פורום הורות (עמוד 285)

במילה ועברתי 2 ועדות אני לקראת שלישית כי כל פעם מאשרים לילדה זמנית (בהתאם למצב הרפואי)

לבד את מפספסת סעיפים עובדים שם עו"ד ואנשים שעבדו בעבר בביטוח לאומי אז הכל מכוון

בהצלחה ורפואה שלמה

אינני מכיר את הגוף הספציפי הזה, כמובן גם לא את ה"כותבות" האנונימיות.

אבל ראיתי בעבר כתבות בענין גופים כאלה, שמחישוב ריאלי יוצא שהם לוקחים הון  רב, שלפעמים יוצא מעבר לריווח מהענין.

גם מפרסמים בצורה "מתחכמת" ולא ישרה. כתבות "כאילו" אובייקטיביות.

כנ"ל, לא מכיר ספציפית את הגוף הזה.

אבל זה לא דבר "בלתי הגיוני" שאנשים שמתעסקים עם זה, יפרסמו למשל, בהפרש של שעתיים, שתי מודעות "אנונימיות" עם "שאלה ותשובה" בנושא והפניה לגוף מסוים. לא יודע - כדאי להיזהר.

מכל מקום, רק אתמול שמעתי ממישהו שאישרו לו "אחוז נכות" מביטוח לאומי, מתוך פניה ישירה, ועדה ומילוי מסמכים באופן עצמאי לגמרי.

אינם אותו אחד בסבירות גבוהה.

ההודעה הראשונה פורסמה גם בפורום נשואות בלבד - שהכניסה אליו לניקיות ידועות בלבד. (ולא היה לה שם המשך בנוגע לזכותי)

כך שפותחת האשכול לא פתחה אותו כנראה למטרות פרסומת...

ומקסימום עד 43 קצבאות

אם היית- תודה שהגנת עלי (את מכירה אותי מפורום הנשואות)

השאלה שלי היא אמיתית לחלוטין, כל שאר המגיבים, גם באנונימי אינם מוכרים לי

בינתיים עוד לא קיבלתי מידע מספיק ספציפי לשאלה שלי אז אני מקפיצה לעוד תגובות, תודה

אגב, החברה שיצרתי איתם קשר רוצים הרבה יותר 25%+מע"מ +אותם אחוזים מקצבה רטרואקטיבית

ולמגיב1666- זה לא דומה למקרה שלנו כי אין חומר רפואי של אשפוזים, תודה בכל זאת

לא זוכרת במדוייק ולא רוצה להטעות

לדן כל השאר http://www.zhuti.co.il/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%99%D7%95%D7%AA/

האם במכוון או בתום-לב כדי לעזור?

אינני יודע.

ביקשתי ממישהו שפרסם בעבר  על "בעיות" בריווחיות של ארגון כזה, לומר לי את ידיעותיו בענין.

אם יעביר לי - בלנ"ד אוסיף קישור לכאן..

[אגב, 43 קיצבאות, למי שלא מבין, זה אומר למעלה משלש וחצי שנים, מידי חודש]

במקרה שלי נכות לילדה לכל החיים זה משתלם אל תיכנס לכיס של אנשים

א. אסור עפ"י התקנות. מנצלים את האתר לפרסום ללא תשלום. אבל זה יותר ענין של בעלי האתר.

ב. כאשר מפרסמים כאן - ונסיונות כאלו קורים יותר מידי - זה הולך ע"ח המטרה העיקרית של הפורומים. יש אתרים שיש בהם פורומים ללא מגבלה על פרסומות - וכבר מאוס לפתוח אותם, ובאמת לא כ"כ משתמשים בהם. מדוע? כי יודעים שכמעט כל הודעה "כאילו-עניינית" היא ניסיון לרמות אותך שתתעסק עם משהו שכל עניינו רווח כספי למפרסם, ולא "התייעצות אותנטית" כפי שזה מוצג.

ג. כאשר מדובר באמת בפרסומת - אז זה לא נכון "מה הענין לקטול על פרסומות".. האינטרס של מפרסם זה פרסומו. ויתכן שהוא לגמרי שקרי. אין אינדיקציה באתר כזה. זה לא "זאפ" להשוואת מחירים.. יכול להפיל תמימים בפח.

ד. כבר אמרתי מראש שאינני יודע מה המקרה הספציפי, ולכן אינני מתייחס לכך.

ה. מוזר מאד שאת אומרת שבמקרה שלך "זה משתלם". הרי שאלת אם זה משתלם או לא.  ואם את חושבת שאולי ה"משתלם" זו ההמלצה שקיבלת - אולי ההיפך? הרי הסיבה שעוררה אותי להגיב, זה לא סתם ה"פרסומת". את זה בד"כ עושים אחרים. אני מגיב רק על פרסומות מאד מסויימות. מה שעורר אותי פה ספציפית, היה שראיתי בעבר חישוב מדוייק של ניצול כספי בעייתי ביותר ע"י חברה מסוג זה, ולכן התרעתי לבדוק היטב. זה כמובן בדיוק ההיפך מדברייך. כל ההערה כאן היא כדי שבאמת "ישתלם" - ולא ישתלם רק לחברה כלשהי ע"ח אנשים בצרה. צריך לבדוק..

אגב, החברה שציינתי, עשתה מערך שלם של "תגובות" מוזמנות ו"כאילו-כתבות" בכל מיני אתרים ועוד שטיקים למיניהם.. כולל תגובות בוטות ואיומים בתביעות משפטיות נגד מי ש"העזו" לפרסם נתונים על רווחיהם. כולל מחיקת תגובות שחשפו את הבעייתיות...

אין כאן כל "הלבנת פנים".

מי שמפרסם אנונימי - או בכינוי שמופיע לראשונה בפורום, אין בכך כל הלבנת פנים.

מה גם שהדגשתי כמה פעמים שאינני יודע ספציפית במה מדובר.

וגם על פרסום החברה הזו עצמה, כתבתי שאינני יודע אם זה נעשה פה ל"פרסומת" או באמת כדי לעזור.

יתכן שאת תמימה - יפה אבל לא בנושא זה - כשיש חברה בדיוק בעניינים אלו, שלוקחת מאנשים מסכנים הון עתק מתוך מה שהביטוח הלאומי משלם להם, ומפרסמת שעושה זאת "לשם שמיים", כפי שכבר ראיתי בעיני בעבר (כנראה השמיים בכיס שלהם..), אז היושר אומר להעיר שימת לב של אנשים ששואלים על כך. ואדרבה, אם הם שואלים בתום-לב, עוד יותר צריך. וכבר אמרתי שאני דווקא אינני מהמעירים על כל "פרסומת" אלא במקרים מסויימים.. ואני חושב שטוב מאד עושים המעירים - מותר להם ליהנות מהפורום ללא כל מיני "נצלנים" (לא מדבר על המקרה הספציפי הזה).

ה"מחאה" הזו עצמה היא צדקנות בעיני.

[ואגב, דווקא ספציפית למקרה הזה, אני מתרשם מהתגובות של ה"אנונימיות" - אף כי אינני בוחן כליות ולב - שאכן הן  שאלו וענו בתום-לב. אך ההצעה לבדוק היטב, בעינה עומדת. וגם תגובתי הקודמת והנוכחית, לא הוסבו לענין הזה דווקא - אלא כלפי המחאה למה מתנגדים בכללי ל"פרסומות" כאן. כדאי שתקראי מה שהסברתי שם וכאן]

אני מדברת על תופעה שהתפתחה כאן ובפורומים שכנים,

שכל איזה חשד קטן שאולי מישהו מנסה לפרסם כאן משהו- הופך לעליהום על פותח השרשור, הרבה פעמים- שלא באשמתו.

וגם אם אכן יש פה את התופעה הלא ראויה של ניצול לפירסום-

נראה לי שאפשר לפנות למנהלים- ולא לערוך משפט בכיכר העיר.

מעריכה מאוד את תגובותיך השקולות בכל עניין.

ובוודאי לא על כל חשד קטן..

ואכן, לא פעם התפלאתי מדוע לא מוחקים פשוט את הדבר.

אבל אי אפשר להכחיש שיש דברים ממש מקוממים, כמו למשל הודעה "כאילו-עניינית" עם קו קישור מתחת לאחת המילים... כאילו יש פה אידיוטים מושלמים... (אם כי אני אכן יודע שיש כאלו שבתום-לב כותבים כך כי משלמים להם והם חושבים שזה "פטנט לגיטימי" ולא מבינים שמקלקלים כך אוירה של מקומות ענייניים ונורמליים)

שים לב איך הוא פנה לכל הנשים שבמצוקה ומציע סיוע זה אמור להדליק נורות אדומים לכולם

זה לא היה מסכן חיים

בהתחלה הייתה נכות זמנית ואחר כך קבועה וזה לקח כמה שנים

מה שעזר לו זה המלצות של עובדת סוציאלית מבית - חולים

זה עוזר מאוד במקרים כאלה

כדאי שתנסו למצוא את מירב המידע מעמותות כמו http://www.allrights.co.il/ (מימוש זכויות של ילדים בעלי צרכים מיוחדים)

ותפנו לשירות יעוץ לאזרח- שקיים בכמה ערים 

ואולי גם ליד שרה. יש להם קו של יעוץ לבעיות רפואיות.

יתכן שמאחד הארגונים תמצאו חומר שיסייע לכם. וכדאי גם לברר מה קורה אם הגשתם בקשה בלי עו"ד וחלילה,

נכשלתם (אם המצב קשה, אני לא מאמינה שתכשלו לגמרי, אבל יתכן שתקבלו רק הכרה חלקית).

כמה זמן תצטרכו לחכות עד לועדה הבאה?

אין צורך לתת ככך הרבה כסף לחברות כמו "מימוש"  "זכותי" וכדומה!!!!!  יש מטעם הביטוח לאומי מרכז שמייעץ לך  ל פ נ י ועדה!!!!!!  ב ח י נ ם !    אם את בצפון ניתן לגשת אליהם ואם לא יוצרים איתם קשר בטלפון.

מה שאני תמיד ממליצה לאנשים זה פשוט להביא כל מסמך רפואי קיים שתומך בבקשה.

אם תתקשרי למוקד הארצי של ביטוח לאומי תוכלי לבקש את מס הטלפון של המרכז הזה- תנסי לחפש באתר של ביטוח לאומי סביר להניח שיש את זה

דרך אגב- גם אנשים שהקשו עליהם יכולים לערער אז ל א לפחד מביטוח לאומי!!!!!

אבל לא ידעתי אם זה נכון או לא - אבל אם מישהו מביטוח לאומי אומר זה נשמע אמין.

אז גם למיטב ידיעתי קיימת אופציית ערעור - אז תמיד שווה לנסות קודם לבד בלי עזרת החברות - ואם זה לא מצליח לפנות לחברות.

את הציבור שזה כסף שמגיע להם

אנונימית יקרה אל תפספסי הזדמנות פז כזו בהצלחה ורק בריאות

ולא דואג ליידע על הזכויות - עד שלא נלחמים עליהם

ולא כולם נולדו לוחמים....

חובות אווו

וכמובן שאי ידיעה אינה פותרת... הלוואי וכל המידע היה גלוי לנו הציבור

והכי חשוב שלא נזדקק

אבל אם מותר לשאול: האם שניכם אשכנזים והאם ערכתם בדיקות גנטיות? 

יש מחלה תורשתית גנטית שנקראת 'גושה' שאחד המאפיינים שלה הוא חוסר נעימות במגע. לרוב לא מבצעים את הבדיקה והיא לא מומלצת ע"י קופות החולים לפני חתונה כיוון שזה כ"כ נדיר והמחלה עצמה למעט מקרים נדירים שבנדירים היא כמעט חסרת השפעה. 

אז אם שניכם אשכנזים ולא בדקתם את הענין - הסיכוי לא גדול, אבל אולי זה שווה בדיקה. 

(אגב, חולי גושה לרוב מאופיינים גם באינטליגנציה גבוהה. ולא, אני לא חולה ולא נשא של גושה אבל יצא לי להיתקל בזה). 

(כמובן שכל מה שכתבתי הוא רק על סמך מה שכתבת והסיכוי שאני צודק, סטטיסטית, הוא מאוד קטן...) 

