פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 576)

אל תבקשי את דמעתי

היא חבויה בליבך

עת קולות השמחה

מסגירות את שקרך

אני נמצאת כאן תמיד

נאבדת איתך

עם העצב שלי

עם הבכי שלך

אל תיראי מעצמך

ממסע הבלבול

עוד תיראי את האור

בסופו של מסלול

אנגב דמעתך

בידיים בוכות

כשנראה את עצמינו

ביחד הולכות

אל תיבכי אחותי

עת תקוות מוטבעות

עוד נצעד אל האושר

ועינייך יתמלאו

בדמעות.

זה המשחק שלי  הוא שייך רק  לי , ולכל מי שכמוני .

יש פה חוקים ברורים ,ומטרה אחת .

איתי הכל בסדר ,פשוט נהיתי מבוגר מידי ,איתי הכל בסדר לא נורא שאני מדמם ,איתי הכל בסדר פשוט שחכתי איך לנשום ,

אני התחלתי משחק אך שחכתי איך לשחק .

הכל בנורמה כאן אצלי ,אבל משום מה נהיה כאן חשוך מידי...בדרום הכל קפוא ,ובצפון הכל נרתח .

אני נשארתי פה לבד ,כאן לבד ולמעני ,ומשוטט לי בבדד ,

 ונישאר רק האל שמסתכל אי שם מלמעלה הוא עליי .

אני הרבה פעמים טעיתי ,ועשיתי משהו לא בסדר ,

אבל אני קמתי ועשיתי את השלב הבא .

אני האמנתי לאנשים ,שבהם לא הייתי צריך לתת את האמון .

הם השתמשו בזה ..אבל תאמינו לי לשווא .

כן היו אנשים ,שיכולתי להישען עליהם ,ואם לבם הנקי עזרו לי הם .

 אך  היו האויבים שחשקו כבר במותי ,אבל הרסתי את התכניות שלהם כי זה -

המשחק שלי .

הוא שייך לי ,ולכל מי שכמוני .

יש בו חוקים ברורים ,ומטרה אחת .

הרחובות נושאים ביניהם את הכאב ואת הצער .

שניות של  הפחד ושניות של הייאוש ,

אנשים החווים בכאב משתגעים ללא עזרתו של האל .

אך מישהו יגיד בקור רוח כי זהו הגורל .

מישהו המשחק במשחק שוכח מהחוקים , ומבין רק במאוחר כי המזל נטש אותו כבר מיזמן ,

ומישהו שינה כבר את החוקים בו כדי להישאר למנצח במנצחים .

במשחקים משחקים כאן ,גברים אם נשקים גדולים ולהתעסק אתם זה כבר לא ניקרא משחק ילדים ,

ואם תישאר מולם במעקב לבדך ,

הם ירו עלייך בלי מצפון או חרטה .

ויישאר רק ההד של הקול שלך .

במשחקים משחקים בבית איפה שחם .

משחקים בקלפים שש ביש  ובדומינו ..אבל לא אני משחק במשחק ששייך  הוא לי ,ולכל מי שכמוני .

יש בו חוקים ברורים ,ומטרה אחת .

אם אתה רוצה אז תשחק .

אם אתה רוצה ללמוד לעוף ,אז היגיע הזמן ללמוד .

החיים הם גם סוג של משחק ,ואם נפלת ...קום ותמשיך הלאה .

זה המשחק השייך לי ,ולכל מי שכמוני .

יש בו חוקים ברורים ,ומטרה אחת בלבד .

- אנשים לפי המוזה כבר חשבתי עליכם , 

גם לכם יש את המשחק שלכם ,ואל תיתנו לאף אחד לשנות בו את החוקים .,

יש לכם את המטרה שלכם ,אז תשיגו אותה ואל תיתנו לאף אחד לשנות לכם את ההישג למטרתכם -

מישהי עמוקה 

לכתיבת ספר

פירוט:

מדובר בכך שאנשים מספרים סיפורים עמוקים על עצמם..

ולשכתב את זה לספר

ישנם סיפורים של אנשים סיפורים בהמשכים על עצמם

 הייקו מחבר
לא מתחבר, מתעורר
 לפרוזה חוזר

בעז"ה- סיפור חדש ביום שישי

ואני תוהה אם זה עובר:

(בכל מקרה, זו חוויה חזקה לתעל רגשות אל תוך המינימליזם הזה..זה מעורר מחשבה..)

