פורום סופרים וספרים (עמוד 55)

ועוד משהו- חגיגות האביב בעולם של מחזור כישור הזמן. אבל עם כמה שיעורי ריקוד קודם.

חבר'ה, תגידו מה שתגידו על הארי פוטר... הייתי מ-א-ד רוצה הזמנה להוגוורטס, יותר מכל דבר אחר.

אבל אולי זה לא נקרא סצינה.... אז.... הה... לא זוכר כעת...

לא ממש סצנה... אבל הייתי שמחה גם להתארח בבית שלהן מול האח, בערב חורפי כזה, כשכולן יושבות ותופרות עם אמא שלהן, ובאת' מנגנת  בפסנתר, וכולן שרות...

בפרק שליאוניד ונריה מתווכחים על א"י..

שולינקה- כשמורידים לריקי את הצלקת- הייתי רוצה להיות שם אפילו בתור מישו צדדי ( אחות או רופא או משו כזה..)

שלם יותר מלב שבור- נריה וזוהר כשהם מגלים שהם די קשורים ( כשמעיין ודורי מחליטים להתארס...)

המלצה על ספר אחד היפים- במותה נתנה לי את חיי!! אחד הספרים !!

מומלץ בעיקר לבנות..;)

קריאה מהנה!!

או להיות בנשף הראשון של הספר הערפלאים. מעניין אותי איך נראו המחייבים...

לא משנה מתי..

לא משנה כ"כ מתי, רק להיות שם לכמה ימים.

הממ.. סצינה מסויימת? אולי כשתמר מ"מישהו לרוץ איתו" נפגשת עם אח שלה, שי.

או אולי.. הממ... כשקיוורין מ"ספר יום הדין" חוזרת להווה...

וסצינה מסויימת אולי הקרב האחרון בהארי פוטר...

שארך 5 דקות. ובמשחק הקווידיץ' הבינלאומי

ולהיות עם רון והארי במכונית המעופפת

הייתי רוצה להיות במשחקי הרעב, מתי שקטניס ופיטה כמעט מתאבדים, ומתי שקטניס מתנדבת להיות במקום אחותה

פשוט להיות שם.

סצנה מיוחדת? אולי היות שם כשהשטורים באים ולוקחים אותה. יאאאא.

כמה שניסו להראות בספר שזה דבילי, לי זה ממש קסם כזה עולם. תחשבו על זה: עולם בלי שום מלחמות, עניים, מחלות.ממש לא שמחתי שבני האדם התחילו לחזור, הם סתם הרסו.

הייתי רוצה להיות בהמון ספרים.

כולם פה כתבו את הספרים האהובים עליהם- אני הייתי רוצה להיות באקסודוס, בכל מיני קטעים (אולי הייתי רוצה להיות מישהי מהמוסד לעליה ב' בקפריסין, או אולי מושבניקית פלמ"חניקית נחמדה, אבל בכל מקרה יש המון סצנות שהייתי רוצה הלהיות בהן)

היו לי פעם כמה פנטזיות מוזרות ביותר, שאין לי מושג למה פינטזתי עליהן: האחת היא שאני שם כשמפוצצים את מלון המלך דוד (זה יותר קשור לסרט מאשר לספר...)

השניה הייתה לי מאז שהתחלתי לקרוא על לח"י שזה להיוחת ברחוב מזרחי ב' , (אני חושבת שהמספר של הבית הוא 8),בפלורנטין בת"א בכ"ב בשבט תש"ב, תודו שזה אירוע חזק... (למי שלא הבין אחרי כל הפרטים: התכוונתי לרצח של אברהם שטרן)

אוף! אני צריכה למצוא לעצמי ספרים יותר משמחים להיות בהם....|נושך שפתיים|

אולי בוילה העתידית של ציפורה פלדמן

(נערה מהגרת יהודיה מרוסיה, בזמן של ההגירה הגדולה לאמריקה, זה גקטע מהאפילוג [כרגע ממש נזהרתיל א לעשות ספוילר למי שרוצה לקרוא את זה בשביל הבוק ריפורט שלו... בכל מקרה זה מומלץ! קוראים לזה "dear america-the diary of tzipora feldman"]I) 

ולפגוש אותה ואת בעלה ואת הבנים שלהם.... נשמע משמח יותר, נראה לי שמצאתי אירוע!

