פורום עצמאיים ועסקים קטנים (עמוד 20)

ועכשיו משלמים את היתרה

ועכשיו אחרי חצי שנה השלמת להם מסמכים שאת בדרגה 5 כבר מתחילת שנה
לכן הם משלמים לך את ההפרש רטרואקטיבית

יש איזו הגבלה על כמות השעות שאפשר למלא בחודש?

אבל אם עשית מילוי מקום בימים האחרונים של החודש יש מצב שזה לא הספיק להיכנס לאותו חודש, כי סיימו עם הדיווחים לפני כן. אז זה ייכנס לדיווחים של חודש הבא.

צריך לוודא שכל מה שחייבים לך יוחזר

את כותבת כמורה מקצועית, או שאת לא מורה?

 

התחברתי מאד לדברים שכתבת ולמורכבות של המציאות.

 

 

לצערי, ברור לי שאני לא מחוברת לכולם באותה המידה. אבל משתדלת לשדר להם שכן. יכול להיות שהם קולטים את זה.

וכן, כן, אני נעזרת ונותנת תפקידים למי שנח לי ואני סומכת עליו.

 

השאלות האלו בהחלט מעלות את הנושא ומעוררות למודעות ולחשיבה. 

 

האם זה אפשרי בכלל להרגיש את אותו הדבר במידה שווה לכולם? אני רק בן אדם. לא יודעת. אני צריכה לחשוב על הדברים.

חשוב מאוד לאהוב את כולם,לתת יחס טוב,אבל כמים הפנים....

 

ילד לא אחראי,עצלן,לא יכול לקבל תפקידים והערכות כמו תלמיד אחר חרוץ ושקדן.

 

חשוב לראות את הטוב בכל אחד,אבל את השוויון הביא לעולם קורח:"כל העדה כולם קדושים..."

אבל עדיין צריכים לתת לילדים בכיתה הרגשה טובה.

אני המורה שלהם. מדובר על כיתה שהם מגיעים אליה כל יום. הם צריכים להרגיש שייכים ובטוחים במקום.

ברור שמטבע הדברים יש הבדלים בין ילדים וברמה האחריות והבגרות שלהם, אבל נראה לי שכמורים אסור לנו להדגיש את זה. אלא לתת לכל אחד מקום בדברים שבהם הוא טוב.

לא הייתי רוצה להיות ילדה שהמורה לא שמה לב אליה..

 

זו דעתי..

האהבות האישיות שלנו לא מתירות לנו לגזול מתלמיד את המגיע לו. כמו שכתבו כאן יש הרבה שטח אפור ולא הכל שחור לבן אולם המורה צריך לקחת בחשבון שלו עם עצמו "ויראת מאלוקיך" שהוא נוהג ביושר עם התלמידים ומעניק לכל תלמיד את המגיע לו בס"ד.

תודה על הדיוק והעלאת הנקודה החשובה הזו.

נראה לי שיהיה לך יותר קל לחפש אחרי שתחליטי מה את מעדיפה. אם לא משנה לך, את יכולה לשלוח קו"ח לכל מיני סוגי בתי ספר ומקומות ולראות מי יזמין אותך לראיון וכד'.

בעקרון באיזור אדר ב'- ניסן זה הזמן שבו בתי הספר בד"כ מתחילים להתארגן לשנה הבאה, אז זה הזמן להתחיל לחפש.

אומרים שהכי טוב זה להגיע ממש לבתי הספר, כי אז יכולים במקום להתרשם ממך.

אם זה מורכב מדי- עדיף לשלוח במייל קו"ח מפורטים. ותמיד לזכור שבתי הספר מקבלים עשרות קו"ח, אז תנסי דרך הקו"ח לשכנע אותם שכדאי להם לבחור בך

 

שיהיה ממש בהצלחה!

כדאי לבדוק הכל.
ללכת לבית ספר. לראות ולהראות.

מנהלים לא פותחים קורות חיים.
לכי בעצמך. דברי עם המנהל

מה שחשוב זה בראיון להיראות סגורה על עצמך ולומר שהמקום שאת בודקת זה החלום שלך ורק לו חיכית.
באיזה איזור בארץ?
במרכז למשל ממש חסרים מורים, את יכולה לסגור בכל שלב כמעט.
אני מצאתי סטאז' דרך מדור הדרושים באתר של הסתדרות המורים. גם לארגון המורים יש אתר דומה. תכנסי פעמיים שלוש בשבוע ותראי אם מקום שרלוונטי לך מחפשים. בהצלחה!

בתי ספר לפעמים נותנים למורים ללמד משהו גם אם אין להם הכשרה, אז קל וחומר כשיש לך כזו הכשרה. יש סיכוי גבוה שיתנו לך.

הם ידרשו ת.הוראה במקצוע

ביסודי המקצוע לא קיים
וחט"ב אלו לא שעות חובה ולכל הרבה מנהלים לא מקצים שעות לכך

תודה שתיקנת אותי.

אני ממש לא מהתחום הזה ולא מכירה את החומר, אבל אנסה לעזור באופן כללי.

- הצגה קצרה שמציגה את התקופה / דמות מהתקופה כדי להכניס אותם לאוירה. 

- סיפור קצר על התקופה.

- כרטיסיות שמוציאים משקית / מפוזרות ברחבי הכיתה- וצריך לגלות מה המשותף לכולן- בכרטיסיות יהיו דברים שקשורים כמובן לתקופה הנלמדת.

 

 

אם יש למישהו עוד רעיונות אשמח

לא יודע מה זה מכון הוראה.
אם אני מבין נכון אתה מקבל שם תעודת הוראה ותעודת מורה בכיר מוסמך אבל לא תואר ראשון בחינוך.
או שזה פשוט שם למכללה.
אם זה תעודות בלי תואר ראשון - זה משנה בשכר, בחישוב שעות, ביכולת שלך להיכנס למסלולים כמו אופק חדש ועוז לתמורה וכו'. יש היום קטע במערכת החינוך לדחוף אקדימזציה.

מטרה מחנך הוא מורה מרכזי של הכיתה. בד"כ מלמד אותה יותר ממקצוע אחד או מקצוע עם הרבה שעות וגם דואג לצד החינוכי. אם אתה רוצה חינוך בלי ללמד מקצוע זה יותר מדריך חברתי.

לרוב המקצועות אין הבדל מבחינת ההכשרה בין יסודי לתיכון. זו בחירה שאתה עושה אח"כ בעצמך ותמיד יכול לשנות. יש מקצועות כמו מתמטיקה שמשרד החינוך דורש נתונים מסוימים על מנת להגיש לבגרות.