אין עץ בלמה

יש רק רוח קרה באין

ופרח ביש

היה בא לי עכשיו לכתוב, אז התחלתי..

ויצא התחלה מעניינת אז מי שרוצה- מוזמן להמשיך.

"גלגל חורץ בתחתית ענן

נוגע בזכוכית אטומה......"

   בהצלחה, ונשמח לראות תוצאות

וזה המקום לומר תודה לכל כך הרבה משוררים מדהימים שיש פה, 

  שמאפשרים לנו לראות חלק מהדברים המיוחדים שיש בהם..

אצל רוש ואיפושהוא בפסיפס -

האם מישהו מוכן, בבקשה, להסביר לי אחת ולתמיד מה זה הייקו, מה הרעיון שלו ומה הוא בא לבטא?

בתודה מראש,

שפחתכם הנאמנה 

שלום לכולם אני חדש,רציתי לשאו-אם אני יעלה לכאן סדרת מתח שלי עוצרת נשימה,אתם תקראו? אחלה יום שיהיה.....

בס"ד

יושבת לי לבדי

השמיכה מכסה את כולי

יודעת שתשובות אולי לעולם לא יהיו

ואני, לאן אלך בלעדיהן?

האם יש דרך ללא תשובות?

האם העולם עשוי רק ממראות?

חושבת לי ויושבת.

מקווה, מתפללת.

אך בנתיים, אני פה.

לבדי.

ושוב סתיו..

באתי לבדוק אם את שם

מאחורי עץ האלון שלנו

בו נהגנו לשבת יחד

לרקום חלומות נעורים

ושוב לא היית שם

אמרת שאת אוהבת את הסתיו

את האפור והשלכת 

את פריחת החצב בשדה הירוק

את הציפיה לגשם

ואני הקשבתי למילותייך 

למדתי אותן, ואותך

וציפיתי

ויום אחד

אמרת שאת צריכה מרחב

ושעץ האלון תמיד יהיה פה

ושתקת

ושתקתי

וכמה רקפות סביבנו שתקו גם הן

עץ האלון עודנו שם

גם הסתיו

ואת? 

עזבת אותי, אני לבד.

אני חופשי? זה לא נחמד.

עבד הייתי וכך אשאר.

רוצה לחזור אני לא ממהר.

צריך הרגשה שלמישהו אני שייך.

עתה, בבקשה אל תותיר אותי בצד.

יושב לבדי צריך הזזה.

חוזר לעצמי, אני חופשי!

שוחררתי כעת, אין מי ששולט.

עובד את עצמי, אני בולט.

מרגיש קצת אחר רוצה לשנות.

מתחיל כאן פתאום פשוט לראות.

צריך הרגשה שלמישהו אני שייך.

עתה, בבקשה אל תותיר אותי בצד.

יושב לבדי צריך הזזה.

חוזר לעצמי, אני חופשי!

ב"ה

היי, לא להרוג אותי, ממש התחשק לי אתגר אז הלכתי על הייקו- לא בהכרח מתואם עם כשרון הכתיבה שלי.....

אשמח לטיפים ולביקורת שלכם

תודה רבה !!

(הרהור אני מחכה לך

פרפר בודד נעלם 
לילה של חורף 
אם יחזור, אולי מחר.

רק עוד שיר אחד,

עוד טיפה אחרונה

של דיו.

עוד שעה אחת

יפה

של לילה.

עוד תו,

עוד מחרוזת אחת,

עד הגל הבא.

המשתמש, חיוכים תשע"ד

משהו שנה את סיסמתו ועכשיו אי אפשר להכנס אליו, תקחו לתשומת הלב

אחרי

ואחרי שחזרת וניצחת הכל

תעמוד מול מראה ותביט בה

ומה תראה מולך- אתה שיכול

או מישהו זר, מרובע

מה נשאר אחרי?

מה, עכשיו אין שברים?

מה אין צלקות שפרושות על העור?

זה נמחק? זה נגמר?

מה, עכשיו רק שרים?

הכל נשכח, לא נשאר מה לזכור?

קולך מצטלצל, רך מאי פעם

כולו כקנה ואין טיפת ארז

הטבעת את עצמך ברוגע, בזעם

או שפשוט למדת קצת דרך ארץ?

מה נשאר אחרי?

