פורום אימהות השלב הבא (עמוד 52)

הייתי לוקחת אותה לשיחה ומסבירה שאני מבינה שקשה לה וכרגע זו צורת ההתמודדות שלה אבל זה מסוכן להסתובב בחוץ לבד ככה ולכן אנחנו מסכמים שהיא לא יוצאת בלי טלפון, לא בשעות החשיכה, ולא יותר ממרחק מסוים שמקובל עלייך. והיא צריכה לחזור תוך איקס זמן שמקובל עלייך
לא הייתי נותנת חיבוקים בכלל ולא כלום. מתעלמת לחלוטין. זו צורת בריחה מסוימת ואם זה בסדר מבחינתך כרגע תתעלמי.
לאט לאט תנסי לכנס אותה
אפשר לדבר על זה שיש דרכים אחרות להתמודד. אפשר אולי להיכנס לחדר ולא לצאת מהבית אבל זה תהליך.
כל עוד זה לא מסכן אותה והיא מוכנה להישמע לכללים שלך הייתי מאפשרת לה ומתעלמת לחלוטין גם מהיציאה וגם מהחזרה
מנסיון שלי כל יחס חיובי או שלילי רק גורר התעצמות

בכל זאת אולי היא מתחילה גיל ההתבגרות

אבל כן כדאי בזמן רגוע לשאול אותה בעדינות
איך היא מרגישה ולאט לאט להגיע איתה לסיטואציה הזאת ולהבין ממנה למה זה קורה

ומה לדעתה יכול לעזור לה להתגבר על הקושי לפרוק

תנסי לשאול אותה בזמן שהיא רגועה ולא אחרי אירוע כזה
למה היא יוצאת
אולי אפשר למצוא לה פינה בבית שתתן לה מענה בזמנים כאלו, שכשהיא הולכת לשם אתם תדעו לתת לה את המרחב השקט והפרטי שלה

ואז זה לא יהיה "בורחת מהבית" אלא "יוצאת להירגע" בתוך גבולות ברוריח..
גם היא וגם אצם תדעו לאן היא הולכת ולכמה זמן היא תהיה שם.
כשתתנו לגיטימציה ליציאה שלה וזה לא יהיה בריחה, היא תוכל להשתמש בזה ככלי להירגע, אבל תנטרלו מזה את המאבק כוחות..

קוראים את זה מהמילים שלך
את יודעת לתת לה חום ולא להיבהל ממנה
זו אכן חתיכת צידה לדרך!!

את מדהימה בעייני.
אני כשקורה לי כאלה קטעים עם הבת שלי אני מתקפלת...

היא חוזרת רגועה, זה מצוין.
אבל האם את מדברת איתה על מה שקרה?
נראה לי שיהיה לטובתה שתדברו על זה, תבינו מה מדליק אותה, ושהיא תחשוב מה יכול לעזור לה להימנע ממצבים כאלה או לפחות מחלקם.
נכון, יש אנשים כעסנים יותר, יש שנדלקים או נפגעים יותר מהר, אבל בעיני, אם תצליחו לדבר איתה, אז זו הזדמנות פז לתת לה כלים חשובים לעתיד

היה לי שבוע עמוס ולא הספקתי להכנס לפה בנחת.
נתתן רעיונות טובים. אני לא עונה לכל אחת כדי לא להעמיס אז רק אתייג.

@מיואשת******
אני לא חוששת מבחינה בטיחותית מעצם ה"בריחה", אנחנו גרים בישוב קטן, היא ילדה גדולה ואחראית שאני יכולה לסמוך עליה ויש לנו שיח פתוח. זה רעיון טוב לנסות להתעלם.
@נפש חיה. @אם ל3+ @באר מרים
יכול בהחלט להיות שהמעשה שלה נובע מצורך באורור ובפינה שקטה לעצמה, זו סיבה מתבקשת והגיונית בהתחשב בנתונים שלנו ומשום מה לא חשבתי עליה... ולהגדיר מקום שקט לצורך הזה זה רעיון מעולה.
@דבורית @אחתפלוס
תודה על המחמאות.. אני ממש לא תמיד אבל בהחלט משתדלת מאוד לדון את עצמי לכף זכות וללמוד כדי להשתפר. זו הזדמנות להגיד תודה לנשות הפורום המדהים הזה שהן השראה ממש!
@בת 30
כתבת דברים נכונים, אנחנו בהחלט מדברות על זה מידי פעם אבל משום מה עוד לא הגענו אל המנוחה והנחלה בנושא הזה.

תודה לכולן!

האם זה באמת הרבה יותר מבאס עם בייביסיטר?
אולי זה דוקא יכול להיות להם נחמד?

הרי ככה או ככה הם לא ילכו..
זה לא באמת שזה שאת "מוותרת" בשבילם ישנה משהו עבורם..
ההפך, אולי תוכלי לצלם להם חלקים מהבר מצווה או להתקשר אליהם בשיחת וידאו למטפלת ולהראות להם דברים ככה שירגישו שותפות?

ומצד שני, לפעמים ילדים חולים ממש רוצים וצריכים להיות דוקא עם אמא ולא עם דמות זרה יותר..

את מכירה הכי טוב את הסיטואציה..

בעיני הילדים ממש יתבאסו עם ביביסיטר.. אבל אולי כי זה אופי של הילדים שלי..

מבינה אותך מאוד.. אישית הייתי נשארת בבית ומתבאסת שאין לי אומץ להשאיר אותם עם ביביסיטר

הגיוני שלהם יהיה נחמד ים בייביסטר, השאלה איך הם מרגישים כי לפעמים לא מתאים להשאיר ילד חולה עם בייביסטר.

וגם, הייתי עושה בדיקת קורונה למי שנוסע שחלילה לא תדבקו שם אנשים.

