פורום חסידות חב"ד (עמוד 75)

ב"ה

לפני למעלה מ-25 שנה נלקחו ספרים עתיקים ויקרי ערך מספריית הרבי מליובאוויטש בניו יורק.

הספרים נלקחו ע"י בן משפחתו של הרבי הקודם בטענה שהוא "יורש" ושהספרים שייכים לו.

הפרשיה הגיעה לבית המשפט הפדרלי בארה"ב. הרבי היה מעורה באופן מלא בכל מהלך הפרשיה, ונתן הוראות מפורטות בכל פרט ופרט במהלך כל תקופת המשפט.

אחת מנקודות המפתח המשמעותיות ביותר במהלך המשפט שהיוותה גורם מכריע ביותר על פסיקת השופטים, הייתה בעת העדות שמסרה הרבנית חיה מושקא, אשתו של הרבי ובתו של הרבי הקודם (כבוד קדושת אדמו"ר הריי"ץ, רבי יוסף-יצחק שניאורסון), שכאשר נשאלה ע"י בית המשפט: "למי שייכים הספרים? לרבי או לחסידים?", השיבה הרבנית: "הרבי והספרים שייכים לחסידים"!... עד שביום ה' טבת תשמ"ז, היום לפני 26 שנה, פסק בית המשפט שלא חל דין ירושה על הספרים, כיוון שהרבי אינו אישיות פרטית אלא אדם כללי בהתאם לקביעתה החד משמעית של הרבנית בעדותה!

אז לכאורה ניתן כמובן לשאול "מה פשר כל החגיגה הגדולה שעושים ממה שנראה (בראייה חיצונית ושטחית) כלא יותר מאשר סכסוך פנים-משפחתי"? בן משפחה שקצת ירד מהדרך, חשב שמבחינה חוקית הספרים שייכים לו ולכן הוא רשאי גם להשתמש בהם עפ"י רצונו כולל לסחור בהם למטרות כלכליות וכו', בית המשפט פסק שעליו להשיב את הספרים. לכאורה זה נראה כהליך משפטי שגרתי ביותר... אז מה כל ה"ביג דיל" שעושים סביב זה עד שהופכים זאת ליום חג חסידי משמעותי שכזה?! ואיך יכול להיות שצדיק יסוד עולם כמו הרבי מלך המשיח מגלה מעורבות מוחלטת במשפט שכזה עד לפרטים הכי קטנים במקום להשאיר זאת לעסקנים וכו'?!   

אלא שפה בדיוק טמונה הנקודה המרכזית: כאשר בית משפט פדרלי עם שופטים גויים, ובמדינה כמו ארה"ב שמוגדרת באופן רשמי כמדינה שבה ישנה הפרדה מוחלטת בין דת למדינה, מכיר במעלתו ובמעמדו המיוחד של רבי בישראל ובעובדה שאין מדובר באדם פרטי(!) ובהתאם לכך פוסק את החלטתו בניגוד לכל כללי המשפט הברורים שעל פיהם כל בית משפט אזרחי אמור לפסוק (כולל זה שהם דחו את הדרישה שהועלתה במהלך המשפט לחייב את הרבי לבוא ולהעיד), מדובר ללא ספק בנס גדול ביותר שבין היתר בוודאי קשור מאד לכך שגם לאומות העולם ישנו חלק חשוב בגאולה בבחינת "למכה מצרים בבכוריהם", בדיוק כמו שהיה בשבת הגדול לפני יציאת מצרים.      

ולכן הרבי התייחס לחזרתם של הספרים כמעשה בעל משמעות רוחנית של 'פדיון שבויים', כיוון שלדבריו לכל המשפט הזה הייתה משמעות רוחנית לבטל את הקטרוג שהיה על חב"ד בדורנו זה, וקבע את יום ה' בטבת כיום 'חג הספרים'.

לרגל יום סגולה זה ועת רצון זו, הרבי מבקש מכל יהודי להשתדל לרכוש ספרי קודש חדשים של תורה וחסידות, ולקבל החלטות טובות בלימוד התורה.

ויה"ר שעל-ידי 'פדיון השבויים' של ספרי הקודש והלימוד בהם, נזכה לפדיון השבויים של כל עם ישראל ושל העולם כולו מהגלות אל הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!

כמו שכתוב: "ציון במשפט תפדה וגו'" – שעל ידי "משפט" (לימוד תורה) זוכים לפדייה משבי הגלות.

חג ספרים שמח!!!

פתחתנו (אני ובעלי) שידוכים לכל המגזרים הדתי לאומי והחרדי לשלל גווניו, ב"ה יש לנו מאגר גדול מאוד,

אתם מוזמנים לפנות אלינו בשעות הערב בין השעות 20:00- 22:00 , ונשמח לעזור!

בברכת- בשורות טובות ומשמחות!!

יש לנו במאגר המון סגנונות של חב"ד לשלל גווניו, וגם חבקו"ק, חרדי, ובעלי תשובה.

שידוכי שמחה- 052-4770297, 0777-669652

ואיך זה מסתדר עם המאבק של הרבי למען שלימות הארץ.

ההסבר הוא שהימין הכי חזק ואחראי הוא החרדים. כל השאר...

בואו נראה קצת היסטוריה:

• חצי ממפלגת צומת חצו את הקווים ועברו לשמאל הקיצוני
• חצי מהליכוד ביחד עם ראש הממשלה אריק שרון חצו את הקווים ועברו לשמאל הקיצוני
• גם בזמנו של נתניהו כראש הממשלה חלק גדול של הליכוד שמו לו רגליים ומשכו שמאלה

יש חשש גדול שגם עכשיו שליש עד חצי מהליכוד יעברו לשמאל הקיצוני.

זה נראה דמיוני עכשיו בגלל שרק עכשיו היה הירי מעזה בלי הפסקה.

אבל אחרי שנתניהו ירסן את החמאס עד שיפסיקו לירות, אז הסכם עם המחבלים לא יהיה כל כך מפחיד, כבר לא יראו את הטילים נוחתים עכשיו. התקשורת עוד פעם תתחיל לזמר שירים של שלום, תכנה כל שר וח"כ שאינו רוקד לפי החליל שלהם בתור ימני קיצוני, ומנגד תתן ציונים טובים לשרים וח"כ שמושכים שמאלה, ואז כמה חקירות משטרה יעשו את שלהם.

אין אימון בימין החילוני. היום הוא ביבי מחר הוא טיבי !