ממליצה לפנות לאבחון של ריפוי בעיסוק בהתמקדות על תחושה

בהצלחה רבה

ילד עם   רגישות  יתר  יראה  הרבה  פעמים  כילד  שסובל  מהפרעת  קשב  בגלל  הגירויים  הרבים  שמפריעים  לו  ומסיחים  את  דעתו,  תחשבי  על  ילד  שהתווית  מפריעה  לו  הלכלוך  על  הכיסא  והחולצה  הקצרה  איך  הוא  יכול  לשבת  רגוע?  אך ממש  לא  בהכרח  שסובל מהפרעת  קשב,  ויכול  להיות  שזה  קושי  בוויסות  חושי "טהור"  .  אך  יכול  להיות  ההפך,  הרבה פעמים  ילדים  עם   בעיית  קשב  יסבלו  מחוסר  וויסות  תחושתי  בגלל  הפרעת  הקשב  שלהם.  בכל  מקרה  הייתי  ממליצה  לך  לפנות  לריפוי  בעיסוק,  למשהי  טובה,  מרפאות  בעיסוק  מתמחות  בתחום   הזה  של  וויסות  חושי.  יש  גם  דיאטה  סנסורית  שעוזרת  לבעיות  תחושה  וזה  גם  בתחום  הריפוי  בעיסוק,  אך  לא  כל  מרפאה  בעיסוק  יודעת  לעשות  את  זה,  כפי  שהבנתי,  לכן  שווה  לך  לברר  על  משהיא טובה,אחרת  חבל  על  הזמן  ועל  הכסף,  אני  חושבת  שבגיל  הזה  עדיין  את  יכולה  לקבל  זאת  מטעם  התפתחות  הילד  במחיר  אפסי,  נראה  לי  עד  גיל  9.  קשה  לי  להבין  למה  הרופא  הפנה  אותך  לפסיכולוג  לפי  הדברים  שתיארת  זה  תיאור   קלאסי  של  קושי  בוויסות   חושי,  בפרט  ששללתם  הפרעת  קשב.  (אגב  אני  חושבת  שצריך  לעשות  הפוך  קודם  לשלול  ולטפל  בוויסות  חושי  ואח"כ  לראות  אם  יש  עדיין  בעיית  קשב,  כי  לעיתים  ילדים  שיש  להם  רק קושי  בוויסות  מוגדרים  בטעות  עם  בעיית  קשב)  בכל  מקרה  לפני  שהייתי  בודקת  קושי  רגשי  הייתי  הולכת  עם  מה  שממש  מתבקש  וזה  רפוי  בעיסוק.  

המורה טען שזו לא בעיית קשב והילד לומד ומקשיב יפה. אולי זה מפריע קצת לריכוז..שזה מובן בהחלט

גם אנו לא רואים בעיית קשב בבית.

הבעיה היא שדרך המכון זה לוקח הרבה זמן.. התורים ארוכים. וכרגע הפנו אותנו לייעוץ פסיכולגי ולא לריפוי בעיסוק. כך שדרך הקופה אין לי אפשרות  לקבל ריפוי בעיסוק. כי צריך המלצה/ הפניה של רופא מטפל. חוץ מזה שרופא המשפחה טען שאין תופעה כזו והכל שטויות- זה לא הוכח ולכן הרפואה הקונבציונאלית לא מכירה בזה והכל קשור לרגשי- נפשי.

אשמח לשמוע על מרפאה בעיסוק טובה. מי שמכירה? אני מוכנה להשקיע כסף העיקר להביא מזור לילד.. תודה לכן על התגובות

ששללתם  בעיית  קשב  ולכן  זה   נראה שזה  לא בעיית  קשב,   אלא  רב  הסיכויים שזה אכן  קושי  "טהור"  בוויסות  חושי.

בקשר  לריפוי  בעיסוק  את  יכולה  לבקש  למרות  זאת  אבחון  לריפוי  בעיסוק.  את  יכולה  להגיד  לרופא  שלמרות  שהוא  לא  חושב כך  את  רק  רוצה  לוודא  שזה לא  זה,  בכל  אופן.... (מנסיון  לתחום  אחר  זה  עובד). ואת  יכולה  גם  לנסות  רופא  אחר,  ולבא  אליו  אם  מה  שאת  חושבת,  שאת  רוצה  הפניה  לריפוי  בעיסוק  בגלל... ולא  התייעצות  לאן  לפנות.  בכל  אופן  אם  את  רוצה  המלצה  על  מרפאות  בעיסוק  טובות  תוכלי  לפנות  אלי באישי.   

אני אומנם לא מכירה רופאים להמלצה,

אבל בתור מישהי שסובלת מזה עד היום, אני ממש ממליצה לאבחן ולטפל. זה אפשרי (ע"פ מה שלמדתי בחינוך מיוחד), וחוסך הרבה סבל בהמשך. (אני עד היום סובלת מזה, וככל שגדלים הטיפול קשה ויקר יותר)

וזו לא בעיה נפשית. יש הרבה רופאים שלא מבינים בזה בכלל (זה נושא שנחקר יחסית לאחרונה, ושלא הכירו אותו בעבר, כך שהרבה רופאים פשוט לא יודעים על הבעיה הזו) פשוט תפני לרופא אחר.

לפי מה שלמדתי בעבר, בעיה של ויסות חושי יכולה להופיע אצל ילדים בצורות שונות. היא יכולה לגרום 

לבעיות קשב (קושי בישיבה רציפה על כסא), לבעיות שינה (קושי להרדם או קושי להתעורר), רתיעה ממגע

גם אצל ילדים בכיתה ולכן עלולה לגרום לבעיה חברתית.

תוכלי לקבוע תור לנוירולוג אחר או לרופא של המכון להתפתחות הילד בקופ"ח שלכם.

קל ונוח להם לשלול בעיה שדורשת ריפוי ועיסוק ולזרוק את הבעיה לכיוון של קשיי קשב וריכוז או בעיה נפשית

שפוטרים אותם מעוד ילד שיהיה אצל מרפאה בעיסוק. אבל, את לא צריכה לוותר.

לפחות אבחון, כדי שתדעי מה קורה אצל הילד שלך.

מעניין שהרופא הפנה לפסיכולוג ולא למבחן טובה, לבדוק בעיה של קשב וריכוז. זה נראה קצת יותר מתאים מאשר 

בעיה פסיכולוגית הזויה.

אבל נראה לי שעדיף לפתור את הבעיה הזוגית, ואז (ואולי כבר לא יהיה צריך) לפתור את בעיית החינוך ילדים

מדי פעם קחי לעצמך פסק זמן ותעשי לעצמך משהו קטן שישמח אותך, בתוך כל העומס עם הילדים.

אני מכירה מעצמי מצב שבו אני מוציאה את העצבנות שלי מבעלי על הילדים.

אני מתכוונת לפסק זמן ממש קצר- אפילו כמה דקות- ותחשבי מה עשוי להרגיע/לשמח אותך או לתת כוחות. אפילו קצת. 

ושה' יתן לך ולכם כוחות להמשיך בשמחה. כל הכבוד לך על הטיפול ועל המודעות! בהצלחה!

את נמצאת בסיטואציה לא פשוטה שודאי גוזלת הרבה כוחות נפש.

אבל אם תצליחי לשנן לעצמך כל הזמן : בבעיה אני הרי מטפלת. אני עושה מה שאני יכולה . זה הרי לא תלוי רק בי. וזה מצב :זו לא בעיה נקודתית שאפשר לדחות הכל, להקדיש לזה תשומת לב ומשאבים, לפתור אותה ולחזור אל סדר היום הרגיל.

וחוץ מזה גם אם עולה ענין חדש בתחום הזה - אני אשב  עם עצמי הלילה אחרי שאשכיב את הילדים ואקדיש לזה מחשבה או אספר למטפל/ת שאני הולכת אליו/ה בפגישה הבאה.

תוכלי במשך היום כשאת עם הילדים (להשתדל) להסיח מזה את הדעת (כי את הרי לא מזניחה ואת מטפלת וזה ארוך וכו'..) להתפנות לגמרי אל הילדים ולהנות מהם.

כל הזמן להשתדל להפריד בשכל. לא להישאב רגשית עד כמה שרק ניתן בזמן שאת עם הילדים.

וגם אם זה לא כל כך הולך - את לא צריכה גם רגשות אשמה על הראש כרגע. מספיק שאת מודעת זה כבר חצי מהעבודה.

שיהיה הרבה בהצלחה. בשורות טובות ותזכו לשלום בית בקרוב אמן.

תהיי אגואיסטית!

אלה הילדים שלך!

את אוהבת אותם, ולכן-

לא משנה מה היחס של בעלך כלפייך, הילדים האלה הם שלך!

ודווקא מתוך אגואיסטיות, תהיי עוד יותר נחמדה ורכה אליהם.

דווקא בגלל שחסר להם אבא בתמונה כרגע,

הם צריכים עוד יותר צומי!

אכפת לך מהם, ואת אוהבת אותם,

להפך תראי להם עוד יותר אהבה, תרעיפי עליהם תשומת לב,

ואולי בעלך דווקא יקנא, ויראה שאשתו מתפקדת מעולה "גם בלעדיו"

ואז אולי הוא יתעורר

תקחי רסקיו, תהי רגועה, אם הוא לא משתף פעולה, תתעלמי ממנו. תגידי את רוצה להיות חולה ממנו? נפשית ופיזית?

את עושה מה שנוח לך, אם בא לך כרגע לשבת על הספה כשהוא מגיע , אז תעשי את זה. תשבי על הספה וכל הילדים סיבבך ואת מקריאה ספר, תדליקי מוזיקה ותרקדי איתם.

לא העיקר  שהכל יתקתק בבית ואת משאירה חור בלב לילדים.

לא יקרה להם כלום אם הם לא יתרחצו כל יום, גם לא יקרה כלום אם יתרחצו פעמים בשבוע! לא יקרה כלום אם הם לא ישנו בדיוק בשבע! לא יקרה כלום אם הבית יהיה הפוך והצעצועים יגיעו עד התקרה.והכלים יגלשו מהכיור, תאכלו חד פעמי, וכשיגעו עכברים לבית בגלל הלכלוך אז תשחקו איתם .... סתםםםםםםםם........

הכוונה שאל תפחדי ממנו בקטע של לכלוך הבית, וכו' ובגלל זה הילדים סובלים, ילדים לא רואים בדיוק את הכלים , רואים אמא שמחבקת אותם, נותנת להם אהבה, מקריאה ספר.

כביסה חיבים כדי שיהיה מה ללבוש, אז יחד איתם דוחפים דברים למכונה, ואח"כ כל אחד מביא מקל  ותולים, או מוציא בגד,

וגם ממינים יחד בגדים, כל ילד יושב ואת ממיינת את הבגדים לכביסה, לאחד את זורקת את הבגדים הלבנים, לשני את השחורים, לשלישי את הצבעוני, ככה הם עסוקים וגם את מכבסת והם נהנים.

את משכיבה אותם, תלכי איתם לחדר, תשני איתם , ככה את גם נחה. למה הכל בעצבים? כל הזמן תכניסי לך לראש, בשבילו אני עצבנית? למה? למה אני הורסת את עצמי ואת הילדים? תאמיני לי שאת תהיי רגועה ואדישה , את תראי איזה חיים אחרים יהיו לך

אני יכולה להבין יש לי את הימים שאני מסוגרת ומחכה שיגיע הלילה והחושך יציל אותי ולא אכפת לי מהבית ומכלום ויש ימים שאני מתעוררת אחרת וכל ילד והיחס שלו 

שולחת חיבוק חם ואוהב ובטיפול לא להתבייש תפתחי הכל ותנסי ליזום עבורו פגישה נפרדת אולי תזכו גם לטיפול זוגי 

לא יודעת איך אצלכם אנו הבנו גם רב מגשר הביתה שיש ושמע את שני הצדדים וכל אחד הכין מראש רשימה של מה מפריע לי בבן הזוג/בניהול הבית/וכו' עברנו על הכל מתיש ולא פשוט לקרוא ביקורת על עצמך אבל ידענו מה שורש הבעיה ומאיפה להתחיל ויש הכוון ששנינו סומכים עליו

משיח עכשיו וחרדי מקורי- תודה. אני יודעת שהבעיה העיקרית היא הזוגיות. זה פשיטת הדברים.