אם אני מבינה נכון, אתה בן ושואל על המסגרות של הגברים, אז אני לא יכולה לעזור.

 

נראה לי ש@קן ציפור הוא סטודנט להוראה. אולי הוא יוכל לעזור לך.

בס"ד
זה משתנה אבל בהרבה.

נתחיל ממה שיש תוכנית ביינש זה שיתוף בין מכללה לרוב לישיבה בו בעצם גם יש לרוב סוג של מלגה וגם נחשבות שעות הלימוד בישיבה כשעות לימוד(כמובן לאחר הבאת אישור חתום מהר"מ שאתה אכן לומד)

לרוב זה במכללה ולרוב עושים תואר ממש יש גם תוכניות לתעודה בלבד אבל כמו שאמרו זה לא ממולץ.

תני תרגול ל10-15 דקות וזהו

אם נכון לעשות את זה, מכיון שזה דורש מההורים לשלם כסף מכיסם. בסך הכל הם מבקשים משהו לגיטימי, לא?

קודם יסיימו אותם

תודה

לדתי קודם כל את צריכה להיות במקום שיודע מה את רוצה משיעורי הבית של הכיתה.
את רוצה לתת? צריכה לתת?(מצד הספק או תרגול) או שלדעתך באמת כדאי לוותר?
ההורים מעלים בפנייך כיווני חשיבה, או מתארים לך מציאות קיימת שאת צריכה להתחשב בה בתוך השיקולים שלך. אבל ההחלטה וההכרעה היא שלך.
את לא המורה היחידה שלהם, נכון? יש מורים אחרים שנותנים שיעורי בית או לא נותנים. יש פה איזון שכל אחד מהמורים שותף לו ומשמעותי ביחד.
זה נראה לי היסוד הראשון. שתהיה עמידה מול ההורים וככל. שהעמידה שלך תהיה יותר טבעית ובטוחה זה יתן גם להורים את התחושה שאם את מחליטה לתת הרבה או מעט אז אפשר לסמוך על זה.

בצד הפרקטי - יש הרבה דרכים לאזן. השאלה היא מה את חושבת שצריך להיות הבסיס.
את יכולה להפיל את בשיעורי בית על ההורים כמו שנפשי תערוג אמר.
את יכולה לתת בכמות סבירה, שזה לא מעט אבל גם לא הרבה ולהגיד לכל צד שנתת פחות ממה שצריך או יותר ממה שצריך לפי בקשתו.
את יכולה לתת מעט ולתת עוד כמה תרגילים שיהיו בונוס למכינים. זה גם ייצור מוטיבציה לשיעורים וגם יאפשר להורים שרוצים לשחרר לשחרר ולהורים שרוצים ללחוץ ללחוץ.

תודה רבה על הדברים! עשית לי סדר. ובאמת, הדבר הבסיסי הוא שאני אחליט מה נכון בעיני.

 

חייבת לציין שמטריף אותי שמתערבים לי בלוז של אחהצ עם הילדים בבית. בכלל אנחנו אחת המדינות שנותנות הכי הרבה שב אבל ההישגים לא בהתאם, אז למה?!
חשבון וקריאה מחייבים שינון. אבל אולי אפשר להסתפק בדף אחד?! בפועל העומס על ההורים...
מה הסיפור הזה של מטלות שב שחייבים את ההורים?!?!?!?! מבינה שיש עומס גם למורה להספיק את החומר, אבל שב לא הפתרון.
מי שרוצה תירגול יש מספיק אתרים/אפליקציות, חוברות להפנות אליהם.... למה שכולם יסבלו, אם יש שביקשו להפחית העומס אז להפחית למינימום ההכרחי .(כמו כשלמישהו אחד קר מתחשבים בו אפילו שהאחרים היו רוצים אחרת....)

מאד עוזר לי לשמוע גם את הצד של ההורים, ואני שמחה שהגבת פה. אני בהחלט אקח את זה בחשבון! תודה.

יש ש.ב. בספר שהם חובה ויחד עם זה ממליצים על אתרים כמו עת הדעת, עשר אצבעות, אופק וכד'.
הילדות שלי בדר''כ לא נכנסות לאתרים, אבל יש כאלה שכן.
אישית, אני מההורים שלא רואים תועלת בריבוי ש.ב. נראה לי הגיוני לתרגל קריאה ולסיים מטלות מהכיתה. לא נראה לי הגיוני להעמיס על הילדים בשעות שגם ככה קשה להתרכז ומה שהם באמת רוצים זה פשוט לשחק.

תודה על התשובה הכנה!

כמה שיעורי בית הם חובה אצלכם? 

 

הן צריכות לשבת לעשות שיעורי בית.
אם אני רואה שזה עובר את החצי שעה, ארבעים דקות וזה כבר גורם לילדה להיות עצבנית אז אני לא מרשה להמשיך...

אגב, זה בהנחה שמדובר ביסודי הקטן.
אם לא, תעשי מה שאת חושבת ובפרופורציה בתור לקיחה בחשבון של סדר יום של ילד בגיל הנ"ל.

כן. מדובר ביסודי.

מכירה את הנושא גם מצד המורה וגם מצד ההורה.

פשוט מיותר וחסר ערך.

מצד ההורה:

בפועל המורים רואים את הילדים שלי יותר שעות ממני ביום...

פעם, כשהיינו מסיימים ב1 בצהריים, זה היה לגיטימי לתת שיעורים, הגעת הביתה, אכלת עם אמא (במקרה הטוב), הכנת שיעורים ויצאת לשחק עם חברים.

חזרת הביתה למקלחת, ארוחת ערב ושינה.

במקרה כזה שיעורי בית באמת נתנו הרגלי למידה- הקצבנו זמן למשחק, לאוכל, למשפחה וגם לבית הספר.

זה גם היה רלוונטי כי המורים לא הספיקו בזמן הקצר (8-1) ללמד הכל, אז את השינון והחזרה עשינו בבית.

כיום, המצב שונה לגמרי.

הילדים חוזרים ב4 אחרי נסיעה של חצי שעה.

רעבים.

אחרי יום ממושך מאוד של לימודים.

מה הקטע?

הם לא מספיקים להנות עם חברים להרגיש את המשפחה ובלו"ז הצפוף הזה לדחוף גם שיעורים???

הספיק להם כל הבוקר! בשביל מה??

לא הספקת את החומר בשעות שהקציבו לך, תתמודדי! אל תשליכי את זה לא על התלמידים ובטח שלא על הוריהם!

