פורום עצמאיים ועסקים קטנים (עמוד 18)

בס"ד
לפני שהתחלתי ללמוד חשבתי שמתאים לי תיכון כי אני מאד עמוק בדרך כלל אך בפועל בהכשרה מעשית לבנתיים הלך לי יותר טוב כשהעברתי בכיתות ביסודי ד.

אני חושב שחלק מזהקשור לכך שילדים עוד קטנים הם יותר פתוחים להכיר את המורים, לא היו להם הרבה "אכזבות" זה כמובן גם מחייב יותר, כשמקשיבים יותר קל ללמד ואפילו לחשוב מחוץ לקופסא לחידושים ואולי בגלל זה הצלחתי דווקא שם יותר..
זה המחשבה שלי מהחוויה שלי כרגע בנושא..מקווה שנותן כיוון מחשבה כלשהו.. אבל כמו שאמרתי זה מחייב להשקיע הרבה יותר אבל לרוב ההשקעה גם מניבה יותר בגיל הצעיר..ככה מרגיש לי..

או שאת חושבת באוויר?

 

ביסודי יש יותר קשיים מול ההורים כי יש המון התערבויות מצידם.

באולפנה האווירה יותר בוגרת אך הרמה היא יותר גבוהה.

 

חשוב גם לבדוק את הצוות.. זה ממש כיף לעבוד עם חברות.

התלבטות לא קלה.. בנוסף לכל מה שכתבו לך כאן, אולי גם הנקודות האלו יעזרו לך:

 

1. היכולת להשפיע על התלמידות.

2. החומר שתלמדי- את מכירה אותו? אוהבת אותו? רוצה ללמד את זה?

3. קשר חברי / סמכותי עם התלמידות.

4. הצוות והאוירה בבי"ס.

5. משכורת.

6. שעות העבודה (מתי מתחילים, מתי מסיימים?)

7. החיבור שלך לגיל התלמידות.

 

בהצלחה

לדעתי חשוב מאוד להבהיר לילדים מה פשט הכתוב ומה במדרשים. במו עיניי ראיתי גננת יושבת עם חומש פתוח, ומספרת כאילו מתוכו מדרשים ממדרשים שונים... ומה שקורה אחר-כך - כשהילדים כבר יודעים לקרוא, הם פותחים את פרשת ויצא, למשל, ולשווא מחפשים שם את האבנים שרבו על מראשותיו של יעקב אבינו...

מצד שני - הרבה דברים בתורה ובנ"ך אי אפשר להבין בלא המדרשים, ולכן צריך לספר אותם, אך במינון נכון ובהפרדה נכונה.

כמו שציינת פה. 

 

תודה על חידוד הנושא.

חייבת לומר שזו סוגיה לא פשוטה.
אני מבהירה מה הפשט ומה מדרש ובכל זאת לעיתים זה באמת קשה.. קשה להבין את הפשט בלי פרשנות, וקשה להבין את הפרשנויות השונות ("אז מה *באמת* קרה??")

יש המון הגדות מאוירות ופעילויות חינוכיות סביב פסח.

רק צריך להיזהר שזה לא יהפוך ל"עוד" סיפור שהיה פעם, ולא רלוונטי לנו בימינו.

 

אני לא יודעת איך בדיוק זה יכול להיות בר-ביצוע בבי"ס / גנים, אבל אחי הנשוי +4 עושה כל שנה טיול כמה ימים למדבר יהודה עם משפחתו, דווקא בשבוע שכולם מנקים ואין פקקים ועומס (הם פשוט מתארגנים קודם), ועושים קמפינג כדי לחוש את ההרגשה של מה זה להיות קצת מנותק מהבית, ולנסות להרגיש קצת מה זה טעם של גלות, ועד כמה אנחנו משתוקקים לגאולה...

 

ככה הם מגיעים לליל הסדר טעונים בחוויות עכשוויות ומציאותיות רלוונטיות להגדה, כך שזה לא סתם עוד טקסט שקוראים כי זה מה שכתוב בחוברת...

 

זה לדעתי, הלימוד הכי אפקטיבי, חי ונושם לפחות לגבי סיפור יציאת מצרים.

 

איך אפשר ליישם את זה במסגרות חינוכיות? לנסות כמה שאפשר להחיות את הסיפור. תמונות, סרטים, שירים, הצגות - זה יפה, אבל זה עדיין לא לגמרי זה.

 

* אפיית מצות במאפיות או שמביאים טאבון לשטח שלהם.

* סיורים (ואפשר גם מעבר ליום בודד) למקומות שמזכירים מדבר.

