פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 27)

במהרה ושיתמלאו משאלותיך לטובה.

ביחס לקושי, אני חושב שצריך להבחין בין קושי לבין אי עשייה.

כולנו בשנה האחרונה רואים שיש קשיים המחייבים אותנו לבצע מעשים, לא תמיד אנחנו רוצים לבצע את המוטל עלינו אבל עלינו להמשיך.

גם כאן, זה בסדר להרגיש לפעמים שאתה עושה כי אתה חייב ולא כיף לך.

זוכרת שקראתי פעם קטע של אחד מהמבנים (אולי הרב יהושע שפירא? לא זוכרת)

שהקב"ה רוצה שנעבוד אותו ככה.

כמו שאנחנו 

לא קשור למצב האישי .

וממילא מה שעושים זה ברכה. 

השם ישמח אותך!

מבחינתי, הקב"ה לא מצפה מאיתנו שלא יהיה לנו אתגרים בעבודתו. להיפך, הוא עצמו מאתגר אותו לפי המידה שאנחנו יכולים לעמוד בה.

ובכללי, הקב"ה רוצה את הלב שלנו, את המאמץ במעשים, את התפילה, את הרצון העז.

מי שבא לו בקלות ללמוד כל יום חצי ש"ס ומתפלל כל תפילה 3 שעות, זה לא שווה הרבה. כי הקב"ה רוצה את הלב, הוא רוצה שתהיה איתו. התוצאה? זה כבר פועל יוצא של כל ההשתדלות ושל התפילה, הוא לא מצפה שלא יהיו נפילות תוך כדי, "כי שבע יפול צדיק וקם". צדיק נופל וגם הרשע נופל. אבל הצדיק קם אחרי שבע פעמים. וואו, איך זה לא פשוט.

ובנוסף לכל זה, לא כל הרגעים של עבודת ה' צריכים להרגיש חיבור עילאי לה' יתברך. החיבור גם אם הרבה פעמים אנחנו לא מרגישים אותו. הקב"ה שם לנו זמנים בחיים שהם לא מרשימים יותר מדי. יכולה להיות הרבה "עבודה שחורה" וזה בסדר

יכול להתחיל את הדיון מהנחות היסוד הללו?

אשמח לדבר בזמן הזה

כי אם לא יש לי דוד (שהוא נסיך ניגרי) עם עולם פנימי עשיר ואני היורש היחיד

רק עכשיו ראיתי ש @אחו הקדים אותי בבדיחה🤦‍♂️

כדי שתוכל לפתוח את החסכונות הסודיים העצומים של דודך?

מתנקש בין יבשתי טוב יעשה את העבודה אז אם אתה יכול להפנות אותי לכיוון של אחד כזה...

חנוכה הוא חג של העלם של מעל הטבע. יש בו הרבה מרכיבים שחוזרים וחורזים בו, שהם מעל הטבע. המספר 8. הוא מעבר לגבולות הרגילים של 7 ימים בשבוע. נס בשמן, מאכלי שמן. הם כולם עם 8. מעל הטבע. יש בו את ספירת הבינה ("ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים בני בינה {ספירה ה8} ימי 8 קבעו שיר ורננים").

מה זה אומר כל המעל הטבע הזה?

עזבו את הנקודה שלא היה בכלל צריך נס כי טומאה הותרה בציבור. ה' רצה לעשות נס, אבל למה דווקא פח שמן אחד שהספיק לשמונה ימים? היה אפשר גם למצוא פח עם מספיק בדיוק לשמונה ימים או למצוא 8 קנקנים וכו'

ונעשה דווקא נס ודווקא ככה כדי להראות לנו שמה שאנחנו חשבנו שהוא גבולי - העולם הזה הכל הוא נס. באמת הכל יכול להמשיך לעולם. (יש משל בירושלמי על אומן שרצה להיות מיוחד הפרוייקט חייו היה לעשות סוס שנראה בדיוק אותו הדבר כמו סוס אמיתי. אחרי 5 שנים של השגת חומרים ולמידה על סוסים וכו' הוא סיים. הוא הציג לפני אלפי אנשים את הסוס שלו ליד סוס אמיתי ואף אחד לא הצליח להבדיל. מדהים. ואז הם שמו לראווה בכניסה לעיר כדי שכולם יראו את הפלא האמנותי, אבל כל מי שעבר שם לא התרגש, בסה"כ סוס... אז הוא החליט לחתוך אותו לשתיים, כי סוס אמיתי לגמרי חתוך לשניים - זה כבר יצירת אומנות. כך עשה הקב"ה בקריעת ים סוף, והראה שהכל כל העולם הוא למעלה מהגבול.

זהו הנס של חנוכה. נס של טבע. במאז ועד היום אין לנו ניסים גלויים ממש כקריעת ים סוף, אבל אנחנו רואים את הסוס האמיתי ופשוט לא מבינים שהוא יצירת אומנות.

היום הוא יום 'זאת חנוכה'. היום הנוסף שהוא למעלה מהטבע.

בחסידות מבואר שהוא יום מתנה של פתיחת שערים ושפע שלמעלה מהעולם הזה הרגיל. הוא יום שמסוגל מאד מאד לתפילות ולשפע. שווה ערך במעלה ואף יותר מראש השנה ויום הכיפורים. (במובן מסויים) הוא יום מאד גדול. הוא יום שבו נגמר "תקופת הניסיון" למה שנגזר עליך בראש השנה וה' דן שנית את כל באי עולם.

ממש מוזמנים לקרוא עליו עוד מגדולי החסידות. (יש באינטרנט דברים מאד יפים ומונגשים)

שנזכה ליום שיגזרו בו ישועות ונחמות!

אוביסלי

ששמתי שנה שעברה בחנוכיה

(יש לציין שהכל התקיים!)

כתבת לה' בפתק שלי את כל הסיבות שבעולם והראיות שכדאי לו מאד לעזור לי...

כפרה עליך הפי מבטיח שאני מאמין לך

עודדת אותי

לא השאלה מי ער, השאלה מה לוקחים מחנוכה.....😉

אני מאמץ את התקווה, להאמין שאפשר לשנות ולא לקבל את הדברים כמובנים מאליהם, להמשיך את רוח הלחימה, את האור שהוא לא רק מנחם אלא מעורר, מחייה, מגביר כוחות, מחזיר את התקווה הנושנה, את התקווה לחדש ימינו כקדם, ולהביא את הגאולה לעצמינו, לעם ישראל ולעולם. כבתה אין זקוק לה- אפילו שהיום הנר נכבה, למחרת מדליקים אותו מחדש. כל יום ויום יש בו התחדשות, הדלקה חדשה, נס חדש. הדלקה עושה מצווה, ולא הנחה עושה מצווה- לא לנוח על זרי הדפנה, אלא לעלות, שתהא שלהבת עולה מאליה, לא לעשות דברים באופן חיצוני בגלל לחצים, לעשות את הדברים מתוכינו, מתוך הנר הפנימי והבוער שבתוכינו, מתוך חיבור עמוק לדברים, ואז באמת האש לא נכבית וממשיכה לדלוק, להתמיד. שיהיה מסובב במצוות- המצוות מקיפות אותנו. סביבון. אסובבה את מזבחך ה'. כל הזמן לנוע, המצוות חיות, נעות, מסבבות. פרסומי ניסא, להדליק על פתח ביתו מבחוץ, או על החלון שפונה לרשות הרבים, ובשעת הסכנה, מניחה על שולחנו ודיו- מצד אחד אם אדם רק יתרכז בכלל, זו סכנה, ולכן הוא צריך לבנות את עצמו, אך באמת תמיד האידיאל וגם בפועל כל מה שיכול להאיר כלפי חוץ. רש"י אומר שבזמן רגיל שאין סכנה, אם מדליק על שולחנו לא יצא ידי חובה. אם האדם מלא ויכול להאיר, והוא לא מאיר, זה לא טוב! האור שלך נועד להפצה, נר אחד נר למאה, הנר בהתחלה כששמים אותו על נר אחר לרגע הוא מתמעט, אבל שנייה אחרי זה הוא מתחזק. דווקא הנתינה מובילה לריבוי האור שלך ולהגדלתו. מצד אחד לרשות הרבים, מצד שני בטפח הסמוך לפתח. תמיד לזכור שצריך גם לבנות את הבית, את המשפחה ולהשקיע בה, רק מתוך בניין משפחתי אפשר גם להאיר החוצה לשאר האנשים. וגם הנתינה לשאר האנשים היא שלימה יותר, כשהיא יונקת מדבר יציב, יש נקודת משען, בסיס אם, שמשם האדם שואב כוחות (מתקשר גם לנר איש וביתו). למהדרין נר לכל אחד. לכל אחד יש את הייחודיות שלו, לא רק כהמשך של אביו או ההגדרה שלו כחלק ממשפחה או קבוצה מסויימת.

