פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 260)

שכולם מרגישים ככה לפעמיים אבל אפשר אולילמצוא חברה שתיהיה ם תמידד בישבילך ושתאהב אותך באמת ואת אותהה

מחבר.. חברה אמיתית שתאהב אותך באמת זה תוך דקה הופך לקשר תלותי, ותוך עוד דקה זה כבר ממש לא שייך.. 

לא אומרת שזה לא טוב חברה טובה .. כי זה כן.. אבל זה אף פעם לא במקום חבר .. כי חבר זה משיכה ולבת אדם נורמאלית לא אמור להיות משיכה לחברה... גם לי ממש קשה עם זה, וכבר היה לי חבר, ופשוט אני עכשיו שמה בראש שזה קשה אבל זה שווה את זה להגיע לחתונה בעז"ה טהורה.. קשר בגיל הזה זה סתם שורט את הלב וכמעט (רק כמעט) בכל המקרים זה לא מחזיק ואף פעם לא מצליחים להוציא את זה מהראש.. 

הרצון לקשר עם חברה והרצון לקשר עם בן זוג אלו שני דברים שונים בתכלית. הבערה לאהבה מגיע ממקום אחר לחלוטין מהרצון לחברה טובה שתקשיב ותהיה איתך וכו' . אלו שני צירים נפרדים.
אשתף במשהו יפה שלמדתי פעם-
כשהקב"ה ברא את האדם הוא ברא את הזכר והנקבה דבוקים ממש. ואז הוא ניסר ביניהם, ומאז האדם מתהלך בעולם בתחושת חוסר. החצי השני שלו נעלם. ולכן הוא נאלץ "לחזר אחרי אבדתו" - אחרי החצי השני שנאבד לו. וככל שהאדם מתבגר תחושת החוסר נהיית נוכחת ושורפת יותר ויותר.
אחת משבע הברכות שמברכים בחופה זה - "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם יוצר האדם" . מה הקשר ליצירת האדם עכשיו ?
הקשר הוא מה שכתבתי למעלה. כשהקב"ה ברא את האדם הוא ברא את הזכר והנקבה דבוקים. ולכן האדם זה זכר ונקבה יחד. כלומר עד מעמד החופה אני נקראת רק חצי אדם !! ואז פתאום בחופה מגיע האיחוד. ואנחנו סוף סוף נקראים אדם.
משמע, הבערה לאהבה ולבן זוג היא קצת שונה בתכלית לרצון שיהיה לי איזה חברה טובה ;)
מקווה שהעלתי כמה נקודות למחשבה (:

בין הרצון לחבר.. 

ממש בטעות נכנסתי לפורום הזה (לא נוהגת לשוטט כאן בדרך כלל) והשאלה שלך תפסה לי את העין.
ובא לי להגיד לך בראש ובראשונה -
מה שאת מרגישה זה הכי לגטימי בעולםם !!
ויותר מזה ! זה מדהים מה שאת מרגישה !
כי הכח בתוכך שבוער לחבר זה בדיוק - אבל בדיוק אותו הכח שיניע אותך להתחתן בעז"ה. זה ולא אחר.
זה קודם כל.
אני אשתף אותך שיש בי כעס קטן על הציבור שלנו בנושא הזה. למה ? כי כשאני הייתי בגילך אמרתי בדיוק אותו הדבר.
כל כך הרבה שנים נלחמתי עם הבערה הזאת, (מעדיפה לקרוא לזה בערה ולא יצר) וכל השנים האלו דאגו להגיד לי שוב ושוב כמה זה לא לגיטימי חבר בגיל הזה. ושאני צריכה לחכות שהאישיות שלי תתגבש ותתבשל ורק אז אוכל להתחתן. ואני ילדה טובה ירושלים, אז לא שאלתי. פשוט הקשבתי להם, האמנתי. ולא העזתי להציץ לכיוון הזה.
וכאב לי. והיה לי חנוק. נלחמתי עם עצמי כל הזמן. הרגשתי שהתחושות שלי לא לגיטימיות. כאילו זה סתם תחושות ילדותיות של איזה זיינוקית שרוצה להיות נאהבת ורוצה את האביר על הסוס הלבן שיש בסרטים.
גם יותר מאוחר בחיים כשהיו אומרים לי - "התחושות שלך הם בריאות וכו'" אז בפועל אין לי איך לבטא אותם, אז מה זה שווה ? אני צריכה להחניק אותם עד שאהיה בשלה לנישואים. ולסבול עד אז עם תחושת החנק הבילתי נסבלת.

ואז מה קרה ? עברו כמה שנים, סיימתי שמינית, הבערה לזוגיות הלכה והתעצמה ובמקביל גם התהליכים האישיותיים שלי. והדעות מהחברה התהפכו לחלוטין - "איך זה שאת לא מתחתנת ?"
"איך זה שאת לא מתחילה לצאת ?"
מה קרה ללחכות עד שאהיה בשלה ?? והעוד יותר מכעיס זה שגיליתי שבדיוק אותן התחושות שהיו לי בגיל ההתבגרות אלו בדיוק אותן תחושות שיש לי עכשיו רק בעוצמה גבוה יותר. וכל השנים דאגו לשדר לי כמה זה לא גטימי ! אבל הנה ! זה אותו הכח שגורם לי לצאת לדייטים ! אז למה שיקרתם ואמרתם לי שזה לא לגיטימי?

למה אני מספרת לך את כל זה ? לא כדי להגיד שחבר בגיל הזה זה נכון ובריא, וגם לא כדי להגיד ההפך. אלא כדי להגיד לך - תזרקי את כל מה שהחברה אומרת וחושבת ותקשיבי לקול הפנימי שלך.

בואי אני אספר לך סוד. אין שום הלכה שאוסרת על נערה בת 16 להיות עם חבר.
כן כן, קראת נכון . יש הלכות שמדברות על קלות ראש, אולי על קשרים סתמיים שלא נועדו לחתונה. אבל לא כתוב באף מקום- אסור שיהיה לך בן זוג עד גיל 18.
יש הלכות ומהלכים חינוכיים למינהם שמהם מחנכים הגיעו למסקנות שחבר בגיל הזה זה לא בריא ולא נכון.
זה חשוב לשמוע מה יש להם להגיד. הם לא סתם אומרים את מה שהם אומרים. אבל תעשי טובה, ואל תסתפקי וססמאות ומשלים יפים. תחפשי משהו שחודר לך ללב באמת, שאת מאמינה לו באמת .
ותקשיבי ללב שלך. מה הוא אומר ?
האם את חושבת שנכון חבר ? ואל תברחי לססמאות ומשלים ששמעת באיזה פעולה בבני עקיבא. תקשיבי ללב שלך. תקשיבי לדו שיח שמתקיים בתוכך. מצד אחד יש בך את הבערה *הטבעית* הזאת להשלמה, לאהבה, ומצד שני יש בך משהו מנגד שבולם . מהו אותו דבר ?
ולמה אני חושבת שכל כך חשוב להקשיב לדו שיח הזה?
כי אני חושבת שהמפתח כאן זה - נקודת הבחירה.
אם את תשבי עם עצמך ותחשבי/תחליטי ללמוד ולהעמיק בסוגיה ותגיעי למסקנה אמיתית *שהיא שלך*- שחבר בשלב הזה זה לא נכון לך, אז החנק הזה יהיה הרבה הרבה יותר נסבל. למה ? כי את באמת בחרת בזה. אף אחד לא כופה עלייך שום דבר, את *רוצה* בזה. הרצון זה המפתח.
כשרצון עומד מול רצון אחר זה לגמרי אחרת.
בהצלחה רבה אהובה !

וכל הכבוד אם הצלחת להחזיק עד כאן עם האורך המוגזם הזה 😅
אני כאן גם בהודעות פרטיות אם תרצי (:

על ההחלטה אם אני רוצה חבר באמת או לא.. אני כרגע לא נכנסת לזה שוב גם כי זה תופס את הראש 24/7 כי אין מה לעשות את חושבת עליו בלי סוף וזה כיף והכל אבל זה גם קצת מעיק.. וכן מי שחושבת שזה נכון לה וזה יתרום לה שתעשה את זה .. ואני הייתי עם חבר 4 חודשים וזה הציל אותי .. מבטיחה.. אבל כרגע השיקול שלי זה שרוב הסיכויים שעכשיו הקשר לא יחזיק עד החתונה ואם אני נכנסת לעוד קשר זה ישאר לי בראש ואין מה לעשות.. 

אמנם לא אני שיתפתי אבל מתמודדת עם אותה שאלה.

עוד שניה מתפוצצת מהרצון לחבר, משהו שיחבק ומעולם לא עניתי לעצמי תשובה אחרת חוץ מזה שזה אסור כי ככה אומרים.
תודה רבה רבה 

הכי מבינה אותך בעולם ! שאין לך מושג אפילו !
בהצלחה ❤

וואי סידרת לי את המחשבות
תודה לך❤

(לנער אסור חברה ודאי, לנערה אולי. אבל להכשיל את החבר?)

שים לב טוב מה כתבתי.
כתבתי שיש הלכות שמדברות על קלות ראש וכו'. אבל אין שום הלכה שמדברת על גיל מסוים שבו אסור שיהיה בן זוג.
אין הלכה שאומרת "אסור שיהיה לך חברה בגיל 14, מותר בגיל 20" יש הלכות שמדברות על צניעות, על שיחת חולין בין איש ואישה, על נגיעה, שחוק וכו'. וזה מתאים לכל גיל. גם לגיל 40.

ונכון, צריך להבין שפנים הקשר בין אישה לאיש ביהדות זה עמוק יותר מאשר הכיף של להיות ביחד, זה הדבר המדהים הזה שנקרא הקמת בית. ולכן יש השלכות הלכתיות על קשר שהוא סתמי, שהוא לא מכוון לחתונה (וגם לקשרים שכן נועדו לחתונה). אבל צריך לעשות הפרדה בין הדברים.
למיטב הבנתי, בפן ההלכתי עצם הקשר בגיל כזה או אחר הוא לא הבעייתי. אלא פנים הקשר. מטרת הקשר. אופי הקשר.

צריך לעשות הפרדה בין הלכה לבין מהלכים חינוכיים כאלה ואחרים.

חיבה אסורה הרי (יש איסור שאלת שלום שמא יגיעו לידי חיבה) והסתכלות ביופיה של הבחורה אסורה בפשטות. פשט שולחן ערוך.

ובא לי להוסיף כדי לחזק את הדברים.
אנחנו צריכים לקיים את ההלכה גם כשלא נוח. שיהיה ברור . ואנחנו לא מתעלמים ממנה רק בגלל שהרגש שלנו מציף אותנו. אבל -
כאנשים מחנכים צריך לחשוב על התווך הרחוק. מה יותר יעיל לקיום ההלכה לכל החיים? להגיד את ההלכה וללכת ? או - להקשיב לתחושות של הבן אדם, לפרק את זה, ללוות, לחבק ולעזור לו לבנות סולם כדי להגיע בשמחה ובחפץ לב לקיום ההלכה ?

זה באופן כללי.
אבל, (כמו שכבר כתבתי אלף פעם) בהקשר שלנו- פשוט אין הלכה כזאת ! כל ההלכות שאבן גבירול הביא באמת קיימות. אבל להגיד שזה משליך על קשר לגיל צעיר זה כבר אנחנו עושים את ההשלכה ולא השולחן ערוך בעצמו. עובדה שבתימן גם ילדות בגיל 13 התחתנו.
שוב, זה מדבר בהחלט על קשר שהוא *לא למטרת חתונה*. אבל לא כתוב שום דבר על קשר אמיתי שהוא כן .

אבל איפה השולחן ערוך כותב שזה אסור לגיל ספציפי ? לכאורה זה אסור גם בגיל שבו יוצאים לדייטים.

זה אמור להיות רק בשביל החתונה ישירות ולא "קשר שמוביל לחתונה בסוף, אז אפשר לצאת כמה שרוצים". אמורים להעריך כמה זמן יקח לך לצאת עד החתונה ואז להתחיל. אם היא לא יודעת שהיא תתחתן בגיל 18, איזה היתר יש לה לצאת בגיל 16 בהנחה שהיא לא צריכה לצאת שנתיים ומעלה? אפילו אם לא נגיד שצריך לעשות הערכה ממש, זה לא בגבול הסביר בכלל. אמורים לצאת כמה שצריך בשביל להתחתן ולא יותר (הרי באמת כל ההיתר של הסתכלות ביופיה וכו' זה בשביל שישאנה ואז זה אפילו מצוה. עייני רמבם ושוע). אם מפספסים קצת מכל מיני סיבות לא נורא כי אי אפשר לדעת בדיוק, אבל אי אפשר לצאת מראש בהנחה שיוצאים הרבה יותר ממש שצריך בשביל להתחתן.

