פורום הורות (עמוד 283)

 

פעוטות שלא זוחלים באותה קבוצה עם ילדים שהולכים ואולי גם רצים

איך התעסוקה מה הפעילות היומית לטווח גליאים שכזה?

במעונות הם מחולקים לקבוצות לפי גיל

ילד פעיל מעל שנה ימתין שגננת תסיים לתת מנת פירות או בקבוק לתינוק קטן??

הם לא יכולים לשבת יחדיו כולם לאכול וגם שעות המנוחה הן שונות

אולי אני טועה אבל את הילדים שלי לא הייתי מצרפת לכזו קבוצה

כל אחד הולך לישון לפי מה שמתאים לו

 

 

 

אני לא יודעת מה לעשות היא היחידה שנראתה לי נורמלית ואנושית באיזור שלי

 

 

ואם את מרוצה אז תמשיכי...

 

תמיד תוכלי להעביר למקום אחר.

 

ומה שהכי חשוב שהמטפלת נראית לך אחראית

לקבוצה כזו . הבת שלך עדיין קטנה לקבוצה הטרוגנית כזו. אני בגיל הזה השארתי עם מטפלת בבית. עוד אופציה היא לשים במעון. שם שכבות הגיל מחולקות, ואז היא תיהיה בקבוצה שכל הילדים הם בערך בגילה...

שיש בקבוצה בגן של הבת שלי (אולי קצת פחות משנה וחצי. עד שנה ו3 חודשים ככה).

ונראה לי שהם בערך 10-13 ילדים.

והן באמת שתי מטפלות. אבל יש גם שלישית שמצטרפת לעזור בחלק מהיום. כשהגדולים אוכלים למשל.

כמובן שפחות ילדים יותר טוב אבל זה כן בגבול סביר. זה יהיה בערך כמו מעון.

תלכי ותתרשמי מהאוירה ועד כמה המקום רגוע ומתפקד גם בזמנים הלחוצים.

עד כמה הילדה שלך היא חברותית וזורמת- או שהיא שקטה יותר?

עד כמה יש הזדמנויות בשכונה כדי לשחק עם חברות שהן לא בכיתה איתך? 

הילדות האחרות בכיתה הרצויה במחינתך- עד כמה הן גרות רחוק? אפשר להזמין מישהיא מהן לצהריים או ללכת אליה? 

 

 

הילדה שלי היא מאוד חברותית, אבל עדינה וקצת רגישה. בפועל- זה מתבטא בכך שמאוד אוהבים אותה, אבל היא לא דוחפת את עצמה למרכז העניינים וגם לא לשולי העניינים, אלא מעדיפה להישאר בצד כשמרגישה לא לגמרי בנוח.

מבחינת הזדמנות לשחק עם ילדות אחרות- תמיד יש. רובן גרות יחסית רחוק מאיתנו, אבל אפשר לייצר הזדמנויות, באופן עקרוני בכל מקרה. תמיד אפשר להזמין חברה או ללכת אליה. אבל בכל זאת- זה לא אותו דבר כמו ללמוד ביחד בטותה כיתה.

 

הילדות שנרשמו לאותו בי"ס- אחת מהן גרה די קרוב, השניה לא. אפשר להזמין, כמובן, אבל לשחק כל הזמן עם אותה ילדה או שתיים זה נראה לי קצת מצומצם

שאליו הולך מיעוט הבנות ? מן הסתם כרוך בנסיעה?

 

זו באמת שאלה.

אבל השאלה הגדולה היא איזה בית ספר יתאים לה ביותר?

וגם עד כמה אתם מסתייגים מבית הספר אליו הולכות רוב הבנות.

 

אני מבינה מהחשש שלך שזה יגרום לה להתנתק מרוב החברות בישוב שסה"כ החברויות הללו חיוביות וחשובות לכם ולה כמובן.

אם כך צריך באמת לשאול את השאלות לעיל.

 

אם זו סה"כ הסתייגות קלה, לענ"ד חבל לנתק אותה מרוב החברות בישוב. מה גם שבהמשך מן הסתם יצטרפו כולן לתנועת נוער משותפת.

 

אני מבינה גם שהיא חוותה מעבר דירה רק שנה קודם - אולי גם מהבחינה הזו רצוי לגרום לה למינימום זעזועים.

 

מקווה שעזרתי. ב"ה שתצליח היכן שתחליטו שתלמד.

 

אה ועוד דבר - שייך אולי לשתף אותה בהתלבטות ?

אז ככה לדעתי אם את חושבת שאופיו של בית הספר( זה שמרוחק) והתכנים שבו טובים יותר ומתאימים יותר לבתך ולכם אז תרשמי אותה לשם. סה"כ בדרך כלל תמיד מוצאים 2-3 חברות שהן ממש ממש טובות , אף פעם לא חברים של כולם כן יוצרים קשר חברות אבל לא ברמה של חברה טובה.

יהיה לה את הבנות בישוב שאני חושבת שהם יהיו חברות שלה לא פחות אילו היא היתה לומדת איתם.זה נחמד שיש את הגיוון לדעתי.
ונגיד אם יש צורך להיפגש ביחד להכנת שיעורי בית או עבודות כלשהן יש לה את 2 הבנות האחרות שנרשמו לבית ספר הזה.
בנוסף היא בוודאי תכיר בנות נוספות ,אומנם לא גרות בישוב אבל עדיין יהיה לה אופציות לחברות נוספות.
זהו.. אני פשוט חושבת לפעמים ערכים ומקום שמאמינים בו עדיף על מקום שקשה לנו לתת בו אמון, או שלא מתחברים לאופיו וכו'.

זה בהנחה שההבדלים בין בתי הספר משמעותיים עבורך.

ההסתיגות שלנו מביה"ס היא לא כ"כ קטנה. אבל מבחינתה היא תסתדר בכל מקום, היא כזו. 

טוב, בכל מקרה תודה.

ה' יעזור לנו לקבל החלטה טובה ואמיתית.

ילדים בכיתה א' מסתדרים גם במקום חדש.

לפי מה שתארת הילדה זורמת,אז לא נראה שהיא לא תסתדר .

לי היה סיפור ממש דומה בכיתה א'-

בגן חובה למדתי בגן חרדי (הגן הדת"ל לא היה מוצלח),

ובכיתה א' הלכתי לבי"ס שהלכו איתי שלוש בנות מהשכונה (שלא הכרתי, ושלא היו בסגנון שלי כך שלא ממש התחברתי אליהם אח"כ) והיה מרוחק- נסיעה באוטובוס.