בהשארתך, @רוצה להיותילד🙃 

איך הכל אצלה מכוון 🎯 לעבודת השם

עם 4 ילדים אוטיסטים... אני לא מסוגל לחשוב על אחד..

אבל אכפת לך שאני שואל למה אתה שואל?

היית רוצה להתקרב לקהילה שלו?

@אניוהוא 

@הדוכס מירוסלב

עולים 200+ שח להכי פשוטים

כמה סופי משחת שיניים אתה צריך כדי להחזיר את ההשקעה

הבעיה שאני באמת חוששת ממנו

מה היא כבר יכולה לעשות?

להזהיר אותו מקסימום?

לך תדע מה הוא יעשה אחרי שאדווח עליו

הוא ערבי ומוסלמי אין לדעת מה הקווים האדומים שלו.

אני באמת אוכלת סרט.

אני מלאה בדעות קדומות עליהם, לא גדלתי עם ערבים.

אני מרגישה חוסר אונים

 נכון לטווח ארוך, ואולי גם לטווח קצר .

לא ברור מה המקום עבודה, ומה כל ה 'מסביב'

יש לך אבא או אח שאת יכולה להיעזר?

לצערנו היום מאמינים לכל בת שאומרת משהו ולא בודקים עד הסוף, אבל כאן זה דווקא לטובתך...

זה גם יסמן אותו ואם הוא הטריד אותך הגיוני שאת לא היחידה וזה פותח את הפתח לאחרות.

הם הצרפו אלינו לפני מספר חודשים

יש 2 עובדים שהם אח ואחות כך שזה מגן על הבחורה ועוד יש בצוות עוד 3 נשים מבוגרות שלא חושבת שיהיה לו עניין בהן בזכות הזיקנה וכל השאר גברים

זה משאיר רק אותי לא מוגנת  ויעד להטרדה.

אל תכניס את עצמך לריבים כאלה שאת לא יודעת מה יגררו ואיך תצאי מהם.

תתעלמי ממנו לגמרי, תתגברי על העלבון שלך.

אני לא מצדיק אותו, אבל במקרים כאלה תשאפי להיות חכמה גם אם לא צודקת.

אם הנבלה הזה מרגיש בנוח לעשות תנועה מגונה כשאף אחד לא שם לב,

מה ימנע ממנו לעשות צעדים דרסטיים ואלימים יותר כשבאמת לא יהיה אף אחד בסביבה??

אפשר וחשוב לעדכן את בעלי הסמכות שיפקחו עליו עין, ובמידת הצורך גם יוכלו למצוא סיבה להעזיב אותו.

וגם אם לא יאמינו לה ממש, זו עילה מספיקה כדי להפריד ביניהם באיזה אופן שיהיה.

נקטתי בגישה של "עץ אחד" והתעלמתי

פשוט כי לא היה לי כח או מושג איך להתנהג אחרת

ואז אחרי שקראתי את מה שכתבת כאן החלטתי שאת/ה צודק/ה

השגתי את המספר של מי שממונה על הנושא הזה

אבל אז ראיתי את תמונת הפרופיל שלה בווצאפ

לבושה ביקיני מינימאליסטי עם פוזה שמשדרת "תראו את הגזרה שלי" הכי לא צנוע שיש.

ונרתעתי מלפנות אליה.

איך אישה שמשדרת שדר כזה אמנם זאת רק תמונה ובכל זאת זה פשוט לא מתאים  בעיני..  אמונה על נושא כזה רגיש?

או שמא  אני טועה?

לא יודעת.עדיין מתלבטת.

מתפללת שימצא טוב פתרון בע"ה.

זה לא רק את זה עוד הרבה עובדות ומטופלות

ולגביה, לא חושב שזה בעיה בעיני ציבור חילוני שמישהי כזאת תהיה  בתפקיד הזה

ובתרבות שלהם של להיות שלימה עם הגוף שלה ולא לפחד לנופף בו ומצד שני מי שיגע ישרף, זה דווקא אולי לטובה פה..

חששתי שהיא אולי תזלזל

שתחשוב שאני דוסית היסטרית

עם פתיחות כזאת ועם מה שנראה כמו הזמנה של העולם להסתכל עליה יותר נכון על הגוף שלה מה שעלול להזמין התייחסות דומה למה שאני עברתי ...איך היא תכבד אותי?

זה קצת סותר ולא מסתדר לי ריגשית.

שיכולה להבין את החשש שלך בעניין, ועם זאת להניח רגע בצד את החיים האישיים והבחירות האישיות שלה ולהתמקד במה שרלוונטי עבורך.

אני רוצה להאמין שלתפקידים כאלו שדורשים תכונות מסויימות כמו אסרטיביות, ביטחון, יכולת עמידה מול מצבים מורכבים, רגישות וכדו', יבחרו דמות שסומכים עליה שתעשה את התפקיד על הצד הטוב ביותר. ואם בחרו בה, ככל הנראה היא כזו שתדע לתת את המענה המתאים והרגיש למי שנמצאים בעמדה הפגיעה יותר.

זה תפקיד מאוד רגיש, ואני רוצה להאמין שהיא מודעת לזה. באמת שלא מצליחה למצוא סיבה לזלזל בחוויה שלך, או של כל אחד אחר שחווה את זה. זה לא קשור בכלל לקבוצת ההשתייכות או אם מדובר בגבר או אישה שחוו את מה שתיארת.  

ולגבי מה שהחשיש אותך בקשר לתמונה שלה, אפשר לחפש משמעויות נסתרות לכאן או לכאן באיך שהיא בוחרת להציג את עצמה בתמונת הפרופיל שלה. אבל חשוב לשים לב שאת המשמעות אנחנו בדר''כ נותנים לפי תפיסת עולמנו וחוויתנו הפנימית. לכן, חושבת שאולי כדאי לנסות להפריד בין העולם הפרטי שלה לתפקיד שהיא אמונה עליו, ולפנות אליה ממקום שסומך על זה שהיא הדמות שנמצאת שם כרגע עבורך.

אגב, אם מישהי שאת סומכת עליה תבוא איתך ותגבה אותך בתהליך, זה יקל עלייך לפנות לאותה אחראית? או אולי יש מישהי מכירה אותה וקרובה אליה ותוכל להרגיע את החשש שלך לגבי הרצינות שבה היא מטפלת בנושאים האלו? 

