שרשור חדש
מחשבות על אהבההחיים תותים????

כולם מדברים עלייך
ואין לדעת סודותייך
אין סוף משוררים שוררו אודתייך
וכולם רוצים להישיר מבט לעומק עינייך
אוהב את אלוהים
אוהבת את הילדים
אוהב את עצמי
אוהבת את אבי ואימי
אוהבים בלי גבול את החצי השני
את מקיפה עולם
יש מי שהפך אותך למשיכה
הוא לא מבין שאת רגש מושלם
דברי אליי, אהבה

מחשבות על אהבה
על פחד וקנאה
איך זה נברא?

יש לזה סוף והתחלה?
מחשבות על היום שאחרי השנים
מחשבות עליך- אלוהים

היא שוכנת במוח או בלב
האם לאהוב זה כמו להתאהב
האם כל אחד זוכה
או יש מי שנגזר בדד יחיה
למה כולם רודפים אחרייך
למה לפעמים ננעלים שערייך
האם מתאהבים
רק באדם עם אותם ערכים
האם יש לך כח לגשר על מגזרים
גלה לי, אוהב הכל- אלוהים

...רחל יהודייה בדם
זה יפה ומעורר מחשבה..

הרבה עומק.
נהניתי מאוד לקרוא
וואו..חלילוש

זה יפה ממש

עמוק וחכם

והרבה אמת בחרוזים היפים

 

יפה מאוד, ונוקבנקדימון
מהמם, אין מיליםפרצוף כריתאחרונה

אהבה זה היסוד של החיים , זה מה שמחזיק אותנו בחים - לאהוב את עצמך, את העולם, את האנשים סביבך, את מה שאתה עושה, בלי לאהוב - איך אפשר לחיות? הכל טכני? אי אפשר כמובן..

ללא כותרתנקדימון

למדתי על אלוהים,

שיש לו שני מכחולים;

מכחול טוב ומכחול רע,

באחד מצייר פירות עסיסיים,

ובשני - ארון קבורה.

...רחל יהודייה בדם
עמוק יפה ומעניין.

אהבתי
...פלונטר19

שני המכחולים טובים רק שאנחנו לא מבינים שזה טוב

כרצונךנקדימון

אני מאמין שריבונו של עולם ברא גם רע. ושניהם כלים לחוכמתו.
"יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע אני ה' עושה כל אלה".

...פלונטר19

מסכים שהתכלית של הכול טוב?

...נקדימון

אני מסכים שריבונו של עולם בוחר להתגלות בעולם דרך הטוב, כך עולה בבירור מהתנ"ך ומהתורה כולה.

אני גם יודע שנאמר בשם המקובלים שהכל טוב גמור. חווייתי את העולם היא שיש בו רע, וזה כשלעצמו לא רע בעיני (למרות שאיני רוצה שהרע ייגע בי).

אגב, שימי לב שגם אם התכלית היא טוב הרי זה לא סותר שהדברים עצמם הם רעים.

איוב סבל הרבה מאוד רע למרות שהתכלית הייתה להיטיב לו עוד יותר. התנ"ך לא מטשטש.

בני ישראל תחת מצרים סבלו התעללות, למרות תכלית הטוב, הרי שהמצב היה רע.

ויש דוגמאות לרוב כשלל של מצרים על חופי ים סוף.

 

השיר, אם כבר אנחנו דנים, נכתב בעקבות פרק שקראתי בספר של הרב יונתן זקס.

השיר הוא אמירה שאין שני "אלים" שנלחמים ביניהם (כמו שחשבו עובדי אלילים), ואין קפריזה אצל אלוקינו (כמו שחושבים מיני אפיקורסים) אלא אלה שני כלים שהקב"ה ברא והוא עושה בהם כחוכמתו. צריך לזכור שהקב"ה ברא גם את הטוב, כשלעצמו הוא בפשטות מתעלה מכל הכל ממש.

ודווקא המשל של הציור נועד ליצור קונוטציה של אווירה טובה, כך שזה מקיף את השיר ממילא.

...פלונטר19
עבר עריכה על ידי פלונטר19 בתאריך י"ג בשבט תשפ"ב 21:26

מצבים קשים נתפסים כרעים בעינינו.

אבל באמת באמת זה לא רע אלא טוב גמור.

לדעתי מה שהופך דבר לרע/טוב זה התכלית שלו.

מסכימה שיש קשיים ודברים שנראים רעים אבל לדעתי צריך להסתכל בצורה יותר רחבה ונכונה.

כמו הדוגמא של הרופא שמנתח אדם בשביל רפואתו זה נראה רע שהוא חותך בבשר וכו' אבל באמת אם מסתכלים נכון רואים שזה הדבר הכי טוב בשבילו.

 ככה נדמה לי..

...נקדימון

השואה היא דבר רע. כך גם ניסויי מנגלה.

מסתמא הייתה להכל תכלית טובה, ובכל זאת זה רע צרוף.

כשלעצמם דברים יכולים להיות רעים, אבל במצטבר ליצור איזה שהוא טוב.

 

אגב, גם בשיר, אנחנו לא יודעים איזה מכחול מצייר מה. שימי לב לזה.

מקבלתפלונטר19אחרונה


וואו אימלה. מה קרה?יאללהמשיח


שום דבר. קראתי ספרנקדימון
הרגשתי בעיטה בבטן כשקראתי את זהיאללהמשיח

העלה לי ישר מחשבה על מישהו שמת

מתנצלנקדימון


על כנפי נשריםלב אוהב

ויש ערמות של אהבה להעמיס

אבל אל תכבידו

ויש ים של רגשות לשטוף 

אבל אל תציפו

ויש שמיים מלאים בכוכבים  

רק אל תפלו

ויש מספיק ניצוצות של אש

רק אל תהרסו אל ה'

ויש שדות מונבטים בזרעים של כאב 

רק נא תצמחו להיטיב 

והעיניים,

הן טרוטות, עייפות,

כמה ראיתן, מבלי שראיתי

ואני בכלל רציתי משהו אחר.

טעות. הנמען נמסר ליעד אחר.

יום אחד

שמיים, זרעים, מים ואש

יהיו אחד.

 

(יצא נחמד. אז משתפת כאן.)

...רחל יהודייה בדם
זה נעים נוגע ויפה.

אהבתי
תודה לך ♥לב אוהב


תיקון טעותלב אוהב

*המכתב נמסר (ולא הנמען)

 

יפה מאודפרצוף כרית

כתוב מהמם ולא בטוחה שהבנתי הכל, אבל חידה יפה וממש רעיון מופשט ונחמד

תודה ♥ ונכון קטע כזה אצלי לכתוב קצת בחידות...לב אוהבאחרונה

נראלי זה בעיקר בשבילי לבטא משהו פנימי בצורה קצת מוסתרת כזאת... 

על הדףלב אוהב

על הדף שלי

גלגלים

ולבבות

וימים כלילות

מרחבים ושדות

אוויר ורוח

שמיים וים

ויש לו עץ פורח

באמצע המדבר

ויש מדבר.

 

והרוח מסובבת את 

הגלגלים

שנעים בתנועה אינסופית

ומשנים סדרי זמנים

בשדות ומרחבים

 

והלבבות פועמים

בקצב לא אחיד

כפירות על אילנות

אשר בשנת שמיטה שובתים

אך הם לא נחים

 

והלבבות פוגשים

בימים ובלילות

וברוחות ובחיות

ושרים שירי תבונות

כמקהלה

של מחול

של ירוק ושל כחול

שלל גוונים

 

ויש תוהה ויש נתעה

ויש בוחן ויש נבחן

ויש בפנים ויש בחוץ

אותי ואותך

על הדף

 

ומבחוץ ומבפנים

רק שקט זך

דממת בראשית

של 

אוצר מתנת חינם 

...רחל יהודייה בדם
זה קסום.
ציורי כזה ויפה.. עדין

כמה יופי.. מרגיש כאן משקלים יפים כאלה כשקוראים.
מאוד אהבתי
ואי... תודה רבה!! שימחת...לב אוהב
מאוד רוחני ומופשטפרצוף כרית

אהבתי שצריך לנחש וכו' והתיאורים מאוד יפים ונעימים, לא כבד אלא קליל ומאוורר, נעים לקריאה 

משרה אווירה טובה של רוגע ונעימות, זרימה

תודה רבה!!לב אוהבאחרונה

וזה באמת היה הרעיון לבטא משהו שהוא רוחני ומופשט בתיאורים האלו...

כיף שהרגשת את זה

וואו, מקסים.אני הנני כאינני

אהבתי את הניגודיות פה ושם, וגם התנסחות נהדרת.