ברור שיש מקרי קיצון (רצון לדוג' לתפוס בן/בת זוג ספציפיים שהם במיוחד כליל המעלות אם משהו ואז יש מה לדבר שהתועלת גדולה מהנזק, וגם אז הראש ישיבה שלי מייעץ לזוגות של תיכוניסטים איך לעשות הפסקה "על אש קטנה" בקשר כמה שנים עד שאפשר להתחתן).

 

ויצאת מצחיקה בתגובה שלך למעלה. ברור שקודם מה שהיה לא לגיטימי הוא עכשיו לגיטימי. כי בגיל 16 זה לא יכול להיות לצורך החתונה ישירות (אאכ את מתחתנת בגיל 17-18 וזה נדיר).

 

טעות

יש הרבה הבדל בין קשר למטרת חתונה לבין קשר שהוא לא כזה. ולא יודעת אבל לא נראה לי שקשר בגיל14-17 בערך הוא למטרת חנתונה. וכן למרות שזה 'נראה' אותו הדבר הרי בשניהם בן ובת נפגשים ומדברים שם מצאו מקום להקל כי בלי זה איך יכירו ויתחתנו ושם אין את זה כי זה לא למטרת חתונה! אז אולי אין באמת גיל אלה המטרה עצמה- אם זה לחתונה אז זה מותר (ברור שעם שמירה ל כל הכללים והאיסורים) ואם לא לצורך חתונה אז זה לא מותר..  זה מאוד פשוט ומובן ההבדל הזה.

מכירה את הספר כי בא אורך? הוא מדבר בדוק על הקשיים האלה!!! ממש ממליצה לקרא אותו!! וללמוד אותוו

למדתי אותו (חברותא) עם חברה שלי בעקבות הפורומים פה והמעברר של הפורומים פהה

 

של הרב יוני לביא... שם מדברים בול על מה שאמרת.

טוב נראלי מגיבה לראשונה אבל היה לי חשוב ממש!!!
רוצה לומר לך שקודם כל את פשוט צודקת זה ככ קשה לפעמים הלב שלך מחפש משו אחר רמת קשר שהיא לא של חברה משו בך פשוט חסר באמת!!
מרגיש שהרצון שלך הוא רצון הרבה יותר פנימי מרצון של ילדה בכיתה ז ואתה באמת באמת רוצה את זה....
אז קודם כל זה נורמלי לגמרי!!!
רוצה לשתף קצת בתור מישי שנמצאת בתוך זה.
בטח עכשיו מה שעולה לך זה שונאת את האנשים האלה שנהנים ומסבירים לכולם למה זה לא נכון אבל אני באמת חושבת ככה להיכנס מראש זה לא חכם כמה שטוב לי איתו וזה נותן ככ הרבה טוב.
קודם כל לרוב יש משו להיכנס לקשר כזה אתה אף פעם לא ישבת עם עצמך וחשבת מה חשוב לי שיהיה בבעלי ואז מצד אחד נבנים יחד וזה מדהים מקריבים בשביל שאיפות מוותרים מתמודדים מצד שני זה מביא בלבול כי סהכ אתה משתנה כי אין לך מספיק את האני מאמין שלך.
דבר שני זה פשוט מריחה זה קשה נכון אין שום איסור בחבר בגיל צעיר אבל מה עם כל האיסורים שמסביב ייחוד,נגיעה מ עם המריחת זמן המטורפת הרצון ככ שם להקים איתו בית אבל אתם פשוט קטנים.
וגם כל העניין של נגיעה ברוך ה' נמצאים ביחד קרוב ממש לשמה אבל זה עולה לנו בדם בכמה פעמים מדברים מה פותחים ומה לא מתי נפגשים איפה נפגשים כל כמה זמן ועדיין זה קשה
קשה לך והדבר שאתה הכי רוצה זה חיבוק ממנו זה להיות שם איתו ואסור...
עוד עניין זה האידיאלים עושים וויתורים בשביל אידיאלים!!!
זה מאוד יפה בפעולה שאתה מעביר לחניכות לדבר על זה ששאיפות גבוהות לא פוגעות אבל בסוף כן אנחנו עושים סוג של נתק שנה הבאה כי הוא מתחיל שיעור א וזה חשוב לנו הלימוד תורה שלו הבית של תורה שנקים וזה שורף וזה עצוב אבל זה חשוב אז מוותרים ודוחים את מועד החתונה.
ויש חברה שכן אומרת את זה בכאב לב אבל שמעתי ככ הרבה סיפורים מחברות שבסוף חיפשו חברה לתיכון ה הדמות שאת רוצה לאייש
ואם לא אז באמת כמו שאמרתי זוגיות בריאה תקינה שמתבסס על ערכים אידיאלים נקמת בעמל רב ולפעמים גם שווה לדחות רק קצת ושיהיה יותר בפשטות
בהצלחה
מה שמנסה לומר שיש וורוד והרבה אבל בסוף

יש עבודה ועמל וקשיים שלא רואים אותם מבחוץ
סליחה על האורך...

מישהי כתבה כאן באחת התגובות (נראה לי שכמה הזכירו את זה) שבת רוצה מישהו שיחבק אותה ויקשיב לה ויעטוף אותה וכו'.
אני אגלה לכם/ן סוד: גם בנים רוצים מישהי שתקשיב להם ותחבק אותם ותלטף אותם וכו'. (גם אני...) וזה טבעי! וכשאני חושב על זה- לא עשיתי את זה מכיוון שהקשבתי לסיסמאות בנוסף לכך שאני יודע את ההלכות.
אבל זה ממש קשה! זה לא סותר - זה אסור אבל קשה. אין מה לעשות.
 

המקום שבו אני "פורק" את זה בדר"כ זה כשאני מדבר עם אחותי (קטנה ממני בשנה וחצי) וכשאני מדבר עם חבריי הטובים בשעות הקטנות של הלילה וכשאני מתחבק עם חבר טוב (כמובן לא בקטע הבעייתי... ח"ו).

 

אני מקווה שההערתי תתקבל בברכה.
אני אשמח לתגובות.

אין שום בעיה במה שאמרת ואתה צודק.
למה שתהיה בעיה? לבנים אסור להיות ריגשים?

תדעי לך שאני ממש מבינה את ההרגשה שלך

כי בנות מרגישות בחבר את הדמות שהם יוכלו לאהוב ואותו אחד שירעיף עליהם אהבה שידאג להם ותמיד יתעניין בהם, מה שחברה לא תוכל לספק לה, אני ממליצה לך להתגבר אפילו שזה קשה . כל פעם שהיה לי קשר עם בן שהרגשתי משיכה אליו פשוט עצרתי לרגע והכרחתי את המוח שלי לחשוב צלול בלי כל הריגושים שאפפו אותי, שאלתי את עצמי "שושיאדית, היית רוצה להתחתן עם הבנאדם? את מתאימה לו? אתם תחיו חיים מאושרים ביחד? יש לו מידות טובות? או שהוא לא מתגבר על רצונות ואומר לך הכל בפנים? הוא מסתכל על עוד בנות חוץ ממך?" 

כשאת בתוך מצב כזה, הרגש מטה את השכל לחשוב בצורה שתספך את רצונותיו וזה לא טוב, ולמי שיש חבר ואחרי כל השאלות היא עדיין רוצה להתחתן.... פשוט תנסי לעשות הפסקה של הקשר ותראי איך הוא מגיב. ואם אחרי חודש את מרגישה שהוא ממש מתאים לך.... תשמרי את זה בלב ותוציאי את זה בגיל המתאים.

לצייר, לראות סרט, לכתוב ספר וכו....

הבעיה העיקרית שזה שהילדה קמה ב6.30 ואז יוצא שב10 היא כבר עשתה מלא דברים....

בכל אופן תודה לכולם

באסותת וואי אוליי כזה תארגני לא שחברות יבואו לבקר אותה מרחוק

למה בכל פעם שמדברים על ביהמ"ק עוסקים במה שחסר לנו ומה נרוויח מבית מקדש ואיך לרצות אותו ולא עוסקים בדבר הדי בסיסי והוא שבית מקדש הוא חובה מבחינתנו?

זה קשור ספציפית לנושא הזה או שזה משהו שמאפיין את הדור הזה? 

 

 

(לא נכתב ספציפית על המאמר הזה).

על "חובה" קשה להתאבל. על כאב מתאבלים.

צריך גם את זה להזכיר.

רק היות ובד"כ השיח הוא איך להתחבר, הוא הפך להיות ממוקד בעיקר בזה.

ואצלי זה גם מדרדר למצבים שבגלל שאני לא מצליחה לכוון בתפילה, אני רק אומרת ברכות השחר או משהו... ואני מהזה לא יודעת מה לעשות...

 

א. ע"פ ההלכה חובה לכוון בתפילה - לכל הפחות בברכת אבות ומודים.

ב. הכוונה הבסיסית זה פירוש המילות - כל מילה ומילה לעצור - לחשוב מה זה אומר...

ג. הכנה לתפילה - חובה! אם מתכוננים לתפילה אז כל הגישה לתפילה וכוונה הוא שונה.

יש כמה סוגי הכנה - מקווה, לימוד וכו' וכו' - לדעתי כדאי להתחיל בלימוד...

ד. לימוד חסידות על תפילה (אני ממליץ על דרכי נועם של האדמו"ר מסלונים) כדאי גם שהלימוד הזה יהיה לפני התפילה כי ככה הוא יותר מעשי.

ה. לעשות תענית דיבור לפני שחרית, הנועם אלימלך אומר שמילה אחת של חולין לפני שחרית מבטלת את כל כוונת התפילה.

אם תרצה אני יכול להרחיב וכו' בפרטי...

אני קמה בשבע בבוקר, אומרת כמה שיותר מהר וביובש את התפילה.. והולכת לקייטנה שאני מתנדבת בה..

אני משתדל לקום ביום חול שעה-שעה וחצי לפני התפילה ובשבת חמש שעות לפני...

 

העיקר זה הצוגאנג (-גישה), איך אני מסתכל על תפילה כעול או כזכות...

 

בעקבות פניות אני אולי אשלח יותר מאוחר סיכום על ענייני תפילה ע"פ החסידות...

איך? תפילה יכולה להיות (לפי ההלכה) מקסימום בשמונה וחצי, אז אתה מתעורר בשלוש וחצי לפנות בוקר?

 

אני הולך לתפילה בשבע, כי בתפילה בשמונה וחצי כולם מדברים...

אני מתעורר ב4 ומתפלל ב9...

ע"פ הרבה פוסקים אפשר להתפלל עד חצות (ולפי חלק אפילו אחרי) אבל אני לא פותח על זה דיון כי לא יצא מזה כלום...

צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה, וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים, תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִישִׁים תַּעֲשֶׂהָ (בראשית ו):
פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: צֹהַר – יֵשׁ אוֹמְרִים אֶבֶן טוֹב וְיֵשׁ אוֹמְרִים חַלוֹן:
הִנֵּה יָדוּעַ, כִּי: סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן (תהלים יב); כִּי הַסִּטְרָא אָחֳרָא מְסַבֶּבֶת הַקְּדֻשָּׁה, כִּי אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה. וּבִפְרָט מִי שֶׁכְּבָר נִמְשַׁךְ אַחַר עֲבֵרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, וְנִמְשַׁךְ אַחַר הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְשָׁם מְקוֹמוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וְהֵם מְסַבְּבִין אוֹתוֹ מִכָּל צַד. וְכַאֲשֶׁר יְעוֹרֵר רוּחוֹ לָשׁוּב אֶל ה', קָשֶׁה לוֹ מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל וּלְדַבֵּר דִּבּוּרִים לִפְנֵי ה', כִּי הֵן מְסַבְּבִין אוֹתוֹ מִכָּל צַד, לְכָל אֶחָד לְפִי עִנְיָנוֹ כַּנַּ"ל. וּמֵחֲמַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהוֹצִיא דִּבּוּר לִפְנֵי אֱלֹקִים בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וְחִיּוּת כָּרָאוּי, לָכֵן כָּל הַדִּבּוּרִים וְהַתְּפִלּוֹת שֶׁהוּא מְדַבֵּר לֹא יוּכְלוּ לִבְקֹעַ הַמְּחִצּוֹת וְהַמְּסָכִים הַמַּבְדִּילִים לַעֲלוֹת לְמַעְלָה, וְנִשְׁאָרִים לְמַטָּה תַּחַת הַמָּסַכִּים. עַד אֲשֶׁר יִזְכֶּה וְיָשׁוּב בֶּאֱמֶת, וִידַבֵּר דִּבּוּרִים הָרְאוּיִין לְהִתְקַבֵּל בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל, אֲזַי מְבַקֵּעַ הַדִּבּוּר הַמֵּאִיר אֶת כָּל הַמְּחִצּוֹת וְהַמָּסַכִּים הַמַּבְדִּילִים, וְיַעֲלוּ עִמּוֹ כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁהָיוּ מֻנָּחִים לְמַטָּה עַד הֵנָּה. אַךְ אֵיךְ יִזְכֶּה לָזֶה, הָעִקָּר שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ הוּא אֱמֶת – לֵיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת (שבת נה יומא סט), וְהוּא יְסוֹד הַכֹּל, כִּי אֱמֶת הוּא רֹאשׁ תּוֹךְ סוֹף. וְכֵיוָן שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגַת אֱמֶת, אֲזַי כִּבְיָכוֹל נִתְלַבֵּשׁ בּוֹ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, אֲשֶׁר חוֹתָמוֹ אֱמֶת, וְאָז נֶאֱמַר עָלָיו: ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי (תהלים כז). וְכֵיוָן שֶּׁה' אוֹר לוֹ, יוּכַל לִמְצֹא פְּתָחִים הַרְבֵּה לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ וְהַגָּלוּת שֶׁהוּא סָגוּר שָׁם. כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ שָׁם פְּתָחִים הַרְבֵּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא לח: מנחות כט: הַבָּא לִטָּמֵא – פּוֹתְחִין לוֹ, יֵשׁ לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה. וְכֵיוָן שֶׁנִּמְצָא שָׁם פְּתָחִים, הָיָה יְכֹלֶת לָצֵאת, רַק הַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ (קהלת ב), וְלֹא יִרְאֶה הַפְּתָחִים לָצֵאת, וְהוּא אָסוּר וְקָשׁוּר שָׁם, וְלֹא יִתְּנוּ לוֹ לָצֵאת. עַד אֲשֶׁר יִזְכֶּה לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי אֱמֶת לִפְנֵי ה', אֲזַי הַדִּבּוּרִים מְאִירִים, וַה' אוֹר לוֹ כַּנַּ"ל. וַאֲזַי: פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים (תהלים קיט), כִּי הַדִּבּוּרִים הַמְּאִירִים, הַיְנוּ דִּבּוּרֵי אֱמֶת כַּנַּ"ל, הֵם מַרְאִין לוֹ הַפֶּתַח. וְהַיְנוּ דְּסִיֵּם: מֵבִין פְּתָיִים – כִּי הַפְּתָיִים הַנְּתוּנִין בַּחֹשֶׁךְ, וְלֹא יִרְאוּ לָצֵאת, יָבִינוּ וְיִרְאוּ הַפֶּתַח לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מט): לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ, לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ. אַךְ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הָאֱמֶת אֱמֶת גָּמוּר, בָּרוּר וְצָלוּל בְּלִי שׁוּם דֹּפִי. וְהַמַּשְׂכִּיל הַמֵּבִין יֵשׁ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל כָּל יָמָיו, שֶׁיִּזְכֶּה פַּעַם אֶחָד כָּל יְמֵי חַיָּיו, לְדַבֵּר דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל אֱמֶת לִפְנֵי ה' כָּרָאוּי. וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה מַדְרֵגוֹת, וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לִבְחִינוֹת אֱמֶת הָאֲמִתִּי, אֲזַי ה' אוֹר לוֹ, וַאֲזַי הוּא מֵאִיר בְּעַצְמוֹ, כִּי נִתְלַבֵּשׁ בּוֹ אוֹר ה'. אַךְ מִי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה שֶׁל אֱמֶת, וְעַל כָּל זֶה הוּא בְּמַדְרֵגָה שֶׁל אֱמֶת, אַף כִּי אֵינוֹ מֵאִיר בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לָאֱמֶת הַנָּכוֹן, עַל כָּל זֶה הָאֱמֶת הוֹעִיל שֶׁיּוּכַל אַחֵר לְהָאִיר בּוֹ. וְגַם בָּזֶה מַדְרֵגוֹת וְעִנְיָנִים, יְבִינֵם הַמַּשְׂכִּיל בְּעַצְמוֹ: וְהִנֵּה יָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ שְׁלשָׁה עוֹלָמוֹת: עוֹלַם הַמַּלְאָכִים וְהַגַּלְגַּלִּים וְהַגַּשְׁמִי, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה וּמְקַיֵּם כֻּלָּם בִּרְצוֹנוֹ. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לָאֱמֶת, וַה' אוֹר לוֹ, כִּבְיָכוֹל, הוּא מְקַיֵּם הָעוֹלָם, וְנוֹתֵן שֶׁפַע לְכָל הַשְּׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת. וְהַיְנוּ דִּכְתִיב צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה – כְּלוֹמַר שֶׁתְּדַבֵּר דִּבּוּרֵי אֱמֶת הַמְּאִירִים. וְעַל זֶה פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: יֵשׁ אוֹמְרִים אֶבֶן טוֹב וְכוּ' וְיֵשׁ אוֹמְרִים חַלּוֹן, זֶהוּ שֶׁאָמַרְנוּ כִּי יֵשׁ שְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת, מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגַת אֱמֶת הָאֲמִתִּי, הוּא מֵאִיר בְּעַצְמוֹ. וְזֶה יֵשׁ אוֹמְרִים אִמְרֵי אֱמֶת, שֶׁהֵם אֶבֶן טוֹב שֶׁמֵּאִיר מֵעַצְמוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֵם אִמְרֵי אֱמֶת, אַךְ לֹא בַּמַּדְרֵגָה הַנַּ"ל וְהֵם חַלּוֹן, כִּי יוּכַל אַחֵר לְהָאִיר בּוֹ כְּמוֹ בְּחַלּוֹן. כִּי זֶה הַחִלּוּק שֶׁבֵּין אֶבֶן טוֹב לְחַלּוֹן, כִּי הָאֶבֶן טוֹב מֵאִיר מֵעַצְמוֹ, וְהַחַלּוֹן אֵין מֵאִיר מֵעַצְמוֹ, רַק שֶׁדָּבָר אַחֵר כְּגוֹן הַשֶּׁמֶשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהּ יוּכַל לְהָאִיר בּוֹ. וְהַיְנוּ וְאֶל אַמָּה – כִּי הַדִּבּוּר נִקְרָא אַמָּה, אַמָּה רָאשֵׁי־תֵּבוֹת: אֵשׁ מַיִם – שֶׁהַדִּבּוּר כָּלוּל מֵהֶם – וְהַה' הוּא חֲמֵשֶׁת מוֹצָאוֹת הַפֶּה. וְהַיְנוּ: וְאֶל אַמָּה – שֶׁתְּדַבֵּר דִּבּוּרִים אֲשֶׁר תְּכַלֶּנָּה מִלְּמַעְלָה – מִלְּשׁוֹן (תהלים פד): כָּלְתָה נַפְשִׁי, שֶׁיִּהְיֶה נִכְסָפִין לָהֶם לְמַעְלָה, שֶׁיִּהְיוּ דִּבּוּרֵי אֱמֶת הַמְּאִירִים. וַאֲזַי: וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים, וְצִדָּה, הִיא מִלְּשׁוֹן (בראשית כה): צַיִד בְּפִיו, וְהַיְנוּ הַיֵּצֶר הָרָע וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא. וְזֶה, שֶׁתִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת פֶּתַח בְּהַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַחֹשֶׁךְ הַמְסַבְּבִין מִכָּל צַד. כְּלוֹמַר שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לִזָּהֵר לַעֲשׂוֹת פֶּתַח מְכֻוָּן מַמָּשׁ בְּצִדָּהּ, כְּלוֹמַר כְּנֶגֶד הַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁנִּקְרֵאת צִדָּה. כִּי כְּמוֹ הִתְגַּבְּרוּת הַצִּדָּה וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא, כֵּן לְפִי זֶה מְכֻוָּן מַמָּשׁ אַתָּה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת פֶּתַח הַתֵּבָה, הַיְנוּ דִּבּוּרֵי אֱמֶת כַּנַּ"ל, וְהָבֵן הֵיטֵב: וְעִקַּר הַכַּוָּנָה, שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא מְשֻׁקָּע בְּתַכְלִית הִתְגַּבְּרוּת הַחֹשֶׁךְ וְהַקְּלִפָּה, וְהוּא כָּלוּא וּמְסֻגָּר בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ אֲפֵלָה, הַמְסַבֶּבֶת וּמַקֶּפֶת אוֹתוֹ מִכָּל צִדֵּי צְדָדִים בְּכַמָּה סִבּוּבִים רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְאֵין לוֹ שׁוּם פֶּתַח וְתַקָּנָה וְתַחְבּוּלָה לָצֵאת מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, אֲזַי עִקַּר עֲצָתוֹ – שֶׁיַּמְשִׁיךְ עַצְמוֹ לְהָאֱמֶת, וְיַבִּיט עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וִיבַקֵּשׁ רַק הָאֱמֶת הָאֲמִתִּי. וּכְנֶגֶד זֶה אֵין שׁוּם חֹשֶׁךְ וְסִבּוּב שֶׁיַּחֲשִׁיךְ לוֹ, כִּי הָאֱמֶת הוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְהוּא בְּחִינוֹת: ה' אוֹרִי. וְכֵיוָן שֶׁה' אוֹר לוֹ, אֵין שׁוּם חֹשֶׁךְ שֶׁיַּחֲשִׁיךְ אוֹתוֹ, וּבְוַדַּאי יִזְכֶּה לִרְאוֹת הַפְּתָחִים לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ, בִּבְחִינוֹת: פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים כַּנַּ"ל, וְהָבֵן הֵיטֵב. וְהָעִקָּר – שֶׁבִּתְפִלָּתוֹ וּתְחִנָּתוֹ וּבַקָּשָׁתוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְדַבֵּר שׁוּם דִּבּוּר בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, מִגֹּדֶל הַחֹשֶׁךְ וְהַבִּלְבּוּל הַמְסַבֵּב אוֹתוֹ מְאֹד מְאֹד מִכָּל צַד, אַף עַל פִּי כֵן, עַל כָּל פָּנִים יִרְאֶה לְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה נְמוּכָה שֶׁהוּא. כְּגוֹן לְמָשָׁל, שֶׁיֹּאמַר: "ה' הוֹשִׁיעָה" בֶּאֱמֶת. אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר בְּהִתְלַהֲבוּת וְהִתְעוֹרְרוּת כָּרָאוּי, אַף־עַל־פִּי־כֵן יֹאמַר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, כְּפִי מַה שֶּׁהוּא. וְעַל־יְדֵי הַדִּבּוּר הָאֱמֶת, יִזְכֶּה לִרְאוֹת הַפְּתָחִים שֶׁבְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לָצֵאת מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר, וּלְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, וְכַנַּ"ל. (וְעַיֵּן לְעֵיל כָּל זֶה בְּהַתּוֹרָה "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ" בְּסִימָן ט.)