האמון שהיא תיתן בך

כאישה היא חייבת להאמין בך וברגשות שלך.

גם אישה שהולכת ממש לא בצניעות יכולה להיות הכי רגישה שיש לנושאים האלה.

ותגידי לה שתשמור עליך..שלא תסתבכי איתו בגלל שסיפרת.

בשורות טובות בעז"ה!!

תשמרי על עצמך שלא להיות איתו ללא עוד אנשים

תשתפי על זה גם מחוץ לפורום במשפחה וכו', שלא תרגישי שאת סוחבת סוד

דמי רותח בקרבי על הנבלה הזה.

קודם כל, כדאי אולי להבא לקנות מצלמת גוף נסתרת כך שיהיה לך תיעוד (או לנסות למצוא אולי יש מצלמות במקום הזה....). אגב, ערבים הם עם מאוד טיפש, את יכולה לנסות לשאול אותו ולהקליט אותו שהוא מודה בזה וכדו', או ללכת איתו לבוס, ולחלץ ממנו הודאה בצורות מתוחכמות. וכמובן, להבא לנסות באמת להימנע ממצבים שבו תהיי לבדך עם ערבי.

לגבי לעבור, לא יודע אם זה הכי טוב, אבל אם את רואה שהמצב הזה בלתי נמנע והוא יכול להמשיך לעשות לך את זה מבלי להיתפס ולא ישתנה כלום, אז עדיף לעבור, על אף ההפסד הכספי. הטרדה זה לא דבר של מה בכך, ועדיף שלא תוטרדי על אף שתפסידי כסף.

בטח ובטח שלדבר איתו

בינתיים עם הפלאפון במצב של וידאו בהיכון מוכנה לצלם אם יהיה משהו כשהוא בסביבה שלי אם חלילה יקרה משהו

מנסה לאסוף ראיות

הוא יודע איפה יש מצלמות ויודע בדיוק מה שהוא עושה .

זאת אפשרות קיימת לעזוב לצערי הרב

שום עבודה לא שווה פגיעה, יש גבול.

שבחסד שמים הממונה ,בסוף זאת הייתה ממונה אחרת ולא זו עם התמונה, אמרה לי שהם יעיפו אותו.

ב"ה!! ותודה שעודדתם לפנות ולספר!

לזכויות הגבר

שבסוף לא העיפו אותו אלא הפרידו בנינו,

עברתי למחלקה עם תנאים פחותים אבל הרבה הרבה יותר בטוחה.גם טוב ב"ה.

איזו בושה

ימח שמו

תזכרי שהרווח הוא לא רק אישי שלך. עכשיו הם יפקחו עליו יותר עיניים גם במישור הפלילי (והלאומני). אם עוד מישהי תתלונן הם יאמינו לה בקלות ואני מקווה שימהרו להחליף אותו בעובד אמין יותר.

אילו בשורות טובות!

שימחת

לאותו יום, "חדשים לבקרים רבה אמונתך". כל בוקר חיים כששוכחים קצת ממה שהיה, לומדים משהו חדש, משהו אחר מעסיק אותנו. גם התאים שלנו מתחדשים כל־הזמן, לא כולם באותו קצב כמובן, אבל אפשר לומר שבעוד 20 שנה חלק גדול ממי שאנחנו עכשיו, ברמה הפיזית (תאים וחומרים בגוף), לא יהיה קיים בכלל.

השפת אמת על פרשת תולדות מדבר על זה שאחרי כל תיקון נעשה הסתר חדש, ואילולי הסתרת הדרך, לא היו מוצאים את הדרכים החדשות. הרעיון הוא שבכל־פעם צריך למצוא משמעות חדשה ועניין חדש ולפעמים כיוונים ישנים "נסתמים" לחלוטין ואין ממש דרך לשוּב אליהם, לכן צריך לחפש כיוון אחר. לפעמים על־ידי שמוצאים את המשמעות החדשה, גם דברים ישנים מקבלים אור חדש ו"קמים לתחייה". האמרי אמת אומר שכשמגיעים לשער החמישים, חוזרים להתחלה.

לכן אני מציע שתנסי לעשות משהו אחר לגמרי. לקרוא ספרים בסגנון אחר לגמרי ממה שאת רגילה אליו, אם את אוהבת ספרים, וכן הלאה.

מה שכן, אני לא בעד "משמעות קיטש" כמו "תעשה דברים שיגרמו לך להרגיש טוב" "תסיח את הדעת" "תחיה את הרגע", אלה פילוסופיות גרועות שמשתיקות את הקול הפנימי העמוק של הנשמה, שרוצה משהו גדול ואמיתי.

בתחילת הדרך "החוצה".

הרבה לא יודעים את זה, אבל יש מין תחושה רווחת בקרב דתיים שיוצאים בשאלה עושים את זה מטעמי נוחות ויצרים. זה לא ממש נכון. הם לא יודעים שהיוצאים בשאלה הרבה חווים רגעים קשים של איבוד משמעות, איבוד במלוא מובן המילה. כאילו נלקחו מהם התמימות והחממה האמונית וזה גורם להרבה מאוד כאב בקרב יוצאים בשאלה.

אני יודע שבתחילת הדרך הסופית שלי החוצה הרגשתי בדיוק את הריקנות וחוסר המשמעות הזאת. זה לקח לי בערך שנה לצאת מזה. וכשאני אומר שלקח לי שנה זה לא שעשיתי משהו ספציפי. זה פשוט שהבנתי עם הזמן שגם אם אין באמת משמעות לחיים זה לא בהכרח דבר רע. קשה מאוד מאוד מאוד לצאת מהקונספציה שהחיים הם חסרי משמעות. זה לא דבר נוח ונעים להתמודד איתו.  אבל אני באופן אישי פשוט חי את החיים מכוח החיות הביולוגית הטבעית ומכוח האינרציה. זה נשמע קצת מדכא אבל זה לא ככה. אני חי בסדר גמור עם הידיעה שלחיים אין משמעות. אפילו טוב לי יותר ככה.

מצרף סרטון קצרצר שלקוח אמנם מסתם סדרה נטפליקסית כל שהיא אבל זה articulate בעיני את מהנשאני מתכוון.

אוף

תודה 

שבעיני אולי יקלו במקצת.

1. התחושות האלה עוברות. את לומדת לחיות טוב למרות התחושות האלה.

2. היות ואת רק בתחילת הדרך אל תמהרי לחרוץ את דינך. את עשויה למצוא את עצמך "חוזרת" חזרה. כאחד שכבר לא מאמין באלהים אני עדיין יכול לומר לך שאין שום דבר לא רציונלי בלהאמין באלהים. יש רציונל בלהאמין בו. זה לא עניין מופרך בכלל.

איך בכלל מגדירים איפה הדרך הזו מתחילה ונגמרת?

יודעת שזה רציונלי להאמין.

אני לא שם. לא אוחזת בסיבה א ב ג למה הוא לא אמין.

פשוט לא מאמינה. אין לי משמעות במעשים. אין משמעות בלב. אין תפילה. אין אמונה בכלום.

הייתי מתה להרחיב יותר אבל מרגיש לי שזה קצת לא המקום. אבל לא באמת מכירה פה.

תודה על התגובות. הן ממש משמעותיות לי

תקראי גם לי...

לדעתי, הפורום פה עשיר באנשים חכמים, ובכל מקרה הוא אנונימי.

