גם בימינו מעיזים האנשים ה"חכמים" והמתונים, שהביאו עלינו את מחדלי שמחת תורה, לכנות את סמוטריץ, בן גביר ושות' כ'משיחיים'
פשטנו את המדים, יחד עם עוד אלפי חיילי מילואים. מנסים לחזור לשיגרה. אבל השיגרה כבר איננה.
אם היינו חושבים שמציאות המלחמה הנוכחית תשנה משהו, הרי טעינו בגדול.
"חופשיים", "חילוניים" והקשר שביניהם. על ההזדהות העממית עם מצוות התפילין על רקע המלחמה ועל מחאות השבוע החולף.
הניצחון על החמאס יושג רק על ידי שליטה ישראלית מלאה בעזה. שתשאיר רושם לדורות, זו האמת וזו גם השפה שמבינים אויבינו
דבריו של חיים באר ראויים לכל גינוי, אבל הכאב האמיתי מגיע דווקא משתיקתו הרועמת של מי שרגישותו אומנותו.
לפעמים דווקא במקום שמבקש רייטינג גבוה, להיות מחודש בעיני הצופה, אתה מוצא רגעים מזוקקים של 'נצחיות', וכבוד למה שמעבר לתהילה
זה לא רק תיעוב מזדמן של אנשי רוח כושלים שמחפשים קאמבק, זו אסטרטגיה שמטרתה להדיר את המגזר שמקיז את דמו בעזה ממוקדי קבלת ההחלטות.
במהלך השלושה חודשים האחרונים היה לי המון זמן לחשוב. בעיקר על למה, וגם אל איך אני ואנחנו נשתפר כחברה וכבני אדם
הורים רבים מנסים 'לקנות את הירח' ולכבוש נהרות ואוקיינוסים בדרך לרכבת החוויות שהם רוצים להעניק לילדיהם.
ברק פוקס חיפש משהו שימלא אותו מבחינה רוחנית במילואים. הוא החליט שבין פעילות לפעילות הוא ילמד את התנ"ך, עם פירוש של הרב שטיינזלץ
במלחמה הנוכחית, זו שעדיין אין לה שם רשמי, היעדים הצבאיים ברורים מעל כל ספק ומעל כל פרשנות.
הטבח בשבעה באוקטובר חייב לשמש נימוק מרכזי לכך, ששלטון ערבי-טרוריסטי ביו"ש יסכן את עצם קיום ישראל
המוסריות הגדולה ביותר היא לחסל את חמאס. המוסריות היותר גדולה היא לעשות את זה עם כמה שפחות חיילים הרוגים
מדינות וארגונים שרואים בעזה בית כלא אחד גדול מתנגדים עכשיו ליציאה של תושבים מכלא עזה
אנחנו לא הולכים לשום מקום. אנו ממשיכים לצאת ביד רמה ממצרים, ייקח כמה זמן שייקח.
תזכורת חשובה לאירועים שלא קשורים למלחמה, לכאורה.
אני מביט בהשתאות אל כל הכוחות, הפועלים כבר יותר ממאה ימים, בניגוד גמור לאווירת הנכאים בתקשורת, ואינם מתעייפים או מפסיקים.
מדינת דרום אפריקה תובעת את מדינת ישראל למשפט בינלאומי בהאג בטענה לרצח עם בעזה המתבצע על ידינו ח"ו.
מנכ"ל מפלגת "הציונות הדתית" יהודה ולד אשר נלחם בימים אלו בעזה בטור מיוחד מחאן יונס
קול זעקת אחינו ואחיותינו, מבוגרים וילדים, חיילים וחיילות, שזועקים אלינו מן האדמה פשוטו כמשמעו - רק הולך ומתעצם ומחדד את בשרנו.
מערכת הביטחון פשוט עוסקת מאז ימי אוסלו הארורים בהכלה; לא בשאיפה לניצחון
כל אדם צריך לראות כיצד הוא מנטרל את המתחים בסביבתו ותורם לאחדות. המחלוקות יישארו, אבל יש דרכים בהן נוכל להתקדם לצד המורכבות הזו
המצב הערכי-מוסרי שהעולם המערבי המתקדם נמצא בו - שותפות עם טרור מפלצתי בתמיכה, בשתיקה ולעיתים אף בפעולות מעשיות.
בישובי קו התפר בשרון האוויר צח, השדות ירוקים, הנוף יפהפה – אבל החשש מקנן בלב
מה אפשר ללמוד מדמותו של הבבא סאלי - במיוחד השנה?
את מחזה האבסורד האנטישמי המתנהל בהאג צריך היה להוקיע מראש, ולא להשתתף בו בתפקיד ה"נאשם" או ה"נתבע".
תלמיד שאל אותי "למה לדבר על עידן עמדי יותר מכל הפצועים?", אבל לא מדברים על הקול שלו על הבמה אלא על הקול שלו שמנגן על הלב של העם
דבורה בטשווילי נעלה את המסחר בבורסה בניו יורק בטקס חגיגי עם המסר של "להאיר אור גדול".
אם יפרו מצרים וירדן את הסכמי השלום ויֵצטרפו לשאר אויבינו במלחמה נגדנו - תיוותר ישראל פרוצה לכל עבר בלי יכולת להגן על עצמה.
