פורום הורות (עמוד 283)

05469001448 מיכל

גם לי יש שניים בגילאים האלה (3 ושנה וחצי) הם חברים ממש ממש טובים.

מאז שהקטן נולד אני נותנת לגדול תחושה שהם חברים .

למשל, בבוקר כשאני נותנת להם דובון ויטמין, אז אני נותנת לאחד מהם שני דובנים, ואומרת לו להביא אחד לאחיו. וכך הם לומדים להתחלק.

או כשהם משחקים הקוביות/לגו/מכוניות/ אני תמיד משתדלת לגרום להם לשחק יחד ולשתף זה את זה.

 

אבל עם כל זאת, אני משתדלת, שאם שניהם רוצים משהו מסוים, אז להיות הוגנת  , לתת את המשהו הזה, למי שזה שייך לו או למי שלקח קודם.

 

עכשיו אני קולטת שהקטן שלך בן שנה וחצי, אז הוא בטח לא בגיל של לשחק/לשתף.

אז אולי תהיי יותר בכיוון של לקרא לגדול לעזור לך לחתל את הקטן/ או להגיד לו שהקטן רוצה שהגדול יביא לו נשיקה/ליטוף. בכלל, לתת להם הרבה מרחב משותף. הם ישנים באותו החדר?

הם ישנים ביחד.

האמת הקטנציק באמת די מפריע לגדול כשהוא מרכיב פזל או משחק בקפלות וכל מיני כאלה

כשמחלקים דברים הגדול הרבה פעמים מחלק, והוא כן דואג לקטן ומביא לו לפעמים גם משחקים וכו...

אולי כשהקטן יגדל יותר באמת יהיה יותר נחמד, ואולי הציפיות שלי גדולות ואחים רבים....השאלה כמה אני צריכה להתערב? 

 

הגדול מאד עדין ולא מסוגל להחזיר.

נראה לי פשוט תתני להם הרגשה שהם אחים טובים. כל פעם שהם יישחקו ביחד/ישתפו אחד השני- תאמרי להם שאת שמחה ושהם אחים מצוינים.

 

אגב, רוב הזמן  אצלי הם לא משחקים יחד. אולי רבע/חצי שעה ביום. ההפרש בינהם גורר תחומי עניין שונים

מה שאת מתארת נשמע בסדר גמור.  

 

הם יגדלו ויהיו חברים טובים. כבר עכשיו רואים התחלה של זה.

 

צריך רק לא לתת להם להפריע זה לזה: לא לאפשר לקטן להפריע לגדול. ולא לתת לגדול להכות את הקטן. עד כמה שאפשר. 

רציתי להרגיע - זה לגמרי טבעי נורמלי שאחים רבים. להפך, אם הם לא היו עושים את זה היית צריכה לדאוג.

איך לטפל בזה - זאת בעיה אחרת...

חכי עוד שנתיים-שלוש בע"ה, ואז תראי איך הם מסוגלים לשחק ביחד שעות... בגיל הזה ההפרש המנטלי די גדול, וקשה לצפות שהם ישחקו ביחד.

אם הגדול מרביץ לקטן - אז צריך להתערב, לדעתי, אבל צריך לעשות זאת בחכמה, בלי שהגדול יחשוב שאתם מעדיפים את הקטן על פניו... למשל, גם אם הקטן "מרביץ" לפעמים לגדול - אז לנזוף בו בעדינות לעיני הגדול.

בהצלחה!

לענ"ד, בגיל כזה צריך להתערב וללמד אותם איך להגיב לכל מיני מצבים חברתיים.

זה גיל שהם עדיין לא יודעים להתמודד בכל מצב חברתי וצריכים לקבל הנחיה איך להתנהג לעכשיו ולפעמים הבאות.

כשילדים רבים, זה לא באמת משקף את היחס ביניהם, באמת הם כן אוהבים אחד השני, אבל בגלל שהם עוד קטנים הם לא תמיד מתגברים על עצמם. וכשהם רעבים או עייפים כמות המריבות רק עולה..

למדתי מאמא שלי שאפשר לשקף את זה גם לילדים- כשאח אחד מרביץ לשני, אז את יכולה להגיד לילד שהרביצו לו- 'אחיך באמת אוהב אותך! הוא רק לא הצליח להתגבר על הכעס / רעב מידי / עייף מידי..'

הדבר הזה עוזר לשני הילדים- גם הילד שהרביצו לו מבין שהאח שלו באמת אוהב אותו, וגם הילד שהרביץ בעצמו מבין שזה שעכשיו הוא כעס על אחיו זה לא אומר שהוא יותר לא אוהב אותו (אמא שלי אמרה שמעולם אף אחד מהילדים לא סתר אותה כשהיא אמרה את זה)- זה לא פותר את המריבה באותו רגע, אבל כשחוזרים על האמירה הזו, הילדים מפנימים את זה, ולומדים לזהות יותר טוב את התחושות שלהם.

 

ועצה שיכולה אולי לעזור בחלק מהמריבות: ללמד את הילדים לפתור את הבעיה בעצמם, ז"א- לא להתערב בצורה שאת קובעת מי הצודק, אלא להתערב רק בשביל לתווך להם את הדרך לפתור את הבעיה.

זה אולי לא תמיד יעבוד, אבל לפעמים עצם ניסוח הבעיה עוזר לילדים לחשוב על פתרונות יצירתיים. לדוג'- אם יוסי שיחק ברכבת ודני פתאום חטף לו, אפשר לתאר להם כך: 'יש לנו כאן בעיה, גם דני וגם יוסי רוצים לשחק עכשיו ברכבת, אבל דני התחיל לשחק בה קודם. יש לכם רעיון איך לפתור את הבעיה כך ששניכם תהיו שמחים?' (אם הם לא מעלים שום פתרון, אפשר לכוון אותם- לשחק ביחד, לעשות תור לפי השעון, לשים את הרכבת בצד וכל אחד יבחר משחק אחר שהוא רוצה וכו')- בכל מקרה, לפעמים הם יעלו רעיונות שלנו נראים פחות הוגנים, אבל הרעיון הוא שהם צריכים למצוא פתרון ששניהם מרוצים בו, ואם זה כך- לא צריך להתערב ולשנות את הפתרון.

[במקרה שלך, כשהקטן בן שנה, אז הוא לא ממש יכול להעלות רעיונות, אבל הוא כן מסוגל להביע את דעתו האם הוא מרוצה או לא. אז אפשר להפנות את פתרון הבעיה לגדול- 'גם אתה וגם אחיך רוצים לשחק במשחק, יש לך רעיון איך לפתור את הבעיה כך שגם אחיך יהיה שמח?]

 

יש ספר מאוד מומלץ שיכול אולי גם לעזור- 'אחים ללא יריבות' של אדל פייבר ואלן מייזליש (האמת שאת הספר הזה לא קראתי בשלמותו כי עוד לא הגעתי לשלב הזה בעצמי, אבל זה אותן כותבות של הספר 'איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו', והגישה הכללית שלהן נראית לי מאוד נכונה, ונותנת כלים מצויינים לתקשורת עם ילדים ובכלל כלים לתקשורת נכונה).

כי באמת בפורות נשואים אין אנונימי...

בהצלחה!

 

ואני לא *מר* אלעד

|מתחלחל|

אוזניים זה קרוב למח אז לא כדאי לשחק עם זה

כשהדלקת נפתחת היא כבר לא אמורה לכאוב בדרך כלל כי כבר אין את הלחץ באוזן.

בעקרון מנקים את זה עם מי חמצן וקיסם.

לאט אט זה עובר. חשוב שלא יכנסו מים לאוזן כשיש את זה כי יש חור ביפנים ויכול שוב להזדהם.

בד"כ רופא יתן טיפות אנטיביוטיות למיגור הדלקת. והמהדרים גם אנטיביוטיקה לפה.

אם כבר זה היה פעם אחת זה יכול גם לחזור בדלקות הבאות אם החור שביפנים לא הספיק להתאחות עד הסוף.

אם זה ממשיך עד לגיל ממש גדול אז כדאי לעקוב אחרי השמיעה.

לפעמים סוגרים את החור עם ניתוח כפתורים אם צריך.

אמרה הרופאה.

 

נזכרתי בך. 

