פורום הורות (עמוד 332)

ומחלקים להם בערב החג שקית ממתקים שתעסיק אותם בשאר הזמן הפנוי

 

תלוי גם בגיל הילדים- אבל חשוב להפעיל אותם ולתכנן  איתם מראש.

 

מי מתפלל מה, כמה איפה ומתי.

 

מכינים משחקים, ספרים, יציאה לתשליך כחוויה, האמא יכולה לשבת איתם בגינה במקום בביה"כ ולהכנס לתקיעות, ברכת כהנים וכד'..

 

 

הילדים עוזרים/ אחראים על עריכת השולחן, ארגון הבית וכד' לסעודות החג.

 

הגדולים יותר יכולים להכין הצגות על ר"ה (אברהם ושרה, יעקב ורחל, חנה ושמואל, יוסף הצדיק- כל אלו שנפקדו בר"ה) לסעודת החג או לאחריה, המון זמן לוקח לעשות חזרות ולהתאים תלבושות .

 

ומה שאת/ה עשית זה הדבר הטוב ביותר-- ללמוד את ההלכות ולהזכיר לעצמנו מה מותר ומה אסור, להתאפק, להעביר על המידות ולדעת שהסטן עובד קשה ביום הזה ומקדיש לכך שעות נוספות.

 

תודה על התזכורת!!

 

 

בתור אמא קמצנית בממתקים בכל השנה- הכנתי לחג הרבה דברים "שווים" כדי שהם ירגישו את השמחה והחגיגיות. זה השפה שלהם.הבעל שמח בבשר ויין, אנו בבגד יפה- והילדים באמת שמחים בממתקים...לא אני המצאתי...

ועל ראש השנה כתוב בפירוש- לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים.

 בהצלחה לכולנו...

ועוד משהו-

לפני שנה היה פה שירשור עידוד למי שנשאר(ת) בבית עם הילדים ומנועה מלהגיע לתפילה. היו שם כמה דברים ממש מחזקים ומעודדים. אולי מישהו ימצא את זה.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t384455#4622610

 

(השרשור היה בנשואים טריים לא פה)

 

אבל השרשור שציינת מדבר רק על התפילה ופותחת השרשור שאלה באופן כללי איך לא לכעוס על הילדים. קצת סטינו מהנושא.

 

מניסיוני ממתקים הם אחד הגורמים לחלק מהילדים להתנהגות קשה  -  סוכר וצבע מאכל ממש לא עושים להם טוב והתוצאות כמעט מיידיות. כדאי להזהר מזה

לוקחים אותם לשיחת עומק לפני החג, ולא משנה אם מדובר אפילו בבני שנתיים בלבד

מסבירים להם על החג, על התפילות, מדברים איתם על המשאלות שלהם והציפיות שלהם מהשנה הקרובה

וכמה שזה נראה מוזר- הם תופסים רצינות ומבינים באילו ימים הם נמצאים.

 

כמובן שאי אפשר להחזיק אותם ככה זמן רב, ואז מחלקים סוכריות וכד' אבל חשוב מאוד לשתף אותם בעניינו של חג, אחרת מה שהם יזכרו (ומה שאני זוכר)זה רק שקיות במבה ענקיות בדרך לבית כנסת

א. קנינו לכל אחת משחק חדש שניתן להם ברגע המפתח הבעייתי....

ב. אני אישית לא מתכוונת להרעיב אותן עד לסעודה... וגם לא למלא אותן בממתקים, אלא לנסות לשמור על סדר יום רגיל של ארוחות. מה שאומר שאוכלים "ארוחת עשר" כרגיל, ואם צריך גם הולכים לישון כרגיל. ילד רעב ועייף נהיה עצבני ומעצבן.

ג. כמובן- שיתוף, לפי הגיל, בחוויות החג. גם בסעודה- סיפורים, הצגות. חשבנו להכין מעין מדליות למי שאומר את ה"יהי רצון" הכי מקורי, הכי מצחיק וכו'.

גם בבית הכנסת- יש סידורים לחגים לילדים, ויש שירים שהם מכירים מהגן.

אנחנו כועסים ומעירים רק כשאנחנו רואים שהם עושים משהו נוגד לעקרונות הבית התורה העם והארץ....

אז בזמנים כאלה מקבלים החלטה שאנחנו פשוט לא מחנכים היום !

כלומר לא נתפסים לקטנות

מחליטים מראש שלא נורא אם לא יגמרו את כל הצלחת כי מבינים שהם מפוצצים בממתקים ולא נורא אם שכחו לברך או  חזרו מלוכלכים מהמשחקיה או כל דוגמא אחרת 

פשוט לא מעירים בע"ה

ומכינים אותם לזה שזה לא יום רגיל ולא יצפו שכל השנה תהיה ככה מפנקת כמו היום המיוחד הזה

במקביל הכנה לכל אחד כפי רמתו ורמת הציפיות ממנו

יהי רצון שבאמת נזכור ונעביר על המידות!

(למרות שזה הרבה יותר קשה כשזה לא רק הילדים שלי אלא של עוד מהמשפחה...)

שנה טובה ומבורכת בעז"ה ללא כעסים!

אבל אין לי פתרונות קסם

ילדים צריכים גם סדר וארגון בראש, כ"כ חשוב להרגיל ילדים לסדר אפילו מינימלי, לשים פיג'מה על המיטה, לזרוק טיטול לפח, בגדים בכביסה, לפנות את הצלחת...

 

מה שאני עושה וקשה לי מאוד זה להקדיש כל יום (אחרי שהילדים ישנים) רבע שעה לבית,

מדהים כמה אפשר להספיק ככה גם לא מצטבר הבלגן ליום שישי ולפעמים בגלל שכבר התחלת לסדר את ממשיכה

 

בהצלחה יקרה 

פרופורציות.

 

קודם כל, באמת העיקר זה היחס הפנימי, השליו, עם הילדים, ההתענינות, השיתוף והשמחה.

 

אחר כך - אפשר לחשוב מה הכי בסיסי, ולהסתפק בשלב זה בכך; ופעם בשבוע, נניח, סדר יותר מקיף.

 

[כמובן, יש כאלה ש"לא יכולים" כך, אז הם מנקים כדי שיוכלו "להתחיל לתפקד".. אבל מי שלא - שיקח פרופורציות]

 

ואני מכיר משפחה נפלאה עם הרבה ילדים, וערכים, וחינוך, ושמחה, ושלוה וסבלנות אין-סופית אל הילדים, ו..בלאגן קבוע - שלא נבהלים ממנו כלל, הם חיים "לצידו", או "מעליו"..  וגם משפחות אחרות ששם דווקא מסודר.

 

בלאגן זה לא אידיאל, ויפה אם יכולים שיהיה גם מסודר, אבל יש סדרי עדיפויות.. ונכון כתבת: יש גם תקופות ושלבים וגילאים..

 

וטוב שאת יכולה להבין את זה..

איזה גיל זה?

 

אני שמעתי רק על 14:00 הכי מאוחר.

כשמתכוננים להתחיל את הפיילוט בהדרגה כשבסוף לא יתנו להוציא אפילו עד ארבע

תציפו במכתבים את המפקחת הארצית

תצליחו לדעתי.

כבר 6 שנים זה פועל אצלינו אבל כל השנים חלק מההורים השאירו עד 15:30 וחלק הוציאו ב13:30.

השנה הגננות קיבלו הנחיה שהגן נעול עד 15:30. ואי אפשר להוציא אף ילד קודם.

הם אומרים ש"חוק זה חוק" ואסור לגננות להפר...

מה תגידו על רמיסת הזכויות שלנו?, תבינו 50% מההורים רוצים להוציא את הילדים והם נועלים אותם בגן...

 

וזו אחת הסיבות שבתי לא תראה גן בשנים הקרובות...

הגננות פוחדות מהמפקחת האיזורית שמפחדת מהמפקחת הארצית שמקבלת הוראות ממשרד החינוך

תגיעו - כל ה50 % - באחת וחצי ותדרשו, בנימוס ובתקיפות לשחרר את ילדיכם.

 

מש' החינוך אינו עומד בפני הורים מאורגנים בד"כ.

 

הדבר הזה הוא שערוריה, אין לו כל קשר עם חינוך. בשעה כזו זה יותר "בייבי סיטר". אי אפשר להכריח הורים להשאיר ילדים בשעה כזו.

אני מצטרף לקריאה לזכותם של ההורים שלא מעוניינים בכך להוציא את ילדיהם מוקדם.

 

אין שום סיבה בעולם לכפות על ההורים יוח"א.

 

המקום הטבעי של הילדים לגדול זה בבית.

 

אני לצערי נאלץ אחרי היוח"א עוד להשאיר את הילדים בצהרון וככה כמעט אין להם זמן איכות עם אבא.

 

לא הצליחה לשחרר את הילד שלה מהגן יותר מוקדם ועכשו כולן שוברות את הראש איך הילדים יאכלו וינוחו.

המפקחת נתנה הוראה שגם אם הורים עומדים ומחכים הגננות לא פותחות להם את הדלת, רוב הגננות מודות שהיוח"א הזה לא טוב בכלום לילד, אוכל גרוע מקייטרינג זול, הילדים עייפים וצריכים קצת שקט, אין למידה בשעות שכאלה, ובעיקר, הגננות מקבלות שני ימים ארוכים חופשיים כך שאין רצף וקשה מאד לעבוד כשאת נמצאת בגן יום כן יום לא!

אבל, הגננות הן עובדות של משרד החינוך ואין להן אישור לפתוח את הפה ולהגיד את דעתן האמיתית, ואם גננת תפתח את הדלת להורים היא מסתכנת בפיטורין!

רוסיה הסובייטית כבר אמרנו?...

לדוגמה: תודיעו - כקבוצה (אולי ועד הורים - תבקשו גם הורים ששולחים לתמוך בזכותכם), על השבתת הגן עד להסכמתם.

הורים כקבוצה, כגוף, יש להם כח חזק. תפנו לועד ההורים הארצי שיתמוך בכם. זה דבר שלא יעלה על הדעת לכפות על הורים להשאיר את ילדיהם. לא דומה ל"חינוך חובה", שם זה מהצורך שילמדו. פה זה פשוט ניסיון התערבות בחופש הפרט. לדעתי, זה גם לא היה עובר בבימ"ש.

 

כעת הזמן: המערכת מאד חוששת משיבושים בפתיחת שנה"ל. תזמינו כתב מערוץ 7 לסקר את המאבק...  תוך זמן קצר, יתחננו ממש' החינוך שתסכימו למו"מ..

 

ב"ה, אלינו עדיין לא הגיעה הגזירה הזאת, אבל הייתי עומדת על הרגליים האחוריות ומפעילה את כל ההורים, אילו היתה...

 

זה פשוט אבסורד!!! ההורים (או אחד מהם) ביית, והילדים בגן!! במקום לאכול ארוחת צהרים עם אבא/אמא... הם אוכלים עם הגננת העיפה...

 

השתנו סדרי עולם!!!

 

ולגבי ביהמ"ש, לצערי, בג"ץ קבע, כי אל לו להתערב בתקנות 'הפנימיות' של משרד החינוק...(טעות מכוונת)...

 

רק השבתה מסודרת ומארוגנת של הלימודים, תועיל!!

 

הורים לילדים, חנוקי משרד החינוק, כולנו איתכם!!

לא מאבק לא יעזור

קודם כל, אין מספיק אנשים כדי לנהל מאבק כזה

אין מספיק אנשים שאיכפת להם

וגם מאלו שמפריע להם יום החינוך הארוך (לפחות מה שיש עכשיו ברוב הארץ - עד שתיים) חלק לא קטן זה פשוט ענין של נוחות. נוח להם יותר להוציא את הילד באחת וחצי, מסיבות כאלו ואחרות.  אז מי שכל מה שמפריע לו זה הנוחות האישית שלו, ממש לא יצא למאבק ציבורי.

