פורום אקטואליה וחדשות (עמוד 218)

הוא אדם הגון עם שכל ישר. בכל מה שקשור לדיקטטורת בג"ץ- הוא דש ומדבר על הנושא כבר הרבה שנים, וכאן כנראה מצא את ההדמנות שוב לדבר על זה.

יודע ערבית שוטפת וגם מבין..

עד כמה שהחסידות שלו נוטה שמאלה , הוא יודע מה זה ימין..

הלכה לא תמיד חופפת לימין

היא לא יכולה ישר להיכנס ולשנות הכל,

זה לאט לאט, ורואים שיפור!

וגם, שרת המשפטים לא יכולה לעשות רק מה שהיא חושבת, 

יש עוד אנשים שבמערכת הזאת שגם משפיעים..

חוק ההסדרה קובע פיצוי לבעלי קרקעות שהמדינה הפקיעה אותן לכל צורך שהוא, ובדרך כלל עולה לדיון כשמדובר בצורך ציבורי גדול. זו אינה המצאה ישראלית, והוא קיים בכל העולם בהרחבה כזו או אחרת.

השאלה החוקתית שתעמוד למבחן בג"ץ, אם תוגש עתירה, היא שאלת מעמדה המשפטי של מדינת ישראל ביהודה ושומרון, ואם מדינת ישראל סוברנית להחיל חקיקה במקומות שלא הוכרזו כשטחים ריבוניים שלה.

ולגבי פסקת ההתגברות, למיטב ידיעתי אין לו שום תקדים עולמי, ורק לאחרונה שמענו על שופט פדראלי בארצות הברית שפסל את מגבלות הכניסה למוסלמים. הנשיא טראמפ שסמכויותיו החוקתיות הן מעל ומעבר לאלה של ממשלת ישראל הסתפק בפרסום סטטוס זועם בפייסבוק

וכמו שבג"ץ פסל את מתווה עמונה, גם פסקת ההתגברות צפויה להפסל.

במקום זאת צריך לשנות בחקיקה את הרכב הועדה למינוי שופטים, ואל דאגה, השמאל לא במהרה יחזור לשלטון. לפי זה תוך חמש שנים ישארו חמישה שופטים ליברליים, לכל היותר, שכמעט בכל הרכב יהיו בדעת מיעוט.  

שנית - פסקת ההתגברות בסך הכל היא כלי סיוע אפשרי במידה וחוק מסויים לא מוצא חן בעיניי בג"ץ. כמובן שיותר יעיל זה לתקן את הקטע עם בג"ץ עצמו ולא לאפשר לו בקלות כל כך לבטל חוקים שלא באים לו טוב בעין, אבל גם פסקת התגברות זה משהו שבמצב נוכחי הוא סביר וכדאי. 

לגבי שינוי בחקיקה של ההרכב - בגדול מסכים איתך, בפועל אני מאמין שנעשים מאמצים לכך ושזה אל כזה קל. לצערנו עדיין לכחלון יש כוח בקואליציה ויש עוד כמה נשמות טובות שדואגות לתסבך את הכל... מבאס... 

הליכוד בטוח שהוא נשכב על הגדר עבור תושבי עמונה ויהודה ושומרון, ובנוסף הוא בטוח שמתיישבי יהודה ושומרון כפויי טובה בהעדפתם את בנט, לפחות על פי הסקרים. הדרישה של בנט להחלת הריבונות על מעלה אדומים בטרם התקיימה פגישת הפסגה בבית הלבן נתפסת כפרובוקציה נגד נתניהו כאשר על סדר יומו של נתניהו נמצא בעדיפות יתירה הנושא האירני, וכן סיוע אמריקאי בהידוק הקשרים הנסתרים עם ערב הסעודית, ומדינות ערביות נוספות, והפיכתם לגלויים.   

נתניהו לחוץ בזמן בגלל החקירות נגדו, ולפני שיפרוש או יופרש הוא רוצה לחתום את הקריירה הפוליטית שלו עם הישג משמעותי, בעיניו כמובן.

נתניהו מאוכזב מן התמיכה הפושרת בו בין חברי הליכוד, שנראית מן השפה ולחוץ, אבל זה נושא לדיון אחר.

אם הוא יצליח להרוס את בנית ארץ ישראל בפסקי הדין שלו?!! יש לבטל את המוסד הזה שמפריע לקיום ישראל.

או שאפשר להחליף את השופטים באנשים יותר ימניים...

שצריך לאחד את הבית היהודי והלכוד, ולהפקיד את רוב הציונות הדתית למפלגה המשותפת. זו הדרך הראלית להגיע לראש ממשלה אמוני, והחלת ריבונות לפחות על שטחי סי.

תשאר מימין מפלגה של תקומה ויחד ובן ארי, אבל המסה העיקרית צריכה יחד עם בנט לנסות לכבוש את הלכוד. במיוחד כהכנה לשנים שאחרי ביבי.

תראו מה למשה פייגלין יש להציע.

מסכימה בכל מילה!!!!!!!!!!

זה פשוט עצוב כל מה שקורה!!!

ועוד יותר מצער לדעת שזאת ממשלת ימין...

האכזבות ממשיכות למלא אותנו מיום ליום...

יותר שנאה בין עמ"י מאשר קרבה....

חבל שזה מה שהם עשו....

זה כאילו בבחירות הם מבטיחים דברים ואחרי זה הם לא מקיימים... 

בשביל מה אנחנו בוחרים בהם? בשביל שהם יגרשו ישובים?בושה!

