כולם רעים רק אמירם טוביםיונתןפ
כולם אבירים רק בן קיסריונתןפ
שאלה שקיבלתי - שו'ת מן האגדות ג'.אניוהוא
ידוע הא דתקון רבותינו שיהא אדם טורח בסעודה ג' ימים לפני שהוא נושא את אשתו, שכן אמרו 'שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל' ומכח טירחא זו אמרו רז'ל 'חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה'.
ועוד אמרו 'עולה עימו ואינה יורדת',
ואני הלא מצאתי את שאהבה נפשי אך מה אעשה ובן עניים אני (וי"א כלב אשפתות) ואין אני יכול לטרוח בסעודה כלל, וכ'ש שאיני יכול לטרוח כפי שראוי לזו שאהבה נפשי שכן היא בת מלכים.
על כן אשאל את כבודו, אילו הייתי מוצא (לו יצוייר שקיים דבר כזה) איזה 'מנורה' או כלי אחר שבתוכו יש 'ג'יני' שימלא משאלותי, האם אפשר להפטר בזה מתקנת 'שקדו' או שיש חיוב על הגברא לשקוד? ועוד האם הגבלת מספר המשאלות יכול להחשב כטירחא?
ומה יהא על 'עולה עימו..' שכן אין זה עליה ממש אלא עליה זמנית בעזרת ג'יני.
אשמח אם כבודו יוכל לעזור לי.
בברכת התורה
אלאדין
כעת ראיתי שלא צרפתי את תשובתי - על כן אצרפה כעת וה' הטוב יכפאניוהוא
תשובה: לכבוד עלם שעשועים, הנרדף בשווקים והמפלח אבטיחים הצ')עיר(]דיק[ אלאדין הי'ו.
מכתבו הגיעני, ותמהתי על אשר ליבו שוגה ברעיונות שווא, דלא מצינו כה'ג בעולמנו אלא בהאגדות ד'עלי-בבא ו-מ' הליסטים' בלבד. ע'כ אמרתי בליבי לעודדו ולחזקו בעבודת ה' כדי שיקויים בו 'תכבד העבודה על האנשים... ואל ישעו בדברי שקר'.
אך לא אכחד ממנו דאכן, 'הבוטח ב-ה' חסד יסובבנהו', וידוע ליודעים דחסד בגימטריא עם הכולל הוא ג'יני, שהוא החסד היותר כולל דכוליה איתנהו ביה. וכבר העלה רבנו יוחאי במילי דיליה רבות בעניין הביטחון וההשתדלות וכבר קדמו מוהר'ר הגרנ'ט ב'מילי דנתיבותא', דבטחון אמיתי פועל בעלמא הדין.
ומשום דידעתיו את טוהר ליבו וזוך מחשבתו והא דאית אינשי דקרי ליה 'מרגנתיא דלא מלוטשא', אמרתי בכגון דא ראוי הוא דיתברא ליה ג'יני כמה דמצינו באגדתא הנ''ל.
ע'כ אכתוב כמה מילי שעלו במחשבה לפני, וה' הטוב יעזרנו על דבר קודשו סלה.
מנורה א - בגדר תקנת 'שקדו'
נראה שיש לחקור בעצם גדר תקנת שקדו האם תקנה זו היא תקנה על הגברא שהוא מחוייב לטרוח, או שמא זו תקנה בחפצא של הנישואין שיתקיים בו הא דאמרי אינשי 'גדול היה המעמד' ו'פייי)טיה( ]איזה חתונה['. איברא דלכל דרך בחקירה זו יש לבאר מה טעם תיקנו באופן זה.
ונראה דחקירה זו תלויה לכאו' בפלוגתא דרבוותא בבירור הא דאיתא בכתובות )דף ג ע"א( 'הכי קאמר אי איכא בתי דינין דקבועין האידנא כקודם תקנת עזרא אשה נשאת בכל יום הא בעינן שקדו דטריח ליה'. כלומר דאי איכא בתי דינים קבועים דתו ליכא למיחש לטענת בתולים שרי ליה לאיניש להנשא בכל יום, אלא דאכתי איכא 'שקדו' שיש חיוב לטרוח בסעודה, ועל דא משני הגמ' דמיירי ב'דטריח ליה'. ישוב זה של הגמ' ניתן להולמו בשני אופנים. אפשר לומר דהחיוב הוא שהאדם יטרח, כדי שנוכל לומר חזקה 'אין אדם טורח בסעודה ומפסידה' ולכן הא שאמרו דטריח ליה משמע שטרח בזמן אחר וכך כתב רש'י וז'ל אם טרח לפני השבת ותיקן צורכי סעודה כונסה באחד בשבת או בשני בשבת עכ'ל. הרי דעכ'פ צריך האיש לטרוח בסעודה, אלא לא אכפת לן מתי טרח טירחא זו. ואם כך לא מהני אי הכלה מחלה, דחיוב הטירחא הוא בשביל נאמנות הבעל לטעון פ'פ מצאתי.
וע' עוד ברשב'א )כתובות דף י ע"א( דכתב דאם לא טרח הפסיד טענת פ'פ דלית ליה חזקה, הרי מבואר דיכול לא לטרוח כלל ויש חולקים )ע' מאירי( ואכמ'ל.
מאידך אפשר לומר דהטירחא היא חיוב שהסעודה תהיה סעודה שטרחו בה והוא כדי לשמח לכלה ולב'ב, ואם איתא דמחלו ליה טירחא זו, לא צריך עוד לטרוח.
ונראה דניד'ד הוי נ'מ מהך מח', דאי נימא דהחיוב על הגברא שיטרח כדי שתהא לו נאמנות לטעון טענת בתולים הרי דהרי ג'יני לא מהני ליה שהרי לא טרח ולא יוכל לטעון, אך אי נימא דהתקנה היתה לשמח 'את אשתו אשר לקח' מה נ'מ לה מיניה אי טרח בידיים אי עשה ע'י ג'יני סוף-סוף איתא סעודה וממילא אית לה שמחה.
ייתכן לומר דאף אית לה שמחה יתרתה שרק חתונתא דילה מיעבדה ע'י ג'יני והוא מילתא שלא שכיחא וממילא יקויים בה 'לא תשכח מפי זרעו' וק'לללל.
אלא דאחר העיון נראה לדחות דהרי ע'פ רוב איתא הגבלתא דמשאלותא, וא'כ אפשר לומר דאית ליה חזקה 'אין אדם טורח במשאלה ומפסידה'.
אלא דאיכא למיחש דילמא אערומי קאמערים וקא מבקש מיניה בחדא משאלתא דיהא ליה משאלות ללא הגבלה, וא'כ תו לית ליה האי חזקה ד'אין אדם טורח במשאלה', והדר דינא דלמ'ד דשקדו תקנת גברא היא אי אפשי לקיימה בעזרת ג'יני. ואל יסיתך ליבך למימר דאית ליה משום גזל, שהרי הוי זה נהנה וזה לא חסר, וגם ליכא למיחש לגזל זמן דהרי הבעלים על זמן הג'יני הוא בעליו, דאי לאו הוא היה נשאר בתוך אותה מנורתא בדוחק רב ובחשוכא הויא שריא. ותו ליכא בזה משום 'מאן דסניא עלך' דהרי סיימו 'לחברך לא תעביד' ולא ל)שד(]ג'יני[ך לא תעביד'. אלא דע'פ פשטות, ליכא להאי חששא, שאם איתא שאפשר לבקש האי בקשה, 'מה הועילו ג'ינים בתקנתם', ואתיא לידי חוכא ואיטלולא דאם אין הגבלה אין אימה וקדושה כמה דכתיב 'הגבל את ההר וקידשתו... פן יהרסו...' ע'כ פשיטא לי דאי אפשי לבקש האי משאלתא. וממילא הדרה חזקה למקומה.
המורם עד כה דממ'נ אפשר למקיים תקנת 'שקדו' ע'י ג'יני, דאי החיוב אגברא כדי לקיים החזקה, אית ליה הפסד משאלתא, ואי החיוב על הסעודה לשמחת האשה מאי נ'מ לה אי הוא טרח בעצמו או ע'י ג'יני וכמבואר.
ואין לחשוש ל'עולה עימו' ולומר דהכא עליה זמנית היא, דידענא בך דחכימא את ותוכל לגרום לג'יני שעליה זו תהיה עליה עולמית וכמה דאמרי אינשי 'תעלא בעידניה סגיד ליה' דהשועל מלך ירחא חדא ובהאי חודש מחוקק חוקים דכוליה שתא קמתהני מיניהו וע"כ לא אכפת ליה דאינו מלך בפועל.
מנורה ב - שליחות לג'יני
אם איתא שהוא חיוב על הגברא, בפשטות ניתן לעשותו ע'י שליח דהגע בעצמך וכי החתן יבשל בעצמו האוכל? א'כ אימתי ימצא זמן לצילומי נפשיה )פוטוגרמ'ה בלע'ז(? אלא דיש לברר מה גדר הג'יני לעניין שליחות, אי דינו כישראל ואיתא בשליחות או דינו כגוי וליתא.
ונראה ע'פ מה שהקדמנו, דליתא בהאי עלמא יצור כה'ג וא'כ הוי בריאה בפנ'ע, ואמרו ז'ל )סנהדרין נט ע'ב( דאין דבר טמא יורד השמים, א'כ לכאו' דינו כישראל דאיקרי טהורים כמה דתיקנו ז'ל לומר ב'על הניסים' דחנוכה 'טמאים ביד טהורים'.
