פורום אימהות השלב הבא (עמוד 28)

בס״ד

התיכון עוד קצת רחוק, אבל כבר מרגישה ממש בתוך גיל ההתבגרות... עם מלא התמודדויות ואתגרים ב״ה...

יש משהי בשם נגה הולמן שכתבה ספר על הנושא של הורות. משפט חזק ממנו תפס אותי: ״חכי בסקרנות״. אולי זה כיוון שיכול לעודד, לעזור ולשמח? להתבונן ככה מהצד ולנסות לנחש מה הם יהפכו להיות, איזה טוב ייחודי הם הולכים להביא לעולם הזה...

כיוון נוסף-דומה אך קצת אחר - גיל ההתבגרות הוא גיל שהעולם פתאום נפתח להם. הם חזקים בגוף, ועצמאים הרבה יותר, הם יכולים כבר להתחיל להשפיע על העולם הזה... וזה מהמם כל-כך... אם זה התנדבותיות, אם זה מימוש הכשרונות שה׳ חנן אותם וכו וכו.

כיוון שלישי - ללמוד על זה עוד ועוד במטרה כן למצוא את הדרך להיות אמא משמעותית בשבילם בשנים הקריטיות האלה. לעומת הגילאים הקטנים, יש בהורות של הגילאים הבוגרים יותר יותר חוסר אונים אולי, יותר חששות, פחדים, דאגות... אבל בסוף, אנחנו צריכות להתחזק באמונה שאנחנו צריכות להיות כאן במיטבנו כדי ללוות את הילדים שלנו עד שהם יוכלו באמת לפרוש כנפיים, לצאת מהבית, להתחתן, להקים משפחה... האתגר הוא אתגר! יש ימים קשייים! אבל זה ההמשך של השליחות שלנו, וזה משהו משמח. בידיי האפשרות להיות הורה משמעותי לילד שלי בע״ה... זה עולם ומלואו... זה זכות...

כתבתי בקווים גדולים כי אני לא יודעת על מה יושבות ההתמודדויות אצלכם. מקווה שזה יפגוש אותך איכשהו. וגם רציתי להקפיץ לך את השרשור ❤️

אגב, מה שכתבת בשרשור השכן, כתגובה לאמן על הילדים, זה יפה ונכון ועמוק כל-כך...!

זה גם מפחיד לחנך אותם בגיל הזה - כי זה לא שאפשר "להחליט בשבילם" בצורה ישירה... והם מפתחים דעה על החיים, שלא תמיד מסתדרת עם הדעה שלנו על החיים...
אז קודם כול - תפילות. להתפלל שנצליח ללכת ביחד איתם בשלבי החיים ולהעניק להם את החינוך הנכון. ולהתפלל גם שאנחנו לא ניפגע בתהליך הזה...
שנית - להסתכל דווקא בעניין על ההתבגרות שלהם. הרבה יותר קל כעת לדמיין איך הם ייראו כמבוגרים, וזה מעניין...
שלישית - בסופו של דבר המטרה שלנו היא לא לגדל ילדים אלא לגדל אנשים, שיעמדו בפני עצמם... והדרך לשם עוברת בגיל ההתבגרות ובע"ה יבוא היום שבו נביט עליהם, על האנשים שהפכו להיות, ונרווה נחת...
כותבת לך אבל מדברת בעיקר אל עצמי...
הרבה כוחות ♥️

והם הילדים שלך וגם אם לא יודו ויתנגדו בפרהסיה, הם תמיד רוצים חיבוק של אמא. אל תשכחי את זה.
זה גיל שבו החלק של הטאקט במוח עוד לא בשל (באמת, פזיולוגית. לא זוכרת את השמות המקצועיים), לנשום עמוק.
לא להיפגע מהם, הם לא רוצים להכאיב, הם גם (עדיין) בגיל הזה בודקים גבולות. כבר יש להם יותר כלים (אבל לא מספיק שכל) לעצמאות, אבל ממש כמו שילד בן שנתיים מנסה דברים חדשים ובודק את תגובות ההורים, גם הנוער... להיות שם עם הגבולות של הבית שלכם, בלי לשכוח שהתפקיד של ההורים זה להוביל אותם לעצמאות ולא לתלות.
*לא להילחם על מה שלא עקרוני*
*לתת להם לפתח את הטעם שלהם גם אם זה לא מוצא חן בעיניכם כל עוד זה בגבולות של הבית*
לנסות לראות רגע את המציאות מהעיניים שלהם, לחוות את התסכולים שלהם, להביע המון אמפתיה. כשאפשר לוותר להם- מצוין, אבל לא לפחד להתעקש (שוב, על דברים עקרוניים)
להיזכר איך זה היה כשאת היית בגיל שלהם, מה היה מתסכל/ מעצבן/ משמח, לי זה עוזר.
לדבר איתם על התמודדויות שלכם, להפוך את דמות האבא ואמא הנערצים מארמון התהילה והידע האינסופי, לדמויות אנושיות, עם רגשות, עם עבודה אישית בלתי פוסקת, שאומרים לפעמים, לא יודע, שאלה טובה- צריך לבדוק, או, סליחה- טעיתי. פתאום ההורים הם כתובת שאפשר לחשוף בה את החולשות, אפשר לשתף ולמצוא הזדהות.
לאהוב אותם. גם בתסריטים הכי גרועים שאתם יכולים להעלות על הדעת שהם עלולים להיקלע אליהם. לא לתת לשום דבר לקלקל את האהבה הזו, ה' חושב שהם בעלי זכות קיום בעולם, ה' חושב שאתם ההורים המושלמים בשבילם, תפציצו להם את הלב באהבה. ותתפללו.
גילוי נאות: אלה התחושות והחלומות שלי, אבל עוד אין לי נתוני הצלחה, גם אנחנו רק התחלנו. וגם האמת היא, שאני מתפללת שמה שלא יהיה לעולם לא ארגיש לגבי אף אחד מהילדים שלי כישלון, שהלואי שאין מצב שלא אצליח לפחות במשימה לאהוב אותם ממש ככה כמו שהם. אמן אמן אמן...

זה גיל מהמם ממש!
נכון, יש משברים, לנו היו הרבה עם אחת הבנות, אבל מצד שני זה גיל מדהים שבו יחסי הורה ילד עוברים שלב אחד קדימה. לדבר איתם המון, שיחות אישיות, זה מדהים איזה גילויים אנחנו מגלים על המתבגרים שלנו. גילויים טובים. הם בעצמם מגלים את הכוחות שלהם בגיל הזה ובידינו לשקף להם ולעודד אותם להוציא את הכוחות הטובים.
זה גיל שבו אנחנו צריכים להראות להם הרבה אהבה, כי לפעמים הם מתחילים לשנוא את עצמם ולא מבינים את עצמם ומה קורה להם. אז אנחנו צריכים להיות היציבים והאוהבים. זה לא קל אבל יש לזה כלכך הרבה פידבק חיובי שזה נותן הרגשה ממש טובה ויום אחד כלכך תשמחי על המתבגרים שלך בע"ה.
אצלינו כבר הרוב מתבגרים או יותר וזה אווירה כלכך שונה וכיפית בבית. יש על מי לסמוך כשצריך עזרה, יש שיחות רציניות ויש שיחות מצחיקות. ואין דבר שיותר משמח אותי מלראות אחיות שכל הילדות היו רבות כל היום, משוחחות בשקט לפני השינה, יוצאות לטיול קצר ביחד.
בבין הזמנים האחרון הבן הגדול החליט שהוא לוקח כמה מהאחים לטיול באיזה נחל (יש לו רשיון), הם התעקשו לאסוף את אחת הבנות מביה"ס באמצע היום. לא ויתרו עליה. חשבתי שאני נמסה במקום. מי היה מאמין, לפני 10 שנים כל מה שהוא עשה עם אחיו היה להציק להם... זה גיל מדהים. תשמחי שהם גדלים ותתפללו עליהם הרבה.

בס״ד

תודה רבה! ובכללי תכתבי יותר, אני ממש אוהבת לקרוא אותך...

אני רק רוצה להוסיף שגם האתגרים של הקטנים משגעים .... לקום מלא בלילה, לרוץ אחריהם, להחליף חיתולים, להאכיל והם זורקים הכל, להרים להוריד לנדנד ....
כל גיל יש לו את היופי שלו
ולי עוזר לפעמים לחשוב שעוד עשור אני אתגעגע אליהם כשבעז"ה יקימו בתים משלהם ויעזבו את הקן
אז מנסה גם לאהוב את הימים האלו שכולנו עוד יחד בבית ולהיות סקרנית מהאנשים שהם גדלים להיות

בס״ד

תחושות מוכרות ממש!

הכלה-הכלה-הכלה ופתאום מעבר חד לתגובה חזקה שמשאירה אותנו מבואסות מעצמנו ואכולות רגשות אשמה. אוף 😔💔

וכל זה כשאת אמא כזאת טובה, אוהבת ומשקיעה!!! ממש שומעים את זה מכל שורה שכתבת ❤️❤️!



תרצי להסביר יותר למה התכוונת כשאת כותבת שיש לך אישו עם צניעות? רק אם מתאים לך כמובן. ואם לא מתאים לך לכתוב כאן אז אולי לכתוב את הדברים לעצמך בכמה שיותר פירוט על דף. יש לי תחושה שיש שם מפתח גדול...



אבל גם בלי אישו אישי עם הנושא הזה, אני ממש יכולה להבין אותך! הנושא הזה מבלבל אותנו, מציף אותנו ולא קל לנו להגיב אליו.

יש את עניין ההלכה.
יש את עניין המוגנות.
יש את העובדה שהם רק ילדים, עם התנהגויות של ילדים.
ומאידך יש את התפקיד שלנו כהורים-מחנכים.
יש את המחשבות על מה יחשבו עלינו אם הם יתחילו לעשות דברים כאלה בלוץ.
ויש כל מיני פחדים לגבי כל אחד מהנושאים הנ״ל בערך.

אאאאההההההההה! זה הרבה!!!



בכנות, אני עוד לא מצאתי את מתכון הקסם סביב הנושא הזה. אז אני כותבת לך ממקום שהוא עדיין לגמרי בלמידה.

עולים לי 3 דברים:


1. כעס / תגובות חזקות שלנו הרבה פעמים קשורות לצורך להגן על עצמנו. התחושה היא של חוסר אונים והגעה לקצה הכוחות ולכן המערכות שולחות מסר של ״צריך להפסיק את הסיטואציה באופן מיידי!״ ומכיוון שעם ילדים קטנים כוחניות די אפקטיבית, זה הרבה פעמים הקלף שאנחנו נשלף.

כדי לא להגיע למצבים כאלה, מה שנדרש מאיתנו זה בעצם לשמור על עצמנו ועל הצרכים שלנו כמה וכמה צעדים קדימה. כדי כמה שיותר לא להגיע קרוב לקצה הזה. לאכול מספיק. לישון מספיק. להתמלא מספיק בדברים שעושים לנו טוב. להתאוורר מספיק.לקבל מספיק עזרה. להימנע כמה שניתן מסיטואציות שמאתגרות אותנו מיד וכו׳

באופן אישי, המעברים האלה בין הכלה גדולה מאד לבין התפוצצויות חזקות (אם כי נדירות) הובילו אותי לפני כמה שנים להשתתף בסדנה לניהול כעסים שתרמה לי הרבה. כתבתי פעם על הכלים שקיבלתי שם באריכות, אם תהיי מעוניינת. (מה שכתבתי למעלה זה על קצה המזלג).


