פורום הורות (עמוד 285)

לא הייתי מציעה לך מסיבה אחת היום מאוד קשה לקבל קביעות לכי תמצאי מקום יציב אחר וחבל לך לקרוע את עצמך זה גם הרבה מעבר לשעות המקובלות יש ימי טלמרקטינג ישיבות בוקר תאריכים עמוסים שעת סיום מוגדרת רק לסגירת הדלתות לא לסיום העבודה שלך זו עבודה שאת נותנת את הנשמה ואם יש לך פרוטקציות לא בטוח שהחוזה שלך ישתנה כשאני עבדתי הייתי בלי ילדים חברות שהיו עם ילדים היו נקרעות במיוחד בחופשות חנוכה פסח סוכות חופש גדול וכשאין עזרה תשקיעי בבית ובזוגיות

העבודה עצמה מדהימה אני אוהבת אם בכל זאת תרצי אוכל לענות לכל שאלה שתירצי גם באישי 

לא לעשות מזה ענין. תברכו על ידו, בנחת.

את "תגידי" במקומו.. עד שיתעורר לכך.

ב. לגבי גיל חינוך - אכן 5-6. אמנם מזמן שהילד יודע לדבר אביו מלמדו "תורה ציוה לנו ומשה" והמשך מעט פסוקים נוספים. כך גם ברכות, אותיות.

ויש מי שחילק בין "הרגל" לחינוך. יודע להחזיק את  הציציות, ציצית. וכו'. זה הרגלים. עוד לא חינוך לחיוב.

"קטן היודע לנענע לולב" - אביו נותן לו לולב וכו'.

אבל הוא לא מוכן, הוא צועק עלי "אל תגידי!! לא רוצה!!"

מה, אבא עובד זה רע? אבא עובד זה אבא שרחוק מה'??? חס ושלום.

מה, אבא עובד זה אבא שלא לומד תורה? זה אבא שלא חשובות לו הברכות והשמחה שבעבודת ה'?  חס וחלילה!!

אני כמובן לא יודעת לומר לך מה גורם לילד להגיב ככה, אבל ברור שזה לא קשור למה שאבא שלו עושה ביומיום.

נשמע לי הכי נכון מצידך פשוט להרפות ממנו בכל הענין. ואולי במקביל לנסות להתבונן בזה ולהבין למה הוא מגיב ככה. אולי משהו שקשור למסגרת שבו הוא נמצא? אולי חוויה חד פעמית לא טובה שהתקשרה לו עם אמירת ברכות?

ועוד דבר אחד- הדבר הכי חשוב זה מה שאת עושה. הדוגמה האישית שהוא מפנים ממך ומבעלך.

לא קשור לאבא שנהנה מיגיע כפיו וגם ירא שמיים.

גם לא לאמא הצדיקה.

זה כבר זמן מה שזה ככה.. אני מקווה שזה סתם יחלוף..
לגבי קריאת שמע אני חושבת שזה קרה מאז שצירפתי את הקטנה להגיד איתנו.. כשאני אומרת רק איתו (לעתים רחוקות) אז הוא משתף פעולה... אולי אני אפריד אותם וזהו.. אגיד עם כל אחד לבד.. למרות שזה קצת חבל לי....

שאר הדברים - אין לי מושג מה יכל לגרום להם.. מתפללת על זה... הלוואי שההלהבות תחזור..

תודה לכולכם על העצות, אני אנסה..

אחותו עוד לא מדברת, אבל היא קופצת בהתלהבות כשאני למשל אומרת איתה מודה אני.. אבל לאחרונה היא התחילה לראות איך הוא מתנגד וכועס, אז גם היא כבר לא כ"כ חיובית על זה..... =/

כל מה שכתבו מעלי נכון ויפה, אני רוצה להוסיף שתי נקודות:

1. זה מאוד מפתה, אבל תשתדלי לא להסתכל על הילדים הצדיקים של השכנים. הרי תמיד הדשא יהיה יותר ירוק שם... אי אפשר לדעת מה קורה בתוככי הבית וזה גם לא רלבנטי. תתמקדי בפעולות שלך.

2. מנסיון (בני הבכור בן 23), ומנסיון של ילדי השכנים הצדיקים, אי אפשר לדעת כלום לגבי עתידו הרוחני של הילד בגיל כה צעיר!!!!

הדברים עוד ישתנו כל כך הרבה פעמים, יתהפכו ויחזרו ושוב יתהפכו...

ראיתי ילדי שכנים צדיקים שגידלו פאות ארוכות בגיל העשרה, והתנדנדו בתפילה בצורה צדיקה מאוד, ובילדות ברכו בהתלהבות ובקול רם, ובשנות העשרים לחייהם הם שונים לגמרי...

ראיתי את בני בכורי שהיה ממש צדיק כשהיה קטן, ועכשיו אפשר להגדיר אותו "לייט", אבל גם זה לא סוף פסוק! אנשים עוברים תהליכים כל חייהם.

ראיתי את בני השני שהיה מתבגר ארוך שער, עתיר צמידים לידיו ולרגליו, ועוד כהנה וכהנה, ועכשיו הוא בחור בשיעור ד' עטור ציציות ארוכות.

ראיתי עוד הרבה דברים.

כמו שכתבה בת 30, הדוגמא האישית שלך חשובה, וכן תנסי להרפות קצת.

והכי חשוב, תפילות, תפילות ועוד פעם תפילות.

את תעשי את שלך, ותתפללי לקב"ה שיעשה את שלו... 

את באמת צודקת.. אסור להשוות לאחרים... אפילו לא שמתי לב. זו עבודה קשה בשבילי.. אבל אין ספק שזה נכון. תודה!!

וגם תודה על השיתוף מהילדים שלך.. מאחלת לך רק נחת מהם

אולי באמת אנסה קצת להרפות.. (אני לא לוחצת יותר מדי, כן? אבל מנסה כל פעם.. מי יודע מתי יתחשק לו...)

זו עבודה קשה לא להשוות לאחרים, זה מאוד טבעי.

אני מרגישה שאת צריכה להרפות בעיקר מהלחץ של עצמך. קבלי את העצה הטובה של הפרדת הילדים בקריאת שמע ותזרמי.

את מצידך אומרת איתו כל ערב קריאת שמע, והוא משתף פעולה או לא. אל תילחצי מכל תגובה שלילית שלו, תמשיכי בשלך ברוגע ובנעימות. אני בטוחה שזה יעשה את שלו בסופו של דבר. בהצלחה והרבה נחת!!

בוודאי שתנסי לגמרי בנפרד עם כל אחד מהם.

יתכן שהוא פשוט מקנא, מרגיש את ההתפעלות ממנה.

או שסתם היה רגיל שזה "שלו" עם אמא לבד.

וגם לה זה לא טוב.

תנסי אולי זמן-מה שממש לא יראו האחד את השני בענין הזה. שעה שונה או כד'.

[ולא קשור ה"התלהבות".. זה עדיין לא התלהבות מקדושה, הוא לא מבין מה זה. ההתלהבות היתה ממשהו שאומרים עם אמא, מרגישים שזה חשוב, סדר כזה.. חשים משהו.  לאט-לאט, יש עוד קצת זמן לתפיסה מעבר לכך..]

כי לא ממש חשבתי על הפרט הזה... כנראה הדחקתי אותו, כי כשאני נזכרת בזה יש לי מצפון...

אני מאוד אוהבת שהם עושים הכל יחד... אוכלים יחד, מתארגנים יחד לשינה, קוראים יחד סיפור.. אומרים קריאת שמע..
ואז אחרי הסיפור, מאז שהיא ממש פיצית, אני מושיבה כל אחד על רגל אחת שלי, ויחד אנחנו אומרים קריאת שמע... אבל אז זה הציק לה שהוא "תופס" לה מקום.. אז היא הייתה בוכה ובועטת עם הרגליים.. אז נמאס לו לשבת עלי והוא בחר לשבת לידי... אותה לא יכולתי להוריד מהידיים כי אז היא הייתה "בורחת"
אז הוא היה יושב לידי ואני מחבקת אותו ואותה...
מסתבר כנראה שזו באמת הייתה טעות...
הוא היה יושב לידי ואומר כ"כ יפה קריאת שמע.. עד שלאט לאט ירד לו מזה.......

אוי, המצפון אצלי עובד שעות נוספות.

הרבה פעמים אנחנו אוהבים לעשות מה שנראה לנו אידילי ומשפחתי, בצדק; שניהם ביחד וכו'...

אבל לפעמים צריך לראות מה כל אחד מהם מרגיש בתוך העסק הזה.

לא נורא, תנסי ממש לתת לו "לבד". כמו שהיה לפני שהיא התחילה "להפריע" לו.

ואם זה יצליח - מצוין. יהיה עוד מספיק זמן לביחד לא זה על חשבון זה..

מיזה שלא בא לילד בן 3 להגיד ברכות

לא מתפתחת מרדות, ואת לא צריכה לפתח פחדים.

"אני רואה ילדים קטנים וצדיקים של כל מני (מיני ) משפחות טובות, ואיך הם אוהבים כל כך את הברכות והכל... וההורים שלהם באמת צדיקים ... ילדים להורים שהקדישו את חייהם ללימוד התורה וכו' ... אז אצלנו מראש הילדים פחות יתלהבו? כי אבא עובד ביום יום ? " 

הילדים שלך לא פחות צדיקים, ואת לא יודעת איך הילדים האלה מתנהגים בבית עם אבא ואמא.

ההורים שלהם באמת צדיקים : מה הופך אותם ליותר צדיקים? אל תהיי עם תסביך נחיתות, גם לי היה ותודה לאל התגברתי.

ילדים להורים שהקדישו את חייהם ללימוד התורה וכ'ו : ילדים להורים שבחרו באורח חיים מסויים, לא יותר טוב משלכם.

אצלנו מראש הילדים פחות ילהבו כי אבא עובד ביום יום? אין קשר בין אבא עובד ביום יום לבין

מדד החשק של הילד לברך ולהתפלל. הוא בן שלוש, ופשוט לא בא לו עכשיו לברך, אז תציעי לו בשמחה ובנועם,

בלי לחץ, ואם הוא עדיין מסרב, אז יהיה לו את כל החיים לעבוד את ה' בדבקות. הוא ילד ממש קטן. זה לא טינאייג'ר בן 15 שרוצה לישון עד 12 בצהריים בשבת ועושה בלגן. 

זה שאבא עובד ביום יום ומביא אוכל לילדים ולאישתו זו זכות גדולה וזו מצווה לא פחות גדולה מלהיות אברך שלומד באמת

ומצווה הרבה יותר גדולה מלהיות עם הארץ שיושב ומחמם את הכיסא בכולל וגם כאלה יש בציבור האברכים.

אין לך מה להיות מוטרדת, את עושה הכל בסדר, זה לא תלוי בך , אל תהיי בסרטים ותלחיצי את עצמך,

הילדים שלך צדיקים לא פחות אם לא יותר, ואת אמא טובה, אני אומרת את זה בלי להכיר, אבל ככה אני מרגישה.

אולי הוא רואה שאת ממש רוצה שהוא יגיד, ועושה לך דווקא. 

הבת שלי בגיל שנה ושלושה חודשים אמרה יחד איתי שמע ישראל ( השלמות של סופי מילים) בשנה וחצי היא כבר אמרה לבד + פרשה ראשונה ברור ויפה, בשמחה רבה. עכשיו היא בת שנתיים וחמישה חודשים, ובחודש האחרון נמאס לה, אז אני לא מכריחה אותה. אני מציעה לה בלי לחץ "רוצה להגיד עם אמא שמע ישראל" היא בדרך כלל עונה "לא" אז אני אומרת לה לילה טוב, ושלום... לפני גיל 5 לדעתי אין מה לשכנע אותם יותר מידי. וגם בן 5 לא הייתי מכריחה לומר אם הוא לא מעוניין. 

מי שמלחיצים אותו עם מצוות לפעמים יהיה גם מי שכמה שנים אחר כך ישנא את הכל. על סמך מקרים שהכרתי. לא הכללה גורפת. 

בהצלחה, את ממש אמא טובה ושלא תחשבי אחרת.

ואל תהיי עם רגשי נחיתות, זה סתם עושה רע. 

יישר כח והרבה שמחה ונחת!!!

קנאה הילד פשוט רואה איך את נהנית מהקטנה ופשוט רוצה גם את תשומת ליבך היחידה אך ורק לו

תנסי להגיד איתו שמע אחרי שהילדה במיטה או נרדמה לאט לאט יהיה מאושר ונינוח שאמא רק "שלו"

אפילו הרגילי אותו כמו מקודם לשבת על אמא לבד לבד והוא יפתח בחזרה בעזרת ה'!!

ילד בגיל שלוש עוד אין לו סכמות כמו של גדולים הוא ילד תמים וטהור וקדוש ותמיד אפשר להחזיר אותו למסלול כל עוד לאמאוחר יקרה!!

הרבה הצלחה יקרה אשמח להתעדכן מה קורה בהמשך!!

התחלתי להגיד איתם בנפרד, ובאמת יש שיפור.. הוא אפילו אומר יחד איתי חלק מהפסוקים... אז זה לא כמו פעם, אבל זה בכיוון ממש תודה!! בזכותכם ירדתי לשורש העניין!!