אם זה ממש קרוב אז בסדר. אם זו נסיעה חושבת שהייתי נשארת. איזה מבאס.

אא"כ הבייביסיטר זאת אמא שלי.
אחרת אין מצב.

לטובת הילדים ולטובת הבייביסיטר. בטח עם הקורונה...

על מעיין שטוב בקינג ג'ורג (ליד נאמן)
או סייפש בהרנוף - לא יודעת שעות פתיחה.

לא ידעתי שמעיין שטוב עדיין קיים, אנסה לקפוץ לשם.

תודה על התגובה!

תראי, מה שאני עושה זה ללכת פעם אחת לחנות טובה שמתאימה עם מוכרת והכל ולקנות שם אחת או שתיים.
ואז יש מידה נכונה
ואז אני מזמינה מחול בחנויות זולות יותר את המידה הזו
כך אני עודה עם הבנות שלי וזה עובד יופי

אבל בגלל שהיינו שם כל המשפחה ורצנו ממקום למקום לא היה לי את השקט לקנות שם...

אשמח להמלצות לקניה אונליין אחרי שאקנה פה.

ויש את la belle lingerie

נוחות יפות ולא יקרות ..סביב ב150 שקלים

את מדברת על חברה או חנות?

בטח שתתאוששי. ובטח שייקח לך כמה ימים.
לגיטימי.

מאתמול כשראיתי את מך שוב בפורומים נהיה לי חיוך מיוחד ששמור בשבילך..

וכן. זה אכן קושי ענק..
להתמודד עם אכזבה שאחרי ציפיה ולחזור לשגרה.

תני לעצמך את הזמן..
ואת העיכול..

ואני בטוחה שתחזרי אלינו עם תובנות מעמיקות כהרגלך..

וחוצמזה, מה שלום הקטן?
כבר בן שנתיים או כמעט?
והאחרים בטח כבר ענקיים..

הקטני יליד חנוכה, לפני שבוע קניתי לו נעליים ראשונות, איזו התרגשות זו היתה. והגדולה - זו שהתחילה שנת מצווה (גם ילידת חנוכה ) *ענקית!!!!* היא מידה 39 בנעליים (!!!!!) ומתקרבת ל 1.50 ואני כבר קונה לה מידה 18 או s של נשים, והיא כולה רוך ותום ואיזון נפשי מפעים ונורא מרגשת אותי השנה הזו. אנחנו עושות ביחד 11 פעילויות משותפות וה - 12 תהיה בת המצווה. בינתיים היינו בחדר בריחה, ומתכננות גם סדנת סריגה וסדנת אפייה וטיול בשביל ישראל - אשמח לעוד רעיונות!
מה שלומך באר מרים? גם אני שמחה מאד לפגוש אותך שוב, מקווה שהשמחה מצליחה לעבור אלייך דרך המילים.

אהבתי את הרעיון!! מאד!

לנו היתה בת מצווה ראשונה בשנה שעברה (את זוכרת שכל הגדולים אצלי בנים..) ודווקא בזכות הסגרים והקורונה עברנו תהליך מדהים מסביב לבת-מצוה. זה קצת אאוטינג, אז אם תרצי אפרט לך באישי..
נשמע רעיון מהמם מה שאת עושה איתה! גם שלי ענקית ממש ובמידות של נשים.. ועם טעם משלה בבגדים.. ממש נהייתה לי מתבגרת בבית..

אני בטוב אבל גם בעומס. העמסתי על עצמי קצת יותר מדי בעבודה השנה וזה יוצר עומס גם בעבודה וגם בבית..

שאמא עובדת זה פרדוקס. או שאת יותר עובדת או שאת יותר אמא או שאת קורסת.
מאחלת לך שתמצאי את האיזון שנכון לך.
ו... כמובן שאשמח לשמוע ממך בפרטי על תהליך שנת המצווה, נשמע מרגש ואינטימי.

סדנת סריגה יש לי המלצה למישהי אם אין לך.
ואולי ללכת להופעת מוזיקה ביחד?
אפיית חלות עם הפרשת חלה והתפילה זה מאד מרגש
יש במודיעין איזה מקום ששכחתי את שיו שמעביר סדנאות אומנות

ויש במודיעין גם את "הסדנה"

הסדנא במודיעין

אם זה לא רחוק לך מידי, נסי את "הסדריה" בכפר קיש. 

מנהלים את המקום אב ובת (חיים ועינת), שאת שניהם אני מאוד מאוד אוהבת ומעריכה.

אנשים של פעם, במובן הכי טוב של זה.

 

 

אולי אפשר גם ללכת לפגוש דמויות משמעותיות - נשים שיכולות להיות דוגמה אישית בשביל נערה שמתחילה את חייה הבוגרים?
שמעתי את הרעיון הזה מאחרות, וחשבתי לקיים אותו עם הבת שלי (בעיקר לפגוש נשים גדולות ששמן כשמה), אבל זה לא הסתייע בסוף...
עוד רעיון, שאותו כן עשיתי חלקית עם הבת שלי - לחקור על דמויות גדולות מההיסטוריה היהודית, ולכתוב עליהן. (גם בזה בחרנו דמויות ששמן כשמה)
בהצלחה ותיהנו!

הרעיון של 12 פעילויות הוא מקסים.
אולי יעניין אתכן ללכת למוזיאון או שניים , בקטע של להכיר את ההסטוריה שלנו.
יש מוזיאונים מעניינים כמו מוזיאון הפלמ''ח, האצ''ל, ויש גם אתרים היסטוריים כמו מכון איילון (הבנות שלי מאוד נהנו שם!), עיר דוד וכד'.