אני גם לא הייתי ילדה ממש חברותית, בניגוד לביתך..

בעקבות זה אני יכולה להגיד שבכיתה א' מתחילים משהו חדש, ולכן בד"כ זה פחות עקרוני אם מגיעים כשמכירים בנות או לא, ממילא הכל צריך הסתגלות חדשה, וזה רק תוספת של הסתגלות (אומנם עדיף משהו מוכר, אבל האמת היא שמתרגלים מהר, כך שזה לא נורא) מהבחינה הזו היה לי בסדר גמור.

חשוב שיהיו חברות טובות מהאיזור- כאלה שביתך תוכל לשחק איתם בצהרים סתם ככה, ולכן טוב שיש כמה חברות מהאיזור (תנסו לדאוג שהם יהיו באותה כיתה אם אפשר) בנוסף כדאי מאד שתעודדו את בתכם להזמין וללכת לחברות מרוחקות מהכיתה, לצהרים או לישון (אני הלכתי הרבה פעמים לחברות, ובנות גם באו אלי, וזה היה בסדר גמור)

ואגב, להרבה ילדות בגיל הזה יש חברה אחת טובה, שהם משחקות בעיקר איתה. גם בנות שיש להם כמה חברות באיזור מגוריהן הרבה פעמים מעדיפות את השכנה שלהן או זאת שהם הכי מסתדרות איתה, כך שזה ממש לא מצומצם.

בכל אופן, בית הספר משפיע מאד על הילדים בגיל הזה, כך שזה כן פרט חשוב. אם הנתונים הם כמו שהצגת אותם מבחינה חברתית, ואתם ממש מסתייגים מבית הספר השני, בד"כ במקרה כזה עדיף לשלוח לבית הספר שאתם מעדיפים.

לי זה היה נסיון טוב, ואני לא מתחרטת שהלכתי לשם (ולשם השוואה, שכנים שלנו שהיו באותה התלבטות שלחו את הבן שלהם שהיה מבית דומה לשלי ועם אופי דומה, לבית הספר השכונתי, והם התחרטו על זה מאד. זה לא היה טוב לבן שלהם)

והכי חשוב, איזו החלטה שלא תקבלו, צריך הרבה תפילות..

חשוב מאד לשלוח לבי"ס שאתם מאמינים במסרים שלו.

אנחנו שלחנו כמה ילדים לבתי ספר שונים / מרוחקים עם חבר אחד מהישוב, ואפילו בלי חברים מהישוב שלנו. 

חלק מהילדים שלחנו מכיתה ד', חלק מכיתה א'.

לכולם היה טוב, ב"ה. מצאו הרבה חברים חדשים.

יש חברה של הבוקר ויש של אחר הצהרים.

לעיתים נשארים אצל החברים מבית הספר. לעיתים מזמינים חברים לישון אצלנו.

אם הנושא חשוב לכם - לכו על זה.

בהצלחה!

האם האזור אדום וחם (סימן לדלקת)? או שיש רק את הפצעונים?

 

אני הייתי משתדלת להחליץ טיטול במהירות האפשרית (כאשר הוא עושה..) לאוור את האיזור בזמן ההחלפה לכמה דקות...

ולהשתדל לשטוף במים כמה שיותר. גם אמבטיה ארוכה יכולה לעזור...

אם המצב משתפר, לא הייתי הולכת לרופא, פשוט הייתי עוקבת ומחכה שיעבור...

אם הוא מחמיר, הייתי משתדלת כן להגיע לרופא, זה עלול להזדהם...

אולי זה רק בגלל היציאות- וכדאי במקרה כזה לשטוף בסבון ומים במקום לנגב במגבון. אפילו שזה מעייף לפעמים. אני רואה הבדל משמעותי תוך יום יומיים ברמת האדמימות בטוסיק כשאני מקפידה לשטוף כל פעם.

 

יכול להיות שזו פטריה- ואז כדאי ללכת לרופא ולקבל מרשם למשחה מתאימה (יש אגיסטן בייבי שהיא יעילה למדי)

 

יש לו גם חום? כי לפעמים זה תסמין של מחלת הפה והטלפיים. אבל זה באמת רופא ידע לאבחן יותר טוב ממני...

רפואה שלמה

אז מעכשיו להקפיד לנקות לו עם מים, במקום מגבון, להיות עירנית לחום או לאדמומיות. זהו?

 

אה, ויש לו עכשיו רק פצעונים, בלי אודם.

ושלא רמזתן שאני אמא רעה, כי אני לא לוקחת לרופא. תודה

מה, על כל דבר צריך ללכת לרופא?

זה אפילו לא אזניים או ריאות או גרון. כולה קצת פצעים בטוסיק...

את אמא מעולה.

גם היציאות המרובות וגם הצריבה והפצעונים הם בגלל צמיחת שיניים ?

 

אצלנו זה ככה. 

אז אני משתדלת לשטוף במים מיד אחרי שהתינוק מתפנה כי אפילו מגבונים צורבים להם. ואז אני מורחת עדינול או בייבי פסטה כדי שהיציאה הבאה לא תצרוב את העור.

שאמבטיה עם קצת סודה לשתיה יכולה לעזור לייבש את הפצעונים.

גם בלי סיבה אובייקטיבית נראית לעין. לפחות התינוקות שלי...

לא חייב להיות לזה פיתרון. מחבקים מרגיעים נותנים לשתות\לינוק ועוזרים להרדם בחזרה.

ואולי זה בגלל ש"התרגלתי" לתינוקות שישנים כל הלילה בלי בעיה...

 

אני מחבקת ומרגיעה, אבל זה משהו קבוע שהוא מתעורר ולא ברור לי למה...

 

 

 

 

קטנים משפיעים

ושתזכו ללילות שלווים

לי הייתה השערה, שזה הזמן שלו לקבל ממני צומי, כי אני מרימה אותו, מחבקת אותו,

 

מחליפה לו טיטול..

 

והוא חוזר כל יום ב16:15 בערך מהגן,

 

אז ניסיתי במקום לשים אותו בלול עם משחקים (כי אני רוצה להספיק לעשות כביסות, לבשל ולסדר את הבית)

 

השארתי אותו לידי כל אחה"צ עד שהוא הלך לישון,

 

במקום בלול, הוא היה איתי בכל מקום בבית, ושיחקתי איתו תוך כדי.