לכן אני בטיפול וכן מדברת עם בעלי, שלא רוצה ללכת לטיפול.

מה אני ומה חיי- תודה רבה.

אנונימית 1- זה לא מאוד ישים לצערי אבל אנסה ליישם אם יתאפשר. תודה.

לב אמיץ- מה שאת כותבת הוא יפה מאוד אבל לפעמים אני נכנסת לשלהבת כעס שקשה לי לצאת ממנה. לא קורה כל יום או כמה פעמים בשבוע, ובכל זאת, קורה לי.

ורגשות האשמה הן לא צורך אלא נורה אדומה כי המודעות שלי לא מונעת את הכאב והצער של הילדים כשהם חווים אותי ככה. זה שאני מנתחת אחר-כך את הרגשות והטעויות כבר לא עוזר להם...

ותודה.

אנונימית 2- בדרך כלל אני מצליחה להיות עם הילדים יותר אבל בזמנים של הכעס זה לא הולך. אני פשוט מלאת כעס וזהו.

אין כמו אמא- כתבת הרבה. תודה. צריכה עוד לחשוב מה אני לוקחת ממה שכתבת.

אנונימית 3- תודה שכתבת. הרגשתי שאת מבינה אותי. היה נחמד לו יכולנו לדבר באישי (ניפגש ברח' אנונימי...)

רב מגשר לא שייך לדעתי, בגלל בעלי. אנחנו גם די יודעים מה מפריע זה לזו. מה אנחנו עושים עם הידע, זו כבר שאלה אחרת...

שוב תודה. לך ולכולם.

ואם הפתרון שכתבתי הוא לא בכיוון אז אל תלכי על זה. אבל רציתי רק לחדד.

אני התכוונתי לסדר הפוך:

להשתדל כל הזמן להיות בתוך המודעות הזו. בתוך ההפרדה השכלית הזו, ואם לפעמים חורגים ממנה ומתפרצים, לא להרגיש רגשות אשמה.

הבנתי מדברייך שהבנת הפוך : לעשות ניתוח שכלי לאחר מעשה - ולא כך הוא.

עדיך לא להכניס חומרים כאלה לגוף, לדעתי

כמובן  שאני  לא  יכולה  לייעץ  לך  על  מערכת  יחסים,  אבל  כמה  דברים  על אווירה  רגוע  שאולי  יוכלו  לעזור

1.  אל  תתני  למערכת  היחסים  לפגוע  בדימוי  העצמי  שלך  ולעשות  אותך  "בטטה" תאהבי  את  עצמך! תכניסי  לעצמך  אלף  פעמים  לראש  שאת  טובה  ומקסימה  ועובדת  על  עצמך  וגם  אם  יש לך  חסרונות לכולנו  יש. תכתבי  את  המעלות שלך  ותשנני  אותם  וגם  את  החסרונות  תכתבי  ותגידי  לעצמך  אני  אוהבת  את  עצמי  עם...  (יש עוד  לי  דברים  מקווה  שהעיקרון  מובן) אחרי  שאת  מרגישה  יותר טוב  עם  עצמך  מתי  שיש בניכם  מתיחות  תגידי  לעצמך  המתיחות  בנינו  או  זה  שהוא כועס  עלי  מספיק  קשה  לי,  אני  טובה   ומקסימה  ועושה  הכל  בשביל  לשפר  את  המצב  לכן  בשום  אופן  לא  אתן  לו  להרוס  את  המצב  רוח  שלי  כי  רק  אני  אפסיד  מזה.  קחי  את  המתיחות  נקודתית  אל  תתני  לה  להידרדר  לדימוי  העצמי  שלך  ולאווירה  ותחזקי  את  עצמך  שוב  ושוב.

2.  אני  כשאני  מרגישה  שעוד  רגע  עולה  לי  הפיוז   לאו  דווקא  עם  בעלי,  לדוגמא  שאני  חוזרת  עצבנית  מהעבודה,  והילדים    די נדבקים  מזה  ואני  מרגישה שעוד  רגע  העצבים  שלי  יעשו  חור  בתקרה.  אני  פשוט  פורשת  ל....  שרותים  עם  עיתון   בודקת שהראש  שלי  מחובר  לגוף    נרגעת  כמה  דקות  וחוזרת  עם  נשימה  ארוכה.  את יכולה  אפילו  לצאת החוצה, מתי  שאת  מרגישה  שאת  מתפקעת,  לקנות  משהוא  בעלך  נמצא  אל  תצאי  בהפגנתיות  ,  זה  יפחיד  את  הילדים, תגידי... שאת  הולכת  לקנות  משהוא.  " אני  יוצאת  לקנות  חלב יש  כבר  שתיים  לא  נורא  שיהיה  עוד  אחד" האוויר  הפסק  זמן  יעשו  את  שלהם.

3.שמרי  על  אווירה  טובה  לפחות  שאין  מריבות  שהוא  מתקשר  אל  תגידי  הלו,  תגידי  מה  שלומך  נשמה  ממי  אהובי,  לפי  טעמך  האישי.  תקבלי  אותו  בחיוך  שהוא  מגיע   ותגידי  לו  בשיחות  טלפון  שאת  מתגעגעת.

4.  התפללי,  לא  רק  "ה'  תעשה  שיהיה  לנו  שלום  בית".  אלא  תדברי  אתו  תספרי  לו  ותפרטי  מה    מרגישה  בדיוק  ומה  קשה  לך.   את  תרגישי  אחרת,  מבטיחה  לך.

מקווה  שעזרתי  לפחות  בקצת  ונכון  שחלק  מהדברים  יפים בתאוריה  וקשים  במציאות  אבל  אין  אפס  זה  עבודת  חיים, תעשי  לעצמך  וי  ענק  כל  פעם  שאת  מצליחה  משהוא (כמובן, בלי  או  אם  קשר  למה שאמרתי)  זכרי  שבע  יפול  צדיק  וקם, כל  הכבוד  על  המאמצים  ועל  המודעות! ושיהיה  לך  המון  המון  בהצלחה!

הוא ממציא כל פעם מייל אחר. ומציע לשוחח עם אישה.

ומוטב מאוחר מלעולם לא. 

פשוט קומי ולכי. כל דבר שעשוי לקרות בעקבות כך יכול להוות רק שיפור למצב שלך. 

ולא קולטת שאת חווה את זה

אבל עכשיו את יודעת שאת נמצאת בתוך בור שחור - אז צאי ממנו כי יותר גרוע לא יהיה. 

התכוונתי להגיב לשרשור שמעליו אותו פתחה אנונימית אחרת... אז אם מנהל כלשהו קורא את זה - אשמח אם תתקן את הטעות... תודה. 

אני מכירה את הייעוץ של גישת שפר, שנותן לך מענה תוך פגישה אחת. 

מסכימה עם מי שאמר שזה קשור לזוגיות, אבל לדעתי הקשר הוא מהצד השני, שהילדים מתערבבים בתוך הבעיה הזוגית שלכם.

אם את רוצה לקבל ייעוץ, יש באתר של שפר רשימת יועצות: 

http://www.merkaz-shefer.org/CoachList/%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%AA-%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%95%D7%AA--%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A5-%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%A0%D7%99.html

ופה רשימת היועצות שלמדו אצל אהובה צוקרמן (אותה גישה)

http://www.ahuva.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=629758

ואפשר גם באישי... (גם אני מייעצת בגישת שפר)

בהצלחה רבה!

בפעמים שהוא ממש שיגע אותי זה היה נורא!!!  יום אחד צ ר חת י כמו משוגעת על בתי!   ז ו ו ע ה !!!!!   אחרי שעזבתי אותו חשבתי שאני משתגעת  הייתי כעסנית כלפיהם חסרת סבלנות לא יכולתי להתמודד עם הקשיים שלהם (שהתעצמו עקב השינוי והמעבר)

לקח לי חודש שלם להבין שאני ח י י ב ת כדורים!!!!!  מהפעם הראשונה שלקחתי זה השפיע ועזר לי

כ מ ו ב ן שגם צריך לעבוד על עצמנו אבל זה פשוט משהו שלפעמים הוא הכרחי

כל כך לא רציתי לקחת כדורים כי כאילו הוא (האקס) ניצח ושיגע אותי אבל למען ילדי לקחתי

איני מפסיקה לנסות לעבוד על עצמי ולהתנהג אליהם טוב - במיוחד עם בתי שמגיבה הכי קשה לפרידה ולמצב ומאוד מתגעגעת לאביה.

אם תרצי תיצרי איתי קשר בפרטי וננסה לחשוב על מה אפשר לעשות

דבר שאני מאוד ממליצה- לחשוב ל פ נ י שיש מצב קשה או מתסכל - כשיהיה כך וכך אני אגיב כך וכך

אני אישית החלפתי מילה ובמקום לומר- תעשי את זה מהר או שאני אכעס! (וכעס גורר להיסטריה ומצב נורא)  אני אומרת - מהר לפני שאני אבכה!  הבת שלי לא סובלת שאני בוכה לה (כמובן שזה בכאילו וזה עובד מ ע ו ל ה!!!   בלי כעס והיסטריה עוונש לבת והרגשה רעה שאני עושה לה עוול

אשמח לתמוך בך אם תיצרי איתי קשר

שאמא תבכה.? זה לא להפיל עליה עול מידי גדול? כבר נראה לי עדיף לצעוק מאשר להפיל עליה אחריות ריגשית.

ילד שרואה אמא בוכה זה לא יותר פוגע נפשית מאמא צועקת?

סתם כך מה כ"כ מוציא אותך מדעת?? תנסי לראות. כבר כרגע אין את הבעל שעשה לך צרות. כרגע זה רק קושי פיזי ולא נפשי מבעל שפוגע. אל תהי לחוצה בקשר לנקיונות, כלים וכו', תאמיני לי לא יקרה כלום .

את מבקשת ממנה עזרה והיא לא עוזרת? אז אולי אל תבקשי. גם לה קשה כל המצב הזה. תשתדלי לא לגעור בה, שלא תתרחץ (האמת תלוי בת כמה היא- אני מתכונת לגיל 10) אם לא רוצה, אם היא מתלבשת לאט אז שתאחר וכו. היא תלמד לאט

קודם כל תודה עלהחיזוקץ הבת שלי היא בת 4 בלבד

מה שה ו צ י א אותי מדעתי לאחר שעזבתי היה 24/7 צמודה לילדים לא היתה לי דקה אחת מנוחה- אפילו לא מנוחה, רק לעשות משהו  קטן וקצר בלי  ילדים צמודים שמבקשים דברים ומפריעים.   כמובן שמאז המצב השתנה

כרגע רק תשישות נוראית גורמת לי להיות חסרת סבלנות - פחות עכשיו,אני עובדת על זה הרבה

אני ממש ל א מעמיסה עליה כשאני אומרת שאבכה!  ברגע שהיא אומרת אל תבכי אני מפסיקה ולא נראה לי שהיא ממש חושבת  שזה אמיתי אבל היא לא רוצה שאעשה את זה.  המצב שלה השתפר בהרבה ב"ה כשהופחתו הכעסים וכשהאיום הוא רק - אני אבכה.  כלדבר אחר היה מוביל אותה ל ה י ס ט ר י ה מוחלטת.  ."לכי לחדר!"  היא לא הולכת . אני לוקחת אותה לחדר- היסטריה מוחלטת.

כ ל דבר עדיף מצעקות וצרחות ועונשים (שלא ממש עובדים!)

כמו כן העצות שלי היו בעבור פותחת השרשור שכ ן נמצאת עם בעלה...  אבל אז זה יכול להיות מ מ ש קשה שמישהו שמוציא אותך מדעתך נמצא איתך ולידך....

לפי נסיוני עדיף שאני אקח כדורים ואשתמש ב"טריקים" כמו להגיד שאני אבכה כי זה ממש כ ל ו ם לעומת כשמאבדים עשתונות או  צורחים מאוד על הילדים.  לומר את האמת מספיק שההורה כעוס מאוד כלפי הילדים וזה כבר ממש נורא בשבילם...