איך אני אוהבת את הכנות שלך.
כמה פשוט, ככה אמיתי.
צריכה חיבוק גדול... שולחת לך אותו באהבה....💕
באמת,תקופה של פרידה מהפוריות נשמעת תקופה קשה .... כל כך מפחיד לעזוב את מעגל החיים המתוק הזה שמחייה אותנו כל פעם מחדש... אבל הי, יש לך המון חיים בבית ב''ה, זכית! זה לא חיים חדשים, זה חיים שכבר פה הרבה זמן... תהני מהם כמו שאת עושה בצורה מעוררת השראה. אמא מדהימה. אין דברים כאלה! שולחת לך מלא כוחות על ההתרסקות הזאת, האכזבה הזאת כואבת מאוד... לאט לאט תקומי ותתנערי מהעפר... ותחייכי כמו תמיד🥀

כמה טוב על הלב עשית לי עכשיו, ממש נפחת בי שמחה וחיים - באמת יש חיים אצלי בבית , נשמות רכות שאני זוכה ללוות במסע החיים שלהן

ודרישת שלום!

@חדשה ישנהישנה - ממש התרגשתי לשמוע! תודה על הזוית המרעננת והאופטימית, אני באמת קצת מרגישה שהכל נגמר, וזה בהחלט משונה כשהגדולה רק בת 11....

בס״ד

שאני עוברת. כבר שנים אני עם המחשבות על הפער בין האהבה הפשוטה כל-כך בין ההורים לתינוק-פעוט קטן - לבין עומק ועוצמת הקשיים שמגיעים מאוחר יותר. (כמובן שיש גם שפע אינסופי של טוב עם הגדולים. אבל הפער הזה בין פשטות למורכבות ממש בולט לי כל הזמן). והסרטון הזה ממש פייס בי משהו אני מרגישה...

ולך @תפוחים ותמרים, כבר כתבתי לך בהריון ולידה אבל אכתוב שוב: חיבוק גדול-גדול יקרה ♥️. ומה שכתבת על 12 הפרויקטים - וואוווווו.... מדהים...

חזק מוחץ!
כזה ששומעים את הלב של השני כואב איתך
אני כל כך מבינה שלא יודעת איך להעביר אפילו.
אצלי כל חודש הלב נשבר מחדש בלי איחור
אם היה איחור וואי וואי הייתי מתמוטטת סופית.
❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️

מוזמנת לפנות בפרטי .
בנוסף לזה את יכולה לעשות איבחון מבלי שאף אחד ידע. ניתן להביא גם בלי שאלון מורה

גם אם זה נותן "תווית"
זה נותן יותר אפשרות לקדם ולתת לו כלים שמתאימים למה שהוא צריך.

אבחון יכול מאוד לתרוםם להבנת הבעיה.

אך כמו שאת אומרת גם לשים תוית.

במידה ואתם הולכים לאבחון פרטי אתם לא צריכים לשתף אף אחד בתוצאות האבחון אלא ללמוד ממנו על הבת שלכם ולהסיק מסקנות...

ישנם אבחונים שאפשר לקבל דרך קופת חולים או רווחה ואז זה פתוח יותר.

 

ספציפית במקרה שלך יכול להיות שעדיף לפנות ישר לטיפול רגשי לא בטוח שצריך אבחון.

אלא אם כן אתם חווים מוזרות קיצונית.

לא יודעת מה מכלול הקשיים, אבל אצל הבן שלי טיפול רגשי נתן מענה לקשיים חברתיים.

הוא יכול לדייק מה מקור הקושי ואיזה כלים יכולים לעזור,
במקום ללכת סחור סחור בכלים לא אפקטיביים.
גם טיפול רגשי יכול להיות מכוונן יותר אחרי אבחון מעמיק.


תוית.
כבר עכשיו יש לבת שלך תוית.
תוית של זו שלא מסתדרת, שקשה לה, שבוכה בלי להצליח להרגע.
תוית מאוד מבהילה עבורה, כי היא אפילו לא יודעת *מה זה*, מה קורה לה.
בדרך כלל אנשים שיש להם קושי אמיתי, מרגישים הקלה כשנותנים להם "תוית".
פתאום הם מרגישים מובנים. שיש עוד אנשים כמותם. שהם לא מוזרים באמת. שיש כלים עבורם. יש תקווה.
כשאנחנו ההורים לא מתייחסים ל"תוית" אלא רואים את הילד כפי שהוא, עם כוחות ויכולות וגם קשיים ודרך לעבור, אך מעריכים אותו על מי שהוא ואוהבים באמת, על אף שלפעמים הקושי מעורר בנו רגשות של דחיה,
גם הילד ישדר השלמה עם התוית
וגם הסביבה החברתית והלימודית.
זה לא תהליך קל! זו עבודה פנימית, לפעמים במשך תקופה ארוכה. ותמיד נשארת.
ואגב, לא רק עם ילדים שיש להם "תוית", גם ילדים בלי תוית מעוררים בהורים את העבודה הפנימית העמוקה של קבלה עצמית.
זו עבודה שהיא חלק מההורות, בין אם יש אבחון ובין אם אין.
אז עדיף שיהיה אבחון...

מסכימה עם כל מה שכתבת לגמרי.
הבעיה שלי היא עם הפסיכולוגיה של תויות שגורמות שהילד יהיה כלוא ומוגבל בתוכן.
הוא מאבד את הפוטנציאל שלו בראיה שלו על עצמו ושל אחרים עליו.
אתן דוגמא כי אני לא יודעת אם אני מסבירה את עצמי נכון-
למשל ילד שאובחן כאספרגר,
אספרגר ידועים בבעיות מוטוריקה וקורדינציה,
זה מתבטא למשל במשחקי כדור, שחיה, אופנים.
ילד כזה יגיד לעצמו- אני אספרגר, אני לא אצליח ללמוד לשחות.
ההורים והצוות יכולים לחשוב- הוא אספרגר, עדיף שלא נשקיע בתחום המוטוריקה.
בגלל התוית ששמו עליו הוא מראש יכשיל את עצמו ואנחנו נאבד את האמונה ביכולות שלו מעבר לאבחון שלו.

