פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 259)

זה מהמם ומעורר.

צום קל

כל כך כל כך נכון.. תודה!

ומרגש!! תודה על זה

 

תודה רבה !!! 

ממש תודה על זה.

שבעזרת ה' נרבה אהבה ואחדות ונזכה לבניין המקדש!

מצמרר ממש הסירטון!!

הוא גרם לי לבכות.. 

כמה טעויות אנחנו עושים?!

אימלהה...

 

ולא,

אני לא אחת שנוהגת לבכות מסרטונים.

@שה אובד

הנה - נוער וגיל ההתבגרות

 

@משה יש סיכוי להחליף מנהל?

נוגע ומעורר מחשבה..
תודה לך על זה

הלוואי.. הלוואי ואזכה להרגיש את מה שכתבת.
תודה

בהחלט מעורר מחשבה

תודה רבה!
יהי רצון שנזכה לאכול מהקדשים והזבחים בקרוב ממש!!!

ישר כוח

אני גרה ממש קרוב.

אני יכולה להגיד לך שגם לי זה ממש קורה לפעמיים מרגישה מחויבוות עצמית ורצון עז להגיע לכותל... 

ממש מזדהה!!! בא לי כותלללל

וואי זה קורה לי מלא!!!
באלי ים. וואי ברמות

יש לי גם לפעמים סוג של תשוקה ממש חזקה ללכת לכותל או למקום קדוש

אבל החוזק שלה מבלבל אותי...

זה יצר רע או טוב?

 

ולכן יכול להיות שתרגישי מימוש שלו גם בדרכים אחרות של קדושה, כמו למשל: לימוד טוב ומעמיק, תפילה בכוונה, עזרה גדולה לחברה וכו'.
@שושיאדית

בגלל החוק החדש אני משתחרר היום בעז"ה ברגע שאני ישתחרר אני נוסע ידר לכותל לפנח הבית ולפני הכול

נוגע וטהור..
וזועק..
נגע בי
תודה לך..

ר' דוסתאי אומר שמי ששוכח משהו שלמד מתחייב בנפשו והמקור לזה הוא שכתוב "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ." כלומר יש שמירת נפשות בזכירת התורה (הדברים אשר ראו עיניך) ואם יש שמירת נפשות בזכירה כנראה יש סכנת נפשות בשיכחה.

שואלים האם מדובר גם במקרה ששכח באונס, כמו שקורה לכולנו אז אומרים שלא, רק אם השכיח אותם מליבו ומביאים ראיה מהמשך הפסוק "וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ" שלומדים (לא ברור איך) שהכוונה היא שיסיר מליבו בכוונה.

חייב מיתה.

"וכשאתה מתפלל אל תעש תפילתך קבע"?

לא להפוך אותה לדבר קבוע, עול ש"מעבירים כרטיס" כדי לגמור איתו, אל להגיע מתוך רגש וכו'.

וזה המתבטא בכך שזה לא אותו דבר, אלא דינמי.

הגמרא בברכות כט: כבר עונה על כך, וזה הפירוש הכי טוב (או הפירושים):

 

א. שתפילתו דומה עליו כמשוי - כלומר הוא מתפלל רק כדי לצאת ידי חובה. מה שנקרא 'לסמן וי'.

 

ב. לא אומרה בלשון תחנונים - פשוטו כמשמעו.

 

ג. לא יוכל לחדש בה דבר - מראה שהתפילה לא באמת נוגעת בו ואינו חש קשר אמיתי עם ה', כי אין אדם שאין לו בקשה כ"ש, כללית או פרטית.

 

ד. מי שלא מתפלל עם דמדומי חמה - כלומר (לפי ההקשר עיי"ש) מי שלא מקפיד להתפלל בזמן מיוחד ובעת רצון.

 

הגמרא מביאה זאת על המשנה בברכות 'ר"א אומר העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים'.

צודק.. שנזכה שנזכה!!

בעז"ה באמת צריך להתחזק בזה!!!

ממש חיזקת!!

 

סיפור מיוחד על הרב אליהו זצוק"ל: 

מספר שלמה, הבן של הרב: בעבר ייצגתי כעורך-דין בעל אולם שמחות כלשהו בכל הבעיות המשפטיות שהיו לו. פעם הגיע אליו זוג וביקש להזמין את האולם לחתונה. הוא פתח יומן והם תיאמו תאריך לחתונה.

בעל האולם החל לרכוש מצרכים לצורך החתונה, לפי התפריט ולפי הכמויות שהם ביקשו, וכולם התארגנו לחתונה. ואולם כשהגיעו ההזמנות לאורחים, הם הסבו את תשומת לבם של בני הזוג שהתאריך שנקבע לחתונה הוא מוצאי תשעה באב, וזהו תאריך שלא עורכים בו חתונות ושמחות.

בני הזוג והוריהם הגיעו בבהלה לבעל האולם, והוא אמר להם שהוא מוכן לבטל את האירוע ובלבד שישלמו לו בעבור הנזקים שנגרמו לו. הם לא ידעו מה עליהם לעשות, וכך התקשר אלי בעל האולם וביקש ממני לשאול לעצתו של אבי מורי הרב זצ"ל.

באתי אל הרב ושאלתי אותו: האם עליהם לעשות את האירוע? ואם לבטל אותו – מי צריך לשלם בעבור הנזקים? וכן את כל השאלות הכרוכות בזה.