איזה כיף!! תודהלב אוהב


בשלחנקדימון

רוח קדים הלמה בתופינו

טרפה את הים בסערה אֱלֵי קרב,

ועמוד הענן נעמד אחרינו,

מחנה מצרים לא קרב.

 

עמד משה ידו הטה,

סִמֵּן הוא לכל הרואים,

הים הזה שחרבה עטה

מעשה הוא בידי אלוהים.

 

עברו ישראל ביבשה בים,

על מצרים נסגר את שֶׁלָּהֶם נפתח,

ואנו נשארנו לכל הדורות

עם פרשת שירה: בשלח.

...רחל יהודייה בדם
זה מתוק.
מרתק כזה, ציורי
מכניס לאווירה.

ביטוי מאוד מיוחד בעיניי
לנושא "נדוש".

כתיבה יפה מאוד
חן חן לךנקדימוןאחרונה


שהחיינו על מנגובית אלארי
ואתה בירכת שהחיינו.
כשאני ואתה ככה ישבנו בגינה מתחת לבית שלי, אתה על בול עץ ואני על נדנדה, עולה ויורדת עולה ויורדת.
ולך מה שהיה לך לעשות באותו זמן זה לברך שהחיינו,
לא על טלית לא על אישה, רק על איזה מנגו שאכלת לראשונה.
ורציתי לצעוק עליך: איך אתה יכול לברך שהחיינו שאני פה מתנדנדת מסובכת בך ובעצמי ובמקום לעזור אתה פשוט מברך?!
ורציתי לצעוק עליך גם על שאמרת לי אחרי ברכת האילנות שזה מקסים שמברכים גם על בריות טובות, כי למי אכפת מבריות טובות שאני לא יודעת אם טוב לי איתך?!
אבל לא צעקתי כי אתה בסך הכל אכלת מנגו,
ואין מה לצעוק על מי שאוכל מנגו, במיוחד אם אני זאת שהבאתי לך אותו.
אז פשוט המשכתי להתנדנד בעצבים תוך כדי שאתה ממשיך להנות מהשהחיינו שלך.
ופתאום אמרת: "מה את רוצה שאני יעשה? אם אני יגיד לך ששמתי לב שאת כועסת ומתוסכלת את סתם תסגרי עוד יותר, ואם אני ישחק אותה כאילו לא שמתי לב לכלום את תירצי להרוג אותי ואני יחטוף נאום עד כמה אנחנו הבנים לא רגישים. אז פשוט אכלתי מנגו."
ואני התחלתי לבכות.
אני שונאת לבכות לידך, זה כאילו שבעל כורחי כל הבפנים שלי נחשף.
ותוך כדי בכי נזלת ותסכול, יצאתי עליך:
"אתה מבין? אתה מבין למה אני מתוסכלת? כי יש מצב שאתה הגבר היחיד בעולם הזה שיכול להבין אותי, ואין מצב, אין מצב שאני יוותר עליך. אבל עדיין כל כך קשה לי איתך"
ורציתי שתבהל, רציתי שתברח שתיפגע שמשו.
אבל אתה פשוט המשכת לשבת, המשכת להכיל.
אז בלי קול לחשתי: "למה? למה אתה כל כך טוב אלי?"
אז לקחת פתק וכתבת לי: לילה טוב יקרה!
נראלי לא עושה לך טוב שאני פה.
תעלי הביתה תנוחי קצת."
שמת לי אותו ביד והלכת.
ואני עכשיו שוכבת במיטה כל כך לא יודעת וכל כך מבולבלת.
אז נראלי שפשוט אני אכתוב לך הודעה:
"תודה!
תודה על שאתה אתה!
תודה לאלוקים על זה שהוא שלח לי מלאך שחוץ מזה שהוא מלאך הוא גם יודע לברך שהחיינו על מנגו."
...רחל יהודייה בדם
מעניין ונוגע.
....אילת השחר
טוב שהעלית את זה גם כאן, כי רציתי להגיב.
תמיד יש משהו מרגש בלראות את היכולת הזו לתאר משהו מנקודת מבט אחרת. לנהל איזה דיאלוג או רב שיח פנימי כזה, שמעיד על יכולת רחבה מאוד להכיל ולכלול בתוכנו קולות שונים וזוויות הסתכלות שונות. במיוחד של מקומות עמוקים בנפש של האחר, בהתמודדויות שלו ובהתנהלות שלנו מולן. לצפות כמה צעדים קדימה מנקודות מבט שונות, ולהפתיע שם.

זה קצת כמו לשחק שחמט או איזה משחק אסטרטגיה אחר, רק במילים.
זה יפה.
תודה!בית אלארי
אני מרגיש שאותי זה לפעמים קצת משחרר מעצמי.. שאתה לא כותב מהמקום שלך פתאום אתה נפתח לעוד מרחבים..
אבל תמיד השאלה דווקא בגלל שהכתיבה צריך להיות מדוייקים אם מצליחים לדייק דברים שבעצם בעצם אף פעם לא חווית...
+מדויקתבית אלארי
זו בדיוקאילת השחר
הסיבה שזה מרגש. כי רואים רצון להתרחב מחוץ לגבול הטבעי, להשתחרר מתפיסות, מאיזה קיבעון למחשבה העצמית, לנסות לקלוט ולהרגיש דברים שהם אחרים, ''לחוות'' דרך הניסיון הזה במידת האפשר את המעבר.
וזה בסדר גם להיות לא מדוייקים. זה גם הגיוני שנהיה לא מדוייקים, כי גם הניסיון לתאר חוויה אובייקטיבית וחיצונית לנו, תמיד עוברת דרך הפילטר האישי שלנו. ככל שלומדים ונפגשים עם מי שבאמת נמצא במוקד החוויה שמנסים לתאר, ומפנים מקום בתוכנו להכיל את החוויה האמיתית של האחר, והקסם קורה, ומצליחים לתאר באותנטיות. כשמצליחים להגיע הכי קרוב לדבר האמיתי, אני חושבת שמבינים את זה כשפוגשים את התגובות המתפעלות כמו שכתבו בשרשור השני.

(ורק מחזקת מה שכתבו, שבמציאות אולי נכון לשאול מה הצד השני צריך במצב כזה. גם אם חושבים שיודעים מה הנכון ומה רוצה, תקשורת יכולה לתת המון במצבים כאלו.)
תודה ממש!בית אלארי
כשאני מרגיש שאני מצליח לחוות חיים אחרים ודברים אחרים זה באמת קסם.. ללא ספק..
צריך לזה גם הרבה ענווה..

ולגבי הסוגריים- תקשורת זה הכי חשוב!
הלוואי שאני אצליח..
גם במקרה הזה וגם בדרך כלל אני לא כותב על מקרה ספיציפי ואם זה היה מקרה ספיציפי לא הייתי כותב את זה פה🙈
זה הקסם.אילת השחר
ענווה. זה המפתח.
אשריך שזכית.

(ברור לי שלא היה מקרה במציאות, לכן זה היה בסוגריים...רק הארת ביניים על המרחב שבין הסיפור למציאות).

ומה מעניין דווקא בחיבור לשחרור מתפיסות?
מעניין במובן של מאיר.בית אלארי
כי על פניו הייתי אומר שזה שאדם יודע לתאר מישהו אחר טוב זה לא אומר שהוא ידע להכיל אותו ואולי אפילו עוד יותר להבין אותו (להבין לא במובן של החוויה אלא במובן של הרציונל כאילו..) והרבה פעמים תפיסה היא מאד קשורה חוץ מלחוייה גם לרציונל..
זה יותר מורכבבית אלארי
מאיך שהצגתי את זה בתגובה הקודמת כן יש קשר בין הבנת הראש והרציונל להבנת החוויה.. זה ברור..
נכוןאילת השחר
יש הבדל בין להבין ליכולת להכיל. כי הבנה קשורה בראש ובנקודת הסתכלות ותפיסה, הכלה למימד נפשי-רגש, ולכל אחד מהם יש כלים אחרים לעבוד איתם.
אני חושבת שהיכולת להכיל ולהתחבר לחוויה בעומק, מתחילה לרוב ביכולת להבין, או אפילו לנסות להבין, שיש כאן מישהו שפועל אחרת, חושב אחרת תופס את המציאות אחרת. ההפתחות הזו להסתכלות דרך נקודת מבט שונה, מלמדת על יכולת נפשית להתגמש. וגמישות, הן המחשבתית והן הפנימית יותר, היא אחת מהתכונות שמתחברות ליכולת להכיל רגשית ונפשית.

