בעקבות קשיים שלי להתפלל כמו שהייתי רוצה (ולפעמים מצליחה), שנובעים הרבה פעמים מהסחות-
חיצוניות וסביבתיות, רציתי לשאול:
מה עוזר לכן להתכוון בתפילה (מסידור)?
איך אתן מסתדרות עם הזמן? (לדוג'- בתפילת שחרית בבוקר)
ובאיזה מקום נח לכם להתפלל בריכוז?
אשמח לרעיונות... תודה
מחבלתתדברי עם ה' במילים שלך! זה נשמע קלוצען בוידעם אבל זה באמת באמת נכון מניסיון!
תדברי עם ה' כאילו הוא אבא שלך ואז תגלי שהמילים של הסידור תכלס מדברות בדיוק על מה שאת רוצה להתפלל
קיצער תכניסי את הדיבור האישי שלך לתוך הנוסח הקבוע ואז זה יהפוך להיות תפילה אחרת כל פעם אפילו שזה אותם מילים
לי הכי נוח להיות במקום נעים, פתוח, בעיקר בחוץ כזה אבל הכי חשוב שאין אנשים כי אז אני יכולה להיות בטוחה שאני לא אגיע למצב של פוזות או מחשבות על מי שסביבי
ותכרי שלומשנה מה את עושה/חושבת/אומרת ה' תמיד מחכה לתפילה שלך ומתגעגע לקשר שלך איתו!
בהצלוחה אהובה!
ובמצב שיש אנשים סביבי- איך להימנע מפוזות או מחשבות על מה שסביבי/על מה שמדובר סביבי?
מה יכול לעזור לי להתרכז בתפילתי בלי לשים על מה שהולך סביבי, אלא להיות ממש שקועה לאורך התפילה? (אם אני לא מרוכזת, התפילה יכולה להתמשך יותר מידי זמן, ואז אני יכולה לוותר על חלקים, או יותר הגיוני- לאחר למשהו...)
יש מקום/זמן שאם אתחום את התפילה דוקא אליו, אחסוך לעצמי מההתמודדות הזאת??
תאמת-מחבלתכשאני רואה מישי מתפללת לידי (כן, זה בלתי נמנע) אני כאילו חושבת עלזה שבעצם גם היא מתפללת לה'
ותכלס גם אני וגם היא רוצות גאולה ובית מקדש, אז אני "מצרפת" אותה לתפילה שלי,
אני מתפללת שה' ייענה לה והיא מתפללת איתי ונוצרת תפילה אחת!
וככה אין "תפילה שלי" לעומת "התפילה שלה" אלא זאת תפילה של שתינו לריבונו של עולם. ואז התפילה אפילו יותר עוצמתית!
מקווה שהבנת את הרעיון זה קשה להסביר דברים כאלה
והדבר שהכי עוזר- תבקשי מה' שיעזור לך! שמעתי פעם משו יפה שאומר שעבודת ה', זאת עבודה של ה'.
ברור שלא במובן הפשוט, אלא שה' רוצה קשר איתנו, אנחנו רק צריכים לבקש!
רק לבקש את הקשר הזה, והוא בשמחה יענה לך
כשאני חושבת על כמה שיותר ניסים שה' עושה לנו אני מבינה עד כמה אני לא מבינה כלום, כמו גרגיר של חול, וכשחושבים עלזה- זה קצת מגוחך שגרגר חול יחשוב שהוא יותר טוב מגרגר אחר,
כי שניהם אומרים שירה לה' כל יום ואין השוואה ביניהם,
ואז אני יותר מצליחה לקחת פרופורציות ולהרגיע
פעם הייתי חצי ישנה בתפילה בבוקר ואז אני פשוט עומדת כל התפילה ו
ככה אי אפשר להרדם ואני עסוקה רק בתפילה
תנסי זה ממש עוזר...
בהצלחה...
או שעוצמים עינים ולא מנה מה קורה לא מרימים תראש מהסידור
ואם עוברת מחשבה בכל זאת מחכים שתעבור ורק אז ממשיכים ובאמת מנסים כל מילה שאומרים לחשוב תמשמעות
ולא רק להריץ תמילים
והלוואי שזה לא יקרה שובאיך הגעתי? כניראה בטעות
למה? שאלה טובה
ממ, אף פעם לא התעניינתי פה יותר מדי..