גַּם בָּזֶה שֶׁיִּזְכֶּה לִבְקֹעַ פֶּתַח לָצֵאת, יְזַכֶּה גַּם אֲחֵרִים עִמּוֹ, לְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה רְשָׁעִים אֲחֵרִים, לְהוֹצִיאָם מֵהַחֹשֶׁךְ וְהַגָּלוּת שֶׁהֵם אֲסוּרִים שָׁם. וְזֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת: וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים – שֶׁתַּעֲשֶׂה פֶּתַח בְּאוֹתָם שֶׁהֵם מִן הַצַּד, כְּלוֹמַר שֶׁהֵם מִצַּד אַחֵר, וְלֹא מִצַּד הַקְּדֻשָּׁה, רַק מִסִּטְרָא אַחֲרָא. וְהוּא יַעֲשֶׂה פֶּתַח לְעוֹרֵר לִבָּם לַהֲשִׁיבָם לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ. וַאֲזַי: תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּים וּשְׁלִישִׁים – הַיְנוּ הַשְּׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת כַּנַּ"ל, תַּעֲשֶׂהָ – כִּי אַתָּה תְּקַיְּמֵם בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל:
וְיֵשׁ בִּכְלַל דְּבָרִים הַנַּ"ל עִנְיָנִים גְּבוֹהִים בְּעִנְיַן הַתְּפִלָּה, לְכָל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ. וּבְעִנְיָן זֶה נִכְלָל עִנְיַן כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, אֵיךְ נַעֲשִׂים בִּבְחִינַת הַתְּפִלָּה, וְהוּא נוֹתֵן שֶׁפַע לְכָל דָּבָר. וְעִנְיַן מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ר פ' י): אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב שֶׁאֵין לוֹ כּוֹכָב וְכוּ', כִּי הוּא מַשְׁפִּיעַ לַכֹּל בְּדִבּוּרָיו הָאֲמִתִּיִּים. וְעִנְיַן נוּסְחֲאוֹת הַתְּפִלָּה, כִּי יֵשׁ י"ב שְׁעָרִים כַּיָּדוּעַ, וְצָרִיךְ לְהַעֲלוֹת תְּפִלָּתוֹ לְשַׁעַר הַשֵּׁבֶט שֶׁלּוֹ, כִּי אִם יַגִּיעַ לְשַׁעַר שֵׁבֶט אַחֵר לֹא יוּכַל לַעֲלוֹת. וְזֶהוּ (במדבר כד): דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל. וְקָם – אֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה (ברכות ו. וְהַיְנוּ: שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל – שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲלוֹת תְּפִלָּתוֹ לְשַׁעַר שִׁבְטוֹ, וְהַיְנוּ: דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב כַּנַּ"ל. וּבָזֶה נַעֲשֶׂה זִוּוּג לְמַעְלָה, וְדָרַךְ הוּא בְּחִינוֹת זִוּוּג, מִלְּשׁוֹן (בראשית ו): כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ. וְהַיְנוּ שֶׁנִּצְטַעֵר אַבָּא בִּנְיָמִין כָּל יָמָיו עַל תְּפִלָּתוֹ שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לְמִטָּתוֹ (ברכות ה, כִּי אִישׁ לְמַטֵּה אֲבוֹתָיו תִּשְׁלָחוּ – שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁלֹחַ הַתְּפִלָּה לְמַטֵּה אֲבוֹתָיו, הַיְנוּ לַשֵּׁבֶט שֶׁלּוֹ כַּנַּ"ל. וְהַיְנוּ: שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לְמִטָּתִי – לַמַּטֶּה שֶׁלּוֹ. וְעַל מִטָּתִי שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ב כה: הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים – יַדְרִים; לְהַעֲשִׁיר – יַצְפִּין. וּבְכָל דָּבָר, טוֹב הַמְמֻצָּע כַּיָּדוּעַ, כִּי טוֹב תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ (אבות פ"ב) (הַיְנוּ חָכְמָה וַעֲשִׁירוּת). וְהַיְנוּ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, שֶׁתְּהֵא מְמֻצָּע בֵּין שְׁנֵיהֶם, הַתְּפִלָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת מִטָּתוֹ כַּנַּ"ל. (הַיְנוּ בֵּין חָכְמָה וָעֹשֶׁר, שֶׁהֵן בְּחִינַת צָפוֹן וְדָרוֹם כַּנַּ"ל: הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים – יַדְרִים, וּלְהַעֲשִׁיר – יַצְפִּין). וְזֶהוּ: וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים – שֶׁתִּתְפַּלֵּל דִּבּוּרֵי אֱמֶת, שֶׁיַּעֲלוּ לִמְקוֹמָם לְשַׁעַר שֵׁבֶט שֶׁלּוֹ. וְהַיְנוּ: בְּצִדָּהּ תָּשִׂים – שֶׁתָּשִׂים הַפֶּתַח הַתֵּבָה, הַיְנוּ דִּבּוּרֵי אֱמֶת שֶׁל הַתְּפִלָּה, בְּצִדָּהּ – בַּצַּד שֶׁלָּהּ, בְּשַׁעַר שִׁבְטוֹ הַמַּגִּיעַ לוֹ, וְהָעִנְיָן עָמֹק: (עַיֵּן כָּל זֶה בְּסִימָן ט' הַנַּ"ל)
שַׁיָּךְ לְעֵיל, לְמַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם: כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ שָׁם פְּתָחִים הַרְבֵּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הַבָּא לִטָּמֵא – פּוֹתְחִין לוֹ, יֵשׁ לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה. וְכֵיוָן שֶׁנִּמְצָא שָׁם פְּתָחִים (הַיְנוּ הַפְּתָחִים שֶׁנָּפַל עַל יָדָם), הָיָה יְכֹלֶת לָצֵאת, רַק הַכְּסִיל בַּחֹשֶךְ הוֹלֵךְ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְאָז כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כָּל הָעִנְיָן הַנַּ"ל, דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁלִּכְאוֹרָה קָשֶׁה עַל זֶה, כִּי הֲלֹא רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ שָׁם (במנחות כט: מִפְּנֵי מָה נִבְרָא הָעוֹלָם הַזֶּה בְּהֵ', מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמָה לְאַכְסַדְרָה (פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: שֶׁפָּתוּחַ מִתַּחְתָּיו), שֶׁכָּל הָרוֹצֶה לָצֵאת – יֵצֵא (פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: שֶׁכָּל הָרוֹצֶה לָצֵאת מִמֶּנּוּ לְתַרְבּוּת רָעָה יוֹצֵא). וּמַאי טַעֲמָא תַּלְיָא כַּרְעֵהּ, דְּאִי הָדַר בִּתְשׁוּבָה מְעָיְלִי לֵהּ (וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: מַעֲלִין לֵהּ בַּפֶּתַח הָעֶלְיוֹן, בֵּין רֶגֶל שֶׁבְּתוֹכוֹ לְגַגּוֹ). וְלִיעַיְלוּ בְּהַךְ, לָא מִסְתַּיְעִי מִלְּתָא וְכוּ' (וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: וְלִיעַיְלוּ בְּהַךְ, פֶּתַח הַתַּחְתּוֹן דְּנָפֵק בֵּהּ. לָא מִסְתַּיְעָא מִלְּתָא, דְּהַבָּא לִטָּהֵר בָּעֵי סִיּוּעָא מִפְּנֵי יֵצֶר הָרָע, הִלְכָּךְ עַבְדִי לֵהּ סִיּוּעָא פֶּתַח יְתֵרָה). נִמְצָא מְבֹאָר כָּאן, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָצֵאת מֵהַטֻּמְאָה וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל־יְדֵי הַפֶּתַח שֶׁנָּפַל דֶּרֶךְ שָׁם, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בַּגְּמָרָא וּבְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י הַנַּ"ל. וְלִכְאוֹרָה זֶה סוֹתֵר לְמַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה, שֶׁיְּכוֹלִין לָצֵאת מֵהַטֻּמְאָה עַל יְדֵי הַפְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ בְּהַטֻּמְאָה בְּעַצְמָהּ, כַּנַּ"ל. וְאָמַר: יָפֶה הִקְשֵׁיתָ. וְהֵשִׁיב כִּלְאַחַר יָד, שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה דְּבָרִים בְּגוֹ, כִּי אִם יִזְכֶּה לִרְאוֹת הַפְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם, הוּא יָכוֹל לָצֵאת דֶּרֶךְ הַפְּתָחִים שֶׁל נְפִילַת חֲבֵרוֹ. כִּי הַיְרִידָה וְהַנְּפִילָה שֶׁל זֶה הוּא בְּחִינַת עֲלִיָּה שֶׁל זֶה, וְהָבֵן. הַיְנוּ, לִפְעָמִים מַה שֶּׁנֶּחֱשָׁב נְפִילָה וִירִידָה אֵצֶל חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר, נֶחֱשָׁב אֶצְלוֹ בְּחִינַת עֲלִיָּה, לְגַבֵּי מַדְרֵגָתוֹ הַשְּׁפָלָה. עַל כֵּן, אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת דֶּרֶךְ הַפְּתָחִים שֶׁנָּפַל הוּא בְּעַצְמוֹ דֶּרֶךְ שָׁם, רַק דֶּרֶךְ פֶּתַח הַגָּבוֹהַּ יוֹתֵר, כַּמְבֹאָר בַּגְּמָרָא הַנַּ"ל, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִם הָיָה זוֹכֶה לִרְאוֹת הַפְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ בְּהַטֻּמְאָה בְּעַצְמָהּ, הָיָה יָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם, דֶּרֶךְ הַפְּתָחִים שֶׁל חֲבֵרוֹ הַגָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ שֶׁנָּפַל עַל יָדָם, כִּי הַיְרִידָה וְהַנְּפִילָה שֶׁל חֲבֵרוֹ נֶחֱשָׁב אֶצְלוֹ עֲלִיָּה כַּנַּ"ל. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִרְאוֹת הַפְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם, וְלַעֲלוֹת מִשָּׁם עַל יָדָם, כִּי־אִם עַל יְדֵי הָאֱמֶת, עַל יְדֵי שֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לְדַבֵּר בִּתְפִלָּתוֹ הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת כְּפִי מַה שֶּׁהוּא. אַף עַל פִּי שֶׁהַחֹשֶׁךְ וְהַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים מְסַבְּבִין וּמַקִּיפִין אוֹתוֹ מִכָּל צַד וּמִצִּדֵּי צְדָדִים, וּמְבַלְבְּלִין אוֹתוֹ מְאֹד מְאֹד עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל, אַף־עַל־פִּי־כֵן עַל כָּל פָּנִים יִרְאֶה לְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁהוּא כַּנַּ"ל, וְכֵן יִרְאֶה לְהַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכַנַּ"ל. וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְיִרְאֶה הַפְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם, וְיִזְכֶּה לָצֵאת מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר גָּדוֹל וְכַנַּ"ל. עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב הֵיטֵב. וְאָמַר לִי אָז, שֶׁעַל־יְדֵי עֵצָה זֹאת יְכוֹלִין לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת כָּל יְמֵי חַיָּיו. כִּי תָּמִיד אֵיךְ שֶׁהוּא יְכוֹלִין לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְהַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ עַל יְדֵי זֶה, עַל יְדֵי הָאֱמֶת שֶׁהוּא אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, אֲשֶׁר גַּם כָּל חֹשֶׁךְ לֹא יַחֲשִׁיךְ מִמֶּנּוּ, כִּי אֵין שׁוּם טֻמְאָה וְסִטְרָא אָחֳרָא בָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם פְּתָחִים לָצֵאת מִשָּׁם, רַק שֶׁאֵין רוֹאִין אוֹתָן, מֵחֲמַת גּוֹדֶל הַחַשְׁכוּת שֶׁיֵּשׁ שָׁם, אֲבָל עַל יְדֵי הָאֱמֶת מֵאִיר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְיִזְכֶּה לִרְאוֹת וְלִמְצֹא פֶּתַח תִּקְוָה גַּם בְּעֹמֶק נְפִילָתוֹ, לָצֵאת מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת תָּמִיד. אָמֵן וְאָמֵן:

