פורום אקטואליה וחדשות (עמוד 55)

בס"ד

- 8 שבועות לבחירות - 

בסוף השבוע הבא, רביעי וחמישי, יגיע עוד פרק לסיומו בדרך לבחירות – הגשת הרשימות. כל הדיבורים על איחודים, פירוקים, שיתופי פעולה ובריתות טכניות, יתכנסו ליומיים האלה שאחריהם סוף סוף נדע איך יראו פני המפלגות לכנסת. גם היום, שבוע ויום-יומיים לסגירת הרשימות, עדיין ישנם לא מעט סימני שאלה כיצד יכריעו ביהדות התורה, האם לפיד יצליח לאחד את העבודה ומרצ, ומה קורה ברשימה המשותפת. לכן, לפניכם ניסיון לעשות מעט סדר. רק לפני כן הערה קטנה, החיבור לדוגמה בין יש עתיד לבין חוסן לישראל, ובעצם הקמתה של כחול לבן, נעשה ללא חשש שאחת מהן תעבור את אחוז החסימה וכן נעשה ממש בלילה שלפני הגשת הרשימות. זאת אומרת, עוד יכולים להיות הפתעות, והחיבורים יכולים להיות גם עד הדקה האחרונה, כפי שראינו כבר במהלך רצף הבחירות האחרונות.

יהדות התורה:

במשבר בין שתי הסיעות החרדיות-אשכנזיות עסקנו כאן כבר בשבוע הראשון. אלא שככל והזמן עובר, מתברר שהפעם הסכסוך הרבה, הרבה יותר רציני מתמיד. כעת הסוגייה הבוערת ביותר היא החינוך העצמאי בבעלז, החסידות השנייה בגודלה בישראל. הרב אדלשטיין הליטאי מזועזע מהאפשרות שלימודי הליבה יחדרו לחינוך החרדי, גם אם מדובר בחסידות שבינו לבינם אין שום קשר. החינוך בחברה החרדית הוא לפני הכל, והחשש שאחרי בעלז יהיו מי שעוד יגיעו להסכמים דומים עם המדינה, מפחידה אותם. בימים האחרונים נעשו ניסיונות למשא ומתן בין שני הצדדים, אך הם הסתיימו בפיצוץ גדול. פרשנים בציבור החרדי מסבירים כי הסיכויים לריצה נפרדת גדולים מאי פעם, ואם שתי המפלגות היו עוברות את אחוז החסימה לבדן, זה כבר היה קורה. עם זאת, לאור הסקרים שמראים שדגל התורה מקבלת חמישה מנדטים בעוד אגודת ישראל לא עוברת את אחוז החסימה, סביר להניח שהם ימצאו את הדרך להגיע לפתרונות, בעיקר בהתקפלות מצד אגודת ישראל.

העבודה-מרצ:

ככל שעוברים הימים כך גובר הלחץ על מיכאלי להיפגש עם זהבה גלאון ולסגור על ריצה משותפת. בשבוע שעבר פורסמה מודעה בעיתון 'הארץ' שקוראת לשתיים להיפגש, תגובתה של מיכאלי היה איום בתביעה. גם הודעה על הסכם עודפים בין השתיים שווק על ידי מפלגת העבודה כסגירת הגולל על האיחוד, ואילו במרצ מיהרו להסביר שההסכם יהיה תקף רק אם לא יהיה איחוד. אם זה לא מספיק, גם הצעה של לפיד לשריין אצלו שני נציגים מהעבודה, נתקלה בסירוב נחרץ כולל תגובה שהוא מוזמן בעצמו לשריין את מרצ אם הוא חרד לגורלה. לאור כל זה, קשה להעריך שמיכאלי תתקפל, ושתי המפלגות ירוצו בנפרד. השאלה הגדולה היא האם שוב השמאל יצליח להציל את שתי המפלגות, ויתברר שמיכאלי צדקה בהערכות שלה ובהתעקשות לריצה נפרדת, או שמא לפיד הוא זה שיצליח לגדול יותר מידי וביחד עם זאת להפיל את אחת משותפותיו ולהרחיק אותו עוד יותר מאפשרות להקים ממשלה.

נעם:

הצלע השלישית במפלגת הציונות הדתית (כיום) עדיין נותרה ללא מענה. בסוף השבוע האחרון הופץ סקר של מכון 'מסקר' שבדק היתכנות ריצה נפרדת של נעם יחד עם 'דמויות מסורתיות'. על הפרק רוני ססובר, שהייתה מועמדת ימינה ופרשה, ובועז גולן מערוץ 'עכשיו 14' ואתר 0404. בינתיים, השותפים לשעבר, הציונות הדתית ועוצמה יהודית, מוכנים לתת את המקום ה-11 ברשימה לאבי מעוז, מקום שלפחות על פי הסקרים הוא ריאלי לחלוטין, אבל כאמור זה בינתיים רק בסקרים. מה שצריך לזכור הוא שבבחירות הקדומות אף אחד לא האמין שנעם יכנסו לכנסת. שישה מנדטים היה אז חלום מתוק שאיש כמעט לא דמיין, גם לא בנעם, ובכל זאת הם עשו את הבלתי ייאמן והצליחו להכניס נציג לכנסת. רוצה לומר, יש יותר סיכוי להכניס את מקום 11 ביחד מאשר עוד רשימה נפרדת.