הרב לא הסכים לענות לי על שאלותיי. אחרי שקצת לחצתי הוא אמר לי: מי אמר לך שתשעה באב לא יהיה יום של שמחה? שאני אפסוק פסק הלכה שיוצא מתוך הנחה שגם השנה יהיה תשעה באב? לא מוכן!

בכל אופן צריך תשובה, השבתי. אך הרב בשלו: אני לא עונה תשובה על שאלות כאלה.

משהמשכתי להתעקש, הפנה אותי הרב לעיין בספר פלוני שבו נכתבה תשובה הלכתית לעניין זה. פתחתי את אותו הספר וראיתי את התשובה. שאלתי את הרב האם התשובה שם נכונה, והוא אמר לי: כן.

אבל הוא לא היה מוכן בשום פנים ואופן להוציא מפיו פסק הלכה שיוצא מתוך הנחה שהמשיח לא יבוא עד תשעה באב, והוא יהיה יום אבל.
(ר' שלמה אליהו, בן הרב)

ישר כח!! שנזכה

כפי שראינו ביהדות חג יומיים עושה רק טוב!

שאלה.. זה נכון שכשיבוא משיח אז תשעה באב יהיה חג וט"ו באב יהיה חג ומה שבינהם יהיה חול המועד או שדימיינתי שאומרים את זה?

מוזמנת לחדש, עכ"פ ט"ו באב הוא יו"ט בערך כמו ימי מגילת תענית כך שהאמירה הזו נשמעת לי מאוד משונה.

משנה מפורשת, הלא כן?

הדינים שלו די זהים לדינים של ימי מגילת תענית (כשהם נהגו), חוץ מזה שבפשטות הכוונה במילים "לא היו ימים טובים לישראל" לא ליו"ט (ההלכתי) במובן הרגיל אלא ליום שמח.

 

 

אלא על קביעת "לא היו ימים טובים"

 

 

אם כי אכן הפשט הוא כדבריך. לכאורה.

כמדומני שאמרו משו על ששלושת השבועות יהפכו למעין חול מועד

נדמה לי רמב"ן. אינני בטוח.

אבל אכן יש כזה דבר.

 

 

בשנה ממה שכתבת בתחילה - שכמו שחר, אף אני אינני מכיר לו מקור.

אז כנראה שבאמת התבלבלתי..
תודה

כנראה היה לי בלבול, שכייח.

פשוט עברתי על כמה שרשורים ושיחות מהעבר שהיית בהם....
את גם אחלה יועצת ומתעניינת

אבל שוין, גמככה ת''ב אז תדמייני....

אין עליך,כל הכבוד שאת ככה רואה את הטוב ומודה,לא מובן מאליו!!
ובאמת שיש פה אנשים נפלאים,זכינו בעם נדיר!!!

מצטרפת למה שאמרת.

❤

רק רציתי לעדכן שגם אני פההה @ים סוער
ולא לקחת קשהה הצום משפיע עלייייי

זאת אחותי ים סוער, זה לא שזה פצל"ש שלי..

גם אני מרגישה ככה...

20200729230538.docx

20200730003400.pdf "ציפית לישועה? באמת?"

למה אנחנו צריכים בית-מקדש? | בית המדרש | שיעורי תורה | אתר ישיבה

נותנים לדברים לשקוע ומנסים לשכוח/ להדחיק את ההרגשה...

כשאני הרגשתי את ההרגשה הזו, או שסיפרתי לחברה ושכנעתי אותה להבין אותי....

או שכתבתי על זה שיר. אפילו פעם אחת שמתי פה שרשור כי לא היה מי שיענה על השאלה שלי והרגשתי רעעעעעע

אם את אוהבת לכתוב, תכתבי על זה קטע או שיר.

אם את פחות מתחברת לספרות פשוט תכתבי הההההכל על דף הכל הכל עם כל המילים שבא לך לא משנה איך תכתבי אל תראי את זה לאיש.

אחרי שתסיימי תקראי את זה שוב ושוב כמה ימים עד שתרגישי שלמה עם עצמך לקרוע את הדף לגזרים ולהשליך אותו ואת כל השאלות והתהיות והמחשבות המטרידות עמוק עמוק אל הפח הסמוך

קרה לי מלא

הרגשה נוראה...

הן שני אירועים שונים...
ואת שניהם אני מכיר לצערי.. מאוד מכיר

בואי נגיד שזה גם "תרם" הרבה להתמודדות שלי עם קשיים אחרים😟😟😕

קורה הרבה יותר מדי

אולי אני טועה. אבל נראלי כולם חווים את זה בצורה מסוימת.
אני ככה כל החיים. מאז שאני ילדה קטנה.
(עד הבעל המקסים שיבין אותי. הלוואי)

אל תדאגי עד הבעל המקסים שיבוא אני מקווה בשבילך שתמצאי חברה טובה שתמיד תוכלי ללכת אלייה במצבים האלה

סתם. אני פה בשביל עצמי💘
לא רע לי ככה.

לקחת את זה למקום של לשבת בשקט עם עצמך ולהוציא מהלבד הזה גם טוב...
לשפוך את הדמעות רק את וה'..
זאת הזדמנות טובה להבין ש'רק אתה יכול...'

כבר עשיתי את זה אבל לפעמיים אתה צריך את המענה האנושי שכבר עבר את זה..