כמובן שאני מסכימה עם כל מה שכתבת תיתי, אבל זו נקודה שגורמת לי לתהות על התועלת לעומת ההחסרון שבאבחון.

שאובחן מאוחר. וכן הוא לא משהו בספורט. למד לרכב על אופניים בגיל מ-א-ו-ד מאוחר. אבל עד האיבחון אמרנו טוב הילד לא משהו במוטוריקה . הוא היה ככה מאז שנולד ויאללה זה מי שהוא.
בלי קשר ל'תוית' שלא ידענו שיש לו בכלל.
מה אני באה לומר..
שלכל ילד יש תוית. אחד לא טוב בחשבון ולשני לוקח הרבה זמן ללמוד לקרוא. השלישי לא טוב בספורט וכ'.
לכל ילד אנחנו מוותרים קצת במקומות שקשים לו ומתקדמים איתו במקומות האלה יותר לאט ללא קשר לאבחון כזה או אחר.
האבחון עוזר לך לקבל כלים לקדם אותו בעוד לילדים ללא אבחון את צריכה לקדם לבד ללא עזרה.

סליחה אם פגעתי בך, לא התכוונתי ספציפית לאספרגר.
דיברתי בכללי על התחושה שלי על מה אבחונים ותויות מביאים איתם.
אני אשמח לקבל תובנות איך לא להרגיש ככה.

כל פסיכולוג/מטפל ימצא את מה שבתחום ההתמחות שלו. רק את רואה את המכלול המלא. אח"כ אפשר ללכת לאבחון ממוקד.
לי נשמע hsp אבל שוב כל אחד אומר מה שהוא פוגש

הגיוני שעד פורים היא תגבה ביותר מ10 סמ?

מנסה לחשוב על רעיונות לא מניסיון:
* לתת בכל פעם לילד אחר להקריא את המשנה, ואולי אפילו לנסות להסביר אותה.
* יש משניות עם איורים לחלק מהמסכתות (של יוני גרשטיין ושל משנאות - זה מה שאני מכירה) - אפשר להשתמש בהן ליתר המחשה.
* הפירוש של קהתי הוא ברור ובהיר יחסית. אולי כדאי להשתמש בו.
* אולי כדאי לקבוע זמן קבוע ללימוד - בארוחת הערב, או לפני השינה. ואם לא מצליחים במהלך השבוע - אולי אפשר "להשלים" כמה משניות בשבת.
* אפשר לנסות להמחיז חלק מהמשניות או להראות צילומים או המחשות של הדברים המדוברים בהן. אבל זה דורש הכנה מראש...

בהצלחה לכם! ותיהנו ותחכימו!
אחכה ביחד איתך לרעיונות נוספים, ונראה אם נחליט ללכת על זה גם...

שנקרא משנת רפאל
אומנם בלי ציורים וכאלו, אבל ממש ברור ובתוך המשניות.... מדהים!

אתמול בערב התיישבתי ללמוד בעצמי, והילדות רצו להצטרף. קראנו את 2 המשניות הראשונות במסכת ברכות, והסברתי במילים שלהן.
הבוקר הן התעוררו מאוד מוקדם (בלי קשר), ואז הגדולה (5) שאלה אם אפשר כבר לקרוא קריאת שמע. שאלתי אם הן זוכרות ממתי אפשר, והשניה (3) אמרה "עד שיעלה עמוד השחר"
הזכרתי את מה שדיברנו על היכולת להבחין בין הצבעים, וניסינו להבדיל בין תכלת ללבן. היה ממש מגניב

אבל אני לא חושבת ללמוד איתן כל יום בצורה מסודרת, נראה לי מוקדם מדי, וגם גדול עלי. אפילו בעצמי לא בטוח בכלל שאצליח להתמיד.

@מתואמת רעיונות ממש טובים! עזרת לי מאד! נס שזה לוקח חמש שנים להספיק ליישם הכל..
אנונימית- נבדוק,נשמע מעניין פרוש ברור על המשנה.
@מכחול רעיון ממש יפה! עשינו את זה היום עם פנסים ושיחקנו בנורות- מעט אור יותר אור ולהבדיל בין צבעים- ממש המחיש לילדים טוב!
מדהים שהבת שלך בגיל כזה כבר הבינה וזכרה בהקשר הנכון!

משתפת ברעיון שעלה לי היום-
חוץ מהלימוד משניות עצמו.
חיפשתי משהו שיחבר את כל הגילאים-
לנצל את זה שלומדים את כל הש"ס משניות,וללכת על המאקרו- ללמוד את מבנה הש"ס ,להבין את מבנה הסדרים, ולשנן את כל המסכתות.ושמות התנאים.
יש לנו דיסק "שירינון" עם השירים האלה.
אבל יש גם באינטרנט- שיר המסכתות באתר "משנת חיים".
בכלל זה אתר מאד מומלץ- גם ללמידה וגם לשינון.

לק"י

תנסי לחפש משניות לילדים או משהו דומה.

בינתיים מצאתי משנת חיים,אבל אין להם על כל המשניות. יש לך המלצות על עוד?

לק"י

לא יודעת אח זה לכל מסכת אבות, או רק לחלק.

הם באמת ממש מוצלחים ( צילדותי כבר שיננו אותם המנגינה הזו)
זה על מסכת אבות,
האתר של משנת חיים זה על עוד מסכתות,אבל לא מקיף הכל.
אשמח לשמוע מכן על עוד שירים לעוד מסכתות.
תודה רבה

אבל עדיין הקטנות (4 ו8) מתקלחות סביב 6 וחצי 7
הבן 11 סביב 8
והבת 19 ובן 17 בשעות שאני כבר ישנה...