וההורים היקרים שרוצים להרגיש מעורבים בחיי בית הספר על ידי שיעורי הבית מוזמנים להצטרף לוועד כיתה.,

מצד המורה:

מעולם לא נתתי שיעורי בית.

למעט שנה שבה, כמו אצלך, הורים ביקשו...

אז "הפגזתי" במשך חודש שיעורי בית, ממש העמסתי...ונסתמו לכולם הפיות...

באמת מיותר וחסר ערך.

לא נותן כלום פרט למריבות מיותרות וביזבוז זמן!

לא יצא לי לחשוב על הפער בין פעם להיום בעניין הזה. תודה לך, הארת את עיני!

צחקתי ממה שעשית כשההורים ביקשו שיעורי בית רעיון מקורי!

 אשמח לדעת איפה זה כתוב. תודה.

לא חושבת שאם ילד בא ומחבק אותך מרצונו זה בעיה...

וכן זה חוק שאסור לגעת בהם

זה מה שאני עשה והתלבטתי אם זה בסדר..

בואי נגיד שלא תהיי עשירה מלהיות מורה

אם ההתלבטות שלך היא לגבי השכר, אז באמת כידוע השכר הוא לא מן הגבוהים בשוק. אך אם ההתלבטות היא לגבי בחינות נוספות, אולי נוכל לעזור אם תפרטי מהן.

 

בהצלחה בהחלטה!

זו באמת מציאות קשה. מה האפשרויות מבחינתך?

ולהגיד לה שקיבלתי שנים וזה לא הגיוני ככה.
מה את חושבת זה נראה לך פייר ככה מה שתיארתיאשמח לשמוע ממך זה אמור להיות ככה בסטאג' ? תני לי חוות דעת בבקשה

להרבה מאד מורים חדשים הסטאז הוא קשה, ואפילו קשה מאד! כי הכל חדש, לא מוכר. פתאם צריך להתמודד עם מלא דברים ביחד. 

אצלך זה כנראה עוד יותר קשה, כי יש לך שני בתי ספר, ובאחד מהם אין לך חומרים מסודרים. באמת קשה מאד.

ללכת למפקחת זה הרבה פעמים סיכון שהיא תסמן אותך כמורה שלא מסתדרת... אבל אולי אם תגידי לה שקשה לך להתחיל בסטאז עם שני בתי ספר, ואת רוצה להוריד רק אחד זה יהיה יותר מובן. כי לא עזבת את הכל לגמרי, אלא רק הורדת אחד.

 

אם אעזוב אחד לא יהיו לי מספיק שעות לסטאג(12) יש לי בדיוק שעות.
אבל אני חושבת שאם אחליט כן ללכת אליה אז זה דיי לגיטימי, אני מנסה לעשות /לסיים את הסטאג' הזה בשיניים כשאני לא רואה שיש הבנה מצב המנהלת של הילדים הקשים אלא להפך וזה ממש עושה לי חוסר חשק להגיע ללמד, מוריד חשק מההוראה. האם ככה צריך להרגיש בסטאג'? באמת מעניין אותי

איך אמור להראות סטאז. אבל הרבה פעמים הוא באמת קשה.

את כנראה מאד מאד סובלת, ולא יכולה להמשיך בצורה כזו, אז זכותך לגשת למפקחת.

מנהלת לא אמורה להבין מישהו חדש חסר נסיון שעוד לא יודע לעשות משמעת כשיש אצלו כיתות של 32 ילד וברובן לא קלות?

שהיא תבין. הרי היא יודעת שהיא הביאה מורה בסטאז והגיוני שיהיה קשה בהתחלה. אבל לצערי לא כל המנהלות והמנהלים הם כאלה. יש כאלה שמיד רוצים משמעת טובה ואין להם כוח להתעסק עם כל מיני דברים כאלה. כואב שנפלת על כאלה!

ואני גם לא מורה שכל יום בבתי הספר יום וחצי באחד עוד יום ארוך בשני. מוציאה את המיץ ולא בא לי שבסוף כל ההקרבה שלי בסטאג' כזה (של שני בתי ספר וכו') וגם בסוף לא יעבירו ..האם זה שווה את זה..אין מילים

אם היא מתייחסת אליך ככה, אולי היא באמת לא תעביר אותך בסוף. אוי, זה ממש נוראי!

לא העניין שהיא מתייחסת כמו שהיא מעבירה ביקורת לא הוגנת כלפי שאני אפילו עוד לא מורה רק בסטאג' ושלא התנסיתי בכיתות, אם מורים חדשים מתקשים אז קל וחומר בכיתות כאלה מי שחדש

מבינה אותך כל כך.

בס"ד
מחשב זה לרוב כהתאמה, לפחות במוסדות הדתיים יש יותר הימנעות מלהכניס מחשב ורק מי שיש לו התאמה בגלל אבחון מביא מחשב.
(ככה היה לחבר מהכיתה שלי כשלמדתי)

כמובן שאינטרנט לא נמצא בו.

במקומות שיש מחשבים לרוב הם כולם תחת אותה רשת והמורה יכול לשלוט בהם אם יש לו צורך

התכוונתי יותר לזה שהיום מתקינים בכל הכיתות מחשבים.

אצלנו אין מחשבים לתלמידים בכלל. בכל כיתה יש מחשב וברקו. המורים אחראים על התכנים ואין אינטרנט בכיתות. 

בעיני מובן מאד שאין אינטרנט בכיתות. אבל איך מסתדרים בלי אינטרנט בכיתות? מה כבר אפשר לעשות במחשב?

שיש בכיתות מחשבים עם אינטרנט ובעקרון רק המורים מורשים להשתמש במחשבים ולהראות דברים.

וקשה לי מאד לחשוב על זה שיש אינטרנט חופשי בכיתות, ובהפסקות הילדים יכולים להכנס ולעשות מה שהם רוצים. ובטח גם בשיעורים כשהמורים מראים משהו באינטרנט מופיעים כל מיני תמונות ודברים לא מתאימים. יצא לך לראות דברים כאלה? להתמודד עם זה?

אפשר לדאוג שתהיה סיסמא למחשב ואז אי אפשר להכנס בהפסקות. לגבי האינטרנט- מסכימה. אולי אפשר לשים חסימה.