מעבר למצבי האישי- להגיד לילד שההתנהגות שלו גורמת לך להיות עצובה זה בסדר (וגם גורמת לך לבכות)

1. הם צריכים להבין בשפה שלהם שההתנהגות לא בסדר ובגיל צעיר להגיד שזה גורם לי לבכות זה משהו שהם מ א ו ד מבינים

2. זה גורם ל ה ם להבין שמותר לבכות וכך הם יכולים לבכות כשקשה להם או כשהם עצובים

בהצלחה לכל הנשים עם הבעלים הקשים!

עם אדים, להלביש חם אבל לא מדי.

יש גם תכשירים אבל לא נראה לי שזה לילדים..

אנחנו לקטנים מוהלים פרופוליס במיץ/תה, כמה טיפות בכוס/בקבוק, הם לא מרגישים בטעם, ותוך יום יומיים הם חוזרים לעצמם.

רפואה שלמה!

הפתרונות שלי- מכשיר אדים חמים, שלנו התקלקל שוב...

לשתות תה צמחים עם דבש

והאמת שהדבר שהכי עזר לילדים שלי הוא סירופ נגד שעול. אני בד"כ לא קונה סתם תרופות בלי שרופא יגיד,

אבל חמי פעם רץ לקנות לנו כששמע את אחד הילדים משתעל. הוא קנה לא את הטבעיים האלה שלא עושים כלום אלא סירופ אמיתי. מולקוליט או משהו כזה. אחרי כמה פעמים שלוקחים את זה השיעול נעלם. (אבל זה נגמר לנו לכן אני בבעיה כרגע)

רק אם השיעול הוא ברמה שאי אפשר להירדם.

השיעול הוא טוב לגוף, הוא עוזר לחיידקים לצאת.

לפותחת- ממליצה על מכשיר אדים ולהוסיף לו מי מלח.

אני מקווה שזה לא המקרה שלך, אבל לגדול שלי התחיל ככה דלקת ריאות, ובגלל שלקחתי אותו לרופא מיד בהתחלה, אז הדלקת הייתה קלה מאד.

רפואה שלמה!

אפשר לעשות אינהלציה עם מי מלח שקונים או להכין לבד, לחפש בגוגל מה המינון, לשים כלי עם בצל ליד הראש, תרופות סבתא למיניהם (בגוגל). רפואה שלמה בע"ה!!

של טננבלוט (יש ציור של ילדה עם צמות בלונדיניות על הקופסא). לא נעשה להם פרסומת - רק נגיד שהוא מורכב מתמציות וצמחי מרפא ארומתיים שמקורם ביער השחור) .

אבל כדאי  גם לקחת את הילדה להיבדק אצל רופאת המשפחה.

זה שיעול יבש או שיעול מלא ליחה?

הרי זה דבר ידוע שכל הדברים שמקורם בגרמניה עובדים תמיד כמו שצריך... 

(מצטער, זו היתה הרמה להנחתה). 

הרי היה אפשר לקרוא ליער השחור - יער שמידט - ופתאום להגיד "צמחי מרפא שמקורם ביער שמידט" - נשמע הרבה פחות מרשים. 

זה כמו "תה טיבטי להרזיה" - שנמכר בגלל שהוא "טיבטי" - למרות שהאבסורד פה הוא שאין טיבטים שמנים ולכן זה מגוחך בכלל לחשוב שטיבטי כלשהו יחשוב על דרך כלשהי לרזות. (הייתי כמה חודשים בטיבט - חציתי אותה לכל אורכה בצורה "פסאודו" חוקית... - לא ראיתי אחד שמן. אולי בלהסה שכבר הפכה לעיר סינית כמעט לכל דבר וענין וגם זה די נדיר). 

מדהים איך כל דבר שנתפס בעינינו כמוצר ממקור "אקזוטי" פועל על התודעה שלנו ועל המחשבה שהוא טוב. העיקר שזה מ"היער השחור"... 

תחפשי תמונות שלו בגוגל.

מעבר לעובדה שהוא כבר מזמן לא גר בטיבט (הוא גורש משם לפני כמה עשרות שנים) - הוא חי בחברה מערבית או לפחות במקום שבו הוא מקבל את מזונו ללא הפרעות ובתדירות סבירה.  

את מוזמנת לטוס לטיבט להיווכח בעצמך. 

סוחר כלשהו סתם החליט להדביק את השם "טיבט" למוצר שלו מתוך מחשבה שזה ייהלך קסמים על פתאים בחברה המערבית. 

רוצה תה טיבטי אמיתי? קחי תה רגיל, תוסיפי לו חמאת יאק - וקיבלת תה טיבטי.

אגב, אם את רוצה תה מונגולי - אז את יכולה לקחת תה רגיל ולשים בו מלח במקום סוכר...  

וזו בהחלט היתה הרמה להנחתה - לנסות ליצור רושם מסוים בגלל שם שרירותי שניתן למקום כלשהו. נו באמת.  

והשתמשתי בו שלשום. אכן היה פחות שיעול באותו לילה (ספק- מה היה קורה בלעדיו, אני לא יודעת. אבל לפני שהשתמשתי בו לא הייתה ירידה בתדירות ועוצמת השיעול).

שיעול לפעמים יבש ולפעמים לא.

וקצת התייגעתי מללכת לרופאת המשפחה רק כדי לשמוע שהכל בסדר ולהרגיש שהלכתי לשווא.

אם יהיה גם חום, זה כבר משהו אחר).

אם רופאה ראתה אתכם, זה מרגיע ובאמת אין צורך ללכת ולחזור כמו שאמרת.

פשוט תמשיכי להשתמש בסירופ ותני יותר ממנו בימים מספר הבאים. גם בבקר גם בערב. עד להקלה.

בהמשך אפשר לרדת בכמויות עד שהשיעול מסתיים. אפשר להמשיך עם הסירופ הזה כל החורף אם יש צורך.

רפואה שלמה.

את כפיות הסירופ של הערב תחלקי לפעמיים: פעם אחת כבר בשלהי אחה"צ ופעם נןסםת לפני השינה.

וזה כדי למנוע מצב של הקאת של ארוחת הערב.

עברנו משהו כזה עם בני השני - תקופה ארוכה של שיעול בלילות ובבקרים.

בשלב מסוים החלפתי לו כרית מפוך "אמיתי" = מנוצות  לכרית מפוך סיננטי, וראינו שיפור!

זה יכול להיות מרגישות לנוצות או שכיח יותר - לאבק שיותר מצטבר \ פחות מנוקה ממצעי פוך.

כעת, בחורף עם שמיכות הפוך, הוא שוב מצונן כל הזמן  - לא יודעת אם יש קשר.

הוא לא אובחן רשמית כאלרגי (מסרב לעשות טסטים ) אז איני יודעת אם הקשר היה מקרי או לא,

אבל בכל מקרה - זו אופציה.

תרגישו טוב ורפו"ש למתוקה!!!

והשיעול הוא גם באמצע היום, אם זה משנה.

בכל אופן, תודה רבה

כי קראתי פעם שיש 2 סוגים של סירופים נגד שיעול

סוג ראשון עוזר להוציא יותר ליחה 

וסוג שני שהוא בשביל אלרגיים או אלה עם שעלת עוזר להפסיק שיעול

ומה שקראתי שאם נותנים סירופ מסוג שני למישהו שהוא היה צריך סוג ראשון אז שיעול מפסיק וליחה לא יוצאת , גוף לא יודע איך להתמודד ומגיעים לברונכיטיס או אפילו לדלקת ראות כך שצריך להיזהר מזה

עוד משהו - לפעמים כן יש דלקת ראות בלי חום ותמיד כדאי לבדוק

לא יודעת עם זה יעזור לך - ילדה שלי הייתה מקיאה כשחיממתי יותר מדי את החדר או לא איווררתי מספיק

יש סירופ לשיעול לח של אלטמן להשיג בכללית יש הנחה למושלם.

בכללית יש את סירופה טימי  המתולוגי.

בסופר פארם אפשר לקנות סירופ שנקרא: אלדרבלוט.

כל הסירופים מיוצרים בארץ,כולם כשרים.

מבחינת מחיר טימי הכי זול ואלדרבלוט הכי יקר. אבל יש לו את הטעם הכי טעים

הבת שלי שלא מסכימה לטעום  שום סירופ לשיעול הסכימה לשתות אותו

לגבי ארוחת ערב ,עדיף לא לאכול בערב מוצרי חלב(רק לכמה ימים) כי הם עלול לגרום לליחה.

אני רוצה להדגיש שאני ממש נגד כל ההיסטריה סביב הליחה ומוצרי החלב,זה ממש לא נכון .

אני אומרת את זה לאחר  התייעצות עם שני רופאים מאוד מנוסים.

אחת מהם היא רופאת משפחה ורופאה הומאופטית.

אני מבקשת מכל אלה שחולקים עלי לא להשתולל עם התגובות שלהם כאן  בפורום.

חוץ מזה אני ממליצה להשתמש באדים קרים.

אפשר לחבר את המכשיר לשעון שבת ולכוון אותו למספר שעות,בדרך כלל כדאי לכוון לשעה שעתיים בתחילת הלילה .

ובאמצע הלילה גם ולקראת הבוקר.

כל מה שכתבתי עובד מניסיון.

בבית מרקחת של הקופ"ח הוא עולה ממש זול (משהו-עשרה)

ולהבנתי יש בו בעיקר תמצית תימין וסוכר (מלא סוכר)

אפשר גם להכין לבד בבית חליטת טימין אבל לי אין כוח...

מדגישה - הפעולה שלו היא לכייח (לעשות שתהיה פחות ליחה)

ולכן הוא כמובן מתאים רק כשהשיעול הוא "רטוב" (עוד סימנים - מלווה בנזלת ו/או בהרבה רוק)

לנו הוא נהדר, לוקחים על בסיס כמעט יום יומי

בשילוב עם ויטמין C, אף אחד עוד לא היה חולה החורף (טפו טפו טפו!)

שמים בצלחת,

ושמים את הצלחת ליד המיטה של מי שמשתעל

אם זה שיעול קל הוא ייגמר לגמרי בבוקר, אם זה שיעול כבד אז צריך גם עיסויים בגב לאחר האמבטיה לפני השינה

מומלץ אם אתה יודעים שהילדים רגישים לשים את הבצל מתחילת החורף גם אם הם לא משתעלים

(כמובן שכל לילה צריך להחליף את הבצל)

1)בצל בדבש- חותכים בצל, שמים בכלי עם דבש (מומלץ עם מכסה) ומחכים כמה שעות. הדבש הופך לנוזלי.

לוקחים כפית, פעם-פעמיים ביום. טוב לשיעול, גם למבוגרים.

-יש שאומרים שדבש מגביר ליחה, אז אם השיעול עם הרבה לחה, כדאי לבדוק אם זה עוזר או לא.

2)העצה שנתנו כאן לגבי הבצל ליד המיטה- עוזרת!

גם לילדים אסמתיים

3)עיסויים על בית החזה, עם הידיים מהאמצע לצדדים, בצורת לב. או בכל צורה אחרת, לחמם את המקום, ממיס את הלחה מבפנים.

4)במקום כרית, להניח מתחת למזרן כרית או שמיכה מקופלת, כך שהמזרן עצמו יהיה באלכסון (לא שיפוע גדול מדי..).

מעולה לתינוקות!! שלא יודעים לקנח את האף...

5)יש שמן שנקרא סנרג'י, הוא מחזק את המערכת החיסונית, ואפשר להוסיף כמה טיפות ממנו בשמן רגיל שעושים איתו עיסוי.

כדאי לשאול מישהו שמבין בשמנים מה המינון.

6)אינהלציה עם מי מלח (ללא חומרים נוספים...) ג"כ ממיס את הלחה ומקל על השינה.

7)מים חמים עם לימון וסוכר. האדים נכנסים ג"כ פנימה ומקלים. מי שרוצה אפשר גם בלי סוכר... ודוקא לא דבש בגלל הסיבה הנ"ל.

רפואה שלמה

בשבועיים וחצי האחרונים, בת השנתיים שלי

היתה משתעלת המוווון בלילה, עד כדי שהיא היתה מתעוררת מזה בוכה,

שיעולים כבדים וממש לא נעימים.

לפני יומיים הייתי בסופר פארם וביקשתי משהו נגד שיעול.

המוכרת המליצה לי על אלפנקרפט-

זה נראה משהו טבעי, נותנים כפית בערב לפני השינה.

