פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 13)

זוגיות, קשר זוגי, מייצרים רגשות ותחושות - התאהבות, משיכה, אהבה..  לא משחקים ברגשות של אחרים

ואין סיבה שקשר כזה לא יעלה יפה ויתפתח למשהו טוב ורציני

אני מכיר, כולל במשפחה הקרובה, שצד אחד היה פרק ב' וצד שני רווק/ה

הצד שהוא פרק ב' מביא איתו בשלות, ניסיון חיים, חוכמת חיים - ויש בזה יתרונות. 

במידה ואין - הכל זה דמיונות.

לא במובן של זלזול בעניין, אלא במובן של חששות אמיתיים וכל מיני תפיסות ביחס לנישואים שניים שקיימים אצל שני הצדדים שמשפיעים על העניין.

בפועל אם אין ילדים לפעמים אפילו טוב לקבל מישהו/י עם ניסיון

האישיות הספציפית שלה וההתאמה בינינו.

אכן משנה חסירה...

התכוונתי שאני לא מרגיש בנוח להכניס אותה לזה כשעיקר מה שמעסיק אותי זה אם מודל כזה יכול בכלל להתאים לי. אני לא רוצה לגרום לה טלטלות מיותרות (למרות שתכלס יכול להיות שגם לה יש את אותן חששות)

הרי אם לא תנסה, איך תדע??

לא רואה מה הבעיה. אני יצאתי פעם עם מישהי כזאת והתייסחתי אליה כרווקה לכל דבר.

אם היא היתה נשואה רק כמה חדשים ללא ילדים, אני הייתי אומר לנסות, ותמיד יכולות להיות הפתעות לטובה. אולי תגלה שזה בכלל לא מפריע לך. השאלה כמה זה קריטי לך

עם מה שהוא אמר^

גם אם אין ילדים ובטח אם יש.

האם זה קיים? כן. וזה גם עשוי להצליח כי לפחות לחצי יש חצי בעיות להתמודד איתן.

מצד שני, זה בהחלט לבחון את עצמך במה שאתה יכול /מסוגל להכיל.

האם להיפגש? אם כל הנתונים של התאמה באופי

בהשקפות ובתקשורת- נשמעים לך מתאימים

לך על זה.

ואל תפחד להגיד 'אופס, זה בעצם כבד עלי'

כמו שאל תפחד להרגיש שדווקא הניסיון שלה הוא יתרון...

(יכולה להגיד על עצמי, בנישואים השניים על הרבה דברים פשוט דילגתי בקלילות כי בהסתכלות של חיים זה פשוט לא היה ביג גיל) 

הכל טוב,

אתה לא חייב לראות (אני גם ככלל לא מספיק לראות דברים שנשלחים פה)

גם התמונה של הסרטון לא מופיעה לי אז אין לי מושג מה זה

אנדרדוס שם שם

להתחיל לשמור נגיעה ולהצהיר על כך בלב שלם

לא יודעת לענות לשאלה אבל חושבת בקול- 

יש שם את האפשרות להגדיר את עצמך מסורתי וזה אומר שיש שם מגוון של אנשים. 

אבל מצד שני... נראה שזה חשוב לאתר שזה יהיה קו מחבר. 

אני אמנם לא חושבת שמישהי תדווח עליך אבל בשביל היושר...

(אגב, נראה לי שאתה שוכח ששמירת נגיעה זה לא רק אחד מהשני (בדייטים ובזמנים שצריך אחרי חתונה), זה גם מול אחרים. אז למה שמישהי שומרת תרצה מישהו שנוגע באחרות... ושלא מבין את החשיבות. ואיך היא תוכל לסמוך עליך בהמשך שתכבד את זה? איך אתה תוכל לסמוך על עצמך ולהתחייב? ממליצה בחום להיחשף לעומק העניין כדי להבין את החשיבות ולהתחבר)

בגיל 37 .. היא בעיקרון חילונית אבל שומרת שבת והציעו לה להכיר דרך שם. וזה היה אחרי שהיא התייאשה.. יש לה כבר ילד אחד.. 

למען האמת קשה לי להבין איך אחת כמותה לא מצאה מישהו כל השנים האלה.. אבל כנראה זה קשה יותר שאין לך שדכנים או הצעות רלוונטיות והכל זה רק הכרויות באוויר מה שנקרא.

אני שואל, כי יש לי משם יותר מדי פניות, אותן אוכל לקרוא רק כשאשלם, ואני חושש שזה לא משהו אמתי, אלא רק כדי שאכן אשלם...

לצערי אין לי מושג כי אני לא רשום שם. אבל אתה יכול לראות מנוסח הכרטיסים לפי מה שכתוב ולהבין..

לדעתי זה אתר אמין ולא נראה לי שהם מזייפים כרטיסים. 

יש שם אולי הרבה מורות

ההתפתחויות הרלוונטיות היו פגישות עם אנשים מעניינים רלוונטיים יותר ופחות, ולבסוף פגשתי דרך שם את מי שאתו התחתנתי, ב"ה.

זה מקום שיכול להיות בעיניי מאוד טוב להיכרות, כי ההיכרות היא בלתי אמצעית, אתה יכול גם לחפש בדיוק לפי הקריטריונים שלך, וגם להציג את עצמך באופן אותנטי. גם אפשר להיות מאוד אקטיבי ולהקדיש הרבה זמן  - יותר ממה ששדכן היה עושה עבורך. אישית עברתי על המוני כרטיסים שהופיעו אחרי סינון ראשוני מסוים, ולא היו רלוונטיים עבורי בעצם, כדי למצוא את הבודדים שכן נשמעו מתאימים.

מצד שני זו פלטפורמה שיכולה להיות מאוד מתישה. הצורך להתנהל ברגישות ולסרב לפניות, לשלוח הודעות ולחכות לתשובות, ההצפה במידע... וכמו שכתבתי - כדי למצוא את המועמדים הבודדים שנשמעו לי מתאימים עבדתי קשה בקריאה של המון(!) כרטיסים.

אז במשך הזמן שהייתי רשומה לאתר, כשהרגשתי שההתנהלות שם היא יותר מדי בשבילי הייתי מקפיאה את הכרטיס. כשהרגשתי שאני מוכנה שוב לנסות חזרתי.

בקיצור, אני ממליצה מאוד לנסות, ולהתנהל שם בחכמה ובקשב לעצמך.

(צריכה לציין: התחתנתי לפני בערך תשע שנים, ולכן כל מה שכתבתי נכון לחוויה שלי באתר שליש גן עדן בתקופה ההיא. יכול להיות שחלו שם בינתיים שינויים שאליהם אני לא מודעת שאולי משנים את חווית השימוש.)

לדעתי. זאת השתדלות טובה.

אבל לא לבנות רק על זה. לנסות בעוד דרכים

אבל אני עדיין ממש לא ממליץ על זה, זה הבדיעבד של הדיעבד

(לא שמאשים אותן הן מקבלות מליוני הודעות אבל עדיין.. לא יעיל בעליל

אני מעדיף קשרים יותר אותנטים

מעניין.

למה לדעתך הן מקבלות שם מיליוני הודעות?