זו תביעה שקשורה לעמונה?

1. הסכומים צריכים להיות סבירים. שלא יהיה כל כך משתלם להתגרש. אולי היו גם צריך לוודא מי הצד היוזם את הגירושין.

2. החוק הוא לא שוויוני. אלו שהם מופקרים ומולידים ילדים בלי להתחתן, או שלא משתייכים ולא חשוב להם את ה"נצח ישראל לא ישקר", משקרים ללא שום ניקופי מצפון שהם לא נשואים, אצלם האם נהפכת לחד-הורית על חשבון המדינה - כולנו, ומשלמים לה כאם חד-הורית מרגע הלידה. ואילו אלו שהם שומרי תורה ומצוות ומסורת ללדת ילדים אך ורק על ידי חופה ונישואין, משלמים את המחיר הכלכלי.

אני לא חושב שצריך להתעסק לחיי הפרט לגבי הכסף שישתלם להתגרש או לא ומי יוזם גירושין או לא. אין מתפקידנו להעניש אנשים ולהתערב בחייהם שיחיו את חייהם לבריאות.

וזה אם אדם בוחר לחיות בלי נישואין זה בחירה שלו ולא משנה מה הסיבה לא בשביל זה נעניש אנשים כספית.

אי אפשר בגלל סיבה כלכלית לפגוע בחירות הפרט, אלא צריך לפתור אותה לחוד.

אפשר כמובן לעודד יחסי משפחה, אך לא בכח הכספים. חשוב שלא יתגרשו. אך כאשר האג'נדה הוא חיי רווקות. והמשפחה אין לה שום חשיבות, אז מתעוררים חוקים כמו חוקי מזונות וכו'

מצד שני הנישואין לא צריכים להפוך להיות עונש על האדם לכל חייו. על כל הורה לקחת אחריות ולגדל את ילדו בעצם דרך זו תאפשר להורים יותר שיתוף פעולה בניהם בחיי הילדים. וכן תפחית את הגירושין.

המדינה צריכה לעודד לקיחת אחריות, ולא בריחה מאחריות.

ולא להפוך את האדם למוצר המייצר כסף מדובר באנשים בבני אדם. אדם יכל להיות עשיר לתת את הכסף וזהו להינות מהחיים בלי קשר עם ילדיו?? האם לא צריך לדאוג שלילדים תהיה משפחה גם אם גרושה??

אפשר לתת קנס להורים שלא לוקחים את המשמרת שאפשרי להם לקחת על הילדים. ואת הקנס לתת לביטוח לאומי שתשקיע במימון הילדים. ולא לבן או בת הזוג כך שזה יאפשר גם תחכומים בהצהרות שוא. וגם לא לתת לשני בני הזוג את מקומם ההורי.

הפתרון הוא ביצירת מנגנון ממלכתי שמשווה בין ילד שהוריו נשואים, לבין ילד שהוריו גרושים, לבין ילד יתום מאב או מאם או משניהם.

המדינה צריכה לקבוע אקסיומטית, ולחלוטין לא שרירותית, שבעיניה כל הילדים שווים בין לזכות ובין לחובה, וכמובן שיש ילדים עם צרכים מיוחדים, ויכולים שיהיו למשפחות דו הוריות או חד הוריות. 

א. גם אם טעות נוהגת בכל העולם זה לא מוכיח שצריך לנהוג כמותם.

ב. באמת אולי אשמח שתפרט לי לגבי הרבנות הראשית אינני יודע על הנושא מכל מקום החוק נתפס בכוונות פמינסטיות.

ג. ישנם נשים בעלי שכר שווה לבעל והם מקבלות עוד כסף מהבעל. הרבה פעמים שוכרים מטפלת וכו' במיוחד למי שהשכר הממוצע שלו הוא גבוה. וכאשר הסכום המגובה מהבעל הוא אלף שקל לילד. (אולי אני טועה תכוון אותי על כך). אז גם השכר שמקבלת מהבעל וגם עבודתה  נראה שיכולה להוציא רווח נאה על כל ילד שיש לה מהגירושים.

ד. הכתיבה על הכתובה הוא שיעבוד רק לגבי האשה זה לא קשור לילד וזהו סכום חד פעמים שהאדם מתחייב לתת לאשה במקרה שיתגרש ממנה ומטרת הכתובה היא כדי למנוע את הגירושים שלא יהיו ביתר קלות. כיום זה הפוך הכוונה שהרי מחייבים את הבעל לשלם גם אם על פי תורה יש לו לגרשה כגון שבגדה בו וכוו'  ובכלל  זה נותן מוטיבציה וקלות יתר לאשה לבקש גירושים במקום להקשות על הבעל לגרשה.

הכתובה היא תשלום חד פעמי בשביל האשה. ואינו שיעבוד לכל החיים לתת לאשה כסף לפי הילד שלה אין כאן שום שיעבוד. אלא רק סכום כסף על הפרת חוזה. הוא לא צריך לפרנס אותה גם אחרי שהתגרשה ממנה הוא משלם וזהו היא חיה את חייה והוא חי את חייו.

ה. לא הבנתי כוונתך. אדם אחראי על מה שנמצא ברשותו ברגע שנמצא ברשות אחר. אין זו אחריותו. ואף שהוא ילדו וכו' לכן יש לו חיוב לגדלו אבל אם מפקיעים ממנו את רשות הגידול שיוצא מרשותו אז פירושו של דבר שאינו אחראי עליו יותר. תראה לי דוגמא אחת בתורה שאדם חייב על דבר שאינו ברשותו. (דוגרי אני באמת שואל אם יש דבר כזה.)

