פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 55)

לפחות אעשה חימום קצר לפני שהבנות יענו ׂ

בקשר זוגי הגבר צריך להרגיש גבר והאישה צריכה להרגיש אישה.

מה שמשנה הוא מה זה גבר ומה זה אישה בעיניך..

במידה ואתה תופס את הדינמיקה שלך בקשר בצורה גברית ואת הדינמיקה של הבחורה בצורה נשית, סימן שזאת דינמיקה של גבר ואישה ולא של חברים טובים.

במידה ואתה לא מביא לקשר את "הגבר שבך" או שאתה לא רואה את האישה כנשית מבחינתך או מבחינת ההתנהלות שלה בקשר אז זה יהיה מקסימום קשר של חברים טובים.

אז לי היו מה שנחשב "ידידים" שזה יותר ברמה החברית, פחות ברמה הזוגית.

מה שהבדיל בעיניי את בן הזוג מהידידים הוא עצם התהליך שנגרם בעקבות המחוייבות לקשר והרגש הנלווה אליו (אל הבחור עצמו וממילא אל הקשר איתו)

איפה בעצם עובר הקו? 

ואני גדלתי בבני עקיבא.. אבל קשר כזה גם בגיל 23/25/30

נשמע לי חריג..

אבל אולי אני לא מסתובב עם החברה הנכונים..

בעיניי זה מצביע על מישהי שהיא מתוסבכת או שלא רוצה מחוייבות (איתך או בכלל).

מתסכל מאד, אבל עם כל הקושי עדיף לנתק קשר ולהמשיך הלאה..

אולי חוסר התאמה בדרך/ אישיות/מציאת חן  וכו' ולכן לא רואה אותך כאופציה.

לפעמים מספיק שרק פרמטר אחד לא יתאים וכבר אי אפשר לראות את הבן אדם כאופציה לבן זוג.

אבל באופן אישי, לא מאמינה בידידויות כאלה, אני חושבת שזה מזיק.

היא יכולה לומר לך את זה וזה אומר, שאם תעשה כמה צעדים או תשתדל או תחזר

אז כן יכול להתפתח משהו. (בלי שהיא מודעת לזה מראש כן ?)

והוא יכולה לומר לך את זה כשהיא מתכוונת שהיא לא מעוניינת בך בתור בן זוג -בכלל-. למעשה היא אומרת ״לא מעוניינת״ בדרך מנומסת מאוד.

אם אתה חושב שאתה בליגה שלה (לא בקטע של ליגה גבוהה או ליגה נמוכה, אלא שאתה מתאים -לה-, כמו שאתה חושב שהיא מתאימה לך)
אז אתה יכול להזמין אותה למסעדה או לסרט (או לישיבה על ספסל אבל רצוי משהו..אתה יודע..מושקע)

אם היא אומרת לך ״לא״. אז...זהו. שחרר.

אם היא אומרת לך כן, אז באירוע הזה, אתה צריך להוכיח לה שאיתך יהיה לה ממש סבבה.

אם תצליח, אז היא תפגש איתך שוב ושוב ושוב..ואם תהיה מספיק נודניק, -בחלק מהמקרים- זה יכול להתפתח והיא יכולה לראות בך בן זוג.

לסיכום,

רק אתה יודע (בהנחה שאתה לא מחרטט את עצמך),

אם אתה יכול לספק לה את מה שהיא שמחפשת בבן זוג. אם אתה חושב שיש לך את זה, אז שווה לנסות -לבדוק- 
עד שהיא אומרת לך ״חביבי, לא.״ או הגירסה האופטימית... ״איפה אתה ? למה לא התקשרת היום ?״

וכן, יש מלא מקרים שבחורה לא מעוניינת בבחור ואז זה משתנה.

זה תלוי בהמון גורמים.

בהצלחה.

קרה לי יותר מפעם אחת. מדובר על קשרים של חודשיים + המיועדים כמובן למטרת בניית בית.

גם לי וגם להן אין ידידים וידידות וכדו'.

פשוט מנסה לדייק לעצמי מה חסר בי? איך אני מגיע למצב שמישהי אומרת לי שהיא ממש היתה רוצה שמישהו כמוני יהיה בעלה, פשוט לא אני. 

שאלתה מה חסר לה?

אם היא מעריכה אותך?

היא מרגישה בטחון בקשר?

היא נהנת בפגישה?

או שפשוט נהנים כשנפגשים, אבל אין משהו שנוצר.

כך לדעתי וכן יצא לי קשרים שהרגישו ככה, ונפרדנו, אמנם לא שמרנו על קשרי ידידות אחרי אבל בשניים מהם יצא לנו לשוחח מאז בהזדמנות שזה היה נחמד מאוד. (ואני חושב שהייתה החלטה נכונה לא להמשיך קשר ידידותי אחרי למרות שהיה נחמד)

יש לי הרבה ידידים קרובים, בכל מיני רמות, ושגם נפתחים אחד כלפי השני.

מה מבדיל? שאלה טובה. אני חושבת בעיקר אם אתם מתאימים או לא. כלומר, האם שניכם הייתם רואים את הקשר הזה מתקדם.

הרבה פעמים מיטשטשים דברים כי אתם כבר חברים. ומזה צריך להיזהר. כלומר, לא היית יוצא עם מישהי כזו, אבל אתם כבר מכירים, ונפתחתם, אז אתה אומר ננסה...

ועם הידידים- חברים האלו, אני מתייעצת הרבה גם על שידוכים אגב. מספרת על התלבטויות על בחורים שיוצאת איתם ונעזרת בהם מאד.

וכן, בחורים יודעים שיש לי ידידים. גם אם לא אומרת מהתחלה.

ולפני שתשאלו, לא מפריע לי שהוא יהיה בקשר עם ידידות כמו שאני עם ידידים. כמובן שלא יהיה מדי עמוק, אבל בטכני, לא מפריע לי.

אם אתם סבבה עם אנגלית אני ממליצה לשמוע שיעורים מלאים שלו על זוגיות

בס"ד

יש לי ידידים שיש לי שיח זורם ונחמד איתם ועדיין אין מצב בעולם שאי פעם הייתי יוצאת איתם משלל סיבות - מבחינה דתית, מבחינה אישיותית, מקום בחיים וכדומה. 

כמו שיש לי חברות שאם הן היו גברים לא הייתי יוצאת איתן בחיים. 

בן זוג מבחינתי זה אדם שאני צריכה לחיות איתו את החיים שלי על כל המשתמע מכך. אנחנו צריכים לדעת להכיל אחד את השני מכל הצדדים, להקשיב, להיות שם אחד בשביל השני ולתת אחד לשני גם במימד הפיזי והטכני וגם במימד הנפשי - אנחנו חולקים הכל יחד. 

ידידים לעומת זאת בד"כ יהיו סביב נושאים מסוימים, קשר פחות תדיר וכמובן שלאור העובדה שהם מבני המין השני אז יהיו גם גבולות במידת השיתוף הרגשי (מצידי לפחות).

ידידים שהיו לי בעבר והיה איתם קשר אינטנסיבי וזורם בד"כ באמת יצאתי איתם. זה לא הצליח כמו שאפשר לנחש, וזה קצת מבאס באיזשהו מקום כי הפסדתי אותם כידידים, אבל אני מניחה שהיה נכון לנסות. מצד שני, בן הזוג הנוכחי שלי גם היה ידיד והפך לבן זוג כי הייתה לנו תקשורת מעולה לאורך הרבה זמן וכימיה ממש טובה. 

בקיצור, מבחינתי ידידים הם כמו חברות בנות (בשינויים קלים כמובן - בלי מגע ועם קצת יותר גבולות בשיתוף רגשי) ובן זוג הוא הרבה מעבר גם ברגש וגם במעשה.

יצאתי עם מישהו שהיו לו ידידות, בנות שדיבר איתן גם שיחות נפש וגם דיבר איתן על הקשר.

וזה הפריע לי. לא מקנאות, אלא מתוך אידיאל, ברמה התורנית חיפשתי משהו אחר.

וזה היה לי נורא קשה כי הוא בחור כל כך טוב, אבל הרגשתי שמעבר לזה שנחמד לי איתו זה לא מתקדם אצלי ברמה הרגשית.

הוא מבחינתו היה מוכן להתארס, אבל אני הרגשתי שאם אתחתן איתו תהיה לנו אהבה "בינונית" ולא אוכל לתת לו את מה שראוי לו לקבל. וסיימנו את הקשר.

הוא היה לי כל כך חסר לתקופה ארוכה אחר כך, ואז הבנתי איך יש לו ידידות. הוא פשוט בחור שכיף לדבר איתו.

אפרט - לקראת נישואין וזוגיות

תודה לכל העונות. 

לשחרר לי את השליטה על חשבון גוגל פליי או מה שזה לא יהיה, לא מבינה בזה אמנם אבל לא לא טיפשה. אני שומעת הכל.אני יודעת שאתה פה

אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת.

אתמול באורח פלא פתאום הצלחתי להכנס ליוטיוב שאתה שולט עליו אחרי שפתחתי את השרשור. נראה לך הגיוני??

אני צריכה לעבור למכשיר טיפש בגללך?

אשכרה השתלטת,חוצפה.

אז, חלאס!

בבקשה:

איך בודקים באילו מכשירים יש גישה לחשבון - חשבון Google עזרה

לענ"ד, אף אחד חוץ ממך לא השתלט לך לא על היוטיוב ולא על גוגל פליי.

אין איך לנחם ככ באותו רגע, גם לא בטוח שזה הדבר הנכון לעשות, כי מותר לך לכאוב.

ברור שבסוף תתחתני ויהיה לך הכי טוב בעולם, אבל כרגע זה פשוט הדבר הכי כואב שיש.

