כשהשטח והתקשורת לא מדברים באותה השפה
עד כמה למילים שנאמרות באולפנים המקוררים יש משמעות?

יהיה מקום לבחון איך השפיעו מכתבי הסרבנות של משרתים ביחידות עילית על מוכנות הצבא.

אירועי שנאה שמלבה התקשורת צריכים לזכות להתעלמות, במטרה להפיח אוויר נקי וחדש במרחב הציבורי שלנו

גם השופטים בהאג לא מטומטמים והם הבינו שהפסקת הלוחמה לא תהיה בכל מקרה. במקום זה הם סייעו למתג ולקבע עלילת דם מודרנית
תודה לכם אנשים יקרים. אנשי צו 9 ופורום התקוה. בגופכם סתמתם את צינור החמצן לאויב העזתי, צינור אותו פתחה לבושתנו ממשלת ישראל.

הוריה של החטופה דניאלה גלבוע, התרגשו כאשר אולם שלם בניו ג'רזי, רגע לפני הקידוש בסעודת שבת, שר "אשת חיל".

אם בעינינו אין אופציה יותר טובה על השולחן מהקואליציה הנוכחית, זו תהיה טעות לפרק אותה, גם אם יש הכרעות שאנחנו חולקים עליהן.

חיילי צה"ל הגיבורים סיפקו לנו תמונות ניצחון רבות. במלחמה מהסוג הזה הניצחון האמיתי יהיה חזרת החטופים ושגשוג העוטף וגבול הצפון.

מאחורי צבא ההגנה לישראל, צבא של גיבורים גדולים-מהחיים, עומד צבא ענק של נשים גיבורות, שנושאות בעול המלחמה

בימים אלו - החיילים הקדושים שלנו עושים מעשה נטיעה בעזה. הם מוסרים את הנפש כדי לעקור את הרשע מהעולם ולנטוע מציאות טובה יותר.

יום השואה הבין-לאומי זכה במדינות אירופה לשמות חלופיים שנועדו לעמעמם ולעצב נרטיב לפיו אנטישמיות היא תופעה אוניברסלית

בהיסטוריה היהודית של עזה היו כמה אירועים שנקשרו לחודש שבט, החודש בו חוגגים את חידוש הנטיעות

גם לאחר שנסיים להביס את חמאס, ישראל צריכה לשלוט בעזה לפחות עד לפירוז מוחלט שלה מנשק והרס הביצורים.

נכון שמבחינה הלכתית-פורמאלית מותר בתנאים מסויימים לתת לגויים לשבת בארצינו, אך מהי ההוא-אמינא לתת למרצחים הללו לשבת בארצינו?

עתידה של ישראל מובטח בזכות הנוער והחיילים הפטריוטיים והאמיצים שלה.

התרגלנו לכך שספורט 'מרגש' אותנו. אך סיפוק רגשי אמיתי נמצא במקום שונה לגמרי: התייחסות שורשית-רצינית להיותנו יהודיים.

היום, ט"ו בשבט, חג האילנות. מה הוא אומר לנו, דווקא השנה, בתשפ"ד?

מתרבים גילויי הזדהות עם המדינה ועם צה"ל, על רקע המלחמה. ההתפכחות איטית, אך כבר הבטיחונו חז"ל שגאולת ישראל מתקדמת קמעא קמעא.

נכון, היא תצטרך לחולל נס, אבל אם תנצל נכונה את ההפתעה בניו המפשייר, אולי נקבל את הנשיאה התומכת הנלהבת ביותר של מדינת ישראל.

על השולחן בכניסה לישיבה ברחובות בה אני מחנך הצטרפה כעת תמונה נוספת של לוחם שנפל, והיא עומדת ממש בסמוך לתמונת חברו מהשכבה

על משמעות השיר שמלווה את המלחמה הזאת, דברים לזכרו של רס"ר הרב אלקנה ויזל הי"ד, שנפל בקרב בציר כיסופים

לאחר למעלה מיובל שנים בהם בית המשפט העליון דן בתיקים משטחי יהודה והשומרון, הוא טרם מצא מקור נורמטיבי איתן לבסס עליו את סמכותו

דווקא הקושי שבמעבר לשגרה עשוי לרומם את המבט על המציאות ועל חיי השגרה של העם והפרט. לצבוע אותם מצבעי האפור לצבעים חיים ועזים.

האם יכול לחול מפנה אמיתי בקרב יהדות ארה"ב? האם היסטורית נזכור את השנה הזו רק כשנה כואבת וקשה, או גם כשנה של מפנה, של התעוררות?

ההתגייסות המהירה והרבה של החברה הישראלית במלחמת חרבות ברזל לחיזוק העורף אותתה כי קיים מכנה משותף

תכאבו, אבל עם גב זקוף. הזילו דמעה. אבל תהיו מלאי גאווה

10 סיבות למה הפעם חייבים ללכת עד הסוף

עם שחרורם של מאות מילואמניקים ששבו מהחזית, כדאי שנזכור: יכול להיות שהבן אדם שהרגע עיצבן אותנו ונדחף הוא אחד מהם.

אלמנתו של רס"ר (במיל') אוריה מש ז"ל שנפל בקרבות בעזה עונה בכאב לנציגת משפחות החטופים, במכתב אישי.

ההתבטאויות של אנשי יש עתיד חסרות אחריות ומסכנות הן את החטופים בכך שהן מעלות את המחיר הנדרש עבורם, והן את עתיד המדינה

רגע אחד משבת עם משפחה של חטופה והמשמעות הייחודית של שירת 'אשת חיל'.