 

ב"ה

סיפורו המדהים של הרב משה חיים גרינוולד מניו-יורק:

אבי מורי, הרה"ג ר' אברהם צבי גרינוולד זצ"ל, נולד בלודז' אשר בפולין ובגיל שמונה התייתם מאביו. אמו, שנשארה מטופלת בשבעה יתומים קטנים ודאגה מאד לחינוכו של בנה הבכור, שלחה אותו לבן-דודה, הלוא הוא הגאון המפורסם רבי מנחם זמבה הי"ד, אשר גידל את אבי במסירות רבה וכמובן דאג ללימודו ואף היה לומד עמו בעצמו.

אבי היה כמעט בגיל שבע-עשרה, כאשר התקיימה בוורשא "החתונה הגדולה", חתונת בתו של כ"ק האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש זצוק"ל עם כ"ק הרבי מליובאוויטש, ותמיד היה אבי מורי זצ"ל מספר בתור חוויה רוחנית גדולה על החתונה ההיא. הן על עצם החתונה שבה השתתפו כל שמנה וסלתה של גדולי יהדות פולניה החסידית, והן על שאז זכה לראשונה להיות פנים אל פנים עם החתן הצעיר, הלוא הוא הרבי. 
ולפגישה הזאת, כך הסתבר לו מאוחר יותר, היתה משמעות גדולה בעתיד.

כיצד זכה אבי להיפגש עם החתן - הרבי - פנים אל פנים? 

ובכן, כאמור, הוא היה בחור צעיר אז, כמעט בן שבע-עשרה, והוא הגיע לחתונה יחד עם קרובו ומחנכו הגאון ר' מנחם זמבה הי"ד.

למחרת החתונה, אמר לו ר' מנחם זמבה, שהוא הולך לבקר את החתן במלון שבו הוא מתאכסן ואם הוא רוצה הוא יכול להתלוות אליו.

כמובן שאבי הסכים וכך הלך לפגישה של ר' מנחם זמבה עם החתן.

אבי לא יכל לזכור ולחזור על מה דיברו השניים, אבל הוא זכר היטב כי בסוף השיחה, לפני שנפרדו שני האישים, פנה אליו החתן - הרבי - ואמר לו: "הרי עוד כמה ימים חנוכה - האם ידוע לך למה בנר חמישי של חנוכה עושים יומא דפגרא בכל ה'שטיבלאך'?" 

אבי לא ידע מה לענות, והוא זוכר שגם ר' מנחם הי"ד לא ענה ורק הסתכל בחתן כממתין לתשובה. ואז החתן - הרבי - פנה לאבי ואמר לו: "נר חמישי דחנוכה מסמל את החושך הכי גדול, כי היום הזה לא יכול אף פעם לחול בשבת קודש, ועל-ידי נר חנוכה מאירים גם את החושך הכי גדול בעולם. ומשום כך החידוש והכוח של חנוכה בא לידי ביטוי דווקא בנר החמישי שהוא הסמל של החושך. וזה התפקיד של כל יהודי, בכל מקום שבו הוא נמצא, בוורשא או בלונדון, להאיר גם את המקום החשוך ביותר".

כאמור, אבי לא זכר את מה ששוחחו ביניהם שעה ארוכה החתן ור' מנחם הי"ד, אבל הוא אמר שלעולם לא ישכח את העובדה ש"כל מסכתות הש"ס עפו שם בחדר". וכשיצאו מהמלון - כך סיפר אבי - היה הגאון ר' מנחם זמבה בהתפעלות כה עצומה מהחתן של הרבי מליובאוויטש ובמשך ימים רבים לא הפסיק לדבר על כך גם בבית וגם עם כל מי ששוחח באותם ימים.

***

מאז עברו קרוב לעשרים שנה. אבי עבר את כל מוראות השואה, בתחילה בגטו ואח"כ במחנות ההשמדה. אשתו הראשונה וחמשת ילדיו הקטנים נטבחו מול עיניו. וכשנסתיימה המלחמה ובחסדי השי"ת נשאר בחיים, אוד מוצל מאש, היה שבור ורצוץ בגופו ובנפשו. 

במשך שנתיים ימים התגלגל במחנות ההצלה ממחנה לשני, הוא ניסה ונדד בהרבה מקומות לברר אם יש ניצולים ממשפחתו הקרובה והרחוקה, ולדאבון הלב התברר לו כי כל אחיו ואחיותיו עד אחד ניספו על-ידי הצורר ימ"ש. בשנת תש"ח נסע לארה"ב, לפילדלפיה, שם חי אחי-אביו, ר' משה חיים גרינוולד, מחסידי אמשינוב, אותו הוא לא הכיר פנים-אל-פנים - כי הדוד נסע לאמריקה עוד בטרם נולד - אבל הוא ארגן את נסיעתו וקיבלו באהבה רבה, כאשר הוא עושה הכל כדי להקל עליו ולנסות לשקם אותו לאחר מנת הייסורים הנוראה שעברה על אבי זצ"ל באירופה הדוויה.

בלחץ הדוד ובהתערבות האדמו"ר מאמשינוב זצ"ל, החליט אבי לשקם את חייו שנהרסו כליל ונשא לאשה בזיווג-שני את אמי ע"ה, אף היא ניצולת שואה. אמי ע"ה, ילידת קרקוב, בתו של הר"ר זושא סינקביץ הי"ד, מחשובי חסידי אלכסנדר. והיא, יחד עם אחותה, הצליחו להינצל מיד בתחילת המלחמה כשהוברחו ממדינה למדינה עד שהפליגו לקנדה, שם גדלו בבית דוד אמם, הנגיד החסידי ר' קופל שוורץ, מחשובי יהודי טורונטו.

לפני הנישואין של אבי עם אמי, לקח ר' קופל שוורץ את אבי לניו-יורק, ל"יחידות" אצל כ"ק האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, כדי שיברכו. אבי מורי זצ"ל סיפר לי שממש נחרד ונדהם לראות את השינוי והזקנה הגדולה שקפצה על הרבי הריי"ץ מאז שראהו בחתונה בוורשא. (היה קשה מאד להבין את דיבורו של הריי"ץ ואחד מזקני החסידים שהיה בחדר הסביר ומסר את דברי הרבי). ר' קופל אמר לרבי הריי"ץ שאבי הוא "אוד מוצל" שאיבד בשואה את משפחתו, ואז מעינו הק' של הריי"ץ החל לזלוג נהר של דמעות טהורות. הריי"ץ בירך את אבי בבנין עדי עד ואיחל לו אריכות ימים ושנים טובות.