2. ניסית לדבר איתו בזמן רגוע? להסביר לו מה הכללים? להסביר לו מה עושים ומה לא? הרבה פעמים אנחנו נוטים לדלג על השלב הזה... נלמד אותיות וחיות וצבעים באווירה רגועה אבל את כללי ההתנהגות אנחנו מצפים שהם ילמדו רק מהתגובות שלנו לכל מיני סיטואציות. בעוד שבאמת היא שכמו שעל הצבעים והאותיות חוזרים שוב ושוב, כך גם ראוי ללמד שוב ושוב, באווירה נינוחה ותומכת למידה - איך צריך להתנהג.


3. נראה לי שכדאי לגבש משהו יותר עקבי לגבי העניין של הצניעות. לשים ״עצור״ ברור לניסיונות נגיעה והסתכלות שלו. ולא לצחוק מזה. אני לא אומרת להרים את הקול או להעניש אבל שזה יהיה ברור לו שזה לא עניין מצחיק ושההתנהגויות האלה לא מתאימות בשום צורה.

לגבי כשהוא מוריד בגדים מול כולם, כנ״ל, הייתי ממש משתדלת לא לצחוק מזה בכלל. שם אולי יש מקום להתעלמות בחלק מהפעמים, אבל אני לא סגורה על זה.

ובמקביל, להמשיך *ללמד* את הכללים, בשיחות, דרך סיפורים וכו׳. ולחזק אותו כשעוברת תקופה של כמה ימים שהוא לא עושה את זה! להגיד ששמת לב לשיפור הגדול וכל הכבוד לו שהוא ככה גדל ומתנהג כמו שילד גדול מתנהג!



מקווה זה יעזור לך...

המון הצלחה!!!

לוקחת לעצמי מאד מאד מה שכתבת.
חושבת עוד איך להגדיר את האישו של הצניעות.
ואשמח ממש שתשלחי לי את מה שכתבת בניהול כעסים...
שוב תודה. כתבת נקודות ממש משמעותיות לי.

בס''ד

 

מתייגת את @מחי שגם ביקשה ❤️

אני לא טיפוס כעסן ב''ה ודווקא שמעתי הרבה מהסביבה שלי שאני נראית אמא סופר סבלנית. כמובן שאני יכולה להתעצבן אבל לרוב זה היה נשאר ממש בעוצמה סבירה. אבל אחת ל, פעם בכמה חודשים, הייתי מתעצבנת חזק מדי וממש לא אהבתי את זה. זה מה שהוביל אותי להשתתף בסדנה הזאת. כותבת לכן בנקודות את עיקרי הדברים:

 

 

* זיהוי מוקדם של רגש הכעס - הגוף מגיב עוד לפני שהמוח מצליח לבטא מחשבות ברורות. כיווץ של השרירים, נעילת הלסתות, תחושת חום שעולה בגוף, נשימה מהירה יותר, אודם בלחיים, זיעה מוגברת, דפיקות ברקות... כל אחת עם איך שהגוף שלה מאותת לה את את הדברים באופן אישי. ללמוד לזהות את הסימנים הראשונים שמופיעים בגוף ולהבין שהזמן לתפוס מרחק הוא עכשיו! עם הופעת הסימנים האלה. זה הזמן להיכנס לחדר כדי להרגע, או אפילו (אם יש אפשרות) לצאת מהבית לסיבוב.

 

 

* זיהוי גורמי חולשה כלליים -

חוסר שינה

עייפות

רעב

צמא

לחץ ומתח

כאב ראש או כל כאב פיזי אחר -

כל אלה הם מצבים שמהווים קרקע פורייה להתפרצויות של כעס. לכן, חשוב מאד להשתדל לא להגיע למצבים האלה. כשמתחילים לזהות רעב או התחלה של כאב ראש וכד', חשוב מאד לעשות את מה שצריך כדי לאזן את עצמינו. 

 

 

* זיהוי הגבולות שלנו ולהיזהר לעצור לפני שמגיעים אליהם - להשתדל לא להגיע למיכל ריק. לדאוג שהוא תמיד יהיה מלא לפחות בצורה סבירה. 

 

 

* זיהוי מצבים נפיצים (טריגרים) - יש לכולנו סיטואציות מסוימות שמהוות עבורנו טריגרים לתגובות לא טובות. לדוגמה:

- מפגש עם בן אדם שלא פשוט לנו איתו (המחכנת של הילדה / החמות / השכנה וכד')

- מריבה עם מישהו

- הופעת המחזור (או הימים שלפני)

- פקקים

- חגים

- תקופת מבחנים

- ימי הולדת

- נושאי שיחה מסוימים

- התנהגות מסויימת של בן הזוג / של הילד

 

בעיקרון אנחנו רוצים להימנע ממצבים שבהם נפגוש טריגרים. אבל יש פעמים שאין מה לעשות, הטריגרים מופיעים לנו בחיים ואין לנו שליטה על הופעתם. חשוב להיות במודעות מיוחדת לגבי טריגרים. חשוב להיות גלויים עם עצמינו ולדעת שאלו מצבים שעלולים להביא אותנו לתגובות חזקות מדי. שזה זמן עם פוטנציאל למעידה. ולפי זה לבנות לעצמינו אסטרטגיות כדי להתמודד בצורה הכי טובה.

 

לדוגמה, אם אני יודעת שפורים הוא טריגר בשבילי (כי כבר עברו עלי כל מיני פורימים לא טובים), אז כדאי מאד לחשוב מה אני עושה לקראת פורים הבא כדי שזה יהיה שונה. איפה אני אוכל לרפד לעצמי את פורים? מה אני יכולה לעשות כדי להבטיח שיהיה לי כיף וטוב? מה אוכל לעשות אם ארגיש שאני מתחילה לאבד את זה? ככל שהכתנית מפורטת יותר, כך עולים הסיכויים לההתמודדות טובה שלנו בזמן אמת.

 

או אם שמתי לב שלהיות לבד בכל סדר הערב והשכבות, כשזה כבר סוף היום ואני כבר גמורה, זה מצב שבו אני יותר נוטה לאבד את זה, לחשוב מה אפשר לשנות כדי להימנע מלהגיע לסיטואציה הזאת בכלל - להיות לבד בזמן ההשכבה. ואם אין שום ברירה, אז מה אני יכולה לעשות כדי לרפד לעצמי את הערב ולמקסם את הסיכויים שאעבור את זה בשלום?

 

 

* שיתוף פעולה עם בן הזוג - להסביר לו שמתכוונים לעבוד על התכונה הזאת של הכעס ושנשמח מאד לשיתוף פעולתו. אצלנו עיקר שיתוף הפעולה הוא כזה: כשאני מזהה שרגש הכעס עולה בתוכי כלפי הילדים, אני אחראית על לתווך את מצבי לבעלי ולבצע פעולה שמרגיעה אותי. התפקיד של בעלי הוא להיכנס לתמונה ולשחרר אותי מלטפל בהם עד שאיהיה רגועה. 

 

 

* ביטוי הצרכים שלי - אם אצליח לזהות את הצרכים האמתיים שלי, ולתווך אותם בזמן למי שמולי, לרוב אני לא אזדקק לעבור לכעס. בדרך כלל כשאומרים ''אני זקוקה לישון / אני זקוקה שתהיו בשקט כי אני צריכה להתרכז במשהו חשוב / אני זקוקה לאכול משהו כי אני מתחילה להרגיש חלשה / אני זקוקה לשעת מנוחה לעצמי'', מי שמולנו נוטה לכבד את זה ולאפשר לנו את מה שאנחנו צריכות. אפילו ילדים קטנים החל מגילאי גן יכולים הרבה מאד פעמים להבין שגם לאמא יש צרכים ולשתף פעולה, לפחות לזמן מסוים.

 

 

* זיהוי הרגש שמסתתר מאחורי הכעס - נקודת ההנחה היא שכעס הוא רגש משנה, שמופיע בעקבות רגש אחר (לרוב פחד). כשמצליחים לשים את האצבע על מקור הכעס, אפשר לפתור את הדברים בצורה הרבה יותר רגועה ויעילה. לדוגמה אם אני אזהה שהכעס שלי על בעלי על מה שהוא אמר לי מקודם יושב בעצם על הפחד שהוא הולך לבלות את הערב עם הגמרא במקום לעזור לי בערב הלחוץ שלי, אני יכולה להגיד לו ''אני מפחדת להגיע להתמוטטות עם כל המטלות אני צריכה להכין. תוכל בבקשה להקדיש לי שעה הערב ונעשה את זה ביחד?''.

 

עוד דוגמה: הילדים נמרחים במקום להתארגן לישון >> אני מרגישה את הכעס שמתחיל לעלות >> אני עוצרת רגע להבין מה אני מרגישה >> אני זוכרת שישנתי רק 4 שעות בלילה הקודם ושאני מתה מפחד לישון מאוחר מדי גם הלילה כי מחר אני צריכה לנהוג >> אני מכנסת את הילדים ומסבירה להם שאמא מותשת ושהיא צריכה לנהוג מחר ושאמא חוששת כי היא יודעת שזה לא בטיחותי לנהוג כשעייפים ולכן ממש חשוב שהם יתקדמו לישון כדי שגם אמא תוכל לישון בשעה סבירה >> הילדים קולטים מסר הגיוני ומתחילים לשתף פעולה ב''ה.

 

אני מרגישה שזיהוי הפחד שנמצא מאחורי הכעס גם עוזר להפעיל חמלה עצמית. לדוגמה: אני מתחילה לצעוק על הילדים.

- בלי חמלה עצמית, אני פשוט ארגיש ''אוף! שוב פעם צעקתי... איזו אמא דפוקה אני! כל הזמן צועקת וצועקת. בטח הילדים לא סובלים אותי. ומה השכנים חושבים עלי?! אוף, אוף אוף, שונאת עצמי ולא סובלת את הילדים שמכניסים אותי למצב כזה. מה את עושה כאן לא מקולחת עדיין? למקלחת מייייייייייייד!!!''

- עם חמלה עצמית, אני אקבל מחשבות שונות: ''אוף. שוב צעקתי. איך זה קרה לי הרגע? כי אני מותשת! אני ממש זקוקה לישון! וכי אני מפחדת בגלל הנהיגה של מחר בבוקר במצבי! טוב... אני אסביר לילדים למה קריטי לי לישון, נראה לי שככה יש הרבה יותר סיכויים שזה יעבוד''.

 

 

* בזמן של כעס בפועל - לנשום נשימות עמוקות, עם הפה, כדי להחזיר חמצן למוח (שפיזיולוגית נמצא במחסור מסוים במצב כזה). אם אפשר לצאת לסיבוב. אם אפשר הליכה או פעילות גופנית אחרת - עוד יותר טוב!