וגם בקרב ההורים שזה כן עקרוני להם, הרבה פעמים אין להם את הפנאי לכך כי הם הורים לילדים קטנים, הרבה פעמים עם עוד ילדים קטנים יותר שבבית כל היום, כך שהם לא ממש פנויים למאבק ציבורי

וגם במקומות שכן הצליחו להרים מאבק של ממש זה לא עזר, כי מי שדוחף את התוכניות הנוראיות האלו (והשתמשתי בביטוי עדין ביותר, למעשה עולים לי ביטויים חריפים בהרבה לתוכנית אופק חדש בגנים וליום החינוך הארוך)

בכל מקרה, מי שדחוף את התוכניות הנוראיות האלו זה אנשים ואירגונים עם המון כוח ואפס איכפתיות ו/או הבנה במה שילדים צריכים

גם דמוקרטיה לא ממש מעניינת אותם. למעשה כמי שניסתה להלחם ביום החינוך הארוך בעצמה מערכת אטומה לחלוטין.

אני חייבת לציין שהכפייה הזאת על הגנים לא נגמרת בשעות הפעילות. הפיקוח מכתיב לגננות מה לעשות על ימין ועל שמאל. כך למשל סיפרה הגננת בגן של הבן שלי (גן ממלכתי דתי) שהמפקחת כעסה עליה מאוד כשגילתה בספר הכללים של הגן שבפינת המרפאה הבנים בודקים את הבנים, והבנות את הבנות. היא חייבה אותה לשנות זאת, שהבנים יבדקו גם את הבנות ולהפך.

בישוב שלנו יש גן אחד שהוא גן 3 של הילדים הקטנים ביותר של השנתון. כלומר ילדים שכמעט בגיל של מען. הגננת של הגן הזה לא רצתה לעשות גן זורם אלא שכל הילדים ישבו לאכול יחד ארוחת 10. הגננת ננזפה קשות ע"י המפקחת על כך וחוייבה לעשות גן זורם. שכנה שלי שילד שלה היה בגן הזה סיפרה שפעמים רבות הוא לא היה יושב בכלל לאכול בגן, ואח"כ עוד חוזר הביתה עייף מכדי לאכול.

ויש עוד הרבה סיפורים על התכתיבים שמכתיבים בגנים.

מה שקובע - זה אם יש באותו גן מספיק הורים לצורך זה. מחצית ההורים, זה הרבה מאד.

 

הנימוק העיקרי של מפקחות, לא פעם, הוא "הורים יגידו"..

 

אמר לי פעם מפקח בכיר במש' החינוך, שאם שלושה הורים מתארגנים בבי"ס והולכים בכיוון מסוים, כאילו הם מייצגי ההורים - מש' החינוך אינו יכול לעמוד בפניהם.

 

ובנוגע למפקחת של הגן שלכם - זו שערוריה. יפה מאוד לחנך ילדים בגן דתי שהיכן ש"בודקים" אחד את השני, דהיינו - נוגעים במכוון, בין אם זה "לחץ דם" וכו', אז בנים לבנים ובנות לבנות (אני בכלל נגד כל ה"פינה" הזו בגנים). זה חינוך למצוות.

 

אני מציע לך, אל "תתבטלי". נסי לדבר ישירות עם המפקחת - למחות ולהסביר. לא הולך - תשלחי על זה מכתב ישירות לאברהם ליפשיץ, שהוא אחראי על כל החינוך הממ"ד, ותכתבתי בחריפות: מה זה ,"כפיה לעבור על דת"? גננת רוצה לחנך לאורח חיים נכון - אז מפקחת תכפה אותה להיפך?..  תכתבי שאת אם בגן, ותכתבי את שם המפקחת.

 

אותה עצה - גם לפותחת השירשור.  תתאספו מחצית הורי הגן. תחליטו על השבתה, תשלחו מכתב מנומס ותקיף אל היהודי הנ"ל, שלא יעלה על הדעת שמשיקולים שאין להם ולא כלום עם "חינוך חובה", יכפו על השארת ילדיכם.  אל תהיו "צמחוניים" כ"כ בעניינים כאלה.

 

אם אתן רוצות - אעביר לכן במסא"ש גם את הדוא"ל שלו - וגם את זה של אסתר חטאב - המפקחת הארצית על גני הממ"ד. שניהם סה"כ אנשים טובים; אברהם משתדל לענות ישירות ומהר.

 

אני עובד עם גנים - ואני דווקא די מכיר את המציאות..

קודם כל יש לנו מפקחת שבטוחה שהיא תחנך את ההורים! היא אטומה לחלוטין לדרישות מהורים,

הגענו כבר למועצה שהפנו למפקחת, המפקחת מ]פנה למנכ"לית, המנכ"לית לא מגיבה.\

דן, פנינו לאברהם ליפשיץ שאמר בפה מלא שאנחנו צודקים אך אין לו מה לעשות...

פתאום אנחנו מבינים איזה עוולות נעשות כאן לאזרחים בשם שילטון החוק.

האם מישהו יכול להגיד לי מבחינה חוקית, אם אני חותמת בבוקר לגננת על אישור שאני צריכה להוציא את הילד שלי מוקדם יותר באותו היום, האם מותר לה לסרב לי?

לדבר חד פעמי כזה.

 

ב. אחרי האמירה של אברהם ליפשיץ (צפוי - אדם נחמד וישר), אתם צריכים, לדעתי, אם יש לכם מרץ, להתכנס ולהחליט על השבתת הגן. לשלוח הודעה למפקחת, למנכלי"ת, לאברהם ליפשיץ, לשר החינוך.

 

להדגיש את הנקודה שאין לכך ולא כלום עם "חינוך חובה", שכן ידוע לכל שבשעות כאלה זה לא בגלל "חינוך".

שהם ישברו את הראש מה לעשות איתכם...

 

[אולי תשלחי לי הודעה באישי על איזה איזור מדובר. שמא אני מכיר]

באופן עקרוני, גם הוצאה מוקדמת חד פעמית מחייבת אישור בכתב מהמפקחת

וזה אפילו אם יש לך למשל אישור על תור לרופא או משהו כזה

אבל בפועל הגננות לא מבקשות את האישור בכתב הזה.

אתם האפוטרופוס של הילדים ו"מותר לכם" (עצם השימוש בביטוי הזה מקומם אותי ומוציא אותי משלוותי).

אם הם לא נותנים לכם, תזמינו משטרה ותגישו תלונה על חטיפת ילד.

(כמובן, אחרי שמוצו כל הדרכים הנעימות יותר)

 

גיבוי משפטי:

מתוך פסק הדין שנתן כבוד השופט, דר' א' גרוניס, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים י' באלול תשס"א (בהסתמך גם על פסיקות בעבר).

"הנקודה האחרונה, שדומני כי היא המרכזית והמשמעותית בטיעוני העותרים, נוגעת למשקל הראוי שיש ליתן לזכותם של ההורים להחליט באשר לחינוכם של ילדיהם....

"ההורים אוטונומיים בקבלת החלטות בכל הנוגע לילדיהם - חינוך, דרך חיים, מקום מגורים וכדומה, והתערבות החברה והמדינה בהחלטות אלה היא בבחינת חריג שיש ליתן טעם להצדיקו...

"ביחסי המשפחה עם החברה והמדינה, אין האחרונות רשאיות להתערב בהחלטות המשפחה פנימה, בעניינים הקשורים להבאת ילדים, גידולם וחינוכם; ביחסים אלו ההורים נהנים מאוטונומיה..."

 

"לא מתאים לדרך החינוך שלכם? אל תשלחו לגן!" כי הרי זה לא חינוך חובה! לא נראלי מעניין אותם יותר מידי איך הורים רוצים לחנך את ילדיהם..

עצוב זה מצחיק

אולי תעמדי איתה בקשר.

 

לפי דבריה זה נגד כל ההנחיות (עד שלש וחצי?!).

 

אולי גם המפקחת שם צריכה ש"רחל" תדבר איתה ותעדכן.

באמת אחרי שהצפנו את הנהלת המחוז במכתבים, אישרו לנו , כמו באופק חדש להוציא את הצעירים (עד גיל 4.5) בשעה 13:30 עד ינואר, כמו באופק חדש.

נשארנו עם 2 בעיות, הם לא מסכימים להוציא את הילדים הבוגרים(מעל 4.5, מזה בוגרים, אפשר כבר לגייס אותם...) בשעה זו, ומה נעשה מינואר (למיינם..) אז הילדים כבר לא צריכים את הבית?

בקיצור המאבק באטימות של משרד החינוך ממשיך... 

שאת ה"קשישים" ישחררו ב2.00 כמו בהנ"ל....

 

ב. תמשיכו "להציף" שאתם תובעים שזה יימשך גם אח"כ - אתם ועוד כמותכם יכולים לגרום לכך בעז"ה. הרי כבר ראית שזה יותר קל ממה שחשבתם..

גם מהמגזר וגם לא!!!

מיילים של החכי"ם מופיעים באתר הכנסת.

חוץ מזה לעשות פרסום,

שוב , לא רק מגזרי.

בהצלחה

(אצלנו הגננות גמישות, ב"ה)

 

אני מורה במקצועי לא מגיעה בשום יום בשבוע בשעה כזו הביתה

בקושי ב14:00 בחלק מהימים אני מצליחה וגם זה עם הלשון בחוץ.

 

לפי מה שאני רואה סביבי הארכת היום עד 14:00 חסכה להרבה את הצורך בצהרון.

ועד 15:30 יחסוף עוד יותר!

 

הלוואי ויכולת להגיע לקחת את הילדים מוקדם כל יום אבל צריך להתפרנס...

אם זה אפשרי כמובן. האם זה יזיז למישהו אם במשך שבוע, שבועיים, חודש לא יגיעו ילדים לגן? אולי זה שווה את המאמץ.

יש צרכים שונים מבית לבית ויש לכל אמא יהודיה (אידישע מאמע) את סדר היום עם הילדים שלה 

השרשור הזה חשוב מאוד לבעלות המאבק

 

אבל !  

 

אסור להגיע למצב ש..מישהי מרגישה צורך להצטדק 

 

כפי הבנתי המאבק הוא לא להכניס את כל הילדים\משפחות לאותה משבצת אלא בדיוק הפוך !   לפתור את בעית האטימות=חוסר גמישות של המערכת כלפי מבנים שונים של משפחות שונות

 

אגב יש אימהות שמסיימות בשעה מוקדמת וצריכות את האוויר לפני שהילדים מגיעים, כמובן בשביל הילדים

 

כל זה  מבלי לפגוע בחשיבות המאבק שגם אני חלק ממנו 

כמובן, שיש למשה"ח את הרצון שכל הילדים יישארו במסגרת. אבל אצלנו יש פתח יציאה ב- 13:30. ההורים חותמים על טופס מנהלי לחלוטין של שחרור מוקדם ומוציאים את הילדים. יש אצלנו גנים שנשארים בהם 8 ילדים עד 15:30.  (הלוואי עלי, אצלי כל הילדים נשארים!!!!)

הבעיה מתחילה כשיש הורים שמחליטים שכשהם בבית להוציא את הילדים וכשהם עובדים/ עסוקים/ עייפים להשאיר- וכאן זה פוגע בנו - התחושה שאנחנו על תקן בייביסיטר ולזה -אנחנו הגננות לא מוכנות.

 

להגיד שאני בעד היוח"א??? ממש לא.

גם כגננת לא מספיקים כמעט כלום, אין תנאים נורמליים, האוכל- זוועה מבחינת הריח- והטעם .. תמיד אותו טעם...

 

ואחד הדברים המגוכחים עם כל הימים הארוכים- שגני אופק מסתיימים ב-2 ללא ארוחת צהריים, וגני יוחא בהם ילדים גדולים יותר ב- 13:30 כבר אוכלים.