לפני שיצא אמר אבי לאדמו"ר ריי"ץ, כי הוא זכה להיות בחתונה הגדולה בוורשא, ואז - סיפר אבי - אורו עיניו של כ"ק האדמו"ר הריי"ץ, והוא אמר לו כי כיוון שחתנו נמצא כאן עכשיו וכיוון שאבי היה בחתונה - על-כן כדאי שיכנס אליו לומר לו שלום. ר' קופל ואבי ירדו למטה, ואחר שהראו להם איפה נמצא חדרו של ה"רמ"ש" כפי שנקרא אז - דפקו ונכנסו ואמרו שבאו על-פי הוראת הרבי...

אבי היה בהתפעלות עצומה מכך שהרמ"ש הכירו מיד, והשאלה הראשונה שלו היתה שיתאר לו את ימיו האחרונים של ר' מנחם זמבה הי"ד, כי שמע שנהרג בגטו ורשה אך לא ידע את הפרטים. לאחר שאבי סיפר לו מה שידע, אמר הרמ"ש לאבי: "כיוון שהרבי אמר לכם להיכנס אלי - אם-כן אני מחוייב לומר לכם דבר תורה, וכיוון שאנו בחודש כסלו בסמיכות לחנוכה, הרי ידוע המנהג אצל רוב החסידים ממשיכי דרך הבעש"ט הק' לעשות "יומא דפגרא" בנר החמישי. ומהי הסיבה? מכיוון שנר החמישי אף פעם לא יכול לחול בשבת, אם-כן זה עניין של חושך הכי חזק, וזה הכוח והחידוש של נר חנוכה להאיר גם את החושך הכי חזק. וזה התפקיד של יהודי בכל מקום בו הוא נמצא, בניו-יורק או בלונדון, עליו להאיר גם את המקום החשוך ביותר".

אין צורך לומר שאבי היה נדהם ונרעש, כאשר הוא עצמו הספיק כמעט לשכוח במהלך השנים את אותה אימרה בדיוק שה"רמ"ש" אמר לו כעשרים שנה קודם לכן. והנה עכשיו, פרץ הזכרון בבת אחת. וממש חזר כמעט מלה במלה על מה שאמר לו אז, במלון, בוורשא, לפני עשרים שנה. והלוא דבר הוא.

***

לאחר חתונתו שימש אבי מורי זצ"ל כרב ומלמד בקהילת "עדת ישראל" ב"וושינגטון הייטס", שם נולדנו גם אני ואחותי. אבי התגורר שם כחמש שנים, ואח"כ בהשתדלות ר' קופל שוורץ, עבר להתגורר לידו בטורונטו ושימש גם שם כרב ומלמד בקהילת החרדים שם.

במשך השנים, בטורונטו, התקרב אבי מאד לחסידי סאטמר שהיו בעיר, כיוון שעבודתו ברבנות ובהוראה היתה אצל חסידי סאטמר. אף שלא שלח אותנו להתחנך בסאטמר, שלח אותנו למוסדות הקרובים לרוחה. אותי ואת אחי שלח לישיבת "נייטרא" המפורסמת.

למרות שבהשקפותיו היה אבי קרוב לשיטת סאטמר - מעולם לא דיבר חלילה נגד הרבי מליובאוויטש, ואדרבה, תמיד היה מדבר עליו בהערצה וחרדת כבוד מיוחדת וזה חדר גם בנו, הבנים והבנות. 

בחורף של שנת תשכ"ט התחתנתי אני, ואבי אמר לי כי למרות שאיננו חסידי ליובאוויטש - הרי מכיון שלפני החתונה שלו זכה לקבל את ברכתו של הרבי מליובאוויטש, על-כן ליבו אומר לו והוא מרגיש צורך ורצון להיכנס עמי לרבי מליובאוויטש לקבל ברכתו לפני החתונה, למרות שמאז, למעלה מעשרים שנה, לא התראה עמו. 

אני הסכמתי בלב שלם, אבל אז התברר שזה לא כל-כך פשוט להיכנס לרבי. רק לאחרי דין-ודברים עם המזכיר של הרבי - ורק לאחרי שאבי הסביר לו שלא יכול לחכות כמה חודשים להזמין תור ל"יחידות" כי מדובר ברצונו לקבל ברכה לפני החתונה - הסכימו לתת לנו תור להיכנס ובלבד שנבטיח שזה יהיה "רק לבקש ברכה" ולא נעכב את הרבי. אבי הבטיח ונסענו במיוחד מטורונטו ביום שנקבע לנו.

***

אינני זוכר את השעה המדוייקת שנכנסנו לרבי, אבל זה היה יותר קרוב לבוקר מאשר ללילה. אי-שם באשמורת הבוקר. אני ראיתי פעם ראשונה פנים אל פנים את פניו של הרבי, ופניו הק', ובמיוחד עיניו הק', עשו עלי רושם גדול. אבי נתן לרבי את ה'פתקה' כנהוג, ושם היו השמות שלי ושל הכלה שלי ובקשת הברכה של אבי שנזכה לבנין עדי עד וכו'. 

כשלקח הרבי את ה'פתקה' מיד אבי, עוד בטרם פתח אותה, הביט באבי בחיוך רחב ואמר לו: "נאך העכער צוואנציק יאר שוין טאקע געקומן די צייט, בפרט אז דער שווער האט דאך אייך געשיקט צו מיר". ( = אחרי יותר מעשרים שנה באמת הגיע כבר הזמן, בפרט שחותני הרי שלח אותכם אלי...).

אבי נותר על עומדו נדהם ונפחד ונרעש ולא מצא כוח לפתוח את פיו. ובינתיים הגבאי כבר דופק בחוזק בדלת, אך הרבי עשה תנועת ביטול בידו כמי שאומר אל תשימו לב וכו'.

תוך כדי כך הרבי פתח את ה'פתקה', הביט בה כהרף עין ומיד התחיל לתת לנו ברכותיו הק' שיהיה בנין עדי עד וכו', וגם בירך את אבי באריכות ימים ושנים טובות וכו' ואמר לו בערך בזה הלשון: "אזוי ווי איר האט משמח געווען ביי מיר אויף דער חתונה וועט אייך דער אויבערשטער געבן כוחות און נחת משמח זיין אויכעט ביי דער חתונה פון אייער איניקל". ( = כמו ששמחת בחתונה שלי - השי"ת יתן לך נחת וכוח לשמוח בחתונת הנכד שלכם").

מעיניו של אבי זלגו דמעות של התרגשות וגם אני מאד התרגשתי, ביודעי עד כמה אבי שבור ורצוץ בגופו מכל מה שעבר עליו במחנות וכו' ועד כמה יקרה לו ברכה כזו של הרבי.

