וואו! השבוע העשירי!! איזה כיף! ממש שמח להגיע לפה 
סיימתי לכתוב את הסיפור הזה ממש עכשיו! הוא טרי טרי, אפילו לא עבר עריכה או הגהה לאחר זמן (אני כותב סיפור, משאיר אותו איזה חודש להתייבש, כשאני שוכח את הלך הסיפור- אני עובר עליו שוב, ומתקן אותו, לרב זה משפר אותם מאוד. ממליץ בחום!)
חשבתי על הסיפור לפני שנרדמתי ביום רביעי, הייתי בטוח שאני אזכור אותו. לא זכרתי אותו. בסוף נזכרתי. אז זה סוף טוב. אני מניח.
יאללה, פופקורן, כיסא נח, נשימה עמוקה- תהנו!
"העיקר הבריאות"
"אז מה אחי? שנשב על פיצה?" ערן חייך ישר כשנפגשנו,
"אם אתה מתכוון להמשיך להשתמש בג'ינס האלה- הייתי ממליץ לך להתיישב על משהו אחר, וחוץ מזה- אני לא אוכל ג'אנק פוד" הצהרתי על שלי,
"אתה? לא אוכל ג'אנק פוד? מה הקשר?? נפלת הבוקר מהצד הלא נכון של המיטה?" ערן פתח עיני עגל,
"לא, זאת בשמת, החלטנו שאנחנו מפסיקים לאכול אוכל שפוגע בנו"
"בשמת? הפריקית טבע הזאת? אז אתה מתכוון שהיא החליטה שאתה מפסיק לאכול מה שהיא חושבת שיפגע בכרס שלך?" נראה שהוא התלבט אם לצחוק או לבכות מצחוק,
"אל תהיה כזה, היא דואגת לשלומי" הגנתי על בשמת, על הקשר שלנו, ועל האגו המדדה שלי,
"אחי, הבחורה הזאת משוגעת, ואני אומר לך את זה כי א-נ-י דואג לשלומך" וזיק של רצינות התנוצץ לו בעיניים,
"טוב, אבל איתך אני לא יכול להתחתן" הערתי.
"תודה לאל" אמר.
"תודה לאל" הסכמתי.
שתקנו.
ציפור עברה מולנו, כמעט נדרסה מאוטובוס, לא מבין למה שותלים עצים באמצע הכביש.
דווקא מזג אוויר יפה היום.
ערן שאל "אז היה הדייט האחרון שלכם?"
"לא מצאנו מקום מתאים לשבת בו, היא נזכרה שיש מקום נחמד בגילה, אז חצינו את ירושלים ברגל, אתה יודע, אוטובוסים מזהמים את הסביבה" עניתי,
"אחי, פיצה במרכזית בעשרים שקל" ניסה,
"הבצק מקמח לבן, מוצרי חלב פוגעים לך בעצמות, והפטריות הן למעשה.. פטריות, אתה לא אמור לאכול אותן" שללתי.
"שווארמה בדוכן ליד" שנה,
" העשן פוגע באוזון, הם מוכרים רק משקות מוגזים, והם לא שוטפים ידיים, אתה יודע איזה חיידיקים זה מכניס לך באוכל?!" שללתי.
"ירקות חתוכים בגן סאקר" שילש,
עברתי בדמיון על רשימת כל האיסורים הבריאותיים, חיפשתי סעיף שישלול גם את האופציה הזאת, "דווקא רעיון טוב!" נדהמתי לגלות, "אבל עזוב, היא תחשוב שאני קמצן" התאכזבתי לגלות. שללתי.
"ומה בדיוק אכלתם בחושה הזאת שלה?"
"סלט קינואה עם חמוציות, עלי חסה, עלי ביבי, עלי כותרת, ומים טהורים מנביעה עתיקה מפרדס כץ"
"היי! לא אומרים אוכל על איכס!" ערן כמעט והקיא את נשמתו.
שתקנו.
"הבריאות שלה עולה לי בבריאות" החלקתי לתוך הכיסא שלי,
"כבר מההתחלה אמרתי לך שהיא תעשה אותך חולה", הזכיר לי שהוא בן טיפוחים לאמא פולניה,
"לא בקו הבריאות" תיקנתי,
"מי לא בקו הבריאות?" שאל,
"נכון לעכשיו- כולם בקו,תודה לאל, אבל אל תשמש במילה 'חולה' יש לה קונוטאציה שלילית"
"גם את זה היא דחפה לך למח?"
"כן, כדי שלא ישפיע על המחשבות של התינוק. אתה יודע שכבר בהריון הם תופסים את העולם שמסביבם?" גיליתי בקיאות בנושא,
"על מה אתה מדבר!? איזה תינוק?! אתם בדייט חמישי!!" צעק עלי,
"נכון, אבל היא רוצה שאני אתחיל לפני, שאתרגל, אתה יודע כמה קשה לשנות הרגלים?? באמת שאין לך מושג! היא שמאלית, אז כבר שבועיים שאני
משתמש רק ביד שמאל, להתרגל לתחושה, כי חבל שיהיו בבית שני זוגות מספריים שונים, זה עלול לבלבל את הילדים!" נעמדתי, מחזיק את השולחן
"אחר כך הם יגיעו לאוניברסיטה עם תסביך הורים חמור, יכנסו לדיכאון, לא ישבו לעשות שיעורי בית, ויכשלו בלימודים!" נכנסתי לאקסטאזה "לא פלא שבסוף הם יסיימו בזבל של עבודה עם משכורת מינימום! יכנסו לחובות! ואז איך בדיוק הם יוכלו לשלם על הבית אבות של בשמת?! ואתה יודע כמה היא תצטרך את זה, בייחוד אחרי המוות הלא מפתיע שלי בגיל 70 רק כי לא דאגתי לגוף שלי כמו
שצריך! זה כבר צפוי מראש!!!" צרחתי על ערן.
התנשמתי בכבדות, המח שלי צרח 'חמצן!', הבטן כאבה, הייתי מותש כמו שמן בבניין בלי מעלית, עצבני כמו ערס על כביש עירוני, ומבולבל כמו בחורה בפסיכומטרי ,אבל בעיקר רציתי להקיא.
קרסתי חזרה לכיסא שלי. "לא עושה לי טוב כל הסיפור הזה של הכעס" אמרתי, "נראה לי אני אתחיל לעשן".
***
שבת שלום!!
סיפו"שים קודמים:
שבוע ראשון: "אהבה ממרחקים"
שבוע שני: "בעזרת השם \ אות היא לעולם."
שבוע שלישי: "אין שם עדיין, מוזמנים לתת רעיונות!"
שבוע רביעי: "חלומות של בוקר".
שבוע חמישי: "מיוחד כרגיל."
שבוע שישי: "עוד סיפור אחד ודי".
שבוע שביעי: "התאמה מושלמת".
סיפו"ח (לראש חודש): "מירוץ התפילין הגדול".
שבוע שמיני: "נקודת רתיחה".
סיפור מגירה: "מיומנו של כותב גוץ"
שבוע תשיעי: "שבת חגיגית"
ושבוע הבא גם השורה הזאת תכיל סיפור! 