הספר ישנו, בירושלים.

יותר אהבתי את מהללאל..

על הספר ועל המומולדת..

בס"ד

אני ממש אהבתי

זה ההמשך, והשלישי בדרך( לפי מה שכתוב..;)

תהני- מומלץ בחום!!

ספר נוראי לטעמי!!

אמא שלא נותנת לילדה שלה מנוח גם אחרי שהיא מתה.

(ולמי שלא מכיר, האמא מכינה לילדה קלטות לפני שהיא מתה, בכל שנה הילדה מקבלת קלטת. משהו חולני באמת.)

היא אמא שלה גם אם היא מתה, ויש משהו מאוד יפה בעיני בזה שלילדה נשאר משהו ממשי שמכוון אליה מהאמא שלא תחזור.

הספר כתוב מזעזע אבל הרעיון- סביר פלוס.

הוא לקוח מאסימוב וסדרת 'מוסד וקיסרות'.

אני לא כ"כ בטוחה שמנוחה בקרמן קראה את הספרים שציינת...(לא נשמעים כ"כ יהודיים..)

חוצמיזה- אני ממש אהבתי את הסדרה, והנקודה שגלוריה( האמא ) עושה לשולינקה קלטות מועלית בסיפור עצמו!!!!

מי שחושב שזה לא ספר יפה- פסדר, אבל אני חושבת שהוא אחד הספרים המהממים שקראתי! מומלץ בחום!!

קריאה מהנה

ספר מטומטם ותת רמה לילדים מכיתות ו ומטה, כתוב בכתיבה מטומטמת ותינוקית

בס"ד

זה ספר מדהים!

אולי את חושבת ככה כי הוא לא אמור להיות יותר מדי מסובך ועם שפה גבוהה..

הוא מספר על ילדה אז מטבע הדבר זה יהיה קצת ילדותי...

אני לא רואה בזה תת רמה או טמטום...

היא דווקא כותבת מעולה.

לדעתי כמובן .

אור6 , לא יפה מצדך .

אם לא אהבת בעיה שלך - אבל ככה להגיב ? בעע

לא בשביל זה כתוב תגובה באדום שם למטה?

רחל את יכולה גם להביע דעה אפ 1 לא עוצר אותך!

לא עם 2 ק'

בס"ד

אני חושבת שהיא יודעת איך רושמים אוקיי.

(לא רושמים אוקיי!! עברי דבר עברית!!)

היא לא כתבה 'אוקקי'.

(וגם לא 'אופיפי..)

אלא 'אוקעע'.

אפשר בבקשה פרוש של אוקעעע או מה שזה לא יהיה מהמילון?

בס"ד

(היא לא כותבת בעברית בכלל...)

מה אכפת לך שהיא כותבת בסלנג?

מילא היית מוחה שזה באנגלית אבל בסלנג??

כעעע...

ככה זה אצלנו לפחות..

שרשור על הספר "שולינקה" ולא שיעור לשון ממוחשב-

ידוע??

תפסיקו לפתוח דיון על כל שטות!!

אגב- חלה על שולינקה..

מומלץ בחום!!

את צודקת.. יש בזה משו.. אבל.. 

את יודעת.. בפסיכולוגיה לומדים שבגיל הזה של הגמילה.. משו כמו 2- 4 _אם זכרוני אינו מטעני..) הילדים מסתכלים על 'יציאות' שלהם כעל דברים יפים וחשובים..

 הם בטוחים שאם הם נותנים את הסיר לאמא הם נתנו לה מתנה.. והם לא מבינים למה היא זורקת את זה לשירותים..

ובכלל.. ילדים הם מאוד טבעיים..

אני יודע שאני קטנוני אבל יהיה פסד'ר...

מדוע צריך ספר שעוסק ישירות בנושא? אפשר גם משהו אחר שעוסק בהתגברות, בגדילה, בבגרות. אולי משהו של מנוחה ברקמן? יש לה ספר בשם- "מוישלה מודה על האמת" והוא ספר יפה עם מסר מקסים של הודאה על האמת גם אם זה קשה. זה בהחלט סוג של התגברות!