ובקשר לזמן המקלחות - מתחילים להכניס אותם לאמבטיה בערך שעה או אפילו יותר לפני השינה. ובהחלט יש ילדים שצריך לזרז אותם כמה פעמים... (בין אם כי הם רחפנים ובין אם כי הם אוהבים לשחק במים). ויש גם את הוויכוחים הבלתי נגמרים, מי נכנס עכשיו ומי נכנס אחר כך
משתדלת שהגדולים יהיו בסוף, כדי שהקטנים יותר יספיקו לישון בזמן. (ותכל'ס, למתבגרת הבכורה אני בכלל לא אומרת להתקלח... היא כבר אחראית על עצמה בקטע הזה. והיא בדרך כלל לא תרצה להתקלח בשעה מוקדמת מדי...)

מכניסה מוקדם (יחסית) את הקטנים, הגדולים אחריהם לפי סדר ההליכה לשינה.
מזרזת את כל המרחפים שלא יעשו מקלחת ארוכה.

לכל הגילאים. מדליקים בוילר בשעות הצהרים ומתכננים זמנים למקלחות שלכל אחד יש מספיק זמן. וגם יש לי 2 מקלחות אז זה יותר קל.

משתדלת להכניס את הקטן עם אחד האחים (רבים על המתוק הזה....) יש לי 2 שאוהבות למרוח את הזמן, אם אני חולמת - אין מים וגם אין סבון... משתדלת לזרז, את הקטנה לרוב מקלחת בעצמי.
בגדול בחינוך *שלי* (שונה מבעלי....) האחריות על ההיגיינה האישית היא של הילד. אם מישהו מאד עייף/לא מרגיש טוב/נורא עושה עניין - לי לא מזיז דילג על מקלחת. גם לי הרשו. ואני מתקלחת כ-ל יום. בעלי מסוגל להכריח. אני לא. הגדולה לא חופפת כל יום. האחרים כן.
מבחינת מים - אנחנו ירושלמים. והדוד לא גדול. אז הם מוכרחים להתקלח ברצף. מתחילים מקלחות בערך בשש ורבע/וחצי כי הקטן הולך לישון סביב שבע.
כשקשה להם לזוז והם באמצע משהו אני שואלת- 5 דקות יעזרו?/2 דקות? אם הם אומרים שכן, מכוונים טיימר, וכשהוא מצפצף הוא נחשב לפוסק עליון

את 3 הקטנים אני מקלחת לפני ארוחת ערב.
אח"כ 4 הגדולים יותר מתפצלים בין 2 המקלחות - 2 בכל מקלחת ואני מקציבה זמן כדי להזיז אותם.. הם ממש נמרחים ונתקעים שם..

במקרים קיצוניים אני מאיימת שאכבה את היונקרס והם ישארו בלי מים..
לא ממש ביצעתי את זה אף פעם..

כשהבנים הגדולים נמצאים בבית הם מתקלחים בדרך כלל בשעות הרבה יותר מאוחרות..

אבל אני ראיתי שיותר פשוט לי לפצל את המקלחות לזמנים אחרים ביום. מי אמר שכולם צריכים להתקלח בערב? אני מקלחת בבוקר, בצהריים... מתי שמסתדר

מעניין

אני לא בקיאה
רק יודעת שמייד אחרי שלעסתי הייטב
הלכתי לישון

לא רק אצל תינוקות, אם כבר עייפים מדי קשה להרגע ולהרדם.

בנוסף, שמעתי לאחרונה ומעבירה הלאה, שמאוד עוזר להפרשת המלטונין ( = הורמון משרה שינה) הטבעית בגוף, להחשף לאור השמש בבוקר, רצוי מיד כשקמים מהמיטה, אפילו לשתיים שלוש דק', וגם להיות קצת בשמש בשעות אחה"צ כשהשמש קרובה לשקיעה. הכוונה לשמש ישירה-ממש לפתוח את החלון ( הזכוכית מסננת חלק מהאור ) או עדיף, לצאת החוצה/למרפסת.

תנסי את זה כמה ימים ותראי אם יש שינוי...

נראה לי מוקדם מידי...

 

ומה זה אומר להחשף לאור השמש בבוקר? ממש איך שקמים או שבדרך לגן זה מספיק? (אחרי שעה בערך..)

אם כרגע ישנות באמת כ 12 שעות אז באמת לא הייתי מקדימה. אין שלב בערב שהן נראות עייפות יותר? אולי בכל זאת שווה לך לנסות להקדים אפילו ברבע שעה ולראות מה קורה...
בת הארבע וחצי שלי כן יכולה להרדם לפני 7 באופן קבוע, אבל היא באמת ילדה שצריכה יחסית הרבה שינה ( לפחות בהשוואה לבן השש שלי שתמיד, מאז שנולד, לא הצטיין בשינה)

לגבי מה שכתבתי על השמש, הכוונה להחשף לשמש ממש כשקמים. לצאת למרפסת או לפחות לפתוח חלון. ממש לכמה דק' ספורות. התאוריה היא שהגוף שלנו' מכוון ' את השעון הפנימי גם לפי הזווית של קרני השמש, כשאלו קרניים שמגיעות משמש שקרובה לזריחה כמה שיותר, הגוף מבין שזה' בוקר ' בצורה ברורה, ומתחיל להפריש מלטונין כך וכך שעות אחר כך (לא זוכרת כמה בדיוק, אולי 12 שעות? ), לקראת הערב. וקרני השמש לקראת שקיעה מחזקות את התהליך.

בנוסף, הבן שלי, שקשה לו להרדם, די זורם ונרדם לפעמים עם מדיטציה שאני משמיעה בפלאפון ( הבת שלי מצד שני לא אוהבת ולפעמים זה אפילו מעצבן אותה כשאני שמה...)

וקמות בסביבות 7 וחצי.

 אנסה לנקדים ברבע שעה.