 

כהורה- אין ספק שילד במסגרת ללא תשלום עד 15:30 זה מאוד נוח... אפשר לחזור מהעבודה בניחותא, לעיתים אפילו לנוח. וההורים מתרגלים. בהתחלה יותר מחצי מהילדים היו הולכים הביתה ב13:30 ואילו היום- כולם בגן. יותר אמהות יוצאות לעבוד, כל עובדי ההוראה שהאריכו והוסיפו להם שעות ויש כאלה שמתרגלים למנוחת הצהרים כשהילדים בגן...

ולמען הסר ספק- אני את ילדי מנועה להוציא מהגן כיוון שגם אני עד 15:30 בגן.. ואחרי איחורים רבים של הורים אני מגיעה כמעט ב- 4 הביתה. (ואם לא היו יומיים חופשיים הייתי קורסת לחלוטין ובימים אלו אני משתדלת להוציא את הילדים מוקדם).

 

סליחה על האנונימי,(מפאת תפקידי...)

שיהיה בהצלחה לכל ההורים שאוהבים להיות עם הילדים בבית

 

אני שומעת ממך שאת נגד יום חינוך ארוך. גם מבחינת התועלת שלו בהספק, וגם מבחינת הארוחות. לעומת זאת, את הניסוח החד ביותר שהיה בהודעה שמעתי דוקא לגבי ההורים - "אנחנו הגננות לא מוכנות" וזה חבל לי. אני חושבת שגם הגננות פה באותה הסירה יחד עם ההורים. ובמקום שתהיה התנגשות בין לבין - להיאבק על העניין ביחד. דווקא כגגננת שמעידה על הכשלים של התכנית - הייתי שמחה שהיית מוסיפה את קולך נגד העניין. יש ארגון של גננות נגד יום  החינוך הארוך, אם אני לא טועה מובילה את זה הגננת דורית חזן. 

(וגם... יכול להיות שלהורים האלו אין פתרון? אולי כבר אין אצלכם באזור צהרנים בגלל יום החינוך הארוך? ואז אין להם ברירה אלא להשאיר ביום הזה בגן על תקן צהרון, וזה עדיף להם מלהשאיר כל יום?? אולי תספרי להם על הפיתרון שאת מצאת - שאת מוציאה חלק מהימים מוקדם... )

 

לגבי שעת הארוחה - סתם אני רוצה להדגיש דרך אגב - שילדים שמסיימים בשתיים - לא כולם מגיעים ברכב הביתה, יש כאלה שברגל, כך שהארוחה רק ב-14:30 לעומת 13:30 וזה אכן מגוכח ועצוב.

 

כואב לי גם לשמוע על התהליך - שלאט לאט מוציאים מאוחר יותר. זאת המטרה שמשרד החינוך רצה. לעודד נשים לצאת לעבדה. אם יש מישהי שזה מה שמתאים לה מלכתחילה זה כנראה מה שטוב ונכון לכלל המשפחה שלה. אבל לעודד דווקא, את כלל הציבור, משהו שמנוגד לצרכים של רבים מהילדים, ואפילו מבלי לתת תחלופה הגיונית - ולראות שזה מצליח להם, ויש תהליך של התגברות עבודה עד מאוחר - זה כואב לי לשמוע. 

 

יש כתבה שהזדהיתי עם כל מילה שלה בynet על המחיר שהילדים שלנו ישלמו, מה שנדע רק עוד הרבה שנים. מה שכל כך הרבה לבבות של אמהות יודעות כבר עכשיו. אז כאב לי גם לשמוע את הנוחות שיש בלחזור הביתה בניחותא, ואפילו לנוח - שוב, יש מקרים שזה הדבר הכי נכון ובריא לאם ומתוך כך לילדים. אך יש מקרים שאילו זאת לא היתה הנורמה בסביבה, האם היתה בוחרת אחרת. 

 

 

את תמיד כותבת כל-כך יפה, ומדויק.
 

ואת זה אני יודעת בוודאות גם מחברות שלי. אני מעדיפה להוציא מוקדם לאכול עם ילדי (ולא עם עוד 30 ילדים וברעש וכו' וכו'..) ואפילו לשים אותם מול סרט וללכת לישון. הם בבית, לידי, בנחת, בלי רעש ולחץ של כל העולם סביבם.

 

את התופעות לא צריך לחכות 20 שנה כדי לראות, הם כבר כאן.

כל בעיות ההתנהגות והמשמעת. הקשב והריכוז. איך רוצים שילד לא יחפש כל היום תשומת לב שלילית אם הוא צריך להתמודד עם עוד 34 ילדים על תשומת הלב של 2 אנשי צוות? ובד"כ משיגים בהתנהגות השלילית...

איך מצפים מהילדים למנוחה ורוגע אם מ-7 וצי עד 3 וחצי הם עסוקים בלמידה, אינטראקציות חברתיות חיוביות ופחות טובות?? בלי רגע שקט גם באוכל?????? או מנוחה??

הילדים כבר לא מסוגלים לנוח. להיות בשקט. ורואים את ההתחלה בגן אבל עוד יותר בבי"ס.

וביננו - את רוב ההורים מעניינת הלמידה- שהילד יגיע קורא וכותב לבי"ס מאשר שילמד כישורי חיים ודרך ארץ.

 

ואנחנו לא יוצאות בקול נגד העניין, מידי פעם מול הפיקוח, כי מה נעשה? ואופק חדש יותר טוב? יותר גרוע. גם הדרישות של המערכת... (השנה הם קצת ירדו מהעץ הגבוה שטיפסו עליו...)

ככה זה כשיושבים במערכת אנשי אקדמיה ולא אנשי שטח.

 

תעמדי בסטנדרטים..

 

זה חלק מהשמחה...

אני כל הזמן מחפשת איפה לעגל פינות...

היא ביקשה עוגה שקשה לי להכין ואני מנסה לחשוב איזה מתכון דומה ופשוט יותר

 

אבל פתאום קראתי את ההודעה ואמרתי- וואלה! יאללה!

 

וכן עוד פרטים...

 

תודה!

את עוד תתגעגעי לזה...

יש מקרים במשפחות שרק להורה אחד משני הצדדים יש משכורת !

 

אז את צריכה לשמוח על כך !

 

ולגבי ילדים תבטחי בה' ה' זן ומפרנס כל ילד וילד בפני עצמו (ואולי עד אז תמצאו פתרון ) (כמו משכורת מעבודה אחרת יותר גבוהה וכו')

 

יהיה טוב חשבי חיובי ואז יהיה חיובי!

 

בתקווה שהקלתי!

לדעתי במצב כזה לא כדאי לקנות בית, מפחיד מדי. מוטב לגור עוד כמה שנים בשכירות, עד להתבססות. אפשר גם לגור כל החיים בשכירות. באמריקה זה אפילו מקובל.

אם ההון העצמי שלך לא מספיק כדי שתוכלי לקחת משכנתה יחסית נוחה בגובה של עד 20-30 אחוז מהמשכורת אז עדיף לחכות עוד קצת כדי לאגור עוד כסף ואולי אז לקנות.

באסה אבל אין מה לעשות. עדיף לא לעמוד במשכנתה ואז לזרוק את כל הסכף לפח- בנק?

נמוכה יחסית, וההחזר יהיה גבוה משמעותית, בשום אופן אל תלכו בשיטת ה"סמוך על סמוך" הישראלית

בדקו ברצינות את יכולת העמידה שלכם בתשלומים.

מחשבון פשוט ורשימה מסודרת של הוצאות יעזרו

ולגבי המשכנתא עצמה - כדאי מאוד לבדוק לעומק את סוגי המשכנתאות, ולא לסמוך בשום אופן על התמהיל שהבנק יציע לכם. ברוב המקרים המשכנתא שהבנק מציע מנפחת את סכום ההחזר בצורה לא הגיונית, ובעצם גורמת לאנשים לשלם ריביות במשך שנים, בעוד הקרן לא מצטמצת.

 

מן הסתם הצמידות בלילה באה לפצות על החרדה שלו מההיעלמות שלך ביום. אם תיעלמי לו עכשיו גם ללילה, א"א לדעת, כל תינוק הוא שונה, אבל יש מצב שהוא יגיע לרמת חוסר ביטחון כזה, שתקבע את הדפוס הנצמד הזה לעוד הרבה חודשים אחר-כך, ובמקרה קיצוני יותר - תקבע אצלו חוסר ביטחון רגשי שילווה אותו הלאה בחיים.

המלצה שלי, קחי נשימה עמוקה. לא עוד הרבה, עברת כבר תשעה חודשים לא פשוטים ומעייפים מן הסתם, כבר בעוד חודשיים-שלושה צפוי בע"ה שיפור משמעותי. עוד קצת לסחוב, לתת לו את הקרבה שהוא מבקש, והנה הוא יתגבר ויהיה פעוט עליז, עצמאי, חסון בנפשו.

בינתיים אולי תשכיבי אותו לישון לידך? קשה לקום כ"כ הרבה...

נשמע שאת נמצאת במצב לא פשוט ולא קל

עם זאת, אין צורך ללכת על הקיצוני ביותר - להיעלם למסכן לכל כך הרבה זמן!

אפשר פתרונות ביניים: לחלק את הלילה עם בעלך; לקחת עזרה במהלך היום ולהיזרק לאיזה שעתיים במיטה (נערה צעירה יכולה לקחת אותו לטיול ארוך); ללכת להתפנק אצל אמא/חמות/אחות כמה ימים (לפחות לא תצטרכי לעשות את עבודות הבית).

צריך ואפשר למצוא פשרה שתתאים לכולם בע"ה ב"ה יש לנו במי להתחשב!!!

ואם חופשה קטנה יעשה לך טוב ויתן לו אמא רגועה יותר- אז סעי לך

 

תזכרי שמה שיעשה טוב לך, יעשה גם טוב לו.

 

שלא לדבר על כל הטוב שזה יעשה לזוגיות- שזה בטח ובטח הכי טוב לילד

טוב,

אז ראיתי את המצוקה שלך בין השורות ונירשמצי במיוחד לעודד אותך,

ילדתי אני את הילדה השניה בהפרש של שנה, וזה לא היה קשה, זה היה ב-י-ל-ת-י  נ-י-ס-ב-ל!!!!

אבל: זה עובר, ועוד חצי שנה תסתכלי אחורה, ותרווי רק נחת בעז"ה משני היהלומים שלך.

עכשיו עיצה, שעזרה לי: למדתי להתמודד אם הבכי שלהם, למה הכוונה?!

שמתי את הרגש בצד וחשבתי אם המוח, שניהם צ-ו-ר-ח-י-ם באותו הזמן עכשיו, מי צריך אותי עכשיו יותר?!

דוגמאות שקרו לי:

1) גמרתי להניק את הקטנה בת השבועיים אבל תקועה לה גרעפס והיא לא רגועה, מנסיון, זה יכול לקחת 20 דקות עד שזה ישתחרר, ה'גדולה' צורחת מעייפות, היא רוצה כבר את הבקבוק והמיטה שלה, למי תלכי?!- שמים את האפרוח בסל קל, שתהיה קצת בהטיה, נותנים לה לצרוח ופונים לגדולה, גומרים איתה, חוזרים לטפל בקטנה, אין ברירה, את רק אדם אחד!!!

2) הילד הגדול מתעורר בלילה, וגם הקטן, הגדול רוצה את אמא הקטנה רוצה אוכל, למי תלכי? מי צריך אותך יותר כרגע?! אני אישית עזבתי את הקטנה לשניה, הלכתי לגדול, פתחתי טיפה את הדלת, שמתי לו קצת אור מהשירותים שלא יפחד, שמתי מוצץ, נתתי חיבוק והלכתי להניק את הקטנה ונתתי לגדול לצרוח, לא היתה ברירה.