אלא דאכתי יש לעיין דוכי משום הא דאינו טמא הוי טהור, דילמא אינו טמא אך גם אינו טהור.
בהשקפה ראשונה היה נ'ל להוכיח מהא דאיתא בפר' נח 'החיההטהורה ואת החיה אשר איננה טהורה' ר'ל טמאה, א'כ מוכח שאינו טהור הוי טמא וממילא אינו טמא הוי טהור. ושמעתי למי שרצה לחלק בין טהרת וטומאת החיות לבין טהרתצוטומאת ישראל והאומות. והוא דחוק, שישראל נמשלו ליונה ולכבשה, והאומות נמשלו בכללות לזאבים ובפרטיות לחיות טמאות אחרות ופשוט ואכמ'ל.
ואף אם נקבל חילוקם זה, אפשר לומר דהג'יני אין נידון כאדם אלא כחיה, והא שאמרו לפסול בשליחות משום 'מעשה )אבו(]קוף[', קוף דייקא, דהיינו משום שהוא חיה טמאה, אבל לו יצוייר ואיתא חיה טהורה שעשתה שליחות הוי שליחות מעליא, וא'כ בניד'ד איכא למימר דג'יני, שירד משמיא ולכן אינו טמא, וכאמור בחיות ההפך מטמא הוא טהור כמש'נ, א'כ אית ביה שליחות.
מנורה ג - ג' ימים
אחר כל הנ''ל עלה ספק בליבי, דילמא יש לדקדק במילות רבותינו הק' דאמרו 'שיהא טורח בסעודה ג' ימים' דלכאו' היה מספיק לומר טורח בסעודה ומדוע קבעי רבנן שיעור לטירחא. ונראה, שלמדו זאת ממתן תורה, דנצטוו ישראל על פרישה ג' ימים כהכנה לקבלת התורה. ודרשו ז''ל )תענית פ'ד מ'ח( 'ביום חתונתו זה מתן תורה', הרי דכמו דמקמי קבלת התורה היה ציווי על ג' ימים, כך ציוו רבנן לפני הנישואין לטרוח ג' ימים.
והוסיף על כך הרב הנעי'מ דמצינו באו'ח סי' רמ'ח דכל ג' ימים לפני השבת קרואים 'מקמי שבתא' וע'כ אין להפליג בספינה בימים אלו דממעט עונג שבת וכן אין לצאת לדרך בימים אלו כי נקראים הם על שם השבת ולכן אין לו לגרום בהם לחילול השבת. הרי דרבנן מתקני הכנות ג' ימים. ורצה לומר שמכיוון שהכא הוא מקום מצווה, יש להקל לטרוח פחות מג' ימים, דגם בשבת התירו לצאת לדרך במקום מצווה ולא העמידו דבריהם במקום מצווה. ודפח'חחחח.
ויש להוסיף על דבריו, דאמרינן בקבלתא דשבתא 'בואי כלה בואי כלה' הרי לפנינו דשבת איקרי כלה ובעינן להתכונן ג' ימים הכא נמי מקמי נשיאת הכלה בעינן למיטרח ג' ימים. כדבריו כן נראה, דמכיוון דהוא דבר מצווה אפשר להקל כדבריו וכדמקלינן מקמי שבתא במקום מצווה.
מנורה ד - מעשה כשפים
אלא דהיה נראה לאסור ממקום אחר, והוא משום מדכתיב 'לא ימצא בך... מכשף..' )דברים יח, י( והטעם האיסור כתב החינוך )מצווה סד( וז'ל: שידוע כי ענין הכשוף דבר רע עד מאד וגורם כמה תקלות לבני אדם איני צריך להאריך בו שידועים הדברים, ועל כן נצטוינו לסלק מן העולם המשתדל בזה לפי שהוא בא כנגד חפץ השם שהוא חפץ בישובו ושיתנהג הכל בדרך הטבע שהטבע בתחלת הבריאה, וזה בא לשנות הכל עכ'ל עיי'ש עוד. הרי דהאיסור נובע מכך שרצונו יתברך הוא דהאי עלמא ינהג ע'פ הטבע וע'י כשפים קמתבלגן הסדר הטבעי.
ואין להקשות דהא אמרינן דהאי ג'יני איתברא בידי שמים, דאף הכשפים נמצאים בעלמא דידן מכוחו יתב' ואעפ'כ אסרם, וכמבואר בהמשך דברי החינוך שם וזהו שאמרו זכרונם לברכה )סנהדרין סז ע'ב, חולין ז ע'ב( למה נקרא שמם כשפים שמכחישין פמליא של מעלה... כלומר שכחן עולה לפי שעה יותר מכח הממנים עליהם. וראה כוון דבריהם זכרונם לברכה שאמרו פמליא... ולא אמרו גזרת מעלה, לפי שהשם ברוך הוא גזרו ורצה מתחלת הבריאה להיות הפעלה הזאת יוצאת מבין שניהם בהתערבם... אבל אמרו שכח הפמליא נכחש מכל מקום. עכ'ל. הרי דמ'מ הכחשת הכוחות אית ביה, ואסור.
אלא דנראה שאין לדמות האי ג'יני לכשפים אלא למעשה שדים, ומעשה שדים הותר כדאיתא בשו'ת הריב'ש ס' צב דשד אינו בכלל כשפים ומותר. והאיר את עיני פלוני הבן יקיר לי דכן מצינו ברשב'י, דאישמתש בשדא כדאיתא במעשה שבן תמליון )מעילה יז ע'ב(.
המורם דלכו'ע מהני טירחא ע"י ג'יני, אי מצד חזקה 'אין אדם טורח במשאלה' ואי מצד שמ"מ משמחה לדביתהו ואית ביה שליחות בג'יני. וכיוון דהוא מקום מצווה דנישואין אפשר להקל ולא להמתין ג' ימים. ואין חששא דכשפים דהוא מעשה שדים ושרי. ואברכו דימלא )הג'יני(]ה'[ משאלותיו, ויקויים ביה מקרא דכתיב 'זכרנו.. אשר נאכל.. חנם.. ואת האבטיחים' מתוך רחבה ונחת, ובבניין אגרבה ננוחם.
והנלע"ד כתבתי
אהלן אנשים השבת שבת פרשת ויחי.. הברכות של יעקב! הנה משו ש..נקומה נא
הסתכלתי קצת על זה וחשבתי איך לשבץ אותם בבתים.. שיבצתי כמו שחשבתי אבל תגידו מה אתם אומרים..
ג רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי--יֶתֶר שְׂאֵת, וְיֶתֶר עָז. ד פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר, כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ; אָז חִלַּלְתָּ, יְצוּעִי עָלָה. {פ}
ה שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים--כְּלֵי חָמָס, מְכֵרֹתֵיהֶם. ו בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי: כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר. ז אָרוּר אַפָּם כִּי עָז, וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל. {פ}
ח יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ--יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ. ט גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ. י לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים. יא אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ; כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה. יב חַכְלִילִי עֵינַיִם, מִיָּיִן; וּלְבֶן-שִׁנַּיִם, מֵחָלָב. {פ}
יג זְבוּלֻן, לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן; וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת, וְיַרְכָתוֹ עַל-צִידֹן. {פ}
יד יִשָּׂשכָר, חֲמֹר גָּרֶם--רֹבֵץ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. טו וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב, וְאֶת-הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה; וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, וַיְהִי לְמַס-עֹבֵד. {ס} טז דָּן, יָדִין עַמּוֹ--כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. יז יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח--הַנֹּשֵׁךְ, עִקְּבֵי-סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ, אָחוֹר. יח לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי יְהוָה. {ס} יטגָּד, גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ; וְהוּא, יָגֻד עָקֵב. {ס} כ מֵאָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ; וְהוּא יִתֵּן, מַעֲדַנֵּי-מֶלֶךְ. {ס} כא נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה--הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר. {ס} כב בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן; בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר. כג וַיְמָרְרֻהוּ, וָרֹבּוּ; וַיִּשְׂטְמֻהוּ, בַּעֲלֵי חִצִּים. כד וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ, וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו; מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב, מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. כה מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ, וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ, בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל, בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת; בִּרְכֹת שָׁדַיִם, וָרָחַם. כו בִּרְכֹת אָבִיךָ, גָּבְרוּ עַל-בִּרְכֹת הוֹרַי, עַד-תַּאֲוַת, גִּבְעֹת עוֹלָם; תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף, וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו. {פ}
כז בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל. כח כָּל-אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵים עָשָׂר; וְזֹאת אֲשֶׁר-דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, וַיְבָרֶךְ אוֹתָם--אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ, בֵּרַךְ אֹתָם.
ראובן- סליתרין
שמעון- גריפינדור
לוי- גריפינדור
יהודה- גריפינדור
זבולון- רייבלנקו
יששכר- רייבלנקו
דן- סליתרין
גד- הפלפאף
אשר- רייבלנקו
נפתלי- הפלפאף
יוסף- גריפינדור
בנימין- סליתרין
כבר אמרו לך שלא שייך לעשות השוואות כאלהאור שחוראחרונה
שאלה- מותר להתעתק בשבת?נקומה נא
אין איסור כזה בל"ט אבות מלאכה!
