיים, ויש דרך להתמודד איתו.
ילד שגדל (באופן תיאורטי) בבית שבו אף פעם לא כועסים, לא ידע איך "לאכול" את הכעס שהוא רואה בעצמו לפעמים, וזה עלול לגרום לו תחושה שהוא ממש לא בסדר, רק בגלל העובדה שיש בו רגשות כאלו, שאצל ההורים שלו לא היו (כביכול).
ב. אחרי שנותנים מכה, בדרך כלל יש נקיפות מצפון... אחד הדברים שאפשר לעשות זה לדבר עם הילד אחרי שנרגעת. להסביר לו שזה לא בגללו, הוא ילד טוב, ומקסים, ואת אוהבת אותו גם כשהוא עושה דברים שלא מוצאים חן בעינייך. להסביר שלפעמים כשאת עייפה, או כשקשה לך אז הכעס מתפרץ. לשקף את התחושה של הילד בכך ש"זה בטח לא נעים כשאמא כועסת". וגם - מותר לבקש סליחה מילד. סליחה שנתתי לך מכה, סליחה שצעקתי.
ככה ילד לומד שיש כעס, ויש נפילות, אבל גם יש חרטה, ויש סליחה. ובעיני לפחות זה לימוד מאוד גדול.
בתור אחת שלפעמים גם כן מתחשק לה לשגר סטירהמתעלה אליו
וברוך השם אני לא עושה את זה כי בתור ילדה סטורה אני זוכרת כמה זה מזיק.
להתפלל על זה המון
לא להתביש לבקש עידוד מהבעל כולל עזרה בעיניני משמעת
הרבה עבודה עצמית
ללכת עם תחושות הבטן שלך
מתחילים לשנן לעצמך נון סטופ זה לא הגיע לי!!!!!!מתעלה אליו
אין ילד שמגיעה לו סטירה ולא משנה עד כמה שובב הוא ואני הייתי ילדה טובה מאוד,סטירה זו אלימות גופנית ולא משנה אם מנסים לעדן את זה עם המילה פליק,אם חוית את זה אני ממליצה לך ללכת ליעוץ כדי לעבד את החויה השלילית הזו לטובת הילדים.
אני מציע אתת שיטת "לייף סנטר" - איך לדבר כך שהילדיzugorgil
איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו
שיטה שמבוססת על העקרונות של הפסיכולוג חיים גינות ומעניקה להורה את הידע במשולש: הורה-ילד-התפתחות בריאה
לעומת שיטת שפר (שמתחמקת מייסורי המצפון של ההורים) גיסת חיים גינות לוקחת את הייסורי מצפון כדי להעמיק את ההיכרות עם הילד ועם עצמך (ברובד הפנימי) תוך שליטה במצב ברובד החיצוני ליצור מציאות בטוחה ושליוה .
שיטת שפר לדעתי גורמת לילד לתיסכולים מיותרים (לשיטתם התיסכולים הללו יחשלו אותו אבל אני סובר שתיסכולים מיותרים ללר תמיכת ההורים גורמים נזק)
למי שמעוניים בעוד פרטים -יפנה אלי באישי
עצם המודעות היא הצעד הראשון.בת 30
כשהחולה יודע שהוא חולה- זו תחילת הדרך לחפש רפואה.
מהכרות קרובה עם מישהו שעבר ילדות לא פשוטה בכלל (ולא מרים אצבע על הילדים שלו, דוקא בגלל זה), אני ממליצה על סדנת "שקוף" של "לב הדברים".
זה יקר, זה עבודה נפשית לא פשוטה, אבל זה פתרון אמיתי מאין כמוהו לעיבוד החוויות שלך כילדה , הבנת השלכתן על המציאות הבוגרת שלך, והתמודדות אמיתית ונכונה עם הכאבים שנותרו אי שם בנפש.
.
פרטים באתר "לב הדברים"...
רוצה להוסיף על מה שאמרו כאןמאמע צאדיקה
מעבר לדברים העמוקים של הנפש והאישיות, של הכירות עם השלב של הילדים-
תשובה פרקטית
תשבי בנחת ונתסחי לך (עם בעלך) - נוהל עבודהל מצבי לחץ
מה הדבר הנכון לעשות כשהילד עושה דבר מסויים שאסור לו?
למשל לקחת סכין מהשיש, לתת מכות לח, לרוץ לכביש, להתחצף לאמא, לזרוק חול ל......
רשימה
לכל דבר- או לכל קטיגוריית דברים- תכיני לך מראש איזה תגובה לעשות
למשל- לתפוס את הילד בחיבוק שתופס את הגפיים ולומר לו בקול החלטי- ככה לא עושים בבית שלנו- ולהחזיק אותו חבוק עד שירגע
או מצבים שבהם צריך לתת מכה (ואם כן- בישבן? בלחי? ביד?)
מצבים שבהם הילד חייב ללכת לשבת על "כיסא מחשבות"
מצבים שנותנים להם ערימת צבעים ודפים- ונותנים לאמא כוס מים וכורסא לרגע....
מצבים שבהם אומרים "אתה בערב תשמע מאבא על זה!"
או כשעושים גישור- הכאבת לאח שלך! אתה עכשיו חייב ללכת לבקש ממנו סליחה!
ויש עוד....
שלא תהיי חסרת אונים-
שברו את כללי המשחק- מה עושים עכשיו??? והאינסטינקט קופץ...
שיהיה לך ברור גם במצבי לחץ- יש נוהל מוכן, הכל בשליטתו יתברך
* אין לי ניסיון בחינוך ילדים- אבל ככה נראה לי בשכל ישר, ומכה משיעורים ששמעתי על חינוך
כל הכבוד לך!מאמע צאדיקה
השניה הזו של לעבור מאינסטינקט למחשבה-
זה הצעד הכי גדול! וגם הכי קשה...
אח"כ זה כבר הבדל כמותי -של שניה אחת או שלוש שניות של מחשבה...
(זה נכון לכל המידות והנפש- לכן אני כן יכולה לחתום על האמירה הזו)
יש עצה מעולההדסדסאחרונה
הרב ארוש שליט"א אומר שתפילה חצי שעה ביום -במילים שלך ,לה', על עניין מסויים (ולחפש טיעונים ולשכנע את ה' ) עושה פלאות. ב""ה חוויתי על בשרי שינוי בדברים שלא האמנתי שישתנו. מומלץ!
חשד לפגיעה בילדה.אנונימי (פותח)
ביתי בת השנתיים שיחקה היום אצל השכנים וכשחזרה החלפתי לה טיטול ומצאתי שם סימנים של דימום (בטיטול עצמו)
שאלנו אותה עם מישהוא עשה לה לא נעים והיא ענתה שלא.
קבעתי לה תור לרופא למחר לבדוק אם היא חולה...
עכשיו היא התחילה לצרוח ולבכות מתוך שינה "לא רוצה,לא רוצה, אמא, לא רוצה" כשיסיתי לחבק אותה וללחוש לה שאמא כאן והכל בסדר היא דחפה אותי מעליה.
ועכשיו אני אכולת סרטים שמשהוא קרה לה אצל השכנים.
איך אפשר לנסות לשאול אותה בלי להכניס אותה לסרטים? יש דרך לברר אצלה בצורה עקיפה?
אני לא יודעת מה לעשות...
איזה פחדדדדדדאיזה יום שמח
עבר עריכה על ידי איזה יום שמח בתאריך כ"ד אלול תשע"ב 07:38
תדברי איתה אולי ממש בנחת על השכנים ואיך היה אצלם/מה עשית/עם מי שחקת/רוצה לחזור אליהם
ואת יכולה לשאול את האמא אם היא נפלה או משהו כי ראית דם על הרגל ולברר אולי אם היו בבית גברים/בנים...
חשבתי על עוד משהו, פעם הבאה שהיא שם אולי תלכי איתה סתם לקשקש עם השכנה ובנתיים תוכלי לראות אם יש משהו חריג..
בהצלחה יקרה,
מאחלת לך שהכל יהיה בסדר...
וואי איזה פחד!גליה...
אבל באמת שזה יכול להיות צירוף מקרים של סיוט שינה,
ועוד משהו שאינו בעייתי שגרם לה את הדם.
הלוואי שתתבדי!
איך היא מרגישה היום?יוקטנה
אני הייתי פונה לארגוני הסיוע (יש מיוחדים לדתיים) כדי לקבל עזרה מקצועית.
מקווה שזה סתם צירוף מקרים מוזר 
ועוד הערהיוקטנה
לא כדאי לשאול אם מישהו עשה לה "לא נעים".
למרבה הצער מעשים שונים אינם "לא נעימים", והפוגעים אף מנצלים זאת: הנפגע מרגיש שהוא אשם במה שקרה לו, מכיוון שהמעשה היה "נעים". הפוגעים מנצלים את הבלבול הזה.
כאמור ממליצה לפנות לארגוני הסיוע. יש חוקרים מיוחדים לילדים שיודעים מה לשאול וכיצד.
צפיה מהצדמינדי.
תני לילדה בובות וכלים חתני לה לשחק בשקט בחדר.שימי מכשיר הקלטה ותקשיבי בלי שהיא תשים לב למה שהיא מדברת ואיך שהיא משחקת.אפשר ללמוד מזה המון.בהצלחה ושלא תדעי צער כזה
מה שלומכם?איזה יום שמח
תודה שעדכנתאיזה יום שמח
מקווה אכן שזה רק זה,
שנה טובה ובטוחה
ב"ה תרגישו טוב!יוקטנהאחרונה
אפשר עצות?אנונימי (פותח)
בן איש חי הלכות ראש השנה
יזהר שלא יכעוס, דמלבד חומר איסור הכעס שהוא קשה בכל זמן, הנה הוא ביום ר"ה אינו סימן טוב לאדם, והאשה צריכה להיות זריזה לערוך השלחן ולכסותו במפה יפה קודם שיבא בעלה מבית הכנסת כדי שבבואו ימצא השלחן ערוך והוא לסימן טוב, אם אם נזדמן שבא ולא ראה השלחן ערוך לא יתקוטט עם אשתו ויכעס דהכעס הוא סימן רע ביותר, אלא יסבול ולא יקפיד אפילו בלב.
עם האיש והאישה יש לכולנו מספיק עצות.
אבל הילדים!!!
יומיים אינטנסיביים מאוד... אז איך מעבירים אותם בלי לכעוס בכלל על הילדים?
שנה טובה ומתוקה
שולחים אותם לשחק בגן שעשועיםאיזה טוב ה'!!!!
ומחלקים להם בערב החג שקית ממתקים שתעסיק אותם בשאר הזמן הפנוי
שאלה כ"כ יפה- כמה תשובות.פפריקה--
תלוי גם בגיל הילדים- אבל חשוב להפעיל אותם ולתכנן איתם מראש.
מי מתפלל מה, כמה איפה ומתי.
מכינים משחקים, ספרים, יציאה לתשליך כחוויה, האמא יכולה לשבת איתם בגינה במקום בביה"כ ולהכנס לתקיעות, ברכת כהנים וכד'..
הילדים עוזרים/ אחראים על עריכת השולחן, ארגון הבית וכד' לסעודות החג.
הגדולים יותר יכולים להכין הצגות על ר"ה (אברהם ושרה, יעקב ורחל, חנה ושמואל, יוסף הצדיק- כל אלו שנפקדו בר"ה) לסעודת החג או לאחריה, המון זמן לוקח לעשות חזרות ולהתאים תלבושות .
ומה שאת/ה עשית זה הדבר הטוב ביותר-- ללמוד את ההלכות ולהזכיר לעצמנו מה מותר ומה אסור, להתאפק, להעביר על המידות ולדעת שהסטן עובד קשה ביום הזה ומקדיש לכך שעות נוספות.
תודה על התזכורת!!
המון ממתקים! כנסו-אנונימי (פותח)
בתור אמא קמצנית בממתקים בכל השנה- הכנתי לחג הרבה דברים "שווים" כדי שהם ירגישו את השמחה והחגיגיות. זה השפה שלהם.הבעל שמח בבשר ויין, אנו בבגד יפה- והילדים באמת שמחים בממתקים...לא אני המצאתי...
ועל ראש השנה כתוב בפירוש- לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים.
בהצלחה לכולנו...
ועוד משהו-
לפני שנה היה פה שירשור עידוד למי שנשאר(ת) בבית עם הילדים ומנועה מלהגיע לתפילה. היו שם כמה דברים ממש מחזקים ומעודדים. אולי מישהו ימצא את זה.
הנה השרשור המדובר -איזה טוב ה'!!!!
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t384455#4622610
(השרשור היה בנשואים טריים לא פה)
אבל השרשור שציינת מדבר רק על התפילה ופותחת השרשור שאלה באופן כללי איך לא לכעוס על הילדים. קצת סטינו מהנושא.
מניסיוני ממתקים הם אחד הגורמים לחלק מהילדים להתנהגelernerאחרונה
מניסיוני ממתקים הם אחד הגורמים לחלק מהילדים להתנהגות קשה - סוכר וצבע מאכל ממש לא עושים להם טוב והתוצאות כמעט מיידיות. כדאי להזהר מזה
מדברים איתםאלעד
לוקחים אותם לשיחת עומק לפני החג, ולא משנה אם מדובר אפילו בבני שנתיים בלבד
מסבירים להם על החג, על התפילות, מדברים איתם על המשאלות שלהם והציפיות שלהם מהשנה הקרובה
וכמה שזה נראה מוזר- הם תופסים רצינות ומבינים באילו ימים הם נמצאים.