גם אתמול וגם היום נתתי לה- והפלא ופלא! אתמול היא השתעלה איזה פעמיים והיום- כלום.

אז שיתפתי...

ואם יש מישהו שמנסה אשמח לשמוע אם זה באמת עזר,

או שסתם היה לי כאן איזה מקריות... 

יחד כמה שעות פשוט מעולה. טבעי ועוזר. אפשר לבלוע כף כל שעה. ואכן- גם למבוגרים.

ואם ערים אז לא בשעת ההשכבה

מספיק  זו שעה שקשה לי, לא רוצה להפיל אותה על ביביסיטר שלא מכירה

כשממש צריך- אז עם בני משפחה, וגם הם מסתבכים עם זה..

בתור אמא ל9 קטנטנים (מתוכן תאומות בנות 3 חו') אני משאירה עם בייביסיטר, מתי שאני צריכה גם בהשכבה. כשאני מתקשרת אני מפרטת לבת מה אני רוצה שהיא תעשה ואני סומכת עליה שאם זה נראה לה קשה מידי שתגיד לא.

אגב, עכשיו אני נסעתי מהבית והשארתי את כ-ו-ל-ם בבית עם בייביסיטר 

http://www.inn.co.il/Forum/lmf_Profile.aspx/94892

שאמא לא אחראית הפילה על בייביסיטר יחידה.

למה להדאיג את הציבור?

ולמה להפוך את הפורום לבדיחה? חמור בעיני.

ללב אמיץ ולי ואני מאמינה לעוד כמה אמהות..

השיתוף בפורום בנושאים מסוימים מאוד רגיש 

שימי לב לאן את מגיבה ובאיזו צורה אמהות מסוימות לא יכולות לראות זילות וקלות ראש שכזו

אמא אוהבת ודואגת 

ובייביסיטר רק אחרי שישנים

בעתו ובזמנו ב"ה.

ילדים ישנים, או לפחות כבר במיטות.

ומשאירה עם ביביסיטר

לא תמיד בעל יכול לאחר לעבודה או לחזור מוקדם ואין קרובות משפחה

זה לשעות של ההשכבה.

יש לי הרבה מאוד דברים של העבודה אחה"צ וזה כמעט תמיד יוצא בשעות 17:30 והלאה ככה שאין לי ברירה אלא לקחת בייביסיטר.

יש לי מישהי קבועה שמכירה את הילדים שלי מגיל ממש קטן כשאני אומרת לילדים שהיא מגיעה בן השנתיים שלי מנופף לי לשלום כל חמש דקות בערך  בצירוף: "אמא לכי, איפה *****?" 

ואת הקטנה אני משתדלת לקחת איתי כשאני יכולה

לרגע לא הבנתי מי משאירה תינוקות בני 3 חודשים? תאומות? עם בייביסיטר?

וחשבתי שאני לא בסדר שאני לא מעיזה לעשות כדבר הזה..

כי באמת לא הבנתי מי משאירה תאומות בגיל 3 חודש' עם בייביסיטר

על תה לא שמעתי. אם זה עבורך אולי כדאי להתנסות בזהירות.

אם מדובר בתינוק או פעוט לא הייתי מסתכנת.

זה לתינוקת בת כמעט שמונה חודשים

מסוימת - אם היא לא תקבל אותה, היא יכולה להיפגע. (וחמור מזה). 

לא יודע מה מצב הילדה שלך ועד כמה הוא חמור, אבל מציע לך לשאול את הרופא שאמר לך לעשות לה אינהלציה. 

אם אף רופא לא אמר לך לעשות לה אינהלציה, אז שימי שם מה שאת רוצה (חוץ מחומרים רעילים כמובן).  

והיא בת כמעט שבעה חודשים וסולדת מתרופות

- למקרה קל מאד- לשים באינהלציה רק מי מלח. ואז (נראה לי) את יכולה להשתמש "חופשי"

-אם זה חמור יותר- אז צריך (מה שהרופאה נתנה לבן שלי):

בוקר וערב- חצי מ"ל ונטולין/טרבולין  ו2 מל בודיקורט

לפני ואחרי צהריים- חצי מ,ל ונטולין/טרבולין ו1 מל בודיקורט

4 שעות בין כל אינהלציה

אבל את צריכה לגשת בדחיפות לרופא. את לא יכולה לעשות את על דעת עצמך...

במקרים שונים של הצרות קנה הנשימה או הסימפונות או דלקת ריאות, למשל.

החומרים שהרופאים רושמים הם מיועדים להיכנס למערכת הנשימה ולעשות שם מה שצריך כדי להקל על הנשימה ולמנוע מצב מסכן חיים.

לא נראה לי שתה מסוג כלשהוא יעשה את העבודה בצורת אינהלציה.

מה שכן, יש סוגי תה עם חומרים פעילים שיכולים לעזור, אבל מומלץ לשתות אותם בצורה הרגילה- דרך מערכת העיכול, משם הם יגיעו לדם ויעשו מה שצריך... למשל, תה טימין מרוכז, כמה פעמים ביום יכול להקל על שיעול ולכייח ליחה. גם תה לחך ועוד כמה סוגים.

בכל מקרה, אינהלציה עם מי מלח (אפשר לקנות בלי מרשם בכל בית מרקחת) לא מזיקה ויכולה גם לעזור קצת , אם מדובר בשיעול וליחה.

חדשה דנדשה על הארות המחכימות

ללב אמיץ

למשיח עכשיו על העיצות הטובות

ולבת 30 על המידע הנחוץ דרך אגב:  בת 30 איזה סוגי תה טובים לעיכול? תודה מראש!!

ששותים אותם.

לבעיות במערכת העיכול- גזים, כאבי בטן, שלשול והקאות וכד'- הכי יעיל זה תה אזוב מרוכז. יותר עדינים תה נענע, תה מנטה, תה קמומיל, תה מרווה (לא למיניקות).

כמובן שאני לא מתכוונת לבעיות כמו אולקוס, כיס מרה וכד'.

איפה ניתן להשיג טימין ואם יש לזה הכשר טוב?

זה בדר"כ נמצא עם עשבי התיבול. וההכשר- כמו שאר הירוקים.

אגב, גם מה שקוטפים זה לא כ"כ נורא. אפשר לשטוף היטב מאבק, ואחרי ההרתחה פשוט מסננים דרך חיתול בד נקי. ואז גם אם יש ג'וקים הם לא עוברים את הבד.

אפשר גם לכתוש את הטימין וערבב עם כפית דבש ופשוט לאכול ככה. זה די טעים

שלוש הבנות שלי מצוננות ומשתעלות, ושמתי לב שהמצב הוטב קצת אחרי כמה בקבוקי תה קורנית. (קורנית זה טימין).

הכשר טוב?

תודה מראש!

על טימין- מספיק להריח אותם לזהות. אז אפשר לקנות סירופ לילדים על בסיס טימין. הבה נקרא לטימין בשמו העברי- קורנית. הרבה יותר יפה.

כמו שבת 30 כתבה זה נקרא בעברית קורנית

אפשר גם לקנות את זה מיובש (נמצא עם התבלינים) ולהכין תה

קחי בחשבון שזה צמח מכייח - כלומר - אם יש הרבה ליחה כבדה הוא עוזר להוציא אותה החוצה ע"י שהוא מגביר את השיעול.

אם מדובר בילדה עם ברונכיטיס\חשש לאסטמה וכד' - זה יגביר את השיעול ועלול להגביר את קוצר הנשימה (כי יותר מדי שיעול גורם להתכווצות הסימפונות במצבים מסויימים).

לקוצר נשימה עדיף מסאז'ים חמים עם שמן וחומץ, קומפרס מיץ לימון, בצל ליד המיטה

יש שמן שנקרא קמפור שמאוד עוזר (במסאז') אבל אני לא יודעת אם מותר מתחת לגיל שנה, צריך לברר אצל מישהו שמבין יותר בארומתרפיה.

מה שעוד עוזר מאוד מאד (לאלרגיות, ליחה, אסטמה) זה מנורת מלח.

תציעו לו בנחת ובסבלנות מידי פעם לקום

ב. פעם הבאה לפני שהולכים לאיזה מקום, תגידו לו שבהיות שהוא נשכב באמצע וצועק וזה לא נעים לכם - אז הוא נשאר בבית עם מישהו מכם. הוא כמובן יבטיח שלא - אתם "תהיו מסופקים" ותשאלו, ומה נעשה אם תשכח את ההבטחה כמו שכבר קרה.. לא נעים לנו. אולי יותר טוב שתישאר?  הכל בנחת.. הוא יגיד שלא ומבטיח וכו'.  ואז תגידו: אתה יודע מה, טוב.. אבל אנחנו מחליטים כעת ביחד איתך - שאם זה כן קורה, אז פעם הבאה לא לוקחים אותך, אפילו אם אתה מבטיח.. בסדר? כי אם מה שאתה מבטיח לא מתקיים, אז גם פעם הבאה יהיה קשה לדעת. ואז - פשוט נצטרך לחכות עוד כמה זמן לראות אם אתה יכול לקיים מה שהבטחת

ותראו מה יהיה

כשאני רואה אמא עם ילד שהילד עושה עכשיו "הצגה" באמצע הסופר, אם היא מוותרת לו אני אומר לעצמי - "איזה טיפשות יש בעולם" ואם היא קשוחה איתו אני מעריך שיש עוד אנשים נורמאליים.

כך שאני במקומך הייתי מתפדח לוותר...

בגדול זה נשמע בעית משמעת פשוטה. אמרת לו לקום, והוא לא קם.

מה את עושה בד"כ כשהוא לא מקשיב בקולך? את ממשמעת אותו? מדברת בתקיפות ובביטחון? וכו'

תעשי בדיוק אותו דבר גם בחוץ, אדרבה מי שיראה אותך יעריך אותך, ובסוד אני אגלה לך שהרבה גם ממש יקנאו...

והתיישב לו אתמול באמצע הקניון... כמובן שלא איכפת לי ממה שחושבים, ולקחתי אותו והוא בכה, בהתחלה גרר את עצמו על הרצפה ואז הוא הבין שאין לו ברירה אז לך נורמלי.

ברור שעברה לי המחשבה מה אנשים חושבים, אבל אני משתדלת להתעלם מזה ולהתרכז במה שהכי יעזור לבן שלי

בבית אם הוא לא מקשיב הרבה פעמים מגיעים איתו להסכמות, ומסבירים לו שאם יעשה מה שאומרים לו ירוויח ולפעמים זה לוקח זמן אבל שווה, אם הוא לא מקשיב בכל זאת אז אני סופרת עד שלוש ואם לא עושה הולך לעונש או מוחרם לו משהו שמאוד אוהב, אבל ברחוב לא נעים לך לעמוד ולהיות איזה הצגה... מקווה שיעבור לו. אני אנסה מה שד' אמר

מכירה מישהי שלא התביישה.

כשהבן שלה נשכב ברחוב על הרצפה וצרח, היא פשוט שכבה לידו והתנהגה כך והוא התפדח וקם.  וזה לא קרה יותר.

גם זו שיטה.  עם הומור, ועם הרבה אופי.

הכי נכון לא להלחץ ולא לצעוק. פשוט להגיד את שלכם בלי להתרגש. וכשהוא ירגיש שאתם לא נלחצים מההתנהגות הוא יבין לבד שהוא צריך להפסיק.

ושאנשים יחשבו מה שהם רוצים. את יודעת שאת לא פוגעת בבן שלך. וזה מה שחשוב.

בהצלחה

להגיד לו מה האפשרויות העומדות בפניו,

לדוגמא הוא רוצה שוקולד את אומרת לו אתה יכול לבחור עוגיה מהתיק/ פרי

אם עדיין מתעקש להגיד לו שהוא יכול לבחור ממה שהצעת לו או שאת הולכת והוא יכול להשאר לבכות...

תוך כמה רגעים הוא ירוץ אחרייך ויגיד לך לחכות לו ויבחר משהו אחר.

לא לוותר לו ולא להיכנע.

יש כמה שיטות,הטובה ביותר היא התעלמות,זה קצת קשה במקום ציבורי.

לפני היציאה עם הילד צריך להזכיר לו שאם הוא יעשה בלגן

אז תקחו אותו משם אפילו בכוח אם הוא ישתולל יבכה וכו'.