לפני שיצאנו הרהיב אבי עוז ושאל את הרבי: היות והבטיח למזכיר שאנחנו נכנסים רק לבקש ברכה, בכל זאת כיוון שיש שאלה שמאד מציקה לו, האם הרבי מרשה לו לשאול. הרבי חייך מאד ואמר לו (בערך) : "אזוי ווי דער רבי דער שווער האט אייך געשיקט צו מיר - מוז איך אייך ענטפערן אלע קשיות", ( = כיוון שכ"ק מו"ח אדמו"ר שלח אתכם אלי - אני מוכרח לענות לכם כל הקושיות...) וכששוב נשמעו דפיקות חזקות בדלת, שוב עשה הרבי בידו סימן שלא נשים לב.

אבי פנה לרבי ואמר: "מסיבות שונות, יצא לי במשך כל השנים לחיות בקרב חסידי סאטמר והחוגים שלהם, ושם אני שומע כל הזמן טענות ומענות על שיטת ליובאוויטש. ואף שחלילה איני מקבל כל הלשון הרע שאני שומע וכו', אבל בכל זאת הם הצליחו גם אצלי לעורר קושיה גדולה על השיטה של ליובאוויטש בכל הקשור להתחברות לרשעים וכו'. והרי ידועים הפסוקים כמו "משנאיך ה' אשנא" וכו', ואיך זה שליובאוויטש מתחברת במאור פנים עם רשעים הלוחמים נגד השי"ת ותורתו וכו'?"

אבי אמר לרבי שהוא מבקש סליחה על עצם השאלה ולא התכוון חלילה לקנטר אלא אדרבה - רוצה להבין שיטתו של הרבי כדי שיוכל לענות גם לעצמו וגם לאחרים וכו'.

הרבי פנה אל אבי בשאלה: "מה היה עושה אותו קנאי מהשכנים שלך, אם חלילה הבת שלו היתה יוצאת לתרבות רעה? האם היה מנסה להחזירה לדרך התורה והמצוות או שהיה אומר "משנאיך ה' אשנא" ו"אסור להתחבר לרשעים" ולכן יתרחק ממנה ולא ירצה לקרב אותה?"...

הרבי לא המתין לתשובה ומיד המשיך: "אותו קנאי היה בוודאי עונה שכשמדובר בבת שלו זה שונה, כי על זה נאמר "ומבשרך אל תתעלם".

וכאן הרצינו פניו הק' של הרבי והוא עצם את עיניו הק', דפק על השולחן ואמר: "ביי דעם אויבערשטן איז יעדער איד טייער ווי א בן יחיד. ביי דעם רבי'ן דער שווער איז יעדעד איד ומבשרך אל תתעלם!" ( = אצל הקב"ה כל יהודי יקר כמו בן יחיד. אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר כל יהודי הוא 'מבשרך אל תתעלם' !).

לאחר מכן הביט הרבי בי ובאבי במבט חודר ואמר: "ומסיימין בברכה. כידוע, נהגו אצל כל החסידים לחגוג את נר חמישי דחנוכה. מה הטעם? כיוון שנר חמישי של חנוכה לעולם לא יכול לחול בשבת ולכן זה מסמל את שיא החושך, ובכוח של נר חנוכה אפשר להאיר גם את העניין הכי חשוך. זה תפקידו של כל יהודי להאיר גם את המקומות הכי חשוכים, ולא משנה אם הוא נמצא בטורונטו או בלונדון. כל יהודי הוא חלק אלוקה ממעל ממש. בנו יחידו של הקב"ה. וכשמדליקים את הנשמה שלו בנר של קדושה - מתעורר גם היהודי הרחוק ביותר במקום החשוך ביותר".

אבי, שהיה נדהם ונרעש באופן הכי מבהיל, לא שמע גם את מילות הברכה האחרונות של הרבי והוא אפילו לא זכר איך הוצאתי אותו מהחדר של הרבי. כל הדרך חזרה לטורונטו הוא לחש רק שתי מלים: פלאי-פלאים, פלאי פלאים!

***

מאז עברו בערך כעשר שנים. בשנת תשל"ט התחתן אחי הצעיר בעיר לונדון, וכל המשפחה, אבי ואמי, אחותי וגיסי ואני נסענו לחתונה. במטוס, בדרך ללונדון, ראיתי שאבי מאד מוטרד ומשהו מעיק עליו. שאלתי במה העניין ובתחילה הוא לא רצה לספר. רק אחרי כמה פעמים ששאלתי סיפר לי: כמה דקות לפני שעזב את הבית, בטורונטו, נכנס אליו השכן, מהמכובדים ביותר בקהילה, ובכה לפניו בדמעות שליש. הוא אמר לו שמה שהוא מספר לו עתה זה סוד כמוס ושלא יספר לאיש. רק בלית ברירה הוא מספר לו אולי יוכל לעזור. ובכן, מסתבר שהבת של אותו שכן הידרדרה מאד ביהדותה. בתחילה ההורים לא כל-כך ידעו מכך כי הסתירה זאת לגמרי מפניהם. אבל לפני שבועיים התברר להם, למרבה האסון והבושה, שהיא ברחה עם איזה גוי ללונדון ומאז אצלם בבית בכי ומספד ואוירה של תשעה באב. כל הנסיונות שלו לאתר אותה על-ידי קרוב משפחה בלונדון עלו בתוהו. ולכן הוא מבקש מאבי, בהיות שהוא נוסע ללונדון, שיראה לטכס עצה ולהתעניין אולי יחוס ה', ואולי יוכל לעזור למצוא את הבת ולמנוע ממנה מרדת שחת.

אבי, שהיה בידידות קרובה מאד עם השכן, היה נרעש מהסיפור וגם אני מאד לקחתי ללבי וחשבתי איך ומה נוכל לעשות בעניין זה בלונדון.

החתונה היתה בשעטומ"צ, ובלילה הראשון של השבע-ברכות פנה אבי למחותן, סיפר לו את המעשה עם בת השכן, ושאל אותו אולי יכול לייעץ לו איך ואיפה - אם בכלל שייך - להתעניין ולעשות משהו בנידון. המחותן, מיד כששמע את הסיפור, אמר לאבי מורי שאם כי הוא אין לו שום מושג בזה, הרי שיש לו ידיד חסיד חב"ד, שהרבי מליובאוויטש מטיל עליו תמיד כל מיני שליחויות. שמו הוא הר"ר אברהם יצחק גליק, ואם יש מישהו שיכול לעזור בזה הרי הוא האיש, כי כבר "איתמחי גברא" להציל ברחבי אירופה הרבה נשמות יהודיות מהתבוללות.

עוד באותו לילה צלצל המחותן לרב גליק, סיפר לו את כל סיפור המעשה ועד כמה העניין דחוף, והרב גליק ביקש את הטלפון של הורי הנערה מטורונטו אולי הם יודעים אי אלו פרטים וכתובות שיתנו לו קצה חוט היכן להתחיל בחיפושים. הרב גליק מצידו הבטיח לעשות את כל המאמצים וההשתדלות. 