ו.  מצטער, אבל בית דין באמת כופה על גירושין אבל אין לזה קשר לדמי מזונות שהוא חיוב לכל החיים לגבי הילדים. האדם מחוייב לתת סכום חד פעמי על הכתובה. ולא לתת כסף לכל החיים. ודין של כפיה של בית מדובר רק על מקרה שצריך על פי דין לגרשה כגון שמוכה שחין או חולה במחלה המעוררת אצלה גועל או שאסור עליה וכו' ואין הכוונה שמעודדים גירושין משום שלאשה "זה כבר לא מתאים". עד שבגלל זה יצטרך לשלם לה שנים רבות.

והדין שהבאתי בצדקה הוא להוכיח שבית דין לא לוקח כסף מאדם גם אם ראוי לו לתת ישירות אלא רק כופים אותו בעקיפים ולא עושים לו הוצאה לפועל. האדם מה שהוא רכושו יש לתת לו את הכבוד שזה שלו אפשר לנסות לחייבו להוציא כסף אבל לא לקחת את הכסף כאילו אין לו כסף משלו. זה פשוט פגיעה בחירות האדם.

ואין זה קשר לגירושין שהוא על עצם נתינת גירושין שהוא לשחרר את האשה מרשותו שבודאי הוא נתינת חירות לאשה ולא שעבוד האיש.

ז. יש סיפורים על גברים שהתאבדו בגלל כל ההתעלות שהם חוו גם רגשית שאין להם שום אפשרות לפגוש את ילדיהם וגם שהתייחסו אליהם כמו בנק לנתינת כסף. שזה באמת שלילת כבוד האדם.

כל הכסף לא חייב לתת רווח מסויים אלא לאפשר לאשה לחיות באותו מעמד חיים כפי שהיתה בנישואיה כאשר לאיש למשל אין חשיבות אם יחיה חיים יותר קשים כלכלית. ולכן אפשרות לתת לאשה להתגרש בלי לשאת בתוצאות כלכליות זה דבר רווחי שתעשה כפי העולה על רוחה. ובמיוחד אם הבעל עשיר אז בכלל זה באמת רווחי.

ההצעה הנגדית שלי מציעה לחייב את שני הצדדים לדאוג לילד לא דרך גישה ישירה לכספו של אחד מבני הזוג. אלא חיוב של האדם לגדל את ילדו וממילא יוציא כסף מרצונו על ילדיו. וכך טובת הילד תהיה פי שניים. אחד כלכלית שההורים ידאגו לו גם אם הם גרושים ואף שכעת אנשים גרושים זקוקים כל אחד לממן בית משלו הרי על ידי שכל אחד מטפל בו יוכלו לתת את המקסימום שלהם במימון גידול הילד.

ודבר שני זה יגבה יותר נתינת קרבה רגשית לילד ואי ניתוקו של הילד מאחד ההורים ויצירת טראומה לילד של גירושין מלוכלכים שכל אחד מנסה לחלוב כסף מהשני.

-נכון שאין צריכים לשלוף פתרונות סרק מהמותן לכן אני מעלה את זה לדיון לשמוע דיעות אחרות.

1. חז"ל הטילו את חיוב המזונות על האב, והרבנות הראשית הרחיבה את החובה הזו. 

2. חלקים מהחיוב הם מדין צדקה, וחלקים הם חוב גמור.

3. החיוב הוא כלפי הילדים, ולא כלפי האישה. [אעפ"כ, כנראה שחלק מהגרושות מנצלות את זה שלא כדין לטובת עצמן].

4. החיוב לא נובע מהגירושין. פשוט במציאות נורמלית כשהאב גר עם ילדיו, לא צריכים התערבות של בית דין, אבל כעיקרון החיוב הוא אותו חיוב בדיוק.

5. בית הדין יכולים לכפות גט רק במציאות שהבעל חייב ע"פ ההלכה לגרש. אם לא, אסור להם לכפות, וגם בדיעבד אם הם כפו זה לא מועיל.

מקור: רמב"ם, שולחן ערוך

ההלכה היא בדיוק ההצעה שאני מציע. וההצעה היא חלוקת משמורת לא שאחד יפרנס את השני בגלל שהילד בחזקתו.

גם אם הרבנות תמכה מטעמה, הרי מי שתמך גם הם הפמינסטים כמו שרואים לא ממש עושה את המטרה.

להתגרש בלי שום בעיה לשם כך ישנו את דין הכתובה שבו הבעל צריך לשלם לפי הכתוב. אפשר גם לקבוע סכום מסויים לכל בעל אם זה לא מספיק.

אני מבין שיכל להיות בעיה לאשה לטפל בילדים בגלל המצב הכלכלי בשביל זה יש את ביטוח לאומי הגבר לא צריך להיות שעיר לעזאזל. רק בגלל שהוא חי ניתן לרכוב עליו? אם היה מת והיתה אלמנה מה היא היתה עושה?

ואם הם לא היו נשואים אז אין לו אחריות. אז מה בגלל שהתחתן הוא נענש?

ואם יש קושי לפרנס את הילדים זה הסיבה שאפשר לחוקק חוק לחייב את כל אחד מהצדדים לטפל בילד.

אז תחייב אותו לשמור על הילד ואל תהפוך אותו לבנק.