ופשוט ביום מן הימים נכנסתי לציור ורישום ומאז לא הפסקתי להסתכל,
ואז התפתח כבר 
)רגע רגע אני צריכה להבין הכל..
בואי רגע למסר.
כי אין פיסבוקמכאן גם הניק
חברה שלי
אוהבת אותך
אז חרשתי את ערוץ 7 עד שהגעתי לפה,
בהתחלה רק קראתי אבל אר כמה זמן התחלתי גם לכתוב קצת ואז התחלתי לחפור בפרוייקט השטו"ת ואז נרגעתי קצת אבל אני נכנס מדי פעם..
הסתבובבתי , ופתאום מצאתי...
נראה פורום על רמה...
יש לי שתי שאלות.
1. שני מטוסים טסים באותו מסלול מארץ א' לארץ ב'.
מטוס א' עובר את הדרך ב8.8 שעות והמטוס השני ב10 שעות.
מהירות המטוס הראשון גדולה ב30 קמש ממהירות במטוס השני.מה מהירותו של כל מטוס?
2. רוכב אופנוע נוסע מחצרים לתל אביב במהירות קבועה במשך 6 שעות.
בדרך חזרה מחצרים לתל אביב הקטין רוכב האופנוע את מהירותו ב15 קמש ולכן נמשכה דרכו 9 שעות.
א.מה הייתה מהירותו מחצרים לתל אביב?
ב. מה המרחק בין חצרים לתל אביב?
זה לפי טבלת מהירות כפול זמן שווה דרך.
דחופ תענו תודה
1. 10X=8.8 (X+30)
הפיתרון הוא 220 ו 250.
2. 6X=9 (X-15)
הפיתרון הוא X=45,
מהירותו מחצרים לת"א-45, המרחק בין חצרים לת"א=270.
מהירות המטוס המהיר-250, ומהירות המטוס האיטי 220 קמ"ש.
מהירות האופנוע בהלוך מת"א לחצרים 45 קמ"ש, המרחק בין חצרים לת"א 270 ק"מ.
המטוס האיטי עשה ב10 שעות של נסיעה במהירות X את אותה הדרך שהמטוס המהיר עשה ב8.8 שעות במהירות X+30. מה שנשאר זה למצוא את X.
בשאלה השניה- האופנוע עשה בהלוך ב6 במהירות X את מה שהוא עשה בחזור ב9 שעות במהירות X-15.
X במקרה הזה יהיה הפתרון של א'. הפתרון של ב' יהיה מהירות כפול זמן=דרך.
לא הולך לי.אני שמה את המספרים במקומות הנכונים,
אבל אני לא מחברת אוותם למשוואה נורמלי.יש תרגילים שצריך 2 משוואות וזה יותר מבלבל
בבעיה הראשונה-שני המטוסים עשו את אותה הדרך, אבל בזמן ומהירות שונים.
המשוואה שאת צריכה לעשות היא השוואה בין מהירותXזמן של המטוס האחד למהירותXזמן של המטוס השני. (הרי בגלל שהדרך אותה דרך-שני הצדדים הללו שווים).
בשביל זה את צריכה להגידר את המהירות הלא ידועה כנעלם, והמהירות של השני היא הנעלם ועוד שלושים.
זה ברור?
איך אני מחברת למשוואה?כאילו יש תרגילים שנתון לי מספר מסוים
שאליו אני אמורה להגיע במשוואה.פה אין.איך לחבר?תכתוב את ההתרגיל
(מהירות+30)X זמן ב'=מהירות X זמן א'.
זמן א' זה הזמן של המטוס הראשון, מהירות זה הנעלם. תשווי את זה למשוואה שכתבתי למעלה, שם עשיתי את זה במספרים
אין לך מישהו זמין שמבין במתמטיקה?
אני קניתי בפוללללל כסף
אבל תכלס נקראו לי הנעליים שהיו עלי והלכתי בגשם עם נעליים קרועות ורק בגלל זה קניתי במחיר ההוא....
ושמעתי שבמעלות זה בארבע מאות...
למישו יש קובץ עם המשחק עם המחמאות שאומרים אחת על שניה? דחוף..
סקר --%&$#מ"גפנמייה או אקסטרני ולמה?