הרוח הציונית-הבית היהודי:

אומנם שתי המפלגות לא עוברות כרגע את אחוז החסימה, עד כדי כך ש'מפד"ל - הבית היהודי' עומדת על 0.0% בסקרים, אבל יכול להיות שהאיחוד בניהם יהיה בדיוק הצעד שיכול להזניק את שניהם. בסוף שתי המפלגות מנסות לגעת באותו הקהל ובאותם האמצעים, אבל דווקא העובדה ששתיהן לא עוברות אחוז החסימה, מביא להרחקתם של מצביעים שמפחדים לשרוף את קולם. איחוד של השניים ויצירת אלטרנטיבה, היא זאת שיכולה להיות הבשורה שתתחיל להניע אותם קדימה. אבל בשביל שזה יקרה ברודני צריך להתעורר, ומהר. שקד כבר הציע לו מקום ברשימה ואיחוד, אבל צירופו של אבנר פורת לפני כשבועיים מראה שהיא לא מתכוונת לחכות לו יותר מידי. כמו היו"ר הקודמת של הבית היהודי, חגית משה, גם הוא בטוח שכולם רק מחכים להם, והמצביעים לא משתקפים בסקרים. אבל כמו שחגית משה למדה על בשרה, בסוף אפשר להיות גם מגורש מהעיר וגם לאכול את הדגים המסריחים.

הרשימה המשותפת:

כמו שנכתב פה בשבוע שעבר, למי שכנראה תהיה הכי השפעה על גורל הבחירות סביב השאלה האם הם ירוצו ביחד, זאת הרשימה המשותפת. בשבוע שעבר נכתב כאן על בכוונה של בל"ד לרוץ בנפרד ועל ההשלכות הדרמטיות שיכולות להיות לזה, אבל היום בוועד הכנסת הדיון יהיה דווקא על פרישה של תע"ל. במפלגה מסבירים שזה רק לצרכי פרוצדורה בוועדת הבחירות, אבל אין ספק שהצעד לא תורם לאווירה העכורה ששוררת שם כבר עכשיו. מהצד משקיפה כמובן מפלגת רע"מ ומקווה שהיא זאת שתרוויח מכל המריבות הפנימיות של חברותיה.

ישראל חופשית ודמוקרטית:

למי שלא מזהה את השם, מדובר במפלגתו של אלי אבידר שנבחר בבחירות האחרונות דרך רשימת ישראל ביתנו, אבל בשל אי הסכמות עם ליברמן, בעיקר סביב חלוקת התיקים, הוא פרש לסיעה עצמאית וכעת הוא מנסה את מזלו ברשימה משלו. מבחינת אבידר הוא רץ עד הסוף, אבל במקביל הוא מנסה למצוא משהו לרוץ איתו. הניסיון הראשון למצוא חיבור היה עם רע"מ במטרה ליצור שותפות ערבית-יהודית, אך נכון לעכשיו מנסור עבאס מסרב. בחוסר ברירה ניסה אבידר לברר גם עם הדר מוכתר מ'צעירים בוערים', שמנסה למצב אותה כמקבילה למפלגת הגמלאים, ולהציע גם להם לרוץ במשותף, אבל גם שם הוא קיבל סירוב. אבידר כאמור מצהיר שהוא ירוץ עד הסוף, אך נקודת המבחן הראשונה כבר ממש מעבר לפינה.

תקווה נמוגה

על התפרקותה של מפלגת ימינה לרסיסי רסיסים כתבו לא מעט, אבל גם אם נסתכל על חברתה לקואליציה 'תקווה חדשה' נגלה מצב לא פחות עגום. בשבוע שעבר הודיע ח"כ מאיר יצחק הלוי, הנורווגי הראשון שהתפטר במסגרת החוק הנורווגי להכניס נורווגי נוסף, שהוא לא מתכוון להתמודד בבחירות הקרובות. הלוי מצטרף לח"כ בני בגין שהודיע אף הוא על פרישתו מהחיים הפולטים, למיכל שיר שעזבה ליש עתיד, וליועז הנדל וצביקה האוזר שעברו לביתם החמישי בארבעת השנים האחרונות, 'הרוח הציונית'.

