פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1317)

כותבים, קוראים, משפצים, מוחקים, כותבים. עד שממצים. והולכים לישון.

תחזור להיות עצמך בלעדיה (עד כמה שניתן). וברוגע. ובעיקר תפילה לה' שיסדר את הכל על הצד היותר טוב ושכשהיא תרצה לשמוע ממך אז שתדע להגיד את הדברים הנכונים. ההסתמכות על ה' הזו מאוד מרגיעה.

בהצלחה אחי!

עם התפילה אני מסכים...אני עצמי..תאמין לי..ב"ה יש לי עבודה מסודרת ואני לא משועמם שהמחשבות שלו משוטטות...זה לא קשור!! זה שזה מתסכל זה כי יש לך הערכה ענקית למישהו ואתה לא יכול אפילו לומר לו את זה...עד כמה אתה רוצה להיות איתו(באמת..לא בחנופה)..העניין שחשוב לי לא לפגוע לכן אני לא מציק על זה..כי אני מכבד אותה מאוד...אבל זה משו מבפנים שכל הזמן קיים...השאלה אם להתעלם או לקחת את זה לכיוון שהקב"ה הוא זה שמכניס לי את התחושות הללו גם אחרי הרבה זמן..ולנסות להבין מה עושים...

או שכבר ניסית?

כרגע אם היא לא מעוניינת לשמוע תנסה להמשיך הלאה בחיים ולנסות לשכוח את העבר...זה רק מזיק לך וחבל...

כמה זה "הרבה זמן". מה היה שנפרדתם. מה עובר עליה עכשיו. איפה היא ביחס לזה היום.

תנסה לברר אם אתה יכול. ו-תתייעץ! עם אדם/ רב בעל דעה רחבה שגם מכיר אותך ואופייך וכו'

בהצלחה!

מה שבטוח. אם אתה אוהב אותה באמת אז לפני שאתה כותב לה אתה צריך זהירות שזה לא יפגע לה במקום השקט שהיא צריכה עכשיו. בכלל בנישואין צריך לדעת להכיל זמני התרחקות ולתת לכ"א את המקום שלו.

אבל בעדינות, משני הצדדים. אני לא יודע מה היה קורה אם הדברים בינינו היו חריפים יותר.

כלפיה, וגם כלפי כולם, הראיתי (כהרגלי) רק את צד השמחה איך שזה יסתיים, וההרגשה שהכל בסדר. אבל במובן מסוים היה לי מאוד קשה, גם כשניסיתי אולי לשכנע את עצמי שלא.

שחררתי הודעה (לעיני אנשים שאני מכיר, לא לעיניה) על ההרגשה שלי, איך שכשניסיתי להתקרב יותר מדי הוכרחתי להתרחק כפליים. אמרתי שהיתה מין דילמת רבן יוחנן בן זכאי, ונפלתי בה. גם אותה סיימתי ב"נו, יהיה בסדר. בסופו של דבר." נראה ששחרור ההודעה הזאת עשה עבודה מרגיעה במשהו בתוכי בעצמו.

עדיין קשה לי כשאני נתקל בה. אבל ב"ה, נראה שאני מגיע למקום יותר שלו ושמח, שגם כאן מניח את הדעת.

ואני עדיין מעריך אותה כ"כ. אבל לאט לאט נראה גם לי שאכן לא היא זאת שאני מחפש... לפעמים מרחק של זמן ורגיעה יכול להועיל למחשבה בעניין ולעשות אותה צלולה יותר.

בעיקר להרפות. אם אמרת לה כבר בעבר שאתה מעריך אותה, גם אם היית רוצה להרחיב ולהאריך יותר עכשיו ובכלל, יהיה קל יותר, כשתוכל ליישב את דעתך במה שכבר אמרת. משהו מההערכה שלך אליה, היא יודעת שקיים.

בהצלחה!

אני לא יודעת מה עם בנות אחרות אני יודעת על עצמי כשגבר שולח לי מכתב אבל מכתב מפורט וכתוב יפה כזה

הייתי נמסה! אני ממליצה לך לשלוח לה מכתב בדואר או שפשוט תשים לה את המכתב ליד הדלת של הבית שלה, בלי שהיא תראה אותך, ואז תאמין לי היא בטוח תקרא! אבל תזכור שאחרי המכתב את תנג'ס, אל תתקשר לבדוק אם היא קראה את המכתב או שתשאל אותה אם היא קיבלה אותו, תן לה את הספייס ואם היא רוצה היא תתקשר אליך. אם גם אחרי המכתב היא לא תתקשר א\ז זה כבר בעיה אחרת...

העיקר זה הכיסופים והגעגועים.

בכל דבר בחיים זה ככה כלפי הדבר וכלפי ה' שנותן אותו. וממילא אח"כ השמחה באותו דבר וההתנהלות איתו היא מתוך הערכה והכרה בהתאם. וכן השמחה בה' וההודיה אליו אח"כ הרבה יותר משמעותיות.

ובעניין נישואין זה פי כמה וכמה.

רק אור!

שניים ורצים את זה לא פחות מאשר אם יצאת/התעכבת הרבה זמן...

שהקב"ה יעביר אותי את התהליך שהוא רוצה, אבל לא בדייטים.

אח"כ התחלתי להתפלל שהקב"ה ייסר אותי כמה שהוא רוצה,

אבל לא על חשבון רעייתי שתחיה, לא מגיע לה...

קיצור, כנראה יש תהליך של תיקון מידות מסוים שאני אמור לעבור קודם,

או כל מיני חשבונות שמיים אחרים בנושא.

השתדלות אני עושה 100%..

ה׳ כולו טוב!

כל אחד ומה שמגיע לו

על מציאת חן / משיכה!!!!

ובטח שאל תתפשרי על חוסר רגישות כלפייך שמתבטא ב״חוסר באינטליגנציה ריגשית״

ואל תסגרי ב ח י י ם עד שלא תהיי בטוחה!!!

זה ממש ממש לא נעים...אבל אתם צודקים...ככל שאני חושבת על זה יותר ממש מסובך....זה חבל מאד מצד אחד אבל יכול לבנות מערכת ממש ממש לא מתאימה... נראהלי.....

אם יש בסיס משותף גדול אל תמהרי לפסול. ואם יש בעיות גדולות אל תמהרי לסגור.

לפעמים אפשר להשחיל את זה תוך כדי..

יש לי אחד משלי אם את צ'כה 

לק"י

לא יודעת איפה נמצא הגבול בין כדאי לספר מההתחלה לפני שנפגשים לבין דברים שהם קלים ואפשר לדחות את זה לאח"כ.

(נגיד אסטמה נשמע לי כמו משהו שסובל דיחוי.. וגם אז לא להסתיר בכוונה, אבל לא בהיסטריה לספר כבר בשלב ההצעה).

באופן כללי- אם זה דברים חשובים, לעניות דעתי ממש כדאי לספר כבר לפני שנפגשים (אפילו לבקש מהמציע לספר. רק בעדינות, לא להבהיל את הצד השני).