 

 

* הזמן שלוקח לגוף לחזור לעצמו הוא חצי שעה בממוצע. זה ממש תהליך פיזיולוגי שהגוף עובר. עד שעוברת חצי שעה, כדאי להמשיך לשמור מרחק ולהמשיך להירגע. זה מידע שממש-ממש-ממש עזר לי. לפעמים, אם אני לבד איתם בבית, אני יכולה להחליט לשים אותם מול סרט רק כדי שלי יהיה זמן להרגע. 

 

 

ועוד נקודה אחרונה - זה משהו שאני באופן אישי ממש מתפללת עליו בקביעות... אני מניחה שכמו בכל דבר אחר, ההשתדלות בדי האדם וההצלחה בידי הקב''ה...

 

 

בהצלחה!!!

 

 

 

(למדתי אצל משהי בשם אריאלה מלצר)

תודה רבה שומרת לי

אפילו לא קראתי את כל השרשור, רק ראיתי את השם שלך בתגובות וידעתי שזה שווה קריאה... 

 

תקשיבי, כתבת כל כך טוב וברור שריגשת אותי! פתאום אני מבינה מה עובר עלי כשאני מאבדת שליטה מתוך כעס... תודה תודה תודה!!!

 

מקווה ליישם את זה בקרוב (ויותר מקווה שלא אצטרך ליישם... )

 

ואגב- התיווך הזה לבעל ולילדים הוא ממש חשוב! גם בשבילם וגם בשבילי. כי כשאני מתמללת את מה שאני מרגישה כבר באה לי החמלה העצמית וההבנה של הילדים לסיטואציה (ואצלי לרוב הילדים כן משתפים פעולה אם יש הגיון מאחורי מה שביקשתי)

 

שוב תודה, קמה! את מדהימה ויש לך הרבה זכויות!!

בס״ד

איזה כיף שכתבת שזה עזר לך להבין את עצמך יותר טוב! ב״ה! זכות לי ממש...

ותודה גדולה על כל המילים המחממות את הלב!!!❤️❤️❤️

השתתפתי באיזה שהוא קורס לחוסן אישי לפני כמה חודשים ודובר שם גם על ניהול כעסים אבל לא מספיק לעומק... עזר לי קצת, אבל מרגישה שזה לא מספיק ברור לי.
דובר על תחושת הסכנה והצורך בתגובה מיידית שסיאוטציות מעלות בנו
דובר על מילוי הצרכים שלנו כדי לא להגיע לקצה
דובר על להבין את הרגש הפנימי שהסיטואציה מעלה בנו ולתת לו מענה
אבל מרגישה שהכל מאוד באוויר ואני לא יודעת איך להוריד את זה לפועל בשניות הקריטיות שהדם עולה למח

ילדים יודעים ללחוץ לנו על הנקודות הרגישות

הייתי מתחילה עם ספר על מוגנות, קוראת יחד איתו מדי פעם ולשוחח על הנושא ככה בזמן רגוע ולא בתגובה להתנהגות שלו. בפועל כשהוא מתחיל עם ההצגות הייתי מתעלמת לגמרי, בטח שלא צוחקת ונותנת לו פידבק. אם קשה לך להתעלם אז הייתי מאמצת משפט קצר וקבוע כדי להגיב, לדוגמה - אתה צריך להתפנות? בא נלך לשרותים, ולוקחת אותו לכיוון. הוא יתנגד לא, מה פתאום... אז להגיד אה לא? חשבתי שכן, כי את איבר הברית מוציאים רק בשרותים. וזהו, נגמר הסיפור, לא לדבר על זה יותר.
גם מהמילים הייתי מתעלמת. זה נטו נסיון למשוך תשומת לב שלילית. כמובן שצריך לדבר על זה בהזדמנות אחרת, שלא אומרים מילים כאלה בבית, אלא רק בשרותים.
לגבי זה שהוא נוגע במקומות פרטיים של אחרים כן הייתי מתייחסת לזה יותר בחומרה (למרות שזה מן הסתם עניין של שובבות שיעבור עם הגיל) אבל אני לא יודעת מה התגובה הכי טובה במקרה הזה. הייתי מתייעצת עם מישהו לגבי זה, כי כאן מאוד חשוב שיהיה גבול נחרץ שלא נוגעים או באברים פרטיים של אף אחד.

חוץ מזה ממש מזדהה עם ההכלה הכלה הכלה עד שאי אפשר יותר והכל מתפוצץ בקול רעש גדול... והמצפון...

מה שבטוח-בטוח!
זה ספר על בטיחות, ואני אוהבת את זה שמכניסים שם את נושא המוגנות בתוך רצף של מקרים על בטיחות ולא עושים מזה נושא שלם גדול ומפחיד בפני עצמו. ככה השיח על זה נכנס בטבעיות תוך כדי שמדברים על זהירות מגפרורים, מתנור, מרכיבה על אופניים בלי קסדה, מדברים גם על זהירות מאנשים ושלא מסתירים סודות מההורים

את יכולה בבקשה לפרט מה קורה בעמוד על מוגנות?

אנסה להיזכר...
בעמוד אחד יש רכב שמתקרב עם אדם לא מוכר שפותח את החלון ומתחיל לדבר עם הילדים ואז הם בורחים ומספרים מיד להורים
בעמוד אחר יש ילד מבוגר יותר שמבטיח לילד קטן יותר סוכריה אם הוא יבוא אחריו
יש שם גם מקרה שילד מרגיש שקרה לו משהו לא נעים/לא מתאים/מפחיד ומתלבט אם לספר להורים וכמובן שהספר מעודד לספר
לא מצליחה להיזכר אם מדובר שם באופן ישיר על מגע בגוף, אני קישרתי את זה באופן אוטומטי ודיברתי עם הילדים על זה שלאף אחד אסור לגעת בגוף שלהם ועל זה שמקומות מכוסים צריכים תמיד להישאר מכוסים, אבל לא זוכרת אם זה היה כתוב במפורש בספר

בס״ד

יש כמה גרסאות של הספר הזה - לציבור הכללי, לציבור הדת״ל ולציבור החרדי. לא ראיתי את הגרסאות האחרות אבל נראה לי שהמסרים דומים והאיורים משתנים כדי להיות הכי רלוונטיים לכל ציבור וציבור (אנחנו דווקא דת״ל אבל איכשהו הגרסה הזאת התגלגלה לידינו).

נראה ספר טוב

בספר שיש לי, אותו ספר אבל באנגלית, אין חלק מהעמודים האלה 😯

הוצאה מאוחרת יותר ולא בגלל שפה

ברגע שאת רואה שהוא מתחיל עם השטויות לקחת אותו עליך לשקף לו את ההתנהגות הלא נעימה ולהשאיר אותו עליך בחיבוק עד שהוא נרגע.
הוא בטוח יתנגד בהתחלה
אבל תפמפמי לו ולך שאת אוהבת אותו ורוצה לעזור לו להרגע כדי שלא ימשיך ותגיעו לעוד פיצוץ
ותעזרי לו להיות מודע לשינוי הזה שעובר עליו ואולי אפילו לפענח מה הטריגרים לזה (רעב? עיף? משועמם?)

זה כמובן גם יכול להיות בעלך (נשמע שהוא יותר תקיף אולי יהיה לו קל יותר)

ובכללי- חוזרת קצת על מה שכתבו- חשוב שיהיה ברור לך ולו מה הכללים. אם משהו לא מקובל עליך אז להבהיר קודם כל - "בבית שלנו לא עושים ככה וככה" " מי שעושה ככה וככה מקבל ככה וככה"
ככלל
ואז הרבה יותר קל לו לקבל, וכמובן לעמוד על הכללים שהחלטתם בצורה עקבית. לא לוותר לא "להכיל" אלא להגיב ברוגע ובלי כעס כמה שאפשר פשוט כי זה הכללים ולא כי הוא עלה לך לראש
ברגע שאנחנו מתרגזים הם הצליחו בעצם להשיג את מה שהם רוצים (בתת מודע) שזה הקשר איתנו. אם נחסום את האפיקים האלה ונציע אפיקים חיוביים במקום הם ילמדו דרכים אחרות לקבל את היחס והקשר

אני חלילה לא באה בשיפוטיות. גם אני מתעצבנת לצערי והלוואי שאצליח ליישם ועוקבת פה בסקרנות. אבל אלה נקודות שאנחנו עובדים איתם וב"ה רואים שבהרבה נושאים זה עובד

ועוד משהו- חשבתם אולי לקחת הדרכת הורים? אפילו קורס מקוון או ללמוד עם ספר
אנחנו עכשיו מתחילים וקצת מצטערים שלא מצאנו את הפנאי לזה קודם. כמובן שזה לא הכרחי ואני בטוחה שאת יודעת מה את עושה אבל כשלומדים יחד גישה מוגדרת מרגישים הרבה יותר בטוחים בעצמנו (כמובן זה לא אומר לזרוק את האינטואיציה הבריאה שלכם ממש לא. אבל זה נותן ארגז כלים ובטחון)

זה באמת נושא.. מתלבטת כמה להכנס לזה אבל באמת אנחנו די שונים בגישה שלנו וכל אחד פועל כמו שנראה לו נכון.
אצל האיש שלי משהו יושב מאד נכון
ובלי להתבלבל..
אני יותר מעורבבת וממילא מנסה כמה כיוונים במקביל
מה שמוסיף להתברברות (ככה אני מרגישה)
אבל כן, המתוק הזה ממש שולח אותי לעבודה בענין

כשהרגשתי שהמקרים של הכעס המתפרץ והשימוש בכוח פיזי מצידי להרגעה הלכו וגברו התחלנו הדרכת הורים.
אנחנו באמצע התהליך, ואני מרגישה שיפור. לפעמים אפילו רק לדעת איך נכון להתנהג מפחית את הלחץ וחוסר האונים בסיטואציה ועוזר לשלוט בעצמנו.
וגם אצלנו בעלי ואני בגישות שונות.. בתוך ההדרכה אנחנו מנסים להתקרב כל אחד לגישה של השני.
מבינה אותך ממש, איזה הרגשה נאחסית. והאמת, נשמע שאת מתנהלת איתו בצורה מדהימה ורגישה. כל הכבוד לך.

לגבי ההתנהגות שאת מתארת בהתחלה זה נשמע לי אחד מ2 כיוונים:
1. והראשון שהייתי בודקת ולו כדי לשלול, זה שהוא נחשף להתנהגות לא ראויה בתחום. הייתי בודקת אם דיבור והתנהגות כאלה קורים בגן אפילו על ידי ילדים אחרים, אולי לנסות לשאול אותו
אם אין חשש שנחשף למשהו לא תקין אם יש עוד אנשים שראה שמתנהגים בצורה כזאת.