 

rabenubook.com

כמו"כ תנסה לדמיין מולך את שם ה' ותדבר אליו.
כדאי גם לשבת זמן קצר לפני התפילה ולהתרכז בעבודת התפילה, אפילו 20 שניות...

"כדבר איש אל רעהו"

זה היסוד.

לפעמים מרוב שמנסים "לכוון" - כל המחשבה בורחת.

פעם אמר לי יהודי ת"ח:

"כשאתה מדבר עם חבר ואתה אומר לו "חלב"-

אתה חושב בלב "משקה לבן המופק מן הפרה"?

לפעמים ככה נראית הכוונה בתפילה.

ולא פלא שזה בורח.

הפתרון, לנשום עמוק, ולהתחיל לשוחח.

בלי שום כוונה ועומק, פשוט המילים כפי שהם.

לדמיין שיש כאן מיהשו מולך ואתה מדבר איתו

 

קשה לי לתאר בכתב,  מקווה שהועיל משהו.

אני חדש בפורום אבל מה שהספקתי לראות ולקרוא מדבריך כמעט תמיד היו דברים מעניינים ונכונים. אשריך

מחמם את הלב.

שכייח!

אני לא רבנית ולא יודעת מה כתוב על זה בספרים, אבל אני יודעת שלי אישית זה מאוד עזר כשהתפללתי בחדר לבד (או בטבע- ואז בכלללל) ופשוט לעצום עיניים, ואז לחשוב באמת על מה שאני אומרת (נגיד 'רפאנו ה' ונירפא הושיענו וניוושע') ובאמת מתחברים למילים כאילו אין לך טקסט להגיד... כאילו זה יוצא מהלב..
נ.ב. לצערי גם אני לא זוכה להתפלל ככה כל יום... אבל כשזה קורה, אז אחר כך אני מרגישה הרבה יותר טוב ורעננה
מקווה שעזרתי

שהקב"ה ברא לנוו 

 

שו"ע סימן צ ס"ה:

לא יתפלל במקום פרוץ כמו בשדה מפני שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר:

כנראה שהיא התכוונה לצמחייה גבוהה... לא לשדה.

כאילו... אני לא מפחדת שמלך יגיע...🤷‍♀️

לא שבשדה יש אימת מלך - שמא יבא.

אלא שבמקום סגור יש אימת מלך - הקב"ה!

כלומר - רצינות וכובד ראש.

ובשדה היא איננה.

תידה על ההבהרה

אני מצליח לכוון הרבה יותר במניין...

אם היה בית כנסת אם תאים סגורים- זה היה מושלם בשבילי...

עצם השאלה מעידה על רצון, ממש תשמח בו! 

תפילה זה דבר כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ (...) יקר וחשוב. 

 

כדאי שבתור התחלה תנסה להוריד לקרקע ('לפשט') את המושגים הגבוהים שאתה מגדיר בעיניים שלך-

כמו מה זה אומר לי לכוון בתפילה, להתרכז. 

מומלץ לכתוב לך את זה, וכל מושג כזה לברר מה באמת רצון ה' ממך. ואם מה שאתה חושב שרצון ה' הוא באמת ככה? או שצריך לדייק, או לשנות. 

 

לאחר שעשית את זה, מומלץ לשאול את עצמך מהי תפילה? איך אתה מגדיר תפילה ומה התורה וחכמים אמרו שתפילה. 

ואז תנסה לחשוב עם עצמך, איך אני מגיע להרמוניה של תפילה שתנבע מרצון ה' והלב שלך.

 

נסה גם לחשוב מה הקולות שמונעים ממך והדברים הטכניים שמקשים עליך עם התפילה, ומה יכול להיות הפיתרונות אליהם.

 

תזכור, שהתפילה זה הקשר עם ה'. זו מטרת התפילה! להיות דבקים בקב"ה עוד ועוד, איזה אושר, איזה שמחה.. 

ובעז"ה גם אתה תגיע למקום הזה שתשמח ותרצה מעומק הלב להתפלל.

 

לסיכום, מצרפת שאלה ותשובה שראיתי עכשו ב"שאל את הרב" ונראה שיכול לתת הרבה כיוון.

 

אני מאוכזבת שהתפילה שלי לא מתממשת.. מה לעשות? | שאל את הרב

 

בהצלחה רבה וכל הכבוד!

 

 

כל עוד השאלה זה "איך לכוון בתפילה" אתה בבעיה.
השאלה היא, מי אני ומה אני רוצה מעצמי, כי אם זה השאלה, והתפילה זה רק זמן שבו אתה מדבר עם ה', 
אז סלח לנו, הופך להיות עם המון משמעויות, וזה לא אומר שאתה אומר: "סלח לנו"... ומונה רשימה, לא!
זה כמו לנהל שיחה, זה לפנות אל מישהו ולהגיד, "אבא, סלח לנו כי חטאנו, בבקשה, מחול לנו מלכינו כי פשענו"
ואתה מרגיש, אתה מרגיש שלא היית בסדר, אתה יודע שאתה רוצה להיות אדם טוב יותר, אתה יודע שלא היית אמור לצעוק על אח שלך ולאבד שליטה, או אפילו סתם לרדת על חבר.
אתה יודע שאתה רוצה שיהיה טוב בעולם ואתה אומר באמת ותמים, "על הצדיקים ועל החסידים... שים חלקנו עימהם"
אתה רוצה לבכות כל פעם שאתה מגיע אל "ותיבנה ירושלים"

אבל בשביל להגיע לזה אתה חייב חייב חייב, להתחיל להכיר את עצמך, להקשיב למה שאתה מרגיש, ולדבר עם ה' כל רגע מהחיים, כאילו הוא החבר הדימיוני שלך, רק שהוא קיים ושומע ואתה תמצא איפה הוא ומי הוא בחיים שלך

אמרת החבר הדמיוני אבל עלה בי שאלה..אני יודעת שזה נושא חרוש אבל בבקשה תענו מכל הלב.

אם הרבה פעמים ה לא עונה לתפילות שלי אני כבר מתחילה לפקפק בקיום..לא חוס ... שלא תחשבו.. אני מאוד מאוד מאוד מאוד מאמינה וב"ה ישלי קשר מעולה עם ה פשוט זה קשה ממש להאמין בכל ליבך שמשו שלא רואים. אפשר הסברים?תודה רבה צדיקים?

אני בגישה שלי, ה' הוא לא פשוט יושב ומקשיב לתפילות ואומר, "וואו, איזה כוונה, לזה אני מקשיב, אני נותן לו מליון דולר", כאילו... זה ממש ילדותי לדעתי (בלי כוונה להעליב) כי אנשים קטנים מתנהגים ככה, אדם גדול לא משנה מה ידע מה נכון ויעשה את זה פשוט.
אז לגבי תפילה, איך להסתכל על זה:
דבר ראשון, בשביל עצמי, זה זמן שמזכיר לי כל מיני נושאים חשובים בחיים, וזה זמן לזכור שכן יש מישהו למעלה שמסדר את הדברים נכון, וזה זמן שאני מקדיש מעצמי לקשר שלי עם ריבונו של עולם.

דבר שני, כן יש בקשות ואני כן מאמין שיש דברים שמבקשים והם קוראים, אבל אני לא חושב שתמיד אנחנו שמים לב, למשל, מישהו מבקש להיות חכם כל כך, וכעבור שנתיים הוא מתקדם מאוד מבחינה שיכלית, בתהליך ארוך, בסוף התהליך לא בהכרח הוא ישים לב שהיה שינוי.

דבר שלישי, מה נכון בשבילנו וטובות אחרים, לפעמים, והאמת שרוב הפעמים הבקשות שלנו הם לא טובות לנו, או שאנחנו לא רוצים באמת, או שאחרים מבקשים אחרת, דוגמא קלאסית, הילדה מבקשת שהבחור המטומטם יתאהב בה, והאמא מבקשת שהילדה שלה תכיר בחור צדיק והוא יאהב אותה.

דבר רביעי, מעשים, אנחנו מבקשים המון בתפילה ובתכלס זה מעין דרך לדחוף אותנו ליעדים שלנו, אבל זה נעצר בדיבור, אז זה ישאר דיבור.

הערה בלי קשר: ה' עונה בהמון דרכים, פשוט צריך להקשיב, קלישאי, אבל נכון.

באמת בעז"ה הוא כבר כאן

אז אני ישלח לה את התגובות שלכןן ויש מצב שגם היא קיבלה את זה מיאפה שהואאא.. אזזז

 

אף פעם לא חשבתי על זה אבל נראלי של ראש

נראלי ראש כי זה יותר קצר 

תאמת ששניהם זה כזה רגיל כבר....
נראה לי ראש

אהבתי תשאלה

זה באמת שאלה מוזרה

נו זה הכי קל

זה הרבה יותר קל. כל הזמן את אותה תנועה.

זה גם יותר יפה, גם זה "מוציא מליבן" של מי ששם את הקשר מתחת לבית, וגם הרצועה שלי של יד במצב פיזי לא משהו באיזור הקשר...

@מקווה לטוב 15

אם אהבת אותו אז תאהבי גם את האחרים שם..כולם באותו סגנון בעמוד

 

אבל אפשר לראות פה ביקורת על הכניעה של האינדיבידואל לחברה.

מימונה נראה לי של ספרדים או תימנים מוצאי שביעי של פסח.. לא יודעת בציפיה למה..

בציפיה לגאולה, מרוקאים.

 

תקראי ספרים שקשורים לתשעה באב. 

 

תשמעי שיעורים שקשורים לתשעה באב. 

 

 

 

 

ואגב הצום לא ביום חמישי ??

אם תמצאי עצה טובה תקראי לי

עדן חסון נכון?

גם ל@שם רגיל
הנקודה שאליה מתרחקים לא תלויה בחצי שלה, מכיוון שאפשר לעבור את שניהם ביחד....
כשאני יעבור מטר אני בהכרח גם יעבור חצי מטר. סו וואט?
ואם היעד שלי הוא שני מטרים, אז אני יעבור אין סוף נקודות ומאות סנטימטרים ואלפי מילימטרים. אבל הן לא מגבילים אותי..

1) כדי להגיע לנקודה חייבים להגיע אל הנקודה שלפניה.
2) לכל נקודה, יש נקודה לפניה.
יוצא שאי אפשר להגיע לשום נקודה.

יש מרחק, אבל כדי לעבור אותו ולהגיע מנקודה אחת לשנייה, צריך לעבור דרך הנקודה הנמצאת באמצע(חצי). כדי לעשות את זה, צריך לעבור דרך הנקודה שבין ההתחלה לאמצע(רבע), וכדי לעשות את זה צריך לעבור בנקודה שביניהם(שמינית). וכו׳... כך שאי אפשר להגיע אל הנקודה הסופית (ובעצם אל שום נקודה) אף פעם.

(נב. חשבתי על זה לבד כמה פעמים כשהייתי קטן רק טיפה שונה. גם ראיתי גרסה אחרת לפרדוקס, אולי ארשום מחר...)

כפי שהסבירו @פור ו@שם רגיל, הנקודה איננה רלוונטית למה שכתבת אם הנקודות עולות או לא.

יש כאן טענה עקרונית, שהיות וכל מרחק ניתן לחלק בחצי, ועל כל חצי נאמר שבלתי ניתן לעוברו בלי לעבור את חציו הוא, ואין לדבר סוף, ממילא תנועה היא אשליה.

אמנם כמובן שזה הבל, ואל תדאגי שהוא היה חכם ואת כלום לידו, כי כבר הפילוסופים הבאים אחריו, מי שהיו אבות הפילוסופיה היוונית, לא קיבלו שטויות אלו, סוקרטס, אפלטון, ואריסטו.

אז איך באמת פילוסוף כזה גדול נפל בכזו שטות? כי כפי שהסברתי לאחרונה ממש, החבר'ה של האסכולה הזו התייחסו להכל בצורה מתמטית, וכל מה שניתן להאמר במשפט סדיר והגיוני היה הנחשב להם טענה, והם לא טרחו לשקול על פי משמעות הדברים. ואכן, מהר מאוד חלפה אסכולה זו מן העולם ע"י גדולי הפילוסופים כנ"ל. (וגם בזמנה היא - הרוב לא קיבלוה)

=טוב מאוד!

 

"כי יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך"

הפרדוקס אכן קשה, ונכון לוגית.
מענה לטענה הזו חייב את פיתוח הקלקולוס - חשבון האינסופיים, שמוכיח כי טור אינסופי יכול להתכנס לסכום סופי.
רק בחשבון אינפיניטסימלי מוצאים שלמרות הצדק הלוגי בטענה, יש טעות סופית בחישוב.
חבל שיש כאן כניסה לאמוציות פרטיות ובלתי מדעיות, כמו "זה הבל" או "שטות".
אם היית אומר מה שאמרת באוזני פרופסור למתמטיקה כתלמיד בית ספר על-תיכוני כלשהו (מכללה או אוניברסיטה), היית עף מהלימודים.

הארכת להסביר איך פותרים אותו לוגית, מילולית.

ועל זה גופא אני קורא תיגר - גם ללא שיובהר הכשל הלוגי במשפט, ברור הכשל השכלי שלו, ממשמעותו.

ובדיוק כפי שכתבתי  -הם טעו בהיות והמדד היחיד שלהם ללוגיקה היה בניית טקסט.

אז אתה מסכים עימם, ובשבילם ובשבילך רק הפתרון שהזכרת הוא יועיל.