 

אמרתי לעצמי, שאולי ככה אם הוא יקבל את הצומי במהלך היום בלילה הוא יהיה יותר רגוע,

 

בנתיים זה לא עזר, אבל ניסיתי רק לילה אחד...

 

 

מכירה את הלוחשת לתינוקת? יש סדרת ספרים כזו אולי גם מאמרים באינטרנט

בכל מקרה הכי טוב תסמכי על עצמך אם את מרגישה שזה השלמת "צומי" אז להעניק ולא להתייאש

אני לא מתייאשת ח"ו... בסך הכל אלה הגוזלים הקטנים שצריכים צומי..

וזה נורא נורא כואב להם.

ממליצה לך לקרוא את הספר ״הלוחשת לתינוקות״. בעיני ספר מעולה שלי אישית עשה סדר בדברים ונתן עצות ותובנות רבות!
בהתחלה דורש עבודה ועקביות!
בהצלחה רבה! (:

אף פעם לא קראתי, כי בד"כ רציתי פתרון ולא היה לי סבלנות לקרוא.....

 

למרות שהכל זה תהליך..

 

רק בריאות

ממליצה לבדוק אם יש סיבה רפואית.
שמעתי פעם שזה מאוד אופייני לילד עם תולעים שמתעורר באמצע הלילה, כי תולעים יוצאות בד״כ בשעה זו, ונורא מגרדות.

שזה לא תמיד עוזר. סליחה ומחילה מכל אלה שאוהבות אותה אבל היא לא התאימה בגרוש בשביל הילד שלי.

דרך אגב, הוא עדיין בוכה בלילה (כביכול ללא סיבה)

 

ואין לו תולעים ב"ה.. בדקנו

מדברייך עושה רושם כי התינוק שלך יושן טוב אבל בשעות לא נכונות אם את ה7 שעות הלו תוכלו לקחת אחורה בשעתיים שלוש זו התחלה טובה מומלץ להעיר אותו איזה יום מוקדם ולא לתת לו לשון צהרים חד פעמי ולתת לו להתרסק בערב ולראות מה זה עושה

אתמול הוא הלך לישון ב23:00

 

וקם היום ב6:30...

 

נראה אם הלילה בעז"ה ישן רצוף...

יכול להיות שקצת חסרה לו הרגשה של ביטחון.

הקירבה הפיזית אלייך, החיבוק וכל הנלווה, מעניקה לו הרגשה שהוא מוגן, בטוח, שמור, אהוב. אלו תחושות אהובות ובסיסיות.

 

תבדקי, בינך לבין עצמך, כמה את פנויה אל הקטן אחרי שהוא מגיע. כמה "זמן כמות" נטו עם אמא הוא מקבל.

יכול להיות שכאן נמצאת התשובה- את חסרה לו. הוא חסר אותך.

באמצע הלילה, אין כביסות ובישולים ודברים אחרים לעשות בבית. יש רק אותו, ורצון עז שיילך לישון (שזה טבעי לגמרי ). ולכן, עיקר המשאבים שלך מושקעים בו. אולי אם תספקי לו יותר *אותך* בשלב מוקדם יותר ביום, ההשכמות שלו בלילה יילכו ויפחתו.

 

(תכל'ס, באמת מעניין אותי אם זה יעבוד).

 

הרבה הצלחה.

אז כנראה שהתינוק שלי היה רעב קצת..

 

אני נותת לו יותר אוכל בארוחת ערב, ומכינה לו דייסת סולת (לא של מטרנה) סולת רגילה עם חלב, כמות גדולה כדי שישבע.

 

וגם משכיבה אותו לישון מאוחר יחסית 22:00 בערך פלוס מינוס...

למשל: ביצה קשה+ טונה +עגבנייה+מלפפון+גבינה..

 

אל תיבהלו מהכמויות, הוא אוכל קצת מכל דבר, וחוץ מזה שכל תינוק והאופי שלו

 

ואם הוא אהוב לאכול אז זה טוב ב"ה... הוא צריך להתפתח

ואני מציעה לאט לאט לנסות להקדים את שעת השינה שלו (אולי ברבע שעה בכל פעם. ממש בהדרגה), כשהוא ממשיך לישון רצוף בלי להתעורר.

אני לא יודעת כמה הוא ישן במשך היום, ומתי הוא קם בבוקר, אבל נשמע לי שעדיף שיילך לישון יותר מוקדם (אם הוא איתך בבית ולך יותר מתאים ככה, אז סבבה. מה שטוב לך).

אבל בבוקר הוא בגן.

 

ב16:00 אני מוציאה אותו (כי אני עובדת ב"ה)

 

הוא ישן בגן שעה וחצי

 

 

נשמע שיש לו אותו לוח-זמנים-יומי כמו של הקטנה שלי, שגדולה ממנו בכמה חודשים.

אז אני באמת ממליצה לאט לאט להשכיב אותו לישון יותר מוקדם.

 

הקטנה שלי נרדמת בסביבות 20 (אני משכיבה כשעה קודם. היא ערנית, או סתם לא עייפה).

גם כן קם קבוע בין 1-3 בבוקר ולא רוצה לישון והטיטול יבש ואל רוצה בקבוק וכלום לא כואב. פשוט רוצה לקום. לקח לזה חודשיים לעבור אבל זה היה מתיש ביותר! הבנתי שיש יועצות שינה שאפשר להעזר בהן.

תחזיקו מעמד!

היא אמרה לה בעצמה מה עושים- 

אני רוצה תשומת לב!! אני רוצה שיתייחסו אלי! 

 

אז מה את עושה? 

1 נותת לה תשומת לב- בצורה חיובית 

את מיוזמתך - בזמנים שהיא מתנהגת יפה, עושה משו טוב, או סתם יושבת ואת פנויה להתייחס אליה- באה ונותנת לה יחס חיובי, מחמאות, התעניינות בה ובמשו יפה שיש לה, וכולי 

2 לא נותנת לה משוב חיובי על החוצפה שלה

"אצלינו בגן לא מדברים ככה. אם את רוצה משהוא תבקשי יפה" "אצלינו בגן לא מדברים ככה, פעם הבאה שתתחצפי אלי, אני לא אענה לך בכלל" "... |לא עונה בכלל| ..." 

(זה בסדר שבגן ובבית יהיו כללי התנהגות ודיבור שונים- באופן כללי לגן יש כללים משלו שאין אותם בבית.) 