לא עולים לי עכשו עוד דברים, אבל בטח יש..

בהצלחה!

לא נראלי שילד בן 3 יבין את הבוטות שבו...עם כל הכבוד כן?!

הם לא רואים את זה כמשהו בוטה.

וזה לא משהו בוטה.

זה הגוף שלו- וזה דבר טוב וחיובי.

ילד צריך לאהוב את הגוף שלו. 

ילד צריך לפתח לעצמו דימוי עצמי חיובי, וזה לא יקרה אם יהיו לו חלקים בגוף שהם בהבנה שלו- לא טובים.

לענ"ד סיר הסירים הוא בסדר גמור.

ושימי לב, ילדים בגן נהנים להגיד מילים גסות- כי המבוגרים מזדעזעים מזה. אם מתעסקים יותר מדי סביב נושא- גם אםזה לצד השלילי- הילד יתעסק איתו הרבה יותר מאשר אם מתנהגים אליו בטבעיות.

יש שם דברים..בכל זאת.

הכריכה האחורית למשל,

והציור של נתפלי ערום בהתחלה.

לא אמרתי שחלקים בגוף הם לא

טובים, אבל בכל זאת, כאילו,

צריך להיות איזשהוא גבול לא?

טוב נראה..אחשוב עוד טיפה ואחליט.

שאלו יהיו הצרות שלנו.....

ובאמת חיפשתי ספר כזה (חשבתי אפילו לכתוב בעצמי. בינתיים עוד לא נעשה, אולי לילדים הבאים...)

נכון, צריך ללמד את הילדים לאהוב את גופם, אבל מספיק לעשות זאת בפרטיות, בשירותים.

לא נראה לי כדאי שספר המציג תמונות כאלה יסתובב בבית. (אל לנו לשכוח שיש בבית גם ילדים גדולים יותר, ותמימים פחות...)

אבל יש את "זהירות ,שביר" - קראת??

זכור לי כספר טוב... (אבל אחרי הכל זה ג'ודי פיקו- אז אי אפשר לצפות שאף אחד לא ימות...)

בכלמקרה, לא קראתי אותו. אני אחפש

אבל לא מתאבדים.

ניתן לומר שמה שטוב בזה זה הכתיבה. שאללות 1 ו 3 מחוברות. כל הפנטזיות אותו דבר שבד"כ מה ששונה זה המיקום, הזמן, וצורת עשיית הקסמים. פה הוא עשה זאת יפה. תמיד יש רואה ענק, שחדק פי כמה מהטוב, הטובים בד"כ אנשים פשוטים עם כוחות גדולים, וכו' וכו'. יש לציין שהוא התייחס אף לפוליטיקות, מה שאין בד"כ.

ספרי פנטזיה-

הבאלגריאד והמלוריאן- סדרה של 16 ספרים, של דיוויד אדינגס, יחסית נקיה- יש המון סיפורי אהבה, אבל התיאורים שם נקיים יחסית.

השתנות- התגלות- התחדשות- טרילוגיה של קרול ברג, סדרה חזקה ומהממת. יש שם הרבה אלימות, נקי, ומעורר מחשבה..

רומח הדרקון- אפוס, המוני ספרים של מרגרט וויס וטריסי היקמן. יחסית נקי. אני ממליצה להתחיל מ"דרקונים של דמדומי הסתיו"

המשחק של אנדר- מד"ב. שכחתי את השם של הסופר, חזק מאד.

חבר שלי קרא אותו, לא אני.

וסליחה רבה על הנצלו"ש.

ואני כל כך מבינה אותך.. ספרים לפעמים- הם החברים הכי טובים. מבינים אותנו כל כך. אני יכולה לצטט שורה משיר/ מספר וזה מסביר אותי הכי טוב ממה שיכולתי לדמיין או לספר בע"פ... ומעריצה אותך על שבכלל הבאת לה את הספרים הללו למשמרת, אחותי היקרה!

וטוב עשית, וטוב שיש לך חברה כזו..

חזקי ואמצי, ולוואי שנכה למתמלא מהדברים הכי טהורים שיש בספרות ובאמנות, ויש!