הנתונים שגברים הם יותר בוגדנים זה מגובה בנתונים? או שזה תפיסה שטחית פופוליסטית?

אני יודע שלגבי אלימות במשפחה הגברים לא יותר אלימים מנשים להפך יש יותר אצל הנשים אלימות.

זה שיש בעיה כלכלית. גם לזוג נשואים צריך למצא פתרונות כלכליים. כל דבר בפני עצמו. כל מי שמתגרש אז מתגרש לפי המציאות הכלכלית שמצויה החברה. והוא צריך לקחת את זה בחשבון מתוך אחריות. אמנם אנשים יתגרשו פחות בעקבות כך.

כי יכירו בכך שיש משמעות לגירושין, ולא ממשיכים לחיות כרגיל על חשבון השני כי באמת מפרקים כאן משפחה.

ישנם הלכות שיש לדאוג לאלמנה וכו' צריך למצא דרך לדאוג גם לגרושות וגרושים כמו כל עזרה חברתית. לעודד אי פריקת נישואים וכו'

אבל לא בגלל שאחד מחליט שאינו מסוגל להתמודד עם הנישואים אז טוב, השני יהפוך לבנק.

אי אפשר לערב תחום של כלכלה שבאה לטפל בכל אחד בהתאם לקשיים הכלכליים לתחום החיים האישיים.

אולי אפשר לממן ממשלתית בתי ספר של ילדים גרושים וכו' שהרי זו אשמת החברה שאדם יחיד אינו יכל לפרנס משפחה.   אך להתערב בחיים של אנשים בחיים לא!!

הייתה הגיונית, אם הוא היה משלם את המחיר רק אם זה באשמתו.

אבל, אם האישה יכולה להוביל לפירוק הנישואין בניגוד לרצונו, ואז הוא ישלם את המחיר, זה לא הגיוני.

על פי ההלכה, יש חובה של האב במזונות ילדיו [אבל הרבה פחות ממה שמחייבים היום].

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8_%D7%A2%D7%90

ע"פ ההלכה, גם יש הבדל בזכויות וחובות ממוניות בין הבעל לאישה.

http://www.mechon-mamre.org/i/4112.htm

הרבנות הראשית לפני כ70 שנה הרחיבה את חובת המזונות באמצעות תקנה.

החוק ובתי המשפט שינו מאוד את כללי יחסי הממון בין בני הזוג, חלק מהדברים נעשו ממניעים פמיניסטיים.

את העניין של המזונות השאירו, ולפעמים זה אומר שהאב יוצא קרח מכאן ומכאן.

בנוסף המציאות השתנתה מאז בנושא של עבודת נשים, וכן יש מקום גדול לדון על גובה המזונות שמחייבים כיום ועוד.

עם ובלי קשר לכל זה, יש את שאלת המשמורת על ילדים, שגם היא נושא גדול, גם בלעדי היבט הכספי.

על הלכה יכולתי לומר שמדובר בזמן שהיא במשמרת שלו שהרי מחייבים אותו לזון את ילדיו. ובאמת מדובר כשהוא נשוי והילדים הם בחזקתו והרי כאילו אומר להם תסדרו תפרנסו את עצמכם אז תקנו חכמים שהאדם יזון את בניו ונכפה אותו על זה אבל אם אינו בחזקתו הרי איננו בתחום אחריותו שהרי אנחנו הוצאנו אותו מחזקתו כיצד תאמר לאדם את בניך לא תראה בזה זה אבל תשלם.

אם אתה מוציא את הילדים מחזקתו אתה מוציא מאחריותו.

אבל לאחר מכן ישנה הלכה שהבא על הפנויה אם מודה שהולד ממנו חייב לזונו.

ומשמע שהילד לא בחזקתו אלא בחזקת הפנויה.

אך עדין החיוב הוא עד גיל שש ואינו חיוב עולמית.

ועוד אפשר שאין מדובר שמוציאים את הילדים מחזקתו. שאפשר שיהיה שותף גם בחזקת הוולד.

כל כסף הוא מייצר קשר בין בני האדם. ואם חייב לזונו אין זה מחוייב שחייב לזונו דוקא בכסף וכו'

ואפשר שאינו דומה למציאות ימינו שאומרים לו אל תתקרב לולד אבל תשלם מה האיש הוא חשבון בנק?

ולגבי הערה הבאה שלך. אני גם לא חושב שהגידול צריך להיות לפי גודל הכסף.

ושוב ראיתי את השולחן ערוך שמשהו ציין:

סעיף ז[עריכה]

שלמו חדשיו וגמלתו, אם רצתה המגרשת שיהיה בנה אצלה, אין מפרישין אותו ממנה עד שיהיה בן שש שנים גמורות, אלא כופין את אביו ונותן לו מזונות והוא אצל אמו; ואחר שש שנים יש לאב לומר: אם אינו אצלי לא אתן לו מזונות. והבת אצל אמה לעולם, ואפלו לאחר שש. כיצד, היה האב ראוי לצדקה, מוציאין ממנו הראוי לה בעל כרחו, וזנין אותה והיא אצל אמה; ואפלו נשאת האם לאחר, בתה אצלה ואביה זן אותה משום צדקה, עד שימות האב ותזון אחר כך מנכסיו בתנאי כתבתה והיא אצל אמה.

