פורום הורות (עמוד 332)

אפשר להוסיף כתבלין לכל מיני מאכלים וגם מוכרים סוכריות ג'ינג'ר בחנויות טבע.

 

אני לא יודעת איך  להשתמש איתו כתבלין באוכל. זה לא קצת חריף? לאיזה מאכל אפשר להוסיף אותו?

ובקשר לסוכריות הג'ינג'ר אז לא מצאתי בגוגול משהו על זה, אבל כן ראיתי כתבה שיש כמוסות של גינג'ר. זה גם בסדר?

 

 

ארוחות קטנות כל שעתיים- שלוש.

לא לתת לבטן להתמלא מיד ואז להתרוקן לגמרי. ממש עוזר...

נראה אם זה יעזור לי.

ניסתי את זה כמה פעמים.. לא עזר לי במיוחד...

קצת מביך למצוץ אותך במקומות ציבוריים, האמת
 

אני היחידה שחתמתי, אז רק בשביל הגיברת שלי יעשו מפגש מוקדם לכל הילדים...

אם יש דרך לפעול כדי שמשרד החינוך ימשיך עם הנוהל גם כשתתחלף השנה הלועזית אשמח לשמוע.

זה שתשלחי מכתב אליהם, שאת שמחה שהתעשתו והבינו שהורים זכאים לתת לילדיהם תנאים של בית בצהריים כשהם יכולים, ואינם "רכוש המדינה"; בפרט בשעות שברור שהסיבה להשארתם אינה דווקא "תוספת חינוך"..

 

אם את תכתבי ועוד רבים אחרים - זה ישפיע בעז"ה. כמקובל במדינתנו לא פעם לגבי עניינים של "דעת הקהל"..

יש שם מישהו אולי שחושב שצירך "להודות לו" על שהואיל להרשות להורים לקחת ילד של הגן לביתו הפרטי (ממש קפיטליזם...)?..

במכתב של סימה חדד מה יפית, היא מנחה את הגננות לבוא לקראת ההורים ולאשר בקשות מיוחדות, אם קשה להסתגל (שזה ביטוי מאוד רחב, שאני מקווה שיפורש בנדיבות רבה). 

כלומר אני מצפה שאם אבקש במכתב להוציא ב-13:00 אז יאשרו לי.

 

עוד משהו - במשרד החינוך בחטיבה של הגנים עונה מישהי בשם רחל - שהיא ממש מקסימה, הופתעה מזה שהגננת לא יודעת, ודיברה עם המפקחת, וחזרה להגיד לי שבאמת המידע לא הועבר בצורה מסודרת. המפקחת הונחתה לסדר את זה. בעיני זה שיפור שיש התייחסות כזאת.

 

לגבי להוציא את הילדים מתי שאני רוצה מעצם זה שאני אמא שלהם - 

מצד אחד זה נכון, מהסיבות הברורות. 

מצד שני, גם כמנהלת מסגרת לשעבר (משהו אחר לגמרי, מדרשה לבנות) - היו כללים מסויימים. 

ובכל זאת זה נראה לי לגיטימי שיהיו כללים מסויימים גם בגן. נגיד, שבין 12:30-14:00 אפשר להוציא כל חצי שעה עגולה. 

באמצע ריכוז שילד הולך - זה יכול להפריע. 

אני שנה שעברה שלחתי את הגדול שלי לגן מאוחר - והרבה פעמים הוא פספס עבודות יצירה שהילדים עשו, וחזר בעוגמת נפש.

כלומר ברגע שיש מסגרת, נכון לדעתי שיהיה תיאום איתה, למעט כמובן מקרים מיוחדים. 

 

ולגבי ה"להודות" - נכון שצריך לזכור שמתכתחילה הגישה עקומה, אבל כשיש שינוי אני חושבת שצריך להודות, לראות את הטוב - יש שיפור. 

 

זה גם מחזק שכן יש מה לעשות. השינוי הזה בא כתוצאה ישירה מהפעילות של קבוצת 'גן סגור' בשנה שעברה, שממשיכה לפעול כדי לאפשר גם להוציא ב-13:00. ולהמשיך עם הנוהל הזה ללא הגבלת זמן. הקבוצה היא בפייסבוק או במייל gansagur.horim@gmail.com

 

ופצקרשת - אם מכל גן רק אם אחת תשלח מכתב, ותחתום על העצומה, זה כבר היה מצטרבר להמון אמהות והמצב היה אחרת! 

ובכלל - הרבה מההורים שבקבוצת גן סגור הם הורים לצהרונים שמעדיפים שהילד יסע לצהרון כבר ב-13:30 ויוכל לאכול בשעה נורמלית יותר ארוחת צהריים. 

 

http://www.atzuma.co.il/ofeksatum

שאי אפשר לגמרי לשבור מסגרת.

 

גם בגן צעיר - מי ששולח צריך להתחשב שסדר היום של הגן וכלליו, בגמישות המתאימה לילדים קטנים, ובוודאי בגן חובה.

 

כל המדובר היה על השארה בכפיה מעבר לשעות הפעילות הסבירות (בעיקר מה שדובר בשירשור של "מישמיש") - ואל זה כוונה גם האמירה הצינית על כך שאולי מישהו חושב שם שצריך להודות לו על כך שהוא משחרר את "רכוש הגן" מוקדם יותר...   ליישר את ההסתכלות.

 

[אגב, מנסיוני - גן חובה שפועל עד 2 ועשיר בתכנים ובאיוורור - זה בסדר לילדים]

ברוך דיין האמת.

הילדים מתפתחים היטב כל עוד הם בסביבה אוהבת ובטוחה, וזה בדיוק את! אמא שלו!

מן הסתם תרצי דברים בבית כדי שלא תתפסו על הקירות - תביאי כל מה שנראה לך מתאים ומעניין בשבילו.

ממליצה לחפש יד שניה, לפרסם שאתם מחפשים... אנשים כל הזמן נפטרים מדברים.

כלומר על אילו משחקים היית ממליצה?

חוץ מפאזל מעץ שמתאימים לחורים, כדורים, מכוניות וכאלה.

מחפשת דברים שיפתחו אותו! לא סתם יעבירו לנו את הזמן...

אני מבינה בענייני אושר

העצה שלי - תראי מה הוא אוהב אצל אחרים (בתים של אחרים), ובזה תשקיעי

 

עוד לא ראיתי אף צעצוע שהוכח במחקר כמפתח!