* ליל הסדר בבי"ס/ בגנים

 

ואם מרחיבים את המשמעות של היציאה ממצרים ליציאה מכל צרה פרטית שיש לנו, אפשר לדבר עם הילדים על ההתמודדויות והקשיים שלהם, כך שמבחינתם ליל הסדר יהיה גם ליל שבו מתעורר הרצון לגאולה הפרטית שלהם בע"ה...

וואו. כיוון אחר ומקסים!

 

איזה רעיונות יפים!

אהבתי ממש את רעיון הטיול!

 

תודה.

MachzorPesach : simplebooklet.com

של הרב אלחנן בן-נון הרב של שילה ובית אורות

KriyatYamSuf : simplebooklet.com

 

 

 

http://halachayomit.com/rabaschag.html#%D7%9C%D7%99%D7%9C_%D7%94%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%95%D7%94%D7%94%D7%92%D7%93%D7%94

תודה רבה על זה!

המייל של הרב אלחנן בן נון.. אולי התלמידים נהנו וירצו לשתף אותו בחויה וכו'..

binnunel@neto.net.il

 

את לא צריכה לרדוף אחרי זה.. אם את עובדת במקום מסודר, ואת חלק מהמורים, אמורים להביא גם לך..

לי השנה נתנו שובר על סכום מסוים, שנה אחת קיבלנו מתנה אחרת

יש מתנות שהנהלת הבי"ס נותנת. לא תמיד נותנים וזה כמובן משתנה מבי"ס לבי"ס, ומשנה לשנה.

 

ויש את המתנה שהזכרנו אותה פה בעבר- שמקבלים מהסתדרות המורים (אני לא יודעת מה קורה בארגון המורים). ההסתדרות מטעינה בכרטיס חבר 650 ש"ח לקראת פסח. בשביל זה צריך להיות חברים אצלם.

אני מחזקת את דברי האחרים שכתבו כאן לגבי מתנה לחג.

בכל בי"ס יש תשלום של וועד מורים ואותו וועד מחליט מה לעשות עם הכסף, חוץ מאשר לקנות חלב, נס קפה וכו'. יש כאלו הנותנים מתנה לכבוד יום ההולדת או מתנה בסוף שנה.

אם את חברה בהסתדרות המורים ומשלמת כל חודש דמי וועד, אז תקבלי את מתנת פסח (בימים אלו כרטיס החבר מוטען) ואם אינך חברה, אז לא תקבלי. 

יש גם וועד כיתה שאולי חושב על מתנה למורה. אבל לפעמים....כגודל הציפיות כך הן האכזבות. 

 

בהצלחה בעבודה עם ובלי מתנות חג.

ולא מההנהלה
אצלנו לדוגמה נותנים גיפטיקארד של 350 ₪
חוץ ממה שהארגון מטענים עוד 550₪

בבית ספר הקודם היו מביאים גיפטיקארד של 200₪

תלוי בתקציב וביוזמה של ועד המורים

לי בהסתדרות הטעינו ב 650

לאחר 6 שנות צבירה לקרן היא יכולה לצאת
כמובן באישור הנהלת המוסד הלימודי


אין קשר בין חברות בהסתדרות לשנת שבתוו

אני לא בקיאה בהבדלים ביניהם. בד"כ אומרים שההסתדרות זה לבתי ספר יסודיים, והארגון זה לתיכונים וכד'.

 

אני מכירה את הסתדרות המורים. בשביל להצטרף אליהם, צריך למלא טופס ולשלוח להם. יש לקחת בחשבון שהם מורידים סכום מהמשכורת מדי חודש, אך שומרים לך על הזכויות כל הזמן.

 

זה הקישור לטופס הצטרפות:

טפסים

 

 

 

אולי @נפשי תערוג ידע עוד פרטים.

אבל עמותת מורים זה עמותת בת של כל אחד מארגונים העובדים

וכמו שכתבת כך מצטרפים
בארגון זה די דומה

הסתדרות המורים היא גוף המהווה בית עבור כל עובדי ההוראה. בכל בעיה/ קושי או כל עניין אחר, את פונה אליהם לעזרה. והם נענים לבקשת העזרה ולעתים אף בודקים עם הנהלת בית הספר את העניין.

עם הסתדרות המורים יש למורה גב חזק.

כדי להיות חברה בהסתדרות המורים, צריך למלא טפסים, לשלוח תלוש משכורת, יש תשלום סמלי היורד כל חודש מהמשכורת.

 

בעמותת המורים  יש פעילויות תומכות וכן  פעילות העשרה לקידום המורה. עמותת המורים מציעה מגוון רחב של פעולות לעמיתים בעלות מסובסדת.. למשל: שבתות עיון בבתי מלון, סדנאות, מפגשים מעניינים, סיורים, טיולים ועוד.