אבל בשביל מי שלא מוכן לקבל זאת, לדוגמה, סוקרטס, אפלטון, אריסטו, ואנכי הקטן האוחז בשיפולי גלימתם.

ברור שהדברים הם הבל גם אם לא נעלה על הפיתרון שהבאת.

ואם שלשת ענקי הפילוסופיה ראו לנכון להתבטא בצורה הנ"ל, אינני חושש מלהתבטא כך אף אני.

והדבר האחרון שיטריד אותי זה שתאמר לי שזה אמוציה פרטית ובלתי מדעית.

העניין עם פרו' למתמטיקה היא שוב נובעת מחוסר הבנתך את דברי - ברור שמבחינה מתמטית חייבים פיתרון מתמטי, אף פרופסור לא יצטרך להעיף אותי, כי לא אומר דבר כזה בשיעור מתמטיקה, כל כך חשדתני בכסילות שאחשוב שדברי קשורים במתמטיקה? הלא זה הדבר אשר אמרתי - שהאמת בשאלות כאלו אינן מונחות רק ע"פ החישבו היבש - אלא במכלול ההסתכלות. הווי אומר - לא במה שמקובל מבחינה מתמטית. אלא בהגיון רחב, פילוסופי, לכשתמצי.

ודו"ק.

אתה חושב שאתה יכול לייצר מין מדע פרטי שלמישהו בעולם יהיה איכפת ממנו בכלל.
הבנותיך או תובנותיך אינן ממין העניין, הדיון נפתח על ידי בעלת מחשבה פתוחה ובתום לב, אתה מסיט אותו לשטויות הפרטיות שלך שאינן חלק משום דיון מקצועי בנושא, בטח לא מאז ימי קנטור, הילברט וראסל, חשוב להבהיר זאת ולעודד את פותחת הדיון לפנות לחומר התיאורטי הענייני ולא לקישקושים הבלתי מבוססים של באי פורומים.

אל תספר לי מה ממין העניין ומה לא.

קראת פעם עמוד אחד מכתבי אריסטו או אפלטון?

אם לא - שב בלול.

ככה מובן?

 

 

 

כל דיון מקצועי יאמר מה שאמרתי - אם הוא דיון פילוסופי ולא מתמטי. ולמיטב הבנתי הגברת פתחה את ה"בתום לב" הזה, כדיון פילוסופי, ולא מתמטי. ואני ממשלא רואה את דברי ארוסטו כ"השטויות הפרטיות" שלי.

זה שאתה עד כדי כך נבער מדעת, עד שלדעתך פילוסופיה היא "מין מדע פרטי שאני מייצר ומחפש שלמישהו בעולם יהיה אכפת ממני", לא אמור להפריע לי מלומר את הידוע לי.

אז במחילת כבודך, אל תעשה מעצמך צחוק בהשתלחות המגוחכת שלך בי.

לא בשבילי, בשבילך, בשביל שמישהו יעיף בך מבט בכלל. אוקיי?

 

ואני אכן אעודד את פותחת העניין לפנות לחומר בעניין, כתבי הפילוסופים, לדוגמה, אני לא מקבל ממך תכתיבים מהו החומר בעניין ומה לא. גם אם כידוע מאז ומקדם דעתך היא שכל מה שיוצא מתחת ידי מקלדתי הוא קשקוש בלתי מבוסס.

קראתי הרבה יותר ממה שכנראה יכול להתאים שאחד כמוך יגיד לי מילה או פחות מזה.
מקווה שתבין.

אתה הגבת כאן אתה טועה ומטעה. בצורה לא הגונה.

אני הגבתי באיפוק מוחלט כאן אני לא, מוזמן לקרוא שוב את דברי במתינות.

ואתה שלפת תותחים מכוערים כאן אתה מקשקש הבלים.

ובתמורה קיבלת תגובה ראויה.

אתה עוד מעיז לדבר?

לא רק הח"ח היה מתבייש בך. אלא גם בן גוריון.

בכל מקרה - אתה מראה בדבריך שלא קראת, אם היית קורא - לא היית מתרגז כשאני מצטט את אותם הדברים שקראתי, אם בעיניך הם המצאה שלי - אות הוא שלא קראת, ואל תבלבל ת'מח.

(נו, אולי זקן שחלה ושכח תלמודו, נלמד עליך זכות.... בכל מקרה לתקוף את מי שלא שכח, אין לך זכות)

וגם ראומה וייצמן.
העיקר זה שפותחת הדיון תתמקד במה שחשוב ותרחיב ידע ומקורות.

זה פרדוקס חשוב מהעת העתיקה, שהמתין אלפי שנים למדע המודרני ולמתמטיקה הדיפרנציאלית בכליה שוברי המוסכמות, כדי לבוא על פתרונו.
ואפילו אחרי כל המהפכה הניוטונית והלייבניצית (לא מלמדים אתכם שום דבר על זה בבית הספר? או ששוב חושבים שצריך לחכות עד גיל זיקנה כדי ללמוד משהו בחיים? ייאוש!) עדיין אנחנו לא בוודאות יודעים את ההסבר בכל רמה, בטח כשטבעם של החומר והמרחב בפני עצמם הם נושא למחקר שרק החל מחדש במאה האחרונה מאז תיאוריות היחסות הכללית, מכניקת הקוונטים והמודל הסטנדרטי של החלקיקים.
אבל את בהחלט עושה צעד חשוב בחיים כשאת נכנסת לאתרים כדי ללמוד - אל תוותרי!

מישהו יכול שנייה להסביר לי למה בדיוק התכוון הפילוסוף? פשוט להסביר. לא מסביב, ובעיקר לא לבטל את זה ב"זה שטויות".

@מי האיש? הח"ח!, לא, ממש לא מלמדים אותי את זה בבית הספר, תודה על התמיכה הרבה יותר חשוב לי יותר זה ההסבר

 

 

אם את רוצה להבין מה התכוון הפילוסוף - עייני כאן:מעניין. נסיון הסבר- - נוער וגיל ההתבגרות וכאן:אני אציג בצורה אחרת - נוער וגיל ההתבגרות ובפסקא הראשונה כאן:ככה: - נוער וגיל ההתבגרות.

אם את רוצה להבין מה היחס הפילוסופי לכך עייני בשתי הפסקאות הבאות בקישור השלישי

ואם את רוצה תשובה מתמטית - עייני בשורה השניה והשלישית כאן:אתה טועה ומטעה. - נוער וגיל ההתבגרות

מהמריבות אל תבהלי, לאדון ח"ח יש חשבון איתי והוא מנסה לסגור אותו בכל חור, לא קרה כלום, את יכולה לדלג על ההתכתבות שלי איתו, היא לא קשורה לעצם השאלה שלך.

 

 

אני לא מבטל סתם ב"זה שטויות" אלא מסביר לך שאת צודקת בקושיה שלך עליו, והבעיה אצל ראשוני הפילוסופים שהם הסתפקו בבניית משפט לוגי, וכל עוד אי אפשר להראות על הכשל במשפט - הם התעקשו שככה זה, בעוד שההבנה הרחבה - המתבוננת במשמעות, מבינה שאין שום משמעות למשפט שלהם, והפרדוקס הוא לא עצם המשפט, אלא זה שאכו הוא ניתן להאמר, שזה אכן פרדוקס הגון. את ההבנה הזו - כמו שכתבתי - היטיבו להבין גדולי הפילוסופים, שבאו אחרי בעלי הפרדוקסים הללו.

ומי שיתעקש לחשוב כמו הפילוסופים ההם, וידרוש תשובה שתפרוך לוגית את המשפט, או לחילופין, שהוא מבין שזה שטות - אבל מפריע לו - כמו שכתבתי - עצם הפרדוקס בקיומו של משפט כזה שנוגד את ההגיון, אזי יצטרך לתשובה המתמטית שהביא מי האיש, אני כמובן משתייך לזן השני, בעוד שמי האיש משתייך לראשון.

הפילוסופים העתיקים נשמעים לי חכמים הרבה יותר משאתה מתאר אותם אבל אולי אני טועה

אבל גדולי הפילוסופים הם אריסטו, אפלטון, וסוקרטס, החבר'ה ההם היו חובבנים לידם.

(עונה לך בלי תיווך של כל מיני אדבוקאטים שמנסים לדבר בשמי, מודה להם מראש על המאמץ, אבל לא תודה)

את נכנסת לעולם מאתגר של מה שמכונה הלוגיקה המתמטית (אבל, וזה אבל גדול, ובוודאי ההבדל בין טענתו השגויה-לחלוטין להבנתי של הבר פלוגתא שלי כאן לביני, זו גם הפילוסופיה בתמציתה). זה לא עולם של תובנות מיידיות, ומבחינת האקדמיה שבחנה את העניינים האלו לאורך דורות רבים, זה שיא השיאים של שאיפת האדם להבין ולתפוס את המושגים החמקמקים ביותר.

לעצם השאלה המקורית שלך, עלייך לתפוס שאין לכאורה בכלל שום אפשרות "להגיע מנקודה אל הנקודה הבאה". אין בכלל אפשרות מתמטית-פיסיקלית למצוא "ליד נקודה" את הנקודות "השכנות". בוודאי מתמטית, ומבחינה פיסיקלית אזי לצורך העניין עד רמה שמכונה אורך פלאנק (אם כי אין צורך לרוץ מייד עד לשם כדי להבין את הפרדוקס הפילוסופי). המרחק בין "נקודות שכנות" הוא אפס ממש, וזו אותה רציפות של ציר המספרים הממשיים שהוזכר בציטוט שהבאת. המדהים עוד יותר הוא, ש"אורך" הציר (ובהגדרתו המתמטית, העוצמה שלו) הוא אומנם גודל אינסופי מטורלל-קצת שגודלו שתיים בחזקת אל"ף אפס (חפשי ברשת אל"ף אחד וכן גם לגבי מה שמכונה אל"ף אפס, וההבדל הדרמטי בין המושגים הנ"ל). אבל כשמנסים "לחבר" את אורכי "הקטעים הקטנים ביותר" לאורכו, מקבלים אפס ממש, וזה פרדוקס כללי ומקובל לגמרי בפילוסופיה ובמתמטיקה, בטח מאז קנטור (חפשי "אבק קנטור", "עקומות הלגה קוך", "מבני סיירפינסקי" ועוד).

אני מתנצל שאני כאילו מחלק לך שיעורי בית אבל עלייך להבין שההסברים דורשים לימוד רב, בתחומים אקדמיים בעיקרם, מהקלקולוס והאנליזה הפונקציונלית, דרך תורת הקבוצות ותורת המספרים, ועד הלוגיקה המתמטית ואכן גם הפילוסופיה המודרנית של ראסל ואפילו פופר.

הנה קישור קטנטן ביותר שרק נותן דוגמא כלשהי לפרדוקסים כל כך מהותיים ויסודיים:

 

אגב מה הכיף בסרטון הזה? שהוא על פרדוקס שדווקא מיוחס לאריסטו בעצמו, וששוב דורש את המדע המודרני כדי להתקדם בפתרונו, מה ששם ללעג את כל מה ששמעת מהבר פלוגתא שלי כאן!

אני אעצור כאן כי אין לי שום עניין או יומרה ללמד מתמטיקה, אני מתמטיקאי חלש ביותר, אבל מבחינתי זה כן עניין של מלחמת חורמה להבהיר שהרעיון להסתפק בפילוסופיה היוונית או הקלאסית בנושאים האלו נחשב בדיחה רעה מאוד כיום. אנחנו נמצאים הרחק הרחק משם במדע המודרני, ודווקא ההתעקשות לזרוק את כל ההתקדמויות וההישגים מאז ניוטון ולייבניץ בהקשרים האלו מוביל להתקפדות ולסגירות רעיונית שאין לה שום צידוק מתקבל על הדעת. הרי עד החשבון הדיפרנציאלי לא היתה שום דרך לחשב באופן כללי שטחי היטל של עקומות פולינומיאליות בעזרת האריתמטיקה הקלאסית. אגב, אפילו אחרי המצאת הדיפרנציאל והאינטגרל לא הכל מובן ברמה הפילוסופית, אבל היי, זה עובד כמו שעון. אז להשליך את כל התובנות האלו זה כמו להיכנס לספרייה ואז להחרים בערך תשעים ותשעה אחוז מתכניה ומכרכיה. אני לא יכול לקבל את זה, אני מקווה שאת לא תקבלי את זה, ובטח באקדמיה אין אדם באשר הוא אדם שמקבל את זה.