סמכי על עצמך ותחושותייך

את בוודאי תדעי מה הכי טוב עבורו ומה מתאים, בכל עת שתהיה..

ומלבד זאת- כמו שנאמר: הילדים מתפתחים היטב כל עוד הם בסביבה אוהבת ובטוחה

על כן-

סמכי גם עליו הוא יסתדר בע"ה.

 

הצלחה!

גואש

פלסטלינה

חומרי יצירה

קוביות

כלי נגינה

כלי מיטבח

דברים של גמבורי כמו מינהרה וגליל

השחלות

אם הוא בבית, תנצלי את מה שיש ממילא בבית ללמוד אותו על החיים- 

• סמרטוט לנקות את השולחן,
• בצק (לתת לו חתיכה קטנה לגעת ולהתנסות בצורות)
• מטאטא, יעה, סמרטוט רצפה..
• בוץ, חול, 
• להכין- ביחד איתו אפילו- משחקי השחלה מקופסאות פח (מטרנה/אינסנט קווקאר)- חעשות חור במכסה הפסלטיק, ולהשחיל מקלות ארטיק, פונפונים קטנים או גפרורי יצירה (צבעוניים כאלה)
• כלי נגינה מ:סיר וכף, מיכל עם אורז, בקבוקים עם מים..

 

אטפשר גם כמובן לקנות טבעות להשחלה, חיות מפלסטיק, ספרים, בובות, כדורים שונים, בועות סבון, 

 

המלצה- כדאי לא לחשוף את כל ההפתעות על ההתחלה, אלא לגוון- כל פעם להוציא משהו חדש ולהחביא משהו אחר, ואז להוציא אותו אחרי תקופה. זה מגוון ומעשיר את כל הפעילות.

וגם- אולי כדאי לקבוע לו"ז- כל יום ראשון- פנדה, יום שני- בישול, יום שלישי- יצירה, רביעי- ג'ימבורי וכו'. זה יעזור לך לא להשתגע ולחפש כל הזמן מה לעשות היום, וגם שבוע הבדל בשבילו מפעילות לפעילות זה מספיק זמן כדי שהוא יתלהב מזה כל שבוע מחדש.

את יכולה גם לעבוד על נושאים- חגים, כמובן, כשזה מתאים, וגם- צבעים, רגשות (שמח/עצוב), צורות, שמות של אנשים (להכין איתו אלבום של קרובי המשפחה כדי שילמד את השמות, ומי אח של מי ומי אבא/אמא של מי..), ללמד אותו ספורט- זה הגיל שבו מתחילים לקפוץ עם 2 רגליים מעל הקרקע, לטפס לגובה, להתגלגל ועוד. 

 

כדאי להסתכל באתר "הלול". יש שם מאמרים על דברים שמתאימים לכל גיל, עם המלצות למשחקים והפעלות בהתאם. למשל, גיל שנה עד שנתיים- http://ha-lool.co.il/magazine/cat.asp?id=182

(בכלל זה אחלה אתר לרעיונות והפעלות).

 

בהצלחה ותהנו!

 

יש מלא אפליקציות ומשחקים מפתחים לתינוקים..
יש כלי נגינה, משחקים וגם אפשר לצייר..
ממליץ על המשחק mia playgraund , הרבה ילדים אוהבים אותו..

כל משחק מפתח ומקדם אותם

וגם לעשות דברים עם אימא - לשטוף כלים, לקפל כביסה, לבשל...

המשחקים שצריכים להיות בבית הם כאלו שמעניינים אותו וכיף לו לשחק בהם

כדאי שחלק מהמשחקים יהיו כאלו שהוא יכול לשחק בעצמו, ולא רק משחקים שאת חייבת לשבת לשחק איתו.

כדאי גם להחזיק חומרי יצירה בבית, ולתת לו גם לעשות יצירה

לדאוג גם למפגש עם ילדים אחרים (למשל בגן שעשועים או בפלייגרופ, או סתם חברים אחה"צ)

ואל דאגה שוב דבר לא יפגם מכך שהילד נמצא במקומו הטבעי.

את יכולה להכין בעצמך דברים נחמדים:

לקחת קופסת מטרנה או אבקת מרק (עם מכסה מפלסטיק רך), ליצור חור שדרכו אפשר להשחיל חפצים - פקקים של בקבוקי שתיה (רחבים כמו של ספרינג, נסטי, פריגת), דומינו, טושים, מקלות רופא, חתיכות פוליגל, כדורים.

 

בעקרון יש עוד כל מיני רעיונות שברחו לי..

יש כאן קישור לשתי טבלאות של נורמות התפתחותיות, עם רעיונות לגרייה

http://img1.tapuz.co.il/forums/44706765.doc

http://img1.tapuz.co.il/forums/44734263.doc

 

בהצלחה

אם יהיו לי עוד רעיונות - אני אכתוב

 

 

אפילו עוד תינוק בגילו עם משחק כל שהוא יפתח איתו חברה..

קוראים לי רעות..

\

משחקי הרכבה שונים, תלוי בגיל.

יש מגוון ענק של משחקים כאלה, וזה נותן מקום להמון דמיון ויצירתיות. לגו מסוגים שונים, צינורות, קליקס (בגיל קצת יותר מתקדם).

וגם משחקים כמו כלי פלסטיק (או מתכת)- צלחות, כוסות, סירים. הם משחקים בזה מקסים בדר"כ.

 

וחוץ מאלה- מסכימה עם הטוענות שמספיק להיות בבית, על שלל עיסוקיו.

להכניס כביסה למכונה, לצייר, לשחק עם סירים מהארון ולנסות  לנעול את כל הנעליים במגירה...

מזדהה.. אל תפחדי מזה- תזרמי, הם לומדים המון בבית!

לגבי השחלות: עדיף קופסאות שקופות (למשל של מיונז) כי זה מעניין אותם לעקוב אחרי החפצים.

גפרורים צבעוניים: אפשר להשחיל לתוך קופסא ריקה של תבלינים- יש לה חורים מצויינים בשביל זה.

פקקים של בקבוקים: אפשר לעשות בהם חורים עם מסמר חם ולתת לו להשחיל על חוט סקובידו(מספיק קשיח לגיל הזה ומעט עבה).