הסיבה לפרישה היא קודם כל מקום ריאלי. הערב תוצג באופן רשמי רשימת 'המחנה הממלכתי' כאשר הרבה מחברי הכנסת הנוכחים ימצאו את עצמם במקום לא ריאלי (אם מתעלמים כמובן מהתקדים של ח"כ הלוי ששבר כל שיא). האיחוד של שלוש מפלגות לכדי רשימה אחת שלא מצליחה להתרומם, מביא לכך שאילו היה נשאר ברשימה הוא ככל הנראה היה מוצב במקום ה-15 בלבד. במצב כזה, מעדיף הלוי לעזוב את הכנסת מאשר לקוות פעם נוספת שהתמזל מזלו להיכנס לכנסת בעזרת חוק כזה או אחר.

אבל מה שצריך להסתכל עליו זה ההתפוררות של שתי המפלגות הללו, ימינה ותקווה חדשה, שהיו אמורות לייצג את הימין בממשלה היוצאת. על מנת לשמור על עצמם בתוך המערכת הפוליטית התחברו סער ואלקין, אנשי ליכוד וותיקים לשעבר, עם בני גנץ ובהמשך עם גדי איינזקוט שדוגלים בערכים שונים לחלוטין. גם מתן כהנא שחבר אליהם מימינה דרך אייזנקוט כנראה מנסה להצדיק את הכיסא שקיבל מהם ואתמול הוא התחיל לדבר הצורך בחיזוק הרשות הפלסטינית כמענה לטרור, עמדות שונות לחלוטין ממה שהתבטא בעבר. כנראה שזה הסיפור על רגל אחת של "הימין" בממשלה האחרונה – מי שהיה מוכן להמליך את המשאל בטענה שהוא שומר על הערכים של הימין, בפעם השנייה יוותר גם עליהם למען הישרדותו הפוליטית.

נקודה לסיום

הודעת התמיכה של פולארד באיילת שקד הצליחה להפתיע את כולם במערכת הפוליטית ומחוצה לה. אלא שבעוד ברוח הציונית מספרים שהסרת התמיכה הגיעה בשל 'מכונת רעל' שהופעל כלפיו, בפועל הסיפור מעט שונה. פולארד רצה לתמוך בשקד, אבל הוא ביקש ממנה כתנאי לכך להתנצל ולהתנער מהחברות בממשלה הקודמת. עמיחי אתאלי פרסם ב'ידיעות אחרונות' כי פולארד הופתע כשראה שבמפלגת הרוח הציונית השמיטו בתרגום שתי מילים קריטיות בהן הוא מתנער מהממשלה הקודמת ואומר ששקד 'הראתה נאמנות שאינה במקום בממשלה האחרונה שלנו'. המילים "שאינה במקום" כבר לא הופיעו בתרגום, וזאת הסיבה שפולארד חזר בו מהר מאוד.

במקביל, בראיון שערך יובל קרני עם שקד, שפורסם אף הוא בסוף השבוע האחרון בידיעות האחרונות, היא בהחלט לא מתחרטת על הקמתה של הממשלה האחרונה. "עשינו דברים משמעותיים עבור אזרחי ישראל" ציינה שקד והוסיפה "אני בפוליטיקה בשביל המדינה שלי, גם אם אני משלמת מחיר פוליטי". סביר להניח שאילו פולארד היה קורא את הדברים האלו, הסרטון מלכתחילה לא היה מתפרסם. בין כך ובין כך על דבר אחד כולם מסכימים - פולארד לטובתו צריך להישאר מחוץ לשיח הפוליטי.

בס"ד

- 9 שבועות לבחירות -

לא רבים זוכרים, אבל שבועות ספורים לפני מערכת הבחירות הקודמת, עוד לפני שעזב את הליכוד והקים את תקווה חדשה, לגדעון סער היה רעיון לשינוי שיטת הבחירות בישראל. סער, יחד עם שאשא ביטון העלו הצעה לחלק את מדינת ישראל ל-60 מחוזות שונים כאשר 60 חברי כנסת יבחרו בשיטה הרגילה כיום, ואילו החצי השני יבחר כל אחד על ידי אנשי המחוז שלו, אבל כנציג של אחת המפלגות המתמודדות לכנסת. אלא שאין טעם לדון כעת האם מדובר ברעיון טוב או לא, כי מההצעה הזאת לא נותר כיום לא דבר ולא חצי דבר.

בשבוע שעבר (שלישי) היה זה כבר ראש מפלגתו החדש של סער, בני גנץ, שהעלה הצעה משלו לשינוי שיטת הממשל, מה שלטענתו יוביל להבאת יציבות למדינת ישראל. בישיבת סיעת 'המחנה הממלכתי' הודיע גנץ שמלבד השלמת החקיקה להגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות, שהם לא הצליחו להעביר בממשלה הקודמת בהיעדר רוב לכך, הם יפעלו בכנסת הבאה להוביל עוד שלושה חוקים שכל מטרתם בפועל היא להקשות על האופוזיציה להפיל את הממשלה. כמובן שהם מכנים את זה בשמות יפים יותר.