בס"ד

לדוגמה אדם שקיבל פטור בריאותי מהצבא בגלל ניתוח שעבר בעבר וכיום זה לא משפיע עליו כלל (למעט בריצות ובלעשות כושר וכדומה) אז סביר להניח שכבר על ההתחלה תשאל השאלה למה הוא לא אותו אחד לא התגייס (אלא אם הוא מתוייג לקבוצות של חבר'ה שלא נוהגים להתגייס ) ואז הוא יפרט את אותה בעיה רפואית.

בס"ד

לי לא אכפת שלא יגידו מיד.

לי אכפת מאוד

לא מדברת על בעיה קטנה יחסית כמו אסטמה,אלרגיה

(שאת זה הוא יכול לספר מצידי גם בשבע ברכות)

מתכוונת לדברים יותר מהותיים

אפילו אם מישהי במילא מוכנה לצאת  עם אחד כזה

לפחות היא תרצה לדעת על זה מההתחלה

להיות מוכנה,

לא נעים כשמנחיתים עליך דבר כזה באמצע הפגישה

אם זה משהו שעלול להשפיע בצורה כלשהיא לא כדאי לדחות את זה יותר מכך. אם זו בעיה לא משמעותית אז אפילו לא הייתי שם דגש אם להזכיר בשלב מסוים.

הייתי רוצה לקבל הזדמנות להכיר את האדם בלי לדעת על המחלה שלו,

ולאחר הפגישה הראשונה לחשוב על האדם שהכרתי, ועל המחלה כאחד הפרטים,

ולא להפך.

יש להניח שאם המדובר/ת יזכור - אז הוא יספר בהזדמנות..

לגבי "בעיית ראיה" שאינה מפריעה לתיפקוד (מס' משקפיים גבוה?.. לא הבנתי מה מדובר), מן הסתם אותו דבר - אם ייזכר/תיזכר, אולי יספר..

כמו כן, גם בדברים אחרים - אם האדם מתוך היכרותו את עצמו מניח שביחס לאישיותו, זה לא יפריע לשני בצורה קשה, יש מקום לתת לעצמו צ'אנס, שקודם יכירו אותו לפני שמדברים על הבעיה. נניח, משהו כמו שתי פגישות.

בנוסף עלולה לגרום למחסור בויטמנים וגדילה, בעיות מעי.

יכול להיות שנתקלת במקרים קלים שנפוצים,

אבל יש גם מקרים שמצריכים ניטור יותר הדוק.

אני לא אומרת שזה סיבה לפסול, דעתי האישית שאין פה מקום להסתיר...

אבל כל אחד והשיקולים שלו, יש אנשים שזה כן סיפור בשבילם.

אז יש עניין לפתוח את זה בזמן.

ועוד נתון שזה כמו עם מי שלא אוכל בשר, או כל משהו אחר, הרבה אנשים כן רוצים ספונטניות באוכל,

להיכנס עם בן זוגם למסעדה בלי לחשוש, אז כמו שיש כאלה שלא מוכנים לבן זוג טבעוני, יש כאלה שמפריע להם שהכל צריך להיות שקול ולהכין אוכל שבן הזוג גם יאכל מצריך חשיבה. היום לפחות יש מודעות שזה משפר את המצב ומקומות מציעים מנות נטולות גלוטן.

ושוב לא אומרת שזה סיבה לפסילה.

ברוב המקרים זה באמת קל ורוב האנשים חיים עם זה מעולה.

אבל אין עניין להסתיר את זה ולהגיד את זה במקרה.

וזו לא הנק' העיקרית,

רק כתבתי שיש חשיבות להגיד, ולא "על הדרך".

כאמור כל אחד ושיקוליו

[וכבר ציינתי שמבחינתי זאת לא עילה לפסילה או משהו]

לגבי ה"אוכל" - היום ב"ה יש בכל חנות מוצרים נטולי גלוטן, וגם קמח נטול-גלוטן. כך שזה באמת נהיה דבר זניח למדי.

השואלת שאלה כמה חשוב לספר על צליאק (דהיינו, במילים אחרות, כנראה חוששת שמא זה יכול לעשות בעיות..), אז רציתי להדגיש את זניחותו של הענין הזה ביחס להחלטת נישואין, ועל-כן כתבתי שאולי "ייזכר לספר", כמובן לא במגמת "הסתרה".. מן הסתם מי  שיש לו צליאק - יספר בהזדמנות בפגישות, בתוך שאר הדברים שמספר על עצמו.

ואכן, אני חושב שבשביל "ספונטניות באוכל" כשהולכים למסעדה.. לא להכיר מישהו טוב ומתאים - זו גישה לא-נכונה להיכרויות לנישואין. 

ואפילו אם מדובר על איש שלא אוכל גלוטן (קמח רגיל), שהמשמעות בדרך כלל בשביל אשה היא אפיה קצת-אחרת, גם כן לדעתי בכלל לא חשבון. אנשים שאוהבים זה את זה ומתאימים זה לזה, גם מתאמצים קצת זה בשביל זה. זה לא "מאמץ חריג". אולי אצל מישהו אחר, תצטרך להתאמץ כדי לקבל "שגעונות" אחרים שלא ידעה עליהם... אין לדבר סוף.

ובהיות שמדובר במישהי שהוא רואה בעיניו, נראית לו בסדר - אז לדעתי לחשוש שמא יהיה בעתיד משהו גנטי, ושמא יהיו בעיות כלשהן לא-נפוצות (מה גם שכאשר מגלים בזמן - למיטב ידיעתי הבלתי-מקצועית זה גם לא יגרום בעיות גדילה, וגם לא חסר בויטמינים עם תזונה נכונה) - זה "חשש רחוק" לגמרי, ולא צריכה להיות לכך כל השלכה להיכרות.

וכמה אנשים אנחנו רואים ש"הכל בסדר" - ופתאום יש ילדים עם רגישות לחלב, ועוד כל מיני דברים. לדעתי, לא להרבות בחששות ולהכיר בשמחה..

וההשוואה בסוף מיותרת,

אתה גם יכול להתחתן, ואחרי 10 שנים ו5 ילדים לאחד מהבני זוג יש שבץ מוחי, אז?

זה נחמד לשחק באולי, אבל יש כאן מצב קיים.

יש מצבים והתפתחויות שלא קלים בצליאק,

אגב כמו שבחלב יש שרגישים רק שאוכלים וכמות גדולה ויש ילדים שיכולים להיכנס לסכנת חיים מהרחת חלב, הידעת??? אז יש מצבים שצליאק קל בהם ויש כאלה שלא... [לא ברמת הרחה אבל מחלות מעי שמתפתחות וכו'].

הידע שלך במחלה לא הכי מדויק, יש דרגות שונות, ויש כאלה שלא מגיבים לטיפול התזונתי והסימפטומים וממשיכים וכו'.
 

לכל אחד יש את השיקולים שלו, לא לכל אחד זה מתאים מראש, זה יפה שלך יש סיבות למה זה קל וכיף וכו', ושים לב שאמרתי שאין סיבה לפסול, אבל יש אנשים שזה יפריע להם!

וממש אין להתייחס לזה כמשהו שולי!

יש עניין להגיד את זה ולא כעל הדרך, נראה לי שרוב האנשים יקחו את זה סבבה, אבל בוא נכבד את מי שבשבילו זה יהיה מריחת זמן ולא להגיד את זה ולא כמשהו אגבי.