זה הרבה יותר מעבררר
ע פנימייה אתה יכול להתחבר יותר טוב למקום שבו אתה נמצא נניח אני(כמה שאני אוהבת לדבר על עצמי זה משו
)
הרבה יותר קשה להתחבר לאולפנה שבה אני לומדת בלי פנימייההה אתה לא חלק מההוואי,לא ככ בפעילויות(כי הרב זה על חשבון הפנימייה) קיצר הרבה פחות נחמד... וזה ממש אווט אבל פסדר.. בכללי נראלי זה יותר טוב גם להמשך החיים... ככה לדעת להסדר עם עוד אנשים בחדר, זה הרבה אחריות של ניקיון ואווירה בעיקר.. וכו'
קיצר...
פ-נ-י-מ-י-ה-ה-ה-ה-ה-ה-ה-ה-ה-ה-ה
אני חושבת שפנימיה או ישיבה/אולפנה בלי.
יש תרונות וחסרונות גם בפנימיה וגם בלא פנימיה. זה תלוי מקום
אישית לומדת בפנימיה. רואה ומודעת ליתרונות כמו גם לחסרונות שיש.
תלוי אדם ומקום.
ככה
פנימייה (כמו שכתבו) יכולה מאד להיות מאד מועילה ותורמת אבל גם מאד מזיקה.
בקיצור, תלוי בבן אדם ובחבר'ה שיהיו איתו.
לומדים להתמודד עם בעיות בגיל צעיר,
אבל לא לכולם זה מתאים...
ולא יודעת למה.
באלי לבכות
ורק חושבת שאין סיבה.
בוכה על אמא
רוצה קשר אמון ואהבה
וחיבוק
אוי, חיבוק
כל היום אני אטומה
כאילו גיבורה
בלילה
חושבת על אמא
לא כועסת
לא צועקת
לא אדישה
חושבת
דומעת
דומעת
דומעת
משוועת
חיבוק
לא רוצה כעס
לא צעקות
לא ציניות
רק רוצה
חיבוק
כמו בהרבה משפחות אנחנו רבות לפעמים..
הייתי אחרי ויכוח גדול שכבתי על המיטה וחשבתי והבנתי שלא אכפת לי כמה אנחנו לא מסכימות, כל מה שאני רוצה זה שיקבלו אותי כמו שאני ושאני גם אוכל פשוט לבוא ולקבל חיבוק חזק..
ב"ה אני יודעת שתמיד הבית ישאר פתוח בשבילי לא משנה מה אבל עדיין אני לא זוכרת מתי לאחרונה נתתי לאמא חיבוק או מגע קרוב.. לא שאני לא רוצה אבל משו כאילו חוסם אותי כל פעם
קשה זה טוב :-)עוד פעם הסתרתי מאמא.
נסעתי בטרמפים..
אני לא יכולה עם זה.
אני אוהבת אותה מאוד אבל למה היא כזאת חרדתית?
למה כשאני רוצה ללכת לטיול עם חברות בספונטניות רק אני נתקעת בטלפונים ובירורים ואחראיות וחישובים וכל השטויות האלו??
ניסיתי להגיד לה והיא רק אמרה שאפשר לזרום רק להיות מחושבים
דיייי לא רוצה אתזה!
לא רוצה להיות מחושבת ולא רוצה לשקר!
איך יוצאים מהסיפור הזה בלי עצבים ודמעות??
אומרת שנסעתי בטרמפ אבל אני גם משתדלת פשוט לנסוע כמה שפחות בטרמפים....
שיותר אנשים מתו בפיגועים באוטובוסים מאשר בפיגועים בטרמפים
אא"כ את חושבת שאז הם לא ירשו לך ליסוע באוטובוסים...
בפעמים הראשונות סיפרתי ואז הם כעסו עליי אפילו שזה היה בגולן ולא "בשטחים"
ואחרי זה כשרציתי ללכת עם חברות לעוד טיול בגולן היא לא הסכימה לי כי היא ידעה שאני אסע בטרמפים...
מאז אני לא מספרת לה, אבל זה לא כל כך עוזר כי ישלי רגשות אשם..
ותמיד אחרי שאני מסתירה ממנה דבר כזה יש בינינו מתח גם בתחומים אחרים...
כי אין לך שמץ מי הבנאדם שאתה עולה עליו
בשומרון לפחות אתה יודע מי פלסטיני.. לא?
בכולופן נתקעתי ביצהר והאוטובוס היה רק בערב שזה לחכות 7 וחצי שעות אז ברור שנסעתי בטרמפים
אני תופסת בכל מקום שאני צריכה
אני כשלמדתי- יצא לי שחייבים לציית להורים בעניין הזה..