בס"ד
נהנה מכל שיעור שהעברתי מהכנה לשיעורים והכל גם מאלה שפספסתי בהם משהו.
הייתי רוצה להיות בבית ספר בגלאים גדולים יחסית תיכון יותר גם מחשבת ישראל ולא רק גמרא(הצד של החינוך והערכים ואמונה הוא היותר דומיננטי אצלי)
כעקרון את החינוך המיוחד לקחתי ככלים לעזרה למתקשיים יותר ולזהות קשיים וכל זה.

הייתי רוצה להרחיב גם לתחום של חינוך גופני פיזיותרפיה וכל מה שקשור לגוף.(אני מתאמן והכושר נתן לי גם לפתח חוזק פנימי מה גם שזה סוג של תחום תקשורת ועזרה אחרת לתלמידים(בין אם זה תלמידי הכדורגל שהמורה היחיד עבורם הוא לספורט ובין אם סתם מישהו הוא חלש ו/או קשה לו פיזית דברים וארצה לעזור לא רק בעידוד מבחוץ אלא גם עם ידע רפואי פיזי ברמה בסיסית לפחות ..

עכשיו בשנה השלישית. אוהבת מאוד את העבודה שלי. אוהבת את הלחץ עם ההספקים הלימודיים, אוהבת לעבוד בצוות שלי, אוהבת את כל האתגרים שהעבודה הזו כוללת. אוהבת בסוף יום את התלמיד הזה שיגיד "תודה רבה" או סתם יחייך אליי כי הוא נהנה בשיעור. אם לא הייתי כל כך אוהבת את מה שאני עושה, כבר מזמן לא הייתי נשארת כי המשכורת ממש לא מתגמלת.

1. מחנכת 

2. מאד מאד מאד אוהבת!! לא תמיד חלק ופשוט, אך כמכלול- מאד אוהבת!

3. אולי בהמשך ארצה תפקיד ניהולי או ריכוז. בשלב הזה אני מסתפקת בחינוך.

 

1. מחנכת

2. נחמד. לפעמים חושבת שהיה מעניין להיות גם מקצועית.

3. כי טוב לי במקום שלי, אז מעדיפה להשאר במקום הבטוח.

מה עדיף? לשקר לתלמיד ולהורים?

נראה לך שגם בכיתות נמוכות צריך לתת נכשל?

בכיתות נמוכות אני לא חושב שצריך לתת ציונים אלא פידבק
לדוגמה
אתה שולט בחיבור וחיסור
צריך לחזק לוח הכפל

נקודה חשובה

צריך להמלך קודם במנהל בית הספר מה נהוג אצלכם.

מה גיל הילד?
מה ההשפעות של נכשך עליו?
הוא מרגיש חלש?

אני מנסה לומר ששיקוף להורים זה חשוב אבל מדובר בילד ולא בהורים.
להורים אפשר לשקף בשיחה אישית.

בס"ד
אולי באותם מקומות שאת רוצה לתת נכשל תעשי הערכה מילולית ארוכה כפי שנעשה בכמה מהמקומות לכל המקצועות, תתחילי ממה היכולת הטובות ותסבירי גם מה הקשיים ועוד.

ואם זה מקצוע אחד אז יש סיכוי שזה לקויות למידה שמפריעות באותו מקצוע?
כיאלו כדאי לבדוק מה גורם לו להיכשל אפשר גם לשבת איתו על איך הוא עשה את המבחן האחרון ומה קשה לו במבחנים ןכו'

אהבתי.

אבל צריך לחשוב איך עושים את זה בפועל- כי לרוב אין מקום לזה בתעודה.

וגם השאלה היא איך הילד מקבל את זה. הרי ברור שאם אין לו ציון, אז הוא מתקשה.. הוא לא כמו כולם.. האם זה לא כמו לתת ציון נמוך? 

 

כמובן שלאורך כל השנה יש סיוע ועזרה לתלמידים האלה. לא מחכים בשביל זה לתעודה.

לרשום הערה מילולית בונה זה להגיד אנחנו לא מתעלמים מהבעיה תנסה להתגבר עליה.
לתת ציון נכשל זה להגיד אתה אפס וזהו.
זה מזעזע,
ויותר מזעזע שמורים שמחנכים נפשות רכות לא מזדעזעים מזה (אני בטוחה שהרוב לא בעד נכשל, אבל עצם זה שיש אופציה כזאת היא נוראית)

להורים שלו לדעת?

במיוחד כשבמקרים של ציונים טובים יש מספרים. ברור מה המצב, השאלה איך מעבירים את המסר.
גם לילד וגם להורים.
נכשל זה חותמת מכוערת, לא רלוונטית ומשפילה.
תחשוב שעל התמודדות כלשהי בחיים שקשה לך איתה היו מסמנים אותך בתור "נכשל".

בד"כ כשילד לא משקיע זה יושב על משהו, זה לא סתם, כל אחד באופן טבעי רוצה להצליח.
נכשל לא יקדם לשום מקום ולא יתרום לאף אחד.

לא הבנתי, איפה הם נמצאים עד התעודה? ואיפה האכפתיות הגדולה של המורה הייתה עד התעודה? רק עכשיו נזכר המורה ליידע אותם? כשכבר מאוחר ונגמרה המחצית/השנה?

ובעניין הזלזול, אז התלמיד לא צריך תעודה כדי לדעת שהוא נכשל הרי סו"ס הוא נכשל במבחנים או לא עשה אותם בכלל. התעודה היא סוג של חותמת. כשכותבים ציון זה גם נתפס כמשהו מוחלט אבל סו"ס יש עוד מספרים מעל וכו׳, לעומת זאת מילים זה כבר שינוי מהותי מול מספר והכאפה גדולה בהרבה. הבעיה בכאפה הזו היא שלנוער יש ארעיות בדימוי העצמי וזו כאפה שיכולה לגרום לנער להגדיר את עצמו נכשל ואם זה ח"ו קורה אז בהחלט גרמנו נזק.
דימוי עצמי קשה לתקן, אבל ציון נמוך ויחס ללימודים זה דבר שישתנה במהלך החיים. ציון נמוך זה נקודה בהיסטוריה, נכשל זה תיאור של החיים.

הערת העורך: איני מורה, אבל השרשור היה בראשי ולכן נכנסתי ועניתי.

מזדהה עם ההתלבטות של פותחת השרשור.

(אני מלמדת ביסודי).

אם בתעודה נזהרים (ובצדק) מפגיעה בתלמיד, ואת השיקוף האמיתי עושים רק מול ההורים- אז בשביל מה צריך תעודה?

אני הגשתי תעודות לחתימה אצל המנהל וחזרו אלי כל הנכשלים ונתבקשתי להעלות.
לא שקרתי שכתבתי נכשל.