מי דיבר בשמך? נתתי קישור לדבריך, ותו לא.... אה, וגם אמרתי שאתה נהנה לריב איתי... אז את זה הוכחת שוב....

ושוב לא התאפקת בהמשך - ש"כל הכיף" זה שהסרטון שם אותי ללעג.... נו נו, מעיקרא אמרתי שזה כל הסיבה להתערבותך בדיון, שום ש"אתה לא יכול לקבל" את "השלכת המדע"  אלא שהמילים נשמה כללית מרגיזות אותך, תהנה חמודי, תהנה.

לגופו של עניין - את הקישור אינני יכול לפתוח מחמת ההגנה, ואינני יודע מה שיש בו, אך מכיוון שהוכח שידיעותיך בפילוסופיה שואפות לאפס, אני מניח שהבאת פרדוקס לא קשור, מעולם לא טענתי שלא יתכן שיהיו פרדוקסים לאריסטו, השאלה מאיזה מין.

מי שמכניס כאן דברים לפה של מישהו אחר, בניסיון להציג אותו כקנאי חשוך ונוגד קדמה, זה אתה, אני לגמרי בעד לימוד מתמטיקה, כולל כל מה שהבאת, לא לחינם כתבתי בפירוש - שאם היא חפצה בתשובה מתמטית - שתראה בתגובתך שלך, אלא שצריך להכיר בקיומה של הפילוסופיה, גם אם תצווח מליון פעם שהתקדמנו זה לא יעזור לך, והיות ולמיטב הבנתי השאלה שלה הייתה פילוסופית - ומה שהפריע לה היה ש"הפילוסוף הגדול אמר" ולא "מתמטיקאי גדול" כי כמובן -אין בינו ובין מתמטיקה ולו קשר קטנטן, הלכך השבתיה אנכי ב"פילוסופית" אתה יכול בשמחה להציע תשובות מתמטיות, וכל הכבוד אם היא תלמד אותן, אבל היוהרא שלך כאילו המתמטיקה ואין בלתה היא היחידה הראויה ללימוד, וההתקפה שלך נגד מי שכותב את הצד של הפילוסופיה בסיפור, מבזה אותך, לא אותי.

אתה ראית היטב שכתבתי זאת, כבר פעמיים, אבל במסגרת מסע הנקמה המגוחך שלך בי, אתה מנסה ליצור מצג כאילו אני רוצה להשליך תשעים ושמונה אחוזים מהמדע.... שיערב לך מותק, חבל שאתה מזלזל בהבנת הנקרא של החבר'ה פה. אני בטוח שלמי שהיה סבלנות לקרוא את ה"דיון" (אם אפשר לקרוא ככה להתלהמות המטורללת והברברית שלך) בינינו, יראו היטב מי אמר מה ולמה.

העיקר הח"ח,

הא, וגם פולה....

מאיפה לך שטענתי שדיברת בשמי?
איך זיהית בכך דווקא את עצמך?

התגובה שלך אז הסתכמה ב"גם פולה"....

 

איפה ראיתי? כי אני היחיד בשרשור ששוחח איתך. כזה קשה?

 

 

 

 

 

 

 

חייב להוסיף: מעניין שלעולם לא תתייחס לתוכן דברי כלל, אלא תיתפס על משפט צדדי ותתחיל להפגיז ארטילריה תינוקית..

קשה מאוד לנהל שיח עם אדם שטוען שלא יהיה נכון לטעון לגביו שהוא משליך אחוז כזה או אחר של ידע, כשאפילו סרטון תמים שמתאר עניין כלשהו חסום אצלו.
מובן שזה סרטון שרלוונטי במלוא המובן לענייננו, אבל מה לעשות שאתה כנראה לא תעשה את המאמץ להתייחס אליו כראוי, כפי שאולי אינך חושב שצריך לעשות מאמץ להתייחס לכל הדיון כראוי.

תקרא שוב על מה כתבתי את ה"מה קשה".

 

 

וכיוון שאני כן נוהג להתייחס לתוכן דברי המגבים לי - אען ואומר לך, שלצערך אני שואב את ידיעותי מקריאה ועמל, ולא מסרטוני רשת..

אז אם החסרון שלי מסתכם בכך שחסום לי הסרטון, מצבי טוב...

 

 

ולגבי "להתייחס לדיון" ו"עניינית" אני ממליץ לך בחום לעבור שוב על סדר הדיון בינינו, להזכירך, תגובתך הראשונה כאן הייתה התלהמות כלפי, תגובתי אליה הייתה הסבר ענייני ומנומק, באיפוק רב, ותגובתך שוב הייתה "אתה מקשקש שטויות" אז מי הענייני ומי לא?

זו לא היתה הכוונה, בין אם כתבתי לעניין (מה שאני מתעקש שעשיתי) או שלא.
משאיר לקורא, וכמובן לפותחת הדיון, ללמוד מה שנראה בעיניהם, בין שזה לשיטתך או לשיטתי או לכל שיטה אחרת, אבל אני חד משמעית לא חושב שמצבך טוב אם אינך יכול להשיג גישה לסרטון ההוא, ומכל מקום זה סרטון שתואם את מה שהיית בוודאי מוצא בספרי האוניברסיטה הפתוחה בנוגע לכך, אלא אם רשימת הקריאה שלך פוסחת על חומר שכזה.

הדיון מוצה מבחינתי, לעת עתה לפחות.

חברות טובה מספיק תיהיה פתוחה כדי לשאול ישירות.."נפגעת ממני?"

לוידעת בעיני זה הכי רציונלי ולגיטימי

מסוף הלימודים.

לגמרי!!

שתביני, להיפרד ממאה עשרים חבר'ה! זה הרבה יותר הזיז לי....
(חוצמזה שאני ממשיך לישיבה, וזה לא שאני אוהב גמרא הרבה יותר ממתמטיקה... )

לי זה משמונים בנות..

 

במידה כזו או אחרת...?

להרוב..

 

לחשוב שאצל אחרים רק השכבה זה כבר שמונים...

ולרובם המוחלט מוחלט אני קשור, איש איש ברמתו...

יפה לך

 

אני במקרה לא אהיה קשורה לכיתה א, לא?

כי אני חייב לומר שזאת פרידה לא דומה בעליל... עם כל הצער שיש גם בזה...

אני יודעת.

 

 

הצחקת אותי עכשיו

ה- 120 זה יהיה השכבה שלי

שתצליחי להכיר כמה שיותר....
ושתצליחי למצוא בתול כל הבלאגן הזה את האלה ש ל ך.
סתם איחול, בלי קשר לכלום...

איחול נחמד

תודה!!

מהשכבהוזה שיאמבאס למרות שזה היה רק שנתתיםם אבל הם היו ככ יפותת

 

וואי באסה מכירה את התחושה, אני גם סיימתי עכשיו כמה שנים מטורפות ולא כל כך איך לעכל את זה.
אבל בשבילך סתם עצה שכולם נתנו לי זה לבדוק עם מי אני באמת רוצה קשר ולהגיד תודה לאנשים אפילו על הדברים הכי הכי קטנים. לסתם חברים לראש ישיבה לרב וכו. זה עושה סוג של סיום מעגל.

בהצלחה ממש 

אני עדיין יושב שעווות וכותב לאנשים על הכל... עליהם, על הקשר בינינו. מסכים שזה אחלה דבר תודה רבה!
אם כי לפעמים זה מוסיף עוד יותר באסה... אתה רופא מאיזה אנשים אדירים אתה נפרד😞

הכוונה בעיקר תודות.. אם שאלת .

זה לא חייב להוסיף באסה, אתה מבין שהאנשים סביבך הם אנשים אדירים. תודה לה' שזכית להכיר אותם ועוד לארבע שנים. תנסה לחשוב מה למדת מכל אדם, גם הדבר הכי פשוט שיש.

3 חתימות היו לי

1 אדון החתולים

2 מלך החתולים

3 שריף החתולים 

 

זה הכי מגוון שלי

3 חתימות

בהתחלה זה היה "להיות יהודי זה לא על תנאי, להיות יהודי זה בכל תנאי"

והאחרים זה דברים שכתבתי...

תאמתיי לא ספירר היה לי מלאאאאא ולרוב זה משפטים שדגלתי בהםם

 

היה לי את השיר -אין לי חברים כי אני פרה-

והיה לי משו ממש דומה למה שיש לי עכשיו..

הראשונה- מה שיש לי עכשיו בלי המשפט הראשון, השנייה- מה שיש לי עכשיו.

זה- 

זה- שכחתי מה זה היה...

ומה שיש לי עכשיו...

אני לא זוכרת אותם אבל הם היו משפטים יפים משירים שאהבתי או ציטוטים

 

3 חתימות החלפתי 

וואו אני לא זוכר באיזה סדר וכמה אבל אני יכול להגיד כמה כאלה שהיו לי כמו הדוב מאיפה לא תראה אותו הוא יראה לך כמו חבית וגם ה=מה היה צבעו של הבלון כשהוא עוד היה בלון

2 פעמים
הראשון היה- לכש, נוח לומר מחר אך מה יהיה על היום? מה יהיה על עכשיו?!
ועכשיח מה שיש לי...

אני כבר לא זוכרת אותן...

קחי מדבקה.

 

 

 

אבל בואי לא ננצלש

אמנם אין לי כ"כ איך לעזור עם הכביסות

אבל את יכולה לפרוק אצלי באישי בכיף.

(מכירה את זה מקרוב, לי יש 6 אחים קטנים)

אני יכולה להציע לך להחליט שיש לך כמה דקות של שקט ביום שבהם את נרגעת שטכחת מהכל נמצאת את לבד עם עצמך

בשתיים עשרה וחצי בלילה ואז אני גמורה כבר מעייפות וקורסת לישון..

כי רק ככה זה עובד... זמן שאת יודעת שהוא שלך...

לא כלכך מאוחר...

איזה 5 או עשר דקות כל יום...

 

 

 

 

 

ואם זה לא חטטני מדי... איפה ההורים שלך בכל הסיפור? (לא בקטע מאשים... פשוט לא הזכרת אותם...)

אבא שלי נפגע בצבא והוא לא ממש מתפקד
אמא שלי מאושפזת בבית חולים, עברה תאונה לא מזמן ותשוחרר רק לקראת שבת

וואו.. מהזה כל הכבוד לך אחותי! את ענקיתתתת

איזה אלופה את!! אשכרה מרימה בית על הכתפיים ועוד בלי אבא ואמא שיכולים לעזור ולתפקד.. בהצלחה ענקית!!!

אני רק מנסה לחשוב על עצמי איך הייתי שורדת במקום הזה..הייתי קורסתת... זה הכי לא אגואיסטי שבעולם!! ממש מבינה אותך והמון המון בהצלחה!! 3> מוזמנת לפרטי...

אמנם לי יש 12 אחים, אבל ברוך ה' ההורים בשטח.

כשאמא שלי ילדה את האחרון, למרות שאבא שלי היה בבית, עברתי חמישה ימים סיוטיים, ועוד היו לי אחיות שעזרו קצת...

את ענקית!!!

וכל הכבוד על השיתוף.

החכמה היא לנסות לפרוק מהלב כשאפשר ולא מאוחר מדי...

המון בהצלחה!!

מוסיפה לך כמה אימוג'ים לתמיכה

❤❤

👍👍

👏👏

🥇🥇

את פשוט גיבורה אחותי! 

ובאמת אני חושבת שמידי פעם תעשי משו כיף שאת אוהבת ומרגיע אותך בבית, לראות סרט לשמוע שירים לכתוב את כל מה שיוצא פשוט לכתוב. לי זה עוזר תנסי

וכשבא לך לפרוק עוד את יכולה להתכתב איתי

יש לך זכות ענקית כל רגע

מה שתעשי זה טוב. תעריכי את עצמך, כאילו תתמלאי סיפוק מזה ותנסי להשלים לך את הכיף במה שאת יכולה

אני בטוחה שה' ישלם לך את זה בכיף ענק אחר כך

 

מתוקה את

אני לומדת ממך, באמת נתת לי דרבון לעשות יותר ולעזור בבית כמה שאני יכולה שאני רואה אחת כמוך

תודה!