כמובן שאי אפשר להחזיק אותם ככה זמן רב, ואז מחלקים סוכריות וכד' אבל חשוב מאוד לשתף אותם בעניינו של חג, אחרת מה שהם יזכרו (ומה שאני זוכר)זה רק שקיות במבה ענקיות בדרך לבית כנסת
רעיונות שאנחנו חשבנו עליהםבת 30
א. קנינו לכל אחת משחק חדש שניתן להם ברגע המפתח הבעייתי....
ב. אני אישית לא מתכוונת להרעיב אותן עד לסעודה... וגם לא למלא אותן בממתקים, אלא לנסות לשמור על סדר יום רגיל של ארוחות. מה שאומר שאוכלים "ארוחת עשר" כרגיל, ואם צריך גם הולכים לישון כרגיל. ילד רעב ועייף נהיה עצבני ומעצבן.
ג. כמובן- שיתוף, לפי הגיל, בחוויות החג. גם בסעודה- סיפורים, הצגות. חשבנו להכין מעין מדליות למי שאומר את ה"יהי רצון" הכי מקורי, הכי מצחיק וכו'.
גם בבית הכנסת- יש סידורים לחגים לילדים, ויש שירים שהם מכירים מהגן.
........אנונימי (פותח)
אנחנו כועסים ומעירים רק כשאנחנו רואים שהם עושים משהו נוגד לעקרונות הבית התורה העם והארץ....
אז בזמנים כאלה מקבלים החלטה שאנחנו פשוט לא מחנכים היום !
כלומר לא נתפסים לקטנות
מחליטים מראש שלא נורא אם לא יגמרו את כל הצלחת כי מבינים שהם מפוצצים בממתקים ולא נורא אם שכחו לברך או חזרו מלוכלכים מהמשחקיה או כל דוגמא אחרת
פשוט לא מעירים בע"ה
ומכינים אותם לזה שזה לא יום רגיל ולא יצפו שכל השנה תהיה ככה מפנקת כמו היום המיוחד הזה
במקביל הכנה לכל אחד כפי רמתו ורמת הציפיות ממנו
שאלת שאלה וענית תשובה מצויינת!ל.ד
יהי רצון שבאמת נזכור ונעביר על המידות!
(למרות שזה הרבה יותר קשה כשזה לא רק הילדים שלי אלא של עוד מהמשפחה...)
שנה טובה ומבורכת בעז"ה ללא כעסים!
תגידו לי עוד פעם שזה בסדר הבאלגןאנונימי (פותח)
שזה שלב בחיים שזה פשוט "בילט אין" הבאלגן . הפיזור של הבגדים המשחקים הדפים שלא מגיעעים אליהם
ולהשקיע בחינוך ובביחד עם הילדים
להתעניין בעולם הפנימי שלהם שבהם ולא כל הזמן לראות אם יש כלים. כביסה משחקים לאסוף
והבאלגן מפריע לי 1.גם כי הוא באמת מפריע לריכוז ולאפשרות לעשות דברים
(כי הבאלגן מפריע - ממלא את השולחן וז א"א להכין שעורי בית. ממלא את השיש ואז א"א להוציא את המערבל..................)
2. וזה הסיבה הבעיתית- השכנים החברים (איזה לחץ אדיר ובושה מזה יש לי "שלא יראו מה הולך כאן" כאילו שזה משהו לא נורמלי אם אני יום- יומיים מרפה מהסדר- סדר- סדר שאני יכולה לפעמים למצא את עצמי ימים שלמים- תולה כביסה. מניקה. מכינה ארוחה. מרימה פשוט כל היום כל היום- וזה מה שלא נורמלי!!!
אהה. תוך כדי שאני מוציאה מהלב- אני מבחינה שבעצם צריך איזון!!!!!!!!!!!! כל הזמן איזון!!!
תודה על "ההקשבה" והשיקוף
מוכר מוכר מוכראיזה יום שמח
ילדים צריכים גם סדר וארגון בראש, כ"כ חשוב להרגיל ילדים לסדר אפילו מינימלי, לשים פיג'מה על המיטה, לזרוק טיטול לפח, בגדים בכביסה, לפנות את הצלחת...
מה שאני עושה וקשה לי מאוד זה להקדיש כל יום (אחרי שהילדים ישנים) רבע שעה לבית,
מדהים כמה אפשר להספיק ככה גם לא מצטבר הבלגן ליום שישי ולפעמים בגלל שכבר התחלת לסדר את ממשיכה
בהצלחה יקרה 
אומרים לך עוד פעם...ד.אחרונה
פרופורציות.
קודם כל, באמת העיקר זה היחס הפנימי, השליו, עם הילדים, ההתענינות, השיתוף והשמחה.
אחר כך - אפשר לחשוב מה הכי בסיסי, ולהסתפק בשלב זה בכך; ופעם בשבוע, נניח, סדר יותר מקיף.
[כמובן, יש כאלה ש"לא יכולים" כך, אז הם מנקים כדי שיוכלו "להתחיל לתפקד".. אבל מי שלא - שיקח פרופורציות]
ואני מכיר משפחה נפלאה עם הרבה ילדים, וערכים, וחינוך, ושמחה, ושלוה וסבלנות אין-סופית אל הילדים, ו..בלאגן קבוע - שלא נבהלים ממנו כלל, הם חיים "לצידו", או "מעליו".. וגם משפחות אחרות ששם דווקא מסודר.
בלאגן זה לא אידיאל, ויפה אם יכולים שיהיה גם מסודר, אבל יש סדרי עדיפויות.. ונכון כתבת: יש גם תקופות ושלבים וגילאים..
וטוב שאת יכולה להבין את זה..
עזרה במאבק לזכותינו על חינוך ילדינו...(יוח"א)מישמיש
שלום לכולכם, ביישובינו פועלת תוכנית יוח"א בגני הילדים, השנה הודיעו לנו שינעלו את הדלתות ולא יתנו לנו להוציא את ילדינו לפני השעה 15:30 מהגן, אנו קבוצת הורים שרוצים להאבק על זכותינו להוציא את הילדים ב13:30 כהרגלנו בשנים האחרונות.
נשמח לכל מידע שיוכל לעזור,האם ידוע על מקומות שהצליחו, האם מבחינה חוקית יכולים לכפות עלינו, האם גם אצלכם מתנהל מאבק או כל דבר שיכול לסייע בידינו.
יש דף מאבק גן סגור בפייסבוקמתעלה אליו
זו הפעם הראשונה שאני שומעת שיוח"א בגן זה עד 15:30ציפי כהן
איזה גיל זה?
אני שמעתי רק על 14:00 הכי מאוחר.
תתכוננו זה התיכנון של מישרד החינוךמתעלה אליו
לשנים הקרובות או כבר לשנה זו? 
ציפי כהן
יש הרמזים שכבר לשנה הזומתעלה אליו
כשמתכוננים להתחיל את הפיילוט בהדרגה כשבסוף לא יתנו להוציא אפילו עד ארבע
תציפו במכתבים את המפקחת הארצית
אם אתם קבוצה ותתעקשו -ד.
תצליחו לדעתי.
זה כבר פועל, גילאי 4-5מישמיש
כבר 6 שנים זה פועל אצלינו אבל כל השנים חלק מההורים השאירו עד 15:30 וחלק הוציאו ב13:30.
השנה הגננות קיבלו הנחיה שהגן נעול עד 15:30. ואי אפשר להוציא אף ילד קודם.
הם אומרים ש"חוק זה חוק" ואסור לגננות להפר...
מה תגידו על רמיסת הזכויות שלנו?, תבינו 50% מההורים רוצים להוציא את הילדים והם נועלים אותם בגן...
זה כדי להכריח את ההורים לשעות עבודה ארוכותמתעלה אליו
וזו אחת הסיבות שבתי לא תראה גן בשנים הקרובות...
הגננות פוחדות מהמפקחת האיזורית שמפחדת מהמפקחת הארצית שמקבלת הוראות ממשרד החינוך
אתם צריכים לא להסכים, לדעתי.ד.
תגיעו - כל ה50 % - באחת וחצי ותדרשו, בנימוס ובתקיפות לשחרר את ילדיכם.
מש' החינוך אינו עומד בפני הורים מאורגנים בד"כ.
הדבר הזה הוא שערוריה, אין לו כל קשר עם חינוך. בשעה כזו זה יותר "בייבי סיטר". אי אפשר להכריח הורים להשאיר ילדים בשעה כזו.
כאחד שמרוצה מהיוח"אאיזה טוב ה'!!!!
אני מצטרף לקריאה לזכותם של ההורים שלא מעוניינים בכך להוציא את ילדיהם מוקדם.
אין שום סיבה בעולם לכפות על ההורים יוח"א.
המקום הטבעי של הילדים לגדול זה בבית.
אני לצערי נאלץ אחרי היוח"א עוד להשאיר את הילדים בצהרון וככה כמעט אין להם זמן איכות עם אבא.
בעצם אף אחת מהאימהות שנאבקו שםמתעלה אליו
לא הצליחה לשחרר את הילד שלה מהגן יותר מוקדם ועכשו כולן שוברות את הראש איך הילדים יאכלו וינוחו.
זה שאנחנו לא מסכימים לא מזיז להםמישמיש
המפקחת נתנה הוראה שגם אם הורים עומדים ומחכים הגננות לא פותחות להם את הדלת, רוב הגננות מודות שהיוח"א הזה לא טוב בכלום לילד, אוכל גרוע מקייטרינג זול, הילדים עייפים וצריכים קצת שקט, אין למידה בשעות שכאלה, ובעיקר, הגננות מקבלות שני ימים ארוכים חופשיים כך שאין רצף וקשה מאד לעבוד כשאת נמצאת בגן יום כן יום לא!
אבל, הגננות הן עובדות של משרד החינוך ואין להן אישור לפתוח את הפה ולהגיד את דעתן האמיתית, ואם גננת תפתח את הדלת להורים היא מסתכנת בפיטורין!
רוסיה הסובייטית כבר אמרנו?...
לגמרי 
פצקרשת
אתם צריכים להיות עקשנים.ד.
לדוגמה: תודיעו - כקבוצה (אולי ועד הורים - תבקשו גם הורים ששולחים לתמוך בזכותכם), על השבתת הגן עד להסכמתם.
הורים כקבוצה, כגוף, יש להם כח חזק. תפנו לועד ההורים הארצי שיתמוך בכם. זה דבר שלא יעלה על הדעת לכפות על הורים להשאיר את ילדיהם. לא דומה ל"חינוך חובה", שם זה מהצורך שילמדו. פה זה פשוט ניסיון התערבות בחופש הפרט. לדעתי, זה גם לא היה עובר בבימ"ש.
כעת הזמן: המערכת מאד חוששת משיבושים בפתיחת שנה"ל. תזמינו כתב מערוץ 7 לסקר את המאבק... תוך זמן קצר, יתחננו ממש' החינוך שתסכימו למו"מ..
^^^^ מצטרפת לדן, מאבק ציבורי זאת התשובה!!!אני ירושלמית
ב"ה, אלינו עדיין לא הגיעה הגזירה הזאת, אבל הייתי עומדת על הרגליים האחוריות ומפעילה את כל ההורים, אילו היתה...
זה פשוט אבסורד!!! ההורים (או אחד מהם) ביית, והילדים בגן!! במקום לאכול ארוחת צהרים עם אבא/אמא... הם אוכלים עם הגננת העיפה...
השתנו סדרי עולם!!!
ולגבי ביהמ"ש, לצערי, בג"ץ קבע, כי אל לו להתערב בתקנות 'הפנימיות' של משרד החינוק...(טעות מכוונת)...
רק השבתה מסודרת ומארוגנת של הלימודים, תועיל!!
הורים לילדים, חנוקי משרד החינוק, כולנו איתכם!!
מצטערת לנפץ את האשליותיהודיה מא"י
לא מאבק לא יעזור
קודם כל, אין מספיק אנשים כדי לנהל מאבק כזה
אין מספיק אנשים שאיכפת להם
וגם מאלו שמפריע להם יום החינוך הארוך (לפחות מה שיש עכשיו ברוב הארץ - עד שתיים) חלק לא קטן זה פשוט ענין של נוחות. נוח להם יותר להוציא את הילד באחת וחצי, מסיבות כאלו ואחרות. אז מי שכל מה שמפריע לו זה הנוחות האישית שלו, ממש לא יצא למאבק ציבורי.
וגם בקרב ההורים שזה כן עקרוני להם, הרבה פעמים אין להם את הפנאי לכך כי הם הורים לילדים קטנים, הרבה פעמים עם עוד ילדים קטנים יותר שבבית כל היום, כך שהם לא ממש פנויים למאבק ציבורי
וגם במקומות שכן הצליחו להרים מאבק של ממש זה לא עזר, כי מי שדוחף את התוכניות הנוראיות האלו (והשתמשתי בביטוי עדין ביותר, למעשה עולים לי ביטויים חריפים בהרבה לתוכנית אופק חדש בגנים וליום החינוך הארוך)
בכל מקרה, מי שדחוף את התוכניות הנוראיות האלו זה אנשים ואירגונים עם המון כוח ואפס איכפתיות ו/או הבנה במה שילדים צריכים
גם דמוקרטיה לא ממש מעניינת אותם. למעשה כמי שניסתה להלחם ביום החינוך הארוך בעצמה מערכת אטומה לחלוטין.