וכך על זה הדרך.

בהצלחה!!!!

מקווה שהועלתי במשהו

אני בהחלט מעריכה את זה!!!

 

אקח את העצות שלך לתשומת לבי... למרות שזה בטח נורא קשה ליישם.....

גם אני הרגשתי שעשיתי טעות. עד היום אני אוכלת את עצמי שלא נתתי לגדול שלי מספיק

תשומת לב בגלל שהיתה לו אחות שקטנה ממנו בשנה וחצי. וגם ציפיתי ממנו, הצוציק שהוא היה להיות בוגר

ולהבין שהוא הגדול והוא היה תינוק בעצמו. תקופה קשה נורא. צריך הרבה עזרה מהסביבה. (מה עם הבעל?)

באיזה שהוא שלב שמתי את הגדול במשפחתון בשעות הבוקר כדי שאוכל להשאר שפויה.

אבל צריך לנשום עמוק. כשיש עזרה ללכת ישר לישון - הכביסות/ ניקיונות/ בישולים יצטרכו לחכות. ולדעת שזו תקופה והיא תעבור, הם יגדלו קצת והחיים יכנסו למסלול נורמאלי.

עכשיו אני שוב מתוסכלת.... עד היום יש לך מצפון על זה??? איזה באסה!!!! עכשיו גם התקווה הקטנה שעוד הייתה לי נעלמה 

ומשפחתון...... זאת נקודת החולשה שלי... כי אני כל כךךך רוצה להישאר איתו בבית עוד שנה... ורק אח"כ לשלוח אותו.. וכולם מסביב אומרים לי שאני לא נורמאלית ושאני לא אחזיק מעמד... והנה, גם את הגעת למסקנה שאין ברירה =/ אוי. איזה ייסורי מצפון...

 

לגבי שאלתך על בעלי - הוא עוזר לי כשהוא בבית.. אבל בעיקרון הוא עובד..

רק להזהיר לשים לב לצרכים של הגדול.

אפשר לקחת מטפלת למס' שעות בבוקר רק עד שתתאוששי. ואז להחזיר אותו לבית אחרי חודש.

(זה מה שעשיתי כשנולדה השלישית והשניה עוד היתה בבית אבל ההפרש היה יותר גדול)

שיהיה בהצלחה. ולזכור גם לשמוח עם הברכה שנפלה עליך.

 

וגם מייסורי מצפון שמחלישים אותך

את נורמלית לחלוטין שאת רוצה להשאיר אותו עוד שנה. ואת עוד תראי איזה כיף זה שניים בבית ביחד, אחרי שמתגברים על הקושי הראשוני.

ריבונו של עולם החליט שלבן שלך מתאים שיהיה לו אחות צמודה, הוא ידע מה הוא עושה.

אחו/אחות צמודים זה לא פגיעה בילד, בדיוק להפך זו זכות לילד.

 

נכון, בהתחלה קשה כשיש בבית בעצם שני תינוקות ולפעמים שניהם בוכים ביחד/צריכים טיפול ביחד ואז לא יודעים למי לפנות קודם.

אז בכל פעם שדבר כזה קורה עושים סדרי עדיפויות, מחליטים למי ניגשים קודם, וזהו. לא צריך שום יסורי מצפון על הילד שנשאר בוכה עד שאימא התפנתה אליו, כי עשית את המירב שלך. ילדים נפגעים מהזנחה, לא מקצת בכי.

 

ועוד עצות במישור הפרקטי - בהקדם האפשרי, תעברי לקלח אותם ביחד

יש לך מנשא שנוח לנשיאה על הגב? אם לא, זה הזמן להשיג כזה

ובענין הילד שרוצה את אימא כדי להרדם, על הגדול שלי שהיה בערך באותו גיל עבד יופי כשהייתי מסבירה לו שהתינוק צריך את אימא בשביל לינוק, ורק אימא יכולה לתת לו, ביחד עם הבטחה לחזור מיד אחרי שהוא יסיים. כמובן שתמיד הקפדתי לחזור אח"כ, אפילו אם הוא נרדם בנתיים.

שיהיה בהצלחה

נכון גידול ילדים הוא מלאכה מורכבת וזה לגיטמי ובריא לבטא את הקושי,לשתף לפרוק.

אל תתבישי לקחת כל עזרה שתוכלי,אפילו לשכור אם אפשרי

לעשות רק דברים הכרחים בבית,בישולים פשוטים,לא נורא אם תאכלו קצת אוכל מקרוגל לכמה זמן

להתחלק עם הבעל

מצטרפת להמלצת המנשא

להעסיק את הגדול בכמה שיותר פעילויות מוציאות מרץ

לדאוג שיאכל טוב-מסיע לשינה טובה

לא נורא בלגן העיקר שיעסיק את עצמו

אמרתי לעצמי שכשאני חוזרת עוד מעט הביתה, אני קודם כל קובעת מראש ששבועיים שלושה אני לא שוטפת ומנקה... כי אם אני אנסה ולא הצליח זה יתסכל אותי נורא. עדיף שאני אוריד לעצמי מהראש את העניין הזה בהתחלה...

וביקשתי מאמא שלי להכין לנו קופסאות של אוכל השבוע שנוכל לקחת איתנו וזה ירגיע אותי שיש אוכל, ואני אוכל ללמוד לאט ובהדרגה איך להסתדר עם שניהם..

 

תודה!!

את תמיד יודעת להרגיע אותי..

ממש תודה!!!

 

לגבי העצות -

 

לקלח אותם ביחד לא יהיה אפשרי כנראה... אין לנו אמבטיה בבית, רק את האמבטיה של התינוקות, והיא נורא קטנה.. הייתי דווקא רוצה לקלח יחד, נראה לי שזה כיף בשבילם..

 

מנשא מרתיע אותי נורא. אני יודעת שאני מפחדת בקיצוניות, אבל אני עוד מושפעת מהגדול... הוא היה רגיל לידיים ברמות מטורפות ויש לי סיוטים מזה... וממש עכשיו חברה שלי דיברה איתי וסיפרה לי כמה היא מצטערת שהיא הרגילה את הקטנה שלה למנשא כי היא התרגלה נורא לידיים... בקיצור, אני יודעת שזה מוגזם, אבל מעדיפה לא להתעסק עם המנשא =/

 

לגבי העצה השלישית, האמת שבאותו לילה ששניהם בכו לי, יצאתי באיזה שהוא שלב ואמרתי לו שאמא הולכת להרדים את הקטנה ואח"כ אני חוזרת.. הלכתי להרדים אותה, וממש קיוויתי שהוא יירדם שם מעצמו... והאמת שהוא חיכה לי בסבלנות, הנסיך הזה.. אבל היא לא נרדמה (כאמור, התברר לי אח"כ שזה ממש לא היה לילה מבחינתה..) ואז הוא התחיל לקרוא לי: "אימא באה!!! אימא באה!!!".

 

יהיה בסדר, אני קצת יותר רגועה.. עד המשבר הבא 

באשר למקלחת ביחד

נכון שיותר נוח לקלח תינוקות באמבטיה, אבל אבל אולי לשקול בכל זאת לקלח עם הטוש במקום באמבטיה?או לקלח אותה באמבטיה ואותו עם טוש במקביל.

 

ובאשר לענין של המנשא, מצטערת, לא ראיתי שילדים שלוקחים אותם בתור תינוקות הרבה במנשא רוצים יותר על הידיים אח"כ, אולי אפילו להפך

המתוקים האלו רוצים אותנו, והם רוצים שנרים אותם, אין שום צורך להרגיל אותם לכך, זה מה שהם רוצים מטבע הדברים. הם התרגלו להיות עלינו 24 שעות ביממה במשך 9 חודשים, אז מה הפלא שגם אחרי שהם נולדים הם רוצים להיות עלינו, ולוקח להם זמן להתרגל אחרת? לא ראיתי שאמהות שניסו להרגיל את התינוקות שלהן להיות כל הזמן בעגלה/טרמפולינה וכו' במקום בידים הצליחו בכך. כאמור, אולי אפילו להפך

אז מי שהשתמשה הרבה במנשא אולי מאשימה את המנשא בכך שהילד רוצה הרבה על הידיים, אבל בכלל לא בטוח שהילד רוצה הרבה על הידיים בגלל המנשא

כך שנראה לי שחבל לסבול עכשיו רק בגלל שאולי בהמשך זה יגרום לה לרצות יותר על הידיים

והמנשא לא קשור לזה שילד רוצה ידיים... ואולי אפילו אם הילד לא "שבע" מידיים אז הוא דווקא ירצה יותר...

אני אחשוב על זה...

קשה לי להתגבר על הפחד לעבור שוב את אותם חודשים שהיו לי עם הראשון, הם היו נורא קשים בשבילי.

תכלס, יש לי הרגשה שיהיה לי כמעט בלתי אפשרי להסתדר בלי המנשא בגילאים האלה... אבל רק מהמחשבה על מליון המנשאים שיש היום אני כבר מוותרת על המאמץ 

 

בכל אופן, תודה רבה!

נראה מה אעשה בע"ה...

 

עוד יומיים חוזרים הביתה... וואי 

יש לי ברוך ה' שלושה ילדים . כשנולד השלישי - הגדול היה בן שנתיים וחצי (ההפרשים - שנה וחצי, וקצת יותר משנה..)

 

כמו שכבר אמרו -  למדתי לאט לאט לחשוב יותר עם השכל.

פחות להילחץ מכל דבר. 

ולחשוב יותר מהר...(תוך כדי שעושים משהו אחד - לחשוב מה הדבר הבא שצריך לעשות הכי דחוף, ולשכוח בנתיים משאר הדברים שמחכים...)

ולעשות סדרי עדיפויות.

וללכת לישון ברגע שאפשר כשהבית הפוך וערימות הכביסה מחכות.

 

גם אצלי היה קשה. ובעזרת ה' שבועיים טירונות בבית וכבר תרגישי מיומנת ומתורגלת,ומבטי הערצה של הסבתות והחברות - זה גם עוזר... (וגם של האנשים ברחוב..)

 

אצלי פעמיים אחרי לידה הגדול יותר נשאר גם בבית. היה לי ברור שכך עושים (ממילא אני בבית, לא חבל?) ואין לי שום ייסורי מצפון כרגע, במבט לאחור. כי תזכרי שאת עושה את ההשתדלות שלך, ואף אחד לא מצפה ממך להיות מושלמת. ומותר גם לטעות בתגובות . וגם אם מתעצבנים עכשיו, בהזדמנות הם יקבלו תשומת לב בעודף. אבל תוך כדי - לפעמים מרגישים קצת ייסורי מצפון , ויש בזה גם טוב, אם זה לא מוגזם ואם זה מביא לידי מעשה.

אם הרגשתי ייסורי מצפון בקשר לאחד מהם - הייתי מפציצה אותו פתאום בשלל חיבוקים ונשיקות ונרגעת...

 

משהו שעזר לי רבות בשעות לחץ -   - לצאת איתם החוצה. בחוץ הכל רגוע יותר. כשמזג האויר סביר, או אם יש מקום עם מזגן שאפשר קצת להתנחל שם לפעמים... (מרכז קניות / טיפת חלב / ספריה וכדומה).במקום להחליף חיתול בבית ,לפעמים כבר הייתי מעדיפה לעשות את זה בעגלה כשהגדול משחק או מסתכל סביבו. ואפילו להניק, לפעמים העדפתי בפינות צדדיות בחוץ, אם זה אפשרי לך.

 

דבר נוסף -  כדאי להכין בהזדמנות שקית עם הפתעות שישתיקו את הגדול בעת הצורך (או סתם להכין בקבוק מיץ - נתן לי שקט של כמה דקות... )

בהצלחה רבה, ותזכרי שהקב"ה לא מעמיד אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. ועוד תראי הרבה רגעים של נחת ושמחה שלא תתואר , כשהם יתחילו לשחק ביחד ואת תשבי עם כוס קפה ותקראי עיתון, כשברגע פטפוטים ובניית מגדלי קוביות...