כי גברים שולחים לכל מי שזז?

אז אולי שם כדאי שהיוזמה תבוא מהנשים (מתכתב עם שרשור אחר כאן בנוגע ל"מי מתחיל").

איבדנו את זה מלעשות..

אם גברים דוסים היו מתחילים בחיים האמיתייפ עם בנות כמו שהם יורים לכל עבר באתרי הכרויות הייתה מגיעה הגאולה.

בבחינת "אין דוד בא עד שיכלו הנשמות מן הגוף"

אם בחיים האמתיים היו מתחילים עשירית ממה שמתחילים באתרי הכרויות, רוב הגברים היו כבר אחרי סורג ובריח (הגזמתי, אבל בעידן ה "me too" הרעיון מובן), הלוא כן?

אם מישהו חושב שכל בחורה תענה לא ואם זה לא קורה אז זה ישבור לו את הלב - באמת לא לכתחילה

אם מבינים שזה כמו לשלוח חכה ולחכות לדג שמן שיעלה - הכי לכתחילה שיש

באופן אישי שליש פסול בעיני- בגלל שלא אכפת למנהלים אם סוטים מתנהלים/ות שם.

הם לא מטפלים בבעיות.

יש עוד פלטפורמות הכרויות פחות בעיתיות.

(את בעלי הכרתי ברינגל,התפעול פשוט יותר)

שיותר טובות לדעתך?

אבל זו נבלה וזו טריפה.

(למרות שזה יראה כאילו אני יורקת לבאר ששתיתי ממנה)

אף אחת מהאפליקציות לא היתה טובה.

הסינון גרוע.

ההצעות לא מתאימות.

התנהלות לא הולמת.

שנים "שרפתי" שם גם זמן וגם כסף.

אבל אם בסוף מצאת שם את בעלך, כנראה כן יש שם גם דברים טובים שצריך כנראה לסנן.

ההשערה שלי היא שכמו שאמרו כאן, שם בשונה מהעולם האמתי, נשים מתמודדות עם הצפה של הצעות, ומתקשות לברור מה שמתאים להן, ואפשר להבין את זה.

ממה שידוע לי רינגל זה אפליקציה בסגנון חילוני מאד

משליש יצאתי עם שתי בנות ומשבע ברכות עם אחת. עם שלושתן יצאתי לדייט אחד (בתכלס הן היו בסדר גמור, רק לא התאימו לי), אבל ביחס לכמות הזמן שהייתי רשום לאתרים זה פשוט בדיחה.

זו פלטפורמה מאד גרועה, ובעיני עדיף כבר לא להרשם לשום אתר, כי זה חושף אותך להמון בנות שפשוט 'שורפות' אותך כי לא כתבת את הפסיק במקום הנכון שהן חושבות שצריך להיות.

ולא שלבנות זו פלטפורמה טובה. כמויות מטרידים, סוטים ועוד שאר מרעין בישין.

זה איזשהו בוט בווצאפ.

אח שלי הכיר את אישתו משם, ואמר לי על כמה חברים שלו שהכירו משם.

דתיים/ חרדלי"ם

אבל אני לא באמת מכיר מספיק..

זכור לי שהיתה פה מישהי פעם שסקרה את אתרי ההיכרויות השונים וההבדלים ביניהם

עוד אתרים שלא הזכירו עד כה -

אתר "הבאר", היכרויות של 252.

אין כיוון מסוים שיבטיח לך קשר פוטנציאלי. לכן אני ממליצה לירות לכל הכיוונים - להירשם לאתר. לאפליקציה, שדכנים, לתזכר חברים.

לדעתי, צריך לחלק בין אפיקים בהם אתה אקטיבי לבין אפיקים בהם אתה פאסיבי. 

אקטיבי: אתה זה שפעיל באתר.

פאסיבי: אלגו עובד בשבילך. שגרירים עובד בשבילך.

בפאסיבי יש משהו יותר נח, כי הוא דורש ממך פחות מאמצים וכוחות, ולכן נראה לי שברור שכדאי להירשם.

בדברים האקטיביים - זה דורש כבר יותר מאמץ, ולכן לפי הכח שיש לך - אבל אולי כדאי לקבוע איזשהו מינימום, כדי לוודא שאתה נשאר אקטיבי.

קלטות היכרויות...

לא מאמינה שיש חוק שהוא חד משמעתי..

יכול להיות שגם לה מתאים ככה.

וחשוב להבין שהציפיות בינכם מותאמות...

מה שאפשר לומר ב5 דקות בטלפון יכול להיות שעה של התכתבות

בס"ד

עם הגרוש שלי זה לגמרי מה שקרה פשוט כי לקח לנו זמן לקבוע דייט ראשון (אילוצים) וההתכתבות ממש זרמה.

לא הייתי כופה את זה על הקשר, אבל אם הקשר מתחיל בכימיה טובה אז למה לא?

זה יותר נוח

מהניסיון שלי, גם אם זה פחות נעים, כדאי ומומלץ "לקפוץ למים" ולשוחח בטלפון כמה שיותר מוקדם.
 

כיף לשמוע

תן לציבור טיפ אחד מניסיונך

שתזכו לבניין עדי עד

לכל אחד ואחת כאן ❤

כתיבה וחתימה טובה

לחיים טובים ארוכים ולשלום

שנה מלאה באור גדול, טוב גלוי, אושר, ברכה ושפע עד בלי די

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה

שתבשרו ותתבשרו בבשורות טובות בשפע

וישועה שלמה בכל התחומים במתיקות ובשלמות ב"ה 🙏

כמה קולות שמענו השנה? / החלק היומי / סיון רהב-מאיר:

כמה קולות שמענו השנה? כמה דעות, מילים, רעיונות, פוסטים, סרטונים? כמה רעש? כמה דברים נכונים וטובים, וכמה שטויות ודברים מפחידים ושליליים? הגיע הזמן לשתוק. במכתב לציבור, לפני עשרות שנים, ביקש הרבי מלובביץ' לפני ראש השנה: קצת שקט. זהירות, אל "תבזבזו" את ראש השנה על פוליטיקה וחדשות ועדכונים. תתמקדו ביומיים האלה במה שאתם באמת משפיעים עליו באופן מיידי - האישיות שלנו, הקשר שלנו לאלוקים. הנה המסר:

*"ימי ראש השנה הם ימים גדולים ונעלים, אבל במקומות רבים, מנצלים את הימים האלה לדיון בבעיות כלל-עולמיות ובנושאים חדשותיים. משמיעים מסרים שאינם מחייבים אף אחד באופן אישי. מדברים על עניינים 'גדולים', על בעיות העולם, כאשר ברוב המקרים אין לנו שום השפעה על נושאים אלה, אבל זהו תירוץ נוח לא לתת תשומת לב לחשבון הנפש האישי שראש השנה מחייב, לא לעסוק בתחומים שבהם יש לנו השפעה מלאה על התוצאות".*

וכאן הוא מזכיר את המצווה המרכזית בראש השנה - תקיעת השופר. בימים שלישי ורביעי שומעים את קולות השופר, לא לפני שמברכים ואז שותקים. כל כך הרבה אזעקות שמענו השנה, לצערנו. הנה אזעקה מסוג אחר, של תקווה:

*"השופר – הוא המצווה היחידה שהיא ממש חובת היום. בתקיעת השופר אנחנו ממליכים את אלוקים על העולם כולו, ועלינו באופן אישי. משנים את מסלול חיינו האישיים לטובה. יהי רצון שכל איש או אישה, ינצלו את השעות הקדושות האלה, ביומיים של ראש השנה, עבור התעוררות הנשמה, ולא לעיסוק בבעיות הכלליות של העולם והמדינה".*

אמן. מוזמנים לברר איפה תקיעת השופר הקרובה למקום מגוריכם, בבית כנסת, בית חב"ד או בפארק או המתנ"ס השכונתי. שלא "נבזבז" את 48 השעות האלה על כל הרעשים שבחוץ. שנשמע את קול השופר, שהוא קול הנשמה האלוקית שלנו.

