פורום אקטואליה וחדשות (עמוד 59)

בשורה התחתונה, האם בן גביר וסמוטריץ' יצליחו לעשות את השינויים שהם אמרו שיעשו, נניח אפילו 80% מהם, או שהדברים "יתמוססו" מסיבות שונות (מפלגת שמאל שביבי יכניס, "מה שרואים מכאן...", לחצים מסוגים שונים, חוסר יכולת לעמוד מול בעלי תפקידים שונים או סיבות אחרות)?

@פשוט אני..
אבי מעוז הולך להיכנס לכנסת באופן מפתיע.
בלד נשארת מחוץ לכנסת וכנראה גם מרצ. ובאופן גבולי.
בתור מי ששונא את אבי מעוז ומסתפק בלהקשות על מפלגות גוש השמאל והערבים להיכנס לכנסת, זה אכן היה רעיון טוב להצביע למפלגת הצ'יקוקואים בשביל להגדיל את כמות הקולות של אחוז החסימה.
אבל זה היה הימור שכנראה לא חכם לבנות עליו או על דומים לו בטווח הרחוק.
ובשורה התחתונה תמיד יש הפתעות.

כמה זמן ייקח עד שהמדגמים יתקרבו זה לזה? רק בבוקר?

אם יהיה 61 ולבן גביר יהיה הרבה מנדטים, למה שהוא לא יוכל לבקש ראש ממשלה ברוטציה?

אפשר לגלול לדקה ה-1:50:

שלחתי מאמר פוליטי מידור הדעות בערוץ. מה הסיכוי שהוא יתפרסם היום (ובכלל) ?

שס: 10
יהדות התורה: 6-7
ליברמן שר"י: 5
ציונות דתית 2 מנדטים יותר מבני גנץ.
מוכתר + שקד + זליכה + אבידר + קארה + בלד: רחוקים מאחוז החסימה.
מרצ + מפלגה ערבית אחת/ 2 מפלגות ערביות: לא עוברים את אחוז החסימה. 🙏
אם התקווה הגדולה ביותר של הבחירות לא תתממש כנראה יהיה תיקו בין הגושים שיכניס את בני גנץ להיות ראש ממשלה ראשון ברוטציה.
מה ההימור שלכם?

בס"ד

 

 - יום הבחירות - 

 

את טור יום הבחירות אני רוצה לפתוח בסיפור אישי. זה לא סוד שבעבר עבדתי עם איתמר בן גביר, וכאבל עם זאת לפני כשנה וחצי כאשר הייתי צריך עזרה בדבר מה פניתי דווקא לבצלאל סמוטריץ'. חשבתי שבמקרה המאוד ספציפי הזה הוא יכול לעזור לי יותר מאשר בן גביר שכבר כיהן בכנסת כח"כ. אומנם בסוף גם הוא לא הצליח לסייע, אבל לפחות ניסה בכל זאת לעזור. סמוטריץ' הוא הדוגמה, אבל במקרים אחרים זה יכול להיות ח"כ מהליכוד או ח"כ אחר ברשימת הציונות הדתית המאוחדת. אבל בסוף, הסיפור הזה הוא תמצית הסיפור של מערכת הבחירות הקרובה.. כל בוחר צריך לשאול את עצמו מי יהיה הכתובת עבורו ומי יהיה הכתובת עבור כל הדברים שהוא לא מאמין בהם.

 

אלא שבמערכת הבחירות הזאת לא מדובר באדם וגם לא במפלגה. לא מעט טורים ומאמרים בסוף השבוע האחרון, משני קצוות המפה הפוליטית, עסקו בדיוק בנקודה הזאת. בבחירות האלה אין אמצע, או שאתה מצביע לגוש נתניהו, או שאתה מצביע לגוש לפיד. גם איילת שקד שבתחילת מערכת הבחירות ניסתה להציג יחד עם יועז הנדל אפשרות שלישית, הבינה מהר מאוד שהבחירות האלה הן שונות מקודמתן. במוצ"ש, בראיונות לערוצי הטלוויזיה השונים, היא עוד ניסתה להעלות שוב את האופציה של ממשלת אחדות בין גוש הימין לסער וגנץ, אבל אף אחד מהצדדים לא התרשם מהקריאה הזאת.

 

וכאן נכנס המצביע המתלבט. אותם אנשי ימין שעדיין לא יודעים למי להצביע או ששוקלים לתת את קולם למחנה הממלכתי או אפילו ליש עתיד. ברגע הזה, רגע לפני ההליכה אל הקלפי הם צריכים לשאול אותם מי מבין הגושים יקדם את האינטרסים הכלליים שבהם הוא מאמין ואילו גוש לעומת זאת יפעל נגד האינטרסים שלו. זה לא רק בימין ושמאל, או דת ומדינה, אלא זה בכל הדברים הקשורים ליום יום שלו, ושל הציבור שלו.

 

ניקח סיפור לדוגמה. ישיבה קטנה באחת מערי ישראל חיכתה זמן רב לאישור ממשרד החינוך על מנת להמשיך לפעול. לאחר שעוד וועדה דחתה אותם, והיה חשש שהישיבה על סף סגירה, נאלצו בהנהלה לצאת למאבק ולשם כך הם פנו לפוליטיקאים ולאנשי תקשורת שונים במגזר. מי שנרתם כמובן היו חברי הכנסת מרשימת הציונות הדתית וממפלגת הליכוד. הוריהם של התלמידים, שאולי בכלל לא היו מודעים למאבק על מקום החינוך של ילדיהם, צריכים לשאול את עצמם על מי אפשר לסמוך בסופו של יום שידאג עבור המוסד של בנם, ומי עלול לזלזל בו כי הם ממעטים בלימודי הליב"ה.

 

דוגמה נוספת הוא תחום התחבורה. בימים אלו מוקמים ביהודה ושומרון כבישים רבים שהתכנון והביצוע שלהם החלו בממשלות הקודמות תחת סמוטריץ', רגב ואפילו ישראל כ"ץ. אם זה עוקף אל-ערוב בגש עציון או עוקף חווארה בשומרון, כולם כבר בשלבי בניה מתקדמים. אלו כבישים שלא ישרתו רק את תושבי יו"ש, אלא גם ילדים שבאים לבקר את הוריהם לשבת, או הורים שבאים להתארח אצל ילדיהם. לעומת זאת, בתקופת שרת התחבורה מיכאלי הוקפאו התכנונים החדשים ביו"ש מתוך טענה שאנחנו לא צריכים להיות כאן.