***

אינני יודע היכן חיפש הרב גליק, לאן הלך, אצל מי בירר, אבל באחד הלילות, כעבור כעשרה ימים - אבי ואמי נשארו בלונדון עד אחרי חנוכה - צלצל הרב גליק למחותן ואמר שיבוא אליו בדחיפות. "יש לי הפתעה מאד טובה". המחותן ואבי מיהרו לבית הרב גליק. כשנכנסו לביתו, ראו בסלון ביתו יושבת בחורה וממררת בבכי. בפתח הסלון דלקה החנוכיה.

לפתע, תוך כדי שאבי מסתכל על החנוכיה ורואה את חמשת הנרות(...) הדולקים - אבי כמעט נפל מתעלף ארצה!... הוא נזכר במשפט המוזר שהרבי הקדוש אמר לו לפני חמישים שנה, לפני שלושים שנה, ולפני עשר שנים: "נר חמישי של חנוכה מסמל את הכוח של החנוכיה והתפקיד של יהודי להאיר גם את המקום החשוך ביותר, בוורשא או בלונדון, בניו-יורק או בלונדון, בטורונטו או בלונדון ...""מה יעשה אותו 'קנאי' אם הבת שלו תידרדר... אצל הקב"ה כל יהודי הוא בן- יחיד.. אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר כל יהודי הוא 'מבשרך אל תתעלם"'... 

אין צורך לומר שהבחורה חזרה בתשובה שלמה, ואין גם צורך לומר שמאותו יום לא פתח יותר אותו 'קנאי' את פיו נגד ליובאוויטש...

***

כשחזר אבי לקנדה הוא עשה את כל המאמצים להיכנס לרבי מליובאוויטש. הוא הרגיש צורך וחובה נפשית, לאחר מה שקרה, להיכנס לקודש פנימה. אבל באותן שנים כבר היה קשה מאד להיכנס לרבי ל"יחידות".

רק בתשרי שלאחר מכן, בשנת תש"ם, לאחר מאמצים מרובים, הצליח אבי להיכנס ל"יחידות" באותו לילה שנכנסו קבוצת האורחים שהגיעו לרבי לחגים. אבי סיפר לי שמרוב התרגשות לא יכל להוציא הגה מהפה. וכשהתחיל לדבר ולספר את הסיפור פרץ בבכי. הרבי שמע ממנו רק כמה משפטים, ואז פנה לאבי ואמר לו: "דער שווער האט דאך געהאט א וייטען קוק"... ( = לחותני הרי היה מבט רחוק...).

ובכל פעם שסיפר אבי מורי זצ"ל את הסיפור הוא היה אומר, שהרבה יותר מהמופת הפלאי של הרבי מליובאוויטש, שכבר לפני חמישים שנה בהיותו חתן ראה כל-כך למרחוק - הרבה יותר מהמופת הזה הוא התפעל בכל ליבו על גודל הענווה השמיימית של הרבי שאמר לו בפשטות הכי גדולה וברצינות הכי גדולה:  דער"שווער האט דאך געהאט א וויטען קוק"...

ושרשרת המופתים הפלאיים לא פסקה: בי"ד כסלו תשמ"ט, בדיוק כשנגמר השבע ברכות מחתונת בתי הבכורה (כפי שהרבי בירך אותו שישמח בחתונה של הנכד), ובדיוק ביום שבו מלאו ששים שנה מהחתונה הגדולה בוורשא של הרבי - באותו ערב שבק אבי חיים לכל חי והשיב נשמתו למרומים.

(מתוך הספר "ורבים השיב מעוון")

וכל הכבוד למשה שילת הבולדוזר!!!

ב"ה
לעילוי נשמתם הקדושה והטהורה של ר´ אהרן סמדג´ה הי"ד, השליחה מרת מירה שארף הי"ד ואיציק אמסלם הי"ד, קורבנות ירי הגראד הקטלני לקרית מלאכי בר"ח כסלו.
מי יתן ויהיו אלה באמת הקורבנות האחרונים(!) של זמן הגלות, ושנזכה תיכף ומיד ממש לגאולה האמיתית והשלימה שבה יקויים הפסוק "הקיצו ורננו שוכני עפר", ולא עוד אלא שכדברי הרבי מובטח לנו שאותם אלה שמתו אחרונים הם גם יהיו הראשונים שיקומו בתחיית המתים.
שרק נזכה לזה כבר אכי"ר!

להודות ולהלל (נוסח ´ועל הניסים´) 

חנוכה מתייחד משאר החגים בכך, שבכל החגים (וכן השבתות) יש חובת סעודה ואילו את ימי חנוכה "לא קבעום למשתה ושמחה"1 אלא ל"הלל והודאה".2 הסעודות שנוהגים לערוך בחנוכה הן בבחינת רשות בלבד, וחובת החג אינה אלא להלל את ה´ ולהדליק את הנרות לזכר נס פך השמן. 

סיבת ההבדל הזה בין חנוכה לחגים האחרים נובעת ממהותו של החג: בחגים אחרים עיקר הגזירה הייתה על הגוף של עם-ישראל, כמו השעבוד במצרים או גזירת ההשמדה בפורים. לכן השמחה על ביטול הפורענות מתבטאת בסעודה גשמית, המשמחת את הגוף. אולם בחנוכה הייתה הגזירה במישור הרוחני - "להשכיחם תורתך"3 - ולכן חוגגים את זכר ההצלה בביטוי רוחני - הדלקת הנר בשמן. 

לחם, מים, יין ושמן

לאור הסבריה של פנימיות התורה מקבל העניין משמעות עמוקה יותר. סעודה מורכבת מלחם, מים ויין. שלושת הדברים הללו רומזים לתורה: לחם ומים - החיוניים לקיום האדם - רומזים לחלק הגלוי של התורה, שאותו צריך יהודי ללמוד כדי לדעת כיצד להתנהג. יין - שאינו צורך קיומי אלא מוסיף שמחה וחיות - רומז לסודות התורה, המוסיפים עומק וחיות בעבודת ה´. 

אך יש דבר רביעי - שמן. ההבדל בינו לבין הדברים האחרים הוא, שלחם, מים ויין אפשר לאכול או לשתות כשהם לעצמם, אולם שמן אינו ראוי לאכילה או לשתייה כשהוא לעצמו, אלא בהיותו מעורב במאכלים אחרים, ואז הוא משביח לאין-ערוך את טעמם וגורם תענוג רב. 