שנה טובה! 

עצוב מאוד. משתתף בצערך

אמן

המון כוחות ותמיכה 🙏

אך אני צריך ביאור.

זה בא עם רש"י?

אני בטוח שעשית את זה בשנה שעברה. זה קידם אותך לאנשהו?

אני לא בא לרפות את ידיך, רק לומר שלא תמיד התוצאה מקבילה למאמץ בתחום הזה. 

תשפ"ה היתה שונה מתשפ"ד. ומתשפ"ג.

כן, עשיתי דברים אחרת.

למדתי דברים חדשים.

והגעתי למחוזות חדשים

אני מסכימה שאין יחס ישיר בין מאמץ וחתונה -

אבל כן יש יחס ישיר בין מאמץ בתחומים מסוימים לתוצאות מסוימות.

כשאני עובדת על המידות שלי - אני רואה תוצאות.

מה שאני מנסה להגיד שתוצאות זה לא רק = נישואין. 

מי אני ומה אני לא מסתכם בסטטוס הזוגי שלי, ויש הרבה מה לעשות חוץ מאשר לשבת ולהמתין.

לא לתת לחיים לחלוף לידי, אלא להיות אקטיבית.

והסיפור שלה פשוט הזוי חחח...

לגבי הסעיף השלישי מהסוף- מה אני מוכנה לעשות שעוד לא עשיתי-

אני חושבת שאת רוב המאמץ צריך להשקיע בהשתדלות רוחנית. לא חושבת שהשתדלות פיזית זה מה שיקדם אותי.

כן עבודת המידות וחשבון נפש

וגם לבדוק אם יש מישהו שאני צריכה לבקש ממנו סליחה או שחלילה מקפיד עליי.

אין לי מושג

אני כל-כך עצובה שלא יודעת היום אין לי כוחות לעומק הזה

אולי ללכת יותר לאנשי מקצוע, יועצי זוגיות, מאמנים... נראה לי כמו שהולכים ליועץ לימודים או לאלף ואחת אנשי מקצוע לפי הסוגים, ככה כדאי ללכת למישהו מקצועי בתחום שיכול לעזור לפתוח חסמים.

במקום לצפות שהשנה הזאת לא תהיה כמו השנה שעברה, פשוט לתפוס את הנושא בידיים.

לא יודע אני רק מעלה כיוון...

השאלות האלו חשובות לבניית האדם כאדם

בלי קשר לזוגיות.

כך נראה לי בכל אופן, מי שיצליח לענות עליהן

נמצא על המסלול.

תעדכני אם יש תשובות (:

זה הנושא שאני בוחר לתת לתשובה שלי לכל השאלות הנ"ל.

למה יוצאים לדייטים? כדי לבנות זוגיות ולהקים בית.

האם זה יוצא מכל דייט? ממש לא. אם בנאדם ממשיך לצאת אז סימן שזה גם עדיין לא קרה.

האם זה ממלא את כל המשמעות של הדייט? לא. דייט זה מפגש עם בנאדם.

מפגש עם בנאדם, הוא קודם כל מפגש ברמה האנושית הפשוטה. 

אם מפגש הוא רק משמש למטרה פונקציונלית בצורה טהורה - שיש בזה מימד מאוד לא אנושי.

בנאדם הוא לא פונקציה, הוא לא חפץ.

האם זה מבאס להפגש למפגש שלא מוליד ממנו את המטרה שהצבנו? כן. זה טבעי להתבאס. וזה לא סותר את זה שיש כאן פן אנושי שהוא קודם להכל.

נפגשים כדי להכיר למטרת חתונה, זה לפני הדייט.

אך בדייט עצמו, נפגשים על מנת להכיר, כי אנחנו כבר ביחד עם מישהו בסיטואציה הזאת, אז כדאי להתייחס לסיטואציה בצורה אנושית ולא פונקציונלית, בנאדם הוא לא פונקציה. 

אני כבר איתו באותו מרחב, אז בא נכיר. ולא בשבילו אני אומר את זה אלא בעיקר בשביל האדם שנפגש. שהוא יהיה אנושי יותר. בנאדם שמתייחס לאנשים כפונקציות מסתכל בצורה אנוכית על הסביבה. 

גם ללמוד ממשהו או המפגש זאת פונקציה. מפגש עם בנאדם הוא עניין מהותי. אבל שוב, יש בדייט גם פונקציה. קיצר, קצת הסתבכתי אבל מנסה להכיל את המורכבות הזאת.

לפני הדייט - הכל פונקציונלי לדעת. כל הנתונים הטכניים ושאינם טכניים בודקים מבחינה סטיסטטית. גם הסיכון שלוקחים בכל צורת היכרות היא פונקציונלית לחלוטין. לכן מבחינתי החישוב הוא חישוב קר.. יש פה עניין של תחושות ורגשות אך הוא צריך להיות בעיקר במסגרת רציונלית שמעריכה את הרגשות הללו ושמה אותן במקום הראוי להן. להיות מודע לרגשות ולדעת לסווג אותן. זה יוצר מודעות ריגשית וממילא שליטמה מיטבית יותר על הרגשות.

בדייט - יש כאן מהות שהיא קודמת לפונקציה. היא העיקרית. ממילא כאשר מתייחסים למהות, יודעים גם פונקציונלית האם זה שייך או לא. זה בא באופן טבעי.

וכן, מדי פעם כדאי לבחון את התפיסות הישנות ולזהות אקסיומות בהסתכלות שלנו על דייטים. יכול להיות מאוד שחלקן נובע מהשפעה סביבתית ולאו דווקא שכדאי שנקבל את ההשפעה מהסביבה בנושא זה.

אפילו התפיסה שדייטים זה לא כיף היא לא מוכרחת.

מה לא כיף בדייטים? בא נתעמק בזה.

יכול להיות דייט לא כיף, יכול להיות דייט כיף - אז למה שאשים את הכל בתוך "לא כיף". למה? נשמע לי חבל.

אני לא רוצה לומר שדייטים הם כיפים או לא נוראים, אלא אני פשוט לא רוצה להתעסק בשאלה הזאת.