 

או אפילו סתם את האוזן הקשבת

אבל כן הרגשתי ואני יודעת שאכפת לאנשים ממני.

אבל ההרגשה. לפעמים יש את התחושה הזאת שוואלה עכשיו את לא מעניינת אפ'חד... אף אחד לא מתעניין, וממילא גם את לא מרגישה בנוח לפנות...
לא יצא לך?

כלומר מהחברה למשל. אבל תמיד יש את החלקים האחרים של החיים ששם יש אנשים שאני חשובה להם מאוד.
ואני אפעם לא מרגישה בנוח. בלי קשר ליחס של אחרים אלי.

שמח בשבילך על החלק הראשון
וטיפה מבואס בשבילך על השני. ..
אם כי זה נשמע שאת די מסתדרת איתו, אז גם על זה אני שמח

ותודה🙂

לאידע אם יש כבר או אין- אם יש אז אני סתם חופר... אבל אם עדיין אין:
קחי לך חברה טובה. הכי טובה!
אחת שתבין, אולי גם שיהיה לה מה להוסיף... אחת שתרגישי בנוח לפתוח מולה הכלללל - ואז אולי גם תרגישי בנוח לפנות, לא בהכל אבל כן בנושאים החשובים באמת...
בהצלחה!

ומסורות מאוד מאוד וזה הדדי.
אבל הם לא יבינו. אין סיכוי.

יותר מידי וזה קורה לכולם

ולגבי זה שאף אחד לא מבין אותי זה עדין אבל בה להרבה אנשים אכפת ממני..

תמיד כשאני מרגישה ככה

שאף אחד לא מבין אותי ושאני לבד אני נזכרת בריבונו של עולם!!1

פותחת את הלב ובאמת מספרת ופורקת הכל

 

אז קודם כל, קבלי חיבוק! זה באמת לא פשוט...

אני לא יודעת מול מה את מתמודדת ומאיפה ההרגשה הזאת מגיעה, אבל אני מכירה אותה ממש מקרוב וכן, היא קשה..

 

רוצה להציע הסתכלות משלי, שאומרת שתכלס את היחידה שיודעת כמה קשה לך, כמה כואב לך, מבינה כמה שורף לך מבפנים, מבינה כמה נמאס לך, כמה נשבר לך כבר מההתמודדיות שלך, ואת פשוט צריכה להבין שאת הבנאדם היחיד בעולם הזה שיודע מה בדיוק את עוברת, את הבנאדם היחיד שבאמת חווה את הקשיים שלך, ושיש לו את הנתונים שלך ומתמודד איתם בצורת ההתמודדות שלך...

 

ולכן אני כותבת לך אתזה עכשיו, כדי שתביני, אפאחד לא במת מבין! אף אחד לא חווה את החויות שלך! ואת גם אף פעם לא חווית את הקשיים והחיים של אף אחד אחר, את מכירה את הקושי שלך, ורק את מכירה אותו, ואת מכירה רק אותו, את לא מכירה שום קושי אחר, ואחרים לא באמת מכירים את הקושי שלך...

 

אנשים יכולים לתמוך, להביע אמפתיה, לדאוג ולהיות אכפתיים, להכיל, לאהוב, אבל בסופו של דבר את החווויה שלך הם לא חוו, לעניות דעתי צריך פשוט לקבל את העובדה שזה ככה, שבסופו של דבר לא משנה כמה מישהו ישמע על הקושי שלך, עד שהוא לא יחווה אתזה בצורה שלך, הוא פשוט לא יבין עד הסוף...

 

לפעמים גם יש חווית שרוב האנשים לא חווים, כמו כל מיני התמודדויות למינהן, ואז כדאי לנסות למצוא אנשים שמתמודדים עם מצבים דומים.. סביר להניח שהם יבינו יותר, יצליחו להזדהות עם מצבים שאחרים לא ספציפית יבינו, למרות שכמו שאמרתי לפני, אף אחד לא יכול להבין עד הסוף..

 

ולגבי החלק השני של השאלה, לגבי זה שמרגישים שלאחרים לא אכפת ממנו, זה כואב וקשה ממש!

 

השאלה היא האם זו באמת המציאות? הרבה פעמים אנחנו משלים את עצמנו שלאף עחד לא אכפת, כשיש באמת ככ הרבה אנשים שכן אכפת להם! במצבים כאלו חשוב לשאול את עצמנו, האם דברים באמת ככה?? האם זה נכון שלאף אחד לא אכפת? ולא להסתפק רק בזה.. אפילו לנסות לראות הוכחות מהחיים שמראים לנו שלאחרים כן אכפת ממנו! (לדוג: אסמס התעניינות מחברה...) 
 

ומאד חשוב שתלמדי להיות החברה הכי טובה של עצמך, נאמנה ואכפתית כלפיי עצמך, ואז יהיה קל יותר כשמרגישים לבד, כי יהיה לך את עצמך.. 

 

וזהו, בהצלחה גדולה שיהיה!  תדעי שאני פה אם צריך♥

אני לא יודעת למה להתגעגע, וזה קשה... קשה להתאבל על מציאות שאתה לא מכיר,
להתגעגע למציאות שאתה לא מכיר,
ולקוות למציאות שאתה לא מכיר...