3 מדריכה אותה איך לבקש דברים שהיא רוצה בניסוח לא מתחצף (וגם לא מתחנף, פשוט ניסוח יפה וכנה)  

"את מתכוונת לומר שאת רוצה בבקשה את ---? אז תגידי!" (ושהיא תגיד, תחזור אחרייך במילים) 

 

 

 

שלום!
אכן נשמע לא פשוט.. אולי תנסי לקחת אותה לשיחה.
לתת לה להיות מעין העוזרת שלך - תני לה כל מיני תפקידים ובכך תיהיה לה לאט לאט סמכות והיא תבין שאין לה מקום לכל מיני התחצפויות ובעצם בכך לנתב את כל האנרגיות למקומות חיוביים.
בהצלחה רבה!

היא גילתה לך מה מניע אותה להתנהג בחוצפה. זה מידע שלא יסולא בפז..

 

היא רוצה תשומת לב? מעולה. תני לה אותה, בדרך ובמינון שלך.

מעתה והלאה, במקום שהיא תקבל תשומת לב שלילית, תני לה תשומת לב אך ורק כאשר היא עושה מעשה חיובי (אפילו אם יקח זמן עד שהיא תעשה מעשה כזה..) וכך בעצם תשני את כללי המשחק ותכפי עליה התנהלות במגרש שלך.

בנוסף, ניתן כמובן ליזום תשומת לב חיובית. למשל לתת לה ראשונה את הממתק של שבת, למנות אותה כאחראית על תחום מסויים תוך כדי הענקת כבוד רב, וכיו"ב.

זה גם יעשה אותה מאושרת, גם ילמד אותה שיותר כיף לקבלת תשומת לב חיובית מאשר שלילית, וגם יזכה אתכן בקצת נחת.

 

בהצלחה רבה!

מה זה קשור לכך שזה צהרון חילוני?

יצא לי לראות ילדים חוצפנים מכל המגזרים.

ודווקא הילד שבקייטנה שהדרכתי בה בתור שמיניסטית

לקח סולמון מאיפשהו בבית ספר שהקייטנה הייתה בו,

מיקם אותו רבע מטר מאחורי החלון הלא גבוה והבלתי ניתן לסגירה

של השירותים ועמד והציץ לי שם משהתחלתי עד שסיימתי,

היה ש"סניק קטן עם כיפה שחורה בכיתה ג' מתלמוד תורה חרדי, ואמא שלא מוציאה רבע שערה מהסמרטוט השחור שלה.

בכיתי שעות אחרי זה, זו הייתה השפלה שאין לי מושג איך המשכתי להגיע אחרי זה לעבודה שם.

עברו כבר 7 שנים וזה עדיין טראומטי לי.

הקייטנה הייתה עם 80% ילדים חילונים, ואף אחד מהם לא היה מעיז לעשות דבר כזה.

מסקנה,

ילדים מבתים חילונים לא יותר חוצפנים מילדים מבתים שומרי מצוות.

כמו שיש בתים חילונים עם ילדים מופרעים, ובתים חילונים שמגדלים בהם ילדים טובים

ככה יש בתים שומרי מצוות מכל הסקטורים עם ילדים מופרעים, ובתים שומרי מצוות עם ילדים טובים

אני מכירה את כל הציבורים הנ"ל מקרוב מאוד.

 

ולשאלתך,

את לא אמא שלה, את לא יכולה לחנך אותה, את סייעת בצהרון,

ואת צריכה לנסות להתמודד איתה כמו שהיא , אין פיתרון קסם.

אפילו למחנכות או לגננת-אם , אין אפשרות לשנות אופי של ילד

כל עוד ההורים לא מטפלים בעניין.

אבל יש לי כמה עצות שיוכלו אולי לעזור...

אם היא מתחצפת תסנני אותה, תתעלמי פשוט במופגן, שתראה שזה לא אכפת לך.

אם היא התחצפה והיא אחרי זה מבקשת ממך משהו שאת לא חייבת מין הדין לתת לה במסגרת העבודה,

תגידי לה שאם היא תתייחס בכבוד ובצורה נעימה, היא תקבל(כמובן שזה לא יהיה משהו שמבחינת הדין את חייבת לתת לה 

אלא דברים שהם אקסטרה, אחרת את עלולה להיסתבך , וגם לא מגיע לה עד כדי כך להיענש)

אם את עושה את זה ברגיל, אז תתני חום , אהבה ופינוקים לילדים אחרים, ולה פחות (כמובן לא למנוע ממנה לגמרי)

ואם היא תיגש אלייך בצורה יפה ותרצה גם "צומי ", תגידי לה בטון נעים שאיזה כיף שהיא באה אלייך ולא מתחצפת וכיף לך איתה ככה כשהיא מתנהגת יפה ובכבוד (משהו כזה.. את תדעי כבר את הניסוח המתאים) 

 

 

 

תדברי עם האחרות. תתעלמי ממנה.

 

מי שתיסחף אחריה, תגידי לה בשלוה: אנחנו לא מדברים כך. זה לא יפה. אל תגיבי על מה שהיא תאמר על זה. רק תגידי לילדות בנחת - אנחנו גם לא עונים לחוצפה.

 

תודיעי על חלוקת פרסים למי שמדברת בנימוס וכבוד. ותחלקי. היא לא תקבל.

 

אח"כ תגידי, בלי להזכיר אותה: מחר נחלק שוב - מי שידבר בנימוס ובכבוד, יקבל. וכמובן, תסבירי מה שה נימוס וכבוד. וגם בקיצור למה זה יפה וחשוב.

 

הכל בשלוה ובביטחון.

 

כאשר היא תשדר רצון להתקרבות - תגידי לה בשיא הפשטות שאם היא רוצה גם - בשמחה. ותלחשי לה בשקט, שאם היא תלמד את הילדים דברים טובים ובכלל תתנהג יפה, תדבר נעים, ישימו אליה לב באמת כי היא טובה. ותוסיפי שגם לאחרים מגיע שישימו לב. כמו לה.

 

 

 

 

 

1. בגיל הזה תינוקות "אוכלים" את הידיים, זה שלב התפתחותי תקין. לא בהכרח קשור לשיניים (או לרעב...)

2. אם היא יכולה לעשות זאת פיזית, היא תעשה את זה כשתרצה... לא מכירה שיטות לכך...