במצבים הקלים שלכאורה בעיניך[האמת שגם בעיני] זה שולי אז אדרבה אין מה להתבייש וצריך לספר כראוי.

וצליאק, זה ק דג' אחד,

זה יכול להיות סכרת נעורים, קרוהן, קוליטיס וכו'

קרוהן זה דג' מצוינת- תמיד יכול להיות את זה שיחשוש מכך שהאדם יפתח דיכאון, יסתבך בדלקת מעי ובעוד 10 שנים יצטרך סטומה, אז בוודאי שלא היית מסתיר קרוהן ומגלה על הדרך, אני מקווה.

בוא ניתן קרדיט לרוב האנשים שהם מספיק חכמים לדעת מה מתאים להם ומה לא,  רוב האנשים גם לא פוסלים על מחלות כאלה אך מין ההגינות להגיד להם ולא כעניין שולי כשנזכרים בזה אי פעם.

[ואגב, אני חושב שההשוואה לשמא יהיה ילד עם רגישות היא נכונה דווקא. כי הסיכוי שתהיה בעיה ממשית בגלל שיש מולנו מישהו בריא שיש לו גם צליאק - הוא שולי באותה מידה בערך]

אבל אני כתבתי מתוך הנחה מדוע שאלה על כך מי ששאלה - ולכן הדגשתי שזה לגמרי שולי. ובהיות שגם את מסכימה שהנפוץ אינו בעייתי כ"כ, ושרוב האנשים לא היו פוסלים על דבר כזה, אז זו הנקודה החשובה להדגשה, כשמדובר בפורום כזה.

וכבר אמרתי, "נתפסת" למשהו צדדי: מה שכתבתי "כשייזכר", היה כדי להדגיש כמה לאדם ממוצע זה לא יהיה עיקרי וחשוב כלל ביחס לנישואין; וממילא - לרוב בני האדם אכן לא יהיה חשוב לדעת דבר כזה בשלב מוקדם.

ולמנהלים-

אפשר עריכה בהודעה הזו שמעלי?

ואני מדברת כאדם רגיל שראה כמה סיבוכים כאלה בש"ל דווקא שממש לא היה במקום רפואי, וחלקם עם ילדים שנזקקו לאישפוזים ארוכים בגלל זה....

ולכן גם אני התכוונתי למי ששאלה- שתהיה הוגנת ותספר בזמן, זה הכל.

ומכל מקום, לגוף-הענין, כיוון שהבחורה עצמה אינה עם "סיבוכים" כפי שתיארת, ולרוב זה ענין "בעלמא", הסיפור על כך באמת לא קריטי לדעתי, אם כי - כנ"ל - אין ענין "להסתיר"..

בגלל שזה משהו שאפשר לחיות איתו ולחיות יפה- אז לספר!

כל ניסיון להסתיר ולחכות או לספר בצורה לא ראויה רק מראה ועושה רושם שיש מה להסתיר.

חשוב לברר את הגבולות המדוייקים

למשל, נניח שמותר הלכתית לא לספר משהו בשלב הראשוני, אבל עדיין נשארת השאלה האם כדאי לעשות זאת, האם זה ייצור הסתכלות ראשונית אמיתית יותר, או לחילופין יפגע באימון.

יכול להיות שיצאתי מנקודת הנחה שמחברת את מה שמותר עם המלצה או הדרכה,ויכול להיות שיש להפריד.אך כמובן שבראש ובראשונה לבדוק מה הגבולות שאז יש טעם למחשבה בנושא לפי אותם גבולות

אני חושבת שאת השאלה צריך לשאול הפוך, 

האם לי היה מפריע אם האדם השני לא סיפר לי בהתחלה על הבעיה הרפואית הזו?! 

פשוט לעשות את מה שאתה היית מצפה מאחרים לעשות כשזה קשור אליך

ממני. אך אם אספר לכל אחד לפני הפגישות ולא ימצא חן בעיניו .. זה גם שיקול

ולא רק אישי.

בתור חברה צריך לאפשר גם לאנשים עם בעיות ברמה מסוימת

סיכוי להיפגש ולא רק עם אנשים עם בעיות כמותם (זה מאוד מגביל)

ורוב האנשים לא יפגשו עם מישהו עם בעיה קצת חמורה למרות 

שאפשר לחיות עם זה כי למה להיכנס מראש לבעיות.

ולכן יש מקום להסתיר קצת בהתחלה כדי שתהיה אפשרות להכיר לפני

ואז השיקול לא יהיה לצאת אם מישהו אלמוני שיש לו בעיה

אלא עם יותר מידע ותמונה רחבה יותר

כמו למשל לקחת כדורים כדי להכנס להריון עקב בעיה כל שהיא...

שאי אפשר לספר מראש וגם לא בהתחלה .

זה לא ההעסק של כל בחור ולדעתי עד שאין קשר רציני מאוד זה  סתם יהווה גורם מרתיע.

עד כמה שידוע לי יש להם משנה סדורה בנושא.

בס"ד

ב"הצלחה

עד כמה הישיבה שבה בחור לומד "מתייגת" אותו? זה במאמת משפיע על ההחלטה האם לצאת איתו?

כלומר, לא מדויק, אבל גם לא משולל כל יסוד.

מן הסתם, סביר להניח שהבחור תואם לקווים

הכלליים של הישיבה/ זרם הישיבה.

אדם מחליט איפה הוא ילמד ולכן סגנון הישיבה כן מסביר משהו על האדם (אבל ממש לא בצורה מוחלטת).

הם מתכוונים?

איכות יכולה להתבטא בסגנון דתי,רמת אינטלגנציה,

מידות טובות,אינטלגנציה רגשית ,משפחה טובה או כל דבר אחר...

ויכול להיות (שכמו הרבה הורים אחרים...)

הם רוצים מישהי מושלמת,איכותית מכל הבחינות

תחשוב  שאתה רוצה להציע לחבר שלך  מישהי שיצאת איתה 

ואתה ממש רוצה שהוא יסכים להצעה  - אז אתה מציין שהיא 

בחורה מאוד איכותית..

יכול להתבטא במידות , בתכונות אופי , במראה חיצוני , בזה שהיא התקבלה

ללימודים בייל/אוקספורד וב"ז בחרה להישאר בא"י..

ועוד נקודה קטנה..

אתה לא צריך להתחתן עם מישהי שההורים שלך רוצים שתתחתן..

אלא עם מישהי שאתה רוצה..הרי בסופו של יום אתה 

תתחתן איתה ולא הם..

המלצתי החמה היא:

תגורו רחוק מההורים של בעלך..ויפה שעה אחת קודם..

כאילו.. מחפשת אדם טוב.. וה"איכות" נמדדת בכמה פרמטרים..

מידות

צבא- איפה שירת והיחס..

משפחה

המקום בו גדל (כולל את הערכים והאופי שינק משם)

וכו'..

(נניח אצלי ההשכלה לא נכללת באיכות, יש כאלה שכן)

זה כמו להגיד אני רוצה בחורה חיה. נו ברור מה השאלה

כל אחד רוצה בחורה איכותית. רק שכל אחד מגדיר את זה בצורה שונה.

