פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 583)

אני מגדל בבית הרבה סוגי פרחים וצמחים ואני חושב שזה מאוד יעזור לי

בכללי, אני מאוד אוהב צמחים (נדבקתי בג'וק הזה השנה) ואשמח שיהיה מקום לדבר על זה (:

 

אם מבינים באמת את המשמעות של יום הדין, זה באמת מפחיד!!

אבל גם קדוש!!

אני מזה אוהב את התקופה הזו של הסליחות,
כולם רציניים ויש משהו שמתעורר בך

השאלה היא מהם הדברים שנותנים לכם כוחות נפש , להמשיך בדרך ה' ולא להישבר מהקשיים?
לדוגמא : שיעור תורה שבועי שמחזק אותי , רב מסויים שאני בקשר אתו , ישיבה/אולפנה שאני נמצא בה נותן בי כוחות , חברה מסויימת שאני משתייך אליה.
כי בדור שלנו בלי להתחזק על בסיס קבוע , מאד קל להתפתות וליפול.
מקווה שהסברתי את עצמי.

וכל פעם שאני לא נוהג על פיה, אני מזיק לעצמי, ויהיו לזה השלחות רעות.

לדבר עם ה'

מה שנותן לי כח?לחשוב על ה'! הוא חלק מהחיים שלנו.
פשוט להיות עם אנשים שטוב לי איתם.
הלבוש מחזק את האדם.ונכון שזו רק חיצוניות,אבל ברגע שיש קושי בניגוד לצווי ה' אני מסתכלת על איך אני מתלבשת.ואני אומרת שלא מתאים להיות במקום כזה/לעשות דברים כאלו.
ולא בגלל החברה,אלא סתם לעצמי.מין זריקת עידוד שמקומך פה.
ולא רק זה,אלא גם הדרך של שמירת מצוות כל הזמן בראש שלי,בכל מקום,בכל החיים,המשפחה/שיעור תורה/אנשים שומרי מצוות/אולפנה/בית/סביבה. כל הדרך של התורה מחזקת!
להיות בהכל ולהתחזק בהכל.
אם כל יום כל היום ה' יהיה במחשבה שלנו אז אנחנו נתמלא באורות.

תנועת הנוער שלי נותנת לי כוח לזה..
ללמוד תורה.. הרא"יה קוק.. רבי נחמן..
שיעורי תורה שיש זמן הולכים(:
ובכלל, להבין שאת כל זה אתה עושה בשבילו. כי הוא בעצם זה שהביא אותך לעולם הזה. ובלעדיו כלוום.. באמת כלום! שנזכהה..

ואני מרגישה מתחפשת המון פעמים😅
אבל יש לי את הרבי שלי (רבע נחמן מברסלב) ויש לי את השם, כלומר התבודדות, והאמת שרןב הזמן לי זה מספיק.. וכשלא יש לי מדריכים וסתם אנשים שאספתי בדרך שטוב לי לדבר איתם

לדבר עם ה'
מעל הכל

ליקוטי עצות שהולכים איתי לכל מקום והרימו אותי יותר מפעם אחת מדיכאון לאורות גבוהים

 

ולדבר עם ה' כולזמן!! גם על המשו הכי קטן ולא לפחד להיות קצת קטנונית כי זה מה שהופך אתזה לקשר יותר פתוח לדברים היותר עמוקים...

 

פתאם ישש יום שאני לא לומד- אני מרגיש לא יודע להסביר את זה אבלאאפשר לאמר שהתורה מחייה אותי.

אצלי זה פחות הקטע של לימוד תורה אבל באמת תכלס מאז שהתחלתי בכללי להתפלל כל יום ובפרט לדבר עם ה' כמו אבא זה גם מה שקורה לי..

הרבה פעמים החופש הזה שהיה יום דיכי פתאום קלטתי שלא התפללתי

ולדעת שזכיתי להיות חלק מהם, אזרחית בארצם, אחות במשפחתם.. וחוץ מזה הכי- (וזה עדיין מדהים אותי שזה ככה) לדבר עם הי"ת..!

ולעשות דברים לגילוי הנשמה: לעשות חסד, להתגבר על מידה מסויימת.. וכמובן גם דברים שיותר בפשטות משמחים כמו לנגן שירי נשמה עמוקים (זה ממש עוזר לי ) ולשמוע שיעורי תורה מרב שאני מתחברת לסגנון שלו במיוחד..