2. בהנחה שאין כאן השפעה סביבתית, אלא רק טריגר שהוא ראה שמעורר אותך, אני קוראת לזה שילד "מנסה להשיג את ליבך". בטבע הוא כמובן היה שמח להרגיש אהוב ולהרגיש כל הזמן שרואים אותו ושמחים בו ומתייחסים אליו,
אבל כנראה מסיבות כאלה ואחרות (וזה לא שום דבר שמאשים אותך, חוויה סובייקטיבית שלו שיכולה להיות דשורה לכל מיני דברים) הוא מרגיש צורך ביותר לב של אמא,
והוא מצא שההתנהגות הזאת היא זו שמאפשרת לו להשיג את ליבך, ואת תשומת ליבך, ולכן הוא נעזר בה.
אם הייתה לו האופציה לקבל אהבה בדרך אחרת כנראה שהיה שמח בה יותר.


הפתרון שאני מציעה הוא דבר ראשון לעזוב אותו ולהתמקד בעצמך. ניכר שהוא מעלה בך הרבה רגשות גם מעצם ההתנהגות, ובדמיון, ובצורה שאת מתייחסת אליו ואז מתייחסת לעצמך.

אז רגע לפני שאת פונה אלעו, מציעה לך לקחת את המושכות ולהתכנס רגע למרכז שלך.
על גבי הפורום אני יכולה להציע לך בעיקר להתבונן ולנסות להבין איפה זה נוגע בך ולמה ומה הוא מציף בך ולמה זה מאתגר אותך.

וביחס לילד עצמו ובכלל בחיים, כל מדיניות ההכלה הכלה התפוצצות היא ממש לא מומלצת בעיני.
נתחיל מזה שהיחסים הם דינמיקה, כמו ריקוד כזה, הוא צועד צעד ומתגרה, ואת צוחקת- מבחינתו החוייה היא שזה משחק, או לפחות מותר ונחמד,
הוא צועד עוד צעד ושוב משחק או לחילופן התעלמות שזה מבחינתו אומר או שאת בעניין או שלפחות לא ממש לא והוא עדיין יכול לנסות לקבל ככה את היחס שהוא רוצה ממך, ואז פתאום את מתהפכת עליו והוכ לכ מבין מה קרה לו.


אני מציעה מעבר לעבודה האישית שלך שתאפשר לך להיות עם לב יחסית פנוי ולא טעון מדי מול הדבר הזה (כמה שאפשר בלי כלים משמעותיים),
להיות מאד ברורה כלפיו.

אם הוא מתנהל בצורה לא מתאימה להגיד שזה לא מתאים ולהציב גבול ברור.
לחילופין להגיד אני רואה שאתה רוצה קצת זמן עם אמא ולהציע לו חיבוק/סיפור/משהו אחר שמתאים לך...


באופן כללי אם את מרגישה שיש שד בתוכו סביר שזה כל מיני רגשות שכלואים בו וצריכים מקום, ממליצה לאפשר לו לבטא אותם, ללמוד לתמלל לו, ללמד אותו לשיים רגשות
ולתת לו כמה שיותר מרחב לפרוק רשות בצורה נכונה ובריאה וכך לא את ולא הוא תצטרכו להגיע להתפוצצות לא מבוקרת...❤️

יש לנו בלבול עמוק במושג הזה...
נוטים לחשוב ש"הכלה" היא לספוג הכל
להבליג, לשתוק, לשמור בבטן,
לוותר לגמרי, לזרום עם כל דבר
לשכוח את עצמי ולאפשר הכל.

ואז מרוב "הכלה" שהיא לא באמת הכלה -
מתפוצצים
וזה יוצא הכי גרוע...

הכלה במובן המקצועי, היא להיות
מיכל
כלי יציב, עם גבולות, כזה שאפשר ליצוק לתוכו את הרגשות ואת ההתנהגות שנובעת מתוך הרגשות,
והמיכל מסוגל ויכול להחזיק את הסערה הזו
ובעיקר, להחזיר אותה מעובדת אל המוכל.
זהו לא בור בלי תחתית, כזה ששופכים לתוכו ושופכים, והוא פשוט סופג הכל, והכל נעלם בתוכו.
לא,
יוצקים לתוכו, והוא מחזיק בתוך הגבולות שלו,
הוא יודע להחזיק, הוא מרגיש את הסערה בכוס המים, ומחזיר אותה חזרה - יציבה יותר. מאורגנת יותר.

ככה גם אנחנו ההורים.
לא אמורים לספוג הכל, אלא לקבל את הרגש של הילד (או ההתנהגות),
לעבור תהליך עם עצמנו של חיבור לרגש,
והבנה בוגרת ובשלה של הרגש הזה ולאן אפשר להוביל אותו,
ומתוך כך להוביל את הילד למקום טוב יותר.

לשם הדוגמא הפשוטה,
הילד חוזר מהגן עצבני וכעוס, משתולל ומציק.
אני ההורה מבין שקרה משהו בגן ולילד קשה לבטא את זה במילים, ומתוך תסכול הוא מתקשה להשתלב בסדר היום הביתי, ואפילו מרביץ לאחים, צועק, מתחצף.
יש פה תסכול, אולי גם היתה קשה לו הפרידה ממני בזמן הגן והוא זקוק לחיבור מחודש איתי, והדרך שלו לבקש את זה היא בהתנגדות, בבחינה שלי האם אני אוהבת אותו על אף שהוא מאתגר אותי כרגע,
אולי יש לו קושי כללי עם שינויים, וכל שינוי ומעבר ממקום למקום מוציא אותו מהשלווה,
לכל אחת מהאפשרויות יש דרכים ופתרונות מעשיים מה ניתן לעשות כדי לעזור לו להתמודד עם הסערה הרגשית, ולמתן את ההתנהגות.
זו *הכלה*.
למצוא את הדרך האפקטיבית לעזור לו להתמודד עם הרגש בדרך שתהיה לו טובה, וכמובן גם לסביבה.כי להיות ילד מאתגר - הוא לא רוצה. הוא רוצה להיות ילד טוב, הוא רוצה להרגיש אהוב כל הזמן, הוא רוצה שיעריכו אותו, הוא רוצה להסתדר, להצליח, להרגיש טוב, להשתלב עם האחים.

אני חושבת שבמקום שבו אתם נמצאים, מבחינת מכלול הנתונים לגביו שתיארת, והמקומות שאליהם הגעתם מבחינת הקשר עם הילד,
וההתלבטויות שלך עצמך לגבי דרך ותגובות,
אתם צריכים לפנות לאיש מקצוע טיפולי, שמתמחה בהדרכת הורים ובגיל הרך. יתכן ויומלץ לכם טיפול רגשי לילד במקביל כדי להיות מדוייקים לצרכים שלו.
(לא מנחת הורים ולא מדריכות בוגרות קורס, אלא עו"ס/פסיכולוג עם ניסיון).
חסר לי פה עוד פרטים, אבל יש אפשרות שכדאי לפנות לאבחון בהתפתחות הילד כדי לקבל תמונה שתעזור לכם יותר לכוון את המענה לילד.
טיפול רגשי והדרכת הורים אפשר לקבל דרך קופת חולים.

חוץ מזה, הייתי שואלת את הגננת יותר על התפקוד בגן, איך משחק, עם מי, האם יש תסכולים, איך מענה לדרישות, איך מצייר, איך מקשיב במפגש,
האם יש דיבור בין הילדים על הגוף, או ניסיונות להציץ בשירותים וכדומה.
שהגננת תתחיל לשים לב, כי לפעמים ילדים לא מראים בגן את הקשיים שלהם, וכשגננת יודעת שיש קושי בבית - היא מתחילה לשים לב ויכולה לתת לכם עוד מידע והבנה לגביו.
כדי שתצליחו להכיל אותו באמת.

לדעתי זה קו אדום. צריך לדבר עם הילד בנושא.
להזכיר שיש מקומות שהם פרטיים ואסור לאף אחד לראות אותם. (חוץ מבמקרים מסויימים) לא בגלל שזה מגעיל אלא בגלל שהם רק שלך ורק לך מותר לראות. וגם במקומות האלו אסור לך לראות אצל אחרים ובוודאי שלא לגעת.
לעמוד על זה שוב ושוב, יש סיפורים בנושא שאפשר לספר. זה נושא ממש חשוב.
לא לצחוק ולא להבליג. להגיד לו חד משמעית שלא עושים דבר כזה. בבטחון לא בכעס. כשאנחנו ממש רציניים לגבי משהו הילדים קולטים את זה.
הבן שלי מאוד אוהב להשתולל עם אחיותיו הגדולות, ואז עשה לעצמו משחק כזה שהוא עובר לידן ונותן להן פץ בטוסיק. כשראיתי את זה, אמרתי לו מיד בצורה חד משמעית שאסור לו לגעת באיבר פרטי של מישהו אחר ולא משנה אם זה משחק או מריבה וכו'. הייתי צריכה להזכיר עוד פעם אחת והוא הפסיק.
הלוואי שהייתי נשמעת כזאת חד משמעית גם בעוד דברים...

לגבי המכות לילדים, כדאי להזכיר לעצמינו שאם אנחנו רוצים שהילדים ילמדו מאיתנו ויתנהגו טוב, מה בדיוק אנחנו מלמדים אותם בענישה גופנית? שמי שחזק יותר הוא הגובר? שזה דרך לפתרון בעיה?
מעבר לפגיעה הנפשית בילד שלנו ובעצמינו.
בהצלחה רבה. ילדים זה מאתגר. ממש מומלץ לשמוע שיעורים בחינוך או ללכת לאיזה קורס הורות. סה"כ נשמע ילד נורמטיבי לגילו וכשיש כלים נכונים ביד הרבה יותר קל לתפקד .
הלוואי שלי היו קורסים כאלו כשהגדולים שלי היו קטנים. נראה לי שהרבה עוגמת נפש היתה נמנעת. אבל לא היו אז כלכך הרבה כמו היום.

צריך לדעתי לבדוק יותר לעומק
מה קורה בגן, עם אנשים קרובים עם משפחה

אולי הוא פוחד ממשהו במהלך היום, וזה מתבטא בחלומות?
חוץ מזה - אפשר להציע פתרונות "טכניים" לשמירה: קריאת שמע על המיטה, לישון עם תהלים/סידור/תנ"ך, אולי גם עם עלה של ערבה מסוכות אם נשאר לכם...


(וזה מזכיר לי ספר שכתבתי שעוסק בדיוק בנושא... אם כי שם הפתרון הוא מעולם הפנטסיה...)

ילד שמח וחכם. אין לו שום פחדים ביום, והוא פתוח איתי. אני לא חושבת שמסתיר משהו.

ניסינו את ה"סגולות", לצערי לא עזר. על עלה של ערבה לא שמעתי, אבל אני לא הכי מאמינה בזה, אז קשה לי להאמין שיעזור (כלומר אם הייתי מאוד מאמינה, אולי הוא היה מרגיש וזה היה עוזר לו).

אולי הסיפור שלך יכול לעזור? אם את חושבת שכן ומתאים לך לשלוח לי בפרטי אשמח!

אולי שווה ללכת לטיפול קצר (אולי כזה שעובד על התת-מודע) כדי לטפל בזה?

הספר שכתבתי הוא ספר שהודפס ונמכר. אם את רוצה פרטים, אז אכתוב לך בשמחה באישי...

בעיקר ממישהי שעבד לה מניסיון על חלומות רעים. פסיכולוג/יועצת של בית הספר זה רלוונטי פה?