3. מצויין שהיא שמה לב, וטוב שאת זיהית את זה. לדעתי, כשאת עוזבת את החדר, תשאירי אותה במקום מוכר ובטוח, ותאמרי לה שאת הולכת ועוד מעט תחזרי (היא כמובן לא מבין באופן המילולי של ההבנה, אבל היא תרגיש), ואז תלכי בלב שקט. גם היא תבכה או תתלונן, זה לא נורא ולא גורם נזק.

4. זה טוב שיש לה שאיפות להתקדם, ולהצליח להתיישב. וזה דווקא מתאים לגיל. אל תושיבי אותה מיוזמתך, ואל תעזרי לה לשבת כשהיא מנסה...שתמשיך לנסות, אם היא תצליח כנראה שהיא בשלה לכך (יש שיחלקו על דעתי, זו אסכולה אחת בתחום...)

5. עידוד זחילה. דבר אשון לאפשר לזחילה: להלביש בגדים נוחים ולא כבדים ומסורבלים, להניח אותה על הרצפה (או שטיח) במקום עם מרחב לזחילה. דבר שני: להניח מולה משהו מעניין (כל דבר שנראה לך...), הוא צריך להיות מספיק רחוק כדי שהיא תהיה חייבת לזחול כדי לגעת בו, אבל מספיק קרוב כדי שהיא לא תתיאש ותאבד עניין בו. בערך במרחק 5 ס"מ אחרי המקום אליו מגיעה היד המושטת שלה...   חשוב לדעת: תינוק שלא זוחל בגיל הזה הוא נורמלי לחלוטין. אין סיבה לבילחץ!

 

בהצלחה!

 

בס"ד

 

1. זה שלב שהם מגלים את אבריהם. יכול להיות שיניים וזה תהליך ארוך מאוד מאוד... זה לא אומר כלום

2. לשים לה צעצועים בצדדים. אפשר גם לגרות אותה ולעזור לה קצת עם היד.

3. לא קורה כלום... תדברי איתה שאמא פה, תשחקי איתה קוקו, ואין מה לעשות היא תלמד שאמא תכף תבוא

4 אם זה בא ממנה זה בסדר

5 לשים לידה במרחק של 1-2 ס"מ את המשחקים, לא יותר

אבל היא פיצית עדיין.. בלי לחץ

כדאי לעודד התהפכות, במצב שאת מתארת היא תעשה את זה לבד, (מותק איך שהיא מנסה להתישב!!)

אבל למה לא?

על יד הצלבה של יד ורגל נגדית( לחבר יד ימין עם רגל שמאל) תוך כדי משחק ושיר. ולשים על הבטן הרבה.

 

 בחורף מלבישים שכבות וכמעט ולא שמים תינוק על הרצפה,אלו נקראים "ילדי חורף"

פתאום באביב הם"פורחים" ומשלימים הכל.

 

אני אוהבת לשים את התינוק על המיטה המחוברת בחדר שינה עם הרבה כריות מסביב במרחק ושם הילד מתחיל לזוז, כמובן אני באזור.

כי על השאר ראיתי תשובות חכמות ויפות..

5. קודם כל היא עדיין קטנה אז עניין להתחיל להלחץ מזה...אבל ניתן להשים לידה דברים שיענינו אותה ואולי יגרמו לה נסות לזוז..שנית, רק שתדעי שילדי החורף..(במקרה שלך אלה שאמורים לזחול בחורף) הם קצת שוני מילדי הקייץ...בדיוק מהסיבות שכתבו לך קודמותי...הנטייה שלנו להלביש להם הרבה שכבות ובצדק מסרבלת להם את הפעולה והופכת ותה להרבה יותר קשה..

אז שתדעי את זה מראש..

 

בהצלחה רבה ובהנאה גדולה עם הילדה...

גם הוא עכשו בן 5 חודשים והחליט להתחיל שינים והוא מירר עם אצבע בפה כל הזמן אז אנחנו שמים לו סינור ולפעמים גם בא לו לשבת אבל לא מעודדים לזה כרגע,קודם שיתהפך ויזחל

לשים הרבה על הבטן עם איזה צעצוע תנועה

תידעי אותה כמה דקות לפני שאת עוזבת,תמשיכי לדבר איתה בדרך לדלת ותשתדלי להמשיך לתקשר איתה גם כשאת לא לידה בסגנון של תיכף אחזור,עוד רגע אני באה,אני שומעת אותך וכו

ענו לך את כל מה שהייתי עונה 

על 3 אני מסייגת.

אם הילדה בוכה בכי של ממש,

אני לא חושבת ש"זה בסדר ולא קורה כלום"

ללכת מהחדר ולהשאיר אותה לבד.

אני לא הייתי עושה ככה עם הבת שלי.

אם היא טיפה מקטרת בעדינות אולי כן , בדרך כלל ממש לא,

אבל בכי-בכי ותלונות ממש,

לא הייתי משאירה אותה ככה יותר מדקה-שתיים מקסימום בלי תשומת לב.

הייתי שמה אותה על "אוניברסיטה" או שמיכה לידי,

או בטרמפולינה לידי, (יש דגמים לא יקרים ואפשר לקנות יד שנייה ב100 ש"ח, ולדעתי כדאי במיוחד לדברים האלה, לא לתקוע אותם שם כל היום,

אבל כן דווקא בשביל מקרים כאלה לזמן לא ארוך)

וככה הייתי גם עושה דברים וגם מתייחסת אליה.

אם הייתי צריכה לשירותים הייתי הולכת גם אם היא קצת בוכה, כי אין ברירה,

אבל ליותר מדקה-שתיים לא הייתי משאירה אותה בוכה ממש בחדר.

אומרים בארץ לא לשים בסלקל, אבל בחו"ל הדעה היא אחרת, אין לי מושג מה הקטע פה.

את אחותי הגדולה אמא שלי סיפרה לי שהיא הושיבה בסלקל לידה כשהיא עשתה דברים בבית, אז אמרו שזה בסדר,

ולא השאירה אותה לבכות בחדר אף פעם. היא מזדעזעת עוד יותר ממני מתינוקות שמקטרים בחדר זמן ארוך.

לי הייתה טרמפולינה כבר ואני לא צעירה במיוחד.

אני לא חושבת שיש סיבה להשאיר תינוק לבכות בחדר יותר מדקות ספורות.

הוא כל כך קטן וזקוק לאמא שלו, וזה לא כל כך מסובך לעשות דברים עם תינוק שיושב בסלקל/טרמפולינה/ שוכב מזרון עבה (על שמיכה קר עכשיו..) ותוך כדי מתייחסים אליו.