מה יש לך להפסיד?

גם לי היו את התחושות האלה תקופות מסויימות וזה ממש לא קשור לירידה מהדרך.

זה יכול להיות מליון ואחת סיבות אחרות.

להיות חלק מחבורה עם מטרה ועניין מסויים משמעותי.

להבין מה הדברים שחשובים לי ומה המטרות שלי ואיך אני מתקדמת אליהם בעשיה היומיומית.

להבין את האחריות והמשמעות שלי בנקודה שאני נמצאת בה עכשיו.

העמותה והמלכ"ר שבחרת קשור לתיקון שבאת לעשות בעולם הזה.

היי את השינוי שאת רוצה לחולל בעולם.

אבל אני ישמח להתעכב על הנקודה שנאמרה כאן - שאין משמעות. אקראיות.

אני לא יודע מה המשמעות לעולם, אבל אם אני יתבונן בצורה מדעית, יש הרבה תופעות בעולם: כל הבריאה שמסביבי, עצים, מערות, הרים, ימים, שמים, שמש, קופים ושאר בעלי חיים ועוד, והאדם עצמו, על התפקידים הגאונים של כל איבר ואיבר ואיך הוא עובד ביחד בתיאום מושלם. מי שלמד טיפה ביולגיה רואה יצירה מדהימה, ולומר שכל זה נוצר באקראיות?

אני באמת לא מבין. אם יש לך הסבר - אשמח לשמוע.

אני חושב הרבה על מה אני עושה פה ומה התפקיד שלי, ואפילו מרגיש מיותר, אבל לעזוב את הדת, לא נראה לי כמו פתרון חכם לעייפות מהחיים.

אני לא חושבת שהכל פה רנדומלי.

אני פשוט לא חושבת על זה.

זה לא מעסיק אותי. זה סתמי לי. חסר משמעות.

מצליח לרדת לסוף דעתי? 

א. מה שהתכוונתי לומר זה שבחיפושיי אחר האמת (מתוך הנחה ששם אמצא משמעות ומתוך העסק שישנה כזאת) שללתי את הרעיון שאין אלוהים ולכן הפתרון הפשוט לכאורה של לצאת בשאלה ולהנות מהחיים כי חיים רק פעם אחת. אני אובד עצות ו@די שרוט אמר שהוא מאמין באקראיות. קיוויתי לקבל ממנו הסבר. לא הצלחתי למצוא משמעות בעולם החילוני, ואני מחפש בעולם הדתי.

ב. אני מנסה להבין, את כבר לא מחפשת אחר משמעות בעולם הדתי? התייאשת ממנו?

לא מחפשת משמעות דתית.

מחפשת משמעות כללית. סיבה לחיות, לקום בבוקר.

משהו למלא בו את החלל שנוצר במקום דברים לא בריאים אחרים שעושים את זה מעולה.

למה לקום בבוקר. אין לי תשובה לחידה. האם ניסית להתנדב במשהו או שאת אמא?

קיצור, מישהו לחיות בשבילו?

לא ניסיתי כ"כ, מעניין אותי אם ניסית ולא עבד לך...

עובדת משרה מלאה. ובכללי עמוסה.

ברור שחיה בשביל הילדים. אבל זה לא מספיק.

רוצה סיבה לחיות שקשורה ושייכת אל מי שאני. 

אני יכול סתם לזרוק לך רעיונות לדברים שאני אוהב ושעשויים למלא אותך במשמעות, אבל מכיוון שאני לא מכיר אותך סביר להניח שהם יהיו בלתי רלוונטיים.

אם יש מישהו שמכיר אותך ויודע מה את אוהבת, ואת מרגישה בנוח לדבר איתו, נראה לי שכדאי לך לשאול אותו מה הוא מציע, הוא בטח יוכל לתת כיוון משמעותי יותר מאיתנו.

אני מניח שאם בחרת להעלות פה את הנושא פחות נוח לך לדבר על זה עם אנשים קרובים אלייך, אבל יש פה אנשים נפלאים בפורום שישמחו להכיר אותך ולעזור.

חנוכה שמח!

אני חושב,שיש מצב שחסר לך משהו מוחשי להיאחז בו.

לצורך הדוגמא בואי ניקח חיסכון כספי.

כשאדם מתחיל לחסוך כסף בשביל משהו גדול שהוא רוצה כמו טיול ארוך בחול או לקנות דירה, כל שקל שהוא חוסך מתמרץ אותו להמשיך לחסוך. חוסך וחוסך וחוסך ובכל שבוע שהוא נכנס לחשבון הבנק הוא רואה שהכסף הולך וגדל בצורה מוחשית. היום יש לו 1000 שקלים. שבוע אחרי 2000 שקלים. שבוע אחרי 4000 שקלים. ההתחלה נראת לו מתישה וחסרת תוחלת אבל פתאום אחרי שנה הוא רואה שהצטברו אצלו 100,000 שקלים. למען זה בדיוק הוא חסך. הוא ידע בכל שבוע שהוא מתקרב ל 100,000 שקלים יותר ויותר.

אולי החוסר באמונה אצלך זה שאת לא יכולה להכנס כל שבוע למאזניים שלך אצל אלהים ולראות בצורה מוחשית מה מצב "היתרה" שלך אחרי שהפקדת בצד ימין מצוות מקווה או שמירת שבת או לשמוע קול שופר.

עבר עריכה על ידי רוצה להיותילד🙃 בתאריך כ"ז בכסלו תשפ"ה 21:16

עבר עריכה על ידי רוצה להיותילד🙃 בתאריך כ"ז בכסלו תשפ"ה 21:16

אבל אני חושב על התשובות הפשוטות, אולי יש בהם אמת?

1 - להגשים חלום. לעשות איזה דבר שממש בא לך. וישמח אותך קצת.

הסביבה הרבה פעמים ממש מורידה. להתגבר על זה, ולחיות, כי הרבה מהחלומות שלנו קשורים בפחדים שבמקרה הכי גרוע שלהם הוא לא כזה נורא.

מי אני שיאמר, הלוואי ויהיה לי גם את האומץ להתנגד לסביבה.

2 - להכיר חבר/ה חדשה. מציאות מעניינת חדשה. אולי דווקא איזה אדם מבוגר עם חוכמת חיים וניסיון. לאמץ איזה סבתא..

מקווה שתשימי לב לעריכה. 

הפורום הוא יותר לויכוחים ודיונים תיאולגים, לעצות וכאלה.

לא יודע אם יש פה למישהו את היכולת לתת לך את המענה המדוייק, ומקווה שלא ייאשנו יותר,אבל אני חושב עלייך, אני מזדהה עם הבעיה, ולא מסוגל שלא...

בכל אופן, גם אם את לא מאמינה בזה - מתפלל עלייך שתרגישי שטוב לך🙏

לא לחשוב בעצמך, אלא לשאול את עצמך. לשאול עם הראש, בנחת ומתוך פניות, ואז הלב יענה וכנראה יתפתח דו שיח.

זה בתור התחלה.

עצם זה שיש רצון למצוא משמעות זה טוב וחשוב.

תנסי גם לנכוח בהרגשה של הרצון. וגם לשאול את עצמך למה את רוצה.

זה מצב לא קל, וככל שהרצון נכבה יותר יהיה אח"כ מסובך הרבה יותר להחזיר אותו. אז חשוב לשמור על מה שיש.

זה בתחום העמוק יותר. חשוב גם לעשות דברים פיזיים ורגשיים שנותנים שמחה ואנרגיה כדי שיהיה כח לתהליך.