(מקווה שברור ושהבנתי נכון את הכוונה..)
אני לא מספיק מבין בזהבית אלארי
וכנראה זה באמת קשור כמו שכתבת קודם ועכשיו.
אבל לדוג' מישהו שיצליח לתאר רוצח מדהים זה אומר שהוא בהכרח מבין למה לרצוח? אני לא בטוח.. זה נכון שיש לו יותר מגע עם זה..
אני לא בטוח שמישהו שכותב טוב הוא בהכרח יהיה גם פסיכולוג טוב למרות שהוא מאד מצליח לתאר ולהיכנס לשני..
בדיוק כמו שצייר לא יהיה פסיכולוג טוב למרות שהוא מצליח לצייר את העולם בדיוק גדול.
גם אני לא יודע אם מישהו שכותב טוב הוא יהיה בהכרח איזה מין פילוסוף גדול שמבין לעומק כל מיני תורות.
מסכים שברור שיש מגע.. ואולי עצם זה שהאדם חי זה כבר נותן לא את המגע..
מה את אומרת?
הבנתיאילת השחר
הדוגמאות הבהירו לי יותר למה התכוונת.
נכנסת קצת לשיח פלספני...

אני חושבת שנכון לייצר הפרדה בין היכולת להתבונן, לתאר, 'להיכנס לראש' של דמות אחרת בצורה טובה עד כדי יכולת לתאר בצורה קרובה למציאות, לבין ההכלה בתוכנו של אותה דמות. לא רק במובן של להכיל אותה עצמה רגשית, אלא להכיל את מה שהיא מחזיקה בתוכנו כפשוטו, כמדד ליכולת שלנו לתאר את אותה דמות בצורה הכי קרובה למציאות.
בעיניי, אין הכרח שהם יבואו יחד יכולת ההתבוננות וההכלה במציאות. אפשר להכיל רעיונית גם אם לא רגשית. אבל ברור שליכולת להכיל רגשית תהיה השפעה על מידת האמינות והקרבה למציאות.
במובן מסויים, אני חושבת שלכותבים יש גם יכולות של שחקנים רק על במה דו-מימדית, ויכולת לייצר, להראות, להשמיע ולרקוד על דפים (או תווים מוקלדים). אפשר להעביר חוויות מכל סוג רק דרך מילים.

זה כמו שאפשר לומר למישהו אני יכול להבין למה פעלת בצורה מסויימת, ולהבין את המקום שממנו אתה פועל, אבל אני לא מסכים עם הדרך. אני לא מכיל אותה בתוכי.
(זה, למשל, מה שמאפשר לנו בעומק לסלוח למישהו על מעשה ולא להחזיק את הרגשות שנבעו מהפגיעה ופוגעים בנו בעיקר, כי יוצרים הפרדה בין שלילת המעשה עצמו והתגובה הנכונה ביחס אליו, ל*הרגשה* שלנו ביחס אליו.
אותו דבר גם כאן.)
היכולת של מישהו לתאר בצורה טובה מלמדת על היכולת שלו להתגמש מחשבתית ונפשית, לפנות מרחב בתוך עצמו, על יכולת ההתבוננות
וההבנה שלו ועל הכישרון שקיבל להצליח לבטא במילים את מה שקלט ועיבד בתוכו.

לגבי החיבורים שעשית שם בין פסיכולוג ליכולת כתיבה או ציור מדוייקים, זה באמת לא משהו שיכול להעיד על יכולת אחרת, כי מדובר במרחבים שונים וכלים שונים לביטוי שלהם. זה לא שולל את האפשרות שמי שיש לו יכול לדייק בציור או בכתיבה זו יכולת זהה בשורשה ליכולת לדייק בהבנת נפש האדם וכדו'.
הכישרון יכול להיות זהה בשורש, ביטויים שונים שנובעים ממכלול רחב יותר של האדם מתנותיו וכשרונותיו.
אמנות, ובכללה גם להבין בנפש האדם ולדעת להגיב נכון, גם זו אמנות, היא עבודה אישית וקשורה ביכולת של כל יוצר ובפילטרים שלו שאין לאף אחד אחר מלבדו.

מקווה שהצלחתי להסביר את מה שרציתי לומר בצורה ברורה.
תודה רבה!בית אלאריאחרונה
נראלי שהבנתי.. החכמתי! תודה!
וזה מענייןבית אלארי
וזה מעניין שחיברת את זה גם ללהשתחרר מתפיסות..
ואווTsurie

איזה כיף היה לקרוא את זה.

עם כל התסכול, דווקא נותן תקווה לקשר חי.

שתדעי, שכמה שכואב לך, הוא גם מושפע ממך וכמה שטוב לך, הוא גם מושפע ממך. 

וגם כשהוא נראה אדיש ושהוא טוב אלייך, זה מושפע ממך.

אז את כנראה עושה לו הרבה מאוד טוב ואושר בחיים אם הוא כך עושה לך טוב..

תודה! אני בן🙈בית אלארי
והסיפור לא היה באמת..
סתם סיפור..
אבל תודה!
כתבת יפה ושמח שלא היה באמת כי כמעט הגבתי לגופו של עניין בלנוארץ השוקולד
אתמול בלילה🙈
חחח תודה!בית אלארי
מסקרן מה היה לך להגיד..
בשמחהארץ השוקולד
בקצרה,
זה לא נשמע כמו קשר בריא בכלל.
והייתי ממליץ להיפרד
העולם יש לו לבניצוץ.

בפתאומיות, הגיע החורף. ככה בום.

אור הולכת לאט. בניגוד מוחלט לשלל האנשים שכמעט רצים. הם מפחדים. אנשים מפחדים מקור. ממהרים לברוח למקום חם. הם מפחדים מאנשים אחרים, שיש אצלם קור. בפנים. בלב. ממהרים לברוח למקום חם, שוכחים לקחת איתם את הלבבות הקפואים. אלה שעוד אפשר להפשיר, אילו רק היו בורחים גם איתם.

הרוח הטורפת נחלשת, ואת מקומה תופסות הטיפות הקטנות, שמרגע לרגע מגבירות קצב. ומטפטוף עדין, הן הופכות למטר חזק. מטח כבד. למרות סופת הגשם, אור ממשיכה ללכת לאט. מתמגנטת לרחובות הריקים, השטופים, נקיים מהכל. מתמכרת לריח המשכר של האדמה, אחרי שפגשו בה הטיפות השקופות.

הגוף שלה מתכרבל לתוך עצמו. קצת רועד. האנשים כולם נעלמו. וגם המעטים שעוד מסתובבים, ממהרים, מקפידים להגן על ראשם החשוף בכובע או במטרייה. מסתתרים מהגשם. בעדינות, מחליקה אור יד קפואה על שערה שנוטף מים. היא לעולם לא מסתתרת מגשם. למה להסתתר מתופעת טבע כלכך מדהימה? איך אפשר לברוח מהדבר היפייפה הזה? פיזית השמיים בוכים. מזדהים ברגעים אלו עם כל הדמעות בעולם, שמתגלגלות בסתר או בגלוי על לחיים עצובות.

כמו לאשר את המחשבה הזאת, הגשם מתחזק, לוקח בעלות על האזור כולו. מנפנף את בני האדם מחוץ לטריטוריה שלו. חוץ מהנערה הזו, הנמוכה, העקשנית.

הים מקבל את פניה של אור בריקוד סוער. הבוץ נדבק לה לבלנסטון. החוף ריק לחלוטין. אין נפש חיה. גם בגוף היחיד שנמצא שם, אין נפש חיה.

טיפות עליזות קופצות בצהלה על משטח המים הלא יציב. מערערות את שיווי המשקל כולו. עיניה שטות בשלולית הלא נגמרת. מבקשות להיבלע בתוך השחור השחור הזה.

"ילדה! מה את עושה פה?! את תקבלי דלקת ריאות!" קול זקן וצרוד מתאמץ להגיע לאוזניה של הילדה. היא מסתובבת אל הקול באיטיות. ראש מקומט, מעוטר ביער סבוך, מתולתל ולבן מציץ אליה מרכב מעוך וקטן.

"בואי בואי ילדה" הקמטים קוראים לה וסוגרים את החלון. אור נטועה במקומה.

הזקנה ממהרת לקרב אליה את הרכב האפור. מותחת את גופה המותש משנים ופותחת את הדלת ממול בהחלטיות. נעקר השורש ואור ניתקת ממקומה ופוסעת מהורהרת. מתיישבת בשקט ליד האישה הקמוטה, הנדיבה. מצטמקת בכיסא המרוט.