וחיזוק אחרון - הזמן עובר מהר כשיש שני תינוקות ("עוד לא הספקתי לשטוף כלים של הבוקר וכבר לילה????)

ועוד מעט תוכלי גם את לכתוב תגובות כאלו לאחרות, הטריות יותר...

(הקטן שלי בן תשעה חודשים, עדיין שמח פה אבל כבר לא כל כך מתרגשים...)

אפילו ריגשת אותי בשורות האחרונות...

אני ממש מודה לך!!! 

היה לי הכי קשה אחרי שהשניה נולדה. מהשלישי ומעלה היה לי אפילו קל (עכשיו, בשישית, שוב היה קשה, אבל לא כמו עם השניה).

ההבדל אצלי היה בציפיות. חשבתי שאני אצליח לסדר לי את הילדים שיהיה לי נח. שאני אתכנת אותם לישון בשעות שיסתדרו לי הכי טוב, והכל.

מרגע שהנחתי לרעיון שההצלחה שלי לסדר אותם לפי התכנון שלי מעבר לפינה - הפסקתי להיות מתוסכלת.

מי אמר שאמבטיה הכי כדאי לפני השינה? יש לי מכרה שלה הכי נח אמבטיה אחרי הגן דווקא.

אני לא אומרת שזה נכון גם לך - אני רק נותנת דוגמא להנחות יסוד שניתן לזנוח.

מקווה שיהיה לך יותר קל בהקדם

תודה רבה!!! 

גם אצלי שני הגדולים בהפרש של שנה וחצי, וכעת, שהקטן ביניהם בן שלוש, אני כבר כמעט לא זוכרת את הקושי שבהתחלה.

ולראות אותם עכשיו - הבת בת ארבע וחצי והבן בן שלוש - משחקים ביחד כל-כך יפה, באמא ואבא, בבובות פליימוביל, מציירים ביחד... זה שווה את זה! ואני חושבת שזה מקסים בשבילם להיות צמודים כל-כך בגיל!

(ואגב, באיזור שלנו זה לא נחשב לכל-כך צפוף, הרוב יולדות כמעו תמיד בהפרשים של שנה וחצי).

ועכשיו אני בהתמודדות חדשה, כאשר לשני הגדולים נוספו תאומים קטנים וחמודים. וגם את זה צריך ללמוד ולעבור בעזרת ה'!

באמת התמודדות, כל הכבוד לך!!!

 

תצליחי בע"ה!

 

נראה לי שזה בעיקר היצר הרע שמחליש אותי... כל המצפון הזה...

שתעבירי את השאלה לפורום הריון ולידה שם אולי יענו על שאלתך כי כאן זה תוכן וסגנון שונה לשאלות

 

ובנוגע לפורום הריון ולידה  אפילו שזה לא כ"כ שייך הרבה שואלות בקשר לידהם שם !

 

בתקווה שיועיל ובהצלחה!

אם יש חפץ שהיא אוהבת שתתרגל אליו בלי עזרה.

אני שואלת ברצינות, לא כדי לתקוף.

אולי עדיף להרגיל אותה ל"טקס" השכבה לישון, סיפור, שיר ערש, קריאת שמע (מה שאת מתחברת).

או לשים לה דיסק עם מוזיקה קלאסית נעימה ושהיא תירדם עם זה.

ה"סכנה" עם חפץ הוא שהוא עלול ללכת לאיבוד או להישכח אצל סבא וסבתא למשל, ואז ההדרמה בלעדיו תהיה קשה פי כמה.

עם הבן שלי עובד העניין של סיפור מגיל שנה בערך, היום הוא יכול לבקש גם עשרה, אבל אנחנו מספרים מקסימום שניים...

בהצלחה!!

לא להרגיל לישון עם בקבוק...

בעיות שיניים, גמילה מטיטולים וכו'...

בהצלחה!

אשמח שתכתבו כל מה שידוע לכם כדי לקבל תמונה כוללת

עיר בצפון. 40+נסיעות [10 ש"ח]

וכמובן עדיף לשלם יותר לשעה למי שעושה את העבודה בפחות זמן וביותר יעילות....

 

 

תלוי בגיל העוזרת, ב"וותק" וכו'.

את צריכה לבחון האם זה רעב או שמא פינוק.

אם זה צורך אמיתי של רעב- תני לה דייסה לפני השינה שתמלא לה את הבטן לפני כן. כך תדעי שהיא בטוח לא רעבה.

 

בנוסף, יכול להיות שהיא משתמשת בבקבוק בתור מוצץ וחבל לתת לה אותו ולהרגיל אותה למצוץ אותו בלילה.

ממליצה לתת מוצץ במקום בקבוק ולבחון זאת.

בבוקר תני לה בקבוק.

 

 

וממליצה על הספר "הלוחשת לתינוקות". יש לה שיטות טובות להרגעת תינוקות.

רק יש לשים לב- לאר לקחת את השיטה ברצינות תהומית אלא לקחת חלקים ממנה שטובים לך, ואת השאר לשים בצד.

לקחת אותה בעיקרבון מוגבל כי זה יכול להכניס להמון מתח סביב סדר היום של התינוקת.

 

שווה קריאה!!! עזר לי מאוד עם הילדים שלי!!!

 

בהצלחה!

הם גדלים בטירוף בגיל הזה. לא הייתי מונעת ממנה מזון. מים נקיים עלולים להיות להזיק לכליות שלה, אם זה לא יחד עם מוצקים, ובכמויות קטנות מאוד.

צרה גדולה שאנשים בעולם המערבי, המתקדם, לא יודעים מה זה תיוק ומה הוא צריך, ועד כמה... אנשים רבים מופתעים מהאינטנסיביות של גידול ילדים! לא רק את תינוק צריך כל כך הרבה, לאורך היום והלילה, ולא מעניין אותו שאמא צריכה גם לקום בבוקר ולתפקד

במקם לשנות את התינוקת, הייתי בודקת מה את יכולה לשנות אצלך: להפחית שעות עבודה? לגייס עזרה? להתחלק עם בעלך בלילות?

שהתארחה בפורום הריון ולידה

 

תשוטטי באתר שלה בשעות הפנאי

 

בהצלחה 

 

www.michaltzur.co.il

תודה!

לדוג' במקום 3 כפעיות לשים 2, ואח"כ לרדת ל=1 ואח"כ לחצי...

דבר שני- אם היא קמה כל 3 שעות לבקבוק למה את ערה כ"כ הרבה? אולי היא כבר יכולה לשתות לבד? (כמובן עם כרית או משהו כזה) ותנסי ללכת לישון בדיוק אחרי שהיא כבר שתתה בקבוק ואז תקומי "רק" פעמיים... אולי פעם את ופעם בעלך ואז זה בעצם לקום פעם בלילה שזה לא כזה נורא.

ואכן- ילדים בגיל הזה קמים בלילה...אין מה לעשות...

 

מצטערת, אף פעם לא נעים להגיב ככה להודעה, אבל חשוב שהדברים ייאמרו למען אחרות שקוראות כאן:

גם דילול התמ"ל בגיל כזה וגם השארת תינוק עם בקבוק במיטה לשתייה עצמאית וללא השגחה - שניהם מסוכנים, וגבו קורבנות ל"ע. אנא, אל תעשו זאת.

בס"ד

 

אז ככה כתוב בספר ? אבל כל ילד והעניין שלו.

אצלי שני הילדים התחילו לישון משלושה חודשים לילה שלם ומחצי שנה עד שנה וחודש קמו מלאנתלפים בלילה. למה? לא יודעת, אולי שינים אולי סתם קריזה... בכל מקרה אל תלכי לפי הספר כל ילד בזמנו ובעיתו... חבל שתהי בלחץ כי אז הוא ירגיש את זה ואז הוא בכלל לא ישן כי את מצפה ממנו.. זה פסיכולוגי כזה...

מאמר שהתפרסם היום על התהליכים הכימיים בסיטואציות המדוברות http://www.haaretz.co.il/news/health/1.1812567 זה לא מבטל את זכותה וחובתה של אמא לדאוג לעצמה, וכמובן לסביבה לעזור כמה שאפשר, עד לפני לא הרבה זמן מבנה החיים המשפחתי, הקירבה אפשרו עזרה הדדית רחבה יותר, הסבתא תבשל, הגיסות יעזרו בניקיון, או השכנות וכיוב׳ , אכן אנ חיים בזמנים מאתגרים, כל אחת מוצאת את שביל הזהב שלה

זה שלב קשה מאוד. מצטרפת לקודמותי באמירה שבכלל לא שייך לצפות שילדה בגיל כזה תישן לילה שלם. אולי אם לא מצפים לזה אז פחות מתוסכלים?

לא שזה עוזר לעייפות, אבל אולי נפשית זה מרגיע קצת...

אגב, אולי כדאי לך לבדוק שדברים כמו ברזל וB12 תקינים אצלך, כי חסר באלו- ברור שיכול להוסיף לעייפות.

 

"צרת רבים חצי נחמה"- או שכן או שלא, אבל מעודי לא פגשתי אמא לקטנים שהיא לא עייפה.... זו מתנה שאנחנו מקבלות עם הילד הראשון. כמו שאמי טרחה להזהיר אותי: "מזל טוב, עכשיו 20 שנה לא תישני ואח"כ תשלימי הכל.."

אז אני לא רוצה לייאש ח"ו,  רק לחזק אותך במצב הלא-פשוט הזה, שכולנו עוברות כל הזמן, ובע"ה גם נקבל על כל הקושי הזה שכר!! (דיר באלאק אם לא!)

אז שיהיה בהצלחה, קחי נשימה עמוקה ותדעי שזה עובר.

תזכרי גם שהעובדה שהיום מצפים מאישה לחזור לעבודה אחרי כמה חודשים, לא מעידה על זה שאת חזרת לעצמך. רק לעבודה חזרת, אבל ההתאוששות מהלידה (בתוספת חוסר שינה) לוקחת הרבה זמן, יותר ממה שנראה לנו. חז"ל אמרו שההתאוששות לוקחת שנתיים.

אז את יכולה להרשות לעצמך להרפות בכל מה שקשור לתפקוד בבית- את עדיין אחרי לידה. מותר לך להיות עייפה ובלי כוח ולגיטימי לגמרי להיות זקוקה לעזרה.

שה' ישלח לך המון כוח וסבלנות וגם עוד קצת שעות שינה...

 

 

אולי כדאי לשקול ללכת לטיפול משלים כלשהו, לשפר תזונה, יש השפעה אדירה, למשל קמחוסוכר לבן הם גנבי אנרגיה, ירקות כתומים מומלצים לחיזוק, שווה באמת לוודא ברזל וb12, עלים ירוקים אורגניים משפרים מאוד ברזל וספיגה במעיים, ובדיקה אישית שלך תוכל לכוון לדברים ספצ׳יפיים יותר, בהצלחה

בהצלחה בהמשך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

גם ביום היא אוכלת כל 3 שעות, או שהיא עושה הפסקות גדולות יותר (נגיד 4 או 5 שעות)?

אם ביום היא עושה הפסקות של יותר מ-3 שעות, אז אני ממליצה להעיר אותה לאחר 3 שעות בכל פעם, וכך היא תעשה את ההפסקה הגדולה בלילה.

אם גם ביום היא אוכלת כל 3 שעות, אז יוצא שהיא אוכלת 8 פעמים ביממה, ולדעתי זה הרבה (הבן שלי אוכל 6 פעמים ביממה). אולי כדאי לנסות להגדיל את הכמות שהיא אוכלת בכל פעם, ואז היא תצטרך לאכול פחות פעמים.