 

שאלה ממש יפה..!

חד משמעית , הדבר הכי מחזק בשבילי זה ללמוד חסידות דרך התניא , כך אתה תמיד רואה ש"קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו".

להבין שכל היתרונות שה' נתן לי, וכל החסרונות שה' נתן לי הם לא סתם.

להבין שה' מסדר את הכל מלמעלה והוא מבין יותר מימנו.

ותמיד לשמוח מהדברים הטובים שהוא נתן לי ולנסות למצוא דברים חיוביים 

גם בחסרונות.

בהצלחה!!!

התוועדות | ניגונים | סיפורי הבעל שם טוב [ותלמידיו] | וורטים חסידיים וכו...

אני גם אוהב את גדולי החסידות כמו רבי נחמן מברסלב | האדמו"ר הזקן | הבעל שם טוב | ובקיצור כולם...

לימוד תורה ותפילות טובות...

מדוע אף אחד לא כתב-שיח עם ההורים?או אחד מהם?אני לא כותבת חלילה בביקורת אלא כתהיה .

אני אמא למשפחה ברוכת ילדים ב"ה, אני מרגישה שאני ובעלי נותנים לילדיינו  כח ועוצמה , משוחחים איתם ודנים יחד כשיש להחליט החלטות חשובות,אולי אני תמימה מדי או עברתי את הגיל ואולי אם אשאל את ילדיי הם יתנו תשובות זהות לשלכם אבל הייתי בטוחה שחלק מכם יציינו את ההורים כדבר שמחזק ומעצים.....

אבל צודקת, זה נכון גם זה. 

עלו לי שתי תשובות,

א הורים הם בדרך כלל דבר שבשיגרה, ג כשהם מחזקים.

ב לא משנה כמה ההורים תומכים וכו, הקבוצה הבעלת משמעות עבור נער בגיל העשרה היא קבוצת השווים,

ולה הוא מיחס יותר משמעות, שם המקום הבטוח שלו.(ווא, ויקיפדיה יצא...

 

היא גם בחיים לא נותנת שיגעו בה נגיד ראיתי אותה בוכה באחת הפעמים

ובאתי לתת לה חיבוק באמת בתמימות וכלכך נרתעה כאילו זה היה מפחיד

ואני אחת החברות הטובות שלה גם כל החברות שלי אמרו שקרה להם אותו דבר איתה

בכללי יש לה מבט חלול כזה אנלא יודעת איך להסביר

אם לא וזה נראה חדש אז צריך להתנהג אפילו יותר בזהירות וכמו ש yyl אמר לשאול את חברים מקשיבים או שפעם הביאו לבנות אצלינו בישוב שיחה שעוסקת בנושאים האלה של ארגון לבנות דתיות וחילקו צ'ופר עם מספר הפלאפון של הארגון אם את רוצה אחפש לך אותו ואשלח (פה או באישי)

לא היא היתה ילדה רגילה לגמרי וחודשים בערך אחרי תחילת שנה היא התחילה להתנה ככה

 

026730002
נקרא מרכז הסיוע לנשים דתיות, נשמע שהם מתמחים בעזרה לסיפורים כאלו..
את צדיקה, ממש כל הכבוד על הדאגה לחברה. בעז"ה יהיה טוב

אולי יועצת 

בית ספר?

זה באמת נשמע כמו הטרדה, אבל לא בטוח. מה שכמעט בטוח שהיא עברה טראומה קשה. אז לדעתי כדאי שתשאלי אותה בעדינות מה קרה, ואם היא תנסה להתחמק (כי אולי היא חוששת לפתוח את זה בפנייך) תראי לה שאת באמת דואגת לה, תפרטי את הסיבות שהביאו אותך לחשוב שקרה משהו (כל מה שפירטת כאן), ואם היא עדיין לא תרצה לספר - תגידי לה שאם פעם היא תרצה היא יכולה לפנות אלייך. הכי חשוב לא ללחוץ עליה לספר כי זה יגרום לה להתסגר עוד, ומצד שני להראות לה שאכפת לך ממנה. (במאמר מוסגר - יש אנשים שעוברים טראומה ורק מחכים שמישהו יראה שקרה להם משהו ויבוא לשאול ולתמוך. ואם מגיע מישהו כזה, הוא עובר סינון כדי לבדוק שהוא רציני בכוונותיו ולא סתם אחד כזה ששואל "מה נשמע" קליל והולך. אז חשוב להראות שאת רצינית לא תאמיני כמה זה יכול לעזור)

חשוב מאוד - כשאת מדברת איתה, לא להזכיר הטרדה מינית. כי אם זה לא נכון - חבל סתם להפחיד אותה. תחכי שהיא תספר בעצמה.