אני חייבת לציין שהכפייה הזאת על הגנים לא נגמרת בשעות הפעילות. הפיקוח מכתיב לגננות מה לעשות על ימין ועל שמאל. כך למשל סיפרה הגננת בגן של הבן שלי (גן ממלכתי דתי) שהמפקחת כעסה עליה מאוד כשגילתה בספר הכללים של הגן שבפינת המרפאה הבנים בודקים את הבנים, והבנות את הבנות. היא חייבה אותה לשנות זאת, שהבנים יבדקו גם את הבנות ולהפך.
בישוב שלנו יש גן אחד שהוא גן 3 של הילדים הקטנים ביותר של השנתון. כלומר ילדים שכמעט בגיל של מען. הגננת של הגן הזה לא רצתה לעשות גן זורם אלא שכל הילדים ישבו לאכול יחד ארוחת 10. הגננת ננזפה קשות ע"י המפקחת על כך וחוייבה לעשות גן זורם. שכנה שלי שילד שלה היה בגן הזה סיפרה שפעמים רבות הוא לא היה יושב בכלל לאכול בגן, ואח"כ עוד חוזר הביתה עייף מכדי לאכול.
ויש עוד הרבה סיפורים על התכתיבים שמכתיבים בגנים.
לא מסכים.ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך ט' אלול תשע"ב 20:13
מה שקובע - זה אם יש באותו גן מספיק הורים לצורך זה. מחצית ההורים, זה הרבה מאד.
הנימוק העיקרי של מפקחות, לא פעם, הוא "הורים יגידו"..
אמר לי פעם מפקח בכיר במש' החינוך, שאם שלושה הורים מתארגנים בבי"ס והולכים בכיוון מסוים, כאילו הם מייצגי ההורים - מש' החינוך אינו יכול לעמוד בפניהם.
ובנוגע למפקחת של הגן שלכם - זו שערוריה. יפה מאוד לחנך ילדים בגן דתי שהיכן ש"בודקים" אחד את השני, דהיינו - נוגעים במכוון, בין אם זה "לחץ דם" וכו', אז בנים לבנים ובנות לבנות (אני בכלל נגד כל ה"פינה" הזו בגנים). זה חינוך למצוות.
אני מציע לך, אל "תתבטלי". נסי לדבר ישירות עם המפקחת - למחות ולהסביר. לא הולך - תשלחי על זה מכתב ישירות לאברהם ליפשיץ, שהוא אחראי על כל החינוך הממ"ד, ותכתבתי בחריפות: מה זה ,"כפיה לעבור על דת"? גננת רוצה לחנך לאורח חיים נכון - אז מפקחת תכפה אותה להיפך?.. תכתבי שאת אם בגן, ותכתבי את שם המפקחת.
אותה עצה - גם לפותחת השירשור. תתאספו מחצית הורי הגן. תחליטו על השבתה, תשלחו מכתב מנומס ותקיף אל היהודי הנ"ל, שלא יעלה על הדעת שמשיקולים שאין להם ולא כלום עם "חינוך חובה", יכפו על השארת ילדיכם. אל תהיו "צמחוניים" כ"כ בעניינים כאלה.
אם אתן רוצות - אעביר לכן במסא"ש גם את הדוא"ל שלו - וגם את זה של אסתר חטאב - המפקחת הארצית על גני הממ"ד. שניהם סה"כ אנשים טובים; אברהם משתדל לענות ישירות ומהר.
אני עובד עם גנים - ואני דווקא די מכיר את המציאות..
המצב הרבה יותר גרוע ממה שאתם חושביםמישמיש
קודם כל יש לנו מפקחת שבטוחה שהיא תחנך את ההורים! היא אטומה לחלוטין לדרישות מהורים,
הגענו כבר למועצה שהפנו למפקחת, המפקחת מ]פנה למנכ"לית, המנכ"לית לא מגיבה.\
דן, פנינו לאברהם ליפשיץ שאמר בפה מלא שאנחנו צודקים אך אין לו מה לעשות...
פתאום אנחנו מבינים איזה עוולות נעשות כאן לאזרחים בשם שילטון החוק.
האם מישהו יכול להגיד לי מבחינה חוקית, אם אני חותמת בבוקר לגננת על אישור שאני צריכה להוציא את הילד שלי מוקדם יותר באותו היום, האם מותר לה לסרב לי?
א. היא לא יכולה לסרבד.
לדבר חד פעמי כזה.
ב. אחרי האמירה של אברהם ליפשיץ (צפוי - אדם נחמד וישר), אתם צריכים, לדעתי, אם יש לכם מרץ, להתכנס ולהחליט על השבתת הגן. לשלוח הודעה למפקחת, למנכלי"ת, לאברהם ליפשיץ, לשר החינוך.
להדגיש את הנקודה שאין לכך ולא כלום עם "חינוך חובה", שכן ידוע לכל שבשעות כאלה זה לא בגלל "חינוך".
שהם ישברו את הראש מה לעשות איתכם...
[אולי תשלחי לי הודעה באישי על איזה איזור מדובר. שמא אני מכיר]
*הרב* אברהם ליפשיץכמו בן ראמים
לא ידוע לי אם הוא רב מוסמך. אם כן - אז כמובן הרב..ד.
לפי מה שהגננת אמרה לייהודיה מא"י
באופן עקרוני, גם הוצאה מוקדמת חד פעמית מחייבת אישור בכתב מהמפקחת
וזה אפילו אם יש לך למשל אישור על תור לרופא או משהו כזה
אבל בפועל הגננות לא מבקשות את האישור בכתב הזה.
אין מצב זה נוגד זכויות אדםיוקטנה
אתם האפוטרופוס של הילדים ו"מותר לכם" (עצם השימוש בביטוי הזה מקומם אותי ומוציא אותי משלוותי).
אם הם לא נותנים לכם, תזמינו משטרה ותגישו תלונה על חטיפת ילד.
(כמובן, אחרי שמוצו כל הדרכים הנעימות יותר)
גיבוי משפטי:
מתוך פסק הדין שנתן כבוד השופט, דר' א' גרוניס, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים י' באלול תשס"א (בהסתמך גם על פסיקות בעבר).
"הנקודה האחרונה, שדומני כי היא המרכזית והמשמעותית בטיעוני העותרים, נוגעת למשקל הראוי שיש ליתן לזכותם של ההורים להחליט באשר לחינוכם של ילדיהם....
"ההורים אוטונומיים בקבלת החלטות בכל הנוגע לילדיהם - חינוך, דרך חיים, מקום מגורים וכדומה, והתערבות החברה והמדינה בהחלטות אלה היא בבחינת חריג שיש ליתן טעם להצדיקו...
"ביחסי המשפחה עם החברה והמדינה, אין האחרונות רשאיות להתערב בהחלטות המשפחה פנימה, בעניינים הקשורים להבאת ילדים, גידולם וחינוכם; ביחסים אלו ההורים נהנים מאוטונומיה..."
אם יביאו את הסעיף הנ"ל כנגד המערכת, היא תגיד-אוריה שמחה
"לא מתאים לדרך החינוך שלכם? אל תשלחו לגן!" כי הרי זה לא חינוך חובה! לא נראלי מעניין אותם יותר מידי איך הורים רוצים לחנך את ילדיהם..
תעייני בשירשור השני -ד.
אולי תעמדי איתה בקשר.
לפי דבריה זה נגד כל ההנחיות (עד שלש וחצי?!).
אולי גם המפקחת שם צריכה ש"רחל" תדבר איתה ותעדכן.
עדכון על מצבינומישמיש
באמת אחרי שהצפנו את הנהלת המחוז במכתבים, אישרו לנו , כמו באופק חדש להוציא את הצעירים (עד גיל 4.5) בשעה 13:30 עד ינואר, כמו באופק חדש.
נשארנו עם 2 בעיות, הם לא מסכימים להוציא את הילדים הבוגרים(מעל 4.5, מזה בוגרים, אפשר כבר לגייס אותם...) בשעה זו, ומה נעשה מינואר (למיינם..) אז הילדים כבר לא צריכים את הבית?
בקיצור המאבק באטימות של משרד החינוך ממשיך...
א. תעמדו על כךד.
שאת ה"קשישים" ישחררו ב2.00 כמו בהנ"ל....
ב. תמשיכו "להציף" שאתם תובעים שזה יימשך גם אח"כ - אתם ועוד כמותכם יכולים לגרום לכך בעז"ה. הרי כבר ראית שזה יותר קל ממה שחשבתם..
תציפו מכתבים בעניין זה לח"כים!!!מחפשת מתכון
גם מהמגזר וגם לא!!!
מיילים של החכי"ם מופיעים באתר הכנסת.
חוץ מזה לעשות פרסום,
שוב , לא רק מגזרי.
בהצלחה
(אצלנו הגננות גמישות, ב"ה)
אשרייכם שאתם יכולים להוציא ב13:30...מישהי
אני מורה במקצועי לא מגיעה בשום יום בשבוע בשעה כזו הביתה
בקושי ב14:00 בחלק מהימים אני מצליחה וגם זה עם הלשון בחוץ.
לפי מה שאני רואה סביבי הארכת היום עד 14:00 חסכה להרבה את הצורך בצהרון.
ועד 15:30 יחסוף עוד יותר!
הלוואי ויכולת להגיע לקחת את הילדים מוקדם כל יום אבל צריך להתפרנס...
ואם חצי מילדי הגן פשוט לא יגיעו לגן?בת 30
אם זה אפשרי כמובן. האם זה יזיז למישהו אם במשך שבוע, שבועיים, חודש לא יגיעו ילדים לגן? אולי זה שווה את המאמץ.
אולי צריך להבהיראנונימי (פותח)
יש צרכים שונים מבית לבית ויש לכל אמא יהודיה (אידישע מאמע) את סדר היום עם הילדים שלה
השרשור הזה חשוב מאוד לבעלות המאבק
אבל !
אסור להגיע למצב ש..מישהי מרגישה צורך להצטדק
כפי הבנתי המאבק הוא לא להכניס את כל הילדים\משפחות לאותה משבצת אלא בדיוק הפוך ! לפתור את בעית האטימות=חוסר גמישות של המערכת כלפי מבנים שונים של משפחות שונות
אגב יש אימהות שמסיימות בשעה מוקדמת וצריכות את האוויר לפני שהילדים מגיעים, כמובן בשביל הילדים
כל זה מבלי לפגוע בחשיבות המאבק שגם אני חלק ממנו
מכיוון שאני גננת יוח"א כבר 5 שנים אני מופתעת. מאודאנונימי (פותח)
כמובן, שיש למשה"ח את הרצון שכל הילדים יישארו במסגרת. אבל אצלנו יש פתח יציאה ב- 13:30. ההורים חותמים על טופס מנהלי לחלוטין של שחרור מוקדם ומוציאים את הילדים. יש אצלנו גנים שנשארים בהם 8 ילדים עד 15:30. (הלוואי עלי, אצלי כל הילדים נשארים!!!!)
הבעיה מתחילה כשיש הורים שמחליטים שכשהם בבית להוציא את הילדים וכשהם עובדים/ עסוקים/ עייפים להשאיר- וכאן זה פוגע בנו - התחושה שאנחנו על תקן בייביסיטר ולזה -אנחנו הגננות לא מוכנות.
להגיד שאני בעד היוח"א??? ממש לא.
גם כגננת לא מספיקים כמעט כלום, אין תנאים נורמליים, האוכל- זוועה מבחינת הריח- והטעם .. תמיד אותו טעם...
ואחד הדברים המגוכחים עם כל הימים הארוכים- שגני אופק מסתיימים ב-2 ללא ארוחת צהריים, וגני יוחא בהם ילדים גדולים יותר ב- 13:30 כבר אוכלים.
כהורה- אין ספק שילד במסגרת ללא תשלום עד 15:30 זה מאוד נוח... אפשר לחזור מהעבודה בניחותא, לעיתים אפילו לנוח. וההורים מתרגלים. בהתחלה יותר מחצי מהילדים היו הולכים הביתה ב13:30 ואילו היום- כולם בגן. יותר אמהות יוצאות לעבוד, כל עובדי ההוראה שהאריכו והוסיפו להם שעות ויש כאלה שמתרגלים למנוחת הצהרים כשהילדים בגן...
ולמען הסר ספק- אני את ילדי מנועה להוציא מהגן כיוון שגם אני עד 15:30 בגן.. ואחרי איחורים רבים של הורים אני מגיעה כמעט ב- 4 הביתה. (ואם לא היו יומיים חופשיים הייתי קורסת לחלוטין ובימים אלו אני משתדלת להוציא את הילדים מוקדם).
סליחה על האנונימי,(מפאת תפקידי...)
שיהיה בהצלחה לכל ההורים שאוהבים להיות עם הילדים בבית
תודה על השיתוף, מספר הארותטוב בבית
אני שומעת ממך שאת נגד יום חינוך ארוך. גם מבחינת התועלת שלו בהספק, וגם מבחינת הארוחות. לעומת זאת, את הניסוח החד ביותר שהיה בהודעה שמעתי דוקא לגבי ההורים - "אנחנו הגננות לא מוכנות" וזה חבל לי. אני חושבת שגם הגננות פה באותה הסירה יחד עם ההורים. ובמקום שתהיה התנגשות בין לבין - להיאבק על העניין ביחד. דווקא כגגננת שמעידה על הכשלים של התכנית - הייתי שמחה שהיית מוסיפה את קולך נגד העניין. יש ארגון של גננות נגד יום החינוך הארוך, אם אני לא טועה מובילה את זה הגננת דורית חזן.
