יכול להיות שאני מכירה מישהי

אז כנראה שזה לא זה....

תמיד אפשר לנסות, מכיר פערים גדולים יותר ;)

היא לא מעוניינת...

שבשידוכים הרבה יותר קשוחים עם פרמטרים למיניהן, ואז פתאום נתקלים ברחוב ואומרים אה, מזל שנתקלנו

לכן אני משתדל להצמיד את כל העניין שמאחורי המסך ללפני המסך, אם ברחוב הייתי רוצה אותה, אז ק"ו בדרכים לא ישירות.

יוצאים מן הכלל, כמובן מקרים קיצונים כגון לא דתיות בכלל שזאת כבר עבודה קשה מדי לשני הצדדים

אבל לא מתכוונת ללחוץ עליה...

המון בהצלחה!

לא משנה הגדרות, לכל אחד יש אחת שמתאימה רק לו.

אם אתה רוצה, אני יכולה להביא לך בפרטי פרטים של שדכנית שמתעסקת הרבה עם סגנון כזה

של אנשים לא מוגדרים....

תרגישי חופשי לשלוח בפרטי

תראה את ההודעה שלי כאן:

אחד הבאגים במערכת ההיכרויות - לקראת נישואין וזוגיות

לדעתי, תנסה להימנע כמה שיותר בשימוש בהגדרות האלה (וזה באמת אולי החיסרון של אתרים, שדורשים להיצמד להגדרות של אתרים. אפשר לפנות אליהם ולבקש שיוסיפו ממ"ח).

ואתן דוגמה מדבריך:

"למשל דתיה לאומית לא תורנית (למשל לובשת חצי שרוול, כמו הרבה בבנ"ע, בכל זאת לובשת יפה גם אם לא לפי ההלכה)," אתה מגדיר לא תורנית = לא מתלבשת לפי ההלכה. עיין בשו"ת שיח נחום, אבן העזר קז, שבו פוסק הרב רבינוביץ שצורת הלבוש הנ"ל היא בסדר גמור. כך שמי שפוסקת לפיו, היא אכן מתלבשת לפי ההלכה, והאם אז היא זכאית בעיניך לתואר תורנית?

בעיניי, מה שאתה צריך להדגיש בכרטיס שלך זה לא ההגדרות, אלא משמעות של ההגדרות. לכתוב שמבחינה השקפתית אתה נמצא על הציר בין X ל-Y. לא צריך לפרט הודעה ארוכה כמו שכתבת כאן, זה הרבה יותר מידי מידע. אתה יכול לכתוב שאתה לא מרגיש שאתה נכנס לתבניות רגילות, כי... ולפרט מעט. 

ואני חושבת שדי ברור שכל בחורה דת"ל תשאל על שירות צבאי, ואיך אתה מגדיר את עצמך כתורני אם לא למדת בישיבה כלשהי אחרי התיכון. ממה שאתה כותב כאן, יש דברים מסוימים שאתה מעריך בעולם החרדי, ואתה לומד לפעמים בכולל חרדי, והולך לפעמים גם לרבנים חרדים. (האם לא רבים מהדת"ל יחתמו בשתי ידיים על המשפט הזה? למה זה מרתיע לדעתך בנות דת"ל? מה חשוב לך להנכיח בחיים שלך שנחשב חרדי?). ולא ברור לי מה בחורה חרדית תשאל, כי אני פחות מכירה. אבל אל תחליט בשבילן - "מה לי ולה" - אלא תן לה להחליט. 

אני חושבת שהכרטיס אמור לשקף יותר את התכונות שלך שרלוונטיות לזוגיות, נישואין, משפחה ולא לאיזה תנועת נוער הלכת (כותבת על זה הודעה נפרדת). 

אין מקום שבו מסתובבות בנות שמתאימות בדיוק להגדרות שאתה מחפש.

אני אומרת, 

עזוב את ההגדרות האלה.

תנסה לתאר קצת מי אתה ומה אתה שואף להיות, ומה פחות או יותר גבולות הגיזרה שאתה מחפש.

ב"ה יש מנעד דתי רחב מאוד, וההגדרות האלה עוזרות לנו לעשות סדר, אבל נשמע שאתה מתעסק יותר מידי בפורמליות במקום להתעסק במהות.

