פורום הורות (עמוד 222)

בהנהלת:
שרשור חדש
מתנות לסוף שנהשירשיר90
אוטוטו סוף שנה.
אני מתחילה לחשוב מעכשיו על שי סמלי עבור המטפלות/גננות/סייעות בגן של הילדים.

הגדול שלי בגן עירייה - עם גננות וסייעות משלימות יש סה"כ 4 בצוות.
הקטנה בפעוטון - יש צוות גדול, כולל משלימות 5.
זתומרת בגדול, אכין 10.

הבעיה היא שאין לי עודף כסף לסטים כאלו
מסבון של פעם או ללין...
חשבתי על פרחים ואיזו ברכה על פריחה
אבל פרחים כבר קנינו להן ליום המשפחה.

יש למישהי/ו הצעות על שי סמלי?

בנוסף, אני מכינה לכל אחת מצגת עם תמונות מהשנה וברכות תודה והערכה.
אז התכנון הוא דיסק + שי צנוע באריזה מעוצבת.

אשמח לרעיונות...
אולי ספל נחמד עם כמה שוקולדים?בת 30


אפשר שכל ההורים יקנו יחד משהו יפהaimaאחרונה


קניית דירהרחל ד

מנסה כאן את מזלי....

מישהו קנה כאן במתחם נחלים החדש בהדר גנים?

מישהו קנה במקרה בפרוייקט "חכמת שלמה"?

איך האוכלוסיה?

האם נחמד שם?

מישהו מוכר במקרה בהדר גנים הישנה דירה?

תודה!

בפתח תקווה הכוונה...רחל דאחרונה


לכל הכובסים והכובסות שבינינו...יסכונת

מה אומרים, אבקת כביסה אריאל שמיועדת לכביסה לבנה עלולה להזיק לכביסה הצבעונית?

אני מכבסת רק עם אריאל, כי היא מוורידה לי את הכתמים של הפיציים, אבל עד עכשיו השתמשתי בd3 ורשום עליה שהיא מיועדת לכביסה צבעונית ולבנה גם יחד, ועכשיו קנינו בלי לשים לב אחת מהאבקות שרשום עליה שהיא מומלצת לכביסה לבנה בלבד.

זה עלול להרוס ולעשות כתמים בהירים על בגדים? (רשום שיש שם מלבין אופטי, אני מניחה שזה מה שזה נשמע...)

 

מישהו/י ניסה/תה???

אני יכולה להגיד שטייד לכביסה לבנה הורסת כביסה כהה.aima

הצבעים דוהים

זה גורם לבגדים הכהים לאבד אתהצבע שלהם וחבל!ננושאחרונה


רוצה לשתף בדבר שמעיק עליאנונימי (פותח)

לפני כמה זמן, בהיותי עוד רווקה, באתי לעשות ביביסיטר על האחינית שלי. אחותי הסבירה לי מראש הכל, איך היא אוהבת שמרגיעים אותה  ואיך לטפל בה, אבל במציאות שום דבר לא הלך. היא בכתה וצווחה וכל מה שנסיתי רק עשה אותה יותר עצבנית. שום שיטה לא הצליחה לי. כמעט בכיתי איתה ביחד...... זה היה ממש סיוט, עד שאחותי חזרה והצילה אותה מידי הדודה המפוחדת (ב"ה שזה לא היה להרבה זמן). עכשיו עבר כבר די הרבה זמן מאז והיא גדלה מאד, אבל עדיין כשאני פוגשת אותה עוברת לי לפעמים מחשבה דבילית כזאת בראש - אולי היא עוד "זוכרת לי", אולי היא עוד כועסת עלי שטיפלתי  בה כ"כ גרוע... זה טפשי לחשוב ככה, נכון?

אשמח לחיזוקים........

אכן, לא שייך..ד.

כל זמן שהיית רק "דודה מפוחדת" - ולא דודה מפחידה... הכל בסדר.

 

והיא לא "כועסת" עלייך בכלום.

 

ואם את ממש רוצה - את יכולה בחיוך להחליף איתה פעם חוויות: את זוכרת שפעם שמרתי עלייך ולא ידעתי איך לעשות שלא תבכי?...  היום כבר התחתנתי ואני יודעת... 

 

אבל סביר שהיא פשוט לא זוכרת מזה כלום.

 

הקיצור - שטויות....

אכן לא מציאותי ולא שייךלשם שבו ואחלמה
אגב זה קורה לכל הורה לפעמים עם ילדו הקטן
לפעמים קשה מאוד להרגיע אותם
בת כמה היא הייתה אז?אנונימי (3)

יש גילאים שתינוקות פשוט לא רגועים אצל כל אחד חוץ מההורים ולא משנה מה הם יעשו..

אני אספר לך סיפור שיעודד אותךגםזולטובה

לפני כ3 שנים כשהבן שלי היה רק בן כ9 חודשים נתקעתי פתאום בלי סידור בשבילו לבוקר אחד (בדרך כלל בעלי היה איתו בבקרים הילד לא היה במסגרת עד גיל 11 חודשים- בעלי עבד בערבים ואני ביהודים אההה כלומר בבקרים)

 

אז בחשש רב הבאנו אותו לאמא שלי (סבתא שלו) שהוא מכיר אבל לא היה איתה אף פעם לבד בלעדינו, אמא שלי קצת חששה ובאמת היה להם סיוט של החיים , לאמא שלי זה היה ממש טראומה , הוא צרח את החיים שלו בערך שעתיים ברציפות עד שנרדם ואז באתי וגאלתי אותם

 

יש גילאים לא פשוטים , יש לתינוקות גילאים מסויימים שחווים בהם חרדות נטישה, אמא לא פה = אמא איננה לעד

 

זה קורה הרבה לתינוקות בגיל 8-10 חודשים ויש אצל אחרים שזה מתבטא בתקופה אחרת (אצל הבן השני הייתה חרדת נטישה קרוב לגיל שנתיים -אבל זה עבר מהר)

 

והינה החלק הסיפור שיעודד אותך: כיום הבן שלי מממש אוהב את סבתא שלו הוא לא "זוכר לה" כלום, אמא שלי בהחלט זוכרת אבל עשינו לה חוויות מתקנות עם הבן השני שהיה תינוק יותר נוח היא שמרה עליו כמה פעמים. ועל שניהם בשנה אחרונה שמרה פה ושם. כי כיום הגדול וכבר בגיל יותר מבין ויותר יודע לבטא את צרכיו

 

הקיצור אל תדאגי , היא לא זוכרת לך כלום

מעתיקה לך קישור לפוסט בנושא מתוך בלוג נהדר להוריםמתואמת

https://behithavut.wordpress.com/2015/03/24/%D7%9C%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%97-%D7%91%D7%9B%D7%99-%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C/

הבלוג הוא של "בהתהוות", בת הפורומים פה, והפוסט הזה מדבר על בכי של תינוקות.

אנונימית אחרת - נפלא. כמו כל מה שבהתהוות כותבת.אנונימי (4)


תודה, תודה -חיוך מבויש-בהתהוות


אנונימי (4)אחרונה


בואי אני ארגיע אותך...פרח-בר
בפעם הראשונה ששמרתי על האחיין שלי הוא היה בן 5 חודשים , הוא בכה במשך שעתים וחצי ( רצוף!!!!) ולא עזרו נסיונות ההרגעה שלי או של בעלי הסתובבתי איתו ברחובות חסרת אונים , אחרי שעתיים וחצי של טירוף הוא נרדם , מאז עברו הרבה שנים והיום אני הדודה המעודפת ))))))
תודה רבה לכולכם! חיזקתם!אנונימי (פותח)


קניית רכב יד שנייה- המלצות על מוסך לבדיקה באזור המרכז?תלמידאחד
מישהו מכיר מוסך אמין (למעט הרבה מהם כנראה, לצערי הרב) לעשות בדיקה על רכב לפני שאני קונה אותו באזור המרכז?
תודה רבה!!!
יש את מ.מ.מאנונימי (2)

שזה מכון ענק לבדיקת רכב ברחוב הירקון בבני ברק (ליד קניון איילון)

מוטו קאר בנתניה . רחוב שכטרמן 19זקנת השבטאחרונה


חייבת להוציא.שירשיר90
נמאס לי...
אנשים דוחפים את האף לכל חור אפשרי!

אנו חוזרים בתשובה, המשפחות שלנו מאוד לא מתחברות
מילא לא קל עם ההתמודדות והטכניקות הצבאיות לכל צעד
אבל הכי קשה לי מכל...
"כמה ילדים?" / "שוב בהריון?" / "תעשו הפסקה" וחבריהם.

נתחיל במשפט בן פורת יוסף

אני לא מבינה, האם אני צריכה להתייעץ
על כוונותינו להביא ילדים לעולם, עם כלל המשפחה?

הגעתי למצב שאני צריכה להצטדק, להסביר, להלחץ
מכל שאלה או הערה בנושא.
זה פשוט מתיש אותי.
כל מפגש משפחתי לוקח ממני המון כוח ועצבים
במיוחד החוצפה לומר "תעשו הפסקה" ושלל החלטות.

אני משתגעת מזה.
שימי פס!רות22

אם זו המציאות, תלמדי שלא על כל שאלה את חייבת לענות. כי זו זכותך המלאה!

ואם שואלים, ואת עונה, אז תעני בלי להתבייש.. "אלה החיים שבחרתי, ואין לכם שום זכות להתעניין בנושא" 

אני חושבת שתסתמי להם את הפיות. 

 

לפעמים בחיים האלה צריכים להיות אסרטיבים כדי להמשיך לחיות חיים רגועים. 

לפעמים כל הנחמדות שבך יכולה להתעלל בך למשך חייך וחבל. 

 

פעם אחת עונה להם כמו שצריך, אח"כ יעזבו אותך. 

מקווה שתצלחי עם זה.

 

 

באמת לא נעים..ד.

אבל, לדעתי, אם את תהיי משוכנעת שזה באמת לא עניינם (ומה פתאום שיהיה?.. מגוחך) - אז זה יירגע עם הזמן, וגם פחות יציק לך.

 

את לא צריכה "להתייעץ", לא צריכה "להודיע", "להסביר", "להצטדק" (??...), "להילחץ"...

 

פשוט לומר: תודה. זה ענין אישי שלנו, מבקשת להפסיק לשוחח על כך.

 

ינסו להמשיך, תלכי קצת הצידה...

 

תוך זמן קצר - יש סיכוי שייפסק לגמרי. יבינו שזה פשוט לא עניינם מבחינתכם באמת. ללא כל קשר ליחס המשפחתי הנעים.

בציבור החילוני אלו דברים שממש נהוג לדבר עליהם והם נחלת הכלל44444

- אין כבר משהו שהוא לא נחלת הכלל ואת יודעת את זה בטח יותר טוב ממני....)

תסתכלי על זה כעל דיון נורמטיבי ושיחה נורמטיבית בציבור החילוני.

מבחינתך תשתדלי שהדברים יכנסו מאוזן אחת ויצאו מהשניה.

בכל מקרה את יכולה להגיד שאת מעדיפה לא לדבר על זה עם חיוך ובצורה נחמדה.

אם את רוצה אפשר לנסות להעביר נושא- כדאי לחשוב על נושאים "קרובים" מראש. הבעיה שזה לא מונע משיחה כזו במפגש הבא.

אני הייתי הולכת על האופציה הראשונה ובעיקר שילוב.

מכירה מקרובמשיח עכשיו!
מה, את בת עשרים ויש לך שלושה ילדים?

אחרי הלידה של השני : "עכשיו תעשי הפסקה"


אני עונה : " אנחנו סומכים על ה'" וזה משתיק את כולם. אבל אני עונה מאוד בביטחון ובטון שזה לא בר ויכוח.
תודה לכולםשירשיר90
אני תמיד עונה, מה שה' יחליט.
ואז מתחילות ההתקפות למניהם...
או האמירות הנחמדות שאנחנו משוגעים וכו'

עד שאני מתעצבנת
ואומרת משהו כמו אין לכם זכות להתערב

אבל ההרגשה הזו שתמיד צריך להתגונן, מתישה.
שכל מפגש צריך לנשום או להתכונן נפשית.

והמחשבה על החוצפה הזו בכלל להעלות את הנושא
להחליט עבורנו, לקבוע
(זה לא בא ממקום של הארה או אכפתיות, נטו התקפה)
ובכזה חוסר טאקט... אוף.
באמת אוףבהתהוות

 

מייעצת לך ברוח דברים שלמדתי בימים האחרונים מאישה חכמה, בנושא קרוב:

כשעולות הערות כאלה - תיעלמי. אל תהיי עוד חלק מהשיחה.

או שתלכי לחדר כי נזכרת שאת צריכה לגהץ כמה חולצות, או שתישעני אחורה ותתנמנמי, או שפיזית תישארי באותו מקום - אבל בעצם לא תהיי שם, לא תקשיבי, לא תקלטי את האמירות האלה. כמו שלא שמים לב כשזבוב מזמזם בחדר.

את יכולה לא להגיב בכלל, או להגיב באיזה המהום סתמי "נראה", "תודה", משהו מעורפל ולא מחייב שתחזרי עליו עשרים פעם, בכל פעם שיצפו לתשובתך.

צאי מתוך הנחה שהקרובים שלך יישארו בעמדותיהם, ושום דבר שתעשי או תגידי לא ישנה את זה - לכן אין סיבה להתאמץ.