כשהם היו קטנים והיינו יוצאים איתם לקניון היינו לוקחים ממתקים מהבית.

זה עובר סבלנות.

אני חושבת שלא נכון להגיד לא משנה מה יחשבו אליכם...

כל אדם באשר הוא רוצה שיחשבו עליו דברים טובים ויכבדו ואם אדם רואה אדם ברחוב שצועק על הבן שלו (ולפעמים זה מלווה במכות לשם חינוך בלבד!!!)  אותו אדם לא חושב דברים טובים וזה הדבר שאנחנו לא רוצים להגיע איליו... קחו אותו הביתה ותסבירו לו יפה ולפעמים צריך גם לאיים... אין מה לעשות?!... ואפשר להיג לו שאם הוא לא חוזר עכשיו הביתה הוא לא מקבל... לא נוסע ל... לא הולך ל... וכ"ו... בהצלחה!!!

1. לתת לרצון שלו מקום "אני מבינה שאתה מאד רוצה X אבל לא עכשיו או אתה יודע שאסור"

2. להסיח את דעתו- להתייחס פתאום למשהו אחר מעניין, או להגיד לו משהו כמו "יא, ראית? עבר פה עכשיו פיל ורוד בא נחפש אותו" או "בא נלך ביחד לספור כמה סוגים של פסטה יש ואתה תבחר מה נקנה"- כלומר לתת לו משימה אחרת.

לא מזמן עליתי במדרגות הבניין,

ולשכנים שלנו יש כלבלב נחמד שנובח בקולי קולות בכל פעם שמישהו עולה במדרגות או דופק בדלת שלנו או שלהם.

יום אחד הבת שלי בת (3) עלתה לפני הבייתה, והכלב שלהם התחיל לנבוח, היא נבהלה ודפקה על הדלת של השכנים..

השכנה פתחה את הדלת וכעסה על הילדה: "למה את דופקת?" "חבל שלא פתחתי עליה את הדלת, היה יוצא הכלב"

ועוד הגדילה לעשות ואמרה לי השכנה: "הילדה שלך מאוד קולנית, היא עושה הרבה רעש!"

הייתי המומה.... רציתי להגיד לשכנה: "והכלב שלך עושה הרבה יותר רעש"!

אבל לא אמרתי כלום.. כי יש לנו יחסים טובים עם השכנים האלה ולא רציתי להרוס אותם

אבל עכשיו כל פעם שאני עולה במדרגות אני מפחדת שהשכנה תצא ותגיד משו!

לא השכנה ולא הכלב

איזה חוצפהההההההההההההההההההההההה

יאללה שירשור של מיקרי חוסר טקט

נו, כמו שהיינו מקבלים צ'ופרים בסניף, עם קטע טקסט ומידי פעם ציור במקום מילה...

|מתגעגע לתנועת הנוער|

הקטע שהיא ראתה שהילדה  מתביישת,היא מבוגרת,היא לא יודעת שזה ככה אצל ילדים בני שנתים,למה בכוח???

אריזה כתומה/ צהובה...

משו חדש שרואים רק לאחרונה על המדפים.

הבעיה שאין עליו רשימה של רכיבים...

זה יכול לגרום לנזק בלתי הפיך לראיה שלו.

העין שלו כבר לא אדומה

נראה לך שדחוף לבדוק היום?

או שאפשר לדחות למחר?

רפואה שלמה

!

הם אמרו, לפנות לרופא עיניים,

אבל לא אמרו שזה דחוף

מחר בעז"ה נבדוק.

הוא כבר ישן הפיצי

יהיה בסדר...

זה רק תרסיס נקוי, אין בו חומרים רעילים/ מסוכנים

יהיה בסדר בעז"ה

לילה טוב

הפעוט ספג תרסיס ניקוי שחדר לעיניו,

ואת עוד יושבת וכותבת ומתייעצת איתנו בפורום?..

אני מזועזע.

מרכז הרעלים אז זה בסדר.

לי כבר קרו כמה דברים שנראים מפחידים ומרכז הרעלים אמרו שזה בסדר.

בן השנה בלע כדור של דילול דם. בגיל חצי שנה שתה צבע של קירות, יש עוד הרבה סיפורים.

בבקשה לא להקיש ממני למקרה שלכם. אני מיד התקשרתי למרכז הרעלים, אם אין טלפון מחיגים 144.

ועושים מה שהם אומרים!

בסדר, הם מומחים, ומכירים את כל החומרים, ולפי הנתונים שאומרים להם בטלפון, (מקיא, אפאתי, ערני וכו') הם יודעים להגיד מה לעשות,

מה שכן לכל אמא לילדים קטנים, צריך להיות את המס' שלהם במקום ידוע,

אותי לימדו את מס' כשלמדתי עזרה ראשונה,

ותאמין לי שאני לא אדישה, התייעצתי עם עוד אנשים שמבינים בעניין,

בעיקרון זה לא חומר רעיל/ חומצה חס וחלילה..

ברור שאם זה היה אקונומיקה או משהו היינו מיד הולכים לטפל אצל רופא.

אבל בגלל שמדובר בחומר פשוט, רק ניקוי כזה כמו לחלונות.

אבל אתה צודק לגמרי! אולי לכם מהצד זה נשמע הזוי שאני לא הלכתי לרופא,

אבל מתוך לחץ לא הספקתי לכתוב בדיוק מה היה בהודעה הראשונה.

התרסיס כנראה עבר ליד העין, היא לא רססה לו ממש לתוך העין,

למשל אם אתה מנקה חלון גבוה, ומסתכל למעלה יכול להיות שיכנס לך קצת תרסיס, אבל זה בסך הכל תרסיס לחלונות,

זה קצת ישרוף, וזהו, לא מדובר בחומר מסוכן כ"כ.

ואל תחשוב שאני איזה אמא אדישה, בכיתי כשה זקרה לו, הייתי חיוורת ודאגתי מאוד,

אבל מייד שטפתי לו בהמון מים-

מיד! אז יכול להיות שזה רק עבר לו ליד העין ואפילו לא נכנס...

התקשרתי כבר למרכז הרעלות כי הוא קיבל בטעות מנת יתר של ברזל, ואני הייתי בטוחה שהולכים עכשיו לעשות לו שטיפת קיבה,

אבל דיברנו עם המרכז הרעלות, הם שאלו מה בדיוק הייתה הכמות ואמרו שזה לא רעיל...

הוא אמר שכדאי ללכת לרופא עיניים,

אבל אני הייתי שם ואני יודעת שזה לא הסטרי כ"כ...

חשבתי שהיא בלעה כדור למניעת הריון, לא הייתי בטוחה,

בכל מקרה במרכז הרעלות אמרו שזה בסדר ולא צריך שטיפ קיבה.

אז בשביל זה יש אותם, ואם הם אומרים להגיע לטפל מיד בוודאי שמגיעים

אני בטוחה שכל הסיפורים האלה נשמעים כאילו מדובר באמא לא אחראית

אבל אני אחראית מאווווד!

ה' ישמור 

פשוט צריך להשגיח עליהם כמה שיותר...

ולהתפלל לקב"ה,

כי באמת, צריך השגחה פרטית וסייעתא דשמיא.

יש סיפור שזה אני באמת לא מבינה איך קרה, ילד שנפל עליו המגהץ -חם...

כאילו... מה נסגר?

צריך לקשור את הילדים בעגלה/ בלול הכי בטוח בשבילם

(הקטנים שלנו היום הם יותר בסגנון  של לוחמי חופש כורדים - זה דור אחר)

בכל אופן השתדלתי להקפיד לומר איתם המלאך הגואל אותי כל לילה.

וב"ה גדלו לשלום. 

הרגשתי שזה ממש שמירה עליהם.

ה' ישמור את כל ילדי עם ישראל.

את זה צריך לומר בזהירות: אבל  הסימנים מראים שזה יותר מכאבי גדילה.

הכאב הוא רק בצד אחד מסויים.

הכאבים הם דוקא בברך -  מה שלא כל כך אופייני לכאבי גדילה.

הכאבים חזקים עד כדי כך שהילד מתעורר בצרחות.

הנתון היחיד המרגיע כאן הוא שזה בעיקר בלילה. כי בעיה רצינית מאוד, חלילה, כואבת גם ביום וגם בלילה באותה מידה.

הייתי חוזרת להיבדק. אולי לבקש צילום. יותר משנה של כאבים רצופים מלמדים שמדובר במשהו אחר.

ולא שאלנו אם הילד קיבל בעבר מכה דוקא בברך הזו?

מה שכן יתכן שאפשר להקל על הילד בתזונה עשירה בסידן, ויטמין D וויטמין A.

חברים יקרים , 

היזהרו במתן עצות לא מדויקות! 

זה שיש כאבים רק בלילה לא אומר שום דבר!!! אני אומרת את בוודאות.

הורים חושבים לפעמים שאם ילד מתלונן על כאבים ואחרי חצי שעה הוא קם ומקפץ על הרגליים אז אלוי זה היה רק קריאה לתשומת לב וכו' .

אז זהו שלא בהכרח יתכן מאוד שכם כאב שעובר וחוזר מידי פעם מצביע על משהו חמור. 

אני לא חושבת שצריך להיות היסטריים מכל כאב ולהתחיל סדרת בדיקות ... ממש לא! 

אבל כאב הולך וחוזר במשך תקופה בהחלט מצריכים סיבה המניחה את הדעת .

כאבי גדילה לא מניחים את דעתי! (אבל זו דעתי האישית בלבד!) .

בריאות בריאות ורק בריאות. 

מזכיר כאבים של דלקות בשריר כתוצאה מרוח/קור...

כשהולכים לאורתופד (ולרוב המומחים באופן כללי) - חייבים ללכת לרופא עם התמחות ספציפית באותו אזור. 

אורתופד שמטפל בקרסול - לא יהיה לו מושג מה יכול להיות הבעיה בברך. 

אני ממליץ לך לקבל המלצות (אם את רוצה אני יכול לנסות לברר לך) על אורתופד טוב שמתמחה בבעיות ברכיים ולקבוע אצלו תור. 

הרופאים מתמחים באופן מאוד ספציפי.

לפעמים רופא שמומחה לדבר ספיציפי - יודע רק אותו ואם בתחום ההתמחות שלו הכל בסדר - אז הוא יפטור אותה בהכל בסדר.

רופא ילדים כללי - ידע לכוון מה האופציות שיכולות להשפיע - בעיה אורתופדית או בעיות אפשריות אחרות.

ואז אפשר לדעת לאיזה רופא ללכת.

ידיים בבוקר עם ברכה?, הסיבה שאני שואלת...בעבר עבדתי בקופת חולים כפקידה , היו שם הורים מודאגים 

ביותר , יש להם ילדה קטנה בת שנתיים בערך סובלת מכאבים ברגל לא יכלה ללכת , לא יודעים מה הסיבה, שאלתי אותם

האם הם נוטלים לילדה ידיים בבוקר, האבא ענה- כן, האמא אמרה - לא... לאחר תקופה מסויימת ניגשה אליי 

האמא של הילדה והודתה לי על אותה שיחה, היא נטלה לילדה ידיים ועבר לה תוך שבוע בערך....

(סיפרתי להם על קרוב משפחתי שהחל לגמגם פתאום - אמא שלו נטלה לו ידיים והוא הפסיק לגמגם ) 

אני לא יודעת אם את נוטלת לו ידיים או לא , בכל אופן תתפללי עליו מהלב ויהי רצון שתפילתך תתקבל ברצון, רפואה שלימה

בס"ד

המישור הראשון: לעשות לו בדיקת דם, כדי לדעת שאין איזו דלקת בגוף.

המישור השני: לבדוק נושא של פלטפוס. בגיל 4 בד"כ כף הרגל מאבדת את המראה התינוקי העגלגל שלה וכבר אפשר לראות אם יש פלטפוס.

אם שני הדברים תקינים, בקשי מהאורטופד לעשות לילד אולטרא-סאונד של הברך. ואם התוצאות לא חד משמעיות גם MRI, שזו הבדיקה שיכולה לחשוף נוזלים ציסטות פגיעה ברצועות וכדו'.

אגב, לוקח כמה שבועות להשיג תור לאולטרא סאונד, אני הייתי מזמינה כבר עכשיו.

רפואה שלמה!