קצף גילוח: מעולה לתחושות, לא מלכלך ומעסיק מאד! להתיז על מראה ולתת לו למרוח ולצייר.

אפשר להוסיף לקצף צבעי אצבעות (ואז זה מלכלך..)

בקבוקים: השחלות של מקלות ארטיק/ גולות וכדו'..   / למלא במים עם מעט קרפ צבעוני/צבע מאכל ולסגור היטב(דבק חם/מגע)- -למשחק מסירות. באולינג- מוצלח ממש!

פעילות גופנית: משחקי כדורים, מסלולים בבית- לקפוץ/לזחול/לטפס על שרפרפים, דיסק מפעיל לפעוטות, ים-יבשה.

תאטרון בובות: אפשר לקנות ואפשר להכין מגרביים/ גרוטאות..

 

אצלי היא התחילה לדבר מוקדם כך ששיחקתי איתה גם משחקי מילים: חרוזים, הפכים, אסוציאציות..

כמובן שמשחקי קופסא יכולים לעזור.

תנסי פאזלים רגילים של 2-4-9 חלקים- אני הופתעתי לטובה!

דומינו, לוטו, פטריות, משושים,לגו דופלו, ברבצק, מדבקות בגדלים שונים, גזירה(במספריים לילדים לא חדות), קריעה של נייר(יש ילדים שלא יודעים לעשות את זה!), וכמו שאמרו- בית.. ניקיון, כלים, כביסות(כולל לתפוס אטבים-מוטוריקה..)

 

בהצלחה!

תהני!!

התנהלות במרחב ומוטוריקה גסה: רץ ומתישיב מטפס מעל חפצים וכיסאות בועט בכדור נוסע במכונית בימבה.

התנהלות ומניפולציות עם חומרים: התחלה של השחלת חרוזים עם פיקוח צמוד. מפרק משחקי הרכבה ומרכיב. שומר על קשב במשחק שקט בין 5-10 דקות. משחק עם חפץ אחד ל 5 דקות.

משחק סימבולי והעמדת פנים: מכיר דרכים לתפעם מכשירים על פי חיקוי . פעילות ביחס לבובה ( מלביש ומבריש)

שיתוף פעולה:משתף פעולה במשחקים עם חברים כמו מחבואים וופסת ומורה לאחרים על ביצוע פעולות.

 

באופן כללי בבית אפשר להשיג המון עם הילד. חשוב לשים לב שהוא עסוק בפעילויות מאתגרות ולא רק בדברים שהוא יודע ומכיר.

 

 

בס"ד

גואש, מרקמים שונים, חול, מים, ,פאזלים, בובות, הרכבות בריכות כדורים,.הכל לפי הגיל (למשל חרוזים גדולים מאוד עד גיל 3- כאלה שהם בגודל קוביה)

חשוב שאם הוא בבית לפחות שיפגש כל  יום עם בני גילו ללמוד חיברות שהיא משמעותית מאוד ונרכשת כבר בגילאים הללו,בטח שעד 3 !

מוטוריקה עדינה זו ההתפתחות של הידיים, צביעה, השחלות, גזירה, החזקה נכונה של מכשירי כתיבה, לישה וכו'...

 

מוטוריקה גסה זו ההתפתחות של שרירי הגוף, ריצה, טיפוס, חיזוק שרירי חגורת הכתפיים וכו'...

 

בנוסף, זיהוי צבעים, שיום (קריאה לדברים בשמם כגון: פרה סוס וחמור הם בעלי חיים, צלחת מזלג וכוס הם כלי אוכל וכו'...), בניה נכונה של משפטים, הבחנה בין זכר ונקבה יחיד רבים וכו'...

 

המון המון המון הקראה של סיפורים. שממש יכיר את הספרים בעל פה מבחינתך.

 

וכמובן, אחר הצהריים לשחק עם עוד ילדים, כדי לפתח כישורים חברתיים.

 

נורא נורא כייף לך שאת מגדלת אותו בבית, ויופי שאת מתעניינת בפיתוח שלו, זה מראה שאת רצינית ואחראית.

 

תיהנו יחד!

כך מה שאני ממליצה לך מנסיון אישי פה את יכולה למצוא ביד שניה כי חלקם יקרים מעט אבל...

 

1. בימבה - או כל משחק כמו קטר או מיני מכוניות שיפעילו את החלק התחתון של גופו ירכיים רגליים וכד' וגם יעזרו לשיווי משקל.

 

2. את יכולה להשקיע בשולחן קטן וכיסא שיתרגל לשבת ולשחק עליו, לצייר, וכל מה שבדר- יש כאלו שמועצבים או שיש עליהם משחקים מובנים אבל זה לא חובה...

 

3. משחקי הרכה- לגו, קפלות או קליפים זה ירתק....אותו במיוחד החל מגיל 2 וחצי עד שלוש והילך....

 

4. כדור- כמה שפשוט אבל כיף...

 

בכל מקרה כמו שכבר אמרו לך ילד יהנה מכל פעילות איתך ויתפתח מעצמו זה רק דברים בסיסיים לשהות ארוכה בבית

בהצלחה

את יודעת כמה זה עולה?

ויש שם גם מיטות שנפתחות לארבע?

עלה לנו בסביבות 2000 מיטת קומותיים שנפתחת לעוד שתי מיטות, כלומר 4 מיטות סה"כ.

כתב וצייר: מרסר מאיר 

היה לי פעם פחדרון בארון.
בלילה, לפני שהלכתי לישון, הייתי סוגר תמיד את דלת הארון.
אפילו פחדתי להסתובב ולהביט.
אבל כששכבתי במיטה, הייתי מציץ...  לפעמים.
לילה אחד החלטתי שאני מוכרח להפטר מהפחדרון.
רק נעשה חושך, שמעתי אותו מתקרב אלי.
אז הדלקתי את האור ותפסתי אותו יושב על המיטה שלי.
"לך מפה פחדרון, או שאני יורה בך", אמרתי.
יריתי בו.
הפחדרון התחיל לבכות.
 התרגזתי... אבל לא יותר מדי.
"פחדרון שתוק! אתה תעיר את אבא ואמא", אמרתי לו.
הוא לא הפסיק לבכות, אז לקחתי אותו ביד.
הכנסתי אותו למיטה שלי וסגרתי את דלת הארון.
אולי יש עוד פחדרון בארון,
אבל במיטה שלי אין מקום לשלושה

עמומה, מעל המיטה שלה.