חג השמן 

בנקודה זו באה לידי ביטוי מעלתו הנפלאה של חנוכה על כל החגים האחרים שחוייבו בסעודה של לחם, מים ויין: החגים האחרים קשורים לחלקים גלויים יותר של התורה, ואף ה´יין´ שבהם רומז לסודות שניתנים לגילוי. אולם חנוכה, שמציינים אותו על-ידי שמן, מסמל את כוחם של הסודות הכמוסים ביותר של התורה - ´רזין דרזין´. 

וכאן נשאלת השאלה: הלוא חנוכה הוא חג של חז"ל, ונקבע בתקופה שעם-ישראל היה שרוי במצב רוחני ירוד; איך ייתכן שדווקא הוא קשור עם ה´שמן´ שבתורה? 

ממטעמי הגאולה 

אלא זהו סדר התגלות התורה: ככל שהחשכה הרוחנית גוברת והולכת, כך מתגלים חלקים עליונים ומופלאים יותר של התורה. לכן בחנוכה, "כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל", היה צורך בתוספת מיוחדת של אור התורה, ולכן נתגלתה אז בחינת ה´שמן´ שבה, ´רזין דרזין´. 

דבר זה קשור גם לפרשת מקץ (שאותה נקרא בע"ה בשבת הקרובה) - מלשון ´קץ הימים´ - כי דווקא בסוף הגלות זקוקים ל´רזין דרזין´, כדי להתמודד מול האפלה הגוברת וכן כדי ´לטעום´ ממטעמי הגאולה המתקרבת. 

(מתוך ספר השיחות תשנ"ב של הרבי מליובאוויטש כרך א, עמ´ 195) 

***** 

1) שו"ע אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרע סעיף ב. 

2) שבת כא,ב. 

3) תפילת ועל הנסים.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

חנוכה שמח לכל בית ישראל!

מה שווה התרגשותם של אומות העולם על בני ישראל וכיצד היא מהווה סימן לגאולה? במה יש לחזק ולעודד את רוחם של בני ישראל? בשביל מה עושה הקב"ה את כל המלחמות הללו, ומה התועלת שצריכה לצמוח מכך לעם ישראל? התשובות לכל השאלות המתעוררות לחסיד בעת כזו - כמו תמיד, בדברי הרבי מלך המשיח שליט"א נביא הדור ומנהיגו. הנה:

http://www.hageula.com/news/chabad/9090.html

איך כדאי לציין את זה?

במיוחד לאור הענין שהוא שיייך לכאו"א מישראל ע"י ספריו ופסקיו

חג שמח!!!

לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות.

תכתבו ותחתמו..

שנזכה שביום הגאולה של אדמו"ר הזקן נזכה אנו היום לגאולה האמיתית והשלמה

בקרוווווב ממש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ב"ה 
לכל חוג ועדה בעם ישראל ישנם תאריכים שמציינים אבני-דרך חשובות בתולדותיו, ובדרך כלל מתייחסים אליהם רק בקרב החוג בו הם משמעותיים. נדירים מאוד תאריכים ´פנימיים´ כאלה שמוכרים ואף נחוגים על-ידי חלקים גדולים אחרים בעם. 

אחד מאותם תאריכים נדירים הוא י"ט בכסלו – חג הגאולה של מייסד חסידות חב"ד, כבוד קדושת רבי שניאור זלמן מלאדי. לפני 214 שנים נלקח הרבי למאסר ברוסיה, בעקבות הלשנת כזב כאילו הוא ממריד נגד שלטון הצאר. ביום י"ט בכסלו יצא הצדק לאור ושחררוהו לחופשי – ומאז נחגג היום על-ידי רבבות מישראל. 

כדי להבין מדוע נחשב היום לחג גדול, יש להכיר את הרקע לסיפור המאסר והגאולה: ההלשנה על אדמו"ר הזקן, כפי שמכונה רבי שניאור זלמן, הגיעה מתוך קבוצה יהודית שהתנגדה לשיטת החסידות שהפיץ וניסתה בכך לחסום את התפשטות השיטה. אולם העילה האמיתית למאסר הייתה קטרוג שמיימי על ההעזה של אדמו"ר הזקן להפיץ ברבים סודות-תורה נשגבים, שהיו עד כה גנוזים ונעלמים. 

שחרורו של הרבי הוכיח כי הוסר הקטרוג. רבותיו הקדושים של אדמו"ר הזקן, רבי ישראל בעל-שם-טוב ורבי דב-בער המגיד ממזריטש, התגלו אליו מעולם העליון בעת המאסר, והם שגילו לו כי הוחלט בשמיים שימשיך בהפצת הרעיונות המופלאים ואף ביתר שאת. 

ואכן, לאחר השחרור קיבלה הפצת החסידות תנופה עצומה. וזו בעצם הסיבה לשמחה של כלל ישראל בי"ט בכסלו: בזכות יום מכריע זה הגיעה בשורת החסידות לכל העם. 

* 

בשורת החסידות, במיוחד כפי שמשתקפת בספרי חב"ד – חכמה, בינה, דעת – היא בהעמדה מקרוב על גדולתו האין-סופית של הבורא, עד כמה שמגעת בינת האנוש, ובהכרה בריאה של כוחות-הנפש הטבועים בקרבנו. 

ישנן אסכולות שמשכנעות ומוכיחות שכלית את קיומו של הבורא. ישנן גם שיטות שמושתתות על הפחדה – מה עלול לקרות למי שחלילה אינו מאמין. תורת החסידות אינה משכנעת ואינה מפחידה! היא פשוט מחברת כל יהודי לאמת הפנימית שלו, אל האמונה שקיימת תמיד בקרבו. 

החסידות מאהיבה את האמונה ואת קיום התורה והמצוות שנגזר מן האמונה. בכך היא ממלאת בתעצומות-נפש הנדרשות להתמודדויות מול הפיתויים והניסיונות שמערים היצר-הרע על כל צעד ושעל בחיים. 

* 

כאמור, מושתתת הייחודיות של החסידות על למידת סודות תורה מופלאים, שמקנים מושג מגדולת הבורא – ועל חשיפת סודות אלה יצא הקטרוג בשמיים. מדוע אכן הוחלט לבסוף לאפשר את המשך הפצת רעיונות החסידות? 

סיבה אחת היא, שלנוכח השפל הרוחני העמוק אליו הגיע עם ישראל בדורות האחרונים, נדרש משאב רב-עוצמה שישמש כמצבר לנפשות הנאבקות ביצר-הרע על מופעיו השונים. למטרה זו נועדה תורת החסידות. 