צריכה להיות נורמה בית ספרית לכאלו מצבים. לדוגמא: להשאיר את הציון ריק ולתת רק הערה שמשקפת מה הילד יודע.

חשוב לזכור שתעודה היא מסמך שאפשר לבוא איתו אחכ לוועדות.
והורים יכולים לבןא ולהגיד- איך את אומרת שהמצב של הילד שלי כזה גרוע אם הוא קיבל ציון כזה וכזה.
ציון חייב לשקף את האמת. והאמת אגב היא לא רק הציון של המבחן אלא גם עבודה בשיעורים ושיעורי בית.

ואם הציון נמוך מידי. במיוחד ביסודי- לדעתי עדיף לתת רק הערה מילולית ובה לשקף את המצב בצורה חיובית

ומה שמוטל עלי לעשות כמורה בבית ספר לו דומה.

גם אם אני מאמין בציינון כזה או אחר ישמחוייבות לבית הספר.

וזה הדבר הקובע.

אם לא. אפשר להתפלפל.
וכמובן לשקף בצורה מדויקת ואמיתית.

באמת יש צד שהתעודה אינה משקפת לגמרי את המציאות וכד', אך מצד שני, צריך לזכור שבזכות התעודה המורים יושבים לעשות סיכום, מדברים עם ההורים ומדווחים להם וכד'. התעודה בעצם גורמת לנו לעשות פסק זמן ולחשב מסלול לגבי המשך השנה / שנה הבאה.

 

אני ממש מזדהה עם ההתלבטות שעלתה כאן בשרשור, ונראה לי שצריך פשוט לצאת מנקודת הנחה שיש תעודה, ואין בכוחנו לשנות את זה. ועכשיו- לחשוב איך עושים את זה בצורה הטובה והיעילה ביותר, וכמובן- הכי פחות פוגעת...

לדעתי העיקר זה הילד והתחושה שלו. 

 

אצלנו בגדול לא נותנים נכשל, אבל במקרים מיוחדים ניתן לקבל אישור כן לתת.

אני מלמדת בבית ספר יסודי.

 

לדעתך יש הבדל בין תלמיד שיש לו קושי אובייקטיבי, לתלמיד שלא משקיע?

התעודה היא תוצאות

אבל כדי לשקף באמת את המציאות- לא נותנים ציון במקצוע שהוא ממש נמוך, ובמקום זה כותבים הערה קצרה.

בנוסף, שולחים להורים מכתב מפורט עם מצב הילד. (כמובן אחרי שכל המחצית היו שיחות עם ההורים. זה לא אמור לבוא להם בהפתעה)

 

 

אבל אני יכול לענות כבעל ניסיון של 6 שנים כתלמיד ביסודי..
לתת ציון נכשל זה כמו לומר לתלמיד-'אתה גרוע.' זה לא כמו לומר לו את זה בשיחה כי זה מונצח, מודפס בתעודה שחור על גבי צהוב.
יש תלמידים סוררים שזה עשוי לאפס אותם, אבל אם זה לא המצב, לא חבל על הילד?

הארת את עיני! אני שמחה תמיד לשמוע גם דעות של אחרים ושל כאלו שחוו את זה בעצמם. זה עוזר לי לראות את התמונה הכוללת. תודה!

יש שיתפסו את הנכשל כמשקף את אותה תקופת זמן (ואפשר לנסות עוד פעם) ויש שיתפסו את את הנכשל על הבן אדם, כלומר אני כישלון/נועד להיכשל בתחום המסוים.
אני זוכר בכיתה ט שהמחנך אמר שאם הוא רוצה לראות שיפור הוא משתדל לראות מה טוב לתלמיד, האם ציון נמוך יגרום לו להתעשת או להפך, ציון גבוה יעודד אותו (אני בן 24 ועדיין זוכר את זה, כנראה זה אומר משהו...)

זה באמת תלוי בגיל.

 

אני שאלתי בעיקר לילדים מכיתות נמוכות ביסודי.

 לתת ציון נמוך אך לא נכשל.
נניח 56 זה הציון הכי נמוך - ולכתוב חלש במקצוע.
נכשל לדעתי, לא יתן לילד לגיטמציה להתקדם.
 

לא פוגע? לא מוריד את המוטיבציה? מבחינת הילד יש הבדל בין ציון נמוך לנכשל לדעתך?

התעודה היתה מילולית.

ואין לך ילד שאין מלים טובות להגיד עליו. כך התעודה היא תמיד דבר חיובי ומחזק.

גם דברי ביקורת, אם באמת צריך, אפשר לנסח בצורה בונה ומעודדת.

עד שעברנו לגור בעיר הגדולה והילדים עברו למוסדות ותיקים וממוסדים, ואז פגשנו את השיטה השבלונית והמקובעת, שספק עד כמה יהודית היא בשרשה, של תעודות עם ציונים חותכים וחורצים.

הלואי עלי!

בתור תלמידה, זה הדבר הכי לא יפה וכ"כ פוגע בתלמיד. גם תלמיד שהלימודים זה הדבר האחרון שמעניין אותו....

אל תכתוב ציון, תשאיר את זה ריק. בלי כל הערה או משו, ותדבר עם התלמיד באופן פרטי, הרבה יותר מועיל והרבה פחות פוגע.

 

סתם המלצה.

מבחינתך עדיף שישאר ריק? הרי כולם מבינים שאם זה ריק זה אומר שהיה אמור להיות ציון נמוך, לא?

על מה שכבר נאמר לפני, רק אאיר שלגבי איך משקפים להורה את המצב של התלמיד עבור זה יש אסיפת הורים וגם את מספרי הטלפון שלהם. תקשורת עם הורי התלמידים צריכה להיות רציפה ושוטפת במהלך השנה. בעיניי זה חלק ממהלך חינוכי בריא, הן מצד המעורבות ההורית שהכרחית והן מצד התלמיד, שרואה שהוריו מעורבים ויש גיבוי למורה ומענה תומך מבית ומצד בית החינוך. במצב כזה לתעודה אין הרבה משמעות מבחינת הדיווח, אלא סה"כ נייר של 'חשבון נפש' לתלמיד. וכשזה כך המטרה לעודד ולדרבן להמשך. אין עניין לשקר, אבל כן למצוא דרך להביע אמון ביכולות שלו להיות הכי טוב שיכול, ולזכור שהציון הוא לא המדד להיותו אדם טוב, משקיע ומתאמץ.
לכל אחד חוזקות אחרות.