אני איתך בכאב הזה, מבינה לגמריי מה שאת מרגישה ❤️

והוא חייך ואמר לי (את השם שלי) ואז תגידי מזמור לתודה

הבנתי במילים אחרות שהוא לא שלי

אז גם אם קשה לך עכשיו וכואב מה שצריך לקרות יקרה.. זה אפילו לא קשור לבחור 

ה' שם לו /לך מחשבה שזה לא מתאים והקשר נגמר 

שלא תעזי לנתח את הקשר ושאלות של למה? או מה עשיתי לא נכון ? 

זה פשוט למחוק את ה' בכל התהליך הזה, הדרך היחידה להישאר שפוי/ה זה לעשות את ההשתדלות שלך ולהגיד אבא זה שלך מפה

מה ששלך שלך! 

מותר לכאוב זה אנושי ועם זאת לזכור יקרה שאת מושגחת

וזה גם הכי בסדר בעולם

תתני לזה מקום וזמן

כשזה יקבל את מה שצריך זה כבר יתאזן

יכול להיות מעניין לשמוע מאיזה סיבות זה נגמר לאנשים.
בדר"כ כשיוצאים יש סיכוי הצלחה טוב.

אצלי זה הרבה יצא שנגמר בגלל פער בתורניות למרות בירור מקדים שהבחורה תורנית.

.

.

במיוחד כשהוא טען שהרב סידר ספרים בשביל רובלים.

באיזו מדינה זה אמור לקרות? ברית המועצות? האימפריה הרוסית? נראה כאילו התבלבלו לו יותר מידי סיפורי צדיקים ממזרח אירופה בראש.

אז מצאתי את הסרטון הזה https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4753064,00.html

אומנם של ויינט, אבל הם מצטטים גם כן סרטון של הדברות, של הרב זמיר כהן. יותר ישן, מ2016.

שם הוא גם מספר פחות או יותר את אותו סיפור,  רק עם הרבה פחות התלהבות מוגזמת, ושם מסופר שהבחורה היא זאת שבטלה את השידוך בגלל שהיא לא רצתה בחור שלא מוכן ללכת לקולנוע. ואז בגיל תשעים חזרה אליו ואמרה שהיא עקרה ואם הוא היה מתחתן איתה לא היו לו ילדים.

שום דבר על שהיא תבעה אותו לדין תורה והוא צריך לסדר ספרים כדי לשלם לה (משום מה, ברובלים).

וגם זה, עדיין לא ממש יכול להיות סיפור אמין עד שנשמע את אחד מילדיו או מישהו שבאמת יכול לדעת מה קרה שם, ולא מישהו שסתם מחפש להלהיב נערים בני שבעה עשרה עם סיפורים על רובלים וטרזן בשחור לבן.

הוא אמר שהוא לא יודע באיזה מטבע השתמשו, ולכן אפשר להבין שהמטבע נבחר באקראי.

(אני לא זוכר איך באמת קראו למטבע המנדטורי, אבל הוא היה שווה ערך למטבע של אנגליה עם עיצוב שונה)

ולא מן הנמנע שיש מי שסיפר מעט יותר בהרחבה. ובynet הרבה אנשים לא מבינים או מפחדים מהמונח דין תורה.

לגבי זהות המבטל זה עניין של פרשנות. כי אפשר להתייחס כך לסירוב של הרב ללכת לקולנוע כאשר אולי הוא ידע את המחיר

שפחות או יותר מהנהנים ומסכימים לקליפ מסרטון של הרב זמיר כהן, לא הצלחתי למצוא את הסרטון המקורי.

בכל מקרה זה בהחלט משנה אם אנשים בודים מליבם סיפורים על הרב עובדיה, או שאלו דברים שקרו באמת. ואם הפרטים לא הגיוניים זה מטיל ספק באמינות הסיפור כולו.

בנתיים זה נראה סביר שלפחות את החלק של דין תורה והרובלים הוא המציא.

פשוט כי הוא לא מכיר מה המטבע הרלוונטי, זה הכל.

אין עניין להטיל ספק בנוגע לשאר הסיפור.  

זה סיפור מפורסם

ילדה!

תדברי בכבוד על הרב שניר גואטה הי"ו.

את אולי לא מתחברת אליו ואולי את לא מבינה איך הוא מחזיר אנשים בתשובה, אבל תזהרי לדבר ככה על רב שעושה המון נפשות בעמ"י!!

אם קשה לך לפחות תגידי את זה בענווה יותר.

(חוץ מזה שבעיניי הוא אחד הכוכבים הזוהרים שה' שלח לדור שלנו ותודה לאל שיש אותו הוא מדבר מדהים ומחזק אותי מאוד!! ולא רק אותי..)

האמת היה לא סתם המלצה

לבין לזלזל בכבודו

של קבלה או אי קבלה של הגרסה של הרב שניר גואטה?

או שאת מדברת באופן כללי?

לאלפי הרוגים .

רק בזכות השם לא נהרג ולא נפצע אף אחד 

א. גם במדינה אחרת לא היו אלפי הרוגים, אם כמו במקרה שלנו הטילים כולם היו מכוונים למתקנים צבאיים ולא למרכזי אוכלוסייה. שים לב שהטילים היחידים שכן הגיעו ליעדם ולא יורטו - פגעו בבסיס צבאי.

ב. להגיד "רק בזכות ה'" אחרי שיש עשרות אלפי אנשים שעמלו עשרות שנים על התוצאה הזאת, מבחינת פיתוחים טכנולוגיים פורצי דרך וקשרים דיפלומטיים עם מדינות האזור, החל מפיתוח החץ דרך פיתוח כיפת ברזל ועד לאחרון החיילים שכבר חצי שנה כמעט לא רואה בית כי יש לו משמרות פסיכיות סביב סוללות המיירטים,

זאת כפיות טובה גדולה בעייני.

בדיוק כמו שאחרי ניתוח מוצלח אתה תבוא לרופא ותגיד לו "תודה", ולא תגיד "רק בזכות ה'".

אין סתירה בין להודות ל-ה' על הטוב והחסד (ועל זה שיש לו שליחים נאמנים מלאי חוכמה, אומץ ותושיה) לבין להודות לאנשים שעוד לפני שאתה ואני נולדנו עבדו מסביב לשעון בשביל שיהיו לנו מערכות ההגנה המתקדמות בעולם.

רק מעיר לגבי ב'. אם אתה מבין שה' הוא זה שנתן לאותם אנשים את הכוחות שלהם, אז כן, אין אף בעיה להגיד שהכל בזכות ה' (אם כי באמת מדבריו לא נראה שלכך התכוון....).

אבל בסופו של דבר ה' נתן לאדם את ההזדמנות לבחור בטוב. זה כמו מישהו שבא להומלס, מביא לו כסף, בית, מסדר לו עבודה, מביא לו הזדמנות להתחיל מחדש את החיים, באופן שבלעדיו הוא היה נשאר הומלס. בסוף אפשר לומר שהכל בזכותו, וכל החיים אחרי זה של ההומלס, אף שההומלס זה שיצא מהמעגל הזה, וזה רק נתן לו דחיפה, בסופו של דבר הם בזכות אותו בן-אדם שעזר לו. מלבד העובדה שגם במערכות משוכללות, בסופו של דבר התוצאות לא כאלו טובות, רואים שיש ניסים מעבר לרגיל. נ.ב לא אמרתי שלא צריך להודות לאותם אנשים, רק אמרתי שהמשפט ש@כְקדם כתב הוא נכון

ובכ"ז הם מחליטים להישאר הומלסים מבחירה

אז אם לוקחים את הדוגמא שלך, זה דווקא מחזק את דעתו של @פשוט אני..

דיברתי על ציור שבו ההומלס לוקח את מה שנותנים לו. לא הבנתי מה ההוכחה במה שאמרת.

בוחרים שלא לקחת את הדברים הטובים שנותנים להם,

אז יש כנראה סיבה להעריך בעיקר את אלו שכן בוחרים להשתקם..

בסוף ההומלס הוא זה שבחר להשתקם, ולכן אפשר לומר שההומלס עשה, אבל מנגד הכל בזכות מי שנתן לו את האפשרות. זה בדיוק היה המשל

הוא כאילו משתמש בשחקנים שיש לו על המגרש

זה לא בעיה בשבילו

הנה תראה מה היה עם יוסף הצדיק

תשאל את האחים הם יגידו לך תמיד שנאנו אותו

תשאל את יוסף הוא יגיד לך הם שנאו אותי

תשאל את ה' הוא תיזמן את השנאה שלהם

כדי שיוסף ימכר, ואח"כ הוא תיזמן את אשת אדוניו

לחמוד אותו, (כדי שהוא יגיע לכלא, ואח"כ לפרעה, בתור פותר חלומות) 

עכשיו זה לא הפתעה גדולה שהיא חמדה אותו

ברור שהיא לא היתה צדיקה

יש לו על המגרש שחקנית שהיא רשעה ובוגדנית

הוא משתמש בתכונה הזאת שלה

כדי לשלוח את יוסף לבור

בערך שלושת רבעי מההשגחות (: ה' פשוט לא יוצר מכלום, אלא מהכלים שיש כבר על הלוח

ונגיד במגילת אסתר הכל ככה..

יש תפיסת השגחה כזאת.

שבעצם ה' משתמש בתכונות הקיימות

סתם לגבי מה שציירת שאשת פוטיפר הייתה מרשעת, חז"ל חולקים עליך ואומרים שהיא עשתה את זה לשם שמים, כיוון שראתה בכוכבים (או שחוזה בכוכבים אמר לה) שיהיה לה או לבתה בן מיוסף. בסופו של דבר זה היה מבתה, אסנת. (אמנם חטאה בכך שרצתה לעשות את זה תוך כדי שהיא נשואה. מנגד, יש בכך מסירות נפש גדולה, שהיא מוכנה להפסיד את העולם הבא שלה כדי להעמיד את השושלת המשיחית- משיח בן יוסף).

לגבי התכונות שה' משתמש בהן, רק מדייק את דבריך: כתוב ש: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", התכונה עצמה ה' לא מגלגל אותה, ה' מגלגל רק סיטואציות שיקרו. (אמנם ר' צדוק באיזה מקום משמע שחולק על כלל זה, ואכמ"ל).