געגוע זה פלא.
להתגעגע למשו משמע שחווית את המשו הזה.
הנשמה יודעת מה זה מקדש ולכן היא מתגעגעת, הנשמה יודעת מה זה להיות קרובים לקב"ה ולכן היא מתגעגעת אליו.
אשריך שאתה זוכה להרגיש את הגעגוע..
אולי ללמוד על בית המקדש ועל התקופה שבה בית המקדש היה קיים, מה עשו בתקופה הזאת, מה בית המקדש היה.. יש סרט קצר של "מגלי"ם" שהם מסבירים על בית המקדש שבנה הורדוס.. מראים שם איך בנו ו.. זה מדהים. ממש. מומלץ..
יש גם את הספר "נתיבות שלום" על ימי בין המצרים, הרב'ה מסלונים מדבר שם על מקדש..
וכמובן שיש את הגמרא עם תיאורים על התקופה..

אשריך.

ברור אבל לזה אני בדיוק מתכוון גם אם נראה את כל הסרטי שיצאו ויצאו על ביהמ"ק ונקרא את כל התיאורים והספרים לא נגיע לקצה של הקצה של מה שבאמת היה שם..אנחנו ל יכולים לדמיין מה זה רק "לעלות לרגל" אז איך אפשר לנסות לשער מה זה ירושלים של בית מקדש או הר הבית ש בית מקדש או יתרה מכך את עזרת ישראל 

הרי ברור שזה לא היה משהו מרהיב גרידא 

ברור שביהמ"ק היה יפה אבל לא  זו הנקודה שלו הנקודה היא יותר הקדושה שבוערת בעצמות שאפשר למשש אותה ואת זה כמה שננסה לא נצליח לראות

 

(טוב אולי אנחנו יותר משולים לעיוור שכשהייה קטן ראה אעפס משהו ורק אז הוא התעוור ולכן יש אעפס געגוע למשהו....)

אנחנו לא יכולים לדעת בדיוק מה היה שם.. ולא נצליח לגעת בקצה קצהו של מה שהיה שם.
אבל אנחנו יכולים לעורר את עצמנו יותר ויותר. לא נגיע לגעגוע המדוייק, כמובן, אבל נעורר את הלב קצת יותר.
יש גם משו בהבנה שזה ככ גבוהה ולכן אני לא מבין.
שאומרים לי שבסוכות רקדו כל הזמן, לא ישנו, פשוט רקדו ורקדו, ומי שלא ראה את השמחה הזאת לא ראה שמחה מימיו.
הייתי במאה שערים בסוכות, זאת שמחה עצומה שאי אפשר לתאר. אז בבית המקדש זה היה יותר. הרבה הרבה הרבה יותר. יותר מבמאה שערים? שמע זה אור האורות של האורות!! ההבנה הזאת שזה יותר ממה שאני יכולה לדמיין זה.. וואו. ממ לאידעת אם הצלחתי להסביר..

אתה צודק, אנחנו לא נצליח להבין מה זה עד שיבנה בית המקדש.
אבל אנחנו יכולים להתבונן.. בית המקדש זה מצב של שלמות.. צריך להתבונן בזה..

לקרבת הקב"ה ולקידוש שם ה' בעולם

@סמייליך

בשעת מלחמה החיילים עוברים בכפרים ובוזזים, לכן כל הכפריים שמים בד שחור על גי החלון, ככל שיש בתוך הבית יותר אור ככה הבד יהיה יותר שחור ועבה. ככה בעבודת ה' - ככה שיש יותר מסך המבדיל ככה יש יותר אור, וה' יותר אוהב אותנו ושמח בנו ומחכה שנקרע את הוילון!

ההכשרה הכי קשה היא למיועדים לסיירת מטכ"ל!!😎
אחרי סכר, ברגע שהוא נפתח- יש זרם עצווום של מים טובים
קחו את זה לכל הקשיים.. ושנזכה לא להתייאש מהשאיפות שלנו בגללם...

כל מעשה קטן שלנו משפיע אור לעולם כולו ומקרב את הגאולה!

כמו אדם שמוציא פתק מתוך ערמה כשעל פתק אחד מבין כולם כתוב "כן",כל פתק שכתוב שם-"לא",מקרב אותו לסיכוי למצוא את פתק ה"כן",-המעשים שלנו לא לשווא,כל מעשה משפיע ומקרב לגאולה.

כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים..-בשעות המשבר,האישיות שלנו נבחנת-

כמה אנחנו מסוגלים להתגבר על הדחפים שלנו וכמה עוצמתיים ורוחניים ועושי טוב אנחנו.

וחוצמיזה-תסתכלו כמה דברים טובים עשיתם בחיים שלכם,כמה דברים טובים עשיתם היום,אפילו דברים קטנים! כמה אתם מודים לקב"ה על כל הטוב והשפע שהוא מביא לכם..! זכיתם להיות יהודים,יש לנו שליחות וערכים וחזון ומטרה וכ"כ הרבה טוב,איך אפשר שלא להתעודד כל דבר קטן לא מובן מאליו!...אם יש משבר-כנראה שבפנים יש המון המון צמיחה,אז תתעודדו,זה יעבור,תאמינו שיהיה לכם מלא מלא טוב-ואתם תלמדו עוד תובנות חשובות לחיים! 