והנה עוד שרשור שאולי יעניין אותך.

https://www.inn.co.il/forum/t1389794#15083692

נ.ב. גם פה מסתובבות חרדיות...

אהבתי שיש את ההלכה הזאת, חיפשתי את זה פעם ולא התכוונתי להגיד ח"ו שהיא לא תורנית, אלו סתם מילים כדי לנסות לתאר משהו ובסוף מה שחשוב זאת הפנימיות.

כתב יפה אותו הדיון שהבאת, בדיוק כמו שחשבתי.

פירטתי באריכות כדי לעזור להקל את הזיהוי פה שידעו יותר לענות, אלו כמובן פרטים שמתאימים יותר לדייטים, בחלקם כמובן.

ואכן זאת בעיה אצלי שיש לי יותר מדי מחשבות מה להגיד בהתחלה או לא, כדי שזה באמת יזרום והיא לא תרתע לחינם בגלל סטיגמות שונות, וזה מתעצם עוד יותר כשהיא נראית "פחות דוסית" (כמובן שזה לא אומר כלום).

ומה חשוב לי להנכיח בחיים שלי שזה נחשב לחרדי, זאת שאלה טובה והתשובה ארוכה בשביל זה, בגדול קהילה, תרבות וסגנון, אפילו לבוש ובפרט כיפות, מחובר מאד למשל לסגנון של אמריקאים מודרנים יותר.

ולמה אני נוטה לראות את עצמי תורני יותר? זאת גם שאלה טובה, למשל הקפדה על המצוות, כשרות, לימוד תורה וזה.

שירות צבאי אכן מאתגר קצת, וזה שלא עשיתי, זה לא אומר שאני לא בעד שירות צבאי להרבה (לא כולם כמובן).

בסוף תזכרי שאני עובד מול שדכנים, וממש מרגיש שהם עסוקים יותר מדי עם פורמליות ואז אני נגרר לשם בגלל זה, כמו באתרי היכרויות, אם כי טיפה פחות קשוח...

נ.ב: אפשר לכתוב לי בפרטי

זה בסדר גמור לחפש מישהי שנראית דוסית לפי ההגדרות שלך.

אבל תזכור -

אנחנו לא נפגשים עם תבניות, סטיגמות, הגדרות -

אלא עם אדם.

וממה שאני רואה בהודעה הזאת - אולי זה מה שהייתי מדברת עליו, על איך שאתה לא מצליח למצוא את ההגדרה שמתאימה לך.

לא ציפיתי שבאמת תענה על השאלות האלה כאן. אני גם לא מבינה למה אתה מתכוון בחלק מהדברים שכתבת.

העניין לדעתי, הוא שאתה לא ב'מסלול הקלאסי' - לא הדת"ל על גווניו ולא החרדי על גווניו - ואיך אתה מבהיר למי שאתה עומד מולו - ואני ממליצה להרחיב את צורות החיפוש, מעבר לשדכנים ואתרים - איפה פחות או יותר אתה נמצא.

איך הכרטיס שלך יעורר עניין במי שקוראת אותו, שיהיה לה רצון להכיר את האדם שעומד מאחוריו. בעיניי להעמיק בדיונים השקפתיים בכרטיס זה לא הדרך - כי לא על זה מתבססת זוגיות. וגם לא חובה לדבר על זה בדייט ראשון.

"פירטתי באריכות כדי לעזור להקל את הזיהוי פה שידעו יותר לענות, אלו כמובן פרטים שמתאימים יותר לדייטים, בחלקם כמובן."

מה היתה השאלה שלך בעצם? לי נראה ששיתפת במחשבות שונות...

ואכן כתבת נכון, שאני לא במסלול הקלאסי, לא של זה ולא של זה, וגם לא רואה את עצמי בדיוק ממשיך לכיוון המסלול הקלאסי גרידא.
גם בדייט ראשון לא אוהב להכנס לנושאים השקפתים, בנוסף לכרטיס עצמו שגם שם לא צריך להתעמק, פשוט מרגיש שבאות אליי עם סטיגמות שתופרות עליי, ואז משם מרגיש צורך לשבור להן אותם, שאני לא כזה מפחיד...

לעשות משהו אחרת?