ותשמרי על חוש הריח הטהור הזה שלך (מול "ספרים שסתם מקרינים טומאה מהמדף עליו הם עומדים" -ציטוט מדברייך המיוחדים) וכל התגברות תוסיף לך הרבה שמחה וכח בעבודת ה' הטהורה!!!

שוב- חזקי ואמצי!

אבל תמיד תוכל לנסות לשכנע את עצמך שאין באמת ממצאים ממש ודאיים (רק העובדה שהוא אהב לצלם ילדות קטנות ערומות.) ושיכול להיות שהוא סתם זקן חביב עם תחביבים מוזרים במיוחד.

(אצלי זה עובד יופי.)

פיטר פן יוצאים עם אותו הרושם על המחבר...

מה זה אומר?

שהגירסה המוערת היא הפדופילית?

אהמממממממממ........ מה יש לי לומר ע"ז?

לגבי מי שמצלם ילדות באופן דלעיל, אין ספק שהוא חולני ומעוות.

לגבי סתם קשרים עם ילדים קטנים, צריכים להבין שבדורנו דור הפאניקה, כל קשר של מבוגר עם ילד זר, מחשיד. ובצדק!

אני כאמא סופר חשדנית. המציאות בימינו מחייבת את זה.

אבל צריך להסתכל על העניין בפרספקטיבה של זמן, ולזכור שהפאניקה הזאת היא בת דורנו, ויש הרבה קשרים יפים בין מבוגרים לילדים.

בספרות זה בא הרבה פע' לידי ביטוי, פשוט משום שאותם אוהבי ילדים- במובן החיובי כמובן, גם כתבו הרבה פע' לילדים.

ואזכיר גם את אנדרסן (שגם לגביו יש שמועות כאלו...)

מאידך כשאדם כמו א' מילן כתב ספר, אף אחד לא יחשוד בו.. ולו מן הסיבה שהוא כתב זאת לבנו.

נשמע קטנוני לומר שהם "מחפשים לדבר על נושאים כאלה"

אבל בכל זאת אני חושב כך... אוהבים סטיות, ואוהבים לדבר על זה.

בעיני זה חלק מאישיותו של הסופר, ואם ידוע דבר כזה, והוא לא נכתב, במסגרת הספר המוער, זה לעשות שקר עם הקוראים.

הרי כל המטרה של הספר המוער הוא כדי לתת את האספקטים של הנסביות האישיות של הסופר, בקשר לכתיבת הספר. זה כל המטרה והכייף. להבין את הסופר טוב יותר, לדעת למה הוא כיוון (נגיד בציטוטים שהוא הביא) ומה עמד מאחורי הטקסט.

אז לדעתך זה לא רלוונטי? כשמדובר בספר שנכתב למען ועל ילדה קטנה, ואמיתית לגמרי?

של ספר שנכתב על יהודים בידי סופר אנטישמי... נניח שלא רואים את האנטישמיות במוצהר בסיפור, עדיין ברור שיש מקום להזכיר זאת, כשמדברים על הסופר ה\בהקשר של הסיפור והיהודים..

אולי אני מבלבל ת'שכל, אבל אני חושב או רוצה לחשוב, שגם אם היו תופעות כאלה,(וישנן) הם באמת מחפשים למצוא ולהמציא אותן...

לא זוכר את שמו של מי שכתב את פיטר פן, אבל ממש לא אהבתי את הסטייה שהדביקו לו, לפי מה שזכור לי לא היתה ראיה אחת! הוא פשוט אהב ילדים, והם פשוט בכוח ניסו להדביק לו סטייה.

אלא שהיום שכל העולם כבר סוטה, לא פלא שרואים את זה בכל מקום...

חשבתי על זה כשקראתי את "גלגל על הגג"

פתאום קלטתי עד כמה העולם השתנה והפך מטורף, בעניין חיי הנישואין ו"המסתעף"...