לגבי שאר הברכות - אני ממש מרפה... רק מציעה לו או מברכת במקומו... תודה לכולכם

ילד רציני וחכם - 

בוחן את האמינות...

ותודה על העדכון!!

היום כשבאתי להגיד איתו קריאת שמע הוא אמר: "לא רוצה לא רוצה!!!"
אז לא ניסיתי לשכנע, ואפילו לא אמרתי "חבל".. רק כיסיתי אותו ואמרתי לו שהוא לא חייב..
ואז הוא אמר: "אני רוצה אני רוצה.."
והתחלתי להגיד איתו, והוא ביקש להגיד לבד לבד... ואמר הכל לבד מההתחלה ועד הסוף

הקטן הזה מלמד אותי כל כך הרבה 

הוא אמר איתי היום את ברכת "אשר יצר" בלי שהצעתי לו...

וטוב מאד שעידכנת...

זה יכול לעזור לעוד כמה,

הן בענין לימוד הצורך של ילד ב"רשות היחיד",

והן בענין זהירות מ"ללחץ "דתי" כביכול, ועם זה חינוך בכיוון הנכון..

זה היה קצת נוקב, אבל מעולה בשבילי 

באמת תודה! ואת בהחלט צודקת..

נכון שיש מושג "גיל חינוך" שיש לו תוקף הלכתי לכמה דברים, אך ככלל ההתפתחות היא אישית ומשתנה בין מצוות שונות.

לא בכדי נקבע שגיל קבלת עול מצוות הוא 12/13. עד אז הילד באמת לא חייב. אמנם יש להרגיל אותו, אבל זה צריך להיות מותאם לקצב שלו וליכולת האישית הרגשית והשכלית שלו.

אתן דוגמא - ילד אחד שלי לא רצה להתפלל מעבר לתפילה הקצרה שבגן/בית ספר, ולא רצה ללכת לבית כנסת עד כיתה ה-ו, לא הלחצתי אך ניסיתי בכל מיני דרכים. יום אחד נפל האסימון ומאז הוא ב"ה לא מפסיד אף תפילה (כבר עברו איזה עשר שנים) 

ילד אחד דווקא התחבר מגיל צעיר הרבה יותר.

ולא רק בענייני תפילה - בכל ענין חינוכי זה אותו עקרון. צריך לתת לזמן לעשות את שלו, ואז העבודה החינוכית תבשיל.

(ואגב לשים לב גם לדברים שלא יהפכו חלילה ל"העקה". למשל ברכת אשר יצר שהיא לא קצרה אחרי כל שירותים, נראה לי עוד לא מתאים לגיל 3 - אבל כמובן גם זה עשוי להשתנות לפי הילד)

הייתם צריכים לענות בנחת על בכיוניו, באהבה ובפשטות - שמשדרת "אין בעיה - בבקשה, הנה מה שרצית".  ומידי פעם אפשר היה להוסיף בחיוך, אין צורך לבכיין - אתה מקבל גם ככה.

וזה היה עובר לבד.

כעת פשוט תגשו אליו - יפה שעה אחת קודם - ותגידו לו: לא הבנת נכון מה שאמרנו לך. מותר לך לבכות כשאתה רוצה, כמה שאתה רוצה.. לא התכוננו להגיד שאסור..  הכל בחיוך ובאהבה.

אחר כך תוסיפו: מה שרצינו להגיד לך זה רק שאתה תקבל דברים שאתה מבקש, גם בלי "בכיונים".. ותדגימי לו, ממה שהיה: למשל, אם אתה רוצה שני תפוחים במקום אחד, אתה יכול לומר - אמא, אני יכול לקבל שניים? במקום "לבכיין" "אבל אני רוצה שניים" (תדגימי, בעדינות ללא שמץ לעגנות. באהבה רבה). תראה שתקבל - אתה בכלל לא צריך להרגיש מסכן..

ותוסיפי: אבל תדע, שאם לפעמים יותר נעים לך לבקש ב"ביכיון" אנחנו ניתן לך גם.. איך שנעים לך לבקש.

ובוודאי שאם משהו כואב ומצער מותר לבכות.. מה השאלה בכלל? לפי מה שאתה מרגיש.

ונקוה שלא תצטרך לבכות הרבה, כי סתם תרגיש שמח..

יש כאן אמא שמבקשת עצה איך לשנות התנהגות שבעיניה לא ראויה כשנראה לה שאולי טעתה.

להגיד לה טעית, זה רק להוסיף על המצפון שקיים במילא על זה שהילד עשה כזה הקשר שהיא לא ציפתה לו.

את אותם דברים אפשר לכתוב בצורה עדינה יותר בלי לגרום למצפון.

אישית רק מלקרוא כזאת הודעה עשה לי נקיפות מצפון על הדרך שבה היא בחרה להגיב, כשאני מתמודדת עם תופעה דומה לזו.

ומניסיון, זה לא ממש עובר לבד בלי התערבות...

אז הוא לא הבין את ההבדל בין בכי לבכיינות, אז מה? זה פשוט אומר שאתם צריכים להסביר לו, וגם אם זה יקח קצת זמן, אני בטוחה שהוא יבין את ההבדל בין בכי לבכיינות.

מהניסיון הדל שלי - אין כמעט שום דבר בחינוך שהוא "נכון" או "טעות" (כמובן, חוץ מהדברים הכי בסיסיים!)

יחס ותגובה לילד יכולים וצריכים להשתנות מילד לילד, ואפילו אצל אותו ילד בתקופות שונות.

אצלי יש גם אחת כזאת עכשיו. אני מרגישה שהיא "סוחטת" בבכיינות ומרגילה את עצמה ואותנו לבכיות ותשומת לב בדרך שלילית.

לרוב - אני אכן אומרת לה בדומה אליך "אני מבקשת ממך לבקש יפה" והיא אכן משנה את הקול שלה (זה מזה מצחיק) ומבקשת בקול עדין ועם "בבקשה".

כמובן ש"בבקשה" זה לא מה שחשוב בעיניי, אלא הטון והסגנון (לא צרחות, לא דרישות. בקשה). עם זאת, אם הילד אמר לך "בבקשה" בקול בכייני לא הייתי ממשיכה להתעקש איתו על כך. העיקר שהוא הבין שהדרך שלו לא היתה נכונה, ויש דרך נעימה לדבר. מה הדרך הזאת - הוא ילמד. וממש כמו שפנסאי כתבה - אני המון פעמים, ולא רק איתה, פשוט "חוזרת" על הבקשה בניסוח ובסגנון הנכון. "מים!" "אמא, אפשר בבקשה מים"? או "אני רוצה מים!" "אני יכולה להביא לך מים גם אם לא תצעק" (בדומה למה שדן כתב, אבל לדעתי עם כאלה קטנים - צריך על המקום ולא אחכ) ואני חושבת שזה עובד.

ומצד שני - לגבי הבת שכתבתי עליה בהתחלה - היא פתאום בתקופה ממש קשה. אני רואה שההתעקשות איתה על לבקש יפה גוררת רק עוד בכי, ומנסה למצוא דרכים אחרות. לא להתחנן לליבה שתסכים להפסיק לבכות, ממש לא. אבל למשל - לשאול בקול נמוך ושקט "את רוצה ----? אז בבקשה תעשי קודם ---- (אם זה באמת מה שהיה עליה לעשות לשם כך. למשל, לרחוץ ידיים לפני האוכל). "רוצה שאעזור לך בזה? בואי, נעשה את זה ביחד".

לא שזה תמיד עובד, אבל אני משתדלת מצד אחד לא לתת לבכיות ולצרחות להכתיב את ההתנהלות בבית, ומצד שני לא "להתעלל" בילדה ולנסות להבין לליבה (כמה שזה קשה!)

סליחה שחפרתי...

אחד הילדים שלי הוא כזה.

אני גם מקפידה מאוד שהבקשות יהיו בצורה רגועה ולא בבכיינות.

אצלי לא לקח את זה כ"כ קשה ואם יש סיבה אמיתית לבכי, הוא לא עוצר את הבכי כי מבקשים שידבר יפה.

מה שכן, אני משתדלת לדבר בצורה חיובית, במקום להגיד "אתה מתבכיין" או "תבקש בלי בכי"

להגיד "אני מבינה שאתה רוצה... עכשיו תבקש יפה יותר בצורה רגועה: אני רוצה..." "תחזור אחרי אני רוצה..."
כשאת אומרת את אותו משפט בקול רגוע ורגיל.

לפעמים אני נופלת וכן מדברת על דרך השלילה, כי זה טבעי יותר להגיד מה אנחנו לא רוצים שיהיה מאשר איך נכון יותר, אך עובדת על זה.

בצורה כזאת הוא לומד איך נכון יותר לבקש ומצד שני לא מדכאים את הבכי, כי את בכלל לא מזכירה שהתבכיינות זה דבר לא טוב ואין לו איך לעשות הקשר כמו שהוא עשה בין הבכי להתבכיינות.

לא הייתי אומרת שטעית בדרך, להיפך טוב ונכון שאת מרגילה אותו לדבר יפה ולא מביאה מה שמבקש כשהבקשה מלווה בהתבכיינות.

הכי הרבה זה רק לשנות ניסוח...

אם הילד הבין שאסור לבכות, נעשתה טעות וכדאי לתקן אותה...

הוא גם הציע דרך לתיקון (שזה היה חסר בשאר ההודעות, כולן התעלמו מהבעיה, (כלומר, מזה שהילד הבין שאסור לבכות) ועסקו בעצם הבכיינות...

ד. לא אמר שזו טעות נוראית. זו טעות רגילה ונורמלית, כולם עושים טעויות...

נראה לי, שהטעות של ד., היא שהוא כתב כך בנושא של ההודעה. אז זה קצת צורם לעין... (ד. , הדברים נכתבו מתוך הערכה)

"אהבה של אמא" בהצלחה רבה!

בצורה בוגרת ומיושבת, 

שכנראה עשו טעות, וכעת הם מבולבלים קצת.

והסכמתי איתה שעשו טעות, מזל שתפסו בזמן, ואפשר לתקן.

אינני יודע אם חלק מהתגובות פה לא באות מתוך שכ"כ איכפת מהילדים, אז חוששים "וואי, ואם גם אנחנו נעשה טעות"... אז רוצים לבטח מטעויות, ע"י כך שלא יאמרו על שום דבר "טעות"...

אבל לא זו הדרך.

ילד קטן, זה דבר עדין. אם הערה כזו הביאה ל"בקשת רשות" לבכות - אז זה צריך תיקון מהיר.

צריך להגיד ברור, לדעתי, שזו אכן טעות. עובדה שהיו כאן כאלה שכתבו אחרת. אם לא אכתוב ברור - המסר שאני רוצה לומר לא ייתפס ברור. ובהיות שלדעתי זה מסר חשוב - אז אני אומר, כן - טעיתם. 

אני חושב שלומר לילד (עוד לא בן 3..) : "אתה מבקש בצורה לא יפה, אתה מתבכיין, וזה לא יפה. אני לא מתייחסת כשמתבכיינים סתם" - זה לא טוב.

הילד הרי אינו מבין מה "הבעיה". הוא רוצה "להתפנק" או משהו כזה, ואז הוא "נבהל" מההערה, חושב שיש פה איזה משהו שאינו מבין, שעושה את זה ללא-יפה.. עובדה שהסיק מכך מסקנות מרחיקות-לכת..

אנחנו לא צריכים "לחסום" את ההתרפקות שלו על ההורים, אלא "להכווין" אותה, להראות לו שאת אותו צורך נפשי (לא רק את ה"אובייקט" שביקש), ישיג בצורה אחרת. זו העברה עדינה. לא כל דבר ש"מעצבן" את ההורים, מנקודת מבטם, צריך להשליך ישירות אליו.. כביש עוקף.

הטעות היא להגיד "זה לא יפה", הטעות היא להגיד "תבקש בלי לבכות". הוא לא מבין מה "לא יפה" (למה?..) והוא לא מבין למה "בלי לבכות", מה המשמעות - לבכות זה רע?..

לכן הצעתי קודם כל לחזור בהם; אח"כ - להמחיש. ואז הוא "יעלה" בשמחה את אותו צורך - לצורת דיבור נינוחה יותר.

[ולמי שכתבה ש"מנסיון" זה לא עובר "בלי התערבות", אני אומר שמנסיון רב יותר - זה עובר לגמרי בקלות אם היא תעשה כמו שהצעתי..]

אני חושב שטועות האימהות שכ"כ מפחדות כאן מהאמירה "טעות"..

זה לא אומר שאלו הורים רעים.. להיפך, ניכר שמדובר בהורים איכפתיים ומסורים [ואני, אגב, די בטוח שלהם לא עשה כל רע לקרוא שאכן "זו טעות" ללא כחל ושרק]. אבל גם דברים שנראים "קטנים" אם הם מביאים לתוצאה כזו, אז צריך לומר ברור - שמא זה "יימרח" והילד ישא תוצאות לטווח ארוך.

האם גם מי שהיה נותן תרופה לא מתאימה והיה שואל אם זו "טעות" היו מציעים להגיד בצורה "עמומה"? ברור שלא. כי זה מסוכן..

אז גם עניינים "נפשיים" זה חשוב לא פחות. ולא להתחיל לדאוג שמא אנו עושים טעויות נוראיות.. ככלל, הורים שאיכפת להם מהילדים, והם חמים וטובים, "זכויותיהם" מכסים בד"כ גם על "פשלותיהם", שבאים גם הם מרצון טוב..

