וכשהייתי בן שלוש עשרה
לא רציתי לדבר עם האיש הזקן
גם לא רציתי להתנדב עם האיש המסכן
לא רציתי לראות את זיו פניו של הרב
או ללמוד דרך ארץ מאיזה איש עניו
כשהייתי בן שלושים ושלוש
בחרתי לא להתחרט על שפגשתי את הסבא
גם לא התחרטתי על מראה הפרצוף הכבוי
שמחתי על המפגש עם הרב האצילי ארוך הזקן
וכמעט שידעתי כיצד לתקן המידות ולקדשן
וכשאהיה בן שמונים ושלוש
ואין מי שיכריח
מעניין יהיה לדעת
את מי ארצה לפגוש?
אהבתי את ההתקדמות, את השינוי. נוגע בנקודה מעניינת וחזקה. מרתק. תודה.
ריקבון
טורחת לומר לי ומתרוננת
ירוקת פושה ביומי
ועיניי קרועות בזעזוע
מהול בצהלה
אין שמחה
כיאוש וחידלון
במקום בו אפסה תקווה
קניתי לי חופש חייתי
אין דין ואין דיין
במקום בו שולט התוהו
הזמן אינו אזוק עוד
אין בו יוקר
וכמו היאוש המפכה
על הארץ הוא נשפך
כמים, באין מפריע
מכסה כל עלעל מחציף פניו
ועל כל סדק באדמתי הצחיחה
מחדדת סכין
הירוקת מקדמת פני בנעימים
איך לא אשיב לה לטיפה
שמירה חבוקה
משקה אותה בדמעות יאוש
וליבי הנוגה מתרחב
רחבות שלא חשתי מזה שנים
התחברתי ממש
נוגע, תודה על זה.
הנסיעה עברה חלק. היה אמנם את הקטע הזה שצריך להחליף רכבת בתוך חמש דקות (רשמית; בפועל נשארו שלוש וחצי), ואני כולי חדור מטרה, רץ באמוק לרציף שנראה לרגע מעבר לגדר (זה באמת מפחיד, רכבת שעלולה לברוח לך ואתה מרגיש חסר אונים למול המפלצת הארוכה הבטוחה בעצמה כל כך). אבל הספקתי לעלות עליה בזמן והתיישבתי, להרגע ולחדש נשימה. בירידה, התחנה הומה אדם, מבלבלת. אבל מה אכפת לי. באתי בראש כזה שמסתדר ולא נבהל. וכי ממה כבר נשאר לי להבהל בעולם הזה?
הפעם אני במרכז של המרכז, באמצע כל הרעש והבלגן. יש הרבה אור (והרבה חושך), העין רוצה לשבוע המון, אבל יש לי מטרה ואני מתמקד בה. ועדיף שכך. אין לי זמן, כי היום זה היום הראשון, ומרגישים קצת את ההתרגשות באוויר (תכלס האוויר ממש מגעיל פה; הכל בדמיון שלי). אמנם זו לא הפעם הראשונה שאני דורך כאן, אבל הפעם זה על אמת.
נשימה. איך אני מרגיש עכשיו? תמיד חשבתי שבפחד גבהים מרגישים שהלב צונח ביחד איתך למטה. מסתבר שהוא גם יכול לצנוח למעלה (קשה להרים את הראש ולמצוא איפה נגמר המגדל הזה, וכמעט בא לי להקיא). הקרקע מתחתי יציבה אבל השמים לא (אין גבול לשאיפה למעלה, כך אומרים). וזה ממש מפחיד. מילולית.
בכל אופן, התחלה היא דבר חיובי. חוויה חדשה, יוצרת. הולדה של תנועה שהסתתרה בנפש, פותחת צוהר לחיים מלאים יותר ממה שהיו עד היום. לוקח את התובנה הזאת איתי, מתמלא בחיוב (ובחיוך) וצועד פנימה.
ב"ה זה יום יפה (אולי אם לא הייתה כל התנועה פה הייתי יכול לשמוע את שירת הציפורים מעליי). מותר לי להתרגש. ראשוניות לא נמשכת לנצח אז כדאי לנצל ממנה כמה שיותר…
הכל מסתדר (וצבוע בצבעים יפים), החששות נעלמים (המזגן חמים ומרדים את הפחדים), המצב רוח טוב. והכי חשוב שפגשתי אנשים נעימים. או שמא חולם; חלומות נעימים?
הולך להיות מוצלח!
היום הראשון שלי בעבודה.
מחילה שלא הגבתי על הקודמים...
מחילה שלא הגבתי על הקודמים...
לה תהילה.
וסביבה
נוטפת הילה.
עיתים מבהילה, עיתים מבחילה.
לה. רק לה תהילה.
ולואי תאהיל גם עלי אהלה.
ותשרוף את כולם בכללה
לילה לה. רק לה. רק לה תהילה.
שושומושו.אחרונהתיק תק הזמן עובר
תיק תק הוא לא ממהר
תיק תק אין לאן לרוץ
תיק תק, אבל רוצה להיות חרוץ.
תיק תק רוצה להיות טוב.
תיק תק, את השקר לעזוב.
תיק תק יש פה תשובה.
תיק תק, זה קל, מאהבה.
תיק תק והשעון עוצר.
תיק תק, הטוב נצחי הרע לא חוזר.
תיק בו אלפי שני היסטוריה של עם.
תק ונסו הצללים, פתאום יבוא אור ישעם.
נעים ויפה.
התחברתי ממש
תודה על המילים האלה שלך.