וגם אשמח לפרטים על הספר.

 

אבל יודעת שמוח אחד עובד על התת-מודע, אז אולי כדאי לנסות.
ותמיד אפשר להתחיל מהפסיכולוג של בית הספר או מפסיכולוג דרך הקופה...

אכתוב לך באישי על הספר.

בפעמים הראשונות ביחד איתו אחכ כבר עשה לבד..
למשל אם ראה משהו מפחיד אז לדמיין ו"להמשיך" את הסיפור של החלום שלמשהו הזה עפה עוגה לפרצוף..

להקפיד על ק"ש שעל המיטה

גם מהרב מרדכי אליהו

היתה אומרת לטח שלי שישן עם ציצית ושזה עוזר נגד חלומות רעים.
לא יודעת אם יש לזה מקור אבל זה עזר לו....

ולכולנו באופן כללי- זה היה סימן עבורנו שלא אמרנו קריאת שמע.... היינו אומרים והחלום הרע היה נעלם...

היו ממשיכים איתנו את החלום לסוף טוב.
אני לא זוכרת באיזה גיל זה היה.
אבל ממש זוכרת שכשהיו לי חלומות רעים, הייתי מעירה אותם באמצע הלילה והיינו יושבים ביחד וממשיכים את החלום שיהיה טוב.

מצטרפת למה ש@מתואמת כתבה.
על מה הוא חולם?
יכול להיות שהוא נחשף לדברים מפחידים אפילו לא במודע? למשל רדיו עם חדשות שפתוח, עיתון בבית או משהו כזה

במשך שנים. זוכרת שלא הייתי ישנה בלילה, גם אחרי עשר פעמים קריאת שמע וספר תהילים מתחת לכרית. מה שבסוף עזר לי, בעצת פסיכולוג- זה לשתף מיד כשאני מתעוררת מהחלום ברמת הפרטי פרטים של החלום לאבא או אמא. זה לא היה לי קל אבל כשהצלחתי זה ממש עזר לי להירגע מהחלומות ולישון טוב יותר..

הרי החלומות הם עיבוד של חוויות ממהלך היום. לכן הייתי מנסה לפרש מהחלומות מה מטריד אותו.
הילד לא חייב לחוות משהו נוראי כדי שיהיו לו חלומות מפחידים. לפעמים זה פחדים מודחקים מהמציאות הרגילה והיומיומית. למשל סרט שלא מותאם לנפש של הילד, שמע משהו שקרה בחדשות, פחד ממורה כי לא עשה שיעורי בית, רב עם ילד אחר בכיתה, או סתם ילד עם הרבה דימיון שמייצר פחדים... כל דבר כזה יכול להתבטא בחלום מפחיד. לבן שלי היתה תקופה כזאת וניסינו לפרק את הפחדים, לדבר עליהם.
בתקופה שזה קרה לו הוא היה נכנס לנו למיטה אחרי חלום כזה וזה היה מרגיע אותו. היה קצת יותר קטן. ובמשך היום היינו מדברים על הפחדים שלו. הוא פחד מדברים דימיוניים וגם באותה תקופה דיברו הרבה על רעידת אדמה והיה להם תרגול בגן וזה הכניס אותו לסרטים. בסוף הפחדים עברו ואיתם החלומות. כשמדברים על הפחד, מציגים אותו באור יום, הוא מתגמד לאט לאט.
בהצלחה

בצל המצב הביטחוני.

הוא לא נחשף הרבה בבית אבל יותר בכיתה מהחברים מן הסתם.

חלומות על זריקות אבנים וכאלה. וגם קצת בהקשר לשואה לפעמים.

כמובן אנחנו מנסים מאוד להרגיע.

זה משהו שהוא נחשף ברמה יומיומית?
הייתי מתייעצת עם איש מקצוע
ובינתיים לא יזיק לבדוק מזוזה בחדר
וגם יש סגולה בשם הרב אליהו לגבי עלים של ערבה חבוטה, לשים מתחת לכרית (כדאי לצפות במסקנטייפ אחרת העלים מתפוררים)

לא נחשף ברמה היום-יומית כי הוא לא יוצא מהיישוב.

 

עם ברזלית
לי הלכלוך יורד יפה מאד.

בלי צורך בשפשופים?

ואת מרתיחה בסיר של אוכל? מוזר לי, אבל לא מצליחה לחשוב על חלופה (חוץ מהשריה במים רותחים. זה ם יכול לעזור?)

ואז מתנקה בקלות עם סקטוץ' וסבון

מלכתחילה לשים בכוסית קצת מים בנוסף לשמן

ועדיין נוצרים לכלוכים...
ברגע זה הזכוכיות מושרות במים חמים וסבון מקווה שירד הכל...

כל הכבוד שהצעת. ואפילו התנדבת להכין לו במיוחד
אבל אין שום טעם לקחת אחריות על האינטראקציה החברתית שלו, להפך - לחץ פה רק יכול להזיק.

זה פתח טוב לשוחח על זה, להבין למה הוא לא רוצה לארח, יפה למשל שהגעתם לשיח על האוכל שאתם מגישים

ייתכן אבל שיבקשו ממנו בכיתה והוא יחשוב על כך שוב.

פשוט להגיד לו שמצידך זה בסדר גמור מה שטוב לו.

ואם יש לו איזה רעיון את שם כדי לשמוע.

רק יום שלישי היום

יש מצב שיחשוב על כך...

הצעת, ביקשת, התנדבת לעזור.
כנראה יש משהו שמפריע לו, אולי החרדה הרגילה, אולי עוד משהו.
תכבדי את רצונו

בס״ד

את נשמעת אמא כזאת מתוקה ואכפתיות!

יש זמנים שאובייקטיבית אנחנו בלי מרווח נשימה ונדרש מאיתנו פשוט לשרוד עד שיתבהר קצת.
יש זמנים שמה שחסר זה קצת שינה, קצת פתחי אוורור וקצת תמיכה מהסביבה.
יש זמנים של ייאוש, אבל הם רק גלים, ואחריהם חוזרים האור והתקווה.

אין לי הרבה מה לכתוב,
רק שאני מאמינה שתצליחו הכל בסופו של דבר בע״ה,
גם הילדים, גם בעלך וגם את.

את נשמעת אמא כזאת אוהבת, מודעת ואחראית, בע״ה יהיה בסדר. ושולחת שוב כוחות, צידה לדרך עד שתעברו את הגל הגדול הזה.

💕💕💕💕💕

אני כל הזמן אומרת שה"קושי" בגידול משפחה ברוכה (פחות או יותר) הוא לא ניהול השגרה (תפקוד הבית, תפקוד הילדים השגרתי) אלא כל הקשיים שצצים מחוץ לשגרה - טיפולים למיניהם וכו'. ושלפעמים לנהל את כל המערך הזה דורש מזכירה בפני עצמה...

לי עוזר לפעמים לדמיין את העתיד - כשהילדים יגדלו בע"ה ויהיו עצמאיים... ממש מדמיינת אילו טיולים נעשה אז ובאילו דברים נשקיע...
וגם - מנסים מדי פעם (אבל לא מספיק) למצוא זמנים ליציאות זוגיות. (אנחנו בעיקר אוהבים ללכת לטייל ביער)
ולפעמים עוזר לי להיזכר שבסופו של דבר מדובר בברכה... ברוך ה' ותודה לה' שזכיתי בבעל ובילדים, ושסך הכול הם בריאים...

הרבה כוחות לכולנו!

אבל זה גלים ותאמיני שיעבור בע"ה והכל יראה אחרת ❤

גם אני בתקופה כזו אז אין לי מה להגיד... להודות לה' על הבעל והילדים, זה עוזר לי לשמוח במה שיש ולהבין ששום דבר לא מובן מאליו. וגם לדבר עם נשים אחרות עוזר לפעמים

נשמע קשוח.

קודם כל נשמע שהרבה דברים מדאיגים ומטרידים אותך וזה לבד שואב הרבה אנרגיות.
מציעה לך לפנות זמן לתת להם מקום ולאוורר אותם.
זה יכול להיות בכתב, או בתפילה, או בשיחה טובה עם מישהי או מישהו שאת קרובה אליהם.


בכללית המפתח לניהול הזמן עובר בניהול נכון של אנרגיות.
הרבה מהדברים שתיארת הם לא זוללים זמן כמו שהם זוללים אנרגיות, וזה משאב הרבה יותר יקר אגב.

ממליצה לך ממש ללמוד לנהל את האנרגיות הרגשיות שלך נכון ומשם הכל בדרך כלל הרבה יותר פשוט ונהיר.


ואם בא לך יש לי עכשיו מדריך במתנה בחתימה שכמה מהעצות שבו לדעתי יכולות להועיל...

באמת לא יודעת עדיין איך באים ילדים לעולם, כדאי מאוד שתלמד את זה עכשיו ממך ומספר שאת חושבת שמתאים.
מאשר שתלמד את זה במקום אחר, שאולי לא יציג את הנושא בצורה מתאימה.

אולי כן... תוהה לעצמי מי מהחברות שלה חשופה לנושא ותרגיש בנוח לדבר על זה עם חברות.
יש לנו שיח פתוח, אבל עם זה חשבתי לחכות לפחות לגיל 16.

החשש שלי לחשוף אותה כבר מעכשיו הוא בגלל שהיא מאוד דמיונית ואני חוששת שזה יעסיק אותה ויטריד אותה ויכניס אותה לחששות ופחדים, כי בתכלס יקחו עוד הרבה שנים עד שתבין באמת מה זה.

אין לי ספק שעדיף שתשמע דבר ראשון ממני או מכזה ספר.

ביסודי תורני, ושמועות על איך ילדים מגיעים לעולם התחילו כבר בגיל הזה.
לא אפרט כאן, אבל בעיניי גיל 14 זה כן גיל שאפשר לדבר על זה כבר. כמובן בצורה מותאמת, אבל עדיף שתדע את זה ממך ולא תחשוב שבשביל להביא ילשים לעולם עושים כל מיני דברים משונים / מגעילים וכו.

אני לא מכירה את הספר, כן? ולא יודעת האם הוא ספציפית מתאים או לא. רק מאירה באופן כללי לגבי הנחת המוצא של הגיל

יש חי את הספר הזה
ויש לי מתבגרת בת 13.5 בבית.
וגם אנחנו חברה תורנית מאוד.

השתמשתי בחלקים מהספר כדי להסביר דברים לבת שלי. אבל לא נתתי לה בעצמה את הספר בדיוק מהסיבה הזאת.

יכולה לומר חד משמעית שהבת שלי לא חשופה לשיח בנושאים האלה וממש לא בשלה לזה ולכן לא מתאים לי לחשוף אותה בגילאים האלה לשיח והסברים כאלה.

כשיגיע הגיל אראה האם אני מתווכת את בעצמי או דרך הספר.

(דרך אגב, יש לי בנים ששוחחתי איתם בפירוט על הנושא בגילאים יותר צעירים כי זה בא מהם והם כן נחשפו אפילו בתלמוד חורה. אבל אצלה לא. בוודאות.)