תודה.

 

נראה אם אצליח לחשוף לשמש...

 

וגם אצל הבנות שלי- אחת אוהבת שירים לפני השינה ואחת רק סיפורים...

בכל אופן - את בהחלט יכולה להתחיל כבר עם הפירות...

אבל תתחילי עם תפוח, אגס, מעט בננה (בננה שלימה תעשה לו עצירות..) . לא פירות הדר

נשמע מלחיץ ניתוח.

בהצלחה!!!

רק יודעת שהומופאתיה (הומופאתיה קלאסית, לא סתם טיפות שנמכרות בבתי מרקחת) כן עוזרת לפתור דברים מהשורש.
בהצלחה ורפואה שלמה!


(ורק מזכירה שהשאלה הזו מתאימה יותר לפורום היריון ולידה, כיוון שהיא עוסקת בתינוק בן שנה )

אחד הילדים נולד ככה ונתנו ללחיצות האלה זמן לעבוד עד גיל חודש.
לאחר מכן (ככה אמרו לנו) זה כבר לא אפקטיבי.
אז לחצנו ולחצנו וזה לא עבד
כי מה שאני הבנתי כלחיצות הם התכוונו לכמעט בוקסים.
בגיל חודש חזרנו לרופא, הוא לחץ בכל הכוח שלו עד ששמענו קנאק.
ב"ה התינוק יצא עם פנס בעין אבל בלי חסימה.

☹
מסכני

בלימודי רבנות ודיינות בנתיים לא הצליחו לקבל דרגה.
התמת ענה להם שבנתיים אי אפשר לחשב את הדרגה שלהם.

לחודשים 9,10, 11, 12 (צירפנו בקשה מפורטת..). עוד לא קיבלנו אבל מאמינה שנקבל דרגה כלשהיא.
עוד לא יודעת מה יהיה בהמשך..

את דואגת לה, רוצה בהתפתחותה ובהתקדמותה, ויש לך סמכות ואת יכולת ה''איום'' (מוסיפה כדי שלא יהיו אי הבנות- לא איום של התעללות. איום כמו- עד שאת לא מסיימת שיעורי בית את לא יכולה ללכת לשחק עם חברה).
כן. זה חלק מהצבת גבולות.
כשהילדה שלך אומרת- למה היא אומרת את זה?
הרי היא יודעת שאת כן יכולה להחליט בשבילה דברים. היא מודעת לזה (ובעיני זו גם הסיבה שהיא אומרת)

תסבירי לה בפשטות ובאמת-
אמא מחליטה עלייך כי אמא דואגת לך ורוצה להקנות לך הרגלי הסתגלות בעולם שאנו חיים בו.
העולם לא מתנהל לפי מה שאנחנו רוצים, אז גם אותה ה''חברה'' אולי כרגע עושה מה שהיא רוצה, אבל כשהיא תגיע לגיל מבוגר יותר זה יתפוצץ לה בפנים.

לאל לך להתרגש מהאמירה שלה, זו רק אמירה שבוחנת את הגבולות שלך...

מעבר לזה שזו לא עברית תקינה,
הנימה בעיניי ומה שמלווה לאמירה הזו, היא סוג של 'חוצפה'
שילד שלא מספיק יודע או מבין את הפטרונות שבה ,
יכול להגיע למסקנה מאד מוטעית לגבי החיים האישיים שלו/ בגבולות המשפחה.
זה מה שמצטייר לי כשקראתי את הסיטואציה שכתבת עליה.

חשוב להסביר לילדה שאין דבר כזה שאמא 'מחליטה עליה', אמא היא לא שוטר או רודן .
אבא ואמא דואגים שלילדים שלהם יהיה הכי טוב והכי נעים גם בבית וגם מחוצה לו.
לכן כשאמא רוצה או מבקשת מהבת שלה לעשות משהו, יש לזה סיבה טובה שלא תמיד צריך לנמק. ילד קטן לא תמיד צריך להיכנס לראש של ההורה, חלק מההיררכיה המשפחתית בעיניי.

וממילא אין פה שום אלמנט של התעללות או עליונות או רודנות או שימוש בילדים כ"עבדים" של קפריזות ההורים.

בעיניי
הבת צריכה להיות בטוחה מעל לכל ספק, שטובתה עומדת בראש מעייניהם של אבא ואמא.
וממילא האהבה הגדולה ההדדית, משמעותה גם ביטויים של הטבה מעשית לבית, להורים, לאחים.

וכן, גם ללמוד להקשיב לאמא זאת מעלה גדולה והכוונה לכישורי חיים, מעבר למציאות כיבוד הורים .




כדאי אולי לברר מה לא נוח לה בבית
ואיך לשפר את היחסים כך שהתקשורת תהיה טובה ונעימה לאורך השנים בעזרת ה'.

וזה ממש בסדר אם בע״ה כשתהיי אמא בעצמך תחליטי דברים אחרים. וזה ממש בסדר גם לא לאהוב תמיד מה שאבא ואמא מחליטים. זה לא תחרות פופולריות פה.
זה בית
עם אבא ואמא
וילדים
והיררכיה משפחתית
שהקבה ברא
וזה הדבר הנכון והטבעי והטוב! לילדים שלנו.
הם צריכים גבולות
הם צריכים שידאגו להם
הם צריכים שהמבוגרים יחליטו
וכשתהיי בטוחה בזה שזה הכי טוב לילדה שלך האמירה הזו רק תשעשע אותך. מקסימום רחמים.
מסכנה ילדה שהורים שלה לא יחליטו לה
לא יחליטו שבחורף היא תתלבש חם ושהיא תאכל אוכל בריא ושתלך לבית הספר.
ילדה שההורים שלה באמת לא מחליטים עליה זו ילדה שלא אוהבים אותה. חס ושלום.
אבא ואמא דואגים לילדים שלהם שיהיה להם הטוב ביותר ובהתאם לכך מנהלים את הבית ומחליטים על צורת ההתנהגות בו בכל תחום. וזה בגלל שהם אוהבים ודואגים.
כל אבא ואמא מחליטים דברים אחרים לילדים שלהם בהתאם לתורת המחשבה החינוך והתנאים. אבל אין באמת כאלו שלא מחליטים (אלא אם כן חס ושלום לא אכפת להם)

