שלום חברים/ות
שמי שרית מאתר סי וי פול ואני אשמח מאוד לעזור לכם במציאת עבודה
הפעולה ממש פשוטה כל מה שאתם צריכים/ות זה לשלוח קורות חיים למייל:
לציין תחומי עבודה ואזור עבודה ומעסיקים יחזרו אליכם עם הצעות עבודה.
או לצור קשר בטלפון 9874* לבקש את שרית.
האתר כמובן חינמי לחלוטין במגוון תחומים מכל הארץ
הנדסה, הנדסאים, מזכירות, קו חלוקה, עבודות כלליות/ייצור/אריזה , מסעדנות ועוד מלא תחומים.
מישו יכול להסביר לי מה קרה ביום הזה? מענין אותי
אני יודעת שזה משו בחסידות חב"ד
חי באלול יש לנו חגג אין לי מושגגגג
זה יום הולדתם של שני המאורות הגדולים, הבעש"ט הקדוש והאדמור הזקן-בעל התניא.
בחסידות הכללית הוריד הבעש"ט הקדוש את מה הקב"ה רוצה ממנו, מכל אחד
והאדמור הזקן כתב איך מיישמים את זה בפועל..
הבעש"ט חידש חידוש שלא היה לפני והאדמור הזקן הוריד את החידוש לתכלס..
חטיפת המטוס ע"י החזית העממית לשחרור פלסטין, בי"ח אלול תש"ל.
על סיפונו היו הרב יצחק הוטנר (בעל "פחד יצחק") עם אשתו, בתו, וחתנו.
כל מי שהיה חי אז זוכר את הארוע.... העולם היהודי כולו עקב בדריכות אחרי ההתפתחויות
אם תעייני בתוכנה, תראי שהוא עומד על כך שזה אירע בח"י אלול,ובקשר עם הזיקה בין תורת חב"ד לתורת המהר"ל (שנישאה על שפתי הגר"י)
היה כתוב שם במפורש שזה היה בח"י אלול...
לא מאמינה ששכחתי...
לא אוהב לעסוק בזה בפומבי, אבל רק רציתי לעדכן שממה ששמעתי מבחורים שמתכוונים לצאת לשידוכים בקרוב - ההערכה בקרב הבחורים (מלבד ההערכה של אבא שבשמים...) לבנות שמצליחות בצניעות היא עצומה, הבחורים יודעים שזה נסיון קשה נורא לאישה ומלבד זה שזה חשוב ומצווה גדולה בפני עצמה הם יודעים - אם מישהי מצליחה בדבר כזה קשה, זה אומר ש(סיכוי גבוה ש)היא באמת מאמינה במה שהיא עושה ושהיא לא מוותרת לעצמה בעבודת ה' גם על נושאים אחרים. שווה להשקיע!
אני חדשהה כאן
שם נורמלי ????אבל רק לפעמים
גם מהאולפנה של כולן כאן?????
עברתם ישיבה/אולפנה או נשארתם?
מה איתך?
לצערי.
למה לצערך??
אני עברתי בסוף החמישית וזה היה הדבר
הכי טוב שעשיתי!!!! ישתבח שמו
תרגום משפה דת"ל לחרדי
חמשוש
שמיניסט
ששיסט
לפי מה זה נקבע?
שישיסט = כיתה י'.
וכן על זה הדרך.
למה חמישי ושישי? לפי מה זה נספר?
אז אני שביעיסטית?
מכיתה ה'.
ה- 1
ו- 2
ז- 3
ח- 4
ט- 5 (חמשוש)
י- 6 (שישיסט)
וכו'...
אני לא זוכר למה זה מתחיל דווקא מכיתה ה'.
זה לפי הגיל של השכבה,
שמינית זה י"ב והן בנות 18
שביעית זה י"א בנות 17
שישית י' בנות 16
חמישית בנות 15
במושג שלישית משתמשים אצלינו רק במבצעים של חודש אדר, (זה משהו ממש מעניין אם בא לך לשמוע) בשאר הזמן אומרים שכבת ז' או שכבת ח'.
