שרשור חדש
לוידעת איך לקרוא לזה, הצעות יתקבלו בברכה!פלונית 1

חרק קטן ירוק

כנפיים מזמזמות

דם שנמצץ לפני שלוש וחצי דקות.

 

שמים כחולים

לחות גבוהה

מישהו מוחה ממצחו זעה.

 

חרק ירוק קטן,

יודע שהוא חוזר,

עם ארוחה מוכנה לילדים.

הוא כבר יאכל מתישהוא אחר.

 

אבל איך לא נמאס להם

לאכול רק דם?

ולמה  מגרד לי עכשיו ביד?

בסדר, תהנו,רק תשאירו אחרייכם נקי!

 

חרק ירוק קטן מוזג לצלחות,

מחייך באילוץ לילדיו

ואז  בורח אל חדרו,תועה במחשבותייו.

 

וואלה, כמוני.

ואני תולה ציור מזוויע שציירתי .

גוש צבעים,עירפול צורות.

 אני שונאת ציורים כאלה,

אבל הנעץ כבר בקיר.

 

חרק ירוק קטן

מנשנש לו צהריים

קרקר עבש עם גבינה מעופשת.

למה מרגיש לו שהוא לא קיים?

 

גיחוך.גם לך כבר לא מפריע לעכל מזון מסריח??

 גרגר אבק נוחת על אגודלי

למה שאטרך לסלקו??

 

חרק ירוק קטן מניח את הספר,

ובוהה בחלנו.

לוקח מטאטא ומתעופף לאיטו.

חרק לעמל יולד,

אז הוא חוזר לעבודתו.

 

ניפצתי מראה,

הרכבתי את הרסיסים בחזרה,

צבעתי כל אחד מהם בצבע שונה

ותליתי מעל השידה.

עכשיו אני חייזר.

 

חרק ירוק קטן,

אפילו בלי שכל וקדקוד(אולי בעצם הגוש הלבן הוא סוג של ראש? לא, ניראלי זה הבטן)

עקצת אותי

אבל סתם הכנסתי את עצמי לתוככך.

 

 

 

 

 

נהנתיבת אדם


חרק ירוק קטן/עקיצהשאג
והשיר עצמו ממש חמוד
תודה!! אני אקרא לו "עקיצה" מוצא חן בעינייפלונית 1


הצחיק אותי קצת חלילית אלט
((כי אין פיסבוקאחרונה

נחמד. ממש אהבתי את 2 השורות הראשונות...

תודה

 

(אולי כדאי "שיברי דם")

שאלה-תהייה-סקרכי אין פיסבוק

אתם מלחינים את השירים שאתם כותבים?

פעם הלחינו לכם?

זה מאוד מענייןיהלומי הלב

אני גם יותר כותבת ומחפשת שילחינו לי

אבל אפשרי לנסות

זה קטע מעניין

נערךדניאלה הגיטרה
עבר עריכה על ידי דניאלה הגיטרה בתאריך ט"ז בניסן תשע"ו 14:02


יש לי שיר אחד שהלחנתי כל השאר במגירה מחכים שתבוא המוזה..מיצ'ל
לאאביגיל.
זה מפחיד אותי. משום מה.
..רוש לילה.
מוזמן לחפש ביוטיוב:
נאבדים- הודיה לב
גג העולם- הודיה לב
שתי שירים שנכתבו על ידי.
כן,לפעמים הלחן יוצא אפילו תוך כדי כתיבהפצלשית222