מדרש תנחומא תזריע ה

ודי לחכימא ברמיזא

כשמדברים על השוואה בין מעשי האדם למעשי הבורא אז מעשי האדם נמצאים במדרגה יותר גבוהה. אבל בעומק עצם ההשוואה בין שני התחומים האלו לא נכונה, כי באמת זהו תחום אחד, הכל מעשי ה'. ובכללי, מה שאומר המדרש שמעשי האדם נאים יותר, הכוונה היא שהם נמצאים במצב יותר גבוה, אך בוודאי שמעשי ה' יותר נפלאים וגדולים. כמו ננס על גבי ענק, הננס נמצא במקום יותר גבוה, אך זה רק משום שהוא על גבי הענק. כל מה שהאדם יכול לעשות הוא לקחת משהו א-לוקי ולשכלל אותו, אך בלי הבריאה הא-לוהית, לא יכל היה לעשות כלום. וזה מחזק את מה שאמרתי. ה' בענוותנותו נתן לאדם את המחשבה שהוא זה שדאג ללחמו, כדי שלא יהיה "נהמא דכיסופא", אך זו אינה האמת. כמו יואב שנתן לדוד לסיים להילחם ביבוסים כדי שהעיר תיקרא על שמו, כיוון ש"מלאכה נקרית על שם גומרה", אך זה רק לפרוטוקול, בפועל ברור שיואב הוא זה שכבש את העיר. גם לעניינינו, ברור שה' פעל הכל, אולם ה' רצה שכלפי חוץ ייראה כאילו האדם הפועל, ולכן נתן לאדם לגמור את מלאכת ה', השאיר לו פינישים, כדי שזה ייקרה על שמו. (אצלנו זה עוד יותר, גם הפינישים הם בעצם מכוח ה', כיוון שה' נתן לנו את הכוחות והכלים לגמור את מלאכתו). זהו, הארכתי די.

שיש לו הרבה אנשים בכל מקום. אם האנשים האלה עוזרים לך - אז ברור שאתה מכיר להם טובה על העזרה שהם נתנו לך.

וברור גם שאתה מכיר בזה שמי שנתן להם את ההכשרה/כלים/התארגנות קהילתית - זה אלה שיזמו את הארגון ומנהלים אותו ואנשי הצוות הראשיים שם.

אז נכון ש"הכל בזכות ה' ", אבל:

א' - זה לא אומר שזה קרה בדרך שיש בה חריגה מדרך הטבע. רוב מה שה' עושה הוא עושה בעזרת השליחים שלו, וההתערבות שלו מאד נסתרת.

ב' - זה לא אומר שאין מה להכיר טובה לשליחים.

אני כן רואה הבדלים בין המשל לנמשל, ומאמין גם שיש השגחה פרטית, שכוללת איזושהי הכוונה ומעורבות של ה' בנעשה. אבל ככלל, אני חושב שצריך להיזהר מלבטל את המעשה של האדם.

הכנסת פה נקודות שבהחלט קשורות בקשר ישיר לדיון, אבל לא התייחסתי אליהן עד כה. (פחות דיברתי על הפן ה"פילוסופי" של העניין, של הסתירה בין הידיעה לבחירה, בין ההשגחה וניהול העולם לבחירה של האדם).

בסופו של דבר במבט האישי יש בחירה חופשית. אבל כשאתה מסתכל על המערכת כולה, על הניהול הגדול, אתה מבין שיש פה מנהל להכל שמסדר ודואג לכך שכל דבר יהיה במקומו. לכן כתוב: "לב מלכים ושרים ביד ה'". כיוון שהחלטותיהם נוגעות לכלל, אז בוודאי ששם ישנה השגחה גדולה שמכוונת את הדברים, ואין הדברים רק ע"פ החלטותיהם הפרטיות ומצב רוחם. וגם יש כאן שני רבדים אני חושב, המבט האנושי והמבט הא-לוהי. במבט האנושי, יש בחירה חופשית, והכל מתנהל לפי הבחירה. אבל במבט הא-לוהי, הכל מחושב ומתוכנן, גם הדברים שנראים עראיים ומקריים. כתבתי פה דברים שנראים לי, אבל באמת לא ברור לי הנושא, וצריך להעמיק בו כדי להבין את הדברים עד הסוף.

נ.ב. בכל אופן, אע"פ שכתבתי שאכן אין לבטל את המקום האנושי, אני לא חושב שיש בעיה לומר את המשפט ש"הכל בזכות ה'". כמו שבארגון חסד בטקס הוקרה אתה מודה למארגנים ואומר שהכל בזכותם, וזה גם לא שקר, כך גם לעניינינו. בסופו של דבר לולי ה' שום דבר פה לא היה, הוא ברא את המציאות, עם חוקי הטבע שלה, עם המערכות החכמות שלה. ולכן, כן, אני לא מבין מה הבעיה לומר שהכל בזכותו. נראה לי שכל מניעה מהתבטאות כזאת מגיעה בתת-מודע מגאווה וחוסר רצון להיות "אסיר תודה" לקב"ה. וזה בסדר, זו המטרה של ה' בבריאת העולם, שלא יהיה נהמא דכיסופא, וישנם אנשים שקשה להם להכיר בדבר הזה, כיוון שאז הם יצטרכו להתאמץ מאוד מאוד בלנסות לתת מה שאפשר לה', והאמת היא ש: "מה אשיב לך והכל שלך לך שמים אף ארץ לך". אבל זו האמת. עד כאן התבטאותי בדיון כאן (אא"כ תרצה שאגיב).

הם שומרים זה נכון.

אבל אם השם לא ישמור עיר, שווא שקד שומר.

בסופו של יום זה הכל הוא.

כי אותם שומרים בדיוק היה ב7 לאוקטובר, וגם שם היו חסדי השם גדולים

ספציפית מבחינת ההגנה מפני רקטות - גם אז היא הייתה מאוד מאוד מאוד מוצלחת.

אלפי טילים שנורו תוך שעות ספורות הובילו לכמות חד ספרתית של הרוגים, זה מטורף בכל קנה מידה (ובשונה מהטילים האיראניים - הם דווקא כן כוונו למרכזי אוכלוסייה).

ולגבי ההגנה היבשתית/אווירית, כולנו יודעים כמה היא לקתה בחסר.

בנוסף,

הפסוק שציטטת לא רק שאינו סותר כלל את מה שכתבתי, אלא שאם מבינים מי כתב אותו (אדם שיצא למלחמות בעצמו ולא קרא תהילים במקום להילחם) ובאיזו דת הוא האמין (דת שבה חתן יוצא מחופתו בשביל מלחמת מצווה), אז ההבנה שאין סתירה בין הודאה ל-ה' לבין החשיבות שבמעשי בני האדם רק מתחדדת (וממילא גם להם צריך להודות) 

דוד המלך עצמו שילב בין הדברים, ובזמנים שלא יצא למלחמות, או עסק בניהול הממלכה, היה לומד תורה, כותב מזמורי תהלים לה', מנגן לה'. גם מלחמתו הייתה נראית בהתאם, כולה דביקות ובטחון בה', כפי שמתואר במלחמתו בגליית שהוא בא בשם ה' א-לוקי ישראל. כל הזמן הוא היה בתודעה שכל הנצחונות שלו במלחמות הן בזכות ה', בזכות הסייעתא דשמיא המיוחדת שהוא קיבל מה'. לא סותר שהפעולה הא-לוקית עוברת דרכו, דרך הפעולות שלו והאסטרטגיה שלו (בוא נגיד שאדם רגיל לא יכול לנצח ארי ודוב לבדו). הרמב"ם במורה-נבוכים מביא בדרגת רוח הקודש במעשים את דוד ושמשון, שאע"פ שמדובר במעשים גשמיים, זה סוג של רוח הקודש, סיוע א-לוקי שחל במעשי האדם. אצל שמשון זה בולט ממש העניין הזה, שלולי עזרת ה' הוא לא היה מצליח לנצח, רק כשרוח ה' מתחילה לפעם בו הוא מצליח להרוג את הפלישתים, וכל הכוח שלו תלוי בכך שהוא נזיר א-לוקים.

מסביר במאות דוגמאות שרק על השם הוא סומך.

"אך הוא צורי וישועתי משגבי לא אמוט"

"כי לא בחרבם ירשו ארץ, וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם"

"כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני"

כן כן מדובר באותו דוד המלך שידיו מלאו בדם שכתב את הפסוקים החרדיים האלו

מבינים שאין שום סתירה, בין הצורך להתפלל/ללמוד וכיוצ"ב לבין הצורך לפעול בגשמיות.

וממילא אם יש צורך לפעול בגשמיות, אז להגיד "רק בזכות השם" זה לא נכון.

בזכות ה' ובזכות שלוחיו הטובים, החכמים והאמיצים.

 ולפי מה שאמרתי אין אף סתירה. מכירים תודה לחיילים כי בפועל הם עשו, אבל מבינים שבאמת הכל מאת ה', כי הוא זה שנתן להם את הכוחות וסייע בעדם (וגם בשעה של המלחמה עצמה לא יכלו לנצח לולי עזרת ה', ככה זה אצל עם ישראל). או אם אתה רוצה עוד פסוק מפורש שלא מתהילים: "...אל יתהלל הגיבור בגבורתו", או: "(יב) פֶּן־תֹּאכַ֖ל וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבָתִּ֥ים טֹבִ֛ים תִּבְנֶ֖ה וְיָשָֽׁבְתָּ...(יד) וְרָ֖ם לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙ אֶת־ה֣' אֱ-לֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים:....(יז) וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה: (יח) וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת־ה֣' אֱ-לֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר־ נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה" (דברים פרק ח פסוק יב - יח (פרשת עקב). לכן, הכתבה שהבאת לא מביאה אף הוכחה לדבריך.

