חָתָן,
אִם רָצָה לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע לַיְלָה הָרִאשׁוֹן–
קוֹרֵא.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
לֹא כָּל הָרוֹצֶה לִטּוֹל אֶת הַשֵּׁם יִטֹּל.
(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ*** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
להלכה פוסקים שבימינו קוראים קריאת שמע גם בלילה שהאדם מתחתן (שו"ע או"ח ע, ג): "אבל עכשיו שגם שאר בני אדם אינם מכוונים כראוי גם הכונס את הבתולה קורא."
השאלה במשנה מה כוונת רבן שמעון בן גמליאל: "לא כל הרוצה ליטול את ה'שם' יטול"? איזה 'שם'?
מפרשי המשנה אומרים 'שם' של חסיד ומדקדק במצוות.
בירושלמי משמע שמעשיו ל'שם' שמים.
אם אנחנו הולכים כדרך מפרשי המשנה, זה יכול להתקשר למשנה באבות (ד, יג): "וכתר שם טוב עולה על גביהן".
מסביר שם הרמב"ם: "כתר שם טוב מגיע מאת התורה, רוצה לומר ידיעתה, והמעשה בה, כי בהן יגיע השם הטוב האמיתי". מרחיב שם המאירי: "וכתר שם טוב עלה על גביהן ושם טוב הוא התמדת פעולת החסדים ומעשה היושר וקידוש השם ותורתו בהפלגת מדותיו והנהגותיו כאומרם ז"ל יומא פ"ו א' בשעה שאדם עוסק (בה) בתורה ודבורו בנחת עם הבריות ומשאו ומתנו נאה מה הבריות אומרים עליו ראיתם פלוני שעוסק בתורה כמה נאים מעשיו וכמה מתוקנים דרכיו אשריו ואשרי חלקו אשרי אביו שגדלו אשרי רבו שלמדו תורה כו' וזהו קדוש השם ותורתו על דרך האמתי".
שבט אשר זכה לברכה ממשה לשם טוב ככתוב בדברים לג, ד: "ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו", כמו שמפרש הבכור שור: "ברוך מפי שאר בנים אשר , שכל הבנים מברכים. וסוף הפסוק מוכיח , דקאמר: יהי רצוי אחיו - שהוא רצוי ואהוב לכולם , וכולם מברכים אותו."
גם סוף הפסוק: "וטבל בשמן רגלו" רומז לפסוק בקהלת (ז, א): "טוב שם משמן טוב".
המדרש רבה בפרשת נשא (יד, י) אומר שהשעיר חטאת שהקריב נשיא שבט אשר פגעיאל בן עכרן היה כנגד הכתר שם הטוב של השבט צריך עיון למה דווקא שעיר החטאת הוא כנגד כתר שם טוב?
אנשים חושבים שכדי להגיע לכתר שם טוב צריך תנועה חיצונית של השפעה, להאיר כלפי חוץ את המעשים שלי וככה כולם ישבחו אותי ויהיה לי כתר שם טוב. מלמד המדרש הפוך, אדם צריך כל הזמן לעשות חשבון נפש פנימי על החטאים והחסרונות שלו ולשאוף להיות אדם שלם יותר מבחינה פנימית, ו-ה' כבר ימשוך עליו חן ושכל טוב בעיני בני-אדם.
המדרש ממשיך ומדמה את כתר שם טוב למנורה. היינו חושבים שהכוונה שמכיוון שהמנורה מאירה החוצה, כך השם טוב מאיר החוצה. אבל המדרש אומר: "ואותו כתר הוא כנגד המנורה לקיים מה שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור, למה נקראת התורה אור שהיא מאירה את האדם מה יעשה ולפי שהתורה מלמדת את האדם כיצד יעשה רצון המקום לפיכך שכר התלמוד גדול וגדול המעשה יותר מן העושה שנא' (ישעיה לב) והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם".
המנורה תפקידה לא להאיר להקב"ה: "להודיעך שכולו אור ואין צריך לאורם." (מדרש רבה (בהעלותך טו, ב)
גם השם הטוב של האדם לא מגיע על ידי שהוא עסוק בלהאיר לאחרים, אלא על ידי שהוא מאיר לעצמו ומשפר את עצמו בתורה ומעשים טובים, ו-ה' מביא לו שם טוב שמאיר החוצה.
לא ראיתי את זה בא