לא יודעת מה כדאי ומתי. אני רחוקה מההתמודדות הזו
וכמובן הכי חשוב שהשיח בכללו יהיה פתוח ואז כשהיא תשמע היא תמצא אצלך כתובת לברר

אבל אישית גדלתי בחברה תורנית מאוד ושמעתי את זה מחברה בגיל מאוד צעיר. הייתי בטוחה שהיא משקרת לי ואני כבר לא זוכרת מתי הבנתי שזה נכון (לצערי גם לא קיבלתי מידע מסודר בגיל מאוחר יותר...עד התיכון בערך. המזל שזה לא מספיק העסיק אותי ) אז אל תבני על זה

בגלל זה כתבתי בוודאות.
יש לי מספיק אמון בקשר ובשיח בינינו.

(וכך אכן היה עם האחים שלה..)

לפעמים כילדים אנחנו לא לגמרי מבינים את מה ששמענו.

כשאני הייתי ביסודי, שמעתי כל מיני אמירות. הן היו נשמעות לי מוזרות. אבל לא יחסתי לזה מספיק חשיבות בשביל לשאול את אמא שלי, או שלא מספיק הבנתי, אבל זה כן נקלט. ויש לי קשר טוב עם אמא שלי.
לא מכירה ספציפית את הספר, אבל קחי בחשבון שיכולות להיות אמירות שפשוט לא הגיעו אלייך

שמעתי מחברה בגיל 11

לי חברה סיפרה בכיתה ז'..
עם תלמידות שלי בכיתה ו' כבר היה דיבור פתוח בנושא אחרי שיחה עם ההורים שלהן..

שאצלינו בכיתה ח' כבר רוב הבנות ידעו
בגיל 16 כולן ידעו כבר מזמן חוץ מכמה בנות נדירות
ממליצה לברר מה היא יודעת
ואני בגישה שעדיף שהילדה תשמע על זה שנתיים קודם ממקור נקי טהור ואוהב כמוך מאשר שנתיים מאוחר יותר מחברה ש''חסה על חברתה התמימה שלא מבינה כלום'' ולוקחת אחריות לספר לה.

בקצרה חשוב ממש להקדיש חשיבה לכמות החשיפה שאנחנו חושפים את הילד
חשיפת יתר היא פגיעה בדיוק כמו חוסר מענה לכשנצרך
מניסיון אישי, כשחברות חשפו אותי לתוכן שלא הייתי מוכנה אליו ידעתי למסמס אותו בראש ולהגן על עצמי רגשית
(הן מגזימות... זה לא יכול להיות... וכו)
כשזה הגיע מההורים שלי, עם מידע שלא הייתי מוכנה אליו, זה נחווה אחרת וקצת קשה יותר לבחור כמה זה נכנס פנימה

לכן בעיניי עדיף לחכות
להיות קשובים לצורך של הילדה
לפתח תקשורת פתוחה ומותאמת
מותאמת לצורך של הילדה ולא לצורך שלנו להיות בשליטה

ואכן כל הורה צריך לעשות חשיבה שמותאמת לילד שלו.
כי אני למשל אם הייתי שומעת מחברות מאמינה שהייתי פונה להורים, אבל כן הייתי עשויה לחפש מידע לבד וכך להגיע למקומות לא מתאימים בכלל

כתבתן הערות חשובות ונכונות.
אחשוב על הדברים ואקבל החלטה..

לק"י

פעם קניתי באתר של פטרול.
ומכנסיים מלידר, אבל שם האיכות משתנה מעונה לעונה, הפעם קניתי לבן שלי לחגים והגומי נקרע מיד. לפני שנה קניתי והם עדיין בחיים.

בנים

פמילי בנטר

 

כל אלו בירושלים

ויש שם דברים ממש טובים ויפים

ובגדים יפים לבנים, הצטערתי שהם לא צריכים 🤭

כמו מכוניות אם זה כבר הגיל
יש לגילאים קטנים יותר כמו באני בו
תחפשי מה מתאים לגילאים אצלכם

לגילאי 4-3 וגם לגילאים גדולים יותר 6-8
למשל:
מה בקופסא
נחש מי
Q-bits גוניור
פרצופים מצחיקים
ד"ר יוריקה

אפשר להתחיל עם מזויף בסטוק בזול כדי לראות התעניינות אישית,אבל תאמת שאם יש עוד אחים קטנים שישתמשו, אז אפשר לאט לאט להתחיל להשקיע במקורי (איכותי ומתבטא בזה שהוא מתחבר בקלות, הוראות ברורות להרכבה, ויש חלוקה לגילאים), לבקש מהסבא סבתא כמתנת יומולדת וכו.
זה עשוי להוות תעסוקה של שעות. (:

ואפילו מאמנים אישיים שמגיעים הביתה במחיר מגוחך.
אולי שווה לברר

"אני מוכן!"

אני מוכן זה גם לקניית כתיבה אז לא בטוחה שיעזור.



פה יש חוברת מקסימה שאמא שלי השתמשה בה
היא מותאמת לקהל דתי / חרדי.
היא עשתה עליי רושם טוב, כדאי לך לבדוק אם היא נמצאת בבי"ס/ אשת מקצוע בסביבתך, לעיון בה... אולי תמצא חן בעינייך.
ההוצאה נקראת "אפיקי מים"
הנה- אפיקי מים - ספרי לימוד קריאה למגזר הדתי-חרדי - ספרי 'על אפיקי מים'

על הסדרה הזו.

ספר שנקרא "המסרת השלם". יש גרסא ישנה ויש חדשה אבל הן דומות מאוד.
עובר מדור לדור אצלנו ב"ה
בהתחלה ישנן האותיות עצמן בלי תלות בניקוד.
אחכ האותיות עם הניקוד פעם עם פתח, צרה, קובוץ וכו..
יש עוד המון באמצע
והשלב הסופי הוא קריאה. בהתחלה זה מילה עם שתי הברות עם ניקוד זהה (למשל אתה, יש קמץ בא' ובת')
ובהמשך מילה עם שתי הברות המשלבות שני סוגי ניקוד (למשל ידו, קמץ בי' וחולם בד')


מהזכור לי יש גם פסוקים לשינון
וגם תפילה

יש עוד המון...

אבל כנראה זה לא ספר מספיק חווייתי... (בחוברות שלומדים אצלנו יש פעילויות של גזירה והדבקה וכו'...)

שמופיעות בריבועים, ולסדר לפי הסדר
או להדפיס אות ולעבור בפלסטלינה/ מדבקות/ טוש מחיק/ דבק וחול
או להדפיס את דף סימני הניקוד ולצבוע כל אחד בצבע שונה ולהדביק במחברת
אפשר לצלם מתוכה חלקים מהתפילה ולבקש מהילד להקיף בעיגול או לצבוע כל פעם אות אחרת או ניקוד אחר
ובקיצור יש המון רעיונות שאפשר ליישם מתוך החוברת

מהרב של הגן אני לא יכולה לדרוש את זה...

מלא מורות עושות ככה.. וגם רב גן. מצלמים מהחוברת וממציאים מטלות

אנחנו צריכים לשאול את הרב עצמו למה בדיוק הוא התכוון, כי שמענו את הדברים מכלי שני ושלישי... (לא היינו במפגש שבו הוא דיבר על החוברות)
אני לא יודעת אם הכוונה שנמליץ על חוברת בשביל כל הילדים, או שרק בשביל הילד הספציפי שלנו...

מעולות ממש שהיא איירה בפלסטלינה

יש גרסה לבנות וגרסה לבנים

בכיתה א.
אני אהבתי את החוברות האלה.

אבל כשהצעתי בקבוצת ההורים שילמדו מהן גם השנה - לא אהבו את הרעיון...

ואני לא אשת מקצוע אז אין לי מושג איך יודעים מה טוב ומה לא... הילד שלי יודע לקרוא סבבה.

להורים יש תפקיד חשוב - להורות את הדרך, ללמד, לחנך, ולנהל את הבית
והם מחלקים בינהם את התפקיד הזה בדרך שנח

היהדות כן מגדירה דווקא לאבא תפקידים- לפרנס, ללמדו תורה וללמדו אומנות

הרוחנית, הנפשית והפיזית.
זה תפקידם של שני ההורים גם יחד...
מטבע הדברים האב אולי יותר אחראי על לימוד התורה של הילדים והאם אחראית יותר על הטיפול הפיזי בהם. אבל זה לא בהכרח בכלל, וכל משפחה מחלקת את התפקידים בהתאם לאופי של ההורים.
אם את שואלת איך זה אצלנו -
אז כן, בעלי בעיקר לומד איתם תורה והלכה, וגם חשבון ומתמטיקה זה בתחום שלו
הכנה לבר מצווה, למשל, ודאי שבעלי הוא זה שאחראי. לבת מצווה - זו יותר אני.
שיחות נפש בתחום האמונה וכדומה - לפעמים בעלי, לפעמים אני, הרבה פעמים במשותף.
כנ"ל שיחות בתחומי הנפש.
יש עוד משהו שלא חשבתי עליו?

עוררת אותי לחשוב על זה, תודה!

בוודאי שהכל במשותף, אבל עדיין יש אבא ויש אמא
כלומר לכל אחד ישנה ייחודיות שהיא חיונית לצמיחה בריאה של התא המשפחתי
רק על עצמי לספר ידעתי אז אוכל להגיד על עצמי שאני מרגישה שתפקידי הוא לפתח את הצד הרגשי
לתת לילדים תחושה שהם אהובים
לחזק אצלם בטחון עצמי בהם ביכולתם
ועוד..
גם בטיפול הפיזי מעורב רגש.
וזה גם די מסתדר עם המציאות
כי אם חלילה אטפל בילדים בצורה טכנית בלבד אני עלולה להזיק להם.
בבתי יתומים להבדיל הילדים "מטופלים" מצוין. שוכבים במיטה בלי לבכות, מוחלפים, אוכלים בזמן מדויק
אבל אין את האלמנט הרגשי
ולכן לצערנו הבעיות ידועות..

לכן אני תוהה מה תפקיד הבעל/ אבא?

נכון שלגברים קשה יותר להכניס רגש בפעולות הטכניות, אבל עדיין מלכתחילה עדיף שגם הוא יעשה את זה... ואם לא - אז שישלים את הטיפוח הרגשי בזמנים מיוחדים לכך מראש. (אבא שלי, למשל, היה עובד מהבוקר עד הלילה כשהיינו ילדים. וכשהוא היה חוזר הוא היה יושב כמעט עם כל אחד מהילדים ל"שיחה אישית" לזמן קצר, כדי לשמוע איך עבר עליו היום... וגם בשבת - הוא היה עושה לנו הצגות על הפרשה ומספר סיפורים רגשיים בעקבות הפרשה, וזה תרם גם בפן הרגשי מלבד לימוד הפרשה...)

אני עדיין חושבת שבודאי שהכל משותף
אבל יש ייחודיות בכל אחד

אבל בוודאי שפיתוח וטיפוח הצד הרגשי שייך לשניהם

אז למה לא להתחתן אישה ואישה או איש ואיש?
סליחה על הקיצוניות בכוונה מחדדת.