על פי ההצעה של גנץ, על מנת לפזר את הכנסת כבר לא יספיק רוב של 61 הצבעות, אלא המספר יעלה ל-70 אצבעות. כאן המקום לומר ביושר שזה לא רעיון של גנץ, אלא של יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן ששבועיים לפני כן העלה רעיון דומה להעלות את המספר לרוב של 80 חברי כנסת הנצרכים בשביל להפיל את הממשלה. מה שכנראה השניים שכחו זה שהכנסת הקודמת פוזרה ברוב גדול הרבה יותר מזה. מרגע שהבינה הקואליציה שהיא לא מצליחה לתפקד, היא בעצמה הצטרפה לאופוזיציה והצביעה יחד איתם בעד החוק. מכיוון וזאת המציאות בדרך כלל, נדמה ששתי ההצעות הם לא יותר מאשר ניסיון כושל למכור יציבות לציבור, בתקווה שיחד עם זה יגיעו גם המנדטים.

אבל גנץ המשיך לקחת את זה עוד שני צעדים קדימה. ההצעה הבאה שלו היא להגביל בזמן את האפשרות להפיל ממשלה, גם כאשר מדובר בממשלת מעבר. בנוסף לכך, וזאת ההצעה הרביעית בהקשר הזה, היא לנתק את הקשר בין אי העברת תקציב לבין נפילת הממשלה, כנראה כלקח מהממשלה הקודמת. זאת אומרת, שאם מצרפים את כל חבילת החוקים הזאת, ממשלה לא יכולה ליפול בפרק זמן של נניח לשם הדוגמה במשך שנתיים (הדוגמה שהובאה במהלך הצגת החוקים). גם אחר כך אם היא לא מצליחה להעביר תקציב היא עדיין ממשיכה לכהן, וגם אז יהיה אפשר להפיל אותה רק עם רוב של 70 מנדטים. במילים אחרות, אם הממשלה לא מצליחה למשול מעצמה, אז היא תאלץ לעשות את זה מכוח החוק.

בואו נחשוב על הממשלה האחרונה מה היה קורה אילו החוקים האלו היו חלים כבר בממשלה האחרונה, שמלכתחילה ישבה על 61 חברי כנסת בדיוק. הרי בנט וחבריו עשו הכל על מנת למנוע את נפילתה, ליישר הדורים ולפייס נעלבים, ועם זאת הם לא הצליחו במשימה. במצב כזה, שהממשלה לא תפקדה, היא הייתה נאלצת לסחוב עוד שנה שלמה מבלי שאין שום אפשרות לשנות את המציאות. לפני שמדובר במצב אבסורדי לחלוטין, מדובר בחוקים לא דמוקרטים בואכה דיקטטורים שכל מטרתם היא להפריע לנתניהו להפיל שוב את הממשלה, גם אם זאת ממשלת מעבר, אם הוא עצמו לא יוכל להקים ממשלת ימין-לאומית.

ניכר שמי שמגדירים את עצמם 'מחנה ממלכתי' מוכנים לעשות הכל למען מטרה אחת, ושום דבר אחר לא מעניין אותם. דוגמה נוספת ניתן לראות אצל השר זאב אלקין שבכל ראיון וראיון איתו הוא לא יתגאה במספר המנדטים שהם משיגים, או בעיקר שלא משיגים, אלא בכך שבזכותם לנתניהו אין 61. נדמה שגם אם יהיו להם ארבעה מנדטים, אבל זה יהיה ההבדל בין ממשלת נתניהו לבין ממשלה שאין לה שום סבירות לקום, הם יהיו מאושרים. בעצם לא נדמה, זה בדיוק מה שקרה עם תקווה חדשה בבחירות האחרונות, שלאחר שהשיגו רק חמישה מנדטים למפלגה שהציבה את עצמה לראשות הממשלה, לא עניין אותם כלל הכישלון הגדול אלא רק ההצלחה בכך שנתניהו לא יכול יותר להקים ממשלה. עכשיו כאמור הם גם מוכנים לשנות חוקים ולפגוע בדמוקרטיה למען זה.

כאמור, את החוק להגבלת כהונת ראש ממשלה הם לא הצליחו להעביר בשל חוסר רוב בכנסת. אומנם ברגע האחרון הם הצליחו להוביל מהלך שבו החוק לא ייזרק לפח אלא יוכל להמשיך לשבת על שולחנה של הכנסת גם בכנסת הבאה. נראה שכך יעלה גם בגורלם של כל חבילת החוקים החדשה, שגם אם נניח שיש לה סיכוי לעבור ולהיכנס לספר החוקים, יהיה ניתן לבטל אותם בקלות מיד אחרי כינונה של ממשלה אחרת. אבל בינתיים הם ימשיכו למכור לנו נוסחאות ליציבות מדומה בניחוחות דיקטטורים עזים.