 

זה עובר לבד עם הזמן.

 

ואגב, תגידי לה שזה לא כאב לך במיוחד שהחתולה שרטה אותך כי אין לחתולה הרבה כח. ושבדרך כלל הם בכלל מפחדות - ואם היית עושה לה לפני כן "קישט", היא בכלל היתה בורחת מיד...

אור דלוק בצורה כזו שיתן אלומת אור לחדר שלה בהחלט יעזור להרדם.

לגבי ההגעה בלילה למיטתך אז יש שתי גישות

גיסתי לא הרשיתה לילדיה להגיע אליהם והם נלחמו על כך כל הלילה .

הגישה השניה היא מה שאנחנו גידלמו את הילדים שיבואו לא נורא מסתדרים כבר, אומנם לפעמים זה אומנם מפריע , אבל אני רק מתחלחל מהמחשבה לשבת ער בלילה עד שירדמו חזרה. סופו של דבר הם מפסיקים לבוא אני מבטיח לך [הגדולה שלי בת 19 היא כבר לא באה וכן הלאה רק הקטנה בת שלוש עדיין באה אבל זה בכיוון של להפסיק.]

לפי דעתי זה יעבור צריך לתת זמן ולא להלחיץ לא את עצמך ולא את הילדה...

נראה לי שאם תגידי לה פתאום "בואי נבדוק ונראה שאין אריה בחדר" , בלי שהיא בכלל מפחדת מאריות זה סתם להכניס עוד מעין רעיון לפחד.....

כשאבא שלי היה שומע שאנחנו מפחדים ממשהו (ולאו דווקא מחושך...) הוא היה צועק איתנו ביחד כל 5 האחים והאחיות:

"ה' שומר עלינוווווווווו!!!!!!!!!!!!!", ואנחנו כילדים קטנים יחסית היינו מתלהבים וצוחקים יחד איתו, ועד היום המשפט הזה כל כך משמעותי בעיניי.

טוב, האמת זאת שיטה די אופיינית למשפחה לנו.. אז לשיקולך, לנו זה ממש עזר!!!! ואנחנו מאוד מאוד מאוד מעריכים את אבא שלנו על התבונה...

מקווה שעזרתי!!!!

 

תודה רבה!

עזרתם לי מאוד!

אני לא נלחצת מזה שהיא באה אלי, ותמיד יש לה מקום אצלי, כך שמרב עייפות רק בבוקר אני מגלה אותה...

היא מאוד קשורה אלי ואני שמחה מזה,

אבל זה לא נח...

אור יש לה במסדרון, וזה ממש מאיר לה על המיטה,

מקווה מאוד שבקרוב זה יעבור...

לא בדיוק מוסבר הגיונית..

אבל למיטה של אמא הפסקתי להגיע כשהיא קנתה לי מנורת לילה צבעונית עם פרצופים של דובים צוחקים והביאה לי בובה (של פו הדוב.. זה כבר אני בחרתי)

ולתת בה המון אמון שהיא אמיצה להישאר במיטה ולהתמודד עם הפחד..

אם היא מגיעה למיטה רק לקראת הבוקר - לפרגן לה במשך כל היום, שהיא ממש הייתה אמיצה רוב הלילה

ולומר לה שאת בטוחה שהיא תצליח בלילה הקרוב לישון במיטה כמו ילדה גדולה.

(להפוך אותה אמיצה בעיני אבא, המשפחה.. יגרום לה תחושת גאווה ורצון להוכיח את עצמה שוב..)

כשמתחתנים ילדים - זה די סביר שעוד מפחדים מחושך...

 

[האמת - הלוואי על עוד רבים, צעירים עם בגרות תפיסה כשלכם..]

 

 

לעצם הענין - לענ"ד לא כדאי לנגן יותר מידי על "את אמיצה". ילדה בגיל הזה צריכה לא להרגיש כאילו הפחד אינו לגיטימי והיא צריכה להיות "אמיצה שמתמודדת עם הפחד - אפילו אם זה בא ע"י אמירות חיוביות. זה עלול "לדחוס" את הפחד פנימה במקום לשחררו.

טוב יותר כמו שעשתה אימך שתחי'. מנורה נחמדה, בפרט אם הילדה יכולה בעצמה להדליק כשצריך ואז גם יש לה קצת "שליטה במצב"

אחד מהסרטים של ערוץ מאיר לילדים (אסי וטוביה) - מאוד יפה. תראי לילדה, ונראה לי שזה יעזור לה.

הסרט מדבר על זה שאסי מפחד מהחושך, ומראה איך הוא מתגבר על הפחד. ממש יפה!

 

לדעתי צריך להיות מנוי בערוץ כדי לראות את זה:

http://www.meirkids.co.il/video/?vod=54804

אבל לא מבין למה ללמוד איתה מסכתות עם משניות כאלה

לא לחינם סידרו לנו חזלינו מדרגות בלימוד, ע"פ הנושא וכושר ההבנה של התלמיד

ומה לעשות שגם בה יש התייחסות לעניין.

 

רק מהעבודה שלי עם בנות בגיל כזה ממש לא מתאים כרגע לדבר איתם על נושאים כאלה ובמיוחד לא מה שקשור לבנים.

לגבי נושאים של מחזור היא דווקא מתקרבת לגיל אבל לא הייתי עושה את זה דרך המשנה ודרך הקשרים של טומאה וטהרה. אלא ממקום של תהליך ההתבגרות וכחלק ממנו התבגרות פיזיולוגית. לעניות דעתי גם כשמדברים עם בנות על מחזור והתפתחות פיזיולוגית אין עניין לדבר על טומאת קרי וכ' (בהנחה שמדובר בילדה שגדלה בחברה נפרדת והיא לא שומעת את המושגים הללו בבי"ס.)

 

שזו סוג של הפרשה מהגוף  שהיום קשה לאבחן אותה בדיוק- כדוגמת חולי הצרעת שלא קיים היום.

 

משהו שבעבר היה נפוץ מאוד ואילו היום בשל השינויים ותשישות הגוף ההתייחסות אליו אחרת.

 

 

מנסיון עם בן בגיל דומה

 

בעל קרי איש שיצאה ממנו טומאה פעם אחת וזהו

זב שהטומאה מתמידה יומים ושלוש (או יותר..אבל אין נפ"מ)

זבה שיצאה ממנה טומאה 3 ימים ....