אבל שמעתי בשם הגר"ד ליאור שמתיר לכתחילה לצאת בטרמפים בלי לידע את ההורים [ויש צד כזה]. (וגם ראיתי שהרב שמואל אליהו שליט"א כותב כך..) (ליידע רק יגרום להם צער)
הקיצער- זה אפי' מותר.
אבל-
א- באמת צריך להיזהר.
ב- בנות באמת באמת, ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש! צריכות להיזהר....
בהצלחה... תרגישי טוב ותהני.
תודה וברור שנזהרים כמה שאפשר, משתדלים..
שלא חייבים להגיד להורים את האמת
(הוא לא היה מוכן להגיד את זה במפורש אבל זה היה כל מהלך השיעור שלו)
זה הפאלפון של הרב יוני לביא מנהל מוקד חברים מקשיבים אני התייעצתי איתו לא פעם אחת ואני בטוח שהוא יענה לך על זה
ותעלו את הנושא. תסבירי לה למה זה בעייתי מבחינתך.
הכי טוב לעשות כמה שפחות דברים מאחורי הגב.
אולי תסכמי איתה שבכל פעם שאת נוסעת בטרמפ, תודיעי לה בשיחת טלפון בתחילת הנסיעה ובירידה. כמובן, כשאת נוקטת בכל אמצעי הזהירות האחרים. זה יכול מאוד להרגיע.
יישר כוח גדול על המאמץ להקשיב לאמא שלך,
זה לא מובן מאליו.
היי,אני בת 14. הגיל כ''כ מעצבן.
מגיל 13 עד בערך 20 ו.. זה גיל מעצבן!
כ''כ הרבה בילבולים,תסכול,עצב,מחשבות שליליות שעולות בראש,וגם ב''ה דברים טובים
אבל כרגע אני רוצה להתמקד ברע למטרה טובה כדי לתקן אותו. אתם גם מרגישים שאתם
חסרי אונים לפעמים?שלפעמים נמאס מהמצוות וזהו אני עכשיו לא שמה על אפחד.
סליחה שזה נשמע ככה,ברור שצריך להקשיב לד' אבל החיים הם מלחמה בקרבה לד'.
כל הזמן זה בלבול! אתם מרגישים כמוני?תגידו לי כן כדי להבין שאני לא לבד!
נער גבעות מצויההיפך, אילו בנ"א לא חוטא בכלל, אין התקדמות!
אפשר להעיז, שחטא זה חלק מהחיים, השאלה היא איך/מתי קמים! העניין העיקרי בחיים זה שקמים, אז ביה"כ, מבקשים מה' סליחה שחטאנו, כי בכ"ז, אע"פ שזה בלתי נמנע, אנחנו מצטערים שלא עשינו את רצון ה', ולא קמנו.
ז"א בצורה שקרית... למה ישר לתלות התקדמות בחטא? זה דבר שלא אומרים סתם כך....
וחו"מ יראת עונש היא לא חרדה ממנו, אלא יראה אחר החטא ה"עצבות" הטבעית הזו נועדה לשוב בתשובה אין צורך להכנס לחרדות את תמיד יכולה לשוב בתשובה. תזכרי את זה! למדי הל' תשובה ברמב"ם (סוף ספר "המדע" ב"משנה תורה")....
אין ממה להחרד החרדה, חרדת קודש היא בד"כ באה אחר החטא, וצריך להזהר לא להכנס למצב של "חרדת לא-קודש".....
אין מה לפחד מיום כיפור, זה לא שייך, ביום כיפור הקב"ה מוחל עונותינו. ר"ה לעומת זאת הוא יום הדין, לכן יש זמן לפני (אלול וגם אב) לשוב בתשובה לפני אבינו שבשמיים. א-ל רחום וחנון.
כמובן שהקב"ה הוא אבא טוב ומוחל לנו אבל בתנאי שאנו נבקש סליחה ומחילה ונשוב מדרכינו הרעה.
הקב"ה זה לא כמו מורה בביה"ס שאפשר לחפף אותו.
רק צריכים לעבוד את ה' מאהבה ומשמחה ולא מתוך פחדים וחרדות.
תודה רבה על השרשור זה נושא מאוד חשוב ודבר ידוע בגיל הזה
רק צריכים להלחם בלי להתייאש
ואסור לפחד
בסוף זה עובר..