הזוגיות גם אמורה לתת תחושת משמעות, אז זו גם נקודה שצריך לעבוד איתה.

בעז"ה שתצליחי להגיע למשמעות ושמחה

הזכרתי שם את השאלה אם השאלה היא רגשית או שכלית,

קרי האם מדובר בשאלות ללא תשובה או בתחושה שלא תלויה בתשובות.

כמו שאמרתי שם, כשהייתי במצב הזה (או מצב כזה) אז קודם כל בחרתי בסטטוס קוו.

הבנתי שהסערה יכולה להוביל להחלטות אימפולסיביות שיתבררו מאוחר כשגויות אבל יהיה קשה לגלגל לאחור.

זה היה שלב א' שלי, וזו הייתה החלטה מאוד חכמה. רק כשהתחושות התייצבו יכולתי לגשת לזה.

בסופו של דבר, אחרי שלמדתי את המצוי הראשון של הרב מיכי אברהם, וקראתי ושמעתי ממנו עוד, יחד עם עוד מקור וחצי

אז קרו לי שני דברים:

הראשון - הבנתי שיש שאלות לא נכונות, והבנתי שיש שאלות שיש עליהן תשובות, ושיש שאלות שאין להן תשובות.

בכל מקרה, העולם הרוחני שלי התבגר (בעיניי) ובמקום להיות שרירותי הוא נהיה מבוסס. הרמה הפילוסופית הצליחה

לעשות רפלקציה לתחומים נוספים בעולמות התורניים, והקלו עלי. אני יודע לגשת אחרת לדברים היום.

השני - הבנתי שאין לי את החוויה הרגשית שיש להרבה אנשים דתיים. במיוחד הבנתי שאין קשר בין החוויה הרגשית

לבין הנכונות או היעדרה של האמונה. אפשר להיות מאמין יבש, ואפשר להיות אתאיסט מלא רגש. זה פתר לי דיסוננס חזק.

מותר לי לסולד מאנשים שמתפללים בפרצוף צדיק ומתנענע ונראים כמו שחקנים, ועדיין להיות יהודי נאמן.

גם אם אני לא מוצא משמעות מבחינה רגשית, מספיקה לי הידיעה שזה שם. האמת לא זקוקה לרגשות שלי.

אבל אצלי זה לא עובד כך.

האמת כן זקוקה לרגש.

צריכה לחיות בתחושה שפועלת נכון.

בתחושה של מילוי, לא ריקון.

לא עשיה רק לשם לעשות. לראות את המעבר.

אני לא בא לשלול את הרגש, אבל הוא לא נימוק עבור האמת. האמת לא תלויה ברגש, היא מתקיימת בלעדיו, לפניו, ואחריו.

אני באופן אישי מצליח לנהל את חיי הרוחניים גם בלי לחוש תחושות דתיות עמוקות, אבל וודאי שיש אנשים שזקוקים לזה. לא באתי לשלול אלא לתאר, ויש מי שיתחבר לזה.

אגב, תחושה של לפעול נכון זה לא דווקא רגש. זה איזה מצב תודעתי או הכרתי, וזה דבר אחר.

כדי לחוש שאני פועל נכון, למדתי וביססתי את העוםם הרוחני שלי. כדי להרגיש רגש דתי, ניסיתי ללכת להרקדה בפורים. זה הבדל.

והעניין הוא שאצלי זה בלתי ניתן להפרדה.

הרגש אצלי קשור ומשתלט על הכל.

אם זה לא נכון לי בלב, זה לא יהיה נכון בשום סיטואציה אחרת.

קח למשל מוזיקה. יש יוצרים עם שירים רצוניים שאוהבת כבר שנים. אבל היום לא מסוגלת לשמוע.

מרגישה שעושה שקר בנפשי.

אני לא שם.

לא מסוגלת אפילו לבטא את מילים שמביעות אמונה. ואם אני עושה את זה, אני מלאת סלידה מעצמי.

וכנראה שאנחנו אנשים שונים ביסוד,

כי אני לא רואה איך אני הולכת לבית הכנסת ושמחה בשמחת תורה כשאני לא יודעת אם אני מאמינה במשהו שכתוב שם בכלל. 

אם עד היום האמונה שלך הייתה מבוססת על רגש, זה הגיוני שיגיע שלב שבו הרגש ישתנה וזה ישפיע על האמונה.

אם את חסירה את הרציונל למה זה הכי סביר שהתורה היא אמת ושנותן התורה קיים, אז כנראה הגעת לשלב שבו צריך להתחיל ללמוד.

וזה דבר טוב. קשה, אבל טוב.

רגילים לומר שאמונה היא מעל השכל, אבל אין סיבה לומר את זה. אפשר ללמוד ולהבין למה להאמין בדבר מסויים. אם יש ראיות טובות, נקבל. והאמת היא שיש ראיות טובות, וצריך ללמוד אותם.

אני באמת הייתי מציע לך ללכת לכיוון הזה של למידה. ועד אז, סטטוס קוו. זה יתן לך יציבות בתוך הסערה.

בין העולם העליון במידה מסויימת לבין הגוף והמוח. הוא לא גזירת גורל וצריך בעיקר להקשיב לו. לא חייבים לעשות את מה שהוא אומר.

אם את לא מאמינה כרגע וזה מה שאת מרגישה זה פשוט אומר שעוברת אצלך אנרגיה שצריכה יחס מסויים. וזה בסדר גמור.

אני חושב שזה מעיד על אופי מאוד אמיתי, של אמת בלתי־מתפשרת, ויש בזה משהו מאוד מאוד גדול.

ויכול להיות מצב שנמצאים ב"חוסר סינכרון" עם הדת, לאדם יש הרבה מרכיבים, שכל, רגש, גוף, לא תמיד כל ה"אנטנות" מכוונות 100% לאותו תדר, במיוחד בתוך חיי משפחה כאימא, לא יודע אני מסתכל על עצמי כאדם יחסית רוחני, אבל אני יודע שאם הייתי צריך להיות אימא, החיים הדתיים שלי היו הרבה יותר יבשים, כי המוח והגוף שלי לא היו יכולים להכיל את הכל ביחד. יש אולי אנשים שיכולים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, אבל לא כולם, ואולי זה שלב בחיים שפשוט צריך להתמקד בעשייה היום־יומית הטכנית, עד שיגיעו ימים עם יותר יישוב הדעת ופניות לכל העניין הזה.

ומצד שני, "שמא לא תיפנה", אם הייתי צריך לחכות לחיבור אמיתי לכל מה שאני עושה, נראה לי לא הייתי יוצא בחיים מהמיטה...

אני חושב שה"משבר" הזה הוא תקופה טובה לבירור, להציף את כל הדברים שמטרידים אותך, בהתחלה אולי קשה לתת לזה שם יותר מאשר תחושה כללית עמומה כמו "אני לא שם", עם מספיק נבירה לדעתי אפשר לעמוד על דברים מרכזיים שמציקים (בעיות עם ההשקפה היהודית, בעיות עם הוכחת אמיתות היהדות, קושי פיזי לקיים מצוות, חוסר חיבור לקהילה, יכול להיות בעיות כלליות כמו דיסתימיה וכן הלאה)

ולבדוק אותם לאט־לאט, זה יכול להיות תהליך מאוד ארוך, לפעמים לוקח הרבה זמן לסדר את הראש, צריך להתייחס אל עצמנו בהבנה ובחמלה ולא לדחוק תהליכים או לעשות ממש בכח כי זה מביא לתוצאה הפוכה

משפחה? ילדים? עבודה?