כבר שמעתי על מקרים שהורים לקחו את התעודות והלכו לכל מיני אנשים ומוסדות והראו את התעודות הטובות של הילדים שלהם (הבי"ס נתן ציונים טובים כדי לא לפגוע בילדים), והציגו כאילו אין לילד שלהם שום קושי.

לצערי, עדיין תעודה זו ההוכחה על מצב התלמידים, ולא כל עשרות השיחות שהיו עם ההורים...

או שכשבית הספר טען בוועדות שונות, הציגו את התעודות כטיעון נגדי

אם כך ההורים עושים, אז הדילמה פה רצינית ביותר.

אז אולי צריך במקרים כאלו להוסיף הערה על התעודה, משהו כמו: לתעודה זו מצורף מכתב או הערה משמעותית אחרת. ואז מי שיראה את התעודה יבין שלא הכל חלק.

ציון כמעט טוב מאוד בהכנת שיעורי בית. אני משערת שהיה צריך. היא קראה לה ואמרה לה שהיא כתבה לפני הטוב מאוד את האות כ'- קיצור לכמעט, ושזה כתוב בעיפרון כדי שאם במחצית הבאה היא תשתפר בזה, המורה תוכל למחוק את הכ'.
הייתי בעצמי בכיתה ז' או משהו כזה ואני זוכרת שמ מ ש התרגשתי מהמעשה החינוכי הזה של המורה!! נראה לי כ"כ נכון. הרי גם אצל הקב"ה אפשר לתקן, אז אצל בשר ודם לא?!

התרגשתי לקרוא את התגובה הזו. הלואי והייתי כזו מורה חינוכית..

על התשובות והנקודות החשובות שהעליתם פה.

זה שאלה נכונה לדעתי. מצד אחד- מה הילד אשם שההורים שלו לא רוצים לטפל בו. מצד שני- בי"ס אמור לעזור להורים, אבל לא לעשות במקומם את העבודה. לכן שני הצדדים ברורים.

לדעתי הילד אמור לקבל את השעות. מספיק שהוא לא מטופל ברטלין- לפחות נעזור לו להתקדם במה שאפשר. כמובן שאם הוא היה לוקח את הרטלין הלימוד היה טוב ואפקטיבי יותר. אולי אחרי שניתן את שעות התגבור, ההורים יפתחו לתת לו גם עזרה מצידם.

לכמה שבי"ס צריך לעשות מעבר למה שההורים עושים. אך באמת טובת הילד נמצאת מולנו. לכן הייתי נותנת לו כמות שעות בסיסית, ונותנת עדיפות לילדים שההורים שלהם כן נותנים להם דברים נוספים.

זה שאלה מורכבת שנמצאת כמעט בכל בית ספר. בעיני, צריך לזכור את טובת התלמיד מול האפקטיביות של העזרה שהוא יקבל, והאם זה על חשבון תלמידים אחרים שיכולים להרוויח יותר.

בס"ד
ריטלין זו תרופה ככל תרופה יש תופעות לוואי לפעמים ויש הרבה התנגדות היום לתרופות ונוטים לרפואה טבעית אז הגיוני שלא כל הורה יסכים לתת ריטלין.

אבל אם מגיע לילד שעות לימוד למה לא לתת לא? כי קשה לו לשבת אדרבה תחליט לנצל את השעות לעבוד על זה או פשוט לנסות לתת את השעות המגיעות.

זה מזכיר לי משהו שלא ידעתי עליו פעם כשהייתי ילד הגיעו לי על פי אבחון שעות תגבור אך בגלל שלמרות זאת בשעות תגבור לא רשמיות היו לי ציונים טובים הבית ספר נתן את השעות לתלמידים אחרים ..
למה כי יש לי ציון טוב אז אני צריך תגבור?! תשובה לא תמיד הכל מסתכם בציון.

כנ"ל ואפילו יותר פה מגיע לילד תגבור לפי אבחון מסיום מה הקשר אם הוא לוקח רטלין אקמול אומגה 3 או מה שלא יהיה..

גם לי מאד קשה עם זה שבי"ס לא מעוניין לתת שעות. אבל אם הבנתי אותם נכון העניין הוא כזה:

יש כמות מצומצמת של שעות שניתן לתת לתלמידים. אם הם יתנו לילד שצריך לקחת רטלין, שקשה לו מאד לשבת בלי הכדור, השעות לא יהיו מנוצלות. לכן הם מעדיפים לתת למי שכן מטופל, ואז השעות יהיו טובות יותר.

בנוסף, מישהי אמרה לי חצי בצחוק: אולי אם לא ניתן את השעות, זה יעורר את ההורים לעזור לו יותר.

אולי זה גם שיקול.
 

משרד החינוך נתן את הכסף לבי"ס עבור הילד הזה לא עבור אחרים זה בדיוק כמו שהחליטו לא לתת לי שעות תגבור כי יש לי ציון טוב.
רק שאני הלכתי למורה פרטי, והשקעתי בבית במקום לקבל את התמיכה שהגיע לי.

היינו יכולים להשקיע את כל הכסף שקיים במשרד החינוך על קבוצת ילדים אחת(דוגמא יותר טובה היא במשרד הבריאות להשקיע הכל בחולי סוכרת שלכל חולה יקבל מכשיר מיוחד שיתן לו הכל) אבל לא כמשרד צריך לדאוג לכולם לכל החולים ולכל התלמידים.
ולכן יש כללים לתקצוב שעות אז למה אותו ילד שלא לוקח רטלין הוא פחות טוב כבר לא מגיע לו את מה שקבעו בחוק?!
זה נחמד שעוזרים לילדים אחרים אבל זה על חשבון אותם אלה..

צריך לבדוק אם יש בזה כללים מבחינת משרד החינוך. אולי באמת חייבים לתת לילדים האלה, ואז אסור לבי"ס למנוע את זה מהם.

רעיון אפשרי זה לעשות פינות שהתלמידים יהיו פעילים בהן, או לחלק את האחריות בין התלמידים.

ולעשות קירות שלא צריך להחליף את כל הקיר אלא רק לחדש עם תוספות קטנות

את בעצם מדברת על החלפות קטנות. נראה לך שההנהלה וההורים יקבלו את זה בהבנה? אין צפיה להחלפה כל חודש?

אצלנו בבי"ס מקובל שיש לכל השנה.. אולי קצת שינויים קטנים כן.. אבל לא כל חודש הכל חדש..

אם כבר - אז תעשי כל חודש רק קיר אחד או פינה קטנה.. לא נשמע לי הגיוני כל ההשקעה והעומס הזה

חשבתי שזה הדרישות, אבל אני מבינה שלא.