אין לי עניין כלל להכליל את המושג שנקרא דייטים. פעם בא אלי חבר ואמר לי "אני לא סובל את המוסד הזה של הדייטים" אז ישר עלה לי "חשבתי שנישואים זה מוסד, לא ידעתי שגם דייטים זה מוסד". מה העיקר כאשר אנחנו נפגשים? הבנאדם, לא הפונקציה. לפיכך, ההתייחסות היא כלפי האינדוודואל. הדרך למחוק אינדוודואל היא להכליל ולהכניס אותו לתוך קבוצה. הראיה - ביחס לחברים לא נהוג להכליל ולהגדיר, כי היחס כלפיהם הוא יחס אנושי. למה שבדייט נהייה עסוקים בהכללה ביחס לאינדוודואל שמולנו?

הכללות (סטיגמות) יכולות לעזור בשלב המקדים להצעה, אבל ברגע שנפגש עם בנאדם, זה רק בנאדם מול בנאדם.

אבל הוא לא הבנאדם היחיד שנמצא בסיטואציה, גם אנחנו בני אםדו והמפגש שלנו עם הזולת מעורר אותנו תחושות רגשות ומחשבות וחשוב לשים לב לכל מה שהמפגש מעורר.

לא בהכרח צריך להקריב.

כדאי להיות מוכנים להקריב, אבל אין ערך בהקרבה כשלעצמה.

לפעמים ההשתפרות בהבנה לא מצריכה הקרבה, לפעמים נופל אסימון שדווקא ישנם דרכים פשוטות שלא ניסינו אותם.

לפעמים תובנה אחת משנה הכל, והיא לא מצריכה אותנו להקריב שום דבר, אלא פשוט להתנהג שונה.

ובכל זאת, הקרבה היא ביטוי של בגרות.

מי שלא מוכן להקריב, שלא יודע לשלם מחירים - לא יצליח כנראה להתקדם בעניינים מורכבות. זוגיות זה נושא מורכב, חיפוש זוגיות גם כן נושא מורכב.

לכן צריך לדעת להיות מוכן להקריב, ויותר מזה, להיות שלם עם זה. לשלם מחירים לא פשוטים, באהבה. לשמוח במוכנות עצמה לשלם מחיר. להבין את הערך שאנחנו נלחמים למענו ולהיות שמח שהוא עד כדי כך גדול שהוא מצדיק מחירים לא פשוטים. שהוא מצדיק לצאת מאיזור הנוחות הלא כל כך נוח.

ואם מקודם כתבתי על מה שאנחנו מספרים על הזולת, השאלה גם כן מה אנחנו מספרים על עצמנו. מה הנארטיב שלנו ביחס לכל המסע הזה. נארטיב זה עניין סובייקטיבי לגמרי. כל סיפור נשען על על תפיסות מקדימות. לכן כדאי להעריך את המציאות בצורה מאוזנת, כמו שהיא. רק לאחר שהערכנו את המציאות בצורה שכמה שיותר משקפת את המציאות ננסה להלביש על המציאות נראטיב מעצים ומחזק. נארטיב כולל הרבה היסטוריה של חוויות. אך יש עניין מסויים. העבר לא משליך על ההווה בהכרח. לפחות לא על כולו. כמו כן, גם העתיד איננו ידוע כלל ואין אנו יודעים תמיד מה מהעבר ימשיך איתנו הלאה ומה מהעבר ישאר בעבר.

ע"פ תפיסה חברתית שיפוטית נפוצה רווק הוא "תקליט שבור של דייטים". לא כדאי שרווק ככה יתפוס את עצמו. ההגדרה העצמית הזאת לא מקדמת לשום מקום. הייתי רוצה שכל רווק יגדיר את עצמו כגיבור. גיבור שמתמודד עם מציאות של בדידות. ברגע שהוא מתמודד איתה בצורה כנה ואמיתית, הוא גיבור אמיתי. לכן יש פה הזדמנות וצורך להביא הרבה גבורה בסיפור הזה. חברי הרווקים הגיבורים!

יחסי מרחק-קרבה הם בנויים בכל מערכת יחסים אנושית. כאשר הגישה שאנחנו מתחיל כרחוקים זה מזו ומתקרבים לאט לאט, כך ישנו פוטנציאל אמיתי לקרבה.

ולהיפך, כאשר ההנחה הראשונית היא שאנחנו קרובים, אז ככה הפוטנציאל להתקרב נמוך.. למה? כי אנחנו קרובים ולכן אם נגלה מרחק ולא קרבה אז אנחנו עלולים לא לתת אמון באפשרות לקרבה. אך במידה ואנחנו מתחילים כרחוקים אז גם אם נגלה שיש מרחק בינינו - לא נבהל מזה וזה לא יוריד את רמת האמון שלנו מההקשר.

ציפיות ראליות, ככה אפשר להסתכל על זה.

מה מעורר בי קרבה? זאת שאלה חשובה מאין כמותה שכדאי לענות עליה. 

מה קרבה בר קיימא ומה יוצר התעוררות חושית שיכולה לעבור בקלות?

התפתחות אישית היא נושא בהחלט נוגע בדייטים, באופן קבלת ההחלטות, אך בעיקר בתשוקה שלנו. 

התשוקה הכללית לחיות היא באה לידי ביטוי בתשוקה לבן/בת הזוג. שני התשוקות הללו מעצימות אחת את השנייה.

העצמי והזולת הן בהחלט שני הצדדים במשוואה של האדם ביחס למערכת יחסים.

תלותיות יכולה להתפתח כאשר לזולת יש לו משהו שאין לי ואני תלוי בו.

השלמה יכולה להתפתח כאשר אני מזהה שהזולת מעצים נקודה פנימית בתוכי. הקשר איתו מעצים אותי. אני לא תלוי בו אלא מועצם בזכותו. זה הבדל של שמיים וארץ.

השלמה מצד אחד ותלותיות מצד שני בן בעיני הקצוות של הסקאלה.

יצא לך לנסות דרכים שונות לשחרר את זה?

השאלה איפה אתה נתקע

בשלב ההצעה

בשלב דייט אחד שתיים

או אחרי שאתם כבר יוצאים חודש..

כעקרון, אם מתחילים לצאת עם בנות שנראות פחות ממודל היופי האידיאלי שיש לנו בראש צריך לבוא בראש מאוד מאוזן -

מצד אחד, לתת לזה לגיטימציה שיש ספק כרגע ביחס למראה וזה בסדר גמור לנסות ומקסימום לא יצליח, לפחות ניסינו.

מצד שני, כדי לאפשר נסיון אמיתי שיאפשר שמשהו ישתנה צריך להתייחס לאדם כמכלול ואז המראה שלו הוא חלק מתוך המכלול הזה. בתור חלק מהמכלול הוא יכול להשפיע על השאר האישיות ומצד שני שי גם האישיות משפיעה עליו. ככל שאתה יותר מרגיש טוב עם זה שזה בסדר שאתה עדיין בודק את המראה אז אתה יותר מאפשר לעצמך להתייחס לחלקים השונים של המכלול של הבחורה. וזה לא רק ביחס למראה. גם אם מישהו יהיה לחוץ על פרמטר אחר הוא לא יוכל לשחרר אותו אם לא ידע ויפנים שיש לו לגיטימציה מליאה לבדוק אע"פ שהוא לא בטוח.