אבל לא כתוב בשום מקום אם מותר!
אפשר שתבדקו לי דחוף!
כי אני צריכה אתזה לשבת הקרובה!
תודה!
שבת שלום!
בפשטות יש לאסור,אניוהוא
וע'כ יהיה אסור משום כותב .
ואף אם לא נמצא איסור מפורש - פשוט שיבא אסור משום עובדין דחול. וק'ל
וודאי דאסור להתעתק מחוץ לתחום.הגיגים בע"מ
ואם כן יש לאסור אף התעתקות בתוך התחום. מחשש שמא יבוא להתעתק בתוך התחום, ולא יתכוון כראוי. ויתעתק אל מעבר לתחום, ונמצא חייב מדאורייתא.
אבל יש מאן דסבירא ליה דתחומין הוא דרבנןארץ השוקולד
אבל אין דרבנן דחז"להגיגים בע"מ
דומה לדרבנן דאנו.
ועוד דגם לדעת הסוברים דתחומין הוא דרבנן, הרי לאסור בכלל לא גורע ולא מוסיף. ולדעת הסוברים דמדאורייתא הרי שזה מוסיף ומהווה סייג לתורה.
לא גוזרים גזרות מדעתנואניוהוא
אבל מתגזררים שלא מדעתינו...נחשון מהרחברון
וכי בשופטני עסקינן?אניוהוא
נראה לי שמותרארץ השוקולד
ומכיוון שמלאכה נאסרה, ומלאכה זהו מעשה כידוע שמלאך זה שליח ושליח עושה מעשים. לכן נראה לעניות דעתי החשובה שהאיסור יהיה רק במעשים, והתעתקות אינו נחשב מעשה ולכן יהיה מותר
ואדרבה היא הנותן לאסוראניוהוא
ואולי יש לדון ממקום אחר לאסורארץ השוקולד
ראיתי היום פסוק מפורש שגם מחשיב עתק כדיבורארץ השוקולד
"יביעו ידברו עתק"
גם מפסיק זה אין ראיהאניוהוא
אלא ההבעה שלהם היתה לדבר על ה'עתק' כלומר יביעו את ה'ידברו עתק', אבל ה'עתק' הוא לא דיבור.
להתעתק מרשות לרשות כשחפץ בכיסו/ ידו.... ועוד תשובות יסודיותנחמיה17
יש לדון אם האיסור הוא ההעברה מרשות לחברתה או עצם החלפת ההמצאות בין רשות לרשות.
השאלה היא גם האם בפעולת ההתעתקות עצמה (בהנחה שאין פה גדר של 'זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו') אני ברשות בפ"ע, ואם זה מקום פטור.
ולכא' לא מצינו הרבה שיכולים לעשות כך, היינו להתעתק. ודי ברור שאף אם זו מלאכה היא בשינוי. ואני לא מכיר עוד דרך לשינוי כזה שהשינוי פה הוא בעצם החלפת המרחב.
לגבי עצם ההתעתקות. י"ל מכמה פנים
הא'- האם כל כישוף אסור בשבת. וכמו שאמרו. מלבד איסור הכישוף (שהוא מח' ראשונים אם קיים איסור כזה. שהרי הרמב"ם סובר שהאיסור הוא פשוט להדמות לכישוף, שכן אין לדידו כישוף כלל ועיקר). בהנחה שאכן יש כישוף וכו'- כישוף, מהבנתי עיקרו בפה ואינו מלאכה. אין הוצרות של דבר חדש. אע"פ שנראה כבריה.
בחשוקי חמד על סנהדרין (קא) מביא הגר"י זילברשטיין דעת הלשם להתיר לברוא גולם בשבת. שכן אין פה מלאכה (הלשם ידע לעשות כן) ולא נראה שיש הבדל גדול בפעולה. מלבד פעולות נוספות שבכישוף כמובא בסנהדרין סז ע"ב
"ההיא איתתא דהות קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דרבי חנינא" כלומר שפעמים שעושים אי אלו פעולות בגשמיות ממש. ולמשל נטילת העפר לכא' זה סותר ועשיית גומא ובודאי מוקצה שייך פה.
ובודאי יש להעיר שרוב כשפים בספר החיצוני הארי פוטר- כשפים שבע"פ הם.
הב'- בריאת האדם וכבר הזכרנו את דברי הלשם שאין איסור בבריאת גולם.
ולי אמר אחי שליט"א וז"ל:
"נחמיה, ברצינות? אסור לנו לעשות מלאכות בשבת להדמות לאלהים, שברא שישה ימים ונפש ביום השביעי, אז מלאכות סבבה ובריאה?!"
ובאמת ראיתי שהאדר"ת אמר לפרוך הוכחה שספק לחכם צבי אם גולם מצטרף למניין. ורצו להוכיח שאינו מצטרף שכן אמרי' בברכות מ"ז דר' אליעזר לא מצא עשרה ושחרר עבדו והרי אם היה גולם מצטרף- ליברא גולם! ופרך הגאון האדר"ת בכך שאפשר להעמיד שהיה זה בשבת, ובשבת לא יכל לברוא גולם א"כ, לפי"ז , לדעת האדר"ת אין לברוא גולם בשבת.
אולם נראה שגם אם בריאת גולם אסורה שהיא הרבה יותר בגדר של יש מאין מאשר בריאה מחודשת של האדם שהוא יותר בחי' יש מיש.
הג'- גבי המרחב של האדם בשעת ההתעתקות- מי יימר שחשיב בתוך התחום.
וזה נתון כבר להסתכלות מאי מרחב ומאי מקום. והאם יש איזו התפרקות חלקיקים בשעת ההתעתקות (וזה שאלה של בונה וסותר ואולי שמא נטילת נפש בשבת וחזרנו בכמה בחי' לשאלה הב'.)
ואם נאמר שזה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו- מה יחסנו לקיומו במקום האחר שהפסיק.
ואם תאמר שבכישוף היה התהליך של ההליכה למקום שאליו התעתק באופן מזורז בלבד (דבר שאינו נראה נכון ממשמעות הכתובים בספה"ח ה"פ) א"כ לכא' בתוך התחום מותר ומחוץ לתחום אסור. ואם נחזור לדברינו שהתעתקות היא שינוי במלאכה א"כ ישנה פה דרך למלאכה חוץ לתחום בשינוי ונראה להתיר בתוך י"ב מילין.
ושמא אין איסור חל על איסור שהכישוף אסור מכל מקום ואע"פ ששניהם בסקילה. (וחזרנו לביאורנו שכן אנו מדברים פה על כישוף כפי שמופיע בספר החיצוני הארי פוטר ושם מדובר בכישוף ממש, שהוא אליבא דרמב"ן ורש"י ועוד אסור אך אליבא דרמב"ם ורלב"ג אינו מחייב מיתה אלא אם עשה מעשה של ע"ז, וכן אם גרם לאנשים שיחשבו עליו כמכשף אולם עצם המעשה אינו אסור (כיונם שלשיטתם אינו יכול להיות כלל) )
וצ"ב. וצ"ל בעוד כמה פנים ואכמ"ל.
שבתי וראיתי כינחמיה17אחרונה
היו שאמרו שאין בהתעתקות נטילת נשמה בשם פרופסור דמבלדור שהיה אהוב על חכמי אחרוני האחרונים
שאלת השאלות-לילה כיום יאיר~
נחלקו רבותנו מה עדיף אנונימי (אנוניעימעי בלע"ז) או פצלש (פיצעול אישיוס)?
(גם מצד הכותב וגם מה פחות מעצבן לראות...)
טוב אני די חדש פה וגם אין לי מקורות. עמכם הסליחה.
וודאי שאנונימי הרי פצלש נעשה ע''י מעשה מרושענחשון מהרחברון
קושיה מופרחת לגמרי הריבוער לארץ השלמה
בפצלש אין ניטילת בלעז:נתילת נשמה כלל אלא הכפלה של אותו מעשה כדי למנוע אאוטינג רחמנה ליצלן וכן מובא אצל רבינו דמבלדור (שם,שם) שבעיניין התעתקות אין נטילת נשמה כך גם בפצלש לכן אנונימי עדיף שאין בו כלום חוץ מקיום"דאגה בלב איש ישיחנה" ולכן טענתך מופרחת, קשיה אליך למה הינך חושב שפצלש זהו מעשה מגונה הרי מובא בספרי הארי פוטר שהיה מקום לרוחות הרפאים בהוגוורץ ולכן אין טוב ואין רע
יש בזה צווי דיניאניוהוא
כידוע פצל'ש הוא ר'ת
פ'ה צ'ריך ל'ומר ש'טויות
ואילו אנונימי ר'ת
א'ני נ'סתר ו'לא נ'ודע י'תכן מ'לבד (א)י'-פי
נראה שאני חולק על הנחת היסוד שלךאור שחוראחרונה
וסבירא לי ששניהם טובים הם
מזה הפורום הזה?אור שמחה
תודהאור שמחה
קראתי לא כזה הבנתי אבל אני אקרא שרשוריםאור שמחה
ברמת העיקרון זה היה אמור להיות הפורום החשוב בערוץארץ השוקולד
ולצערנו הפורום נפתח לעתים רחוקות
וכל המוסיף מוסיפין לו מן השמייםארץ השוקולד
וכל המוסיף, הרי זה מסובךאניוהוא
כמו מרבה נכסים מרבה דאגהארץ השוקולד
אני מכיר אחד יותר חכםאניוהוא
נצחוני בניארץ השוקולד
זה היה קל משחשבתי....אניוהואאחרונה
וזו אחת מהחקירות היותר חוקרות בנפש האדם.אניוהוא
יכול להיות שעל סופגניה בחנוכה צריך לחזור בעל המחיה אם שכחתדוס בדם
על הניסים...