לכן במקום להתמקד כלפי חוץ, אליהם - נסי שהמיקוד שלך יהיה כלפי פנים. נסי להיות כמה שיותר עם עצמך.

דיבורים כמו אלה שאת מצטטת - הם סוג של מתקפה. כשאת רואה אדם שנתון למתקפה, את מתייצבת לעזרתו. אז תתייצבי לעזרת עצמך. תהיי קשובה לעצמך. נסי לחשוב: מה אני מרגישה עכשיו? מה שאומרים לידי כואב לי? איפה זה כואב? כמו גוש בגרון? כמו דקירה בבטן? נסי לאבחן לעצמך את התחושות שלך. כמה שיותר בפירוט יותר טוב.

ובנוסף: תדמייני שאת הילדה שלך, ודברי לעצמך ברכות כמו שהיית מדברת אליה כשהייתה מרגישה מותקפת: אוי, מסכנה שלי, זה לא נעים. דמייני שאת מקבלת חיבוק אוהב.

והקרובים? או שהם בכלל לא ישימו לב ש"את לא שם", כי הם מרוכזים במה שיש להם להגיד, או שישימו לב וישאלו אותך מה קורה, אז תגידי שאת לא מרגישה כל כך טוב. את באמת לא מרגישה טוב כשמדברים אלייך בחוסר כבוד!

מותר לך לעשות את זה פעם אחר פעם אחר פעם. אין לך שום מחויבות להישאר בשיחה שלא נעימה לך.

העיקר לזכור - לא להשקיע את המאמצים כלפי חוץ אלא כלפי פנים.

בהצלחה!

 

תודה בהתהוות. כמים קרים לנפש עיפה.אנונימי (3)


אל תגידי "אין לכם זכות" רק כשאת כבר מתעצבנת...ד.

אז זה כבר מהתשה, כי נתת להם זכות להתערב מראש.

 

אלא ברגע שזה עולה, הם צריכים לדעת שזה לא ימשיך.

 

על השניה שזה עולה, בשיא השלוה: סליחה, נושא פרטי שלנו, מבקשת לא להתערב ולשוחח עליו. 

 

ולזוז הצידה אם צריך.

 

הרי הם מן הסתם לא אנשים-רעים. יראו כמה פעמים שזה כך, אז ידברו על עניינים אחרים.

 

כמו שלא יכריחו לאכול לא-כשר, למשל..

 

 

[ובעז"ה, עוד כמה שנים, כשיראו משפחה עם ילדים, חיה ותוססת ושמחה - כבר ידברו אחרת גם הם. לא מעטים אכן "מקנאים", לפעמים אפילו מצטערים למפרע שלא נהגו כך גם הם, או מתרצים לעצמם שלא היה להם כח לזה)

2 דברים יש לי לומרתותי77
לפני חיבוק ענק. מבינה בטח מבינה. גם חוזרת בתדובה וכל המשפחה חילונית. משני הצדדים. שמייח.
1. או שתתעלמי או שחזרי על המנטרה זו ההחלטה שלנו בלבד וזו זכותינו כמו דזכותכם למנוע. אגב בדרכ שחילונים באים בהתקפה אלי בשאלות מרגיזות אני שואלת אותם אם באמת הם רוצים תשובה הלכתית ממני או סתם להתקיף. אם בא לכם סתם להגיד מה שיש לכם פאדל תגיגו ותלכו. אם בא לכם באמת אבל באמת לשמוע למה אין לי בעיה להסביר.

2. ישתבח הבורא והתעלה שמו הגדול ששם אותנו במקום הזה. כל פעם שאת סובלת "מרדיפה דתית" תחשבי כמה שכר תקבלי על כך. כמה הנסיון קשה. כמה זה מרגיז ועם זאת את בשלך עם התורה והם לא יכניעו אותך. אשרייך ואשרי חלקך. קחי את זה איתך לכל התמודדות בין העולם החילוני לשלנו כי זה באמת לא ברור בכלל ולא פשוט בכלל.
יקרה! אצלי המצב הפוך.אנונימי (2)

אני חרדית ומונעת כבר כמה שנים, בגלל בעיה בריאותית.

אבל אני לא מספרת לכולם את הבעיות שלי.

אני  ממאאאוווודדדדד רוצה עוד ילד.

גם אצלי הסביבה לא תומכת.

אנשים לא מבינים, כי התחלתי עם כמה בנות רצופות, וחושבים שאני מונעת מבחירה, ומנסים להשפיע עלי שאפסיק למנוע.

כך או כך, יש אנשים שאין להם מספיק רגישות לזולת.

אני משתדלת לא להיות אחת מהם....

מבינה אותך, חווה אותו דבר בדיוקl666

גם חוזרים בתשובה עם ילד כמעט כל שנה

ואני לא חושבת שיש להם זכות להעלות את הנושא בכל מפגש משפחתי, זה לא מנומס ולא נעים, ומין הסתם אם היית שכנה או עמיתה בעבודה הם היו משאירים את הדעה שלהם לעצמם

אין לי מה לייעץ לך כי מה שקרה לי בהריון רביעי שפשוט צעקתי על חמותי ואמרתי לה שאם היא לא רוצה נכדים אז מבחינתי היא לא סבתא ולא מדברת איתה בכלל כבר כמה שנים, בעלי מבקר אותה לבד בלעדיי 

חילונים חושבים שהם אנשים חופשיים  למרות שהם לגמרי עבדים של לחץ חברתי

 

 

שמעתי פעם-ויקי7

על שיטה במצבים כאלה (הביאו את זה במקום כשההורים מתערבים בהכל)

לחזור כל פעם על מה שהם אומרים, ולהוסיף את מה שאת רוצה.

למשל (אני מנסה במקרה הזה) "אני מבינה שאת חושבת שצריך לעשות הפסקה ארוכה בין ילד לילד, אבל אנחנו בחרנו לתת לה' לקבוע". ושוב "אני מבינה שאת מוטרדת מהמצב הכלכלי, אבל החלטנו לתת לה' לדאוג לכך". אחרי כמה פעמים זה מפסיק.

נראה לי שתגובה כזאת תוציא אותםl666

משיווי משקל לגמרי

גם אני לא אוהבת תשובות כאלה? מה עם השתדלות?

תגובה כזאת לא אמורהסדר נשים

לגרום להם להסכים איתה

אלא להבין שזה לא עניין שלהם

תודה על כל העצות הנהדרותשירשיר90
ועל ההבנה, בכלל.
כיף לדעת שבכל זאת אני נורמלית...
מרגיזזזאנונימי (4)

אחרי הלידה השביעית שלי אמא שלי אמרה לי: מספיק! תסגרי!

ואני עניתי בחיוך: לא שאלתי מה דעתך בעניין. אני אחליט. תודה.

 

כשחמותי העירה: אבל זה מפריע לך להתקדם בעבודה!!! עניתי לה: הכל בסדר גמור, תודה.

 

כשאחותי כעסה עלי (ורמזה בהריון הנוכחי, שמיני) עניתי לה: מה מפריע לך? אני אוכלת לך את האוכל שלך? יש לך פחות אויר בעולם? (לה יש שניים והיא כ-ל היום נעזרת באמא שלי, בעוד אני לא נעזרת בה בכלל!)

 

דרך אגב - הכל בחיוך ובנועם.

 

את מחליטה מה ייכנס אלייך לנשמה ומה לא!

 

תראי להם את הילדים שלךח ת ו נ ה

ותגידי - "נכון שהם מקסימים ? -

לא שווה עוד כמה כאלו? הם עושים טעם של עוד וככל שיש יותר הרבה הם יותר משתבחים וכו'"

מנסיון זו תשובה שמשתיקה באוירה טובה....

 

חחח.... זה בדיוק מה שאני עונהאנונימי (4)אחרונה

הרבנית ימימה מזרחי אומרת שזאת עודיה.

כמו שיש הודיה - שמודים על מה שיש,

כך יש עודיה-להודות ולבקש עוד.

 

זה מה שאני עונה לאמי (לחמותי יש פחות חושומור...) כאלה חמודים, לא כדאי עוד כאלה?

וואו, אלופהשירשיר90
אבל זה לא מתיש אותך פנימה?

אני יכולה להשתיק נהדר...
אבל זה מאוד מפריע לי, אני כאילו מותשת.
עבדתי על זה הרבה.אנונימי (4)

בהתחלה הייתי נעלבת אך הצלחתי לומר לעצמי: מותר להן לחשוב כך ולי מותר לחשוב אחרת.

 

אי אפשר לחיות את החיים אם נותנים לכל אחד להיכנס לך לנשמה.

איך מסבירים לילד?אות והדר

בן 8, ילד חכם קצת חפרן...

למדנו ביחד בפרשת משפטים, הגענו לפסוק "וכי יפתה איש בתולה אשר לא אורשה ושכב אמה מהר ימהרנה לו לאשה" וכן פסוק הבא..(שמות כב, טז)

הוא אמר שהרב דילג על הפסוק הזה ולא הסביר, מה שנראה בעיני קצת מוזר

איך הייתם מסבירים לו את הפסוק? האם אכן ראוי לדלג על הפסוק הזה? 

לא לדלג על אף פסוקד.

להסביר לו בצורה פשוטה, שאם מישהו מפתה מישהי שעוד לא התחתנה וגם לא התארסה, להתנהג איתו כמו אשה עם בעלה, אז הוא חייב לקחת אותה לו לאשה, להתחתן איתה. אבל אם האבא שלה לא רוצה שאדם כזה יתחתן עם הבת שלו - אז הוא חייב לשלם כסף, קנס, כסכום הכסף שהיה נותן אם היה מתחתן איתה.

 

הילד לא אמור לשאול מי יודע מה, אם לא עשוים מזה "מי יודע מה". כל ילד יודע ש"הורים" יש נים באותו חדר. הוא יניח שזה משהו כזה (ולא שאסון להסביר, בשעת הצורך ובעדינות וענייניות, מעבר לכך. אבל בפשטות אין צורך)

 

 

ככלל, "תרה מגנא ומצלא". דברי תורה הם מוגנים. וצריך ממש להתכווין מראש להסביר את הדברי-תורה. חלק מה"לימוד". אם ניגשים כך - גם הילד לוקח כך. הכל, אגב הלימוד. לא לעשות מה"מציאות" עיקר, אלא מהדין הנובע מזה. כפי שהתורה מתייחסת.

מה זהאנונימי (2)
"להתנהג איתו כמו אישה עם בעלה" ?

ילד הוא לא טיפש והוא ישאל מה זה בדיוק אומר.
(מה גם שהוא רואה את המשך הפס'- "ושכב עמה.. ")
דן כתב:אנונימי (3)

ילד רואה שהורים ישנים באותו חדר, הוא יניח שזו  הכוונה - "ושכב". זו המסקנה הטבעית של ילד דובר עברית שלא יודע מעבר.

אבל אם הוא  כן תוהה אם יש משהו מעבר - אז כן, סימן שהוא כבר בשל ללמוד שיש משהו מעבר.

אם הוא בשלב שהוא מחפש תשובות, עדיף שילמד שהוא יכול לקבל אותן אצל ההורים / מורים, ולא יחפש "מקורות מידע" אחרים...

 

ילד הוא לא טיפשד.

וגם הורים/מחנכים בעלי נסיון לא.

 

ונסיון מלמד, שאם ההורה אומר את זה בטבעיות, כי לו עצמו אין "תסביכים" ומבחינתו ברור שזה מספיק לכעת, אז גם הילד יקבל את זה כך (והתייחסתי בדיוק גם להמשך הפסוק. "כמו אשה עם בעלה" כולל ישנים ביחד, כמו שהוא רואה בבית).

בתור ילדה בת 8 הייתי מבינה לישון יחד- כפשוטו44444

אם הילד שואל יותר אז נראה לי כדאי לענות בפשטות.

כנל- לישון ביחד בלילה.ויקי7


לאחרונה ראיתי מחברת שלי מכיתה ג'רוני בלילה

ולמרבה הפלא היו שם רק תשע דיברות! 

המורה כנראה ראתה לנכון לנשל את "לא תנאף" מעשרת הדיברות.

אז רואים מזה שני דברים:ד.

א. היתה יכולה להסביר בכלליות ולא היה קורה כלום.

 

ב. למרות זה, את יודעת היום שיש עשר דיברות - אז כנראה זה לא נזק נוראי...

 

נכון, זה לא נזק. אבל זה כן פחדנות מגוחכת בעיני.רוני בלילה


אני הייתי מעירה על זה ( אם הייתי נתקלת אצל אחד מילדי)פרח-בר
אפשר להסביר במילים שתואמות לגיל ולא יקרה כלום , להפך ההסתרה הזו כ״כ מגוכחת בעיני שהיא גורמת בדיוק לדבר ההפוך - להתענינות יתר ולהתעסקות יתר
ואני זוכרת היטב את השיעור בכיתה א' שבו המורה הסבירהאנונימי (3)

שרחל אמרה ללבן שנתפס לה הגב ולכן היא לא יכולה לקום מפניו.

את רוב שיעורי התורה שלי מכיתה א' אני כבר לא זוכרת. למה דווקא השיעור הזה נחקק לי בזיכרון? כנראה שהרגשתי כבר אז שמשהו שם לא בסדר, שהמורה מתוחה, שהדברים הם לא בדיוק כמו שהיא מציגה... (אפילו שלא היה לי אז מושג במה מדובר)

למה לא להגיד בפשטות שלנשים מבוגרות יש לפעמים תופעות גופניות מיוחדות שיכולות קצת להגביל את התנועה? לדעתי אפשר אפילו להגיד שזה קשור ליכולת שנתן הקב"ה לנשים להרות וללדת. למה לא? לא חייבים לתת את כל המידע בחשיפה ראשונה, אבל למה לשקר? שקר הוא פסול בפני עצמו, וגם - לילדים יש אנטנות מצוינות לזהות מצבים שמשקרים להם.