עובדת ואז ילדים.

ואז קצת תחביבים.

טוב לך בבית?

שווה לעשות קצת יותר מחקר אישי על מה מפעיל אותך ומה קורה אצלך כש"משעמם" מדי כלומר כשהכל טוב או טוב מדי. יש לי את התשובות שלי לדברים האלה אבל הם שלי ולא בהכרח מייצגים אותך.

אז קודם כל זאת שאלה שאני שואל את עצמי כל יום כל היום, וזאת באמת שאלה קשה מאוד.

הרגשתי הרבה את ההרגשה הזאת ועדיין אני מרגיש אותה לפעמים...

תכל'ס גיליתי שכשאני עושה דברים ומעסיק את עצמי בפעילות שנותנת לי משמעות אני מרגיש את המילוי הזה שחסר לי.

כשאני אומר פעילות שנותנת לי משמעות אני לא מתכוון, פעילות שהעולם קורה לה משמעותית, אלא פעילות שנותנת לי משמעות שממלאת אותי. לדוגמא אם אני מרגיש שממלא אותי לשבת ולנגן בגיטרה, אני לא משנה את העולם בחצי שעה הזאת שניגנתי וזה גם לא היה משמעותי לאף אחד שניגנתי עכשיו "הלב שלי" של ישי ריבו או "יש בך הכל" של עקיבא או כל שיר אחר. אף אחד גם לא שמע אותי מנגן ניגנתי לעצמי ועצמי היה שם, וזאת בדיוק הנקודה זה לא משנה מה הפעולה שאני עושה העיקר להביא את עצמי להשתתף בפעולה הזאת. אם אני עושה הרבה פעילויות בעולם אני חי, קם בבוקר מתפלל, לומד קצת, אוכל שותה, הולך לעבודה\צבא\כל דבר אחר שאני עושה, אבל אני עושה את זה בלי עצמי, את עצמי השארתי במיטה בחדר. התוצאה של כל זה יהיה שאני ירגיש ריק וחסר משמעות כי העצמי שלי לא נמצא שם.
אני מציע לך לשבת עם עצמך חצי שעה ולנסות לחשוב באיזה פעילות שאת עושה את מוצאת את העצמי שלך, ברור שכנראה לא כל הזמן  אני יהיה מחובר לגמרי לעצמי שלי, ויכולות להיות פעילויות ומשימות שממש אבל ממש לא מחוברות אליי כרגע ובכל זאת אני אעשה אותם כי צריך. אבל בואי ננסה להכניס את העצמי שלי בכל פעילות ננסה לאכול עם העצמי שלי, ללכת ברחוב בשלמות לב... זה לא דבר כל כך קשה להחליט שהלב שלי שלם עם זה שאני הולך כרגע ברחוב, אז במקום להתעצבן או לא להיות שם ברגעים הקטנים האלה ננסה להכניס את העצמיות והשלמות שלנו ברגעים האלה היבשים של החיים וזה יחייה אותם!
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי למרות שיצא מפוזר נורא...
תאמיני בעצמך! בהצלחה ענקית!

ועטלף עיוור, אמסטרדם ועוד... אני ממש הרגשתי שהוא מבטא אותי במובן מסויים...

קיצור, לא שזה עוזר ממש אבל זה יכול להיות נחמד.

ממליץ ללמוד אורות התשובה פרק ג' (עם פרשנים אם יש לך כוח) בחלק השני של הפסקה (יש שם רק פסקה אחת. מהמילים: "וישנה עוד הרגשת תשובה..."). בכללי ממליץ על לימוד של הרב קוק, הספרים שלו מדהימים ומכוונים לדור שלנו.

חשבון נפש, להיזכר בדברים מהעבר ולהציף אותם. זה מחזיר אותך לנערות, לזמן שבו היית מליאת חיים ואושר.

לחדד לעצמך מה המטרה שלך ולנסות להגיע לשם כמה שיותר.

להקדיש זמן לעצמך: לתחביבים שלך, למשפחה. זה ייתן לך אנרגיה וכוח.

להיות במצב רוח טוב, לעורר את עצמך לשמחה. כשאת קמה בבוקר, לשים שיר מקפיץ ושמח ולרקוד. להיות בתודעה של שמחה וממילא גם השמחה הפנימית תיוולד.

להגיד לאנשים שאוהבים אותך שאת רוצה חיזוקים ולקבל פרגונים. זה עושה טוב על הלב ומוציא מהעצב. אם כותבים לך גם מילים טובות מפורטות יותר, זה יכול לחדד לך מי את, מה הייחודיות שלך, מה את מביאה לעולם (אצלנו נגיד דודה שלי בחנוכה עשתה שהשבת בסימן להגדיל את האור, ולכל אחד הייתה חוברת והיה צריך לכתוב לכל מי שאתה יכול מילים טובות וכדו'....זה חזק).

לנסות לעשות לאחרים טוב. כשאת מביאה לילד שלך משהו, תביאי אותו עם חיוך יותר גדול. או לנסות לחפש לעשות עוד דברים משמעותיים. אפשר גם לחפש חברה שתוכלי לשתף אותה ולהתחזק ביחד (או קבוצת בנות).

לחפש, להמשיך לחפש. שהחלל הזה יתמלא בעז"ה ותהיי מליאה באור ומשמעות. ועצם הריקנות מראה על הרגישות הרוחנית שלך, ושהנשמה שלך מאותתת לך דברים ואת שומעת אותם.

כשאני רואה הודעה אחת ויחידה של משתמש שנפתח לפני גגע וחצי, וה"תוכן" הוא סיסמאתי ויושב על נושאים בוערים בסדר היום, אז אני חושד.

אגב, שימי לב שהסכום בכותרת לא מתאים אפילו לסכום שכתוב במתמונה המצורפת. חובבן.

אני אמשיך לעקוב אחריו ונראה

ודווקא הסכום כן תואם.

שים לב שהוא הוסיף לשכר דירה את ועד הבית, וחצי מהארנונה כי היא לחודשיים... 

יש שאלת כפירה מוסלמית שאסורה להישאל:

"האם אללה שונא מוסלמים?"

וזה כי מאז נפילת האימפריה העות'מנית המוסלמים לא מצליחים בשום דבר מדיני או כלכלי או תרבותי או מדעי.

ויש שאלה יותר חזקה:

"האם אללה שונא מוסלמיות?"

היהודים ידעו שהם חבו חובת גלות, היהודים ידעו שזה זמני, יהודים גם ראו הוכחה לשמירת ה' עליהם שאחרי כל כך הרבה שנים רעות הם לא מושמדים כמאמר הנביא.

היהודים גם הצליחו רבות מאז האמנציפציה.

נוצרים רבים ראו הוכחה לאמונתם בכך שהיהודים מושפלים ומבוזים.

מה שקורה כיום באסלאם זה קריסה טוטאלית מתמשכת והרבה מאנשי הרוח מנסים להבין למה זה קורה.

מאיך שיהודים באמת הרגישו בגלות...

גירוש ספרד, פרעות תח ותט, קישינב, שואה, פרהוד... אבותינו בגלות היו נדכאים, מפוחדים, עלה נידף, דמם היה שווה פחות מגרגר חול. והם עוד אלה שיש להם זרע (אחרת הם לא היו אבותינו).

אלפי רבבות עמך ישראל בכלל לא זכו לזרע בגלל הרציחות והפרעות.

אחרים נטשו אבל היה ברור ליהדים שהגלות זמנית והיא באה כעונש.