נידה אשה שיצאה ממנה טומאה ....

הילד שואל מה ההבדל בין נידה לזבה?

והתשובה סתמית וכללית שזה תלוי מתי היא נטמאת. וכשנגיע לסדר טהרות נרחיב בזה...

 

הרעיון הוא פשוט לא להבהל כי גם במושגים אחרים אנחנו משאירים לפעמים הסברים פתוחים

 

  עקיבא אם תציין איזה משנה אולי נוכל לעזור ביצירתיות לא הבנתי אם בברכות או שבת.

 

* לאלעד אין מנוס מלהתמודד עם מושגים כאלה ואחרים שביומיום אנחנו נמנעים מהם.

לדוגמא קרובה : 5 העינויים של יו"כ 

באולפנא הגענו למושג של "זב" מתישהו, והרב הסביר בפשטות שזו איזשהיא בעיה גופנית שקשורה בהפרשות... משהו כזה, מן הסתם אני לא מדייקת. בכל אופן, מה שחשוב לי להדגיש זה שלא זכור לי שזה עניין אותי בכלל, אף אחת בכיתה לא שאלה על זה ועברנו הלאה (וזה עוד באולפנא כאמור). בקיצור, נראה לי שלפעמים אנחנו יותר פוחדים מהם. זה מזכיר לי סיפור שפעם ילד שאל את אימא שלו איך התינוקות מגיעים והיא התחילה להסתבך עם התשובה, ואז תו"כ מתברר שהילד התכוון להגעה מהבית חולים... יש דברים שלענ"ד מותר שהתשובה עליהם תהיה מעורפלת, לא כל דבר אנחנו טורחים להסביר לילדים בפרוטרוט אז למה דווקא את זה? (אני לא מתכוונת למצב שהילד דוקא שואל וחופר בנושא. אז צריך מן הסתם להסביר, ולחשוב בדיוק למה ואיך. אבל לא להתעמק בהסברים אם הילד לא ביקש אותם בכלל)

ברור וקצר,אם הילדה תתענין יותר אז באמת אפשר להתמקד בנקודה של טומאה מול טהרה בכללי

חכי שהיא תרצה... יש לה עוד זמן..

אז לא מומלץ להתחיל...זה עלול להפוך למאבק כח שרק יסבך ויאחר את הגמילה...

בהצלחה!

את יכולה לנסות עם חיזוקים חיוביים אבל לא לכפות! וגם לספר סיפורים ולהראות סרטים שקשורים בנושא (האסלה הקסומה- סרט חמוד מאד!)

מגבה את כל הנאמר לפני. כל מה שבא לא בזמן - תתכונני לקחת אחריות על התוצאות והנזקים. זה כמו לפתוח ניצן לפני שמוכן לפרוח בעצמו - האם יצא ממנו משהו אח"כ? היי קשובה לתהליכים, מה קורה לה, לבת שלך, במקום לפעול ממקום של נוחות, הערות מהסבתות או תנאים כמו קיץ וכו'. בהצלחה!

בהתחלה תנגבי הרבה שלוליות, ודי מהר זה ייגמר.

בנחת לומר כל פעם: "לא נורא! פעם הבאה תעשי בשירותים כמו גדולה" (את יכולה להראות לה איך את עושה אם מתאים לך).

אחרי יום-יומיים היא כבר תתפוס את הרעיון.

וזה ממש לא נורא לנקות פיפי (ואפילו קקי). פשוט סופגים אם משהו מהכביסה ועוברים עם מגבון. קקי זורקים לאסלה ומעבירים מגבון. נגמר!

רק שיביא איתו ת.ז שלך ושלו כוללל ספחים

קשה למצוא את האיזון המדויק והוא גם שונה מילד לילד.

 

מצטער שאין לי פתרונות קסם

 

צריך כללית לפקוח עין על מה שקורה עם הילדים. אבל גם ההורים לא צריכים לפגוע לגמרי ב"תמימות" של עצמם בתוך הנפש. זה שמפרסמים כל שיגעון (והרבה פעמים כי התקשורת מחפשת דווקא "אטרקציות" כאלה), עדיין לא אומר שזו התמונה העיקרית. כמובן. לא פעם הפרסומת המופרזת גם גורמת לדברים כאלה, ר"ל.

צריך לשוחח באופן תדיר, ולשמוע מה קורה במקומות שהם נמצאים - קודם כל בשביל ההתענינות הכללית האמיתית; וממילא, אם מזהים באופן חריג משהו שלא נראה תקין, מדריכים איך לנהוג.

 

ב. אפשר להסביר לילדים בהזדמנות, בנחת, שאנחנו לא הולכים עם אנשים שלא מכירים, ולא לוקחים מהם דברים, אפילו ממתקים. ולומר, אע"פ שרוב האנשים הם טובים - אבל אנחנו לא יודעים מי בדיוק האדם הזה. ולכן אם יש דבר כזה, אנחנו אומרים בנמוס שאבא ואמא לא מרשים והולכים משם.

 

ג. והרתיעה המוחלטת מהרעיון שהבת תישן אצל מישהו מהגן היא ברורה לחלוטין. מה פתאום שבת, גם קטנה, תלך לישון לא אצל חברה?..  זה לא שייך ל"כמה את חוששת" - זו סתם תובנה בסיסית נורמלית. כשגבולות לא ברורים לצד כזה - באים לעיתים גם חששות מופרזים לצד שני..  כשיש לבנות באופן טבעי בעיקר חברוֹת, ממילא מתפתח אצלן חוש טבעי של "שמירת-מרחק" נכונה והבחנת השונות.  ואם ילדה אומרת שילד מהגן הזמין אותה - עונים לה באופן הכי טבעי שזה יפה מצידו; אבל אנחנו מתארחים/ישנים הבנים אצל חברים והבנות אצל חברות.

 

ד. והעיקר, לענ"ד, זו פקיחת-עין, בלי מתיחות יתרה.  לפעמים, כשיש סביבה "בעייתית", אז אין ברירה בשלב מסוים אלא לומר בצורה קצת יותר מפורשת.

להזכירך - בבנין 32 בעירנו הקדושה התגורר אדם בעל חזות של יר"ש ולא אפרט פה למה הוא כבר לא גר שם.....