מה אתה חושב?

אני חושב שאני יכול להתאהב גם במישהי שהיא פחות מהרף המדומיין אחרי כמה זמן, זה לא שאני אצא איתה ויפריע לי משהו. פשוט זה להתפשר ואולי שווה לחכות בשביל לא להתפשר.

מצד שני גם קורה שיש אחת שכן נראית לי אבל יש פערים אחרים בתחום הסגנון והאופי וגם כאן אני שואל את עצמי אם זה לא טעות לבחור משהי שפחות תתאים לי באופי, ובסגנון, ושיופי פחות רלוונטי אל מול הדברים האלה...

בכל חתונה, ללא יוצא מן הכלל, יש פשרה.

התחתנת עם מורה? התפשרת על משכורת.

התחתנת עם הייטקיסטית? התפשרת על אמא שתהיה בבית ביולי אוגוסט (וגם בשאר השנה תהיה הרבה יותר בבית).

התחתנת עם אשכנזיה? התפשרת על חותנת משפחתית חמה ואוהבת.

התחתנת עם תימניה? התפשרת על ירושה.

(שני המשפטים האחרונים נכתבו בהומור, בלי עגבניות בבקשה)

אין שום אפשרות ליהנות מכל העולמות, תמיד יש דברים שנצליח לקבל ודברים אחרים שלא.

המושג "פשרה" הוא לא חולשה, אלא מציאות טבעית של חיי הנישואים.

אין דבר כזה לקבל את כל מה שאתה רוצה, בלי לשלם מחיר בצד השני.

לדעתי, דווקא יופי הוא פרמטר שבו יותר חכם להתפשר מאשר על דברים אחרים, כי:

א. אם תיקח מדגם של 100 אנשים ונשים יפים מאוד בגיל 25, תגלה שבגיל 40 רובם המוחלט כבר לא יפים באותה המידה. השמנה, התקרחות, שיער באוזניים, שיער לבן, קמטים, כפלים, דליות... כלומר ממילא היופי האובייקטיבי הזה הוא דבר זמני ברוב המקרים, ולא תוכל לצפות מראש לפני החתונה איך אשתך תיראה בעוד עשור. אז לעשות כזה טררם בשביל 5 שנים של יופי? 10 שנים?

ב. מתרגלים ליופי. כן כן, מתרגלים. מי שנשוי למלכת היופי של שוודיה לא מתרגש כל יום מחדש מהיופי שלה, פשוט כי זה כבר חלק מהחיים שלו.

אבל אתה יודע למה לא מתרגלים? לאופי גרוע. אוהו, כמה שלא מתרגלים לזה. 

אז אני לא אומר להתחתן כשאין משיכה בכלל, אבל אם יש (או יכולה להיות) משיכה, לא צריך לפסול על כך שהיא לא מלכת היופי של שוודיה, וגם לא צריך להרגיש שאתה "מתפשר" או "מוותר".

זה באמת אחד הפרמטרים הכי פחות חשובים לזוגיות מוצלחת.

לא מזיז לי אם אשתי תהיה מורה, הייטקיסטית או ספרית.

פשוט לא אכפת לי. גם לא אכפת לי מה יהיה הגובה, העדה ועוד מיליון דברים אחרים.

אצלי אשה מורה זו לא פשרה. אצל אחר כן. כשהוא מדבר על פשרה הוא מתכוון להתפשר במשהו שבאמת חשוב לו.

מסכים כמובן עם העצם האמירה על הפשרות בנישואין ועוד יותר על השטות של המראה. 

אני ממש לא חושבת שבכל חתונה יש פשרה

ממש ממש לא

שהרי זו הייתה כוונתי:

אובייקטיבית, אי אפשר להתחתן עם אשה (או גבר) שיש בה הכל:

גם הכי יפה, גם הכי ערכית, גם מרוויחה הרבה, גם נמצאת הרבה מאוד בבית, גם יש לה משפחה מהממת, גם נמצאת בחופש בקיץ, גם וגם וגם... אין דבר כזה.

זו דרכו של עולם.

ומי שאוהב את אשתו, לא מרגיש שהוא התפשר. הוא מאוד מאוד שמח במה שיש בה, ולא עסוק במה שאין.

בקיצור,

אובייקטיבית אין מציאות של אשה שיש בה הכל.

סובייקטיבית אנחנו לא אמורים להרגיש שהתפשרנו אלא להבין את זה, וממילא לשמוח מאוד במה שיש.

להגיד לבחור עם ציפיות מוגזמות שהוא חייב להתפשר זה לא נכון.

כדאי לו להפסיק עם הציפיות המוגזמות שלו, זה לא נקרא להתפשר.

להישאר בבית בקיץ?

להיות הרבה בבית?

ממתי זו ציפייה? בחיים לא שמעתי על שיקול כזה האמת. אשמח אם גברים יתקנו אותי פה, אבל אצלנו בכל אופן בעלי נמצא עם הילדים בקיץ יותר ממני ולא צפינו את זה מראש וזה גם לא דובר באף שלב בינינו ולא תכננתי ולא מתכננת להיות מורה

הכי יפה והכי ערכית זה מושג סובייקטיבי. כל אחד רואה את זה מנקודת מבטו. אישה אחת יכולה להיות הכי יפה בעולם עבור גבר מסוים, ועבור אחר להיחשב "בינונית" במראה. כנל לגבי ערכים. כל אחד והערכים שחשובים לו. "הכי"  במשהו זה אינדיבידואלי. וממילא תמיד יש מי שיהיה יותר טוב/ יותר יפה/ יותר ערכי/ יותר וואטאבר

ולהנות גם מקפה שחור שהוא לא חזק

או מקפה חזק רגיל לאו דווקא שחור

כל החיפוש הזה של הדבר הכי מושלם

הוא כתוצאה מחשיבה לא נכונה שהחדירו בך

שאתה מיוחד מאוד, מה שנכון אגב

ולכן כל דבר שקשור אליך צריך להיות מיוחד

או חזק מאוד.

והדבר מבזבז כוחות כל החיים

כי 362 ימים בשנה הם לא הכי הכי מבחינת ביצועים

ויכולות ורק 3 ימים הם כאלה

ואז מיעוט מהחיים מפריע לך בהבטה על שאר החיים

ובלי להכיר כל אחד לגופו וכו

ככל שאתה מתחתן בגיל יותר צעיר, ניתן לזרום יותר בהקללת הצ'ק ליסט- ים 

למרות שמסתמא לא כל אשה היא כלילת כל המעלות באופן אובייקטיבי, ולמרות שאנשים עם הזמן משתנים, או עלולים להשתנות, ולמרות שעל כל פשעים - וחסרונות- תכסה אהבה- יש להתייחס בכובד ראש לגופו של עניין. בלי לסמוך על ניסים, בלי להשליך את הבעיות על אנשים אחרים או על ד' יתברך

ולהגדיר גבולות גזרה שגם אם יקרה xyz - דברים שבאופן שגרתי יכולים להתרחש- עדיין הבית יעמוד בצורה יציבה

איזה בחור אמר את זה לחברה שלי שהיא שדכנית

בסוף הוא התחתן עם מישהי שלא היינו משדכות לו בכלל..