אה ועוד משהו,הקב"ה אוהב כל יהודי כמו אב שאוהב את בנו יחידו שנולד לו לעת זיקנה-והרבה יותר מזה

תתעודדו,ותתחילו לעשות ולהתקדם-כי בשביל זה  בא המשבר

הצלחה!!!

נגיד הרב פנגר, מדבר ממש יפה

אפשר גם מרצה אחר

*שתפו לחברים! שידורים חיים - ערב תשעה באב - יום רביעי!*

*▪️הרב יגאל כהן - שעה 22:00 - השידור המרכזי!*

*▪️הרב שניר גואטה - שעה 21:30*

*▪️הרב יצחק פנגר - שעה 23:00*

*הזמנים משוערים. יתכן עיקוב קל*

*🙌הפיצו את הקישורים ובע"ה שנזכה לראות בבניין בית מקדשנו בקרוב! אמן!*

ללמוד איכה עם המפרשים.

ללמוד את מדרשי חז"ל.

לומר קינות במתינות, מתוך קינות מפורשות. (ולא להתעכב על הקשות, זו לא סוגיה בגמרא, לעבור לקלות, למרגשות)

 

אין לי עצבים לחכות

מה הוא עשה?

או שאתה כבר סגור על זה...

מה להגיד לך... בכל מקרה אם יש לך איזה דוד שאתה סומך עליו אז דבר איתו, כי הוא מכיר אותך...

ואף אחד כמעט לא ייתן לך עצות איך לצאת בשאלה. (אפילו שאנחנו מזרוחניקים)

אבל העצה הכי טובה לדעתי- תבדוק ותברר בספרים, באינטרנט עם רבנים ועם ר"מים.

(אני ממליץ על אתר לדעת להאמין, ועל הספרים "דע מה שתשיב לעצמך" של הרב זאב קרוב זצ"ל ו"היי הרב" של הרב יוני לביא שליט"א)

 

אגב, מותר אצלכם מחשבים?

דבר ראשון אני מבינה שאתה עובר תקופה לא קלה ומרגיש כבול ובמקום שלא משקף אותך ואת הדעות שלך. זו בטח הרגשה קשה וכדאי שתשתף מישהו\י שכובים אליך ואתה סומך עליהם.
דבר שני, אתה צריך לחשוב מדוע הפסקת להאמין? האם בגלל מקרה מסוים? האם זה בגלל איך שחינכו אותך, ואולי בכלל הבעיה היא לא באמונה שלך אלא שאתה לא מתחבר לדרך, יש הרבה דרכים לעבוד את השם, והגיל שלך זה גיל שבו מתחילים לגלות את העולם, ולהבין שיש עוד דרכים, וזה בוגר מאוד מצידך שאתה מעמיק לחשוב ולא רק מקשיב למה שאומרים לך בלי לחוות דעה. אבל שים לב שאתה לא מוותר על דברים חשובים בדרך, כי כמה שקשה לך לשמוע, אמת היא אמת, ויש אלוקים!! אתה פשוט צריך למצוא את הדרך שלך!! בחוץ, בעולם החילוני, לא מחכים לך חיים ורודים מושלמים, כולנו חושבים זאת בגיל מסוים וכשמתבגרים מבינים שזה לא ככה.
זה לגיטימי לגמרי התחושות שלך וגם אני חוויתי את זה, והרבה חוו, הרגשתי שבא לי לצאת מהעולם הדתי חרדי, אבל בגרתי ויש לי את הדרך שלי, נכון שהיא לא כמו כולם, אבל אני קרובה להשם בדרך שלי.
בבקשה תנסה לחשוב על הדברים, בשבילך כדי שיהיה לך טוב!!
מאחלת לך שלימות פנימית ורוגע נפשי, שתחליט החלטות טובות!!!

אז למה לרמות את עצמי? למה לחיות כדתי?

ההבדל בין דת''ל שחזר בשאלה לבין מישו מהעולם החרדי. הוא שלדת''ל תמיד יקבלו אותו בבית והוא גם מכיר יותר את החילונים. לעומת החרדי שזה צעד ממש משמעותי בשבילו המשפחה שלו לא תקבל אותו כי זה פוגע באחים ובשידוכים. לכן צריך לחשוב טוב לפני

כי לא פירטת את מצבך, איך מתנהלים החיים שלך עכשיו? לאן אתה שואף? מה מפריע לך?

 

 

 

ובלי קשר מסקרן אותי לדעת איך ביררת את הנושא?

גם סרטים ראיתי.

אני חושב שהגעתי למסקנה נכונה.

הרבה אמרו לי שהחיים החילוניים לא כל כך כפיים, אבל אני לא נהנה גם בצד הזה.

אם כי גם המסקנה הזו שלך שגויה. מוזמן לפרטי אם אתה רוצה.

איך הצלחת לשים ידך על כאלו? (אני שואל מסקרנות על העולם החרדי, אם אתה לא רוצה לענות אתה לא חייב).

 

 

ולגבי הנוחות, כפי שכתב חידוש לא הנוחות קובעת את האמת, מה שהיא כן יכולה לקבוע זה את הבחירה שלך, כלומר גם אם אתה לא חושב שהיהדות היא אמת אתה יכול לבחור לחיות בקהילה דתית מנוחות, אבל לפי מה שכתבת זה לא רלוונטי לך.

