פורום בית המדרש (עמוד 15)

מי שלא נאפה, במילא תשתה את המים ולא יקרה לה כלום, ושם זה כדי לעשות שלום בין איש לאשתו ולהסיר מעליה את החשד

היציאה לחירות שנעשתה על ידי ניסים וגילוי שכינה, היא הלקיחה לעם.

וגם מצוות קרבן פסח, מצה, בכור ותפילין מייצגים את זכרון החירות שנעשתה על ידי ניסים, הפסוק שחוזר על עצמו בתפילין כמה פעמים, זה "כי *ביד חזקה/חוזק יד* הוציאנו ה ממצרים", ושם זה גם נתינת טעם למצוות פסח מצה ובכור.

לכאורה אם ה רק היה אומר שייקח אותנו לעם, זה עדיין לא היה מחולל כלום במציאות, עד שייעשה מעשה היסטורי-לאומי עם ניסים וגילוי שכינה (כמו שכדי לקדש בטבעת לא מספיק רק לומר, צריך גם לתת)

..

» דפי לימוד לשבועות

שנקודת הבחירה שלו כרגע היא לא האם להניח תפילין של רבינו תם או להסתפק בשל רשי, אלא האם להצטרף לעסקת סמים או לא

כמה שנים הציק לי משהו עד שהצלחתי לתמלל אותו - הרב דסלר מדבר על *נקודה* של בחירה, "שבה האמת והשקר שווים" (כלומר המשיכה שלהם). וחשבתי שיותר נכון להגיד שיש *טווח* של בחירה - וכולנו מכירים את זה מעצמנו, שאנחנו יכולים פתאום להתאמץ ולהתעלות על עצמנו
 

בכל אופן, בנוגע ל"רדיקליות" של הדברים - להיכרותי ההנחיה הגורפת לחוזרים בתשובה, גם בציבור החרדי, היא לא לקחת הכל בבת אחת אלא להתחיל ממשהו אחד וכל פעם להוסיף

אבל קח את זה בנקודה הפשוטה אצלך לראות גרף התקדמות.

תחשוב על זה שמסתכלים על ההתקדמות ולא ליעד ספציפי

לרב מדן (לזכרוני) יש הצעה חמודה, שהחזרה על הקרבת הנשיאים היא מעין שירה. פזמון שחוזר על עצמו. שירת חנוכת המשכן

ואני חושב שבדגלים (בפרק ב) החזרה מוסיפה חגיגיות

(לא הולך להתווכח)

חשבתי בשעה האחרונה בצורה דומה,  אולי זה כמו תפילה. כשקוראים על כל שבט שהקורא ירגיש מחדש את ייחודויתו של כל שבט, כמו לומר 7 פעמים ה הוא האלוקים.

ובקרבנות זה אולי שכשקוראים מחדש כל קרבן זה כאילו מקריבים אותו על כל שלביו

הרי בגלל זה נחרב הבית. הוא לא נחרב בגלל שנאה שהיתה 5 שנים לפני החורבן, אלא אווירה שהייתה בסוף בית שני, וייתכן שכבר באמצעו, טלא שהלכה והחמירה (כנל בית ראשון עם 3 העבירות).

אבל לא יודע מה יש ב40 שנה דווקא. 

האדם השני לא עשה לך שום דבר רע, אלא הוא פשוט חושב אחרת ממך וזה משגע אותך. זו שנאה שאין לה סיבה מוסרית.

'תנו רבנן: ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין ולא היה לשון של זהורית מלבין ולא היה נר מערבי דולק והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי. אמר לו: היכל היכל מפני מה אתה מבעית עצמך? יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב. וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך' (יומא לט: )
 

'ארבעים שנה קודם חורבן הבית גלתה סנהדרי וישבה לה בחנות' (סנהדרין מא. עבודה זרה ח: והגמרא שם מסבירה שרבו הרוצחים והסנהדרין לא רצתה להוציא כל כך הרבה אנשים להורג ולכן גלתה)

...סיעתה דשמייה  והסנהדרין , הבגץ של אז, ירד מגדולתו רבי צדוק מבין שהחורבן בלתי נמנע.