איחוד לפי שעון בני ברק

ביום שישי האחרון לימד נתניהו את המפלגות הדתיות שלא חייבים לסגור רשימה בדקה ה-90, כמו תמיד, אלא שישנה את האפשרות לעשות את זה גם לפני כן. גם אם מדובר בלמעלה מעשרים ימים לפני המועד להגשת הרשימות. כעת נותר לקוות שגם המו"מ שמתנהל עם הצלע השלישית, מפלגת נעם, יסתיים גם הוא בהקדם, ויהיה אפשר לשים את כל הנושא הזה מאחורינו. הרי ברור שכל רעיון לרוץ עם הבית היהודי, יומיים אחרי שיוסי ברודני התראיין ואמר שהוא תומך ברפורמות של מתן כהנא, הוא לא יותר ממשעשע, בטח ובטח אם הדיווחים על הצטרפותו של חיים אמסלם למפלגה. גם איחוד עם יהדות התורה קלוש לאור העובדה שהם עצמם עוד לא החליטו באיזה הרכב הם רצים לכנסת.

וכאן אנחנו מגיעים לנקודה הבאה. הראשון בספטמבר יגיע בעוד יומיים, אך נתניהו לא יוכל להחזיר עדיין את כובע הגננת. הסכסוך בתוך המפלגה החרדית-אשכנזית עדיין בעיצומו ונראה שהפתרון עדיין רחוק מלהימצא. בתחילת השבוע נפגש שוב נתניהו עם יו"ר אגודת ישראל, דבר שעורר את זעמו של הרב אדלשטיין, ראש מועצת גדולי התורה של דגל התורה. הכתב הפוליטי של ישראל היום, אמיר אטינגר, פרסם אתמול דברים שאמר הרב אדלשטיין לפיהם "אל תתנו לנתניהו להתערב בנושאים אידיאולוגים" וזאת כי לא מדובר במחלוקת פוליטית בין פוליטיקאים אלא מחלקות אידיאולוגית בין רבנים.

גם במקרה הזה החשש של נתניהו הוא ריצה נפרדת של אחת המפלגות שעלול להוביל לכך שאחת המפלגות לא תעבור את אחוז החסימה. את גודל המשבר, בניגוד למערכות קודמות, ניתן לראות בעצם התערבותו של נתניהו. זה כבר לא המריבות הרגילות בין הסיעות על מי יותר גדולה, הפערים כבר נהפכים לגדלים מיום ליום, ועל זה כבר פרטנו בשבועות קודמים. נתניהו נחוש להתערב גם במקרה הזה, אבל המסר החד משמעי שעולה מדבריו של הרב אדלשטיין שאם נתניהו יתערב, לא רק שזה לא יואיל, אלא שזה יפגע עוד יותר במאמצים למצוא הסכמות לריצה משותפת. אם נתניהו יראה שהדברים שוב לא מתכנסים לכדי ריצה משותפת, ייתכן ושוב הוא ייאלץ להתערב באופן הכי אקטיבי שאשר למען המהלך, לא לפני שיבדוק מתי נכנסת שבת על פי שעון בני ברק.

הערה לסיום

אם כבר דברנו על איחודים, כדאי להעיף מבט גם הנעשה במפלגות בציבור הערבי. אם במערכת הבחירות הקודמת הייתה זאת מפלגת רע"מ שקפצה למים ורצה בנפרד מחברותיה, הפעם מדובר במפלגת בל"ד שמעוניינת לעשות צעד דומה, כאשר הקרע בין המפלגות עוסק בשאלת התמיכה בלפיד כראש ממשלה. כמובן שלפירוק ישנן השלכות, ומשתי מפלגות ערביות כפי שגם היה לפני הקמת המשותפת, כעת זה עלול להפוך לשלוש מפלגות מה שיסכן בוודאי את בל"ד, אבל גם את חד"ש ותע"ל.

אם זה לא מספיק, אז השבוע פורסם בערוץ מכאן-33 של התאגיד סקר עומק שנעשה לראשונה בחברה הערבית. על פי הסקר, שיעור ההצבעה בחברה הערבית יעמוד בבחירות הקרובות על 39% בלבד, שזאת ירידה מהשיא שנשבר במערכת הבחירות הקודמת בה עמד אחוז ההצבעה על 44%. על פי הסקר, הרשימה המשותפת כולל בל"ד מקבלת חמישה מנדטים, ארבעה הולכים לרע"מ ועוד מנדט וחצי לליכוד. שמצרפים את כל הנתונים הללו ביחד לא נותר אלא  להבין שגם סבב הבחירות הנוכחי יקבע על פי ההצבעה של המגזר הערבי.

ח"כ דיסטל: הלהט"ב התקדמו בתקופת נתניהו | ערוץ ７

האם הייתם מקבלים את החיבור המוצע ע"י עוצמה יהודית?