כן, אבל גם צריך להבין שזה לא משנה כמה גיבורים וחכמים השליחים בסוף לולא ה' אין הצלחה.

אנחנו נודה לשליחים גם כשאין הצלחה כי היתה להם כוונה טובה וכו'

יש שליחים כי ה' פועל איתנו דרך הטבע, דרך ניסים נסתרים.

אם ה' לא ישמור עיר, שווא שקד שומר.

כלומר אם ה' כן ישמור עיר, *לא* שווא שקד שומר.

הפסוק אומר בדיוק ההיפך ממה שהתכוונת. 

"אם ה' לא ישמור עיר- שווא שקד שומר"

אך אם ה' שומר על העיר לא שווא שקד השומר.

אדרבה אם אין צורך בשליחים בעולם הזה אזי שווא שקד השומר בין ה לא ישמור עיר ובין אם ישמור עיר -  אין לפעולות השומר אף משמעות.

רק אם נבין שדרך פעולתו של ה בעולם היא ע"י שליחים בעולם הזה שמנתבים את הסיוע השמיימי לכדי מערכות טכנולוגיות יקבל הפסוק משמעות.

אני מבין שכאנטיתזה לתפיסות חרדיות שתופסות שהכל בידי ה', וממילא שומטים ידיהם מלעשות השתדלות (שאגב, אלו תפיסות שמאוד דומות לתפיסות מוסלמיות: הכל מכתוב), אתה תופס, וביושר ובצדק, שאין זה כך, וה' ברא את בני האדם במציאות כדי שהם יפעלו ויעשו. אבל נראה לי שהאמת איננה צריכה להקצין כ"כ מאותה תפיסה מוטעית, ואפשר להבין את התפיסה שהצגתי כאן. אני חושב שהחרדים מדגישים מאוד את המקום הא-לוהי, ומבטלים את המקום האנושי (עיין כתבה כאן של הרב שרקי שהסביר את התפיסה המוסלמית: הרב אורי שרקי: הנאצים היו בעלי תורת הגזע, חמאס באים בשם הדת שכפי שאמרתי דומה מאוד לתפיסה זאת), התפיסה שאתה מציג מבליטה מאוד את המקום האנושי, אך מנגד קצת מעלימה את הא-לוה, והתפיסה שאני מציג באה להראות שהעולם והא-ל אלו לא דברים מנוגדים. בסופו של דבר העולם הוא עולמו של הקב"ה, ואין בעצם הבדל מהותי בינו לבין העולם. כמו שאומרים חז"ל שאדם לא מתקנא בבנו ובתלמידו, כך גם ההגדלה של המקום הא-לוהי אצלי לא מצמצמת את המקום האנושי, וכן הפוך, ההגדלה של המקום האנושי לא מצמצמת את הנוכחות הא-לוהית. מדובר על שני דברים שמשלימים זה את זה, ובאים תמיד ביחד.

אמרתי שזה גם וגם.

אחרי שיצאתי מניתוח בריא ושלם, לא התלבטתי אם להגיד הגומל או להודות לרופא. היה לי ברור שצריך גם וגם

כאילו אמרתי דברי כפירה..

עולם הפוך

איך ממשפט אחד שלי אתם עושים אקשן

יאללה לא צריך תמיד לחפור ..

מה יש להגיד פה ?

להגיד נכון מפחיד

או לי  לא מפחיד

וזהו חחח

אם את לא מצליחה לבד,

אפשר לנסות עם אדם שיש לך קשר עמוק איתו, שינסה לשקף לך.

ואם גם זה לא עוזר, אז יש אנשי מקצוע שיכולים לעזור.

חלקם עושים זאת גם כחלק מהתהליך של הפגישות.

הוא ראוי ליחס רך ומבין. הוא לא סתם שם והוא חושב שהוא מגן עלייך.

מעריכה את האדם מולך?

מרגישה שיש טעם לקשר עם הבנאדם?

אל תנסי להיפתח בכוח.. זה יבוא לבד

תקלידי את הקוד הנכון

ותלחצי "פתח נעילה"

עוד שיטה, זה לעשות את הקוד עם הקו

שאת בוחרת קו ומציירת אותו על 9 נקודות

כדי לבדוק אם נפתחת או לא

תבדקי אם בקשר עם חברות

את כן מצליחה להפתח ולהיות משוחררת

אם כן.

סימן שאת פתוחה, רק שלא התחברת לבחור.

פתוחה עם הבחור בפגישות הראשונות.. זה טבעי ונרמאלי ונכון.

את חושבת שעם כל בנאדם חדש הקשר מתחיל על 100 וממשיך ככה? 

לדעתי לא, עם אנשים חדשים שאת מתחברת פחות או יותר לסגנון שלהם, הקשר יתפתח לאט לאט, בהתחלה לא תספרי דברים אישיים וקצת תדברי כאילו הכל אצלך מושלם.. זה נורמאלי כי את לא מרגישה איתם 100 אחוז בנוח.. רק בודדים מהמכרים שלך יודעים בסוף על הדברים האישיים שלך.. כי זה העולם. לא לכולם מתחברים, ובוודאי שהתחלות הן דבר שדורש... יש שאצלם זה יותר בקלות ויש כאלה שיותר קשה להם..

לסיכום.. זה טבעי ותקין.. ואם בכל זאת את מרגישה שזה משהו יוצא דופן אז תנסי להתייעץ עם מישהי שיותר מבינה/ וותיקה בתחום..

בהצלחה❤

זה ממש לא ספרייט קרה ותוססת עם קוביות קרח ולימון.

אבלל בפטל יש את כל מה שמספיק טוב

ולפעמים זה מה שיפה - הפשטות

מיס פטל ופיטר קראוץ

נשמע לי זוג יצורים מאותה אגדה פחות או יותר

תבדקו התאמה

אולי תשאל אותה?

וישר כח שאתה שומר על הצניעות

ולא מתערבב עם הקבוצה של הבנות

חלומות זה חלומות, וברוב המקרים זה לא קיים במציאות...

יש אנשים שאת כן מעריכה?

אם ישנם אנשים כאלו, הם תמיד לפי החלומות שלך?

אם אין אנשים כאלו, אז יש כאן בעיה..

נראה לי בסיסי..

אם אין את זה זאת בעיה רצינית בעיני וסיבה מוצדקת מאוד לסיים קשר בלי לחשוב פעמיים

רק מה? למה שלא תעריכי את האדם שהוא? היחודיות שלו,הנשמה? באמת שכל אדם הוא עולם.

ומהצד שלו-

מי רוצה להשאר עם אדם שלא מעריך אותו?ואפילו כבר כעת.

אם את מתכוונת שיש דברים חיצוניים לו שאת פחות מתחברת אליהם

זה כבר עניין אישי עד כמה הדברים האלה תופסים מקום אצלך.

תדמייני איך זה קשה לחיות עם אדם שלא מעריך ומכבד אותך...

בסוף כל הרעיון של להתחתן, הוא שאנחנו לא מתחתנים עם עצמנו. "חלום מושלם" הוא בסה"כ מעין הרחבה של ה"אני" שלנו. יש איזה מדרש שאומר שאחרי שאחשוורוש נפטר מושתי, והתחיל לחפש מישהי חדשה, הוא הכין לעצמו תמונה או פוסטר של ושתי והיה בודק אם מי שהייתה מגיעה אליו הייתה דומה לה. בקיצור, יכול להיות שאנחנו סתם מקבעים את עצמנו וזאת בכלל לא התכנית של הקב"ה. זה לא אומר שאנחנו צריכים להיות עם מישהו שאנחנו סובלים איתו, אבל גם לא "עם עצמנו". חוץ מזה, החלומות שלנו משתנים עם השנים, כשאנחנו בגיל ההתבגרות יש לנו הסתכלות מסוימת איך אהבה צריכה להיראות, בגיל 30 מה שמטריד אותנו זה כבר דברים אחרים לגמרי...

אני לא יודע בדיוק למה את מתכוונת ב"הערכה", לא יצא לי לחשוב על אנשים במונחים של הערכה, אולי מלבד מורים או רבנים. עכ"פ כל אדם שעומד מולך שונה ככל שיהיה הוא יכול להעניק לך הרבה ובהקשר הזה צריך פשוט לפתח ראייה חיובית של הכרת הטוב (ראשית לראות ולשים לב מה האנשים שמסביבי נתנו / נותנים לי, ולהתמלא בתחושה חיובית ביחס אליהם)

אילו ערכים הם חשובים לך?

הערכים שציפית שיהיו קיימים בו חשובים לך? עד כמה?

הערכים שהוא ההביא איתו ולא ציפית להם הם חשובים לך? עד כמה?

ממליצה לדבר עם מישהי מומחית

עם כל מה שרשמו לך לא היה נכון .. וזה עדיין מפריע לך

לא צריך להתעלם מרגש/תחושה שעולה צריך לראות מה המקור שלה ואז זה יקבל מענה 

בכל מקרה גם את לא המשפט הזה ;

לא צריך להתעלם מרגש/תחושה שעולה צריך לראות מה המקור שלה ואז זה יקבל מענה

חשוב ונכון

להעמיק ולהגיע למסקנות פנימיות-

תנסי להבין איזה רגש את מחפשת להרגיש על פי החלום. ואז להבין מה הצורך, ואז איך זה בא לידי ביטוי באדם עצמו.

נגיד- בחורה מחפשת מישהו גבוה ממנה.

זה גורם לה להרגיש מוגנת, שיש לה מישהו שיעטוף.

נפגשה עם בחור נמוך, ומפחדת שלא תרגיש את זה איתו.

אבל תחושת ביטחון מקבלים מהמון דברים אחרים חוץ מגובה, כמו האנרגיות של האדם, הביטחון העצמי שלו, היכולת שלו להכיל ולתמוך, היכולת להיות חברי ונעים אלייך...

מקווה שהצלחתי להסביר טוב... 

ממש לא קל ולא נח להיות במקום שונא.