לא מודל היופי שהיה לו .

אז בסוף אני מאמינה שזה מלמעלה אם אתה לא חושב שמישהי יפה זה כי היא שם לך מחשבה שהיא לא

אבל ויש אבל גדול

לא תמיד תמונה או מדייט אחד אפשר לראות את היופי של הבחורה

ולכן אני ממליצה אם אתה בעייתי בנושא לעבוד על זה

ולתת צ'אנס ל2-3 דייטים שבו תבחן את זה

בהצלחה

יופי לא בהכרח דבר שנשאר. אולי כן ואולי לא. בכל מקרה לא דבר שאפשר לבנות עליו. ובאמת בנישואין זה לא דבר שבאמת חשוב. הוא לא חשוב. חשובות התכונות המידות. המחוייבות לקשר והכבוד ההדדי. וצריך לעבוד הרבה הרבה הרבה. 

אחי אני לגמרי מבין אותך.
רף היופי היה דבר שמנע ממני הרבה זמן להתחתן.
עד שהסביר לי אחד שמבין שיופי זה לא ממבט ראשון זה דבר שהולך ומתעצם.
אתה נפגש עם בחורה נחמדה אחרי שלוש וארבע פגישות היא יכולה להיראות הרבה יותר יפה בעיניך בקטע שיהיה בא לך להיות איתה.
אני אישית לא הייתי מתחתן עם אשתי אחרי פגישה ראשונה ושנייה היא אכן לא הייתה יפה בעיני, אחרי פגישה שלישית היא  הייתה יפה בעיני.
אני שמעתי דבר כזה מעוד כמה חברים.
לכן הייתי מציע לך לא לתת ליופי לסנוור אותך לזרום להיפגש להיפתח, והמשיכה והיופי יגיעו בהמשך.
תזכור אל תחפש את היופי הוא יגיע אחרי כמה פגישות, אולם ברגע שכל הזמן תחפש אותו הוא יברח מפניך.
ברגע שתזרום ותרצה להכיר את מי שממולך לאט לאט יפתחו עוד ועוד שערים.
בצלחה אח יקר מאמין בך

שלום לך, 

הכנות שלך היא מיומנות חשובה ליצירת קשר.

עם זאת קשר התקשרותי עמוק מביא לתחושת קירבה , רצון לקירבה נוספת ולמשיכה.

במקום לבדוק אם הבחורה איתה אתה נפגש מספיק מושכת, או אם הניראות שלה היא לטעמך, נסה לראות אם אתה מצליח להיקשר אליה. 

ממה שאתה כותב נראה  שאתה כבר זמן ממושך בעולם הדייטים וכנראה נפגשת גם עם בנות שענו לקריטריונים שלך ובכל זאת זה לא נגמר בנישואין. לכן מציעה בזהירות לבחון אם האתגר שלך הוא יותר ביצירת התקשרות  משמעותית ועמוקה, מאשר במציאת מועמדת עם ניראות מספיקה. . אם כך הוא הדבר הבשורה הטובה היא שניתן לעבוד על כך בטיפול. ברכה והצלחה.

אישה יראת ה' היא תתהלל.

מספיק שתמצא מישהי שמוצאת חן בעיניך ומתאימה לך. ואם יש לה יראת שמיים אמיתית, כזו שממילא מביאה לכל הדברים הטובים האחרים (וככה אפשר גם לענות על השאלה על הפסוק אגב), אתה תתחבר אליה ותאהב אותה ותרצה בה ותהנה להסתכל עליה ותימשך אליה הרבה יותר מלכל אחת אחרת.

הדימיון הוא גנב גדול והוא לא מחזיר.. אל תתן לו לקחת לך שנים טובות ויקרות. כולם מבינים את זה בדיעבד, השאלה אם הם מבינים מהצד המרוויח או מהצד המפסיד.

מהן דרישות היופי?

כי אם אתה שואב השראה מעולמות הרשתות החברתיות למשל, אז אני מקווה שאתה לוקח בחשבון שזה כולל הרבה פילטרים ושבחיים האמיתיים רוב האנשים לא נראים ככה אלא אם כן ויש התערבות חיצונית כלשהי

ועוד על יופי - לדעתי זה לא עולה על התאמה בשאר הפרמטרים. אישה יפה יכולה להימאס על בעלה גם אם היא יפה, אם הוא ירגיש שהיא לא מכבדת אותו למשל. וגם, יופי זה דבר שמשתנה ומודל היופי משתנה כנל. החיים לא מתחילים ונגמרים בזה שאתה אוהב את העכשיו ולפסול על סמך מראה בלבד אם הוא לא דוחה אותך לדעתי זה טעות למרות זאני לא ממעיטה בחשיבות הנראות הליצונית בכלל וגם לי כאישה זה היה חשוב

הכל משמיים

שנזכה גם להרגיש שזה משמיים 

ולפותח השרשור בהצלחה מה שיהיה!

אם קבעו להפגש במקום כלשהו והאוטובוס שלה מגיע קרוב אז נחמד אם אם יאסוף אותה אם היא צריכה.

אם הם גרים קרוב, יהיו בנות שיאהבו את זה גם. יהיו כאלה שיעדיפו להגיע לבד וגם סבבה.

מה שבטוח - לא צריך לסוע אליה במיוחד אם זה זמן גדול ואז ליסוע למקום שקבעתם..

כך היה אצלנו

הגעתי לאסוף אותה מפתח בניין המשרדים בו עבדה ומשם נסענו לשבת בבית קפה 

אם לבחור יש רכב וזה נחמד מבחינתו לאסוף, מה טוב.

באופן כללי לא חושב..גם בגלל צניעות וגם כי זאת רק פגישה ראשונה וכו' וכו'..(אבל אם אתם כבר מכירים וכו' אז אני חושב שזה שונה)

ואם כבר בנסיעות עסקינן...לגבי להגיע עד אליה אז לעניות דעתי התשובה היא וודאי שכן במידת האפשר, כמובן כל עוד היא לא פמיניסטית טבעונית שבטוחה שמגיע לה הכל.

מי שיגיד שזה יותר מתאים לעולם החילוני

אי אז בימי רווקותי, בחור צלצל כדי לקבוע מועד לפגישה שלישית, והקדים להתנצל שהוא צריך לבקש משהו. אז מיד שאלתי אם להגיע אליו (בפעמים הקודמות הוא הגיע לאסוף מרחק שעה נסיעה בערך, והיה נראה לי מתבקש שהפעם אגיע אליו), אבל הוא בערך התחלחל ואמר שהוא "לא כזה חצוף", ורק רצה לאחר קצת את הפגישה כדי להספיק ערבית לפני. אז הדברים מאוד משתנים בין ציבורים ואינדיבידואלים.

בהמשך לכך שזה משתנה רוצה להוסיף שקצת הופתעתי ממי שטען שזה חילוני בעיניו, כי זה היה נראה לי תמיד בסדר גמור. ממש הרבה בחורים הציעו לאסוף עם רכב, ואף רבים יותר להחזיר.