אני כתבתי את מה שאמרו לי.
אני גיליתי לאחרונה ששתי בנות שאני מכירה מאושפזות בשלוותא - בית חולים פסיכיאטרי לנערות.
זה נורמאלי?
קורה הרבה?
הייתה גם אחת עם נסיון התאבדות...
רק אצלי זה ככה? משהו אצלנו לא בסדר?
מאושפזות זה יותר קיצוני
אצלנו זה לא קורה הרבה (אולי כן?)
2 חברות לכיתה שלי (לשעבר) עם ניסיון התאבדות, 1 מהן לא משו רציני, נטו בשביל צומי
בעיקר פגיעה עצמית (לחתוך ורידים)
אחת מהן התחילה להקיא את האוכל, אבל עצרו אתזה לפני שזה הדרדר
וזה כל מה שידוע לי
בטוח יש עוד אחת לפחות
אף אחת מהן לא מאושפזת
קצת קשה לי להגדיר את זה נורמלי או לא נורמלי
קורה? כן.
נראה לכם שגם פעם היו מקרים כאלה?
היום יש יותר מודעות
כן, יש יותר בני נוער עם מאניה דיספרסיה, התקפי חרדה, מחשבות טורדניות, ועוד מלא.
זה נובע משלל סיבות,
לא ידוע מהם הגורמים המדויקים שמובילים לדיכאון, אך ההנחה כי מדובר בשילוב של מספר גורמים:
פעילות מוחית: כשהמוליכים העצביים שבמוח פועלים בצורה חריגה או משובשת, זה משפיע על תפקוד מערכת העצבים המרכזית באופן שיכול להוביל לדיכאון.
הורמונים: שינוי במאזן ההורמונאלי בגוף עשוי להוות גורם להתפרצות דיכאון או אפיזודה דיכאונית. (מכניסים לנו הורמונים באוכל)
גנטיקה: מחקרים העלו כי דיכאון שכיח יותר בקרב אנשים שיש להם קרובי משפחה,. סקירת מחקרים בנושא זיהתה 47 עבודות ובהן עדויות לשינויים גנטיים שמעלים את הסיכון להתפתחות דיכאון בקרב מתבגרים ובוגרים צעירים, לרבות גנים שקשורים לפעילות המוליכים העצביים סרוטונין ודופמין.
טראומת ילדות: אירועים טראומטיים בילדות, כגון חשיפה לאלימות גופנית או נפשית או אובדן הורה – עשויים להשפיע על שינויים במוח שהופכים את הילד למועד יותר לפתח דיכאון בגילי ההתבגרות והבגרות.
דפוס נרכש של חשיבה שלילית: דיכאון בגילי הנעורים עשוי להיות קשור לאימוץ דפוסי למידה בילדות של 'חוסר אונים' בניגוד מחיזוק דפוסי למידה שמעצימים את יכולתו של האדם למצוא פתרונות לאתגרי החיים.
גורמי סיכון: מצבים שמשפיעים על הערכה העצמית, לא כ"כ רוצה להיכנס לזה.
למרת שזה העיקר..מרגיש לי גדול מידי
לחברות שלי היו מקרים של: טראומות ילדות, וגורמי סיכון.
מה שאני באה להגיד,
הוא לא מוכח בשום צורה, אבל שאלת לדעתנו. אז אני מרשה לעצמי
אני שמתי לב שהגורמים העיקרים יותר מצויים בחיים שלנו כיום.
באינטרנט.
בשנה האחרונה כן אפשר להצביע על שינוי, אבל הוא מזערי ממש.
מבחינה סטטיסטית הוכח שתלמידים שמשתמשים יתר על המידה באינטרנט, מפתחים קשיי שינה. אלה תלמידים שלוקח להם בין שעה לשעה וחצי להירדם. השינה שלהם לא רציפה והם מתעוררים עייפים מאוד. תלמידים עם קשיי שינה דיווחו יותר על מחשבות אובדניות מאשר תלמידים ללא קשיים. מבחינה מחקרית, חשוב לציין.