למה ללכת על קיצון?
איך בררת?
באיזה מקום אתה נמצא (נפשית)?
ויש עוד המווןן שאלות שצריך לשאול לפניי.
יש לי חברה שגם חשבה לחזור בשאלה, היא בסופו של דבר לא עשתה את זה.
ביא מצאה את המקום שמתאים לה. את המגזר שנכון לה. את הדרך לשלב את החיים שלה עם האמונה וחיי תורה.
אתה רוצה לעשות פה צעד קיצוני. מאוד קיצוני. ובמגזר שלך לא יקבלו אותך לבית.
אז תחשוב לפניי שאתה עושה.
תשאחה את עצמך-
למה?
מה חסר לי במקום העכשווי שלי?
מה אני מחפש?
מה המהות שלי בעולם הזה?
האם בכלל הגיוני שאין דבר כזה אלוקים?
כל שאלה מובילה לעוד מיליון שאלות.. אין לי בעיה שתענה לי עליהם ואני אמשיך לשאול.
אל תעשה משהו במהירות.
תחשוב טוב לפניי. זה לא כואב ולא עולה כסף. מבטיחה.
שיהיה לך ב"הצלחה

ואני לא אוהב לחיות בעולם שכן מאמין

למה אתה לא אוהב לחיות בעולם שכן מאמין? 

 

 

ולדעתי- לא יכול להיות עולם בלי אלוקים. בלי תכלית.

אם היו אומרים לך שהמחשב שעכשיו אתה משתמש בו נברא מעצמו בתהליך מורכב וארוך, היית מאמין?!

המערכות המופלאות בגוף שלנו משוכללות פי כמה מהמחשב, ואתה חושב שיכול להיות שכל זה נוצר לבד?!

זו רק שאילה אחת מה ששאלת, ויש לה ולכל השאלות תשובה.

אני לא מאמין, ולכן אני לא מזדהה עם הסביבה.

איך?
אז מי יצר את העולם הזה? איך הוא נהיה קיים?

החברה הדתית כוללת המון סגנונות והמון תפיסות. יכול להיות שקשה לך בחברה שאתה נולדת בה, אבל יהיה סגנון שיתאים לך יותר (נכון שכל הזרמים מאמינים בתורה, אבל חיים בזרם אחד לעומת חיים בזרם אחר-זה הבדל של שמיים וארץ ברגשות, במחשבות ובעולם המושגים).

סבלנות. בגיל 15 עלולים להחליט באמפולסיביות, ולטעות סתם וחבל.
זה החלטה קריטית לכל החיים.
אחכ (עוד כמה שנים), זו תהיה החלטה יותר בוגרת, אחרי יותר מחשבות והתייעצויות, וההורים שלך יהיו פחות מחליטים.

אני אשמח להתכתב איתך בפרטי!!!

@מקווה לטוב 15

קודם כל שאלת את עצמך מה זה אומר לחזור בשאלה?

כדי שנבין מה זה אומר אני יסביר בשתי מילים:

אז ככה לחזור בשאלה זה לא אומר להיות חילוני,

זה ההשלכות של הלחזור בשאלהה

הלחזור בשאלה  זה לשאול שאלה, לא לקבל תשובה מספקת ואז להפוך לחילוני כי לא ענו לי על השאלות..

זה העיקרון

ומפה אפשר להבין שאתה לא חוזר בשאלה, אתה רוצה לפרוק עול..

שאלת את עצמך למה אתה רוצה לפרוק? מה המניע לזה?

לרוב זה יהיה שעבר עליך משו ואז רוצה לחשוב על זה איך שהוא אחר אז אתה משנה את תפיסת העולם שלך,

אני אומרת לך אישית, יש יש מלא סיבות למה לפרוק ולחזור בשאלה (יש עדיין שאלות שאין לי עליהם תשובות מספקות)

ואני לא עושה את זהה למה? (כבר אגיע לזה)

השבוע יצא לי לדבר עם חברה טובה שלי מהעבר, היא סיפרה לי שעכשיו היא ממש ממש מתגעגעת לחבר שלה שהלך לצבא והיא מפחדת שיקרה לו משו, היא שאלה אותי למה ה' עושה לי רע? למה הוא עושה לי את זה בכוונה? איך חבר שלי לשעבר בגד בי ולא רצה אותי? ה' אוהב את הילדים שלו למה הוא עשה לי את זה בכוונה?

ובהתחלה לא באמת ידעתי איך לענות לה חשבתי קצת ואז אמרתי לה לאדם יש את הדבר הזה שנקרא החלטה האדם מחליט אם להאמין או לא החבר שלך מחליט אם להפרד ממך או לא ה' יודע את כל מה שקורה, זה לא אומר שאין לנו בחירה..

אנחנו בוחרים אם להאמין בה או לא אם לא היינו יכולים לבחור מה זה היה מביא לעולם? למה ה' ברא אותנו אם אין לנו בחירה? .

 

כן אנחנו לא תמיד יכולים להבין את ה' ויש דברים שאנחנו ממש לא יכולים בכלל לדעת הרב שלי אומר שזה שאולו מהחלל הפנוי.. לא נוכל לקבל עליהם תשובותת

עוד סיפור שחברה שלי סיפרה לי:

לפני 15 בגירוש אחד השוטרים שאל כמה נערים מפונים איך ה' נראה?  או משו בסיגנון

בהם ניסו להסביר לו שיש דברים שאי אפשר לדעתת

בצד עמד ילד בן 6 בערך ששמע את השיחה ואמר לשוטר "תגיד לי, אתה ידע איך נראה צואה של סוסים? אמר לו- לא אתה יודע איל ניראה צואה של כבסים- אמר לו לא, אם דברים כאלה בסיסים אתה לא יודע אז מי ייתן לך לדעת דברים נשגבים מה'?? אמר להם השוטר התשובות שלכם יפות ונכונות אבל התשובה של הילד הכי נכונה.. 