 

ואם היא בחרה לספר לך, אז אחרי שאת מפנה אותה כמובן למספר ששלחו פה מעלי, חשוב מאוד לתמוך בה ולהיות סבלנית. כל אדם שעבר טראומה צריך מישהו שיתמוך בו נפשית, יתעניין וישאל שאלות (רק בלי ללחוץ...).

 

בהצלחה!

תפני ליועצת או משהו.

למדריכה מהאולפנה. בדיוק בשביל דברים כאלה היא קיימת.

לדעתי.. אולי לדבר עם ההורים שלה?

יא-כ
כא-ל
לא-מ
מא-נ

עא-פ
פא-צ

קא-קיב

קכב-קל

קמא-קנ ויהי רצון

כא-ל
לא-מ

קא-קיב
קכב-קל
קמא-קנ ויהי רצון

כא-ל

לא-מ

!!

יופי, סגרנו! ב"ה...

כנ"ל גם לגבי שאר המילים בעברית.

ב.כי אם את נמצאת על גבי הפורום באותו זמן,
אז יש התראה.אז זה מסמן שכבר ראית.

א. לא נןתן ליי. ניסיתיי. הזויי

@אל ההרים

אני מכיר את יקיר אישית, יש לו עוד שיר שנקרא "זוהר".

ממליץ...

שופר/ הרב קוק זצ"ל

 

אל ראש ההר עלה, ושופר גדול קח,

ושא עניך וראה ענות העם הדך.

ובשופר גדול תקע, תקיעה תרועה ושברים,

וברגלך רקע וירעשו הקברים.

 

והקולות יעלו בלולים עד שורשי הנשמות,

ויתגלגלו הגילגולים לבנות את השממות.

 

ויתעוררו הנרדמים ניני האריות,

המשחקים בזרמים ושוגים בהזיות.

ויקיצו הישנים בתרדמת הגולה,

ויעורו הזונים בעלי האוזן הערלה.

 

והקולות...

 

ויקומו ויעלו לארץ שהורים בקרבה מלכו,

וישימו קץ וקרץ לגלות שבה הודחו.

מה את רוצה שהכל יהיה מושלם?
אי אפשר.
אשפר לשאוף,זה כן.
אבל בןאדם לא יכול להיות תמיד צדיק.
יש נפילות,וצריך אותן כדי להתרומם.

ואם את מרגישה שאת נענד כזה,
אז תלכי לשיעורי תורה,תצפי בשיעורי תורה באינטרנט,
הינה ישלך כמה זמן לפני שנגמר החופש.

זה שאת כותבת אתזה,
זה מראה הרבה,על הרצון תמיד לשאוף למעלה.
וזה מדהיים. את תצליחי בסוף.
עם שאיפות ורצון להשתנות תמיד מוערך הרבה אצל הקב"ה.

מצטערת שאני לא יודעת לעודד מספיק.
זה קורה לי גם.
ה' מעריך כל השתדלות קטנה שלך,
אז תחשבי כמה את משתדלת ועושה.
ואני בטוחה שהמון חיל אז תסתכלי על הדברים הטובים.שבך שאת עושה.
ואפ יש חסרונות,אז תנסי להשתפר מזה.
ולא בבת אחת. הכל לאט לאט.
בהצלחה

ואם יש לך הרבה נפילות סימן שיש לך גם הרבה עליות, ואת יודעת גם לקום מהנפילות וזה הכי טוב.

באנו לעולם כדי ללחום, ומה לעשות במלחמה חוטפים מכות אבל סוד הניצחון זה לא להיכנע רק להמשיך ללחום עד הניצחון בלי להישבר.

ואם יש נפילות זה סימן שאת בדרך הנכונה.