אזכן, היום כולם כמע מכורים לפלאפון
שם תוכלי למצוא שפע של בריונות, שלא תורמת לרעיון.
שלא לדבר על דימוי עמי נמוך.. פה המצב באמת לא קל. במיוחד לבנות, הביטחון בריצפה
לוקחת פה חלק גדל המדיה החברתית שנותנת לך השוואה על בסיס יומיומי לעשרות בנות שנראות לך יפות יותר, עם הרבה חברים, הרבה בגדים, שאת כולן את אפילו לא מכירה..
מה שלא היה מצוי פעם.
מה גם שאחת מכל 3 נשים נפגעת מינית,(גם בדברים הכ קטנים) שזה טראומה ענקית בפני עצמה
אני יכולה לגיד על עצמי שאני נורא חרתדית בקטע הזה
וחרדה זה גם סוג של הפרעה.. אחת לשבוע לערך אני מצאת את עצמי באוטובוס שכבר נועץ בי מבטים וזה מעביר בי תחושות שאני לא מאחלת לאף אחת להרגיש. (אהםם טיפ למי שקורה לה דבר כזה, אל תנעצו בחזרה. אל. זה הלחיץ אותי להסתכל לו בעניים שהוא הסתכל עלי, ואז כשהוא ירד באותה תחנה שלי וחייך..טוב..פשוט אל) אני לא אומרת שזה הדבר הכי נורא שיכול לקרות (שלא נדע), אבל כשמישהו מסתכל עלייך כל הנסיעה בצורה מסוימת, אבל זה בהחלט לא נעים
*אבל אני כבר ממש ממש גולשת*
לעניינו, אני רואה היום יותר מצבים שיכולים להוביל לדיכאון, במיוחד שכל נער שני שמרגיש לו קצת עצוב בלב דואג לתייג את עצמו כאחד כזה, ואז הוא נכנס למשחק הזה באמת
תקנו אותי
מבחינה טכנית נכון שבימינו יש יותר מיקרים של דיכאון והפרעות נפשיות אבל זה רק בגלל שפעם לא ידעו לאבחן אותן כמו שצריך, אז באמת אין מידע אמיתי על האם פעם היו יותר מקרים או פחות.
(זה נכון אגב גם לאלרגיות, אוטיזם ועוד בעיות, פעם ילדים אלרגיים היו מתים מהר כי לא ידעו שאסור לתת להם את מה שהם אלרגיים אליו, ואוטיסטים היו נחשבים כילדים טיפשים והם לא היו מקבלים שום עזרה בהתאם למצב שלהם)
לגבי הנתון של אחת מתוך 3 נשים עוברת פגיעה מינית, זה לא נכון בכלל.
פמיניסטיות בארצות הברית העבירו את הנתון שאחת מתוך 5 נשים תעבור בחיה אונס ואחת מתוך 3 תעבור פגיעה מינית כדי לקדם את נרטיב של "תרבות האונס", הרעיון שהחברה מעודדת אונס ופגיעות מינית ולכן צריך להפוך את החברה, ללמד בנים כמו בנות ושנשים יהיו ""מועצמות מינית" כמו גברים.
(כאן ההיגיון נכשל, כמו שאמר בן שפירו האגדי, הפמיניסטיות עלו על האמת שלגברים יש פוטנציאל גדול להתנהג כמו חזירים בנוגע למין, אבל הן לקחו את המסקנה ההפוכה, במקום ללמד גברים להתחייב לאישה אחת במסגרת הנישואים ולא לתת לגיטימיות לחזירות, הן מעודדות נשים להתנהג בדיוק באותה החזירות וקוראות לזה פיתרון לבעיה)
אז המחקר של אחת מתוך 5 שגוי מיסודו בשיטה שלו, הן לקחו כמה מאות נשים שלמדו בקולג'ים בארה"ב, (כאן מתחילה הטעות, לקחו נשים מקבוצת גיל מצב כלכלי, ושיוך פוליטי ודתי דומים כדי שייצגו את כל הגילאים וכל המצבים הכלכליים וכל השיוכים הפוליטיים והדתיים) ושאלו אותן אם הן אי פעם הרגישו שמישהו אייים עליהן, בכל צורה שהיא, ואת כל זה הן ספרו בתור מקרי אונס וכך הם הגיעו למספר הזה, זה מחקר לא מדעי בעליל.