שזה הכי כיףחיוך

ואז המילים מתחילות להתאים את עצמם למנגינה

זאת לא הלחנה מקצועית

לא מבינה בתווים ואפילו לא מנגנת בגיטרה

זה מין ניגון של הלב

וואי זה ממש נכון אני מבינה למה את מתכוונת וזה הכי יפה בעינייהלומי הלב


לאזריחהאחרונה


וואי יפההה ישלו פולים כאלה..V.I.P

לפעמים אני חולם שאני עף ואני טס
מעל כולם מרגיש מעל כולם זה אף פעם לא נמאס
כאילו זוג אס בפוקר או חיוך של וואלה יש לי ג'וקר
לא רוצה שיגיע הבוקר- ואם אפשר טיפה לנסח אחרת בסרט שונה הגברת עומדת ושרה בסוף
לזה אין סוף זה חלום
אז בוא תעקוף זה לא משנה עדיין אתה פה מאחוריי
עדיין אני הכי גבוה ואין כלום מעליי הכול מתחתיי
נו זה חלום תזרום תלא חייב לנשום אתה יכול לשאוף לעוף 
תלא חייב לרשום אתה עושה כאילו עם היד ופוף 
הכול שקוף ולא ידוע בו זמנית לזה התכוון המשורר
ואם יגיע אור ראשון אנלא רוצה להתעורר
אני ממשיך לישון ממשיך לחלום כי שם כל כך פשוט
ואם אקום אז לא אפסיק לחכות עד שכל השמיים הפכו כוכבים
ואז אחזור לתוך עולם של רגשות שמתממשים
כי לא צריך להאשים אנשים שלא ממשים את היצרים
פשוט לפעמים החיים מגבילים ומונעים 
פאק ניסים ונפלאות הכל יכול לקרות לטוב ולרע
היום תזוכה בפייס ומחר תלא מסוגל לשלם ת'שכר דירה
אין שיטה וזה בטח שבטח גם לא בר שליטה
החיים הם כיתה ואם לא תיישם ותלמד אז לא תמשיך לבאה
הזמן עף והגיל איתו, אנשים בני שבעים עוד לא עיקלו
שהם עוד כמה שנים כבר כנראה לא פה
וזה עצוב כי מחר זה אתה אז תשתדל לנצל כל רגע איתו או איתה
תחייה את החיים כמו אקדח טעון תהיה מוכן לירות
שלא תמצא את עצמך בסוף בן 40 לבד - בלי שום חוויות
תעריך כל רגע ואל תחשוב יותר מידי זה עושה כאב ראש
תאהב כל צבע אדם לכולם יש ייחוד ואף פעם אל תשפוט מראש
היום זה היום מחר זה מחר תחשוב צעד קדימה בלי להגזים
תהיה מחושב זה בסדר אבל תחייב להפנים שהדברים הכי יפים קורים בספונטניות
האהבות הכי גדולות התממשו בגלל רגע של שכרות או טיפשות
ואם קרתה טעות זה בסדר תפיק את הלקח ותמשיך הלאה
לטעות זה אנושי ואם אתה לא טועה זה אומר שאו שתלא מנסה או ששומרים עליך מלמעלה
אל תמעיט בערכך ואל תשווה אותך לאחרים
תחשוב שכמה שאתה מרגיש לא מיוחד יש אנשים שהם באמת מסכנים
שונים מוזרים שרוצים להישאר בבית ולא לצאת
הם חוו כבר כמה השפלות והם מעדיפים לא להתבלט
אני רק אומר תהיה שמח בחלקך תאהב את החברים כי הם איתך בגלל מי שאתה
תאהב אנשים והם יחזירו לך אהבה
ומי שלא מחזיר שיזדיין כנראה שהוא מאלה שבבית ספר חשבו שהם מלכי הכיתה
חפש תחביב ותהיה טוב בו - אל תפחד להתמכר לעשייה
התמכרות זאת מילה רעה רק אם מוסיפים לה סמים הימורים או שתייה
תשתדל להתפרנס ממה שתאוהב ואם לא אל תחשוב שזה לא פייר
כסף זה רק הכנסה ולא מקור אמיתי לאושר
נכון שזה קי'ץ אבל לא בשביל זה אתה קם כל בבוקר
אם ישך ילדים אז בשבילם ואם לא אז בשביל מי שתאוהב
אל תשכח שבסופו של דבר אתה זה שתתאכזב אם לא תהנה ממה שיש
תדאג לפחות פעם בשבוע להתרגש תשבור שגרה ואם כבר המון זמן לא התרגשת
אז אל תתייאש ואל תפסיק לחפש
תסתכל במראה ותאהב את מה שאתה רואה כי זה מה יש
אל תשתנה בשביל אחרים וגם לא בשביל בחורה
אם היא תאהב היא תאהב ואם לא כנראה שבאמת לא היית בשבילה
וקח את הכל כחוויה כי בתכלס זה מה שזה
כל אחד מוכשר בתחומו ואפשר פשוט להנות זה מזה
עזוב אותך פוליטיקה יש אנשים שזה התפקיד שלהם 
אין טעם להיכנס לוויכוחים טיפשיים עם אנשים עם מילים גדולות וכלום מאחוריהם 
סה''כ  תחייה תהנה תקשיב למילים ותרגע
תזכור שזה גם לא בושה ללמוד ממישהו שיודע פחות ממך
והכול פה בגדר עצה
טובה או רעה זה כבר תחליט אתה