מי שהבין למה הוא ת''חדוס בדם
ויש לעיין, האם אכילת הסופגניה מביאה לדין חיוב בסעודהארץ השוקולד
וודאי שאין עושים קידוש על השמןדוס בדם
ולכן אין לאכול סופגניות ללא שמן ע"מ שלא להכניס עצמך לספק אם לעשות קידוש או לא
דין חשוב ביותר,ארץ השוקולד
ב"ה דין מפורסם וידועדוס בדם
ואני תמהתי, שהרי מצווה בעידנא דעסיק בה מגנאאניוהוא
והוא תימה גדול, שהרי היה עסוק במצווה וכיצד נסתכן כך. וצע'ג.
ויתר על כןדוס בדם
ונ"ל שככל הנראה אכל את הסופגני'ה ללא ריבה או שמן או ח"ו ל"ע ללא שניהם וע"כ נחנק
אילימא משום דלא קיים את המצווה בשלמותה כיוון דאכל ללא ריבה
או שמא משום דאכל ללא שמן והכניס עצמו לספק צורך קידוש
מרוב תרוצים לא רואים את היער...אניוהוא
אני מחכה לתרוץ האחד.
קראתי על הבחור ומסתבר שהיה צדיקדוס בדם
היה בשואה כך שרבים מעוונותיו נמחלו הקים משפחה וגר בארץ ישראל זכות עצומה!
מידע נוסף שדליתי הוא שעצם האכילה הייתה במוצאי שבת והפטירה ביום ראשון
לכך נ"ל שכיוון שהיה צדיק ממש הקפיד עליו הקב''ה שידוע שמדקדק עם צדיקים כחוט השערה אלא שאכל את הסופגני'ה בערב החג והרי בידוע (למדנו מפסח) שצריך להבדיל בין אכילה של מצווה לבין אכילת חולין והוא כמו שציינתי שאכל בערב החג ובנוסף שככל הנראה הגיע או עבר את גיל אביו שהרי בממוצע במדינת ישראל של ימינו שגברים מתים בסביבות גיל שמונים אם כן אביו ככל הנראה חי פחות ולכן כשהייתה שעת כושר והגיע לגיל הראוי ביקש להמיתו עכהתהמהא''והמ (עד כאן התירוץ המופלג האדיר והמבוסס)
יש לפרש שלא ליקקלילה כיום יאיר~
מי שמלקק עובר על דברי השו'ע.אניוהואאחרונה
חבורה בשבתאניוהוא
שכן אמרו בגמ' שהעושה חבורה בשבת חייב .
האם יש צד להתיר?
אתה מכין שני מאמרים?הדוכס מירוסלב
וכל המרבה הרי זה -אניוהוא
ויש לחלק לגבי חבורה בגברא וחפצאחוני המעגל פינות
אולם אם אמרינן גברא, ז"א יש איסור לאדם לגרום חבורה, ואם אינו גורם אלא מתחבר נראה שיש להקל
ויש לעיין לגבי המחבר, אם עבר וחיבר חבורה, האם לחבור בו יהיה משום איסור הנאה מחילול שבת של יהודי או שמא יש לסבור שמצוות לאו להינות ניתנו
על כל פנים, לכאורה נראה שאף על פי שיכול האחד ויעשה חבורה אם יעשו שניים הרי יהיה להם שנים שעשאוה ויש מקום להקל
ועוד יש מקום לאיסור שמא יתווכחו השניים הדיעה ויבוא השלישי ויכריע ויעבור בינהם ואז יש מישום מפיס (שמפיס הצדדין) ואף משום צד (שצודד למצודד)
ונראה שדין זה דין עיסה שנתערבו בו ספיקות רבים ולכן ספק יכול לבוא בקהל מ.ש.ל
אם זה על החפצא פשיטא שמותר דהרי הכנה היא בחולאניוהוא
חשוב חשבתי,אניוהוא
ומכיוןצשכל מה שעתיד תלמיד ותיק לחדש כבר נמסר למשה רבנו בסיני, א'כ פשיטא שהוא מפקד פקיד ומותר.
אם כן צ'ע מדוע הגמ' אמר שאסור לעשות חבורה בשבת.
אחדששהט כראוי לידידי חביבי כאח לי הגאון הגדול אניוהואנחשון מהרחברון
הושיעא נא.
מכתבך ובו שאלתך שאלת חכם הגיעני זה מכבר אך טירדותי תכפו ולא נתתי ליבי להתעמק בסוגיא סבוכה זו כי מה שהלב חושק הזמן עושק, ותעף עיני לרן בפסחים על דברי הגמ' שלושים יום קודם הרגל דורשים בהלכות החג שכותב שמשמעות ההלכה ששואלין ל' יום לפני החג היא, שאם באים לשאול שאלות בהלכה, השואל בהלכות פסח נחשב כשואל כענין והוא קודם לאחר.
והנה עיצומו של יום קדוש זה ט"ו בשבט אשר בו כל מיני אילנות המגדלים ענפיהם כציצת הראש נוסעים לאוקראינה לטומאת ארץ העמים להפטר מחיוב תו"מ כלאיים ושביעית ע"מ לשהות בראש השנה אצל הצדיק היושב אצל הנחל נובע מקור חכמה הינו 30 יום קודם החג הקדוש פורים הבעל"ט.
על כן עלה בליבי שמן הראוי לעצור כל עיתותי ולהקדיש זמני לענות לשאלת מילי דבדיחותא זו אשר זה זמנה ועל כן אזרתי חלצי להעמיק ולכתוב בקצרה בבחינת תן לחכם ויחכם עוד.
לדבריך יש לדון בשיטות הראשונים בסיבת חיוב עושה חבורה. כולי עלמא סוברים כי חבורה היא תולדה של חובל ובחובל נחלקו הראשונים תולדא דמאי. לשיטת רשי חובל חייב משום נטילת נשמה אך לאחר מכן כותב "לשון אחר: כיון דיש להן עור - נצבע העור בדם הנצרר בו, דחייב משום צובע" הרמבם דן החובל משום דש וכן כתב "וכן החובל בחי שיש לו עור חייב משום מפרק, והוא שיהיה צריך לדם שיצא מן החבורה, אבל אם נתכוון להזיק בלבד פטור מפני שהוא מקלקל, ואינו חייב עד שיהיה בדם או בחלב שהוציא כגרוגרת. .
והנה יש לדון מאי נ"מ לן בין שיטות הראשונים ותבט עיני עוד לגאון ביה"ל בשטז, ח, 'והחובל', שכך היא דעת רש"י, רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, מאירי, תוספות ועוד. והטעם כתב הר"ן (לח, ב): "משום נטילת נשמה שבאותו מקום, כי הדם הוא הנפש". וכ"כ הט"ז שטז, ה, ומ"ב שטז, כט. והנפקא מינא ביניהם בשלושה דברים (באו"ה שם): א) לרמב"ם אינו חייב אלא אם כן היה בדם שיעור גרוגרת, ולרוב הפוסקים אפילו בכלשהו חייב. ב) לרמב"ם חייב גם אם חבל לאחר מיתה ויצא דם, ולרוה"פ אין חובל במת. ג) חובל למטרה מסוימת בלא שצריך לדם, לרמב"ם זו מלאכה שאין צריך לגופה, ולשאר הראשונים זוהי מלאכה הצריכה לגופה. ולהלכה כתבו האחרונים כרוב הראשונים שחובל חייב משום נטילת נשמה.
וללשון אחר ברשי יש לומר שכל שאינו להוציא הדם לצבוע העור שירצו הכלבים לאכלו אינו חייב עליו.
ולנידון דידן יש לדון לשיטת הרמבם מדוע אסור להעביר חבורה בשבת ויש לומר כי דייקא ביציאת דם כגרוגרת והדם הוא הנפש וגזרינן כל חבורה אטו חבורה דחפרני דישיבתא דמוציאי נפשם של כל בני הישיבה עד דמסיימים שמועתיהו. ובזה יש וודאי כגרוגרת להתחייב. ומכאן יש לדון בסוגייא דגמרא שישן חשוב כמת ובחבורתם דחפרני דישיבתא קא מנמנמי תלמידי טובא ולרמבם חייב על זה. אך לנ"מ הג' לשיטת הרמבם החובל שלא לצורך חייב כי משאצל"ג חייב לרמבם ווודאי שזה אינו צריך לגופו הרי הוא בעי שיקשיבו לו ולא שתצא נפשם ממנו. אך גם לשיטת רשי ושאר אחרונים זו מלאכה הצריכה לגופא ואם כך יהא חייב, יש לתרץ כי במקום צערא דסיני דבעי לחזור על תלמודיה יש להקל ובפרט במקום ביטול תורה.