לנתון על הפגיעה מינית הן הגיעו מחישוב כמה מקרי פגיעה מינית קורים על כל אונס שקורה, גם כן, לא מדעי בכלל.
שהיום יש פשוט יותר מודעות לזה.
והבאתי נתונים. (להוציא את האחת מכל 3, זה לא קשור)
בקיצור,
מה שאני באה להגיד
זה שאת תיקנת אותי ספציפית בהתחלה על משו שמראש אמרתי שהוא לדעתי והוא לא מוכח
תסכימי איתי שהיום יש יותר גורמי סיכון מאשר פעם?
ותודה שתיקנת אותי על מה שכן היה דורש תיקון
יפה אמרת...(וסליחה חייבת לתרץ, שכתבתי את זה ביום שהנושא הזה קצת יותר נגע בי)
בעיקר אצל בני נוער ונשים יותר מגברים, היא לא חריגה בכלל.
גם אצלינו זה ככה, אפילו יותר גרוע.
לא הייתה פעם מודעות בכלל לדברים האלה, והרבה אנשים לא קבלו שום עזרה כי לא אבחנו את הבעיה שלהם, אין דרך לדעת אם פעם היו פחות מקרי אובדנות, אנורקסיה, אוטיזם, אלרגיות, או כל בעיה שהמודעות אליה גברה בימינו.
בגלל חוסר המודעות.
אז אי אפשר להגיד שהיו פעם פחות מקרים. על בסיס מה את אומרת את זה?
אין איסוף נתונים מתאים מפעם, אז אי אפשר לקבוע בשום צורה האם פעם היו פחות, יותר, או אותה הכמות של מקרי אובדנות.
יש דברים שמוכח מחקרית ש"כל עידן הטכנולוגיה" אכן הזיק בהם, (אגב יש דברים שהוא גם הועיל) אבל אין דרך לדעת איך הוא השפיע על נטיות אובדניות כי אין שום מידע קודם להשוות אליו.
אפשר לדבר על נזקים של "כל עידן הטכנולוגיה" בלי לקפוץ בהאשמות חסרות בסיס, זה נראה כאילו ההתנגדות לנזקים היא סתם אנשים שמאשימים בלי הוכחות ולא עמדה מבוססת.
שיש היום יותר גורמי סיכון
ואז מן הסתם שיהיו יותר נפגעים
אבל למה דווקא בחול?
לא חסר גם בארץ
הרשת היא אותה רשת.
וגם בארץ נוער מבלה שעות ברשת
(אני באמת שואלת, מסקרן אותי)
ממש הכאיב לי השרשור הזה...
ברצינות?
יש כל כך הרבה מקרים?
ה' ירחם...
מזתומרת? בנות שהכרת, מהיישוב, מהבי"ס, פתאום מאושפזות בבית חולים פסיכיאטרי?
ירחם המרחם.
אני הייתי ממש בשוק
בעצם אני עדין, פשוט קצת עיכלתי
בנות שלמדו איתי שנה שעברה בכיתה.
אחת הייתה אפילו חברה די טובה אבל היא הלכה לאולפנה אחרת ולא שמרנו על קשר.
שמעתי דרך חברה שלישית שהייתה בטוחה שאני יודעת.
תודה לכל מי שכתב.
עזרתם לי מאוד
עצובב פשוט כואב שאתה יודע שיש יהודי בעולם שרע לו והוא רוצה להתאבד שיש יהודי בעולם שבמצב נפשי קשה
עצוב עצוב להבין את זה!!
ניראלי צריך יותר לשים לב לנושאים האלה כי אדם יכול שלא יתיחסו אליו ובגלל שלא אמרת לו שלום הוא החליט להתאבד כי הוא לא מעניין אף אחד ויש את הסיפור המוכר שההוא נפל לתוך חבית של יין והשומר ידע שהוא לא יצא כי הוא לא אמר לו שלום.. וככה הצילו אותו...