 

רון כהןV.I.P


שווה את האורך.בבקשה תקראו.אור מ
מסכים עם הכל חוץ מהמראהשאגאחרונה
אל תאהב כי זה מה שיש
תאהב כי זה מה שאתה ואם אתה לא אוהב זה כי אתה לא אתה
מורכבותuser93

בס"ד

 

 

לפעמים עוברות מחשבות

יש רבות ויש מגוונות

איך להתקדם איך להשתנות?

האם אני עצמי באמת, תהיות

חכם גדול אני לא, אז מה שליחותי פה להיות?

ואז אחרי שנים של תהיות ומחשבות

מגיעה תקופה של שקט מרוב תהיות

מן שבירת הכלי מרוב האורות

והלב אומר טוב, הגיע הזמן לתת לאבא להנחות

נירגע ונבטח, עד אשר הלב יתרפא והרצון ישוב

הכלי יתרחב ובטובות יתמלא

יתמלא מאור טהור יותר, ומשיר שמח ועמוק יותר

בתקווה שהעצירה תהיה לעלייה

לכן לא נפסיק תפילה!

בהצלחה!

 

רואים שעברת משהו-אור מ
והדבר הטוב זה שלקחת איתך מסקנות יפות שטוב לזכור
בהצלחות!
תודהuser93


וואו.שברי ים

תודה. רבה. נגעת כ"כ עמוק. וכ"כ נכון. 

אהבתי את המבנה והמשחקי מילים. 

תודה.

בהצלחה.

תודה רבה לך. ב"ה שעזרתי וריגשתי. בהצלחה גם לךuser93אחרונה


תחפושת החיים.mp3

בוקר,השמש זרחה,

ידעתי,קדימה למשימה.

 

את הלב כיסיתי בבוץ עכור

מפני האש היוקדת בו כמו בתנור,

את הבור שברגשותי נפער

מלאתי בדמעות ובהמון עפר.

 

אז טמנתי את ראשי עמוק בכר

וחיכיתי עד שהבכי לא יהיה ניכר,

הרמתי ראש לבשתי חיוך מעושה

זו תחפושת קבועה,אני כבר מנוסה.

 

אז יצאתי לרחוב ההומה,הרועש

חיפשתיך, אולי סנה בוער באש,

תרתי ברחובות,טעיתי בשווקים

איה אתה אלוהים?

ממש יפה, זה כתוב כאילו זה פשוט, אבל זה לאפלונית 1


תודה רבהmp3אחרונה


חסר שםפלונית 1

חייכתי אלייך,

חיוך מוכר,

מזויף.

 

אבל את לא זיהית את זה.

 

שיחקתי את עצמי פתוחה,

ושיקרתי במצח נחושה.

 

אבל את לא זיהית את זה.

 

קמתי מכסאי בחינניות

וסגרתי את הדלת בעדינות.

 

את חייכת לעצמך, סימת וי קטן ברשימה ארוכה,

קראת לתלמידה הבאה.

 

ואני, גיחכתי בקול ואיחלתי "בהצלחה"

הנהון וחיוך קל מחברה.

 

אבל את לא זיהית את זה.

 

רצתי  בחזקה על החום הלוהט,

עברתי את השיש הקר,

 ופרצתי בסערה את דלתות ליבי,

 

נשארתי שם,בוכה

 

אבל את לא זיהית את זה.