 

אגב, זאת לא רק מיכאלי. גם שר האוצר, המתנחל מנוקדים, אביגדור ליברמן, פוגע בתשתיות התחבורה ביהודה ושומרון. בימים אלו מתנהל בבג"צ דיון בנוגע לעתירה שהוגשה על ידי מועצה אזורית שומרון נגד ליברמן על כך שהוא מקפיא תקציב שנועד לסיום העבודות על עוקף לובן שנמצא בתפר של מועצות בנימין ושומרון. התקציב כבר אושר, הכנת הכביש הסתיימה, אבל רק הכסף שליברמן עוצר את העברתו, מונע את הסלילה הסופית של הכביש ופתיחתו לשימוש תושבי האזור ויתר המבקרים והאורחים הרבים באזור.

 

כמובן שזה ממשיך גם לביטחון. גלי טרור היו גם בממשלות נתניהו, זה נכון, אבל כעת אנחנו בעליה דרמטית של היקף בטרור לעומת השנה הקודמת. אתמול (שני) פורסם בידיעות אחרונות על שיא במספר על שיא במספר הנרצחים מאז שנת 2015. אם מסתכלים על נתון הפיגועים, אלו שהסתיימו בפציעות קלות בלבד, כבר חצינו ממזמן גם את אינתיפאדת הסכינים של שנה זו. על פי נתונים שהביא איתמר סג"ל בעלון השבת עולם קטן, בשנה האחרונה הייתה עליה של 105% בפיגועים של יידוי אבנים ובקבוקי תבערה, וכן עליה של 360% בפיגועי הירי, דקירה ודריסה.

 

אגב, גם הפיגוע הרצחני במוצאי השבת האחרונה בו נרצח רונן חנניה הי"ד התרחש בשל מחסום שגנץ התעקש לפתוח לפני חמישה חודשים, לקול מחאת התושבים והמועצה המקומית שהזהירו שזה מה שעלול לקרות. נכון שבשבוע האחרון זכו בממשלה לתשבחות על מבצע מעולה בשכם בו חוסל מנהיג ארגון הטרור החדש 'גוב האריות' שאחראי ללא מעט מהפיגועים בצפון השומרון בחודשיים האחרונים. המבצע היה בהחלט מוצלח, אבל מגיע אחרי חודש שלם שבו ישראל נתנה לרשות הפלסטינית לטפל בארגון בעצמו, דבר שלא קרה. הקשר עם אבו מאזן חשוב לגנץ יותר מאשר הביטחון של תושבי יהודה ושומרון.

 

לעומת זאת ירידה ראינו דווקא באישורי הבניה ביהודה ושומרון. בתקופת גנץ, ראש המפלגה של סער, אלקין, טרופר וכהנא, התקיימה רק ישיבת מת"ע אחת שנתנה אישורים ל-3,400 יחידות דיור בלבד. זה לעומת 9976 יחידות דיור שאושרו בשנת 2020. בשבוע שעבר הוזכר כאן המכתב ששלחו ראשי המועצות ביש"ע שבו הם מדברים על אותה הקפאה שקטה על הבניה באזור. נכון שגם נתניהו הקפיא את הבניה, ונאבקנו בו על כך, אבל לפחות היום אנחנו יודעים על הלחץ שהופעל עליו על ידי אובמה ותנועת הרצח שהוא עשה לנתניהו, כפי שמובא לראשונה בספרה החדש של מזל מועלם, 'צופן נתניהו'. גם כעת, בממשל ביידן, לא הגיעו לרמת לחץ כפי שהיה בזמן אובמה על ישראל לעצור את הבניה, כנראה מהסיבה שזה פשוט קורה בפועל. כל זה כאשר במקביל היקף הבניה הפלסטינית בשטחי C שובר שיאים חדשים.

 

גם סוגיית דת ומדינה מצריכה לבחור בין שאלה פשוטה. גם עבור מי שסובר שאבי מעוז הוא נזק ליהדות, צריך בסופו של דבר לשים על כף המאזניים את יו"ר התנועה הרפורמית לשעבר וח"כ בהווה גלעד קריב. לאחרונה נחשף כיצד קריב ושר התפוצות נחמן שי פעלו בדרכים ערמומיות להכניס את התנועה הרפורמית לעוד מקומות שמשפיעים. אז כאשר ניגשים לבחור בזהות היהודית, תשאלו את עצמכם האם אתם רוצים שהתנועה הרפורמית תתחזק או שמא עדיף לבלוע את אבי מעוז (הבהרה: אישית לא חושב שהוא בעיה או סיבה לא להצביע לרשימה). בבחירות האלה אין אמצע. הצבעה למחנה הממלכתי זאת הצבעה גם לקריב ולתנועה הרפורמית.

 

וצריך לזכור עוד דבר חשוב. מבחינתו של לפיד, תיקו של 60-60, כפי שנשתקף בחלק מהסקרים האחרונים שפורסמו, זה ניצחון. הוא אומר את זה בפה מלא בקמפיין שלו. במציאות כזאת הוא נשאר ראש ממשלת מעבר, בעוד הוא עצמו יודע שאין לו באמת אפשרות להקים ממשלה, מקסימום גוש חוסם. בשבוע שעבר הוא הלך לבקר בנצרת להעיר את המגזר הערבי ולעזור לרשימה המשותפת. בדיווח של סולימאן מסוודה בכאן 11 נאמר כי לפיד חושש שמפלגת חד"ש-תע"ל לא תעבור את אחוז החסימה וכי גורמים שנכחו במפגש אומרים כי כול הנוכחים חששו שאף מפלגה ערבית לא תהיה בכנסת הבאה.