אשמח מאד

אחרים כתבו לך תגובות טובות כאן.

אני חושבת שאין תחליף לאנשים אמיתיים, שמכירים אותך. ו\או אנשי מקצוע.

אנשים שבפניהם תוכל לפרט את הדברים, ולקבל מהם משוב וכלים.

בהצלחה!

קשוח, בע"ה אמצא את האחת בקרוב מאד, וגם את!

כל עניין ההגדרות.

בסופו של יום הגעתי למסקנה שאנשים בטבעי מרגישים צורך לשייך עצמם לקטגוריה מסוימת ולציבור מסוים. אם לא עכשיו, אז בעז"ה בעתיד, חינוך הילדים וכו'. זה טבע עולמנו. ואם אפשר, כדאי להשלים עם המציאות הזו ולמצוא את המקום שלך שמרגיש בו הכי טבעי. 

וכל מה שקשור לעולם הדת"ל לעומת חרדי...לדעתי יש הבדל עצום בהשקפת עולם בין דת"ל לחרדי. גם כאלה "מודרנים" ופתוחים יותר - אם לא יותר. הגיוני מאוד שבחורה שרואה ערך עליון בלקיחת חלק בבניית א"י ויישובה תרצה מישהו שגם כן מיישם צורת חשיבה זו, קרי, עשה צבא. 

לא שאני איזו מבינה גדולה, אבל לעניות דעתי אתה צריך יותר לחדד לעצמך מי אתה וכך לחדד את החיפוש למשהו שקיים.

גם בחינוך יש הבדלים ושימי לב שיש היום גם אצל חרדים מוסדות שממש לאומיים בפועל גם, רק עם כיפוס שחוירס חחח

וואלה לדעתי ההשקפות הדת"ל והחרדית סותרות בשורשיהן. נכון לפעמים בעולם החרדי תראה נגיעות של לאומיות אבל זה בדר"כ בקרב הציבור הפחות הארד-קור, עם רגל אחת בחוץ רק שאין להם את האומץ להוריד את הכיפה השחורה. אולי דומים לך חחח

כיפות יפות וחמודות מאד בעיניי, ויש גם היום צבעוניים יותר על בסיס זה, פופולרי מאמריקה

הייתי שולח 3>

ובנות נמוכות.. אל תשכח את זה בחיים. 

אני רואה בלבול בדברים שאתה עצמך מצפה להם.

אני רואה שאתה בעצמך לא סגור איפה לחפש, מה לחפש, ואיך אתה אמור להציג את עצמך.

הייתי ממליץ לך להתחיל בלחדד קודם איפה אתה עצמך עומד.

אתה לא צריך להכניס את עצמך למשבצת כזו או אחרת, אלא רק להגיד איפה אתה עומד ביחס לכל מיני סוגיות מרכזיות.

אדם יכול להיות חרדי ביחס שלו למדינה, ולא-חרדי ביחס שלו לחינוך, לעבודה, לקהילה, ולתרבות.

אדם יכול להיות חרדי ביחס שלו לחינוך ולעבודה, ודתי לאומי ביחס שלו למדינה ולתרבות. 

אדם גם יכול להיות עם עמדות ממוצעות בכל התחומים גם יחד.

(אני אתן פה כמה שאלות לדוגמא, אבל אפשר להרחיב את זה)

האם אתה מאמין שאדם נברא כדי ללמוד תורה והפרנסה היא צורך של בדיעבד, וחזונו של העם היהודי שזה ייעשה על ידי אחרים (גוים למשל)?

מה דעתך על קריאת ספרים שנכתבו על ידי אנשים שאין בהם יראת שמים? מה היחס שלך לסרטים? להליכה לקולנוע?

מה היחס שלך לגיוס לצבא? (לכתחילה? בדיעבד? כמה שיותר קצר? הסדר? ...)

האם אתה מרגיש שייכות והזדהות עם המדינה? אתה מרגיש ההיפך?

האם אתה מאמין בציות לגדולי הדור? (ומי הם גדולי הדור בעיניך?)