 

---דניאלה הגיטרה

אני אף פעם לא מגיבה כי אני מרגישה שזה לא בסדר מצידי להגיב למשהו שכתב מישהו הרבה יותר מוכשר ממני (זה נוגע גם אליך) אבל פה אני פשוט חייבת לכתוב שהזדהתי בטירוף וזה ממש ריגש אותי, אני ממש בבכיתי כשקראתי את זה..........

תודה!

איזה כיף לשמוע! ממש תודהפלונית 1אחרונה


עצוב חלילית אלט
וכתוב מקסים. וכמו ש @דניאלה הגיטרה אמרה, הזדהיתי בטירוף וזה ממש ריגש אותי.
לא עד דמעות ממש, אבל אני משערת שבסיטואציות מסויימות אם הייתי קוראת את זה הייתי בוכה.
זה מדהים. תודה..
- - -אור מ
( רק רציתי להגיד שקראתי.
אם אספור כמה פעמים התחלתי לכתוב משהו ומחקתי זה באמת יקח הרבה זמן.
אז אני אסתפק בזה- לפעמים רגשות אי אפשר לבטא ולהסביר במילים.
תודה תודה תודה)
אזהרה: -לא ערוך בעליל בלי אף רצון שיצא יפה-כי אין פיסבוק

סליחה, בכוונה לא ערכתי שיניתי שיפצתי, כבלו בהבנה או שלא כבלוחצי חיוך,

 

 

צרחה

ניסיון נואש לריצה עלובה.

והדמעה

רצה על פני בבטחה, עלובה.

 

ואני

יודע שלא יודע

בטרוף

שעוטף כל שומע

 

וסגור שאין אשליות

חוץ מימנה

מימנו

בוני אשליות מקצויים

עוקצים

 

מחבר את הכל לרצף חיי

וממשיך

במלא זה חלק מימני, מאשמדי

ששכח

 

שוב נותרתי שד זוטר

וואי.אור מ
אלף פעמים קראתי. או בגלל השעה או שאני טיפשה אבל לא ככ הבנתי.
מה הנקודה בשיר?

יש כאן חרטה? (או שזה סתם דימיונות שלי)
((כי אין פיסבוק

לא יודע אם אני יכול להגדיר את זה כחרטה, אולי יותר הבנה של מציאות מכאיבה,

ואת לא טיפשה פשוט הוא יצא לי מבולגן ופרוע, דורש את המקום שלו בלי סיבה.

 

 

לא היה צורך בעריכהחלילית אלט
זה פשוט מקסים.
עם כל העצב והכאב שמובע פה.
תודה רבהכי אין פיסבוקאחרונה


(טירוף?)כמו הירח.

 

למשחק שאני משחקת בו קוראים טירוף.

 

אין בו עוד שחקנים חוץ ממני.

פשוט אף אחד לא משחק את זה טוב יותר.

 

מטורפת. לבד.

 

במשחק הזה אין חוקים ואין כללים,

רק, אסור להפסיק לשחק אותו, אפילו לא לרגע אחד.

כי מי שמפסיק,

נשאב לתוך אותם חיים שמחוץ לטירוף הגדול,

ומשם,

אין דרך לצאת.

 

חיים שכאלה...

מטורפים.

 

 

אוווו זה כל כך יפה! ממשממש טוב!פלונית 1


חזק!אני7

מרשים בהחלט!

 

תודה לכם. אשמח לעוד תגובותכמו הירח.


ואו!!*פרח הלילךאחרונה

כבר המון זמן אל קראתי קטע כזה מדוייק וחזק.

תודה..

תובנהמפוחית

עייני שוטטו על האותיות השחורות המודפסות בפשטות. שיחקתי בפקק העט בתנועות מהורהרות וקראתי שוב בעיון.

נשכתי את שפתי.

הקול העדין משו פנה אלי, עייני הושפלו קמעה, אבל קולי בטוח, כמו תמיד.

"לא אין פה שומדבר שמתאים לי. באסה"

אפילו שמץ חיוך ריחף על שפתיי.

משקר.

 

היא הסתכלה עלי באכזבה "את בטוחה?" וכבר החלה להציע מתוך שלל האפשרויות בקול מפציר מעט.