אסון השבעה באוקטובר קרה לאחר עשרה חודשים של הפגנות קשות נגד נתניהו ונגד ממשלת ה"ימין על מלא" בראשותו.

רק אם נבסס את ההבנה שלנו בענינים של עם ישראל, גאולת ישראל, ארץ ישראל ועוד, יהיו לנו הכוחות לעמוד במשימות לאורך זמן

לא ניתן לברוח ממחייה מוחלטת, מעל העצים ומתחת לאבנים, של חמאס. לא ניתן לברוח ממלחמה מתמשכת שתניב ניצחון. כדאי לצמצם נזקים בדרך.

שמאל וימין, דתיים וחילוניים, מעוטף עזה עד הרי חברון והשומרון נחתום על מסמך שבו אין מחויבות להסכים, אך יש מחויבות לשותפות אמיתית

אין מנוס משיתוף פעולה קרוב עם ארה"ב ובנות ברית אחרות שיש לו מחירים - גם בחופש הפעולה שלנו - וגם בדרך הפעולה שלנו תוך כדי לחימה.

ההחלטה המחפירה שעברה היום בקבינט המדיני ביטחוני הראתה לצערי כי רבים מחברי הכנסת והשרים עדיין שרויים בעיוורון מוחלט.

המשך הלחימה לפירוק החמאס מסכנת את חיי החטופים, זה נכון, אבל הלחימה הזו היא הסיכוי היחיד להציל אותם או לפחות את רובם

מדינת ישראל חייבת לשנות דיסקט, זו הערובה היחידה לכך שלא נופתע ולא נותקף וגם אם כן עדיין יכולת התגובה תהיה מספקת במידת האפשר.

להיות אבא של לוחם זה להיות מלא בתודה, בהוקרה ובגאווה על הדור המופלא הזה שביום בהיר אחד פשוט קם והסתער כמו אריה

אני רואה את השלטים שנושאים המפגינים, אלה שתומכים, כביכול, במשפחות החטופים - וקצת קשה לי להבין את פשרה של התנהגותם.

ניתן לפתור את כל המפגעים בתכנון יסודי, בשיתוף פעולה מלא עם תושבי השכונה ובהתחשבות במאפייני שכונת ארמון הנציב.
האם ראש הממשלה יעמוד במילתו, שישראל לא תשקוט, תמשיך בלחימה, עד שיושגו שלוש מטרותיה

רשעי חמאס מצטרפים למפגינים נגד ראש ממשלת ישראל בדרישה להשיב את החטופים 'עכשיו', למען העמקת השסע בחברה הישראלית

האם את תנאי העסקה קובעת ממשלת ישראל בהתאם לאינטרס הלאומי או שמא את תנאי העסקה קובע החמאס.
מיקי רוזנטל כנראה שכח שיהודים ליברליים ממערב אירופה ויהודים אורתודוכסיים עטויי תפילין סיימו את חייהם צועקים יחדיו למרומים

סיפור יציאת מצרים משפיע כבר אלפי שנים על מיליוני אנשים ומעורר תקווה והשראה. השבוע יש לנו הזדמנות לחבר אליו את היומיום שלנו.

לעם הפלשתיני יש מטרה אחת ויחידה: חיסולה של ישראל וכל עוד העולם תומך בלאומיות הפלשתינית הוא תומך בשלילת קיומה של ישראל. דעה

העובדה שנמל המפרץ החדש בחיפה הוא בבעלות סינית, והעובדה שגם תנובה היא בשליטה סינית, לא הפריעה לסין לבחור צד במלחמה.

אימפריה של טרור הקימו אויבינו בחבל עזה, אותו קיבלו מאתנו ללא שום תמורה, מתוך מחשבה חסרת-הגיון שעכשיו יהפכו אותו ל"סינגפור"

הרב פרופ' יצחק כהן עומד על כמה עניינים חשובים בפרשת השבוע המשתקפים בחיינו בכלל ובמלחמה הנוכחית בפרט.

אסור לא להתמכר להצלחה הראשונית אלא להפנות משאבי נפש להתמדה. לחוש התחדשות לא רק ברגעי שיא אלא בדרך ארוכה ומפותלת.

החמאס ימשיך לאתגר את רגשות הציבור הישראלי באמצעות משחק על רגשות משפחות החטופים וגורלם של בני הערובה.

המלחמה הגדולה עוד לפנינו, ואין רע יותר מלקיים בחירות בזמן מלחמה או בעת ההכנה אליה, משום שבחירות זהו דבר מפלג

באיזו מלחמה ממלחמות ישראל, שאלת 'היום שאחרי' גובשה תוך כדי המלחמה? תשובה לא מפתיעה: אף לא באחת מהן!

מתפלל שהשארנו מאחור את השנאה. לצערי נראה שכמה מאלו שלא קמו והלכו להלחם, נשארו איתה במלא התוקף.

צריך לכאוב את הכאב, להתאבל ולהצטער על הרע שמתרחש. אבל, יחד עם זאת - אסור לנו להישאב לכך.

אנחנו חייבים את זה לעצמנו, ועוד יותר לחיילנו שמחרפים את נפשם להגנת המדינה, ולנופלים שנפלו במערכה

בשיח בתקשורת ישנה תחרות סמויה וגלויה מי מוכן לשלם יותר לסינוואר תמורת השבת החטופים וכביכול מי יותר הומני

הבעיה אינה בסדרה המדוברת, אלא בסוד השמור שאיש לא מדבר עליו בטלוויזיה.