(וגם... יכול להיות שלהורים האלו אין פתרון? אולי כבר אין אצלכם באזור צהרנים בגלל יום החינוך הארוך? ואז אין להם ברירה אלא להשאיר ביום הזה בגן על תקן צהרון, וזה עדיף להם מלהשאיר כל יום?? אולי תספרי להם על הפיתרון שאת מצאת - שאת מוציאה חלק מהימים מוקדם... )
לגבי שעת הארוחה - סתם אני רוצה להדגיש דרך אגב - שילדים שמסיימים בשתיים - לא כולם מגיעים ברכב הביתה, יש כאלה שברגל, כך שהארוחה רק ב-14:30 לעומת 13:30 וזה אכן מגוכח ועצוב.
כואב לי גם לשמוע על התהליך - שלאט לאט מוציאים מאוחר יותר. זאת המטרה שמשרד החינוך רצה. לעודד נשים לצאת לעבדה. אם יש מישהי שזה מה שמתאים לה מלכתחילה זה כנראה מה שטוב ונכון לכלל המשפחה שלה. אבל לעודד דווקא, את כלל הציבור, משהו שמנוגד לצרכים של רבים מהילדים, ואפילו מבלי לתת תחלופה הגיונית - ולראות שזה מצליח להם, ויש תהליך של התגברות עבודה עד מאוחר - זה כואב לי לשמוע.
יש כתבה שהזדהיתי עם כל מילה שלה בynet על המחיר שהילדים שלנו ישלמו, מה שנדע רק עוד הרבה שנים. מה שכל כך הרבה לבבות של אמהות יודעות כבר עכשיו. אז כאב לי גם לשמוע את הנוחות שיש בלחזור הביתה בניחותא, ואפילו לנוח - שוב, יש מקרים שזה הדבר הכי נכון ובריא לאם ומתוך כך לילדים. אך יש מקרים שאילו זאת לא היתה הנורמה בסביבה, האם היתה בוחרת אחרת.
^^^פצקרשת
את תמיד כותבת כל-כך יפה, ומדויק.
נותנים לא תיקח??? הורים משאירים ביוחא כי זה חינם.אנונימי (פותח)אחרונה
ואת זה אני יודעת בוודאות גם מחברות שלי. אני מעדיפה להוציא מוקדם לאכול עם ילדי (ולא עם עוד 30 ילדים וברעש וכו' וכו'..) ואפילו לשים אותם מול סרט וללכת לישון. הם בבית, לידי, בנחת, בלי רעש ולחץ של כל העולם סביבם.
את התופעות לא צריך לחכות 20 שנה כדי לראות, הם כבר כאן.
כל בעיות ההתנהגות והמשמעת. הקשב והריכוז. איך רוצים שילד לא יחפש כל היום תשומת לב שלילית אם הוא צריך להתמודד עם עוד 34 ילדים על תשומת הלב של 2 אנשי צוות? ובד"כ משיגים בהתנהגות השלילית...
איך מצפים מהילדים למנוחה ורוגע אם מ-7 וצי עד 3 וחצי הם עסוקים בלמידה, אינטראקציות חברתיות חיוביות ופחות טובות?? בלי רגע שקט גם באוכל?????? או מנוחה??
הילדים כבר לא מסוגלים לנוח. להיות בשקט. ורואים את ההתחלה בגן אבל עוד יותר בבי"ס.
וביננו - את רוב ההורים מעניינת הלמידה- שהילד יגיע קורא וכותב לבי"ס מאשר שילמד כישורי חיים ודרך ארץ.
ואנחנו לא יוצאות בקול נגד העניין, מידי פעם מול הפיקוח, כי מה נעשה? ואופק חדש יותר טוב? יותר גרוע. גם הדרישות של המערכת... (השנה הם קצת ירדו מהעץ הגבוה שטיפסו עליו...)
ככה זה כשיושבים במערכת אנשי אקדמיה ולא אנשי שטח.
סליחה על הבורותשלומית27
כשבאים לקנות בית וכל הקטע המלחיץ הזה של משכנתא וכל זה (שאגב, אין לי יותר מידי מושג בו..) מה זה אומר בדיוק ביטחונות? האם ביטחונות זה שיעבוד של הבית אותו לכאורה אנחנו רוצים לקנות לטובת הבנק? מה קורה אם לא עומדים בגובה ההחזר החודשי של המשכנתא? אני חושבת שנצטרך לקחת סכום חודשי רציני ביותר ואני מפחדת שלא נוכל לעמוד בזה! המחייה כ"כ יקרה וגידול של שני ילדים +שתי משכורות ממוצעות שלי ושל בעלי לא משאירים לנו הרבה מרווח תימרון.
חמודה! אינני יודעת מה ליעץ אך....אנונימי (פותח)
יש מקרים במשפחות שרק להורה אחד משני הצדדים יש משכורת !
אז את צריכה לשמוח על כך !
ולגבי ילדים תבטחי בה' ה' זן ומפרנס כל ילד וילד בפני עצמו (ואולי עד אז תמצאו פתרון ) (כמו משכורת מעבודה אחרת יותר גבוהה וכו')
יהיה טוב חשבי חיובי ואז יהיה חיובי!
בתקווה שהקלתי!
לדעתי את צודקת.באה לעזור
אם ההון העצמי שלך לא מספיק כדי שתוכלי לקחת משכנתה יחסית נוחה בגובה של עד 20-30 אחוז מהמשכורת אז עדיף לחכות עוד קצת כדי לאגור עוד כסף ואולי אז לקנות.
באסה אבל אין מה לעשות. עדיף לא לעמוד במשכנתה ואז לזרוק את כל הסכף לפח- בנק?
עדיף לשלם כל חודש למשכנתא ולא לשכירות נקודהyifat_s
אם אתם עכשיו משלמים שכירותמימיקאחרונה
נמוכה יחסית, וההחזר יהיה גבוה משמעותית, בשום אופן אל תלכו בשיטת ה"סמוך על סמוך" הישראלית
בדקו ברצינות את יכולת העמידה שלכם בתשלומים.
מחשבון פשוט ורשימה מסודרת של הוצאות יעזרו
ולגבי המשכנתא עצמה - כדאי מאוד לבדוק לעומק את סוגי המשכנתאות, ולא לסמוך בשום אופן על התמהיל שהבנק יציע לכם. ברוב המקרים המשכנתא שהבנק מציע מנפחת את סכום ההחזר בצורה לא הגיונית, ובעצם גורמת לאנשים לשלם ריביות במשך שנים, בעוד הקרן לא מצטמצת.
לנסוע לבד לחופשה?אנונימי (פותח)
יש לי תינוק בן 9 חודשים שעדיין קם פעם בשעה בלילה, סך הכל אני קמה בין 10-20 פעם בלילה(בעלי לא יכול לעזור)... כבר הרבה זמן אני מרגישה שאני רוצה לקחת חופשה של לילה אחד ולנסוע עם בעלי למלון ולו רק כדי להיזכר איך זה מרגיש לישון לילה שלם רצוף. אבל, אני מרגישה שאם אני אסע יהיו לי ייסורי מצפון שהזנחתי את התינוק בשביל שאני אוכל להנות. בדיוק עכשיו הוא נכנס לגן וחווה לראשונה פרידה ממני וזה לא פשוט לא לי ולא לו, אבל מנגד עייפות מצטברת, גם נפשית וגם פיזית... מה אתם אומרים? זה גיל קטן מידי ללילה בלי אמא? זה יכול להעצים לו את חרדת הנטשיה?
זה ה-גיל של חרדת נטישהאנונימי (פותח)
מן הסתם הצמידות בלילה באה לפצות על החרדה שלו מההיעלמות שלך ביום. אם תיעלמי לו עכשיו גם ללילה, א"א לדעת, כל תינוק הוא שונה, אבל יש מצב שהוא יגיע לרמת חוסר ביטחון כזה, שתקבע את הדפוס הנצמד הזה לעוד הרבה חודשים אחר-כך, ובמקרה קיצוני יותר - תקבע אצלו חוסר ביטחון רגשי שילווה אותו הלאה בחיים.
המלצה שלי, קחי נשימה עמוקה. לא עוד הרבה, עברת כבר תשעה חודשים לא פשוטים ומעייפים מן הסתם, כבר בעוד חודשיים-שלושה צפוי בע"ה שיפור משמעותי. עוד קצת לסחוב, לתת לו את הקרבה שהוא מבקש, והנה הוא יתגבר ויהיה פעוט עליז, עצמאי, חסון בנפשו.
בינתיים אולי תשכיבי אותו לישון לידך? קשה לקום כ"כ הרבה...
מצטרפת - זה לא הזמן 
יוקטנה
נשמע שאת נמצאת במצב לא פשוט ולא קל
עם זאת, אין צורך ללכת על הקיצוני ביותר - להיעלם למסכן לכל כך הרבה זמן!
אפשר פתרונות ביניים: לחלק את הלילה עם בעלך; לקחת עזרה במהלך היום ולהיזרק לאיזה שעתיים במיטה (נערה צעירה יכולה לקחת אותו לטיול ארוך); ללכת להתפנק אצל אמא/חמות/אחות כמה ימים (לפחות לא תצטרכי לעשות את עבודות הבית).
צריך ואפשר למצוא פשרה שתתאים לכולם בע"ה ב"ה יש לנו במי להתחשב!!!
הדבר הכי טוב לילד זה אמא בריאהyifat_sאחרונה
ואם חופשה קטנה יעשה לך טוב ויתן לו אמא רגועה יותר- אז סעי לך
תזכרי שמה שיעשה טוב לך, יעשה גם טוב לו.
שלא לדבר על כל הטוב שזה יעשה לזוגיות- שזה בטח ובטח הכי טוב לילד
שלום כולם, התמודדות עם חוסר הקשבה של ילדיםגליה...
אשמח לעזרה, ראיתי שרשור בנושא, אבל לא מצאתי שם מענה.
אני מתמודדת עם ילד בן שלוש, ממש חכם,
שלא מקשיב ומדבר גם לא יפה כשאני מנסה לאמר לו לעשות משהו.
כל מה שאני אומרת לו לעשות- לא. לא. לא.
ואין לי איך להכריח אותו, דברים חשובים כמו להתקלח, לצחצח שיניים להתלבש להרים משהו להיכנס הביתה כל דבר! רק בכוח זה מצליח, וזה כמובן גורר בכיות וצעקות,
ואם אני מרימה את הקול ומבהירה שהוא עושה את מה שאמרתי, או שהוא מתעלם, צועק גם, מרביץ, ואם אני אומרת לו שככה לא מדברים, ולא מרביצים לאמא, הוא מגביר את זה עוד יותר, וצועק לי די! די!
כאילו, כן מרביצים וכן צועקים... מה עושים עם זה??
אין משהו שהוא כן מוכן, אלא אם זה מלווה לאמירה נוספת, מרתיעה או מבטיחה משהו טוב.
אני מרגישה די כושלת בחינוך שלו, אם הוא עכשיו לא מקשיב לי,
למה שבעתיד הוא ישים עלי? זה לא הולך ומחמיר?
פליז עזרה!
תודה דן.גליה...
אני לוקחת לתשומת ליבי 2 דברים מכאן,
1. הורים יודעים באופן טבעי לחנך ולאהוב, ואין צורך לעשות דוקטורט לחינוך עם כל השיטות למיניהם
2.עדיף בזמן ספק "להחמיר" במתן אהבה, לטעות ביותר מידי אבה ולא לרחק.
כמובן שאין יותר מידי אהבה, אבל לא חשבתי על זה לבד.
כי תמיד חשבתי שאם אני מניחה ומוותרת איפה שלא צריך זה משדר לילד, הוא ילמד להבא שאפשר לא להקשיב, וכו וכו
אני רוצה לשנות את החשיבה הזאת.
שלא יקרה שום דבר אם גם כשהילד אומר לי בפרצוף לא רוצה פעם אחר פעם, ועושה לנגד עיני מה שאמרתי לא, אני לא ארגיש שאם לא אגיב נכון, ולא אעצור את זה, אפילו בתקיפות, אז מה יקרה בפעם הבאה..
"הפעם הבאה" אצלי היא מוטיב חוזר כאן בסיפור ..
מקווה להתקדם גם בזה.
טוב, אז... הצילו!אהבה של אימא
איך?? איך? איך?
ועוד פעם - א י ך ? ? ?
איך מטפלים בשני קטנים?!??!
עם כל כמה שחששתי לפני, וחששתי מאוד.... אני בכל זאת מופתעת מכמה שזה קשה...
ואני עוד לא בבית... אז אני לא רוצה לחשוב אפילו מה מחכה לי (אנחנו אצל ההורים).
אני מה זה לא טיפוס עצבני, ממש לא...
ובשנה וחצי האלו שגידלתי את הבן שלי, וזה לא היה קל, אף פעם לא טיפלתי בו בעצבנות או בחוסר סבלנות...