תיארתי את הצד הרגשי, כדי להסביר מה לדעתי התפקיד היותר "ברור" שלי, כאמא.

וממילא הוא מתבטא שונה בחינוך הילדים. כשהמטרה אולי היא להשלים אחד את השני.

שוב- כרעיון כללי

אין לי תשובה
כמוך, אני עוקבת.

מה שאני מהרהרת פה, שהאבא יותר שכלי וממילא יותר קל לו לעשות דברים טכניים, בגלל זה חשוב שיפתח את הצד הרגשי כלפי הילדים (גם אם זה מתבטא בזה שהוא נוהג איתם לא ריגשי ממש בצורה עמוקה כמו אמא) כדי שהם יכירו את הצד הזה שקיים בו.

עכשיו באמת אפשר לבדוק מה עומד מאחורי זה, אולי...
מן הסתם הצד של האבא בחינוך הרגשי הוא יותר שכלי והצד של האמא יותר מהלב ומהבטן. (למשל: כשאנחנו מקבלים "משימה" מהמטפלת הרגשית של הילד, בעלי רושם אותה בכובד ראש ביומן ובמשך השבוע מסמן לעצמו אם עמד בה. אני צריכה שיהיו לי התנאים הרגשיים בשביל להצליח בכלל לזכור אותה בזמן אמת... הבאתי בכוונה את הדוגמה הזו - כי היא מוכיחה שדווקא ההסתכלות השכלית טובה יותר במקרה הזה...)
יכול להיות באמת שלאבא יותר חשוב החינוך השכלי והתורני של הילד ולאמא חשוב יותר החינוך הרגשי והנפשי - אבל מניחה שזה אינדיבידואלי בכל משפחה...

יש על זה הרבה בפסיכולוגיה וגם ביהדות להבדיל.
כמובן ששני ההורים דואגים לרווחת ילדיהם, ומעניקים חום ואהבה וצרכים פיסיים ורגשיים. כל אחד בתחום שהוא חזק בו. ברמה הרגשית במאקרו:
תפקיד דמות האב - לשמש גג. לשמש דמות סמכות, בטחון ואכיפת גבולות.
זה נשמע קצת מיושן וברור שיש משפחות שהאמא דוקא יותר יודעת להציב גבולות וזה לא רשמי ככה, אבל בתפיסה העמוקה של סדר בעולם ומדוע כללים הם חשובים ולמה יש דבר כזה הירארכיה בבסיס דמות האב יותר נותנת.

יכול להיות שזה קשור בתפיסה שכלית ורגשית כמו שכבר כתבו כאן, אולי כי לרוב אבות פחות נמצאים במהלך היום כמו אימהות ואז יש יותר ערך ותוקף למילה שלהם.

בטוחה שיהיו שיחלקו על התפיסה הזו
אבל במקרים רבים שנתקלתי אישית זה היה בולט מאוד שלא היה אבא בתמונה מכל מיני סיבות, כל נושא ההירארכיה, הסדר הנורמלי והסמכות היה מאוד מבולבל ומעורער.
גם מחקרים רבים מאששים את התפיסה הזו. וקיים כם אצל בעלי חיים שונים.

ואגב, לא מדובר דווקא על אבא קשוח או זעוף או כועס ומעניש.
הרבה פעמים מעצם היותו דמות הגג הסמכות שלו קיימת גם בלי הענשה וכו.

נזכרתי ששמעתי את הרב דניאל סטבסקי אומר שאבא זה כמו אבא שבשמיים
ואמא זה כמו אמא אדמה
כלומר.
האבא אחראי על הצד הרוחני בבית, לימוד תורה ועוד
והאמא על העולם הנוכחי, לגרום לילדים להרגיש שהעולם הוא מקום בטוח ושהם אהובים על ידו
וזה תלוי ביחס שלה אליהם
אם הקשר הוא טכני ומתנער, כך הם ירגישו כלפי העולם
שהוא לא טוב, לא מכיל וקשה. יתקשו לפתח קשרים חברתיים
ואם הקשר הוא חם תומך ואוהב אז הם ירגישו שהעוחם הוא מקום בטוח, שהם אהובים ויהיה להם פשוט יותר ליצור קשרים חברתיים

מקווה שאני מדייקת..

שם את הערך הגבוה, השאיפה, מה ש "צריך להיות"

והאמא עסוקה יותר ביישום של האידאל בנפתולי החיים, בהתאמת האידאל למציאות, בדרך שבה הדברים מתבצעים בהדרגה..

חשבתי הרבה על זה- תודה לך על השאלה המעניינת.
עוד לא סיימתי לחשוב,
אבל בינתיים גיליתי שזה שונה אצלנו מילד לילד,
לא לכל ילד חלוקת התפקידים ביננו זהה.

ועוד מחשבה שלא הספקתי להתעמק בה-
שמעתי פעם שיעור ברדיו ( לא זוכרת אם זה הרב לוינשטיין או הרב רוזנבלום- אחד משניהם)
והוא אמר שחלוקת התפקידים מופיעה במקורותינו בין זכר לנקבה, לא בהכרח שהאיש הוא הזכר והאישה היא הנקבה!
יש הרבה אנשים שמטבעם יותר נקבה ויש נשים שמטבעם יותר זכר.
לא זוכרת את כל השיעור.

אבל נראה לי זו נקודה חשובה- לא לחפש בבעל תכונות ש"כתוב בחז"ל" שאמורות להיות לו.
ולהכיר בכך שהוא מקסים וטוב גם אם הוא באופי "נקבה".

תפקיד מוגדר זה תלוי חלוקה בין בני הזוג

 

אבל כיום החלוקה די שווה

ולכן שני בני הזוג נותנים תשומת לב רגשית

וגם שני בני הזוג נותנים את הכייון הכללי לבניין הבית

 

תפיסות של שר החוץ ושרת הפנים היו נכונות בעבר אבל כיום יותר ויותר מטשטשות

נמשיך לתהות בדבר
ואם יש עוד תובנות מעניינות אשמח לשמוע

להיות עוגן, ראש, מוביל, יציב, לוקח אחריות, מעניק בטחון


בפנימיות התורה יש הרבה עיסוק במה הוא אבא במהות ומה הוא אמא.

ודווקא שם האב הוא יותר חסד והאמא יותר דין
כחומר האבא משפיע והאמא תוחמת את השפע למקומות הרלוונטיים.
יש עוד הרבה אבל לא מרגישה בקיאה מספיק כדי לכתוב על זה

עולמות שלמים
אם זה מעניין אותך ממליצה לך לחפש שיעורים שאת מתחברת בתחום ולהחכים

מאןד מעניין מה שכתבת אם תוכלי להפנות למקור אשמח

כמה אקראיים מגוגל
על הכתובים עברתי ברפרוף (כדאי לשים לב תמיד מי הכותבים/אומרים ובהתאם לזה להתייחס לדברים

את השיעור בסרטון לא שמעתי


או"א - זוהר. קבלה

הורות מתוקנת - דעת - לימודי יהדות באור החסידות


הורות מתוקנת - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

אפשר גם בכללי לכתוב אבא ואמא על פי החסידות (שזה על פי הקבלה רק בצורה יותר נגישה לרוב) מציעה לבדוק כל אתר מיהו ומהו לפני שמקבלים ממנו

תמיד שמעתי על פי חסידות שהגבר הוא גבורה (זה אפילו נרמז בשם גבר) והאשה חסד
משפיע ומקבל אכן למדתי כמו שכתבת
גם שהגבר מביא את ההשפעה הכללית לבית (מקיף) והאשה לוקחת את ההשפעה ומורידה אותה בפועל (פנימי) בחינוך ובכל ההנהגה של הבית.

דבר אחד, חסד וגבורה זה משהו אחר.
אדייק שהגבר הוא חכמה וזה מצד החסד ואישה היא בינה שזה מצד הגבורה
(המידות מתחלקות ימין שמאל ואמצע).

זה גם בהקשר של אבא ואמא והיחס ביניהם כהורים

היחסים בין איש לאישה, שמושווים לחמה ולבנה, משפיע ומקבל(ת) במידות הם יותר יסוד ומלכות

נוגע להיררכיה בתוך המשפחה עצמה.

בעיני האבא הוא המוביל, המנהיג, המילה האחרונה.

הבנתי שהיא מאפשרת להתייעץ איתה במייל

יש לך את המייל שלה?

‏‪alma.miniyut@gmail.com‬‏

ויש באתר קישור לשוחח בווטסאפ
יפה צוקרמן חינוך למיניות בריאה

ותוכל לענות לי...
תודה

בנושא שם אוכל לשמוע תשובות...

אבל אפשר כבר לדבר איתו שאם הוא רוצה להיות קדוש ולהצליח ללמוד תורה( כמובן בצורה וטון שמתאימים ךגילו ולא מלחיצים אלא מעלים רצון חיןבי) אז כדאי לא לשכב על הבטן

באמת שאני לא מצליחה לחשוב על שום טון שמשפט כזה לא יעשה נזק.

ככה דברתי עם הבן שלי ולא עשה שום נזק
בלי לחץ ובלי הסטריה רק בטון חיובי שכדאי להזהר וזהו..הילדים שתנו לא עשוים מחרסינה..לא כל דבר עןשה נזק

בין גופניות לטומאה (=לא קדוש).

הבן שלי בטוח היה שואל מה הקשר בין שכיבה על הבטן לבין לימוד תורה. מה את עונה במצב כזה לילד בין חמש?

להסביר לילד בן 5.
אבל הבן שלי סקרן מאוד וישאל מה הקשר. ואין לי תשובה לתת לו שתהיה תואמת לגילו ותתיישב על לבו

לא 5
מצד שני יש מצב שהוא הבין קצת לבד..הוא ילד מאד חכם ומבין דברים לבד

לי אישית לא נשמע חריג...

שהחיילים של דוד המלך היו ישנים על צד שמאל ( אמת, לא על הבטן מחשש לקרי ועל צד שמאל בתחילת הלילה ומתהפכים אחרי חצות אם אני לא טועה מסיבה שקשורה לפנימיות).
בלי ההסבר בסוגריים כמובן, אבל זה נאמר עם הרבה גאוות יחידה וחיוך, וכולם אצלנו היו ככה.. אפילו הבנות

אהבתי את הגישה

אפשר ליצור איתה קשר בפייסבוק.

אנחנו נגיד הזמנו פיצות לילדות, וסלטים וקישים למבוגרים, אז זה לא יצא יקר כמו שמזמנים קייטרינג בשרי...

לא ארגנתי בת מצווה, אבל טווח הוא

 

אולם בית כנסת= בערך 1000-2000 ש"ח

 

עיצוב, אם את עושה לבד נגיד עוד 300-500 ש"ח (מפות, 'ישוטים וזה)

 

מוזיקה, תשאילי רמקול נייד גדול, ואפשר לשים שירים מטלפון

 

חד"פ סביב 5 ש"ח לאדם (בהנחה שלוקחים את היפים ולא הפשוטים ביותר)

 

הפעלה, בדרך כלל מישהי מהמשפחה/חברה עושה. יש גם סדנאות, אין לי מושג מחיר

 

אוכל, זה ממש תלוי כמה את רוצה להשקיע

אם זה פיצות לבנות, זה סביב 10-20 לאחת (תלוי כמה יקר/זול אצלכם)

אם זה כבר יותר לכיוון של קישים וזה זה כבר סביב 50 ש"ח לאחת

שתיה קונים לבד, סביב 5-10 ש"ח לאחת

 

וצופר, תלוי מת רוצה לעשות

אפשר משהו פשוט גם בשקלים בודדים לאחת.