 

איך מזהים דלקת אזניים- לפני שהיא מגיעה לשלבים כאילו? 

ילד בוכה חריג, או יש חום, או משפשף ליד האוזן

 

ולוחצים קלות על-יד האוזן ורואים שזה כואב

 

אז לפנות לרופא..

בד"כ זה אוזניים או שיניים (שיניים לרוב מלווה בשילשולים/הקאות)

הקטנה שלי, עד שלא עולה לה חום מעל ל39 אני לא יכולה לדעת שמדובר באוזניים.

לא כואב לה, היא רגועה ולא מתלוננת..

יש ילדים/ מבוגרים שחשים צמא רב.

 

במקרה כזה אפשר להשתמש בטיטולים בעלי יכולת ספיגה גדולה במיוחד (טיטולים ללילה, גם במשך היום).

 

אם הצמא הוא לא סביר, יוצא מגדר הרגיל, כדאי לגשת עם הילד לבדיקה.

ואם רופא שולל כל בעיה, אפשר לאזן את הצמא הזה בעזרת הומאופתיה.

של הפרעת אכילה לא להזניח לגשת לרופאת ילדים לבירור מקיף

זה תמיד היה ככה? משהו השתנה? 

ולפעמים יכול להיות שהכל בסדר

רק בריאות ולא לדאוג

אפשר למעוך בננה, אבוקדו, ביצה קשה (אם מתאים לגיל), תלוי לפי הפסיקה- אם צריך למעוך בשינוי או אפשר כרגיל.

תפוחי אדמה, קציצות. כמעט כל מה שאתם אוכלים אפשר להסב אותו לתינוק.

 

וזה באמת לא מגיע כי את מורידה את זה לפני- אז אנחנו למדנו שאין בעיה אפילו לשים את זה ישירות. כמובן שעדיף לשים גבוה ככה זה לא יתחמם יותר ממה שאת רוצה.

א. שאלות הלכה- שואלים רב. 

ב. אני לא מכירה בעיה כזו- אולי תכתבי אוכל ספציפי ואמהות פה יתכתבו איזה שיטה יש להן לחמם את זה 

לתינוק אוכל שמיוחד לו ואינו חלק מהארוחה החמה שאוכלת כל המשפחה באופן הבא:

 

ממלאים כלי רחב יותר (אבל לא רחב מדי ) במים רותחים מהמיחם. את הכלי שבו נתון האוכל של התינוק (צינצנת גרבר לדוגמא) מעמידים בתוך המים הרותחים עד שיתחמם.

שזה ממש טבעי בגיל הזה.

הם עוד לא בשלים להיות באמת אמפתים לאחרים. לדעתי טוב לדבר ולטפטף על אכפתיות ועל נתינה, אבל לא לצפות שהילד באמת יפנים ברגש שלו. ילדים הם מאוד אגוצנטרים, העולם סובב סביבם מיום היוולדם ולאט לאט הם לומדים לצאת מזה. נכון שזה מחרפן אבל תחשבי על הטוב שיש בזה. את הרי רוצה מן הסתם שהילד שלך יחוש מוגן, יחוש שיש לו את מה שהוא צריך ולא לוקחים לו את ה"רכוש" שלו (בהערת שוליים אומר שאולי משהו גורם לו דווקא עכשיו לחוש מאוים ושרוצים לקחת לו. אבל זה ממש לא מחייב, רק אם זה ממש קיצוני וחריג אצלו). הציפייה היא שעם הגדילה שלו הוא ילמד להיות אמפתי ולתת. אבל אם לא תאפשרי לו את זה בשלב שהוא צריך את זה, הצורך הזה עלול להישאר איתו בהמשך החיים (הצורך להיות במרכז ורק לקבל, הכל רק אלי). החיים כבר ילמדו ומלמדים מהר מאוד שזה לא באמת ככה...

ומשהו חכם שמישהי אמרה לי על זה שהילדים שלה לא מרשים לאחרים בכלי חול שלהם בארגז חול: בהתחלה זה היה לה לא נעים שהם לא מוותרים ומתחלקים עם אחרים, ואז היא פתאום חשבה על זה - שזה באמת הרכוש שלהם! אלו הדברים שיקרים לליבם. אם מישהו זר היה בא ומבקש אם אפשר קצת "לשחק" באוטו שלך, או ברכוש אחר שיקר לך? היה לך ככ קל לתת? אהבתי את ההבנה שלה לנפש הילדים.

שהוא יכול לחלוק עם אחרים וזה עדיין נשאר שלו.

 

יחד עם זאת, אני לא מכריחה את הבת שלי (3) לחלוק כל דבר.

 

אבל היא כן חולקת משחקים עם חברים, וגם אוכל וחטיפים.

יאו תודה רבה , ממש הארת לי תעניין באור חיובי יותר, ויש בזה הרבה אמת

תודה

טובים שהם שייכם לכולם בהגדרה

וימצאו במקום משותף.

 

להבהיר לו מראש שקונים אותם  לשימוש של כולם.

 

מהרצאה של ריצ'ארד לבוי (מי שלא מכיר - "האסימונים נגמרים" ועוד מומלץ בחום לצפייה)

הוא מציע לקנות צעצועים בזוגות כדי למנוע מריבות עם חברים שמגיעים...

ויש לו שם עוד כמה טיפים לילדים עם קושי להסתדר עם חברים

זה השלב שבו הילדים רוכשים כבני אנוש את מושגי השייכות שלהם, ולכן חשוב מאוד לעזור להם ולהסכים איתם שזה שלהם !

זה שלב חשוב בבניית האישיות. ילד שלא יחווה את זה בצורה נכונה, ויכעסו עליו ויגידו לו- תן לאחרים, אל תתקמצן, תרשה לו וכדומה, וישנם אף שלוקחים לו בכוח (!) - זה יגרום לפעולה הפוכה לגמרי והוא דוקא יגדל עם תחושת חוסר שתבוא לידי ביטוי בהתנהגות קמצנית בחייו הבוגרים.

מנסיוני האישי אך לגמרי לא מחייב- נראה לי שזה חזק יותר אצל בכורים כיוון שהם חיים תחת ה'טראומה' של לידת אח נוסף שהיא בעצם מעבר מאוד קשה מ'הכל שלי' ל'יש עוד מישהוא בעולם שאני חולק איתו' - את תשומת הלב של אמא, את החפצים וכו' וכו'..

בהצלחה.

 זה נכון שזה הגיל, אבל הוא די גדול (עד גיל 4 זה בסדר). בסביבות גיל שנה - שנה וחצי מתחיל שלב שבו הילד רואה רק את העולם שלו.

מה שעלינו ההורים לעשות, הוא לעזור לו להתמודד עם הסביבה הטבעית שלו.

ולאלי6 לא נראה לי שזו חוויה טראומתית מאוד לרב הילדים, הם שוכחים איך היו החיים לבד די מהר, הם מסגלים להם תחלופות. אבל גם תלוי איך המאורע נעשה. לפעמים בהחלט נוצרות טראומות. אנו מדברים על שלב ושמו אגוצנטריות שכל ילד עובר.

 

לעינייננו ע"י תיווך הרגשות של הילד ושל הסביבה, הילד יבין שגם ילדים אחרים רוצים לשחק במשחקים בדיוק כמו שהוא רוצה. שגם ילדים אחרים עצובים או שמחים כשנותנים להם משחקים וכדו'.

לדוג': "א' מאוד רוצה לשחק באוטו, בא ניתן לו לשחק ואח"כ הוא יחזיר לנו ואנחנו נשחק, הוא יהיה עצוב אם לא ניתן לו." אבל לא להתעקש יותר מדי, הוא צריך להרגיש ולראות שיש לו שליטה על הדברים שלו (העולם שלו) וכך הוא יהיה יותר בטוח ברכושו ויהיה פנוי גם לתת ולא רק להילחם על החפצים שלו.

וכמובן, אחרי שהוא נותן את המשחק, להיות נלהבים מאוד ולהגיד לו "כל הכבוד" כי רק ע"י חיזוקים חיוביים ההתנהגות החיובית תמשיך ותתגבר.

ובכלל, מאוד חשוב להדריך את הילדים ולהסביר להם את עולמנו כי הוא לא כ"כ פשוט כמו שאנו רואים.

בהצלחה!