באמת יותר קל ביחד..
נצלי אותו,כי החיים ב"ה עוברים מהר ! וככל שתנצלי אותם.לדברים שאת אוהבת את תרגישי שמחה בכל רגע ורגע בגיל שלך.שאת מתארת. אבל רוב הנוער חווים (לפעמים!) את רוב הדברים שכתבת (בלבול, עצב, כעס, דיכאון).
זה חלק מהחיים, אבל בסוף גם זה עובר.
שזה עניין של הבנת המצוות והחיים, והיחס למושג האלוהי.....
זה דברים שקונים בגיל הזה, צריך שכל ישר וראש פתוח. זה "התבגרות בעבודת ה'" ...
לאט לאט... את אינך לבד בגיל ההתבגרות.
אבל בקטע הזה אני חושב שיש לעשות פורומים נפרדים לבנים ולבנות כי כל מין חווה את זה ע"פ רוב בצורה שונה משלו...
בנות- הם מאוד רגישות, והבלבולים שלהם הם לא אותם בלבולים של בנים בד"כ, לעיניים של בנים זה נראה כ"כ חסר משמעות בילבולים רגשיים, הם במצב של תסבוכות נפשיות- שכליות, על זה קשה הרבה יותר לגבור.
ובנים- הם פחות רגישים ותסבכותיהם הן ע"פ רוב שאלות נוקבות, רישומי שכל מעיקים... בעיניים של בנות- זה נראה חוסר בלבול! מה, השכל זה דבר שיכול להשאר בצריך עיון, אבל רגש, רגש אינו מרפה... הבעיות השכליות הן בעיתיות כשהם מתחילות להיות מורגשות ומעיקות......
זה לא מדויק אבל אני מקוה שבאופן כללי אני קרוב לדרך אמת בטענותיי.
חו"מ- כן! כולם חווים דברים קשים בגיל זה הגיל שלך הוא פחות או יותר הגיל שבו מתחילים הדברים לעלות רמה.... בהצלחה עצומה
נ"ב- למדי אמונה!(יש את ספרי הרב אבינר, הרבה ספרים שימליצו לך הם דברים מרוממי רוח אבל לא באמת לומדים בהם משהו, בחרי את בדרכך....)
ושוב, בהצלחה, (לפעמים כדאי לעשות "פוס ולהשאר בצ"ע לכמה זמן....).
בברכה.
זה אחד הגילאים השוויםם ביותר!!
נצלי אותו.. יהיה לך מספיק זמן להתגעגע אליו
וברור שיש לכל אחד תרגעים הפחות.. אבל ככה זה, תני לזה לעבור
דעי לך שבהתגברות אחת שלך את יכולה להגיע לדרה שתלמידי חכמים עצומים לא הגיעו
בשמים לא מודדים אדם לפי כמות של מעשים... אלא מודדים לפי המאמץ וגודל הניסיון...
באנו לעולם הזה כדי ללחום בשקר ברוע
קחי את כאתגר \ כמסימה \ כמשהו משמעותי לחיים.
ולא כעול ופספוס וכך בע"ה תצלחי.
בהצלחה.
ואיי אני ככ במצב שאת נמצאת בו
בשבילם: נוער עתניאל מרים פרוייקט וקורא לכם לקחת חלק
סיקור וראיון עם שחר גליק באתר שמים - מגזין לנוער דתי
וכול הזמן עורך במוחי דיונים בין שני הצדדים שבי אחד המסקנות שהגעתי אליהם זה שלא משנה באיזה צד אבחר תמיד אני יחשוב אולי הצד השני צודק וברור שבכול המגזרים יש אמת השאלה על מה שמים דגש בחיים בנתיים אני חושב שהאמת על מה לשים את הדגש בחיים היא איפשהו באמצע ושיש לנו המון!!! מה ללמוד מהציבור החרדי על אהבת תורה ומסירות נפש על התורה ועוד כמה נושאים כמו צניעות ויחס לרבנים אז אני משתדל ללמוד מהם את הדברים האלו אבל ממש עוד לא הכרעתי מקווה שמישו בכלל הבין מה כתבתי
וממש הזכרת לי את עצמי
דבר ראשון את צריכה לנשום.. את נשמעת מאד בלחץ להחליט וזה בכלל לא עוזר!
דבר שני גם אם תבחרי זה לא סוף העולם. את מתחרטת ומרגישה שזה לא המקום המתאים לך, אז עושים חשב מסלול מחדש.