צריך רגישות!!!!!! רגישות!!!!!!
נועה גבריאל~~~דמעה שקופהאוףף
דיי כבר!!
למה ה' עושה את הקורונה הזאתי??
זהוו, נגמר לי מזה..
מה הוא רוצה שנלמד מזה? באמת שואלת
כל הזמן זה נראה שזה הולך וחוזר, פתאום כבר נראה שיאללה אנחנו מתקדמים, מתגברים על זה
מתחילים שיגרה מחדש
ואז בוםם
3000 חולים
השםם מה??!!
איך זה יגמר בסוף..
כמה אנחנו צריכים לעבוד על האמונה והביטחון שלנו בזמן הזה..
לזכור כ ל הזמן שכלום לא תלוי בנו ולא בשליטתנו..
ולהיות בנחת.. יאבהה זה הכי מה שצריך..
יפה ממש מה שכתבת, ונכון..
באמת, שחזרתי לאולפנה , את רואה כמה בנות עברו שינוי, התבגרו, נפתחו גם לעוד דברים.. ממש לומדים סדר עדיפויות בחיים. להיות בהסתכלות קצת יותר רחבה מ''באלי עכשיו לא לשמור על כלום, לתת לה חיבוק, ולא אכפת לי מכלום'' שזה ממש השתנה מלפני זה..
וגם מה שנראה לי, שלמרות שהכל כל הזמן התנהל מול מסך, אנשים ממש היו במודעות של מה שזה עושה לנו, ורצון להיות יותר פנים אל פנים.. וואי ליי כמה צריך להעריך את העמידה מול מישהו והאפשרות לקרוא לו בעיניים מה הוא מרגיש..
אבל ברור שיש גם דברים ברמה הלאומית, וכולנו צריכים לעשות חשבון נפש לשמוע מה ה' צועק לנו..
ובתכלס, זה ממש קשה לחשוב עכשיו שראש השנה כנראה נתפלל בבית.. נתפלל על כל עם ישראל- כל אחד מעצמו..
אז קצת הייתי במצברוח נאכס שכתבתי אז אבל ממש חושבת שצריך ממש לבדוקמה ה' רוצה מאיתנו..
ובאמת להתחזק באמונה!!
יאללה, הלוואי וניהיה גדולים מכל הסיפור הזה!!
זה מרגיש מהלב ממש!
בנות יכולות לברך ברכת לבנה?
הלכתיות, מעתיקה לך קטע מתוך מבוא לפורום נוגה.
אנחנו לא פוסקי הלכה. אז שאלות הלכתיות יקבלו מאה דעות שיתנגשו אחת עם השנייה. לא
תקבלו תשובה מספקת. מיותר. הרבה יותר בטוח לסמוך על רב או לפתוח ספר הלכה. היום
יש גם הלכות באינטרנט ומדורי ''שאל את הרב''. חוץ מזה, שרשורי ה"מותר לעשות חור שני?"
יצאו כבר לאנשים מהאוזניים. (הבנתם? חור... אוזניים... ).
בתאריך י"א בתשרי תשפ"א 12:32יש שרשור של שנת תשפ"א
בשקטאת מדברת אלי או אל כולם? @סטלנית בפעולה
אני באולפנה דוסית . והשירים שאני אוהבת הם של זמרים לא דתיים ושירי אהבה.
מה לעשות ?
אני לא אוהבת להרגיש מקולקלת
אבל זה שירים שאני ממש אוהבת ושמרגיעים אותי ורק שירים מועטים אני אוהבת של זמרים דתיים...
(אסור במרחב הציבורי שירים לא לרוחינו (לא מסכימים את יובל דיין!!) אבל בפרטי מותר)
טוב ועל הדרך תפילה: ממש קשה לי להתפלל ולא נעים לי לא להתפלל בבוקר....
תודה....