"איי. הנויער של היום. משיגנע כולכם הא!" נוזפת הסבתא הזרה בקולה הצרוד. מזווית העין, אור מתאמצת ומזהה שם חיוך בקצה של הפה. "התגעגעתי לים" היא אומרת בלי קשר. מתנערת מהנזיפה.

הסבתא שותקת. נוהגת בזהירות בכבישים המחליקים. לא שואלת שום דבר עוד. לא מבקשת כתובת. רק מגבירה את המזגן המחמם, המטרטר.

יותר משהחימום ברכב מפשיר אותה, האכפתיות של הסבתא ממיס אותה.

כי יש לה לב, לסבתא.

וזה טוב לדעת שבסוף, העולם יש לו לב. לב רחב וחם.

 

 

(@פשטות. @טעטע איתי(:)

 

..פשטות.
פפ, ישלי דמעות בלב

"השמיים בוכים. מזדהים ברגעים אלו עם כל הדמעות בעולם, שמתגלגלות בסתר או בגלוי על לחיים עצובות"
את ככ חכמה, כותבת ככ טוב, ככ נכון

ואיזה כיף שיש את אור, אני אוהבת את אור
טמא טמא אתהרב שמואל
..ניצוץ.

תודה עלייך ילדונת. את מיוחדת לי ככ

,,אני זמנית כאן

יפה מאד. 

הפתיחה וואו. 

 

..ניצוץ.

תודה לך

..ניצוץ.

תודה (:

לא קראתי עד הסוף, אבל כתוב מקסים ממש נהינתייאללהמשיח


..ניצוץ.

תודה (:

..טעטע איתי(:

ילדה אהובה שלי

קראתי.קראתי כמה פעמים.הדמעות לא מפסיקות לרדת מהעיניים.

את כותבת פלאי.אבא כמה את פלא.

טוב לקרוא אותך.עושה נעים בלב.עושה חם.בלב.

את..את כוח.אבאלה.

אני גם סבתא טוב?את יודעת שאני סבתא נכון?באלי לחמם את אור.אני ככ רוצה שיהיה לה חם.שכבר לא יהיה קפוא.שיהיה לה אוויר חם ונעים.

כמה אני אוהבת אלוהים.את ככ אצלי בלב.

תודה עליך.תודה כל כך.

אל תפסיקי לכתוב.את תענוג.זהו.

..ניצוץ.

האהבה שלי בחיים את.

תודה ממש על המילים שלך.

ברור שאני יודעת. אני לא שוכחת אפעם. 

ושתדעי שאת מחממת. גם מרחוק ככה, את מחממת מאוד.

תודה לב, הרבה בזכותך נכתב שם למעלה.

אני אוהבת אותך

..טעטע איתי(:אחרונה

אךךך כמה אני אוהבת.אין סוף לאהבה.

תודה עליך אהובת לב.

והכי שווה לי❤️

ללא כותרת, ח שבטנקדימון

מָתַי יִשְׁבֹּר אֱלוֹהִים
אֶת יְמֵי שְׁתִיקָתוֹ?
מָתַי יָבִיא אֶת סִינַי
לְהָרֵי יִשְׂרָאֵל?
מָתַי נְסַיֵּם תְּפִילּוֹתֵינוּ אָנוּ
וְיָשׁוּב הוּא לְמַלֵּל?

 

לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ,
וֵאלוֹהִים, הַאִם זֶה לִכְבוֹדוֹ?

..רחל יהודייה בדם
וואו. זה מיוחד.
עדין עמוק ויפה.

הכתיבה והחריזה.
לי ספציפי לפעמים קשה עם חריזה, יש לי פרדיגמה לפיה היא לפעמים פוגעת באיכות
כאן, היא השתלבה מרשים.
אפילו לא שמתי לב בהתחלה שיש כאן חריזה.
אהבתי
תודהנקדימון
אני מאוד אוהב מבנה וחריזה ומשקלים, בעיניי זה הדבר בה"א הידיעה שמעניק לכתיבה כל שהיא את הזכות להתהדר כשירה. זה אכן לא הכרחי, ויש שירים נהדרים גם בלי זה, אבל אצלי זה כמעט מאסט.
מה שכן, אני מאוד מסכים שלפעמים החריזה היא כבידה או מסורבלת ומעייפת את הקריאה. זו אכן אומנות בעיניי.
שמח שכאן הצלחתי לעשות את זה טוב. תודה
וואו.. חזקאני הנני כאינני

קצת מרדני.. מעניין.

תודהנקדימון
מעניין שאתה רואה את זה כמרדני. בעיניי זה לא ככה. למרות שאין לי מילה אחרת לתאר את הישירות שיש שם.
יפה מאודפרצוף כרית

וכן, זה לכבודו להתחתן

חתונה היא עבודת המידות להתרגל לחיות עם עוד אדם, זוגיות היא עבודת מידות אחרת מאשר כל קשר עם כל אדם אחר - הורים/ילדים - זהו קשר קרוב ביותר ולכן בונה את הקומה ואת האישיות אם בונים את הבית נכון! 

תודהנקדימון
עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך י"א בשבט תשפ"ב 16:44

השאלה האחרונה היא אכן רטורית. אלוהים לא אמור להיות לבדו בלי לדבר עם ישראל.

השיר הוא קריאה לחזרת הנבואה וההתגלות

יפה מאודפרצוף כריתאחרונה
אזהרת טריגר.רחל יהודייה בדם
ילד
על מה חשבת
רגע לפני,
מה אכזב אותך
מי,


על מה חלמת

מקווה ששם, הכל לבן מסביב
וטוב לך.

💔
שם,בעולם הנשמותרחל יהודייה בדם
שם, בעולם הנשמות
יש כל מיני סוגים של מהויות
יש מהות של יש.
אלו המאירים, החיים גם במוות ומהותם חיים.
יש את אלו שהאין אחז בהם וגם בחייהם,
מתים הם.
אבל שם, כולם שלמים.
כולם אהובים.

שם הכל טהור ושלם.

עולם הנשמות, השאל נא לנו מעט,
מהאהבה, הפשוטה.
וואו אדיר עוד יותר וחזק , טהור ונוגע,התחברתי מאוד לרעיוןפרצוף כרית


וואו אדירפרצוף כרית


**ילדה של אבא

 

את מדהימה.

 

..רחל יהודייה בדםאחרונה
תודה
שיר חזון לאהבה (בגדול כבר לא טיוטה)נקדימון
לפעמים בלילות כשכולם ישנים
מחשבותי משוטטות ואני אצלם;
עוד אין רעיה, לא נחזו עוד פנים,
אך יודע היא שם, מהלכת בעולם.

בדמיוני עולה כי שיערה עדין כצחוק,
וכי אפה נאה כלירושלים כתלים,
וכל מבטה כולו יפה ומתוק
וכעמק זורמים בו נחלים.

רעיוניה ככנפי הנשר פרושות,
נאה חוכמתה לה כמו הגלים,
גם מידותיה, טובות וצחורות,
הן ברכות שנתן לה אלוהים.

וכשעיניים ייפגשו והלב יקשור קשרים
והיסטוריה תתחיל ותתעד סיפורים,
מיד ארצה לדבר ולומר לה: בינינו
תפילתך טסה מעלי בדרכה לאלוהינו.

אבקש כי ימינו יהיו לך תכשיט
ומדורה בם תבער כמאורות בראשית,
ולילות ילחשו בקריצה שובבה
האהבה עושה תבואה.

אז מעיין החיים מעט סודו יגלה
ומכוחו הגדול על שפתי יעלה:
את בני החזיקי בקרבך,
בתי, פנייה כיופייך.

חלום אחר חלום נאחזים בי בלילות,
מלמדים אותי לשזור פרקי אמון ואמונה,
ולהרים מבטי מליל הכלולות
עד שתיקה של שעת תה בזקנה.

כך לפעמים כשכולם ישנים
אני יושב משוטט בחדרי מחשבה,
לדלות משם שמונה בתים כפנינים
של שיר חזון לאהבה.


(ט שבט, תשפב)
השיר נכתב במשך 6 ימים.
...רחל יהודייה בדם
כתיבה מדהימה..
עדין. המטפאורות והדימויים יפים ונעימים.

וזה מלפני שש שנים. יפה..
תודה.נקדימון

לא שנים אלא ימים, ולא לפני אלא במשך.

וואי חחח זה לא אמיתי.. אני אשכרה קראתי מעוות..רחל יהודייה בדם
סורי על הפדיחה..

חחחחחחפרצוף כרית

רחל לא מתאים לך! מה זה?  