האם אתה מתחבר לסגנון שבו האדם הפרטי הוא עצמאי וחופשי יותר ואין כל כך מקום לשיפוטיות וביקורת על התנהגות של אחרים, או לסגנון שבו הוא חלק מקהילה שבה כולם מתלבשים אותו דבר ומתאימים את עצמם לקודים חברתיים וערכיים משותפים? (זה בא לי ביטוי למשל גם ביחס לפלאפונים. ברור שהרבה חרדים היו מעדיפים פלאפון חכם יותר, אבל יותר חשוב להם להיות חלק מהקהילה, מאשר להחזיק פלאפון חכם)

האם אתה מחפש לחיות בקהילה חרדית? דתית לאומית? לא אכפת לך?

וכן הלאה...

אחרי שהבהרת לעצמך את השאלות האלה, תחשוב גם מה מכל זה קריטי לך למצוא בבת הזוג, ומה מבחינתך רק בונוס.

לגבי השאלה איך להציג את עצמך, ואיך לחפש מישהי מתאימה -

אני חושב שלא חשוב להביא בכרטיס את כל ההשקפות שלך, זה לא כל כך רלוונטי, אבל כן להביא את הדברים שממש חשובים לך. 

(למשל יצא לי לראות כרטיסים של בחורות שמחפשות מישהו עם "חיבור לעם ישראל" (ובדרך כלל הכוונה היא ליותר פתיחות וכבוד לציבורים אחרים ו/או חיבור למדינה ולצבא.

או כרטיסים שכתוב בהם "מחפשת מישהו שיעבוד ויקבע עיתים לתורה".)

ואני לא חושב שכדאי לך להסתיר דברים על עצמך (כמו שאתה מתאר שאתה עושה מול חרדים מודרניים), אלא להיפך.

בכל מגזר ובכל קהילה יש חריגים.

ממה שאני מבין, אתה מוכן אולי לצאת גם עם מישהי שהיא לא חריגה, אבל כנראה שתמצא עולם עם בסיס משותף יותר עם מישהי שהיא לא הבחורה ה"קלאסית" לא שם ולא שם.

ודווקא בגלל זה, אני חושב שלגיטימי שתחפש גם בקבוצות חרדיות, וכדאי לך להציג את זה שאתה שונה, וככה תמשוך דווקא פניות של בחורות שהן בעצמן לא בטוחות לגבי ההגדרה שלהן, ויש להן ממשקים מסוימים עם העולמות האחרים.

(למשל פעם הציעו לי מישהי מקהילה חרדית של חוזרים בתשובה, שלומדת במכון טל ומחפשת מישהו דתי לאומי...)

יש הרבה אנשים שמסתובבים על התפר. לדעתי שווה לך לנסות לכוון דווקא לשם, ובשביל זה כדאי לך דווקא להציג את המורכבות שבמקום שבו אתה עומד.

ברור שגם יהיו כאלה שיפסלו על זה באופן מיידי. אבל אלה שלא - לענ"ד יש סיכוי גבוה יותר שתמצא איתן עולם משותף.

עם שאלות על התוכן מתמודד יפה, כי זה נותן לי לבטא את המורכבות והיחודיות שלי במקום להיות מרוכז סביב טייטלים למיניהם, ואכן לא מתבייש במה שאני, אלא גאה בזה ב"ה.

אי אפשר באמת לדעת מי קלאסית או לא, וזה משהו שלפעמים מטעה אותי, מחפש פסיכולוג בשביל לטפל בעניין בטחון עצמי וחרדות חברתיות...

לא מוזר שלבנות קשה להיפגש עם מישהו שהן לא מבינות ממנו הרבה, בטח אם מדובר בחרדים, ובטח בענייני השקפה,

ומן הסתם אתה לא מחפש מישהי שמתוסבכת בענייני השקפה ("טרם החלטתי" קלאסי), רק קצת יותר פתיחות לת"ח ולמגזרים אחרים.

כשתהיה מחובר לבית מדרש\ת"ח מסוים, ולא משנה איזה גוון אתה תוסיף על זה, זה יתן עליך יותר רקע ויגרום לה ליותר בהירות. אבל קודם כל ויותר חשוב- אותך זה יכוון יותר ויסדר לך את הראש. במקום לפרוץ לעצמך דרך שהיא לא יודעת מה תהיה אחריתה, ואולי גם אתה.