הורים, מורים, סבתות, סבים וכו'

עשו טוב להם ולכם,

למדו את הילדים לבטא רגשות, תנו את הלגיטימציה,

חנכו אותם לכך, בטאו רגשות בפניהם.

זה חשוב מאין כמותו, רבות מהבעיות של הבוגרים

מתחילות מהמקום  של חוסר היכולת/ מודעות/ בושה לבטא רגשות.

הערה חשובה,

הדברים נכתבו ללא ביקורת לשואלת כלל וכלל, פשוט נצלו"ש.

אולי כדאי לקרוא לבכיינות "יללנות" וכך הילד לא יתבלבל ויחשוב שאסור לבכות.

"תפסיק ליילל" או "תגיד לי בצורה נעימה בלי ליילל" תבהיר לו למה את מתכוונת והוא לא יקשר את זה לבכי.

קודם כל, ב"ה לא נפגעתי מד'. אבל כל הכבוד לבנות כאן על הרגישות, באמת..
 

אני לא אגיד שזה לא צובט בלב לשמוע שעשינו טעות... אבל בחיים עושים טעויות.. ואי אפשר להתעסק כל היום בדבר כל כך חשוב - חינוך ילדים - ולא לטעות בכלל.. אנחנו בני אדם... העיקר שנדע בע"ה לתקן את הטעויות שלנו (בזמן) ולא לחזור עליהן..

האמת היא שגם הרגיע אותי לראות שיש בנות שלא חושבות שזו טעות, כי כן זה מראה שעל הכל אפשר להסתכל מזuויות שונות, וזה כמו "יש על מי לסמוך"

מה שכן, התחברתי דווקא לדברים של ד'. אני בטח לא רוצה שחלילה הוא יחשוב שבכי זה איזה משהו שנורא ואיום לעשות.. אחרי הכל זה דבר משחרר, ואני יכולה להסתדר עם הבכי שלו ולענות בשלוות נפש, ולאט לאט הוא יבין בדרך נעימה שאין לו צורך בבכי הזה...
האמת? הרגשתי קצת לא טבעי בדרך שהלכתי בה בהתחלה, וזה כל כך הקל עלי להבין שזו הייתה טעות (מבחינתי בכל אופן, קיבלתי את דעתו של ד'), ומיד חזרתי לעצמי, והטבעי שלי היה להגיב לו כרגיל
 

ואני שמה לב שדווקא כשאני רגועה - הוא יחסית רגוע.. וזה לא משתלט לנו על כל היום אם לא עושים מזה עניין...

בע"ה זה יסתדר

אני מודה לכולכם, שיש אתכם כאן, ושיש לי את מי לשאול שאלה בכל פעם שאני צריכה!!! בלעדיכם היה לי מסובך יותר 

ולנסות להעביר את הבוקר בנחת?

ואולי קודם כל, תשתי משהו לפני שאת מטפלת בהם, אפילו תאכלי משהו קטן..

ואז את יותר רגועה איתם

ניסיתי..

שלא זזים מתחילה להאיץ לבקש -לא זז

מתחילה לצרוח

הורסת לעצמי ומן הסתם גם להם - חתיכה רצינית מהיום שיכל להיות יפה ורגוע

ולוקח זמן להירגע. זמן לחזור לעצמי

מבאס ברמות . פשוט נורא!

אני משתדלת הכל בשמחה, קודם כל בוקר טוב בחיוך ענק לילדים ומודה אני אפילו שאני בהיסטריה בלחץ, תוך כדי שאני הולכת ונשיקה כמובן לילדים.

אח"כ בצורת חיזוקים טובה, אני מתחילה לספור, בא נראה תוך כמה זמן אתה מוכן, ואני מתחילה בקול 1, 2, 3, מיד מיד מתחילים להתלבש כי רוצים בכמה שפחות כבר להיות לבושים.

או בא נראה מי ישיג ויהיה מוכן יותר מהר, ופה ושם אני עוזרת, להוריד חולצה, להביא נעלים וכו. במקום לצרוח למה הם חולמים אני לפעמים עוזרת קצת אבל לא מלבישה הכל.

אין בכיות בבוקר על בגדים שלא רוצים, אם יש בכיות, אני מביאה מיד משהוא אחר ואני אומרת נדבר על זה אחרי הצהרים, ואז  אחה"צ ,מוציאים את כל הבגדים ואני אומרת שפריט אחד מכל הבגדי חורף למשל אני מרשה לא לרצות, כל אחרי הצהרים הילד מחליט מה הוא מוריד מהקולקציה, וזהו מאותו היום אין ויכוחים! כי אני מזכירה שסיכמנו על בגד אחד מסוים שעליו אני מוותרת.

מידי פעם זה חוזר בקיץ ובחורף וכו.

לדבר אל הקיר.דבר שני- אולי כדאי שיצטרכו כמה שפחות דברים לעשות בבוקר- אני מכינה להם כריכים ערב לפני, והם ישנים, לא עלינו, עם הבגדים שלמחרת, (שהם בגדים נוחים) וככה בבוקר רק שירותים, נטילת ידיים, לנעול נעליים, לאכול ולשתות, ויאללה- החוצה, 

ככה זה חוסך זמן ו"מאבקים" מיותרים.

אפשר גם לשים שירים נעימים, זה משפיע על כל האווירה, וכמובן, לאתגר אותם, מדבקות, פרסים...

בהצלחה!!

עם בגדי טריקו ופוטר לגן, שזה עד גיל שנה בערך,

ילדים בני 5-6 כו' ובית ספר לא ניתן לשלוח עם בגד טריקו שנראים כמו פיז'מה.

וחוץ מיזה יש ילדים שבגמילה אז אין טעם להלביש אותם בבגדי הגן כשיש מצב שזה יתרטב עד הבוקר...

אני גם רואה בגן ילדים בני 2-3 כבר מתלבשים בגי'נס וכ'ו, לא נעים מהגננת לשלוח עם פוטר והוא הילד היחיד המוזנח.

גם אני מלבישה בבגדים ואפילו ילדים בגיל בית הספר. רק דואגת לפריט לבוש אחד חיצוני ייצוגי.... כזה שלא התקמט בשינה.

הרבה פעמים הילדים הלא מרוכזים/ איטיים ואפילו סרבנים לא מסוגלים ללבוש פריטי לבוש שעשויים ממרקמים פחות רכים מטריקו ופוטר.

לא יודעת, יש לי בן 9 והוא הולך לבי"ס עם מכנסי פוטר וחולצת טריקו וממש לא נראה מוזנח לדעתי.

זה הבגדים שנוחים לו לשחק והם נקיים ומכובסים ולא קרועים.

נראה לי מוזר שאת חושבת שאם יש ילד בלי ג'ינס הגננת תחשוב שהוא מוזנח.

עניין אחר זה שילד בגיל בי"ס לא הייתי שולחת עם הבגדים שישן איתם, סתם כי בלילה לפעמים מזיעים קצת או סתם קמים מכווצ'צ'ים כאלה ועדיף ללבוש משהו נקי ולצאת רעננים ונקיים.

תורה מתחיל מגיל 3, ומגיל 3 אף ילד לא בא עם פוטר או טריקו!

אולי בזרם הדתי לאומי מקובל לבוא עם פוטר.

ובקשר למעון, עד גיל שנה הייתי שולחת בפוטר. אח"כ ראיתי שכל הילדים לבושים מאוד יפה, זה כנראה קשור לאיזור המגורים. אני לא רוצה להיות האמא היחידה ששולחת עם פוטר כשכל הגן יש לו קולקצית בגדים מאוד יפה.

אבל באמת צריך להמשיך לעבוד על זה. אולי לאו דוקא בכיוון של הסברים כי ברגע האמת כל ההבנות מתנדפות, נשאר רק הדחף להכות .

תחשבי בעצמך מה יכולה להיות הסיבה שהילד מכה את אחותו.

אולי זו קנאה? אולי מצוקה בבית או בביה"ס? לגבי הסיבות האלו צריך להרבות בתמיכה ובחום, לגלות את הסיבה למצוקה אם ישנה, ולפתור אותה.

לפעמים מספיק לתת לילד כזה תחושה שהוא הגדול (והיא הקטנה) בעזרת פעולות מאוד מעשיות:

למשל להשכיב את האחות לישון בשעה יותר מוקדמת ממנו ולהבהיר שהיא צעירה והוא כבר בוגר לכן (מספיקה חצי שעה של פער כדי להבהיר את ההבדל הזה) בזמן שהיא הולכת לישון הוא רשאי להמשיך בענייניו. (אפשר, בשביל הסדר הטוב, אחרי שהוא כבר מאורגן לשינה).

או להטיל עליו תפקידים שמתאימים לילד בוגר בבית.

ובמיוחד תפקידים כאלו שיחדדו את היחסים בינהם: שיעזור לה בשיעורי הבית "כי הוא כבר בוגר ויודע" או שישגיח עליה כשאתם לא בבית (אפילו לזמן קצר) ובודאי יש עוד רעיונות.

מה שחשוב הוא תמיד להדגיש שהוא כבר בוגר - כמובן בלי לפגוע במקום של הילדה הצעירה יותר בבית.

אצלנו אני מפנה את הקטנים אל הגדולים בעניני תקלות במחשב, תיקון אופנים וכל מיני שאלות שמתעוררות כשאני מציינת שנשאל את הגדולים מה הם חושבים על כך, נראה מה יש להם לומר.

זה נותן לגדולים תחושה טובה ואמיתית של התפקיד החשוב שיש להם בבית.

הפרש של שלוש שנים  בגיל  הוא הפרש מתאים כדי ליצור את ההבחנה הזו.

מס' סיבות לבחירה לנקוט באלימות:

• להשיג במהירות את רצוני.
• במקום שנגמרות המילים מתחילה האלימות.
• משיכת תשומת לב מההורים.
• לפרוק .

לצערנו אלימות הפכה ל "נורמאלי"  אבל  ניתן להתמודד ולהביאו למקום אחר.

1. לשוחח עימו  ולבחון מהיכן זה נובע.
2. להעניק לו מגוון  פתרונות אפשריים (דיבור, פנייה להורים וכו')
3. לדרוש ממנו שלא יכה, לומר שזה אסור.
4. להרחיק אותו ממנה מיידית.
5. לגרום לו להפסיד את מה שרצה להרוויח.

שנגמר לו המילים ובמקום זה מרביץ לאחותו הגדולה ממנו בשנתיים?

אשמח לרעיונות

אולי הוא מתוסכל בגלל שהוא הקטן והוא מרגיש מאויים?

כדאי לבחון את המקום הזה ברצינות.

אם זה לא, אז פשוט להבהיר לו שזה אסור 

ולהרחיק אותו ממנה.

כדאי גם ללמד אותה להגיב,

שתדרוש ממנו מיידית לא להכות אותה.

להתבטא, הוא עוד קטן ולא בטוח יודע לומר כל מה שהוא רוצה.

-זה רק למחשבה בשבילנו איך לעזור לו,

אך לא כדי לוותר לו על כך שהוא מכה. את זה וודאי אסור לאפשר.

להציע לו מה עוד אפשר לעשות במקום להשתמש בידיים..

-אם אלו מריבות קטנות, עדיף להתעלם, ואפילו להעלם השטח (ללכת לתלות כביסה, וכד'...) תסמכי עליהם שידעו את הגבול ולא יגזימו.

אחים רוצים את אחיהם בריאים ושלמים, גם אם הם רבים איתם....

התעלמתי או שהרחקתי אותה ממנו וגם עשיתי מה שד. ציין להסביר אך זה לא עוזר הילד ממשיך בשלו והילדה אם כי מתעקשת לפעמים על שלה תמיד סופגת ממנו כמה שאסביר גם לילדה להרפות או לילד שלא מרביצים על כאלה דברים לא עוזר

איך מתקנים, או כוונים אחרים לעזרה אשמח!!

יש ילדים יותר כוחניים.

איך הוא מתנהג בגן?

בכל מקרה הילדה לא צריכה לספוג. וגם לא להרפות ממשהו שבצדק מגיע לה.

ככל שיש לך כוח וזמן תפרידי אותו ממנה באופן שיבין שלא משתלם להרים יד על אחותו.

תחשבי מה יכול ליצור הרתעה במקרה שלו. לפעמים אין ברירה וצריך ליצור מאזן אימה : תעקבי אחרי ההתרחשות ולפני שזה מגיע למכות תזכירי לו שאם הוא יכה אז - הוא לא יוכל להשתמש בצעצוע שגזל עד הלילה/ הוא ילך לחדר/ הוא לא יקבל מדבקה /ממתק על התנהגות טובה/ לא יצא איתכם לגינה  כל מה שיכול לעבוד.

אחרי כמה ימים כאלו של מעקב וטיפול מתמידים את תראי שיפור.

אי אפשר כמעט להפריד בינהם הם כמו תאומי סיאם במיוחד הילד קשור לאחותו

למשל: הולכת לחדר אחר הוא ילך אחריה עד שימצא אותה בלי או עם התחלת מריבה הוא פשוט ילד שמאד זקוק לה

גם אם הוא באמצע ריב והיא בורחת ממנו הוא כאילו לא מבין למה היא סוגרת את הדלת ממנו הוא שואל למה את לא נותנת לי להכנס??