נכון.ד.


בדיוק ככה.+mp8אחרונה
מענייןאנונימי (4)

ספר בראשית מלא ב"מוקשים" שכאלה - פרשת דינה ושכם, תמר ויהודה, אשת פוטיפר

וגם בחומש שמות יש כמה, אולי זו אחת הסיבות שבעבר היה נהוג להתחיל ללמוד בחיידר את חומש ויקרא?

ספר ויקרא? פרשת תזריע? כל העריות באחרי-מות?אנונימי (3)


אלו לא "מוקשים".ד.

אפשר בשכל טוב ללמד הכל.

 

 

 

 

 

הייתן שולחות לקייטנה כזאת? -סקר שוקובשביעי נגילה

בס"ד

 

שלום לכולן,

עוד לא אמא (נשואה די טריה) אך שואלת אמכן בתור אמהות:

אני סטודנטית להוראת אמנות, לפני הסטאז'. 

חשבתי לעשות בקיץ בבית  קייטנת אמנות לבנות,(כיתות א'-ג')  שזה אומר:

-הרבה יצירה, גם דברים "רגילים" וגם דברים טיפה יותר מקצועיים.

-קבוצה קטנה- 5-7 בנות

-קצת משחקים וכו' של קייטנה אבל בלי יציאות לטיולים וכו'. 

 

עיקר השאלה שלי- האם הייתן שולחות לקיטנה כזאת? - כי בד"כ נערות עושות קייטנה, לי עצמי זה נשמע קצת מוזר שאשה צעירה עושה קייטנה. 

אשמח לתגובות והערות! 

תודה!

 

ד"א אם מישהי מזהה אותי- אשמח שתגיד. 

 

נשמע לי אחלה קייטנהבת 30

רק שני דברים: א. העלות בטח יקרה יחסית

                       ב. לדעתי היציאות כן חשובות. אפילו אם זה לגן שעשועים שווה באיזור או לבריכה או כל פעילות אחרת.       רק יצירה רוב היום יכול באיזשהוא שלב לשעמם. צריך גם לפרוק אנרגיות...

תודה על ההארות!ובשביעי נגילה

בס"ד

 

א. אם אפשר- מה לדעתך עלות סבירה ל-3 שבועות? (5 ימים בשבוע)

ב. תודה, אחשוב מה אפשר לעשות. (חפש את המטמון ביישוב?)

עונהבת 30

עלות סבירה- את צריכה לבדוק מה העלות של קייטנה רגילה אצלכם, שכוללת גם יציאות. מצד שני- לחשב מה העלויות מבחינתך- חומרים, זמן ו הכנה וכד' ולהגיע לסכום שמקובל עלייך כדי שלא תפסידי ושמקובל על הסביבה- כדי שישלחו.

 

יציאות- קחי בחשבון שיכול להיות חם מאוד, ועדיף לצאת על הבוקר, עד 10:00. אפשר גם משחקי מים בחצר- זה כיף ומרענן.

אני בהחלט הייתי שולחת!מתואמת

לא תמיד נוח לי עם העובדה שמנהלות הקייטנה הן נערות. ואם יש גם ערך מוסף של יצירות לא שגרתיות - מה טוב!

(אני עצמי גם חשבתי לעשות קייטנה כזו פעם נראה אם אי פעם זה יצא לפועל...)

מעולה! תמיד חיפשתי קיטנות עם מדריכה רצינית!חן שחר


ברור שהייתי שולחתפרח-בר
והילד שלי גם היה בקיטנה כזו (1000 שח לעשרה ימים), אגב למה זה רק לבנות?
כמו שבית הספר באזורה מן הסתם נפרד, כך גם החוג...מתואמת


אפשר לפתוח גם קבוצה לבניםפרח-בר
נראה לי שבנות יותר מתחברות ליצירה ואמנותובשביעי נגילה

בס"ד

 

לפחות בגיל הזה. 

והסיבה הפשוטה יותר- נראה לי שלי זה קל יותר. 

ותודה על סדר גודל של המחיר- חשבתי הרבה פחות...

הייתי שולחת בשמחה!רננה*

תמיד אני מחפשת דברים כאלה, וכמעט שאין למצוא...

רעיון נהדר!

תודה! תודה לכולן על התגובות והעידוד!ובשביעי נגילהאחרונה


אנחנו מחפשים מטפלתארץ הקודש

באיזור שערי צדק. לתינוקת בת חודש החל מ-א סיוון למשך חודשיים.

יש למישהי המלצות?

אשמח לשמוע.

באיזור בית וגן יש מטפלות מדהימות ומנוסותרוני בלילה

 

נשים חרדיות שגידלו הרבה ילדים. גיסתי שילמה חמישה שקלים לשעה, והיו שם שלושה ילדים.

שווה לחפש (בלוחות מודעות למשל)

תודה! אם יש למישהו המלצה ספציפית אשמח..ארץ הקודשאחרונה


הצילו איך גורמים לילד לאכול????????מתעלה אליו

הוא חי רק על פורמולה וכמעט לא מוסיף במשקל!!!!!!!

את יכולה לשקול אותו בבית ולבדוק בתבלהl666

האם זה בסדר

אם הוא באמת צריך גסטרולוג אז את חייבת לפחות סיכום של ביקור כי יכול להיות שהוא צריך דיאטה מסוימת

ואני הייתי מבטלת את טיפול ומטפלת. נשמע לי מזעזע. לקשור ילד ולדחוף אוכל? לא פלא שזה לא עובד, 

צריך לשחרר

הצילו , ציפור!בוחרת בטוב

אולי מכאן אקבל עצה ותושיה,

נקלעה לחצריו ציפור דרור קטנה, שמשום מה אינה מסוגלת לעוף.

אז אחרי שהיא נכנסה אלינו הביתה, ושהוצאתי אותה בכוחות משותפים שלי ושל שכנה אמיצה יוצר,

אני מנסה לחשוב אם נכון להניח לה לנפשה בחצר, או שעדיף להכניס אותה לארגז או משהו,

אין כאן המון חתולים, אבל אולי בכל זאת?

 

מה דעתכם?

גם לחתולים מגיעה ארוחת ערב...אל תחוסי על הציפור כי לכך נוצרההלוי מא


ציפור דרור אף פעם לא שורדת בשבי.אנונימי (2)

לא יעזור להכניס אותה הביתה חיוך. לכן קוראים לה ציפור דרור.

אשרייך על הרגישות.

סוף סיפור-בוחרת בטוב

ערכתי תיאום בין בן אמיץ של אחד השכנים שיבוא לאסוף אותה לארגז, לבין משפחה אחרת בבניין שהסכימה לארח את הארגז אצלה במרפסת.

בינתיים עד שהוא הגיע הספקתי להציל אותה משיני חתול אחד (חוויה מדהימה, המון דרורים אחרים ניסו להסב את תשומת ליבו, ועוד המון עמדו על עץ קרוב וצייצו בהסטריה).

מקווה שהיא תחלים.

 

איכשהו מרגיש לי שנכון שציפורים נועדו לפעמים להיות לטרף, אבל לטרוף ציפור פצועה זה לא "פייר"...

איזה אכפתיות. אשרייך, צדיקה.פנים טובות
יפה עשית..ד.

הרי יש סיפור עם רבי יהודה הנשיא, שאמר לעגל שברח אליו משחיטה: לך כי לכך נוצרת.

 

ונענש על כך בשנים של כאבי שיניים, עד שפעם ריחם על "בני חולדה" שבביתו, ואמר לשפחתו, שזרקה אותן: ורחמיו על כל מעשיו - ונרפא. 

 

אז רואים שלא התפקיד שלנו לדאוג ל"מעגל התזונה" הטבעי, כאשר מזדמן לנו מקרה פרטי של "ורחמיו על כל מעשיו"..

איזה שרשור מתוקצוף שליאחרונה
תודה לך בוחרת בטוב על הרגישות והרחמים, ריגשת!
התייעצות גמילה..~א.ל

מה עזר לכם במיוחד להביא למודעות של הילד את העניין שמעכשיו צריך להפרד מהטיטולים?חייזר

הילד מוכן,

מדבר על העניין,

גדול מבחינת הגיל,

ובכל-זאת...

 

פשוט להוריד לו אותם..סדר נשים

בהצלחהחיוך

^^ בדיוק.מטרי
בימים הראשונים כנראה יברח לו הרבה, כדאי לעשות את זה כשאת בבית, וכשיש לך זמן לזה כי זה יכול להיות קצת מתיש.
אם הוא באמת מדבר על זה, מתאים בגיל ובשל,
אז תוך יום- יומיים זה אמור להשתפר מאוד בע״ה.
בהצלחה!!
^^^כמו שכתבו לפני.שמן פשתן

להביא אותו להתמודד עם המציאות שאין טיטול.

להוריד ולשים פול אפסשלומית27

בכל הגמילות שלי התחלתי ככה מניסיון שלי זה מוריד מהם את הלחץ שקשור בתהליך הגמילה, אם כבר יש פיספוס אז זה לא כזה נורא וגם חוסך לך קצת כביסה..

חוץ מזה הראתי הרבה סירטונים, היו ספרים בבית והוא ראה את כל הילדים סביבו כבר גמולים אז זה זרם לו בטיבעיות.

אצלי-כולם גמלו אותי....אמא ו7 גמדים

לא לחצתי על אף אחד להיגמל. הילד שנגמל הכי מאוחר היה בן 3 כמעט ונגמל תוך יומיים. יום ולילה. הוא פשוט הרגיש מוכן וזהו.

ככה כולם.

בהצלחה.

מנצלשת..אנונימי (2)
מה אתם אומרים על גמילת יום קודם, ורק אחכ בלילה? מומלץ?
מה שנוח לכםמשיח עכשיו!


תלוי בילדl666

בנות שלי נגמלו ביום בגיל שנתיים ובלילה רק בגיל ארבע

בעיניי רצוי שזה יהיה סמוךאמא'לה אני אמא

אצלי מדובר בתאומים בנים. הם נגמלו ביום תחילה לגמרי (לאחד הלך בקלות ולשני לקח עוד חודש), ואז ממש סמוך לכך בלילה גם, שזה היה הרבה יותר קל לנו (זה היה כשראיתי ששבוע ימים החיתולים יבשים בבוקר). אז לא נותנים יותר בקבוק במיטה אלא שתיה עם ארוחת הערב שהיא כמעט שעה לפני השינה, ולקראת השינה הולכים לשירותים לעשות. נראה לי שעדיף כך, כי הם "בתוך זה" מבחינת הגברת המודעות לתחושות בגופם. ואצלנו ברוך השם היו בקושי פספוסים בלילות. אחותי עשתה לבנותיה הפסקה בין גמילת היום והלילה והתחרטה... יש לה ילדה בת 6 שעד היום לא מצליחה לא לפספס בלילות, אז היא אמרה לי לא לעשות את הטעות הזאת ואני מודה לה.... בכל אופן תמיד להקדים תפילה ושיהיה בהצלחה.

טקס פרידה מהחיתולnetaly

מה שהכי עזר אצלנו זה להיפרד לתמיד מהחיתולים. זרקנו אותם יחד עם הילד ביום הגמילה הראשון.. מיד אחרי כמובן שבחרנו מהמגירה( יחד איתו) זוג תחתונים חדש ויצאנו לדרך חדשה. 
חשוב לעודד לאורך כל הדרך, חלילה לא לכעוס אם מפספס. ולקחת בחשבון שזה עניין של זמן.
אנחנו בהתחלה בלילות ובצהריים היינו מלבישים את הפול אפס זה תחתון גמילה עם ספיגה וצורת לבישה בדיוק כמו של חיתול.
אחרי שהילד היה גמול לגמרי התחלנו את התהליך שהיה כבר הרבה יותר קל ופשוט בלילה.

זה נשמע כאילו הצעת לזרוק גם את הילד, לא רק את החיתול...חכמת ישישים

צריך להיזהר עם הניסוח... הרעיון עצמו נשמע נהדר.

חחח.. שגיאות התחביר האלו מבדחות.. .שמן פשתן

אבל ברורה הכוונה.

 

מה זה מוכן? מה זה גדול?אודי-ה

מוכן= יודע לעשות צרכים בשירותים.
גדול - לא ממש שייך כי זה לפי בשלות. יכול להיות ילד בן 3 שאינו בשל וילד בן שנתיים שבשל...
מדבר על העניין - לדעתי לא קשור כי זה יכול לקרות הרבה זמן לפני שהוא מוכן.
עוד נקודה שחשובה זה עניין הרצון של הילד ללכת לשירותים.

אז לסיכום - לדעתי 2 דברים חשובים: שהילד ידע לעשות צרכים בשירותים ורצון ללכת לשירותים.
מנסים במשך יומיים (עדיף בחופש כמו בשישי-שבת), ורואים אם הילד באמת מצליח לעשות ואם יש לו רצון. כמובן שיש פספוסים אבל אפשר לראות האם זה הולך לכיוון חיובי...

בלילה לפעמים מתאים מיד להוריד ולפעמים לא - תלוי כמה הוא שותה, האם הוא קם עם טיטול ספוג, האם השינה שלו חזקה, האם הוא רוצה ועוד....