יש בהן חמלה, וענווה, וכנות, ופשטות אמיתית כזאת.
עֲשֵׂה שֶׁיִּהְיוּ הַקְּשָׁיִים
נוֹהֲגִים בִּי בְּרֹךְ
נְכוֹנִים לְרַחֵם
בְּעֵת הַצֹּרֶךְ, בְּעִתּוֹת מַשְׁבֵּר.
זה ממש מכמיר, המשפטים האלה.
ובכלל בבית הזה משהו במקצב נשמע מאד טוב.
מצטלצל נהדר.
בבית השני, שהמילים בו ככ מדודות, שקולות בפלס
חשבתי יכל להצטלצל טוב במקום 'הביתה' לביתה' (לבית שלה) כך מהדהד את ה'מתונה'
אבל גם כך זה נהדר.
ובבית האחרון,
ממש אהבתי איך שאפילו הצורה שבה שיבצת את המילים בו,
זה שהן ככ מעט, וקצרות
מבטאת יותר מכל את המסר שלהן. מעבירות את העייפות הזאת.
אָנָּא, עָשָׂה.
עָיַפְתִּי.
אין כח להרבה מילים. לתחנונים. פשוט אנא, עשה.
עייפתי.
מתחברת מאד מאד לתפילה הזו.
ולעייפות.
כיף לפגוש שיר כזה פה.
עֵת תְּהַלֵּךְ לָהּ הָרוּחַ
תְּלַטֵּף אֶת שְׂעָרֵךְ
אִסְפִי נָא עֵת, אֶת עִקְבוֹתַיִךְ
הַקְּבוּרוֹת בְּצַד דַּרְכֵּךְ
עֵת דִּמְעָה בְּצֵל תָּנוּחַ
עֵת תָּפִיג אֶת בְּדִידוּתֵךְ
זִכְרִי גַּם אָז אֶת שִׁיר חַיַּיִךְ
הַשְׁמִיעִינִי עֵת, קוֹלֵךְ
עֵת בְּצַד שָׂדֶה תַּפּוּחַ
אֶת פִּרְיוֹ יִשָּׂא, אֶת שְׁמֵךְ
סַפְּרִי לִי עֵת שִׁבְרִי חַיַּיִךְ
סַפְּרִי לִי דֶּרֶךְ נִשְׁמָתֵךְ
עֵת אֲנִי אֵינִי בָּטוּחַ
וְאַתְּ, אָבַד לְךָ חֲלוֹמֵךְ
כְּשֶׁאָבְדוּ גַּם תְּפִלּוֹתַיִךְ
נִשְׁאֲרָה רַק שִׁירָתֵךְ
אָז אֶכְתֹּב מִלִּים א-ל לוּחַ
עֵת אַקְשִׁיב לִשְׁתִיקָתֵךְ
בְּלֵב אֶחָד בֵּין שְׁתֵּי יָדַיִךְ
מִשְׁכַּן עוֹלָם לְדִירָתֵךְ
עֵת תְּהַלֵּךְ לָהּ שׁוּב הָרוּחַ
נָשׁוּב נִהְיֶ'ה בְּתוֹךְ לִבֵּךְ
עֵת, הָפִיגִי לֵילוֹתַיִךְ
בְּאוֹרָהּ שֶׁל זְרִיחָתֵךְ.
נִשְׁמָתִי,
עֵת אַקְשִׁיב לִכְאֵבֵךְ.
רחוב צר מתפתל אליך.
בלוני גז בחצר
לשבת על ידם,
לחכות
תני לי להכנס
לשבת
ולשתוק
עיניים שלך שקטות
כמו לנוח על שפת הים
אני נושמת את האין מילים
-אןחשיבות השתיקה וההרגשה בלבד, ללא מילים... ממש יפה!
נקודה קטנטנה
בתוך דף
זו אני
הקטנה
בתוך
עולם
מלא
וגדול
במקום להרגיש
שאני עולם ומלואו
אני רק חלק מהמערכת
מי אני בכלל?
וזה נותן הקלה גדולה
אף אחד
לא באמת זוכר
ולא באמת אכפת לו
שפישלתי
או התנהגתי בצורה שמתבישת מעצמי, בעבר
זוכרים, אך לא מתבוננים
יכולה להיות חופשיה
את רק נקודה
קטנ-
ט-
נה
....
רק רק נקודה....
אהבתי, ואת הסוף במיוחד
אבל מצד שני אסור להקטין את עצמך
אין הכוונה להקטנת עצמי, אלא רק רציתי להדגיש שכשאתה לא מרוכז בעצמך וקולט שאתה חלק מעולם גדול וענק ושלם ... זה נותן תחושת הקלה ( ואולי הרפיה?)
תודה
יקרה, הכתיבה הזו מפחידה אותי. זה לא טוב.
התחברתי מאוד! כיף לקריאה! מסרים מרוממים! מהמם ממש!!!! תודה
חיי
פתאום נגלים לי כאור מאיר
בסוף המנהרה
(
נקווה שלא מנבאת אני
את הקץ
של חיי
חלילה
)
איך?
איך זכיתי לכל כך הרבה טוב?
לא חלמתי שאקבל דברים כה טובים בחיי
בריאות
משפחה
פרנסה
לא מובן מאליו
השם, תודה
לא מגיע לי כלום
לא מגיע לי כלום
מאושרת ורוקדת
שנמשיך תמיד לרקוד ולחייך מרוב אושר ,
במחול טהור אינסופי