אז בהצלחה לך בבחירה מאמינה שמה שתבחר יחזק אותך 

ותדע שלא משנה איפה אתה נמצא האיזה שאול תחתיות והאיזה בוץ הנשמה שלך מלוכלכת אז תדע תמיד שמכל מצב אפשר לקום גם אם נראה שלא!! וה' לא יפסיק לאהוב אותך!!!!

הנוצרים
המוסלמים
בבית הלבן רשום באנגלית "בעזרת אלוקים" וגם על הדולר...

קיצור.. אחי כדי לעזוב משהו צריך לדעת אותו באמת!
אין לך למה לכפור..
תבדוק את הדת שוב, תנסה עוד זרמים חוץ מהחסידות שלך..
אבל לעזוב הכול בגיל כזה (שהדעות בו משתנות) זה לא כול כך כדאי לדעתי...
בהצלחה אחי !

אני יודעת שזה לא ממש עונה לך על השאלה אבל זה גיל שאנשים קצת מבולבלים בקשר לדעה שלהם וזה לגיטימי והגיוני לגמרי!! זה קורה לכולם! אני לא מכירה אותך אבל אני חושבת שכשתגדל הדעה שלך תשתנה. יכול להיות שלא. אבל תאמין לי שבגיל הזה אף אחד לא יודע כלום מהחיים שלו והכל יכול להשתנות! אז אל תמהר להסיק מסקנות.

וסליחה אם הייתי קצת מזלזלת יכול להיות שאתה באמת בדקתי לעומק, אבל שוב, אני לא מכירה אותך..

בהצלחה!!

(אזהרה-ארוך בטירוף. אם אין לך כוח לך ישר לשתי פסקאות האחרונות)

אמונה היא דבר מורכב.
כל אחד משוכנע שהוא צודק. כל הספרים והסרטים שקראת היו משכנעים ונראו צודקים.
אבל תאמין לי- כי יש גם ספרים דתיים משכנעים וצודקים לא פחות. יש המון דתיים מאוד חכמים שבטוחים שהאמונה היא הדבר הכי הגיוני.
אף אחד מכם לא פחות חכם. ובכל זאת- ההיגיון שלכם מוביל אתכם למקומות אחרים לגמרי. זה לא מוזר? גם לצד הדתי יש המון היגיון בטענות שלו (ואם אתה לא חושב ככה, כנראה שלא קראת מספיק מההוכחות האלה.)
בעצם, הטענה שלי היא שאתה לא צריך להתייחס למה שקראת כתורה משמיים. זה נורא מפתה לחשוב שהיא תפתור לך את כל הבעיות והדתיים סתם טועים- אבל אם אתה רוצנ לחפש באמת את האמת, אתה צריך לחפש אותה גם בצד "שלך". יש המון צדדים לתורה שאתה לא מכיר.
החילונות נראית לך עכשיו כמו משהו חזק ומבוסס, אבל למעשה- רוב מי שנמצא בה לא טורח באמת לחשוב על הדברים לעומק.(ואני לא אומרת שהם לא עמוקים או לא חושבים- הם פשוט מקבלים את החילונות כעובדה מוגמרת, כמו שאתה כנראה לא שואל את עצמך כל בוקר למה אתה לא בודהיסט).


אז הדרך להגיע לאמת היא יותר מורכבת. לרוב, ספרים נגד הדת הם מאוד מאוד מגמתיים, ומציגים את העובדות בצורה מאוד לא מדוייקת, למרות היומרה להיות הכי מדוייקים ומדעיים. הם ילמדו אותך להטיל ספק בכל דבר, ואני רוצה להוסיף- תטיל ספק גם במה שהם כותבים. ההנחה שלכל דבר יש תשובה היא מסוכנת, כי היא גם לא נכונה והיא גם משתיקה את המחשבה שלך. לא לכל דבר יש תשובה. יש לחילונים (והאמת, גם לנו) המון שאלות שאנחנו פשוט לא יודעים מה התשובה שלהן. זה נראה כאילו החילוניים "חופשיים" מכל תפיסת עולם שמגבילה אותם, כשלמעשה הם בנו מערכת חוקים ואמונות משל עצמם (שבמבחן המעשי לא מוכיחה את עצמה היעילה/נכונה/צודקת/מהנה יותר).
כמו שאמרתי כבר- האמת היא מורכבת. אי אפשר להגיע אליה לבד (כלומר, אתה יכול להגיע בכוחות עצמך לתפיסת עולם כלשהי. להגדיר אותה כאמת מוחלטת- אי אפשר.)
כשהתהליך של ההתחזקות שלי רק התחיל, הייתי בטוחה שגיליתי את האמת היחידה. הייתי בטוחה שאני יודעת מה משמעות החיים ומה זה לחיות ומה זה תורה. היום, כמעט ארבע שנים אחרי, אני מבינה כמה הייתי רחוקה מזה. כל הדברים שנראו אז הנכונים ולא ניתנים לערעור- נראים שונה לגמרי היום. אם אז הייתה לי את הענווה להבין שאני לא יודעת הכל ואני בסך הכל נערה שיש לה עוד כל כך הרבה מה לדעת, יכול להיות שהתהליך שהייתי עושה היה יותר מאוזן ויותר בריא. המקרה שלך נשמע לי אפילו יותר מורכב