לגבי השירים: דבר ראשון, אם מותר בפרטי, תשמעי באוזניות, זה כל כך קשה?
כמובן שיש הרבה מה להאריך על עצם העניין, ואם ראוי ויש איך לשנות זאת, אבל קודם כל שזה לא יהיה מלחץ חברתי או אי נעימות או צוות וכו'... א' כל זה שאת יכולה לשמוע מה באלך באזוניות, אוקיי? אז מה מפריע?
לגבי התפילה: מותר לי לגלות לך סוד קטן? לכוולם קשה להתפלל, לכולם...
פעם שאלו את ר' שליימה זלמן אוייערבאך זצ"ל, מה נקרא אצלו יום טוב, והוא ענה "אני מאושר כשהצלחתי לכוון כל השמונה עשרה" תראי מה זה! גדול הדור, פוסק הדור, יהודי כל העולם משחר למוצא פיו, ראשי ישיבות, דיינים, רבני ערים, מנהלי בתי חולים, פרופסורים, ראשי מחלקות... יהודי שכבר שמונים שנה אין לו בעולמו אלא תורה ויראת שמיים - ועם כל זה - יום מאושר בשבילו זה שלא ברחה לו המחשבה בשמונה עשרה....
כי ככה זה, ככה הבריאה, קשה להתפלל.
מה עושים? יש כל מיני פתרונות.. וכולם נצרכים..
דבר ראשון - תתחילי בקטן, לא "וואי צריך לכוון כל התפילה", קחי לעצמך עכשיו שבועיים שאת מכוונת רק בברכת אבות, סגור? בשאר הברכות - לא להלחם. העבירה עלי. אוקיי? כמובן שאין כוונתי שבשאר הברכות לחלום "לכתחילה".. ולא שאם את מוצאת את עצמך חושבת על המילים מהר מהר תעבירי נושא בראש.. אלא שזה לא יהיה עול, המלחמה היא רק על ברכת אבות. גמרת אבות?ץ קדימ ה לזרום, מה שהצלחת לכוון- מעולה, מה שלא - לא קרה כלום, זה שלא שלא עמדת ביעד, כי מלכתחילה זה לא היה ביעד. זה לשבועיים הקרובים, סגור? אחר כך דברי איתנו מה הלאה...
דבר שני, להתחבר לתפילה, יש הרבה ספרים טובים שהיתן ללמוד/לעיין/לקרוא בהם, ועוזרים להתחבר לתפילה, מאוד. את תמצאי את עצמך בעקבותיהם נהנית בתפילה, מתרגשת, מתעלה....
דבהר שלישי ואילך - זה שיש כל כך הרבה עיצות איך להתחבר לתפילה ולהצליח בה, וכדאי שתנסי אותן, חלקן בוודאי יתאימו לך, הנה לך קישור חשוב: שרשור עצות לתפילה - צעירים מעל עשרים
את תראי שבסוף יהיה לך כל כך כיף וטוב בתפילה... כל כך תאהבי את זה... תזכרי שאמרתי לך....
מלא בהצלחה! את מסגולת, את חזקה ויכולה! תצליחי ותתעלי.
בשמחה.
כיף לשמוע שמועיל.
בדיוק בשבת ראיתי הלכות תפילה לנשים ורשום שם שעדיף להתפלל ברכות השחר והתורה שתי ברכות ראשונות של שמע ושמונה עשרה מאשר את כל התפילה אם ככה אני יתכוון יותר...
זה כמובן נכון. אבל זה לא בדיוק מה שאני אמרתי.
אני כתבתי ללכת בשלבים, גם בתוך מה שאת כן מתפללת. תתחילי בהחלטה לכוון בברכה ראשונה. כל השאר - בונוס. אחרי שבועיים מתקדמים קצת.. וכן הלאה.
בהצלחה!!
ואז הבנות מסתכלות עלי במבט עקום....
תודה על העידוד....
באמת קונפליקט...
את לא יכולה להמנע מלשיר בקול, או רק לזמזם, או לשיר רק את השירים ה"פחות בעייתיים"?