 

 

מדברים כאלו..

 

אין לדבר סוף. לכן כתבתי עוד דברים.

רק המשפט הזה קצת צרם לי

 

אבל אני חשבתי שהיה טיפה צורך ב"איזון", מול הדברים שהועלו שיכולים באמת להכניס ל"בהלה כללית" שגם לה יש מחיר (ו"סביבה" זה לא דווקא מקום קבוע מוגדר. לפעמים זו תקופה שיש בה "התראה" כמו שהזכרת, לפעמים, גורמים ספציפיים בעייתיים, לפעמים גיל, מקום בילוי וכו').

 

ואגב, גם חינוך של בנות ללכת בצניעות, הוא גורם חשוב.

לא ללכת עם אנשים זרים זה נחמד אבל רב הפגיעות בילדים מתרחשות ע"י אנשים שהם מכירים ומוכרים.

חינוך לצניעות זה גם יפה וטוב ונכון ויכול לעזור לנו כחברה להיות פחות פרוצים. לענ"ד זה לא מה שיגן על הבת שלך מסוטים למיניהם. ושלא נדבר על פגיעות בבנים- אמנם בנות נתפסות כמין פגיע אבל יש המון ילדים בנים שנפגעים.

לדעתי בנוסף לחינוך עם מי לא הולכים חשוב מודעות לגוף, אילו איזורים אני חושף ומתי, וגם איפה מותר לי לגעת באחרים. זה יכול להתחיל מגיל מאד קטן באמבטיה, וזה עולה הרבה בין אחים. .

וזה לא צריך להיעשות מתוך חרדה ופחד. אלא זה הגוף שלנו, יש איזורים שהם תמיד חשופים כמו פנים, זרועות , רגלים, ויש איזורים פרטיים שאנחנו לא מראים לאחרים ולא נוגעים בשל אחרים. יש הרבה ספרים בנושא ויש גם ספר לדתיים/חרדיים בשם "מוטב להזהר ולא להצטער" עם הסברים להורים ותמונות צנועות מאד.

בדיוק לפני שבוע אירגנו אצלינו הרצאה בנושא להורים, ע"י אשה יראת שמיים.

היא אומרת שצריך להבהיר לילד שלאף אחד אין זכות לגעת בו שלא כרצונו, ואסור כמובן

לדבר עם זרים, לקבל ממתקים וכו'

אבל העיקר הוא לטעת בילד את הביטחון העצמי שלאף אחד אין זכות לגעת בו או לחשוף בפניו משהו

כשהוא לא רוצה. לברוח מהמקום ולהתנגד. ולספר לאמא מה קרה במיוחד אם אמרו לו לא לספר. בד"כ לא יפגעו בילד עם ביטחון עצמי ותושיה.

יש עוד הרבה דברים שהיא אמרה.

בכל שנה יש באיזורינו גם הצגה בגנים עם דיבור סביב הנושא בגן. מאוד חשוב.

כדאי לדרוש את זה גם מבית הספר יש אנשי מקצוע שיודעים איך להעביר את זה נכון.

בקשר לשינה אצל חברים- נראה שבגיל גן זה מוקדם באופן כללי לישון אצל חברים לא?

בגיל בי"ס אני בודקת אצל אנשים שמכירים מי זאת המשפחה ורק אז מרשה.

 

נושא חשוב ועצוב לראות לאן הדרדרנו בדורינו.

 

 

אכן הדברים שנכתבו נכונים, ןחלקם גם הגיוניים וידועים.

לגבי הרתיעה שלי מלישון אצל חבר- יכול להיות שבאותה מידה גם הייתי נרתעת מהזמנה של חברה. (למעט שתיים שלוש שהן ממשפחות שיש לנו קשר הדוק מאוד איתן). החשש הוא לא מהילד, אלא מאבא שלו...

לא שח"ו אני חושדת באבא של הילד הנ"ל, אבל שוב- איפה הגבול בין האמון לבין הזהירות?    

כנראה שכל מקרה לגופו.

 

גם הנושא של "זה הגוף שלי ואין לאף אחד זכות לגעת בו". בודאי שזה חשוב, אבל יש משחקי ילדות תמימים שכוללים נגיעות שנראים לנו, כמבוגרים עם נסיון מר לפעמים, לא טובים. להפסיק את המשחק? לתת לזה מקום בכלל? או שלתת לילדים לשחק בתמימותם בלי להתיחס לזה בכלל?

"שלתת לילדים לשחק בתמימותם בלי להתיחס לזה בכלל?-"

 

בשום פנים ואופן לא!!!!!!!!!!!!!!

חובה להתערב!

מכירה סיפור לא נעים בכלל שנבע באמת באמת מתמימות.

מסכנים שני הילדים..

מים עם סוכר ענבים ועוד כל מיני - על העטיפה כתוב ויטמינציק.

מ לעשות, היא שאלה איך לתת מים, לא מיץ ממותק.

מים עם סוכר ענבים, זה לא ויטמינצ'יק, ולא מיץ ממותק.

 

היא לא שאלה משהו "תיאורטי" אלא בעיה בוערת של ילד שלא שותה מספיק בימים החמים הללו; ומצד שני - "אמרו לה" שלא תתחיל עם שתיה ממותקת כי אחרת לא יתרגל למים.

אז מנסיון רב-שנים, אכן סוכר ענבים אינו כ"כ מתוק כמו סוכר רגיל, וגם אינו "ממכר" לשתיה מתוקה, ואפשר בקלות לעבור ממנו אח"כ למים.  ולא צריך לקנות "מוכן" שיכול להיות עמוס בממתיקים ומתוק ממש - כמו ה"ויטמינצ'יק".. 

 

מוסיפים חצי כפית סוכר ענבים; לתינוק זה מספיק שזה יהיה קצת יותר ממים רגילים, אבל זה בקושי מתוק..

 

[ואני מציע לכל מי שבוחר לענות בצורה שיש בה מה"התחכמות -עוקצנות" ("מה לעשות, היא שאלה איך לתת מים לא מיץ ממותק" - כאילו שזה לא היה ברור וכאילו לא בזה בדיוק ניסינו לעזור לה..), שלא יסתתר תחת ה"אנונימי". אולי זה גם יגרום לחשוב שוב האם הכרחי להתבטא בדיוק כך בנידון הספציפי...]