וגם הרבה לא, וכל האופציות נראו לי סבבה.

לדעתי אם מתאים לך כדאי להציע ולשאול אותה איך היא מעדיפה. יכול להיות שהיא דווקא תעדיף להגיע עצמאית כי היא עדיין לא מכירה אותך וחוששת או סתם לא נעים לה -  אבל עצם ההצעה תהיה לה נחמדה. ואם מסבך לך את הלוז או לא זורם לך מכל סיבה אחרת זה גם ממש הגיוני שכל אחד יגיע עצמאית. 

אני לא חושבת שיש בזה בעיה של צניעות, בשונה ממה שכתבו, אבל אולי כן של מבוכה…

בעיקרון פשוט איך שמקובל אצלכם וזורם לכם. יש שיתחברו לזה ויש שלא.

בכללי בלנ"ו, לא רק בנושא של רכב, נכון שיש דברים של "אמור" ו"חובה", אבל הרבה מאד זה פשוט איך שמרגיש.

אל תתאכזבי מדי אם הוא לא עשה את זה, יכול להיות שהוא לא חשב על זה, חשב שלא תרצי, לא הרגיש בנוח, הרגיש לו לא מתאים… יכולות להיות מלא סיבות. 

אם תמשיכו, תגידי לו פשוט שאת תשמחי אם יאסוף אותך (אם באמת ככה) וכו. 

בכללי תקשורת לדעתי זה הכי חשוב. 

גם לי יוצא שאני צריכה ממש להגיד למי שאני יוצאת איתו "תקשיב הייתי ממש שמחה אם תאסוף אותי/תארגן משהו מיוחד" וכזה. זה כן קצת מוריד את כמה שזה "שווה" נקרא לזה, לא אשקר, כי כן אני מצפה ורוצה שהוא ידע לבד, אבל עד שידע, אני מלמדת אותו…
 

והיי, בהצלחה!

באינטואיציה, ברגישות לפרטים קטנים, במצבים חברתיים

(לפסקה האחרונה שכתבת.. וכמה שתלמדי אותו, עדיין יהיו מצבים חדשים בחיים שיהיו הפעם הראשונה להיתקל בהם..)

יש גברים שהאישה צריכה להזכיר ולפרט שיום ההולדת מתקרב ולמה היא מצפה..

בגילאים של תחילת העשרים .. לא תמיד לבחור יש רכב וכו' .. בגיל מאוחר יותר יותר מקובל ..

או להציע גם ... לבחור מקום שנוח לה / שהיא תציע מקום

כן אגיד שיש בנות שלא נוח להן בדייט ראשון לנסוע עם הבחור .. אבל מדייט שני יותר מקובל 

ברור שהוא שייך לקבוצה השמרנית בארה"ב שבדרך כלל דוגלת בתפקידים מגדריים מאוד מסורתיים של אישה עקרת בית, גבר מפרנס בלעדי, או לפחות עיקרי, והרבה פעמים גם תומכים בחינוך בייתי (עם המצב של החינוך הציבורי והעלויות של החינוך הפרטי בארה"ב אני לא יכולה להאשים אותם). אבל ברור לי שאני מעדיפה אנשים כאלו על פני zhe/zhem פרו פלסטינים שרוצים שאנחנו, וכל מי שלא מסכים איתם, כולל צרלי קירק ז"ל, ימות.

בנושא עצמו: זאת בהחלט הצעה שלא מתאימה לכל סיטואציה, או אפילו לרוב הסטיאוציות לדעתי. אולי באמת רק למי שמתכוון להיות מפרנס יחיד והאישה עקרת בית. והוא הזכיר סכום של 42 דולר, שזה כמעט 140₪. מי מוציא כאלו סכומים בדייט ראשון? אין שום הבטחה שקשר כזה יחזיק.

אם חברה הייתה מספרת לי שהיא יצאה לדייט *ראשון* עם בחור שלקח אותה למסעדה ושילם סכום כזה ולא נתן לה להתחלק (ואני מנחשת שהוא מעודד עוד התנהגויות ג'נטלמניות כמו לקחת ולהחזיר אותה הביתה ו/ או לקנות לה פרחים) הייתי חוששת שזאת יכולה תקופת השיא הוורודה בזוגיות אלימה. הוא עוד לא מכיר אותה, למה שהוא ישקיע כל כך הרבה? ולמה הוא גורם לה להרגיש כל כך חייבת לו על ההתחלה?

הטיפ הזה מתאים רק בהקשרים שבהם זה נחשב נורמלי, שלצערם של השמרנים בארה"ב זה ממש לא רוב העולם.

אין שום בעיה עם מה שהוא אומר. אם החלטתם ללכת למסעדה יקרה - תשלם. אם לא טוב לך - מלכתחילה תלך למקום אחר. 

כוס תה, כוס קפה, מקום לשבת. זהו...

ואם הייתי צריך לצאת היום לדייטים זה כנראה לא היה חורג מהדרישות, סתם כי אני שונא בתי קפה וכאלה וזה פשוט לא אני.

כי גם שם יש הרבה אפליקציות ואתרי הכרויות וכו'

אין לי באמת מושג

שה' ינחם את אשתו וילדיו יחד עם שאר קרוביו, מכריו ואוהביו,

ויעזור להם לממש את הבטחתה- "התנועה לא תמות. אני מסרבת לאפשר לזה לקרות. כולנו נסרב לאפשר לזה לקרות. איש לא ישכח את שמו של בעלי, ואני אדאג לכך. היא תהפוך לחזקה יותר, נועזת יותר, רועשת יותר וגדולה מאי פעם".

שני מאמרים קצרים פה באתר שכדאי לקרוא:

המניע האמיתי מאחורי רצח צ'ארלי קירק

למה בישראל מנסים להחביא את רצח קירק?

שכל ישר שעצבן כל כך הרבה אנשים, ממש הזוי שאשכרה הוא נרצח ועוד באיזו דרך, ממש נראה כמו סרט אבל לא זה באמת קרה. 

האובדן שלו, והמציאות שאנחנו חיים בה.

איזה כבוד זה למות - שריטות ליליות

@פשוט אני..  הבאת את הסרטון ברצינות או בציניות?

לדפוק בדלת של מכללת ירושלים

או שיש למי לפנות?(:

אולי חיים קורץ יודע לגבי המכללה, אפשר לשאול אותו

אם הכוונה לאברך של כמה שנים בוודות ואז לצאת לעבוד או במשרה תורנית או במשרה רגילה(תואר וכו..)

מניח שקיים  לא מעט, אם כי לפחות מהחויה שלי זה גם נהיה נדיר שהגיל עולה.

הכוונה, אם אשה מתחתנת בגיל 21 קל לה יותר להיות אברכית 4 שנים מאשר כשהיא מתחתנת רק בגיל 28..

ולגבי אברך כפשוטו , שעשרות שנים ישקוד על התורה גם אם לאו דווקא יקבל משרה תורנית חושב שעוד יותר נדיר..

מישהו חולק?