למשל הילדה של השכנה רוצה אותה הוא ירצה בכל מחיר להצטרף....

ובגן הוא ילד הכי נח ושקט בגן (ההשערה שלי אולי זה שהוא מאד ביישן ולכן הוא מוציא את כל ה"כעס" המרץ ש"נגזל" ממנו

בגן אולי על אחותו בבית פלוס עייפות)

או שפשוט קטן ונגמר לו המילים כמו שיש לאחותו ובמקום לדבר מוציא את זה בכח המכות ורב הזמן אני נוכחת לדעת שהמריבה נסובה על עקשנות מצד אחותו אליו :

"לא נכון כך אומרים" או "כך זה המשחק" ו"זה היה שלי מהגן" וכו' ובסוף שנגמר לו הכח להתעקש הוא מתחיל להרביץ!!

תודה למגיבים!!

אז  היא מביאה אותו אל קצה גבול היכולת.

טוב - אז הפתרון פה הוא למנוע את המשחק המשותף בינהם בזמנים האלו שהוא עייף  ושניהם רודפים את הצדק עד  חורמה.

אל תרשי להם לשחק ביחד. בטוב - פשוט להתארגן על זה  איכשהו. שכל אחד יהיה עסוק בדברים אחרים  - היא בשלה והוא איתך מקשיב לסיפור או שוכב לישון או כל פעילות אחרת.

אולי יעזור להפגיש אותו עם חבר בגילו  שהוא מתחבר אליו, בתנאים של הבית, של אחה"צ,  זו תהיה לו חוויה אחרת מאשר בתנאים החברתיים הלוחצים של הגן.  זה יתן לו גם תחושה שהוא מצליח מבחינה חברתית וגם תעסוקה ממשית בנפרד מאחותו.

שמעתי על נשים שהמשיכו להניק תוך כדי הריון וגם אחרי הלידה את התינוק (הוא באמת עדיין תינוק) הגדול יותר.

אני מניחה שזה מתאים רק לחלק קטן מהנשים  אבל זה אפשרי.

צריך להתייעץ עם יועצת הנקה רצינית לגבי זה.

מן הסתם התבלבלת.

ניתן לרדת וכך לא יווצר גודש בהתחלה שלוש עד ארבע פעמים הנקה פלוס משהו מוצק או בקבוק אח"כ לאט לאט לרדת במינון...

ולגבי הפן הרגשי תני לו בקבוק או משהו מוצק אך אל תתני לו לבד אלא הושיבי אותו עליך כמו בהנקה כך תהיי קרובה אליו בשעת מעשה וכך לא תחושי כל כך את הריחוק ממנו הפיזי...

תני לו גם הרבה חיבוקים ומגע. והרבה על הידיים לפחות בתקופה הראשונה.

מקווה שנתתי עיצה מועילה בהצלחה!!

כמובן זה תלוי בכוחות שלך, לא כל אחת מסוגלת להניק בהיריון ולהישאר עם כוחות...
גם הבן שלי היה בן שנה כשנכנסתי להיריון, והמשכתי להניק אותו. הייתי נורא חלשה, אבל אני תמיד ככה בהיריון אז לא יודעת עד כמה זה השפיע. במקרה שלי זה גרם לבעיות ולכן הרופא אמר לי חד משמעית להפסיק את ההנקה... אבל אם לא נגרמות מזה בעיות בהיריון, אין בעיה להניק.. אבל תדאגי לעצמך!!! קחי ויטמינים וכו'.. זה לא דבר פשוט!!
אם את רוצה להתייעץ עם בעלת ניסיון, אז אולי תנסי לדבר עם "יהודיה מא"י". היא מקסימה, עזרה לי המון!!!

כלומר המשיכה להניק את הגדול עד הלידה הבאה ולאחריה.

וזו תופעה קיימת בהחלט.

רפואית אין שום מניעה להמשיך לעשות את זה כל עוד ההריון אינו בסיכון.

רק יש צורך לדאוג לאוכל לילד כי זה פינוק.

המניעה היחידה להניק היא הכוח הפיזי של האמא - אבל אם נפשית את כל כך רוצה תמשיכי בכיף עד שתרגישי שאת רוצה להפסיק....

אכן כן. אפשר להניק תוך כדי הריון, חוץ ממצבים מיוחדים שבהם ההריון מצריך שמירה מיוחדת.

אני באמת לא מבינה ונראה לי שאולי אחד מהם מאד תזונה ראויה.

הרי ידוע שהחלב "גדל" עם הילד, משתנה, ומתאים את עצמו לגיל הילד ולצרכיו.

מה קורה כאשר הנקת הגדול נמשכת?

החלב נשאר מתאים לו? משתנה לטובת הקטן? אם כן, מה מרוויח הגדול מההנקה?

זו תהיית תם, אין לי מושג, מאוד מסקרן אותי.

לתינוק הקטן, ולא לפעוט, בגלל שהגוף מזהה היריון חדש.

(בטח יש מחקרים שמוכיחים אחד מהשניים. התשובה שלי היא השערה אינטואיטיבית בלבד).

מה מרוויח הגדול? קירבה לאמא, פיזית ונפשית. זמן שאמא רק "שלו". ושתיה טעימה כנראה

אני ב"ה נכנסתי להריון אחרי שהקטן היה בן חמישה חודשים, וינק מלא.

קודם כל, לא היה מספיק חלב והבנתי גם שהטעם משתנה...

,והרופאה אמרה לי להפסיק כי אי אפשר לדעת למי זה עלול ח"ו לגרום להפלה...

כמו  כן רב גם אמר לי כך.....

גם לי אמרו להפסיק במצב דומה, והסיבה היא שגם הריון וגם הנקה לוקחים ממך הרבה אנרגיות, ואם ח"ו תפלי מהרגליים ללא כוחות, כולם יצאו מופסדים מהעניין - גם את וגם ילדייך ומשפחתך.

אני בצער רב הפסקתי להניק, בהדרגה, לאט לאט בלי לחץ, בשאיפה שהפסקת ההנקה תהיה רחוקה מהלידה כך שהגדול לא יקשר את שני הדברים. 

כמו שאמרו כאן, תקפידי שהקשר עם ילדך ימשיך גם ללא הנקה, פיזית ונפשית, וגם אחרי הלידה בע"ה תפני זמן לגדול. בזמן ההנקה של הקטן אפשר לשבת עם הגדול יותר לספר לו סיפורים ולדבר איתו וכו'

הרופאים לא רוצים "לקחת סיכון", ויש נשים שגם הן מפחדות "לקחת סיכון" לשומעות לרופא, וזה בסדר...

אבל אם לאישה ממש חשוב להמשיך להניק, וההריון לא בסיכון כאמור. אין שום מניעה להניק בהריון. נשים רבות מאוד עושות את זה בלי שום נזק.

אצלנו באופן אישי, החלב מאוד מאוד מתמעט בהריון והקטנטנים מתייאשים ממני והולכים להם

הרופאה אמרה שאין מניעה כל עוד אין כאבים ודימומים..

הפסקתי לקראת סוף ההריון.

אין לי עצות כ"כ חכמוצ רק שכשאת בטוחה בעצמך זה הרבה יותר קל..

בהצלחה!

ובשעה טובה!

אני לא נכנסתי להריון לכן אני עדיין מניקה (ביתי בת שנה ו-10)

אבל, מאחר וראיתי כל מיני מקרים של אמהות שנאלצו להפסיק את ההנקה באופן פתאומי, רציתי להשאיר לי את האופציה הזו במקרה ואזדקק לה.

אז מה שעשיתי זה פשוט הצבת גבולות בהנקה.

עשיתי לי ולתינוקת שלי כמו "חוקים" בהנקה. כך מצד אחד אני מניקה אותה ומצד שני היא לא תלותית בהנקה ולכן אני בעצם יכולה להפסיק מתי שאני רוצה

"חוקים" בהנקה הכוונה לקבוע זמנים ברורים מתי התינוק יונק ומתי לא. ובנוסף, לקבוע מקומות ברורים איפה התינוק יונק ואיפה לא. כלומר עד גיל שנה - שנה ושלוש הנקתי אותה מתי שבא לה ואיפה שבא לה (בצניעות כמובן), ומהגיל הזה נתתי לה לינוק רק בבית, רק על המיטה שלי ורק בבוקר, בלילה ובשנת צהרים (אם היה יוצא לי להיות איתה בבית בצהרים).

אם היא היתה מבקשת במועד אחר או במקום אחר הייתי אומרת לה: "אבל עכשיו זה לא לילה, נכון? אמא תניק אותך אחרי מקלחת, לפני שנלך לישון, טוב?" ואז הייתי מעבירה נושא כדי שהיא לא תבכה. נגיד הייתי שמה מוזיקה או מוציאה אותה לשחק בחוץ או נותנת לה משהו טעים לאכול. העיקר ש"תשכח מההנקה". ככה היא לאט לאט התרגלה שהיא מבקשת לינוק רק בבית, ורק במיטה שלי (היא ממש היתה לוקחת אותי יד ביד למיטה שלי כדי להניק אותה שם) וכמובן רק בבוקר בלילה או בצהרים.

בדרך זו גם מניקים ומצד שני הילד רוכש את היכולת לוותר על ההנקה גם כשהוא מאוד רוצה.

ואז אם רוצים להפסיק להניק זה הרבה יותר קל כי הילד כבר יודע להתגבר. אפשר אחרי כן להוריד את ההנקה רק ללילה ועד לכלום.

וחוץ מזה, רק אומר לך שאם את מניקה אותו רק בלילה כמה דקות זה לא נראה לי יפגע לך בהריון. הנקה של 5 דקות לא נראית לי מזיקה להריון. בכל מקרה תתייעצי עם רופא  ועם יועצת הנקה (לא עם טיפת חלב!)

בהצלחה רבה! 

ב"ה

גם אני נכנסתי להיריון כשבני הבכור היה בן שנה בדיוק, והיה יונק (וגם אני נלחמתי מאוד על ההנקה, מכיוון שנולד פג). דווקא רציתי להמשיך להניק, אך נראה שטעם החלב השתנה, וכשהייתי בסוף החודש השני - הוא כבר לא רצה להמשיך לינוק, היה בוכה בתסכול בעת ההנקה, ועובר בשמחה רבה לבקבוק דייסה (אכן היה גודש, ולכן הייתי שואבת. בכל יום שאבתי פחות, עד שהחלב נגמר). סיפור דומה היה לי גם עם הבן השני, כשנכנסתי להיריון של הילד השלישי. 

מצד שני, שמעתי על נשים שהמשיכו להניק כל ההיריון, והכול היה בסדר (ויש לי חברה שהיניקה עד חודש חמישי או שישי, ונאלצה להפסיק בגלל צירים מוקדמים).

בכל מקרה, כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה טובה. 

תודה רבה לכן על כל החיזוקים והעצות, אני קוראת את הכל וזה באמת עוזר בעיקר לתת לי פרופורציות מנסיון של נשים אחרות.

ב"ה בינתיים הצלחתי להוריד אותו ל-2 הנקות- בוקר וערב (בתקווה שלא יתעורר לילה...),

אני ממש מקווה להמשיך לעמוד בזה למרות הקושי שיש לי...

בעקרון אני מרגישה שאני רוצה לתת לכל ילד את הזמן והמקום שלו ולכן אני אעדיף להפסיק להניק 

אבל באמת נתתן לי יותר ביטחון בזה שאפשר לגרור את ההנקה עוד קצת ובעז"ה יהיה בסדר.

שאלה אחרת- אתן חושבות שבגיל הזה, גיל שנה, חייבים לתת מטרנה כדי לפצות על חוסר הנקה או שאפשר להסתפק באוכל רגיל?

תודה ממש!

אחרי גיל שנה אין צורך תזונתי בתמ"ל  (כך נאמר לי על ידי רופא ילדים מוכר מאוד)

אלא אם כן הוא לא כל כך אוכל מוצקים, ואז צריך "להשלים" לו ארוחות...

אני באופן אישי, ממשיכה עם המטרנה גם אחיר גיל שנה מצד הנוחות (זה חלק מ"סדר ערב", פיג'מה בקבוק, למיטה, לישון...), וזה גם מרגיעה את החלק הפולני שחושש שאולי הילד הולך לישון רעב...

כי זה מכיל את כל אבות המזון שהילד צריך (כמובן בהנחה שמפסיקים עם ההנקה).

אני לא ההיתי מפסיקה כבר עכשיו אלא נותנת עוד כמה חודשים-

זה גיל שגם ילד שאוכל יפה, עדין אוכל לאט ודי קשה (מזדהה עם האמא הפולניה...) לדעת בוודאות שאכן קיבל את כל מה שהוא זקוק לו...

אבל רובם המוחלט יגידו שתמ"ל אחרי גיל שנה שווה בערכו  התזונתי לחלב פרה  (כך שאפשר להחליף את המטרנה בחלב. מבחינה כלכלית זה יוצא בערך אותו מחיר, חישבנו...)

אגב, לא דייקתי בדברי הקודמים

הרופא אמר שתינוק שינק עד גיל שנה לא צריך תמ"ל אחרי גיל שנה

תינוק שניזון מתמ"ל לפני גיל שנה שימשיך איתו עד גיל שנתיים.

ובגיל שנה הפסקתי איתה לחלוטין. לא כדאי להביא לו- כי זה סותם להם את התיאבון למזון מוצק ובריא...