בבקשה למחוק... נשלח בטעות פעמייםאודי-ה


יותר מידי ירדתם על netalyאני123
על טעות תחבירית.. היא דווקא כתבה נכון מאוד. יש הרבה משפטים בעברית שיש להם שתי משמעויות. איפה המורה ללשון כאן?!
חס ושלום. לא ירדתי עליה.שמן פשתן

היא באמת כתבה יפה, ונכון מאד.

והיא זכתה שעל הדרך, גם העלתה חיוך על פני אישה מישראל. אשריה.

nataly, אם תגובתי נראתה לך פוגעת, נא סלחי לי. 

 

איזה צדיקה אתאני123
אפשר היה לכתוב:מתואמת

"הלכנו ביחד עם הילד לזרוק את החיתולים".

אבל זה בסדר, אנחנו לא בשיעור הבעה כאן כל עוד התגובה מובנת - לא צריך להשתגע אחר ניסוח מדויק.

ו@netaly כתבה בהחלט יפה! גוזרת ושומרת לעצמי, כשנצטרך בקרוב...

שמן ופשתן.. בגלל שאני מהנייד אני לא מצליחה לענות באישיאני123
לעודד, לזרוק חיתול, להשוות לילדים האחרים בגן והכי חשוב תפילהאמא'לה אני אמאאחרונה
עבר עריכה על ידי אמא'לה אני אמא בתאריך י"ד באייר תשע"ה 21:07

אצלנו הורדנו לגמרי חיתול לאחר הגן בניסיון לשבת על סיר (מיותר בעיניי הסיר אבל התאומים פחדו בהתחלה מהשירותים, אז קנינו מין סיר שאח"כ אפשר להלביש על האסלה ויש סולם צבעוני והם אהבו את זה) כמובן רק לכמה שעות עד השינה בתור התחלה. היו פספוסים כמה ימים כמובן אבל לאחד היתה כמעט שליטה מלאה לאחר מס' ימים ולשני לקח יותר זמן. אז עודדנו אותם המון, היו פרסים, ממש הראנו להם ושאלנו: מי רוצה כזה? אז תעשה בשירותים... ורק אז היו מוכנים בכלל להתקרב לשירותים. אבל זה עזר רק בצורה זמנית. מה שהכי עזר אצלנו היה פשוט לעבור על שמות הילדים בגן ולשאול: אוריאל עושה בחיתול? לא.... איפה הוא עושה? בשירותים! הודיה עושה בחיתול? לא... איפה היא עושה? וכו'.... והם ענו בעצמם... הם הרי כל כך לא רוצים להיות שונים... זה עבד כמו קסם אצל אחד מהם, ואצל השני גם מאד עזר, פשוט לקח לו יותר זמן עם ה'גדולים', שהבנתי שזה נורמלי ופשוט צריך לעודד ולהבין ולא לכעוס. (אגב, רק אחרי חודש כשנסענו ל'מירון' לחאלקה והתפללתי כמובן גם על זה, אז השני נגמל רשמית גם מ'גדולים'...). אגב, חיתולי הגמילה אצלנו לא עבדו בכלל - התאומים שלי פשוט התייחסו אליהם כאל חיתול רגיל ועשו שם כרגיל... אם היינו צריכים לנסוע פשוט לקחנו אותם קודם לשירותים, ושמנו מגבת באוטו מתחתם, כי ברגע שחזרנו לחיתול (אפילו חיתול גמילה) זה פשוט בלבל אותם והם חזרו לעשות צרכים בחיתול, אז כשמחליטים בלי חיתול - אז פשוט בלי חיתול... אגב, מישהי כתבה שזה יכול להיות מתיש, אז באמת כדאי להקדיש לזה כמה ימים שאת בבית. אנחנו התחלנו בחופשת סוכות, כך שיכולתי להיות איתם המון בימים הראשונים. בכל אופן, שיהיה בהצלחה.

חדשה פה ורציתי להתייעץ בקשר לשמירה על תינוקות בבית.חלומי

אני אמא טריה לתינוקת מתוקה בת 3 חודשים

וחושבת עוד כמה זמן לשמור על עוד תינוקות בביתי ביחד עם ביתי.

אשמח לשמוע מכאלו שכבר עושות את זה,

 

באיזה גילאים התינוקות שאתן שומרות עליהם?

באיזה גיל כבר יותר קל לטפל בתינוקות(חצי שנה,שנה)?

כמה לוקחים לשעה?

האם יש סדר יום מסויים?

האם יש לכן חופשות?

ומה אתן עושות כשיש לכן איזה תור בבוקר או סידור חשוב,מודיעות שבאותו יום לא תוכלו?

האם ההורים מביאים טיטולים,מגבונים,אוכל ומשחקים לתינוקות?

האם יש צורך לסדר את זה עם ביטוח לאומי(שאני מטפלת)?

 

ואם יש עוד דברים חשובים,אשמח לשמוע.

תודה רבה!

פרח

מקפיצה..אם יש כאן מטפלות ששומרות בבית על תינוקותחלומי
אשמח לשמוע תשובות.
תודה!
לא מטפלת, אמא ששולחת למטפלתמימיק

גילאים מקובלים - מ-3 חודשים

טיפול קל יותר - חצי שנה נחשב גיל נוח יותר, אבל זה תלוי גם בתינוק עצמו יש יותר רגועים ויש פחות.

קחי בחשבון שאמא שחוזרת לעבודה אחרי חופשת לידה התינוק שלה בן 3.5 חודשים בד"כ.

 

מחיר:

לשעה - מאוד תלוי איפה את גרה וכמה תינוקות יש לך (למשל - אם את לוקחת 15 ש"ח לשעה מכל אמא, ויש לך 5 תינוקות יוצא לך סכום של 75 לשעה).

יותר מקובל - מחיר חודשי גלובלי, שאינו כולל "שעות נוספות", אבל כולל חופשות, כך יוצא שאת מקבלת תשלום לפי חודש ולא משתגעת עם חישובי שעות.

 

חופשות - הולכים לפי מה שמקובל בגנים\מעון באזור.

 

אם יש לך תור בבוקר (מלכתחילה לא קובעים רק אם אין ברירה) - מביאים מחליפה. לא ניתן "לבטל" יום כי אמהות שיוצאות לעבודה לא אמורות לקחת יום חופש בגלל דבר כזה.

 

הורים מביאים - טיטולים, מגבונים, אוכל.

משחקים - לא. עריסה לשנ"צ - תלוי. יש כאלה שמבקשות להביא לול\עגלה ויש כאלה שיש להן את כל הציוד (מטפלות רשמיות של התמ"ת חייבות עריסה לכל ילד).

 

מבחינת בט"ל -

קודם כל, אם את מרוויחה כסף את צריכה לפתוח תיק במע"מ, מס הכנסה, וביטוח לאומי.

עוסק פטור מן הסתם יספיק, ואז יש לך רק תשלום חודשי לבט"ל (כ-10%) והגשת דו"ח פעם בשנה למס הכנסה.

רק שכחתי לכתוב שאני גרה ביישוב,כך שבטחחלומיאחרונה
המחירים שונים מעיר
הוצאותאנונימי (פותח)

רוצה להתייעץ...

 

זה נורמלי לשלם 1600 ש"ח בקירוב,

הוצאות של סופרמרקט לחודש? משפחה של 4 נפשות. הורים, אני 23 וחצי ובעלי 25, תינוקת בת חצי שנה ובן בן 5

(כל מה שקונים בסופר, אוכל חומרי ניקוי וכביסה, טיטולים ותמ"ל לתינוקת,

ומוצרים מתכלים (מוצצים, נייר טואלט, מגבונים, בקבוקים וכד' ) ומוצרי היגיינה כמו שמפו,סבון דאודורנטים וכד' )

מצד אחד אני לא רוצה לגדל את הילדים "צנע" , כי ההורים שלי תמיד מדגישים שיש להם לתת

ושלנכדים שלהם מגיע, והם מוכנים תמיד לעזור, מצד שני, כרגע אני עובדת במשרה חלקית מאוד,

הכנסה של פחות מ1500 ש"ח לחודש,

כי יש לבן ה5 יש בעיה בריאותית שדורשת התעסקות מתמדת סביבו והוצאות כלכליות שההורים מכסים אבל אין ספק שהוא עולה על הדרך ויהיה בסדר בעז"ה,

בעלי לקראת סיום תואר איכותי מאוד ומחפש עבודה בתחום, בינתיים לא מצא, משתכר מעט בעבודה זמנית, פחות מ1200. 

ויש את כל ההוצאות מסביב ... שכ"ד, גן פרטי , 

אולי כדאי להרפות מהמחשבות על הכסף ולהתנחם בזה שב"ה ההורים שלי רוצים יכולים לתת 

ושבעז"ה בעלי ישתכר משכורת נורמלית שנה הבאה ונהיה פחות תלויים.

יש לי גם דיי "שריטה" , של ביגוד ומטפחות, חשוב לי להיראות טוב, אמא שלי תמיד 

מדגישה לי שאני יכולה לקנות בגדים כל עוד זה מנוצל, וחשוב לה שאני אתלבש יפה. 

מאז שהתחתנתי צעירה מאוד ב"ה ונהיה לי חשוב להשקיע בבגדים ומטפחות כדי להיות אסטתית בעיני בעלי ולהרגיש טוב עם עצמי,

התחלתי אז את התואר ורציתי להיראות נורמלי בלימודים.

אני מוציאה בערך 3500 ש"ח בשנה על ביגוד, נעליים ומטפחות, אביזרים, כולל הכל , לעצמי. זה המון? או שיש 

כאן עוד שמגיעות לסכומים האלה? מספיק שאני קונה שמלה איכותית לחג פעם בשנה וזה כבר 350-400 ש"ח.

אם אני קונה משהו אני מנצלת אותו, שמלות חג איכותיות אני טוחנת בשימוש מתמיד, אבל זה כאילו מצד אחד מהחשבון שלנו 

ומצד שני אמא שלי אומרת "אל תדאגי , לא יחסר לכם כלום" ואין לי ספק בזה שהיא אומרת אמת.

אנחנו לא במינוס, אבל מוציאים הרבה יותר ממה שמכניסים, נכון להשנה. כי אנחנו חיים על חסכונות.

חודש ממוצע יוצא לנו 9000 ש"ח הוצאות של הכל כולל הכל - שכ"ד , גן פרטי שעולה 1200, חשמל , מים, כרטיס אשרי ומשיכות בנקט, ביטוח רפואי, טיפול פרטי לילד בגלל הבעיה שקיימת, שזה נע בין 900 ל 1200 ש"ח בחודש.  זה המון? 

מצד אחד אני מרגישה שאני מתפזרת עם קניות של שטויות לפעמים

(שטויות זה כלי בית לא יקרים,איפור, מטפחות ...  , למרות שהכל מנוצל, אני עושה תואר שני

לאט לאט ובמימון ההורים, ובימי לימודים אני קונה אוכל וקפה כי אני לא מספיקה להתארגן בבית ) מצד שני, אולי אני מחמירה עם עצמי,

ואני לא כל כך גרועה..

החוסר הכנסה זה מצב זמני של סטודנט, ואמא ב90% משרה כי צריך כרגע להשקיע את הכל בהצלחה של המתוק שלנו. 

חפרתי.. פשוט כל העניין הזה מבלבל אותי..

כשתהיה הכנסה נורמלית שלנו-בעצמנו, אני ארגיש פחות רע..

רק רציתי לדעת אם ההוצאות שלנו, וה"מותרות" שלי, זה המון, או שזה נורמלי... 

אין המון או קצתאר
כל אחד לפי רמתו ויכולתו
אם זה דברים שחשובים לכם ויש אפשרות. אז למה לא?
אבל אם לא נעים לך לחיות על חשבון ההורים,
אז הייתי מצטמצמת קצת ולא מסתמכת על זזה ששנה בבאה בעלך ירוויח המון .אם רוצים להיות עצמיים אז צריך תמיד גם לחסוך ולא להוציא הכל....
אין המון או קצתאר
כל אחד לפי רמתו ויכולתו
אם זה דברים שחשובים לכם ויש אפשרות. אז למה לא?
אבל אם לא נעים לך לחיות על חשבון ההורים,
אז הייתי מצטמצמת קצת ולא מסתמכת על זזה ששנה בבאה בעלך ירוויח המון .אם רוצים להיות עצמיים אז צריך תמיד גם לחסוך ולא להוציא הכל....
תראי כשאת שואלת על אחד יגיד לך מה דעתומעין אהבה
מתוך מה שהוא....


אני למשל חושבת שההוצאות על ביגוד שאמרת הן המון ממש...אני קונה בגד אולי פעם מקסימום פעמיים בשנה. ולא כזה שעולה 300-400 ש''ח.
ולא קונה שום דבר לבית שלא באמת נצרך.
וקשה לי עם זה! ברור שהייתי אוצה ממש! אני חולמת על בית מעוצב כמו שאני רוצה ועל בגדים יפים(מה גם שמאז ההריון הקודם לא יזרתילעצמי ורוב הבגדים ששלי לא עולים עלי..)
אבל יודעת כרגע זה לטובתינו...שמחה בזה שבזכות הצמצום הזה בעלי יכל למוד תורה ואני יכולה לגדל את התינוקת בבית בלי שמעולם הייתה אצל מטפלת...זה שווה לי את הנחת ומה שזה נותן לנו בחיים.
וסה''כ יש לנו שפע, המקרר מלא, מה שצריך קונים.
וגם בגדים- ביומולדת שלי אמא שלי קונה לי בגד. ב3 רגלים בעלי קומץנה לי תכשיט ויש פעם או פעמיים בשנה שגם קונה בגד. אם לא מצפים ליותר לא מתבאסים. במיוחד אם מרגישים שיש לזה תכלית.