הבת שלי עכשו בת שנתיים וכשהיא בגינה היא רוצה דברים של ילדים אחרים כמו עגלה,בימבה,כדור והיא ממש מתעקשת על זה וקשה לה לשמוע לא וכשצריך להחזיר היא מתחילה לבכות ולהשתולל וכן היא יודעת שצריך לבקש רשות.

ולא סתם שלו, זה שלו מהבית חח.. (בן שנתיים ושמונה)

גם האחיינים ככה זה גיל שהמודעות לרכוש גוברת וזה חולף לא לדאוג

כדור למשל היא רואה שמשחקים מתלהבת ומנסה לקחת לעצמה ואם זה ילדים גדולים הם מתעצבנים ולפעמים צועקים עליה ולא מזיז לה בכלל,גם לא נעים לי שהיא לוקחת בקבוקים של אחרים....

מהמפעל של אבא שלו חח 

חייב לבעוט לנסות להגיע לסל וגם הוא מתעלם מתגובות למזלי בדר"כ נחמדים אליו 

מה את נוגעת ואל תקחי...והיא עובר מעליה

אמרתי לו שזה התפקיד של אמא שלה להסביר לה

לקרקר סביב הסל אחד האבות שקלט אותו הרים אותו ונתן לו לקלוע 

הוא ניסה לצרף את עצמו אליהם ושכח שהגיע עם הבת דודה שלו..

היא התביתה על הילד שהסיע את העגלה והלכה אחריו לכל מקום עד ש....

 

כי היא גם באה אלינו הביתה ונוסעת איתנו לפעמים ברכב

אבל שיא המצחיק שהוא רב עם הקטנה הוא אומר לה לפי הסיטואציה

אמא שלך אבא שלי ולהפך.. אז מסבירה שאני אמא של שניהם וגם אבא הוא של שניהם

 

 

הולכות פה מילחמות עולם על אימא......אבא משמש כנציג האו"ם לתיווך בין הצדדים הלוחמים ולהפרדת הכוחות

אמא בעוונותיה השאירה שקית עם כמה פרוסות לחם על השולחן אז הגברת לקחה את זה ופוררה בשיטתיות מתחת לשולחן לגיבעה של חתיכות לחם בגדלים שונים ועכשו היא בכתה לאבא שירחם עליה

יש חלק חיוני בגדילה של הילד, זה מופיע בגיל שנתיים בערך, שבוא הוא נפגש עם 'שייכות', השלב שבו הוא מפנים שיש 'שלי' ויש 'שלך', כשילד מתחיל לבכות כשלוקחים לו משהו לא בגלל שהוא רוצה לשחק בו עכשיו, אלא בגלל שהוא מגדיר אותו כשלו - זה השלב הזה. צריך לתת לו לחוות את השלב הזה, ילדים שלא חווים את השלב הזה בגיל קטן החסך יישאר ואז בגיל מאוחר זה יכול להתבטאות בקנאה, אולי תאוות ממון, רכושנות. בשלב הזה אין לנסות ללמד את הילד - שיש להתחלק עם חברים, שם הוא קודם כל צריך להפגש עם ה'אני' שלו,ושיש דברים שהם שלו. זה ממש טבעי. 

כך שמעתי מהר' עזרא הימן.

אז מתי הם ילמדו?

כמו שאני מקפידה שאחרים יבקשו רשות להשתמש במה שהיא מביאה אני מלמדת אותה לבקש רשות ישירות מהילד עצמו וגם לומר תודה ומסבירה לה שכך יוצרים אוירה נעימה במרחב משותף.

כי אם היא בת חודש למשל, אז יכול להיות שהיא סובלת מכאבי בטן (גזים)

 

ואז כשאת מחזיקה אותה זה מקל לה על הכאב (אז לא בטוח שזה נובע מפינוק)

 

אם היא בת חצי שנה למשל, אני הייתי אומרת שהיא כבר צריכה להתחיל לשחק קצת ולהעסיק את עצמה...

הוא יודע בדיוק מה הוא עושה. הוא עושה את השיקולים שלו וחי איתם.

 

יש ילדים שהפרידה מהצרכים הגדולים קשה להם או כאלה שלא מוכנים לשבת על האסלה את הזמן הדרוש או נרתעים משימוש באסלה - זה נראה להם כמו ישיבה על פי התהום.

 

עצם העובדה שהוא מתאפק מלעשות צרכים גדולים בגן, ובבית מעדיף תמיד להתפנות בבגדיו התחתונים ,אומרת שהוא לחלוטין שולט בצרכים אבל מסיבה כלשהי נרתע מלהשתמש באסלה. אפשר להציע לו סיר או ישבנון או אפילו להציע לו טיטול רק לצורך הזה. ואם הוא לא רוצה באף אחת מהאפשרויות - להניח לזה כרגע.

 

אל תדאגי בסופו של דבר הוא יתיידד עם האסלה וזה יחלוף.

ראויה לציון העצמאות שלו - הוא מתמודד בעצמו עם הניקיון.

 

הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להתייחס לתופעה באותו אופן ענייני שהוא מתייחס אליה. אז הוא גם לא יהסס לעדכן אותך.

 

בלילה - גם לא מדאיג. כמו שאת אומרת - אולי אחרי החורף יהיה יותר קל.

 

ולגבי הפספוסים בכוונה של צרכים קטנים בסלון - אם לא תהיה התעסקות עם הנושא מצידכם אני מאמינה שבתחום הזה יהיה לך שקט. ואם לא, אז צריך למצוא על איזה צורך זה עונה - אם זה תשומת לב - תני לו תשומת לב.

 

מהתאור שלך הוא עושה רושם של ילד שלגמרי מחובר לעצמו. חמודי.

הוא אפילו מוכן ללכת לקראתך ולקבל פרס.

 

אני חושבת שכדאי להניח לזה. הכל יסתדר מעצמו.

 

תודה לב אמיץ אך - טיטול הוא לא מוכן לשמוע את המילה הזו וגם לא סיר יש לו מקטין אסלה ורוב הזמן הוא בכלל לא משתמש בו מעדיף לעשות בעמידה אלא אם התארחנו והוא ראה ישבנון אחר הוא ישב ויעשה קטנים..

כן הרצון להתנקות לבד לזרוק בגדים לכביסה לקחת נקי מהחדר ולהתלבש הוא מאוד בוגר לגילו עד הפינוק הבא..

 

השאלה איך להתייחס כמוהו זה לא קל בפרט שהוא מודע ?

בגרות ומודעות לבין קושי בגמילה. למעשה הרבה פעמים דוקא החכמים מתקשים להיגמל (אולי כי יש להם השגות על הענין).

 

זה שהוא מודע לא אומר שהוא מתלכלך כדי לעשות לך דוקא  חלילה. זה רק אומר שכרגע אלו השיקולים שלו. הוא רוצה להיות בוגר - מסרב לטיטול ולסיר - אבל מצד שני חושש לשבת לזמן ארוך יותר מאשר קטנים על ישבנון. הוא עושה את החשבון ומעדיף כרגע להתפנות באופן הזה. גם לו עצמו זה לא קל, והוא עושה עושה הרבה כדי למזער את הנזק בזה שהוא מתארגן לבד. אני הייתי מניחה לו.

גם אצלי חלק מהקטנים פעלו באופן הזה. חוץ מלהציע להם מדי פעם לנסות שוב את הישבנון, פשוט קיבלתי את זה. זה חלף מעצמו. 

ופינוקים - זה הזמן. הוא ילד. אי אפשר לצפות ממנו להיות בוגר 100% מהזמן.

 

צריך פשוט להשתדל להנות מהם -  מהצדדים הבוגרים המתגלים בהם וגם מו הצדדים הילדותיים.

 

בענייני גמילה ,לפי מה שראיתי, ככל שעושים מזה ענין, מחמירים את המצב. 

 

 

 

 

 

חיזוקים

פרסים

 

ולאט לאט להוריד את מינון הפרסים...

 

אם את מרגישה שזה למשוך תשומת לב

אז כמה שפחות "עסק"

כלומר, להחליף בגדים

אבל בלי טרראם ...

 

בהצלחה!

 

 

מה ההמלצות איך לתגמל אותו כשמצליח לשתף פעולה?