לא התכוונתי לרדת על ההורים שלי ח"ו. התכוונתי לרדת בכללי על המונח הזה.

זה היה חצי בציניות למי שלא הבין.

אני לא! 

תיתן להם לנסות למצוא אותה.

גם אם לא ילך, לפחות תדע מה הם רוצים.

... אם משנה לך מה הם רוצים, אם הם בעצמם יודעים מה הם רוצים ואם דבר כזה קיים בכלל.

לא רק כי אנשים מחפשים "איכות" בפרמטרים שונים (למשל - אחד יחפש "איכות" במשפחה, ואחד "איכות" בעשיה בחיים...),

אלא שגם אם תנסה להגדיר מהי ה"איכות" - לא תמצא לזה מילה.

עיין "זן ואומנות אחזקת האופנוע".

פעם שוחחתי על זה עם מישהו באקראי,

הגענו להבנה שאולי המשמעות דומה ל"עומק".

אך מהו "עומק"?

...

(כמה שיותר אלוקי ומתקרב לאינסוף)

עד כאן פילוסופיה בגרוש. לא נראה לי שלזה התכוונת

הנה בנאדם שמבין עניין.

מעניין....

לפי איך שהבנתי את השאלה, הקשר הוירטואלי הוא זמני, ולא אמור להתפתח מעבר לכך. הצד השני לקשר הוירטואלי חושב שזה קשר עם פוטנציאל אמיתי לנשואין. השותף לקשר הלא וירטואלי לא יודע דבר מכל הסיפור.

במקרה זה, זה קודם כל הונאה כלפי השותף לקשר הוירטואלי, מעבר לבעיות האחרות שעלולות להיות (הונאה כלפי השותף לקשר הממשי, בעיית צניעות) . 

את מנהלת תקשורת דרך האינטרנט עם מישהו, שלא לצורך היכרות למטרות חתונה, אלא לצורך אחר? זו השאלה? (כלומר, אופי התקשורת גם הוא ענייני ולא חברי)

ואת חוששת שאולי הצד השני חושב שפנית אליו מכיוון שהוא מוצא חן בעיניך, ולא רק בגלל העניין בו אתם עוסקים? (יש לך בסיס לחשוב כך?)

השאלה לא כל-כך מובנת.

נניח יש לך תקלה במחשב, ואת פונה לנציג שירות שיטפל בבעייתך - יש בזה בעיה? זה משנה אם את רווקה שלא בקשר אם מישהו \ כן בקשר עם מישהו? ומה אם את נשואה?

או שאופי התקשורת הוא בעצם כן אישי, וכן ידידותי, ואז אני לא חושבת שזה גם משנה אם את בקשר או לא - בכל אופן, אם זה לא למטרת היכרות לנישואין, זה בעייתי.

דבר נוסף - אם עילת הפניה נראית מדיי "יזומה" ולא מספיק טבעית (למשל אם יש אפשרות לברר את אותו הדבר בדרך אחרת) - זה מעלה חשד לעניין אישי.

מנסחת קולע!

אלא האם זה בריא לקשר.

אני מבין שהשאלה איננה האם יש צורך לספר על ההיכרות הזאת למי

שאת איתו בקשר, או האם מותר להסתיר זאת מפניו.

"לקיים קשר" - בין אם זה תוך כדי ובין אם לא. כמובן ש"תוך כדי" יותר בעיה.

אם צריך להיעזר עניינית, נעזרים המינימום שצריך, לגופו של ענין ובהיזהרות לא להיסחף מעבר לכך - וזהו.

כל עוד הענין הוא לא למטרת נישואין,ובנוסף לכך, הוא וירטואלי, למה לא?

לפי השיטה שלך נשמע שיהא מאוד קשה לתקשר עם בני אדם, או לדבר איתם כשאת יוצאת. זה נורא..

לק"י

אם זאת איזו עזרה טכנית- אז נראה לי שזה בסדר (בלי להמרח לקשקושים מיותרים).

ואם יש בת שיכולה לעזור לך, אז עדיף.

אפילו הסיטואציה שאדם מדבר עם כינוי שהוא לא מכיר מהמין האחר על הדייט שלו ומתייעץ אם ואיך להמשיך, משהו שם נראה לי חורק מוסרית..

לפני ואחרי - יש לדון.

צריך להיזהר מאוד מהונאה של אחד הצדדים, וגם מהונאה עצמית. כן, גם אם כולם יודעים.

ו... לקטע ההלכתי:

בגדר ריחוק מעריות יש לדון, שהרי מבחינת הצדדים כל אחד מהם הוא "פיצה עם פטריות" או כל כינוי אחר... אין כאן זהות שיש להתרחק ממנה. השאלה היא האם בשיחה עם זהות לא ידועה מהמין האחר יש איסור או לא.

חוץ מזה, יש לדון האם זה יוצר קירוב דעת. מהניסיון הדל שיש לי, נראה לי שכן, לפחות ברמה מינימלית. יכולה גם להיות תקווה נסתרת שהזהות הנסתרת תתגלה, מה שרק יכול להגדיל את הבעיה.

אגב, ביינישים, בעיקר הכבדים שבהם, לא פוסקים הלכה. הם פשוט יודעים להגדיר טוב את הצדדים ולתת סברות לכאן ולכאן.

הבדיחה אומרת שכששואלים בייניש שאלה הוא אומר "מחלוקת", ואם הוא יותר רציני: "נראה להחמיר"..

הונאה עצמית זה לשקר לעצמך, לעבוד על עצמך, וכו'.

יש ספר של דן אריאלי בנושא (בהקשר אחר לגמרי, אבל אומרים ששווה לקרוא, בע"ה נגיע גם לזה מתי שהוא..).

מה התשובה? לא יודע, אחרת הייתי עונה לא מתנצל שאני בייניש..

לבי אומר לי שזאת בעיה, אבל אני לא ר' אשר וייס שליט"א, אז ה"לבי אומר לי" שלי לא מחייב (מעניין אם יש פה ביינישים שמכירים את זה..).

למה הם לא פוסקים? שתי אפשרויות:

א. יראי הוראה, צדיקים, חוששים מלפסוק. "רבים חללים הפילה" - זה שלא הגיע להוראה ומורה.

ב. כי הם לומדים ש"ס בעיון, לא הלכה, אז הם יודעים להסביר ולהגדיר שיטות ולא להכריע ביניהן.

או אולי כן? /רץ לבדוק/

המקרה כמו שהוא נשמע טכנית- לא נשמע בעייתי 

אבל.. את זו שמכירה א תהדברים מקרוב והחלטת לשאול.. ואין עשן בלי אש.. 

אז נראלי עדיף להתרחק. 

1. נראה בפשטות שזה לא שייך, ז"א התורה לא מאפשרת קשר כזה.

2. ודאי שיכול להתפתח רגש בקשר וירטואלי.

אם כל הצדדים המעורבים יודעים במה מדובר, אולי הונאה אין כאן.

מאחד שהיה שם ונגנב לו גם... מעניין אם זה אותו אחד..

מן הסתם לכמה אנשים נגנבו הארנקים ותעודות זהות.