איננו רוצים להביא את הפטריות והזיהומים של עזה הביתה, וגם איננו רוצים להביא את הזוהמה הנפשית
ח"כ עמית הלוי על האתגר המרכזי של צוות ההגנה הישראלי בהאג ועל הסיבה שהוא לא בטוח שאהרון ברק הוא האיש הנכון במקום הנכון.
זה שדורשים ממך בחוצפה למחוק משהו, לא אומר שהוא ראוי וזה שקיבלת מחיאות כפיים, לא אומר שהקריקטורה הייתה מוצלחת.
המלחמה המשפטית שמתחילה היום בהאג תלווה אותנו שנים ארוכות. הצביעות של המערכת הבינלאומית ברורה.
להכריע את האויב, אין משמעותו להרוג את כל הפרטים בו, או להשמיד עד הסוף את כל האמל"ח שלו.
'צריך ברקס? אני ברקס!'. תהיו הברקס הזה. אל תהיו ראשונים, אל תהיו בלעדיים, תהיו שקולים.
יש בעלי שמיעה לקויה שאמנם יש להם שמיעה חדה, אך בשל היותם חסרי-רוח וקטני-אמונה, האוזן מסרבת להקשיב.
במערכת הערכים של החמאס, גם אם נהרוג את כל 40 אלף הפעילים שלו עד האחרון, כולל סינוואר וכל הנהגתו, הוא לא הפסיד במלחמה
השבת האמון בינינו - דרך חדשה. מה עושים? איך לא שוקעים מחדש אל תהומות השנאה, המלחמה, האיבה שהיינו נתונים בהם?
השיקול אם לוחם יוכל לצאת להתרעננות- במידה וזה עוזר ונותן לו ולמשפחה עוד כוחות- הוא חלק מהשיקול המבצעי במערכה כזאת ארוכה ומורכבת
בשביל להבין את שורש הפערים בחברה, מספיק להביט על שתי דמויות מפורסמות שיסוד אחד להן: דמות אב.
הקריקטורה בה מככבת אסתר חיות, עוררה את זעמה של מערכת המשפט, שבוודאי לא היתה נוקפת אצבע, אילו היה מדובר במנהיג ימין
מאמר לזכרו של עיתונאי "מעריב", אברהם תירוש, שמילא בעיתון את כל התפקידים במשך 45 שנה, ופעל בסתר למען עליית יהודי ברית-המועצות
לא סתם החמאס קורא למלחמה הנוכחית "מבול אל אקצא", יש להם עניין בעיר ירושלים
מדינת ישראל מתקפלת. היא רוצה לחזור לשקט, וזו סכנה קיומית. מי מההנהגה שלא מוכן לשנות את הקונספציה- שיתפטר!
החברה בישראל נמצאת בימים האלה בתהליך בירור זהותי עמוק. בירור שנוגע ביסודות שמעמידים ומכוננים אותנו כחברה בעלת ייעוד משותף"
האסון צרב בנו בצריבת אש על הבשר החי את היותנו יהודים, אחים, בעלי גורל ויעוד משותפים, לנצח.
אימו של שאולי גרינגליק הי"ד מסכמת את השבעה על בנה שנפל בעזה - ואת מה שגילתה אחריה
איך נוכל להילחם על לבם של שופטים נאורים אם פרלמנטר יהודי אומר שאנחנו מבצעים רצח עם? המקרה של עופר כסיף הוא אחד יותר מדי
במידה וסמכויותיו של השר סמוטריץ' במינהל האזרחי הן נייר לצור על פי צלוחיתו של השר גלנט - מה לו ולשררה מיותרת במשרד הביטחון?
עברו כבר 5 שבועות שהוא לא היה בבית ברציפות, אפילו לא לדקה! ואז הגיעה בשורה - יוצאים לאפטר! מתי? בליל שבת! אז הוא ויתר.
תתכבד מדינת ישראל, ותציע, כפי שמתיר החוק הבינלאומי, לכל עזתי שמעוניין להגר משם, עזרה לוגיסטית בהבאתו למחוז חפצו
תא"ל אסעד מבטא את התחושות הקשות הרווחות בעדה הדרוזית. הלווייתו של סופיאן היתה עוד הזדמנות לבטא את האכזבה
הדרג המדיני יצטרך לאמץ את הגישה הריאליסטית, להיצמד לנתונים ולעובדות הקשות על הישות המפלצתית שלידנו.
הגבול הצפוני מתוח - איך לא מתוסכלים מתחושת ההמתנה? וכיצד תופסי הכוננות בכל הגזרות מלמדים אותנו מהי הדרך הנכונה לחכות למשיח? צפו
החיים במוקדם או במאוחר ידרשו חוויה איכותית עמוקה ואמיתית. חוויה שרוצה אותנו כפי שאנחנו כעת.
בדרך כלל, האדם לא מכיר בהיותו שבוי בתוך קונספציה שגויה, הוא איננו מכיר שהוא כעיוור המגשש באפלה
מעת ה'מהפך' הפוליטי של 1977, עוד מעט יובל שנים, רוב ראשי ממשלות ישראל, לאורך 36 שנים במצטבר, היו מנהיגי הימין הישראלי.
לפעמים האמת לא צריכה להתעטף ביותר מידי יח"צ בשביל לזרוח. כזה היה המכתב של מירון גרש הי"ד.