וכן יש לדון לשיטת רשי ודעימיה שחובל חייב משום נטילת נשמה האם יש פתח להקל במסירת חבורה בשבת. ולכאורה גמ' מפורשת שבת קו, א: "תני רבי אבהו קמיה דרבי יוחנן: כל המקלקלים פטורים חוץ מחובל ומבעיר. אמר ליה: פוק תני לברא חובל ומבעיר אינה משנה, ואם תרצה לומר משנה, חובל בצריך לכלבו מבעיר בצריך לאפרו. והאנן תנן כל המקלקלים פטורים? מתניתין רבי יהודה, ברייתא רבי שמעון".מכאן דחובל אסור אף במקלקל שמועתו ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה וכ"ש במחדש חידושים שנאמר למשה מסיני שעתיד לחדשם.
אך יש לצרף להקל דלימוד התורה בחבורה בשבת נזכר כבר במדרש "אמר הקב"ה למשה: עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות, ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר, כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בניי. מכאן אמרו: משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשים בעניינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג. אמר משה לישראל: אם אתם עושים כסדר הזה, הקב"ה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותו בעולמו, שנאמר ואתם עדי נאם ה' ואני א-ל" (ילקו"ש ויקהל ת"ח). וכן נהגו ישראל ויש ליישב.
ואמר רבי זירא, שבתחילה חשב שאותם האנשים הרצים לשמוע את הדרשה מחללים שבת, שאינם הולכים בנחת. אבל לאחר ששמע את דברי רבי יהושע בן לוי שאמר: "לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת", היה רץ גם הוא לדרשה (ברכות ו, ב). מכאן שיש להקל באיסורי שבת ע"מ לשמוע דרשת הרב וחבורתו
על כן ליבי אומר לי דיש להתיר ובפרט אם הבעל חבורה אינו מרדים את שומעיו שבזה יש לדון כאילו אינו נוטל הנפש לשיטת הרמבם ותן לחכם ויחכם עוד
החותם לכבווד התורה ולומדיה
נחשון מהצפון
מחפרני דישיבתא.
ואחר כל זאת אבקש מידידי שאם הוריתי שלא כדין יעלה משאו ומתנו על הכתב ויורה לי דרך אמת וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו
דברי ידידי הגאון כעח לי שברכתו במ'מ כי הוא מידי דזיין באורייאניוהוא
והנה הלום ראיתי הא דכתב ע'פ הרמב'ם שאם הרדים ה'ל נוטל נשמה ועל כגון דא נאמר שהוא 'אמת לאמיתה חברים', אך לדץטעמיה היה נראה לומר שלרוב הראשונים יהיה מותר,
ואחר העיון רציתי לומר, שפשיטא לי שלמ'ד שחובל אסור משום 'מפרק' הרי פשיטא 'חבורה' נאסרה שכן הוא מפרק קושיותיו כמה שאיתא בהרבה מקומות בש'ס 'הןא מותיב לה והוא מפרק לה'
וכן למ'ד שאסור משום צובע מראה לענ'ד שיש לאסור שכן הוא בחבורתו מוסיף צבע לפשט דבר הגמ' והראשונים, כדאמרי אינדי 'מוסיף צבע לחיים'.
אלא דאחר כל הני סברות לאיסור, יש לעיין טובא מה שהביא הד'ג שליט'א מהא דהתקין שיהא משה דורש ל' יום קודם החג,
וע'פ פשטו"ת היה נראה ליישב שמשה התקין לדרוש ולא לעשות חבורה, והכי פשיטא לי, שהרי דרשה אינה כחבורה וקללל לחלק והוא פשוט.
והשתא דאץינא להכי נראה לי לאסור,
ואכתי צריך לי עיון, כמה שנאמר 'להתראות בפרק הבא'
ומה שכתב כבודונחשון מהרחברון
והנה הלום ראיתי הא דכתב ע'פ הרמב'ם שאם הרדים ה'ל נוטל נשמה ועל כגון דא נאמר שהוא 'אמת לאמיתה חברים', אך לדץטעמיה היה נראה לומר שלרוב הראשונים יהיה מותר,
הנה נראה דלא דק בלשוני דהא אני כתבתי לטעמי דהרמבם שמנמנם הינו מוציא כגרוגרת מן הנפש ולא משום נטילת נשמה דהא לרמבם החובל חייב משום מפרק. אך אכן לשיטת שאר הראשונים המובאים בב"י ובביה"ל וודאי יתחייב משום נטילת נשמ אם לא יפט מצד משצל"ג שפטור אבל אסור.
עוד יש ללעיין במה שכתב הדר"ג מדין מפרק דהרי לא דמי מפרק אוכל למשקה דאסור למפרק משקה למשקה שהרי התורה הקדושה בבחינת מים שנא' הוי כל צמא ילכו למים. והמקשיבים לחבורתו חבורת חכם הינם בבחינת "גוש בשר ישן" הנה יש כאן ההיפך ממפרק דמרק אוכלא למשקה וכאן יש משקה שמתפרק לאוכלא וצע"ג וגם אם אין דינם כגוש בשר עדיין משקה היוצא מן המשקה אינו אסור משום מרק.
עוד לש לשבח ולרומם סברתו הישרה בדין מוסיף צבע לחיים ואלמלא דמסתפינא הייתי אוסרו אך מה אעשה שא נפסק כלשון אחר זה.
ומה שכתב כבודו לחלק בין דרשה לחבורה לא נהירא לי כלל דמאי שנא דרשה ומאי שנא חבורה דשנינן אין בין דרשה לחבורה אלא המעביר בלבד דחבורתו של רה"י היינו דרשה ודרשתו של אברך מן המניין היינו חבורה ומאי מצית לחלק?
והיה נראה לומר דיש לחלק שטעמא דהתירו דרשה הינו לאפרושי מאיסורא במאן דמלמד הלכות ואם חבורתו הינה בפלפולי סרק במגדל הפורח באוויר (דמתקרי אליקועפטר ואיכא דאמרי דמתקרי בואיענג ואיכא דמפרשי אותם מגדלים תאומים שהבואיענג נכנס בם והפריחם באוויר) אך אם בחבורתו מלמד אליבא דהלכתא אפילו הלכה אחת יש להקל.
וכ הסכים עימי הגאון מרא דמילי דשטותא חכם יפת נרו"י דהוא מפיצולי דאישיותא דילי.
ויש להאריך בזה טובא והנראה לענ"ד כתבתי להתיר
אכן לא דקתי ונתחלף לי רמב'ם בשאר ראשוניםאניוהוא
ומה שהקשה למ'ד מפרק שהכא הוא מפרק משקה ממשקה הוא תמוה, שאם היה משקה ונשאר משקה מאי פירוקא איכא? אלא פשיטא דהויא גוש וממנה הוציא משקה. ומה שאמר שהתורה נשלה למים, הוא לא קשור מידי, דהרי נמשלה התורה גם ליין ולחלב דאיכא בהו מפרק טובא. וב'ה בכר, דמה שאיתא ליה קושיא הוא בגדר ענב ולאחר שפירקה יצאה תורה מבוררת ומשמחת כיין. (וה'ה והה'ט הא דנמשלה לחלב וע' באתרא דמועצתא דחלבא)
ומה שלא ירד לסוף ולעומק כוונתי החילוק בין דרשה לחבורה, שכן דרשה היא במילי דאגדתא
וליכא מידי מכל חששא הנ'ל, אך חבורה דהיא במילי דאורייתא עצמם איכא חששא טובא.
ובפסיק רישה חייב ויש להקשות עוד על מה שכתבנחשון מהרחברון
כי ליכא מפרק ממשקה למשקה ורציתי להשיב על דבריו לולא נזכרתי בדברי הב"י שהביארמבם שאומר שהמחבץ את החמאה חייב משום בורר שמפריד החלב מן הקום וכתב הרב המגיד שהוא מן התוספתא ועל כן חוזר אני מן ההיתר שהוריתי בזה דהא הוא בורר ממש משקה ממשקה.
אך מה שנהירא לכבודו לא נהירא כלל ואחר מחילה יש ללמד זכות שכד ניים רב אמר להא שמעתא דהרי בדרשא קודם החג יש לדרוש דווקא בהלכות החג אליבא דהלכתא ולא באגדה.
אך ליבי נקפני לכתוב כך סתם ללא ניסיון ללמד זכות ומצאתי דהיא מחלוקת אחרונים במה יש לדרוש דלפי בעל התניא (שו"ע שם): "והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם המעשה אשר יעשון, ולא כמו שנוהגין עכשיו". ואילו בערוך השולחן (שם סעיף ו): "ויש לדרוש מעניינא ולהלהיב את העם לתורה וליראה. אבל בענייני שאלות של פסח לא שייך, דכל אחד שואל מה שנסתפק לו, אם לא דברים כלליים".
אך אחר העיון שוב אינו נראה כי לדעת ערוך השולחן זל אין איסור לדרוש בהלכות פסח כי אם אין צורך בכך.
על כן תיובתא קשה היא עליך ועליך להביא ראיה גדולה לאיסור לאחר שרבו המתירים והם כחבל נביאים ראשונים ואחרונים
אם איתא דאני כד ניים כבודו כד ישנא שינתא דדובא בחורפאאניוהוא
אלא הוא כעין מה דאיתא בליקוטי הלכות, שמביא הלכה כדי לדרוש עליה דרשות ולא כדי ללמד את העם דעת.
והוא פשוט וברור למבין ולערני.