ובנוסף, עצה נוספת - לפני השינה תנסי לתת לה כל שעתיים, או אפילו שעתיים וחצי. יכול להיות שזה ימלא לה את הבטן, ואז היא תעשה הפסקה גדולה יותר בלילה.

בהצלחה

ושואלת את בעלי - למה? למה אני לא יכולה לישון רצוף? למה הוא מתעורר כל כך הרבה?

למה הוא נרדם ורגוע רק אחרי שהו יונק?

למה הוא לא רוצה במיטה שלו?

אז הוא עונה לי:

אל תדאגי, כנראה שגם הוא (אחרי שני אחים גדולים ממנו) יתחיל לישון לילה רצוף בגיל שנתיים...

 

אז במקום להילחם בזה ובילד שלי, אני משתדלת לגדול ולתת לו לגדול בקצב שלו.

 

 

לפעמים אומרים כך, כדי למנוע מילדים להשאיר זאת לשיעור, אחרי שבהפסקה יש להם עניינים דחופים יותר - לשחק וכד'.

 

אני חושב שזו טעות. אפשר לעשות "סבב", שלא יוצא יותר מאחד כל פעם.

זאת דרך של מורים שלא תהיה טיילת בכיתה. יש ילדים שלא בנויים לזה.

כדאי לבקש שיצא כל פעם ילד וכשאחד חוזר הבא יצא, לפני שייקרו דברים לא נעימים בכיתה...

כך. לדעתי- זה כמו להגיד שלא שותים באמצע שיעור.

שניהם לא מקובלים

ולא הגיוניים

 

לא כך פותרים בעיות של טיילת באמצע שיעור.

 

יכול להיות שאמרה זאת לאחר שתלמידים יצאו 8 פעמים משיעור....

וכמובן שאם הבן שלך יצטרך ויבקש המורה  תתן לו.

לי היה מקרה עם הבת שלי בגן שהגננת אמרה שלא קמים בזמן האוכל ומי שיקום לא יוכל לצאת לחצר.

היא אמרה זאת לילדים שהסתובבו עם האוכל בכל הגן ללא הפסקה, אך ביתי הבינה כמשמעו ועשתה בתחתונים כדי לא להפסיד את החצר....

הגננת מקסימה ולאחר שיחה איתה, הכל הסתדר מצוין, אך אני כעסתי על עצמי שלא דיברתי עם הגננת קודם  כששמעתי את המשפטים מפי הבת... 

 

ומצד המורה (אמנם לגדולים אבל בכל זאת):

גם אני לא מרשה לצאת כי אז יש טיילת רצינית, אך כמובן שאם מישהי מבקשת יפה והדבר לא חוזר על עצמו כל הזמן- אתן לה.

הן יודעות שזה קשה ואפילו מיותר.

 

אך כדי ליצור מסגרת מציבות את הלל עם יוצא מן הכלל- אא"כ מצביעים בשיעור/ מבקשים רשות מהמורה שבכיתה.

 

כדאי לשוחח עם המורה ולהסב את תשומת ליבה, יתכן שלא שמה לב לניסוח הדברים.

חוששת ממצב שהיא תגיד לי שלא הייתה שום אי-הבנה, וזו שיטתה. אני אמא ביישנית, ולא כ"כ יודעת איך להתמודד עם תשובה כזאת (שנראית לי מזיקה מאוד, לפחות לגבי הילד הספציפי שלי שאני מכירה אותו היטב...).

אין לך ממה.

ראשית, מותר לך לברר על כל התנהלות שמתרחשת בכיתה,

וזו אחת מהן.

שנית- מדובר בילד שלך, שאת מכירה את התנהלותו הספציפית

ולכן זה מאוד הגיוני שתסבי את תשומת לב המורה לגביו.

 

את יכולה לשוחח איתה לגבי הילד שלך ספציפית,

ולא לגבי דרישתה הכללית.

 

ככל הנראה אם להורים אחרים הייתה בעיה עם הדברים הם היו גם פונים.

לכל היותר - לא תעני לה, או תסבירי מדוע לדעתך לילד שלך זה לא טוב.

 

חשוב שמורה ישמע גם דעות אחרות - לפעמים זה מרענן את החשיבה.

 

וגם אם תענה כדברייך - תציעי לבן שינסה באמת בהפסקות, ותראו אח"כ אם יש בעיה.

 

ואם כן - יש גם מנהל לביה"ס. אפשר לדבר על דברים גם מנקודת מוצא של נימוס וביישנות.

 

לא צריך להיות או "עַזים" או שותקים..

מה, כל 45 דקות הוא הולך לשירותם? לא. וגם לא כל שעה וחצי.

 

זה מלמד משמעת, להסתגל למסגרת. ללמוד שיש זמן לכל דבר. ואני בעד.

גם ישנו תירוץ פופולארי להתחמק מהכיתה- בתואנה שהולכים לשירותים.

 

כמובן- שאני לא בעד שהמורה תאסור על תלמיד שחייב לשירותים- זה עלול לגרום להשפלה ודברים לא נעימים, אך כשהוא יחזור מהשירותים, היא תגיד לו: "להבא תלך בהפסקה, כי לא יוצאים מהשיעור לשירותים."

 

אין כל אסון אם "יוצאים להתאוורר" לרגע מהשיעור - גם במסוה של שירותים (שבאמת מורגש לעיתים, בגלל זה..)

 

יש ילדים שיותר קשה להם זמן הישיבה הממושך מאשר השירותים..

 

 

אפשר להדריך מורים שיגידו לילדים שאפשר שרק אחד יצא כל פעם -ושיתחשבו שאולי יש עוד מישהו שרוצה אחריהם.

 

כמובן, צריך הבחנה: אם מורה רואה שזה נהיה מוגזם, יכול להזכיר שזה רק למי שצריך מאד לצאת ויותר טוב להתרגל לשבת בלי זה. אפשר לדבר עם ילדים. לעיתים אפשר לומר, עוד מעט - וכך לא ליצור תחושה שחייבים לצאת בזה אחר זה.

 

אגב, כיום יש כאלה שמתירים לילדים לשתות, ביחוד בימים החמים, מבקבוקים בכיתה תוך כדי שיעור. כמובן, לגבי חלק מהילדים - זה אותו אפקט של היציאה, סוג של "גיוון". ולא פלא שילדים ש"יונקים" כל הזמן - צריכים גם לצאת יותר (באמת) לשירותים...

לשבת שעה וחצי- שני שעורים רצופים או אפילו 45 דק' בתחילת כיתה א' זה קשה. יש ילדים שמתחילים להסתגל ומצליחים במהירות ויש ילדים שלוקח להם יותא זמן.

 

ויש גם ילדים בכיתות גבוהות ואפילו בחטיבה שצריכים את פסק הזמן של שחרור והליכה באמצע שיעור.

 

נראה לי הכרחי לפרגן להם את זה- ממש חמצן לנפש.

 

מעבר לכך-- כדאי ליצור קשר עם המורה, לשאול מה היא מספרת על הילד שלך, איך הוא מתאקלם וכו.. לגלות התעניינות ולשאול אם אכן המורה הציגה כך את הדברים כיון שאת מכירה אותו ונראה לך שכדאי לתת לו את האופציה ליציאה גם במהלך השיעור כדי למנוע תקלות.

 

מורות לא כועסות כשיוצרים איתן קשר. מורות מעריכות מאוד את ההורים האכפתיים (לא הנודניקים השיפוטיים שיודעים הכי טוב איך ללמד ומנסים לחנך את המורה פעמיים בשבוע- ומדי כמה שנים יש לנו אמא תורנית כזו )

 

ומנסיון- כשהורה יוצר קשר עם המורה הוא מעלה את הילד שלו לתודעת המורה, המורה שדמה לב יותר, משגיחה ומתייחסת. פשוט הילד יושב לה מעט יותר בראש.

 

שנה פוריה!

הפסקה זה דבר חשוב לילדים.

 

האם באמת "שירותים בהפסקה"? כשיש הפסקה של 5-10 דקות; יש בכלל מספיק שירותים לכל הילדים? ומה - הם יעמדו בתור במקום לשחק? ואם המשחק יתחיל בלעדיהם ואח"כ לא ירצו לשתפם? והרי אם ילד יאחר לכיתה כי הלך אחרי ההפסקה, גם אז הוא מועד לגערה..

 

אז נכון שככלל צריך לעודד להשתמש אז בשירותים, אבל צריך גם להיות מודעים לצורך של המשחק בין שיעור לשיעור, למשמעויות החברתיות, ולאישיות המיוחדת של כל ילד ונסיבותיו.

 

חינוך זה לא רק "בשלשות"..

משפט כזה נאמר כדי למנוע טיילת.

אני בטחה שהמור לא התכוונה לכך שאף אחד גם אם יתהפך העולם לא יצא לשירתים. ושכילד צריך והוא מצביע היא מאפשרת לצאת.

זה רק כדי למנוע מקרים קטנים שילדים "תופסים טרמפ" על יציאה לשירותים.

סוף סוף הצלחתי ליצור קשר עם המורה, וזו אכן הייתה אי-הבנה של הילד

 

למרות שהיא גדולה- ואולי יותר נכון-- משום שהיא כבר גדולה.

 

זו בעיה חמורה! ובגיל כזה היא קריטית!

 

יש מה לעשות וטיפול נכון יוכל בראש ובראשונה לסייע לחברה עצמה, בתקווה שהוריה ישתפו פעולה.

 

אתם- אל תתביישו לעדכן בצורה הכי פשוטה ולהמליץ על צורך בטיפול.

 

ואל תבהלי אם ההורים מכחישים והבת כנ"ל- אתם כבר ראיתים בעינייכם ואתם בטוחים, שדרו את הביטחון הזה.

 

עצוב, עצוב מאוד!

(היתה לי תלמידה שעברנו איתה תהליך ארוך כשהייתה בת 13+, יועצת ופסיכולוגית עשו עבודה איכותית ולא ריחמו. מחד- עטפו והעניקו המון תמיכה, הבנה, הקשבה וטיפול בחסכים ומאידך- הפעילו לחץ ואיומים שעזרו מאוד למגר את התופעה בבום.)

אכן, אמש אחרי שכל היום ישבנו וחשבנו וחשבנו מה עושים ביתי החליטה לכתוב לה מכתב, שם עזרה שוב ושוב על זה שאנחנו לא רוצים להרוס לה את החיים אלא להפך בגלל שאנחנו מרגישים איתה כמו בת אנחנו באים ממקום של לעזור ולתמוך אבל היא חייבת להודות כי משם אפשר להמשיך. וכו׳ וכו׳.
בבוקר החברה התקשרה ובכתה נורא והודתה בכל. ולא יאומן אחרי חצי שעה אביה התקשר ( שהוא דמות תורנית מכובדת ביותר) לבעלי ואמר שהבת סיפרה להם הם המומים ואובדי עצות ומה עושים וכו׳.
בעלי עצמו יועץ חינוכי אבל נשמח לשמוע אם יש לכם עצות או המלצות על אנשי מקצוע דתיים/חרדיים בתחום.
תודה על האוזן הקשבת ( יותר נכון עין קשבת) 

הייתי ממליצה להורים לשבת עם בתם, להציע לה מגוון הצעות ורעיונות, ולתת לה לבחור מה הכי מרגיש לה נכון בשבילה. זה ייתן לה כח והרגשה שזה בידיים שלה בע"ה.

להסביר לבת שלכם שזה סוג של "מחלה" - כדי לא לשבור לה את הנושא של אמון בין חברות. להגיד לה שזה לא דבר מצוי - אבל יכולים להיות דברים כאלה; ושיכול להיות שבדברים אחרים היא טובה, וכאן יש לה "סיבוך" כזה.