אבל
זאת אני.
לכל אחד יש צרכים שונים בנפש. לכן חז''ל אומרים שלעשיר שירד מנכסיו צריך לדאוג בהתאם להרגלו...
זה בסדר שיש לך יותר צורך בביגוד ואסטתיקה.
כדי שזה יהיה נכון לכם תשבי עם בעלך ותגדירו תקציב שמיועד לכך ותוכלו לעמוד בו. ואז כל עוד את לא חורגת ממנו-תקני ותהני.

תודהאנונימי (פותח)

תודה.

תכשיטים אין לי בכלל, מאז האירוסין לא קניתי.. מעדיפה לא להוציא על זה ,

כי יותר חשוב לי הבגדים והמטפחות... 

חמותי לקחה אותי לחנות תכשיטים של תפוצת מרוקו כזו, עם כל הזהבים שצריך להתקין על הכלה אזעקה ואיתורן,

לפני האירוסין. ראיתי את המחירים, אמרתי לה "אין מצב" , היא אמרה לי "את כלה, תהני"

אמרתי לה, "אתם עובדים קשה, ואני לא הולכת לשרוף לכם 2000 שקל , אין סיכוי" 

אמרתי לה שניסע למגנוליה בקניון ונסיים עניין, טבעת+שרשרת+ צמיד שעלו 400 ש"ח כולם ביחד, 

הצמיד מאז לצערי התפרק, הטבעת התעקמה, והשרשרת טובה ואני הולכת איתה. 

הם מאוד העריכו את זה ואני שמחתי . 

גם אם אין לי טבעת אירוסין נורמלית, זה לא מפריע לי. אני לא צריכה סמלים בשביל לאהוב את בעלי.

גם התינוק שלי עד גיל שנתיים היה איתי בבית.

אמא שלי אמרה לי שלה אמא שלה טיפלה יום יום חינם כמו אמא בי ובאחי 

ושהיא יכלה לסמוך במיליון אחוז שהטיפול הוא כמו עם אמא, 

אבל שאני לא אשים אצל מטפלת תינוק ושהם יעזרו בגלל שאני לא עובדת. 

מקווה שזה לא מה שעשה לו בעיות תקשורת, שהוא לא הלך לגן עד גיל שנתיים. 

כל הזמן הייתי מדברת אליו, קוראת לו, משחקת, מטיילת, שרה , מפגישה עם פעוטות אחרים כשהגיע לגיל שנה ,

השקעתי בו כל כך. עד היום.

כשיש לי נקיפות מצפון על הסרטים שיש לנו עכשיו עם התיקשורת שלו, המטפל רגשי

אומר לי שאני סתם מאשימה את עצמי ושהשקעתי בו הכי הרבה שאפשר, ושרואים את זה

שהוא ילד מושקע.

טוב... גלשתי לפריקה לא קשורה... 

תודה על התגובה .

 

 

זה רציני מה שכתבת על הבעיות תקשורת???סדר נשים

את באמת חושבת שזה בגלל שהוא היה איתך בבית???

זה הדבר הכי טוב שאפשר לתת לילד ומגיע לך על זה יישר כח ענק

רק בבקשה בבקשה אל תאשימי את עצמך

במיליון אחוז זה לא בגלל זה!!!

^^^^^ ממש אל תרגישי אשמה. זאת מתנה מה שנתת לומעין אהבה
ואין שום קשר בין זה לבעיות תקשורת.
מכירה מלאא ילדים שהיו עם אמא עד גיל שנתיים ויותר ואין להם זכר לבעיות תקשורת .
וילדים עם בעיות תקשורת שהיו מגיל קטן במסגרת.


ממש תנקי את זה מהראש. את נששמעתמאמא מקסימה.

ובעז'ה שה' יתן לכם כוחות ואמונה ושתזכו רק לצמוח מההתמודדות הזאת.
מקווהאנונימי (3)

זה משהו שחמותי,

שהיא נשמה טהורה, אמרה לבעלי. לי היא לא אמרה את זה 

כדי לא לפגוע בי. היא אישה צדיקה ממש.

שזה קהילה כזו שהילדים הם ביחד מגיל לידה בקבוצה וגדלים ביחד,

וכשילד נכנס מבחוץ לתוך קבוצה כזו שכולם כבר אחד בתוך השני בגן, 

שמכירים זה את זה בלי מילים.. 

ובאמת, היו הרבה ילדות בשנתון שלו שבגיל שנה וחצי היו נותנות ידיים ורצות ביחד

על הדשא  בחבורה . זה משהו שאין בערים / יישובים גדולים.

כל הקלישאות שיש על הקיבוצים ש"אחד בתוך הראש של השני" (לא רוצה להגיד שם של איבר אחר..צוחק)

זה דיי נכון.

זה אולי יכול לגרום לקושי אם זה "יושב" על משהו אחר. 

נניח שאולי הלקות לא הייתה עד כדי כך, אם היה בגן מגיל שנה . 

לא יודעת.. אני לא רוצה להגיד מה היה קורה אם.. אבל אולי יש מצב .

שאם הילד היה הולך לגן בגיל שנה, אז זה היה פחות גרוע. 

בכל מקרה, היה לנו נורא כיף אחד על אחד בבית.. 

מתוקה!מטרי
בעיות תקשורת זה דבר מולד!
ממש לא קשור להאם ילד היה בבית שנתיים ראשונות או לא. להיפך! אני בטוחה שבזכות השנתיים הללו יש לו איתך קשר מיוחד ובע״ה זה יוכל מאוד לעזור לו בחיים!
דעי לך, שלילדים עם בעיות תקשורת מאוד מאוד עוזר שיש דמות קרובה שהם יכולים תמיד לסמוך עליה, ושיכולה להסביר להם את העולם המבולבל שסביבם.
המון הצלחה! את נהדרת!!
לגבי בעיות בתקשורתשירשיר90
מה הבעיות?
הקטן לא מדבר?

אני יכולה לומר לך, שתהל שלי גם הייתה בבית
איתי עד גיל שנתיים כמעט
ולא משנה כמה דיברתי, דובבתי, סיפרתי ושרתי לה
היא לא דיברה.
ממש מילים בודדות.

ברגע שנכנסה לגן (כמעט שנתיים)
לא עברו 4 חודשים והגברת מברברת בלי סוף
בבחינת "ויפתח האתון את פיו"
ממש משפטים, בא לי מים, לא רוצה לישון וכו'

וכך גם היה עם אחי.

לפעמים הם "אוגרים" ידע ומחכים לרגע לפרוץ.

לגבי הפן הכלכלי, אין לי זכות להביע דעה
אני בזבזנית משהו.
ממליצה על פעמוניםמה המצב
תקבעו פגישה. תבואו עם רשימת הוצאות הכנסות ותקבלו ייעוץ עד שבע"ה יהיה לכם הכנסות משמעותיות...
תזהרו לא להיכנס למינוס ויובות כי מהמעגל הזה קשה לצאת..
נכון. פעמונים מעניקים כלים לעלות על דרך המלך.מאמינה בבורא


תודהאנונימי (פותח)

ב"ה אנחנו לא במינוס, ולא בחובות, 

פעמונים לא יתנו לנו יעוץ, 

הם נותנים רק למי שבאמת זקוק ליעוץ כזה...

יש לפנינו בתור... והם עושים עבודת קודש. 

נראה לי

 

נשלח באמצעאנונימי (פותח)

נראה לי שאני סתם מודאגת,

כששאלתי את ההורים שלי אם לטעמם

אנחנו מתנהלים בפזרנות, הם אמרו שממש לא.

אולי תפנו למקימיהודלולה

לפי התיאור שלה אין צורך בייעוץרבה אמונתך!
לדעתי ההוצאות שהיא מתארת הן נורמליות מאוד ואפילו די חסכניות.
היא גם כתבה שכרגע יש עזרה מההורים ובהמשך תהיה הכנסה ברווח בע"ה

לפותחת- ישר כוח על הרצון הבריא להסתפק במועט ולא להישען על עזרת אחרים
בהצלחה
לדעתי זה כן הרבה הוצאותסדר נשים

גם אם זה נורמלי זה הרבה ואפשר להוריד ת זה משמעותית

אז מקימי מצוינים לכםמשיח עכשיו!
לדעתי,מטרי
אין לך כ״כ טעם להתייעץ פה בפורום...
יש פה המון אנשים שהם אברכים/ סטודנטים, ואין להם עזרה כ״כ מסיבית מההורים ולכן הם נאלצים בשלב זה להצטמצם וההוצאות שכתבת נשמעות המון.
אבל, אם ההורים עוזרים לכם וזה בסדר גמור מבחינתם, אז את לא צריכה להתייעץ על זה. אם בעצמך את מרגישה שהיית רוצה לחסוך, תחסכי...
אבל כל עוד יש לך את האופציה.... למה לא?
(מאחת שנמצאת ממש במקום שלך...)
בהצלחה!!
תודהאנונימי (3)

תודה.. הרגעת אותי.. 

מצד אחד לא נעים לי לחיות ברמת חיים לא מצומצמת,

אבל גם לא מוגזמת מאוד, בזמן שאנחנו לא מתפרנסים כמעט..

מצד שני אם ההורים שלי שמחים בזה, נראה לי שאני צריכה להפסיק להיות בהרגשה שלא נעים.

וכן.. אני מורידה מינון בבגדים וקניות של "סתם". 

הבאתי היום, בהצלחה רבה, אוכל ללימודים מהבית.

עד עכשיו לא הצלחתי בגלל ההריון וההנקה, 

 הייתי בתחושה של חייבת לקנות משהו לאכול בלימודים, 

רעב מוגזם כזה .. למרות שדיי ירדתי במשקל ובבית לא היה לי את הקטע הזה של האוכל

כמו בלימודים.

עכשיו דיי נרגע לי לשמחתי. אז סנדוויץ' וירקות מהבית מספקים אותי.

את הפחית דיאט ספרייט (שריטה לא בריאה שלי, רק לימים של הלימודים )

קניתי בסופר והבאתי מהבית... 3.50 ש"ח ליחידה במארז של 6 במקום 7 בקפיטריה באוניברסיטה... 

המארז מוקדש ללימודים.. בתקווה שיהיה לי מספיק כח רצון לא לשתות רעל יקר בלי סיבה מוצדקת כמו 

יום לימודים.

אבל זה באמת כסף קטן לעומת כל הוואג'ראס של הפסיכולוגית, והקלינאית, וריפוי בעיסוק 

וההוצאות דלק כי נוסעים מלא להורים לשים את הקטנה בבייביסיטר כשדואגים לגדול, והם גרים רחוק. 

יוצא לנו 1000 ש"ח בחודש דלק בגלל זה. והרכב חסכוני מאוד ביחס לרכב עממי בן 13.

 

כמה דבריםהשמש היא בפנים
לגבי הילד עם בעיות התקשורת יתכן מאוד שהוא זכאי לקצבת נכות דרך ביטוח לאומי, כשבעקבות זה אתם זכאים להנחות נוספות (כמו הנחה בארנונה ועוד). האם בדקתם אופציה זו? זו יכולה להיות תוספת הנחה משמעותית עבורכם.
ב"ה לא אוטיזם. כרגע לפחותאנונימי (3)

ב"ה עם כל האיבחוניאדה שעשינו, 

הנסיך לא על הספקטרום, הפסיכולוגית בספק ולא רוצה לתת סתם אבחנה

וגם אני לא. 

הרופאה התפתחותית אמרה שהוא מקסים, ונתנה שם אחר ללקות  באבחון,

פרגמטיק דיסאורדר . שזה אומר שהוא כן יודע לתקשר אבל שמשהו לא תקין בפרקטיקה של התקשורת. 

אין לנו ספק, הבחור בגיל שנה וחצי

ידע לדבר ולהצחיק אותנו עם חוש הומור מפותח כמו בן שלוש , משפטים , סיפורים, שירים, והכל, היה לנו שוק , כשראו קשיים, לפני כן

חשבנו שאיינשטיין גר אצלנו בבית, הוא לא חכם ברמת ה"עילוי אידיוטי" 

שמדקלם ספר טלפונים בעל פה אבל לא יודע להגיד לסבתא שלו סבתא תתקשרי אלי מחר כי אני מתגעגע  או את מפת ארץ ישראל ממטולה עד אילת,

אבל לא יודע את הדרך מהבית לשכן ליד, אלא ילד  כיפי, מתוק , שובב אבל בטעם, שאפשר לנהל איתו דו שיח, לצחוק איתו, בגיל שנה היה לו חוש הומור 

אי אפשר לתחמן אותו, הוא עולה על הכל, חושים מחודדים והסקת מסקנות יותר מכל הילדים שאני מכירה בגילו

בגלל זה הייתי שבורה טוטאל-לוס , הייתי בטוחה שבבית שלי גר הילד הכי מדהים שנברא אי פעם ,

ואני עדיין בטוחה בזה.. אבל מבינה שיש קושי שלא ראיתי. הבעיה בפרקטיקה של השפה זה מה שגורם לו פחות לשחק עם חברים ולהצליח מבחינה חברתית תקינה.

גם אני הייתי ילדה מוזרה, ועם השנים רכשתי יכולות תקשורת יותר מקובלות. 