ועכשיו אני מתחילה לפחד שעשיתי טעות גדולה, כי אני לא מצליחה לשלוט בעצמי, אני פשוט עצבנית וזה מרוב תסכול...
עכשיו אני עם שניים, ויוצאת מדעתי.
אתמול בלילה לדוג', הוא התעורר פתאום ב11 וחצי, בדיוק כששמתי את הראש על הכרית... הוא עשה קולות מפחידים, חשבתי שהוא ח"ו נחנק, ורצתי מהר לחדר שלו... הוא כן בכה, אבל שכב ועמד להירדם בחזרה (אולי חלום רע?) אבל ברגע שנכנסתי - לא הייתה דרך חזרה....... הוא רק בכה וצרח ולא היה מוכן שאני אצא (וגם לא שאתן לו חיבוק/נשיקה וכד').
תוך כדי זה - הילדה (שהייתה בחדר השני) התעוררה... אני עם שניהם בחדר של הגדול, שניהם מטעינים אחד את השני, בוכים ועצבניים... הנקתי אותה, ניסיתי להרגיע אותה.... כשהוא רגוע - היא בוכה והוא קם... כשהיא רגועה, הוא צורח והיא נבהלת ובוכה... יצאתי מדעתי!!!!
בסוף נאלצתי להשאיר אותו לבד, שיבכה עד שירדם... ואני בטוחה שזה לא היה לו נעים לראות את אמא יוצאת עם האחות החדשה ועוזבת אותו לבד...
וכאן זה לא נגמר, כי היא החליטה שמתאים לה להפוך יום ולילה, ונשארה ערה לה... עד...... 6 בבוקר!!!!!
מזל שאני אצל ההורים, כי בבוקר אני המשכתי לישון והם טיפלו בגדול... ועדיין קמתי מתוסכלת ועצבנית... ומה היה אם היינו בבית??!!
זה היה בלילה... והנה דוג' מהערב:
קילחתי את הקטנה בזמן שאמא שלי האכילה את ה"גדול", ואז הוא סיים לאכול, והקטנה עוד ערה... והלכתי להכין לו אמבטיה... אז בינתיים הוא פירק את כל הגליל של הנייר טואלט, והכניס את הידיים לאסלה (כמעט התעלפתי כשקלטתי את זה), והמים שרוקנתי מהאמבטיה של הקטנה נשפכו לי על כל הרצפה, ובלאגן שלםםם... אה, והיא בוכה בינתיים... (אמא שלי ניגשה אליה כמובן), ובסוף נמאס לי וויתרתי על האמבטיה שלו.
אוף.
איך עושים את זה עם שניים ונשארים רגועים/שפויים??????
קשה, אבל צריך ללמוד להתמודד אם הבכי שלהםאמא לשניים ב"ה
טוב,
אז ראיתי את המצוקה שלך בין השורות ונירשמצי במיוחד לעודד אותך,
ילדתי אני את הילדה השניה בהפרש של שנה, וזה לא היה קשה, זה היה ב-י-ל-ת-י נ-י-ס-ב-ל!!!!
אבל: זה עובר, ועוד חצי שנה תסתכלי אחורה, ותרווי רק נחת בעז"ה משני היהלומים שלך.
עכשיו עיצה, שעזרה לי: למדתי להתמודד אם הבכי שלהם, למה הכוונה?!
שמתי את הרגש בצד וחשבתי אם המוח, שניהם צ-ו-ר-ח-י-ם באותו הזמן עכשיו, מי צריך אותי עכשיו יותר?!
דוגמאות שקרו לי:
1) גמרתי להניק את הקטנה בת השבועיים אבל תקועה לה גרעפס והיא לא רגועה, מנסיון, זה יכול לקחת 20 דקות עד שזה ישתחרר, ה'גדולה' צורחת מעייפות, היא רוצה כבר את הבקבוק והמיטה שלה, למי תלכי?!- שמים את האפרוח בסל קל, שתהיה קצת בהטיה, נותנים לה לצרוח ופונים לגדולה, גומרים איתה, חוזרים לטפל בקטנה, אין ברירה, את רק אדם אחד!!!
2) הילד הגדול מתעורר בלילה, וגם הקטן, הגדול רוצה את אמא הקטנה רוצה אוכל, למי תלכי? מי צריך אותך יותר כרגע?! אני אישית עזבתי את הקטנה לשניה, הלכתי לגדול, פתחתי טיפה את הדלת, שמתי לו קצת אור מהשירותים שלא יפחד, שמתי מוצץ, נתתי חיבוק והלכתי להניק את הקטנה ונתתי לגדול לצרוח, לא היתה ברירה.
וכך על זה הדרך.
בהצלחה!!!!
מקווה שהועלתי במשהו
וואי, תודה שטרחת לפתוח משתמש בשביל להגיב לי..אהבה של אימא
אני בהחלט מעריכה את זה!!!
אקח את העצות שלך לתשומת לבי... למרות שזה בטח נורא קשה ליישם.....
וואי הזכרת לי תקופה ...אנונימי (פותח)
גם אני הרגשתי שעשיתי טעות. עד היום אני אוכלת את עצמי שלא נתתי לגדול שלי מספיק
תשומת לב בגלל שהיתה לו אחות שקטנה ממנו בשנה וחצי. וגם ציפיתי ממנו, הצוציק שהוא היה להיות בוגר
ולהבין שהוא הגדול והוא היה תינוק בעצמו. תקופה קשה נורא. צריך הרבה עזרה מהסביבה. (מה עם הבעל?)
באיזה שהוא שלב שמתי את הגדול במשפחתון בשעות הבוקר כדי שאוכל להשאר שפויה.
אבל צריך לנשום עמוק. כשיש עזרה ללכת ישר לישון - הכביסות/ ניקיונות/ בישולים יצטרכו לחכות. ולדעת שזו תקופה והיא תעבור, הם יגדלו קצת והחיים יכנסו למסלול נורמאלי.
אוי..אהבה של אימא
עכשיו אני שוב מתוסכלת.... עד היום יש לך מצפון על זה??? איזה באסה!!!! עכשיו גם התקווה הקטנה שעוד הייתה לי נעלמה 
ומשפחתון...... זאת נקודת החולשה שלי... כי אני כל כךךך רוצה להישאר איתו בבית עוד שנה... ורק אח"כ לשלוח אותו.. וכולם מסביב אומרים לי שאני לא נורמאלית ושאני לא אחזיק מעמד... והנה, גם את הגעת למסקנה שאין ברירה =/ אוי. איזה ייסורי מצפון...
לגבי שאלתך על בעלי - הוא עוזר לי כשהוא בבית.. אבל בעיקרון הוא עובד..
תודה אנונימית אהבה של אימא
עזבי אותך מהאנשים שמחלישים אותךיהודיה מא"י
וגם מייסורי מצפון שמחלישים אותך
את נורמלית לחלוטין שאת רוצה להשאיר אותו עוד שנה. ואת עוד תראי איזה כיף זה שניים בבית ביחד, אחרי שמתגברים על הקושי הראשוני.
ריבונו של עולם החליט שלבן שלך מתאים שיהיה לו אחות צמודה, הוא ידע מה הוא עושה.
אחו/אחות צמודים זה לא פגיעה בילד, בדיוק להפך זו זכות לילד.
נכון, בהתחלה קשה כשיש בבית בעצם שני תינוקות ולפעמים שניהם בוכים ביחד/צריכים טיפול ביחד ואז לא יודעים למי לפנות קודם.
אז בכל פעם שדבר כזה קורה עושים סדרי עדיפויות, מחליטים למי ניגשים קודם, וזהו. לא צריך שום יסורי מצפון על הילד שנשאר בוכה עד שאימא התפנתה אליו, כי עשית את המירב שלך. ילדים נפגעים מהזנחה, לא מקצת בכי.
ועוד עצות במישור הפרקטי - בהקדם האפשרי, תעברי לקלח אותם ביחד
יש לך מנשא שנוח לנשיאה על הגב? אם לא, זה הזמן להשיג כזה
ובענין הילד שרוצה את אימא כדי להרדם, על הגדול שלי שהיה בערך באותו גיל עבד יופי כשהייתי מסבירה לו שהתינוק צריך את אימא בשביל לינוק, ורק אימא יכולה לתת לו, ביחד עם הבטחה לחזור מיד אחרי שהוא יסיים. כמובן שתמיד הקפדתי לחזור אח"כ, אפילו אם הוא נרדם בנתיים.
שיהיה בהצלחה
קחי חיבוק גדולמתעלה אליו
נכון גידול ילדים הוא מלאכה מורכבת וזה לגיטמי ובריא לבטא את הקושי,לשתף לפרוק.
אל תתבישי לקחת כל עזרה שתוכלי,אפילו לשכור אם אפשרי
לעשות רק דברים הכרחים בבית,בישולים פשוטים,לא נורא אם תאכלו קצת אוכל מקרוגל לכמה זמן
להתחלק עם הבעל
מצטרפת להמלצת המנשא
להעסיק את הגדול בכמה שיותר פעילויות מוציאות מרץ
לדאוג שיאכל טוב-מסיע לשינה טובה
לא נורא בלגן העיקר שיעסיק את עצמו
נכוןאהבה של אימא
אמרתי לעצמי שכשאני חוזרת עוד מעט הביתה, אני קודם כל קובעת מראש ששבועיים שלושה אני לא שוטפת ומנקה... כי אם אני אנסה ולא הצליח זה יתסכל אותי נורא. עדיף שאני אוריד לעצמי מהראש את העניין הזה בהתחלה...
וביקשתי מאמא שלי להכין לנו קופסאות של אוכל השבוע שנוכל לקחת איתנו וזה ירגיע אותי שיש אוכל, ואני אוכל ללמוד לאט ובהדרגה איך להסתדר עם שניהם..
תודה!!
יהודיה =)אהבה של אימא
את תמיד יודעת להרגיע אותי..
ממש תודה!!!
לגבי העצות -
לקלח אותם ביחד לא יהיה אפשרי כנראה... אין לנו אמבטיה בבית, רק את האמבטיה של התינוקות, והיא נורא קטנה.. הייתי דווקא רוצה לקלח יחד, נראה לי שזה כיף בשבילם..
מנשא מרתיע אותי נורא. אני יודעת שאני מפחדת בקיצוניות, אבל אני עוד מושפעת מהגדול... הוא היה רגיל לידיים ברמות מטורפות ויש לי סיוטים מזה... וממש עכשיו חברה שלי דיברה איתי וסיפרה לי כמה היא מצטערת שהיא הרגילה את הקטנה שלה למנשא כי היא התרגלה נורא לידיים... בקיצור, אני יודעת שזה מוגזם, אבל מעדיפה לא להתעסק עם המנשא =/
לגבי העצה השלישית, האמת שבאותו לילה ששניהם בכו לי, יצאתי באיזה שהוא שלב ואמרתי לו שאמא הולכת להרדים את הקטנה ואח"כ אני חוזרת.. הלכתי להרדים אותה, וממש קיוויתי שהוא יירדם שם מעצמו... והאמת שהוא חיכה לי בסבלנות, הנסיך הזה.. אבל היא לא נרדמה (כאמור, התברר לי אח"כ שזה ממש לא היה לילה מבחינתה..) ואז הוא התחיל לקרוא לי: "אימא באה!!! אימא באה!!!".
יהיה בסדר, אני קצת יותר רגועה.. עד המשבר הבא 
אז עוד כמה דבריםיהודיה מא"י
באשר למקלחת ביחד
נכון שיותר נוח לקלח תינוקות באמבטיה, אבל אבל אולי לשקול בכל זאת לקלח עם הטוש במקום באמבטיה?או לקלח אותה באמבטיה ואותו עם טוש במקביל.
ובאשר לענין של המנשא, מצטערת, לא ראיתי שילדים שלוקחים אותם בתור תינוקות הרבה במנשא רוצים יותר על הידיים אח"כ, אולי אפילו להפך
המתוקים האלו רוצים אותנו, והם רוצים שנרים אותם, אין שום צורך להרגיל אותם לכך, זה מה שהם רוצים מטבע הדברים. הם התרגלו להיות עלינו 24 שעות ביממה במשך 9 חודשים, אז מה הפלא שגם אחרי שהם נולדים הם רוצים להיות עלינו, ולוקח להם זמן להתרגל אחרת? לא ראיתי שאמהות שניסו להרגיל את התינוקות שלהן להיות כל הזמן בעגלה/טרמפולינה וכו' במקום בידים הצליחו בכך. כאמור, אולי אפילו להפך
אז מי שהשתמשה הרבה במנשא אולי מאשימה את המנשא בכך שהילד רוצה הרבה על הידיים, אבל בכלל לא בטוח שהילד רוצה הרבה על הידיים בגלל המנשא
כך שנראה לי שחבל לסבול עכשיו רק בגלל שאולי בהמשך זה יגרום לה לרצות יותר על הידיים
יכול להיות שאת צודקתאהבה של אימא
והמנשא לא קשור לזה שילד רוצה ידיים... ואולי אפילו אם הילד לא "שבע" מידיים אז הוא דווקא ירצה יותר...
אני אחשוב על זה...
קשה לי להתגבר על הפחד לעבור שוב את אותם חודשים שהיו לי עם הראשון, הם היו נורא קשים בשבילי.