 

אנחנו כמובן מדברים על אותה מפלגה שחבריה הספידו באותו הבוקר את מחבלי ארגון גוב האריות שנהרגו באותו בוקר בפועלה של חיילי צה"ל. ח"כ עאידה תומא סולימן כתבה בחשבון הפייסבוק שלה כך "שכם נפרדת מהקדושים שלנו, העם הפלסטיני נפרד מהשהידים שלו". חברה למפלגה, עופר כסיף, תמך באותם הדברים וגם יתר הח"כים סרבו לגנות. גם בראיון אתמול ל-Ynet רדיו אמר כסיף בהקשר לפיגוע במוצ"ש שהרצח של חנניה הי"ד זה לא טרור. אלו השותפים של לפיד. אומנם לא בשביל להקים ממשלה, דבר שהוא משאיר מהומהם עד לרגע האחרון, אבל בהחלט בשביל להמשיך להישאר על כיסא ראש הממשלה.  

 

לכן כאשר מגיעים אל הקלפי צריך להתעלם מהאנשים, אלא לבחור בדרך, לבחור במדיניות, לבחור במי שידאג לציבור שלך ולך אישית. אי אפשר להתחיל לדקדק בציציות של האנשים בגוש האחד ובחור שלא לעשות את זה לאנשי המחנה השני. נכון, לא כולם מושלמים. הייתה לנו ביקורת רבה בעבר על נתניהו, יצאנו לרחובות והפגנו מולו לא אחת ולא פעמיים. עם זאת החולפה היא גרועה הרבה יותר. מה גם שאנחנו למודי ניסיון כואב מה קרה שמשהו אחר, שהיה שייך לגוש הימין, לקח לידיו את ההנהגה. זה לא נגמר יותר טוב.

 

בבחירות האלו צריך להתעלות מעל הפסילות של שותפינו למחנה. לא חייבים להסכים איתם, אבל חייבים להסכים שבלעדיהם יהיה רע יותר. אנחנו צריכים לבחור בין שתי ברירות מחדל, זאת מול זאת, ובסוף עלינו להכריע בברירה שתפעל למענינו. בסוף תזכרו מי יעזור לכם בעת צרה, מי יקדם את הדברים שבאמת חשובים לכם ולבני משפחתכם, ובעיקר תחשבו מי יכול להוביל להקמת ממשלה ומי בעיקר חפץ במערכת בחירות נוספת. לפעמים צריך לסתום את האף ולהצביע, אבל זה עדיף מאשר להצביע לגן עדן שמציג הצד השני, אבל בסוף הוא יפעל לרעתך.

 

הערה לסיום

בימים אלו, בעוד שנה בדיוק, נצעד שוב אל הקלפיות. זאת לא נבואה, אלא הבחירות המוניציפליות שמקרבות אלינו בצעדי ענק. הבחירות לרשויות מתקיימות כל חמש שנים, בזמן הזה מדינת ישראל הצליחה לדחוס חמש מערכות בחירות כלליות. תפילתנו ביום זה היא שלא נצטרך לדחוס גם מערכת בחירות שישית בשנה הזאת, והפעם הבאה שנצעד אל הקלפי תהיה בשביל לבחור את ראש הרשות שבה אנחנו גרים. בסוף, זה תלוי בהצבעה שלנו היום. בחירות מהנות ומועילות.

ארגון חותם, פרסם דו"ח שמדרג את הח"כים שפעלו למען הצביון היהודי דתי של המדינה. חשוב ומשמעותי מאוד.

מי חברי הכנסת שנאבקו למען זהות יהודית? | ערוץ ７

בכל זאת, יש להעיר, הם ספרו רק נושאים שנחשבים באופן קלאסי, נושאי דת ומדינה. אבל:

1. מצוות ישוב ארץ ישראל, שקולה כנגד כל המצוות. זו לא המצאה שלנו, זה דברי חז"ל. גם במציאות היום, לכולם ברור שהמאבק על המקומות בהם ישבו אבותינו, בנו מזבחות וחפרו בארות - הוא לא מאבק פוליטי רגיל, הוא מאבק בשאלה איזו מדינה זו. ככה המכהן היום כראש ממשלה הסביר את הגירוש - מחריבים ישובים, כדי שהדתיים לא יהיו משמעותיים. כבר משה דיין, לא רצה לשחרר את מקום המקדש, כי 'מה אני צריך את הוותיקן הזה'.
די צורם שפעולות למען ישוב ארץ ישראל ואי הפקרתה ביד זולתינו מן האומות, לא נספרות כפעולות תורניות.

2. הזירה המרכזית בה מתנהלים יחסי דת ומדינה, כבר אינה הכנסת. הגופים המכרסמים כרסום אחרי כרסום, בזהות היהודית של המדינה הם מערכת המשפט האקטיבית ועוזריה במערכי הייעוץ.
כל פעולה, נאום, העמדת סדר יום בנושאי החזרת מערך המשפט והיעוץ, לגודלן ותחומי עיסוקן וסמכותן הנורמלי - זו פעולה לטובת הזהות היהודית של המדינה, גם את הנושא הנידון אינו דווקא 'סמכויות בתי הדין', אלא 'סתם ככה' זכות העמידה.

כשנתניהו מספר לשומעיו, שכדאי להיות רה"מ, הליכוד צריך להיות גדול בפער מיש עתיד, הוא משקר. נקודה. הוא משקר בשקר גלוי לחלוטין, שכל מי שבאמת בודק איך המערכת עובדת - יודע שהוא משקר. הצרה היא שיש רבים, שבלי לבדוק ולהבין באמת, מאמינים לכל מה שהוא אומר.

ממשלה תלויה במי ישיג רוב בכנסת, לא בלמי תהיה מפלגה יותר גדולה.

בן גביר..

לפני כן רציתי סמוטריץ' ממש הערכתי אותו אבל אחרי ההקלטות שהודלפו ממש ירד לי ממנו.

לא נכנס לשאלה אם הוא צודק או לא.אבל הדיבור הזה לא מתאים לו. או לפחות לתדמית שהוא יצר.