אני נמצאת כמה פעמים בשנה בכיתה (ואם אני זוכרת נכון יש אותו קישוט כל השנה).
ובגדול באמת לא אכפת לי הקישוט רק שיהיה נעים להיות בה. את זה אפשר לעשות עם קישוט אחד לאורך כל השנה.
זה באמת נראה לי החלק הממש תפל בהוראה.

תודה שהארת את עיני!

אני לא מורה אבל בכיתה של הבן שלי ממש לא מחליפים כל חודש. מה זה נותן חוץ מהרבה עבודה ובזבוז אנרגיות לשווא?

חשבתי שאלו הציפיות ממחנכת.

בשפה, תורה וחשבון- קיר קבוע.
בנושא החודש ויצירות- להחליף בהתאם לחודש.
למשל באדר "משנכנס אדר מקבים בשמחה" ומשהו בהתאם לרמת הכיתה ולתלות יצירות/תוצרי כתיבה שגם ככה התלמידים עושים

זה רעיון טוב! כי אני באמת כן רוצה להתייחס לחגים ולאירועים המשתנים לאורך השנה.

שמחים בהם אז בודאי רוצים אותם עד סוף השנה.

אם באמת זה המסר, אז מקבלים אחרת את הקירות הקבועים. תודה.

כל הרווקות המחנכות כנראה מתמודדות עם זה.. 

מה שאני עושה במקרים כאלה- בסוף הפגישה, כשאני רואה שהם התקשרו, אני שולחת הודעה בסגנון של: לא הייתי זמינה ועכשיו אני רואה שהתקשרתם. נח לכם לדבר עכשיו או מחר?

כך הם רואים שלא התעלמתי ואכפת לי. הם בד"כ מעריכים את זה.

תודה רבה!

שנוחה לך לענייני הכיתה כמו מ3 בצהריים עד 4.
או שתודיעי לאמהות שבמקרה ואת לא זמינה שיכתבו הודעה מפורטת בווצאפ ותחזרי אליהן כשתוכלי עם תשובה.

מבחינתי באמת יותר נח בסביבות 4, אבל להורים עם ילדים קטנים זה נח? הם יוכלו לדבר בשעה כזו?

הרעיון של הוואצאפ הוא טוב. תודה!

ממה שאני נתקלתי, יש כאלה שמעדיפים לדבר בשעות המוקדמות האלה, שבהן עדיין לא צריך לארגן את הקטנים לארוחת הערב ולשינה.

לעומתם יש כאלה שמעדיפים הכי מאוחר שאפשר, כשכולם כבר ישנים.. נראה לי שמורכב למצוא שעה שנוחה לכולם. את יכולה לקבוע שעות מסויימות שנוחות לך ולבקש שישלחו הודעה בשעות אחרות או כשאת לא עונה.

בשעות חלון
או בנסיעה / חזרה מהעבודה

שאני חוזר הביתה אני רוצה להיות עם הבנות שלי
נטו להיות אבא

גם ביטוח לאומי/מס הכנסה/ בנק
לשאר החברות במשק לא עובדים אחרי שעות הפעילות

ואם זה משהו שהוא ממש דחוף
אפשר לשלוח לי הודעה

נכון. רוב מקומות העבודה לא זמינים אחרי הצהרים.

זה מעניין לשמוע את הצד של כהורה.

לי אישית לא פשוט לענות במשך הבוקר בין שיעור לשיעור. מעניין מה שאר המורים חושבים על האפשרות של העברת שעות השיחות לשעות הבוקר.

משמח שאת פונה לשאול את דעת המורים פה בפורום, ולא ישר שופטת וכועסת על המורה..

 

לדעתי, את מלאכתך כאמא עשית- דאגת שהילדה תעשה מאמץ להשלים את מה שכתבו מצד אחד, ומצד שני את עושה הרבה כדי לעזור לה להתמודד עם הקשיים שלה (ואולי ניתן גם לעזור לך לסדר מערכת כדי שתשכח פחות. אני מאמינה שהשכחה הרבה לא מעלה לה את הביטחון..).

אפשרי שתכתבי למורה פתק / הודעה עם הפרטים- שהילדה התקשרה לחמש חברות וכל זה. בדרך כלל כשהמורים רואים השקעה, הם מקבלים את זה יותר בהבנה.

 

לגבי מה שאת אמורה לחשוב על המורה- הלואי וכולם היו עוצרים רגע לפני הכעס והמרמור ומנסים אחת ולתמיד להבין את המורה. המורה היא רק בן אדם. אולי באותו זמן היא נאלצה להתמקד בילד אחד שהיה לו יותר קשה / היה מעורב במריבה או משהו אחר שדרש ממנה הרבה תשומת לב והיא לא הצליחה לשים לב שכולם מעתיקים? ואולי עוד אלף דוגמאות אחרות..

אם בסך הכל התפקוד של המורה נראה מתקבלת על הדעת, וזה מקרה חריג, נדון אותה לכף זכות ונמשיך הלאה. לא קרה אסון.. 

זו דעתי.

 

הרבה בצלחה ונחת מבתך היקרה.

נראה לי שאין מה לשקוע במקרה הזה ולחשוב על מה קרה שם בכיתה. זה לא מקרה חריג שדורש תגובה משמעותית לדעתי.

פשוט להמשיך הלאה ולעקוב אם את רואה שוב דברים יוצאי דופן שמעוררים סימני שאלה ואז אולי יהיה מקום לדבר על כך עם המורה.

 

אמשיך לעקוב ונקווה לטוב.

 

שלך מחברת רזרבה בתיק שנשארת שם תמיד למקרה שהיא שוכחת מחברת בבית. ובמקום להשלים מחברות אחרי זה להעתיק למחברת הזאת. ומהמחברת הזאת להעתיק למחברת הנכונה בבית..

אני צריכה להעביר סדנא של אסטרטגיות לשיפור מיומנויות למידה כמו זיכרון, ריכוז, ניהול זמן וכדו'.

העניין הוא שאין לי רקע בכלל בהוראה מתקנת ואין לי מושג איך מתחילים ומאיפה. 

תודה רבה!

אשמח שתפרטי יותר- מי קהל היעד? מה אורך הסדנא? מה מצפים ממך? 

בגילאי יסודי (א-ג בערך) בדרך כלל חוגגים בבי"ס, בכיתות הגבוהות יותר לא תמיד חוגגים. תלוי בבי"ס.