אגב, לגבי ה"פחות בעייתיים", אני מציע לך לשים לב לזה גם במה שאת אכן שומעת, יש שירים שבאמת שאין בהם בעיה, למרות שהם של זמרים לא דתיים, ויש שירים ש-איך נאמר.. פחות....
את יכולה לנסות להמעיט, בהדרגה, את השירים הבעייתיים. בלי קשר לחברה, אלא עם קשר לעצמך, לעולם הפנימי שאת רוצה לבנות, לרמה הרוחנית שלך, לקשר שלך עם ה'.
ובמקביל - לנסות למצוא שירים של דתיים, או סתם שירים "בסדר" שכן תאהבי, אני בטוח שתמצאי, יש היום כל כך הרבה מבחר ומגוון.. לא הגיוני שלא תמצאי לך, רק צריך לחפש ולשאול...
בהצלחה.
אפשר להוציא, מניסיון..
וגם כנ"ל, לזמזם, לשיר ממש בשקט.. לשיר כשאת לבד....
את לא חייבת לשיר דווקא בקול וליד בנות...
וגם - תכל'ס כל שיר שנכנס לראש דוחק שיר אחר, ולכן חשוב החלק השני שכתבתי - למצוא שירים אחריםש את נהינת מהם, ואפםילו בתוך הישרים המדוברים של הזמרים הלא דתיים - יש את אלו ש"בסדר"... תשמעי אותם הרבה, הם אלו שיתקעו לך...
אם לא הייתם חייבים להתפלל, הייתם ממשיכים להתפלל שלוש תפילות ביום?
אבל ברור שלא ברמת לחץ כיום
שבנות לא חייבות להתפלל, ורוב הבנות לא מתפללות שלוש תפילות ביום (אם בכלל...)
משנה מפורשת (ברכות ג ג) - נשים ועבדים וקטנים...חייבים בתפילה.
וכן נפסק בשו"ע (או"ח קו ב) - ונשים ועבדים שאף על פי שפטורים מקריאת שמע חייבים בתפלה.
ובמשנ"ב (שם) - חייבו אותן בתפילת שחרית ומנחה כמו אנשים הואיל ותפלה היא בקשת רחמים.
הסיפא לצערנו נכונה בציבורים מסויימים.
אני לא חולק על המשנ"ב חלילה. אני רק שואל.
או שחייבות אפילו שזו מצוות עשה שהזמ"ג, כי תפילה היא בקשת רחמים.
או שהחיוב המקורי (לפני תקנת שלוש תפילות) לא היה תלוי בזמן, ולכן חייבות.
תפילה אחת ואותה הם חייבים להתפלל
כך פסק הרב עובדיה.
לא חייבות להתפלל?
בגלל זה לא שאלתי.
נשים מלכתחילה לא חייבות שלוש תפילות ביום.
אני שאלתי על בנים שחייבים, מה הם היו עושים אם פתאום הם לא היו חייבים (בתאוריה כמובן). האם הם היו מפסיקים להתפלל שלוש תפילות ביום, או שהיו ממשיכים בגלל שהתרגלו.
וואי וואי שמעוו
נכון שבנות חייבות תפילה או שתיים ביום ולא כמו הבנים, בלי מניין וזה..
אבל ממש משתדלות כן להתפלל!! גם שזה פחות מהבנים, מבטיחה לכם שזה לא קל...אז השאלה גם לגמרי יכולה להיות בשבילנו אם היינו ממשיכות להשקיע ולהתמיד בתפילה, ולאהוב את התפילה(אני אגלה לכם, שלפעמים כשזה פחות
מוגדר, אז הרבה יותר קשה לקבוע לעצמך זמן.. ובכלל עכשיו בקורונה, אתם יכולים להתפלל בבית כנסת, לנו ברוב המקומות ורוב התפילות זה לא אפשרי, כי מעדיפים לשמור את המקומות למי שצריך, ובצדק.. גם קבלת שבת וכל דבר אחר וזה מבאס משהו..)
אז תעריכו את זה גם;) כמו שאנחנו מעריכות אותכם על ההשקעה..