וכל פעם שמתפנה להביא לו. ולהלל ולשבח אותו...
כשלא מצליח ו"מפספס" לא לומר לו הפסדת או משהו כזה. להחליף וזהו...

 

טבלה על המקרר עם מדבקות זה אמור לעבוד בגיל הזה?

לשלי היה קשה לחכות עד שהטבלה תיגמר, זו דחיית סיפוקים שלא מתאימה לגיל הזה.

לכי על משהו קטן (אפילו שוקולד צ'יפס אחד) ומשמח בכל פעם.

הבדל בין ההתנהגות שלו בגן.מעון כי שם יש לחץ חברתי להיות גמול (עבדתי עם הגיל הזה)

ילד גמול נחשב בוגר ומי שלו גמול הוא עדין תינוק.

יש תאוריה מעינית של רוגרס בנושא ,שהקקי הוא חלק מהגוף של התינוק ,וכן ילדים לפעמים מתקשים בגמילה בזה.

 

תוכנית חיזוקים מה שנקרא בפי העם טבלת פרסים, עובדת  מצוין  בגיל הזה.

בהתחלה נותנים פרס על אחה"צ אחד,אחר כך לשניים וכו',

אחרי שכמה ימים נתנו פרס רק לאחר צהרים בודד אז דוחים את התדירות שבה הילד מקבל פרס לשני אחרי הצהרים וכו.

רק צריך לפני שמתחילים לדבר עם הילדון.

יש הבדל בבשלות בין היום לילה ,בשלות  פיסיולוגית של שלפוחית השתן יכולה להיות עד גיל 5.

אם ילד מתחת לגיל 5 מפספס זה נורמלי,אחרי גיל חמש  צריך לטפל..

 

 

ואם יציאות שלו קשות מדי אז אולי לחשוב על משהו בכוון הזה

אז צריך לעזור לה לרדת מהעץ.

 

את אומרת בעצמך שיש ילדים נוספים במערכת החינוך. האם באותו בית ספר של הילדה הזו?

 

אם היועצת או המנהלת מכירות אותך (אולי זה ישוב, אולי מילדים אחרים גדולים יותר שהתחנכו אצלן) תפני לאחת מהן.

תני למורה הזו את כל הכבוד באוזני המנהלת אבל תדגישי שזה מתחיל להלחיץ את הילדה.

 

תגידי שלדבר איתה ישירות לא עוזר ולכן את מבקשת את עזרת המנהלת/יועצת בענין הזה.

תני את הדוגמא של ביקור בית שהיא הציעה - תשאלי אם זו מדיניות המוסד ותדגישי שוב שלך אין בעיה עם זה - "הבית פתוח" - אבל זה  מלחיץ את הילדה.

 

נודניקית.

 

אם זו מחנכת הכיתה. זה קצת יותר בעייתי כי תצטרכו לסבול זו את זו לפחות עד סוף השנה הזו. אבל אפשר לבקש לקיים שיחה בכל הכבוד הראוי איתה בנוכחות היועצת או המנהלת.

 

הרבה בהצלחה. ואל תדאגי - הילדים חולפים על פני כל מיני אנשי צוות מרגע שהם נכנסים למערכת החינוך. לבסוף הם גדלים ומשאירים את אנשי הצוות מאחור....

כבר דיברתי על זה עם המנהלת כשמתחתי סוג של ביקורת כמו שאמרתי על הפרפקציוניזם של המורה, המנהלת הבינה אותי והמורה כנראה הבינה לא נכון והחליטה שהתלוננתי כי קשה לי וכי הילדה צריכה עזרה מיוחדת...

שאר הילדים שלי שבגיל בית ספר הם בנים ככה שאין לי עדיין בנות נוספות שם, וזה בית הספר היחיד שמתאים לנו מבחינה דתית באזור

אני לא לגמרי בטוחה שהעצה מתאימה, אבל אכתוב, ואת תחליטי....

 

דבר ראשון, חשוב לדעת, שלפעמים למורה חדשה תפועות רגילות ונורמליות הן לא מכורות ונראות חריגות ומוזרות...

בעיני, כדאי לעזור למורה לההגיע להבנה שהבית בריא, והכל מתנהל בצורה נורמלית. כך היא קצת "תרד" מכם...

אני הייתי יוזמת שיחה עם המורה, ומסבירה לה בנועם את דעתי בנושא וגם את תפיסתי החינוכית (לדוגמה: "לא עטפתי לילדה את המחברת כי אנחנו מאמינים בחינוך לעצמאות וזה תפקיד של הילדה לדאוג לכך").

אני מניחה שברגע שהיא תראה שיש כאן אמא שקולה, בעלת עמדות מוצקות, היא תסוג אחור... יתכן והיא לא תסכים עם גישתך, אך היא תבין שיש לך גישה ושהילדה לא מוזנחת או משהו כזה...

את יכולה גם לנסות לומר לה שנוצרה תחושה שלא נעימה, שאת מרגישה שהיא ביקרותית כלפייך או כלפי הילדה...

אני מניחה שמהתגובה שלה לדברים תוכלי ללמוד הרבה...

 

לא הייתי ממליצה לדבר עם אדם אחר במקום עם המורה. זה עלול להגביר את חשדה שיש לך מה להסתיר... וזה גם יכול להעליב (הרבה יותר מכל דבר שתאמרי לה...) וליצור אוירה מאוד לא נעימה בינה לבין ביתך...

 

בהצלחה רבה בכל מקרה!

את יכולה לנסות את העצה שלה.

ואם הכיוון הזה לא מועיל צריך לחזור אל המנהלת. או אולי לנסות את היועצת. הרי היו התפתחויות מאז. את יכולה לפרט את השתלשלות הענינים ולהדגיש שאת לא מתווכחת עם הדרך שלה אבל את הילדה הפרטית שלך הגישה הזו מלחיצה.

 

במקרה היום סיפרה לי שכנה שהבן שלה לחוץ במיוחד בתקופה האחרונה עד כדי כך שמילד מצטיין בשנים שעברו הוא הפך למתוח ומאבד את הריכוז. היא ביררה עם הורים נוספים וכולם תיארו עומס לא מתאים לילדים בגיל הזה.

 

הבת שלך היא היחידה שזוכה ליחס כזה??
למה את מרגישה מאויימת??
אולי המורה באמת קשובה ואיכפתית??
האם ביקורי בית אצל תלמידות זה רע??

תבדקי עם עצמך מה ככ מרתיע אותך.
משום מה- לא נשמע לי שהמורה הזו ככ הזויה

כי אני לא אוהבת גישה חטטנית, זה פוגע לי באינטלגנציה ועד עכשיו לא נתקלתי בגישה כזו, זה צורת התנהלות שנובעת מחוסר ניסיון ומתקבלת התחושה כל הזמן שהיא עושה עלינו את הטעויות של ההתחלה שעוד כמה שנים מן הסתם היא כבר לא תעשה... היא עדיין לא למדה משהו שלפעמים לומדים אחרי כמה שנים- לקלוט את האדם העומד מולך ולהתנהל מולו בהתאם . וגם הצורך "להחתים כרטיס" אצל מישהי, לקבל ביקורת גלויה או סמויה על דברים מגוכחים, כן, זה מפריע.

ואני לא יודעת אם זה הגישה שלה רק כלפי הבת שלי, ממה שנראה לי זה הגישה שלה לכולן, אבל אני רגילה לרמה אחרת של יחס ומותר לי לצפות לכך מאנשים שמחנכים את הילדים שלי. אני גדלתי בשכבה סוציאו אקונומית גבוהה ולא רגילה שמתייחסים אלי כאל איזה פרוייקט תוך מחיקת הגישה האישית שלי וכן, זה הזוי לא לקלוט את זה מתוך הכרות איתי. אני יודעת שהגישה הזאת זה לא כי היא מחפשת להזיק אלא סתם מבוסריות בתחום, צורך להתמודד עם הרבה דרישות ולחצים של התחום וחוסר איזון בעניינים האלה.

 

לפעמים צריך להיות סבלנים עם מורים מתחילים כמובן בתנאי שהטעויות שהם עושים הן זניחות.

 

אחרת היא נכנסת למיגננה שקשה לה לצאת ממנה.

בהתאם לרקע שלו, להשקפת עולם שלו וכו'.

