בדיוק סיימתי לקרוא את "פסח על שום מה" של הרב זקס ז"ל ומצאתי כמה דברים בדיוק שקשורים בדיוק לנושא
לראשונה נפערה תהום בין עבר לעתיד, בין מצרים לארץ במובטחת. המסע במרחב, דרך המדבר, סימל עתה מסע דרך הזמן, שיעדו הוא משהו חדש, חסר תקדים, מחר שאינו דומה כהוא זה לאתמול. בהקשר זה אנו מתחילים להבין את תלונותיהם הבלתי־פוסקות של בני־ישראל ואת הרצון שהם מבטאים פעם אחר פעם לשוב למצרים. [...] כשבני־ישראל חוו זאת לראשונה, היה זה אכן פחד גדול - הפחד לאבד על דבר בטוח, צפוי, בלתי־משתנה, ובמקומו לקבל רק אי־ודאות ויעד הנמצא תמיד מעבר לאופק. עתיד פתוח – שהוא במהותו שלילה של הזמן המחזורי – עלול להטיל אימה. רק הבטחת א־לוהים, והאמון שנתנו בני־ישראל באותה הבטחה, הפכו אותו למשהו נסבל. ראוי לציין שדווקא מושג זה של הזמן הוא שהופך את המילה העברית "אמונה" ליחידה במינה בשיח הדתי של המין האנושי. מילה זו אינה מבטאת ודאות, אלא אדרבה – את האומץ לחיות באי־ודאות, בידיעה שהעתיד אינו צפוי כלל וכלל, אבל אפשר להתייצב לעומתו ללא חת מפני שאיננו לבד. א־לוהים ודברו נמצאים איתנו.
בקיצור נמרץ, אפשר לשאול שאלות עוד יותר נוקבות: מה זאת בכלל המצווה הזאת להתחתן? להכניס מישהו זר לחלוטין לחיים שלי? להכניס את כל השגעונות שלו? את המשפחה שלו? את הריבים והבעיות הפוטנציאליים? מה אם בהתחלה הכל יהיה יפה, כמו שאכן רוב מערכות היחסים עובדות יפה בהתחלה, אבל בהמשך הכל יתחרבש, כמו שסטטיסטית יש סבירות לא מבוטלת כזאת?
וגם: איך אני אמור לדעת במי לבחור? וכי אני רואה ללב בני־אדם? הלא, גם אם אשתדל לבחור בחירה נבונה, הרי שאני מוגבל על־ידי השכל הצעיר שלי, וחוסר הידיעה והניסיון שלי, ומהבחינה הזאת, אני עלול להתחרט, כמו שאני מתחרט על הרבה שטויות שעשיתי בעבר?
וגם: אם אעשה את כל הבחירות הנכונות, מי אמר שהכל יהיה טוב? וכי אין צרות גם לזוגות מושלמים? בעיות בחינוך? טרגדיות כאלה ואחרות ל"ע?
אני חושב שאלה הן שאלות המציאות שאי־אפשר להתעלם ממנה. טוב, אפשר, יש גם הרבה שמתעלמים, וחיים באופטימיות נאיבית, עד שהם מוצאים את עצמם מול שוקת שבורה. אני מתאר לעצמי שעמרם אבי משה (שמייצג את השכל והניסיון הותיק) היה עונה לשאלות האלה "טוב, כנראה באמת עדיף להתקפל". אם כל הבן הילוד סופו למות, הרי 50% כישלון. ולא ניתן לדרוש מהאדם להיכנס למסע כזה על סמך הידיעה ש־50% שזה ייכשל.
התשובה האמונית לא תהיה בנויה על ודאות מוחלטת, או התעלמות מהבעיות שטומון בחובו הבלתי־נודע. היא כן תגיד שאנחנו לא נתונים בידי גורל עיוור ושאם יש 50% כישלון יש גם 50% הצלחה ששווה את כל זה, ולא רק זה, אלא גם שאנחנו כלל וכלל לא מחוייבים לסטטיסטיקה, אלא הכל תלוי במעשינו (בעיקר הרוחניים).
לכן: מומלץ לעשות השתדלות בסיסית להבין מה מתאים לך ומה לא, להקשיב לאינטואיציות, להקשיב להדרכת התורה, אבל מעבר לזה, לא מצופה ממך להיות נביאה, ולחזות עתיד ורוד 100%. אלא כמו שאמרו להיכנס למים ולהתחיל לשחות. לאו דווקא מתוך זה ש"יהיה אחלה", אלא מתוך הידיעה שאת יכולה לשחות.