בהצלחה עם המתוקה שלך

זה עובר מהר, את לא תרגישי והיא תהיה כבר בת שנתיים..

אני כבר שכחתי את הגיל היפה הזה . 

 

 

 

אולי כדאי לשאול רב. גם אני מתחבטת בזה.

ברור שמדרכה מיועדת להולכי רגל ומאוד מפריע לי כאמא לקטנים שאני צריכה לסכן אותם בירידה בכביש או לחזור איזה 10 דקות

אחורה למעבר חצייה

על זקנים וקשישים אני אפילו לא כותבת

בפעם אחרונה נהגת אפילו לא התיחסה לבקשתי להזיז טיפה את הרכב

אז כעסתי ואיחלתי לה שגם היא תקבל יחס כזה מכולם

אלא אם כתוב בפירוש אחרת.

אם את רואה שזה מפריע לאנשים את יכולה להתלונן, ולדעתי זה מוצדק בהחלט. את לא צריכה להסתכן ולסכן את ילדייך בגלל זה.

מתפקדת ביעילות.

 

אני חשבתי שאת שואלת על הנזק הכלכלי שנגרם לנהג.

מן הסתם הם מודעים שזה לא בסדר כך שמגיע להם

בעייה שיש הרבה כאלו אז אני מרגישה שלערייה לא אכפת או שאף אחד לא מתלונן

ולבקש.. ולראות אם הדברים מסתדרים.

..בכ"א דבריי רלוונטים רק אם מדובר בכביש שמחובר לבנייני מגורים למשל ששם הנהגים הם אותם הנהגי

אם מדובר על רחוב שבו יש תנועה של רכבים, כל פעם מישהו אחר- כדאי להתלונן לעירייה, כדי שיגבירו את האכיפה במקום

 

ואני ממש לא חושבת שזו הגזמה מצידך. להפך. מי שנוהג כך נוהג בחוסר מוסריות, ומסכן את הולכי הרגל

 

 

כל כך מתחשק לי לכתוב פתק על האוטו שיידעו שחסמו אותי ונאלצתי לרדת לכביש הסואן. (עם עגלה, ילדים וכו)
כמובן שאף פעם לא עשיתי זאת כי לא היה לי את הזמן/ הפתק/ האמונה שזה יעזור.
ברחובות קטנים הרבה פעמים אין כלל אכיפה של העיריה, כך שגם אם תבקשי הם לא יבואו לאכוף.
השינוי צריך להיות דרך המודעות של אנשים

הלוואי ומישהו היה עושה על זה פרסומות

ומעלה למודעות!

 

אישה עם 5 ילדים בגילאים שנראה הפרש של שנה מאחד לשני

עם עגלת תאומים ובה תינוק פיצי ועוד אחד בן שנה בערך.

מכונית חסמה לה את המעבר.

ראיתי את הדמעות שלה והן נחרטו לי, החוסר אונים.

עזרתי לה לקפל את העגלה להעביר את החבריה במעבר הצר.

 

בהחלט היה מגיע לנהג הזה קנס

 

(מצד שני החניה בירושלים כל כך קשה, יתכן שזה גורם לאטימות כלשהי)

נערה בת 13 תשמח לשמור על ילדיכם ולעזור בשיעורי בית. ניסיון עם ילדים מגיל שלוש עד שמונה. עדיף בשעות הערב ובסופי שבוע. באמצע השבוע - לו"ז גמיש. תחילת עבודה - מיידית. טלפון: 050-247-1947

מייל: nicole.polin@gmail.com

 

זאת אני אם את מעוניינת את יכולה לשלוח לי הודעה או להתקשר (:

יש לי ניסיון בטיפול בילדים , אני גרה במודיעין ליד עמק איילון.

רק עכשיו ראיתי את ההודעה שלך. 

אשמח להיעזר בהמשך..

מאוד מזדהה עם מה שכתבת.. גם אנחנו עברנו את זה.
בהתחלה בננו היה נרדם בשעות מאוחרות ומתעורר גם בלילה . זה היה בהחלט לא קל..
היום אנחנו מתחילים טקס שינה- אמבטיה ובקבוק בשעה שש וחצי ואז הוא נרדם לערך בשבע ו..
בשעה אחת עשרה אני נותנת לו ״בקבוק חלום״ (הלוחשת לתינוקות ) והוא ישן עד שש וחצי / שבע בלי להתעורר כלל באמצע הלילה.
אולי כדאי להתחיל להרגיל אותו ללכת לישון מוקדם. בהתחלה זה לא קל אבל אם עקבים לאט לאט נכנסים לשגרה והרגלים.
שיהיה לכם בהצלחה!

מקבל בקבוק- אז הוא ישן?

 

ומה הבעיה שהמוצצים יהיו בהישג ידו (אפשר להצמיד לבגד)?

 

 

אם ע"י כך יירגע - אז זה מה שהוא צריך תוך השינה. זה גורם לו לתחושת רגיעה - אז למה לא (ו"לכעוס"" - בוודאי לא שייך...)

אין לי כל כך מה לענות, כי גם אצלנו כשזה קרה לא ידענו מה לעשות.
רק הערה קטנה- כתבת שזה לא משהו רפואי, אבל לידיעה כללית- טפילים במעיים יכולים לגרום להתקפי בכי דווקא באמצע הלילה, כי אז הן יוצאות להטיל את ביציהן, וזה נורא מגרד. כך ששווה בדיקה..
בהצלחה

אם הוא לא בוכה ככה במהלך היום..

רק רציתי לומר שיש דברים רפואיים שמתבטאים רק בלילה..

זה יכול להיות תולעים או אוזניים' אלו שני דברים שמקפיצים אותם בצרחות באמצע הלילה ובמשך היום לא מורגשים בכלל

אם זה לא משהוא התנהגותי ,זו השעה שתולעים פעילות,

,כמו שכתבו לפני.

אם זה תולעים ב5 סיסי ורמוקס פותרים את העסק

כשאנחחנו הפסקנו לגדול את המטרנה (קרוב לגיל שנתיים() הוא גם הפסיק עם היקיצות. לא חקרתי, אבל אני מניחה שזה קשור...

 

באופן כללי, מטרנה לא מזינה אחרי גיל שנה וילד שאוכל מוצקים יפה, לא צריך אותה (רופאת ילדים אמרה לי). זה גם סותם להם את התיאבון...