מניסיון של שני בנים מתוקים

זה גם מקל על הקשיים הפיזיים והנפשיים, וגם חשוב לדעת שיש כנראה קשר בין גמילה פתאומית לבין הפלה ח"ו בהריון שאח"כ.

ולגבי הקושי הנפשי - מה שלנלחמת על ההנקה שלו זה יעזור בע"ה גם לבאים בתור, זה לא הולך לפח... את תהיי מנוסה יותר. והקשר והחיבור שנוצר יימשך בע"ה לכל החיים שלו, גם אחרי הגמילה... זה בסיס לכל החיים. וזה שה' שלח לך את הבא בתור כבר עכשיו, וקשה לך עם המחיר של הגמילה (שזה ממש מובן כשלעצמו!), דורש ממך להתחזק באמונה שה' יודע מה הכי טוב גם לך וגם לתינוק גם אם לך נראה שהיה עדיף אחרת...

הצלחה רבה! ושיהיו לך רק קשיים כאלה של ריבוי ילדים בע"ה...

עיקר הציונים דתיים מתרכזים באזור רחוב האגוז\מגיני הגליל\בר אילן וכו' יש כמובן בתי"כ פעילים ולילדים יש שם בסביבה אריאל ועזרא ועוז לקטנים. זה קצת "ישוב" כזה.

יש קרוב גם את שכונות היובל שהיא יותר מעורבת.

ברחוב עזרא-הרא"ה וסביבותיו זה יותר חרדים אבל גם יש דתיים.

בצפון העיר סביב רחוב מילר\מלצר\ישיבת הדרום ככה יש גם די הרבה דתיים. אבל זה אזור יותר מעורב. ויש פחות צעירים. פעם זה היה האזור הדתי.

בשכונת אושיות יש גרעין תורני כלשהו 

ונדמה לי שגם בקריית משה התחיל משהו כזה בזמן האחרון אם אתם בעניין. אבל זה לא שכונה פשוטה.

יש בי"ס נועם לבנים ובנות (זה עם הסעות מכל העיר). הבנות ממש טוב. הבנים קצת פחות מוצלח נראה לי.

לבנים יש גם ת"ת זילברמן בקריית עקרון.

יש גם את בי"ס מעלות משולם שזה די קרוב לרחוב האגוז. שהוא מעורב. אבל נחשב בי"ס טוב בזמן האחרון.

מה כוונתך גרעין כלשהוא באושיות? זו שכונה גדולה שהדתיים והצעירם נבלעים בה או שיש סיכוי טוב שיגורו לידנו כמה משפחות צעירות? מה עקר האוכלוסיה שם?

שמעתי שיקר לגור ברחובות? כמה יקר?

רחוב גורודיסקי כתוב שהוא בצפון העיר יש לך מושג על האוכלוסיה שבו? 

כנל על שכונות מרמורק? אבן גבירול?

תודה מראש

זה שבאושיות יש גרעין תורני. ( http://oshiyot.co.il/?page_id=443 ).

כן זה שכונה די גדולה. יש שם אזורים שיש בתים פרטיים או דו קומתיים כאלה ויש מקומות עם שיכונים ממש עתיקים.

יש רחובות יחסית קיצוניים ומרוחקים ויש את הרחובות שממש קרובים לשכונות שרונה\היובל\בי"ס נועם וכו'.

סליחה שזה קצת סטיגמות... יש בה יחסית יותר עולים חדשים מאתיופיה ואוכלוסיה כזאת של ש"ס.

החבר'ה של הגרעין די מפוזרים לפי מה שזכור לי אבל אני לא כ"כ בעניינים הרבה זמן. פשוט תלכו ותראו.

תכל'ס העיר לא כזאת גדולה. והכל די קרוב אחד לשני. אם אתם רק שוכרים בינתיים אז מקסימום תעברו אחרי שנה שתראו מי נגד מי.

אבן גבירול זה שכונה ממש מרוחקת פיזית מהעיר. זה ממש כמעט כמו ישוב ליד. צריך לכל דבר לנסוע בעצם. אין לי מושג עליה בכלל אבל לא שמעתי על יותר מדי אוכלוסיה דתית שם. מן הסתם יש הרבה מסורתיים ומבוגרים. אין לי מושג. ונדמה לי שהאוטובוסים לשם לא מי יודע מה.

מרמורק פחות מרוחקת. אבל ככה בגדול רוב הדתיים הצעירים יותר ברחובות מתרכזים יותר באזור המזרחי. 

אני אישית לא מכירה משם אנשים. נראה לי שהיה עם הבן שלי בבי"ס ילד אחד ממרמורק.

גורודסקי- תלוי איזה אזור. בעקרון כמו כל האזור הזה בצפון העיר זה די מגוון. יש הרבה חילונים ויש גם לא מעט דתיים. זה לא איזה רחוב "דתי" כזה או משהו כזה. אבל נגיד הבנינים שלו שיותר לכיוון הבית קברות במרחק הליכה משכונת האגוז וסביבותיה.

השאלה מה אתם מחפשים. גרנו באזור הזה די הרבה זמן והיה לנו נחמד סה"כ. אבל אין באזור הזה קהילה אחת מוגדרת. תצטרכו להתחבר בעצמכם.

אם אתם ספרדים אז יש ברחוב גולדברג את ביכנ"ס חזון יחזקאל. ביכ"נ נחמד ודי גדול ומגוון. (אבל לא כזה חברתי או משהו אם זה מה שאתם מחפשים. יש בו גם הרבה מסורתיים).

לאשכנזים יש ביכ"נ ברחוב מלצר (אהל שי) וגם ברחוב מילר יש שניים. באחד מהם ששכחתי את השם שלו יש יותר צעירים אבל אני לא מכירה אותו אישית.

בישיבת הדרום יש את ביכנ"ס ברמן. שזה הרבה אמריקאים.

יש לכם ילדים? גני עריה באזור הזה - יש טובים.

ועוד יתרון של האזור שזה ממש קרוב למרכז העיר. אז אם אין רכב- אוטובוסים, מוניות שרות וכו' זה ממש קל למצוא. זה מרחק הליכה. וגם קרוב לשוק\חנויות וכו'. מצד שני לא קרוב מדי לכל הנ"ל...

בקשר ליקר- הכל יחסי. יחסית למרכז זה די זול. יחסית לדרום זה אולי יקר.

על דירת 100 מטר בצפון העיר של 3.5 חדרים, בבנין לא חדש, ברחוב טוב שילמנו בערך 3300 ש"ח.

הילדה לא התאוששה מלידת הילד הקודם

וכבר עוד אפרוח חדש, מאיים לגזול לה את הצומי.

אני שאלתי את הבת שלי (3) רוצה עוד תינוק? (יש לנו ב"ה, תינוק בן שנה)

אז היא אמרה לי: "אבל כבר יש לנו"!

לפני (וגם אחרי ) שנולד לו אחיו הקטן בלי שום תינוק באמצע

מה שאני שמתי לב כצופה מהצד היה שהם ניסו כל הזמן לתת לו תשומת לב ויחס חם יותר מידי וריחמו עליו שנכנס עוד תינוק למש' וניסו להכין אותו יותר מידי.

תזרמו עם זה בלי לקשקש לה כל הזמן על תינוק נוסף שיהיה במש' וכו'וכו'

את אומרת שזה התחיל לפני כחודש. לא מאוחר מידי לטפל.

ה"הסבר" שלך שהיא הפילה את עצמה ולכן לא מקבלת חיבוק וכו' - היה טעות. ההיפך: קודם חיבוק ונשיקה (שזה מה שהיא "ביקשה") ואח"כ לדבר על מה מפריע..

צריך אכן גם חום, טבעי, ותשומת לב יחידנית כמו שאת עושה.

וכדאי גם לדבר. לנסות לדובב.

למשל לשחק ב"במה אנחנו שמחים".. אח"כ "ממה אנחנו מפחדים" (זה בשביל לא להתמקד רק ב"מפחדים"). בנחת.

תנסי להכניס למשל בתוך זה, ש"אמא הולכת לכמה ימים"?.. אולי, למשל, כש"הרגישה" את המצב, חששה ששוב אמא תיעלם?

אולי גם "מה מרגיז אותנו"?...

ואולי גם לוודא שבגן לא קרה משהו (אנמנם ההקשר הסביר הוא מצבך - אבל בכ"ז לוודא).

אפשר גם לשאול, את מי אנחנ אוהבים? את מי לא כ"כ?...

הקיצור, לדובב אותה בנחת, באמון, בקירבה.

אח"כ לראות הלאה.

עדיין לא שיפרו את המצב -לכי על הומאופתיה. זוהי תמיכה נפשית במקום שהמצב מעט יותר קיצוני מן הרגיל.

את מתארת תסמינים שהולכים ומחמירים מבחינת דרגת הקושי שלהם. תשומת לב ושיחות  שמציפות  את הקושי לא תמיד מועילות במצבים בהם הילד שוקע ופונה אל דפוסי התנהגות הולכים ומחמירים.

לפעמים צריך עזרה חיצונית.  טיפול הומאופתי  מהווה תמיכה כזו והוא במקרים כמו אלו מחזק מבחינה רגשית ועושה אותה העבודה של פסיכולוג בסכום נמוך הרבה יותר , בזריזות ובלי להכניס את הילד והמשפחה לדינמיקה טיפולית מיותרת.

להסבר יותר מפורט את יכולה לפנות באישי.

שמדברים ישירות על עצמנו,

לשחק בבובות,

היום בובה רותי שמחה, את יודעת למה? היום היא עצובה...

והנה הצב, כואב לו.. מה קרה לו? מי יעזור לו?

בלי לגלוש בזה בכלל אל עצמנו,

אפשר להנות ולגלות המון על עולמם של הילדים.

-ובכלל לא בטוח שזה קשור ללידה או להריון. היו לי כמה פעמים תקופות כאלו עם הילדים, כל ילד בתורו...

ולפעמים זה בכלל לא היה סמוך ללידה /הריון.

באהבה, באמונה, ובהמון סבלנות....

בהצלחה!!!!!

יכול להיות שהיא פשוט מוטרדת- היא רואה שאת חלשה ומפחדת שקרה לך משהו.

הרבה פעמים כשהילדים מרגישים שמשהו רע קורה (מבחינתה- היא לא יודעת שיש סיבה טובה שאת לא מרגישה טוב) הם מרגישים רע בעצמם, ולכן אפשר לשמוע הרבה תלונות על כאבים במקומות שונים בגוף, וגם דרישות לצומי (אפילו לי זה קרה כשהייתי קטנה וסבא שלי חלה) יכול להיות גם שיש לה קצת זכרונות רעים מהלידה השקטה, והיא מפחדת ששוב תעלמי לה.

(יכול להיות שגם את חוששת מזה והיא מרגישה את החששות שלך?)

יכול להיות שמשם נובעת המצוקה שלה.

אולי תנסו לדבר איתה? לא חייבים ממש לפרט, אבל כן כדאי ליידע אותה שאת לא מרגישה טוב, אבל זה לא מסוכן. אפשר גם לתת לה קצת אחריות "לעזור" לך, כי היא האחות הגדולה (לא עזרה אמיתית, רק שהיא תרגיש גדולה יותר).

יכול להיות ששיחה כזו תעזור לה להפסיק לפחד, וככה המצוקה תפסיק.

בהצלחה!

גם לי יקרה ל2 בנות אחת כשאחותה נולדה והשנייה (וזה קפץ על אחות) עדיין כך 3 חודשיים לדעתי זה טבעי את רק צריכה המון סבלנות להמשיך לתת לה זמן איכות  ולהתנהג רגיל אליה גם כשהיא עושה בכוונה לדבר  בנעימות לנקות ולא לכעוס

תאמיני לי זה יעבור גם אם ייקח זמן

או בכל חנות אחרת מי הסוכן שלהם

לכן היא עזרה, טולכן היא כבר לא בשוק.

לא חוקי למכור משחה עם סטרואידים בלי להיות רוקח מורשה לכך...

ולשואלת- יש בבית מרקחת של הקופה כל מיני קרם לחחות בלי צבע, ריח, חומר משמר וכו' שמאוד עוזר במניעת החרפה והרגעה. למשל דרמקול, דרמסילק, ועוד.

אם משתמשים הרבה בקרם לחות זה מפחית משמעותית את הצורך בשמחות רפואיות.

בהצלחה ורפואה שלמה.

היימליך פשוט רימה אותך, מכר לך סטרואידים שהיו עולים לך 15 ש"ח בקופת חולים בתור משחה טבעית.

כמה זה עלה לך?

והאם קבלת עלון רפואי כמה להשתמש מהתרופה או שמרחת בלי הגבלה?

הנה למה להזהר מכל הטבעי...

(בלי קשר אני אוהבת את יוקטנה אהבת נפש)

לי היה בידיים ועבר בתחילת גיל ההתבגרות.

מצטרפת לכל העצות שניתנו כאן.

(טיפול טבעי- בעיות עור בד"כ קשורות לבעיה רגשית. אם את מעוניינת ללכת בכיוון הזה, תפני למטפל טבעי שאת סומכת עליו.)

מבחינת תדירות מקלחות,

חום המים.

להסתבן רק באיזורים שמוכרחים עם סבון צטהפיל או משהו אחר שמומלץ ע"י רופאי עור.