 יש  לו  אכן  פלטפוס  בצורה  מאד  קלה,  וההמלצה  היתה   לא  לטפל  בגיל  הזה.  השאלה האם  הפלטפוס  והכאב  בברך  קשורים? 

מעניין  לשמוע  ממי  שחווה  על  ילדיו  כיצד  התופעה  נראית  ולהשוות.  מה  שגורם  לי  לחשוש  שזה לא  כאבי  גדילה זה  ההתמקדות  במקום  אחד,  הכאב  המאוד  חזק,  וזה  שזה  נמשך  כל-כך  הרבה  זמן.

ודווקא הרופא ילדים הרגיל - גילה אותה ולא האורתופד.

לפעמים מומחה ספיציפי מכיר רק את התחום שאליו הוא רגיל ולא בודק אופציות אחרות.

היו לי כאבים ברגליים באזור שמעל העקב, כאבים שחזרו על עצמם בעיקר בשעות הערב, עד כמה שאני זוכרת. הרופא אמר שזה כאבי גדילה ומה שעזר זה אקמול.

לא זוכרת אם עשיתי צילום או לא.

זה היה כואב עד כדי שבכיתי הרבה. זה היה ממש ממש כואב, לא הצלחתי ללכת כשכאב. לפעמים זה היה ולפעמים לא, לא יודעת לפי מה הכאב החליט להגיע באותו ערב.

לי באופן אישי עזר לשים תחבושת אלסטית שלוחצת על המקום, וזה הקל על הכאב, רק א"א לישון עם זה.

הרופא אמר שעד גיל 6 פחות או יותר הכאבים אמורים להפסיק, אבל כנראה שעד היום אני גדלה כי מידי פעם כואב לי....

המחזור...

כך שאם תשימי לב לעיתוי, אולי זה הקטליזטור?

למחזור..... יותר לעייפות ורגישות לקור

אנחנו נתנו לו שקדים [עדיף שקדיה אבל הוא לא הסכים] וזה עזר.

יכול להיות גם משהו רגשי ממליצה על מוח אחד

אם הכאבים היו בכפות הרגליים, הייתי חושבת על פלטפוס, אבל מאחר שהכאב בברך ובעיקר בלילה, הייתי הולכת ב-2 מישורים:

הראשון: דלקת פרקים. אוכל לתת לך פרטים לגבי תרופה הומיאופתית שסייעה לחברה שלי  לדלקת בגיד (אפשר להשיג בטיפות או בכדורונים קטנטנים וטעימים כמו סוכריות של עוגה- 4 בכל פעם). וחברה אחרת נעזרה בהומיאפותיה שונה לדלקת פרקים וזו שיפרה את המצב בהרבה.

(אפשר לגלות דלקת פרקים בבדיקת דם, אבל חבל על הילד, וניתן לראות תוצאות מהירות אם זאת הבעיה).

השני, תוסף סידן, בעיקר אם את חושבת שהוא לא אוכל מספיק ביצים, מוצרי חלב, טחינה ועוד.

חוסר סידן עלול לגרום לכאבים במקומות שונים בגוף. הבעיה היא שתוספי סידן שמיועדים לגיל הזה אינם מכילים סידן שנספג היטב בגוף ולכן נראה לי שכדאי לתת לו סידן נוזלי של חב' נובל קר (מיוצר בארץ ואיכותי!). אפשר לתת לו אפילו כפית בתוספת מים (הטעם מוצלח).

אני הגבתי למעלה.

גם אני הומאופתית וגם אני המלצתי לך שם על תזונה עתירת סידן וויטמין A ו D אבל קודם הילד מוכרח להיבדק, משום שאם הוא לא דורך נכון בגלל פלטפוס או כל בעיה אורגנית אחרת, לא תספיק כאן תזונה.

וגם הומאופתיה במצב כזה מומלצת רק אחרי שפותרים את חוסר האיזון ביציבה. ניתן אומנם להקל עליו את הכאב עם תרופה הומאופתית אבל זה לא יכול לבוא במקום התייחסות לחוסר האיזון ביציבה ובדריכה.

לפעמים מדרס פשוט שמוסיפים לנעל עשוי לאזן את היציבה ולהקל על הלחץ שנוצר על הברך.

צריך לעשות זאת בהקדם כדי לא ליצור נזק לברך.

אחרי שפותרים את הבעיה האורתופדית ומשיגים יציבה מאוזנת אפשר לגשת להומאופת כדי לרפא את הברך במידה ונגרם לה נזק.

אנשים בעלי פלטפוס (שלום, גם לי יש פלטפוס קל כמו לאחוז מאוד גדול באוכלוסיה. אצלי גילו את זה בצו הראשון ואפילו לא הוריד לי על זה פרופיל) - רגישים קצת יותר לשברי מאמץ שקשור לסידן. 

אם הילד לא עשה מסע כומתה לאחרונה - אז כנראה שאין לו שברי מאמץ. 

אם יש לו שברי מאמץ - כנראה שזה מגיע מבעיה חמורה יותר ואז הכאבים הללו הם הדבר האחרון שצריכים לדאוג בגללו...

בכל מקרה, ביצה היא לא מקור טוב מדי עבור סידן - אלא אם אוכלים את הקליפה... הם מכילים כמות סידן גדולה רק במעט מגזר או תפוז - אז אין מה לאכול ביצים בשביל הסידן שבהן. טחינה ומוצרי חלב אכן מכילים סידן בכמות גדולה בעשרות או אפילו פי מאות אחוזים.  

בכל מקרה - אלא אם הוא סובל ממחסור קיצוני של סידן וחולה בפרכת עצמות (מה שהיית יודעת לפי זה שהוא היה שובר בכל יום עצם אחרת) - סביר להניח שמחסור בסידן לא גורם לכאבים בעצמות. 

בקיצור, תשמרי על הכסף שלך - כנראה שמחסור בסידן היא לא הבעיה. 

יכול להיות שמדובר בדלקת - אבל יש כל מיני סוגים של דלקות וכל סוג יכול לנבוע מסיבה אחרת ויש לה טיפול שונה. 
ולא כל דלקת אפשר לאבחן באמצעות בדיקת דם. למעשה, זה הדבר האחרון שעושים כשרוצים לבדוק אם הדלקת היא שיגרונית (gout) או שהיא נובעת מסיבה אחרת.  
את הדלקת עצמה מאבחנים לפי נפיחות, אודם ורגישות. 
דלקות פרקים גם נוטות לעבור לבד בתוך פרק זמן של כמה ימים בד"כ. 

לכן, הכי טוב - לכי לרופא שמתמחה שבברכיים או לאורתופד ילדים. 

יש סידן פי כמה וכמה ממוצרי חלב. וגם ברזל....

יש לזה טעם קצת מתוק, תנסה....

http://www.wisebuy.co.il/ArticlePage.aspx?AID=242&PcatID=481

נעזרתי בזה כשהחלפנו את שלנו לפני חצי שנה.

בסופו של דבר קנינו מייבש של bosch, לא מהזולים אבל מייבש היטב ובעל דירוג אנרגטי נמוך.

זה החורף הראשון שהמייבש בשימוש כך שעדיין אין לי מידע לגבי צריכת החשמל בזמן אמת. (המייבש הקודם שלנו היה ישן ומאוד לא חסכוני)

עוד משהו שאפשר להשכיל ממנו:

http://www.themarker.com/consumer/1.525794

בד"כ יש במייבשים את הצינור שתפקידו להוציא את אדי המים מהמייבש החוצה. המעבה לוקח את אדי המים למגירה במייבש והופך אותם למים נוזליים (עיבוי = להפוך חומר מגז לנוזל) שנאספים במגירה, ככה שפעם בכמה זמן צריך לרוקן את המגירה.

היתרון שלא חייבים להעמיד את המייבש ליד חלון.

חיסרון - יותר יקר ועוד משהו שיכול להתקלקל, אם אין מעבה אין כ"כ מה שיתקלקל. אבל אם אין חלון ליד המייבש אז זה פיתרון מצוין

לי אין קונסנדור ולא יודעת מה עדיף.

הרבה פעמים באינטרנט יותר זול לקנות.

לנו יש של א.א.ג והוא בסדר גמור.

יש גם מייבשים עם חיישנים - מפסיק לבד את פעולת הייבוש כשהבגדים מתייבשים. בלי חיישנים - מכוונים את הזמן שרוצים שהוא יעבוד, ואז או שהוא עובד יותר ממה שצריך או פחות מידי.

לי יש עם חיישנים , אבל לפעמים הוא גומר כשיש עוד משהו רטוב ולפעמים ממשיך כשהכל התייבש..... אולי בכל זאת עדיף עם חיישנים

ההבדל במחירים הוא לא בשמיים לדעתי

לא הייתי מציעה לך מסיבה אחת היום מאוד קשה לקבל קביעות לכי תמצאי מקום יציב אחר וחבל לך לקרוע את עצמך זה גם הרבה מעבר לשעות המקובלות יש ימי טלמרקטינג ישיבות בוקר תאריכים עמוסים שעת סיום מוגדרת רק לסגירת הדלתות לא לסיום העבודה שלך זו עבודה שאת נותנת את הנשמה ואם יש לך פרוטקציות לא בטוח שהחוזה שלך ישתנה כשאני עבדתי הייתי בלי ילדים חברות שהיו עם ילדים היו נקרעות במיוחד בחופשות חנוכה פסח סוכות חופש גדול וכשאין עזרה תשקיעי בבית ובזוגיות

העבודה עצמה מדהימה אני אוהבת אם בכל זאת תרצי אוכל לענות לכל שאלה שתירצי גם באישי 

לא לעשות מזה ענין. תברכו על ידו, בנחת.

את "תגידי" במקומו.. עד שיתעורר לכך.

ב. לגבי גיל חינוך - אכן 5-6. אמנם מזמן שהילד יודע לדבר אביו מלמדו "תורה ציוה לנו ומשה" והמשך מעט פסוקים נוספים. כך גם ברכות, אותיות.

ויש מי שחילק בין "הרגל" לחינוך. יודע להחזיק את  הציציות, ציצית. וכו'. זה הרגלים. עוד לא חינוך לחיוב.

"קטן היודע לנענע לולב" - אביו נותן לו לולב וכו'.

אבל הוא לא מוכן, הוא צועק עלי "אל תגידי!! לא רוצה!!"

מה, אבא עובד זה רע? אבא עובד זה אבא שרחוק מה'??? חס ושלום.

מה, אבא עובד זה אבא שלא לומד תורה? זה אבא שלא חשובות לו הברכות והשמחה שבעבודת ה'?  חס וחלילה!!

אני כמובן לא יודעת לומר לך מה גורם לילד להגיב ככה, אבל ברור שזה לא קשור למה שאבא שלו עושה ביומיום.

נשמע לי הכי נכון מצידך פשוט להרפות ממנו בכל הענין. ואולי במקביל לנסות להתבונן בזה ולהבין למה הוא מגיב ככה. אולי משהו שקשור למסגרת שבו הוא נמצא? אולי חוויה חד פעמית לא טובה שהתקשרה לו עם אמירת ברכות?

ועוד דבר אחד- הדבר הכי חשוב זה מה שאת עושה. הדוגמה האישית שהוא מפנים ממך ומבעלך.

לא קשור לאבא שנהנה מיגיע כפיו וגם ירא שמיים.

גם לא לאמא הצדיקה.

זה כבר זמן מה שזה ככה.. אני מקווה שזה סתם יחלוף..
לגבי קריאת שמע אני חושבת שזה קרה מאז שצירפתי את הקטנה להגיד איתנו.. כשאני אומרת רק איתו (לעתים רחוקות) אז הוא משתף פעולה... אולי אני אפריד אותם וזהו.. אגיד עם כל אחד לבד.. למרות שזה קצת חבל לי....

שאר הדברים - אין לי מושג מה יכל לגרום להם.. מתפללת על זה... הלוואי שההלהבות תחזור..

תודה לכולכם על העצות, אני אנסה..