הגה: ודוקא שנראה לבית דין שטוב לבת להיות עם אמה, אבל אם נראה להם שטוב לה יותר לישב עם בית אביה, אין האם יכולה לכף שתהיה עמה (ר"מ פדואה סימן צ"ג). מתה האם, אין אם אמה יכולה לכף שיהיו הבנים עמה (בית יוסף בשם הרשב"ץ):

 

 

לכאורה מוכח הפך דברי.

ועדין כל הכפיה היא עד גיל שש לבן.

והוא שטוב לילד להיות אצל אימו אבל מגיל שש שהוא גיל חינוך יכל לומר שאינו משלם אם אינו בחזקתו.

 

ומכל מקום כל הדין לזון את הבת הוא כשראוי האב לצדקה כלומר יש לו מספיק כסף שניתן לחייבו לתת צדקה. ומדין צדקה מחייבים אותו לזון  את ביתו. זאת אומרת שאין זה יכל להיות כסף שיותר גדול ממה שאפשר לחייב אדם ליתן צדקה ובודאי לא שכר שיגרום לו להוצאה לפועל. כמו שקורה בימינו.

 

ותראה את הבית שמואל על ההלכה:

(ז) אין מפרישין אותו ממנ':    אף על פי שאביו חייב ללמדו תורה ולחנכו כשיודע לדבר מ"מ אפי' כשהולד אצל אמו יכול האב לחנכו לפעמים כשיבא אצלו, המגיד:

כלומר שהפירוש שמפרישים הוא שעיקר החזקה הוא אצל האם והוא גר אצלה. אבל אין זה אומר שמונעים מהאב לראות את ילדו. ובפרט בימינו שעושים על האב פעמים צו הרחקה מילדיו ועוד מחייבים אותו לשלם דבר כזה הוא פשוט מושחת אם מוציאים אותו מקשר עם ילדיו אז גם כסף שלא ישלם.

וכן אפשר לשמוע מדברי הבית שמואל:

(ח) יש לאב לו' וכו':    כתב בח"מ אפי' אם האם רוצה לזון אותו בחנם יכול האב לעכב ואם הבן אינו רוצה להפרד מאמו יכול האב לומר כיון שהוא אינו שומע בקולי להיות אצלי אין עלי חיוב לפרנסו

במילים אחרות האב אינו חשבון בנק.

 

 

 

לגבי המשמורת למרות שהבת אצל אמא לעולם במה דברים אמורים כשמסכימה לכך אבל אם רוצה להיות אצל האב הולכת לאב.

(ט) והבת אצל אמה:    רש"י פי' בת אצל אמה היינו אין כופין אות' להיות עם האב או אצל קרובים מזה מדייק בתשובת מהר"מ פדוא"ה אם רצונה להיות אצל אביה אין אמה יכולה לכופה להיות אצלה:

 

למסקנה:

ניתן לכוף את האב לזון את הבן עד גיל שש ומגיל זה והלאה יכל לסרב אם אין מעבירה אותו לחזקתו.

הבת אצל האם אלא אם כן הבת רוצה להיות אצל האב אין זה ברור לי מאיזה גיל זה.

וכל מה שמשלם על בתו אף על פי שהיא אצלו הוא מדין צדקה כלומר כל עוד זה לא יגרום להוצאה לפועל.

וכן כל עוד דורשים מהאב לא להיות לפעמים עם ילדיו כגון צו הרחקה וכו' הרי האב לכאורה צריך להיפטר מתשלומים שהרי אינו חשבון בנק.

 

כמובן יש עוד שיקולים בהלכה זאת מי נמצא בחזקה אם טוב בעיני בית דין שטוב עם אמא כו'

 

אשמח לשמוע הערות והארות.

 

הרמב"ם עקבי בעמדתו שהמזונות הולכים אחר המשמורת, אמנם בשני חריגים: בנים עד גיל שש נמצאים אצל אימם ואביהם זן אותם, ובנות עד גיל שתים עשרה.

הלכה מפורשת היא: אם אינו אצלי לא אתן לו מזונות.

שלא כמו במשפט האזרחי שחילק את הסוגיה לשתיים, שמצד אחד משמורת אצל האם היא ברירת מחדל, אלא במקרי קיצון כגון אם שלקתה במחלת נפש, ומצד שני עושה מניפולציה על הוראות הדין העברי כאילו האב מחוייב במזונות באופן אבסולוטי.  

ולכן מי שסוגית מזונות ומשמורות יקרה בעיניו צריך לדרוש אחת מהשתיים: חיוב במזונות לפי הדין העברי כלשונו, או ניתוק מוחלט מן הדין העברי בכל מה שקשור למזונות ומשמורת.

אי אפשר לרקוד בשתי החתונות.

ולעניין הבא על הפנויה, זו הלכה שחידש השלחן ערוך, ואינה מופיע בהלכות שכתב הרמב"ם. במה דברים אמורים, בשונה מילדים שנולדו מנישואין כדת משה וישראל אשר לגביהם קיימת חזקת אב, כשמדובר בילדים של פנויה נדרשת לקיחת אחריות, והודאת אבהות מפורשת: "אם הוא מודה שהולד שלו, חייב במזונותיו", ועיין נושאי כליו של השלחן ערוך, שהאם נאמנת על כשרות הולד (שאינו ממזר, ואינו כהן, וכו'.), אבל אינה נאמנת על הממון, והמוציא מחבירו עליו הראיה. היוצא מזה שאם הילד אצלו, בהכרח שהוא מודה באבהות ביולוגית וממילא חייב במזונותיו. ולהיפך, מקום שסיכויו לקבל את הילד למשמורתו קלושים, הדעת נותנת שילך צעד נוסף ויכחיש את אבהותו, ולו לשם הפעלת לחץ תוך כדי משא ומתן.