צריך המון זהירות בדברים האלו.

גם במקומות תורניים. ואולי אפ' במיוחד.

גנבים יודעים שאף אחד לא נמצא ומנצלים את זה.

לק"י

הרי כל מי שהולך למשרד הפנים זה כי הוא מתחתן

עבדתי בחופש בתור קופאית.

יום אחד הצטברו הרבה משלוחים והיה צריך לצאת ולפזר אותם..

הבוס היה רחוק ממני אז הרמתי קצת ת'קול ואמרתי:"***, צריך לצאת לשידו.. אאהה.. למשלוחים".. וואי נשפכתי...

איך חברות שלי בעבודה צחקו עליי...

(מי שלא הבין:באתי להגיד שידוכים..)

לק"י

מזכיר לי שבדירה של המדריכות באולפנא היה שלט על השירותים שבצד אחד היה כתוב- תפוס (ואולי בתוספת של+מספר כלשהו), ובצד השני- פנוי, רגיש ורומנטי (וגם אם לא זה בדיוק, זאת הייתה רוח הדברים ).

בס"ד

הלכתי עם חברה להצהיר בבית הדין ולא הודענו למורה שלא נגיע..

והוא מתקשר לכל בת שלא מגיעה בלי הודעה מראש [הוא באמת לא התקשר היום, מוזר משהו...]

אז באמצע שאנחנו אצל הפקיד שם הוא מתקשר אלי, אני עונה.

הוא שאל איפה אני אז עניתי לו בבית הדין אז הוא בשיא הספונטניות "את מתחתנת?"

אחרי זה חשבתי שהייתי צריכה לומר לו "כן, מחר, מה לא קיבלת את ההזמנה?? אני אתלונן בדואר"

אבל עניתי לו בצורה יבשה כי גם ככה התבלבלתי לגמרי...

"לא. אורי ואני הלכנו להצהיר".

אבל היה משעשע למדי

[והאולפנית שלי אחת הלא בלחיות! זה סתם כי זאת אני ]

לא כל מי שהולך לפסיכיאטר הוא עם דכאון,

וממש לא כל מי שעם דכאון יש לו נטיות אובדניות...

רק בישראל סובלים מדכאון 5.5% מהאוכלוסיה. (כל הפולניות? )

עוד עיון קצר בנתונים מגלה שמחקרים סוברים ש16% מהאוכלוסיה יסבלו מזה במהלך חייהם.

לא כולל דכאון אחרי לידה.

לק"י

לפסיכיאטר.

כדאי לבדוק כל מקרה לגופו, ולא לפסול מיד.

יש אנשים מקסימים שטופלו/ מטופלים, וחבל להפסיד את הקשר איתם רק בגלל זה..

לא "כולם צריכים פסיכולוג"...

ולאידך - מה פתאום רק כאלה הולכים לפסיכיאטר (ולפעמים הם יכולים לקבל עזרה קבועה שמורידה להם את הבעיה)..

טיפול פסיכולוגי?נראלי  שהייתי מסכימה

כמובן,הייתי מוודאת מראש שכבר טיפלו לגמרי בבעיה

שהבנאדם הספיק לצמוח מאז

למה?בעיני, זאת לא בושה ללכת לפסיכולוג

להפך,לפעמים אפילו צריך הרבה אומץ בשביל ללכת ולטפל בבעיה

בלי לטאטא אותה מתחת לשטיחים

ובכלל,מכל קושי אפשר לגדול ולהפוך להיות אנשים עוד יותר טובים

טיפול פסיכיאטרי? לא!

למה? קשה להסביר,זה פשוט מעורר בי רתיעה

לא. לא רק אנשים במצב נורא מגיעים לפסיכיאטר. 

ההבדל בין פסיכולוג לפסיכיאטר הוא שפסיכולוג עובד בעזרת הנפש- שיחות ובירורים ועבודה פנימית במקרים שבהם יש בעיה בנפש. 

פסיכיאטר עובד בעזרת חומרים כימים שמשפיעים על המוח- כי יש בעיה באיזון המוחי. כמו שאם יש בעיה בכל מקום אחר בגוף. כדורים פסיכיאטרים לא שונים מאנטיביוטיקה.

ואני אישית בזמנו הייתי מטופלת אצל פסיכיאטר- למרות שפסיכולוג אמר לי שאני בריאה בנפשי והוא לא רואה סיבה שאני אהיה בטיפול פסיכולוגי- וכל הבעיה היא רק באיזון במוח שהכדורים סידרו. מהרגע שהפסקתי את הטיפול התרופתי (או ליתר דיוק מהרגע שהוא התחיל להשפיע) הייתי בריאה ושלמה בגופי ובנפשי.

ולא. לא מגיעים לפסיכיאטר רק במקרים של מחשבות אובדניות ודיכאון חמור או בעיות נפשיות קשות. מגיעים בכל מקרה שהפסיכולוג מאמין שמקור הבעיה הוא יותר פיזיולוגי- נוירולוגי ולא רק נפשי (או בכלל לא נפשי)

צאו מהדעות הקדומות שלכם! 

לפיתרון/התמודדות . 

לא תמיד נכון להסיק מדרך ההתמודדות שנבחרה על חומרת הבעיה.

למשל, יש אנשים שיותר אוהבים להתעסק עם מה שיש להם בתוך הנפש ובבירור עצמי, ויעדיפו לפנות לפנות לפסיכולוג על בעיות שרוב האנשים לא היו מוצאים צורך לפנות לטיפול כל שהוא.

יש בעיות לא כ"כ חמורות, אבל יש להם טיפול תרופתי, ומי שמוסמך לתת אותו הוא פסיכיאטר (לעיתים גם רופא משפחה, אבל הפסיכיאטר הוא מומחה יותר בתחום זה).

יש גם אנשים עם בעיות חמורות, שלא תמיד יכולים להעזר בטיפולים. 

ויש גם אנשים שיכלו להעזר בטיפולים, אבל בחרו שלא להעזר בהם.

אולי "התמודדות".

התמודדות עם מורכבות מסויימת בחיים.

אבל כאשר הולכים לטיפול כל החיים - וזה לא הולך להגמר, כי ככה זה האופי,

אני כבר תופסת את זה ככלי עזר חיוני להתפתחות נפשית ועבודת ה'.

אין בעיות, יש רצון להתקדם, והרצון התובעני הזה כשנפגש בנפש האנושית המורכבת, דורש לפעמים אוזן קשבת מנוסה.

(לא מנסה להכחיש - יש בזה המון אתגר.

בסדר, לא מתאים לכל אחד)

אני נמצאת במקום השני - קשה לי עם מי שלא עבר טיפול פסיכולוגי רציני...

לגבי כדורים/פסיכיאטר:

מובן מאליו שעושים מה שצריך.

יש תופעות ומצבים שהם פיזיים נטו - כמו שיש כדור הורמונלי לבלוטת תריס, למשל, אז יש ציפרלקס לאיזון הסרטונין.

ויש מצבים שהכדור מאפשר להתחיל להתמודד עם מציאות מורכבת או עומק גדול מדי.