אחותו עוד לא מדברת, אבל היא קופצת בהתלהבות כשאני למשל אומרת איתה מודה אני.. אבל לאחרונה היא התחילה לראות איך הוא מתנגד וכועס, אז גם היא כבר לא כ"כ חיובית על זה..... =/

כל מה שכתבו מעלי נכון ויפה, אני רוצה להוסיף שתי נקודות:

1. זה מאוד מפתה, אבל תשתדלי לא להסתכל על הילדים הצדיקים של השכנים. הרי תמיד הדשא יהיה יותר ירוק שם... אי אפשר לדעת מה קורה בתוככי הבית וזה גם לא רלבנטי. תתמקדי בפעולות שלך.

2. מנסיון (בני הבכור בן 23), ומנסיון של ילדי השכנים הצדיקים, אי אפשר לדעת כלום לגבי עתידו הרוחני של הילד בגיל כה צעיר!!!!

הדברים עוד ישתנו כל כך הרבה פעמים, יתהפכו ויחזרו ושוב יתהפכו...

ראיתי ילדי שכנים צדיקים שגידלו פאות ארוכות בגיל העשרה, והתנדנדו בתפילה בצורה צדיקה מאוד, ובילדות ברכו בהתלהבות ובקול רם, ובשנות העשרים לחייהם הם שונים לגמרי...

ראיתי את בני בכורי שהיה ממש צדיק כשהיה קטן, ועכשיו אפשר להגדיר אותו "לייט", אבל גם זה לא סוף פסוק! אנשים עוברים תהליכים כל חייהם.

ראיתי את בני השני שהיה מתבגר ארוך שער, עתיר צמידים לידיו ולרגליו, ועוד כהנה וכהנה, ועכשיו הוא בחור בשיעור ד' עטור ציציות ארוכות.

ראיתי עוד הרבה דברים.

כמו שכתבה בת 30, הדוגמא האישית שלך חשובה, וכן תנסי להרפות קצת.

והכי חשוב, תפילות, תפילות ועוד פעם תפילות.

את תעשי את שלך, ותתפללי לקב"ה שיעשה את שלו... 

את באמת צודקת.. אסור להשוות לאחרים... אפילו לא שמתי לב. זו עבודה קשה בשבילי.. אבל אין ספק שזה נכון. תודה!!

וגם תודה על השיתוף מהילדים שלך.. מאחלת לך רק נחת מהם

אולי באמת אנסה קצת להרפות.. (אני לא לוחצת יותר מדי, כן? אבל מנסה כל פעם.. מי יודע מתי יתחשק לו...)

זו עבודה קשה לא להשוות לאחרים, זה מאוד טבעי.

אני מרגישה שאת צריכה להרפות בעיקר מהלחץ של עצמך. קבלי את העצה הטובה של הפרדת הילדים בקריאת שמע ותזרמי.

את מצידך אומרת איתו כל ערב קריאת שמע, והוא משתף פעולה או לא. אל תילחצי מכל תגובה שלילית שלו, תמשיכי בשלך ברוגע ובנעימות. אני בטוחה שזה יעשה את שלו בסופו של דבר. בהצלחה והרבה נחת!!

בוודאי שתנסי לגמרי בנפרד עם כל אחד מהם.

יתכן שהוא פשוט מקנא, מרגיש את ההתפעלות ממנה.

או שסתם היה רגיל שזה "שלו" עם אמא לבד.

וגם לה זה לא טוב.

תנסי אולי זמן-מה שממש לא יראו האחד את השני בענין הזה. שעה שונה או כד'.

[ולא קשור ה"התלהבות".. זה עדיין לא התלהבות מקדושה, הוא לא מבין מה זה. ההתלהבות היתה ממשהו שאומרים עם אמא, מרגישים שזה חשוב, סדר כזה.. חשים משהו.  לאט-לאט, יש עוד קצת זמן לתפיסה מעבר לכך..]

כי לא ממש חשבתי על הפרט הזה... כנראה הדחקתי אותו, כי כשאני נזכרת בזה יש לי מצפון...

אני מאוד אוהבת שהם עושים הכל יחד... אוכלים יחד, מתארגנים יחד לשינה, קוראים יחד סיפור.. אומרים קריאת שמע..
ואז אחרי הסיפור, מאז שהיא ממש פיצית, אני מושיבה כל אחד על רגל אחת שלי, ויחד אנחנו אומרים קריאת שמע... אבל אז זה הציק לה שהוא "תופס" לה מקום.. אז היא הייתה בוכה ובועטת עם הרגליים.. אז נמאס לו לשבת עלי והוא בחר לשבת לידי... אותה לא יכולתי להוריד מהידיים כי אז היא הייתה "בורחת"
אז הוא היה יושב לידי ואני מחבקת אותו ואותה...
מסתבר כנראה שזו באמת הייתה טעות...
הוא היה יושב לידי ואומר כ"כ יפה קריאת שמע.. עד שלאט לאט ירד לו מזה.......

אוי, המצפון אצלי עובד שעות נוספות.

הרבה פעמים אנחנו אוהבים לעשות מה שנראה לנו אידילי ומשפחתי, בצדק; שניהם ביחד וכו'...

אבל לפעמים צריך לראות מה כל אחד מהם מרגיש בתוך העסק הזה.

לא נורא, תנסי ממש לתת לו "לבד". כמו שהיה לפני שהיא התחילה "להפריע" לו.

ואם זה יצליח - מצוין. יהיה עוד מספיק זמן לביחד לא זה על חשבון זה..

מיזה שלא בא לילד בן 3 להגיד ברכות

לא מתפתחת מרדות, ואת לא צריכה לפתח פחדים.

"אני רואה ילדים קטנים וצדיקים של כל מני (מיני ) משפחות טובות, ואיך הם אוהבים כל כך את הברכות והכל... וההורים שלהם באמת צדיקים ... ילדים להורים שהקדישו את חייהם ללימוד התורה וכו' ... אז אצלנו מראש הילדים פחות יתלהבו? כי אבא עובד ביום יום ? " 

הילדים שלך לא פחות צדיקים, ואת לא יודעת איך הילדים האלה מתנהגים בבית עם אבא ואמא.

ההורים שלהם באמת צדיקים : מה הופך אותם ליותר צדיקים? אל תהיי עם תסביך נחיתות, גם לי היה ותודה לאל התגברתי.

ילדים להורים שהקדישו את חייהם ללימוד התורה וכ'ו : ילדים להורים שבחרו באורח חיים מסויים, לא יותר טוב משלכם.

אצלנו מראש הילדים פחות ילהבו כי אבא עובד ביום יום? אין קשר בין אבא עובד ביום יום לבין

מדד החשק של הילד לברך ולהתפלל. הוא בן שלוש, ופשוט לא בא לו עכשיו לברך, אז תציעי לו בשמחה ובנועם,

בלי לחץ, ואם הוא עדיין מסרב, אז יהיה לו את כל החיים לעבוד את ה' בדבקות. הוא ילד ממש קטן. זה לא טינאייג'ר בן 15 שרוצה לישון עד 12 בצהריים בשבת ועושה בלגן. 

זה שאבא עובד ביום יום ומביא אוכל לילדים ולאישתו זו זכות גדולה וזו מצווה לא פחות גדולה מלהיות אברך שלומד באמת

ומצווה הרבה יותר גדולה מלהיות עם הארץ שיושב ומחמם את הכיסא בכולל וגם כאלה יש בציבור האברכים.

אין לך מה להיות מוטרדת, את עושה הכל בסדר, זה לא תלוי בך , אל תהיי בסרטים ותלחיצי את עצמך,

הילדים שלך צדיקים לא פחות אם לא יותר, ואת אמא טובה, אני אומרת את זה בלי להכיר, אבל ככה אני מרגישה.

אולי הוא רואה שאת ממש רוצה שהוא יגיד, ועושה לך דווקא. 

הבת שלי בגיל שנה ושלושה חודשים אמרה יחד איתי שמע ישראל ( השלמות של סופי מילים) בשנה וחצי היא כבר אמרה לבד + פרשה ראשונה ברור ויפה, בשמחה רבה. עכשיו היא בת שנתיים וחמישה חודשים, ובחודש האחרון נמאס לה, אז אני לא מכריחה אותה. אני מציעה לה בלי לחץ "רוצה להגיד עם אמא שמע ישראל" היא בדרך כלל עונה "לא" אז אני אומרת לה לילה טוב, ושלום... לפני גיל 5 לדעתי אין מה לשכנע אותם יותר מידי. וגם בן 5 לא הייתי מכריחה לומר אם הוא לא מעוניין. 

מי שמלחיצים אותו עם מצוות לפעמים יהיה גם מי שכמה שנים אחר כך ישנא את הכל. על סמך מקרים שהכרתי. לא הכללה גורפת. 

בהצלחה, את ממש אמא טובה ושלא תחשבי אחרת.

ואל תהיי עם רגשי נחיתות, זה סתם עושה רע. 

יישר כח והרבה שמחה ונחת!!!

קנאה הילד פשוט רואה איך את נהנית מהקטנה ופשוט רוצה גם את תשומת ליבך היחידה אך ורק לו

תנסי להגיד איתו שמע אחרי שהילדה במיטה או נרדמה לאט לאט יהיה מאושר ונינוח שאמא רק "שלו"

אפילו הרגילי אותו כמו מקודם לשבת על אמא לבד לבד והוא יפתח בחזרה בעזרת ה'!!

ילד בגיל שלוש עוד אין לו סכמות כמו של גדולים הוא ילד תמים וטהור וקדוש ותמיד אפשר להחזיר אותו למסלול כל עוד לאמאוחר יקרה!!

הרבה הצלחה יקרה אשמח להתעדכן מה קורה בהמשך!!

התחלתי להגיד איתם בנפרד, ובאמת יש שיפור.. הוא אפילו אומר יחד איתי חלק מהפסוקים... אז זה לא כמו פעם, אבל זה בכיוון ממש תודה!! בזכותכם ירדתי לשורש העניין!!

לגבי שאר הברכות - אני ממש מרפה... רק מציעה לו או מברכת במקומו... תודה לכולכם

ילד רציני וחכם - 

בוחן את האמינות...

ותודה על העדכון!!

היום כשבאתי להגיד איתו קריאת שמע הוא אמר: "לא רוצה לא רוצה!!!"
אז לא ניסיתי לשכנע, ואפילו לא אמרתי "חבל".. רק כיסיתי אותו ואמרתי לו שהוא לא חייב..
ואז הוא אמר: "אני רוצה אני רוצה.."
והתחלתי להגיד איתו, והוא ביקש להגיד לבד לבד... ואמר הכל לבד מההתחלה ועד הסוף

הקטן הזה מלמד אותי כל כך הרבה 

הוא אמר איתי היום את ברכת "אשר יצר" בלי שהצעתי לו...

וטוב מאד שעידכנת...

זה יכול לעזור לעוד כמה,

הן בענין לימוד הצורך של ילד ב"רשות היחיד",

והן בענין זהירות מ"ללחץ "דתי" כביכול, ועם זה חינוך בכיוון הנכון..

זה היה קצת נוקב, אבל מעולה בשבילי 

באמת תודה! ואת בהחלט צודקת..

נכון שיש מושג "גיל חינוך" שיש לו תוקף הלכתי לכמה דברים, אך ככלל ההתפתחות היא אישית ומשתנה בין מצוות שונות.

לא בכדי נקבע שגיל קבלת עול מצוות הוא 12/13. עד אז הילד באמת לא חייב. אמנם יש להרגיל אותו, אבל זה צריך להיות מותאם לקצב שלו וליכולת האישית הרגשית והשכלית שלו.

אתן דוגמא - ילד אחד שלי לא רצה להתפלל מעבר לתפילה הקצרה שבגן/בית ספר, ולא רצה ללכת לבית כנסת עד כיתה ה-ו, לא הלחצתי אך ניסיתי בכל מיני דרכים. יום אחד נפל האסימון ומאז הוא ב"ה לא מפסיד אף תפילה (כבר עברו איזה עשר שנים) 

ילד אחד דווקא התחבר מגיל צעיר הרבה יותר.

ולא רק בענייני תפילה - בכל ענין חינוכי זה אותו עקרון. צריך לתת לזמן לעשות את שלו, ואז העבודה החינוכית תבשיל.

(ואגב לשים לב גם לדברים שלא יהפכו חלילה ל"העקה". למשל ברכת אשר יצר שהיא לא קצרה אחרי כל שירותים, נראה לי עוד לא מתאים לגיל 3 - אבל כמובן גם זה עשוי להשתנות לפי הילד)