לשמן את העור על בסיס יומי עם משחת אקווס/אקווזום/דרמסילק

ובמידת הצורך סטרואידים. כדאי למרוח שבוע כדי להתפטר מהפצעים ואחר כך להמשיך לשמור על העור עם השימון.

כבר מזמן לא נתקלתי בו בחנויות אבל מאוד מרגיע ונייטרלי לחלוטין. (רק משאיר משקע שומני מעט על רצפת האמבטיה). בזמנו גם לא היה יקר במיוחד.

אני יכולה להמליץ על הומאופתיה - מענין אם חרדי מקורי ניסה את זה.

אשמח לדעת  אם  יש  מידע  או  השערות  ממה  זה  נובע  כך  שניתן  לטפל  בבעיה  מהשורש?  וכן  האם  יתכן  שהחורף  החמיר  את  המצב?  תודה רבה!

אפשר לבקש הפניה לאלרגולוג ולנסות להבין למה הילד אלרגי.

אלא שזה לא חייב להיות אלרגיה למזון אז לפעמים אין אפשרות להמנע ממשהו מסויים וככה לפתור את הבעיה.

לגבי החורף - בוודאי שהקור והרוח גורמים ליובש והיובש הוא זה שעושה את העור פגיע.

היא מחמירה בד"כ בתקופות של שינויים (מזג אוויר ושינויים נוספים).

בילדות הייתה לי אסטמה חריפה בעור הדבר היחיד שעזר(והורי ניסו הרבה..) זה בדיקת אלרגיות בשיטת מוח אחד.

במוח אחד בודקים בבדיקת שריר רגישות למזון/ סבון/ אבק וכו'.

בשלב השני מומלץ לשלב גם טיפול רגשי אני ממליצה על מוח אחד/TAT.

לפני הכל הייתי מנסה להפסיק להשתמש במרכך כביסה.

אבי סובל מזה, אני וגם הבן שלי.

בניגוד לכל התאוריות על אלרגיות. זה סוג של עור מאד יבש שמפתח את זה.

כך לפי רופא עור גדול שהגעתי אליו.

מה שעוזר זה הרבה לחות. לעשות אמבטיה לילד בשמן אמול להשתדל שלא יזיע - אחרי האמבטיה מורחים קרם דרמקול על כל העור.

לאיזורי טיטול אם הוא עוד לא גמול היתה משחה בשם רקזיטין שהיתה ממש נפלאה - אבל היום לא מייצרים אותה צריך לברר אם יש לה תחליף.

במקרים קשים מאוד - הייתי מורחת 3 ימים משחת דקטורט שמכילה מעט קורטיזון - ואם מיד אחריה הייתי ממשיכה בשמן באמבטיה ודרמקול - זה היה מספיק לתקופה ארוכה.

כמו שעוברים מרופא אחד לשני עד שמוצאים פתרון, שווה לנסות פניה נוספת להומאופת, אולי אחר.

לא פשוט להתאים תרופה הומאופתית למטופל אבל כשמצליחים הרווח גדול מאוד. מהסיבה הפשוטה שאסטמה של העור היא באמת נטיה גנטית וככזו היא עשויה להתפרץ או להחמיר בתנאים מסויימים. לא אלאה אתכם, אבל שוב -תנאים פיזיים :עונות מעבר, תנאי יובש, ותנאים רגשיים: כמו שחרדי מקורי כותב  - תנאים של כעס ופחד.

התיאורים שניתנו כאן מלמדים עד כמה אצל כל אחד זה אישי. הומאופת יוכל לטפל בנטיה הגנטית הזו באופן אישי כלומר להתאים את התרופה לטיפוס המדוייק של המטופל.

ולא לוותר - לחזור שוב אל ההומאופת ולדרוש שעל בסיס אותו סכום ראשוני ששילמתם שישתדל לתקן אזימוט ולהתאים את התרופה המדוייקת. אני חושבת שזה מגיע  לכם ואני גם חושבת שהיזון חוזר בין המטפל למטופל הוא קריטי במיוחד כשמנסים לקלוע לגנטיקה. וזה בדיוק מה שמנסים לעשות בהומאופתיה.

ואנ אשתדל לא לבלבל לכם יותר את השכל. אלא אם כן זה ממש יעמוד לי על קצה הלשון. והכל ברוח טובה כמובן.

אני לא ציינתי שהייתי אצל הומאופת.

מעולם לא הייתי אצל הומאופתים ואני מאמינה שהרופאים עושים מלאכת קודש - ומדברים על מידע אמין ומוצק. לומדים 7 שנים ומגובים במחקרים - ולא מרוויחים כל כך הרבה כסף מכל פציינט שהגיע אליהם.

מאז שספק פה - קראתי על זה קצת. וקראתי את תגובותיך לו - ושכנעת אותי לגמרי שהוא צודק יותר ממך.

והיום אני יותר מתמיד משוכנעת שהומאופתים הם שרלטנים שנותנים בקבוקוני מים - ומסתמכים על אפקט הפלצבו.

אז כנראה שבעיה בעור היא מדי מוחשית בשביל שמים יוכלו לעזור לה.

אז חבל שכולם ילכו לשלם לעוד הומאופת ולעוד אחד ויקבלו בסוף הרעלת מים---

לא התכוונתי להתחיל איתך - פשוט הגבת אלי.

כל האחרים - אם תרצי - חוץ ממך.

תגובתך מכוונת אלי ישירות.

את לחצת תגובה על ההודעה האחרונה שלי.

לא ידעתי שזה לא מנומס לכתוב שלדעתי הומאופתיה - זה שרלטנים ומאחזי עיניים.

זו הבעת דעה לגיטימית... גם אם את עוסקת בהומאופתיה ומרוויחה בה את לחמך.

ואפילו ציינתי בנימוס שעד כה לא הגבתי לך מה דעתי על הומאופתיה ויכולת הריפוי ה"פלאית" שלה בגלל שזה העיסוק שלך ולא היה לי ענין להקניט.

אבל היות והגבת ישירות אלי אז הבעתי את דעתי הפרטית ---

כשציינת שלא התכוונת להגיב לי - המלצתי לך בשיא הנימוסיות לשים לב פעם הבאה להגיב בצורה לא מסודרת ואז אף אחד לא יחשוב שפנית אליו אישית - כשלא עשית את זה.

ואז בוולגריות ובחוסר נימוסיות משווע - החלטת לתקוף אותי ...

וסימן השאלה הנוסף הדרמטיים.

אח"כ להמתין שאענה לך.

אח"כ משהבנת שטעיתי בסדר התגובות,  לא להטיח "אז תלמדי לשרשר נכון" אלא:  "כנראה שטעית" (אפשר אפילו "כנראה שהתבלבלת") ורק אז להוסיף את ההסבר שלך (החלק הזה היה בסדר גמור) לגבי היכן ללחוץ.

את יכולה לומר כל דבר, גם נגד ההומאופתיה, גם נגדי אין בזה שום בעיה. להיפך את מוסיפה את הפן שלך לדיון.

רק באופן ענייני, מנומס ולא מעליב.

בברכה,

לב אמיץ

והמשמעות של זה היא לא שאלה שיש לענות עליה. אלא תמיהה.

אלו לא היו סימנים דרמטיים במיוחד. סתם סימן מקובל בשפה העברית.

המשפט תלמדי לשרשר נכון - מקובל פה הרבה בפורומים ומעולם לא חשבתי שהוא חסר נימוסיות כשכתבו לי אותו בתחילת דרכי - אלא סתם הוראה מקובלת.

בהתחלה גם הפנו אותי לסרטון הדגמה "כללי השירשור הנכון".

כנראה שלא הכרת את הביטוי "שרשור נכון" שמקובל פה....

גם אני הייתי נפגעת מאמירה כמו "אז תלמדי לשרשר נכון". זה היה נשמע לי כמו ציווי או דרישה (וטעות בשירשור, כל כמה שהיא מעצבנת אולי, היא לגיטימית ולא מכוונת).

ובגלל שאחרי סימן התמיהה בא עוד סימן שאלה, זה אכן נראה דרמטי.

(בעיניי, האמירה של לב אמיץ, "אני חושבת שאת צריכה ללמוד להתבטא בנימוס", היא יותר נעימה כי היא יותר מסויגת ופחות נחרצת).

ואני לא לב אמיץ. סתם צרם לי קצת.

חפשו בגוגל

לי יש ניסיון טוב אצל עדי שאנן

אבל יש מטפלים בכל הארץ

רפואה שלמה

ניסינו המון משחות, ושום דבר לא עזר.

פעמיים מרחנו לה סטרויאידים במשך שבוע. זה נעלם, אך חזר מיד כשהפסקנו. ואפילו החמיר.

היינו ללא מוצא, והילדה סבלה בצורה איומה! הייתה מתעוררת כל הלילה ומתגרדת... 

עד ששמענו על רופא אומוהופט בשם ד"ר אילן זמיר, שמקבל במרפאה בתל אביב ובירושלים. הוא הביא לנו טיפות לבליעה וקרם, ותוך מס' ימים זה נעלם כלא היה. ובלי סטרויאידים... טבעי לגמרי (ככה לפחות הוא טוען...)

המשכנו בטיפול כמה חודשים, ועכשיו הילדה כבר כחצי שנה לא מקבלת שום טיפול, וב"ה בינתיים זה לא חזר לה... 

החיסרון:

רופא פרטי, כל פגישה עולה כ500 ש"ח, וגם הקרם שהוא נותן לא זול...(200 שח).

אנחנו הוציאנו על הטיפול הזה יותר מ2000 שקל... אבל היינו במצב שהיינו מוכנים לשלם הכל כדי שזה יעבור.

ללכת על הכי יקר.

הדר. אילן זמיר מחזיק קליניקה גדולה, המחירים שלו הם בהתאם ואני מניחה גם שהוא  לא פנוי להיות בקשר רציף עם המטופל, אלא אם כן משלמים לו על כל פגישה מחדש.

(ויש כאן עוד שאלה קטנה שמתעוררת : אם הומאופתיה, אז למה משחה? הומאופתיה אמורה לפתור או לפחות לנהל את הבעיה מן השורש).

יש, גם בירושלים, הומאופטים מצויינים שלוקחים סכום סביר וממשיכים להיות בקשר עם המטופל עד להשגת תוצאה.

מה שכתבתי אינו למטרת ויכוח עם איש. כתבתי כדי שמי שכן רוצה ללכת על הכיוון הזה ידע שלא צריך לקחת משכנתא בשביל לקבל טיפול הולם.

ולא אני אומר את זה - תראו כמה אנשים ממליצים עליו... 

בגיל כמה חודשים הבן שלנו מאוד סבל מאסטמה של העור, הדבר היחיד שעזר זה טיפות של שאול טאוסון -לתכשירים שלו קוראים "תומר דבורה" יש לו אתר ואפשר להתקשר ולהזמין .זה עבר בהדרגה לקח כמה חודשים עד שלגמרי נעלם אבל זה הדבר היחיד שפתר את הבעיה לגמרי

ממליצים בחום

עוברת במרבית הפעמים תוך כמה חודשים.

גם לילדים בני שנתיים כשלא מטפלים - אחרי כמה חודשים התופעה יכולה להיעלם מעצמה ולחזור רק אחרי הרבה שנים.

חבל על הכסף ששלמתם לחינם לאותו שאול.

מכירה הרבה תינוקות שבלי שום טיפול מלבד קצת לחות ושמן - בגיל כמה חודשים התופעה נעלמה.

כאן מבקשים פתרון לטווח הקצר - בלי המתנה שההתקף יחלוף.

זה בשקית ואקום- רק התמרים- בלי הגרעינים מרוסקים.

אני מערבבת את זה עם הרבה מים עד שנהיה במרקם של ממרח (לפעמים יש שאריות של פסולת שצריך להוציא)

ושמה במקרר.

אפשר להשתמש למילוי עוגות, עוגיות או סתם למרוח על הלחם.

אבל זה כמה דקות עבודה (רק ערבוב פשוט בקערה) אז אני מכינה כמות לא גדולה וטועמת לפני שמורחת...

כי שמעתי- וזו רק שמועה-

שמשתמשים לואקומים האלו בתמרים מהאיכות הפחות טובה,

שיש סיכוי גדול יותר שהם נגועים (ואי אפשר לבדוק, זה הכל כווץ')

בס"ד

מומלץ להוסיף אגוזים למיניהם

אבל הייתי ממליצה לך לעבור לממרחים שנותנים עוד קצת ערך מוסף אם את מצליחה.

קטשופ - לדוגמא הוא גם מתוק יחסית לילדים וגם לא סוכר ושמן תעשייתי מושלם.

אפשר גם לפתות עם לחם עם גבינה ו"משהו" מעניין בפנים : עגבניות,זיתים,חביתה פרצופים וכו'..

כל זה בהנחה שלא מדובר בתינוק בן שנה וחצי ש"אין עם מי לדבר"..

במקרים של תינוקות בגיל זה שבשאר היום אוכלים כראוי - הייתי מרגיעה את עצמי ומציעה לו לחם עם גבינה ואם הוא לא אוכל - בשיא הרוגע לוותר על הארוחה. הם ברוך השם מספיק חכמים כדי להבין במהירות שזה מה יש...

מה שעשינו הוא שקנינו מדי פעם טבלאות שוקולד מריר (או חלבי...ממממ) והכנו טוסטים עם זה. וזה כדי לא להחזיק קפסא שלמה של ממרח שוקולד בבית - גזירה שאין הציבור אצלנו יכול לעמוד בה.