כמו שנאמר בתהלים "שבע ייפול צדיק וקם" כל גדולי ישראל עברו נפילות, אף גדול לא נולד גדול, אלא הוא נלחם ונלחם ונלחם... 

רבי נחמן כותב שכשאדם מתחזק מראים לו מהשמים ריחוק בכדי לראות אם הוא התייאש או לא, וחבל על מי שהתייאש ונפל. ואשרי מי שלא נפל.

 

ב-ה-צ-ל-ח-ה.  

 

בעקבות הערה \ הארה ששלח לי נער גבעות מצוי באישי 

הפסוק "שבע ייפול צדיק וקם" לא נאמר בתהלים אלא במשלי פרק כ"ד פסוק ט"ז

 

תודה לנער ג....

ובאמת אני מלא הערכה שאתה מודיע בגלוי על טעויות כאלו, זה מעיד על מידות טובות. חזק ואמץ.

חיזקת

עדיף שתרשמי אתזה ב-אולפניסטיות .

באמת, את יודעת בעצמך, את לא כזו.

 

כמו הסיפור עם הרב קרליבך:

שאלו את הרב קרליבך, מה העניין של כל אלול ותשרי, הרי כולם בוכים, חוזרים בתשובה, ואח"כ מה? שוב שוקעים וחוזר חלילה (ת"מ).. אז זה לא הפרצוף האמיתי שלנו, זו אפילו צביעות. ענה להם הרב קרליבך: ההיפך! הפרצוף האמיתי שלכם, הוא בחודשיים האלו, כשאתם חוזרים בתשובה, כל השאר זו צביעות!

 

כמובן, לא באתי לעודד זאת, זה נועד לדרבן לחזור בתשובה. תתפללי המון!!!! ככלל! בערך כל הבעיות במוסר ובאדיקות, צריכים תפילה, והמון! שום דבר לא הייתם יכולים לעשות, לולא ה' בעזרכם. זה גם קשור לזה שחודשיים לא ראית את האולפנה, ללא ספק.

 

בהצלחה ממש!!

אולי את קצת קשה עם עצמך. תבדקי.. אולפניסטית זה מוסכמויות חברתיות, לא דווקא הלכה. עכשיו זה הגיל לברר מה נכון לך ומה לא.. אין לך מה להבהל בהצלחה נשמה. אנחנו פה כדי לעזור אם תירצי.

כל מי שמתאפרת היא פרחה? לא.

נכון, זה אומר משהו, ולאו דווקא טוב - אבל את צריכה לברר עם עצמך מה המניע שלך לעשות את זה. אני אתן לך דוגמא - לפני כמה זמן עשיתי חור שני. אין לי מושג מה חושבים עליי, אבל לפי דעתי - אני מאוד רחוקה מלהיות "פרחה" או "מקולקלת" או כל דבר אחר. עשיתי חור שני מתוך חשיבה שזה יפה וזה נחמד וזהו. לא כי זה"קול" או "נחשב"..

נטו כי אני אוהבת את זה. אני גם לא שמה עגילים מפלצתיים שכולם יראו שעשיתי חור שני.. אני שמה עגיל קטן, עדין ויפה. בדיוק כמו שאני אוהבת. ואני יכולה לומר לך על המון בנות שאני מכירה, שכמוני, עשו חור שני.

הכוונות היו אותן כוונות? לא. חד משמעית - ממש לא.

 

צריך לקחת פרופורציות, ולעשות תמיד חושבים למה אני עושה כל דבר. 

אני עושה חימצון (אני לא מדברת עליי או על מישהי ספציפית ..) כי אני חושבת שזה יפה, או כי כל ה"זורמות" (או איך שלא תקראי להן..)

עושות ככה?

אני שמה לק כי אני אוהבת את זה וחושבת שזה מחמיא לי, או כי כולם עושים את זה?

אני שמה שפתון או מסקרה או עיפרון או כל דבר אחר, כי אני באמת חושבת שזה יפה, (וגם כשאני שמה, זה לא מופרז וזה על גבול הטעם הטוב והעדין.. כי עם כל הכבוד לדורנו המקסים - אני עדיין נערה..) או כי ככה יקבלו אותי יותר וייסתכלו עליי יותר?

 

כדאי לחשוב על כל דבר שעושים - למה אני עושה את זה? מה המניע שלי? האם זה באמת אני? או שזה רק תחפושת משובשת שלי, כדי להידמות לאלה שאני לא רוצה להידמות להן...