 

 

אם לא היה את בן גביר באמת שהייתי בדילמה למי להצביע, גרם לי קצת להבין את כל אלו שלא מצביעים לאף אחד

מצד אחד, נראה שאין טעם לדון יותר מדי באיילת שקד. על פי הסקרים, לבוחר הימני, אפילו הלייטי ביותר, נמאס כבר, ובשום סקר היא לא עוברת את אחוז החסימה. מצד שני, יש ערך לאמירות נורמטיביות. באתר זה חשפנו מראש את התנהלותם הבעייתית וחוסר אמינותם האינהרנטית של בנט ושל שקד. שילמנו על כך מחיר. ספגנו את שנאתם, זעמם ונוכלותם, והם הסבו לנו נזקים, תוך שימוש במעמדם הפוליטי. אבל התעקשנו כדרכנו, לומר את האמת, להגן על הערכים הלאומיים-ליברליים, ולהתריע מפני מי שלבסוף הפנו בגלוי עורף לימין, גזלו את קולותיו והעמידו אותם בשירות השמאל הקיצוני ומפלגה ערבית אנטי-ציונית.
איך ידענו להיזהר מבנט-שקד? התשובה פשוטה: הקשבנו להם רוב קשב ובחנו את העובדות. לא נתנו לתעמולה האגרסיבית של צמד "הימין האמיתי" לבלבל אותנו, אלא התייחסנו ממש לדבריהם ולמעשיהם. כשעושים זאת נתקלים מיד בתופעה מובהקת: עבור בנט ושקד דברים כמו אמת, יושר, אמינות ועקביות, אינם אופציה רצויה. הם משנים עמדות ודעות בלי למצמץ, ועושים את ההפך ממה שנשבעו בשמו בלי זכר לנקיפות מצפון.
שקד ממשיכה כעת ביתר שאת את הדפוס הנכלולי הזה. אבל עכשיו כבר לא צריך זיכרון ארוך, ניתוח מורכב או חשיפת מידע מוכמן. נראה ששקד הגיעה למסקנה שמי שעדיין ממשיך להאמין לה, כבר יבלע כל צפרדע. לכן התחכום נעלם, וכעת הכל גלוי וברור, בתצורה הכי זולה ומזלזלת שאפשר.
קצת פרטים להדגמת העניין.
אחרי שנפרד ממנה פטרונה הפוליטי בנט, נקלעה שקד לרווקות פוליטית. למרבה המזל, הפוליטיקה הישראלית היא שדכנית מצטיינת, וכבר ב-27 ביולי בישרו שקד ויועז הנדל על זוגיות פוליטית מרגשת. שקד הסבירה היטב את פשרה: יש בעיה פוליטית עצומה בישראל, שממנה רק הם יצילונו:

בשנים האחרונות מדינת ישראל נכנסה לסחרור… הבחירות הקרובות הן צומת דרכים קריטי למדינת ישראל. כל אחד מהגושים שואף להקים ממשלה צרה שתישען על הגורמים הקיצוניים… חצי עם ירגיש שגנבו לו את המדינה. אם תוקם ממשלה צרה היא תהיה חסרת יציבות ורק תגביר את הקיטוב ותגרור אותנו למערכת בחירות נוספת. זה לא הדבר הנכון. יחד נביא ליציאה מהלופ חסר התקדים שהפוליטיקה כפתה על עם ישראל. ביחד נוביל להקמת ממשלת אחדות ציונית".

"אנחנו נהיה הציר שיכפה ממשלת אחדות", החרה החזיק אחריה שותפה הנדל. ושקד הבהירה זאת היטב עד לפחות ה-4.9, לפני פחות מחודש, כשנשאלה במפורש בערוץ הכנסת: "אם את האצבע ה-61 של נתניהו, האם את מאפשרת לו להקים ממשלה?" שקד ענתה בנחרצות וביטחון חד-משמעיים: "לא! אנחנו הולכים לממשלת אחדות".
אלא שימים ספורים לאחר מכן הרומן הפוליטי הלוהט של שקד והנדל הצטנן, אחרי שהוליד בעיקר שלל תמונות מחובקות וראיונות מחבקים בתקשורת. הסקרים דשדשו הרחק מתחת לאחוז החסימה, הנדל טען ששקד מזמרת זמירות חדשות, ובתוך כחודש וחצי היא הודיעה על גירושין מ"השר הביצועיסט". שקד הפיקה את לקח בדידותה הקודמת; רווקות איננה בשבילה. מהנדל היא עברה מיידית לרומן פוליטי חדש עם יוסי ברודני, שאיתו, לטענת הנדל, היא פלרטטה עוד כשהיו יחד.

הנה לפנינו שקד חדשה. היא זנחה כליל את אבחנתה המדוקדקת בדבר הממשלות הצרות, הקיצוניות וחסרות היציבות, שקלעו את ישראל ל"צומת דרכים קריטית". כעת, מסתבר, כבר לא צריך "לצאת מהלופ" או לדאוג מתחושת הגניבה בבחירות של "חצי עם". גם "הרוח הציונית", שהייתה כל כך "חסרה" לשקד רק לפני שבועות ספורים, דעכה כליל. תוך ימים ספורים השתנתה השקפתה לחלוטין.
כך, ב-12.9, יום לפני החתימה עם "הבית היהודי" ויוסי ברודני, החלה שקד בקו תעמולה חדש: "אני שמחה שהצלחנו לבנות מחדש בית לציונות הדתית ולימין האחראי בישראל. נפעל יחד להקמה של ממשלה רחבה ימנית ויציבה". ברודני עצמו הצהיר ביום החתימה: "אנחנו מפלגת ימין והמקום שלנו בימין. אנחנו נמליך את נתניהו ונקים ממשלת ימין".
נשמע מבטיח? רק לתמימים שעדיין נופלים ברשתם של נוכלים סדרתיים. גם שקד וגם ברודני אינם באמת חד-משמעיים. אפילו באותו ראיון התנגד ברודני בחריפות לבן-גביר, וחודש לפני כן אמר בנחרצות: "אני בחיים לא אשב בממשלה עם בן גביר וסמוטריץ', אני מעדיף לשבת עם מרצ". ושקד? שימו לב היטב לניסוח המעורפל מהיום שקדם לחתימה: "אני תומכת בממשלה רחבה, אך כנראה אמליץ על נתניהו. אמליץ על מי שיהיה לו הכי הרבה מנדטים ושיהיו לו הכי הרבה סיכויים להרכיב ממשלה". הבנתם? "כנראה". והיא משאירה פתוח לגמרי את האפשרות להמליץ, למשל, על לפיד.
עושה רושם, אם כן, שברודני ושקד לא באמת רוצים ממשלת ימין, אבל כן מנסים לגייס קולות ימין. לכן ההסכם של שקד עם הבית היהודי כלל את "שינוי מסריה", כך שהיא תעדיף ממשלה צרה על פני בחירות. מהצד דומה שהמטרה האמיתית של שקד-ברודני, הציר המאחד ביניהם, הוא הקמת ממשלה ללא 'הציונות הדתית', אבל אם לא יצליחו בכך, ישקלו הקמת ממשלת ימין. נו, אז ברודני אמר ש"בחיים אשב בממשלה עם בן גביר וסמוטריץ'", אלה בסך הכל הבטחות, לא משהו רציני.
הבעיה היא שכשיש הצהרות סותרות, הכל אפשרי. והנה, לא תתפלאו לשמוע שאפילו האסטרטגיה של "ממשלה ימנית רחבה" לא החזיקה מעמד זמן רב. שוב הסקרים מדשדשים הרחק מתחת לאחוז החסימה, שוב מתברר שאין לשקד ולבית היהודי סחורה מבוקשת, והנה נשלפה בימים האחרונים טקטיקה תעמולתית חדשה: רק בחירה בשקד תוביל לממשלת ימין. זה "הסיכוי היחיד", היא אומרת. "רק עם הבית היהודי תקום ממשלת ימין", היא מצייצת.
ושוב נזהיר: הטעיה לפניכם. ראשית, הטענה שממשלה ימנית תלויה בכך ששקד תעבור את אחוז החסימה פשוט כוזבת (כמו טענתה שהיא "עולה בכל הסקרים"). אפילו אם נהיה תמימים ונניח ששקד בימין, גם אם היא עוברת זה לא מבטיח את נצחונו, משום שהמנדטים מתחלקים מחדש באופן יחסי בין הגושים. מצד שני, אם היא לא עוברת, כפי שכנראה יקרה, אל תיפול רוחכם: הימין עדיין בהחלט יכול לנצח, ובתרחישים מסוימים זה אפילו יועיל לו. בסקר היחיד שבו התקרבה שקד לשלושה מנדטים (בערוץ 14), הימין קיבל 62 מנדטים בלעדיה, כך שאין בה צורך.
אבל גם השקר השקוף הזה איננו העיקר. העיקר הוא ששקד לא באמת מתחייבת להמליץ על נתניהו. היא מכזבת בתעמולתה שבלעדיה לא יכולה לקום ממשלת ימין, אבל היא לא אומרת שזה מה שהיא מעדיפה ומתחייבת לפעול למענו.
והנה עוד פליק פלאק, העדכני מכולם: זוכרים שברודני התחייב "להמליך את נתניהו"? ובכן, שכחו מזה. אנו חוזרים עכשיו לתעמולת ה"ימין שבימין" כפי שמכנה שקד את עצמה אתמול, ובמסגרתו התקפה בוטה נגד נתניהו. נתניהו, זועקת שקד, "פועל משנאה אישית" ו"מסכן את גוש הימין". בטוויטר היא מהדהדת – לא פחות – את התקפת האמריקנים הדמוקרטים על בן-גביר ועל נתניהו, ומרטווטת טענה שנתניהו עצמו לא ישב עם 'הציונות הדתית'.
מהבוידעם נשלפה אפילו בובת אנטי-ביבי המקורית של בנט, זו שנזרקה אחרי שעשתה את שלה, אבל נשארה ב'ימינה' ומייחלת כנראה להיות ח"כ נורווגי: יום טוב כלפון. תודו שהתגעגעתם למגנט הקולות הזה, שגם אחרי שהושלך ככלי אין חפץ בו, המשיך להסביר שהוא נאמן וצייתן למשליכיו. ובכן, מסריו מוכרים עד לזרא, כאילו חזרנו ל-2013, ובינתיים כלפון לא היה חלק ממסירת השלטון לרע"מ, לפיד, זנדברג ומיכאלי, ובנט עדיין מכתיב את המסרים: "ביבי החבר הטוב של אהרן ברק, זה שמינה את ציפי לבני (!) לשרת משפטים".
כדאי להזכיר, במאמר מוסגר, למען הסדר הטוב, האמת והשקר, שלמרבה האבסורד לבני הייתה שרת משפטים "שמרנית" יותר משקד (שהשאירה כזכור את המנכ"לית של לבני לנהל את המשרד). תחת חולשתה הכרונית של שקד – ההפוכה כל כך לצעקנות "הימין האמיתי" שלה בתקשורת – הרקיע האקטיביזם של בית המשפט לשחקים חדשים (כולל איום בביטול חוקי יסוד), וחמור מכך: הייעוץ המשפטי הפך למפלצת ריבונית שאין כדוגמתה בעולם. שקד למעשה אחראית למהפכה חוקתית שניה, זו של הייעוץ המשפטי. היא אפילו ביטלה רפורמות רצויות של פיקוח שביקשה לבני להעביר, כדי לרצות את מנדלבליט ושי ניצן.
נחזור לשקד. היא טענה, במסגרת הפקת הלקחים שלה מהממשלה האחרונה, ש"ממשלת ישראל אינה יכולה להישען על מפלגה ערבית". גם מזה היא חוזרת בה, כפי שמתברר מדברי אמיתי פורת, משוריינה במקום השלישי של הרשימה, שמוכן לשבת שוב עם רע"מ. פורת, כזכור, בא בשביל אחדות, אבל נשאר בשביל הימין. ואחרי הבחירות? נראה מה יהיה. הוא מקווה ש"תקום ממשלה רחבה יותר מגוש הימין". איזה יופי: בזמן שכלפון מגנה בזלזול ממשלת ימין רחבה עם ציפי לבני אחת, פורת – כמו שקד וברודני – מייחל להרבות בלבנים.

ראו איזה הספק מרשים יש לשקד בחודשיים. היא חברה של הנדל ואז נפרדת ממנו. היא חושבת שרק ממשלת אחדות היא הפתרון לבעיות ישראל, אבל אז בעצם רוצה ממשלת ימין צרה, ואז בעצם ימין אבל גם עם השמאל. היום היא בשותפות עם ברודני, ושניהם משנים את המטרה תוך כדי תנועה. היא לא מתחייבת על נתניהו, אבל מאוד רוצה את נתניהו, אבל בעצם נתניהו בעייתי ולא ימין בכלל (על לפיד שקד לא מוכנה להגיד דבר ביקורת אפילו ברמז).
כן, שקד היא הכל מכל כל. ימין אמיתי, ימין לייט, אחדות, שמאל, עם ערבים, בלי ערבים. מה שרק תרצו. פעם הגיע לקלפי פתק לבן, ויצאה ממנו שקד. אם כל זה מזכיר לכם את בנט בבחירות האחרונות, זה לא במקרה. שקד ואנשיה אימצו את הפעלולים חסרי המעצורים של מורם ורבם.
אבל אנחנו לא שוכחים בכזאת קלות. הכל עדיין קרוב מדי, כואב מדי, צרוב מדי בעור: מי שמטיפה מוסר לימין, היא הימין האמיתי, הימין חייב אותה, רק היא תושיענו, היא זו שהפרישה את עמיחי שקלי ממפלגתה בבושת פנים, היא זו שיושבת עד היום בממשלת שמאל קיצונית שעומדת למסור לחיזבאללה נכסים אסטרטגיים בים התיכון, והיא זו שרק עד לפני חודש לא הייתה מוכנה לשמוע על ממשלה ללא השמאל, וקבעה נחרצות שממשלת ימין – שהיא לכאורה תומכת בה כעת – רק תגדיל את חוסר היציבות והקיטוב, ותגרור אותנו למערכת בחירות נוספת. נראה שאין גבול לציניות ולזלזול בתבונת הבוחרים.
שקד בכל אופן ממשיכה בדרכה הנחושה, לפי משנת בנט: לשרוף קולות ימין בקלפי. איך אפשר להסביר זאת? לדעתי יש רק פרשנות אחת שמבהירה את ההתנהלות הזו – שקד מקדמת את עצמה. אכפת לשקד מאוד מערכי השקד, ומאידיאולוגיית הקריירה של שקד. מה שלמתבונן מהצד נראה כמו זגזוג פוליטי מובהק, אצלה נראה כהתקדמות פוליטית אישית. לכן לא תהיה לה שום בעיה להקים שוב ממשלה עם השמאל הקיצוני והערבים האנטי-ציוניים, אם זה מה שיועיל לה. זה הרי בדיוק מה שהיא עושה היום.
למרבה הצער, זה הדבר היחיד העקבי שאפשר לייחס לציר בנט-שקד, מאז שהצטרפו לפוליטיקה: לא אידיאולוגיה, ערכי ימין, נאמנות או דרך; כן אגואיזם שגובל במאניה, הערצת השקר, תעמולה אגרסיבית וצעקנית בלתי פוסקת, וחוסר מוחלט בנורמות בסיסיות: פוליטיות, דמוקרטיות ואישיות. נשאר רק לראות האם המצביעים באמת מעוניינים לתגמל את התכונות הללו; לעת עתה מסתמן שלא.
נכתב ע"י הד"ר רן ברץ

---

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

(39 visits today)

מה קרה לערוץ 7 ? מביא כתבות שער של המחנה הממלכתי ומצביעים כמו קובי אוז שיצביע אליהם? ועוד הרבה דברים תמוהים. למישהו יש הסבר ? ומה אפשר לעשות?

האם יש סיכוי שבן גביר יהיה בהמשך ראש ממשלה?

אם כן למה

ואם לא למה לא?

 בס"ד

 

 - שבוע לבחירות -

 

בעוד בשמאל מערכת הבחירות הייתה סוערת בקרב שבין המפלגות, במפלגות הימין הצליחו לשמור על שקט מופתי. כפי שכבר נאמר בשבועות קודמים, ההבנה שהפעם צריך לשתף פעולה ולשחק משחק גושי, היא זאת שהנחתה את האסטרטגיה של המפלגות, ואת ההצלחה אנחנו רואים כיום בסקרים. אבל בשבוע החולף משהו מכל זה נסדק. זה התחיל כבר בשבוע שעבר והגיע לשיאים חדשים בימים אלה. כעת ננסה לעקוב אחרי סדר הדברים.

 

"אם בן גביר וסמוטריץ' ינסו לסחוט אותנו, נלך שוב לבחירות" אמר ח"כ מיקי זהר מהליכוד בוועידת המשפיעים של חדשות 12. האמירה הזאת הגיעה לאחר מספר ימים בהם האירוע שהתחיל בהקפות השניות בכפר חב"ד, בו נתניהו ביקש להוריד את בן גביר מהבמה לפני שהוא עולה, הפך לשיח המרכזי של השבוע החולף. על פי הסקרים, לאירוע הזה היו השלכות גם על המנדטים כאשר בן גביר מצליח להעביר מנדט נוסף מהליכוד לטובת הציונות הדתית. לאור זה, טבעי לקשר בין אמירתו של זהר לבין התחזקותה של הציונות הדתית. אבל זה לא כך.

 

ככל שהצלחתי לברר, נכון לסוף השבוע שעבר, הכעס של חלקים בליכוד, וחשוב לציין שלא מדובר בקמפיין מרוכז מטעם המפלגה, אלא של ח"כים בודדים, הקצף לא יצא על התחזקותה של האחת על חשבון השניה אלא דווקא בגלל אמירה של בצלאל סמוטריץ'. בסוף השבוע שעבר (לפני שבוע וחצי) התראיין סמוטריץ' ב'פגוש את העיתונות' ושם הוא אמר שמבחינתו תיק הביטחון ותיק האוצר זאת לא מילה גסה. כמובן שאין שום בעיה באמירה הזאת, אבל חלק מחברי הליכוד ממש הופתעו לשמוע את השאיפות החדשות של סמוטריץ'.

 

אחרי שנה וחצי באופוזיציה הח"כים בליכוד מתגעגעים לתפקידים שלהם. חלקם הצליחו להוכיח את עצמם בבחירות הפנימיות ומקווים הפעם להצליח לקבל תיק. כאשר הם שומעים את השותפים שלהם לממשלה העתידית כבר מתחילים לדבר על תיקים, זה גורם להם להיזכר שקודם כל נתניהו, בדרך כלל, מחלק את התיקים לשותפיו ובשאר צריכים להתחלק יתר חברי הליכוד, כאשר חלקם שרים בכירים לשעבר.

 

כאן המקום להבהיר - הקמפיין הזה, נכון לאותם הימים בשבוע שהוא, הוא לא קמפיין מפלגתי, אלא של אותם ח"כים ספציפיים. לעומתם, בשיחות אוף-דה-רקורד שהתנהלו בשבוע שעבר עם בכירים ברשימת הליכוד, הם כבר אמרו את מה שנתניהו היום אומר בצורה הכי ברורה שיש – בן גביר (וכמובן סמוטריץ' וחבריו לציונות הדתית) יהיה שר בממשלה הבאה, אם יצליחו להקים כזאת. זה לא נאמר בשבוע שעבר, לפי מה ששמעתי בעצמי מאחד בכירי הליכוד, כניסיון לשתות, אלא נטו בשביל להבהיר לאן פני הליכוד הולכים, ולהבהיר שמבחינת אותו ח"כ, ואיתו ח"כים נוספים, אין בכלל מה לדבר על ממשלה עם גנץ.

 

לפי מה שזה נראה סמוטריץ' הבין את הרמז מהליכוד וכבר למחות ירדה עוצמת הקמפיין שעלה רק ערב לפני כן. בוועידת הבחירות של ערוץ 14 נשאל סמוטריץ' בנושא על ידי שמעון ריקלין ולאחר שהשיב את תשובתו בנושא מה יקרה אם הוא יהיה שר הביטחון, הגיעה ההבהרה כי הוא לא מתכוון להתווכח בנושא עם נתניהו, וכי את המו"מ הם ינהלו לאחר הבחירות. ואז כשזה נראה שהכל כבר היה בדרך להירגע, הגיעו ההקלטות של סמוטריץ' נגד נתניהו כפי שפרסם הכתב הפוליטי של 'כאן חדשות' מיכאל שמש.

 

ההקלטות של סמוטריץ' כבר היו הקש ששבר את גב הגמל. אומנם נתניהו הוציא אתמול (שני) סרטון שבו הוא מוחל לסמוטריץ' על הדברים שאמר נגדו, אבל מצד שני זאת הייתה הפעם הראשונה שבה הוא אמר שפחות מנדט או יותר מנדט לציונות הדתית הם לא חשובים, אלא רק ליכוד גדול. עוד מוקדם בעיניי להגדיר את זה כקמפיין שתייה או אמירה חד פעמית, זה הימים הקרובים יכריעו. אבל בינתיים גם ש"ס הצטרפו לחגיגות עם מודעה משלהם שעוקצת את הציונות הדתית שאומרת 'ביבי יכול לסמוך רק על ש"ס'.

 

על פי סקר של כאן חדשות שפורסם למחרת ההקלטות ירדה הציונות הדתית במנדט אחד מאשר בסקר קודם של כאן. תוצאה דומה נשקפה גם מסקר חדשות 12 ששודר אמש. אם בגוש הימין ימשיכו עם המריבה סביב הנושא, ולא יעצרו כפי שקרה בשבוע שעבר סביב נושא ההקפות בכפר חב"ד, אנחנו חלילה עלולים לראות היפוך במגמה. בינתיים נשאלת השאלה מי עומד מאחורי ההדלפה. דעה רווחת אומרת שהמדליף הוא סמוטריץ' עצמו במטרה לקרוץ לימין הרך ולהראות לו שהוא לא בכיס של נתניהו. לעומת זאת, אדם שאני אישית סומך עליו טוען שהמקור של ההדלפה נובע בכלל משקד שרצתה לנקום בשניים. מה שבטוח הוא שאת התיקון ל"פיגוע" הזה יהיה קשה מאוד לתקן בשבוע האחרון של מערכת הבחירות. 

 

אם נחזור רגע אחורה אז כדאי לשים לב לנקודה נוספת. זה לא רק השיח של מפלגות הגוש על תיקים מפריע לליכוד, אלא גם השיח הפנים מפלגתי. בתחילת השבוע התראיין ח"כ יריב לוין לשרון גל ברדיו גלי ישראל ואמר שהוא חושב שכל העיסוק בנושא התיקים הוא טעות. את הדברים האלו הוא השמיע לאחר שאלה של שרון על כך שח"כ אמסלם הביעה התעניינות בתיק המשפטים, תיק שיש מי שמייחס אותו ללוין במידה ותקום ממשלה. "תפקיד שר המשפטים בעיני הוא אולי הכי חשוב בממשלה" הסביר לוין בראיון "אבל העיסוק בו כרגע זה לא לרתום את העגלה לפני הסוסים, אלא עוד לפני שהסוס בכלל נולד. קודם כל צריך לדאוג שיהיו לנו לפחות 61" הוא הוסיף ומיד התחייב להקים ממשלת ימין עם השותפים של הליכוד.

 

זירה נוספת בגוש הימין, שגם עליה כבר הרחבנו בעבר, היא בין הסיעות החרדיות ש"ס ויהדות התורה. הכתב הפוליטי של ישראל היום, אמיר אטינגר, פרסם השבוע בעיתון דברים בשם יו"ר דגל התורה, משה גפני, לפיו יש נתק בינו לבין יו"ר ש"ס אריה דרעי. בשיחות סגורות האשים גפני את דרעי שבש"ס מתדרכים נגדו כאילו הוא הולך עם השמאל. אבל האמת היא, שמתיחות שכזאת היא לא חדשה בין המפלגות, וזה דבר שקיים בכל מערכת בחירות, ואף בימים שבשגרה. בינתיים כאמור בשבועות קודמים, דרעי בוחר שלא להגיב להאשמות של גפני, ובמפלגתו מבהירים שהם מרכזים מאמץ בימים אלו בהצלחת גוש הימין בבחירות. הלוואי, לאור כל הדברים הללו, שזה היה כעת המאמץ של כולם, כולל ש"ס עצמם שבפועל תוקפים את חבריהם, ולא ניסיונות של פגיעות בתוך הגוש.