ולא כמו שאצלנו הבנים אוהבים לרדת עלינו בכל מיני דיונים על תפילה, שאנחנו לא מבינות מה אומרים בגלל שאנחנו לא מגיעות לחלק הזה בתפילה, ונתקעות בברכות השחר....
או כמו שאת אומרת... מתבגרת..
זה מאוד הגיוני וטבעי, זה לא שמשהו בך לא בסדר, אלא הפוך, את בריאה ורגילה והגוף והנפש שלך עובדים כתקנן.
אבל, אכן צריך להמתין לזמן הראוי, אז כמו ששאלת - מה עושים בנתיים?
התשובה לזה טמונה בהבנת שורש התופעה הזו.
הרגשות האלו, של בנים כלפי בנות ובנות כלפי בנים, שרשם באהבת החיים, בכח החיים המפכה בנו, ואני לא מדבר רק על כח ההמשכיות, מה שמביא את התאווה עצמה, אלא על כח החיים, האהבה שלנו לריגושים, ל"חיים", מה שמביא בכלל את העניין והריגוש של שני המינים זה בזה, עוד לפני שדנים על התאוות. וזה דבר יקר ונפלא שה' ברא אותו איתנו, כדי שנשתמש בו, כדי שנחיה חיים אמיתיים, מתוך חיבור פנימי. לא מתוך מחשבה ומטרה שנלחם בזה, שנדכא את זה, אלא הפוך, שנשתמש בזה, שנתרומם עם זה!
והביטוי הכי עליון ועמוק של הכח הזה - הוא באהבת איש ואשתו. שם זה מתבטא הכי חזק.
אבל, יש לו עוד המון ביטויים, המון. שבאמת, בשלב שאת אכן טרם אוחזת ב"אהבת איש ואשתו", צריך להפנות את הכוחות - אליהם! אל הביטויים הללו של אותו כח אהבת חיים.
מה למשל? זה יכול להיות הרבה, ותלוי בסגנון האישי. זה יכול להיות החיבור לטבע, לחקלאות.. זה יכול להיות טיפול בבעלי חיים, זה יכול להיות אומנות, ציור, כתיבה, שירה, ספרות... כל הדברים האלה - הם ענפים של אותו כח אהבת חיים, הנפלא והטהור המפכה בנו. ואם נשכיל - בגיל המתאים - להפנות אותו אליהם, נגלה פתאום שהנפש שלנו מסופקת מזה, זה נותן לה את מה שהיא חיפשה, את פתאום תגלי מעצמך, שפחות את מדברת על בנים, שהחברות שלך לא מתרגזות, שזה הרבה פחות תופס אצלך מקום... כי הנפש שלך תהיה עסוקה ומלאה בביטויים אחרים של הכוח הזה היוצאים בה מן הכח אל הפועל!!
(הדברים האלו שאמרתי הם דברים אמיתיים ועמוקים מאוד, כמובן שצורתם איך שהבאתי אותם היא בצורה מאוד מסויימת ומונגשת.. אבל באמת מדובר בדברים גבוהים ועמוקים, האמיני לי שהם אמת, ובדוקים.)
בהצלחה רבה. תאמיני בעצמך!
(רק הערה, הבעיה בלדבר כל היום על בנים היא לא רק ב"החברות מתעצבנות", אלא זה דבר לא ראוי מצד עצמו, ליהודים, שחפצים לשמור על הדת. לכן כדאי באמת לדאוג שזה יופסק)
יש אישור מכבודו להעתיק זאת עבור נערות שצריכות לקרוא כזה דבר?
(בכל זאת, זכויות יוצרים וכו')
יש אישור מכבודי.
והלב של כבודי מאוד יתרחב אם כבודך גם תספר לנו עידכונים - אם זה הועיל וסייע להן וכו'...
(אגב, היות והגבת להודעה שלי יש תיוג אוטומאטית, גם בלי שתתייגי)
חן חן.
בעז"ה.
(מה זה משנה, אני אוהבת לתייג. 
)
!