לכי דחוף לרופא עינים : )סתם 

טיוטה חדשה לבית השביעינקדימון
הקודם פחות זורם לדעתי אחרי הבתים הקודמים לו, כאילו משהו קצת נתקע, אז ניסיתי לסגנן בית חדש עם אותו רעיון. נסו וספרו לי

וחלום אחר חלום בי בלילות אוחזים
פרקי אמון ואמונה בתוכי לשים,
ולהרים מבט מליל הכלולות
עד שתיקותיה של זקנה בשעות.
יפיפה.אני הנני כאינני

פשוט ונכון.

​​​​​​מודה לךנקדימון


וואו איזו כתיבה יפהפרצוף כרית


כן, השקעתי בזה מאודנקדימוןאחרונה
עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך י"א בשבט תשפ"ב 16:23

התחלתי בכך שאגרתי שורות יפות שעלו במחשבה, ואז התחלתי לכתוב תוך כדי שיבוץ.

חלק מהביטויים נוסחו מחדש, חלק בוטלו, וחלק היו חדשים לגמרי וספונטניים מתוך הזרימה של הכתיבה.

וחשבתי, הרבה.. גם על הקשרים בין הבתים. שיהיה קוהרנטי לגמרי.

6 ימי עבודה, וכנראה קרוב ל12 שעות במצטבר.

 

שמח שיצא טוב 

להתחברפרצוף כרית

להתחבר באמת

באמת 

באמת -

לכל עלה

לכל אדם

לכל עץ

לכל אבן

 

לאהוב באמת

לפתוח את הלב

להפתח

 

לא הכל שחור

ולא הכל לבן

 

וכולנו אותו דבר בסופו של יום

בקונספטים קצת שונים...

אבל כולנו

אותו דבר

אותו דבר ..

 

נוגע ויפהרחל יהודייה בדםאחרונה
התחברתי
סבא וסבתאנקדימון
על יד שולחן עם חלון לשחקים
יושבים סבא וסבתא ומשחקים,
וסבתא תמיד מנצחת, בקירוב,
לכל הפחות במשחק רומיקוב.

וסבא אז אומר: 'איי איי איי'
אולי רק עוד משחק ודי,
ועיניו צוחקות וליבו מרומם
כי סבתא היא זו שאיתו לעולם.

וכשאנו באים הוא נזכר ומספר
על החבר'ה שלו שגדלו כה מהר,
על שירים ביידיש ומה שהיה מזמן
ומה שעבד בחולות אל-עריש וארגמן.

וסבתא מספרת לנו על הגרדרובה
ובפרדס איך קטפה תפוזים בגובה,
ובנרות שבת נושאת תפילה לאלוהים
שישמור את כולנו מאושרים ובריאים.
...רחל יהודייה בדם
זה נעים. ניחוח כזה של פשטות של פעם
תודהנקדימון

סבא וסבתא שלי באמת נולדו פעם

תודה רבהנקדימון


איזה סבא וסבתא נהדריםפרצוף כריתאחרונה

אין כמו סבא וסבתא בעולם! כל אחד םע סבא וסבתא שלו...החוכמת חיים שלהם, הסבלנות ואורך רוח , חום, נסיון חיים וכן הלאה כיו"ב....

גשם במדברנקדימון

שמעתי בשם הרב שטיינזלץ נאמר

כי כשאדם צמא הולך במדבר,

אם פתע פתאום יורדים לו גשמים

לא עת היא בכלל את הפה להרים,

רק דליים להביא, להרבות לאגור,

ולטווח הארוך כמה שיותר לשמור.

מעניין.רחל יהודייה בדם
זה פשוטו או אמור להיות משל?
זה באמת בשם הרב שטיינזלץנקדימוןאחרונה
איזה שיר של יורם טהרלב הכי אהבתם ?Tsurie


וואו, קשה כל כך לבחורנקדימון

חייב לומר שהלחנים הם ממש חלק בלתי נפרד מהשירים. לחנים אחרים היו יוצרים שיר אחר לגמרי.

 

מתלבט בין ההר הירוק, עוד לא תמו כל פלאייך, ואגדת הל''ה.

האמת שצריך לחלק את השירים שלו לקטגוריות ולבחור לכל קטגוריה, כי הכל אצלו כל כך נפלא.

את אגדת הל''ה הכרתי רק היום והוא תפס אותי חזק מאוד, גם המילים, גם הסיפור, גם הלחן וגם המבצעים שלו.

קישור ליוטיוב: 

 

משורר אגדי ממש.

אגב, התגלה לי שהוא כתב פעם חוברת שנקראה 'מדריך טהרלב לכתיבת שירים'. באתר שלו הקישור לזה לא פעיל,

ולצערי אין את האיש לבקש ממנו. אבל אם מישהו יצליח למצוא את זה ולשתף פה בפורום זה יהיה ברכה לעולם כולו.

 

היום נחשפתי גם לזה, מחמם לבבותנקדימון
 
 

 הכבוד והחיבה שהיו לטהרלב כלפי עולם היהדות, על חכמיו וספריו, הם לא פחות ממדהימים.

---רב שמואלאחרונה
כשאתה מתנסח במונח "עולם היהדות", ומציג אותו כדבר חיצוני, שמצד היותו חיצוני, אתה משבח מאוד את מי שמתייחס אליו כקרוב ורצוי וטוב, ולא זר או בלתי-קרוב/רצוי/מוכר, אתה כאילו אמרת, הבלעת, שאולי "באמת" זה עולם "חיצוני" ו"באמת" "לא קרוב".
יפה לא הכרתיTsurie


---ה' אור לי.

עוד לא תמו כל פלאייך.

אני בוחר בבלדה על יואל משה סלומוןTsurie
אמנם לא שיר, אבלחמדת66

האליטא

היום, במדינתנו המטורפת, המחליפה כל שנה אליטה באליטה
לך תסביר לאזרח הפשוט מה פירושה של יהדות ליטא.
אותה יהדות משובחת, שהיתה באמת האליטה של האליטה
האוטוריטה של האוטוריטה
היהדות שהציתה והרטיטה
שבשום דבר חומרי אותה לא קנית -
לא בווילה ולא בסוויטה
לא בלוליטה ולא באפרודיטה
אלא במילה אחת קטנה: והגית!
יהדות מעולה שמאז ועד עתה כמותה לא ראית,
יהדות השכל, יהדות ליטא.

ואם תנסה להסביר זאת לישראלים אוי לך,
כי כמו שנהגו הליטאים לומר:
אלע יוונים די זעלבע פונים כל היוונים אותם פנים
יאמר לך היום הישראלי החצוף:
כל הפולנים אותו פרצוף!
ואם תנסה להסביר לו במה נבדלים הליטאים מהפולנים,
הגליצאים מהרומנים
ההונגרים מהגרמנים
הוא יסתכל עליך, בני,
כאילו נפלת מאופרה של גולדפאדן לפסטיבל הזמר הים תיכוני.

כי מה יודע הישראלי על שורשיו?
אם למשל, תשאל מישהו ברחוב מה הוא יודע על הגר"א
הוא יגיד שזה רחוב בתחנה המרכזית הישנה
רחוב של חנויות פיצוחים, קסטות, משקאות קרים
וכמה מכוני עיסוי לפועלים זרים.

ואם אתה מתכוון ברצינות להסביר לו מי זה הגר"א
ייטב לך, למען שלום בית, אם תואיל נא
לא להשתמש בביטוי האליטיסטי "הגאון מווילנה".
כי גאון בישראל היום, אפשר לומר זאת בביטחון,
הוא או גאון בכדורגל, או גאון פיננסי, או יהורם גאון.

ולכן, כשאנו באים הערב להלל ולשבח את שורשינו
עלינו לדעת מראש שאנו מדברים רק אל עצמנו!

אנו, בני הליטאים, חייבים לגלות את הסוד לילדינו ולנכדינו
מי היו אבות אבותיהם ואבות אבותינו
לא כדי לטפח בהם את חטא הגאווה
אלא דווקא את "עיין ערך אהבה"
כדי שלא ירגישו רגשי אשמה על היותם כל כך מאופקים, שקולים
ולפעמים קרים
בשעה שחבריהם, עמך ישראל, שמחים וצוהלים
ורוקדים ושרים
ומבלים ומהמרים.
כדי שיבינו בנינו שהאיפוק הזה
לא קשור באופיים האישי, אלא זה עניין גנטי אנתרופולוגי
הם שייכים לגזע של אנשים ריאליסטי ולוגי
אנשים שכולם הוגי דעות בפוטנציה
העשירון העליון של האינטליגנציה.