תכלס, יש לי הרגשה שיהיה לי כמעט בלתי אפשרי להסתדר בלי המנשא בגילאים האלה... אבל רק מהמחשבה על מליון המנשאים שיש היום אני כבר מוותרת על המאמץ
בכל אופן, תודה רבה!
נראה מה אעשה בע"ה...
עוד יומיים חוזרים הביתה... וואי
מזדהה ומנסה לעזורלא לעישון
יש לי ברוך ה' שלושה ילדים . כשנולד השלישי - הגדול היה בן שנתיים וחצי (ההפרשים - שנה וחצי, וקצת יותר משנה..)
כמו שכבר אמרו - למדתי לאט לאט לחשוב יותר עם השכל.
פחות להילחץ מכל דבר.
ולחשוב יותר מהר...(תוך כדי שעושים משהו אחד - לחשוב מה הדבר הבא שצריך לעשות הכי דחוף, ולשכוח בנתיים משאר הדברים שמחכים...)
ולעשות סדרי עדיפויות.
וללכת לישון ברגע שאפשר כשהבית הפוך וערימות הכביסה מחכות.
גם אצלי היה קשה. ובעזרת ה' שבועיים טירונות בבית וכבר תרגישי מיומנת ומתורגלת,ומבטי הערצה של הסבתות והחברות - זה גם עוזר... (וגם של האנשים ברחוב..)
אצלי פעמיים אחרי לידה הגדול יותר נשאר גם בבית. היה לי ברור שכך עושים (ממילא אני בבית, לא חבל?) ואין לי שום ייסורי מצפון כרגע, במבט לאחור. כי תזכרי שאת עושה את ההשתדלות שלך, ואף אחד לא מצפה ממך להיות מושלמת. ומותר גם לטעות בתגובות . וגם אם מתעצבנים עכשיו, בהזדמנות הם יקבלו תשומת לב בעודף. אבל תוך כדי - לפעמים מרגישים קצת ייסורי מצפון , ויש בזה גם טוב, אם זה לא מוגזם ואם זה מביא לידי מעשה.
אם הרגשתי ייסורי מצפון בקשר לאחד מהם - הייתי מפציצה אותו פתאום בשלל חיבוקים ונשיקות ונרגעת...
משהו שעזר לי רבות בשעות לחץ - - לצאת איתם החוצה. בחוץ הכל רגוע יותר. כשמזג האויר סביר, או אם יש מקום עם מזגן שאפשר קצת להתנחל שם לפעמים... (מרכז קניות / טיפת חלב / ספריה וכדומה).במקום להחליף חיתול בבית ,לפעמים כבר הייתי מעדיפה לעשות את זה בעגלה כשהגדול משחק או מסתכל סביבו. ואפילו להניק, לפעמים העדפתי בפינות צדדיות בחוץ, אם זה אפשרי לך.
דבר נוסף - כדאי להכין בהזדמנות שקית עם הפתעות שישתיקו את הגדול בעת הצורך (או סתם להכין בקבוק מיץ - נתן לי שקט של כמה דקות... )
בהצלחה רבה, ותזכרי שהקב"ה לא מעמיד אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. ועוד תראי הרבה רגעים של נחת ושמחה שלא תתואר , כשהם יתחילו לשחק ביחד ואת תשבי עם כוס קפה ותקראי עיתון, כשברגע פטפוטים ובניית מגדלי קוביות...
וחיזוק אחרון - הזמן עובר מהר כשיש שני תינוקות ("עוד לא הספקתי לשטוף כלים של הבוקר וכבר לילה????)
ועוד מעט תוכלי גם את לכתוב תגובות כאלו לאחרות, הטריות יותר...
(הקטן שלי בן תשעה חודשים, עדיין שמח פה אבל כבר לא כל כך מתרגשים...)
איך ההודעה שלך עשתה לי טוב!!!אהבה של אימא
אפילו ריגשת אותי בשורות האחרונות...
אני ממש מודה לך!!!
גם לי היה מאוד-מאוד-מאוד קשהיוקטנה
היה לי הכי קשה אחרי שהשניה נולדה. מהשלישי ומעלה היה לי אפילו קל (עכשיו, בשישית, שוב היה קשה, אבל לא כמו עם השניה).
ההבדל אצלי היה בציפיות. חשבתי שאני אצליח לסדר לי את הילדים שיהיה לי נח. שאני אתכנת אותם לישון בשעות שיסתדרו לי הכי טוב, והכל.
מרגע שהנחתי לרעיון שההצלחה שלי לסדר אותם לפי התכנון שלי מעבר לפינה - הפסקתי להיות מתוסכלת.
מי אמר שאמבטיה הכי כדאי לפני השינה? יש לי מכרה שלה הכי נח אמבטיה אחרי הגן דווקא.
אני לא אומרת שזה נכון גם לך - אני רק נותנת דוגמא להנחות יסוד שניתן לזנוח.
מקווה שיהיה לך יותר קל בהקדם
אני אחשוב על זה =)אהבה של אימא
תודה רבה!!! 
סוג של עידודמתואמת
גם אצלי שני הגדולים בהפרש של שנה וחצי, וכעת, שהקטן ביניהם בן שלוש, אני כבר כמעט לא זוכרת את הקושי שבהתחלה.
ולראות אותם עכשיו - הבת בת ארבע וחצי והבן בן שלוש - משחקים ביחד כל-כך יפה, באמא ואבא, בבובות פליימוביל, מציירים ביחד... זה שווה את זה! ואני חושבת שזה מקסים בשבילם להיות צמודים כל-כך בגיל!
(ואגב, באיזור שלנו זה לא נחשב לכל-כך צפוף, הרוב יולדות כמעו תמיד בהפרשים של שנה וחצי).
ועכשיו אני בהתמודדות חדשה, כאשר לשני הגדולים נוספו תאומים קטנים וחמודים. וגם את זה צריך ללמוד ולעבור בעזרת ה'!
מזל טוב!!! =)אהבה של אימאאחרונה
באמת התמודדות, כל הכבוד לך!!!
תצליחי בע"ה!
נראה לי שזה בעיקר היצר הרע שמחליש אותי... כל המצפון הזה...
למה את רוצה להרגיל אותה לזה?חילזון 123
אם יש חפץ שהיא אוהבת שתתרגל אליו בלי עזרה.
למה להרגיל לחפץ? אולי עדיף משהו לא חומרי?כמו בן ראמים
אני שואלת ברצינות, לא כדי לתקוף.
אולי עדיף להרגיל אותה ל"טקס" השכבה לישון, סיפור, שיר ערש, קריאת שמע (מה שאת מתחברת).
או לשים לה דיסק עם מוזיקה קלאסית נעימה ושהיא תירדם עם זה.
ה"סכנה" עם חפץ הוא שהוא עלול ללכת לאיבוד או להישכח אצל סבא וסבתא למשל, ואז ההדרמה בלעדיו תהיה קשה פי כמה.
עם הבן שלי עובד העניין של סיפור מגיל שנה בערך, היום הוא יכול לבקש גם עשרה, אבל אנחנו מספרים מקסימום שניים...
בהצלחה!!
ודבר נוסף!!כמו בן ראמיםאחרונה
לא להרגיל לישון עם בקבוק...
בעיות שיניים, גמילה מטיטולים וכו'...
בהצלחה!
תמקדי איזור\עיר, זה ממש משתנה.קצפת
טוב, אצלינו.קצפת
עיר בצפון. 40+נסיעות [10 ש"ח]
30-40איזה טוב ה'!!!!
עבר עריכה על ידי עקיבא ויעל בתאריך י"ח אלול תשע"ב 16:21
וכמובן עדיף לשלם יותר לשעה למי שעושה את העבודה בפחות זמן וביותר יעילות....
35-45 ישוב.מחפשת מתכון
תלוי בגיל העוזרת, ב"וותק" וכו'.
ירושלים, 40איזה יום שמח
פתח תקווה 45לא לעישוןאחרונה
זה נורמלי לגמרי, אבל בהחלט אפשרי להפסיק את זה.ציפי כהן
את צריכה לבחון האם זה רעב או שמא פינוק.
אם זה צורך אמיתי של רעב- תני לה דייסה לפני השינה שתמלא לה את הבטן לפני כן. כך תדעי שהיא בטוח לא רעבה.
בנוסף, יכול להיות שהיא משתמשת בבקבוק בתור מוצץ וחבל לתת לה אותו ולהרגיל אותה למצוץ אותו בלילה.
ממליצה לתת מוצץ במקום בקבוק ולבחון זאת.
בבוקר תני לה בקבוק.
וממליצה על הספר "הלוחשת לתינוקות". יש לה שיטות טובות להרגעת תינוקות.
רק יש לשים לב- לאר לקחת את השיטה ברצינות תהומית אלא לקחת חלקים ממנה שטובים לך, ואת השאר לשים בצד.
לקחת אותה בעיקרבון מוגבל כי זה יכול להכניס להמון מתח סביב סדר היום של התינוקת.
שווה קריאה!!! עזר לי מאוד עם הילדים שלי!!!
בהצלחה!
ככה זה ילדים, עד גיל שנתיים, שלוש, ארבע...יוקטנה
הם גדלים בטירוף בגיל הזה. לא הייתי מונעת ממנה מזון. מים נקיים עלולים להיות להזיק לכליות שלה, אם זה לא יחד עם מוצקים, ובכמויות קטנות מאוד.
צרה גדולה שאנשים בעולם המערבי, המתקדם, לא יודעים מה זה תיוק ומה הוא צריך, ועד כמה... אנשים רבים מופתעים מהאינטנסיביות של גידול ילדים! לא רק את תינוק צריך כל כך הרבה, לאורך היום והלילה, ולא מעניין אותו שאמא צריכה גם לקום בבוקר ולתפקד
במקם לשנות את התינוקת, הייתי בודקת מה את יכולה לשנות אצלך: להפחית שעות עבודה? לגייס עזרה? להתחלק עם בעלך בלילות?
ממליצה על יועצת שינהאיזה יום שמח
הייתי צריכה לשמוע ממישו תמשפט האחרון שלך, יוקטנהאוריה שמחה
תודה!
בע"ה תמצאי את העזרה הנכונה!יוקטנה
אולי מטרנה מדוללת?בטוב
לדוג' במקום 3 כפעיות לשים 2, ואח"כ לרדת ל=1 ואח"כ לחצי...
דבר שני- אם היא קמה כל 3 שעות לבקבוק למה את ערה כ"כ הרבה? אולי היא כבר יכולה לשתות לבד? (כמובן עם כרית או משהו כזה) ותנסי ללכת לישון בדיוק אחרי שהיא כבר שתתה בקבוק ואז תקומי "רק" פעמיים... אולי פעם את ופעם בעלך ואז זה בעצם לקום פעם בלילה שזה לא כזה נורא.
ואכן- ילדים בגיל הזה קמים בלילה...אין מה לעשות...
זהירות, סכנה!פצקרשת
מצטערת, אף פעם לא נעים להגיב ככה להודעה, אבל חשוב שהדברים ייאמרו למען אחרות שקוראות כאן:
גם דילול התמ"ל בגיל כזה וגם השארת תינוק עם בקבוק במיטה לשתייה עצמאית וללא השגחה - שניהם מסוכנים, וגבו קורבנות ל"ע. אנא, אל תעשו זאת.
מי קבע שכל הילדים מגיל 3 חודשים כבר צריכים לישון?גולנית
בס"ד
אז ככה כתוב בספר ? אבל כל ילד והעניין שלו.
אצלי שני הילדים התחילו לישון משלושה חודשים לילה שלם ומחצי שנה עד שנה וחודש קמו מלאנתלפים בלילה. למה? לא יודעת, אולי שינים אולי סתם קריזה... בכל מקרה אל תלכי לפי הספר כל ילד בזמנו ובעיתו... חבל שתהי בלחץ כי אז הוא ירגיש את זה ואז הוא בכלל לא ישן כי את מצפה ממנו.. זה פסיכולוגי כזה...
קצת זוית מדעית...טל שחר
מאמר שהתפרסם היום על התהליכים הכימיים בסיטואציות המדוברות http://www.haaretz.co.il/news/health/1.1812567 זה לא מבטל את זכותה וחובתה של אמא לדאוג לעצמה, וכמובן לסביבה לעזור כמה שאפשר, עד לפני לא הרבה זמן מבנה החיים המשפחתי, הקירבה אפשרו עזרה הדדית רחבה יותר, הסבתא תבשל, הגיסות יעזרו בניקיון, או השכנות וכיוב׳ , אכן אנ חיים בזמנים מאתגרים, כל אחת מוצאת את שביל הזהב שלה
וואו, בהצלחהבת 30
זה שלב קשה מאוד. מצטרפת לקודמותי באמירה שבכלל לא שייך לצפות שילדה בגיל כזה תישן לילה שלם. אולי אם לא מצפים לזה אז פחות מתוסכלים?
לא שזה עוזר לעייפות, אבל אולי נפשית זה מרגיע קצת...
אגב, אולי כדאי לך לבדוק שדברים כמו ברזל וB12 תקינים אצלך, כי חסר באלו- ברור שיכול להוסיף לעייפות.
"צרת רבים חצי נחמה"- או שכן או שלא, אבל מעודי לא פגשתי אמא לקטנים שהיא לא עייפה.... זו מתנה שאנחנו מקבלות עם הילד הראשון. כמו שאמי טרחה להזהיר אותי: "מזל טוב, עכשיו 20 שנה לא תישני ואח"כ תשלימי הכל.."