עצה שאולי תועיל לך (נתן לי אותה רב שהתייעצתי אתו לגבי הנושא הזה).
לפי הבנתי את מכירה את שני הצדדים די טוב, אז, קחי לך מחברת ותשבי לכתוב לך שאלות. שאלות שלדעתך אם תצליחי להגיע להחלטה מהי התשובה הנכונה הרי שבחרת לך מגזר. (כגון יחס למדינה...זה הבסיסי ביותר..) את השאלות הללו תפני לרב מהחרדי ורב מהדת"ל (רבנים שאת מעריכה ויהיה לך נח לפנות אליהם) שיענו לך תשובה. ותשקלי אותן...תעשי מן מסע שכנוע, איזה מהצדדים משכנע אותך יותר... (הרב שהתייעצתי אתו סיפר לי שמישי שעשתה את זה ממש עשתה מחקר על כל אחד מהצדדים.)
מזהירה שזה דבר שלא כל כך קל לעשות. דורש הרבה עבודה.
מקווה שעזרתי והמון המון בהצלחה!!
אני נמצאת גם באותה התלבטות,. אני אמנם לא בכזו דרמטיות, אבל יש מצב שאת יותר טובה ממני בהבעת רגשות.
אני חושבת שכדאי לך לכתוב לעצמך מה זה אומר להיות חרדית- מעלות וחסרונות, מה זה אומר להיות דת"ל- מעלות וחסרונות,
אח"כ לראות איפה זה מתנגש לך וללכת להתייעץ עם רב/רבנית שאת סומכת עליהם,
זה יעשה לך הרבה סדר בראש,
אני גם הייתי במצב שלא מסוגלת לשמוע שיעורים, ופשוט הרפיתי, אחרי כמה זמן ראיתי שאני מסוגלת שוב פעם...
ואל תדאגי - את בגיל המתאים לבילבול, תחשבי מה זה עושה לבן-אדם כשהוא כבר עם משפחה וכו'...
אם את רוצה עוד תשובות- מוזמנת...
מקווה שזה לא ילחיץ אותך אבל אני בסירה כמוך רק שאני חרדית...(:
תביני, אין הבדל בין אדם שקורא לעצמו "חרדי" לבין אדם שקורא לעצמו "דתי לאומי".
למעט השקפה ולבוש. שניהם מחויבים לשולחן ערוך על כל סעיף הכי קטן.
יש רב יקר מאוד, שמו הרב רביד נגר. אולי את מכירה אותו...
הסיפור עליו מאוד מיוחד. הוא אדם שהיה חילוני בצעירותו ולאט לאט התחזק.
בהתחלה הוא לבש כיפה סרוגה אך אחרי כמה זמן החליף אותה.
זה לא אומר שאם הוא החליף את הכיפה... הוא הצטרף לחבר'ה היותר חזקים.
הוא עדיין אותו אחד. מחויב להלכה. רק עם לבוש מעט שונה. זהו.
אני ממליץ לך לחפש אותו ביוטיוב. מאוד מהנה לשמוע את מה שהוא אומר,
הוא משלב הומור שהנוער מתחבר אליו ומבין אותו... מדבר איתם בגובה העיניים.
הוא עוסק רבות בנוער ואפשר להגיד שהוא הרב שלהם.
יש לו אתר באיטרנט "אור לנוער" עם מלא שו"ת בנושא ואפילו תוכלי לשאול אותו שאלות באופן אישי והוא יענה.
את לא היחידה שזה מאוד מבלבל אותה.
הרב תמיד אומר:
"לא הכובע - קובע ולא המעיל - מועיל ולא העניבה - מוסיפה ענווה
וזקן גודל בלי מים וכיפה אפשר לקנות ב5 שקל".
תזכרי תמיד להיות עצמך. תבדקי כמה את באמת מחוברת לקב"ה ולשולחן ערוך.
אז באמת תהיי "בת של מלך".
בהצלחה רבה
בגילצעיר אדם עדיין לא סגור על עצמו הוא צריך לראות את התמונה הכוללת ואז לבחור לו דרך אז ביינתיים הוא מיטלטל מכאן לשם ומשם לכאןולא יכול לבחור אבל בסופו של דבר אדם יכול להינעל על דרך שמתאימה לו ספציפית.בהצלחה רבה!!