נשמע שהוא לא יודע להרדים את עצמו, הוא תלוי במוצצים או בבקבוק ולכן מתעורר הרבה.
להשכיב לישון ב 21:00 זה מאוחר מידי, וזו גם יכולה להיות סיבה.
עם הבן הגדול שלי עברתי תהליך ארוך מאוד... ואז התייעצתי עם יועצת שינה, וברוך השם הלילות שלו הפכו לרצופים... ממליצה מאוד להתייעץ עם מישהי מקצועית שתיתן טיפים ותחזרו לישון מהר...

כשקר מפספסים יותר

 

לי בגן ילדים מפספסים בתקופה האחרונה כי יש לה מלא שכבות, גם גרביון או גטקס ועוד מכנס שקושרים אותו בשתי קשירות.
על שהילדים רצים לשירותים ומנסים ללא הועיל להוריד הם מפספסים.
תבדקו את זה.
בנוסף כדאי להזכיר לה יותר, קורה שהם שקועים במשהו וזה מסיח את דעתם ועד שנזכרים זה בורח..

יש חלילה נסיגה בתחומים אחרים או רק זה?

 

בתור הומאופתית אני תמיד ממליצה על הומאופתיה. כי היא מהווה תמיכה נפשית מבלי שהמטופל יצטרך להתעמק באופן מודע בגורמים לבעיה.

 

אבל אם זה רק זה, וכולכם מכילים את הפספוסים, אפשר להניח לזה.

 

אגב.שמת לב אם הההרטבה מופיעה בימים מסויימים קבועים?

אני שואלת כי הרטבה פעם או פעמיים בשבוע קשה יותר ליייחס לקושי בבית (שאיתו מתמודדים באופן רצוף ובדרך כלל בעוצמה).

יתכן שבימים מסויימים היא נפגשת עם מציאות מסויימת שקשה לה או עם אנשי צוות מסויימים שגורמים לה לחרדה.

 

ב"ה התקופה הזו תחלוף.

אבל היא יותר מקנאה בו מאשר פעם וזה בולט מאד.

כשהוא נמצא היא דורשת את כלתשומת הלב אליה וכל הזמן חייבים לדבר איתה ולהיות עסוקים איתה.

ההרטבה לא מופיעה בימים קבועים, יכול להיות שבוע שלא קורה כלום.

אבל יכול להיות שזה לפעמים קורה אחרי שכעסנו עליה בגלל משהו.

אבל לפעמים זה גם קורה ביום שיש אווירה שמחה ורגועה לגמרי.

 

היא מסתדרת עם השכבות ככה שזה לא מזה.היא טוענת שהיא לא שמה לב שהיא היתה צריכה/שכחה

יכול להיות לזה גם הסבר פיזיולוגי, לא?

כל מטבע הוא דו צדדי - פיזי ונפשי ואין סתירה בינהם.

 

אז זו כנראה תקופה.  זה יחלוף.

זה סופח את הלחות. וזה יקל קצת,כי אז נושמים אויר פחות לח,אין לי כל כך הסבר,אבל כשהיתי קטנה היה רטיבות אצלי בחדר,ואמא שלי שמה מלח,וזה הקל לי על הנשימה ובכך הייתי פחות חולה מזה. ואין לי תשובה לגבי מששאלת.

אחד או יותר. כמובן בצורה בטיחותית ולא כשהילדים מסתובבים סביבם. לפחות בחלק מהיום.

מפזרי חום מייבשים מאוד.

צריך כמובן שתהיה פרופורציה בין גודל החדר לעוצמה של מפזרי החום ולמספרם.

 

לאוורר את הבית בבקר כשהשמש חמה.

 

ואולי יש דרך לבדוק מבחוץ אם אין שלולית שאפשר לייבש על הגג.

 

 

אפילו שקצת קריר כדאי לפתוח.

לשים חצאי בצל ברחבי הבית, זה 'תופס' את החיידיקים....

יש לו סדר יום מסודר? נמצא במעון? בבית?
אולי הוא לא אוכל מספיק ואז אינו שבע, ישן מספיק לגילו?
ממליצה מאוד על ״הלוחשת לתינוקות״. - ספר שעושה סדר ומאיר נקודות שפשוט עוזרים לנו המבוגרים עם התינוקות.
ספר ששווה קריאה!!
בהצלחה !

אם זה לא תגובה לזה שחזרת לעבוד,אני מציעה לדבר עם הרופא ילדים.

לפעמים לתינוקות כאלה יש יתר רגישות תחושתית ,

או בעיה בוויסות חושי.

מה שצריך או טיפול אצל מרפאות בעיסוק שמתמחות בתחום.

חבל להפסיד זמן לכי תבדקי את זה

התינוקות האלה הם תינוקות  בריאים .

 

חייבת לסייג-

עזר לי עם חלק....

את מחפשת סבתא או אמא מנוסה להשאלה לתק' - כדי שתראה בעיניים ותעזור לך? 

 

שמעתי פעם שיש מקומות עם אירגון "אם לאם", תחפשי

או פשוט תלכי לחברה עם הרבה ילדים וניסיון- ותבקשי ממנה להקדיש לכם זמן... 

 

איזה אבקת כביסה יש לך? יכול להיות שזה הבעיה? 

 

לדעתי, אם הסיבה היחידה שאתם רוצים לגמול אותה זה כדי שהיא תגיע גמולה ומוכנה לגן, אתם יכולים להיות רגועים. אפשר לגמול תוך שבועיים-שלושה אחרי שהמעון נגמר.

 

הבת שלי הייתה לא מוכנה לגמילה בזמן שהייתה במעון, אז לא כפיתי עליה ולא ניסיתי יותר מדי.

לקראת סוף המעון דיברתי איתה על זה שהיא גדולה ויכולה לעשות פיפי בשירותים, ולא צריכה טיטול, וצריך להיפרד ממנו כי היא גדולה והולכת לגן, ובגן אין ילדים עם טיטול.

ביום הראשון אחרי שהמעון נגמר, הורדתי לה את הטיטול. לקח קצת זמן, אבל היא נגמלה יפה, ברוך ה'. כן היו קצת פיספוסים בתחילת השנה, שזה נורמלי לגמרי וצוות הגן קיבל את זה בהבנה ובלי ביקורת.