לדעתי ספרות עכשוית גם כשהיא "נקייה" - היא פשוט מסוכנת,

כל כך בקלות אפשר להרוס את צורת החיים השפויה שלנו. אני מתכוון להרוס בראש, ז"א, דברים שאמורים להיות מובנים מאליהם, כאלה שהיו מובנים מאליהם גם בעולם הגדול עד לפני מאה שנה - בקלי קלות כבר לא כאלה,

נראה לי שאני פשוט נשאר עם הספרות של לפני תקופת הטירוף,

הקלאסיקה הישנה והטובה,

קצת סטיתי מהנושא אבל סטיות זה בסדר היום

לגבי ג'ייס מתיו בארי, אני מסכימה. זה באמת נראה כאילו ניסו להדביק לו משהו.. אבל שוב אולי מדובר בטעות בתפיסת הדברים. אם כי כאשר מדובר בחוקרי ספרות מדופלמים, קשה להניח כך...

לגבי לואיס קרול.. צר לי, אבל זאת ההתרשמות שלי. ולדעתי נכון לציין את זה. כמו שנכון לציין שאוסקאר ויילד היה אנטישמי.

ולגבי הספרות של היום, זה כ"כ נכון מה שאתה אומר!

אשרי מי שמסוגל להשאר ולקרוא רק את הקלאסיקות הישנות... !

(אגב, אני עדיין מתענגת על סדרת ספריו של ג'יימס הריוט... ספר שעונה להגדרה הזאת^ לגמרי!)

כבר שקראתי את ג'יימס והאפרסק הענקי ומתילדה (אל תדאגו זה היה בגיל 10) אני זוכר שאמרתי לעצמי שהבנאדם אכזרי בצורה מגעילה

קראתי את זה בגיל 10 ואני עדין לפעמים קוראת את מתילדה.ספר חמוד.אתם מנסים למצוא בספרים בעיות?אנלא מבינה..!

וגם איך שהדודת מתנגות לג'יימס ואייך שDHHNX VURD TU,O GO VTPRXE N,HKSV KT ERT,H VRCV ZNI TCK TBH ZUFR AVHU EYGHO AVDGHKU TU,H CRGHUBU, VJUKBHHO AQKVO

בעסה אם למישהו יש ת'תוכנה שהופכת אני ישמח

*גיימס הורג אותם עם האפרסק מתילדה לא קראתי הרבה זמן אבל אני זוכר שהיו קטעים שהגעילו אותי ברעיונות החולניים ש/להם

ועכשיו אני נזכר בעוד ספר של רואלד דאל,  בשם:"הו, המיסתורין המתוק של החיים..." (סיפורים קצרים,יש בו קטעים קצת גסים... אם זה מעניין אתכם,)

ואתה צודק, יש שם סיפורים שפשוט גורמים לבחילה. ובאמת עושה רושם שהוא נהנה מזה

(יש בו גם סיפור אדיר, על סוחר העתיקות שמתחזה לכומר... מישהו מכיר?)

הוי אומר, עם הערות על רקע הספר והסופר וכו'...

על הכוונת ג'רום ההוא משלושה בסירה אחת... לא תרגיעו הוא לא פדופיל או אנטישמי....

אבל הוא היה מאוכזב מהספר הזה כי הוא רצה לכתוב כמו דיקנס (כלומר רציני)

 ד"א הוא גם משווה בין תרגומים והוא לא אוהב את התרגום של בולרא, אבל לדעתי הוא הכי טוב

לדוגמא: המחלה היחידה שג'ורו'ם לא חולה בה (בפרק הראשון) היא "רגלי עוזרת בית" (מחלה שנגרמת מהליכת יתר, וזה אמור להיות מצחיק כי הגיבור של הסיפור הוא סטלן שלא זז) אבל העווית רחם של בולרא יותר טובה

מזעזע-  לא.
 

ובקשר לנקי - יש כמה קטעים לא נקיים במהלך הספר, אבל לא ברמה שזה הופך את הספר ל"לא נקי."
אבל אם את כזה במצב חולה של "בא לי ספר קליל" - הוא לא כזה קליל...
 

סחטיין על המהירות..

נראלי אמשיך בסמסים עם כל העולם וגם ככה לא אקרא.

הוא ספר זורם ונחמד מאד. שמשאיר אותך עם כמה שאלות.. לא מעבר לזה...

חוץ מזה מצטרפת לנ"ל

רפואה שלמה לך! תרגישי טוב מהר!

מה גם שנושא ה"תסמונת דאון" הוא מאוד חשוב אצלי בחיים - אני נתקלת בו ביומיום, אז כל הקטעים של פיבי נכנסו בי די חזק.