אגב באותו זמן החלו הסכסוכים בין היהודים לתושבים הלא יהודים בארץ ישראל.

... הגמרא מציינת דברים ספציפיים מעבר להתדרדרות חברתית

הסטורית באותו זמן פחות או יותר ארץ ישראל נהפכה לפרובינציה של האמפריה הרומית.

לאחר מכן אגריפס הומלך וכעבור 3 שנים מת באופן פתאומי ושוב ארץ ישראל נעשת פרובינציה

עם כל ההשלכות השליליות שבדבר  וכנראה רבי צדוק

ראה בזה את האסון שיקרה.

שכמו שגם בחצר בית הכנסת נופלים אפיים, ואפילו יחיד בביתו אם הוא אומר בשעה שהציבור אומרים, אז ככה ירושלים החדשה נספחת לעתיקה

(ודאי שאליבא דאמת אין ככ שאלה, כי מעיקר הדין אפשר ליפול גם בלי ספר תורה

והאמת שיכול להיות שבירושלים פשוט לא נהגו כרוקח, בלי קשר ללפני ה'

וראה בשות משפט צדק ג יט: 'שבירושלים תובב"א נופלים על פניהם אף בהיותם בכפרים' כשבורחים מהגזירות ואין ספר תורה)

כך שמתי זה כחצר בית כנסת ומתי לא?

בסוף בבית כנסת יש דין מורא בית כנסת זכר למורא מקדש (בניגוד לעיר העתיקה שאין דין מורא ברחוב), אז חצר בית כנסת זה דומה לירושלים לפני ה. אולי ירושלים החדשה זה כמו הרחוב של בית הכנסת?

רש"י אומר שזה סברא כי "אם לא, אין אדם סומך על בני ביתו".

נראה שזה משהו בכיוון של התנהלות כללית וטבעית (גם על המושג חזקה יש גישה האומרת שזאת "הנהגה" ולא בירור של ספק).

תודה על האתגר.

בשב שמעתתא ובשערי יושר ברעק"א שעד אחד מברר ספק כל עוד לא איתחזק איסורא אבל צריך לעיין שם בסוגיה מה גם שהרמב"ם לא מונה את זה בדיני עדות

ובהחלט בשביל לפסוק בעניינים של איסור והיתר יומיומיים מספיקה רמת נאמנות מסויימת, ולא צריך נאמנות גדולה כמו לקבוע סטטוס של בן-אדם אם הוא נשוי או פנוי, או לפסוק להוציא ממון. צריך לזכור שהכרעות שנעשות בבית-דין אכן מצריכות בדיקה הרבה יותר גדולה (ודרשת וחקרת ושאלת היטב והנה אמת נכון הדבר) מאשר התנהלות מחוץ לבית-דין, שמי שיודע ומאמין למציאות מסויימת, מתנהג על פיה. דיינים הם אנשים חיצוניים לאירוע שלא מכירים כלום וצריכים הרבה יותר משהו להיאחז בו, מאשר אני שאני מכיר את שכן שלי ויכול לסמוך עליו שהוא הכין אוכל כשר אם הוא אומר לי שהוא הכין אוכל כשר.

גם רוב וחזקה עקרונית אפשר להסביר בצורה של נאמנות, אבל לא כאן המקום....

בכל אופן, אני לא לומד עכשיו גיטין אלא הלכה, אבל עשית לי חשק ללמוד....

למדתי עם רשי מצודות מלבים רלבג רדק מהר"י 

לקח לי 4 שנים

ובכדי להבין את השורש, צריך לשאטל את עצמנו שאלות.. לראות ולהעמיק בתוך התחושה.