אני ממש נגד להמתיק, אפילו עם סוכר ענבים.

למה דחוף לך לתת להם מים? אני מאמינה שהם ידעו כשהם צריכים ואז הם ישתו.

האם הם נראים לך מיובשים??? האם את מניקה או נותנת תערובת מזון לתינוקות?

למה להרגיל לשתות מים אם הם לא רוצים?

כל עוד הם לא על סף התייבשות לא נראה לי בכלל שהם זקוקים לזה כל כך, יש להם נוזלים מהחלב (מטרה או חלב אם), מפירות וירקות אם הם אוכלים. 

ולקטנה (1.7) לכמעט ארוחת צהריים שתהיינה בריאות!

מאיזה גיל זה מעסיק לפרק זמן ארוך?
 

איך הן הצליחו לאכול את זה?!

 

תוהה אם יש מה לעשות את זה אצלנו (שנתיים וחודש.)

 

חוץ מזה, משהו פה מוזר לי. זוכרת שראיתי במקום אחר מתכון לבר בצק, אבל זה היה עם קרם שמיט, או משהו כזה, שנותן לו את המרקם המיוחד.

וקראתי איפשהו על בצק מלח (זה זה?) שאמור להתקשות, לא זוכרת אם באויר או שצריך לאפות אותו.

אז עכשיו אני לא יודעת מה זה ביחס לנ"ל.

עשיתי משו בסגנון של המתכון הזה, מומלץ בחום

(אצלי יותר אהבו את זה מאשר בר בצק קנוי)

שמתי צבעי מאכל

גם הקטנה (שנה וחצי) התעסקה עם זה המון זמן, וממש לא היה בא לה לטעום...

ברפואת שיניים יש התמחות ספציפית לילדים. אפשר לבדוק באתר של משרד הבריאות לפי שם הרופא את המומחיות שלו.

זה חשוב כי לאלה של הילדים יש עוד אופציות חוץ מגז צחוק למשל טישטוש ועוד כל מני.

ובד"כ יש להם גם גישה יותר טובה לילד.

חוץ מזה יש רופאים שפשוט יש להם יכולת מיוחדת להגיע לילד בצורה עדינה. זה בד"כ ידרוש יותר פגישות של הסתגלות וכו' אבל לדעתי זה שווה את המחיר ואפילו נסיעה ארוכה יותר.

תחפשי המלצות באזור שלך וגם בפורומים באינטרנט. גם דרך הקופ"ח אפשר לבחור רופא אחר או ללכת לעיר אחרת אם צריך. (אם תגידי מה האזור אולי ימליצו לך גם כאן).

 

בערך בגיל 4 התחלתי עם הבן שלי טיפולים אצל רופא מגבעתיים (פרטי) ובכל הפעמים שהייתי אצלו עוד לא ראיתי מטופל שלא חייך כשהגיע וכשיצא. גם כשהיה משהו קצת כואב בטיפול.

 

אז אל תתיאשי.

הבת שלי (בת 9) בחרדות מכל סוג של רופא ובכללם גם רופאי שיניים כמובן.

 

היום היא איכשהו מצליחה להתגבר (בכל זאת גדלה קצת ) אבל כשהיא הייתה קטנה יותר לא עזרו שום שיטות כולל רופאים שמומחים לילדים וכו'

 

לעיתים נאלצנו להשתמש בכוח על מנת שהיא תקבל טיפולים חיוניים לבריאותה (לדוגמה - כשהיא נאלצה לעבור ניתוח בעיניים היא לא הייתה מוכנה לשים את המסכה עם החומר הרדמה אז נאלצנו לשים לה את זה בכח עד שהחומר פעל את פעולתו)

 

בקיצור, לא תמיד יש מה לעשות.....

 

 

עוזרות כנראה. ככה זה עד שלא מנסים .

ולעצם העניין- פשוט לא היית אצל רופא השיניים שלי

 

וגם לפי מה שאני יודעת לילדים שעושים להם הרדמה נותנים קודם סירופ טישטוש כדי שלא יתנגדו ויסבלו.

וגם טיפול שיניים אפשר לעשות בהרדמה אם אי אפשר לטפל בשאר השיטות.

העצות שלי תמיד עוזרות

 

פשוט לפי התיאור שלה זה מזכיר לי מאוד את ההתנהגות של הבת שלי. אם אני טועה והמצב של הבת שלה לא כזה קיצוני אז בהחלט כדאי לה לנסות את העצות שלך.

 

סליחה אם לא התנסחתי כמו שצריך.

 

ולעצם העניין - הרופא שיניים שלך לא היה עוזר כי הבת שלי הייתה שוברת לו את הציוד עוד לפני שהוא היה מספיק להציג את עצמו

 

עברתי סדרת טיפולי שיניים שכללה שתי עקירות, למרות שלא הרגשתי כלום, הפחד העצום הניע אותי לא לאפשר לה להתקרב אלי, והיא נזקקה לשתי אסיסטנטיות כדי להחזיק אותי בכוח. היא נחשבת לרופאת שיניים שמתמחה בילדים- הטובה באיזוריו, והיא כבר איבדה סבלנות . 

 

לגבי הרדמה- עד כמה שאני יודעת, מעבר לגיל שנתיים לא ממהרים בכלל לעשות טיפולי בהרדמה כללית, וגם עד אז משתדלים להימנע מזה.  

סתם עידכונון. ביום ראשון הלכתי עם הבת שלי לצילום שיניים.

 

לקח יותר מעשר דקות רק לשכנע אותה לשבת על הכסא למרות שמדובר רק בצילום ולא בטיפול.... מזל שלרופאה היה מספיק סבלנות

 

 

נזכרתי שקראתי שיש טיפולי שיניים בהיפנוזה (יש גם לזה תעודה מיוחדת ממשרד הבריאות)

ושזה עוזר מאד לכאלה שיש להם חרדות מהעניין.

נדמה לי שקראתי שיש בהדסה מרפאה כזאת.

הבעיה שאין לי מושג איך קוראים לה.

פעם היא עבדה בקליניקה של רופא עיניים ד"ר דסטניק בבני ברק.

אז אולי אפשר לברר דרכו, לא הצלחתי למצוא בגוגל איך קוראים לה, אותו הצלחתי למצוא.

באתי בתור ילדה לרופא עיניים שעבד בחדר ליד, ובאה ילדה קטנה צורחת ממש לטיפול שיניים, היא הייתה סבלנית ואימהית מאוד.