בואו נניח את הדברים על השולחן:
עם ישראל מאז ומעולם, מתחלק לשניים, וזה כמעט מדעי:
ליורשי הראש החסידי וליורשי הראש הליטאי.
בשעה שיורשי החסידים, והם תמיד היו הרוב המכריע
רוקדים וצוהלים כאילו החיים הם חגיגה
צאצאי הליטאים מנתבים את דרכם מדאגה לדאגה
כשיורשי החסידים אומרים "אכול ושתה"
כי המשיח מגיע אוטוטו
מסתגרים הליטאים בחדרי חדרים
ובודקים את עצמם לפי "חובות הלבבות" ו"מסילת ישרים".

אך גם זאת חייבים צאצאינו לדעת
כי גם אם קיבלו בירושה את האופי הליטאי הקשה והמיוסר
אל להם לשכוח כי הוא שהקים לנו את תנועת המוסר
הוא שהקים את בתי הספר "תרבות" ותיאטרונים ותנועות נוער
ויצר עם חרוץ ופעיל, שלומד לא בשביל כבוד ולא בשביל תואר
הוא הגזע שיצר ספרות תורנית וחילונית ענפה וגדולה
הגזע שהמציא את ההומור היהודי החכם והמופלא
וכמובן הקים את שרשרת הישיבות המפוארת, שליחה לא נס,
ישיבות שבישראל היום לומדים בהן אפילו האברכים של ש"ס -
אלה הליטאים,
אנשים חכמים, למדנים, שאותם, למשל, לא תצליח לשכנע
שמה שיציל אותך בחיים זה ברכה של צדיק על איזו קמע
גזע של אנשים רציניים, שאינם נדבקים לקבלה, למשיחיות ולמיסטיקה
אלא בודקים את הפשט, את ההיגיון ואפילו את הסטטיסטיקה
אלה אנחנו, צאצאי יהדות ליטא
אותנו לא תביא לצקת מים על ידיו של איזה זקן מקובלים שליט"א
לא להיות חמורו של משיח ולא אתונו של בלעם
לא ללכת בעיניים עצומות אחרי אנשים מורמים מעם
אנחנו לא סומכים על הנס, לא על הלוטו, לא על ההורוסקופ
אנחנו המלח שחסר לעם ישראל היום
ראש בריא - א גאזונטן קאפ.

איזה יופינקדימון
איפה זה פורסם?
תודהנקדימון
יש לך אולי במקרה, או דרך להשיג, את המדריך לכתיבת שירים שלו?
שמ-יםנבוכי הדור
חלומות על עבר רחוק
איפה באמת הי'ה לי טוב?
לב שרוצה לשנות
לעזוב להתחיל לאהוב

חומות שבניתי לבד
חוסמים את הדרך לחזור
אבל יש לי פה אושר קטן
יש מחסה מהקור

כאן חלומי חי ונושם
אך כאן גם כואב לי לחלום
פה הילד ישן
שם לא יכול לנשום

אי'ה משאלתי לחיות
היכן המקום שהוא שלי
למי מקשיבים במירוץ הזה
ומי ישמע לקולי

ולוואי ואשוב לדמוע
אלמד להפסיק לפחד
לנשוב כעלה, כרוח
ובו בעת לאחד

קדושה ומציאות
שמחה וגדלות
בני'ה ועצמיות...




חסרון ושלימות.
כמה שזה מתוק .רחל יהודייה בדם
נוגע עדין , קסום
אהבתי והתחברתי לכל מילה! מדויק! תודה על זהפרצוף כרית


גדול!אני הנני כאינניאחרונה

נהנתי..

מרוםצעיר
מרום לא תיכנן להיות כאן עכשיו. הכל היה אמור להיות אחרת, השתבש. ׳נו נו׳, תצקצק לו הדודה מיכל[במילרע] כשיפגשו, ׳חשבתי שבגיל הזה תפסיק כבר עם השטויות שלך׳
והוא רק ירצה להגיד לה ׳האמת שגם אני תיכננתי להיות במקום אחר׳, אבל במקום זה הסופר אגו הענק שהוא יחייך חיוך רחב כאילו הכל טוב ויפלוט משפט סתמי-דבילי ׳כן, אה?׳. והדודה מיכל[במילרע] תדפוק מבט מיואש אחרון ותניד בראשה מצד לצד בייאוש ותשחרר אותו לנפשו, לדפוק עוד שוט קטן ממשקה לא מזוהה ועוד בקבוק של שליש.
ורק אחרי שעה שהגוף שלו יחליט שהוא קיבל את מנת האלכוהול שלו, ומספיק לו, הלב של מרום יקבל את הזמן במה שלו. באמת חבל שזה יתפוס אותו דווקא בכניסה לשירותים של האולם, כשהוא יקרוס על הרצפה בוכה, מבולבל ומבוהל וממולמל, ובעיקר תוהה איך זה קרה לו, למרות התחזיות המזהירות.
דקות ארוכות ועשרות אנשים סקרנים ונגעלים כאחד יעברו עד שהוא יקום בכבדות, יגרור את הרגליים שלו(שאיכשהו פתאום שוקלות שתי טון) ויכנס לאוטו.
**
למחרת הוא לא יזכור הרבה ממה שאירע. קצת גרעפסים של מתאבנים זולים מהבופה ואיזו מנגינת חתונה שנתקעה לו בראש יהיו העדויות היחידות שיהיו לו לאירועי האתמול.
בעבודה רונן ומירון ממשיכים לשרוק נעימות בלוז משנות השבעים כאילו הם מינימום סיימון וגרופנקל ולא שני מוסכניקים מבאר שבע.
יקחו לו עוד יומיים שלמים להתנקות לחלוטין מכל שאריות רגשי אשם ומהצלליות הרגילות של כבדות ועצב שאופפות אותו בשגרה כדי שהוא יגיע בזמן לשבת שהוא קבע מזמן מזמן אצל דניאל, מאופס יחסית, עם בגדים שלא עלה עליהם עול מגהץ, וקצת אפטר שייב מפוזר בלחיים למרות שהוא בכלל לא התגלח. התפילה תהיה נחמדה לו, מין חידוש לניגון קרליבכי שכבר כמעט ונשכח. הוא חושב שאולי ערבבו אותו עם מנגינה ספרדית מסורתית בטעות. וזה לאו דווקא רע.
בדרך חזור מהתפילה דניאל ישאל אותו כבדרך אגב ׳אז מה איתך, מה הולך?׳, ודניאל כמו דניאל יצליח לגרום לשאלה הכי סתמית ויומיומית להישמע כאילו היא נשלפה ממגירה ששמורה במיוחד אליך. ומרום מרגיש פתאום סדק קל בלב-עץ הזה שהוא טיפח בשנים האחרונות. ולאט לאט ייזכר איך זה שהלב נפתח נטורל, ככה טבעי, בלי העזרה של פותחני ברזל וחולצי פקקי שעם.
ובהמשך הלילה,אחרי סעודה ארוכה ונינוחה וקינוחים ומחמאות, ושירים וסיפורים והשכבות, ואחרי שאפילו אופיר תודיע שדי לה והיא פורשת לישון, הוא יצליח לצלול עם דניאל לעבר.
ולא רק להתרפק על נוסטלגיות וסיפורים מצחיקים על יוחאי הגזור ששבר את החלון של חדר המורים ולא גילה לאף אחד עד היום, אלא גם להיזכר בסיטואציות הפחות נעימות. במשברים והקשיים שעברו עליו. ורק אחרי כמה דקות הוא ישים לב שזו בעצם פעם ראשונה מזה שנים שבכלל מישהו דיבר איתו על עצמו. דיבר באמת, לא ניהל את מסכת החלפת המילים השגרתית-הסכמית, שכולם עושים אותה כמטלה שצריך להיפטר ממנה.
וכשהוא אומר את זה לדניאל, דניאל משיב לו במבט חצי מחוייך-חצי עצוב ׳אתה לא זוכר? ניסיתי לדבר איתך. התקשרתי והתקשרתי ושלחתי הודעות... אפילו לבית שלך התקשרתי, אנא שלך ענתה. אמרה שתחזור אליי׳ ומרום נזכר. ומתבייש. כי איך באמת הוא יכל ככה לזרוק על החבר הכי טוב שלו? ואחרי שתיקה חצי-מעיקה של שתי דקות, בדיוק כשמרום אזר מספיק אומץ ובא להתנצל שהוא התנהג כמו אידיוט וכפוי טובה, דניאל מניח לו יד על הכתף ואומר לו ׳עזוב, מה שהיה היה׳ ומרום רואה חזרה על העיניים שלו שהוא מחייך חיוך שלם כזה. ואולי הוא מזהה שם גם קצת עייפות, אבל הוא די בטוח שזה בעיקר פרצוף של מישהו שהשלים עם העבר, אבל בקטע טוב, יעני חי איתו בשלום. ונהיה קר אז הם צועדים חזרה לדירה הקטנה והביתית של דניאל, לקן המשפחתי שלו, וכשהם צועדים מרום מרגיש רוח קרירה נושבת לו בפנים אבל לא מצליפה, ואת היד של דניאל שמשום מה עדיין מונחת לו על הכתף, והוא מוצא שהוא שלו ורגוע, ואולי אפילו קצת אוהב את עצמו, ומקווה שהרגע הזה לא ייגמר לעולם.
...רחל יהודייה בדם
לא היית פה הרבה זמן..
טוב לקרוא אותך.