 

 

רק דבר חשוב ביותר ---- אל תשכחי לפרגן לעצמך! 

זה שאת לא רוצה להיות כמוהן לא אומר שאת צריכה להפסיק לטפח את עצמך, או להפסיק להתלבש ולהראות יפה.

פשוט שהכל יבוא ממקום אמיתי ונקי. 

וכמובן - לשנן לעצמך כל הזמן מי את באמת, מה מבדיל אותך בינך לבין ההתנהגות והמראה והחשיבה הזולה הזו.

 

בהצלחה רבה!!

 

 

 

 

 

ולפעמים פשוט יוצא ממך מישהי אחרת שהיא לא צדיקה וזה לא את

בס"ד

 

די הפוך ממה שאמרו פה עד כה אבל תחשבי על זה.

 

אולי תחליטי שאת לא מוכנה לזה?

הרי את יודעת טוב מאוד שמה שאת באמת רוצה זה להיות צדיקה. אז אולי תחליטי שמעכשיו את לא מוכנה לשום פשרות ושום נפילות זמניות או הכרה בזה שאת לא מושלמת וכדומה אלא את יוצאת למלחמה על כל הקופה ואת מוכנה להתמיד בה גם אם זה יהיה קשה ויקח זמן ומאמצים ולפעמים ייראה לך מייאש? מרגע שתקבלי את ההחלטה הנחרצת הזו כבר עשית צעד ענק בכיוון ההצלחה.

 

בהצלחה רבה!

פשוט מקשיבים בשיעורים וחוזרים  מתי שצריך. לשאול כל מה שאת לא מבינה. גם להתפלל לא יזיק

אגב, אני שביעיסט...

זהו?! את רגועה?

טוב נוסיף, גם הטיפשים ביותר אם הם רוצים הם עוברים את זה... ואני לא חושב שאת מהטיפשים ביותר בהנחה ויש מליון וחצי ערבים אזרחי ישראל...

אגב, עכשיו באמת, זה ממש לא קשה!!! קוראים מיקודית שבועיים שלוש, עושים בגרות, מסמנים וי, את התהליך הזה עוברים כמה פעמים לקראת סוף שנה ויאללה לשמינית!!

זה מבאס ברמותת..

כולם סתם עושים מזה ענין... 

מכוונים שכל הלימודים הם לקדש שם שמים, והקב"ה הולך איתך יד ביד ועוזר לך להצליח בצורה שתעשה לך הכי טוב....

אם את אמורה להצליח, את תצליחי... הכל מלמעלה...

רק קצת תפילות, ובעז"ה תעברי את זה בסבבה רצח... בהצלחה!!!

זהה שיש לחץ בגרויות.. לחץ של מבחנים עוד מעט.. וואי .. אופ

אבל זה באמת לא צריך להלחיץ אותך קצת כן כי זה חשוב לחיים שלך אבל איך להגיד את זה? המורים פשוט מלחיצים את התלמידים כדי שיילמדו
אני לא הכי דוגמא אבל עברתי את השביעית ברוגע ובנחת
אם תיהי יותר לחוצה לקראת הבגרות נעזור לך להרגע וביינתים כל מה שאת צריכה לעשות זה לקחת נשימה עמוקה ולהאמין שאת יכולה
בהצלחה!