לפעמים דווקא הרתיעה וההמנעות מהכדור - יוצרים נזק גדול הרבה יותר (מכלים את הכוחות שלך עוד לפני ההתמודדות...).

מעטים הם הנצרכים לטיפול שכזה, באמת. רובם סתם מפתחים מידי הרבה רגשות ותלות. אם על כל דבר הולכים לפסיכולוג- אז יש כאן בעיה. שרק היא בפני עצמה צריכה טיפול...:-/

אם אכן הייתה לו בעיה משמעותית? מאוד?..לא יודעת. לא נראה לי, תלוי מה מצבו, ובכלל השאלות האלה מכוונות אל תשובה אחת ויחידה, שניתן לאמר אותה בחד משמעית: כל מקרה לגופו.

לק"י

השאלה- מה החומרה של הבעיה, אם זה מטופל או לא, אם זאת בעיה שהייתה בעבר או כרגע וכו'.

[ואגב, "טיפול פסיכולוגי" זה דבר מאד מצוי היום. לפעמים סתם עוזר לשחרר איזה "פקק" בגיל הצעיר.. וגם "פסיכיאטרי" זה שם כולל להרבה דברים]

כי אין כללים,

מעניין אותה לדעת מה החברה פה היו עושים..

ולשאלה:

אני לא יודעת,

לא עמדתי בסיטואציה הזו,

אבל אני מניחה שיש מקרים שהיה לי קשה לקבל,

ויש מקרים שהייתי מסתדרת עם זה מצויין...

יש הרבה אנשים שטופלו ודווקא בגלל זה הם היום הרבה הרבה יותר בריאים מנפשם מהרבה 'בריאים' אחרים..

בדיוק כמו שיש חוזרים בתשובה שהאמונה, הקשר עם ה', והתורה אצלם הרבה הרבה יותר משמעותית ובמקום נכון מהרבה דתיים מבית.

כמובן שבשתי הקטגוריות יש כאלו שלא יצאו לגמרי ממה שהם היו בו וזה עדיין משליך הרבה (במובן שלילי. לא כדחף קדימה) על מקומם היום. שאז זה באמת תלוי כמה את/ה יכול להכיל אותם. לפעמים זה גם תלוי במה את/ה בעצמך עברת..

מה שבטוח זה לא לפסול אף אחד סתם על רקע ה'יוחסין' שלו והעבר שלו מתוך סוג של גאווה שקרית שאני יותר טוב סתם כי לא הייתי שם ו'רשמית' זה נשמע יותר טוב.. דרך אגב, בגלל זה הרבה נמנעים מלבקש עזרה והבעיות שלהם רק מחריפות, וזו גם אחת הבעיות שלצערנו יש במקומות מסויימים בציבור החרדי. כדאי לנו כמה שפחות לחטוא בזה ושנזכה להסתכל על כולם כעל בני אדם.

בס"ד

אבל לא הייתי נמנעת.

[אגב, מה ההגדרה לטיפול פסיכולוגי? יש אנשים היום שהולכים לפסיכולוג על שטויות סתם כי הם צריכים אדם לדבר איתו. ויש ששולחים אותם סתם... כנ"ל פסיכיאטר. ואני מכירה סיפורים גם לצד הזה וגם לשני.].

למה שתשארי בודדה? את רוצה לצאת בסתם או להתחתן ?

ובגדול אני לא יודעת אם אני רוצה עכשיו באמת להתחתן,מרגישה שזה צריך בירור אמיתי...

לא רצית הציעו?

לא יודע מה לענות, אבל אני מבין אותך. אנסה בכל זאת לומר משהו.

ב״ה הקב״ה חנן אותך ביופי ואל תתייחסי לזה כדבר רע. ברגע שאדם שם לב רק ליופי שלך, את תשימי לב לבד שזה לא מתאים. אדם אמיתי ישים לב לתכונות/מידות הטובות שיש לך באמת ועל זה הוא ישים דגש (ואפשר לראות את זה ע״פ אם הוא מקשיב לך ולא חולם כל הדייט).

ככה לי נראה מניסיוני הדל, מקווה שעזרתי.

השאלה אם בכלל לנסות להיפתח לאנשים שמנסים ליצור קשר

כי אף אחד אחר לא (אולי ההורים אם הם מכירים אותך טוב).

דרך אגב, אם לא תנסי, לא תדעי אף פעם. אני לא יכול לתת לך עצה כי רק את יודעת באמת מי את, אבל לדעתי אם יש אדם שפנה אלייך ונראה לך שהוא אדם טוב, למה לא לנסות?

גם אנשים שאני מכירה קצת ויודעת שהם בסדר אבל לא באמת מכירים אותי או יודעים עליי משו.

ואם את יודעת על מישהו שהוא בסדר, תנסי, ועם הזמן תגיעו לקשר עמוק יותר.

אף אחד לא מכיר את השני בלי שהוא עבר איתו זמן ביחד, זה לא עניין של מספר דייטים אלא של חוויות משותפות.

וכמו שאמרו מעלי- תנסי.

מי שמתייחס לזה, או נותן לכך משמעות מידי גדולה, בדייט, או בכלל, מתרחקים. 

שמעתי פעם סיפור, לא זוכר ממי...

על בחורה צדיקה שנראית ממש טוב, שבפעם הראשונה שבחור חתך איתה קשר היא התחילה לבכות.

היא אמרה לו שהיא בכתה כי זאת הפעם הראשונה שבחור מצליח לחתוך איתה קשר, למרות המראה שלה.

אני יודע לספר רק על עצמי, לא על ביינישים, צדיקים, דוסים וכו' (אגב, אם למישהו יש חילוק טוב בין דוס לצדיק - אשמח לשמוע..)

קשה לי להאמין שהייתי סוגר רק על בסיס מראה חיצוני, אבל לא עמדתי בניסיון הזה עדיין.

אני ודאי מודע לזה, אבל זה תנאי בעלמא, לא על זה בונים בית.

יש לי חבר (בייניש מישיבה מאוד רצינית) שזרק לי לאחרונה שאת רוב הקשרים הוא חותך על מראה חיצוני, אבל זה הוכחה לכיוון ההפוך..

אגב, בתגובה לחלק מהאנשים פה, הייתי מציע אותו לכל אחת מצד המידות וטוב הלב שלו..

אצל גברים דברים עובדים אחרת, אז נא לא לשפוט, כמו שגברים לא שופטים בנות על צניעות.

אם את רוצה (או מתלבטת אם) להתחיל את הדרך שלך להקים בית, תעברי את הבירור שאנשים עוברים כשהם מגיעים לשלב הזה, כמו שיש באלף שרשורים בהיסטוריה של הפורום הזה, ותבררי טוב טוב אם האנשים שמציעים לך הם אנשים עמוקים או שטחיים, אם ירצו אותך בגלל המראה שלך או בגלל המידות הטובות שלך.

עצה שלי, תעבדי דרך שידוכים ולא דרך אנשים שמתחילים איתך. יש לי חבר שהתחתן ככה, אבל בשבילך נשמע לי שזה לא הכיוון, ולו בגלל שאת תמיד תחשדי בו שהוא התחיל איתך, וכנראה גם המשיך, בגלל המראה החיצוני.