במגזר החרדי אכן מקובל לפרט בכרטיס עצמו רקע של חיידרים וישיבות, פחות במגזר הדתי לאומי.

גם להביא מיליון טלפונים לבירורים מכל העולם זה מאד מקובל במגזר החרדי

בהתחלה כן ניסיתי להגדיר את עצמי כשייכת למגזר מסויים, ולהעלים כאילו את הצד של המגזר השני

אבל מתישהו הבנתי שזה לא נכון לי. 

אני רוצה להתחתן עם מישהו שלא משנה מה המגזר שלו, שיקבל את המגזר השני גם. כי זה חלק ממני, ואני חלק ממנו.

נכון שבהתחלה קשה, ומרגישים שאולי מפסידים מישהו שיכול היה להיות בעלי, אבל אני לא רוצה להתנצל על למה אני שייכת גם למגזר השני, או להתחיל לתרץ. אתה מכבד את שני המגזרים גם אם שייך לאחד מהם? מתאים לי. אתה לא כזה? אז לא. וברגע ששחררתי נהיה יותר קל.

תחשוב גם אתה אם לא עדיף לך דווקא לא להסתיר. כלומר, חרדי/דתי לאומי באיזשהו מקום זו בעיקר הגדרה חברתית וקוד לבוש. כלומר, יש הרבה חרדים שהם ציונים גם, גם אם לא כמו דתיים לאומיים, ויש דתל שבהרבה דברים הם כמו חרדים. אני אישית מכירה הרבה בנות ששייכות למגזר מסויים אבל מקבלות לגמרי את שניהם.

שוב, הדרך שלי לא נכונה לכולם. ולפעמים זה יוצר גם יותר בלאגן. אבל רציתי לתת את נקודת המבט הזו על הנושא 

בהצלחה!

אני עם הזמן ועכשיו מרגיש עוד יותר את איבוד הקשר עם הצד החרדי ככל שאני מסתובב אצלם, כי בסוף מרגיש שזאת לא החברה שלי, רק מחובר ולא באמת שם...

הרקע שלי ברובו דתי לאומי בכל מקרה

עונה בפרטי

האמת שאני מבין אותך. בדרך כלל לאנשים כמוך שהם הכל וקצת מכל דבר קשה להסביר מה בדיוק אתה רוצה אבל מצד שני אתה יכול להסתדר עם כולם.

היופי בעולם שלנו שיש הכל מהכל רק צריך סבלנות ואורך רוח

ולהנות מהרגע 

לפעמים אני מסבך, וזה הרבה יותר פשוט.
בסוף נראה שהרקע שהכי קובע ובעל השפעה רבה, זה עם מה שגדלים בו בעיקר בילדות, שרובו דתי לאומי ועד הגבול של החרדים

מדוקדקת וכו

ממליץ להישאר בהגדרה מגזרית חברתית במקום בו גדלת

הדור מספיק בלול הכל מהכל ככה שזה לא קריטי 

תבנה את ביתך תשקיע בו, ותו לא 

לכל סיר יש מכסה . בהצלחה 

כדאי שיעבוד קצת על ענווה. בלי זה יתקשה למצוא מישהי.

ולמה בגוף שלישי? חחחח

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

אם זה חסר טאקט זה שלה אבל כנראה היא רצתה ממש לשתף... 

היא כותבת לכן את זה דווקא בתור בנות שמבינות את הכאב ואת גודל הנס!!

אני בטוחה שהיא מתפללת עליכן!! ואולי היא חושבת שזה שקרה לה כזה נס יכול לעודד אתכן שבקרוב גם לכן זה יקרה!

זה לא טוב המבט הזה ששם במרכז את הכאבים של עצמו, לכולם יש כאבים... אז נשתף רק בדברים עצובים?? 

אומרים שיותר מלהשתתף בצער הזולת קשה להשתתף בשמחתו...  

מובן שיש קושי ומותר קצת להתמסכן אבל זה לא צריך להיות הלך הרוח שלנו אנחנו צריכים לחזק אחד את השני! 

אני לא שופטת אותך באופן אישי בטוחה שהיה כואב לקרוא דבר כזה... אבל זה ציבורי ואני חייבת להביע את התנגדותי כלפי המגמה והאוירה הזאת אצל רווקים... זה משגע אותי😟

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !