– כמה וכמה פעמים בדיון הזה, העמידו אותך על טעויות כאלה ואחרות. זה לא מראה לפחות שכדאי להמתין, או להסתייג, לפני שאומרים שראשון כזה צודק, ראשון כזה טועה?
רמ"א חו"מ כ"ה
ולא יאמר האדם אפסוק כמי שארצה בדבר שיש בו מחלוקת ואם עושה כן הרי זה דין שקר אלא אם הוא חכם גדול ויודע להכריע בראיות הרשות בידו ואי לאו בר הכי הוא לא יוציא ממון מספק דכל היכא דאיכא ספיקא דדינא אין מוציאין ממון מיד המוחזק (טור). ואם הוא בהוראות איסור והיתר והוא דבר איסור דאורייתא ילך לחומרא ואי דבר דרבנן ילך אחר המיקל ודוקא אם ב' החולקים הן שוין אבל אין סומכין על דברי קטן נגד דברי גדול ממנו בחכמה ובמנין אפי' בשעת הדחק אא"כ היה ג"כ הפסד מרובה וכן אם היה יחיד נגד רבים הולכים אחר רבים בכל מקום (תשובות הרשב"א סי' רנ"ג) ואפי' אין הרבים מסכימים מטעם אחד אלא כל אחד יש לו טעם בפני עצמו הואיל והם מסכימים לענין הדין מיקרי רבים ואזלינן בתרייהו (מהרי"ק שורש מ"א) ואם היה מנהג בעיר להקל מפני שחכם אחד הורה להם כך הולכין אחר דעתו ואם חכם אחר בא לאסור מה שהם מתירין נהוג בו איסור (תשובות הרשב"א סי' רנ"ג). כל מקום שדברי הראשונים כתובים על ספר והם מפורסמים והפוסקים האחרונים חולקים עליהם כמו שלפעמים הפוסקים חולקים על הגאונים הולכים אחר האחרונים דהלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך (מהרי"ק שורש פ"ד) אבל אם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר ונמצאו אחרים חולקים עליו אין צריכים לפסוק כדברי האחרונים שאפשר שלא ידעו דברי הגאון ואי הוי שמיע להו הוי הדרי בהו.
– "אם לדבריך כולם צודקים" הרי זאת מה שאומרת הגמרא במפורש. באמת, אין יותר מפורש מזה. "עד שאתה מקשה עליי שהגמרא לא אומרת שהם טעו, תסייע לי שהגמרא גם לא אומרת ששניהם צדקו!" אתה סתם משחק. ובמקרים האחרים, כשהראייה היא ברורה, אז אתה מתחמק או לא מתייחס כל־כך. סתם, למשל, בדוגמה שאין הלכה כהקב"ה, תשמע תהפוך את זה איך שאתה רוצה אבל אם אתה אומר שמי שהלכה כמותו צודק והשני טועה, אז הקב"ה טועה, אמנם "מרחת" את זה, במה שאמרת שהקב"ה רוצה שאנחנו נחליט, אבל זה לא העניין, השאלה היא לא כיצד הוא רוצה שתהיה הלכה למעשה, אלא נטו השאלה מי צודק ומי טועה. אם הקב"ה צודק, למה אין הלכה כמותו? אם אין הלכה כמותו, האם הוא טועה? או... ששני המישורים (אמת רוחנית והלכה למעשה) יכולים להתקיים בנפרד זה מזה?
– הסנהדרין נועדה לברר מהי ההלכה למעשה, מתוך סברות שאמנם ברמה הרוחנית כולן נכונות (מהר"ל מתייחס לזה ויש עוד כמה מקורות איני זוכר כרגע איפה) אבל ברמת הלכה למעשה צריך לפעול א' או ב', ולשם כך ניתנה להם סמכות מיוחדת וגם סייעתא דשמיא. בגלות למרבה הצער עם ישראל מפוזר, אין בית המקדש, אין "וה' עמו" ברמה מלאה, אבל מצד שני, זאת המציאות שבה הקב"ה שם אותנו, שהיא מלאה במחלוקות, דעות, מנהגים, אפשר לומר היא "דיעבדית" ובסך־הכל חסרה בירור, אבל, כל־עוד אין סנהדרין, בירור כזה אינו אפשרי ב־100%, והמסקנה המתבקשת היא שעבודת ה' צריכה להיות מתוך המצב הזה דווקא.
– למיטב ידיעתי ב־99.9% מהמחלוקות בראשונים אין הוכחות מוחלטות לאף צד, וגם כשיש, לכאורה, לפעמים הסוגיה מתבררת יותר אחרי כמה דורות, ומסתבר שההוכחה תלויה בהנחות מסוימות, או שיכולה להתפרש אחרת, וכו', בקיצור, לא כל פעם שתוס' מקשה על רש"י, סימן שרש"י טועה, ואפילו בקושיות הקשות ביותר, שאולי אפילו היו משוללות תירוץ במשך כמה מאות שנים, אפשר למצוא שאחד האחרונים מצא תשובה ניצחת כו'.
– כל ה"מקרים" ההיפותטיים (קראים, אקדוחנים, רבנים שממציאים כללים) שהבאת, מנסים "להוכיח", שאם לקבל את הטענה ש"כולם צודקים", אז אין לדבר סוף. אבל, הטענה "כולם צודקים" מלווה בניואנסים, קונטקסט, ועוד הנחות יסוד וכללים לא גמישים, שמונעים בדיוק את המצב הזה. יש כללי פסיקה כלליים שאין עליהם עוררין. יש כללי פסיקה איך יחיד צריך לנהוג ביחס למחלוקת / ביחס לרבו כו'. אם לקחת את כל המערכת הזאת כמכלול, לא נשארים עם הרבה חורים, פשוט נשארים עם היהדות האורתודוקסית הקלאסית.
– לגבי מצווה הבאה בעבירה, מדובר על מונח הלכתי ספציפי, שכוונתו היא שקיומה של מצוות עשה באה מכוח עבירה (למשל לולב הגזול) ויש בזה כל־מיני סייגים, לא צריך להדביק את זה למה שלא קשור, אם אכן הייתה בעיה של מצווה הבאה בעבירה, אף־אחד לא היה מתעטף בציצית מאז שאבדה התכלת, באשר לפשיעה, אפשר להיות פושע ולקיים חצי מצווה, זה לא סותר, ברור הדבר שאם למישהו גישה לתכלת, והוא לא מטיל אותה, יש בזה עונש, בימינו אמנם לא בטוח עד כמה זה שייך, היות והזיהוי אינו 100% וודאי מוחלט, באשר לספק דאורייתא לחומרא, נאמרו בזה כל־מיני תשובות, אבל קצת מופרך לומר, שמעתה אי־אפשר ללבוש ציצית לבנה, כי יש איזה צד של ספק שיש בנמצא תכלת אמיתית, לכן מי שלא מטיל אותה נקרא פושע... באמת, רחוק.
– בכמות הפתילים מעולם לא ראיתי שהיו הוכחות ברורות לכאן או לכאן (אחרת גם לא הייתה מחלוקת), האריז"ל אומר שזה א' מתוך ח', נראה לי שאם אמר אפשר לסמוך (כמו שאפשר לסמוך גם על התוס' או הראב"ד)