"לא תודה. זה לא התחום שלי" הכרזתי בביטחון. אותו שמץ חיוך מתעכב על פניי.

היא השתכנעה,

בטח.

אני מומחית בלזייף.

ופה אפילו לא הייתי צריכה להתאמץ.

זה לא התחום שלי.

וגם לא זה, וגם זה לא. כמה חבל.

אבל כנראה כזאת אני. לא יוצלחית. אפילו לא בדברים הפשוטים ביותר.

וגם הדברים שאני כן עושה טוב הם אינם יעלים מספיק \ בכלל.

חבל.

זה מרטיט כ"כ..הלב והמעין.אחרונה

ובואנה.. בכל אחד יש משהו שהוא טוב בו. למרות שאני קצת מתחברת כי פעם גם אני הרגשתי ככה עד שלמדתי לא להלקות את עצמי, לראות את מה שאני כן ולא מה שאני לא...

 

והכתיבה ממש טובה!

משו קטן.יהודה פ.

אחרי דיבור עם אבא שלי הייתי חייב לבטא את זה.

כתבתי בחריזה אחת ללא מחיקות, מקווה שיובן טוב.

 

הריצה, להספיק,

לא נותנת זמן.

לעצור, להתבונן,

לראות.

אז מה אם יש לך עוד?

במה זה יותר שווה?

קח את הזמן, תירגע,

תביט ותשים לב.

עולם עצום יגלה לפניך,

מחכה שתביט בו.

אל תפספס את הרגע,

תתייחס אליו,

אינך יודע,

מה אתה מפסיד.

 

זהו. 

בדיוק מה שאני מרגישה לגבי השנה האחרונה..תודה!!חבויאחרונה


זה פרוזה וכתיבה חופשית, נכון? אז אני אכתוב מה שבא לי.חלילית אלט
לא ידעתי שליד הבית שלי יש כל כך הרבה ציפורים. הן מצפצפות פה ואני לא יכולה להירדם. אולי אני לא יכולה להירדם פשוט כי ישנתי השבת, אבל נחמד להאשים את הציפורים.
ובכלל, הייתי רוצה שמישו יקרא את הקטע האחרון שהעליתי. סתם כדי לדעת שלא הקלדתי אותו לחינם כמה דקות לפני שבת. וגם הייתי רוצה שאותו מישו יגיב, זה יהיה די נחמד מצידו.
אני מרגישה קצת בודדה בימים האחרונים, למרות שיש לי הרבה חברות. פשוט אף אחת מהן לא מחבקת אותי בדיוק כשאני צריכה. הן פשוט אף פעם לא יודעות מתי אני צריכה.
שלא תחשבו, אני לא מאשימה אותן בשום דבר. אני סתם מתלוננת עכשיו, אבל זה על מציאות קיימת, ולא על אנשים קיימים.
לכבוד פסח קניתי שמלה לבנה. סוף סוף, אחד החלומות שלי התגשם. (בלי קשר לחתונה! חתונה זה בכלל לא אחד החלומות שלי.) קניתי גם סנדלים של טבע, סוף סוף.
אני אוהבת אביב. את הפריחה והפרפרים והבגדים והסנדלים והכל. וזה שעוד כמה ימים כבר מפסיקים לנקות לפסח ואז פסח יסתיים בשעה טובה. החג הזה מעיק עלי.
אני רוצה להתבודד איפשהו אבל אני לא מוצאת זמן. ובכלל, תמיד אני פוחדת להתחיל לצרוח, גם אם זה בשום מקום, כי אולי מישהו ישמע. ואני הכי רוצה לצרוח.
אני בכלל שונאת שנגמרת לי המוזה באמצע שאני כותבת כי כבר יש לי המון התחלות ואפילו לא סוף אחד, או אמצע. ואני לא יכולה להמשיך משהו שהפסקתי. הו, מוזה מעצבנת. לכי לעזאזל.
נראה לי שעדיף לי לא ללכת לישון בכלל הלילה, כי אני ממילא צריכה לקום עוד 50 דקות.
בוקר טוב שיהיה..
בוקר טובשאג
אהבתי...!!!! תודה!עשב לימון

ברוך ה'.

 

תמשיכי לכתוב הכל!!!