אז אני לא רוצה לייאש ח"ו, רק לחזק אותך במצב הלא-פשוט הזה, שכולנו עוברות כל הזמן, ובע"ה גם נקבל על כל הקושי הזה שכר!! (דיר באלאק אם לא!)
אז שיהיה בהצלחה, קחי נשימה עמוקה ותדעי שזה עובר.
תזכרי גם שהעובדה שהיום מצפים מאישה לחזור לעבודה אחרי כמה חודשים, לא מעידה על זה שאת חזרת לעצמך. רק לעבודה חזרת, אבל ההתאוששות מהלידה (בתוספת חוסר שינה) לוקחת הרבה זמן, יותר ממה שנראה לנו. חז"ל אמרו שההתאוששות לוקחת שנתיים.
אז את יכולה להרשות לעצמך להרפות בכל מה שקשור לתפקוד בבית- את עדיין אחרי לידה. מותר לך להיות עייפה ובלי כוח ולגיטימי לגמרי להיות זקוקה לעזרה.
שה' ישלח לך המון כוח וסבלנות וגם עוד קצת שעות שינה...
מוסיפהטל שחר
אולי כדאי לשקול ללכת לטיפול משלים כלשהו, לשפר תזונה, יש השפעה אדירה, למשל קמחוסוכר לבן הם גנבי אנרגיה, ירקות כתומים מומלצים לחיזוק, שווה באמת לוודא ברזל וb12, עלים ירוקים אורגניים משפרים מאוד ברזל וספיגה במעיים, ובדיקה אישית שלך תוכל לכוון לדברים ספצ׳יפיים יותר, בהצלחה
ככה זה... תינוקות.....זורוגורו
בהצלחה בהמשך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כל כמה זמן היא אוכלת ביום?בנה ביתך בקרוב
גם ביום היא אוכלת כל 3 שעות, או שהיא עושה הפסקות גדולות יותר (נגיד 4 או 5 שעות)?
אם ביום היא עושה הפסקות של יותר מ-3 שעות, אז אני ממליצה להעיר אותה לאחר 3 שעות בכל פעם, וכך היא תעשה את ההפסקה הגדולה בלילה.
אם גם ביום היא אוכלת כל 3 שעות, אז יוצא שהיא אוכלת 8 פעמים ביממה, ולדעתי זה הרבה (הבן שלי אוכל 6 פעמים ביממה). אולי כדאי לנסות להגדיל את הכמות שהיא אוכלת בכל פעם, ואז היא תצטרך לאכול פחות פעמים.
ובנוסף, עצה נוספת - לפני השינה תנסי לתת לה כל שעתיים, או אפילו שעתיים וחצי. יכול להיות שזה ימלא לה את הבטן, ואז היא תעשה הפסקה גדולה יותר בלילה.
בהצלחה
כשאני שוב מתמוטטתראו כי טובאחרונה
ושואלת את בעלי - למה? למה אני לא יכולה לישון רצוף? למה הוא מתעורר כל כך הרבה?
למה הוא נרדם ורגוע רק אחרי שהו יונק?
למה הוא לא רוצה במיטה שלו?
אז הוא עונה לי:
אל תדאגי, כנראה שגם הוא (אחרי שני אחים גדולים ממנו) יתחיל לישון לילה רצוף בגיל שנתיים...
אז במקום להילחם בזה ובילד שלי, אני משתדלת לגדול ולתת לו לגדול בקצב שלו.
לא כל מה ש"מקובל" הוא גם נכון..ד.
לפעמים אומרים כך, כדי למנוע מילדים להשאיר זאת לשיעור, אחרי שבהפסקה יש להם עניינים דחופים יותר - לשחק וכד'.
אני חושב שזו טעות. אפשר לעשות "סבב", שלא יוצא יותר מאחד כל פעם.
מוכר אבל לא "מקובל"כמו בן ראמים
זאת דרך של מורים שלא תהיה טיילת בכיתה. יש ילדים שלא בנויים לזה.
כדאי לבקש שיצא כל פעם ילד וכשאחד חוזר הבא יצא, לפני שייקרו דברים לא נעימים בכיתה...
אמא שלי מורה כבר כמה שנים מכובדות ומעולם לא נהגה~א.ל
כך. לדעתי- זה כמו להגיד שלא שותים באמצע שיעור.
שניהם לא מקובלים
ולא הגיוניים
לא כך פותרים בעיות של טיילת באמצע שיעור.
מנסיון- חשוב לדבר עם המורה כמה שיותר מהראנונימי (פותח)
יכול להיות שאמרה זאת לאחר שתלמידים יצאו 8 פעמים משיעור....
וכמובן שאם הבן שלך יצטרך ויבקש המורה תתן לו.
לי היה מקרה עם הבת שלי בגן שהגננת אמרה שלא קמים בזמן האוכל ומי שיקום לא יוכל לצאת לחצר.
היא אמרה זאת לילדים שהסתובבו עם האוכל בכל הגן ללא הפסקה, אך ביתי הבינה כמשמעו ועשתה בתחתונים כדי לא להפסיד את החצר....
הגננת מקסימה ולאחר שיחה איתה, הכל הסתדר מצוין, אך אני כעסתי על עצמי שלא דיברתי עם הגננת קודם כששמעתי את המשפטים מפי הבת...
ומצד המורה (אמנם לגדולים אבל בכל זאת):
גם אני לא מרשה לצאת כי אז יש טיילת רצינית, אך כמובן שאם מישהי מבקשת יפה והדבר לא חוזר על עצמו כל הזמן- אתן לה.
כמורה- יש מורות שכך אומרות אך לדעתי לא מתכוונות...פפריקה--
הן יודעות שזה קשה ואפילו מיותר.
אך כדי ליצור מסגרת מציבות את הלל עם יוצא מן הכלל- אא"כ מצביעים בשיעור/ מבקשים רשות מהמורה שבכיתה.
כדאי לשוחח עם המורה ולהסב את תשומת ליבה, יתכן שלא שמה לב לניסוח הדברים.
את ממש לא אמורה להתבייש!~א.ל
עבר עריכה על ידי לעולם חסדו בתאריך י"ז אלול תשע"ב 11:30
אין לך ממה.
ראשית, מותר לך לברר על כל התנהלות שמתרחשת בכיתה,
וזו אחת מהן.
שנית- מדובר בילד שלך, שאת מכירה את התנהלותו הספציפית
ולכן זה מאוד הגיוני שתסבי את תשומת לב המורה לגביו.
את יכולה לשוחח איתה לגבי הילד שלך ספציפית,
ולא לגבי דרישתה הכללית.
ככל הנראה אם להורים אחרים הייתה בעיה עם הדברים הם היו גם פונים.
תבררי איתהד.
לכל היותר - לא תעני לה, או תסבירי מדוע לדעתך לילד שלך זה לא טוב.
חשוב שמורה ישמע גם דעות אחרות - לפעמים זה מרענן את החשיבה.
וגם אם תענה כדברייך - תציעי לבן שינסה באמת בהפסקות, ותראו אח"כ אם יש בעיה.
ואם כן - יש גם מנהל לביה"ס. אפשר לדבר על דברים גם מנקודת מוצא של נימוס וביישנות.
לא צריך להיות או "עַזים" או שותקים..
הוא בנוי לזה ועוד איך.אנונימי (פותח)
מה, כל 45 דקות הוא הולך לשירותם? לא. וגם לא כל שעה וחצי.
זה מלמד משמעת, להסתגל למסגרת. ללמוד שיש זמן לכל דבר. ואני בעד.
גם ישנו תירוץ פופולארי להתחמק מהכיתה- בתואנה שהולכים לשירותים.
כמובן- שאני לא בעד שהמורה תאסור על תלמיד שחייב לשירותים- זה עלול לגרום להשפלה ודברים לא נעימים, אך כשהוא יחזור מהשירותים, היא תגיד לו: "להבא תלך בהפסקה, כי לא יוצאים מהשיעור לשירותים."
לענ"ד,ד.
אין כל אסון אם "יוצאים להתאוורר" לרגע מהשיעור - גם במסוה של שירותים (שבאמת מורגש לעיתים, בגלל זה..)
יש ילדים שיותר קשה להם זמן הישיבה הממושך מאשר השירותים..
אפשר להדריך מורים שיגידו לילדים שאפשר שרק אחד יצא כל פעם -ושיתחשבו שאולי יש עוד מישהו שרוצה אחריהם.
כמובן, צריך הבחנה: אם מורה רואה שזה נהיה מוגזם, יכול להזכיר שזה רק למי שצריך מאד לצאת ויותר טוב להתרגל לשבת בלי זה. אפשר לדבר עם ילדים. לעיתים אפשר לומר, עוד מעט - וכך לא ליצור תחושה שחייבים לצאת בזה אחר זה.
אגב, כיום יש כאלה שמתירים לילדים לשתות, ביחוד בימים החמים, מבקבוקים בכיתה תוך כדי שיעור. כמובן, לגבי חלק מהילדים - זה אותו אפקט של היציאה, סוג של "גיוון". ולא פלא שילדים ש"יונקים" כל הזמן - צריכים גם לצאת יותר (באמת) לשירותים...
לא רק שזה לא אסון- יש ילדים שחייבים התאווררותפפריקה--
לשבת שעה וחצי- שני שעורים רצופים או אפילו 45 דק' בתחילת כיתה א' זה קשה. יש ילדים שמתחילים להסתגל ומצליחים במהירות ויש ילדים שלוקח להם יותא זמן.
ויש גם ילדים בכיתות גבוהות ואפילו בחטיבה שצריכים את פסק הזמן של שחרור והליכה באמצע שיעור.
נראה לי הכרחי לפרגן להם את זה- ממש חמצן לנפש.
מעבר לכך-- כדאי ליצור קשר עם המורה, לשאול מה היא מספרת על הילד שלך, איך הוא מתאקלם וכו.. לגלות התעניינות ולשאול אם אכן המורה הציגה כך את הדברים כיון שאת מכירה אותו ונראה לך שכדאי לתת לו את האופציה ליציאה גם במהלך השיעור כדי למנוע תקלות.
מורות לא כועסות כשיוצרים איתן קשר. מורות מעריכות מאוד את ההורים האכפתיים (לא הנודניקים השיפוטיים שיודעים הכי טוב איך ללמד ומנסים לחנך את המורה פעמיים בשבוע- ומדי כמה שנים יש לנו אמא תורנית כזו )
ומנסיון- כשהורה יוצר קשר עם המורה הוא מעלה את הילד שלו לתודעת המורה, המורה שדמה לב יותר, משגיחה ומתייחסת. פשוט הילד יושב לה מעט יותר בראש.
שנה פוריה!
ועוד:ד.
הפסקה זה דבר חשוב לילדים.
האם באמת "שירותים בהפסקה"? כשיש הפסקה של 5-10 דקות; יש בכלל מספיק שירותים לכל הילדים? ומה - הם יעמדו בתור במקום לשחק? ואם המשחק יתחיל בלעדיהם ואח"כ לא ירצו לשתפם? והרי אם ילד יאחר לכיתה כי הלך אחרי ההפסקה, גם אז הוא מועד לגערה..
אז נכון שככלל צריך לעודד להשתמש אז בשירותים, אבל צריך גם להיות מודעים לצורך של המשחק בין שיעור לשיעור, למשמעויות החברתיות, ולאישיות המיוחדת של כל ילד ונסיבותיו.
חינוך זה לא רק "בשלשות"..
עזרה דחופהאנונימי (פותח)
לפני כשבועיים ביתי קיבלה לאחר שעבדה קשה בקיטנה 700 ש", באותו יום נסענו כל המשפחה לחופשה למשך שבוע מלבד ביתי הבכורה שנשארה באותו יום בבית עם 4 חברות, ולמחורת הצטרפה אלינו. בשובנו מהחופשה ביתי גילתה כי 700 שח נעלמו. חיפשנו חיפשנו ואין לנו הסבר.
כשבוע לאחר מכן ביתי היתה בבית עם אחת מ 4 החברות שישנו איתה באותה יום שנעלמו ה 700 ש"ח ואחהצ בת אחרת פוצחת בצווחות שבר כי נעלמו לה מהארנק 250 ש"ח.
היום הגיע הקש ששבר את גב הגמל, ולא נותן לנו מנוח. הבת של שלי מגלה כי נעלמו לה מהמגירה 275 ש"ח כאשר אותה חברה איתה בבית. היא התקשרה אלי בהיסטריה ואני למרות שזה ממש לא מוסרי, אמרתי לה לבדוק לה את התיק ושם בארנק של החברה מונחים ה 275 שח בשקית עם הגומיה בדיוק כפי שהיו במגירה.
מדובר בנערות בנות 17.5. אני הגעתי הביתה מהעבודה ביתי פצחה בבכי נסער (אני חושבת שמגיל 3 לא ראיתי אותה ככה בוכה) זו חברה הכי טובה שלה והיא לא מאמינה וכו' וכו'.
בינתיים היא התקשרה אליה לשאול אותה איך הכסף היה בתיק שלה וכו' החברה מכחישה מכל וכל בטון מאוד רגוע ושלו וחוזרת וטוענת: אין לי הסבר, אם את רוצה לחשוד בי בבקשה... אחרי רבע שעה התקשרה לקבוע איתה כאילו לא קרה כלום.