דבר ראשון.אם תלחצי זה לא יעזור.וגם לא תצליחי להתרכז כמו שצריך.
אז לא להלחץ.. בתכלס הבגרויות החיצוניות זה רק איזשהוא מעמד מכובד של בוחנים ומהשהוא ארצי וכו.
אחרי הבגרות הראשונה את עושה אתזה כמו מבחן רגיל.
קודם כל .כל בגרות שאת עושה המורים/ות מלמדים אותך חומר מתחילת שנה עד הבגרות ועושים מלא מגנים ומלא מבחנים שאין סיכוי ואת החומר לא תדעי.
אם מתחילת שנה תהייה לך מחברת מסודרת שיש את כל החומר.להקשיב בשיעור חוסך מאמץ בבית..
תלכי לכל השיעורים. באמת.רק שתדעי שציון הגשה(זה ציון שמכניסים אותו באחוזים יחד עם הבגרות) תלוי לא רק במגנים. וודאי שגם במבחנים לאורך כל השנה .והחדשוב מכל !! נוחכות. תמיד אני אומרת לעצמי:מה אכפת לך? מוסיפים לך נקודות לבגרות רק עצם זה שאת יושבת בכיתה ויש לך נוחכות. לא תעשי מאמץ??איך אני אומרת לעצמי:נקודות בחיינם! ואם כל החברות שלך לא נכנסות לשיעורים תשתדלי להכנס את ולסחוב גםמאותם להכנס.. יש את הקטעים האלה צמוד לבגרויות. גם המורים מעלים לך נקודות על נוכחות.השקעה.התמדה.רצון התנהגות. הכל.
אז קחי בחשבון שאת יכולה לקבל הרבה נקודות מהדברים האלו.
כל מבחן לגשת ץלא לדחות מועדים.יש מבחן לא לפספס. אחרי זה זה מצטבר וזה לא טוב .
המורים מכינים אותך לבגרות שאת מגיעה למצב כזה שביום הבגרות את כבר מוכנה למה? כל השנה חרשתם על זה.
מי שמתמיד ומקשיב ועשוה הכלץ הוא מצליח.
ואין מה להיות בלחץ.את עוברת אתזה עם חברות שלך.מה שעזר לי זה ללמוד עם חברה.היו פעמים שלא הייתי לומדת יום שלם.
הייתי חייבת שמישהו יייצב אותי. וגם עם חברות זה מכניס לאוירה של ייאלה כולנו נצלייח בייחד גם זה חוויה כזאת..
והבגרויות יש מלא חומר וכו.אבל ככל שעוברים עוד ועוד על החומר.וזה מה שעושים איתכם על השנה.זה לא יצא מהמח בקלות.
להשקיע את כל החיים.
ללמוד מהתחלה עד הסוף לא לפספס שום שיעור.גם אם את תיהי רק את והמורה.לא להתפדח ושום דבר. זה אומר שאת אדם ישר.
זה מעליב את המורה שיש כמה שלא מגיעות לשיעור בכלל.ובתקווה שזה ישתנה..
אה ועוד משהו חשוב:באמת זה אחד הדברים שעזר לי המון! כל שישי לקחת את החומר שלמדת ולחזור בשבת על החומר מתי שיש זמן.. גם אם אין מבחן תחזרי על החומר.זה חוסך לך.
ועוד משהו לפני הבגרות הראשונה-כולם בסטלה. כולן כולן משתגעות לפני וואי מה עשינו בבגרות הראשונה צעקנו בכיתה.עשינו שטויותת ושרנוו וואו. טוב עד לפה.
ואחרי הבגרות אין ספק שמחכים לכולן ללכת לאכול ביחד. וואי באמת זה חוויה.
שאת אחרי את מרגישה טוב.
לכן עכשיו אתם מתחילים שביעית ותהנו נכל רגע ורגע!
מכל המבחנים הפעילויות.ישלכם שנתיים עד סיום תיכון. וכל פעילות שיש בביתספר תלכו!! זה לא יחזור!!
תהנו מכל דבר!! תצחקו תעשו שמח. זו באמת תקופה כייפית
ולגבי הלימודים עצמם. להיות בראש שקט ונקי ואופטימי ואתם תצליחוו. תשקיעו תתמידו תצליחו. תלמדו תהנוו!
ומלא אמונה וייש סייעתיא דיישמיא בתקופה הזאת.. צריך תפילות בזה..
ועוד מדשהו בבגרות עצמה- ישלך פול זמן תחלקו את השאלות לזמנים.תביאו אוווווווכל מלא אוווכל.
שעון חוובה !!! ומלא עוד- תביאו את עצמכם את ההכי טוב שלכם!! תלכו לבגרות בהכי טוב ובהכי שנחה שתצליחו..
וואווו אני מתרגשת בשביילכםםם!!! באמת המון בהצלחה!!!

אם בכל זאת לא מצליחים

יש שרשור כזה...

אני גם במצב שלך, ובדיוק הבוקר דיברתי עם מישהו שגמר עכשיו שמינית על זה. הוא אמר שזה לא כזה ביג דיל, וזה סה"כ חודשיים שקצת טוחנים בהם, לא משהו יותר מדיי נוראי.. 