זהו, שיהיה לך בהצלחה רבה!

שתזכי להקים בית נאמן בישראל, על עדני הקדושה והטהרה!

אשריך שאת לא מתפתה לכל השקר החיצוני הזה..!

והאמת שאני לא חושבת שצריך להגיע באמונה שהפעם זה זה.

להגיע עם פתיחות להכיר אדם, להקשיב הרבה, ואז לאחר הפגישה לחשוב כמה סיכוי יש שזה אכן המיועד...

בזמן הפגישה עדיף להיות משוחררת, מקשיבה, קולטת כמה שיותר. 

העיבוד בא אח"כ.

ולהפך, כשבאים מראש בדימיונות שזה זה,

בלי להכיר אפילו זה סתם חוסם, ממלא בדמיון ולא משאיר הרבה מקום להכרות אמת.

בהצלחה

לק"י

אין לי הרבה עיצות, רק תזכרי שזה בסה"כ בנאדם, ויש מצב שגם הוא מתרגש או חושש..

תנסי להנות מלהכיר את הבנאדם החדש, מקסימום תבלי ערב עם מישהו.

וכמו שסבתא שלי הייתה אומרת- "שאם זה זה- שהקב"ה יקרב בינכם..."

בהצלחה

ושתפגשי את הבחור הנכון בזמן הנכון בעז"ה!

ב"ה היה טוב תמיד לפני אני ממש לחוצה וחוששת ובסוף אני מגלה שהשד לא נורא כ"כ  

                               הלוואי שימשיך ככה בעז"ה

ולמה הוא לא עשה צבא? בגלל בעיות רפואיות? אידיאולוגיה?

לפי דעתי זה לא אמור להפריע לך, אבל תבררי אם זה עם עצמך.

ולמה באמת הוא לא עשה צבא?

לגבי הצבא אם ממש מפריע לך צ ררי למה הוא לא עשה.
יכול להיות סיבל רפואית והצבא לא מקל על אנשים שרוצים להתנדב...(לא מנסיון אישי, אבל נסיון של חברים...)

אני עוד לא יודעת למה הוא לא עשה צבא.

נראה לי שאת זה אפשר לברר רק איתו, לא?

איך בודקים מידות של בנ"א?

אולי זה באמת לא בדיוק מי שחלמת...אבל תנסי..

שיהיה בהצלחה אמיתית

פער בגיל - זה בסדר גמור.

צבא - יש הרבה בחורים טובים שלא עשו צבא.

דמיונות וחלומות - יכולים להיות מציאותיים, אבל לא חייבים לדקדק בהם..

אחזור על מה שכבר כתבו כאן: העיקר הם המידות. אפשר להתפלל על זה שה' יכוון אותך כרצונו.

עם חששות קלים אני חושבת להתקדם בעניין אבל-

אני לא יודעת מה עכשיו, איך מבררים? מה צריך/רצוי לברר?

|פעם ראשונה. חוששת. מרוגשת...|

או במילים אחרות- מה התהליך?

איך מבררים?

עם זה ששידך אם זה רלוונטי, או שתקבלי ממנו טלפונים של חברים/ר"מ של הבחור ותבררי איתם.

תחשבי מהם התכונות החשובות לך בבחור,

נק' שקריטיות לך עוד לפני הפגישה איתו (שאם הן לא מתאימות- חסכת פגישה).

והדרך לברר את אותם הנקודות:

מציעה לך לבקש קודם שיספרו לך על הבחור בכללי.

ככה תוכלי לראות מה אומרים דבר ראשון- כנראה תכונה בולטת, מה אח"כ וכו'..

שאלות שעוזרות לבירור טוב-

למה זה היה נראה לך מתאים? (שאלה לשדכן)

מה הוא מחפש? גם מעיד על הבחור..

אחרי השאלות האלה את יכולה לברר ספיציפית על התכונות שחשובות לך.

כך לא תקבלי רק תשובות כמו: הוא שמח? כן! הוא רגיש? וודאי! אלא קצת יותר פירוט.

ובקשר לשרות הצבאי- זה זמן טוב לברר את הנק' למה הוא לא שירת בצבא. אם ידעו לענות לך..

קחי הכל בנחת בהצלחה!

עושה קצת סדר בראש.

אשמח לקבל עוד עצות.

בעקרון הציעו לאחד ההורים שלי. אם זה מתאים להציע לי.

בדרך כלל הבחורה עצמה מבררת או ההורים?

בדרך כלל למי מציעים קודם?

לק"י

לפעמים מציעים דרך ההורים, ולפעמים ישר לילד.

ולגבי הבירורים- תעשי מה שנוח לך: מתאים לך לברר בעצמך- מעולה.

את צריכה עזרה בזה- אפשר לבקש מההורים או ממישהו אחר לברר בשבילך (אחרי שתגידי לו מה חשוב לך לדעת) או להדריך אותך בעניין הבירורים.

ולגבי הצבא- את יכולה לשאול את מי שהציע, למה הבחור לא עשה צבא.

המון הצלחה

קצת לשבת עם עצמך ולחשוב באמת מה את מחפשת מה קריטי ומה פחות מבחינת המידות והתכונות שלו ומבחינת המחשבות שלך לעתיד המשותף. קצת להכניס את החלומות לכלים ולהיות יותר סגורה על עצמך. לא כדאי לך להתבזבז סתם על כל הצעה שמציעים כי למרות שהוא לא כמו שרציתי בזה ולא בזה ולא בזה- סוף סוף אולי זה זה.. לא צריך מסננת ברמה של נפת קמח בהכשר הבד"ץ אבל כן באופן כללי שתדעי מי לא מתאים. הפתיחות טובה מאוד והלוואי על כולם ככה. אבל אם זו סתם פתיחות ראשונית מנחיתה מגובה החלומות על ירח המציאות אז בד"כ אח"כ את עלולה לא להבין למה את יוצאת עם אנשים שבכלל בכלל לא מתאימים לך רק כי מישהו חשב שיש קשר כלשהו על פי דמיונו.

סתם הקצנתי. אבל ביקשת עצות אז כתבתי מה שהרגשתי מקריאת השרשור

בהצלחה רבה ממש ממש!! ושתזכי להקים בניין עדי עד של אהבה ושל תורה!! בקרוב!

לק"י

כדאי לברר טוב, ואז להחליט.

בס"ד

שיהיה רק שמחה ואושר!

איזה טוב ה'!

א. תק' חגים כיפית ומשחררת ובמיוחד בסוכות:

* טיול שאווה עם חברות

* שמחת בית השואבה במכון מאיר, בשיתוף עם ישיבת מצפה רמון- היה טוב.

* שמחת תורה עם חברות טובות בירושלים- מכון מאיר ובערך חצי שעה ב"מרכז"

פעם ראשונה שהייתי גם בהקפות של ספרדים (שמחת תורה- "יש, יש!!" )

* קצת מהקפות שניות במכון מאיר (כי ב"בית הרב" זה סכנת חיים )- חוויה מרוממת במיוחד! אלפי אנשים שרים שירי קודש!! 

ב. אנשים טובים שאכפת להם ממני, וזה כ"כ לא מובן לי מאליו..