סיבה שנייה היא, קרבתנו אל הגאולה השלימה. בגאולה נהנה מסודות תורה טמירים שילמד המשיח, ותורת החסידות נחשבת לטעימה מהם. כהכשרה והכנה אל הגאולה, הואיל הקדוש ברוך הוא לתת לנו טעימה תורנית מאותו עידן מופלא. 

כל אחד מממשיכי השושלת של אדמו"ר הזקן, מנהיגי חסידות חב"ד לדורותיהם – התאים לרעיונות החסידות שהשמיע סגנון ואופי הראויים לתקופתו. לנו קל לזהות זאת בדברי החסידות של המנהיג הנוכחי – הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. מי שנחשף להם לא יכול שלא להתחשל ברוחו מול כל קשיי הגלות, מחד גיסא, ושלא לקבל תחושה ממשית של קרבה לגאולה השלימה, מאידך גיסא. 

מי שעוד לא נחשף – מוזמן לעשות זאת. 

לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות, תכתבו ותחתמו

(מאמר שהתפרסם לפני מספר שנים בעלון ´הגאולה מעניין ועכשווי´)

אני לא אניח לכם ואתם לא תניחו לי וביחד נביא את המשיח"

מזל טוב לרבי שליט"א - יום חתונה.

שנזכה באמת לא להניח אותו ולא להניח לקב"ה עד שיביא את הגאולה עכשיו

ב"ה

האסון הבלתי נתפס שאירע ביום חמישי, ר"ח כסלו, בשכונת נחלת הר חב"ד שבקרית מלאכי (שבה גם אני מתגורר), ממשיך להסעיר את כולנו. 

ר' אהרון סמדג'ה הי"ד, יהודי בעל לב חם ואיש חסד בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, אוהב ואהוב על הבריות, שנהרג מהפגיעה הקטלנית של הגראד כאשר בעת האזעקה הגורלית, רץ ר' אהרון לקומה הרביעית בניסיון להציל את איציק אמסלם הי"ד ושניהם נהרגו במקום. איציק אמסלם היה בחור צעיר בן 24 שלמען האמת לא זכיתי להכירו, אך מתברר שהבחור הזה הי"ד היה בעיצומו של תהליך התחזקות בענייני תורה ומצוות שנקטע ל"ע בעקבות הטרגדיה.

ההרוגה השלישית היא, כידוע לכולנו, הגב' מירה שארף הי"ד, שליחת הרבי מלך המשיח בניו-דלהי שבהודו, שבשנים האחרונות פעלה במסירות נפש ביחד עם בעלה הרב שמוליק שארף יבלחט"א, לסייע לאלפי מטיילים ישראלים הן בעניינים גשמיים והן רוחניים, קרבו רבים מהם ליהדות ולחסידות והיוו כתובת לכל יהודי במשך 24 שעות ביממה.

מזעזע במיוחד לחשוב שכל זה קרה דווקא ביום הזיכרון הרביעי לטבח המחריד בבומביי, א' בכסלו תשס"ט, היום שבו כזכור נרצחו שלוחי הרבי שם גבי ורבקי הולצברג הי"ד ע"י מחבלים בני עוולה ימ"ש. בדיוק באותו תאריך שוב חווה משפחת חב"ד את האובדן והשכול הנורא הזה ואחת ההרוגות היא שוב שליחה של הרבי... מצמרר!

בדיוק בהקשר הנ"ל של רצח אישה חב"דית, ישנו קטע מבהיל משיחת הרבי מה"מ בשבת פרשת תצוה, י"א באדר א' תשנ"ב, לאחר אירוע מזעזע שקרה באותו שבוע בשכונת קראון-הייטס שבו אישה חב"דית צעירה ואם לילדים רכים נרצחה על קידוש ה'. בקטע המובא להלן זועק הרבי "עד מתי"! על אריכות הגלות וקובע שעל אף כל המעלה העצומה של קידוש ה' ברבים, הרי שכבר יצאנו ידי חובת מסירות נפש בכל הרדיפות וההשמדות שעברנו במשך כל הדורות, ובעיקר - שהקידוש ה' האמיתי יהיה אך ורק כאשר הקב"ה יביא לנו כבר את הגאולה האמיתית והשלימה!

בבקשה להפיץ את השיחה החשובה הזאת לכל מי שרק אפשר, והדברים יהיו כמובן לעילוי נשמת שלושת הנרצחים ה' יקום דמם הטהור והקדוש, ושבעז"ה יתקיים בהם תיכף ומיד הפסוק "הקיצו ורננו שוכני עפר" בגאולה האמיתית והשלימה אכי"ר.

י. האמור לעיל ע"ד הנקודה המשותפת דלידת משה (בשבעה באדר) ופרשת תצוה, שבשניהם מודגש העצם דישראל שיש בהם החוזק והתוקף למסור נפשם על קדושת שמו ית' - מודגש ביותר בענין שהזמן גרמא, שבימים האחרונים הי' בשכונה זו מאורע של קידוש השם ברבים ע"י אשה מישראל.

ובהקדמה - ש"אין גו' אתנו יודע עד מה", אף אחד מאתנו אינו מבין (ואינו יכול להבין) כלל וכלל פשר הדברים, למה עשה ה' ככה?!... ועאכו"כ כשמדובר באשה צעירה, אמא לילדים קטנים שצריכים לאמם ויתגעגעו אחרי'... אלא שאין להאריך בענינים של טענות ומענות כלפי הקב"ה, ובלשון הכתוב "ברוב דברים וגו'", "על כן יהיו דבריך מעטים".

ואעפ"כ, יש להדגיש את גודל הענין דקידוש השם ברבים שבמאורע זה, ועוד ועיקר, לזעוק להקב"ה על אריכות הגלות, "עד מתי"... ולבקש ולדרוש ולעשות כל מה שאפשר שתיכף ומיד תבוא הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שאז יקויים היעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר", וביניהם ובתחילתם האשה צדקנית, ומתחיל מצדיקים שקמים לתחי' מיד נהרגה על קידוש השם, שתיכף ומיד תיפגש נשמה בגוף עם משפחתה וילדי', ותמשיך לחנכם ולגדלם לתורה לחופה ולמעשים טובים, מתוך שמחה וטוב לבב.

יא. ולכל לראש - גודל הענין דקידוש השם ברבים שבמאורע זה:

ידוע המבואר בדברי חז"ל בכו"כ מקומות ע"ד גודל העילוי וההפלאה והזכות והשכר דקידוש השם, ובפרט קידוש השם ברבים, ובהדגשה יתירה בקידוש השם ברבים בשכונה זו, שבה נמצא בית הכנסת ובית המדרש ובית מעשים טובים, בית משולש, דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שעל זה נעשה קידוש השם ברבים ביתר שאת וביתר עוז.