זה מעניין נוגע ונעים.
כתיבה מושכת שאפשר לקרוא ממנה עוד הרבה
---רב שמואל
יש לכם שכל של טראומה
אין לכם שכל
יפיפה יספיק כדי לתאר את זה?אני הנני כאינני

כתיבה מדהימה. נשאבתי.

תודה תודהצעיר
ו@רחל יהודייה בדם באמת לא הייתי פה תקופה. לאידע אם אחזור להסתובב כאן הרבה או רק אצלול לגיחות מדי פעם...
מה שכן, גם מתי שלא כתבתי יצא לי לקרוא מדי פעם ואנשים כאן ממשיכים לגעת בלב ולרצות להשתפר ולהשתפר בפועל אז אל תפסיקו...
כיף לראות שאתה כותב!אליבא
יש משהו יפיפה באוויר שם, בשפה.
ואהבתי שהמשפטים ככה אחד אחרי השני, שאי אפשר לעצור באמצע וללכת, נשארים לשמוע עד הסוף.
איזה יופי!
הו זה יפהניצוץ.אחרונה

אני אוהבת את הסגנון הכתיבה שלך

ה-פ-ק-ררחל יהודייה בדם
עֵרוֹם וְצַלָּקוֹת בַּגַּב
תָּבוֹאוּ. רַק תָּבוֹאוּ
תּוֹרִידוּ . תּוֹרִידוּ
בְּלִי בּוּשָׁה.
לִרְשׁוּתְכֶם.
עֵרוֹם חֲסַר רֶגֶשׁ.
הֶפְקֵר

הֶפְקֵר
אויפרצוף כרית

כתוב יפה , אבל עצוב התוכן 

תודה..רחל יהודייה בדםאחרונה
ורקתילי חורבות
"ורק משתי מילים אני הכי פוחד:
הראשונה היא "שם" השנייה "נדבק"
כמו נגיף שמתפשט פתאום
לא תראו אותי כי אתבודד ביום..."🎶

🥳🥳🥳
לא הבנתי את ה"מילה הראשונה"נקדימון
אפשר הסבר?
רימון חוסםנקדימון
הנהתילי חורבותאחרונה

אין פה מקום

עידן חביב
מילים ולחן: עידן חביב



נשבע שאלחם בכם כמו משוגע קשה
בכל כוחי ארוץ אליכם ואין בי רחמים

כי אין פה מקום
באמת לשיר באמת לחלום
ברחובות הצרים חי קבצן עם נסיכה
חלומות גדולים עולמות שונים
ורק משתי מילים אני הכי פוחד:
הראשונה היא "שם" השנייה "נהרג"
כמו כוכב שמתאבד ביום
לא תראו אותי נופל פתאום

נשבע אני אלחם בכם כמו משוגע קשה
כל אדם זה עולם שלם ולי כבר אין מה להפסיד

כי אין פה מקום...

אל תשכח את הכל אל תיתן לה ליפול מידך
תחפש הפוגה התנועה פה כבדה בשבילך

כי אין פה מקום...

חיים גורי. כתיבה אגדית. אותי השיר הזה מהפנטבין הבור למים

נוגע.. מי זה, משורר מוכר?רחל יהודייה בדם

כן, הוציא ספר שירהבין הבור למים
וואלה, מעניין..רחל יהודייה בדם
קצת מקורות ורקע הסטוריעשב לימון

נכתב במקור על שיירת הל"ה

שיירת הל"ה- מחלקה של 38 אנשים יצאו לכפר עציון הנצור בה' שבט, בזמן מלחמת העצמאות- ממש לפני הקמת המדינה. אחד נקע את הרגל ושניים חזרו איתו. 35 אנשים עברו ליד כפר ערבי, ורועה צאן זקן ערבי הלשין על קיומם. הם הותקפו בידי ערבים ונלחמו עד הכדור האחרון. עד שנפלו כולם.

כפר עציון נפל יום לפני ההכרזה על הקמת מדינת ישראל..

תקופה לאחר מלחמת העצמאות הרב גורן יזם מבצע לליקוט עצמות חיילינו שנהרגו בקרבות של המלחמה. ביניהם נמצאו חללי מחלקת הל"ה.

לא הכרתי את הסיפור. עצוב. גיבורי ישראלרחל יהודייה בדם
תודה שהבאת את זה
לקחתן אותיאילת השחר
המון שנים אחורה... וואו.

לפעם הראשונה שעמדתי מול אנשים ודיברתי על המחלקה הזו, הקראתי את השיר הזה וסיפרתי על הרקע ההיסטורי שלו.
הדבר המרתק הוא שחיים גורי כתב את השיר מבלי שידע בכלל ממה שקרה והתרחש, וזה מפעים שהתיאור היה כאילו היה עימם שם.

הנה מוטלות גופותינו \ חיים גורי - לרגל שבעים שנה לקרב הל"ה ולפרסום השיר - יְקוּם תַּרְבּוּת

מצאתי פה עוד קצת מידע על השיר, למי שמעניין אותו. ושמתי לב שהזכיר שם חבר אחר שלו חיים בן-דוד שנהרג בי''ט בטבת תש''ח, זה היה היום.
ואולי בשביל שנתפלל עבור נשמתו הגעתי לקישור הזה...
פרט נוסף, אם אני לא טועה-הָיוֹ הָיָה
הם חששו מהזקן הזה, אבל החליטו לרחם עליו... והוא בגד באמון שלהם.
כואב אם נכוןרחל יהודייה בדם
דילמה מוסרית קשה
ומה לומדים מהסיפור?הָיוֹ הָיָה
יפה, שאין פה שום דילמה מוסרית...
לא בטוח...רחל יהודייה בדם
מעניין מה ההלכה אומרת
ספק פיקוח נפש כדבר פשוטנקדימון
אלא אם כן יש נימוק אחר מלחמתי שלא מצריך אפילו להזדקק למושג פיקוח נפש
לפי ההלכה היו צריכים להרוג אותו? ברצינות?רחל יהודייה בדם
אם הוא מהווה סכנה? בוודאינקדימון


מה זה אם?רחל יהודייה בדם
אי אפשר לדעת בוודאות מראש
לכן אמרתי קודם ספק פיקוח נפשנקדימון

הם חששו שהוא ילך ויגלה את המיקום שלהם וכך יביא למותם.

הם חסו עליו בכל זאת, כי הם יהודים עם לב רחום.

למעשה, החשש שלהם היה מוצדק והם נרצחו.

 

במקרים כגון אלה אין אלא שיקול דעת. מדובר באויב, במלחמה, ובסכנת חיים ברורה.

ככה ההלכה אומרת או שזו דעתך?רחל יהודייה בדם
ככה ידוע לי שאומרת ההלכהנקדימון


הבנתי.רחל יהודייה בדם
לא יודעת, השאלה איך מגדירים אויב , איך ההלכה מגדירה אויב
איך את היית מגדירה מישהו שמטרתו לרצוח אותך?נקדימון


יש מושג שקוראים לו אזרחיםרחל יהודייה בדם
ולא , אני לא נמנית עם האלה הנאיביים
אין מושג כזה...הָיוֹ הָיָה


אזרחים זה הגדרה משפטית, אויבים זה הגדרה מוסריתנקדימון

אזרח יכול להיות אויב, אויב יכול להיות גם מי שאינו אזרח.

ידיעת ההיסטוריה, הדת והתרבות הערבית תגלה לנו מהי התופעה ומהו הכלל ביחס לערבים.

כשמדברים על ערביי חברון וירושלים, זה נהיה ברור וחמור עוד יותר.