 

צו השעה

מי שעוד לא הבחין בשינוי שעובר על מתן כהנא, כבר לא יכול היה לפספס את זה בעת צפיה באולפן ערוץ 7 שהוקם בשבוע שעבר בדרך לחומש (גילוי נאות: הייתי חלק מצוות היח"צ של האירוע, ונכחתי באולפן לכל אורכו). כהנא הגיע לשם לא בשביל לשכנע שבמחנה הממלכתי פונים גם לימין, אלא ההפך, הוא אמר בצורה הברורה ביותר שבממשלה שהוא מייחל לה, סוגיה כמו ביטול חוק ההתנקות והחזרה לחומש, פשוט לא תוכל לקרות. האשם בכך על פי כהנא, הוא כמובן לא אחר מאשר נתניהו.

 

לא עברו מספר ימים וכאשר פגש מנכ"ל ישיבת חומש את השר זאב אלקין, שבעבר ניסה לקדם בעצמו לא מעט חוקים הקשורים לחומש ואף ביקר במקום, וביקש ממנו לחתום על אמנת חומש, הוא נתקל בהתחמקות נחרצת. מה שהיה חשוב להם פעם, כבר לא מתאים להם בביתם הפוליטי החדש עם גנץ ואייזנקוט. אתמול הוציאו ראשי מועצות במועצת יש"ע מכתב לתושבי המועצה בו הם מספרים כיצד בני גנץ מקפיא בפועל את הבניה ביהודה ושומרון זאת לצד אישורים לבניה פלסטינית רחבה בשטחי C.

 

גנץ כידוע לכולם שואף להקים את הממשלה הבאה. אחת החברות בממשלה היא השרה מירב מיכאלי שגם היא הקפיאה פרויקטים חדשים ביהודה ושומרון, זאת לצד האטה בקצב הבניה של פרויקטים שכבר אושרו. כאשר נשאלה על כך בחדשות 12 על ידי פאנל אורחים היא אמרה שהיא לא רואה צורך לקדם פרויקטים במקומות שמבחינתה לא עומדים להיות בהם אזרחים ישראלים. בנוסף, ביום ראשון הציגו במפלגת העבודה את התוכנית המדינית שלהם להיפרדות מהפלסטינים וחתירה למשא ומתן מדיני איתם.

 

לאחרונה פרסם אחד מהעיתונאים בני המגזר ציוץ ארוך תחת הכותרת 'הורה 1 והורה 2'. בציוץ הוא מתאר את התלבטותו למי לתת את קולו לקראת הבחירות וזאת לאור סרטון של המחנה הממלכתי שמציג את טרופר וכהנא מדברים על המגזר ומהצד השני הציונות הדתית, כאשר לכל צד יש את המגרעות שלו. אותו עיתונאי, שבפגישה עם סמוטריץ' חטף מעט על הראש בעקבות הציוץ הזה, לא לבד. יש לא מעט אנשים, אניני טעם, שמוציאים בכוח מגרעות בציונות הדתית, אבל מתעלמים כמעט לחלוטין מגנץ, אייזנקוט והשותפים של המחנה הממלכתי.

 

צו השעה הוא להשקיע את השבוע האחרון בקמפיין חד וברור, בין מצד הציונות הדתית על מרכיביה השונים ובין מצד הליכוד שמזהיר מפני הסכנות שיש במחנה הממלכתי. נכון, אף מפלגה היא לא מושלמת, ותמיד יש מועמד ברשימה שיש מי שקשה לו להצביע לו. אבל האמת צריכה להיאמר – מפלגה שמורכבת ממאה אחוז אותו הדבר פשוט לא יכולה להצליח. וכאשר הבחירה היא בין מפלגה לא מושלמת לכזאת שתעשה נזק, הבחירה של הציבור הימני צריכה להיות קלה ופשוטה.

 

הערה לסיום

באחת ממערכות הבחירות הקודמות נפל כנס בשבע ממש ערב הבחירות, דבר שהוביל ללא מעט כותרות פוליטיות. מאז הז'אנר הזה הלך וצבר תאוצה לממדים חסרי פרופורציות. רק היום נגענו כנס הכלכלה של בשבע, וועידת המשפיעים של חדשות 12, וועידת הבחירות של עכשיו 14, שמצטרפים לכנס מעריב, כנס הארץ, ובהמשך השבוע מתוכננים גם וועידת העסקים של גלובס וועידת ישראל היום.

 

המודל העסקי של הוועידות האלה הוא ברור, אבל כדאי גם לחשוב על הנושא. כאשר נתניהו או גנץ, לדוגמה, עוברים בין וועידת ערוץ 14 לבין כנס בשבע שנמצאים באותן השעות וסמוכים זה לזה, אז מה כבר יש לו לחדש? אולי מוטב לכלי התקשורת השונים לבחור נושא ולהתמקד בעיקר בו, ועל הדרך גם בנושאים הפוליטיים שעל סדר היום. יוקר המחיה, ביטחון פנים, ושלל נושאים עומדים היום במרכז הבחירות, והיה מוטב שכל כלי ישמיע את הקול שלו בנושא ספציפי ולא עוד מאותו הדבר.

יש אפשרות שבני גנץ יהיה ראש ממשלה ראש ברוטציה אחרי נתניהו.
הטעות של נתניהו לפי עמית סגל הוא להציע את זה בשלב מידי מאוחר בזמן שהיה לו את המנדט לעשות את זה

לכאורה היא מביאה אלפי קולות שבלעדיה ישבו בבית- ומעלה מאוד את האפשרות שאחת או יותר ממפלגות השמאל/ערבים יפלו אל מתחת לאחוז החסימה...