ולא כך הם דברי הגרז בשולחנונחשון מהרחברון
אין מביאים ראיה מחסידיםאניוהוא
אכן אם היה בתניא אך בשוע מביאיןנחשון מהרחברון
וכן המשנה ברורה סוברנחשון מהרחברון
דיש ללמד הלכתא
עיין שם
או"ח רצ
(ו) ולדרוש וכו' - והעיקר יהיה אז ללמד לרבים את חקי האלהים ואת תורותיו להורות הלכות שבת והאסור והמותר גם להמשיך לב השומעים באגדה המדריכים את האדם ליראת שמים וכדאיתא בילקוט ר"פ ויקהל אמר הקב"ה למשה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת וכו' להורות לישראל איסור והיתר וכו' ולא כמו שנוהגין עכשיו [ב"ח ומ"א]:
יש לדון מאי נטילת נשמה איכאasd100
ונ''ל דההוא מתחייב בנטילת נשמה בעצם העברת החבורה בשבת - דהא 'חזקה אין אדם נשאר ער בחבורה'- ובהאי שנתא איכא מעין נטילת נשמה א''נ נטילת נשמה 'ממש' ('ממש' בצירה ומלעיל), והא, דהיינו עומק השינה תליא באורך 'דפי המקורות' - אי א''יי שלוש אי א''יי ארבע (A3 A4 בלע''ז), ואי דו''צ אי לא דו''צ. וכדקי''ל שינה אחד משישים במיטה (ועיין תוס' רכב''ל למטה).
ויש לחלק - דאי החבורה קצרה - ודאי שרי דהא אין אדם ישן בפחות משלושים דקות, ומימרא בשבת לא על דא קאי. וכדחזינן בבתי כנסיות ובתי מדרשות דעבדינן חבורה קצרה בשש''כ אחר מנחה גדולה - דשם עיקר שנתו של אדם ואינם ישנים.
אלא - אי החבורה ארוכה אפי' כל העולם באין לשמוע דרשתו של רב זה ואפי' באגדתא - אין עושין חבורה, ומשום מעשה שהיה (בי) דלאחר מנחה קטנה דשבתא נשארתי בבית הכנסת לשיעורא רבא בתוספת מקורות. והנה כמעשה נחש הקדמוני שר''י הנחתי ראשי על הסטנד''ר משום עיפותא, ונפלתי למשכב. והנה מעירני איש אחד מן הרמתים צופים (רמתיים - שגבוה כשתי רמות, צופים - שצופה על כולם), ונוכחתי כי הגיע זמן ק''ש של ערבית, ובושתי ונכלמתי וחפרתי עד מאוד והיה לי לדיראון עולם. ומשום הכי גזרינן על חבורה בשבת.
ויש להקשות - דהא בחבורה והא בשיעור - אבל יראה לי דאין לחלק. וכדאאיתא בתוס' רכב''ל דשיעור וחבורה - תרי דחד, דבשניהם יש אחד משישים במיטה.
אהבת ישראל!!
חזק
טוב כ''כ נהנתי מהפילפול בשרשור זהנחשון מהרחברון
אניוהואאחרונה
קשיא על ספר הקודש שמוליקפואדהגיגים בע"מ
דנאמר "החברים שלי לא יכולים לבקר אותי"
ונאמר "אין לי חברים"
הא גופה קשיא!
ויש ליישב,אניוהוא
והרי הכתוב מקצר בדברים, ומדוע יש לחזור על דבר דכבר נאמר?הגיגים בע"מ
אלא שומא עלינו לפרשר אליבא דהגמרא הנודעה בברכות וללמוד מפה, כמו מישעיה, דאין לפתוח פה לשטן ועיין "כמעת כסדום היינו" וגו'.
אינה קושיא. דהרי ד'ת חסרים במקום אחד ועשירים במקום אחראניוהואאחרונה
תצטלם מה אכפת לך?טיל&ישראלי!
לא אכפת לי מכל המחקרים- גזר טוב לראייה!!!!בינייש פתוח
ככה גדלתי כל השנים, ואף אחד לא יקח לי את הילדות!!!!!
האם ייתכן אכילת אדם בהיתר?nk
ידוע ומפורסם האיסור לאכול אדם. -בין משום הרצח ,ובין משום שהוא לא כשר.
אבל,
האם ייתכן שבמצב שאדם כבר מת יהיה מותר לגוי (שאינו מחויב בכשרות וגם אין כאן משום אבר מן החי) לאכלו?
ועוד, האם ייתכן שמותר לגוי לאכול אדם בעודו בחיים?
שנינו במסכת סוכה: לולב....של עיר הנידחת פסול- והטעם הוא שכיוון שעיר הנידחת דינה להישרף -מחשיבים כבר את הלולב לשרוף.
אם כן, האם במצב שבית דין גזר על אדם מסויים מיתת בית דין(מוות) - גוי יכול לאכלו גם בחיים? שכן הוא כמו שרוף בדיני לולב?
האם על אדם "שרוף" חל איסור אבר מין החי? שכן גם לולב של עיר הנידחת עכשיו עדיין לא שרוף, אבל כיוון שמיועד לשריפה דינו כשרוף- כך גם אדם שדינו למוות אפילו שעדיין לא מת -דינו כמת?
ואם תגיד שאסור משום דינא דמלכותא דינא- כנראה שיש מקומות בעולם שבהם מותר אכילת אדם (ג'ונגלים נידחים וכו') -וגם אם אותם היערות בשליטת אותה מדינה -הרי שכנראה המדינה לא מתקרבת לאותם מקומות של אוכלי אדם- האם זה משנה מדינא דמלוכתא? שהרי מצד אחד היערות נמצאות בתוך שטח המדינה ,ומצד שני כנראה שהממשלה לא מתקרבת לשם.
וגם אם תגיד שחלים ביערות אלו חוק המדינה- ישנם מקומות שהם בינלאומיים מה שנקרא, כמו יבשת אנטרטיקה והאוקיינוסים שאין בהם שלטון של מדינה.
לכאורהאור שחור
יש מקום להתיר לגוי לאכול
אמנם יש עניין של דרך ארץ בסיסית ולכן אולי יש מקום שלא יאכל
לענין דד"ד, זה אינו כלל מכלל העניין
אלא שאוליאור שחוראחרונה
לא הותר אכילת אדם מעולם
ועוד יש להרהר בדבריכול להיות ש-
דידוע דכל חיה דבשרא כשר חלבא כשר, ולחילופין.
ועוד ידוע דחלבו של אדם כשר, ובפרט לינוקא דגילו קטן מארבע, ובפרט לינוקא דגילו קטן משנתיים.
ובעניין אכילת אדם בעודו חי יש לציין את "לא אחפוץ במות המת" שמיכן לומדים שכל החוטא שדינו מיתה משול למת.
אך מצד שני יש לתהות שמא אומנם לא עובר הגוי על איסור רצח אך עובר הוא על איסור "אבר מן החי"
שהרי איסור אבר מן החי לא נאמר אלא למניעת סבל. והאדם שדינו נגזר למיתה, אע"ג דהוא משול למת, נגרם לו סבל מאכילתו, ועל כן מן הבחינה הזאת הוא עוד חי, ולא חל עליו לא דין לולב השרוף ולא דין "במות המת".
ונראה דקושיא מעיקרא ליתא.אניוהוא
ולא אכחד דאיכא למ'ד כך, ילמד זאת מ'בל תשקצו'
אבל מאידך ברמב'ם משמע שהוא איסור עשה בלבד ואין בזה לאו,
ויש ראשונים דסברי שאין בזה איסור כלל.
א'כ, כל קושייתו היא אליבא דסברי דאיכא איסור,
ועוד איכא למידק, מה אכפת לו אי שרי לגויים או לאו,
הרי אית היה 'הלעיטהו לרשע וימות'.
ומה ששאל בנגמר דינו למיתה, פשוט דאיכא איסור לקצר חייו יותר ממה שב'ד גזרו, אלא שלא נענש על כך, כהורג טריפה.
ודינא דמלכותא דינא, לא אמרינן אלא במה שלא סותר לתורתנו הקד' וע'כ לא שייכת להכא.
אך בל תשקצויכול להיות ש-
הוא איסור לישראל בלבד.
ובענייין "מה איכפת לו" הרי מצווה על הנוכרים להקים להם בתי דינין. ומה תאמר לבתי הדינין לפסוק במקרה אכילת אדם.
ובעניין האיסור לקיצור החיים מעבר לשורת הדין הרי שבהלכות בן סורר ומורה מקצרים את חיי הבן מעבר לשורת הדין על מנת למנוע חטא.
ועוד, שחוטא משול למת, שנאמר "לא אחפוץ במות המת". ומה משנה באיזו צורה הוא מת?
ע.י.צ'יאל
לפי הרמב"ן אין איסור אבר מן החי באדם.
באכילת אדם מת, יש איסור הנאה מהמת.
ואיסור הנאה מהמת חל גם על גויים?יכול להיות ש-
ע.י.צ'יאל
בוודאי שלא, אבל לפי הרמב"ן, גם ליהודי מותר לאכול אדם (בתנאי שהוא חי).
אבל גם בלי אבר מין החי,יכול להיות ש-
אדם הוא לא מפריס פרסה ולא שוסע שסע ולא מעלה גרה.
ובלי שום סנפיר וקשקשת בפעם האחרונה שבדקתי.
ולעניות דעתי הוא גם אינו יודע לעופף.
ועל פושע נאמר לא להוסיף על 39 המלקות שהוא חייב.
וקל וחומר על אדם רגיל.