אבל רבים מתחתנים בראש של כרגע אני לומד ונראה בהמשך וממש לא נדיר שיש אברכים של יותר מארבע שנים וגם של יותר מעשר בישיבה או שעוברים לכולל דיינות (שאז זה התחייבות בגדול לכשבע שנים נוספות!) או לכולל בגרעין תורני.

איני יודע מספרים, אבל גם בשאר הישיבות הגבוהות וקצת בהסדר יש כאלו.

בגדול מצוי מאוד.. בעיקר בגילים הצעירים יותר ובדרך כלל זה כי היא רוצה בחור איכותי, ויוצא לרוב שהבעל בישיבת הסדר כלשהי, ולא כי היא חיפשה דוקא שישב וילמד.

בגילים מבוגרים יותר, מצוי בדרך כלל אצל מי שמחפשות בחור מישיבות גבוהות, ואז בדרך כלל זה משמעותי להן במיוחד בשנים הראשונות, על מנת לצאת לשליחות כלשהי בהמשך השנים.

עיין כאן:

'לימוד תורה - המתנה הגדולה שלנו לעם ישראל' | ערוץ 7

גילת משאש משתפת בסיפור אישי ומעורר השראה: "ראיתי רק אמת ואהבת תורה" | ערוץ 7

אפרת כרמון, אברכית מישיבת מרכז הרב, מקבלת אות הוקרה כנציגת נשות האברכים- ממש לא עבור עצמה, אלא כשליחה של כל אחת ואחת מאלפי הנשים היקרות בציונות הדתית שמתמסרות ללימוד התורה של הבעלים שלהן. | תורתם אמנותן

לא כי הן מייצגות את כולן, אבל תראה כמה זה בוער בהן ב"ה..

נמאס לי מבין המצרים - צעירים מעל עשרים

אם רוב הזמן נושא השידוכים מעסיק אותך או שאת אובססיבית אליו.. זה מתגלם בצורה כזו במציאות..

בבחינת אשר יגורתי בא לי

כשאתה חושב על משהו מסוים הוא מופיע בצורות מסוימות בחיים. יש לי סיפור ממש חזק על זה ..

שאת לוקחת את זה באובר רצינות למשל.. ובתת מודע זה מעסיק אותך..

אבל זו רק דרך אחת להסתכל על זה..

אני לא זוכר מדויק מתי זה היה, נראה לי .. לפני שנה ומשהו.. אני חושב שכתבתי את זה כבר בפורום.

היו כמה ימים שמשהו מסוים הצטייר לי במחשבה, מישהו שמוציא עלי סכין. אני ממש רואה את השליפה והכל.. בדמיון כמובן.

מניסיוני, הרבה דברים שאני חושב גם מתגשמים ולכן זה הפחיד אותי .. אז כל פעם שזה עלה פשוט חשבתי על משהו אחר בכדי לא לתת לזה אחיזה.

חשוב לציין שאני לא אחד שמסתבך בקטטות או דברים מהסוג הזה אז החשש היה רחוק אבל עדין.

בקיצור אחרי 3 ימים בערך .. אני חוזר בשעה מאוחרת, בערך 12 וחצי בלילה לבית.. בשישי בלילה .. כאילו שבת. אני מבין שאני תקוע כי אין לי מפתח ובד"כ משאירים אצלנו פתוח.

אז הלכתי לחנייה שלנו לקרוא להורים שיפתחו לי. לא קראתי להם כי ראיתי מישהו מתקרב אלי בחושך..

הוא התקרב ואני התחלתי ללכת לעברו ועברתי אותו, באתי לצאת לכיוון הדלת של הבניין פתאום הוא קורא לי, מקלל. 

עכשיו אני מסתובב, בקושי מבין מה קרה. מסתכל עליו , פתאום הוא שולף סכין קופצת כזו.. לא יודע איך זה בדיוק נקרא. לא התרגשתי.. נתתי לו מבט בוחן, 

שאל מה אני עושה פה (הוא דייר חדש) אמרתי לו אני גר כאן מה הבעיה. הוא קלט שהוא עשה טעות החזיר את הסכין אבל המשיך לקלל..

בקיצור, אין לי מושג מאיפה הוא הגיח, אולי ראה אותי איכשהו כשהוא היה בבניין עצמו וירד במיוחד .. לא יודע.

אז המחשבה שהייתה לי במשך 3 ימים לפני (בערך, זה אולי היה גם יומיים) פשוט התגשמה לי מול העיניים. וזה אף פעם בחיים לא קרה לי.

מצד שני צריך לדעת שלא כל מחשבה שעולה לנו זה אומר שהיא תתגשם

וטוב שזה ככה

אגב לסכין נראה לי שקוראים: אולר

נראה לי שיש לזה כמה שמות לסכין.. זה פשוט היה נראה יותר מקצועי מאולר

לגבי ההתגשמות, אני נוטה לחשוב שהמחשבה הזו באה לי רק בגלל שהנשמה קיבלה את מה שעומד להתרחש .. 

כלומר לא המחשבה היא שיצרה את המציאות אלא רק באה לגלות את מה שעתיד להיות.. 

למרות שאני גם מאמין שאפשר ליצור מציאות כי גם זה קרה לי בעבר.. שחשבתי משהו בכוונה בכדי לראות אם הוא מתגשם וזה קרה. 

קורה לעיתים במחוזותינו.

כמו שחבר סיפר לי פעם שהוא נפגש עם מעשהו אחרי שנה: השמנת.

תודה על המחמאה...

איך שמעתי פעם - לפעמים דווקא ההצעות הכי לא קשורות הכי מצליחות.

רוצים בטובתך.

תנסי לדון לכף זכות.

משל לדוגמה שקונים רכב מסוג מסוים פתאום הרבה רכבים על הכביש נראים זהים.

בהצלחה

אמיתי🤦‍♀️

מפה לשם, כמה עולה ספה באיקאה?

נ.ב: לעולם אל תעצבנו אישה מרוקאית אחרי שאמרת לה "תרגעי".

תן לי לנחש...

עצבנת את אשתך?

זה בקרוב ילדים

ואם יש רק בנות

אז בקרוב בנים

ואם יש רק בנים

אז בקרוב בנות

לא נגמר 🙃

שיוצר הבחנה מהירה,

אצל בנים אין.

אם היו אומרים לי כל כך הרבה בקרוב אצלך הייתי מתעצבן כבר

מזדהה עם הרבה ממה שהפי כתבה.

על בנים פחות רואים, כי זה באמת פחות בולט (אם בכלל).

אבל די קל לזהות שמישהי דוסית ובלי כסר"ש ואחרי תיכון, ומשם הדרך קצרה לפה של אנשים. (והערה: וגם אחר כך, השינוי הוא דרסטי ופתאומי ומתייג...).

למדתי עם השנים שתמיד יש לאנשים מה להגיד, ואני רק יכולה לבחור את התגובה שלי. אז היא באמת משתנה בהקשרים השונים. (נניח שהתגובה לסבתא שונה מאשר לקולגה בעבודה).

מאמי אתמול נולדתי

הם כנראה רצו שתתחתני בגיל 12