ג. חזרה לשגרה, שבע"ה תהיה מבורכת ותחילת שבוע במדרשה

ד. עדיין לא התחתנתי, ב"ה

שתהיה שנה מלאת בבשורות טובות בע"ה, ושנצליח להבחין בהן!

וידוי,

שקראתי שזאת השבת חתן שלך קצת לא הסתדר לי

כי ידוע שלא מתחתנים בחול המועד

וחתונה ביום שישי בצהריים? 

אחרי זה נזכרתי שאתה אשכנזי

זה בסדר?

זה יותר מפסדר

אושר ועושר!!! המון שמחה ונחת, והצלחה גדולה גדולה..

איזה טוב ה'!!!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל!

כי אני מרגישה שזו באמת המטרה..כל השאר אמצעים לקדם אותה...

אני אבין כל אחד שרואה את השאלה הזאת ולא עונה..

אלה דברים שביני לבינו ית',

אלה הדברים הכי אינטימיים שיש לי..

חלומות לרוב, כידוע, הם תוצאה של מה שהטריד או העסיק אותנו במשך היום. לכן לא מאוד מפתיע חלום כזה שמגיע כאשר אתה הופך בנושא ללא הרף במחשבותיך בשעות העירות, ובואפן משמעותי של מחשבות לשנות גישה.

זו דעתי לפחות..

ולא סתם רב את אחד מצדיקי הדור שמקובל על כולם

אין מקום לספיקות זאת לא שאלה שדרוש בשבילה רב שיכיר אותו אישית

כי אולי זה באמת סתם מחשבות, ואולי כדאי שיעשה הטבת חלום או משהו אחר.

וכדאי לו להתייעץ על זה עם מישהו שהוא סומך עליון ולא רק עצות וירטואליות מאנשים שלא באמת מכירים את כל הפרטים של הסיפור.

אם אתה חושב שזה סימן משמים תנסה דרך צד שלישי, מישהו שמכיר אותך ואותה (לא מהתקופה שהייתם יחד) לא זה שהכיר בניכם שיציע לה בתמימות אותך..

בהצלחה

אתה שאלת את הרב דוד אבוחצירא שאלה  והוא ענה לך תשובה בלי קשר לחלום אתה צריך לעשות את מה שהוא ענה לך כששאלת אותו  יש לו דעת תורה הוא צדיק אמיתי  אם תלך בעצתו  ולא תתייאש רק תבורך  וגם בת זוגתך

אחי השאלה היא לא אם החלום היה סימן מהשמים או לא(לדעתי רוב הסיכויים שכן) לא זאת הנקודה אתה עשית  בשכל שניצלת את האמונת חכמים שלך ושאלת את הרב שיש לו דעת תורה אמיתית ואני חושב שאתה צריך ללכת בעצתו

אם תלך בעצתו לך תפסיד זה בטוח ובדוק

אתה נותן תחושה שהיה פה משהו אמיתי שרק בגלל הפחד שלה הוא לא מצליח.

אבל יתכן שזה בדיוק הפוך. משמים יודעים שזה לא מתאים,

ומשמים נתנו לה בלב פחד וספקות ואת ההחלטה לבטל כי זה באמת לא הזיווג.

עכשיו, יתכן שמה שכתבתי לא נכון אליבא דאמת, 

אבל הוא יכול להיות נכון. 

ולכן אתה צריך לנהוג בהגיון.

אתה מרגיש שהשתדלת ברמה סבירה ומספיקה, סמוך על ה' שמה שיהיה זה הכי טוב בשבילך.

יכול להיות שגם בסתר ליבה השתנה משהו בנתיים

מה יכול לקרות? מקסימום אם בכ"ז יצא שזה היה בניגוד לרצונה תתנצל ותספר את החלום.

אני מאמין לדברים כאלה. אחי, ה' איתך. ואם יש לך ספקות תשאל שוב את ר' דוד אבוחצירא

כמה מהמגיבים טענו כאן ש"יכול להיות שיום אחד היא תחזור"

רבותי, אל תתנו לו תקווה!

אתה חייב לעזוב אותה במחשבתך לגמרי ולעבור הלאה.

חבל על הזמן שעובר עד שתמצא מישהי אחרת.

נכון שקורה לפעמים שמתחרטים, אבל זה נדיר, ואין טעם לחכות לזה.

אתה צריך להתייאש וזהו.

(וסליחה שאני בכלל לא מתייחס לחלום, כי לי ברור שהוא נובע מהמחשבות שלך, אבל זה רק דעתי)

איך היא הגיבה לביטול אירוסין?

אם גם להם זה קשה-

אולי תדבר עם אח/אחות שלה או מישהו קרוב שינסה להוציא ממנה את הסיבה ואולי יוכל לעזור לה להתגבר.

נראה לי שאתה אישית אל תפנה אליה- אני יכולה להבין את המקום בו היא נמצאת, אם תמשיך כך זה יכול לגרום לשני דברים:

1. לגרום לה לרצות להקשיב לך בגלל תחושת החיזור ההולכת ונישנת.

2. לגרום לה להשלים יותר עם ההחלטה שהיא לא רוצה אותך.

תן לה את המקום שלה, ניסית -אשרייך, באמת!

זה לא עבד תנסה עם גורם שלישי..

בהצלחה ובשורות טובות.

באופן פשוט - זה דווקא בגלל שחשבת על זה. זה נושא שמעסיק אותך, על כל מרכיביו.

אם אתה רוצה - תשאל את הרב אבוחצירא בעצמו.. [לכל היותר, תוכל להגיד לה אח"כ שהוא אמר לך שאתה חייב לשאול שוב..]

מה שנראה ברור, זה שאם היא מבקשת לא לשלוח לה הודעות, צריך לכבד את זה. ולכאורה חבל גם לבנות על "בעתיד".

מוזר שהיא הפסיקה כך - ואלי זה דבר שיוכל להקל עליך. יתכן שאם הפסיקה פתאום בצורה כזו - זה באמת לא בשבילך.

חלומות עושים רושם גם עלי אני מודה ובמיוחד אם זכית לכזה צדיק, חלום הוא בעצם שיקוף של התת מודע שלנו וגם של המודע המודחק או הנסתר. אבל אחי צריך לשים את החלום בצד ואת המציאות בצד אתה לא יודע כמה אני מזדהה עם הכאב שלך זה כואב כשלעצמו למרות שבטוח שבסוף תתחתן עם בחירת לבך, ניסית כמה פעמים כמו גבר והיא לא רצתה היא הפסידה תאמין לי.

צריך להמשיך לחלום(אבל לא עליה) ולהמשיך הלאה, תשאף אויר פסגות הכל נתון במוח שלך ובמחשבות שלך. מקווה שתתחזק ותשאג כארי.

ניסית כמה פעמים והיא לא רצתה?!

עזוב אותה ותמשיך הלאה...ברור שזה לא קל אבל אתה חייב את זה לעצמך!!

אתה יכול להתקע  עם מחשבות וכו תקופה ארוכה ויקרה ככ!

וכמו שאמרו פה אם היא שלך היא תיהיה שלך!את המאמצים שלך עשית!!

בהצלחה!!בשורות טובות!!