אף ע"פ שזה וודאי מפחיד,

ברגע שתמצא את הגרעין לכל התחושה הזאת- תוכל להיות יותר ממוקד במציאת פתרון.

לבנתיים, הייתי ממליצה לך לעשות מדיטציה [אני אוהבת את של שחר כהן ויש לו מדיטציות לכל מיני סוגים] וגם אולי לשתות 'תה לילה' של ויסוצקי שמרגיע את הגוף.

אני מסכים.

חח ראיתי שהוא בדיוק העלה השבוע מדיטציה לשינה. 

לא ניסיתי אף פעם מדיטציה... יכל להיות רעיון טוב.

ואת התה לא הכרתי

מוכרים את זה בחנויות?

ובאמת רואים שיפור אחרי שחוזרים על זה תקופה...

את התה יש בכל סופר

קפה לפעמים ומסך תמיד...

לא חשבתי על הכיוון הזה

ה FOMO יכול לגרום לחוסר רגיעה לפני השינה.

כל המומחים ממליצים שלפחות חצי שעה לפני השינה לכבות מסך ולעשות דברים אחרים.

והמלצה שלי- לקחת ספר , ההירדמות מובטחת תוך כדי קריאה חחח

• אור לבן (ואור חזק בכללי) מפריע לישון
• מסכים עם אור לבן מפריעים לישון (כלומר אפשר לשנות את ההגדרות כדי שלא יהיה לבן לפחות לא בלילה)
• קפה מפריע לישון
• הצפה אנרגיה בגוף מפריעה לישון
• מחשבות טורנדיות מפריעות לישון

צא להליכה או לאימון מאומץ כשעה וחצי לפני שתלך לישון, תתרחק מאור לבן, ומיותר מדי מסך בצבע לבן (ומסך בכלל). תראה ישועות.

לגבי המחשבות שלך -  כתוב אותן בצד. ותתייחס אליהן מחר.

כלומר שבהר-בחוקותיי מחוברות ונאמרו בהר סיני בשנה הראשונה (לפני חטא העגל או אחריו, בברית הראשונה או השנייה). עדיין צריך לשאול 'אז למה זה נאמר רק עכשיו', וגם על זה הם עונים...

לפני נסיעת ישראל מהר סיני, והברכות והקללות זה חתימת הברית בחורב, שעיקרה היתה במעמד הר סיני ופרשת משפטים.

כמו שבכי תבוא כתוב על הברכות והקללות "אלה דברי הברית אשר כרת ה בערבות מואב מלבד הברית אשר כרת בחורב".

פשוט פרשת בהר היא החרונה לפני הקללות והברכות, לכן הודגש שזה נאמר בהר סיני כמו כל ספר ויקרא (לאו דווקא ב40 יום למעחה בהר, גם תחתית ההר במחנה ישראל נקראת הר סיני)

אז לפחות חלקים מויקרא, שמיני, אחרי מות וכו' נאמרו בשנה השניה. אז אתה מתכוון שהספר נאמר לפני כ אייר של השנה השניה)

יפה. נדמה לי שגם הכיוון הזה מופיע במפרשים... 

הרמבן בויקרא ז לח אומר שאולי לפעמים "בהר סיני" הכוונה באוהל מועד בזמן שהם היו בהר סיני ומביא לזה ראיות

מואב יפה מאוד

ניסיתי להביא ראיה מ "ה אלוקינו דיבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה" אבל אז חשבתי שצריך לבדוק עם ההזכרה של חורב בניגוד לסיני עקבית

כתבת 'שם רואים שזה לא ממחרת שבת בראשית, אלא מהחל חרמש בקמה'
 

אבל מה ההוכחה? הרי התורה אומרת שאת ראשית הקציר מביאים ממחרת השבת

('כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן. והניף את העמר לפני ה' לרצנכם *ממחרת השבת* יניפנו הכהן')

באופן כללי זה מתרץ הרבה דברים נגד הצדוקים. עין תחת עין לא כתוב בדברים, וכן עוד כמה דברים שהצדוקים טוענים

אני מניח שחזל היו דווקא יותר הרמוניים מהצדוקים במובן הזה (כלומר הם לא אהבו לנתק פרשיות בצורה הזאת, אלא להיפך, לתרץ אותן ככה שהן לא יסתרו)

ושם התורה די מפורשות מדברת על שינוי (וגם  שם לפי חלק מהדעות רבי עקיבא חולק)

ולמה יש מצוות שחוזרות על עצמן בויקרא ובדברים?