ע.י.צ'יאל
יש מיעוט מפסוק: 'זה טמא ואין בשר מהלכי שתיים טמא אלא טהור'
אין איסור להכות גוי, אין איסור להכות אדם שמרשה לך.
ומה עם דינא מלכותא?יכול להיות ש-
ומה עם דרך ארץ שקדמה לתורה?
ומה עם בל תשקצו?
ע.י.צ'יאל
גויים לא חייבים בבל תשקצו, אחרי כמה שנים שבשר אדם ייאכל, הוא לא יחשב בעייתי מאף בחינה.
מה הקשר של דרך ארץ?
אבל אמרת שגם ליהודים מותר לאכול אדם קודםיכול להיות ש-
ויהודי כן חייב בבל תשקצו.
ולא מעניין אותי מה יקרה עוד כמה שנים. כיום יש דין מלכותא על זה.
ויש דרך ארץ בסיסית של הימנעות מקבינליזם ברוב התרבויות כיום.
וגם אם אדם טהור הוא חייב שחיטה, והשחיטה תהרוג אותו. ואז זה יהיה איסור רצח שקיים גם לגבי גויים. וגם הנאה ממת.
ע.י.צ'יאל
א. בכלל לא ברור שיש בזה בל תשקצו.
ב. כתבו קודם שאין בזה דינא דמלכותא.
ג. יש גם דרך ארץ לא להרוג עמלקים, אז מה?
לפי הרמב"ן אדם נאכל חי, וגם אם לא, הוא לא חייב שחיטה (כמו דגים וחגבים)
ואין איסור רציחה בגוי עובד ע"ז.
י.עיכול להיות ש-
א. לי לפחות, המחשבה על אכילת אדם, בפרט בעודו בחיים, מעוררת סלידה.
ב. למה?
ג. הוראת תוררה גוברת על דרך ארץ, פה זאת לא הוראת תורה.
ע.י.צ'יאל
ב.אינני יודע.
מניין לך שיש צורך להתחשב בדרך ארץ בכלל?
י.ע.יכול להיות ש-
א. לא ענית לי
ב. אז זה לא יכול לשמש טיעון.
ג. אני לא יודע, קדושים תהיו?
ע.י.צ'יאל
א. אם היית נולד למציאות בה זה מקובל, לא היית מרגיש כך.
ג. מה הקשר?
י.ע.יכול להיות ש-
1) כן, אבל המציאות הזאת לא הייתה נוצרת מלכתחילה, כי אף אחד לא היה יכול להתחיל אותה.
2) שנראה לי אכילת אדם זה נבל ברשות התורה.
ע.י.צ'יאל
קין היה יכול.
למה שיהיה נבל ברשות התורה, יותר ממי שאוכל פרה?
י.ע.יכול להיות ש-
א. כן, אבל הוא לא היה יהודי, אנחנו מדברים רק על יהודים.
ג. בסדר, נכנע.
אבל מצד שני אין לך תשובה בנוגע ל-ב.
ע.י.צ'יאל
א. אם כל האנשים מימי קין היו קניבלים, זה לא היה משוקץ, ולא היה נאסר לישראל.
ב. ממה שראיתי בהלכה, הכלל הזה לא תקף לכל דבר.
י.ע.יכול להיות ש-
א. נכון, אבל זה לא קרה, ולכן ככל הנראה אין ולא היו יהודים שהיה מותר להם לאכול בשר אדם.
ב. אז מתי הוא לא תקף? (מלבד מקרים שבהם הוא סתר את התורה, כמובן)
ע.י.צ'יאל
א. אבל אם באלף השנים הבאות הגוים יעשו את זה, זה יותר (חוץ מזה שזו סיבה צדדית).
ב. כמו שכתבתי, נפסק שמותר להרוג (בעקיפין) גוי עובד ע"ז, אפילו שבמדינת הב"י זה היה אסור.
י.ע.יכול להיות ש-
א. אם באלף שנים הבאות הגויים יעשו את זה ה"בל תשקצו" אכן יותר. אבל אז זה יאסר משום "דרכי האמורי"
ב. זה לא נקרא סתירה. סתירה זה רק במקרה שבו אי אפשר לשמוע גם לחוקי המדינה וגם לחוקי התורה.
פה זה לא המצב, פה אם לא אוכלים אדם לא עוברים על אסור תורה ולא על איסור מדינה.
ע.י.צ'יאל
א. לא לכל הדעות, זה לא מנהג ע"ז או חסר טעם.
ב. גם בלהרוג גוי (מדובר בכל אדם, לא ב"ד, רשות אך לא חובה)
י.ע.יכול להיות ש-
א. נכון, אבל יחמירו. זה מן הסתם יחשב סימן שמבדיל בין היהודים לגויים, ואז פתאום להתיר את זה?
ואם אתה לא מאמין לי תסתכל על תשעה באב, לדוגמה.
ב.לא הבנתי את הטענה שלך.
ע.י.צ'יאל
תשעה באב?
א. מעניין שאתה לא שומר על הלבוש היהודי שהיה מקובל באירופה.
זה לא יקרה פתאום, כמו שמכנסיים לבנות לא קרה פתאום.
ב. זו דוגמא למשהו שאינו מצווה ואינו איסור, למרות דינא דמלכותא.
טוב, זה לא יסתיים לעולםיכול להיות ש-
בוא נישאר חלוקים וזהו.
ע.י.צ'יאל
לא הסברת למה התכוונת בתשעה באב.
י.ע.יכול להיות ש-
התכוונתי לזה שלפי רוב הפוסקים המצב היום הוא רוצים מתענים לא רוצים לא מתענים, ולדעת רש"י אפילו צריך להפוך את תשעה באב ליום חג. אבל לא תמצא אפילו רב אחד שיתיר לאכול ביום כיפור לגברים מבוגרים ובריאים.
ע.י.צ'יאל
זה לא אותו דבר.
התכוונת תשעה באב.
ע.י.צ'יאל
ההנחיה לצום בת"ב, והנחיה תיאורטית לא לאכול אדם.
י.ע.יכול להיות ש-
אתה לא תצליח לגרור אותי לוויכוח הזה מחדש.
אמרתי שיגעתי מהדיון הזה, אבל בתטר בונוס הסכמתי להסביר למה התכוונתי, אבל אני מסרב להמשיך לנסות להגן על עמדתי.
ע.י.צ'יאל
בסדר גמור.
שבת שלום!
י.ע.יכול להיות ש-
שבת שלום!
נראה לי שרמב"ם אומר שאפשר לאכול אדם כל עוד הוא חי יהודיאח בדם של כולם
ע.י.צ'יאל
דווקא לפי הרמב"ן.
לפי הרמב"ם יש איסור עשה דאורייתא.
שאלה נשאלתי מאת גאון יעקב הקדוש ניו"ט סלאמנדרהיכול להיות ש-
ונתקיים בי משיב חכמים וכו' ולא ידעתי מה אשיב לו.
ושמא אתם, אדוניי מוריי ורבותיי הקדושים תדעו להשיב דבר.
וזאת שאלתו ובקשתו כלשונה:
"תיבה יש בבעלותי, ודומה לארון הקודש שאינה מין המידה.
ולא אדע בשבת כיצד לנהוג בה, דחוצה הוא כרמלית, אך תוכה הוא רשות היחיד.
ושמא אתה, מורי ורבי, תדע כיצד עלי לנהוג בה"
ועוד יש לומריכול להיות ש-אחרונה
דאם כך, הרי על הלומד לא לחזור על חלק מתלמודו על מנת שיקיים מצוות פאה.
ואם שכח תלמודו קיים מצווה.
וע"ע זקן ששכח תלמודו.
בעניין אכילת עממים (משהו שכתבתי לפני כמה שנים)אניוהוא
ראשית יש לברר האם מברכים על אכילה זו.
ביחס העמים לישראל כתיב "כי אכל את יעקב" (במדבר יד, ט), ע"כ נצטוונו לנקום בהם לעתיד לבוא "ואכלת את כל העמים" וידוע מה דאמרי אנשי "הנקמה מתוקה", וודאי שנהנה מכך, לכן נראה לומר דלית מאן דפליג שמברכים על אכילה זו, דהרי אסור להנות מהעולם הזה בלא ברכה.
יש לחקור האם זה בגדר ברכת הנהנין או בכלל ברכת המצוות. והנ"מ ברורה, האם יש לברך "וציוונו", וכן האם קובעים ברכה מיוחדת בפני עצמה על כך או שצריך להתאי אחת מברכות הנהנין שתיקנו לנו חז"ל לאכילה זו. בפשטות יש לומר שלכו"ע יברכו ברכת הנהנין לפני אכילה זו ולמ"ד שזו מצווה יברכו גם ברכת המצוות, כדוגמת אכילת מצה בליל ראשון של פסח.
זו לשון האור החיים הקדוש:
ואכלת את כל העמים. זו מצות עשה.
מאידך האברבנאל כתב כך:
"...ועליו אמר ואכלת את כל העמים אשר ה׳ אלקיך נותן לך. ואין זה מצוה אבל יעוד ושכר טוב שיהיו ישראל כאריה בבהמות יער, ככפיר בעדרי צאן שיאכל ויחריד את כל העמים..."