 

.אישית, כשמאוד לוחצים עליי לעשות משהו, זה עושה לי אנטי ואני מתנגדת מאוד (גם אם הייתי מסכימה לזה לולא הלחץ). אולי גם בתך מסרבת מהסיבה הזו. אולי היא לא רוצה מהסיבות האחרות.

אני חושבת שעדיף להניח לה ולנושא. ולאט לאט להזכיר את זה (מילולית, לא במעשים), כך שהיא תתחיל את זה כשהיא מוכנה.

 

בהצלחה רבה.

אם היא לא רוצה לשתף פעולה  סימן שהיא לא בשלה זה לא ילך ,להפך  להכריח לגמילה עלול לעורר בעיות במקום אחר.

הילדה מפותחת וחכמה,אבל לא רוצה עדיין לקחת אחריות על הניקיון שלה.

הבן שלנו לא רצה להיגמל לפני גיל שנתיים ועשר תוך  יומיים הוא היה גמול בלי שום פספוסים.

הרבה ילדים שלו מוכנים להיגמל  למרות שהם מאוד נבונים  זה עלול לנבוע מפחד.

הפחד עלול להיות מלפספס בעיקר אצל ילדים  נקיים או פרפקציוניסטים.

בנוגע לגמילה יש תאוריה מעינת של רוגרס  שהילד לא  רוצה להפרד  משהוא שהוא היה  חלק ממנו . 

אסור להפוך את זה למשהו מאיים ולא נעים.
ביום שהיא תחליט שהיא רוצה תתמכו בה ותשתפו פעולה.
בינתיים הניחו לה מזה.
אפשר לומר לה כל פעם שמחליפים טיטול בצורה נעימה ועם דיגדוגים וצחוק "מתוקה איפה עושים פיפי? בשירותים!" ולצחוק איתה
ושקטנה אחרת הולכת לשירותים לעשות מזה טררם וכו' ויש מצב שאח"כ היא תרצה.
אפשר אחרי כל החלפה לשאול אותה, את רוצה לפני שנשים טיטול לשבת פעם אחת על האסלה? אפילו מבלי לעשות כלום ולעודד אותה על זה שניסתה וכך לאט לאט.
בהצלחה!

היא תולשת לעצמה את השיערות? איך הן מגיעות לפה שלה?

 

העיקר בעיניי הוא להקדים תרופה למכה- אולי לשים לה כובע או סרט על הראש, שיגרום לשיער לא לנשור ולהיות פחות נגיש.

כצה זמן לוקח לקבל אליו תור?

הניק הזה נפתח רק לצורך ההודעה הנ"ל שנכתבה הן כאן והן בהריון ולידה.

ואחר כך נעלם מהשטח.

 

אלעד הוא שהוסיף את ההפניה לפרטי בגלל השמצה גסה שהיתה כתובה בהודעה. הניק ההוא כנראה כבר שכח את הסיסמא שהוא פתח והוא לא התכוון לענות בפרטי או להמשיך לדבר על זה עם מישהו...

 

דרך אגב ניק נכבד - ידוע לך שבחודש האחרון חוייבה אישה בתשלום פיצויים גבוה לבעל סופרמרקט בבאר שבע בגלל שהיתה לה מריבה איתו האם היא שילמה בשטר של 100 או 200 יום קודם לכן - והמוכר טען שאין לו סכום יתר בקופה.

היא הלכה וכתבה בפייסבוק להזהר ממנו כי הוא מחזיר עודפים לא נכון - ושילמה לו על זה פיצויים כהוגן.

 

 

שבו נולד ללא עלות כספית

התחייבות  מהקופה

(לא הצטרכנו בסוף ניתוק, אך אם היה צריך היה חותך)

אני לא יודעת מה מגמת מי שפתח/ה את השרשור

אבל זה קיים ונכון.

אני מכירה כמה.

גן מלכה- יותר בגבעת שאול, נחשב מאד טוב.

לא מכירה באופן אישי. יש לה בערך 20 ילדים עם עוד סייעת

(לפחות כך היה עד לפני שנתיים).

דפנה פריש- גרה בבניין שצמוד לבנק הבנלאומי. לוקחת 8 ילדים. מקסימה ומומלצת מאד!!!

רינה (שכחתי שם משפחה)- גרה בפרבשטיין, לוקחת בערך 12-15 ילדים, עם סייעת.

הייתי כמה פעמים ועשתה  רושם טוב. הרבה המליצו לי עליה.

אם את רוצה עוד פרטים- מוזמנת...

של גיל 3. זה מה שעשיתי לבן שלי- אבל אז תצטרכי לשלם את מלוא המחיר.

ואת גם צרחכה לחשוב אם מתאים שיהיה עם ילדים יותר גדולים ממנו (מניסיון, אני פחות ממליצה)

בגלל שגני ילדים של גיל 3 הפכו לחינמיים ויש מחסור בגני ילדים. לעיתים גם בני 3 "נשארים בחוץ" כתוצאה ממחסור בגנים.

ירושלים היא כמובן אחד האזורים הבעיתיים כמו כל הערים הגדולות.

אני מבינה לבד שעדיף שהוא יהיה הגדול ולא הקטן...אינטואציה..

נראה גם להיות הגדולביותר זה לא הכי נחמד, אבל לא התנסיתי בזה אז אנ לא יודעת.

בגילאים הקטנים,  כל חצי שנה של הבדל זה משמעותי , לדעתי (אני לא מומחית מלבד שני הקטנים השלי). 

הבן שלי קטן בחצי שנה משאר הילדים, ובהתחלה הוא ממש נאבק על מקומו.

וזה לא משנה כמה הורים יתאמצו שהבן שלהם יהיה ה"גדול" או ה"בגיל של כולם"...

תמיד זה "יזיז" ילדים אחרים להיות הקטנים ביותר או הגדולים ביותר. והגלגל לא יפסיק.

 

טוב עשו במשרד החינוך שקיבעו את הגיל במסמרות אחרי שהמשחקים הללו התחילו ורק מי שבטווח התאריכים של גן/כיתה יוכל להכנס אליה - אלא אם כן הוא אובחן על ידי מי שהוסמך לכך כבלתי בשל רגשית.

אם את מכירה, את יכולה לפרסם שם את שאלתך.

הופנתי לרופאת עור.
לפני הטיפול היא שלחה אותי לבדיקות דם
ושם ראו שיש לי את הקנדידה.
הטיפול עזר במשך 5 חודשים ע"י כדורים.
הכל נעלם!