יש עוד דברים - המקום אשר ייבחר ה לעומת משכן עראי במדבר, דין מלך, סנהדרין, עוד 2 פרשיות תפילין, קריאת שמע, ועוד הרבה דינים מחודשים 

בפשט הכוונה 6 ימים אוכלים מצות (כי אסור חמץ), וביום השביעי לא רק,שאסור חמץ אלא שיש גם יום טוב.

ואז הפרכתי את הראיה הזאת בטענה שמה שחזל תירצו זה רק על הדרש ולא על הפשט

(- איך נוח האכיל את האריה אם הוא היה עיוור?

- נוח היה עיוור?

- בדיוק. אל תניח הנחות ואל תקשה קושיות )
 

אז אם אני מנסה להצרין את השרשור הזה, זה יוצא לי ככה:

- איך נוח האכיל את האריה אם הוא היה עיוור?

- אני לא חושב שהוא היה עיוור. הרי הוא בנה תיבה

- זה לא ראיה! הוא היה יכול להתעוור אחרי זה

-

הם לא מתרצים 'פרשיות חלוקות' ולא 'התורה השתנתה' בשום מקום (חוץ מבשר תאווה נניח), וכן מנסים ליישב בין פרשיות ככה שהם לא יסתרו
 

לכן כתבתי שאני מניח שהם לא אהבו לנתק פרשיות

ואז אתה מביא עוד מקור לזה (הויכוח עם הצדוקים) אומר שזה קושיה עליי?..

האם חזל תירצו אי פעם פרשיות חלוקות ברמת הפשט ולא הדרש?

קודם כל - "החל חרמש בקמה" זה "ממחרת השבת", אתה טוען ש"שבועות" זה לא שבתות, זה ממש לא מוכח. אני די בטוח שיש מקור לזה שדווקא אצל יעקב זה כן היה שבת, אבל בכל מקרה - זה לא משנה - ברור ש"שבועות" לא בא לומר שזה דווקא לא שבתות, ואם כתוב בפירוש ש"ממחרת השבת יניפנו הכהן", ברור ששבעת השבועות מתחילים בשבת.

(כמו"כ - כדי לקבוע ש"שבועות" זה רצף אקראי, צריך מסורת, לצדוקים אין כאלה)

אומר ליעקב לחכות עד שבת, כי לא היה בעולם שבוע במובן של שבוע שלנו, לפני שעם ישראל הכניס את זה (ולכן ה אומר לישראל שהיום השביעי שהם צריכים לשמור הוא השביעי לירידת המן, כי לא היה בכלל יום שביעי לפני זה, למעט השבת הראשונה ב6 ימי הבריאה).

כן היו 7 ימי משתה

אלא מאותן סיבות שהוא יכל לבחור בימים אחרים.

להפך, שבוע זה דבר אוניברסלי בגלל שהוא היה קיים עוד לפני מתן תורה.

ודאי, אלא שאפשר לומר שהם התחילו בשבת.

מישהו. לדעתי הכוזרי, מביא את זה כראיה לבריאת העולם - השימוש בשבוע הוא כלל עולמי - כל הטענה הזו בנויה על זה שהמקור לשבוע הוא בריאת העולם, לא מתן תורה.

גם כשניתנה השבת, זה היה "רק" חידוש לגבי דבר קיים, מה שניתן הוא המצווה, היום והשבוע היו קיימים עוד לפני כן.