הרי לפנינו שנחלקו בדיוק בחקירתנו, לפי האוה"ח הק' יש לברך ברכת המצוות על אכילה זו, ולפי האברבנאל אין לברך ברכת המצוות. כאמור נראה שלכו"ע יברך על אכילה זו ברכת הנהנין, ונעסוק בזה לקמן. עכ"פ כו"ע מודו שיש עניין באכילה זו ואם מצווה ליכא, שכר עכ"פ יש בזה.
והשקפה ראשונה היה נראה לומר שלדעת האוה"ח יברך "בא"ה או"א אשר ברא את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו סעודת עדי עד, בא"ה אוכל האדם", אמנם אחר העיון, נראה לומר שיברך "בא"ה או"א אשר קידשנו במצוותיו וציונו על אכילת עממים", ממש כדוגמת מטבע ברכות שטבעו לנו חז"ל באכילת מצה. אך מכיוון שלא מצינו הכרעה בפוסקים האחרונים בסוגיא זו, דמי יכניס ראשו בין ענקי עולם, עמודי ההוראה, קדושי עליון, ע"כ נראה לענ"ד לומר שמשום סב"ל לא יברך, אל מהיות מטוב יהרהר נוסח ברכה בליבו ויעלה לו לפני יודע מחשבות כברכה.
כאמור, לכו"ע יש לברך ברכת הנהנין לפני אכילה זו. ויש לברר מהי יברך תחילה וסוף.
כתב על כך הרמב"ן :
ולכך אמר 'ואכלת את כל העמים'... כענין שנאמר "כי לחמנו הם".
הרי מבואר שלדעת הרמב"ן יש לברך על אכילתם 'המוציא', וממילא לבסוף יברך ברכת המזון. לאחר עומדי בזה ראיתי שדן בשו"ת 'תורה לשמה' (סימן ס"ג) בברכת המן וכתב שברכו "המוציא לחם מן השמים", א"כ אולי נאמר שה"ה בעניינו יברך "המוציא לחם מן האדם". ואין להקשות "דאתם קרואים אדם", דהרי מפורש שם בתוס' ש'האדם' הוא גם בגויים, ולכן יש לדקדק בברכה זו להדגיש את האות ה"א, שב'האדם' להוציא מלבם של טועים.
אך יש להקשות, דמצינו מפורש בחבקוק (פ"א פס' י"א) דכתיב- "ותעשה אדם כדגי הים" הרי לפנינו שאדם הוא כדגי הים. מאידך מצינו ש"אתם קרואים אדם, ואין אומות העולם קרואים אדם" וע"כ לומר שאנו בגד "אדם" ממש, ושאר האומות בגדר "דגי הים". השתא דאתית להכי נראה לומר שיברך עליהו "שהכל נהיה בדבר" ולא "המוציא", וקשים דברי הרמב"ן!
ע"כ נראה לחלק בין שבעה עממים לשאר אומות העולם. ונקדים לכך מה שאמרו בסוגיא בבא קמא בדרשת פסוק זה.
דאמר רב הונא מנין לגזל הכנעני שהוא אסור שנאמר "ואכלת את כל העמים אשר ה' אלקיך נותן לך" בזמן שהן מסורים בידך...
הרי שרב הונא הוציא מקרא מידי פשוטו, ולמד ממנו לעניין גזל הגוי שמותר רק כשיד ישראל תקיפה על העכו"ם. והקשה המהרש"א, כיצד למד רב הונא מפסוק זה שנאמר בשבעה עממין לכל האומות.
וראה שם שתרץ שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, ובקרא כתיב במפורש "את כל העמים" וממילא אין למעט מדין זה אף עם.
א"כ נוכל לומר שה"ה בעניינו הפסוק מדבר בכל עמים כפשוטו, ועל אכילתם מברך שהכל, כברכת דגי הים, בדרך צחות אפשר לומר שדבר זה נרמז בפסוק ביותר המילה "כל" דיכל לכתוב ואכלת את העמים, ומה בא לרבות במילה "כל" אלא לומר לך שמברך במטבע "כל וע"כ זוהי ברכת "שהכל".
אבל אכילת ז' עממים חשובה יותר ועליה אמרו יהושע וכלב "כי לחמנו הם", ועליהם קבעו חז"ל לברך "המוציא" וברכת המזון, אבל בשאר אומות אין לברך אלא שהכל. ונראה לדקדק זה בדברי הרמב"ן, שכתב "כעניין שנאמר כי לחמנו הם", ולא כתב "היינו דכתיב", כלומר שחיוב האכילה הינו כמו שאמרו כלב ויהושע, אבל לא קאי על עניין הברכה אלא על החיוב. ועדיין נראה שאין להוכיח מכאן לעניין מחלוקת האוה"ח הקדוש והאברבנאל דלהלן, דלא כתב שהוא חיוב כמו או רק מעלה. ולפי האמור היה מי שרצה לומר שיברך "המוציא לחם מן הים", אבל נלע"ד שאין בדבריו ממש דהנביא לא בא להשמיענו את מקור גידולם אלא את חיוב ברכתם בלבד, ואכתי נאמר שיברך "המוציא לחם מן האדם".
אמנם יש לומר שברכה אחרונה לכו"ע יברך ברכת המזון, דכיצד יוכל לברך 'בורא נפשות' בעוד הוא 'אוכל נפשות'? והרי נמצא לועג לרש.
והנראה לענ"ד כתבתי.
ישר כח, אקרא בישוב הדעת אם יתאפשרהדוכס מירוסלב
אבל הנקמה מתוקההגיגים בע"מ
רק כל עוד היא מוגשת קרה כדכתיב "ויסעד את ליבו בנקמה קרה" וכתיב "מנת נקמה יש להגיש קרה" (ע"פ י"ג "באיזה צאד אתם", בס' "פיטר פאן בארגמן" אבל עדיף שלא, גדולי האחרויינים (אני ואמי מורתי) פסקו שמדבר בספר גרוע) והעממים יאכלו צלויים וחמים כדכתיב "וְהָיָה֩ בֵית־יַעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יוֹסֵ֣ף לֶהָבָ֗ה וּבֵ֤ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַאֲכָל֑וּם" ומכיוון שאז, אין האוכל משובח ואף אין הלב יסעד, מובן שאין לברך על בית עשיו. אם כי על השאר יש לברך כפי שאמרת.
אם כי לכאורהאור שחור
יש לברך 2 ברכות, לפחות לדעת האוה"ח הק', אבל נוסח הברכה השניה אינו "המוציא לחם מן האדם" אלא לכאו' י"ל דיש לברך "המוציא אדם מן האדמה", ואע"פ דשנינו "אתה קרוים אדם ואין אומות העולם קרוים", אעפ"כ הרי מצינו באדם הראשון שנאמר עליו "עפר מן האדמה", ואולי עפי"ז י"ל דבעינן לברוכי "המוציא עפר מן האדמה", אבל יש להקשות בזה-והרי אינו אוכל עפר אלא בשר! ולכן י"ל דצריך לברך "המוציא בשר מן האדמה", וא"ש כל הענין.
ולענין ברכה אחרונה, י"ל דצריך לברך "בורא נפשות", ואין בזה כלום בזה שאוכלם, דיש לפרש את הברכה "בורא נפשות רבות, וחסרונן על כל מה שברא", וא"ש כל הענין.
אלא שיש לדון, שהרי מסתמא זו הפעם הראשונה שאוכלם, והוי ק"ו מפרי חדש, דמה פרי, שאינו יכול להזיק,מברך עליו שהחיינו, גוי, שהיה יכול להזיק-לא כ"ש?! ולכן אם עברו ל' יום מהפעם האחרונה שאכל גוי יברך גם "שהחיינו".
המורם מן האמור, שיש לברך לפניו "על אכילת העמים" (לפחות לפי דעת האוה"ח), "המוציא בשר מן האדמה", ואם לא אכל גוי בל' יום האחרונים אז גם "שהחיינו", ולאחריו "בורא נפשות רבות".
אחר המחילה דברים תמוהים עד מאדאניוהוא
ומה שכתב לעניין ברכה אחרונה, לא זכיתי להבין דבריו.
לגבי ברכת שהחיינו, אכן ה
יש צד לברך כדבריו אך נראה לי לומר שלא יברך, דהוי כעין לועג לרש, שעל עצמו יברך שהוא חי בזמן שמאבד בריה?
על הדבר הראשוןאור שחור
אכן איני יודע מה לענות
על ברכה אחרונה-זה פירוש אמיתי לברכה (אאלט של הגר"א באמרי נועם)
על שהחיינו-היא הנותנת, שאני מברך על זה שאני חי והוא מת ולא להפך
פורום נחמד, אה?
אשמח למקור לגר'א.אניוהוא
האמת שזה הפורום הכי שווה פה. רק בגללו נרשמתי.
הבעיה שהוא שומם.
הגר"א הוא בשנות אליהו על המנשה ברכות שםאור שחוראחרונה
בסוף פרק ו' על רבי טרפון אומר בורא נפשות רבות
מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שיאה נאמר רק על המלאכים ולא על ישראל
אם תחיה אותו, הוא יהיה חי...
מחילה על ההקפצות, אם זה מפריע
מרנן ורבנן, מה דעתכם על זה?הגיגים בע"מ
מחשבות מוזרות שעולות באמצע סיור משעמם... - הארי פוטר
ועל כל המשך השרשור?
יש באמת לעיין בזה ובכל כי האי גוונאאור שחוראחרונה
ויש לעיין מה דין ענקים, גובלינים, קנטאורים, וכל כה"ג לעניין חיוב במצוות