ממרחי החרובים, גם בחנויות הטבע, עשויים על בסיס שמן צמחי תעשייתי. היתרון של החרוב הולך לאיבוד בממרח זה.

אולי אפשר להמציא מתכון של ממרח חרובים בריא על בסיס שמן זית או שמן אחר בכבישה קרה.

מאבקת חרובים, סוכר חום וקצת טחינה. אהבנו מאוד.

אני מכינה את זה לפעמים, אבל עם קקאו וסוכר לבן... לפחות הם מקבלים את הטחינה, ובכל זאת, זה לא השוקולד התעשייתי.

אני אמרתי שהוא לא "סוכר מושלם"... יש בו עוד דברים חוץ מסוכר.

זה אולי בלי קקאו אבל מכיל מלא מרגרינה, סוכר ועוד כל מיני.

ובקשר לשאלה הפותחת-

אפשר אולי להכין ממרח אגוזים (נוטלה) ביתי לא ניסיתי בעצמי אבל קראתי שזה אפשרי.

ואולי ממרח בוטנים (אצלי לא אוהבים)

או טחינה מעורבבת עם אבקת קקאו ו\או עם דבש\סילאן

זה הממרח החביב על ביתי הקטנה.

אין אצלינו ממרח שוקולד בכלל בבית.

הילדים שלי מעדיפים בד"כ חומוס בלחם. אפשר להכין לבד ואז זה ממש בריא.

יש ממרחי חלבה, חרובים וחמאת בוטנים של בטר אנד דיפרנט שעשוי  מחומרים בריאים.

בעונה הזאת יש גם אבוקדו- טיבעי ובריא.

יש ממרח אגוזים כהה שנראה כמו שוקולד, והטעם שלו מתאים גם לבררנים (אצלנו הוא היה לכוכב שנה שלימה עד שהחומוס החליף אותו). אפשר לקנות ללא סוכר בבית טבע. קצת יקר אבל שווה.

תמרים מאד בריאים אבל כשנותנים על בסיס קבוע, הסוכר שבהם לא מחמיא לשיניים.

טחינה ודבש או סילאן.

על צד אחד מורחים טחינה גולמית

פרוסה שניה - דבש או סילאן, 

ןיוצא סנדויץ' בטעם חלבה.

הבעיה היא הצבע, שזה לא כמו שוקולד... אבל אם הילד יסכים לטעום - מן הסתם יאהב.

אני קונה של בי אנד די -ממרח חרובים עם חלבה ( אם אני לא טועה זה 50% שומשום)- יחסית עם רכיבים טובים ואין תוספות 

אצלי הילדים מקבלים את זה כתחליף לממרח שוקולד בכייף.

ב. כמו שאחרים אמרו טחינה גולמית ( טחינה משומשום מלא) ביחד עם סילאן- יש סילאן 100% תמרים בלי סוכרים ותוספות של חומצת לימון בחנויות הטבע- קשה להשיג אותו בחנויות רגילות, הם מעדיפים למכור את הזול יותר שיש בו תוספת סוכר .

ג.ריבה- 100% פרי

ד. חמאת בוטנים טבעית של בי אנד די

ה.לגבי הממרח תמרים- אנחנו לא קונים את התמרים המעוכים - אני יודעת שיש עם זה בעיה הלכתית לגבי תולעים- שכל אחת תשאל באופן אישי- אני קונה תמרים פשוטים או כשיש מבצעים טובים, בודקת שאין תולעים, מוסיפה מים חמימים וטוחנת עם בלנדר מוט למרקם הרצוי ויש אחלה ממרח תמרים אני מוסיפה לכריך /עוגה/עוגיות באפיה ויוצא ממש משובח

והכי חשוב גם בחנויות טבע להסתכל על הרכיבים כי לפעמים מוכרים ממרחים  ובכלל דברים עם חומרים ממש לא בריאים

בהצלחה

אנחנו אוכלים טחינה גולמית משומשום מלא עם קקאו, שני דברים מאוד בריאים. לפעמים מוסיפים קצת סילאן או דבש

דבר שני, אפשר לטחון אגוזי לוז בבית עם טחינה וקקאו, אבל זה יקר

אני קונה תמרים ב-2 ש"ח ל100 גרם!!

חלק מהם טיפה אבל ממש טיפה יבשים, אבל זה ממש לא מפריע.

מוציאה את הגלעינים, שמה במעבד מזון עם קצת מים רותחים, ויוצא מעולה!!

הכי טבעי בעולם!! אני משתמשת בזה לעוגיות ממרח תמרים, רק שבממרח הזה אין סוכר, חומרי טעם וריח, חומצת לימון ושאר מרעין בישין...

ממש כדאי לנסות!

ואני מאחסנת במקפיא.

כשרוצים להשתמש - לוקח כמה דקות להפשיר.

מתחברות לקטע של פורומים מאשר גברים, לענ"ד.

נשים נמצאות יותר בפורומים.

בכל הפורומים.

יש לזה הרבה סיבות, אבל לא מה ששיערת.

אבא הורה לא פחות מאמא.

אלא שמלבד שבחלק מהמשפחות יש פונקציות "מעשיות" מסויימות שהאימהות יותר עוסקות בהן - 

נשים נוטות מטבען יותר "להתייעץ" ולשתף בפומבי, בעוד שגברים נוטים לא-פעם לחשוב בעצמם על דברים כאלה או לברר אישית. גם דומני שנוטות "לדאוג" יותר ממשמעות כל מיני פרטים, וממילא גם מתייעצות לגביהם.

לפי דעתי, מטבע הדברים, האמא נמצאת יותר עם הילדים,

כשהתינוק נולד- האמא נמצאת רוב הזמן עם התינוק, הוא זקוק לה מאוד.

וגם אח"כ האמא, יודעת לטפל בילדים, ותוך כדי כך גם לדאוג לסידור הבית וכו'

הגבר, הוא שר החוץ

והאשה- שר הפנים

ולא בגלל התת מודע או התפיסה - אותם אפשר בהרבה עבודה לשנות.

אלא מסיבה מאד פשוטה - המינים אינם שווים. הם פשוט לגמרי שונים. ככה אלוקים ברא אותם.

הם שונים פיזית - הגוף שלהם שונה, האיברים שלהם שונים, אשה הרה וגבר לעולם לא, אישה מניקה וגבר לעולם לא. השרירים של גבר ועצמותיו חזקים יותר משל אישה (גם כדי לאפשר לידה).

הם שונים הורמונלית.

הם שונים מנטלית - הם מגיבים באופן שונה ממליצה על "גברים ממאדים ונשים מנוגה".

כל ניסיון ליצור "שיוויון" בין המינים - נידון לכשלון.

אין זה סתירה בין זה שהילדים שייכים גם לאבא שלהם ב-100 אחוז והוא עסוק גם כן בגידולם בחינוכם ומתלבט בצמתי דרכים.

הסיבה שיש פה יותר נשים מגברים - היא כי הדרך של גברים להתייעץ היא דרך שונה מדרך של נשים - שוב, כי הם שונים.

את הטבע לא צריכים ולא יכולים לשנות.

בין גבר לאישה.... הביטוי "שוויון הזדמנויות" לא שונה מהותית מהמילה שוויון....

הם למשל נגד חופשת הלידה המקובלת כי זה פוגע בשוויון הזכויות של אישה - שזה מביא איזושהי הצדקה למעסיקים לומר - אם עובדת תהיה חסרה לי 3 חודשים - זה קריטי בשבילי.

שוכחים שלידה זה לא משחק ילדים והגוף עובר משהו באמצע...

הן בעד "שוויון" בצבא בתפקידים פיזיים שהורסים את גופה של האישה...

אם תשמעי ותקראי אותן הן בפירוש טוענות לשוויון כללי (את הגוף הם לא יכולות לשנות אבל לתת לאישה עבודות שמתאימות לגבר בלי להתחשב באי השוויון זו המטרה שלהן)

וההבהרה גם באה ספיציפית להבהיר שהעובדה שהאישה לרוב מתעסקת יותר בטיפול בתינוקות ובילדים אינה סטיגמה אלא תוצאה של השוני בין גבר לאישה.

להיפך - כמה שיותר פריווילגיות והנחות עם כמה שפחות חובות.

השתלבות בצבא בתפקידים פיזיים זה רק למי שרוצה, שתהיה לה האפשרות.

את העבודות שמתאימות רק לגברים כמו בניין וזבל אף פמיניסטית לא מעוניינת לנכס לנשים,

אלא תפקידים עם השפעה, תפקידים פוליטיים וניהוליים שאישה יכולה לעשות לא פחות טוב.

זה שאישה מבצעת את תפקיד ההורות יותר טוב מהגבר - זה גם אני מסכימה.

זה "מצמצם" את אפשרויות העבודה של האישה.

אם לא ששמעתי את זה באוזני לא הייתי מאמינה וחושבת כמוך.

מאיפה בא הרעיון של "החלפת" חופשת לידה עם הבעל. ומתן סמכות למעביד להעסיק עובדת 6 שבועות אחרי לידה תוך שהיא "מוותרת" על חופשת הלידה שלה?? בדיוק מהפמיניסטיות ומהטעם הנ"ל... (עד שלא שמעתי באוזני לא האמנתי).

שכחו בדיוק מי ילד פה ולמי באופיו ובטבע בריתו יש יותר יכולת (פיזית ומנטלית) לטפל בילד.

דרך אגב הרעיון שאין הבדל בהורות בכלל בין אבא לאמא (מה שלא ממש תופס במציאות) הוא מצד "שוויון ההזדמנויות" בעידוד הפמיניסטיות בע"מ - כדי לנסות ליצור רושם שאפשר לקבל אישה עם ילדים קטנים לתפקיד ניהולי (משרת אימון. את יודעת שמותר להעסיק בעלת "משרת אימון" גם בזמנים שהחוק לא מרשה כמו מיד אחרי חופשת לידה ?? ).

כי הרי גם גברים מטפלים בילדים בדיוק "באותה מידה"... אז מה הקשר "להפלות" נשים בגלל שהמשרה דורשת "פניות" (בשורוק). ואי אפשר לחזור בה לילדים או לקחת חופש כשיל חולה או שיש לו מסיבה.... הרי גם האבא בדיוק באותו מקום לא?!?!?

לא הגיוני. אם כן - זה לא בא מהמיינסטרים של הפמיניסטיות אלא משהו הזוי.

החלפת חופשת לידה עם האבא היא בחירה וטוב שתהיה הבחירה הזו. מי שטוב לה ככה, מה אכפת לך?

אני מאמינה שרוב הנשים ורוב הגברים מתאימים בטבע שלהם למקום המסורתי כמו שהוא היה תמיד, ובכל זאת בשביל אלו שלא, צריכים לאפשר תנאים שיוויוניים מלכתחילה.

למינימום של המינימום. ובמיוחד למה צריך לאפשר למעסיקים להחזיר עובדת גם אם היא באמצע חופשת לידה אם היא "רוצה" - כאילו שכל מיני נשים לא נאלצות "לרצות" לחזור למקום העבודה כשהמעסיק שלהם דורש את זה---

לבטל את חופשת הלידה באופן גורף - הם יודעות שזה ישמע רע. אז הם מדברים על חזרה מ"רצון". כל אחת "תבחר" (או שהבוס שלה יבחר בשבילה מה היא רוצה )

אבל בשוק העבודה האכזרי - ההשארה של ה"בחירה" לעובדת - היא השארה של מקום למעסיק לכפות עליה "לרצות"... או להיות מפוטרת אחרי שיעבור הזמן של חובת ההעסקה.

והפמינסטיות יודעות את זה בדיוק כמו שכולנו יודעים את זה - אבל מסבירות שזה שיש אופציה לאישה "לרצות" - תורם לשוויון...

(החוקים האלו לא נולדו סתם. לא סתם לא השאירו שום בחירה לאישה לחזור מיידי אחרי לידה. כי אין שום דרך להוכיח מי בדיוק זה שרצה את חזרתה.  והדבר היחיד שהן הצליחו לדחוף זה הנושא של "משרת אמון" בכל זאת מי שרוצה להיות סמנכלי"ת אפשר יותר לטעון שהיא בחרה את זה - כבר בתחילת הדרך)

בנות נולדות אמהות. תסתכלו איך הן משחקות בבובות שלהן

בנים- אז אני אמא של בן והחלטתי שזה שהילד שלי בן לא הולך לקפח אותו מבובות. 

נראה לכן שהוא משחק איתן? בקושי בקושי. לא ממש מעניין אותו

אז אתה רוצה שהוא יבזבז את זמנו בפורומים למינהם?

מספיק שאני מעבירה לו את הדברים המעניינים, ככה יש לנו 2 רווחים, אחד - הוא מקבל בתימצות  את הדברים ולא מבזבז זמן בלקרוא את כל הגיגיו של העם.

שתיים- יש לנו זמן לשוחח אחד עם השני במקום עם אנשים לא מזוהים/ מוכרים.

(זה היה בציניות - לא לקחת ללב.)

לא "פינוק". אפשר בלי זה - ואם עוזר ואפשרי להוציא - אז למה לא.

וכל מעשיך יהיו לשם-שמיים.