וזאת גם ספרות האמונה של תור הזהב וימי הביניים.

זה בניגוד למוסלמים שלא מצליחים לפענח למה הם לא מצליחים בכלום.

אצל חלקם זה בגלל שהאפשרות השנייה הייתה מוות/גירוש, אבל אצל חלקם זה רק בגלל האמונה שלא יכול להיות שאנחנו העם הנבחר אם הוזנחנו ככה בגלות.

למוסלמים אין תשובות אז אסרו לשאול וזה ההבדל.

לא כדאי להסתמך על זה 

גם לא שאלתי דרוזי האם לפי הדת שלו חייבים לירוק 196 פעמים בכל יום לפני השינה,

ועדיין אם מישהו יטען כך ללא מקור אני לא אאמין...

עיראק, לבנון, סוריה, ירדן, פקיסטן, אינדונזיה, לוב, סודן, אלג'יריה, איחוד האמירויות...

כל אלה מדינות מוסלמיות שקיבלו עצמאות לאחר מלחמת העולם הראשונה, רובן קיבלו אותה ממדינות נוצריות כמו בריטניה וצרפת.

מדינות מוסלמיות רבות גילו נפט או גז בשטחיהן, ובמקומות מסוימים זה הפך את חיי התושבים שם לכמעט הכי קרוב לגן עדן עלי אדמות שיכול להיות. למשל באיחוד האמירויות, קטאר ובחריין. במקומות אחרים השלטון עושק את כל הכסף לעצמו.

בעוד חייו של האמריקאי או האירופי הממוצע התקדמו ב-X בחמישים השנים האחרונות, חייו של האמירתי בתקופה המקבילה התקדמו פי כמה מאות.

תרבות - זמרים ענקיים עם מיליוני מעריצים מעשרות מדינות שונות (כולל ראשון לציון מסוים שהאזין להנאתו לאום כולתום), מבנים מפוארים, תיירות פורחת - מדינות האיסלאם בכלל לא נמצאות מאחור לעומת מדינות אחרות (מן הסתם לא ברמה של ארצות הברית או צרפת, אבל לא פחות מאינספור מדינות נוצריות אחרות שאינן אימפריות).

מלחמת האזרחים בסוריה, הכלכלה המתרסקת באיראן והדיכוי במדינה, המחסור החמור בחשמל בלבנון, המחסור החמור במים במצרים ורמת החיים הנמוכה מאוד במדינה, מיליציות טרור בעיראק, רמת חיים נמוכה מאוד ודיכוי באפגניסטן ופקסיטן? ובעוד מדינות במרכז אסיה בכל מיני רמות...

מול כל זה אתה נותן כדוגמא שלוש מדינות קטנטנות עם אוכלוסייה ביחד נמוכה ממדינת ישראל, ואת אום כולתום.

כאשר יש שהצליחו יותר ממנה, כמו טיילור סוויפט.

והעיר המתוירת בעולם היא פריז, וגם לאיטליה יש נתח גדול מאוד.

נאמרה אמירה לפיה

''מאז נפילת האימפריה העות'מנית המוסלמים לא מצליחים בשום דבר מדיני או כלכלי או תרבותי או מדעי.''

הוכחתי שהיא לא נכונה, אתה כותב שיש מקרים שבהם המוסלמים באמת לא מצליחים.

זה לא מוכיח שהטענה (''שום דבר'') נכונה...

שום דבר יכול להיות 0.00000001%.

הדגמתי לך שההצלחות של העולם המוסלמי בטלים באלפי אלפים לעומת הכשלונות.

בלילה חוגגים.

ביום צמים.

ככה זה בערך חצי חודש באמצע השנה

אם זה יוצא בחורף זה 70 אחוז חג.

אם זה בקיץ זה 30 אחוז חג.

חוץ מזה,

אחרי החגים יש עלייה חדה בפתיחת תיקי גירושין ברבנות, אז אולי עדיף ככה...

בחגים המשפחה מתקבצת.

קיבוץ גלויות גורם למחלוקות אשכנזים ספרדים.

מחלוקת הופכת לאני יהודי אתה לא.

ואם אני יהודי ואתה לא מה לנו לדור בכפיפה אחת? הבה נדיינה לדיינים ונחתמה על גיטין!

כלומר זוג שמראש מתקשה לשמור על יחסים תקינים כאשר הם ביחד רק 4-5 שעות ביום (כי בשאר הזמן ישנים ועובדים),

יתקשה עוד יותר להסתדר ביחד כשנמצאים 16 שעות ביום ביחד, מספר ימים ברצף.

החגים מעלים על פני השטח את כל הקשיים, המריבות, הפערים וכו' שנוצרו במשך התקופות הרגועות יותר.

בנוסף, תאר לעצמך מצב שבו גבר ואשה כבר לא אוהבים זה את זו, אבל הם נשארים ביחד מכוח האינרציה או בשביל הילדים. כשהם רק 4-5 שעות ביחד, וגם אותן אפשר להעביר בעזרת נטפליקס בלי לדבר באמת, זה עוד יכול לעבוד. אבל שוב, כשפתאום נמצאים ביחד כל כך הרבה ימים ברצף, פתאום אומרים "למה אני צריך לחיות עם האיש הזה ולא עם מי שאני באמת יכול לאהוב?".

מתגרשים אחרי החגים

נפרד אחרי החגים: למה כל כך הרבה זוגות מחליטים להתגרש בתשרי?

שמעתי שעיקר עונת הגירושים אחרי סוכות ושמחת תורה.

זה כמו לא להשתמש במוצר כי היא יקר ולעשות את זה אחרי שרכשת ושילמת את המחיר המלא.

אני לא יודע כמה בדיוק עוד בחודש תשרי וכמה אחר כך.

בכל מקרה, להתגרש זה עניין שדורש מחשבה, תכנון, לקיחת עורך דין... לכן הגיוני שהתיק ברבנות לא ייפתח מיד אחרי הטריגר

מנהל התחנה כינס אותנו לפני הראשון בינואר, שיצא אז בשבת.

הוא אמר שהנהגים הרוסים והערבים תמיד לוקחים על עצמם את כל המשמרות בראש השנה ובפסח, כדי שאנחנו היהודים נוכל לחגוג עם המשפחות שלנו, אז הוא מבקש שהפעם בליל שבת בראשון לינואר אנחנו היהודים נעבוד כולנו כדי שהערבים והרוסים יוכלו לצאת ולחגוג. 

אמרתי למנהל שעם כל הכבוד, גם לי יש חג ביום הזה ולכן לא אוכל להיענות לבקשתו. לא רק שיש לי חג, אלא החג שלי עתיק יותר באלפי שנים לעומת החג שלהם.

איזה חג יש לך? שאל המנהל

שבת, עניתי

שבת זה לא חג! התעצבן המנהל

לא רק שזה חג, עניתי לו, זה החג הראשון! ראשון הוא למקראי קודש!

וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ בדַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם מוֹעֲדֵ֣י יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ אֵ֥לֶּה הֵ֖ם מוֹעֲדָֽי׃ גשֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ כׇּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ שַׁבָּ֥ת הִוא֙ לַֽיהֹוָ֔ה בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם׃ דאֵ֚לֶּה מוֹעֲדֵ֣י יְהֹוָ֔ה מִקְרָאֵ֖י קֹ֑דֶשׁ אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם בְּמוֹעֲדָֽם׃ הבַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר לַחֹ֖דֶשׁ בֵּ֣ין הָעַרְבָּ֑יִם פֶּ֖סַח לַיהֹוָֽה׃ ווּבַחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֔ה חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת לַיהֹוָ֑ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַצּ֥וֹת תֹּאכֵֽלוּ׃ 

בסוף הוא נשבר ושחרר אותי ממשרת שבת...

