השריקה בקולה עלתה
במקום הרעש נהיתה דממה
המחסנית כמעט וריקה
והוא פשוט שתה את כוס התרעלה
זה לא שלמה אפשטיין
לא נתן אלבז
וגם לא רועי קליין
ועדיין
הם לא אכלו בשר ולא שתו יין
בקורות חייהם אף לא עיין
מסרו את עצמותם למען עם ישראל
מתוך משפחתו הוא אוד מוצל מאש
ממותו אף אחד לא התרגש
הוא לא התייאש
מילותיו האחרונות הם: "עוד נפגש"
לפני כמעט שמונים שנים
האדמה בלעה דם קדושים
נצר אחרון מכל ההורים והאחים
אבל בקברם קבורים אלמונים
את משפחתם הרג פושע
יעמוד לו שטן ומרשיע
הם קיוו לנו להצמיח ישע
אלמונים מאה עשרים ותשעה
אימתי הופקרנו
"נמשל כבהמות נדמו" (תהילים מ"ט י"ג)
ביד הצורר
הם במוות לחמו
העתיד השחור
"ולא יראה כי יבוא טוב" (ירמיהו י"ז ו')
דרגש ומרק
שייגמר בקרוב
עבודה בכפייה
"כמו חללים שוכבי קבר" (תהילים פ"ח ו')
בקור ורעב
ורק לא להישבר
בתאי הגזים
"המה מידך נגזרו" (תהילים פ"ח ו')
בלי אחים או אב
את תורתך שמענו
כעבור שנים שמונים
"בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" (תהילים קכ"ו ד')
יש נכדים ונינים
בדרך לגאולת עולמים