המחשבות האלה שרצות לך בראש זה הדבר הכי מופלא שקיים בעולם.,

זה את!!

תעריכי אותן!!

 

והכנות נעימות לחג!חיוך

 

נ.ב

בחתימה שלך- המילה השניה-"אני מוכן למות רק בשביל לחיות.."

ולא- "אני רוצה.."

תודה חלילית אלטאחרונה
לגבי החתימה, אני יודעת כבר שיש לי טעות רק שאני לא מצליחה לערוך את זה.
חומות*בננית*

חומות שנערמו מבלי דעת

עומדות

קיימות

נוכחות

 

חומות שביקשו להגן

מחבקות

חיבוק דב

עיר שבורה

 

והחירות האינסופית

והתום

רוסקו בשקט

בחסימת הרוח

 

חומות נצורות

בשארית הכוחות

ניצבות בגו זקוף

נסדקות בדממה

 

חומות

המחשבות להישבר.

 

 

 

(הוא לא מתיימר להיות שיר. פשוט קטע.)

לא יודע למה המילים "בחסימת הרוח" כרמו לי לחשוב על נבואהשאג
ואז הכל נראה כמו שיר על סוף הגלות
מוזר (אלא אם זאת הכוונה)
כיוון מעניין *בננית*

כל היופי הוא שכל אחד מוצא בשיר זווית אחרת 

אהבתי את המחזוריות.אור מ
ובמיוחד את הבית האחרון....
מצאתי שם את עצמי
תודה לך
עדין וקולעmp3אחרונה
אני דווקא חשבתישזה על חומות שבנינו לעצמנו מפני החיים.
יפה יפה יפה!!!!!
סתם משהו שכתבתי בנסיעה באוטובוס...תחשוב טוב...

לא ערכתי בכלל, אז זה בהתאם....

 

בין צלילי החיים 

נחבא אל הכלים-

האושר האינסופי

לא תלוי בכלום-

שם במרחב האלוקי

 

אדם הינסה להושיט את ידו ולגעת

יכווה מעוצמת האש המשתוללת-

אש השמחה והאהבה

אך אם בין המסכים יהלך 

לא יפנה את פניו לצדדי החיים

אזי בהם יכלל 

בהגיעו להיכלם

כי האינסוף בסוף...

 

 

 

לא סתם משהו בכללחלילית אלטאחרונה
זה יפה ממש.
אז כדאי שתשנה את הכותרת.
עוד תובנהמפוחית

 

ובכלל, בטיול האחרון הסבירה המורה רק שכשנשרף האיצטרובל יכול הזרע לנבוט להצמיח עץ לתפארת.

כששמעתי את זה שמחתי שלא ניסיתי לשרוף באש. מעצמי כבר ידעתי שזה לא יעיל.

הפתרון הוא ליבש אותו עד גמירה והכי חשוב להרחיק אותו מאדמה מפרה.

 

זה נשמע נורא נכון?!

|קורא את מה שכתב ומזדעזע|

אבל זה מה שניסיתי לעשות.

לעצמי.

 

ולא הצלחתי

עוד לא, אם נשמור על האופטימיות.

נראה מה יהיה בסוף...

שפכתי ת'לב לא יודעת מה ייצא...מאמוש

זה לגמרי גולמי וןלא כתוב בשפה יפה.

יישבנו שם כולנו. שבורות מפורקות

בכינו כמו שלא בכינו מעודנו.

התפללנו כמו שלא התפפלנו בחיינו.

נתלנו על עלה קטן קטן של תקווה. ו

כמעט כבר לא האמנו. אך לא ידענו כמה האמנו.

כך זה המשיך תקוותנו הקטנה אט אט אבדה. 

יום למחרת, בתפילה שרנו אני מאמין כולנו בכינו.  משיח היה  ראשי התיבות של שמו, כלונו חיכנו לרפואותו שיתמהמה האמנו שתבוא שתגיע. אך לא היא לא באה. 

כבר יומיים הוא מונשם מורדם לא יודעם מה איתו. מחכים.