אני כבר התייאשתי מהריאליות של בן גביר, ולכן (כאמור מתוך ייאוש) הייתי כבר מקבל את הההצעה, כי לא משנה כמה שינויים יש בין בן גביר לסמוטריץ', בסוף רוב הרשימה של בן גביר היו משתלבים בקלות גם ברשימה של הציונות דתית עצמה (בן גביר עצמו, יצחק וסרלאוף, הרב עמיחי אליהו, ועוד מהרשימות הקודמות). והחיבור עם בן גביר הוא חיבור טבעי הרבה יותר מאשר חיבור עם כמה חילוניים וקונסרבטיבי אחד, חיבור שיטריד מאוד את 'ציבור הבית' של הציונות הדתית. 

ומתוך מחיובות לגוש הימין, לא כדאי לתת את האפשרות לבן גביר (ואולי גם לסמוטריץ') להתרסק..

אם כי, אולי כדאי לחכות שזה קודם ילחיץ את ביבי, כדי שהתפשרות כזאת גם תהיה אפעס משתלמת..

אגב, במה ביבי יכול לסייע? האם שיריון לציונ"ד בליכוד יעזור במשהו? זה נשמע שזה עניין עקרוני יותר.. 

שהשריונים האחרונים (של הרב עמיחי אליהו ב"עוצמה יהודית" ושל אמיתי פורת ב"רוח הציונית") יפגעו בציונות הדתית...
נקווה לטוב

בס"ד

 - 10 שבועות לבחירות - 

השבוע תגיע לסיומה עונת הבחירות המקדימות של המפלגות השונות, כאשר היום יתקיימו מערכות הבחירות במפלגות הציונות הדתית ומרצ. את השבוע יחתמו הבחירות המקדימות של מרכז מפלגת תע"ל של אחמד טיבי, שם לא צפויות הפתעות, והנציגים שהיו הם אלו שיהיו. לעומתן, הבחירות הפנימיות במרצ הן כנראה המסקרנות ביותר במערכת הבחירות הנוכחיות, שבמוקד הקרב בין גלאון לגולן. בתוך נמצאות הבחירות של הציונות הדתית שאיתן נתחיל.

שניגשים לדבר על מערכת הבחירות הפנימיות בציונות הדתית, צריך קודם כל לזכור שגם בימים אלו יו"ר המפלגה בצלאל סמוטריץ' עדיין מתנגד לשיטה הזאת. בראיון שפורסם בסוף השבוע האחרון בעלון 'שביעי' אמר בצלאל כי "פריימריז זו לא השיטה הטובה ביותר להקים רשימה. כל השנים התנגדתי אליה ואני חושב שלא הייתי נכנס למערכת הפוליטית אם הייתי נדרש להתמודד בפריימריז. אבל בעיתוני הנוכחי יש שני יתרונות גדולים למהלך הזה".

למעשה, אילו זאת לא הייתה ההבטחה שלו מיד אחרי הבחירות הקודמות, יכול להיות שהוא היה נמנע מלקיים את הבחירות האלה. רק במזל הוא נמנע מלהתמודד מול עו"ד דב הלברטל והפעיל החברתי אלי יוסף. זה לא שהוא לא היה מנצח אותם בקלות רבה, אבל להתמודד מול שני אישים אלו, זה לא אותו דבר כמו להתמודד לדוגמה מול זבולון אורלב, כפי שעשה נפתלי בנט עם כניסתו לבית היהודי. גם כעת עוד לא ברור האם בעתיד יהיה עוד פעם בחירות מקדימות. בעבר זה היה נראה שזה עומד להיות תהליך חד פעמי, צו השעה, היום זה כבר יותר מהומהם.

למעשה, נראה שאפשר לחלק את הבחירות לשני מישורים: הראשונה - מי מבין הח"כים יתברג יותר גבוה בתוך החמישייה הראשונה (כולל בצלאל סמוטריץ' בתפקיד היו"ר), ומנגד מי מבין השחקנים החדשים יתחיל את החמישייה השנייה. על פי רוב רובן של הערכות חברי הכנסת המכהנים הם אלו שיובילו את המפלגה גם במערכת הבחירות הנוכחית, ויש לומר שהרבה בצדק מכיוון ורובם ככולם עשו עבודה מצוינת בכנסת היוצאת. זאת תהיה הפתעה מאוד גדולה, אך אפשרית, אם מועמד מבחוץ יצליח להזיז את אחד מחברי הכנסת המכהנים אחורה. אגב, אם אמרנו שמאוד יכול להיות שסמוטריץ' אולי בתקפות זמן מסוימת היה מעדיף לוותר על הפריימריז אילו היה יכול, אז השיטה שמאוד מטיבה עם הח"כים המכהנים, כנראה היא עוד פרמטר שמעיד על כך.