הטבע של האדם הוא לאהוב

לשנוא זה היפך הטבע

נראה לי הכוונה של זה ששנאה זה רגש לא מורכב ועמוק. ברגע שבא לך לשנוא מישהו, אתה פשוט שונא אותו. מתישהו אתה כבר שוכח למה. כי שנאה זה רגש רגשי מאוד, חסר שכליות. אהבה לעומת זאת זה רגש שצריך הרבה מאוד לפתח אותו ולהעמיק אותו. ואם האדם לא יפתח אותו, הוא יכול לחמוק יותר בקלות מאשר רגש השנאה.

וראיתי את השרשור במוצ"ש.

אמרתי גם קא-קיב, אז יוצא שאמרנו יותר מכל הספר.

כל הכבוד לכם!

נקווה אותו דבר לשבת הגדול שבוע הבא.

(אתם העיקר, תרומתי הייתה צנועה..)

וכן, בעז"ה

(חבל שלא מסיימים פה באופן קבוע ספר כמו פעם)

ויותר כח

בלי קשר, תראה מה ראיתי בשבת באחד העלונים:

אני מניח שהכוונה שזה מיועד למקרים שאמירה מותרת

כל אחד ואחד אני בטוחה שהם מודים לך וכל תפילה משפיעה

קראתי...

מה זה שווה עסק אם הוא לא מבוסס (;

אני חושב הייתי מעדיף עצמאית לא מבוססת

על פני רובוטית שכירה, חסרת כל חוש יצירה

שמועסקת באיזה שהוא טלמרקטינג או כל עבודה

שלא מצריכה שום התפתחות.

אבל זו בנתיים העדפה שלי

כמובן שיש עניין קל להיות קצת מחוברים לשקע,

ולשאול מהנדס ניהול ושיווק, או יועץ Whatever כלשהו, אם יש היתכנות כלכלית

ומה אפשר לעשות כדי שתהיה.

א' עסק בהקמה מצריך המוווןן השקעה, זה לבנות facilities, לקוחות, ללמוד המון דברים, ומן־הסתם שם הראש גם נמצא, לעומת עסק שכבר "רץ" והעבודה הופכת להיות יותר תחזוקתית

ב' מבחינת יציבות כלכלית אני לא אוהב הרפתקאות, ראיתי מספיק דברים בחיים שלי, לצערי הרבה עסקים חדשים לא מצליחים להחזיק כל־כך טוב, יש גם כאלה שפושטים את הרגל ל"ע כמובן לא אומר שזה מה שיקרה אבל אני לא רוצה להכניס את עצמי לשם. בעל עסק הרבה יותר מושפע מתנודות בכלכלה, שכיר לכל היותר יפטרו אותו ומחר ילך לכוח אדם או יחפש עבודה אחרת, גם יקבל פיצויים כו', לעומת זאת בעל עסק יכול להפסיד המון, רשת הביטחון לעצמאיים בארץ לא מי יודע מה, לכן לא שיש לי בעיה עם מישהי שמנהלת עסק per se אבל אני כן רוצה לדעת שזה עסק יציב שלא יביא עכשיו את שנינו לחובות ובלגן

את שואלת מאיזו נקודת מבט? כאילו מפחדת שיחתכו אותך בגלל זה? כי אם כן אני מאמינה ללכת לפי מה שעושה לך טוב .

ומנסים זה קודם כל .. 

ואם אתה בחור שרוצה לפסול אנשים על עסק פרטי לכל דבר יתרון וחיסרון(:

אם יש לה ראש על הכתפיים ויש לה אחריות והיא משתשמשת בשכל שלה, מה הבעיה?

זה ממש לא חייב לומר משהו רע, אדברה יכול להיות משהו טוב

ולטעמי זה יותר רתיעה אישית מכלל כלשהוא

באופן כללי יש אנשים שיעדיפו יציבות סולידית של להיות שכירים 

אותי אישית כן.

אבל.

א. אני לא באמת מכיר לא את עולם העצמאים ולא את התחום שאת עוסקת בו ככה שהחשש לא מאד מבוסס.

ב. מניח שאדם שיש לו יותר ביטחון בקב"ה בענייני פרנסה זה לא יפריע לו.

ג. בלי קשר לביטחון בה', כפי שכתבו לפניי העצמאות, האחריות שנלווים לזה זה בוודאי יתרון ומשהו מבורך.

ד. אצלי זה באמת נובע מאיזה קבעון מחשבתי ששכיר זה יותר ביטחון כלכלי אבל מניח שאנשים גמישים יותר מחשבתית ממש לא יתרגשו.

ה. גם אצלי מניח שאם הייתי מתאהב במשהי בלימודים או בעבודה ואז מגלה שהיא רוצה להיות עצמאעת - הייתי פחות מתרגש מזה שהיא עצמאית. ומסתמא הוא הדין כל גבר שכבר יפגש איתך ותיהיה מציאת חן וטוב לכם בשאר התחומים.

בהצלחה 

למשל לאשתי לקח הרבה שנים לסיים ללמוד את המקצוע שלה.

היא סיפרה לי שהרבה בחורים תמהו למה לקח לה כ"כ הרבה זמן,

עד שהיא התחילה להסתיר את העובדה הזאת.

אני דווקא מאד מאד הערכתי את זה שהיא נאבקה כדי לעמוד במטרות שהיא הציבה לעצמה.

וזה בעיניי הרבה יותר חשוב לחיים מאשר מישהי שהדברים הולכים לה בקלות.

כיום גם ממש מעריכים אותה בעבודה, ואף היא נחשבת למצטיינת.

אז בסופו של דבר הכל זה עניין של הסתכלות,

וזוגיות טובה מתחילה מזה שאת תהיי מי שאת, ושבן זוגך יאהב אותך כפי שאת ולא כפי שאחרים מצפים שתהיי..

א. האם זה עסק שדורש השקעה ראשונית רבה, אז זה יותר בעייתי כלכלית ממישהי בלימודים.

ב. מהם סיכויי ההצלחה של העסק. האם זה משהו שיש לו אופי של הימור, או שבד"כ עסקים מהסוג הזה מצליחים להתבסס .

ג. האם זה עסק עם אופי תובעני ו'קרייריסטי' - אז עלולים להיות חששות שקשורים לאשת קריירה. (אני מניח שהיו על הנושא הזה שרשורים בעבר). זה לא קשור דווקא לעסק בשלבי הקמה, אבל אם למישהי יש עסק מבוסס, יש לה יותר אפשרות להפריך את החששות, מאשר כשמדובר על חששות ממצב עתידי.

אם קיים אחד מהחששות האלה, כדאי שתחשבי מה התשובה שלך לגביו.

[זו יכולה להיות תשובה שמרגיעה את החשש, ויכולה להיות תשובה שהחשש קיים, אבל מבחינתך הבחירה במסלול הזה בחיים מהותית, ואת מוכנה לשלם את המחיר, ומחפשת מישהו שזה מתאים  גם לו].

כמו שאמרו מקודם זה מראה על עצמאות וראש על הכתפיים 

וזה גם בא עם עוד הרבה דברים טובים 

למשל אם כן נמצאת בעסק כבר כמה זמן ולא משנה באיזה תחום מדובר בטוח זה גרם לה להתמודד מול כל מיני אתגרים ולצבור ניסיון מעשי וטוב לחיים

עסק הרבה פעמים יכול להיות הכנסה מהצד ולא דווקא "המקצוע לחיים" וזה יכול להיות מאוד מבורך מבחינה כלכלית

יפריע לי יותר עם מישהי תדבר על זה שהיא מתכננת לפתוח עסק בעוד כמה שנים זה קצת מלחיץ כי זה עדיין נשמע יותר מידי באוויר

אם פחד מדחייה עד כדי כך מנווט אותו

בקבלת החלטות.

והוא עד כדי כך מושפע ממה שאיזה

עמוד חשמל יגיד/תגיד,

עד כדי כך שהוא מונע מעצמו התפתחות בתחום

חיפוש הזיווג.

אז הגיוני שהוא צריך חופש מכם בני המשפחה

או מאחד מכם.

כדי שהוא ילמד לאהוב את עצמו ואת חייו

גם אם מישהו אמר לו איזה מילה

או קיבל החלטה לא מחמיאה לגביו

וזה לא כ"כ ישפיע עליו

כנראה אי מי שיחק לו בערך העצמי

ובנה אותו על בסיס הצלחות.

והחיים לא השכילו לתת לו את התחושה

שהוא בעל ערך גם אם שגה או טעה, או לא הביא את התוצאות הראויות והרצויות עבורו כביכול.

(ועבור מי שבעבורו רואה בכשלונו ככשלון אישי שלו

ומעניש אותו ביחס שלא נותן מרחב התפתחות והערכה עצמית)

ולכן דחיה כ"כ מפחידה ומלחיצה אותו,

כי "אחרי כל הפיחות הידוע לי בערכי, גם היא לא רוצה אותי... כנראה שאני באמת לא שווה".

וגם כדי שהוא לא יחיה לפי הדעות שלכם על הבחירות שלו וההחלטות שלו.

אני ממליץ לו לעבור דירה לאי בודד

ולחסום קשר באמצעים דיגיטליים למשך חודש.

בברכה

אדם פרו,

פסיכולוג מתחזה בהרצה. (;

(להוסיף בהמלצה,

אחרי המילים, למשך חודש)

אפשר לדבר איתו ולהחליף חוויות ורשמים מתוך אווירה טובה של שווה בין שווים.

אבל מעבר לזה, הוא בוגר ויכול לעשות את ההחלטות שלו לבד, מבלי כאלה שיידחפו לו עצות שהוא לא ביקש אותן.

אם הוא בא ומבקש את העצות, אז כמובן שאפשר לתת..