דוקא בתור אמא, הספר נגע בי בנקודה פנימית מאד. אבל לדעתי הכתיבה שלו קלילה וזורמת, הופכת אותו לספר קליל.

כלומר- אני זוכרת שהיו כמה קטעים לא משהו. אבל אני זוכרת שבכל זאת ממש נהנתי ממנו, אז לא יודעת..

זוכרת שהסוף היה מדהים.

של שרלוק הולמס, אמא שלי קנתה את כל הספרים.

אני חובב גדול של שרלוק.

אחחח, האנגלי הכל כך אנגלי הזה

עם המקטרת ורחוב בייקר, תענוג

אבל אני קורא אותו רק לעתים רחוקות, כי מוכרחים לשכוח לגמרי לפני שקוראים שוב,

כך שבשתיים (לפחות) הקרובות כנראה לא אקרא בו.

את כלבם של בני בסקרויל אני כבר לא זוכר מספיק, אבל זכור לי שבהחלט חשתי עצבנות מסויימת כשקראתי בו,

את האיש שתמיד אפשר לסמוך עליו, האיש שהוא מעל הכל ומבין הכל,

בזכותו אפשר לישון בשלווה

שרלוק הולמס... (או כמו ד"ר האוס שהוא הבבואה הרפואית שלו...)

מופת ודוג' לאסטרטגיות הגיון לכל הדורות אחריו...

ברצינות אין כמו ספרי שרלוק הולמס!

מאוהבת בהם מאז היותי ילדה, ומן הסתם קראתי את כולם.

ואכן סוף סוף יצאו במהדורה חדשה ומכבדת שרק עושה טוב לסיפורים הנושנים.

אה, וכמובן גם נקי לגמרי. טוב כמעט כמעט לגמרי. זה עוד פלוס עצום בכל הלכלוך שמסביבינו.

את הספרים במהדורה החדשה רכשתי למדפי הפרטי. מתוך ידיעה כי ישובו ויקראו בשנית ובשלישית וברביעית.

נכון שצריך לרווח בין עדר לבין עדר... אבל ככה זה בכל ספר שקוראים אותו שוב.

כרך א' וכרך ב' של האוסף החדש...

אבל... קצת מפריעה לי צורת הכתיבה שלו. אולי כי לא קראתי את זה ברווחים אבל התוצאה היא שאני כבר שנה בערך תקועה בסיפור האחרון שם נראה לי. 

אני יותר אוהבת את אגאתה כריסטי, הספרים שלה גם נקיים כמו של דויל, אבל היא נותנת לך מרווח גם לחשוב על התעלומה בעצמך. כל מה שהחוקר יודע - גם הקורא יודע, לעומת אצל שרלוק, ככה שבסופו של דבר אתה יכול להצליח לפענח את זה לבד, אם "רק תפעיל את התאים האפורים שבמוח" חחח. 

בס"ד

יש לי את ארבעת הכרכים וזה ספרים מקסימים!

בשלב מסוים כבר אי אפשר לקרוא אותם אם קוראים אותם ברצף, אבל בכללי ספרים מדהימים.

"לאחר שמוציאים מכלל חשבון את הבלתי אפשרי, הרי מה שנותר - בלתי סביר ככל שיהיה - הוא האמת." (כרך א', עמוד 237, הרפתקת נזר התרשיש)

בס"ד

וחקירה בשני כמדומני.

יש לנו בבית את אוסף הסיפורים החדש שיצא - כרכים א, ב, ג (ירוק, אדום, תכלת...)

נחפש בהזדמנות את הרביעי... צריך לגוון! אותם כבר

לא בדיוק מגוון

פורום פרוזה:

/Forum/Forum.aspx/f379

הפורום סגור, כדי להכנס תצטרך לפנות לאחד המנהלות- בת שמש/ הסנה בוער.

פורום שירה:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f360

גם הפורום הזה סגור, והמנהלים הם- בת שמש, אלעד, ניגונים.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f17

לא נמאס לקרוא..

שווה כל רגע.

השני והשלישי פחות.

אבל לא יותר מדי לא צנוע.

(וזה ספר לא סרט.)

חצי פנטזיה חצי אמיתי..מוזר כזה..

