ז"א- כבר בהכרות הוא היה עיוור.
ותאמיני לי שהיא לימדה אותו להתאים צבעים, והוא ידע טוב מאוד מה נחשב אסטתי ונאה ומה לא.
קודם כל אקדים ואומר-
כל הכבוד לך שאת בכלל מסוגלת לחשוב על לצאת עם מישהו עיוור. את רואה לעומק האדם, ומסוגלת לפסוח על מוגבלויות כאלה.
כן, מוגבלויות- כי אני יודעת טוב מאוד מה אומרים חיים כאלו.
ועכשיו יש שאלה מהותית: הוא התעוור או נולד עיוור?
כי לאדם שנולד עיוור קשה יותר לתפוס דברים מופשטים כמו כיתוביות על אריזות או צבעים.
אדם שהתעוור מבין יותר.
אך את לא תוכלי לדעת מה רמת הענין שהוא מגלה במראה חיצוני עד שתתרועעי עימו מעט.
אם הוא תופש דברים כאלה, ומביע בהם ענין וחשיבות- מה טוב. ותאמיני לי- לאדם עיוור דווקא חשוב, ברמה האישית, שיערבו אותו בדברים האלה! הוא מת לדעת איך את נראית! מה את לובשת ואיזה תיקים את אוהבת! שתפי אותו. (כמובן, הכל ברמה הנאותה)
אז בואי נלך על העתיד יותר: זה ברור שהוא יתעניין באיך אשתו נראית. באיך ילדיו נראים. באיך הבית שלו נראה.
ואת תוכלי לתאר לו.
זה שהוא לא רואה את זה- לא אומר שזה לא חשוב לו.
בזמנו, סבי וסבתי היו מטיילים המון בעולם. וסבתא שלי לא היתה מפסיקה לספר לסבא שלי מה קורה מסביב. היא היתה העיניים שלו.
אני לא מכירה את הבחור המדובר, אך נראה לי אך טבעי שמישהו שלא רואה, יתעניין פי כמה במראה חיצוני של מה (ומי) שסובב אותו.
אם תרצי עוד הכוונות מנסיון, או התיעצות- בשמחה באישי 