יעני, בטח השנה אולי נהנה יותר, אבל עדיין.

 

התקופה של הבגרויות אמנם אינטנסיבית אבל כל דבר אפשר להפוך לחוויה בלתי נשכחת.

הכל תלוי בראש שלנו. בגישה לנו.

מבינה מאוד את הלחץ שלך,

בעיקר לחץ מהבלתי נודע.

אבל מבטיחה לך שאחרי הבגרות הראשונה  הלחץ מתפוגג,

עם הזמן את רוכשת שיטת לימוד שטובה עבורך, והכל זורם..

שוב, זה לא קל. זה דורש השקעה ואכן ללמוד מלא,

אבל כעושים את זה בדרך חוויתית, עוד מתגעגעים לזה.

 

תנשמי עמוק.

כולם עוברים אתזה.

זה לא כ-זה קשה כמו שזה נשמע.

קחי את הטיפים שנתתי לך

ויהיה בסדר.

 

בהצלחה יא שביעיסטית!!

 

זה בכלל לא כזה מפחיד.
הבגרויות סבבה לגמרי, גם אין כל כך הרבה. הרוב בשמינית...

@חלילית אלט
ותכלס אם משקיעים ולוקחים את זה סבבה יאלה נעשה מאמץ נשקיע וזה ישתלם, זה באמת ישתלם. זה לא כזה נורא... זה נראה מפחיד בהתחלה אבל כשאת עוברת את זה את אומרת - וואו. ב"ה.
אז צריך להשקיע וכמובן סיעתא דשמיא
בהצלחה!!! @@מתיישבת בנשמה

באמת נתתן נקודת מבטח אחרת לדבר..

@נחל

@יעלוש מחבד

@לשם שבו ואחלמה

@הכל מאת ה'

@גאש

@בוזגלו#

@נער גבעות מצוי

@חלילית אלט

@יאירוש

 

גם אני בלחץ של לפני שביעית

 

אז תודה.

@נחמיה171

אבל עיין בשו"ע ובמ"ב באילו דברים ניתן להקיל/ לפצות.... (אני חושב שהבכיה, או הקינה, איך שתרצו  לקרוא לזה, היא העיקרית אף מבחי' הלכתית, אבל כמובן שצריך לכתחילה לומר את הפסוקים המדוייקים.....)

 

אמ.... @כבשה, אשמח אם תעריכי, זה לא לפירסומא... אני משתדל... תודה... (בקטע הלגמרי סבבה, רק זו היתה בקשה, כן?)

תחייכי והחיים יחיכו אלייך.
תתחילי עם רגל ימין. מבטיחה יהיה טוב.

ולדעתי אין כמו החופש!!!!

תיראי כמה כסף זה לשעה ואז לפי זה כל אחד מקבל.

נגיד אם זה יוצא 20 לשעה אז מי שעבד 4 שעות מקבל 80 ש"ח ומי שעבד נגיד שעתיים מקבל 40 שח.

למספר השעות להם עבדו ביחד, ואז תכפילי את מה שיצא בשעות שכול אחד עבד

מזה לתעד יחס...

מה שאני עושה זה לנסות להחזיק מעמד, לישון הרבה, לשמוע שיר, להתעצבן להעביר כל שנייה שיר לנסות לעשות משהו, לא הולך , ואז הולכים לישון ומחייכים בכח ומרגישים סתומים ומתישהו זה בסוף עובר לבד

כי אני לא יודעת.. אני מרגישה ממש מעוצבנת עם עצמי שאני כזאת נואשת.. לא מצליחה ככ להעביר את זה...
אולי כדאי סתם לדבר עם מישו לא בקטע של קשר ולראות אם זה יעבור, לא?

שמרת על עצמך עד עכשיו,ופתאום בום..
חבל נשמה,תנסי להתאפק לזמן המתאים,לקשר של חתונה ולא סתם כך..באלך לפרוק? לכי לחברה,תחפריי לה!!לאמא,לדודה ,לה' יתברך!!!(הלוואי) שפכייי את הלב! ללכת עם חברות,לעשות דבריים כייפיים זה לא קל,זה הגיל,אבל גם חשוב שתהני בו,וגם תשתדלי לעשות רצון ה'.אבל לעתיד זה שווה,תציבי לעצמך מטרות,שיש מטרה קל יותר להגיע לשלמות עם מה שאת עושה (:

ואיייי,אני בת , את יכולה לדבר איתי .
בכל דבר שבעולם,מוזמנת

ב"ה יש לי חברות ממש מקסימות, אבל אני לא מרגישה שהן מבינות שזה מובע ממקום ממש עמוק ושאני יכולה לדבר איתן על זה..