ספר החינוך: אחת המטרות של יובל היא להזכיר לאדם שהארץ לא שלו

אברבנאל: הארץ של הקב"ה והוא בחר מי יהיה בכל חלק. לכן אי אפשר למכור את הארץ לצמיתות, כי היא לא באמת של הגר בה

"למען יירשו בני ישראל איש נחלת אבתיו" "כי איש בנחלת מטה אבתיו ידבקו בני ישראל"

במכירה האדם מחליט..

האם הכוונה שאנחנו כמו עבדים שהאדון נתן להם נחלה לשימוש אך היא לא שלהם והם לא יכולים למכרה?

בשתי מילים - בחינת בנים ובחינת עבדים
 

בתחילת השנה החקלאית הקב"ה 'מהרהר' בנו

האבא מדגיש את הזיכרון: 'זכרונות - כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה. ובמה? בשופר'. בחינת 'והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלוקיכם'

העבדים יראים מהדין ומהאם השנה תהיה טובה או לא

רוע (שורש) - חיפוש בתנ"ך חינמי מבית דיקטה

אך נשמע מ"ונזכרתם לפני אלוקיכם" ש"זכרון תרועה" הוא זעקה ותפילה בתרועת שופר שנועדה שנזכר לפני ה ויצילינו ממשהו שמצריך הצלה, כמו משפט ביום הדין

יש תרועה בתור הלל.

אבל לא ב"זכרון תרועה" בפשט.

באמת לשופר יש גם אלמנט שני של המלכת ה, לעומת האלמנט הראשון של הזעקה.

את האלמנט של הנלכת ה אפשר ללמוד מתקיעת שופר ביום כיפור של יובל, שממנה לומדים שכל שופר של ראש השנה מקדש את השנה החדשה. ומכיוון שטבעי שסופרים שנים למלכים תמיד, אז טבעי שקידוש השנה החדשה בתקיעה יהיה ביטוי להמלכת ה

הפן האחר של המלכת ה בקידוש השנה החדשה נלמד מ"והעברת שופר תרועה וקידשתם את שנת החמישים שנה"

בעיניי זה משונה ומשעשע מאוד. עולם המחשבה והאגדה הוא לא גדור וריגורוזי. יש הרבה קריאות אפשריות והרבה פירושים אפשריים, כל איש ואיש כנטית ליבו)

לא שמעתי אותו מאף רב.

חזל - אמרו לפני מלכויות שתמליכוני עליכם, זכרונות שיעחה זכרונכם לפני לטובה, ובמה? בשופר.    משמע ששופר מוסב גם על המלכויות וגם על הזכרונות, גם חהמליך את ה וגם להזכר לפניו.

התורה - הפסוקים שהבאתי. "זכרון תרועה" מוסב בפשט על "והרועתם...ונזכרתם לפני ה ונושעתם. ותקעתם בחצוצרות והיו לזכרון לפני אלוקיכם".   ונראה לך מקרי שמקדשים את שנת היובל בשופר, ובמקרה כל שנה פותחת לפי התורה בשופר? צירוף מקרים? (תקופת השנה, בצאת השנה, וקידשתם את שנת החמישים).

אל תשכח שבעולם העתיק שנים נמנו למלכים תמיד, כך שפתיחת שנה כנראה מתקשרת להמלכת ה וייתכן שלמניין מלכותו מבריאת העולם.

התפילה - ברכת שופרות מתחילה בשופר ש ה תוקע אלינו, כלומר מלמעחה למטה (בקול שופר עליהם הופעת וכו') כלומר המלכת ה עלינו, ומסיימת ב"כי אתה שומע תרועה...ברוך אתה ה שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים" כלומר תרועה מלמטה למעחה, אנו תוקעים כמו זעקה כדי שזכרוננו יעלה לפניו.