ללב אמיץ: לא יודעת עדיין מה אני אעשה אבל הבאתן לי עצות טובות, אם הדברים לא יתאזנו מעצמם אני איישם את זה, יכול להיות שזה יסתדר לבד איכשהו

את לא שמעת את המורה שואלת.

את שמעת את הבת שלך משכתבת את מה שהמורה אמרה.

 

בכל הדוגמאות שהבאת לא ראיתי אפילו אחת מהן שהראתה על חפרנות, חטטנות או מעקב אחרייך.

אולי הכל בראש של הילדה??

אולי המורה שואלת בחביבות ובהתעניינות והילדה משום מה מרגישה מאויימת? (שלא לדבר על זה שהיא רואה את התגובות שלך- ובטוחה שהמורה עשתה לה עוולה- ומכאן נובע המשך הדיווח שלה על מה שהמורה אמרה)

 

 

כמה שניסיתי לקרוא שוב את דברייך ולהבי במה פשעה המורה-

לא הצלחתי.

 

ההתגוננות שלך והפחד לא ממש מובנים לי.

 

גם לי יש ילדים בבתי ספר,

גם אותם המורה לפעמים שואלת למה עוד לא עטפו את המחברת ולמה עוד לא קנו את הספר, ולפעמים, שומו שמים, גם שוכחים את הסנדויץ בבית/ באוטו-

ואני לא מתנצלת ולא מצטדקת ולא מרגישה שמחפשים אותי.

 

 

עדיף שלא תתעלם ותבדוק טוב מה קורה בראש של המורה שלא תבוא עם פקידת סעד וצו חירום לילה אחד לקחת את הילדים

זה סיפורים אמיתיים ועצובים צריך לשים לב הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות

טוב, זה ממש לא בכיוון של פקידות סעד, אני ממש לא חושבת שהיא בקטע לבוא לי עם אחת כזאת, אבל אני רגילה קבל תגמולים מאוד חיוביים על ההשקעה הגדולה שלי בילדים שלי, אפילו כותבים להם את זה בתעודות, ופה יש מצב שכמה שאת משקיעה, והילדה שלך מטופחת, שמחה, מושקעת, הדמות החינוכית שלה רואה לנכון להרבות בהערות וכש"הכל מתקתק" זה ברור מאליו, זו לא גישה חינוכית בעיני. וmp8  אני רואה שאת ממש לא מבינה מה שמנסים להסביר כאן, ובכן כבר הסברתי שזה מפריע לי כי זה לא נעים ולא כי יש לי ממה לחשוש (אולי גם את נכנסת לסרט שיש לי ממה לחשוש? ובכן, לא אין לי ממה לחשוש......), גם אם יבואו לכאן 10 פקידות סעד הן לא יקחו לי את הילדים (במקרה אחותי אחת כזו- עובדת סוציאלית בעיריה) ובכל זאת לא נעים לי הסוג של היחס. עכשיו יותר מובן?

ולאלה שהבינו, תודה על התגובות.

 

אגב היום הבנתי שהיתה לי אי הבנה בקשר לעניין מסויים איתה, אולי סתם חוסר כימיה בין שני אנשים (שתי נשים..)

שוב האנונימית שפתחה את הנושא...

mp3 עכשיו כשאני חושבת על זה יש בדברייך משהו, אולי אני רואה את המצב בצורה מוקצנת, סתם כי אין לי כימיה איתה אני מפרשת הערות סטנדרטיות כביקורת אישית ככה שהגישה שלך גם יש בה משהו. 

הזאת. הבעיה היא שאם לא תשתפי פעולה היא בהחלט יכולה להגיע רחוק יותר( כמו לפקידת סעד,מכירה מקרים כאלה מקרוב,למרות שלא נראה לי שהיא תעשה את זה).
תני לה לבוא תקבלי בחיוך, תראי לה בית שמח, תקין, נורמלי אולי היא תבין שהיא הגזימה.
ואם זה ממש מעיק יש מצב לעבור מסגרת? או שזה כבר מסורבל? היא גם תהיה המורה שלה בשנה הבאה?
ולm.p 8 היקרה, זה באמת לא נעים שמתערבים יותר מידי ,כי אם היא נתפסה אליה ,עכשיו היא ממש תשים לב על כל פרט קטן,זה מעיק. ילד זה ילד .לפעמים הוא לא כמו כולם .
זה מזכיר לי שאח שלי לא אהב לשים מעיל אין פשוט לא רצה ואז חשבו שאין לו, שהוא מוזנח ואיך שולחים אותו ככה בלי מעיל, לקח לאמא שלי איזה כמה חודשים טובים כדי להסביר למורים שהוא פשוט מסרב לשים מעיל או לקחת את המעיל יחד איתו..

סוג של חרדה חברתית/ביישנות קיצונית שמונעת ממנה לבטא את כל הכישורים שיש לה...

לא להתעקש על כלום..

 

להתענין מידי פעם בציורים, לבקש אולי שתסביר מה ציירה.. (כך גם תהיה "תקשורת חברתית"..),

 

כשבאות חברות - אולי אפשר להציע לפעמים שאחרי שמציירות תעשינה תערוכה של הציורים (אפשר להכין על הקיר פוליגל מראש)

 

ואפשר לראות אם מציירת "רגיל" - לא דבר שנראה מבטא משהו חריג.

 

גם לוודא שבגן הכל תקין ולא היה אירוע מיוחד.  לשוחח איתה בארוחת ערב, למשל, על מה שהיה בגן, על החברות, להקשיב, לראות ש"הכל בסדר" וזה ללא מבטא משהו חריג (יש להניח שלא)

 

אבל אם זה סתם כי כך היא בחודשיים האחרונים, כנראה מרגישה שזה מה שטוב לה.

 

יש להניח שתוך זמן מה (אם לא תעשי משהו "נגד"..) - תחזור להתענין בעוד תחומים.

 

ציור זה דבר עשיר מאד...

 

[ולמה עגבניות?... שאלה מובנת לגמרי..]

באופן כללי, מנסיוני הדל, לפעמים ילדים "נדבקים" למשהו ועושים רק אותו (או אוכלים רק אותו, שומעים רק אותו...) למשך תקופה מסויימת, ואז... זה עובר ואיזון שב על כנו...

 

 

בהצלחה רבה!

גם הבנות שלי שחוזרות מהגן (וגם היותר גדולים דרך אגב) ישר מת חילות לצייר ומעדיפות אץת זה על יציאה לחצר.לא צריך להילחץ מכל דבר! תני לילדה לבטא את עצמה בציורים.זה  מראה שהיא כנראה ילדה יצירתית

שרק ציירה 

וציירה

 

הגננת הייתה מציעה לה עוד דברים

וגם בבית

וכלום...

 

ראיתי שהיא נהנית וחיכיתי....

 

אחרי משהו כמו חמישה חודשים זה "עבר" לה

 

עדיין מציירת

אבל לא רק

 

מה פתאום עגבניות?

 

זה מפתח את החוש האמנותי שבה.

 

ככה היא תלמד להעסיק את עצמה גם כשתגדל בעז"ה...

 

גם הבת שלי אוהבת לצייר ואני מאוד שמחה מזה ב"ה!

יש לי בת , בת 19 בעוד שבועיים בעז"ה.

עד היום אני זוכרת שלקחנו אותה ל"קיפצובה" בגיל שנתיים פלוס ,

והיא לא עזבה כל היום את החדר של הבובות וכל היום ניסיתי לעניין אותה במשחקים אחרים והיא סרבה בתוקף..להראות לה עוד דברים מעניינים.

באיזשהו שלב ניסיתי קצת בכוח .. והיא צרחה ובכתה.

ואז קלטתי, מה את עושה? היא נהנית מזה , למה להכריח אותה? בגלל ששילמת כרטיס יקר(+ לאבא ולאמא שיושבים ולא עושים כלום...) אז כמובן שיש דברים בחיים שצריך שכנוע שלנו וכו,

אבל כל עוד היא נהנית ולא מזיקה לאחרים... שתשמח ותהנה ותראו ממנה רוב נחת, אמן!

 

פעוטות שלא זוחלים באותה קבוצה עם ילדים שהולכים ואולי גם רצים

איך התעסוקה מה הפעילות היומית לטווח גליאים שכזה?