תדבר איתו  ישירות דבר ראשון

רק אז תדע אם יש במה לעזור בכלל

הוא בוחר את הבחירות שלו. אם הוא יבקש עזרה יש כל מיני תשובות לכל מיני אנשים פה. אבל הסיטואציה כרגע היא שמישהו אחר מנסה להתערב לאותו אדם בחיים שלו, וזה "שתלטן" שלא נכון בכלל בכלל. בעיניי לפחות.

הוא שולח תמונה לפני הפגישה ?
הוא מדבר קצת בטלפון או בוואצאפ לפני ?

אם הוא נדחה יותר מדי פעמים בפגישה הראשונה,

אפשר בהחלט להבין למה זה מתיש לנסוע רחוק כל פעם.  הוא נורמלי לגמרי.

לכן, נניח לצורך הדיון, שיש לו מראה (סתם לדוגמא כי  זה משהו שפשוט קל להבין אותו),
שרק 20% מהבחורות מתחברות אליו. -נניח-.

אז להגיע ל 20% האלה,  בבליינד דייט ובנסיעה רחוקה יכול להיות מאוד מתיש.

 

אז :

א. לדאוג שהוא שולח (או השדכן) תמונה אפילו תמונות ברורות. לא מלאכותיות מדי. רק ברורות (לא קרובות מדי גם)
ב. לדבר קצת בוואצאפ (בכתב ואח״כ בטלפון)  ואז להפגש -אם- יש עניין ל2 הצדדים. סינון מקדים שחוסך נסיעה ומעלה הסתברות לפגישה שנייה.

בונוס : -אם- זה אפשרי, עדיף שהצד השני ידע שיש תמונה, אבל קודם לדבר -קצת- בוואצאפ לפני זה ואז לשלוח תמונה.

זה לא תמיד אפשרי. אבל אם כן, זה עוזר לצד השני להתעסק בבן אדם עצמו קודם ואז המראה טיפה פחות משפיע כי יש כבר חיבורון..

זה בגדול.

אם הוא ירצה, תשלח  אותו לפורום הזה, שישלח הודעה בשיחות, ניתן לו שיחת עידוד
ואז נמליץ לו כרגיל, להתייעץ עם ברוקולי למרות שהיא לא אישרה לי לשלוח את כולם אליה. אבל זה קל . אז בכיף.

לא חייבים

אבל אם זה באמת כל כך חמור כמו שאתה מתאר אז זה נשמע לי מאוד מועיל

למרות שאדם כזה יכול להיות שכבר עבר כמה אימונים ואם זה לא הועיל אין לי מה להגיד 

אבל אם הוא עדיין לא ניסה אז זה בטח לא מזיק

כדי להבין שיש אנשים שמקשרים נסיון או קושי או אתגר

שלא עובד או נתקע כהתחלשות באמונה.

אדם מתפלל , הוא לא נענה , מתפלל שוב , לא מקבל , שוב שוב שוב , עד שהוא נכנס ללופ ואז היאוש עולה האדם מרגיש לבד בנסיון .

בום .. קשה לו עוד יותר לעשות מצוות , לא מבין למה ה' כביכול מתעלם מהכאב הבלתי נסבל שלו

מה למדנו?

א.לעולם אל תדון את חברך כי אתה לא עובר את הנסיון שלו

ב. ללמוד כל יום על ביטחון אמונה וכו' כי שיגיע המשבר והוא לפי הטבע אמור להרעיד.. יהיה לך את הצידה לדרך ואת האמונה החזקה שלא משנה מה אתה עובר ה' איתך.

אבל לא חשבתי על הסתכלות כזאת, אז מגניב שהבאת אותה. תודה.

אני בתור אדם שמשתדל כל הזמן להתעלות בעבודת ה׳

אם אני עכשיו מקבל מסר/הודעה שהיא כזאת:

במידה ואתה נשאר עכשיו במקום שלך בעבודת ה׳ אז הזיווג שלך יגיע מהר, אבל אם אתה מתקדם עוד ועוד בעבודת ה׳ אז הזיווג שלך קצת יתעכב כי לכאורה צריך מישהי שיותר מתאימה לרמה שאליה הגעת.

ברור שזה לא עובד ככה, אבל נגיע ותיאורטית זה היה קורה.

זאת שאלה קשה האם להתעלם מזה ולהמשיך לשאוף להתקדם בעבודת ה׳

שאלה לא פשוטה. 

ברור שעדיף להתעלות, לא מפסידים מעבודת ה'.

וחוץ מזה זה יכול להיות גם הפוך שאשתך ברמה יותר גבוהה ומחכים שאתה תגיע לרמה שלה.

אי אפשר לדעת לכן לא צריך לחשוב על זה ככה ופשוט להתרכז בעבודה ה' בתמימות.

ברור, לרגע לא חשבתי אחרת.

מה גם שברור ששאלה כזאת לא באמת יכולה להישאל.

אני חושב שעצם העובדה שהתהליך הזה כל כך נסתר מנגד עינינו זה בדיוק מה שהופך אותו ליותר קל.

ככה השאלות לא באמת נשאלות ופחות מכניסים את עצמינו לסיבוכים.

״תכלית הידיעה - שלא נדע״

כי עבודת ה' העיקרית היא בשותפות, בזוגיות.

בגלל זה השאלה הזאת היא עמוקה מאוד.

בגלל שעבודת זה משהו זוגי אז לא מתחתנים עם פרטנר לא מתאים לעבודת ה׳  

אלא השילוב בין העולמות הרוחניים של שני הצדדים.

זה לא שיש ציר של 'רמה' מסויימת שככל שאני עולה בה אז הצד השני גם צריך לעמוד בה.

זה בעיקר עניין של נטייה רוחנית משותפת. זה בעיקר.

לכן החשש שהרמה הרוחנית שונה הוא חשש רציני אבל נראה לי רק בפערים גדולים.

זה לא שאם התחלתי לקבוע חברותא קבועה בגמרא מתאימה לי עכשיו אישה מזן רוחני אחר... זה לא הסרט. 

אם נהייתי פתאום 'עילוי' אז אולי...

לא פירטת לאיזה כיוון מקשרים, מה משפיע על מה וכו'.

אני משערת שאפשר לקחת את זה להרבה כיוונים, אבל נראה לי שזה לא מספיק מדויק לקשר בין השניים לכל כיוון שהוא, או אם לדייק- לא יותר מכל סטטוס שלא נהיה בו, כל מצב תעסוקתי שנימצא בו, כל סביבה חברתית שנשהה בה וכן הלאה.

לא בקטע רובוטי או משהו. הכי הגיוני בעולם שזה ישפיע על עבודת ה' שלנו, לכל כיוון שהוא, אבל בסוף- זה ככה.

החיים מזמנים לנו המון הזדמנויות לפגוש את עצמינו, את ה' ואת הקשר איתו, אבל האופן והכיוון שאליו הקשר ילך בעקבות זה- זה ממש אינדיבידואלי..

לשייך סטטוס מסוים לרמה תורנית מסוימת זה שגוי, בדיוק כמו שלייחס מקצוע מסוים, איזור מגורים ועוד כלמיני דברים לרמה תורנית נראה לי שגוי.

מכירה לא מעט אנשים שנעו על ה'ציר התורני' גם אחרי החתונה, לפעמים יחד עם בני הזוג ולפעמים בלעדיהם..

(מנסיון החיים שראיתי ועברתי בעצמי, לא מסטיגמות):

במספרים הגדולים - נישואין בגיל צעיר "מקפיאים" רמה דתית;

במספרים הגדולים - לרווקים שכבר לא שייכים למסגרת יש יותר הזדמנויות לתהות אחר, לחקור את, לבסס את ובעיקר לגוון את, מכלול עולם הדתי;

במספרים הגדולים - הנסיון למצוא בנזוג, וגם הניסיון לשפר את חווית הלבד, עובר דרך אמצעים שלא היו הכי נוחים דתית או לא היו לכתחילאיים בתחילת הדרך. ולאחר שזה קרה, הרבה פעמים נוצרת שאלה טבעית למה בעצם צריך את ההחמרות ביתר הנושאים.

בהצלחה רבה

אמונה - לקראת נישואין וזוגיות

ממה שאני מבינה,

באופן כללי:

רוב בני האדם ממשיכים בשגרת חיים. אם נולדו דתיים - ימשיכו להיות דתיים. נולדו חילונים - ימשיכו להיות חילונים. נולדו נוצרים - ימשיכו להיות נוצרים (וכמובן שגם בחלוקה הפנימית, לא נראה לי שיש תנועה גדולה מידי של פרוטסטנטים לקתולים או לאנגליקנים). וכן הלאה.

ככל שאדם נמצא בתוך מסלול, בתוך מסגרת כלשהי - כך החשיבה שלו יותר "עדרית", פחות אינידבידואלית, ולכן לא חורגת מהרגיל.

(וזאת טענה של דת"ל לגבי יציאה בשאלה בצבא - שהאחוזים של אנשים דתיים שיוצאים בשאלה בצבא, לא שונה משמעותית מחרדים שיוצאים בשאלה באותם הגילאים. כלומר - הטענה היא שהיציאה מהמסגרת היא זו שמאפשרת את החיפוש הרוחני, ולא שהצבא עצמו שולח אנשים לשמד. אבל אולי זה מקום לדיון אחר.]

כאשר אתה עובר מסלול 'רגיל' בחברה הדת"ל, כנראה שלמדת בישיבה תיכונית, הלכת אח"כ לישיבה (מכינה\הסדר\גבוהה), שירתת בצבא, (ואולי חזרת לעוד סיבוב בישיבה) - ועכשיו אתה נמצא בשלב של לימודי מקצוע + חיפוש זוגיות. (כמובן שיש כאלו שעושים את זה יותר מוקדם, אבל לדעתי רוב הציבור הדת"ל מלכתחילה מתחיל אחרי צבא).

כאשר את עוברת מסלול 'רגיל' בחברת הדת"ל, כנראה שלמדת באולפנה, הלכת אח"כ לשירות לאומי, אולי גם למדרשה, ואז את נמצאת בשלב של לימודי מקצוע + חיפוש זוגיות.