בשמחה תמידד (=נשמה,
גם לי יצא הרבהה לחשוב עלזה..
ומה שאני משתדלת לעשות הוא דבר כזה-
להיות עובדת ה'.
לא משנה אם זה אומר לגור במאה שערים או לגור בשומרון-
פשוט לחפש בכל דבר בחיים שלי מה ה' היה רוצה שאני יעשה עכשיו.
זה בכלל לא פשוט, אבל תכנסי לזה וזה עובד!!
לעבוד את ה' זה ממש לא רק ללכת עם חצאית וגם לא רק ללמוד תורה-
זה גם האם השפה שלי נקייה?
האם אני אוהבת את הזולת באמת??
וואו יצא עמוק..
מקווה שעזרתי
אעפ"י שאני מוגדר דתי לאומי, לומד שם וכו' אני מגדיר את עצמי כאחד שרוצה לחיות את חייו לפי ה'.. מעמיק מעיין פוגש רבנים מתפעל מכל איש תורה בל לשייך אתו לשום מקום
המון המון המון בהצלחה!
אשרייך שאלו האתגרים הגדולים של חייך.
ולגבי מה שכתבת:
נסי לנתח את המצב בצורה הדרגתית.
עם איזה עולם אני יותר מזדהה?
אילו קשיים יש לי בה?
הקושי הוא פנימי, שלי, או מצד החברה?
אם הוא מצד החברה - הוא מספיק בשביל להתחשב בו?
ואם הוא פנימי - מהו? מאיפה הוא נובע? זה אמיתי?
קחי כמה דקות, אפילו תכתבי לך על דף.
זה מין תרגיל, אבל זה עושה סדר בראש.
כשיודעים להצביע על הבעיות, יותר קל לפתור אותן.
אחרי שתסיקי מסקנות, קחי זמן לעכל אותן ולחשוב עליהן עוד פעם.
אבל שוב, בגלל שזו דרך טובה וזו דרך טובה, יש מקום גדול להזדהות האישית שלך. (לכן גם הצעתי שתתחילי בשאלה הזאת). "אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ" - יחד עם השכל והנתונים האובייקטיביים האחרים, יש משקל רציני לרצון שלך בעבודת ה'.
בהצלחה רבה!
אם כי נראה לי שאצלך זה יורת חזק מאשר אאצלי
דבר שני- אשרייך על הרצון הטהור לעבוד את ה' בצורה הנכונה לך! את מהממת!! ה' רואה את זה ויודע מה את חושבת ומרגישה. והוא יעזור לך להגיע לאמת הנכונה עבורך.
דבר שלישי- זה גיל ההתבגרות, גיל שבו מבררים את הדרך שלך, את העמדות והעקרונות שלך. ואחכ יוצאים מחוזקים ובטוחים בעמדה שלך. אל תתני לזה לשבור אותך, מה שאת מרגישה זה טוב! זה מה שגורם לך להגיע לאמת האמיתית והמדויקת לך ביותר.
דבר רביעי- תנסי לא לעבוד את ה' עפ"י מגזרים. תמיד, בכל מצב בו את נמצאת תנסי לעובדו בהכי ראבק , שמחה וכוונה. יכול להיות שיש משהו שאת רוצה ללמוד מהחרדים. ומשהו שאת יותר מתחברת אליו מהציבור הדת"ל. את לא צריכה לחיות תחת הגדרה של דת"ל/ חרדיה/אחר... תחשבי עלזה.. אולי זה ירגיע אותך..
בהצלחה מהממת!! ממש ריגשת אותי
ביטול על דבר רביעי..
בס"ד
באמת שקודם כל - כל הכבוד לך שזה מה שמעסיק אותך ומפריע לך.
אנסה להוסיף מספר דברים שנראים לי שאולי יכולים לעזור:
קודם כל זה מבורך וניפלא הרצון הזה והוא נובע מתוך דבר טוב. רצון לחיים בלי פשרות ובלי להתפשר על בינוניות. אלא רצון והחלטה לחיות חיים מלאי אמת ועם האמת ללכת עד הסוף.
לפעמים הרצון הזה מייסר - זה נכון אבל יחד עם זאת צריך לזכור לשמוח בזה שיש את הרצון הזה.
