ספרן סיני שנולד בערך 600 שנה לפני הספירה , שימש כספרן בספריה הקיסרית בזמן שושלת ג'או , כנראה בזמן שלטונו של העוצר ג'ואו ג'ינג, שבתקופתו התפרקה הקיסרות למספר מדינות בעלות רמת אוטונומיה משתנה.
לאו צה, נחשב לחכם ביותר בקיסרות הסינית והיה בר הפלוגתא הנחרץ ביותר של קונג-פו-צה, (בלטינית : קונפוציוס) שהיה יועץ נודד למנהיגים שונים.
האגדה מספרת, כי לאו צה הבין שהקיסרות עומדת בפני אבדון, והוא להמלט החליט מהארמון והמדינה כשהוא רכוב על שור. במהלך מסעו, הוא הגיע לתחנת משמר ומפקד המשמר זיהה אותו ולא הניח לו לעבור.
הוא פנה ללאו צה ואמר לו שיניח לו להמשיך בדרך, בתנאי שלאו צה , ידריך אותו באיזה אופן ניתן להשתלט על המדינה ולמשול בה.
לאו צה הסכים.
על הקיר של תחנת השומרים הוא כתב שלושת אלפים מילים שמחולקות לשמונים ואחת פרקים, בהם מרוכזות הוראות, הנחיות ועקרונות לגבי מבנה היקום וההתנהגות הנדרשת מהשליט.
ההנחיות האלו רוכזו בספר שנקרא "טאו טה צ'ינג", שהוא כנראה הספר הידוע והנפוץ ביותר מבין הספרים שנכתבו בסין. לעברית הוא תורגם לפחות שש פעמים.
יש הרבה ניסיונות לתרגם את שם הספר, אף אחד מהם לא מוצלח במיוחד. במושגים של עברית מודרנית, ניתן בקירוב להגיד שמשמעות שמו של הספר היא "ספר אלוהים והאדם"
בספר מציג לאו צה את אמונתו שכוללת בעיקר חינוך לצניעות וענווה, ביטחון באל ולעג לכל סוג של חברה אנושית מאורגנת.
הוא מטיף לשליטים להתמסר לחיים פשוטים ולשירות בלתי נלאה לטובת האזרחים, כך לדעתו, יגדלו כוחם והשפעתם.
אני אתן לך דוגמא קצרה : לרשת של השמיים יש חורים גדולים אבל אף אחד לא נמלט.
לאחר שסיים לכתוב, חזר לאו צה ועלה השור, הוא רכב אל מחוץ למדינה ועקבותיו נעלמו.
עם כל זה, דמותו של לאו צה וספרו הפכו להשראה לפילוסופים רבים, לאנשי דת בכל העולם וכן לסופרים ואמנים רבים. הידוע מתוכם היום הוא בנג'מין הוף שספרו "הטאו של פו", היה רב מכר עולמי אדיר בשנות ה90.
דמותו של לאו צה, המצויירת כאיש זקן רוכב על פר פראי, מסמלת את האדם המושלם , השולט באופיו ובגורלו.