במעונות הם מחולקים לקבוצות לפי גיל

ילד פעיל מעל שנה ימתין שגננת תסיים לתת מנת פירות או בקבוק לתינוק קטן??

הם לא יכולים לשבת יחדיו כולם לאכול וגם שעות המנוחה הן שונות

אולי אני טועה אבל את הילדים שלי לא הייתי מצרפת לכזו קבוצה

כל אחד הולך לישון לפי מה שמתאים לו

 

 

 

אני לא יודעת מה לעשות היא היחידה שנראתה לי נורמלית ואנושית באיזור שלי

 

 

ואם את מרוצה אז תמשיכי...

 

תמיד תוכלי להעביר למקום אחר.

 

ומה שהכי חשוב שהמטפלת נראית לך אחראית

לקבוצה כזו . הבת שלך עדיין קטנה לקבוצה הטרוגנית כזו. אני בגיל הזה השארתי עם מטפלת בבית. עוד אופציה היא לשים במעון. שם שכבות הגיל מחולקות, ואז היא תיהיה בקבוצה שכל הילדים הם בערך בגילה...

שיש בקבוצה בגן של הבת שלי (אולי קצת פחות משנה וחצי. עד שנה ו3 חודשים ככה).

ונראה לי שהם בערך 10-13 ילדים.

והן באמת שתי מטפלות. אבל יש גם שלישית שמצטרפת לעזור בחלק מהיום. כשהגדולים אוכלים למשל.

כמובן שפחות ילדים יותר טוב אבל זה כן בגבול סביר. זה יהיה בערך כמו מעון.

תלכי ותתרשמי מהאוירה ועד כמה המקום רגוע ומתפקד גם בזמנים הלחוצים.

עד כמה הילדה שלך היא חברותית וזורמת- או שהיא שקטה יותר?

עד כמה יש הזדמנויות בשכונה כדי לשחק עם חברות שהן לא בכיתה איתך? 

הילדות האחרות בכיתה הרצויה במחינתך- עד כמה הן גרות רחוק? אפשר להזמין מישהיא מהן לצהריים או ללכת אליה? 

 

 

הילדה שלי היא מאוד חברותית, אבל עדינה וקצת רגישה. בפועל- זה מתבטא בכך שמאוד אוהבים אותה, אבל היא לא דוחפת את עצמה למרכז העניינים וגם לא לשולי העניינים, אלא מעדיפה להישאר בצד כשמרגישה לא לגמרי בנוח.

מבחינת הזדמנות לשחק עם ילדות אחרות- תמיד יש. רובן גרות יחסית רחוק מאיתנו, אבל אפשר לייצר הזדמנויות, באופן עקרוני בכל מקרה. תמיד אפשר להזמין חברה או ללכת אליה. אבל בכל זאת- זה לא אותו דבר כמו ללמוד ביחד בטותה כיתה.

 

הילדות שנרשמו לאותו בי"ס- אחת מהן גרה די קרוב, השניה לא. אפשר להזמין, כמובן, אבל לשחק כל הזמן עם אותה ילדה או שתיים זה נראה לי קצת מצומצם

שאליו הולך מיעוט הבנות ? מן הסתם כרוך בנסיעה?

 

זו באמת שאלה.

אבל השאלה הגדולה היא איזה בית ספר יתאים לה ביותר?

וגם עד כמה אתם מסתייגים מבית הספר אליו הולכות רוב הבנות.

 

אני מבינה מהחשש שלך שזה יגרום לה להתנתק מרוב החברות בישוב שסה"כ החברויות הללו חיוביות וחשובות לכם ולה כמובן.

אם כך צריך באמת לשאול את השאלות לעיל.

 

אם זו סה"כ הסתייגות קלה, לענ"ד חבל לנתק אותה מרוב החברות בישוב. מה גם שבהמשך מן הסתם יצטרפו כולן לתנועת נוער משותפת.

 

אני מבינה גם שהיא חוותה מעבר דירה רק שנה קודם - אולי גם מהבחינה הזו רצוי לגרום לה למינימום זעזועים.

 

מקווה שעזרתי. ב"ה שתצליח היכן שתחליטו שתלמד.

 

אה ועוד דבר - שייך אולי לשתף אותה בהתלבטות ?

אז ככה לדעתי אם את חושבת שאופיו של בית הספר( זה שמרוחק) והתכנים שבו טובים יותר ומתאימים יותר לבתך ולכם אז תרשמי אותה לשם. סה"כ בדרך כלל תמיד מוצאים 2-3 חברות שהן ממש ממש טובות , אף פעם לא חברים של כולם כן יוצרים קשר חברות אבל לא ברמה של חברה טובה.

יהיה לה את הבנות בישוב שאני חושבת שהם יהיו חברות שלה לא פחות אילו היא היתה לומדת איתם.זה נחמד שיש את הגיוון לדעתי.
ונגיד אם יש צורך להיפגש ביחד להכנת שיעורי בית או עבודות כלשהן יש לה את 2 הבנות האחרות שנרשמו לבית ספר הזה.
בנוסף היא בוודאי תכיר בנות נוספות ,אומנם לא גרות בישוב אבל עדיין יהיה לה אופציות לחברות נוספות.
זהו.. אני פשוט חושבת לפעמים ערכים ומקום שמאמינים בו עדיף על מקום שקשה לנו לתת בו אמון, או שלא מתחברים לאופיו וכו'.

זה בהנחה שההבדלים בין בתי הספר משמעותיים עבורך.

ההסתיגות שלנו מביה"ס היא לא כ"כ קטנה. אבל מבחינתה היא תסתדר בכל מקום, היא כזו. 

טוב, בכל מקרה תודה.

ה' יעזור לנו לקבל החלטה טובה ואמיתית.

ילדים בכיתה א' מסתדרים גם במקום חדש.

לפי מה שתארת הילדה זורמת,אז לא נראה שהיא לא תסתדר .

לי היה סיפור ממש דומה בכיתה א'-

בגן חובה למדתי בגן חרדי (הגן הדת"ל לא היה מוצלח),

ובכיתה א' הלכתי לבי"ס שהלכו איתי שלוש בנות מהשכונה (שלא הכרתי, ושלא היו בסגנון שלי כך שלא ממש התחברתי אליהם אח"כ) והיה מרוחק- נסיעה באוטובוס.

אני גם לא הייתי ילדה ממש חברותית, בניגוד לביתך..

בעקבות זה אני יכולה להגיד שבכיתה א' מתחילים משהו חדש, ולכן בד"כ זה פחות עקרוני אם מגיעים כשמכירים בנות או לא, ממילא הכל צריך הסתגלות חדשה, וזה רק תוספת של הסתגלות (אומנם עדיף משהו מוכר, אבל האמת היא שמתרגלים מהר, כך שזה לא נורא) מהבחינה הזו היה לי בסדר גמור.

חשוב שיהיו חברות טובות מהאיזור- כאלה שביתך תוכל לשחק איתם בצהרים סתם ככה, ולכן טוב שיש כמה חברות מהאיזור (תנסו לדאוג שהם יהיו באותה כיתה אם אפשר) בנוסף כדאי מאד שתעודדו את בתכם להזמין וללכת לחברות מרוחקות מהכיתה, לצהרים או לישון (אני הלכתי הרבה פעמים לחברות, ובנות גם באו אלי, וזה היה בסדר גמור)

ואגב, להרבה ילדות בגיל הזה יש חברה אחת טובה, שהם משחקות בעיקר איתה. גם בנות שיש להם כמה חברות באיזור מגוריהן הרבה פעמים מעדיפות את השכנה שלהן או זאת שהם הכי מסתדרות איתה, כך שזה ממש לא מצומצם.

בכל אופן, בית הספר משפיע מאד על הילדים בגיל הזה, כך שזה כן פרט חשוב. אם הנתונים הם כמו שהצגת אותם מבחינה חברתית, ואתם ממש מסתייגים מבית הספר השני, בד"כ במקרה כזה עדיף לשלוח לבית הספר שאתם מעדיפים.

לי זה היה נסיון טוב, ואני לא מתחרטת שהלכתי לשם (ולשם השוואה, שכנים שלנו שהיו באותה התלבטות שלחו את הבן שלהם שהיה מבית דומה לשלי ועם אופי דומה, לבית הספר השכונתי, והם התחרטו על זה מאד. זה לא היה טוב לבן שלהם)

והכי חשוב, איזו החלטה שלא תקבלו, צריך הרבה תפילות..