מקווה שהיא עובדת עדיין... זה היה לפני 10 שנים בערך..

אבל אני עדיין זוכרת כמה היא הרגיעה אותה...

דרך קופת חולים כללית בירושלים? אני מחפשת רופא שיהיה נחמד לילדים וגם מקצועי וגם שהחומרים איתם הוא עובד יהיו טובים .

שיש לו גישה טובה.

אם את גרה בירושלים/באיזור יש לי המלצה לרופאה מעולה!!!! באישי.

ברור שניסיתי כמה רופאים לילדים.
ברור שהבטחתי מתנות.

היא באמת מתאמצת להתגבר היא מקסימה אבל רק המכשיר מתחיל לזמזם והיא נתקפת בחרדה בלתי נשלטת
בשבילה זה כמו להגיד לה אם יחתכו לך את הרגל (ח"ו) תקבלי פרס...

הרופאה (המיוחדת!! אין דברים כאלה..!!!) ופשוט מתחננים לטיפולי שיניים...

 

מה שגורם גם ובין השאר לכך, שהאיומים ש'אם לא תצחצח יהיו לך חורים'.. נשמעים יותר כמו הבטחה... (איזה כייף לי יהיו לי חורים ויקחו אותי לד"ר תאיר...)

 

איך בכ"ז מפתחים רתיעה בריאה מהמוסד הזה, ששמו מרפאת שיניים, רתיעה שעשויה לתגבר את צחצוחי השיניים שלהם??

אם הם שמחים ללכת לרופא שיניים, מה טוב ואיך לגרום להם לצחצח שיניים, כדאי לחשוב על שיטות אחרות.

למשל, להסביר על הנזקים שנגרמים מאי צחצוח (ולא, רופא שיניים לא מתקן אותם, הוא רק מקטין אותם)

אפשר לתת להם לקרוא את הספר קריוס ובקטוס

אפשר לקנות מברשות שיניים אטרקטביות, ומשחה שתמצא חן בעיניהם

שתעשה להם "הרצאה חינוכית". לזרים תמיד מקשיבים יותר...

חוץ מזה אם הציחצוח היה באמת לא טוב היא כבר היתה אומרת משהו לא?

 

(ואפשר אולי איום כזה?- אם לא תצחצח-לא אקח אותך לד"ר תאיר לבדיקה...)

אפשר להשתמש יש טיפולי שיניים בהרדמה מלאה -

תגידי מאיזה אזור את בארץ ונוכל למקד יותר...

איזה חנויות למשל? סליחה על הבורות...

ספריית בית אל בכנפי נשרים (נראה לי...)

חנות חדשה בסנטר 1 הישן ליד כפר שעשועים של ספרי קודש (לא זוכרת את השם, אבל ראיתי את זה לא מזמן...)

ואמרו לי (לא ראיתי בעצמי) שאפילו יש בצומת ספרים בתחנה המרכזית

זכור לי גם שבדוכן "חמסה וכסף" בקניון מלחה ראיתי את הסידורים האלה...

מישהו - כל אחד בתורו - והאחרים מנסים ע"י שאלות לנחש במי מדובר.

 

מצוין לנסיעות ברכב ביחוד..

 

מעבר לזה - כדור משחק תמיד עוזר.

אם אתם בשכירות ומתכוונים לעבור.

יש דגם שיותר קל לפתוח בהעברה.

אני ממליצה מאוד על אמקור.

יש להם דגמים שאומרים שלא מתאימים לארץ

אומנם דירוג האנרגיה שלו יחסית נמוך (כלומר, צריכה יחסית גבוהה), אבל ממש אני ראיתי כשבאנו לבחור מקרר יש בו פשוט יותר מקום ביחס לנפח הרשמי שלו. זה משהו שקשור כנראה לעיצוב הפנימי שלו, אבל ככה יוצא שקונים מקרר של 500, אבל יהיה בו מקום כמו מקרר של 550 של חברה אחרת, אז בחשבון הסופי הוא בעצם לא באמת לוקח יותר חשמל. (כי דירוג האנרגיה מחושב לפי נפח המקרר, ולא לפי כמו האוכל שאפשר להכניס בו בפועל)

כשאנחנו קנינו מקרר באמת נרתענו מדירוג האנרגיה הנמוך, אבל חישבנו וראינו שגם בחשבון שנתי זה אל יוצא הבדל גדול כ"כ.

הוא המקרר היחיד בגודל של 550 שראינו שהיה בו מקום לתבנית גדולה במקפיא, היחיד שיש עליו 10 שנות אחריות, מגיע עם כפתור שמכבה את האור באופן מובנה, בלי שצריך להוסיף תשלום (לשים לב לענין של המהדרין. לא לקנות אמקור מהדרין אם הרב שלכם פוסק שאין צורך) והוא גם מיוצר בארץ, לפחות מידה מסוימת (צריך לבדוק, כי יש לא כל אמקור מיוצר בארץ) ועיצוב הפנים שלו פשוט נוח להפליא. באופן כללי אני פשוט שמחה ומרוצה על ההחלטה.

ועוד טיפ קטן - אם אפשר, כדאי לבחור בדגם שבו הידית מעוצבת כשקע בדלת, יותר עמיד ויותר נוח.

 

 

אמקור. ואני מרוצה בסה"כ.

צריך לקחת בחשבון שהוא קצת מרעיש יחסית. אבל לי זה לא מפריע.

יש להם חנות בקריית אריה בפ"ת שאפשר לקנות שם דגמים מוזלים מתצוגות שחלקם במצב מצויין.

[כמו שאר מוצרי החשמל שקנינו... ]

בהצלחה.

חפשי בגוגל

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לאשפ"ים הייתי חייב

יאיר שמחה

זה נראה כאילו כל אחד כותב את השם שלו/ של הילד שלו וכו'...

 

לא שאכפת לי

לירז = לי סוד

אם היא לא מראה אז כניראה שהיא עדין לא מוכנה לזה ואולי דוקא הגן ישפיע עליה בכיוון

באמת היתה לה רתיעה גדולה

פשוט השתכנעה אחרי שידולים רבים ופרסים
בהתחלה רק לשבת על הסיר עם בגדים
ואחר כך התקדמה הלאה

איזה יופי! ברוך ה'