התווכחתי עם בדעה שאומרת שזה לא פשט

אם חזל אמרו ששופר זה לזכרון ומלכות, והתורה אומרת ששופר זה לזכרון וקידוש השנה, כנראה שקידוש השנה זה המלכות. היקש לוגי פשוט

אמרתי שאין כאן *ה*פשט. יש הרבה קריאות ופירושים אפשריים

והתכוונתי לשאול עם מי אתה מתווכח לאורך השרשור

הסיכוי שזכרון נובע ממשהו אחר הוא דחוק.

"תעבירו שופר...וקידשתם את שנת ה50" , "יום תרועה יהיה לכם", הסיכוי ששופר במקרה מקדש שנה חדשה ביובל ובמקרה אנו מצווים לתקוע בשופר מסיבה אחרת, ביום שבו מתקדשת כל שנה, הוא קטן.

ואז יש את חזל שבמקרה אומרים ששופר בא להיזכר לפני ה, ובשביל להמליכו

(אני כבר מזמן הפסקתי להבין מה קורה בשרשור הזה)

בתורה שתרועה באה להזכר לפני ה ולקידוש השנה, וכנראה שקידוש השנה זה המלכת ה לפי חזל.  

עכשיו נשאלת השאלה למה התורה רק רומזת ולא אונרת במפורש שזה יום הדין בפרשת אמור? 

בקטע של בנים ולא עבדים.

ואז אני כתבתי דמהפשט משמע שהתרועה היא זעקה ובכי להצלה מדבר מאיים כמו דין ומשפט, כמו דהתורה עצמה מבדילה בין תרועה לתקיעה לעניין זכרון:

"וכי תבואו *מלחמה*... *והרעותם* בחצוצרות *ונזכרתם* לפני ה ונושעתם" לעומת "וביום *שמחתכם*...ו*תקעתם* בחצצורות...והיו לכם ל*זכרון* לפני אלוקיכם".

כך שמפרשת אמור משמע שראש השנה הוא יום דין, בגלל שכתוב זכרון *תרועה*.

ואז שאלתי למה התורה רק רומזת ולא אומרת במפורש

וכו

במרד, כהראה שהיה מוצדק למרוד. ואגב על המטבע של בר כוכבא שמצאו יש 4 מינים כשיטת רבי עקיבא.

אנחנו לא יודעים הרבה היסטוריה על המרד, כי כמעט ואין מקורות היסטורים, בטח לא פנימיים מהיהודים, ורוב המקורות הם נוצרים מוטים ונכתבו 200 שנה אחרי המרד, והחוקרים מסיקים מסקנות בהתאם לאג'נדה שלהם.

כנראה שהיה מאוד ריאלי למרוד.  באותה תקופה הטימפריה החזקה היריבה לרומאים היתה האימפריה הפרתית (קרובים של הפרסים), ששלטה מבבל ועד פקיסטן ורצתה להחזיר את תור הזהב של הפרסים מהודו ועד כוש. היא נלחמה באותה תקופה הרבה מלחמות עם הרומאים. וכבר 3 שנים עם ישראל מרד ברומאים בסיוע פרתי בדור שאחרי המלך ינאי ובניו, והמרד הצליח ומלך 3 שנים המלך מתתיהו אנטיגונוס (נין של ינאי) בחסות פרתית (המנורה שעל מטבע 10 אגורות זה מטבע שלו) עד שהורדוס בא בחסות רומאית וכבש את הארץ ממנו.

הגיוני שגם בר כוכבא קשר קשר בחשאי עם הפרתים שיעזרו לו במרד ובתמורה יהיה מלך בחסות פרתית, כך שתחום השפעתם יגיע לים התיכון וסמוך למצרים.  כנראה שבסוף העזרה לא באה.

...שוב שהאיש המכובד מציג תמונה מגמתית ביודעין כדי לפרוס אגנדה עכשווית .

הוא מנצל את חוסר הידיעה של הרבה יהודים יקרים בקירבנו וזאת כרגיל כדי ליצור שיסוי ופירוד.