ואגב גם התחומים שבהם את משחררת- את מחליטה לשחרר. זו גם החלטה. אל תטעי בזה

היא מאוד אוהבת ומחפשת עצמאות, התחיל בגיל שנתיים ולא עבר עד עכשיו.
לא יודעת עקרונית,
בפועל אני משתדלת למצוא הזדמנויות בהן היא יכולה להחליט, עדיף גם על אחרים אם הם מוכנים. ולהשתמש דווקא במילה "להחליט".
אז לפעמים אני נותנת לה להחליט מה נאכל לארוחת ערב, ולפעמים להחליט איזה בגד אלביש לתינוק, ולפעמים היא מחליטה על עצמה באיזה סדר להכין ש"ב או איפה להניח יצירה שהכינה...

את אמא שלה ואת מחליטה עליה. כן, את מחליטה.

יש היום יותר מידי בלבול בנושא של הורים מול ילדים, פער המעמדות משתנה, נותנים לילד לבחור בכל דבר. נותנים לדעה של הילד במה ומקום, שזה סבבה והכל, אבל יש גבול שזה כבר מוגזם.
אם נלך למקורות היהודיים, נראה שבתורה יש הרבה התייחסות של מחויבות *הילד כלפי ההורה*-

כבד את אביך...
איש אמו ואביו תראו..
מכה אביו ואמו מות יומת
מקלל... וכו'..

מצד שני- מחויבות הורה כלפי הילד מועטת, ומה שכן כתוב על המחויבות של ההורים כלפי הילדים זה דווקא בנושא של מוסר לילד, כתוב-
"חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ, שׂוֹנֵא בְנוֹ; וְאֹהֲבוֹ, שִׁחֲרוֹ מוּסָר."
כלומר, התורה אומרת לנו- הקב''ה לא יעניש אותנו אם הילדים שלנו יצאו לא טובים, אבל כן תעניש אותנו אם לא נחנך אותם ומחייבת אותנו לא להתעלם ממעשים רעים שלהם. כן, גם אם זה 'כואב' להם (לאו דווקא במובן הפיזי של המילה), יש לנו מחוייבות לגעור בהם, להעניש, לכעוס, להעיר... נכון שזה לא פוליטיקלי קורקט, אבל זו תורתנו.(ספר משלי).
החלק השני של הפסוק אומר-ואוהבו שיחרו מוסר, לתת לילדים שלנו מוסר.

אז זו הקדמה בשבילך , לתת לך גב וכח. תזכרי את התפקיד שלך בתור הורה , תזכרי את המחוייבות שלך כלפי הבת שלך. ומשם שיהיה לך בטחון בעצמך יהיה לך יותר קל. לא לפחד מהמילים ''מחליטה עלייך'', להגיד את האמת כמו שהיא.'' ילדתי האהובה, אבא ואני מחליטים עלייך ודואגים לך שיהיה לך טוב. זה מתוך אהבה. אם לא היה אכפת לנו ממך היית עושה מה שבא לך, היית משתמשת בשכל של ילדה בת 8 שהוא לא תמיד יודע מה נכון ומה טוב, נכון שאת חכמה אבל ההורים יודעים יותר טוב מה נכון בשבילך ואוהבים אותך מאוד. ''

קודם כל הכי חשוב שיהיה לנו ברור בעצמנו שזה נכון להחליט. אם אנחנו לא בטוחים בעצמנו, השדר עובר לילדים ואז הכל יותר קשה...

מה הבעיה שאת כאמא, מחליטה על הבת שלך?
ממתי לא טוב שהורים מחליטים על הילדים שלהם?

עוד משהו שאני אומרת לבת שלי כשהיא מדברת בסגנון - 'כשאת תהיי אמא, את תהיי זו שתחליטי. עכשיו זה התור שלי'. אני כן משקפת לה שיש דברים שבהם היא יכולה להחליט, אבל ברור שיש מקום שבו ההורים מחליטים.
וכשהיא ממש חושבת שאני מחליטה לא טוב, אני אומרת לה שהיא יכולה לכתוב במחברת את כל הדברים שהיא חושבת שצריך לעשות אחרת, וכשהיא תהיה אמא עוד 20 שנה, נפתח את המחברת ביחד ונסתכל - במה היא עדיין חושבת שטעיתי (והיא תוכל לעשות אחרת עם הילדים שלה), ובמה היא מסכימה איתי ומבינה את מה שהחלטתי עליה... (בינתיים נראה לי שהיא לא התחילה מחברת כזאת, אבל כשאני אומרת לה את זה, זה יותר את הוויכוחים...)

בלי שמישהו הציע לי את הרעיון.
כתבתי שם הרבה שטויות, אבל היו גם דברים נכונים

זה מעניין לראות את הדברים מנקודת מבט של ילדה. לפעמים אני מצטערת שאני לא עשיתי את זה...
(אני רק זוכרת משהו שחשבתי לעצמי כילדה שאני אעשה אחרת כשאהיה גדולה, ואז חשבתי לעצמי שאולי אני אכתוב לי במחברת כדי לא לשכוח אבל בסוף לא עשיתי את זה. את אותו דבר שחשבתי עליו אני זוכרת ומשתדלת ליישם, אבל לא דברים אחרים...)

תקשיבי, את גאון. אני נהנית לקרוא אותך, יש לך חשיבה יצירתית מחוץ לקופסה שמונעת כ''כ הרבה עניינים!