יכול להיות שהייתי בדיוק ככה בגיל הזה, ושגם לי יש סעיף, הגננת כל הזמן אמרה לאמא 

שמשהו לא 100% רגיל ושאני לא רוצה חברים בגן. אבל הייתי ילדה שמחה חמודה וחכמה,

דיי דומה למה שהוא עכשיו . אז הניחו לזה 

ולא עשו עניין. היום מאבחנים ומקטלגים כל דבר

וכשאני הייתי בגיל הזה באמצע שנות התשעים, בקושי היתה מודעות . 

קראו לזה סתם "ילד שונה" או "מוזר" , ולא היו כותרות לכל דבר. 

וב"ה , בזכות זה שזו לקות דיי קלה, (המון הוצאות, אבל לקות קלה ב"ה) 

אין לנו זכאות לשום הנחות. בקושי לגננת שיח. וטוב שכך ב"ה.

 

 

 

 

מקסימה שכך את מסתכלת על הדברים!!הדס123
ב"ה שזה משהו שנחשב "קל". ככה גם בעז"ה יהיה הריפוי.. יכולה לשתף אותך מאצלי- הפיצית שלי היפוטונית. שזה טונוס שרירים נמוך. ולכן ההתפתחות שלה מאוד מתעכבת. ולי נורא קשה עם זה- כי אני באה מבית שהילדים בו מקדימים את הספר. ולמצוא את עצמי במכון להתפתחות הילד זה קשה. אבל. וכאן האבל הגדול- ככל שתופסים יותר מוקדם- ככה בעז"ה הטיפול טוב ונכון יותר. אז כל הכבוד לכם! יהיה בסדר בעז"ה!!! ומאוד מבינה את הצורך שלך בקניות. אצלי זה נובע לא פעם מרצון ל"פצות את עצמי" על הלוז העמוס והדי מבאס שלי..
נשמע לי ממש הגיוני.מרב.אחרונה
אנחנו עושים קניה של 1000 ש"ח +- אחת לחודש וחצי (וכמובן בין לבין- ביצים, ירקות, לחם, חלב... משתדלת לבשל כמה שיותר...)
ואנחנו זוג בלי ילדים..

בגדים? לא חישבתי עדיין, אבל מאמינה שאני מגיעה ל2000 שקל בשנה... שמלה לראש השנה+מטפחת, שמלה לפסח+מטפחת, ואם יש אירוע מיוחד- עוד שמלה+מטפחת, שלא נדבר על בלאי של בגדים שצריך לקנות חדש וזה גינסים בעיקר שידועים כלא זולים בד"כ...

ואין כרגע הכנסה 'נורמלית'. חיים על תשמ"ש ועבודות מזדמנות.. גפ אחרי התשמ'ש זה יהיה עבודה קבועה של בעלי עד שהוא יתחיל ללמוד ועבודות מזדמנות שלי. ההורים והסבאסבתא עוזרים אבל לא בונים עליהם ורק כשהם יכולים הם מעבירים 500 ש"ח או משו...
וחיים. לא מותרות ולא נעליים. חיים טוב ולא במינוס.
זה הגיוני מאוד הסכומים שכתבת...
שבוע טוב. התייעצות בענין חינוךתשוקתי-קדושה


מסיבות לא משמחות יש לי אחות בת 10 וחצי עם קצת קשיים נפשיים. (אני מטפל בענין כי אמא שלי לא במקום הזה..)
זה גורם לה להרבה חוצפה במקומות מסויימים(מורות, בעל של אמא שלי ועוד) ואי הערכה של מה שמשקיעים בה ונותנים לה.
מצד שני דורשת הרבה צומי,אהבה, חיבוקים וכד'.
אז מצד אחד היא חצופה ולא מתנהגת יפה הרבה פעמים ולא מעריכה, ולכן לא מגיע לה כל החום והדיבור המחבק.ואפילו זה הורס אותה כי כך אינה מבינה חומרת מעשיה ועוד מקבלת בונוסים..

אך מצד שני בגלל קשייה הנפשיים אז א- היא צריכה פיצוי על כל הסבל שהיא מדמיינת מהמציאות.וגם על הקשיים האמיתיים(וישי לה...). ב-החוצפה זה לא באמת היא ולכן אולי זה לא נכון 'להעניש' אותה בכך שפחות נחבק ונשקיע(אמא ואחים),אלא נמשיך לתת לה את החום והאהבה שהיא דורשת.


מכירים כזה מצב? או שאתם יודעים איך מתנהלים עם ילדים כאלה?

לשאלות על דברים לא ברורים אפשר לשאול פה/בפרטי.


תודה רבה!


נ.ב אשמח אם יש למישו הצעה למטפל לגילאים האלה באזור המרכז
אין דבר כזהד.

"לא מגיע לה כל החום הדיבור המחבק"....

 

היא צריכה את זה מאד - ובוודאי לא מקבלת את זה כ"בונוס" על חוצפה, אני מניח..

 

זה לא שהיא מתחצפת ומקבלת כתגובה מיידית חיבוק: תמשיכי כך, מעולה....

 

 

אלו שני מישורים שונים.

 

אדרבה, לתת נרבה חום וחיבוקים ואהבה - וכשאפשר, מתוך זה, גם להסביר בנחת וסבלנות איך רוצים את טובתה ואיך הסבל שהיא מדמיינת הוא לא כ"כ באמת, ולעודד - ולשבח כל התגברות והתקדמות.

 

הכל מתוך חום ואהבה - וזה לא סותר להגיד נקודתית בנחת וברור ש"לא אומרים כך", אם יש דיבור חריג.

 

ולהרבות בחיזוק החיובי.

 

בהצלחה. כל הכבוד על האיכפתיות.

אך לפעמים ההתנהגות מאודד חריגהתשוקתי-קדושה
ועזה. ולכאורה ממש צריך להעמידה במקום,איך עם נחת? איך עם חום ואהבה? או שאולי להמשיך כמעט כרגיל בגלל שהיא צריכה את התמיכה הנפשית...?
תודה רבה!
לא מתיימרת לפתור את הבעיה,בת 30

אבל ברור שהבסיס של כל ילד- גם נורמלי וק"ו ילד עם בעיות זה חום, אהבה ואמפתיה.

זה שצריך להציב גבולות- זה ברור. אבל גם הצבת גבולות נעשית בגלל שאוהבים את הילד ורוצים בטובתו.

א. לא סותר.ד.אחרונה

החום והאהבה אינם "פרס" בלבד. הם דבר יסודי בטיפול.

 

כל ילד, בוודאי ילדה שיש לה קשיים, וחשה "סבל" צריכ/ה את החיזוק הזה. את הבסיס המחזק של יחס חם וטוב ומעודד.

 

כמובן, לא כ"תגובה ישירה" על התנהגות ספציפית לא ראויה.

 

זה לא סותר שצריך להגיד בנחת וברור ש"לא אומרים כך" - ולברר איתה מה מפריע. למה אמרה. להקשיב, להבין, לנסות בעדינות להעמיד על טעויות בהסתכלות. מדברים.

אך לפעמים ההתנהגות מאודד חריגהתשוקתי-קדושה
ועזה. ולכאורה ממש צריך להעמידה במקום,איך עם נחת? איך עם חום ואהבה? או שאולי להמשיך כמעט כרגיל בגלל שהיא צריכה את התמיכה הנפשית...?
תודה רבה!
חשוב לטפל בכך מגיל צעיראנונימי (2)

מכירה אחת כזו באופן ממש אישי (שבגלל טיפול לא נכון של ההורים ובסופו של דבר הוצאת הילדה מהבית - התפתח להפרעה נפשית חמורה מאוד, לא עלינו, אבל היא באמת מקרה קיצוני מאוד)

חשוב לטפל מגיל צעיר, לחבק ולנשק אך גם לתת גבולות ברורים מאוד (בעיקר לחבק ולנשק ולתת תשומת לב לא בזמנים שהיא מתחצפת אלא באופן כללי להשקיע בה תשומת לב. דווקא כשהיא עושה בלאגן כדי "לשגע" את כולם - בזמן הזה להיות שם איתה אך להיות אדישים ולא להצליח להוציא אתכם מהכלים ולשאוב ממכם את כל הכוחות, שם אולי לתפוס קצת מרחק).  זה הרבה פעמים נובע מחוסר בטחון עצמי בסיסי מאוד עמוק. 

 

אני לא מכירה מטפלים בגילאים האלה במרכז...

 

מה דעתכם על נתינת "כיבוד" כשחברים מגיעים?מתואמת

הבת שלי (בעיקר) נוהגת לבקש כיבוד כדי לחלק לכולם כשמגיעה אליה חברה. הרבה פעמים, נראה לי, זה בא מצד החברה. אך זה גם רצון שלה - לכבד ולתת לחברה.

אז זה יפה, אבל השאלה - עד כמה?

בדרך כלל כשאין לה חברות בבית היא לא מבקשת ממתקים. לפעמים היא ואחיה כן מבקשים, ואני נותנת להם לפי הצורך והמצב באותו רגע.

אך לא הייתי רוצה שתיווצר התניה כזו - כאשר יש חברים בבית, אז מקבלים ממתקים.

מה אתם אומרים?

אפשר לחתוך כמה סוגי פירות יפה על צלחת.. (תפוח, תפוז, בננה..)אנונימי (2)
זה מאוד טעים ובריא! אם זה מוגש יפה- הן יחסלו בשנייה!
ומן הסתם משהו לשתות והכל טוב ויפה.. לא?
אפשר להכין פופקורן בסירהדס123
לדעתי זה נחמד שיש כיבוד מפנק לחברים.. זה גורם להם גאווה ושמחה- ומפתח את מידת הכנסת אורחים. אז כמובן לא להגזים- אבל פופקורן בסיר זה משהו לא נורא בכלל. וגם לא יקר.. קונים חבילה שמספיקה להרבה זמן..
תלוי לאיזה גילהודלולה

מתחת גיל 5 זה מאוד מסוכן

לפי הכוח שלך.אנונימי (3)

זה לא חייב להיות משהו קבוע. בעיקר כדי לשלול מצב שבו החברה מנצלת את טוב ליבה של ביתך וגם שלך.

אם זו חברת אמת, היא תמשיך להגיע בלי ללחוץ על ביתך, גם אם לא יהיה כיבוד.

 

מצד שני אולי זו מישהי שיש לעשות איתה חסד ומצווה להאכיל אותה כשהיא אצלכם. נתקלתי במצבים משני הסוגים.

 

כיבוד כשלעצמו זה ממש נחמד.

 

מממתקים ממש הייתי נמנעת מהסיבה שתיארת. אפשר ביסקוויטים, ביגלה, רק מיץ מתרכיז (תפוחים, בריא), סתם מים קרים עם קוביות קרח. רק בשביל ההרגשה הטובה.

 

אני לפעמים מקדימה את ארוחת הערב ומכינה כמות גם לחברים. דברים פשוטים - פסטה עם קטשופ, פנקייק או חביתות לכולם.

ככה אוכלים בצוותא אוכל, לא שטויות.

ולפעמים זו עזרה גדולה בעקיפין ליולדת שהילד שלה מתארח אצלנו אחר הצהריים.

 

 

תנסי יום אחד להקדים את הבקשה שלה, ולהציע הצעה חלופית~א.ל

היא יכולה גם להשתתף בהכנת הכיבוד..

תודה על התגובותמתואמת

נתתם עצות יפות לממתקים "בריאים" (אף-על-פי שבדרך כלל אין לי כוח להשקיע בשביל זה... את עוונותיי אני מזכירה היוםחצי חיוך)

אבל מה לגבי עצם הבקשה? האם באמת כשמגיעים חברים צריך תמיד "לכבד" אותם? או שאולי זה אמור להיות נתון להחלטתי?

(ובקשר לארוחת ערב - אני אוהבת לדעת מראש אם יש עוד ילד שסועד איתנו, כי הרבה פעמים אני מכינה דברים לפי מספר הילדים, או שמכינה בדיוק את האוכל שהם אוהבים, וזה קשה "להסתבך" עם ילד שאני לא יודעת מה אוהב, וכו'... כמובן, שאם אזמין ילדים שאמם אחרי לידה או כדומה - אז אתכונן לכך מראש בהתאם).

אני זורמת עם זה.שמן פשתן

לא מפריע לי שמבקשים ממתק או משהו לכבוד האורחים.

ואני נותנת מה שנראה לי באותו רגע. ופל קטן/אגלו או תמר וכד'...

(חח.. בדרך כלל הבן שלי לוחש באזני החבר שיבקש)

 

וכשבא חבר לארוחת ערב אוכל מה שיש. מה שהכנתי. לא משתגעת.

 

לא חושבת שיש בכך משהו פסול..הדס123
הייתי פשוט מקדימה מראש רפואה למכה- לומר לילד ולחבריו- בואו חמודים. תתאווררו קצת ותטעמו משהו ותחזרו לשחק. הרי גם לגיטימי שבלי שמגיעים חברים לילד יתחשק פתאום משהו לנשנש אחהצ- בין אם פרי או מה שנהוג אצלכם.. ולגבי א. ערב- לא יודעת מתי את מכינה אותה- אבל כבר כשמתאמים ביקור או כשהילד מגיע לשאול את האמא או אותו- x יצטרף אלינו לא. ערב? ואז זה חוסך לך בעיות.. ולגבי אוהב או לא- לא הייתי משתגעת. מכינה כרגיל- לא מתאים לחבר- אין בעיה. לא חייבים לאכול..
נראה לי שזה מאוד תלוי בתחושה שלךבת 30

אם את מרגישה שזה יוצר התניה כלשהיא שאת לא מעונינת בה, אז אולי באמת לא כדאי לתת כל פעם.