ויעויין בנושאי כליו של השלחן ערוך, שאי אפשר לחייבו בשבועה. צא ולמד במשתמע שלא ניתן לחייבו בבדיקות DNA.

האמור לעיל מתייחס למצב נורמטיבי של פעם שעיקר פרנסתן של נשים גרושות היה מגידול ילדים, ואכן הממסדים והקהילות דאגו לחזק ולתחזק את מקור פרנסתן, מה שהתייתר בינתיים, שכן בזמננו נשים יוצאות לעבודה מחוץ לביתן, ומשתכרות כמו גברים. לפעמים קצת פחות, ולפעמים הרבה יותר.....     

תגיד מאיפה המקור שבת עד גיל 12 עשרה?

בעל לאשתו ואישה לבעלה, לא נובעים ממגורים משותפים. 

[אני לא מדבר כרגע על מצב שאין מגורים משותפים באשמת הצד השני].

למשל, בעל שנסע מאיזו סיבה לתקופה לחו"ל חייב במזונות אשתו. ילדים חייבים בכיבוד הורים, גם אחרי שעזבו את הבית.

ב. מזונות הבת עד גיל 6, כמו מזונות הבן בגיל הזה, הן חובה גמורה וכופין עליהן. (כפי שאפשר לראות מהשו"ע בסי' עא).

ג. יש מצבים שאפשר לכפות גם מעל גיל 6, מדין צדקה.

ד. הבית שמואל שציטטת, מדבר על "כיוון שהוא לא שומע בקולי להיות אצלי". אבל הוא לא מדבר על מצב שזו לא החלטה של הילד, אלא של בית הדין.

ה. גם אם עקרונית האב לא חייב לתת דווקא כסף, מבחינה מעשית, לא יעיל שהאב ישלח לילדיו שאינם נמצאים אצו שלוש ארוחות ביום.

ו. יש תקנת הרבנות הראשית מימי הרב הרצוג, להרחיב את חובת מזונות ילדים עד גיל 15. 

הלכתית - כבר התייחסתי.

מוסרית - יש להורים אחריות על הילד בגלל שהם ילדו אותו. זה לא נובע מרצון שלהם שהוא יהיה אצלם.

פרקטית - מקום גידול הילדים צריך להיקבע בהתאם למי מתאים לגדל את הילדים, וכן חלוקת זמן השהות בין ההורים. זה לא בהכרח שההורה שיש לו יותר כסף הוא שמתאים לגדל את הילדים. יתירה מזו, ייתכן שיהיה קשה לשלב את גידול הילדים עם עבודה תובענית.

אם אתה מחפש פתרונות לשינוי המצב, ייתכן שנכון להטיל חובת מזונות גם על האמא, בהתאם ליכולת שלה, ייתכן שצריך להפעיל בקרה שהכסף שניתן ע"י האב באמת משמש רק לצורכי הילדים, ולא את האם, וייתכן שצריך לערוך שינויים בחישוב המזונות.

שני ההורים הרוויחו בשווה וחילוק משמורת בשווה ועדין הבעל היה נדרש לשלם דמי מזונות.

מכל מקום גם אם היה שוויוניות אני נשאר בעמדתי מכיון שהחוק לא טוב גם אם היה שוויוני.

לכפות הורה לקחת משמורת על ילדיו - זה בעייתי מאוד.

לא טוב לילדים לגדול אצל הורה שלא מעוניין שהם יגדלו אצלו.

הילד צריך את הקשר עם ההורים. [באופן כזה או אחר, בהתאם לנסיבות]. השיטה שמשלמים רק אם שותפים בגידול הילד יוצרת תמריץ שלילי, שעלול לפגוע בילדים.

פותח השרשור.

לגבי המצב הקיים - נדמה שכיום ברירת המחדל היא שילדים אצל אימם [כשלאב יש הסדרי ראיה], אבל גם האופציה של של משמורת משותפת קיימת, והופכת להיות נפוצה יותר. [אבל איני בטוח שזה המצב].

בגבעת זאב בונים לגובה במקום להתפרס על מקסימום שטח. רצף בנוי עם מודיעין במערב, ורמות אלון במזרח, יהפוך את כביש 443 לעורק מרכזי, וחי, ותוסס, ולא עוד כביש מבודד שישאר מעבר לגדר לפי איזו תכנית שהיא. 

צריך להכיר את ההליך של האישורים שעוברת בנייה ביו"ש.

אשמח שמישהו יכתוב על זה סקירה מפורטת.

אני לא מספיק מכיר, אבל עד כמה שאני מבין, הבעיה בשנים האחרונות הייתה בתחום של אישורים חדשים. 

הייתה הקפאה [כנראה לא מוחלטת] של תכניות חדשות, אבל המשיכה בנייה ע"פ תכניות ישנות.

כנראה שלכן דווקא בהתנחלויות הקטנות הייתה יותר בנייה, כי שם לא היה צריך שלב נוסף, של מכרזים.

נראה שבעקבות עלייתו של טראמפ [ובעיקר, עזיבתו של אובמה], הממשלה אישרה אישורים חדשים, ויש תקווה שהולכים לכיוון חיובי יותר.