אם יש את סולם השיקולים כמו שהצגת, ילדים קולטים שזה העיקר, ופחות מושפעים מה"פרטים".

זה לא יפגע בעז"ה. אין מה לדאוג. ואין לדבר סוף. צריך בישרות לשקול דברים לגופו של ענין.

ואפשר, במהלך החיים, להסביר על דברים מסויימים שזה לא הכרחי אבל כיוון שיכולנו, עשינו שיקול ששווה בגלל כך וכך.

כמו כן, לשטוף מידי פעם משהו לבד.. שיראו שיש מציאות כזאת ולא קורה כלום..

לא להגזים לשום צד. להיעזר בדברים שהקב"ה נתן לבני אדם שכל לייצרם לטובת הקלת הנטל, לנצל את הזמן שמתפנה לעניינים טובים, ועם זה לא להגזים בכל "שטות" כאילו היא הכרחית.

ילדים קולטים גם את הגישה המאוזנת הזאת. גם זה חשוב..

כלומר, תמיד אפשר להסתדר בלי. אבל זה הופך להיות מאוד קשה ועמוס. מה, עם 8,9 ילדים אפשר בכלל בלי?

ומחדדת : הילדים גם ילמדו לעשות סדר עדיפויות נכון. להשקיע משאבים במקום הנכון.

גם זה ערך שיש לחנך אליו.

אני ממשפחה של 7 ילדים ולא היה לנו מדיח. 

זה לא מעט עבודה, והגיוני שבזבוז זמן אבל הסתדרנו.. 

קנו ההורים שלי מדיח. ובאמת, העזרה שהגשתי בשנים אחר-כך הייתה בהכנסת כלים למדיח ובהוצאתם, וכמעט לא בשטיפה ממש.

היום, עם ארבעה ילדים, אין לנו בבית מדיח. מההתחלה ידענו שאין לנו צורך בזה. אולי רק בעתיד (הורייי קנו את המדיח בילדה החמישית).

כך, שאם מתייחסים רק לדוגמה הספיציפית הזאת - לא נראה לי שזה גורם לפינוק של הילדים.

(אבל אולי אין לי זכות לדבר כל-כך, כי גם כעת אני לא הרבה מדיחה כלים - יש לי מדיח כלים אנושי, בעלי...)

זה לא משפר את האיכות הוא לא מנקה כמו שצריך וצריך לעבוד בעצם פעמיים חבל מאד!!

ולגבי החינוך כמו שאמרו למעלה הילדים מקבלים מה שיש בבית אם השדר נכון הם יתנהגו בהתאם!!

אנחנו קנינו לא מזמן ומברכים על זה כל יום...

יכול להיות שתלוי איזה מדיח קונים וגם- מתי הם קנו?

המדיחים משתכללים כל הזמן...

אני שמה את הכלים מלוכלכים במדיח (רק שוטפת במים להוריד לכלוך גדול של אוכל- בערך 5 דקות לכיור ענק שלם...)

מכניסה גם סירים, פיירקסים, כלים מלאים שומן- ויוצא מבריק!!! בחיים לא הצלחתי לשטוף כ"כ נקי...

(ואני הייתי ממש נגד מדיח כי חשבתי שזה לא כ"כ עוזר עד שפשוט קנו לי מתנה....)

אבל הכי טוב לבדוק המלצות באינטרנט ולעשות סקר אצל כמה מוכרים אמינים שיש להם מבחר טוב...

ואם כבר קונים אז יש מדיחים עם שתי מגירות שאפשר להפעיל אחת או שתיים לבחירה

וככה אפשר לשטוף כמות קטנה יורת בלי להעפיל מדיח שלם

אני באה מבית עם משפחה מרובת ילדים, ןתמיד היה המון כלים ונקיונות וכו'. ולא היה מדיח. והיינו עושים כלים וכו'.

והיום אני לא אוהבת לעשות את זה ...חחחחח

אז מה זה אומר? הייתי עושה וראיתי בבית ואין לי כח ולא בא לי וכו'.

אולי אם היה מדיח אצל ההורים שלי, אז הייתי קונה גם לי, וכך היו אצלינו כל היום כלים מבריקים.

וד"א יש לי הכנה בארון למדיח, פשוט גם ככה אין לי מקום במטבח, אז לתפוס עוד ארון בשביל מדיח? וגם להוציא עוד לפחות 1000 שח עכשיו על מדיח אין לי.

אני כבר משתגעת מרב שטיפות כלים. הלוואי שהיה לי מדיח.

כשהיינו ילדים והיינו הרבה ילדים בבית ב"ה, היה לנו מדיח והרבה פעמים זה היה התפקיד של הילדים

להכניס למדיח, ילדים לא שוטפים כלים כל כך טוב ולעומת זה להכניס למדיח זה לא בעיה בשבילם, כך שזה יוצא אפילו חינוכי...

תביאו פועל\ים תאילנדי. כמה ימים והבעיה תעלם. 

שהם אוכלים גם חתולים!

זה מקטין את הסיכוי שיהיו עכברים ועקרבים בבית

בהצלחה!

אני לא יודע מה אומר החוק

למה זה לא הומניטרי? את לא הורגת זבוב שמציק לך?

את תימחי על מישהו שמועך מקק? ומה עם עכבר?

מה ההבדל בין זה לבין חתול? כי זה גדול?

אם זו חיה שמזיקה, אין בזה שום בעיה מוסרית להרוג אותה. 

אבל צריך להשתדל שזה יהיה עם כמה שפחות סבל לחיה. 

הבעיה היחידה עם רעל שזה לא נעים לפנות אותם אחרי זה. 

אגב, ולי יש עכבר בבית ואני נלחם שלא להשתמש במלכודת דבק

כי היא גורמת לעכבר סבל נוראי. 

אולי זה גורם לך דקירה קטנה בבטן, סחרחורת, ואיבוד הכרה?! 

מאיפה הבאת את זה?!

לעקר ולסרס?!?! מי בדיוק יתפוס אותם? ומי ישלם לוטרינר?

יש לי חמלה על החתולים, 

אבל יש לי יותר חמלה על מי שסובל מהם.

והאמת, התעלמת לחלוטין מהטיעון שלי, מה ההבדל בין חתול למקק וזבוב? 

אם זו חיה שמזיקה, מי שאוהב בני אדם, שיהרוג אותה, מי שאוהב חיות, שירחם עליה.

ולנגד עינינו מתקיים בך: "כל המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר על רחמנים".

מה באמת ההבדל בין זבוב/מקק/יתוש לחתול?! רק הגודל?!?

למה את מרססת נגד חרקים וזה נראה לך הומני ואנושי?!

(במאמר מוסגר : אם מישהו חשב להגן על זכויות בעלי החיים בחוק והתנגד להגנה על זכויות הנשים ביו"ש יש לי רק לומר "זובחי אדם עגלים ישקון"...)

על הקדוש ברוך הוא נאמר " ורחמיו על כל מעשיו" - כולל כל יצור שהוא.

גם לג'וק יש חיים. גם למקק. גם לתולעת.

אין הבדל בין להחליט שחתול הוא "חי" יותר בגלל שמערכת העצבים שלו מפותחת - לבין להחליט שהוא "חי" יותר בגלל שהוא גדול יותר. (או בגלל שעדיין לא סבלת מספיק מחתולים).

ולצערינו הוכח שאותם אלו שכל כך גודלו וחונכו על חמלת בעלי חיים "שכחו" לחמול על אנשים. כדאי לדעתי שבמקום ללמד את ילדייך לחמול על האחר דרך חתולה תלמדי אותו לחמול על האחר דרך בני אדם ואנשים.

דווקא אותם טבעונים ואוהבי בעלי החיים - הם נגד ועדות הפלה ובעד הפלות לכל דורשת.

דווקא אותם שדאגו לנו לחוקים כל כך הומניים ומתחשבים בבעלי חיים ואוסרים על יבוא פרוות לארץ - הם אותם שנגד זכויות הנשים ביו"ש, בעד קיצוץ קצבאות ילדים וכו'

גם הנאצים ימ"ש גודלו על חמלה גדולה מאד לאחר - דרך בעלי חיים - והחמלה נשארה על בעלי החיים.

כנאמר "זובחי אדם עגלים ישקון".

ממליצה לך ללמד את ילדייך חמלה - על החריג בגינה,על הדחוי בגן בכיתה ועל אישה שסובלת ממכת חתולים בחצר שמביאה לה מחלות לכלוך וסבל- ואז לעבור לרחם גם על החי והצומח... זהו סדר החשיבות בבריאה.

אפשר להבין מאיפה את שובת את מערכת הערכים שלך?

את מבדילה בין מערכת עצבים ורגשות ובין "סתם" ג'וקים.

יש לך מקורות?

מה שכתבו לך שמותר להרוג בע"ח שמזיקים מפורש בפוסקים.

צער בעלי חיים אינו איזה "איסור רגשי", הוא איסור גמור כמו כל איסור, שיש בו הלכות עם פרטים.

מי שילמד את ההלכות יראה מיד שאם מזיקים לו מותר. 

ואני לא יודע מה כולם כאן, אבל אותי אישית ממש לא מרגש החוק, לא מעניין אותי מה ישבו כמה אנשים באיזה בנין והחליטו לחוקק חוקים על אנשים, גם אם קוראים להם חברי כנסת.

אני אתחשב בחוקים כדי לא להסתבך, אבל זה לא הופך את זה למוסרי.

תלמדי הבנת הנקרא.

ציינתי סיפור על כל מיני חברות כנסת שאנחנו מכירות וכל מיני טבעונים ידועים - שמחוקקים חוקים על בעלי חיים ונזהרים מכל צער בעלי חיים שהוא - אבל אין להם שום בעיה להתעלל בבני אדם או להרוג עוברים.

ומתוך זה הסקתי שדעתך שרחמים על בעלי חיים הם דרך ללמד רחמים על בני אדם - היא דרך שגויה שלא עובדת.

לא ציינתי שאת היא אותה חברת כנסת. שדאגה לחוק שאסור להרעיל חס וחלילה חתולה חמודה. אבל היא מתנגדת לחייב מעסיק ביו"ש שלא לפטר אישה בהריון... או שאסור להפיל עובר רק כי אמא שלו החליטה שבסוף לא בא לה.... רק הראיתי לך דוגמאות שגודלו לפי השיטה שלך ועד כמה השיטה שלך עיוורת ולא עובדת.

כל הדוגמאות לקלוקלות השיטה - היו אנשים אחרים. לרגע לא ציינתי שזו את או הסקתי עלייך מסקנות כלשהן.

והשיטה ללמד רחמים ישירות על אנשים עובדת בהחלט.

או שאת מכירה, אבל מעדיפה שהיא תסבול ולא החתולים.

וחוץ מזה, אז חרקים סובלים פחות אולי מחתולים, אבל הם עדיין סובלים, 

מי את שתחליטי למי מגיע לסבול?

וזה שאת מסלקת חרקים ממקור המחיה שלהם, לרעוב בקור או למות מטריפה, זה גם לא הומניטרי ואנושי לשיטתך.

אבל למה את מתעלמת מהשאלה שלי? שאלתי מניין לך שהם כל כך סובלים?

אני מאפשר לילד שלי לראות אותי מועך חרק מזיק כדי שהרחמנות שלו לא תגרום לו להתאכזר לבני אדם. 

יש איסור דאורייתא לסרס בעלי חיים

"ומעוך וכתות ונתוק וכרות... ובארצכם לא תעשו"

אסור אפי' לגרום לגוי שיסרס את החיה שלי.

אני מתפלא איך לא העירו את זה!

כי מה שלמדתי אסור גם ע"י גוי

מתירים מניעה עם כדורים

זה עובד בהחלט.

אם המצב קשה מים חמים ימנעו גם חזרה שלהם...

האמת זה נשמע די אכזרי ואף פעם לא עשיתי את זה, אמא שלי היתה עושה את זה קבוע

אני מניחה שהיא לא היתה שופכת מים רותחים אלא חמימים

בכל אופן - חתולים שונאים מים

הם לא גונבים או הורסים משהו....

רק יושבים על הדשא!!!!

אני לא רואה כאן בעיה!

ומסתובבים בין המתקנים של הכביסה

וחוץ מזה שהילדים מפחדים 

וגם נראה לי מלוכלך ולא היגייני

שאסור בצו בג"ץ לפנות חתולים (מה, הם בני אדם שיפנו אותם???)

הוא יעץ לי לא להשאיר שום פירור מזון בחצר ולהתיז עליהם מים בכל הזדמנות-

עד שיבינו את הרמז הדקיק שלא בא לי עליהם....

תכל'ס, אחרי שמצאתי נחש ענק בחצר- 

חזרתי להעניק להם את הכבוד המגיע להם.....

איפה שיש בדים/עץ יש עכברים איפה שיש עכברים יש נחשים ואיפה שיש נחשים יש חתולים...

שאני אמצא אותם בלאו הכי?

נעלמו התיקנים הענקיים שהיו וגם העכברים.  כל הבניין מכיר להם טובה ואפילו דואגים להאכיל אותם..

שלום,

גם אמנחנו סבלנו ארוכות מהבעיה.

עד שגיחינו, שחתולים לא אוהבים את הריח של פלפל שחור.

מדי פעם אנחנו מפזרים פלפל שחור. לאחר תקופה יש לפזר שוב מכיוון שהריח שלו נעלם.

בהצלחה!