ניסיון כמנהלת הזמנות בחברה בינלאומית
שולטת בפריורטי אופיס יש ניסיון גם בשירות לקוחות וקריאת הזמנית רכש הוצאת הצעות מחיר והתנהלות מול ספקים.

מצביעים
ואז יוצאים לשכנע אנשים להצביע למפלגות הימין ושלא יישארו בבית!


ואם סיימתם או כבר מיציתם, לבקר בני משפחה רחוקים

אבל מבחינתי אחרי ההצבעה לנסות לראות איך משקיעים אפילו רק רבע שעה, כל משפחה וכמה שמתאים לה, בלהשפיע על סביבתה להצביע ימין.

 

לצערנו יש הרבה אנשים שלא מתכננים ללכת להצביע. המצב הקשה לא מספיק עורר אותם לצאת מהבית ולפעמים שיחונת קטנה עם קרוב, ועם סיוע טכני מתאים, זה מעודד אותם להצביע ולדעתי (ולהבנתי גם לפי דעת הרב שמואל אליהו שליט"א) זה ממש מצוות היום. 

 

ישר כוח ובהצלחה!

https://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2022/10/3-21-350x480.png

בוודאי.

אפשר לנסוע לטיול ברכבת ישראל לאן שרוצים..
רכבת זה כיף לילדים ממש!!!
אולי למצוא תחנה שיש בסמוך אליה משהו לעשות..

(אם זה מתאים לכם אפשר לרדת בתחנה של נתב"ג ולהסתכל על מטוסים ממריאים ונוחתים. זה ממש אטרקציה לילדים..)

רעיונות:

תחנת תל אביב האוניברסיטה וללכת לבית התפוצות או אם לא יהיה מ"מ גשום לפאר הירקון

תחנת בית שמש ולקחת משם מונית למוזיאון הטבע התנאים או למוזיאון המשטרה

תחנת ירושלים - יש את התחנה הישנה שקרובה לגן חיות ולאקווריום, יש את התחנה החדשה של יצחק נבון שאפשר לעבוד משם לרכבת הקלה ולהמשיך למשהו אחר בירושלים

תחנת חיפה (לא זוכרת איך קוראים לה - זאת שפונה לבת-גלים) יש שם את מוזיאון הרכבת.
בחיפה לא רחוק מבת גלים יש את מוזיאון חיל הים והעפלה.

מוזמנות להוסיף עוד תחנות רכבת עם פעילויות מתאימות לילדים..

נתת לי כמה רעיונות מעולים.
מקווה שלא יהיה עמוס מדי כי כולם באותה סירה...

תבדקי יש שם רעיונות מעולים לטיולים שהרגבת מגיעה עד אליהם

תחבורה ציבורית ביום הבחירות - אגד

או שלומדים כרגיל?

יש חופש.

בתלמודי תורה לא

אפשר לעצור לפניקניק, ואם יורד גשם, עוצרים וחוזרים לרכב.

 

 

ממש משתלם

כדאי לקחת מידה יותר. במיוחד אם הרגל רחבה (גן הבן שלי עם רגל רחבה)

אבל יש כמה שכן.

אז כדאי לחכות למישהי עם המלצה ספציפית על משהו שהחזיק.

לי היה סנדל לבן שהחזיק ממש יפה. אבל הרב לא. 

ממליצה ממש על סנדלים של פפאיה. יש עכשיו מבצעים ממש טובים. נעלים איכותיות שמחזיקות אפילו לשני ילדים.

ברמה שאני מעבירה הלאה במשפחה כשהם קטנים
סנדל אחד מתוך רבים נפתח די מייד והם בלי להתווכח שניה נתנו לי לבחור משהו אחר וגם לקחת את זה שנפתח ובעלי הדביק פעם אחת והיו לה 2 זוגות סנדלים לקיץ

הסנדלים שקניתי בתחילת העונה לבן השנתיים במצב מצוין.

וגם 2 זוגות נעלים שקניתי לילד אחר, הוא כבר לובש אותם כמעט שנה וזה לא קרה עם נעלים מחנויות אחרות.

התחלתי לקנות פפאיה אחרי שקניתי כמה שנים רצוף בעיקר נמרוד, ולא רואה ממש הבדל באיכות

נמרוד נקרעו
ופפאיה עוברות כמעט כמו חדשות כשהם קטנות הלאה לבנות דודות שמעוניינות

https://www.next.co.il/en/style/st922101/M41966#M41966
קניתי לפני פסח, לבת 3, לא הצלחתי למצוא עכשיו את הדגם הספציפי אבל זה דומה למה שקניתי.
יש עכשיו הרבה יותר מבחר ממה שהיה אז... אני חיפשתי סוליה עבה כדי שיהיה לה יציב ולא מרגיש את הרצפה.
מחזיק מעמד ממש טוב. גם נעלי חורף קניתי השנה והייתי מרוצה. אבל שמעתי מאחרות שלפעמים זה הולך ולפעמים לא. אצלנו ב"ה הלך טוב, ובמחיר ששילמתי היה לי שווה לקחת את הסיכון..


מידה- יש להם סרגל מידות (דף שאפשר להדפיס) או פשוט תמדדי בעצמך את אורך כף הרגל (שתעמוד על דף, תסמני עקב ואגודל ואז תמדדי מרחק).

בהצלחה, ותהני! אני ממליצה בחום

לק"י

רק שקצת מעצבן לסגור את האבזם.

תודה לכולן! עזרתן מאוד!

 

הלצות וספות, אולי כבר לעליים, יתקבלו בברכה לטובתי ואולי לטובת עוד עוקבות כאן...

תודה רבה!

https://www.next.co.il/he/g284212s4/100607#100607

 

בת שנתיים וחצי נעלה אותם בחורף האחרון, יפות ויציבות

לק"י

והן לא מחממות מידי עם הפרווה בפנים?

האמת שפספסתי קצת כי לקחתי מידה יותר כדי שיהיה לה מרווח ברגל ובסוף היה מרווח די גדול-
אבל, הנעל תפסה טוב והיא הלכה איתה מצוין אז לא החלפתי...
לגבי הפרווה - היא רק בלמעלה של הנעל. וגם אני גרה במקום קר אז לא חשבתי על זה לעומק.

לק"י

פרווה רק למעלה זה סבבה.
חשבתי שיש בכל הנעל.

הטבלת מידות זו הרגל הזאת שמדפיסים?
לא הבנתי איך היא עובדת.

מדדתי בעצמי ולא עם הרגל המודפסת (אולי לכן פספסתי,
למרות שבסנדלים כן עבד לי)

בעיניי זה נשמע מעולה.
יש ציפייה שהבעל יהיה זה שעומד בראש, אבל את בהחלט יכולה גם. וביחד זה מעולה.
ברגע שאת תופסת את העניין כנתינה שהיית רוצה לקבל בעוד שהוא לא יודע לתת דברים כאלה, זה מתסכל.מכי יש פער ביניכם.
ככל שתכניסי את העניין לחייכם, הוא יתרגל לזה. כמו שאמרת, בבית שלו היה אחרת- אצלך בבית תעשי משו אחר ותרגילי אותו לזה. בהתחלה יחרוק ובהמשך יזרום.
ועוד משו - לו את מארגנת? ימי הולדת? מתנה ליום נישואין? יוזמת יציאה? זו גם דרך להכניס את זה ללוז.
בקיצור - בעיניי תהיי את החלוצה בעניין

כולל רשימת מתנות שהיית שמחה לקבל
ואז להעביר לו את האחריות לדאוג לזה בזמן המתאים.
זה באמת לא פשוט לארגן חגיגות כאלה בטח אם אין לו הרגלים וניסיון עם זה אבל בעצם העיקר זה הפגנת האהבה כלפיך ולא זה שהוא דווקא יארגן בהפתעה

אבל רק אם לדעתו הוא יצליח וזה יעבוד אחרת זה רק יגביר את התסכול שלך

הכמה שנים אחרי החתונה שלא היה לנו שקל מיותר.

מבינה אותך..
היום בעלי טוען ש - למה חייבים לחגוג דווקא בתאריך מסוים, נחגוג כשנרצה.
ואני טוענת שזה מעולה שיש תאריכים כאלה שמחייבים אותנו לעצור ולחגוג גם אם נניח אין זמן וכ'ו

בינתיים?
כשיוצאים לצימר או משהו כזה - בעלי אומר לי: זה על היומולדת שלך ועל יום הנישואין של שנה שעברה..😅

האמת שלא רואה בעיה לתכנן ביחד. אולי כי אצלנו זה יותר טיול / יציאה / מסעדה..

במחשבה שניה, ייתכן וזה נובע מציפיה שלי שבעלי יהיה יותר יוזם והחלטי. והפער עולה באופן משמעותי סביב אירועים.

אני רוצה שהוא יקנה לי מתנה, ולא שאני אצטרך להגיד לו לקנות. אם צריך להגיד לו, אז אני יכולה לקנות כבר לעצמי את המתנה...
וכן, אני קונה מתנות... הוא לא קונה לעצמו כלום- החל מבגדים, המשך בבושם, במחשב וכו'.

אני ממש לא בגישה שצריך הפקה לאירוע, אבל כן תשומת לב שמתבטאת בצ'ופר קטן בתאריך..

ותני לו רשימת אפשרויות לדברים שהוא יכול לקנות ושישמחו אותך. וגם תדאגי לתזכר סביב האירוע.
את רוצה שיתכנן לך? הוא פחות טוב בזה, נצלי את זה לתכנן לעצמך משהו שאת אוהבת ושהוא יהיה שותף בו איתך.

זה מה שאני עושה. אני מודה שלא תמיד זה מצליח😅, אבל כן, למדתי לא לצפות ולשמוח עם בעלי באירועים מיוחדים בדרך אחרת.

אני מבינה את הרצון שהוא יבין בלי שתגידי לו, אבל הוא לא נכון לדעתי. הוא לא אמור להיות קורא מחשבות, כל אחד מכם הגיע עם נורמות אחרות והרגלים אחרים ומה שברור מאליו בעיניך, בכלל לא ברור לו, אז גם לצפות שהוא ידע לבד?
תנסי לשנות ראש ולראות איזה ערך מוסף את משיגה מזה שאת אומרת לו מה לקנות (למשל, הוא אחראי על ברכה יפה? הוא בוחר בית קפה שתצאו אליו? מארגן בייביסיטר?)
בהצלחה!

מבאס אבל מתרגלים

זה עוזר לי ללכת את העניין.
לקחתי מס' עצות איך להתייחס... מקווה שבאמת אגיע לשמחה וסיפוק בהשקעה ההדדית.