אפשר לפעמים לכבד באוכל זה או אחר, ולפעמים לכבד ביצירה מיוחדת או משהו כזה.

לפעמים אני אומרתהודלולה

היום לא נותנים שום דבר.

ואין מה לעשות אי אפשר להיות חנות מכולת של כל השכונה

לא חנות מכולת של כל השכונהאנונימי (4)

זה להיות חנות מכולת של כל השכונה,

לתת לחבר שמתארח פרי ושתיה כשהוא בא לשחק אצלכם לכמה שעות? 

אם הייתי הולכת לחברה בתור ילדה, בהזמנה , ולא ב"נחיתה" , (אף פעם לא הייתי נוחתת 

ואמא שלי תמיד ידעה מתי לא מתאים ללכת לX ומתי זה יהיה "להיתקע" לאמא של החברה אם אני אבקש לבוא ) 

לא הייתי מרגישה נעים להיות כמה שעות בבית של חברה ושאם אני רעבה יגידו "היום לא נותנים שום דבר" .

לא בקטע של ממתקים, אבל אמא שלי תמיד היתה מביאה בייגל'ה / קלמנטינה/תפוח או איזשהו פרי סטנדרטי

ושתיה, כשבאו אלי חברות ליותר מחצי שעה. 

לא בקטע של לשפוט, אבל זה לא קצת קמצנות להגיד "אנחנו לא מכולת"

סה"כ תפוח או משהו בסיגנון.

ילדים בדרך כלל פעילים ומוציאים אנרגיה , וב4-5 אחר"צ נהיים רעבים.

כשבאות חברות לבת שלי (4 , צעיר יותר מאצלכם נראה לי.. ) ,

אני נותנת מים , וחותכת פרי לכל אחת , כשיגדלו אם לא יהיה לי כח להשקיע אתן פרי שלם. 

אם יש דרישה לממתק אז אני נותנת עוגיה קטנה או ביסקוויט, כי זה לא בריא להתמלא בממתקים ..  

אבל לא מטעמי חסכנות. אין אצלנו חטיפים מלוחים חוץ מבייגלה ולא ממתקים מיוחדים. 

מקסימום עוגיות שוקולד. אבל אם אני אראה שהילדה משנוררת בגינה דברים שאין בבית 

(כרגע היא לא בכיוון) אז אני כן אקנה במינון נמוך ובטעם, כי אם גם ככה היא אוכלת ג'אנק, אז שלא יהיה 

על חשבון הכיס של אחרים. עושה לי רע לראות ילדים שלא קונים להם ולא מטעמי בריאות, וההורים מסתמכים על זה

שהם משנוררים את כל החברים שפותחים חטיפים.

אין סיכוי שאני לא  אנהג בהכנסת אורחים בסיסית לחברים של הילדים 

מצד שני, אני לא אתפרע עם דברים שאני גם ככה לא רוצה שהילדה שלי בעצמה תאכל.  

אין שום בעיההודלולה

תיארתי מצב שאצלנו הילדים משחקים בשביל בין הבתים ופתאום כולם יכולים להגיע לבית אחד ולסיים שם את השלוקים.

אם יש ילד שבא במיוחד לילד שלי ברור שאני אתן ואכבד,

אבל כשכל השכונה מגיעה פה אני שמה את הגבול

זה יפה מאד מצידהפרח-בר
זה כמו שאם תבוא אליך חברה אז תרצי לכבד אותה ולהציע לה , כך מרגישים גם הילדים.
לגבי הכיבוד עצמו - אנחנו מכבדים בפירות ולעיתים בפופקורן שמכינים בסיר ולרוב אם החבר/ה נשארים עד שעות הערב הם גם אוכלים איתנו
מצד הכנסת אורחיםמימיק

זה מקסים שהיא רוצה לכבד.

וגם מאוד מאוד סטנדרטי, הרי הגיוני שילדה שנמצאת אחה"צ אצלכם תרצה איזה נשנוש או פרי

 

אצלנו זה -

ביסקוויט\קרקרים\עוגיה\עוגה\בייגלה (תלוי מה יש בבית)

או פרי חתוך בצלחת כמו תפוח-קלמנטינה-תפוז

לפעמים פריכיות (זה מאוד מלכלך אז לא תמיד מתאים לי...)

ואם יום חם אז לפעמים איגלו

ממש לא ממתקים או חטיפים

שותים מים או מיץ תפוחים טבעי, ואם קר - קנקן תה לכולם

 

גם הילדים שלי לא אוכלים בד"כ ממתקים אחה"צ, אלא את מה שרשמתי למעלה

רק אם הייתה יום הולדת בגן\כיתה - בעל השקית הטעימה מחלק לכולם (זה בערך כל שני וחמישי ב"ה...)

 

פעם הגיעה "חבורה" של בנים לבן שלי והכנתי להם פנקייק,

אבל בד"כ אני לא משקיענית ברמות כאלה.

 

פעם אחרת הגיעו פתאום חברים (שני אחים) כשהיינו באמצע האוכל פלוס ביקור של סבתא.

אני לא נותנת להיכנס במצב כזה, אבל הם היו נראים מורעבים!

שיכנעתי אותם ליטול ידיים ומילאתי לכל אחד פיתה והם ישבו ואכלו איתנו...

מוכרא.א
גם אצלינו זה ככה הילדים באים עם כל הילדים של השכונה בערך ומבקשים ממתק בהתחלה הסכמתי וזה היה טעות אחכ כבר אמרתי לו מצטערת שלום אני לא צריכה לממן לכל הילדים ממתקים אחכ אני מדברת עם הילדים שלי ומסבירה להם את העינין ושאין לי שום בעיה לחלק ממתקים אבל אם זה רק כאשר כל השכונה מגיעה אני לא מוכנה לזה לשנים שלןשה חברים אין בעיה אבל כשמגיעים עשרה ילדים אני לא מסכימה.באמת צריך להיות החלטיים ולא להראות לילד חולשה כי הם מנצלים את זה
עוד משהוא.א
ברור שאם זו הזמנה מראש של החברה אז כמובן שאין שום בעיה לתת מה שהיא רוצה אבל אם זה סתם שכנים אחהצ שאת רואה שזה מצב לא רגיל שהם באים במיוחד לבקש ובאים חמש עשר ילדים אז אני אישית לא מוכנה ...וזה לא קמצנות
וככה אני גם מחנכת את ילדי לא לבקש אוכל או ממתקים ממשפחות אחרות רק אם הם מציעים אז לקחת
לא בהכרח הדבר הנכוןאיל ב.

זה דבר יפה אם זה בא ממקום אמיתי. אם זה בא מבתך מתוך רצון לרצות את החֲברה או לענות על ציפיה של החברה או בשביל הרגשת מחויבות להתנהג בדפוס מסויים, יש מקום להדריך אותה בדרך שתטע בה את ההרגשה שהיא לא מחוייבת. להגיש כיבוד זה מאד יפה כשאתה מרגיש צורך ורצון לכבד את הזולת, אך אין לעשות זאת מתוך תחושות מחוייבות שאינן עולות בקנה אחד עם רצונך האמיתי. לפעמים אנו כהורים צריכים ללמד את ילדינו מה הדבר הנכון שגם הם חשים בתוכם אך לא יודעים להעלות את זה למודעות.

אמרתי את דברי במדה רבה בהסתמך על הרמיזות שלך שאולי זה בא מצד החברה. בכלל, כשילד נוהג כלפי חברים אורחים בדפוס פעולה שהוא לא קנה בבית צריך לדעתי לבדוק האם זה בא ממקום אמיתי או שהוא מרגיש איזו מחוייבות לא אמיתית והוא כבול לאיזה סטנדרט.

לקנות מדות טובות בהכנסת אורחים וכו' זה נהדר כאשר זה אמיתי.

אגב, גם להרבות בממתקים בפני עצמו, גם אם זה ממקום אמיתי של לכבד, זה לא תמיד הדבר הנכון. אנו כהורים מנסים להדריך את הילדים בדרך הישרה, כמובן לא בצורה שכופה אותם בכל צעד ולא מאפשרת להם להתפתח ולבחור בעצמם.

 

שוב תודה לכולם על התגובות.מתואמת

אמרתם דברים חכמים, ולקחתי לתשומת לבי.

(למען האמת, נושא האוכל הוא בכלל מאתגר בשבילי, גם כשמדובר במשפחתי הפרטית... אז אולי עניין הכיבוד רק מעצים את הכול).

זה לא חייב להיות ממתקיםnavabאחרונה

יכול להיות גם פירות\ירקות חתוכים

פירות יבשים, אגוזים למיניהם

 

עגילים לילדות, המלצהשירשיר90
תהל רק בת שנתיים וכבר הספיקה לאבד 3 זוגות
זהב טהור, 300 כל זוג. באסה.

הקיצר...
יש המלצות לזוג חזק במיוחד?
כזה שלא מתעופף עם הבגד או נתפס בסוודר?

בינתיים היו רק מתברגים, צמודים.
בא לי לנסות חישוקים קטנים... תיק תק.
איך הם?
חישוקים הכי טוב לילדותמודדת כובעים


מעולים!כוכב לכת

היחידים שלא נעלמו לבתי...

תודה רבה שירשיר90
דווקא פחות ממליצה על חישוקים,אביוס

קל יותר לשחק עם חישוקים. ילדים אחרים יכולים למשוך את העגילים. יש לי תלמידה שנפצעה מזה. 

הכי טוב עגילים צמודים.

הכי טובאנונימי (3)

הכי טוב לא להשחית אוזניים של תינוקות.

פעם דיברתי עם מוכרת בחנות, ששעה סיפרה לי כמה שהיא אלמנה ועניה

ושאין לה כסף לארח את הילדים הנשואים כשהם מגיעים

ואחר כך, בלי קשר לנושא האלמנה והעניה ,

היא סיפרה שלקחה את הנכדה בת החצי שנה לעשות עגילים

וקנתה לה עגילי זהב.

ראיתי פעם בת שנתיים עם חישוקי זהב קטנים

ושאלתי את אמא שלה אם זה נוח לה,

מה שהיה לה להגיד זה שזה מציק אבל מתרגלים,

בשביל מה להציק כדי שתתרגל? 

כמו שלא לגיטימי שאמא תצבוט צביטות קטנות ומציקות את התינוקת / פעוטה שלה

באותה מידה, לעשות לה חורים בלי שהיא מבקשת, ולגרום לה להרגיש הרגשה מציקה

בזמן שהיא חסרת אונים, וההרגשה הטובה והנוחות שלה תלויים באמא שלה 

צריך להיות לא לגיטימי.

מה שאני לגמרי חוטפת ממנו חום זה הארגנטינאיות ששם 

בבית חולים עושים לתינוקת עגילים אחרי הלידה. 

לא רק אצל הגויים, גם אצל היהודים. יש לי חברה מהקהילה שם 

שגרה בארץ זמן קצר וחזרה , והיא לא הבינה ממה אני מזועזעת שלביתה

שנולדה יומיים לפני כן יש הטלת מום כזאת באוזניים שלה. 

אני טירטרתי לאמא שלי מגיל 4  "אמא אני רוצה עגילים", עד שבחופש של סוף כיתה א' היא לקחה אותי באי רצון לעשות חורים.

היה לי זיהום, צמח לי יבלת עור מכוערת מאחורה, אמא שלי הוציאה לי , כי היא הכירה נשים

שלא נפטרו מהיבלות האלה עד 120, 

ועד היום אני מפחדת לעשות חורים למרות שלפעמים מתחשק לי , רק כדי שלא יצמח לי גולגולים מכוערים על האזניים.. 

עוד סיבה מדוע לא לעשות עגילים לילדות קטנותאנונימי (2)
מלבד העובדה שזו אמורה להיות החלטה שלה, וגם שהרבה פעמים החור לא נעשה במיקום הנכון בגיל הזה או שבאופן גדלה ומסתבר שחור נמוך מדי או גבוה מדי.
עגילים לבת שנתיים? למה?הלוי מא
השאלה לא הייתה בעד או נגדשירשיר90
סה"כ איזה סוג עדיף. תודה לעונות
אומנם לא הורה, אבל כמטפלת במעון*חזרזיר*
אני יכולה להגיד מנסיוני שראיתי הרבה סוגי עגילים על הבנות, וכל סוג והסיפור שלו - אף אחד לא מושלם.
ההצעה שלי זה לא לקנות עגילים יקרות, לקנות עגילים שהערך הכספי לא יכאב לך, ומומלץ בגיל הזה צמודות.
שירשיר, יש לך את זה בהתהוות

 

עם כזאת שלווה מול הקולות שמייעצים לך במה שלא ביקשת עצה, בטח שתתמודדי טוב עם בני המשפחה המציקים בעניין הילודה חיבוק

 

 

חחחחחשירשיר90אחרונה
הרסת אותי
מניקות? יש לכן חלב מיותר?אנונימי (פותח)

ביום שישי נחשפתי במקרה לאתר "מאמילק" שהוא "בנק חלב אם קהילתי"

http://www.momilk.co.il/MainPage.aspx

בהתחלה זה היה נשמע לי כ"כ מוזר, אך ברגע שקראתי קצת די מהר קלטתי שזה סוג של הצלת חיים!