הברור הוא אומנם קשה ולא קל אך בסופו ובמהלכו הוא מוליד התבגרות וחכמה. הרבה פעמים בחיים יכול לקרות שיש לנו דברים שמצערים אותנו ובגלל שאנחנו סובלים מאותם דברים אנחנו מתגברים על הקושי לעמול עליהם ולהתקדם בהם - אומנם בגלל צער אך בסופו של דבר שמתסכלים לאחור שמחים בדרך שעברנו אפילו שמה שגרם לנו לעבור את הדרך ולהתקדם ולא לדרוך במקום היה צער וסבל שבשביל להתרפא מהם עמלנו ועברנו בדרך שה' מוליך אותנו בה.
קודם כל תפילה והרבה ממנה - כמו לכל דבר בחיים. להתפלל(ולשוחח עם ה') מתוך הבנה שה' איתך בדרך ושהוא נותן לך אותה באופן מיוחד כי זה הכי טוב עבורך - כפי שרק הוא יודע מה הכי טוב עבורך. להתפלל מתוך שמחה מעצם התפילה עצמה גם אם לישועה לוקח זמן לבוא. כלומר מתוך הבנה שהתפילה היא בעצמה תכלית ולא רק מטרה - כך אפשר להיות יותר סבלניים ולא להתייאש מלהתפלל גם אם צריך זמן רב.
תדברי עם ה' ותשתפי אותו - תבקשי שהוא ייתן לך את החכמה להבין מה הכי טוב ונכון לך ואת הלב הטהור לראות את רצונו האמיתי. שיושיע אותך מהספק ושייתן לך בנתיים אמונה ובטחון בו לעבור את הדרך בהצלחה.ותזכרי שרק הוא יכול לעזור.
ממליץ לך לעיתים קרובות לנסות למצוא מקום רגוע ונעים ושקט ושעושה לך טוב בלב, ליישב בו את הדעת ולהתנתק מהסחות הדעות המפריעות לך והמבלבלות אותך -אני חושב שזה מאוד יקל עלייך עם הקושי והבלבול. (באופן כללי ממליץ מאוד על הספר "בשדי יער" של הרב שלום ארוש)
לגבי שירות לאומי - לדעתי האישית באופן כללי אני חושב שנכון שבנות יתחילו ללמוד לימודים הנצרכים למען פרנסתן במקום לעשות שנת שירות לאומי ולדחות את הדבר בשנה או יותר. תחשבי על זה שהדבר הזה מאוד יכול להיות חשוב עבורך ויקל עליך להתחתן וגם סיכוי טוב שיקדים את הזמן שבו תוכלי לעשות זאת.והרי חסד עצום הוא הקמת משפחה וגידול ילדים.
אני מוסיף לך מאמר של הרב אליעזר מלמד בנושא:
http://www.yeshiva.org.il/midrash/4751
בהצלחה
בס"ד
אני חושב שאת כל הדברים שכתבת (אולי חוץ מהקושי המסוים שעלול להיות במציאת עבודה) אפשר לקבל בשנת המדרשה.
אומנם צריך לחשוב איך לעשות את השנה באופן נכון בשביל להוציא ממנה את המיטב אך אני חושב שהיא הרבה הרבה יותר מועילה.
התבגרות נפשית,סדר ואירגון, אחראיות לעצמך (מעודד אחריות) : התנהלות בשנה זאת בתנאי פנימייה מחוץ לבית מאוד מבגרת.
חסד ונתינה : ב"ה שנה של תורה עבורך תוכל להיות לך בסיס שממנו תקבלי את הרצון והכוח לגמול חסדים לכל החיים ולא רק לשנה אחת.
בנוסף אולי כדאי לשלב בשנה הזאת מעט עבודה בשביל עצמאיות
וגם התנדבות כלשהי (באופן מועט שלא תפגע בשנת המדרשה).
תחשבי על זה שהבית שתקימי בעתיד ב"ה יתבסס על האישיות שלך והילדים שבבית יקבלו ממך את החינוך וככל שאת תשתפרי אמונית לדוגמא כך התועלת והברכה עבורם יהיו מאוד גדולים - דבר שאני לא חושב שתוכלי להשיג בשנת מדרשה באותה מידה.
מישהי בנערות
ולא לכולם זאת האחרונה;)כי אין פיסבוקאחרונה
הכל מאת ה'נפש חיה.
מה שנשאר-תהילים בנוג"ה!מי שיכל להדפיס וליתפלל זה מאוד יעזור ...
אל תדאגו, אני לוקחת גם לחברה שלי ;)
יא-כ
עא-פ