נגמרו המכות?

נגמרו קריסות בדמעות על רצפה?

מה, נמחקת עכשיו?

אתה חדש כתינוק או

שנשאר שם מישהו- אתה?

היי. 
אני בקצרה.
כותב קומדיות קצרות בעיקר.
הפורום נראה מת, אבל ננסה בכל זאת.
תהיתי איך אנשים שאני לא מכיר יגיבו לסגנון הכתיבה שלי.

מוזמנים-

"היא נחמדה, אדיבה, אממ... נחמדה..."
"כן, כן, הלאה, תחסכי ממני את כל זה, מה היא עושה כיום?"
"שירות לאומי"
"חינוך מיוחד איפה?"
"זה לא יפה! לא כולן עושות חינוך מיוחד"
"אז מה היא עושה בשירות שלה?"
"חינוך מיוחד בלוד..."
"מקורי משהו. היא חברותית?"
"תראה, היא לא מסמר הערב, אבל היא..."
"את יכולה פשוט לומר 'לא' "
"זה לא כמו שאתה מציג את זה, יש לה חברות"
"כן, חוכמה גדולה, גם לחולד שלי, פנחס, יש חברים"
"אל תקצין, היא.. מה? אתה מגדל חולד?!"
"כן, פנחס, בחור נחמד, לו ולנאווה יש 13 ילדים, כל אחד מהם נקרא על שם אחת מהאקסיות שלי, 
עכשיו נולד חולדה חדשה, עוד אין לה שם, אני מחפש"
"אתה רוצה לומר לי שהשתיין האחרונות ששדיכתי לך, זכו להוריש את השם שלהן לחולדה?!"
"דיקלה- כן, אבל כשניפרדתי ממיטל, נולד חולד בן, אז קראתי לו מוטי, שזה מזכיר קצת."

חח, כן.

את מה שלא ממש הבטחתי, אבל רמזתי עליו:

בפורום פרוזה וכתיבה חופשית, מופיע קטע שהוא, שימו לב, לא שיר. אלא קטע.

נא לא להיות ביקורתיים, כתבתי אותו לכל היותר בגיל שתיים-עשרה. 

הוא די עצוב, וההשראה הייתה אסון טבע שקרה באחת ממדינות העולם השלישי, לא זוכרת את הפרטים.

קבלו אותו במחיאות כפיים!

האימא הלכה עם הילד בערב חשוך ושקט.

אור דלק מאחד הבתים ומכונית השמיעה אוושה קלה על הכביש.

הילד שמח, כי אמא הבטיחה לו שאם יהיה ילד טוב, היא תשיר לו בלילה, במיטה, את השיר על הכוכבים שיצאו בלילה לטיול.

ופתאום פילח את הדממה רעש נורא. פרצופים מבוהלים הגיחו מן החלונות. אחד הבניינים קרס ואחריו עוד אחד ועוד עץ, שהתרסק בקול נפץ מחריד על האדמה. למשך כמה שניות הקרקע עוד רעדה. ואז –

השתררה דממת מוות.

הילד מישש את האוויר, איפה שהייתה לפני כמה רגעים היד החמה והבטוחה של אמא. היא לא הייתה שם.

את האוויר מילאו צרחות. זעקות שבר של אנשים, שבשניות ספורות איבדו עולם.

הילד עצם את עיניו וחיבק את עצמו במקום אמא. הוא לא בכה.

כשפקח אותן, הוא היה בתוך אולם גדול ורועש, מלא במזרונים ובאנשים שייללו וצווחו ורצו ממקום למקום.

אישה טובה אחת שהסתובבה בין כולם, הסבירה לו שכאן נמצאים האנשים שנותרו בריאים וללא פגע מרעידת האדמה. הילד לא ידע מה זה רעידת אדמה. הוא התכוון לשאול, אבל המילים התבלבלו לו בדרך והוא שאל במקום זה:

"איפה אמא?"

האישה משכה בכתפיה וליטפה אותו חטופות, ואז הלכה לאיש אחד שקרא לה מהר.

הילד שתק. הוא לא בכה.

אחר כך נשכבו כולם לישון, והילד הבחין פתאום באימא – לא אמא שלו, אמא אחרת, ששרה לילד הקטן שלה את השיר על הכוכבים שיצאו בלילה לטיול.

ואף אחד לא הבין למה פרץ פתאום הילד בבכי.