יש תינוקות שרגישים לתמ"ל (לא ידעתי על כך, חשבתי רק לחלב ושהצמחי טוב לכולם) והאמהות שלהם לא יכולות לספק להם את המזון שהם כ"כ זקוקים לו!

אז נרשמתי כתורמת.

כבר היום מישהי התקשרה אלי ושאלה אם היא יכולה לאסוף חלב שכבר הקפאתי ואם אוכל לשאוב לבת שלה עוד.

לא רוצה לחשוף יותר מדי את פרטים, אך הבחורה נלחמת להאכיל את הילדה שלה שאלרגית לכל סוגי התמ"ל והיא מתרוצצת בחיפוש אחר תורמות כי לצערה החלב שלה אינו מספיק.

 

כ"כ כאב לי לגלות שיש דבר כזה ולדעת שבעקבות חוסר מודעות אמהות צריכות להפוך עולמות כדי להזין את היקר להן מכל, כך שהרגשתי חובה לשתף, אם יש ביכולתכן לפרסם את האתר, בטיפת חלב, במחלקת יולדות או בכל מקום שנראה לכן שייך, זה נראה לי הצלת נפשות כפשוטו!

 

אז אם ב"ה יש לך מספיק חלב ואת יכולה לתרום

או שחלילה התינוק/ת שלך זקוקים לחלב

- יש כתובת!

http://www.momilk.co.il/MainPage.aspx

 

שבעז"ה נהיה תמיד בצד הנותן!

תודה על העידכון!אנונימית מ.

לא ידעתי שקיים דבר כזה ואשמח מאוד לתרום מהחלב שיש לי. הקטן שלי מעדיף לאכול מוצקים ונשאר לי הרבה חלב במקפיא..

הקטן שלי גם רגיש לכל התמ"ל הרגילויקי7

אבל הפסקתי להניק לפני שגיליתי.. אבל יש תחליפים שמצויינים למצבים כאלה. אנחנו עם נוטרמיגן, ואני יודעת שיש עוד סוגים.

כל הכבוד לכם על ההיענות לבנק החלב, רק אם אתם שומעות מישהי שמעניין אותה תחליפים אחרים- יש. (הם במרשם)

לא תאמיני, אבל יש שרגישים גם לכאלהאנונימי (3)אחרונה


חופשה בלי ילדיםברוך מהמרכז

שלום.

אנחנו היינו רוצים לצאת לחופשה בלי הילדים ליומיים-שלוש. מישהו עשה את זה פעם? מה עושים עם הילדים? יש שמרטפיות שיעשו לילה שלם כולל להוציא אותם בבוקר? הם ארבעה ילדים בגילאי 1-8.

או סבא וסבתא/דודים או שמרטפיות שמסכימות.תמורת תשלוםחכמה בלילה

הכל אפשרי...

^^^^^ אנחנו עושים זאת כל שנה...שמן פשתן

משאירים אצל ההורים/ משפחה / חברים מהבי''ס.

לוגיסטיקה לא פשוטה, אבל שווה.

כל הכבוד לכם. מאיזה גיל? יש לנו שני תינוקות.רוני בלילה


הגדול שלי נולד בסוף הקיץ.שמן פשתן

אחרי פסח כבר יצאנו ל3 ימים...

וכל שנה מאז יוצאים לפחות שבוע פעם בשנה.

עם מי השארתם תינוק בן פחות משנה?ברוך מהמרכז


אצל אמא שלי.שמן פשתן

היא ידעה כמה זה חשוב ונצרך לי לצאת ולהינפש.

 

(בבחרותי עזרתי הרבה להורים כשהם יצאו לחופשים.)

גם אנחנו עושים את זה כל שנה ב"האראחרונה
בלילות מגיעים לישון אצלנו סבתא/דודה/סבתא השניה
ואחהצ לפעמים נעזרים בשכנים וחברים.
לוגיסטיקה מורכבת מאוד אבל לא מוותרים. שווה(:

כרגע אני בחופשת לידה של הרביעי, הגדול בן 7.....
אנחנו יצאנואנונימי (2)

מראשון עד חמישי והשארנו 3 ילדים בגילאי 2-6 אצל המשפחה.

מראשון עד חמישי?!?נהורה 23


חדשה פה ואשמח לעצות בנוגע להשכבת תינוקת לישון בלילהרק בריאות

מדובר בתינוקת בת 7 חודשים. גם יונקת וגם שותה מבקבוקים. לוקחת מוצץ.

בד"כ נרדמת עלי בשעות הערב אחרי אמבטיה נעימה בסביבות תשע -עשר.

אני משכיבה אותה במיטה, ולאחר כחצי שעה היא

מתעוררת בהיסטריה ונאבקת ולא מוכנה לישון במיטה עד 2:00 בלילה בערך.

התופעה נמשכת כחודש וחצי-חודשיים.

היא כבר לא סובלת מכאבי בטן וזה גם לא נראה כאבי שיניים.

היא פשוט בחרדה מללכת לישון. היא נרדמת שוב ושוב עליי ומספר דקות אחרי שהיא במיטה,

היא מתעוררת וצורחת בהיסטריה.

כשהיא הולכת לישון ביום, אין זכר לתופעות הנ"ל.

ב"ה יש לנו עוד 6 ילדים בבית ויש לנו הרבה ניסיון אך לא נתקלנו בתופעה כזו בגיל הזה.

מיותר לציין שהתופעה מתישה מאוד ...

אשמח לקרוא על התמודדויות דומות. (אבל לא על קשיי שינה כתוצאה מגזים או משיניים. זה ממש לא העניין)

תודה מראש.

בבכי יבואו ובתחנונים *אובילם*, אוליכם.. בדרך ישר לא יכשלו בהבהתהוות
עבר עריכה על ידי בהתהוות בתאריך י' באייר תשע"ה 04:34

 

אתה צודק - אין הרבה דברים שחשובים יותר מהובלה הורית.

הלואי, הלוואי שנזכה לדבוק במידותיו ולהיות גם אנחנו הורים מובילים לילדינו.

הובלה אין עניינה השארה לבד אלא ההפך הגמור - נתינת יד והוריית הדרך הישרה.

והובלה - כמו שרואים בפסוק - הולכת יד ביד עם רכות והבנה כלפי מי שבוכה.

גם התינוקות יודעים שהם זקוקים להורה שידע להוביל אותם, אז אין פלא שכשהם לא רואים אותו באזור הם מבינים שמשהו לא בסדר, ומרימים קול זעקה.

 

דרושה מלאכיתZer

מקווה שזה בסדר לפרסם כאן פניה מהסוג הזה. הורות זה בדיוק העניין שאנחנו שואפים אליו:

 

ש לי חברה, שהיא אחד האנשים הטובים ביותר שאני מכירה. אשת חינוך - כזו שהיינו מתים שהילדים שלנו יפגשו יום יום במערכות החינוך. כל היום. אישה אצילית, צנועה וטובת לב באופן יוצא דופן. כמו שאני מתארת אותה, כך גם בעלה. זוג שאנחנו נוהגים לכנות מלח הארץ, אבל במלוא מובן המילה.

הזוג הזה נאבק כבר 10 שנים להביא ילד משלהם לעולם. המשפט הזה מקפל בתוכו גהינום. לא פחות. אני לא יודעת כמה מכם התנסו "בתענוג" המפוקפק הזה של טיפולי פוריות, אבל מעבר לסיוט הפיסי מדובר על גיהנום רגשי. כמי שהתנסתה בו באופן אישי אני יכולה להעיד שמדובר באחת מהתקופות הקשות בחיי. ואני לא עברתי מאית ממה שהזוג הזה עובר. והאישה המדהימה הזאת, מתוך כל השחור הזה, מצליחה למצוא זמן וכוחות נפשיים לעזור לזוגות אחרים לעבור את התקופות האלה, לשמוח איתם בלידת התינוק. באצילות נפש שהיא פשוט מעבר ליכולת שלי להסביר או להבין.

האישה הזאת חולמת מגיל 5 בערך להיות בהריון וללדת את הילד שלה. כרגע, לאחר 7 אובדני הריון, שהושגו בדם, שהכו כל סטטיסטיקה (באופן השלילי שלה), לאחר למעלה מ- 40 הפריות מבחנה - הזוג המדהים הזה החליט לפנות לאפיק של פונדקאות.

אנחנו מחפשים בשבילם מלאכית. פשוט מלאכית שתוכל להעניק להם את המתנה שכל כך מגיעה להם.

המלאכית הזאת צריכה להיות בין הגילאים 22-35, בריאה, שעברה עד 3 לידות (תקינות), נשואה או פנויה, רגישה מספיק להיות שותפה בתהליך המורכב, אך מלא חשיבות שכזה. כמובן שהיא תתוגמל בהתאם.

אנא צרו קשר במייל: promotingdreams2003@gmail.com 

איך זה מבחינה הלכתית? מישהו יודע?אנונימי (2)

בעלי ואני מתעניינים

תשאלי רב גדולמשיח עכשיו!
הפונדקאית נחשבת לאם היילוד.הדרכה
זה תלוי פסיקה, לפי מה שאני יודעת.מתואמת

כדאי לא לחרוץ הלכה על גבי פורום...

כמו בכל נושא הלכתיחסין קדוש

יש מחלוקת בין הפוסקים. 

אפשר לראות כאן, דעת הרב יצחק ברנד, 

ותגובת מכון פוע"ה

(תודה לדן על הקישור לאתר של הרב ברנד). 

זה באמת נוגע ללב - אבל צריך לברר הלכתית.ד.

זה נושא רציני ומורכב. מכמה בחינות.

 

יש בו כמה דעות, מי נקראת האם.

 

קל וחומר כשמדובר ב"פונדקאית" נשואה, שההשלכה רצינית.

 

צריך ממש לברר בכובד ראש.

 

[רק דוגמה לדיון, בלי לקחת מזה "הלכות":  http://www.rabbibrand.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=141677 ]

 

 

אוליl666

הם יחשבו על אימוץ

כל הזמן מפרסמים שדרושות משפחות שיכולות לקחת כמה אחים ביחד כדי לא להפריד

הם היו עושים מצווה גדולה מאוד שרב האנשים לא יכולים לעשות

אוליאל הר המוריה
לא לתת עצות
כשאתה לא מבין בכלל מה הם עוברים
במיוחד שאפחד לא ביקש ממך
כשכותבים בפורוםמשיח עכשיו!
צריך להתכונן לקבל תשובות שלא ימצאו חן בעיני
סליחהl666

אני באמת לא יודעת מה הם עוברים

אבל לא מביאים ילד להנאה שלנו

ולהביא אותו ככה זה איסור לפי חלק מפוסקים, חלק מקלים ואז לא ברור מי אימא שלו בכלל

וכשהוא ירצה להתחתן בעצמו אז יכול להיות שלא ירצו להתחתן איתו

ובמידה ואם פונדקאית תהיה אישה נשואה זה עוד יותר מסבך את העיניינים

מה גם שזאת לא בקשה שגרתית לבקש ממישהי לעבור הריון ולידה שזה תהליכים כואבים ויכולים להשפיע על בריאות בצורה ניכרת

ובמיוחד שזה יהיה הריון מבחנה שכרוך גם בטיפולים שהם לא כיף גדול ומזיקים לבריאות

מה גם שלפונדקאית משלמים בין מאה עשרים לבין מאה חמישים אלף שקל 

או אולי מחירים כבר עלו

 

 

אבל את לא אמורה להחליט עבורםמעין אהבה
מי שכתב להם שכדאי להתייעץ הלכתית זה בסדר ונכון.
אבל לשכנע? להעלות כל מיני טיעונים?

לא חושבת שהם בכלל פה כדי לקרוא..

וגם את בעצמך כתבת שזה תלוי פסיקה...אז אולי הם שאלו ופסקו להם שמותר?

אני ברמת מנסה להבין מה נורא בזה שהיא כתבהמשיח עכשיו!
למה היא לא יכולה לכתוב מה שהיא חושבת?
למה רק דעה אחת תומכת יכולה להישמע והשאר לא?
ואולי היא גם כתבה למי שמתעניין בנושא, ולא רק לפותחי השיעור...
זה באמת לא ענייני ולא משכנעתl666

אבל איפה תינוק שייוולד בכל הסיפור?  יש פה רצון חזק וברור ומוצדק של זוג להביא ילד לעולם

אבל מה איתו? הרי הוא לא יהיה תינוק לנצח ויצטרך להתמודד עם ההשלכות

מי יודע מה תהיה פסיקה ויחס אליו בעוד 20 שנה כשהוא בעצמו ירצה להקים בית?

אני האנונימית המתעניינתאנונימי (2)

ואנחנו בבירור הלכתי.

ואני באמת מוכנה ללדת בשביל מישהי אחרת, שלא זכתה שיהיו לה ילדים- כשם שלי יש.

 

תגובה ענינית..ד.

מה שכתבה 1666 זה לגיטימי. ניכר שנכתב בתום-לב ומאיכפתיות. אין צורך "להתנפל"..

 

ומה שאת עונה, באמת מעורר התפעלות על הרצון הטוב לכשלעצמו.

 

אבל זה אכן צריך בירור חזק מאד (מעבר להסכמת הבעל, כמובן). זה ממש נושא שיכול להיות בעל משמעות חמורה; אשה נשואה שנושאת תינוק של "מישהו אחר". צריך לברר מה אומרים גדולי-הגדולים בפסיקה.

זה מה שאנחנו עושיםאנונימי (2)אחרונה