אם נמצאים בשנים הראשונות אחרי המסגרת הדת"ל האחרונה - כנראה שיש לך עדיין קשר לשם, תלך לשם לחגים, ימי עיון, שבתות. ככל שאתה מתבגר, אתה מתרחק מזה.

כאשר אדם מתחתן ובונה בית, בד"כ בוחרים לגור בקהילה כלשהי, שמחליפה את המסגרת של הישיבה. יש גם בה הווי של חגים, ימי עיון, שבתות. המסגרת של הבית + הקהילה יוצרת שוב חיים דתיים כמו בגילאי תיכון. הזמן הפנוי מוקדש לזוגיות, לילדים, לקהילה.

לעומת זאת, רווק שלא מרגיש חלק מהקהילה, שלא מרגיש מחויבות (כוונתי כמו מחויבות של אב להוות דוגמה לילדיו), שהוא 'אדון לעצמו', בוחר שלא לקחת חלק במסגרת דתית כלשהי, ופתאום מוצא את עצמו מול זמן פנוי. מה הוא (או היא, כמובן) עושים בזמן הזה? 

ככל שרווק נמצא בחוסר מסגרת הזה, הוא מפתח יותר את הזהות הנבדלת שלו, ובעיני, הרבה פעמים זה הולך לכיוון של רוחניות, שאולי היא שונה ממה שהוא ראה בגיל ההתבגרות. ככל שעובר הזמן, כך אתה מגדיל את מעגלי ההיכרות שלך, נחשף לעוד סוגים וגוונים של אנשים ודעות - שמי שגדל בתוך החממה הדת"ל והתחתן בלי לעבור מסע כזה, אולי לא ראה, לא פגש, לא התמודד עם השאלות, עם המחשבות, עם הקשיים.

זה עניין חשוב, ביחסים של האדם עם החברה/מסגרת בה הוא נמצא.

היכולת להבדיל ביני לבין המסגרת היא יכולת חשובה ובעזרתה אפשר לבנות זהות.

מה שלמדתי קצת מנסיוני הדל, זה שבנאדם נמצא בתוך מסגרת זה לא מהווה סיבה שיקרה לו משהו בתוך המסגרת הזאת. יצא לי לראות הרבה אנשים בעברו במסגרת של סניף/תיכון/ישיבה והם עברו תהליך משמעותי. לעומתם ראיתי אנשים שעברו באותם מסגרות, והם שינו להם ת'חיים. 

למה בנאדם א' עובר שינוי במסגרת מסויימת וב' אחר לא עבר בה שינוי? יכול להיות הרבה קומבינציות ביחס לכך. זה תלוי במקום של האדם, ברצון שלו, ביכולות שלו וכולי...

בכל אופן, היחס למסגרת היא מה שהבנאדם מקבל ממנה. אם ברגע שהמסגרת מתפוררת אז האדם חזר למה שהוא היה, גם הבנאדם וגם המסגרת נכשלו.

דיברתי בצורה כללית ובאמת רציתי לפתוח את זה שכל אחד אחד יקח את זה לכיוון שלו ויוסיף מהזוית שלו איך הוא רואה את העניין הזה.

יש לי רעיון מה לכתוב. מעבד את זה קצת. אכתוב בזמן הקרוב. תודה על שאלתך.

קשור.

אני מרגיש שאני מצליח להתעלות בחלק מהדברים דווקא בגלל שאני רווק, ובחלק מהדברים זוגיות ומשפחה היו מחזקים אותי.

1.

מצב שבו אתה לעצמך, מיטלטל ונע ונד, גורם להחלשות של העוגנים שלך. בהנחה שהרבה מעבודת ה' שלך נעזרת ומסתייעת בעוגנים למיניהם, כל משבר יכול להפיל אותך ולטלטל את היציבות של ההקפדה על עניינים דתיים אלו ואחרים. אילו היית נשוי המשברים היו עוברים עליך בצורה שונה

2.

המרדף אחרי זוגיות מאלץ אותך בדרך כלל להתגמש. וזה כולל גם ללכת למקומות שמלכתחילה היית מעדיף לא ללכת, וכדומה. אילו היית נשוי היה לך את הבית שלך ולא היית צריך שום דבר חוץ ממנו

3.

היצר שאותו כל בחור בן 18 יכול לממש עם נישואיו, הוא בלתי ניתן למימוש אצל הרווק בלי לעבור על ההלכה - חוץ מהלכה אחת ויחידה, שמתירה לך לראות אשה פנויה ולהתרשם מיופיה אך ורק אם אתה מעוניין להתחתן איתה במידה והי תמצא חן בעיניך. ממילא המתח של שמירה הוא מתח קשה מאד, וגורם להרבה רווקים לשני דברים: הראשון, לרמות את עצמם ולהתקרב גם למי שהם לא מעוניינים להתחתן איתה, רק כי זה כיף, או לפחות להיות משוחררים יותר בהקשר הזה; השני, לוותר לעצמם בחלק מהדברים וזה לפעמים יגרור גם תחומים אחרים

4.

הרמה הדתית של אדם נמדדת על פי פרמטרים מותאמים לתפקיד שלו. אינו דומה מד הרמה הדתית של בחור ישיבה לזה של חייל, אבא לעשרה, וכו'. מד הרמה הדתית של רווק הוא לא באמת קיים, או לפחות דורש ממנו להתחתן ועכשיו. כיון שזה לא מתאפשר, זה מתבטא באיבוד גובה.

יכול להיות שקצת ערבבתי אבל לדעתי זה לפחות חלק מהסיפור

1. יכול לתת דוגמא? לא כזה מבין... מה זה עובדת ה' שמבוססת על עוגנים מבחינתך? ואיך זה קורה שהעוגנים יורדים/נחלשים מעצם העובדה שהאדם רווק?

יכול להיות שרווק בגלל זה יצטרך למצוא עוד עוגנים אחרים אבל לא בהכרח שהעוגנים הקיימים יחלשו, או שאני טועה?

2. אתה מכוון לביזוז משאבים שיכלו ללכת למקומות טובים אחרים?

3. זה בהחלט ניסיון קשה. מה היחס בין עניין זה לרמה דתית כללית?

4. לא הבנתי את ההיררכיה שאתה מציג... מצופה מבחור ישיבה לשבת ללמוד ומחייל נדרש לעשות את משימותיו, האם בהכרח אפשר להשוות בין הרמה דתית של שניהם? ז"א, להבנתי, כל אחד יבחן על מה שרצון ה' ממנו באותה עת. איך אתה מבין את זה?

אם בנאדם יודע מהי דרך הפלא להתחתן ולא עושה אותה אז בהחלט זה מוריד לו מה"מד דתיות" אבל אם אדם לא יודע ומשתדל בכל כוחו למצוא זוגיות ולהקים בית, זה מוריד לו מהרמה הדתית?

1. לדוגמא - זמני תפילה. שמירה על כשרות מסוימת. כשיש לך עוד מישהו במסלול שלך, הוא יזכיר לך וגם אם פעם תאכל בכשרות פחות מוקפדת הוא יזכיר לך לחזור למסלול.

2. לא, אני מדבר על זה שעצם ההתרגלות לרעיון של להיות בזוגיות עם מישהי שלא מקפידה על משהו מביא אותך לוותר על זה בעצמך

3. בסופו של דבר תחושת העמידה מול ה' תלויה בעבודה בכל התחומים. אם בתחום אחד אתה מרגיש לא שלם, אתה יכול לומר לעצמך שחבל להתאמץ יותר מדי גם בתחומים אחרים

4. אתה מערבב בין ביצוע לבין צורת חיים. בחור ישיבה שקוע בעולם של עבודת ה'. חייל שקוע בעולם של צבא. רווק? יש לו המון דברים בעולם, רובם לא קשורים לעבודת ה' באופן ישיר. גם להתחתן הוא לא עושה בגלל עבודת ה'. ולכן הראש שלו פחות נמצא בתוך זה. תשאל אותי - גם לנשוי זה כך. ולכן ההבדל הוא שלנשוי יש סט משימות מוגדר שהוא יכול לבצע היום ומחר. לרווק יש כמה משימות שלא תלויות בו. ולכן הוא בפועל חי במצב שאיננו דרך החיים של התורה (גם אם לא באשמתו. כמו אדם שנחטף ויושב בכלא בהודו, הוא אולי לא אשם אבל עבודת ה' שלו היא אתגרית מאד)

1. אוקי, מבין מה שאתה אומר.

2. הייתי לוקח את זה כאתגר בעבודת ה', אם זה רצון ה' אז אפשר לעבור את האתגר הזה. אם זה לא רצון ה' - אז מראש לא להכנס לאותה זוגיות.

3. זה נכון, וביחד עם זה, זאת עצת השטן. 

"דרש רב עולא: מאי דכתיב אל תרשע הרבה וגו', הרבה הוא דלא לירשע, הא מעט לירשע? אלא: מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף" (שבת, לא ע"ב)

לא עובדים את ה' כדי להיות צדיקים מושלמים ולכן מבחינת המוטיבציה האמיתית לעבודת ה' זה לא אמור לשחק תפקיד. עובדים את ה' כדי לעבוד אותו כמה שיותר.

מסכים שזה ניסיון קשה, לא מזלזל.

4. חייל עסוק בכל רגע במצוות עשה דאורייתא של מלחמת מצווה, ובכללי "בכל דרכך דעהו", אדם צריך לשאוף לעשות את רצון ה' גם בדברים שלא קשורים לתורה תפילה ולתרי"ג מצוות. ואם זה לא רצון ה' - אז שלא יעשה.

א. הטיעונים שלך תיאורטיים...

ב. יש הבדל בין רצון ה' לבין עבודת ה' ורמה דתית

רצון ה' הוא שאישן ואעסוק בצרכי הגוף. בהנחה שאינני אדם קדוש שבקדושים, אני לא מתקלח כדי לנקות את הגוף שהקב"ה יצר, אלא כי זה נעים ואם לא אתקלח לא יהיו לי חברים.