אצלנו בלי ההורים. 

לכל ילדי החודש ביחד.

בין שיעור אחד לשניים.

מבקשים מהילדים להביא פעילות / יצירה / משחק.

בכיתות הנמוכות אצלנו עושים יום הולדת משותף לכל ילדי החודש. בלי הורים. בדרך כלל באורך של שיעור.

מחלקים בין הילדים את הדברים שכדאי להביא: כמו פעילות, עוגה, הפתעות קטנות לכל הילדים וכד.

בעבר היינו מבקשים שיביאו גם חטיפים ושתיה מתוקה, אך הורדנו את זה בגלל הצד הבריאותי.

אז עושים יום הולדת לכל תלמיד/ה בנפרד, ואז הוא אחראי להביא את הפעילות והכיבוד. יש מקומות שעושים את זה.

בס"ד
לא כל המשפחות במצב כלכלי וואו וזה הוצאה של כמעט 100 שקל בקלות..

ביחס לפעילות זה בהחלט יכול להיות מבורך ונראה לי אבל כדאי להציע עזרה בדבר כזה(תלוי גיל גם אבל חלק מהילדים מתביישים או לא ידעו מה להכין וכאלה)

באופן אישי מה שהייתי עושה כמורה(תלוי בגיל כמובן) אבל הייתי מנסה להכין ברכה לכל ילד בין אם נעשה מסיבה לכל ילדי החודש בשיעור אחד או משהו לכל אחד בנפרד. זה הרי החלק הכי משמעותי בשמחה לקבל עוד ערך עצמי ומשמעות לגדול משהה לשנה לא רק במובן הפיזי אלא גם באופן רוחני והדרך שלנו לעזור בזה זה במילים שלנו, מילות הערכה כיוון ועידוד לגדול עוד ועוד..

ועל אותה הדרך- אפשר לחשוב יחד עם התלמיד על מעשה של חסד שאפשר לעשות באותו יום (לא חייב להיות חסד גדול.. מספיק לעזור לאמא) או לתת משהו לצדקה.

שבתחילת השנה כל אחת היתה מקבלת שם של ילדה אחרת ואז היא צריכה להביא לה עוגה ביומולדת. בדרך כלל זה היה עוגה וקצת שירים. לפעמים גם משחק קטן.

זה הלך טוב? הבנות אהבו את זה?

רק כדאי שהמורה תתזכר..כי לפעמים שוכחים וזה ממש לא נעים...

יש מצב שבתחילת חודש הזכירו "מי שצריכה להכין עוגה ליום הולדת חודש ____ לא לשכוח".

בתור אמא ששומעת את הילדים שלה:

בכיתות הנמוכות מבחינת הילד יש חשיבות גבוהה מאוד לחגיגת יום ההולדת.  וכיף להם יותר יום הולדת לעצמם ולא עם ילד אחר.

המורה יכולה לקבוע סטנדרטים של מה מביאים וכך לחסוך בהוצאות.  ההורים אצלנו באים עם פעילות כלשהי וממש כיף לילד שהמשפחה שלו מעורבת.

בכיתה ד המורה של הבן שלי חוגג עם דבר תורה ועוגת הבית (קנויה) שהילד מביא, הילדים מאוד מאוכזבים ולא רוצים לחגוג כך.

לדעתי בכל גיל כיף לילדים לחגוג, ולכן בכיתות גבוהות יותר שאפשר לחגוג בלי ההורים, עם דבר תורה או משהו מענין שהילד מעביר, עוגה שהילד בוחר, ברבע שעה אחרונה של השעור (אם לא רוצים ל"בזבז" זמן), זה כיף לילדים.

מורה יכול לנצל את זה לחיזוק הילדים, לחיזוק ילד שפחות מקובל בחברה על ידי הדגשת תכונה או חוזק שיש בילד. או לנצל לאחדות הכיתה, יחס יפה לחברים....

אפשר לבקש מהילדים לברך את הילד - דגש לברכה חיובית ולא לצחוק על הילד, או לציין משהו שהילד טוב בו.

 

 

 

עזרת לי מאד והעלית לי כמה דברים חשובים שאני צריכה לקחת בחשבון! לא חשבתי על זה כך. תודה!

קונים להם? יש לכם תקציב לזה? מה קונים?

קונים לכל התלמידים מתנה זהה. אני קונה בד"כ בתחילת שנה לכולם ושומרת אצלי, ובכל יום הולדת מוציאה לילדים שחוגגים.

אני הולכת בדרך כלל למקסטוק או הכל בשקל וקונה משהו פשוט וזול. אבל נחמד.

יש מסיבת יומולדת לכל ילדי החודש, בה בית הספר מביא את הכיבוד, ומתנה סמלית זהה לכל תלמידי בי"ס. בדר"כ באורך של שיעור אחד.
בנוסף יש אפשרות גם לעשות יום הולדת בכיתה, מה שקורה בגילאים הקטנים יותר, כשהחוגגת מביאה את הכיבוד והמתנות, ואחראית על הפעילות והמשחקים. גם זה נחגג כשעה אחת.

כל שבת מברכין חוגגים ילדי החודש.ללא הורים. הם מכינים פעילות לכיתה בהדרכה שלי. ההורים מביאים ארוחת בוקר בריאה ללא ממתקים. רק עוגת יום הולדת כרגיל.

כל ילדי החודש במסיבה אחת...
ההורים מחלקים ביניהם עוגה- חייבת להיות קנויה.
ממתק סגור אישי לכל ילד (בלי להתחיל לחלק לצלחות, הרבה לכלוך ובלאגן. כל אחד חבילה סגורה ודי- בגלל רגישות אז חייבים דברים ספציפיים)
המתנה אחת לכיתה. במקום שכל ילד יקבל מתנה של שקל שתלך לאיבוד או תהרז אחרי יומיים. קונים מתנה אחת לכיתה כמו ספר או קלפים או משחק שווה אחר ...וזה שלהם בע"ה טמשיך איתם בין לשנה הבאה...
ואני עושה כפעילות- כל אחד מילדי היומולדת עומד.בתורו עם הגב ללוח ועם הפנים לכיתה. מציירים מעליו שלהבת. כמו נר . וכל פס באור- זה ברכה/תכונה טובה שחבר מהכיתה האומר עליו..במה הוא מוסיף לכיתה....
וילדים מאד אוהבים את זה!!
אני מצלמת את זה ומניילנת. והילדים יוצאים עם התמונה הזאת למזכרת!!

כתבתי הרבה, מקווה עזרתי! =)