ואז לפתע יום אחר כך באמצע המשחק בדיוק כשקראתי לאיתי לבוא לנחש מה נותר בגננו הקטן, היא הסתכלה עליי ואמרה את מה שכל כך לא רציתי לשמוע. אך משו בתוכי אמר שכל כך חיכתי לזה.. הכל התערפל לא שמעתי כלום. ופתאום צעקות.יובל הרביץ לנריה, ובכלל שילה גילה את המשחק לאיתי... ואיה אני. רק רוצה לבכות. ממשיכה את המשחק באפס כוחות. רוצה לבכות יחד עם רחל שזה עתה הרביץ לה יגל.  אני מבקשת מנעמה שתחליף אותי אני קמה הצידה וברגליים כושלות  נכנסת לחדר "המפגש", ומתיישבת על כיסא קטן. דמעות חמות הפכו מהרה לבכי כואב. על מי שהיה ולא עוד, על מי שהיה אך ממנו דבר לא נותר. אני קמה, אך כאב הראש והלב מושיבים אותי חזרה. חציי משפטים דופקים בראשי. "אם זה ייקרה תצתרכו, אתן, להיות שם" "אם זה ייקרה תלכו מייד." "אם זה חס וחליליה בסוף ייקרה אז תלכו להלוויה, " "לא אל תלכו.".. "אם זה יקרה... אם זה ייקרה... אם.." ראשי נופל על יידי. זה קרה לעזעזאל.. זה קרה!! גוש תקוע לי באמצע הגרון מכאיב לי, אך הלב השסוע המנופץ לרסיסים כואב בהרבה גם מהדמעות המלוחות כל כך שחורצות חורים צורבים בפניי. אך בראשי מהדהד קול אחד. מפחיד מאיים חותך בבשרי בלבי משאיר אותי מבולבלת, כואבת, רוצה, לא מאמינה.

"ברוך דיין האמת.."

הוא מת.

 

אין דבר באמת שיכול לנחם.אור מ
כל מה שאגיד ישמע טיפשי.
אז-♥
והייתי רוצה לדעת מה קרה בהמשך...
ממש מזדהה..מיצ'לאחרונה
לצערי אני גם מכירה..
אני מוסיפה פה פסקה שכתבה הרבנית דינה הורביץ הי"ד, שאולי תתן לך כוח להמשיך הלאה..

"אנחנו צריכים להיות חזקים,
פעם בשעת משבר כשהרגשתי שהכל נשבר וקורס,
נסעתי לראש הנקרה ושם, בין הנקרות,
בתקופת סוף החורף התנפצו הגלים אל הסלעים
בתנועות חזקות מאין כמותם,
מכיוונים שונים בזרמים ובצבעים גועשים.
באותם רגעים הזדהיתי עם הגלים.
רציתי להתחבר אליהם, לזרום אתם, להתנפץ אתם,
ואז אמר לי בעלי: עצרי רגע,
אל תסתכלי על הגלים אלא על הסלע שעליו הם מתנפצים.
הסלע הזה ממשיך לעמוד איתן ואיננו משתנה,
הוא עומד מחובר למקום שבו הוא נמצא."
אנשי המפגש ואנשי עמךפיתה פיתה

יוצרים-מי אנחנו? - יוצרים

 

נשמח ממש אם תכנסו ותגיבו.

ארבעת יסודות השירהרון א.ד

מנהרות

אין – סופיים של דיו

לקחתי טיפה

עמוקה עד אין –קץ,

ומאש התמיד

הבוערת

לקחתי ניצוץ

שיבעיר את מילותיי בלהבה.

 

ומרוח היצירה

המרחפת מעל

קרקע המציאות

שאבתי את החזון,

את הכוח לחלום.

 

כי הרוח,

הקרקע,

המים, האש -

הם ארבעת יסודות השירה

שרציתי לתת לך,

כלואים במסגרת

קווי מתאר מצומצמת –

 

מלת אמת

אשר תחבר בין שנינו

לאמת.

בלילההצעדן
הכלבים נובחים בלילה, מפיגים את הפחד בתוקפנות. מגרשים את הצללים שמאיימים על קיומם.
כך גם אני, בונה ללא הרף מעטה של גבריות, שריון פלדה שמכסה לב רגיש.שלא ידעו מה יש שם באמת.