זה לא "לא צנוע" אבל גם לא נקי לגמריי...

למי שלא אוהב ספרים עם דם ודברים כאלו אז לא הכי מומלץ

למרות שזה כתוב בצורה ממש קלילה..(נשמע דפוק..)

כאילו- זה לא מתואר כלכך מזעזע למרות שזה כן בעצם..

הקיצר.. לילה טוב

ואגב זה אחד הספרים היחידם שהסרט שיצא  הוא ברמה של הספר

יש בו הרהב מוסר השכל וביקורות על הריאלטי!!!אבל שווה קריאה !!ספר יחסית צנוע הראשון ממש טוב ואז זה מתדרדר...ויוסלה מסכימה איתך..!

ברור שהספר הרבה יותר טוב..!אבל גם הסרט לא רע בניגוד לספרים אחרים!!

בס"ד

למה לעזאזל היא צריכה לפרסם את זה?!  אני לא אומרת שזה ספר לא חזק, אבל איכס. אני שונאת אותו.

קראתי את הראשון, וכשהתלחתי את השני נהייתי חולה. אבל בפיזי.

לפני איזה שבועיים גמרתי את הסדרה כדי לסגור את זה לחלוטין..

בררר. רע. רע. רע. רע ממש!

אבל זה מה שהוא בא להעביר לנו. רעיון.
יש ספרים עצובים, שמחים -מרגשים- ומזעזעים.
ולדעתי עצם זה שהוא הצליח לזעזע אותך בצורה כל כך משמעותית (קלאופטרה) אומר שזה ספר מצוין.
הספר הזה בא להשים לנו מראה מול העינים ולהראות לנו לאן אנחנו מתקדמים!

(לא נחמד לי שקראת לה בן אדם חולני, היא באה להעביר לך משהו- לא אהבת, אל תקשיבי לה. )  
 

אמנם הוא לא נקי כ"כ, אבל לדעתי זה שווה את זה.. הרעיון פשוט טו-א-וב. מומלץ !

השלישי הורס הכל.....

אמנם יש בו תובנות יפות על החיים,

ובעיקר אהבתי את זה שמי שנראה ידיד הוא אויב ולהפך,

וגם שלא תמיד מי שיותר דומה לך הוא זה שאיתו כדאי להתחתן

(למרות שזה שייך לפורום אחר...)

אבל מבחינת העלילה הוא מאכזב וחבל.

אני נהנת יותר מהספר השלישי.

אומנם בהתחלה זו הייתה אכזבה מרה,

אבל לאחר מחשבה זו פשוט גאונות.

מבחינה עלילתית, רעיונית, וערכית.

שיסרוק אותו ויעלה את העמודים לפה או 

שישלח לי למיילל...

בבבבקקקשששהההה....!!!!!!!!!!!!!!!

ממליץ לך לגשת לספריה העירונית הקרובה באיזור מגוריך,

לקרוא בספריה את שני העמודים ולהמשיך

בכל חנות ספרים ניתן לקרוא (יש מקומות קריאה). לך לחנות, תקרא 2 עמודים, ו....

ובבאה 120.. והתחלתי לקרוא לבוקריפורטים לפני 2 שנים כ-80 עמודים בתור התחלה..

אז מה הסיפור??

בהצלחה!!

מידי.... חוץ מיזה, הספרים שאני קוראת באנגלית הם ספרים שבנות אוהבות.... סליחה....

ממליצה לך

Dairy of a wimpy kid

אמנם זה הרבה עמודים, בסביבות ה-200, אבל זה שפה פשוטה, סלנגית כזאת, עם מלא מלא ציורים והמחשות, ספר סוחף ומצחיק שכיף לקרוא, יש את זה גם בעברית..

אבל תלוי באיזה כיתה אתה ומה הרמה שלך באנגלית ..

"הקמע". סיפורו (האמיתי) של ילד יהודי בשואה שהלך לאיבוד ביערות של

לטביה בגיל חמש ונמצא על ידי קבוצת חיילים גרמנים שאימצו אותו. לאורך

הספר מתואר הסיפור שלו והניסיון שלו להתחקות אחר עקבותיו האבודים: כפרו,

משפחתו ושמו האמיתי.