חשוב מאד לשלוח לבי"ס שאתם מאמינים במסרים שלו.

אנחנו שלחנו כמה ילדים לבתי ספר שונים / מרוחקים עם חבר אחד מהישוב, ואפילו בלי חברים מהישוב שלנו. 

חלק מהילדים שלחנו מכיתה ד', חלק מכיתה א'.

לכולם היה טוב, ב"ה. מצאו הרבה חברים חדשים.

יש חברה של הבוקר ויש של אחר הצהרים.

לעיתים נשארים אצל החברים מבית הספר. לעיתים מזמינים חברים לישון אצלנו.

אם הנושא חשוב לכם - לכו על זה.

בהצלחה!

האם האזור אדום וחם (סימן לדלקת)? או שיש רק את הפצעונים?

 

אני הייתי משתדלת להחליץ טיטול במהירות האפשרית (כאשר הוא עושה..) לאוור את האיזור בזמן ההחלפה לכמה דקות...

ולהשתדל לשטוף במים כמה שיותר. גם אמבטיה ארוכה יכולה לעזור...

אם המצב משתפר, לא הייתי הולכת לרופא, פשוט הייתי עוקבת ומחכה שיעבור...

אם הוא מחמיר, הייתי משתדלת כן להגיע לרופא, זה עלול להזדהם...

אולי זה רק בגלל היציאות- וכדאי במקרה כזה לשטוף בסבון ומים במקום לנגב במגבון. אפילו שזה מעייף לפעמים. אני רואה הבדל משמעותי תוך יום יומיים ברמת האדמימות בטוסיק כשאני מקפידה לשטוף כל פעם.

 

יכול להיות שזו פטריה- ואז כדאי ללכת לרופא ולקבל מרשם למשחה מתאימה (יש אגיסטן בייבי שהיא יעילה למדי)

 

יש לו גם חום? כי לפעמים זה תסמין של מחלת הפה והטלפיים. אבל זה באמת רופא ידע לאבחן יותר טוב ממני...

רפואה שלמה

אז מעכשיו להקפיד לנקות לו עם מים, במקום מגבון, להיות עירנית לחום או לאדמומיות. זהו?

 

אה, ויש לו עכשיו רק פצעונים, בלי אודם.

ושלא רמזתן שאני אמא רעה, כי אני לא לוקחת לרופא. תודה

מה, על כל דבר צריך ללכת לרופא?

זה אפילו לא אזניים או ריאות או גרון. כולה קצת פצעים בטוסיק...

את אמא מעולה.

גם היציאות המרובות וגם הצריבה והפצעונים הם בגלל צמיחת שיניים ?

 

אצלנו זה ככה. 

אז אני משתדלת לשטוף במים מיד אחרי שהתינוק מתפנה כי אפילו מגבונים צורבים להם. ואז אני מורחת עדינול או בייבי פסטה כדי שהיציאה הבאה לא תצרוב את העור.

שאמבטיה עם קצת סודה לשתיה יכולה לעזור לייבש את הפצעונים.

גם בלי סיבה אובייקטיבית נראית לעין. לפחות התינוקות שלי...

לא חייב להיות לזה פיתרון. מחבקים מרגיעים נותנים לשתות\לינוק ועוזרים להרדם בחזרה.

ואולי זה בגלל ש"התרגלתי" לתינוקות שישנים כל הלילה בלי בעיה...

 

אני מחבקת ומרגיעה, אבל זה משהו קבוע שהוא מתעורר ולא ברור לי למה...

 

 

 

 

קטנים משפיעים

ושתזכו ללילות שלווים

לי הייתה השערה, שזה הזמן שלו לקבל ממני צומי, כי אני מרימה אותו, מחבקת אותו,

 

מחליפה לו טיטול..

 

והוא חוזר כל יום ב16:15 בערך מהגן,

 

אז ניסיתי במקום לשים אותו בלול עם משחקים (כי אני רוצה להספיק לעשות כביסות, לבשל ולסדר את הבית)

 

השארתי אותו לידי כל אחה"צ עד שהוא הלך לישון,

 

במקום בלול, הוא היה איתי בכל מקום בבית, ושיחקתי איתו תוך כדי.

 

אמרתי לעצמי, שאולי ככה אם הוא יקבל את הצומי במהלך היום בלילה הוא יהיה יותר רגוע,

 

בנתיים זה לא עזר, אבל ניסיתי רק לילה אחד...

 

 

מכירה את הלוחשת לתינוקת? יש סדרת ספרים כזו אולי גם מאמרים באינטרנט

בכל מקרה הכי טוב תסמכי על עצמך אם את מרגישה שזה השלמת "צומי" אז להעניק ולא להתייאש

אני לא מתייאשת ח"ו... בסך הכל אלה הגוזלים הקטנים שצריכים צומי..

וזה נורא נורא כואב להם.

ממליצה לך לקרוא את הספר ״הלוחשת לתינוקות״. בעיני ספר מעולה שלי אישית עשה סדר בדברים ונתן עצות ותובנות רבות!
בהתחלה דורש עבודה ועקביות!
בהצלחה רבה! (:

אף פעם לא קראתי, כי בד"כ רציתי פתרון ולא היה לי סבלנות לקרוא.....

 

למרות שהכל זה תהליך..

 

רק בריאות

ממליצה לבדוק אם יש סיבה רפואית.
שמעתי פעם שזה מאוד אופייני לילד עם תולעים שמתעורר באמצע הלילה, כי תולעים יוצאות בד״כ בשעה זו, ונורא מגרדות.

שזה לא תמיד עוזר. סליחה ומחילה מכל אלה שאוהבות אותה אבל היא לא התאימה בגרוש בשביל הילד שלי.

דרך אגב, הוא עדיין בוכה בלילה (כביכול ללא סיבה)

 

ואין לו תולעים ב"ה.. בדקנו

מדברייך עושה רושם כי התינוק שלך יושן טוב אבל בשעות לא נכונות אם את ה7 שעות הלו תוכלו לקחת אחורה בשעתיים שלוש זו התחלה טובה מומלץ להעיר אותו איזה יום מוקדם ולא לתת לו לשון צהרים חד פעמי ולתת לו להתרסק בערב ולראות מה זה עושה

אתמול הוא הלך לישון ב23:00

 

וקם היום ב6:30...

 

נראה אם הלילה בעז"ה ישן רצוף...

יכול להיות שקצת חסרה לו הרגשה של ביטחון.

הקירבה הפיזית אלייך, החיבוק וכל הנלווה, מעניקה לו הרגשה שהוא מוגן, בטוח, שמור, אהוב. אלו תחושות אהובות ובסיסיות.

 

תבדקי, בינך לבין עצמך, כמה את פנויה אל הקטן אחרי שהוא מגיע. כמה "זמן כמות" נטו עם אמא הוא מקבל.

יכול להיות שכאן נמצאת התשובה- את חסרה לו. הוא חסר אותך.

באמצע הלילה, אין כביסות ובישולים ודברים אחרים לעשות בבית. יש רק אותו, ורצון עז שיילך לישון (שזה טבעי לגמרי ). ולכן, עיקר המשאבים שלך מושקעים בו. אולי אם תספקי לו יותר *אותך* בשלב מוקדם יותר ביום, ההשכמות שלו בלילה יילכו ויפחתו.

 

(תכל'ס, באמת מעניין אותי אם זה יעבוד).

 

הרבה הצלחה.

אז כנראה שהתינוק שלי היה רעב קצת..

 

אני נותת לו יותר אוכל בארוחת ערב, ומכינה לו דייסת סולת (לא של מטרנה) סולת רגילה עם חלב, כמות גדולה כדי שישבע.

 

וגם משכיבה אותו לישון מאוחר יחסית 22:00 בערך פלוס מינוס...

למשל: ביצה קשה+ טונה +עגבנייה+מלפפון+גבינה..

 

אל תיבהלו מהכמויות, הוא אוכל קצת מכל דבר, וחוץ מזה שכל תינוק והאופי שלו

 

ואם הוא אהוב לאכול אז זה טוב ב"ה... הוא צריך להתפתח

ואני מציעה לאט לאט לנסות להקדים את שעת השינה שלו (אולי ברבע שעה בכל פעם. ממש בהדרגה), כשהוא ממשיך לישון רצוף בלי להתעורר.