 

אני ממש מבינה, אני מזדהה איתך לגמרי בקטע הזה. וכל הכבוד שאת משתדלת לשמור על השמחה

 

אני במצב דומה ,אפילו יותר גרוע...
ההורים שלי ושני אחים שלי התגלו כחולי קורונה ונכנסתי פעמיים לבידוד,כמה שהייתי שבועות בבית,ובגלל שההורים שלי היו גם מבודדים ממני ומשאר האחים,אז הייתי חייבת לתפעל את כל הבית,שזה כביסות,בישולים(גם לשבת כמובן) ניקיונות ומה לא.
וגם אני פספסתי מלא תיכנונים ויציאות עם חברות.פיספסתי כמה מסיבות סיום-גם שכבתית וגם כיתתית,וואלה זה ביאוס רציני ככה לסיים שנה(ואני שמינית אז בכלל מבאס לסיים ככה אולפנה).

אז קודם כל,לפי מה שכתבתי מקודם אני הכי מזדהה בעולם!
וואלה,זה קשה ככה לראות שכולן נהנות ואת בבית עובדת ומשעוממת,מבאס לגמרי!אני לא חושבת שזה אגואיסטי,כי זה לא שאת לא רוצה שהן יהנו,את פשוט רוצה שגם את תהני,באלך להיות איתן ואת פשוט לא יכולה-זה הגיוני וליגיטימי,אל תרגישי רע בגלל זה.

תדעי,שזה פשוט תקופה,תקחי את זה כניסיון מקב"ה. זה באמת חתיכת ניסיון!
תדעי שזו תקופה שתחלוך ועוד שבועיים(אולי פחות) זה יעבור והכל יהיה בסדר! גם אני הייתי בסרט הזה,והנה ב"ה יצאתי ממנו באופן חלקי,ועדיין זה עוד כמה זמן יעבור בעז"ה.
תזכרי שזה ניסיון,והקב"ה לא מביא אותו סתם לאדם מסויים,הוא מביא אותו למי שיש כח לעמוד עם אותו ניסיון. זאת אומרת שיש לך את הכוחות לעמוד בזה כמו ענקית!ואת תעשי את זה,אני אומרת לך!

נקודה ממש חשובה:
כל יום תמצאי לעצמך זמן לעשות דברים שיגרמו לך להרגיש טוב.
אם זה לשכב במיטה ולראות איזה סרט.
אם זה לישון מוקדם.
אם זה להכין ארוחה מושחתת לעצמך.
אם זה לשמוע שירים ולרקוד.
אם זה לעשות מקלחת מפנק.
אם זה לצאת למרפסת וסתם לנשום אוויר.
יש כל מיני רעיונות,אבל תקחי משו ותיישמי אותו *כל יום*!
אל תלכי לישון בלי שעשית משו בשביל עצמך!זה באמת חשוב לנפש שלך! אם אנחנו מזניחות את הנפש שלנו והרגשות שלנו זה ישפיע עלינו ועל היחס שלנו לסובבים אותנו. וכדי שאת באמת תצליחי לדאוג לכולם את צריכה קודם כל לדאוג לעצמך!

נשמה טובה,תזכרי שיש לך את הכוחות לעמוד בזה,ותספרי את הימים,עוד ממש מעט זה יחלוף ויעבור ובעז"ה הכל יהיה בסדר!אל תסמכי עלי,סמכי על הקב"ה-זה שהביא לך את הניסיון גם יאיר לך את הדרך!

בהצלחה ענקית!וחיבוק ענק

איזה קשה זה שההורים נכנסים לבידודד😱
איך את מסתדרת??? אלופת עולםם

והם חולים ככה שזה לא באמת שבועיים,כרגע עברו יותר משלושה שבועות,באסה אבל מתמודדים.

וואיי רפואה שלמהה!!!
יתותחיתתת תשמרי כוחות!

לכולם.
ולך בפרט.. נתת לי חיזוק ענקק

אחים שלי הגדולים היו בישיבה ואני הייתי הכי גדול בבית, ההורים שלי עבדו והייתי צריך לשמור על הילדים להעסיק אותם וכו' וחברים שלי נסעו לים, אז אני מה זה מבין אותך כי זה באמת נורא קשה.

 

אני ממליץ לך שתנסי לארגן טיולים עם אחים שלך אם זה אפשרי. אנחנו נסענו לאקווריום בגן החיות התנכ"י, אמנם זה לא כמו להיות בטיול עם חברים, אבל תחל'ס נהניתי ולהורים שלי היה שקט. אז אם את יכולה לארגן איזה מהו בסגנון אני חושב שזה יהיה מעולה ותיהני מזה.

 

עם אחיינים שלי טיילנו והיה ממש כיף, וגם הם חזרו גמורים הביתה אז זה היה מקלחות ארוחת ערב ויאללה למיטה

מזדהה לגמרי כי היו אצלינו אחיינים שלי.. (יש מתחתי רק 2 אחים והקטן בן 10.. אז זה לא נורא)
6 ילדים.. היה קשה, אבל בסוף מצאתי איכשהו שיתעסקו לבד.. שיהיה מנוחה של איזה חצי שעה תתני להם נגיד דפי צביעה ואז זה מעסיק אותם, ובינתיים תלכי לנוח (לא לנקות!!)
בכל מקרה בהצלחה מהממת♡
נ.ב. בן כמה האח הכי קטן?

בן שנה וחודשיים..

לפעמים זה כיף להיות ה"גדול" שמחליט מה לעשות בבית.

אפשר גם ללמוד על כול מני תחומים שאת טובה בהם ולא ידעת...

אבל אני אתאר לך את הסדר יום ותבין לבד למה קצת יותר קשה להסתדר עם זה..
קמה שש בבוקר.
מארגנת את כולם למוסדות חינוך,
מכינה ארוחת בבוקר לבית וארוחת בוקר לגנים ולבתי ספר.
לוקחת אותם ברגל שזה יוצא שעה וחצי הליכה כל יום.
חוזרת מנקה את הבאלגן שהם עשו מסדרת אחריהם את המיטות.
מפעילה מכונה ואז שוטפת כלים
מתחילה לבשל צהריים
תולה כביסה
לוקחת אותם מהמוסדות חינוך (מתקשרת לשכנה שתכבה את התנור/תוריד את הגז..)
נותנת להם לאכול.
מקפלת כביסה.
שומעת איך עבר היום שוטפת ארוחת צהריים
הולכת להביא את הקטנצ'יק ומכאן והלאה אני איתו בידיים כל הזמן..
נותנת לו לאכול
משחקת איתו קצת ומתרוצצת הרבה
ארוחת ערב
ניקיון חוזר
השכבה ומקלחות לכולם.
מנקה ארוחת ערב ומכינה לעצמי משהו קל
יש לי אח בדיוק בגמילה והוא בדר"כ מםספס. אז לקלח שוב ולארגן מיטה.
לדבר עם אמא ולהגיד לה שכולם בסדר
לנסות ללמוד קצת לחידון התנ"ך-
ותוך כדי לדאוג לרצונותיו של המבודד, אה ולדאוג ולראות כל הזמן שאבא שלי בסדר והוא לא צריך משהו..
קיצור לא חוויותי ביכלל לנערה מתבגרת

זה מטורף מה שאת עושה. ואת צריכה שינוי. זה לא הגיוני ככה.
חשבת נגיד על שעה בייביסיטר ביום? שתעשי בה הכל. או אפילו לשכב על הדשא ולנוח.
את תיקרסי אם תמשיכי ככה. מדהימה.
שולחת חיבוק ולב💓

זה בכלל היה קטסטרופה..
לא רוצה לדמיין מה יהיה השבוע..

מלא בהצלחה!! אל תתיאשי, ואל תתבישי לבקש עזרה מאף אחד!!! כולם פה בשבילך, ורק מחכים שתתקשרי לעזרה..

 

בהצלחה יקרה!! חיבוק ענק, ובהצלחה בהכנות לשבת ובשגרה הלא פשוטה!

דווקא מתפאדחת.. לא נעים לי להסביר לאנשים..

משפחה?חברות?שכנים?מישהו?

חברות לרוב לא מודעות. והן בכלל גרות רחוק ממני..
מפחה עוזרים כמה שהם יכולים אבל אנחנו בצפון והם מרכז אז לא בתידרות גבוהה..
והשכנים שלי שאני בקשר איתם בבידוד..
בקיצור מצב מסובך..

אין לי ככ מה להגיד לך חוץ מזה שתהיי חזקה!
את באמת אחת האלופות!לא יודעת אם בגילך הייתי מצליחה לנהל ככה את הבית,שאפו ענק!באמת!
שולחת חיבוקים
ואת חתיכת גיבורה,בחיי!

 אני מעריך. את עושה דברים בלתי רגילים ומצליחה לעמוד בהם, אני מצדיע!

ואאחל שהכל יסתדר בקרוב, בין הקורונה והבידוד ובין הדברים האחרים...שרק טוב יהיה.

רפואה שלמה למי שצריך..

וואו מעריכה.
מבינה כל כך.

עברתי משהו דומה במשך חצי שנה, תחפשי זמן לעצמך. פעם ביום.

לנוח. לנשום. לפנק את עצמך. 

אפילו אם זה באמצע הלילה או מוקדם בבוקר.

המלצה שלי

מעריכה ממש

האמת די התחברתי לשיר

ממש ממש לא פשוט.
כתבת מהלב. מרגישים.
בבקשה ממך תאהבי ותחבקי את עצמך.
אל תתני למחשבות לגרום לך לחשוב על עצמך רע. השמחה שלך לא תלויה בשום גורם חיצוני ויהי רצון שתרגישי את זה.
וכנל התגובות מהחברות והיחס את לא תלויה בזה. מנגד ברור שאנחנו צריכים את זה אבל שזה לא ינהל אותנו.
תנסי לומר לחברה מה את מרגישה בפה/בכתב (ולהתפלל על זה לפני לה' שאוהב אותך מאד)
תנסי לשמח את עצמך לעשות דברים שאת אוהבת שיגדילו אותך בעיני עצמך ויתנו לך הרגשה טובה ומצמיחה.
הרבה כוחות:-*

תדעי שזה לא בגללך.
אל תאשימי את עצמך.
אולי החברה הזאת לא שווה את זה בכלל.
מגיעה לך את כל הטוב שבעולם. תאמיני בזה.
את נשמה מיוחדת..

מגששת לי אל האור באפלה.
ידה של חברתי נשמטה
מגששת ומחפשת אולי היא את דרכה אלי מחפשת.
אולי, אולי אין היא יודעת כיצד לענות.
מבולבלת.

מבוהלת. מפחדת מפני בור שאולי נמצא על אם הדרך.
הלב שלה כואב. רוצה קרוב.
אך את הדרך, הדרך אל האור אין היא מוצאת.

אהובה, 
את טובה.
טובה כמו שאת.
יש לך לב, לב ענק,
כתבת מדהים.
מזדהה. 
תזכירי לעצמך שאת טובה ככה כמו שאת.
אולי היא לא יודעת איך לחזור ולהיות בקשר.
זה לא קשור אליך רק תזכרי שאת טובה כל כך ולא אשמה.

זה ממש ישן. הגיוני שהוא שינה את דעתו בעקבות קשרים נוראיים בשיחות האישיות.

כאילו, לא איזה חידוש...
(ולא שלי יש בעיה עם זה, ממש לא... אבל מי שבאמת מעניין אותו אם יש- יכולתי לומר לו בעצמי שהרב שרלו מתיר.... )

זה ממש נכוןן

וואו. התחברתי.

הגיעה בתקופה כל כך מתאימה.

תודה 

@אחת שאוהבת 
ככה ??

למה זה לא עושה את השם שלך בכחול?

 

@אחת שאוהבת

ברגע של שטותניקיות

@פור  הוא זה שכיוון אותי לכתוב את זה בחתימה!

תסתכל.

דברים שאני מאמין בהם, יש עוד מלא, רק שלא היה לי זמן...

אהבתי את שלך (@אנא עבדא דקב"ה): (גוי זה בהמה מפותחת)

דומם, צומח, חי, מדבר, נביא

וזה דייק לי המון דברים בחיים

תודה ל@דמעה שקופה על הרעיון

וגם כמה בדיחות פנימיות.

היה מלא וזה ירד לי בהשראה משמיים

היא מורכבת משלושה חלקים:

א. "דיגע לגמרי באופן כללי" - זה מורכב... @יוני קדוש יסביר לכם...

ב. "(ספרה"ק, שם, שם)" - @שחר אורן

ג. (גוי זה וכו') - כי אני דוגל בחוסר שוויון... וכו'...

 

לא התחברתי לשום חתימה אחרת...

 

1. שריף החתולים

2. כי אני אוהב חתולים

3. @תורין