עם זאת יש גם מועמדים חדשים שמצליחים ליצור אמוציות שונות, ולמעשה הם אלו שבעיקר הצליחו לעורר עניין בנעשה בפריימריז של מפלגה. הראשון היה ארנון סגל שהודעתו על ריצה בפריימריז הדליקו אש דווקא מחוץ למפלגה. כל ראיון איתו, או פוסט שפרסם נקראו לעומק על מנת להבין את עמדותיו זאת לאחר שבעבר הביע תמיכה מסוימת בחלק מהפעולות של הממשלה היוצאת. מאז נראה שהוא מעט הוריד פרופיל, ואם בהתחלה עוד ראו בו כמי שיכול להפתיע, נדמה כעת שההתקפות נגדו הובילו לכך שזה כנראה כבר לא יקרה.

הדמות השנייה היא צבי סוכות, שבעבר היה מנכ"ל עוצמה יהודית שאותה הוא עזב לאחר מערכת הבחירות הראשונה. בשבוע וחצי האחרונים חוטף סוכות מכל עבר, יש מי שמאשים אותו בכך שהוא סוס טרויאני של איתמר בן גביר, ומנגד יש מי שאומר שכדאי לבחור בו ואז האיחוד עם עוצמה יהודית כבר לא יהיה נצרך כי יש להם נציג שנבחר כדת וכדין בפריימריז של המפלגה. בעוד הסגנון הראשון של ההודעות ברור שנועדו לפגוע בו, גם הודעות התמיכה, כביכול, הן אם אותן מטרה ברורה. בינתיים נראה שבעוד אצל ארנון ההתקפות השפיעו על התמיכה בו, בנוגע לסוכות הערכות הן שעדיין יש לו סיכוי להתברג במקום הבא אחרי הח"כים המכהנים.

סוכות הוא לא היחידי שחוטף בפריימריז האלה. מועמד נוסף שחוטף הוא ח"כ אופיר סופר שנתפס כמי שעיקר דאגתו הוא לפריפריה ולנושאים שלו קשורים לאקורד של הציונות הדתית, כך פרסם בתחילת השבוע הכתב הפוליטי של ישראל היום, אמיר אטינגר. על פי הדיווח של אטינגר, ח"כית נוספת שסופגת ביקרות היא אורית סטרוק שעל פי הודעות שיוצאות כלפיה שטוענות כי אין שום הבדל בינה לבין סמוטריץ' ולכן היא לא נצרכת ברשימה. עם זאת על פי הערכות סטרוק צפויה לסיים במקום הראשון או השני את התמודדות הזאת, וכך גם בנוגע לצבי סוכות שמסתמן כמי שיכול להוביל את החמישייה השנייה, ואולי אף להפתיע יותר מכך.

אבל לא צריך להתרגש מהתדרוכים או מההודעות כנגד מועמדים כאלה ואחרים. בסוף, בסוף, זאת טבעה של מערכת בחירות דמוקרטית וחלק מהפכת החיים שאותה ביקש סמוטריץ' להוסיף למפלגה. אך מצד שני צריך גם לזכור שמטרה של פריימריז היא לבחור את המועד או המועמדים שמשקפים את הרצון האישי של המתפקד. זה מה שהתחילו להשכיל להבין לפני שבועיים מתפקדי הליכוד. לא עוד הצבעה על פי רשימות או אסטרטגיה מי יועיל במקרה הזה או מי יועיל במקרה שני. דווקא העובדה שמדובר בפעם הראשונה שבהם עורכים פריימריז במפלגה, כדאי כבר עכשיו לא לחזור על מה שרע אצל האחרים, ולהצביע נטו-נטו למי שמייצג את המתפקד או המתפקדת ואת הערכים שברצונו לקדם.

הקרב על מהות השמאל

כעת נעבור למערכת הבחירות הפנימיות המסקרנת ביותר במערכת הבחירות הזאת, הפריימריז במרצ. נתחיל עם הבחירות לראשות המפלגה שם מתמודדים ראש בראש זהבה גלאון, מי שהייתה יו"ר המפלגה לשעבר, מול סגן השרה יאיר גולן שהגיע למרצ בכלל כשאריות מאיחוד עם מפלגת המחנה הדמוקרטי ז"ל. האחת רוצה להחזיר את מרצ שמאלה, להיות אותה מפלגה אנדרדוגית כפי שהייתה בעבר. השני רוצה להפוך אותה למפלגת שמאל ציונית מה שלטענתו יביא מצביעים נוספים מבחוץ למפלגה שכבר שנים ארוכות מסתובבת סביב אחוז החסימה.

הקרב בין השניים ייצרי מאוד ומגיע למקומות נמוכים ביותר. אבל קודם כל צריך לזכור שגלאון ניסתה לדלג על שלב ההתמודדות ולקבל לידיה את ראשות המפלגה על מגש של כסף. אבל בשביל זה היה על אנשי המפלגה לבקש מגולן לוותר על התמודדות, דבר שנתקל בסירוב חד משמעי. לא רק גלאון לא רצתה בהתמודדותו של גולן, אלא גם מוסדות המפלגה שניסו להרים עליו לא מעט קשיים שהבולטים שבהם זה פסילת כאלף מתפקדים מהפזורה הבדואית שכנראה היו מצביעים לו. עם זאת לגלאון לא הייתה ברירה אלא להתמודד מול גולן, ואם בהתחלה היא חשבה שמדובר בהתמודדות קלה, התברר לה מהר מאוד שגולן לא בא לוותר.