קרובה,שאת יכולה לדבר איתה..
תדפדפי באנשי קשר שלך,בטוח יש מישהי שיודעת להקשייב,עדייף מישהי שהיא מכירה אותך,היא תבין את הרגשות שלך יותר.

ואני גם לא כלכך הבנתי אותך,
אשמח שתפרטי לי באישי
בהצלחה בהכל!

וואי ממש מזדהה , קרה לי ממש היום נפל עליי מין מסך שחור כזה , אין לך חשק לכלום , הלכתי לאכול פיצה וכלום , אותו דבר .
אני חושב ששחנ"ש עם מישהו שכייף לשחנ"ש אתו ממש הצלה .
בהצלחה!

קרה לי מליון פעם!!!!

לא משנה מה אני עושה אני תמיד חושבת על זה וזה מבאס...

כיאלו להרגיש פעילה בנושא הזה.. עכשיו אני מתכוננת ל..

איזה ספרים יש/שיעורים...
משו שיעזור?

החופש הזה היה לי הזויייי

אני בדרך כלל יצור שמייח

אבל החופש הזה היה לי בלאגן שלם בקטע הזה...

כאילו מצד אחד נהניתי, עשיתי פוול טיולים שאווים עם חברות----

אבל גם היה לי ימים שהייתי בטוחה שאני הולכת לגמור תחיים שלי ולהתאבד...

אני לא מצליחה לצאת מזה!!

 

אולי כשאני יחזור לאולפנה זה יעזור לי להתעסק בדברים ולחזור לשמוח יותר...?

זה קורה להרבה בגיל הזה
אני היה לי תקופה כזאת וב"ה עבר וזה היה סיווט גדוול !!
את צכה לפוצץ לך תימים במלאא דברים ופעילויות וחברות, וזה ממש עוזר
(לא נשאר לך זמן)

אני יכול לתת עצה אישית "קנה לך חבר"

היינו "קַנה לך חבר" (הקַנה- בו רושמים, הוא חברך)

כתבי את הדברים. (אפשר באנונימיות או בפורום)
אישית- שירים. כתבי שירים..... זו בעצם התבטאות הנפש. בכי ושירות.....

 

וכמובן, התפללי לקב"ה!

 

זה מה שיש לי להציע, יום טוב. מקווה שעזרתי...

ובאופן כללי, אני מכיר את התחושה,

"ישנם ימים כאלה/ שבהם- כלום לא מוצלח.

אני קם מהמיטה בבוקר/ רק כי אני מוכרח.

ביום כזה- בדיוק/ זועף וקצת אפור

צריך להתאזר בסבלנות/ ולחכות שיעבור...." (אסי צובל, שם שם..)

אני חושב שאם באמת ההיתי חכם ההיתי תופס גישה ש"יום ששום דבר לא משמח אותי זה יום שדורש דברים גדולים" וההיתי הולך לים או משהו כזה.....

(אולי להתאמץ ממש ממש חזק ללמוד 2 דפי גמ' או משהו כזה...אבל זה בנים.... בת, אולי ללמוד משהו שכיף, אני לא יודע.)

אולי תחשבי על כל הדברים שהיית רוצה לעשות ולא מצאת זמן....

אם זה לא יום באסה בגלל שקמת מאוחר- נסי לישון קצת......

אין באמת מה לעשות. זה מאוד תלוי ממה נובע הדיגאון-מצב נפשי, אי הצלחה, לחץ ועוד. הרבה מנוחה ומחשבות חיוביות.
לשתף אנשים קרובים עוזר לראות את המציאות בעיניים אחרות.

אמנם אני מצליח אכשהוא להתגבר על זה אבל תדברי עם ההורים הם בטוח ידעו איך לעזור לך

לא מרגישה שההורים שלי יכולים להבין את זה...

אני גרה לייד ים אז בן אנד גריס, גיטרה/ אוזניות לחוף שומם פשוט מרגיע ברמווותתת