בואי נזכור ולא נשכח שאנחנו מדברים על מלחמת העצמאות שבה כל הערבים במזרח התיכון עשו הכל על מנת לסיים עלינו את השואה שהגרמנים לא סיימו. עוד נזכור ששיירת הל"ה יצאה לגוש עציון כדי לתגבר אותו אחרי שנותק והיה מועמד לכיבוש וטבח, כפי שאכן גם קרה בסופו של דבר. לא הייתה סיבה להניח שאותו ערבי זקן הוא חריג, ובכל זאת הרחמנות היהודית גברה אצלם והם לא פגעו בו. הוא כמובן מיהר להוכיח שהוא ערבי אכזר ואויב, חשף אותם וגרם לרציחתם.

יודע מה, עזוב עבר..רחל יהודייה בדם
בוא נקביל את זה להיום.

כל ערבי הוא אויב?
הדיון הוא על העבר והתשובה נענתהנקדימון

אבל כשאת עוברת להווה, אני מבין שהשאלה בעצם צריכה להיות אחרת.

 

האם יש משמעות לכללים בעינייך? יותר נכון להכללה?

כי משם הכל נובע ולשם הכל חוזר. 

 

הכללה היא אבן יסוד, אבן שתייה, תשתית כל המחשבה האנושית.

מבחינה לוגית היא חסרת כל תוקף (כפי שהוכיח יוּם), ומבחינה רציונלית היא אם השכל.

אנחנו לא זזים בחיינו בלי להכליל את המציאות. זה נכון בין במדע, בין בפסיכולוגיה, ובין בכל דבר בחיים.

כשאת רואה מישהו עומד עם סכין בתנועה מאיימת - ההחלטה שלך שזו תנועה מאיימת היא תוצר של הכללה. כשאת רואה פרצוף עצוב של ילד - ההחלטה שזה מביע עצב היא תוצר של הכללה. כשאת נוסעת במכונית - האמון שלך שהוא יעבוד כמו שצריך היא תוצר של הכללה. כשפסיכולוג מאפיין שהתנהגויות מסויימות מעידות על פתולוגיה נפשית כלשהי, זה תוצר טהור של הכללה (מתוך תצפיות קודמות כמובן). וכן הלאה. כוח הכבידה הוא הכללה, זרע שנשתך באדמה הוא הכללה, תרבות היא מילה שבהגדרה היא הכללה. גם כל ערבי הוא אויב היא הכללה.

ההכללה בוחנת כמות גדולה של פרטים, מוצאת תוכן שחזור על עצמו ומכלילה.

כך למשל אחרי שראינו אינספר נמלים בחיינו אנחנו מסיקים ומכלילים שאין שום נמלה בגודל של כלב. 

האם יכול להיות שאנחנו טועים? ברור, הרי לא ראינו את כל הנמלים ביקום.

כך גם אנחנו מסיקים שהשמש תופיע בבוקר במזרח, אבל האם זה הכרחי? בהחלט לא. השמש יכולה להתחיל להסתובב גם בכיוון ההפוך ולזרוח במערב. ובכל זאת אנחנו אומרים כלל "השמש עולה במזרח ושוקעת במערב". ואנחנו חיים על פי כללים, על פי הכללות.

עד שיוכח אחרת, הכלל עומד בתוקפו. אם תהיה חריגה אז נצטרך לבחון האם ההכללה בטלה או שמא החריגה היא יוצא דופן והכלל נשאר קיים.

 

אותו הדבר בדיוק, אותה המתודה, אנחנו עושים בנוגע לקבוצות של אנשים, לעמים ולתרבויות.

כשאנחנו לומדים את התוכן של האיסלאם, את התרבות של המוסלמים, את ההיסטוריה שלהם ביחס לעם ישראל, את השיח הרווח, את ספרי הלימוד, את הדרשות במסגדים - אנחנו מסיקים מזה מסקנות.

ככלל כל ערבי מוסלמי בארץ ישראל הוא אויב, כלומר שואף להשמיד אותנו. אם תהיה ראיה שהוא אחר אז בשמחה נקבל אותו כאדם שאינו אויב צמא דם.

אם היה לנו את כל הזמן שבעולם ואת כל המשאבים אז ככל הנראה הדבר הרצוי היה לבחון כל מקרה לגופו. אבל כיוון שזה בלתי אפשרי בכל סיטואציה אז אנחנו משתמשים בכלל הסביר.

במקרה של שיירת הל"ה אותו רועה צאן זקן היה חלק ממציאות שלימה ובכל זאת הם טעו וניסו להסיק כמוך, כנראה, שהוא יהיה צדיק בסדום. מבחינה לוגית הספק היה קיים, שהרי אולי הוא באמת לא מזדהה עם מטרות הרצח האיסלמיסטיות. יותר מזה, תמיד ספק יהיה קיים, שהרי אפילו לו יאמר ויצהיר ויישבע ויפרוס את משנתו הפילוסופית על החיים עדיין קיימת האפשרות שהוא משקר.

 

את יודעת, זה אפילו אחד מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם דרבי ישמעאל:
"דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו."

וכן ניסחו בגמרא "כל דפריש, מרובא פריש" כלומר כל מה שפרש - מהרוב פרש. וזה יוצר נפקא מינות להלכה. לדוגמא בשר שנמצא בשוק (לצורך הדיון אין בו סימנים והמוצא זוכה בו) ולא יודעים מאיזו חנות הגיע, במקום שרוב מוכרי הבשר הם מישראל - מותר באכילה. ולא חוששים שמא זה הגיע ממיעוט החנויות שמוכרות טריפות. מבינה את עוצמת המשמעות? מי שיאכל את זה ייחשב כאילו אכל בשר כשר ושחוט.

כנ"ל במקרה ההפוך: אם יש 9 חנויות של גויים וחנות אחת של ישראל, אנחנו רואים את הבשר כאילו הגיע מהגויים למרות שבעצם אין שום הכרח לזה. ואם יהודי יאכל את זה הוא יעבור על איסור אכילה. 

 

ואידך זיל גמור.

כתבת מאוד מעניין..רחל יהודייה בדםאחרונה
אני צריכה לסדר את הראש ולחשוב, וגם לחפש מקורות מדויקים בהלכה
זה נראה לי רלוונטי
ואו!תילי חורבות
מטורף!
בדיוק גם יוטיוב הציע לי אותו... באמת מיוחד.הָיוֹ הָיָה

מדהים להכנס קצת לכל מה שעברו כאן אלו שלפנינו בשביל להקים את כל מה שאנחנו קיבלנו על מגש של כסף.. (והרי לך שיר מרגש נוסף...)

באתי להשלים עם שיר של יורם טהרלב ז"לנקדימון

לשמיעה ביוטיוב (גברים שרים): 

 

שוב לי הביא הרוח

שיר אגדה נושן

על בחורים שבאו כרוח

בין אש ובין עשן.

 

בין הרי חברון

בין הרי חברון

לא נדם עוד צעדם עוד

אל ליל קרב אחרון.

 

קני הרובים בערו

שם בין הרי חברון

אך עת האיר השחר נותר

עוד נער אחד אחרון.

 

בין הרי חברון...

 

אבן אחז הנער

באגרופו פלדה

אבן אחת ידה עוד בטרם

תמה האגדה.

 

בין הרי חברון...

גם זה שיר נהדר. פשוט מדהים..הָיוֹ הָיָה

חבל שהדור היום כבר לא ממש מתעניין...

 

..רחל יהודייה בדם
וְלֹא תָּמִיד צַלֶּקֶת
זֶה מַשֶּׁהוּ רַע,
לִפְעָמִים הִיא יֶלֶד סַקְרָן
שֶׁהֵצִיץ, וְנִפְגַּע
לִפְעָמִים,
הִיא קֶרֶן שֶׁל חֹפֶשׁ
שֶׁנִּלְכְּדָה לָהּ ,בָּאֲפֵלָה

ולא תמיד גיהנום זה כואב
לפעמים הוא משחרר, את הגיהנום
שבפנים.
נותן ביטוי לחושך.


ולא תמיד גיהנום זה כואב.

🔹
אהבתיפרצוף כרית

שנזכה להרגיש באמת ולהתחבר לחיים

תודה.רחל יהודייה בדםאחרונה
אמן
המוןזמן לא כתבתיתילי חורבות
תוהה אם להביא פומפה ולנסות לשחרר בכוח
או לתת לסתימה להשתחרר לבד...

מה אומרים/ות?
...רחל יהודייה בדםאחרונה
אין תשובה חד משמעית.
זה מה שאתה מרגיש.

לפעמים צריך לתת לזה לבוא לבד
אבל אם אתה מרגיש צורך לבטא את עצמך ואין דרך אחרת ואתה מרגיש סוג של חוסר מסוים אז אולי כן תנסה להביא את זה אליך.. דרך חיפוש אחר מקור השראה, רוחני, ממשי.. מה שאתה מתחבר