 

רציתי להמתליץ על הצעתה של "פפריקה" ורק כעת ראיתי את הודעה הבאה שלכם על כך שהיא הודתה. זה חשוב מאוד.

 

הכתיבה של ביתך היא צעד מרשים מאוד - בדיוק מה שצריך היה לעשות. כל הכבוד.

 

גם התגובה של החברה ואביה מרשימה. אפשר לראות כמה ערכים משפיעים - גם במקום של "חולי" (אחרים היו יכולים להדחיק, להכחיש וכו').

 

לענ"ד, צריך להגיד למשפחתה שאתם מעריכים מאד את האופן הו קיבלו את הענין.

 

להסביר גם להם וגם לנערה ההיא שזה סוג של חולשה - שניתן למיגור ע"י טיפול מתאים ורצון חזק שלה. להסביר לה שיש כאן שילוב של בחירה חזקה שלה, עם טיפול מקצועי - ואפשר להעביר את זה לגמרי בעז"ה.

 

מי ספציפית מטפל - אינני יודע.

האם תוכל נא להסביר ממה נובע הדחף לקחת חפצים שאינם של האדם הלוקח? אני שואלת באמת, אול יזה עוזר לדון לכף זכות אנשים שיש להם הבעיה הזו

יודע את ה"שם".. גם זה לא כ"כ משנה (בד"כ אני גם לא מתענין, בכוונה. כי לא פעם אנשים חושבים שאם יודעים את הכינוי הרשמי לאיזה ענין, זה כאילו עוזר למשהו או "מתייג". סוג של הרגשת "שליטה במצב" כזו.. ואני מעדיף לראות את האדם כאדם, גם אם יש לו "משהו". וגם את ה"משהו" לראות כדבר שבד"כ לבחירה יש גם מה לעשות לגביו).

 

ב. שאלה מעניינת. אני לא יודע "ממה הדחף", אפשר להגיד כל מיני הסברים. בוודאי שיש מקום לדון לכף זכות אדם של"ע עלינו יש לו בעיה כזו, זו אומללות. אבל צריך גם לטפל ללא דחיה. וזה מה שעוררה אותה הבחורה, בצורה מאד יפה.

מאד נח, לא כל אחת מפרגנת לעצמה לקנות

עולה בסביבות 180-200

ולא סתם להיות מופתעת (ולא בהכרח מרוצה). אבל זה עניין אישי, ואת יודעת הכי טוב מה חברתך תעדיף

אני ממליצה להציע לה:

מנשא (אפשר כמה חברות ביחד, ולהזמין לה יועצת מנשאים שתתאים לה את המנשא הנכון לה).

כמו שאמא למתוקים מציעה: כרית הנקה (ממליצה על חברת "מילגה")

כזאת שאפשר להניק איתה ולהסתובב איתה בבית בחופשת לידה.

 

ואפשר להוסיף קרם גוף עם ריח טוב.

 

התקופה של אחרי הלידה היא תקופה מוזנחת כזאת שתמיד אנחנו בבית אז קרם ופיזמה יפה ירוממו בהרבה את המצב

האמת היא שחשבתי על כרית הנקה או מנשא. חיזקתם לי שזה באמת שימושי וטוב לקבל.

 

והרעיון של הפיזמה וקרם נשמע טוב!!!  תודה על הרעיונות..

בבוקר לפני שהיא חוזרת מבית החולים שעתיים שלוש של אישה שתנקה את מה שהבע הספיק לטנף, ומה שליולדת לא היה כח לנקות תשעה חודשים.

1) שמעתי ניסים ונפלאות על הספר "לישון בלי לבכות", זוממת לקרוא לקראת הילד הבא (הקודמת הייתה נרדמת רק עליי בהנקה עד גיל מאוחר, וזה לא הפריע לי ואפילו היה בזה איזה קסם, ובכל זאת מתחשק לבדוק אם יתאימו לי דרכים אחרות).

 

2) אני חושבת שחפץ כמו חיתול זה נהדר, וממש אין ממה לחשוש, ולא צריך לחשוב על קושי בגמילה, כי אין בזה שום נזק שבעולם, והילד פשוט ייפרד מזה כשימצה. אצלנו רק הגדול אימץ לו דבר כזה (ציפה של שמיכה), ובילדים הבאים לא עשיתי ניסיונות אקטיביים לגרום להם לאמץ. אם תנסי ותצילחי - ספרי איך.

 

3) אני אישית לא לחוצה על אמבטיה בגיל כזה. בכל שלב ביום שזה מתאים כפינוק ונוח לי לעשות אני אעשה, בלי שום ניסיון לשמור על עקביות. ואם אין אף שלב כזה, ולא עשיתי היום מקלחת - נו, הם עוד לא מתגלגלים בבוץ...

 

זו גישה נכונה. בעקרון יש אמהות שלא מטרידה אותן העובדה שהילד שלהן נרדם לאחר הנקה בלבד- וזה בסדר.

אך לעיתים אלו יכולים להיות הרגלים שמקשים מאוד על האמא, ומחייבים תבנית אחת של התנהגות,

ואילולא היא כמעט ובלתי אפשרי להרדים את הקטנים.

 

 לעניין האיך ליישם.

 

להניח במיטה לאחר שבדקנו ששום דבר לא מפריע לה.

אפשר להשכיב על הבטן- במידה ויותר נח לה כך,

לתת טפיחות על הגב או לנדנד מעט

ולתת לה להרדם מבלעדינו.

במידה והיא בוכה בצורה יוצאת דופן- לגשת אליה ולבדוק במה מדובר,

אפשר להרים לכמה שניות אך להמשיך באותה השיטה.

כאשר ישנה דבקות במטרה הזו, מצליחים.

 

ככלל- ממליצה מאוד לטפח את השיטה הזו בכל שלבי הגידול:

כלומר את היכולת להגיב פחות אינסטנקטיבית,

אלא בצורה רגישה יותר:

קודם כל בוחנים את צרכיה, ורק אחר כך מחליטים איך להגיב

ככלל- כאשר מגיבים אינסטנקטיבית הילדים חשים שההורים אינם יודעים כיצד להתמודד איתם

וכך מותחים את הגבולות..

כך שיש בשיטה הזו גם מסר חשוב, בונה ומחנך.

 

הצלחה רבה

 

אפשר להוסיף כתבלין לכל מיני מאכלים וגם מוכרים סוכריות ג'ינג'ר בחנויות טבע.

 

אני לא יודעת איך  להשתמש איתו כתבלין באוכל. זה לא קצת חריף? לאיזה מאכל אפשר להוסיף אותו?

ובקשר לסוכריות הג'ינג'ר אז לא מצאתי בגוגול משהו על זה, אבל כן ראיתי כתבה שיש כמוסות של גינג'ר. זה גם בסדר?

 

 

ארוחות קטנות כל שעתיים- שלוש.

לא לתת לבטן להתמלא מיד ואז להתרוקן לגמרי. ממש עוזר...

נראה אם זה יעזור לי.

ניסתי את זה כמה פעמים.. לא עזר לי במיוחד...

קצת מביך למצוץ אותך במקומות ציבוריים, האמת
 

אני היחידה שחתמתי, אז רק בשביל הגיברת שלי יעשו מפגש מוקדם לכל הילדים...

אם יש דרך לפעול כדי שמשרד החינוך ימשיך עם הנוהל גם כשתתחלף השנה הלועזית אשמח לשמוע.

זה שתשלחי מכתב אליהם, שאת שמחה שהתעשתו והבינו שהורים זכאים לתת לילדיהם תנאים של בית בצהריים כשהם יכולים, ואינם "רכוש המדינה"; בפרט בשעות שברור שהסיבה להשארתם אינה דווקא "תוספת חינוך"..

 

אם את תכתבי ועוד רבים אחרים - זה ישפיע בעז"ה. כמקובל במדינתנו לא פעם לגבי עניינים של "דעת הקהל"..

יש שם מישהו אולי שחושב שצירך "להודות לו" על שהואיל להרשות להורים לקחת ילד של הגן לביתו הפרטי (ממש קפיטליזם...)?..

במכתב של סימה חדד מה יפית, היא מנחה את הגננות לבוא לקראת ההורים ולאשר בקשות מיוחדות, אם קשה להסתגל (שזה ביטוי מאוד רחב, שאני מקווה שיפורש בנדיבות רבה). 

כלומר אני מצפה שאם אבקש במכתב להוציא ב-13:00 אז יאשרו לי.

 

עוד משהו - במשרד החינוך בחטיבה של הגנים עונה מישהי בשם רחל - שהיא ממש מקסימה, הופתעה מזה שהגננת לא יודעת, ודיברה עם המפקחת, וחזרה להגיד לי שבאמת המידע לא הועבר בצורה מסודרת. המפקחת הונחתה לסדר את זה. בעיני זה שיפור שיש התייחסות כזאת.

 

לגבי להוציא את הילדים מתי שאני רוצה מעצם זה שאני אמא שלהם - 

מצד אחד זה נכון, מהסיבות הברורות. 

מצד שני, גם כמנהלת מסגרת לשעבר (משהו אחר לגמרי, מדרשה לבנות) - היו כללים מסויימים. 

ובכל זאת זה נראה לי לגיטימי שיהיו כללים מסויימים גם בגן. נגיד, שבין 12:30-14:00 אפשר להוציא כל חצי שעה עגולה. 

באמצע ריכוז שילד הולך - זה יכול להפריע. 

אני שנה שעברה שלחתי את הגדול שלי לגן מאוחר - והרבה פעמים הוא פספס עבודות יצירה שהילדים עשו, וחזר בעוגמת נפש.

כלומר ברגע שיש מסגרת, נכון לדעתי שיהיה תיאום איתה, למעט כמובן מקרים מיוחדים. 

 

ולגבי ה"להודות" - נכון שצריך לזכור שמתכתחילה הגישה עקומה, אבל כשיש שינוי אני חושבת שצריך להודות, לראות את הטוב - יש שיפור. 

 

זה גם מחזק שכן יש מה לעשות. השינוי הזה בא כתוצאה ישירה מהפעילות של קבוצת 'גן סגור' בשנה שעברה, שממשיכה לפעול כדי לאפשר גם להוציא ב-13:00. ולהמשיך עם הנוהל הזה ללא הגבלת זמן. הקבוצה היא בפייסבוק או במייל gansagur.horim@gmail.com

 

ופצקרשת - אם מכל גן רק אם אחת תשלח מכתב, ותחתום על העצומה, זה כבר היה מצטרבר להמון אמהות והמצב היה אחרת! 

ובכלל - הרבה מההורים שבקבוצת גן סגור הם הורים לצהרונים שמעדיפים שהילד יסע לצהרון כבר ב-13:30 ויוכל לאכול בשעה נורמלית יותר ארוחת צהריים. 

 

http://www.atzuma.co.il/ofeksatum

שאי אפשר לגמרי לשבור מסגרת.

 

גם בגן צעיר - מי ששולח צריך להתחשב שסדר היום של הגן וכלליו, בגמישות המתאימה לילדים קטנים, ובוודאי בגן חובה.

 

כל המדובר היה על השארה בכפיה מעבר לשעות הפעילות הסבירות (בעיקר מה שדובר בשירשור של "מישמיש") - ואל זה כוונה גם האמירה הצינית על כך שאולי מישהו חושב שם שצריך להודות לו על כך שהוא משחרר את "רכוש הגן" מוקדם יותר...   ליישר את ההסתכלות.

 

[אגב, מנסיוני - גן חובה שפועל עד 2 ועשיר בתכנים ובאיוורור - זה בסדר לילדים]

ברוך דיין האמת.

הילדים מתפתחים היטב כל עוד הם בסביבה אוהבת ובטוחה, וזה בדיוק את! אמא שלו!

מן הסתם תרצי דברים בבית כדי שלא תתפסו על הקירות - תביאי כל מה שנראה לך מתאים ומעניין בשבילו.