הסבר מאתר מועצת יש"ע - http://www.myesha.org.il/?CategoryID=335&ArticleID=6782

גם בקישור שהבאת מהאתר של שלום עכשיו, אפשר לראות התייחסות להבדל בין תכנון לבנייה

אגודה שרב בה הלא ידוע על הידוע. רק מי שממש בפנים יודע, ולא קל לצאת משם, כנראה.

מסתבר שמושכים בהרבה מאד חוטים חשובים במדינת ישראל ולא רק. 

ולא סתם אנשים משתתפים בשתיהן. וגם מגיעים להמון תפקידים בכירים בעולם.

הראו פעם תוכנית תחקיר עליהם נראה לי של אמנוחן לוי, שבסופה מישהו מפורסם (לא זוכר מי זה היה) פלט איזה משהו בלי להתכוון ונכנס לפחד רציני מזה...

לא אתפלא אם כל הבלאגן של הקרן החדשה קשור לזה ישירות.

אגב ג'ובראן אמור לפרוש בקרוב, וכך גם הנשיאה נאור והמשנה רובינשטיין, וכן השופט זילברטל.

השיבה שופטינו כבראשונה

לגבי הקונספירציות... תסכים איתי שזה מוזר שהמון אגודות סודיות כאלה מצליחות לשחל את החברים שלהן למקומות בכירים.

אמנם זה הגיוני שכשהרבה אנשים בעלי שררה וממון מתאגדים הם יוכלו להשפיע, אבל בכל אופן הם בפועל משפיעים.

אגודה ידועה בכך שהיא קליקה סגורה שקשה להתקבל אליה, יש להם משטר מחשבות ברור מאוד, ובוודאי וגלוי שהם פועלים כדי להגן זה על זה ולקדם זה את זה.

תחי הדמוקרטיה

הבגידה מבפנים היא עצומה. בגידה בא"י, התרפסות לפני הגויים, השם ישמור. פשוט אי אפשר להגיד יותר. מעשי הנבלה מדברים בעד עצמם.

.

א. בן אדם חווה אלימות קשה כלפיו וכלפי חבריו, כרגע בהתאוששות, והוא אשם בכך שהוא מתרעם על כך, על זה שהוא יוצא נגד ה"שוטרים המסכנים" שהפעילו את אותה אלימות...

ב. לעצם העניין, השוטרים שפעלו באלימות הם ודאי רשעים (עייני בפרשת שמות), וגם שאר השוטרים היו שותפים לפשע נגד העם היהודי. לפי התורה לכל אדם יש בחירה חופשית וזה שהם נמצאים במערכת מסוימת לא מתיר להם להשתתף בפשע הזה. זה שאת יכולה להבין אותם באופן אישי לא הופך אותם ל"מסכנים". אם את רחמייך את מפנה כרגע לצד האלים במקום לאלו שפינו אותם היום מביתם ומארצם, לדעתי את בבעיה גדולה. הבעיה היותר גדולה היא שלצערי את לא לבד, זו האווירה השולטת.

אני עמונאי. פירושו- אני חושב שישראל זכאים וצריכים לשוב לארצם. מי שהביורת מופנת נגדו הוא בעד מו"מ ופשרות והמרחק בינו לבין ציפי ליבני לא גדול.
 

תחשוב על זה אדם שבא אליך לבית ומפנה אותך יכול להיקרא אח?! אפילו לא ידיד...

וכבר התבשרנו על פתיחתם של תיק 3000 ותיק 4000.

לפי זה יהיו גם 5000, 6000, 7000, 8000.

ביבי לא ימנה את מחליפו, וסביר שיפתח קרב איתנים במרכז הליכוד, ורק אחד ינצח, והשאר יפסידו ויפרשו, מה שיוביל לממשלת שמאל מרכז בתמיכת החרדים. 

סמוטריץ' עודנו משתעשע במשאלת הלב שלו (=חלומות באספמיה?) לספח את מעלה אדומים. Forgot that

הפור נפל

ותיק 5000 ו6000 וכו'. קיקושים.

לממשלת שמאל. גם לש"ס זה לא טוב, כי רוב גדול של המצביעים שלה ימניים. 

ליצמן מעדיף את בנט כראש ממשלה, מאשר ממשלת שמאל.

ע"ע רבין, שרון.

http://mida.org.il/2017/01/23/%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%94%D7%A1%D7%93%D7%A8%D7%94-%D7%9B%D7%AA%D7%91-%D7%94%D7%92%D7%A0%D7%94/

1. בגץ לא קבע שאדמות עמונה שייכות לעותרים ספציפיים - כלומר, לא כל האדמות. למעשה, 2 אחוז מאדמות עמונה מוכרות ונקבעו כשייכות לעותרים ספציפיים ידועים. באדמות האלו כבר מזמן אין בתים של תושבי עמונה או מתקני ציבור של עמונה. יתר השטח? ובכן - המדינה אמרה שתפנה, אז בגץ קבע שהיא תפנה.

שיהיה ברור: בג"ץ הוא לא ערכאה שבודקת ראיות בענייני מקרקעין. כלומר, בג"ץ לא בודק למי שייכת הקרקע - זה תפקיד של בית משפט שלום. מחר עמונה לצערנו תהיה מפונה - זה לא אומר שבשבוע הבא או אפילו עוד שנה, ערבי כלשהוא יוכל לקבל זכות לעשות שם אפילו רק חקלאות, לא מדבר על בתים... (אותו דבר, בדיוק, כמו שהיה במגרון). 