אנחנו כולם כאן בסערת רגשות, לא יודעים איך לפעול, איך להתייחס האם למשהו יש עצה, נסיון או הכוונה? תודה רבה רבה מראש
לשוחח עם ההורים- לעדכןפפריקה--
למרות שהיא גדולה- ואולי יותר נכון-- משום שהיא כבר גדולה.
זו בעיה חמורה! ובגיל כזה היא קריטית!
יש מה לעשות וטיפול נכון יוכל בראש ובראשונה לסייע לחברה עצמה, בתקווה שהוריה ישתפו פעולה.
אתם- אל תתביישו לעדכן בצורה הכי פשוטה ולהמליץ על צורך בטיפול.
ואל תבהלי אם ההורים מכחישים והבת כנ"ל- אתם כבר ראיתים בעינייכם ואתם בטוחים, שדרו את הביטחון הזה.
עצוב, עצוב מאוד!
(היתה לי תלמידה שעברנו איתה תהליך ארוך כשהייתה בת 13+, יועצת ופסיכולוגית עשו עבודה איכותית ולא ריחמו. מחד- עטפו והעניקו המון תמיכה, הבנה, הקשבה וטיפול בחסכים ומאידך- הפעילו לחץ ואיומים שעזרו מאוד למגר את התופעה בבום.)
תודה על ההתייחסותאנונימי (פותח)
אכן, אמש אחרי שכל היום ישבנו וחשבנו וחשבנו מה עושים ביתי החליטה לכתוב לה מכתב, שם עזרה שוב ושוב על זה שאנחנו לא רוצים להרוס לה את החיים אלא להפך בגלל שאנחנו מרגישים איתה כמו בת אנחנו באים ממקום של לעזור ולתמוך אבל היא חייבת להודות כי משם אפשר להמשיך. וכו׳ וכו׳.
בבוקר החברה התקשרה ובכתה נורא והודתה בכל. ולא יאומן אחרי חצי שעה אביה התקשר ( שהוא דמות תורנית מכובדת ביותר) לבעלי ואמר שהבת סיפרה להם הם המומים ואובדי עצות ומה עושים וכו׳.
בעלי עצמו יועץ חינוכי אבל נשמח לשמוע אם יש לכם עצות או המלצות על אנשי מקצוע דתיים/חרדיים בתחום.
תודה על האוזן הקשבת ( יותר נכון עין קשבת)
בבוקר החברה התקשרה ובכתה נורא והודתה בכל. ולא יאומן אחרי חצי שעה אביה התקשר ( שהוא דמות תורנית מכובדת ביותר) לבעלי ואמר שהבת סיפרה להם הם המומים ואובדי עצות ומה עושים וכו׳.
בעלי עצמו יועץ חינוכי אבל נשמח לשמוע אם יש לכם עצות או המלצות על אנשי מקצוע דתיים/חרדיים בתחום.
תודה על האוזן הקשבת ( יותר נכון עין קשבת)
לתת לה שליטה על בחירת דרך הטיפוליוקטנה
הייתי ממליצה להורים לשבת עם בתם, להציע לה מגוון הצעות ורעיונות, ולתת לה לבחור מה הכי מרגיש לה נכון בשבילה. זה ייתן לה כח והרגשה שזה בידיים שלה בע"ה.
קודם כל,ד.
להסביר לבת שלכם שזה סוג של "מחלה" - כדי לא לשבור לה את הנושא של אמון בין חברות. להגיד לה שזה לא דבר מצוי - אבל יכולים להיות דברים כאלה; ושיכול להיות שבדברים אחרים היא טובה, וכאן יש לה "סיבוך" כזה.
רציתי להמתליץ על הצעתה של "פפריקה" ורק כעת ראיתי את הודעה הבאה שלכם על כך שהיא הודתה. זה חשוב מאוד.
הכתיבה של ביתך היא צעד מרשים מאוד - בדיוק מה שצריך היה לעשות. כל הכבוד.
גם התגובה של החברה ואביה מרשימה. אפשר לראות כמה ערכים משפיעים - גם במקום של "חולי" (אחרים היו יכולים להדחיק, להכחיש וכו').
לענ"ד, צריך להגיד למשפחתה שאתם מעריכים מאד את האופן הו קיבלו את הענין.
להסביר גם להם וגם לנערה ההיא שזה סוג של חולשה - שניתן למיגור ע"י טיפול מתאים ורצון חזק שלה. להסביר לה שיש כאן שילוב של בחירה חזקה שלה, עם טיפול מקצועי - ואפשר להעביר את זה לגמרי בעז"ה.
מי ספציפית מטפל - אינני יודע.
למר דן: האם "קלפתומניה"?1 שמעתי שיש כזה דבר .האםעדינה
האם תוכל נא להסביר ממה נובע הדחף לקחת חפצים שאינם של האדם הלוקח? אני שואלת באמת, אול יזה עוזר לדון לכף זכות אנשים שיש להם הבעיה הזו
א. אינניד.אחרונה
יודע את ה"שם".. גם זה לא כ"כ משנה (בד"כ אני גם לא מתענין, בכוונה. כי לא פעם אנשים חושבים שאם יודעים את הכינוי הרשמי לאיזה ענין, זה כאילו עוזר למשהו או "מתייג". סוג של הרגשת "שליטה במצב" כזו.. ואני מעדיף לראות את האדם כאדם, גם אם יש לו "משהו". וגם את ה"משהו" לראות כדבר שבד"כ לבחירה יש גם מה לעשות לגביו).
ב. שאלה מעניינת. אני לא יודע "ממה הדחף", אפשר להגיד כל מיני הסברים. בוודאי שיש מקום לדון לכף זכות אדם של"ע עלינו יש לו בעיה כזו, זו אומללות. אבל צריך גם לטפל ללא דחיה. וזה מה שעוררה אותה הבחורה, בצורה מאד יפה.
מתנה לחברה שאוטוטו יולדתבשמחה
שלום לכם,
יש לי איזו התלבטות, וחשבתי שיהיה נחמד לשמוע מה דעתכם.
חברה מאד טובה שלי אמורה ללדת ממש בקרוב יש לי כמה רעיונות למתנה כיפית ושימושית, וסתם ככה הייתי חושבת שעדיף פשוט להפתיע אותה ולא לשאול "מה את מעדיפה?" סתם כי יותר כיף פשוט לקבל איך שזה..
העניין הוא שהיא קצת בלחץ שאין לה כל מיני דברים עדיין.. אז חשבתי שאולי בכל זאת עדיף לשאול...אולי זה גם ישמח אותה לדעת כבר עכשיו?
מה דעתכם?
כרית הנקהאמא למתוקים
מאד נח, לא כל אחת מפרגנת לעצמה לקנות
עולה בסביבות 180-200
אני הייתי מעדיפה לדעת שאקבל משהו שאני צריכהיוקטנה
ולא סתם להיות מופתעת (ולא בהכרח מרוצה). אבל זה עניין אישי, ואת יודעת הכי טוב מה חברתך תעדיף
אני ממליצה להציע לה:
מנשא (אפשר כמה חברות ביחד, ולהזמין לה יועצת מנשאים שתתאים לה את המנשא הנכון לה).
כמו שאמא למתוקים מציעה: כרית הנקה (ממליצה על חברת "מילגה")
לדעתי פיג'מה...- קינמון -
כזאת שאפשר להניק איתה ולהסתובב איתה בבית בחופשת לידה.
ואפשר להוסיף קרם גוף עם ריח טוב.
התקופה של אחרי הלידה היא תקופה מוזנחת כזאת שתמיד אנחנו בבית אז קרם ופיזמה יפה ירוממו בהרבה את המצב
^^^ המתנה מוצלחת ביותר שקיבלתי כיולדת.שירשור
חח~א.ל
תודה!בשמחה
האמת היא שחשבתי על כרית הנקה או מנשא. חיזקתם לי שזה באמת שימושי וטוב לקבל.
והרעיון של הפיזמה וקרם נשמע טוב!!! תודה על הרעיונות..
כמה שאלות על תינוקת מתוקה =)אהבה של אימא
קודם כל, הנסיכה בת שלושה שבועות אחות קטנה לילדון (1.5) שובב עם בעיות שינה קשות..
אז ככה -
1. היא נרדמת בקלות בהנקה, אבל אני קצת חוששת מזה, מעדיפה שהיא תירדם מעצמה במיטה. מישהי יודעת לתרום לי מניסיונה? איך עושים את זה?! (קראתי את הלוחשת, והבנתי את הרעיון, אבל אני לא מרגישה שהיא נתנה לי מספיק כלים כדי לדעת איך ליישם. ולמשל שיטת העיטוף לא משפיעה עליה נראה לי...).
2. אני מתלבטת אם אני רוצה להרגיל אותה לחפץ כלשהו. בעיקרון אני רוצה לאמץ כל דבר שיעזור לה להירגע (מניסיון הפוך עם אחיה הבכור, שאין לנו אף דרך להרגיע אותו, וחבל..). מניסיונכן - אתן ממליצות על חפץ שכזה? מה החסרונות של זה? איך גומלים מזה אח"כ? ממה כדאי להיזהר? ואולי לפני הכל - איך מרגילים לכזה דבר, ומאיזה גיל?
ועוד משהו בקשר לזה - עדיף חיתול? או בובה? או שזה ממש לא משנה? אני רוצה שיהיה אפשר לכבס את זה... אבל נראה לי שבובה תיהרס בכביסה...
3. אמנם אני עוד אצל ההורים, אז יש לי המון עזרה.. אבל אני עדיין מסתבכת עם טיפול בשניים =) למשל אמבטיה - איך שהוא אני תמיד מפספסת את הזמן המתאים לקלח אותה... לגדול יש שעה קבועה (7 בערב), ואת הקטנה אני רוצה קצת לפניו, אבל היא מתעוררת מתי שמתאים לה, היא לא שואלת אותי... ולא תמיד זה יוצא כשאני מוכנה באותו רגע להתחיל לארגן לה מקלחת, ואני לא יכולה לארגן מראש כי אני לא יודעת מתי היא תקום... ואז יוצא שכבר נהייה מאוחר ואני דוחה את המקלחת למחר... וזה כבר קורה יותר מדי...
לא מצליחה לצאת מהמעגל... - יש לכן רעיונות לשוקיסטית שכמותי?
אשמח לכל עצה או טיפ
תשובותיי פצקרשת
1) שמעתי ניסים ונפלאות על הספר "לישון בלי לבכות", זוממת לקרוא לקראת הילד הבא (הקודמת הייתה נרדמת רק עליי בהנקה עד גיל מאוחר, וזה לא הפריע לי ואפילו היה בזה איזה קסם, ובכל זאת מתחשק לבדוק אם יתאימו לי דרכים אחרות).
2) אני חושבת שחפץ כמו חיתול זה נהדר, וממש אין ממה לחשוש, ולא צריך לחשוב על קושי בגמילה, כי אין בזה שום נזק שבעולם, והילד פשוט ייפרד מזה כשימצה. אצלנו רק הגדול אימץ לו דבר כזה (ציפה של שמיכה), ובילדים הבאים לא עשיתי ניסיונות אקטיביים לגרום להם לאמץ. אם תנסי ותצילחי - ספרי איך.
3) אני אישית לא לחוצה על אמבטיה בגיל כזה. בכל שלב ביום שזה מתאים כפינוק ונוח לי לעשות אני אעשה, בלי שום ניסיון לשמור על עקביות. ואם אין אף שלב כזה, ולא עשיתי היום מקלחת - נו, הם עוד לא מתגלגלים בבוץ...
מזל טוב לגבי העניין ההרדמה- שאלה 1~א.ל
זו גישה נכונה. בעקרון יש אמהות שלא מטרידה אותן העובדה שהילד שלהן נרדם לאחר הנקה בלבד- וזה בסדר.
אך לעיתים אלו יכולים להיות הרגלים שמקשים מאוד על האמא, ומחייבים תבנית אחת של התנהגות,
ואילולא היא כמעט ובלתי אפשרי להרדים את הקטנים.
לעניין האיך ליישם.
להניח במיטה לאחר שבדקנו ששום דבר לא מפריע לה.
אפשר להשכיב על הבטן- במידה ויותר נח לה כך,
לתת טפיחות על הגב או לנדנד מעט
ולתת לה להרדם מבלעדינו.
במידה והיא בוכה בצורה יוצאת דופן- לגשת אליה ולבדוק במה מדובר,
אפשר להרים לכמה שניות אך להמשיך באותה השיטה.
כאשר ישנה דבקות במטרה הזו, מצליחים.
ככלל- ממליצה מאוד לטפח את השיטה הזו בכל שלבי הגידול:
כלומר את היכולת להגיב פחות אינסטנקטיבית,
אלא בצורה רגישה יותר:
קודם כל בוחנים את צרכיה, ורק אחר כך מחליטים איך להגיב
ככלל- כאשר מגיבים אינסטנקטיבית הילדים חשים שההורים אינם יודעים כיצד להתמודד איתם
וכך מותחים את הגבולות..
כך שיש בשיטה הזו גם מסר חשוב, בונה ומחנך.
הצלחה רבה
תודה רבה לשתיכן, עזרתן לי מאוד =)אהבה של אימאאחרונה
מישהו שמע~א.ל
על הטבת המס החדשה ככל הנראה הניתנת להורים לילדים עד גיל 5?