חייל עושה מצווה אבל לא עוסק בעבודת ה' (שוב, אלא אם הוא קדוש שבקדושים ואיננו רואה בעבודת הצבא אלא את רצון ה' שבזה)

אדם שרצון ה' הוא שיעסוק בתורה ובתפילה מתקרב בתודעתו לה' הרבה יותר מאדם שרצון ה' הוא שיתפלש בבוץ.

בין אם זה מוצדק ובין אם לא.

ולדעתי זה גם מוצדק, כי התפילה והעבודה לה' היא דרך ישירה של התקרבות ואילו עבודות אחרות - צבא למשל - לא היינו עושים אם לא היה צורך. אין לה' צורך שתשמן נשק, ולעומת זאת קריאת תהילים לא נועדה לשרת שום דבר אחר חוץ מקרבת ה'.

עבודת ה' היא לא רק מה שאני מרגיש.

אני יכול להרגיש שאני מתקלח כי זה כיף וכי באלי להיות נקי בשביל עצמי ולא בשביל עבודת ה'. 

עם זאת, אני מבין שזה רצון ה' זה שאני אתקלח. לכן, במידה והייתי חושב שרצון ה' הוא שלא אתקלח אז לא הייתי מתקלח. האם עבודת ה' תלויה ברגש? לא, לפחות לא רק בו. ובמידה ואני עושה את רצון ה' אז זאת עבודת ה'. וגם בדברים פשוטים כמו צרכים חומריים, זאץ עבודת ה' לכל דבר ועניין.

נכון, לשמן נשק זאת עבודה שחורה ואפורה. וגם לא בטוח שכל מי שמנענע ארבע מינים מרגיש התלהבות גדולה, אבל זאת עבודת ה', גם אם אין רגש. ככה גם מצוות המלחמה היא עבודת ה', בין אם יש רגש ובין אם יש. ואגב, לשמחתנו אני בטוח שרוב החיילים מרגישים משמעות גדולה שבכך שהם נמצאים בצבא. ויש גם הרבה חיילים שמודעים לכך שזאת מצווה ולכן זאת עבודת ה' בלי כל ספק.

אמנם, כן, יש יתרון מסויים במצוות 'רוחניות', אך הקב"ה מדבר איתנו דרך המציאות ומכריח אותנו גם לקיים מצוות "שאי אפשר לעשותם ע"י אחרים". אני בטוח שזה שהקב"ה מטיל עלינו את המציאות הזאת זה אומר שזאת הדרך הכי רוחנית שכרגע ניתן לעבוד איתה את ה'.

עבודת ה' זה לשמן נשק. חייל שמשמן נשק ומבין שהוא עושה את זה כדי להגן על יהודים ולהציל נפשות זה שיא עבודת ה'. לא הרבה יהודים לצערנו זכו בדורות הקודמים לקיים מצווה שכל מקרבת לה'. "בכל נפשך - אפילו נוטל את נפשך".

יש מצוות שבאופיין כמה שתעשה יותר מהן תהיה דתי יותר, מתעניין במצוות יותר, עסוק בענייני קדושה יותר

יש מצוות שלא

ויש מצוות שיאתגרו את זה בך.

גם הרגש ניתן על ידי הקב"ה. ואנחנו נצטווינו על אהבתו ויראתו. אז אין לזלזל ברגש.

אני לא מאמין לך שאתה מתקלח רק בגלל רצון ה'. 

סתם מסקרן, לפי הגישה שלך, האם אתה לפעמים מתקלח לעילוי נשמת מישהו?

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך ה' בניסן תשפ"ד 23:29

מצווה היא קיום רצון ה'. יש מצוות כלליות (כגון "ועשית הישר והטוב") ויש מצוות פרטיות (תרי"ג מצוות) אלו שני הדברים שניתן בהם לעבוד את ה'.

כל הרבדים של מחשבה דיבור מעשה (ורגש) - הינם כלי לעשיית רצון ה' שהיא עבודת ה'. 

לא זלזלתי לרגע ברגש, רק אמרתי שהוא פרט אחד (משמעותי וחשוב, ואולי לפעמים מרכזי) מתוך המכלול של עבודת ה' ולא עבודת ה' עצמה. לא הדבר היחידי שעליו נשענת עבודת ה'. זה לא זלזול אלא רצון למקם את הרגש במקומו בתוך כל המכלול.

וגם אהבה ויראה - אינם רגש, אלא הם קודם כל נמצאים במקום של התודעה. אפשר לאהוב בנאדם, וזה יתבטא גם ברגש אבל זה גם יתבטא במעשים. ולא תמיד המעשים הללו יהיו מחווה רומנטית וגם לא יביעו מסרים ריגשיים אחרים

לא אמרתי לרגע שאני מתקלח רק בגלל שזה רצון ה'. אני שמח שאתה לא מאמין על כך ולא יודע איך הסקת את זה מדברי.

אני לא מתחבר לשאלתך ולא רואה צורך להגיב עליה עקב כך שהיא מבוססת על הנחת יסוד שלא כתבתי. מאוד מקווה שהיא גם לא באה מתוך זלזול כי זה לא יפה להביע זלזול בדעה (גם אם היא מטופשת) מול בנאדם שחושב את מה שהוא חושב.

עבודת ה' היא מה שנותן משמעות להכל. ייעוד, תכלית. בלעדיו אין שום משמעות נצחית.

כך בעיני שאדם לא יכול לתלות את הקשר עם הקב"ה במאורעות הזמניים שפוקדים עליו.

זה נכון וביחד עם זאת זה מסוכן להגיד את זה, כי רק מלאכים או צדיקים עליונים באמת חיים ככה ביום יום שעה שעה.

בנאדם סטנדרטי יודע שיש הרבה תאוות ומחשבות ויצרים שדוחפים אותו והמחשבות שלו הם לא רק קודשא בריך הוא ושכינתיה.

וזה בסדר, כי הקב"ה שם אותנו בנקודה מסויימת שממנה הוא רוצה שנעלה. אנחנו לא בוחרים באיזו נקודת פתיחה אנחנו נמצאים.

ברמת התופעה -

מעבר לזה שבאסה להיות לבד, רווקים משלמים מחיר חברתי. הם שונים. בגיל מסויים הרוב מתחיל להיות רוב נשואים וכך הרווק נעשה חריג ביחס לסביבה. זה כבר פתיח לא וואו.

ככל שגיל הנישואין המקובל באותה חברה הוא מוקדם יותר כך תחושת החריגות תתחיל בגיל צעיר יותר ותחמיר עם הזמן.

הדבקת סטיגמות ותויות כלפי חריגים בחברה היא דבר טריוויאלי שקורה, גם הוא לא וואו. מאמין שבהרבה פעמים שמדברים על רווקים גם משליכים עליהם את זה. יכול להיות גם רווק שמאמין בסטיגמות הללו, זה לא סותר. הוא מאמץ את מה שהסביבה אמרה לו.

בנוסף לכך, באמת יש יותר קשיים בנושאים דתיים בתור רווק/ה ואולי זה מוריד חלק מהדרך. וגם יש התמודדות דתיות ייחודיות בתור רווק/ה.

ובכללי, הבעיה הכי גדולה ברווקות היא הבדידות, וחלק מההתמודדות עם בדידות זה 'לפצות' על זה. מעשיים דתיים דורשים כוחות מהבנאדם והוא בודד ובאסה לו אז הגיוני שיזרוק גם בדברים אחרים בתור 'פיצוי' כי נמאס לו גם להשקיע בדת וגם להיות בודד. כמובן, עדיף שאדם ימלא את החלל בדברים טוב ולא בדברים לא טובים (אני מדבר אפילו על החלל של הזמן הפנוי).

לסיכום, טיפה יותר התחדד לי

זו תופעה קיימת מעידה על התמודדויות וקשיים שכל אחד יכול לחוות. לכן כדאי ללמוד ממנה ולא לזלזל בה.

מאידך, האדם הפרטי יכול לנסות לחשוב על דרך התמודדות שלו עם אותם קשיים לפי מה שנראה לו מתאים ונכון.

התופעה מאפשרת לאדם הפרטי ללמוד מהתמודדויות של אחרים ביחס להתמודדויות שלו עצמו.

@פיטר קראוץ 

אם יש לך מקל עץ מחוספס מתקלף אז זה יעשה לך יבלות אם תחזיק חזק

קח מגב נורמלי עם מקל נורמלי

מקסימום אתה יכול לעבוד עם כפפות

חוץ מזה אין צורך להשתמש במגב יותר מדי זה באמת לא כזה מסובך אם עובדים יעיל

זה לשים עליו משהו רך ונעים שלא ישרוט / ייבל לך את הידיים

לא נעים אבל מה שמתנגן לי בראש זה ''חציל קדוש ברוב טובך נהל עתדיך''

תנסה לחפש בחורה בשם משיבת נפש, נשמע שתתאים

שקרו או שכבר קרו.

זה מתנה מ-ה'.

משהו בך, בסגנון שלך, בעוצמות שלך, באיך שאתה כותב את הדברים - משיב גם לנו קצת את הנפש.

אשריך.

נראה לי כבר אין פה אנשים שזוכרים אותי..

אתה יודע כמה פעמים אמרתי למישהי ואי את הכי מהממת שיש 

שיקרתי 

יותר הייתי מחלק את זה על פי עדה חח

בטבע שלי לפני שחזרתי בתשובה היה להחמיא ולפלרטט

את כל קבין השיחה שנטלנו איכשהו לא?

והן רגילות לקבל פרגונים וחיזוקים

כי הן נבנות מזה.

ומרגישות בטחון עצמי.

הרבה אינטרסים ויש גם מניעים

כמו שהפי ציינה, שהיא מוכנה לשקר כדי להחמיא לחברה

כדי שהחברה תחזיר לה יחס דומה

הרבה אינטרסים.