ממליצה לחפש יד שניה, לפרסם שאתם מחפשים... אנשים כל הזמן נפטרים מדברים.

כלומר על אילו משחקים היית ממליצה?

חוץ מפאזל מעץ שמתאימים לחורים, כדורים, מכוניות וכאלה.

מחפשת דברים שיפתחו אותו! לא סתם יעבירו לנו את הזמן...

אני מבינה בענייני אושר

העצה שלי - תראי מה הוא אוהב אצל אחרים (בתים של אחרים), ובזה תשקיעי

 

עוד לא ראיתי אף צעצוע שהוכח במחקר כמפתח!

סמכי על עצמך ותחושותייך

את בוודאי תדעי מה הכי טוב עבורו ומה מתאים, בכל עת שתהיה..

ומלבד זאת- כמו שנאמר: הילדים מתפתחים היטב כל עוד הם בסביבה אוהבת ובטוחה

על כן-

סמכי גם עליו הוא יסתדר בע"ה.

 

הצלחה!

גואש

פלסטלינה

חומרי יצירה

קוביות

כלי נגינה

כלי מיטבח

דברים של גמבורי כמו מינהרה וגליל

השחלות

אם הוא בבית, תנצלי את מה שיש ממילא בבית ללמוד אותו על החיים- 

• סמרטוט לנקות את השולחן,
• בצק (לתת לו חתיכה קטנה לגעת ולהתנסות בצורות)
• מטאטא, יעה, סמרטוט רצפה..
• בוץ, חול, 
• להכין- ביחד איתו אפילו- משחקי השחלה מקופסאות פח (מטרנה/אינסנט קווקאר)- חעשות חור במכסה הפסלטיק, ולהשחיל מקלות ארטיק, פונפונים קטנים או גפרורי יצירה (צבעוניים כאלה)
• כלי נגינה מ:סיר וכף, מיכל עם אורז, בקבוקים עם מים..

 

אטפשר גם כמובן לקנות טבעות להשחלה, חיות מפלסטיק, ספרים, בובות, כדורים שונים, בועות סבון, 

 

המלצה- כדאי לא לחשוף את כל ההפתעות על ההתחלה, אלא לגוון- כל פעם להוציא משהו חדש ולהחביא משהו אחר, ואז להוציא אותו אחרי תקופה. זה מגוון ומעשיר את כל הפעילות.

וגם- אולי כדאי לקבוע לו"ז- כל יום ראשון- פנדה, יום שני- בישול, יום שלישי- יצירה, רביעי- ג'ימבורי וכו'. זה יעזור לך לא להשתגע ולחפש כל הזמן מה לעשות היום, וגם שבוע הבדל בשבילו מפעילות לפעילות זה מספיק זמן כדי שהוא יתלהב מזה כל שבוע מחדש.

את יכולה גם לעבוד על נושאים- חגים, כמובן, כשזה מתאים, וגם- צבעים, רגשות (שמח/עצוב), צורות, שמות של אנשים (להכין איתו אלבום של קרובי המשפחה כדי שילמד את השמות, ומי אח של מי ומי אבא/אמא של מי..), ללמד אותו ספורט- זה הגיל שבו מתחילים לקפוץ עם 2 רגליים מעל הקרקע, לטפס לגובה, להתגלגל ועוד. 

 

כדאי להסתכל באתר "הלול". יש שם מאמרים על דברים שמתאימים לכל גיל, עם המלצות למשחקים והפעלות בהתאם. למשל, גיל שנה עד שנתיים- http://ha-lool.co.il/magazine/cat.asp?id=182

(בכלל זה אחלה אתר לרעיונות והפעלות).

 

בהצלחה ותהנו!

 

יש מלא אפליקציות ומשחקים מפתחים לתינוקים..
יש כלי נגינה, משחקים וגם אפשר לצייר..
ממליץ על המשחק mia playgraund , הרבה ילדים אוהבים אותו..

כל משחק מפתח ומקדם אותם

וגם לעשות דברים עם אימא - לשטוף כלים, לקפל כביסה, לבשל...

המשחקים שצריכים להיות בבית הם כאלו שמעניינים אותו וכיף לו לשחק בהם

כדאי שחלק מהמשחקים יהיו כאלו שהוא יכול לשחק בעצמו, ולא רק משחקים שאת חייבת לשבת לשחק איתו.

כדאי גם להחזיק חומרי יצירה בבית, ולתת לו גם לעשות יצירה

לדאוג גם למפגש עם ילדים אחרים (למשל בגן שעשועים או בפלייגרופ, או סתם חברים אחה"צ)

ואל דאגה שוב דבר לא יפגם מכך שהילד נמצא במקומו הטבעי.

את יכולה להכין בעצמך דברים נחמדים:

לקחת קופסת מטרנה או אבקת מרק (עם מכסה מפלסטיק רך), ליצור חור שדרכו אפשר להשחיל חפצים - פקקים של בקבוקי שתיה (רחבים כמו של ספרינג, נסטי, פריגת), דומינו, טושים, מקלות רופא, חתיכות פוליגל, כדורים.

 

בעקרון יש עוד כל מיני רעיונות שברחו לי..

יש כאן קישור לשתי טבלאות של נורמות התפתחותיות, עם רעיונות לגרייה

http://img1.tapuz.co.il/forums/44706765.doc

http://img1.tapuz.co.il/forums/44734263.doc

 

בהצלחה

אם יהיו לי עוד רעיונות - אני אכתוב

 

 

אפילו עוד תינוק בגילו עם משחק כל שהוא יפתח איתו חברה..

קוראים לי רעות..

\

משחקי הרכבה שונים, תלוי בגיל.

יש מגוון ענק של משחקים כאלה, וזה נותן מקום להמון דמיון ויצירתיות. לגו מסוגים שונים, צינורות, קליקס (בגיל קצת יותר מתקדם).

וגם משחקים כמו כלי פלסטיק (או מתכת)- צלחות, כוסות, סירים. הם משחקים בזה מקסים בדר"כ.

 

וחוץ מאלה- מסכימה עם הטוענות שמספיק להיות בבית, על שלל עיסוקיו.

להכניס כביסה למכונה, לצייר, לשחק עם סירים מהארון ולנסות  לנעול את כל הנעליים במגירה...

מזדהה.. אל תפחדי מזה- תזרמי, הם לומדים המון בבית!

לגבי השחלות: עדיף קופסאות שקופות (למשל של מיונז) כי זה מעניין אותם לעקוב אחרי החפצים.

גפרורים צבעוניים: אפשר להשחיל לתוך קופסא ריקה של תבלינים- יש לה חורים מצויינים בשביל זה.

פקקים של בקבוקים: אפשר לעשות בהם חורים עם מסמר חם ולתת לו להשחיל על חוט סקובידו(מספיק קשיח לגיל הזה ומעט עבה).

קצף גילוח: מעולה לתחושות, לא מלכלך ומעסיק מאד! להתיז על מראה ולתת לו למרוח ולצייר.

אפשר להוסיף לקצף צבעי אצבעות (ואז זה מלכלך..)

בקבוקים: השחלות של מקלות ארטיק/ גולות וכדו'..   / למלא במים עם מעט קרפ צבעוני/צבע מאכל ולסגור היטב(דבק חם/מגע)- -למשחק מסירות. באולינג- מוצלח ממש!

פעילות גופנית: משחקי כדורים, מסלולים בבית- לקפוץ/לזחול/לטפס על שרפרפים, דיסק מפעיל לפעוטות, ים-יבשה.

תאטרון בובות: אפשר לקנות ואפשר להכין מגרביים/ גרוטאות..

 

אצלי היא התחילה לדבר מוקדם כך ששיחקתי איתה גם משחקי מילים: חרוזים, הפכים, אסוציאציות..

כמובן שמשחקי קופסא יכולים לעזור.

תנסי פאזלים רגילים של 2-4-9 חלקים- אני הופתעתי לטובה!

דומינו, לוטו, פטריות, משושים,לגו דופלו, ברבצק, מדבקות בגדלים שונים, גזירה(במספריים לילדים לא חדות), קריעה של נייר(יש ילדים שלא יודעים לעשות את זה!), וכמו שאמרו- בית.. ניקיון, כלים, כביסות(כולל לתפוס אטבים-מוטוריקה..)

 

בהצלחה!

תהני!!

התנהלות במרחב ומוטוריקה גסה: רץ ומתישיב מטפס מעל חפצים וכיסאות בועט בכדור נוסע במכונית בימבה.

התנהלות ומניפולציות עם חומרים: התחלה של השחלת חרוזים עם פיקוח צמוד. מפרק משחקי הרכבה ומרכיב. שומר על קשב במשחק שקט בין 5-10 דקות. משחק עם חפץ אחד ל 5 דקות.

משחק סימבולי והעמדת פנים: מכיר דרכים לתפעם מכשירים על פי חיקוי . פעילות ביחס לבובה ( מלביש ומבריש)

שיתוף פעולה:משתף פעולה במשחקים עם חברים כמו מחבואים וופסת ומורה לאחרים על ביצוע פעולות.

 

באופן כללי בבית אפשר להשיג המון עם הילד. חשוב לשים לב שהוא עסוק בפעילויות מאתגרות ולא רק בדברים שהוא יודע ומכיר.

 

 

בס"ד

גואש, מרקמים שונים, חול, מים, ,פאזלים, בובות, הרכבות בריכות כדורים,.הכל לפי הגיל (למשל חרוזים גדולים מאוד עד גיל 3- כאלה שהם בגודל קוביה)

חשוב שאם הוא בבית לפחות שיפגש כל  יום עם בני גילו ללמוד חיברות שהיא משמעותית מאוד ונרכשת כבר בגילאים הללו,בטח שעד 3 !

מוטוריקה עדינה זו ההתפתחות של הידיים, צביעה, השחלות, גזירה, החזקה נכונה של מכשירי כתיבה, לישה וכו'...

 

מוטוריקה גסה זו ההתפתחות של שרירי הגוף, ריצה, טיפוס, חיזוק שרירי חגורת הכתפיים וכו'...

 

בנוסף, זיהוי צבעים, שיום (קריאה לדברים בשמם כגון: פרה סוס וחמור הם בעלי חיים, צלחת מזלג וכוס הם כלי אוכל וכו'...), בניה נכונה של משפטים, הבחנה בין זכר ונקבה יחיד רבים וכו'...

 

המון המון המון הקראה של סיפורים. שממש יכיר את הספרים בעל פה מבחינתך.

 

וכמובן, אחר הצהריים לשחק עם עוד ילדים, כדי לפתח כישורים חברתיים.

 

נורא נורא כייף לך שאת מגדלת אותו בבית, ויופי שאת מתעניינת בפיתוח שלו, זה מראה שאת רצינית ואחראית.

 

תיהנו יחד!

כך מה שאני ממליצה לך מנסיון אישי פה את יכולה למצוא ביד שניה כי חלקם יקרים מעט אבל...

 

1. בימבה - או כל משחק כמו קטר או מיני מכוניות שיפעילו את החלק התחתון של גופו ירכיים רגליים וכד' וגם יעזרו לשיווי משקל.

 

2. את יכולה להשקיע בשולחן קטן וכיסא שיתרגל לשבת ולשחק עליו, לצייר, וכל מה שבדר- יש כאלו שמועצבים או שיש עליהם משחקים מובנים אבל זה לא חובה...

 

3. משחקי הרכה- לגו, קפלות או קליפים זה ירתק....אותו במיוחד החל מגיל 2 וחצי עד שלוש והילך....

 

4. כדור- כמה שפשוט אבל כיף...

 

בכל מקרה כמו שכבר אמרו לך ילד יהנה מכל פעילות איתך ויתפתח מעצמו זה רק דברים בסיסיים לשהות ארוכה בבית

בהצלחה