איך אפשר להעריץ אדם שהורג את דודו רבי אלעזר המודעי?

איך אפשר להעריץ אדם שאומר לשם "לא תסעוד ולא תכסוף".

כל הכתבה הזאת היא גלגול עיניים אופייני.  המראיין אפילו לא ניסה לאתגר את האיש.

הכוונה שהתרחק מההנחיה הרוחנית של דודו.

אגב גם אסא הצדיק זרק נביא לכלא.

אם ר עקיבא אומר שבר כוכבא כנראה יהיה משיח, סימן שהוא היה איש צדיק ותלמיד חכם (בניגוד להרקולס שמנסה הציונות החילונית לצייר), ועובדה שהיה אחיין של גדול הדור.

היו לו אכן חטאים שבגינם המרד כשל, כשם שלשלמה המלך היו חטאים שהממלכה התפרדה, אבל עדיין הוא צדיק , גמרא מפורשת "אמר ר עקיבא: זה הוא המלך המשיח!"

לא תסעוד ולא תכסוף מייצג הלך רוח בעייתי באופן כללי של בית שני, של הפרדת התורה מהפוליטיקה, עיין האידאה הדתית במאמר מהלך האדיאות לישראל, ושם למה חרב בית שני.

אין מה להעריץ את בר כוכבא יותר ממה שחזל העריצו או לא, אבל אם רבי עקיבא אמר שכנראה הוא המשיח, כנראה שהיה ראוי לתואר

...אני מלין על דבר אחר לגמרי שממנו התעלמת .

האיש המכובד מציג תמונה מגמתית ביודעין כדי לפרוס אגנדה עכשווית .

הוא מנצל את חוסר הידיעה של הרבה יהודים יקרים בקירבנו וזאת כרגיל כדי ליצור שיסוי ופירוד.

כל הכתבה הזאת היא גלגול עיניים אופייני.  המראיין אפילו לא ניסה לאתגר את האיש.

לפי הבבלי הם בהתחלה בדקו אם מורח ודאין, כלומר תמכו בו בהתחלה, ורק כשראו דלא אז קטלוהו.

ור עקיבא היה גדול הדור הכי גדול וראוי להביא את נתורה במקום משה, וכל הדור הבא כמעט תלמידיו וכולהו אליבא ד ר עקיבא

מרד בר כוכבא יותר ממה שחזל העריצו או לא העריצו אותו.

בדיוק כמו מצדה. מצדה בכלל לא נזכרה בזכרון של היהודים ולא בחזל.   ואז באה הציונות החילונית וכדי לחפות על אידואולוגית הזהות היהודית הריקה והנבובה שלהם העלו באוב מאורע של מצדה שנזכר רק בכתבים היוונים של יוספוס שהשתמרו בכנסיה רק, והפכו אותו לבסיס האתוס הלאומי יש מאיין ללא שום שורשים. זה נקרא חרס מצופה בסיגי כסף, הבל הבלים שאין בו ממש.    אגב ייתכן שמורדי מצדה היו צדיקים, ויתכן שהיו שודדים ורוצחי אחיהם היהודים מעין גדי. אין לי שום קשר לנרטיב הזה מלבד שהוא מעניין, קצת מרגש כי בכל זאת מראה על ההתעקשות היהודית מול הרומאים (שהיתה גם אצל הסיקריים בירושלים ואחיינו של ריב"ז ששרפו את המחסנים, וגם אצל צדקיהו ויוהיקים), וגם מעניין הנוף הקדוש של ארץ ישראל במצדה, הארמון של מלך ישראל, הבית כנסת העתיק בעולם שהשתמר וכו, שזה אכן מרגש מסיבות אחרות, לא בגלל הנרטיב החילוני השקרי.

אני מעדיף את קבר רשבי ממצדה

אני חושב שדי ברור שאנשי מצדה היו רשעים, די קשה להסביר אחרת את הסיפור עם עין גדי