אני לא יודעת כמה הוא ישן במשך היום, ומתי הוא קם בבוקר, אבל נשמע לי שעדיף שיילך לישון יותר מוקדם (אם הוא איתך בבית ולך יותר מתאים ככה, אז סבבה. מה שטוב לך).

אבל בבוקר הוא בגן.

 

ב16:00 אני מוציאה אותו (כי אני עובדת ב"ה)

 

הוא ישן בגן שעה וחצי

 

 

נשמע שיש לו אותו לוח-זמנים-יומי כמו של הקטנה שלי, שגדולה ממנו בכמה חודשים.

אז אני באמת ממליצה לאט לאט להשכיב אותו לישון יותר מוקדם.

 

הקטנה שלי נרדמת בסביבות 20 (אני משכיבה כשעה קודם. היא ערנית, או סתם לא עייפה).

גם כן קם קבוע בין 1-3 בבוקר ולא רוצה לישון והטיטול יבש ואל רוצה בקבוק וכלום לא כואב. פשוט רוצה לקום. לקח לזה חודשיים לעבור אבל זה היה מתיש ביותר! הבנתי שיש יועצות שינה שאפשר להעזר בהן.

תחזיקו מעמד!

היא אמרה לה בעצמה מה עושים- 

אני רוצה תשומת לב!! אני רוצה שיתייחסו אלי! 

 

אז מה את עושה? 

1 נותת לה תשומת לב- בצורה חיובית 

את מיוזמתך - בזמנים שהיא מתנהגת יפה, עושה משו טוב, או סתם יושבת ואת פנויה להתייחס אליה- באה ונותנת לה יחס חיובי, מחמאות, התעניינות בה ובמשו יפה שיש לה, וכולי 

2 לא נותנת לה משוב חיובי על החוצפה שלה

"אצלינו בגן לא מדברים ככה. אם את רוצה משהוא תבקשי יפה" "אצלינו בגן לא מדברים ככה, פעם הבאה שתתחצפי אלי, אני לא אענה לך בכלל" "... |לא עונה בכלל| ..." 

(זה בסדר שבגן ובבית יהיו כללי התנהגות ודיבור שונים- באופן כללי לגן יש כללים משלו שאין אותם בבית.) 

3 מדריכה אותה איך לבקש דברים שהיא רוצה בניסוח לא מתחצף (וגם לא מתחנף, פשוט ניסוח יפה וכנה)  

"את מתכוונת לומר שאת רוצה בבקשה את ---? אז תגידי!" (ושהיא תגיד, תחזור אחרייך במילים) 

 

 

 

שלום!
אכן נשמע לא פשוט.. אולי תנסי לקחת אותה לשיחה.
לתת לה להיות מעין העוזרת שלך - תני לה כל מיני תפקידים ובכך תיהיה לה לאט לאט סמכות והיא תבין שאין לה מקום לכל מיני התחצפויות ובעצם בכך לנתב את כל האנרגיות למקומות חיוביים.
בהצלחה רבה!

היא גילתה לך מה מניע אותה להתנהג בחוצפה. זה מידע שלא יסולא בפז..

 

היא רוצה תשומת לב? מעולה. תני לה אותה, בדרך ובמינון שלך.

מעתה והלאה, במקום שהיא תקבל תשומת לב שלילית, תני לה תשומת לב אך ורק כאשר היא עושה מעשה חיובי (אפילו אם יקח זמן עד שהיא תעשה מעשה כזה..) וכך בעצם תשני את כללי המשחק ותכפי עליה התנהלות במגרש שלך.

בנוסף, ניתן כמובן ליזום תשומת לב חיובית. למשל לתת לה ראשונה את הממתק של שבת, למנות אותה כאחראית על תחום מסויים תוך כדי הענקת כבוד רב, וכיו"ב.

זה גם יעשה אותה מאושרת, גם ילמד אותה שיותר כיף לקבלת תשומת לב חיובית מאשר שלילית, וגם יזכה אתכן בקצת נחת.

 

בהצלחה רבה!

מה זה קשור לכך שזה צהרון חילוני?

יצא לי לראות ילדים חוצפנים מכל המגזרים.

ודווקא הילד שבקייטנה שהדרכתי בה בתור שמיניסטית

לקח סולמון מאיפשהו בבית ספר שהקייטנה הייתה בו,

מיקם אותו רבע מטר מאחורי החלון הלא גבוה והבלתי ניתן לסגירה

של השירותים ועמד והציץ לי שם משהתחלתי עד שסיימתי,

היה ש"סניק קטן עם כיפה שחורה בכיתה ג' מתלמוד תורה חרדי, ואמא שלא מוציאה רבע שערה מהסמרטוט השחור שלה.

בכיתי שעות אחרי זה, זו הייתה השפלה שאין לי מושג איך המשכתי להגיע אחרי זה לעבודה שם.

עברו כבר 7 שנים וזה עדיין טראומטי לי.

הקייטנה הייתה עם 80% ילדים חילונים, ואף אחד מהם לא היה מעיז לעשות דבר כזה.

מסקנה,

ילדים מבתים חילונים לא יותר חוצפנים מילדים מבתים שומרי מצוות.

כמו שיש בתים חילונים עם ילדים מופרעים, ובתים חילונים שמגדלים בהם ילדים טובים

ככה יש בתים שומרי מצוות מכל הסקטורים עם ילדים מופרעים, ובתים שומרי מצוות עם ילדים טובים

אני מכירה את כל הציבורים הנ"ל מקרוב מאוד.

 

ולשאלתך,

את לא אמא שלה, את לא יכולה לחנך אותה, את סייעת בצהרון,

ואת צריכה לנסות להתמודד איתה כמו שהיא , אין פיתרון קסם.

אפילו למחנכות או לגננת-אם , אין אפשרות לשנות אופי של ילד

כל עוד ההורים לא מטפלים בעניין.

אבל יש לי כמה עצות שיוכלו אולי לעזור...

אם היא מתחצפת תסנני אותה, תתעלמי פשוט במופגן, שתראה שזה לא אכפת לך.

אם היא התחצפה והיא אחרי זה מבקשת ממך משהו שאת לא חייבת מין הדין לתת לה במסגרת העבודה,

תגידי לה שאם היא תתייחס בכבוד ובצורה נעימה, היא תקבל(כמובן שזה לא יהיה משהו שמבחינת הדין את חייבת לתת לה 

אלא דברים שהם אקסטרה, אחרת את עלולה להיסתבך , וגם לא מגיע לה עד כדי כך להיענש)

אם את עושה את זה ברגיל, אז תתני חום , אהבה ופינוקים לילדים אחרים, ולה פחות (כמובן לא למנוע ממנה לגמרי)

ואם היא תיגש אלייך בצורה יפה ותרצה גם "צומי ", תגידי לה בטון נעים שאיזה כיף שהיא באה אלייך ולא מתחצפת וכיף לך איתה ככה כשהיא מתנהגת יפה ובכבוד (משהו כזה.. את תדעי כבר את הניסוח המתאים) 

 

 

 

תדברי עם האחרות. תתעלמי ממנה.

 

מי שתיסחף אחריה, תגידי לה בשלוה: אנחנו לא מדברים כך. זה לא יפה. אל תגיבי על מה שהיא תאמר על זה. רק תגידי לילדות בנחת - אנחנו גם לא עונים לחוצפה.

 

תודיעי על חלוקת פרסים למי שמדברת בנימוס וכבוד. ותחלקי. היא לא תקבל.

 

אח"כ תגידי, בלי להזכיר אותה: מחר נחלק שוב - מי שידבר בנימוס ובכבוד, יקבל. וכמובן, תסבירי מה שה נימוס וכבוד. וגם בקיצור למה זה יפה וחשוב.

 

הכל בשלוה ובביטחון.

 

כאשר היא תשדר רצון להתקרבות - תגידי לה בשיא הפשטות שאם היא רוצה גם - בשמחה. ותלחשי לה בשקט, שאם היא תלמד את הילדים דברים טובים ובכלל תתנהג יפה, תדבר נעים, ישימו אליה לב באמת כי היא טובה. ותוסיפי שגם לאחרים מגיע שישימו לב. כמו לה.