(גם אצלנו יש הרבה עניינים, לא תמיד אני מצליחה לחשוב ככה ולפתור כל דבר. משתפת פה בהצלחות...😏)

היא רוצה להחליט על הכל 🙂
ותאמת לא מרגישה שאני כופה עליה יותר מידי..היא ילדה די זורמת ב"ה

ליום שהיא תהיה חמות

ב"ה זכיתי בחמות מהממת.
אבל עם כל סיפורי החמיות פה בפורום, אפשר להוציא חוברת הדרכה נהדרת...

היא רושמת שם הרבה דברים טובים
וגם דברים אחרים שהיו יכולים להיות לה נחמדים

לא צריך לזה שום מחברת, זה דברים שנכתבים בדם על קירות ליבנו....

סתם. עושים טעויות חדשות מה נראה לך?

קודם כל גיל 8 זה לא מתבגרת , יש לה עוד זמן. לא צריך לבגר אותם כלכך מהר. . תנו להם להיות ילדים. מלבד זאת בגיל 4 כבר מתחילים להגיד משפטים כמו 'את לא מחליטה עליי'.
אני אומרת לילדים שלי שזה התפקיד שלי להחליט בשבילם דברים מסויימים. אני אמא שלהם ורוצה בטובתם ויש לי ניסיון בתור מבוגרת מה טוב בשביל ילדים בגילם. יש דברים שאני מראה להם שהם מחליטים בעצמם כמו לאיזה חבר ללכת, במה לשחק, מה ללבוש בבוקר (בגבולות מסויימים כמובן) וכו'. וגם אפשר להגיד מה יקרה אם אמא לא תחליט על הילדים שלה, ומה יקרה אם אמא תרצה גם להחליט לעשות מה שבא לה כמו לקרוא ספר במקום להכין אוכל, כמו לישון במקום ללכת לעבודה וכו'...
יש מחוייבויות לכל אחד בבית, המחוייבות של ההורים זה להוביל את הילדים ולחנך ולדאוג להם, המחוייבות של הילדים היא להקשיב ולעשות מה שמוטל עליהם.
אני אישית לא קשוחה, אם ילד אומר שהוא לא רוצה לעשות משהו, אני מנסה להקשיב אם זה לגיטימי לא לעשות את זה בכלל, או לדחות ליותר מאוחר, אני מנסה להבין גם את נקודת המבט שלהם. לפעמים אני נותנת את מרחב הבחירה בין כמה מטלות שצריך לעשות ואז יש הרגשה יותר טובה של חופש בחירה, לפעמים אני שואלת למשל : מתי את נכנסת למקלחת? כדי להזכיר שהגיע הזמן אבל היא יכולה להגיד 'עוד כמה דק' כשאגמור את הפרק בספר' לדוג' וזה בסדר מבחינתי.
אני גדלתי בבית מאוד חנוק מבחינת חובות ומשמעת ויש לי ולאחיי הרבה משקעים מזה, לכן אני מנסה לחנך בצורה יותר פתוחה, יש מקום גם לדעה ולרצון של הילד אבל בכל זאת אנחנו ההורים צריכים להוביל ולהראות מה הדרך הנכונה.
כמבינים את הכל עם עצמינו קל יותר לפנות בצורה הנכונה לילדים. בהצלחה

כי אני חסרת אחריות 🙈

יש לאמא שלי. קנתה בכל בו.

היא לא ממש מרוצה, כי הוא לא מאד יציב.

ואי אפשר לתלות בגדדים ארוכים. (נגיד מצעים או מגבות- מכסה את הקומה למטה)

אבל בכ''ז נהרס מידי מהר

תחפשי להסמנה באנטרנט

יש כאלה שהמתקן תכלת/כחול והברזלים לבן
יש בצבעי כסף/מתכת
האם המתקן עצמו מתפרק או רק הברזלים שעליהם תולים כביסה?

יש לנו את הכחול לבן, הזמנו באיזה אתר באינטרנט ולפני זה היה לנו מאושר עד.
הוא באמת לא מתאים למצעים.
אנחנו תולים עליו יותר מגבות ובגדים.
היתרון שלו - הוא על גלגלים..

אמנם צריך לקפל אותם בצורה מיוחדת ולהפוך שצד אחד יבש כדי שהצד השני יתייבש.
תכח'ס, אם יש למישהו לינק למתקן גבוהה טוב אשמח

שנקרא kincare

הוא עושה קשרים נוראיים שגם המרכך שמגיע איתו לא משחרר
ולא באמת עזר לכינים.

מי שהמליצה לי משתמשת לבת עם שיער מתולתל ואמרה שבכל מגיפות הכינים בגן הבת שלה לא נדבקה.

אבל ניסיתי אותו בעצמי כמה פעמים בחיי וכל פעם קיללתי את זה שניסיתי שוב

לא ניסיתי בעצמי..
אחרי מקלחת.. או בבוקר

תראי איזה פלא, בבוקר תשטפי עם מעט מים שלא יהיה ריח.

שפריץ אחד על המברשת בבוקר, לסרק את הפאות. אמור לעשות את העבודה

לטפטף שמן רוזמרין מאחורי האזניים (משהו כמו 3 טיפות בכל צד)

או שמפו של דר פישר סרקל עם רוזמרין מאז אני לא רואה כינים

אנחנו גם עם סרקל ואין כינים (וכן דיווחו שיש בגן. אבל אני לא יודעת אם זה בגלל זה דווקא)

בהצלחה!

שאפשר לקבל החזר מהקופה על יעוץ שינה...

וגם אם לא, מנסיון, זה שווה כל אגורה!!!!!! זה פשוט לקבל את החיים חזרה. אין לי משהו אחר לומר.

תשלחי לי הודעה, ונתאם זמן לשיחה..

050-4655755