ועוד נקודה שצריך לשים לב אליה שמצביעה יותר מכל על חזרתה של גלאון. בעוד יאיר גולן מתמודד גם לראשות המפלגה וגם על מקום ברשימה, גלאון מתמודדת לרשימה בלבד. על פניו זה נראה כי היא בטוחה שהיא לוקחת את הבחירות לראשות בקלות ולכן אין טעם, אבל כאמור ישנם לא מעט הערכות שלבסוף גולן, שניצל את השנה האחרונה לפקוד אנשים משלו למרצ, יצליח להביא פייט רציני לגלאון ואף אולי לנצח אותה. גלאון כמובן מודעת לעניין, אבל היא לא חזרה למרצ כדי להיות מקום 2, בטח שלא מתחת יותר. מבחינתה, אם הראשות לא תהיה בידיה, אז אין לה מה לחפש במפלגה והיא חוזרת לעשות לביתה.

ומהראשות לרשימה. גם במערכת הבחירות הזאת יש יתרון לח"כים המכהנים בעיקר לאור העובדה שיש רבים כאלה, בין היתר בגלל החוק הנורווגי, לעומת מספר קטן, אם בכלל, של מקומות ריאליים. עם זאת יש את תמר זנגברג (שבן זוגה אורי זכי מתמודד לרשימה) ואת השר עיסאווי פריג' שהודיעו על פרישתם מהחיים הפולטים. לאור זאת, מי שצפויים להתברג ברשימה הם ח"כ מוסי רז, ח"כ מיכל רוזין וגם ח"כ יאיר גולן, במידה ולא יבחר לראשות. כל זה לצד מועמד ערבי ודרוזי שתמיד מתמודדים ברשימה.

שם נוסף שעליו מדברים כמי שיכולה להיכנס מבחוץ היא חברת מועצת העיר בת ים קטי פיאסצקי שהייתה אמורה להיכנס לכנסת עם מינויה של ח"כ זועבי לתפקיד קונסולית ישראל בשנגחאי, מינוי שכידוע לא יצא אל הפועל. מי שנמצא בבעיה חומרה הוא היו"ר היוצא, ניצן הורביץ', שהבין את מצבו במפלגה והודיעה שהוא לא מתמודד לראשות פעם נוספת. עם זאת גם ברשימה למפלגה הוא נמצא במקום בעייתי וכלל לא בטוח שבוחרי מרצ ירצו לראות אותו חלק גבוה ברשימה. דבר אחד בטוח, להרכב הרשימה שתיבחר היום יש השלכות חד משמעיות על השאלה האם מרצ תעבור את אחוז החסימה או שזמנה כבר תם, בטח לאור הפרסומים שהפעם לפיד לא מתכוון לשחק קבוצתי אלא ללכת על ראשן של מפלגות מרצ והעבודה.

הערה לסיום

בסוף השבוע הבא צפויה להיפתח שנת הלימודים, אלא שכלל לא בטוח האם בסוף היא תיפתח בזמנה. המשא ומתן שמתקיים כבר חודשים ארוכים בין משרד האוצר להסתדרות המורים עדיין מתנהל, ונראה שבעוד המורים דורשים, בצדק, להגדיל את שכרם, ליברמן לא מתכוון לאפשר את זה כל כך בקלות. למעשה, באחת ההצעות שהוא העביר להסתדרות המורים לא רק שהוא לא הגדיל שם את שכרם אלא ההפך, הקטין אותו בתווך הארוך.

כפי שלמדנו בשנות הקורונה, לשנת לימודים שאינה נפתחת בזמנה יש השלכות רבות, לא רק על משרד הממונה (אז הבריאות, היום האוצר), אלא על הממשלה כולה. זאת הסיבה שאתמול גם לפיד נכנס לעובי הקורה במטרה לנסות להשפיע על השולט האמיתי, ליברמן, ללכת גם לכיוונם של המורים הוותיקים, בקרב קולני מאוד בין שני הצדדים שמלא בהאשמות הדדיות. ההורים שבניינו יכולים לתלות תקוות בכך שאף שר או ממשלה תרצה לפתוח את שנת הלימודים בשביתה בזמן מערכת בחירות, עם זאת צריך לדעת שהמאבק של המורים הפעם צודק יותר מאי פעם, לא למענם, אלא קודם כל למען התלמידים עצמם ועתידם.

תגידו, זה משנה לכמה אנשים אני מצביע? כלומר, אם אני מצביע לחמישה אנשים אני בעצם נותן לכל אחד חמישית קול?