2. החלטת בג"ץ שגויה ערכית, מוסרית, הגיונית, ומידתית - ובעיקר, החירויות והעצמאות שבג"ץ נטלו לעצמם - אבל זאת בעיה כבר של שנים רבות, האקטיביזם השיפוטי של אהרון ברק. מבחינה "חוקית" אפורה, על פי האקטיביזם של בג"ץ ועל פי מדינה פחדנית והססנית כבר שנים רבות שלא עמדה איתן מול בג"ץ - בגץ פסקו מה שפסקו מבחינת החוק. אבל זה לא אומר שממשלה שנבחרה בקולות הימין לא יכלה לדאוג לכך שהפסיקה תתייתר כי מתקנים את החוק ומתקנים את העמידה מול בג"ץ. צריך לזכור - בגץ לא נבחר בידי העם, הכנסת כן. הכנסת היא שמוסמכת לחוקק חוקים והממשלה, ליישם אותם. להתחיל כל הזמן להפחיד שבגץ יבטל חוק ולכן אסור מלכתחילה לחוקק אותו זה פשוט לתת סטירה בפרצוף לכנסת ולהגיד לה שהיא לא המחוקקת האמיתית אלא בגץ. בגץ הוא זה שקובע על חוקים ומחליט מה מחוקקים ומה לא. זה לא יעלה על הדעת. והכנסת והממשלה חייבים להחזיר לעצמם ולעם את השליטה. בין אם בקיצוץ הכנפיים של בגץ בחוק מפורש, ובין אם בחקקית פסקות התגברות שעוקפות את בגץ ועוד...

2. אני לא יודע מאיזו נקודת מבט הלכתית ודתית אתה יוצא - אבל אתה טועה לחלוטין. על פי הדת, אם נהיה אמיתיים - כל הארץ היא שלנו חד משמעית ואין לערבים כל אחיזה בה. זוכר את יהושע שכבש את הארץ? זוכר את דוד? זוכר את זה שה' הבטיח לנו את כל ארץ ישראל, ולנצח נצחים? גם אם עזבנו אותה פעם? יותר מזה - זוכר שכבשנו את הארץ?

הלאה - גם מבחינת החוק זהפשוט בדיחה. על סמך מה הקרקע הזאת יותר פרטית של ערבי מאשר קרקע שערבי ישב בה לפני 48 ועליה בנו היום את אוניברסיטת תל אביב? על סמך מה? על סמך רישום ירדני לא חוקי? מדינת ישראל הכירה בזכותה של ירדן על השטח? האום הכיר? מישהו הכיר מלבד 2 מדינות בעולם? אפילו ירדן בעצמה הסירה כל תביעות שלה על הקרקע כבבר ב88. אז מה אנחנו יותר צדיקים ממשה רבנו מה? מה אנחנו מתייחסים לחלוקת קרקעות ירדנית לא חוקית מבחינתנו, כ"אדמה פרטית" של ערבי כלשהוא?

הלאה - רוב אדמות עמונה המוחלט לא היו מעובדות לפני שהתיישבו על האדמה. תצלומים מאותם שנים וגם תצלומי אוויר הוכיחו את זה חד משמעית ותושבי עמונה הוכיחו את זה. רק חלק קטן אכן עובד, ואכן הוכר כאמור לעיל שהוא שייך לבעלים מוכר וידוע.

3. למען האמת טענת עמונה היא שקנו שטחים באמת מידי ערבים אלחר שעלו טענות - וקניות אלו נעשו באצעות חברות קש כמתחייב מרגישות העניין ובנוסף הטאבו לא עבר בגלל סיבות שונות ובעיקרן העובדה הקטנה שברגע שהרשות תראה שערבי מכר את האדמה ויגלו שמיש קנה את זה אלו יהודים - כמה ימים לאחר מכן אותו ערבי מת. יש עונש מוות ברשות, למוכרי אדמות ליהודים - זה לא צחוק, זה החוק שלהם.

בנוסף, מה שנטען עוד הוא דבר מאוד פשוט - בכל מקום בארץ וגם מעבר לקו הירוק כל עוד מדובר ביהודי מול יהודי - אם מישהו התיישב בתום לב על אדמה שלכאורה התגלתה לאחר זמן רב כשייכת למישהו אחר שלא בא עוד בהתחלה להתריע ולסלק את הפולש - תקנת השוק (תקנת השבים, בלשון החזלית) קובעת שהבית שנבנה לא ייהרס ובעלי השטח המקורי יקבל פיצוי על השטח שלו, ולמעשה ימכור את השטח גם ללא רצונו - כי לא הורסים בית שכבר נבנה בתום לב. בטח לא בית שהמדינה עזרה לו רבות ונתנה לו המוווון שירותים. 

והמדינה בהחלט חייבת לעשות את זה. ולכאורה היא באמת מקדמת את החוק הרלוונטי כיום - חוק ההסדרה שיחול כעת גם בשטחים - אבל הבעיה היא שראשית כל עיכבו בכוונה את החוק, ובנוסף שבגלל התנגדות של כחלון ותקיעת מקלות בגלגלים של עוד שותפים בממשלה וכו', הורידו מהצעת החוק המקודמת, את הסעיף שמחיל את זה גם רטרואקטיבית על עמונה ועפרה ונתיב האבות...

בואו לא נשכח - הממשלה הוקמה על בסיס ימני, על בסיס קהל בוחרים ימני, שציפה לשמהו אחד. הממשלה צריכה לספק לבוחרים את מה שהבטיחה ונבחרה על גביו. זאת המהות של בחירות דמוקרטיות.