ויש להוסיף בגודל העילוי וההפלאה דקידוש השם - שמצינו אצל הבית יוסף שמצד גודל מעלתו ומדרגתו הי' ראוי שהקב"ה יזכה אותו למסור נפשו על קדושת השם, אלא שאח"כ היתה סיבה (ענין שלא הי' מתאים לפי-ערך מעמדו ומצבו) שבגללה נענש ולא זכה לכך, ונחשב זה לעונש, אף שלאח"ז זכה לחבר את ה"שולחן-ערוך" ולהיות מורה-הוראה לכל בנ"י עד סוף כל הדורות - שמזה מובן שהזכות דחיבור ה"שולחן-ערוך" אינה מגעת לגודל הזכות דמסירת נפש על קידוש השם!

ולהעיר מהשייכות לאמירת משה "מחני נא מספרך" - שבזה מודגש שהמס"נ של משה רבינו בשביל ישראל היא למעלה ממציאותו של משה כפי שקשור עם התורה, שלכן מוותר משה רבינו על הזכות להיות כתוב בתורה (באמרו "מחני נא מספרך", "מכל התורה כולה") בגלל המס"נ בשביל ישראל (כשם שהזכות דחיבור השו"ע אינה מגעת לגודל הזכות דמסירת נפש על קידוש השם).

ונוסף על גודל העילוי וההפלאה דקידוש השם ברבים שבכללות הענין דמסירת נפש, ה"ז בהדגשה יתירה במסירת נפש של אשה צעירה אמא לילדים קטנים - כי, מלבד מסירת נפשה, ה"ה "מוסרת" גם את ילדי' הקטנים, בכך שעוזבת ומפקירה אותם לבדם (בידעה גודל הגעגועים של הילדים אלי'), ומשאירה את גידולם וחינוכם לאחרים, ויתירה מזה, שמסירת ילדי' היא מס"נ גדולה יותר ביתר שאת וביתר עוז מהמס"נ שלה, ובמילא ה"ז מסירת נפש למעלה ממסירת נפש!

יב. אבל לאחרי כל העילויים וההפלאות שבקידוש השם ברבים, כיון שכבר יצאו י"ח ("די והותר") מסירת נפש על קידוש השם ע"י הגזירות ושמדות שהיו במשך הגלות המר והארוך, עד לדורנו זה - זועקים בנ"י להקב"ה: "עד מתי"?!... היתכן שלאחרי אריכות הגלות המר זקוקים עדיין למסירת נפש על קידוש השם של אשה צעירה אמא לילדים קטנים?!...

גם אם רצונו של הקב"ה ב"נחת רוח" ממסירת נפש - הרי, נוסף לכך שכבר יצאו י"ח מס"נ במשך כל הדורות שלפנ"ז, מספיקה המסירת נפש של בנ"י בכך שנמצאים עוד רגע אחד בגלות!

בנ"י נמצאים כבר בגלות יותר מאלף ותשע מאות שנה ומשיח צדקנו עדיין לא בא!... כבר סיימו כל עניני העבודה דזמן הגלות, וכבר נעשו כל הפעולות בכל האופנים האפשריים (כולל ובמיוחד ע"י השמחה בחודש אדר במשך ששים יום), ולא יודעים מה ניתן לעשות עוד, ואעפ"כ, עובר עוד שבוע, עוד יום ועוד רגע, ועדיין לא באה הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש! ולא עוד אלא שניתוסף מאורע הכי חמור שיכול להיות בזמן הגלות - שאשה בישראל ואם לילדים קטנים צריכה למסור נפשה על קידוש השם!

לא נותר לנו אלא להתנחם בכך שמאורע זה הוא המאורע האחרון של מסירת נפש על קידוש השם, ועוד ועיקר, שבזכותה של האשה הצדקנית שמסרה נפשה על קדושת השם, ביחד עם זכותן של נשי ישראל הצדקניות שבכל הדורות, עד לנשי ישראל הצדקניות נשמות בגוף בריא שבדורנו זה, זוכים תיכף ומיד ממש להגאולה האמיתית והשלימה, "כימי צאתך מארץ מצרים", ש"בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים", ועד"ז בהגאולה העתידה לבוא תיכף ומיד ממש, "בשכר נשים צדקניות שיש בדור".

ואז יהי' אמיתת ושלימות הענין דקידוש השם - שהרי כללות ענין הגלות הוא היפך קידוש השם, כמפורש בקרא "שמי הגדול המחולל בגוים", "ומהו החילול, באמור אויביהם עליהם עם ה' אלה ומארצו יצאו ולא הי' יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו", וקידוש שמו ית' נעשה ע"י הגאולה, כהמשך הכתוב "וקדשתי את שמי הגדול גו' וידעו הגוים כי אני ה' . . בהקדשי בכם לעיניכם (עי"ז ש)ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם", "והתגדלתי ונודעתי לעיני גוים והתקדשתי רבים וידעו כי אני ה'".   

בכ' אייר תשל"ג כותב הרב חודוקוב, מזכירו של הרבי, לאחד מחשובי עסקני חב"ד בארץ-הקודש:

טוב עשית במה שענית בשלילה להצעת מנהל המועדון יהודי-ערבי בחיפה.

ופשוט כי עריכת ערב חב"ד במקום כזה מופרכת לגמרי...

המכתב של הרב גץ לרבי בפרסום ראשון.

מענה הרבי למכתב זה:

...מאשר הנני קבלת מכתבו מט"ו מנ[חם] א[ב] עם המצורף אליו, ואזכירו על הציון כ"ק מו"ח אדמו"ר נבג"מ זי"ע למילוי משאלות לבבו לטובה, ושיבשר טוב בכל הענינים שכותב, כולל ועיקר – שבטלה התכנית לחפור מתחת לבי[ת] המק[דש], מחילות וכו' ואפילו לספקן.

...בכבוד ובברכה לשמור על הק[ודש] שלא יגעו בו ולא בספקו וס[פק] ס[פיקו], כי "ממי שהזהיר על המקדש" אתה מתיירא, ובהצלחה.

בקישור הבא, תוכלו להצטרף לאמירת ספרי תהילים ביחד,
אתם כותבים איזה פרקים אתם רוצים לומר וככה מסיימים כמה שיותר ספרים למען תושבי הדרום וצה"ל

http://www.tariel.co.il/?CategoryID=2313&ArticleID=3083

מישהו יודע דעות של רבנים בעניין? לפני חתונה? אחרי חתונה? מה הרבי אמר על זה? 

(נא להביא תשובות עם מקור ולא רק "שתי ש..." בבקשה. תודה )