חג הבנות של יהדות תוניסיה.

ממש חגיגי הערב

בסוף הוא קצת נעלם בסיפור, הוא האח הקטן והוא נהרג במלחמה ולא היה שותף לכל הנס אחר כך. אבל אחרי השנה האחרונה אני יותר ויותר מבין שהנס היה בזכותו גם אם הוא לא נשאר חי כדי לספר...

חתול😵‍💫

כשמתנתקים ממסגרת דתית בדרך כלל בצבא או באקדמיה, מורידים את המתח הדתי והמחוייבות בצורה הדרגתית.

בפרט אם אתה לא נשוי ואם אתה מתחת לגיל 30 אפשר לעשות שינויים כאלה בחיים.

החרדים מתחנים צעירים ונשארים במסגרות דתיות עד כמעט גיל 30 אז ש להם הרבה פחות דתלשים.

וברור שהדברים מורכבים יותר, ושיש סיבות נוספות.

וחוץ מזה שאני לא מדבר על אף אחד באופן אישי. אני בכלל לא מכיר אותך.

זה הנקודה. שמעתי כל מיני סיפורים, ברובם זיהיתי נקודה משותפת - היה להם קשה לקיים מצוות ונמאס להם. דוגמה קלאסית - רצו לבטא כישרון מסויים (נניח אשה רוצה להיות זמרת) ולא יכלו להביא אותו לידי ביטוי בגלל הגבלות דתיות. ככלל - דיכוי יוצר מרד. מוביל לרצון לברוח.

הרבה פעמים זה לא שהם לא מאמינים באלוקים אלא קושי לקיים את המצוות.

יש בזה קצת משהו אינטואיטיבי ומולד, יש את אלה שנולדו לפרוץ גבולות ולא מצאו את זה בעולם הדתי.

חוץ מזה בשונה ממה שאמרת, לדעתי רוב הדתלשים יצאו מתהליך ארוך שעברו, חוסר שייכות, רקע קשה, טראומה, חוסר הבנה במהות / חיפוש אחר האמת בלי תשובות מספקות, קושי בקיום אורח חיים דתי.

מקווה שנתתי תשובה מועילה😊

אצלי זה היה ברור מקיף. השאלה מה "הצית" אצלי את הרצון בלהתחיל לברר היא מעניינת כי אני לא יודע להצביע במדוייק על משהו ספציפי. זה מין עירוב כזה של סקרנות, משיכה אחר חקר אמת, מרדנות ועוד כל מיני תכונות כנראה שאני לא מודע אליהן.

פשוט אובדן משמעות כללי. בתורה, הלכה. הכל.

אצלי זה כך לפחות.

אחת הבעיות המרכזיות היא חוסר העיסוק במטא-הלכה. מעטים האנשיל והארגונים שעוסקים בשכבות המטא של התורה, ורובם חרדיים כך שזה ממילא אפולוגטי ומטיפני.

אם את מתעניינת אז יש את הרב מיכי אברהם שעוסק בזה בצורה גאונית, ויש גם את מכון ידעיה (לדעת להאמין) שיש להם אתר מעולה ומעניין.

שאלת המשמעות שאת מדברת עליה היא עניין רגשי או רעיוני? כי העובדה דאדם מבין שמשהו הוא מת, לא בהכרח יהפוך להיות חוויה רגשית מספקת. זה לא סותר את האמת, אבל מקשה על ההתנהגות הדתית. מצד שני, האם נעשה עבירה מוסרית שאנחנו מבינים את חשיבותה רק בגלל שרגשית אין לנו חיבור?

כמובן שהשאלה הזו תלויה בשאלה הראשונה שהצבתי כאן.

לא מפרידה בין הרגשי לרעיוני. הכל מת מיתה אכזרית.

כשאני הייתי במצב דומה, הבנתי שהדבר הכי טוב הוא סטטוס קוו. ידעתי שאם אעשה שינויים אימופליסביים, יהיה קשה להחזיר אותם לאחור. העדפתי לשמור על סטטוס קוו ולהתעסק בזה כשאהיה פנוי רגשית לכך ואז אדע לברר לי. זו הייתה בחירה חכמה.

לדעתי (ומהמציאות שראיתי) אדם שעוזב את מה שהוא גדל עליו דבר ראשון יש לו אומץ, ואנחנו צריכים אנשים כאלה בעם ישראל, זה לא אומר שהאדם הזה עשה מעשה נכון אבל זה מעיד על כוחות גדולים שטמונים בו.

מכאן אני מגיע להבנה שלי לאירוע, אותו אדם שהגיע למצב הזה לא הגיע אליו פתאום, הוא לא בוקר אחד קם הוריד את הפאות זרק את הכיפה והתחיל ללכת למסיבות בתל אביב. הוא ניסה להבין לחקור וללמוד והוא מצא תשובות! אבל הוא לא האמין בתשובות כי הוא הרגיש שזה לא ממלא אותו! אדם כזה שהוא מלא כוחות חיים ומלא מרץ, קשה לו לקבל את התורה היבשה הוא מנסה להחיות אותה, ואם הוא לא מצליח להחיות אותה ולהתמלאות ממנה הוא  הולך ומחפש ריגושים אחרים שימלאו אותו, ואת זה הוא כבר מוצא בשעות הלילה בתל אביב...
(אני מדבר כמובן על אדם שגדל בסביבה תורנית איכותית, ולא על אדם שגדל בבית שהתורה היא המלצה נחמדה...)

סליחה על ההקפצה... 

בדרך כלל זה תלוי בסביבה,

דווקא סביבה של ישיבה הכי מאפשרת ומעודדת אורח חיים דתי ולכן בה ברור שאדם לא יפסיק את אורח חיים זה.

אבל כאשר אדם לומד באוניברסיטה, למשל, הוא כבר פחות לחוץ לקום לתפילה כי אם הוא לא יקום זה יהיה כזה "מוזר" כמו שככה היה נחשב בישיבה.

קיצר, אפשר להסתכל על שינוי הסביבה כמוקד שינוי אורח חייו של האדם

אני בצה"ל כרגע ואחד הדברים ששימחו אותי היה לראות את כל הסוגים של האנשים בעם ישראל עוזבים הכל ובאים לראות את ההדלקת נרות, היה מרגש.

אבל בכל מקרה תכתבי על איזו תחנה את מדברת.

ושמא הרכבת הקלה?

למשל, בתי הקפה במתחם עזריאלי. צמוד לרכבת השלום.

אם רוצים יותר שקט - במתחם שרונה הסמוך. 10 דקות מעזריאלי/השלום 

כדאי לנסות לכתוב את המחשבות והתובנות. יעשה לך טוב בנפש לסדר אותה.

אה חחח התימנים הגויים! ימח שמם וזכרם.

דוגרי אני לא מכיר את המושג "מחנך פנימייה" כך שיש סיכוי שאני אומר שטויות אבל ייתכן שזה אותו דבר במוסד מסוים(פשוט שם אחר) וייתכן שבמוסד אחר שני המושגים קיימים ואז מחנך פנימייה זה סוג של קומנרית פנימייה😉 ז"א מישהו שהוא מעל המדריכים אבל מתחת למחנך כיתה.

שורה תחתונה תשאל את המוסד ספציפית מה הכוונה ומה ההבדל.