יכול להיות שמה שמניע אותך הוא אחר.אולי תנסה- במקום לשאול את עצמך אם הדת נכונה- לשאול את עצמך מה מפריע לך בדת, ועם זה להתמודד. החילונות נראית בעיניך מאוד מושכת (כמו שהחברה הדתית, בזמנו, נראתה לי כמו חברה של מלאכים) אבל גם אם תעשה את הצעד הזה יישארו לך בלי סוף בלבולים ותהיות.

לא משנה מה תחליט- בבקשה, אל תעשה את זה לבד ואל תעשה את זה במיידיות ובקיצוניות. תמצא מישהו שיקשיב לך באמת. בטוח יש כזה. אתה לא הנער הראשון שמטיל ספקות. ואני לא אומרת את זה רק מתוך תקווה שתישאר בדת (טוב, גם) אבל באמת שאם תעשה את זה ככה, לבד- כל בחירה שתעשה תהיה קשה והרבה יותר כואבת.

יש לא מעט שחושבים שיהיה להם יותר קל לחזור בשאלה ולהסיר מעליהם את החיובים ואת המצוות...אבל בתכלס אתה פשוט הורס את החיים של עצמך בידיים שלך אתה בוחר איך יהיה העתיד שלך ואם תעשה את זה אתה פשוט הורס לעצמך את העתיד לא חבל?? גם רוב הגירושים זה אצל החילונים אז מה אתה רוצה אישה ל120 שנה או כול כמה שנים אישה אחרת?. זה סיוט ואחרי זה ניזכרים מאוחר מדי עד שמתחרטים וכבר אי אפשר לחזור אחורה...אז חבל לך כי הבחירה הזאת היא משמעותית מאוד אתה צריך שיהיה לך יועץ לדבר איתו זה ממש יכול לעזור לך כי סתם דעות של אנשים...לא בדיוק יכולות לעזור

שמע, המרחק מלצאת בשאלה להיות דתי זה לא קשה, אבל אני אומר לך ממה שקראתי וממה שהגבת כמה דברים:

1. אני בגיל שלך הייתי בטוח שאני הולך להיות חילוני, ברמה שאמרתי לאבא ואמא, אני אעזוב את העולם הדתי, מפה לשם עבר זמן ולמדתי להכיר את עצמי ואת החיים ואת האמת.
להגיד שהיום אני דתי כמוהם? ממש לא, דתי לפי הספר? ממש לא, אבל בכל זאת אני משתדל לקיים את התורה כולה, בדרך שלי. (אני לא רפורמי או מסורתי)

 

2. עצם זה שאין לך סבלנות לחכות עד גיל 18 אומר שאתה לא באמת רוצה להיות חילוני, או להפסיק להאמין, אלא שיש לך בעיה עם המצוות, עם זה שאומרים לך מה לעשות, עם זה שיש הגבלות... אם אתה באמת פשוט לא מאמין, חכה לגיל 18 ותוריד כיפה, בצבא, הכי קל, יהיה לך את התירוץ המושלם כמו הרבה דתלשים.
אבל אם זה בא ממקום של, "קשה לי", "אין לי כוח לזה", "חלאס עם זה שאבא שלי אומר לי כל הזמן מה לעשות" "אנשים לא מבנים אותי", אז הייתי ממליץ לך לשכוח שניה מהרצון הזה ולהתחיל לחפש את עצמך, לראות שיש אנשים בעולם שרואים את העולם שונה כמוך, בייחוד שאתה בבית חרדי.

3. אתה (סליחה על המילה) פאקינג בן 15, אתה לא מבין כלוםםםם מהחיים שלך, לא משנה כמה תשקר לעצמך, אני שיקרתי לעצמי ככה כל כך הרבה שנים, והיום אני מבין כמה אז לא הבנתי, וכמה היום אני עוד לא יודע וי שלי המון ללמוד, אז אל תיקח החלטות פזיזות שיהרסו לך את החיים.

4. למרות שאני ממש נגד כל הסיפור אתה מבקש עצה ,איך, ואני נותן:
פשוט לעשות את זה, לדבר, לספר, להגיד... אין דרך קלה, ואם זה באמת מה שאתה רוצה אז תילחם על זה.
ההורים שלך רוצים רק מה שטוב בשבילך, ואתה תיראה שלאט לאט הם יבינו שאין להם למה להתווכח, ואם הם ימשיכו, תמצא קרוב משפחה לספר לו (סבא וסבתא לרוב) ותעבור לשם.
אין מה לעשות החיים קשים.

 

5. זה הערה ממני אליך מכל הלב, תפסיק לנסות להשיג דברים רחוקים לפני שקודם אתה השגת את מה שקרוב

יכול להיות שגם בהתחלה היה מסובך(:
בסוף הכל עניין של גישה

הכל תחת השגחה עליונה אין דבר שה' עושה שלא לטובתך צריך להמין שהול מאיתו יתברך!!!!