הגברים בוכים בלילה, ספונים במיטתם, מוגנים בין הכסתות. נותנים לליבם להישבר בשקט, כשעין לא רואה דמעתם.
יפה כל כךmp3
יש איזושהי עדינות לא מוסברת שעוברת בין המילים. הרגשה של טוהר והתנקות. ואולי גם קצת תמימות....
אתה חושפני...אור מאחרונה
אהבתי שהצגת את האמת כמו שהיא,פשוטה.אבל כ''כ לא.
אני מסכימה עם mp3 יש כאן מן עדינות עמומה שנותנת תחושת טוהר.עד כמה שזה כואב.

(אז יש בי צד גברי..)
לו רק יכולתי...mp3

 

לו רק יכולתי....

 

לו יכולתי לפתוח את הלב

לספר על כל רגעי הכאב

לא להסתיר,לא להחסיר

את כל ההגנות שבניתי- להסיר

 

נדמה שאז יכולתי...

 

לבנות מחדש עולם מואר

ממה שקיים ממה שמוכר

להפריח את השממה

להצמיח מתוך האדמה

את אותה אהבה

המוכרת, הישנה...

מזדהה לגמרי תודהשאג
יפהפה! הזדהיתי...עוד יהודי


תודה רבהmp3
מ ז ד ה ה !!פלונית 1


כיף לשמוע.mp3אחרונה
היכן אני בעולםהצעדן
איך מוציאים אל הפועל אהבה שהפכה לשגרת פועלים?
איך מצמיחים שוב מין הגרעין הסדוק והיבש ענפים מלבלבים, עטורים בשלל פרחים צבעוניים..
איך מעוררים אהבה שגסות החיים העכירה טוהרה?

התשובה, בתהומות. אך הזמן, קצר.
האמת גדולה והיא דורשת את כולך. קו הסיום ברור, ואם לא תגיע הכל יתפורר.
לפחות אני יודע שישנו.. לפחות אני יודע שהיא קיימת..
לא מבין מאיפה האומץ, מאין הזכות לעמוד כך, מוקף בסודותי האפלים, בשקרי המכוערים.
מכף רגל ועד ראש אין בי מתום.

אבל יודע אני.
אני אוהבת-אור מ
אוהבת את זה שאני צריכה כמה פעמים לקרוא כדי להבין...
כתוב יפה.ככה שצריך להפעיל קצת את הראש.(ממה שאני מתחמקת בד"כ....)
תודה.
אני ממש אוהבת את הכתיבה שלךmp3
עבר עריכה על ידי mp3 בתאריך ו' בניסן תשע"ו 00:21
עבר עריכה על ידי mp3 בתאריך ו' בניסן תשע"ו 00:19

המילים נשפכות כמו נחל,ומשפט רודף משפט.

אי אפשר להפסיק באמצע. וכשמסיימים- קוראים שוב..

ישר כוח.

 

 

וכל הכבוד שאתה מודע לקשיים כי ידיעת הבעיה היא חצי פתרון (לא בקטע של לחנך.. פשוט נגעת בנקודות שלדעתי כולם נפגשים בהם באיזשהו שלב בחיים. רק שאתה מעז להעלות את זה על הכתב..)

 

רק הערה קטנה-  במשפט "לפחות אני יודע שישנו.." אתה מתכוון אל האמת,לא? כי אם כן אז עדיף במקום "שישנו" לומר "שישנה".

              

 

תודה רבה!הצעדן
הרגשתי שהשיר שלך "לו רק יכולתי" מתחבר מאוד למה שכתבתי אז כנראה שלא במקרה הכנסת אותו כאן. אני מתלבט לגבי התיקון שהצעת, עוד לא סגור. ממש תודה על הביקורות. זה מאוד משמח אותי שקוראים את מה שאני כותב.
האמת שכבר המון זמןmp3אחרונה
אני לא מצליחה לכתוב.
והקטעים שהעלית הזיזו בי משהו.
ואכן, הקטע שכתבתי הוא בהשראת מה שכתבת. התלבטתי אם להעלות את זה פה כתגובה...