 

ממליצה בחום להיות חברה בהסתדרות המורים בכלל ובעמותה בפרט. 

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/UNITS/Moe/Shoa/hpnew.htm

 

מאגר פעולות וצ'ופרים, תנועת הנוער אריאל,

 

בנוסף, פעם העברנו טקס על הסיפור של השיר "אני מאמין".

 

 

טקסים | www.yadvashem.org

אני חושבת שהעלית נקודות מאד חשובות ונכונות.

ממה שאני ראיתי, צעירים שהלכו להוראה כי זה נח וקל (מכל הבחינות שהזכרת), בד"כ לא מצליחים להשאר במערכת ועוזבים אותה תוך מספר שנים. נראה לי שלא פשוט להשאר במקצוע הזה אם אין את החיבור, וה'זיק' שהזכרת.

 

זה נכון שיש כאלו שעוזבים, אבל אני נתקלתי גם בכאלו שנשארים.

למה הם נשארים? זאת שאלה טובה שצריך להפנות לפתחם, ואני יכול לתת רק השערות...

 

באופן כללי, אני חושב שבמקרה שישנו חוסר בחיבור וב'זיק' הקושי הוא לא רק אצל בעל התפקיד (המורה/המחנך) אלא

בעיקר אצל התלמידים שהם יפגעו מכך/עלולים להיפגע מכך. כך נראה לי בד"כ.

 

בלי כוונה לפגוע, אני חושב שמי שבוחר בתחום כ'ברירת מחדל', ובין אם זו ברירת מחדל 'שכלית-הישגית'' (ציוני בגרות/פסיכו' נמוכים וכדו'), ברירת מחדל 'כלכלית', או 'עניינית' (שתחומים אחרים משעמים אותי) - זה עלול פשוט להיות אסון!

 

אני אולי חולם, אבל אני הייתי רוצה שמי שהולך להיות מורה (בעיקר מי שהולך להיות מחנך) - ישקיע את כל כולו במטרה הזאת. יחשוב כל ערב לפני שהוא הולך לישון על טובת התלמידים שלו ואיך הוא יכול לקדם אותם עוד בעבודת ה', בעבודת המידות ועוד... (אם לא כל לילה אז 2 לילות בשבוע). כך אני חושב ומרגיש שצריך להיות.

 

זה לדעתי ההבדל בין הוראה, בין חינוך ובין מקצועות אחרים.

 

שוב, בהצלחה רבה לכל העושים במלאכה! ולכולם

 

 

מסכימה בהחלט עם הדברים שכתבת. הם חשובים מאד.

 

באמת כאשר יש כאלו שנשארים במערכת, כאשר אין להם את הזיק במדובר, זה עלול לפגוע מאד בתלמידים.

 

בהחלט חשוב שכל מי שמתלבט על המקצוע יהיה מודע לכך ויחשוב על הדברים. יש לזכור שמעבר לטובתו האישית של המורה יש כמובן את התלמידים וטובתם.

 

 

שמעתי על משחק חמוד, צריך כמובן להתאים את השאלות לרמה של התלמיד וגילו:

 

מכינים לוח של איקס עיגול.

כאשר את או התלמיד רוצים לכתוב את הסימן שלהם במקום מסוים, צריכים להרים שאלה מתוך הערימה. רק אחרי שעונים- אפשר לסמן. השאלות בערימה יכולות להיות שאלות היכרות.

 

אם איקס עיגול פחות מתאים, תוכלי לקחת גם משחקים אחרים ולעשות את זה איתם.

 

 

ואתה לא מזהה בעצמך איש חינוך? התנסת בזה פעם?

וגם אם בסוף לא מתאים, לא סוף העולם

נשמע מהדברים שהכיוון של ההוראה לא לגמרי ברור לך, אבל זה כן נראה לך אופציה.

 

אולי כדי שיהיה לך קל יותר לקבל את ההחלטה, כדאי שתאסוף עוד נתונים על המקצוע והתפקיד:

אם יש לך אפשרות לדבר אם מישהו שעושה את זה בפועל, נראה לי שזה יכול להועיל, אולי תבקש לצפות בשיעור בכיתה וכד'.

 

באופן כללי, אני לא רוצה להחליש, אבל חשוב לקחת בחשבון שהוראה בכיתה כוללת הרבה מאד דברים: הכנת חומר לימודי, משמעת, תקשורת עם הורים, אסיפות הורים, ישיבות צוות, תלמידים עם קשיים לימודיים / חברתיים / רגשיים, כל מיני דוחות וטפסים שצריך למלא, שיחות אחרי שעות העבודה, ועוד...

 

בתור אחת שמאד אוהבת את התחום, אני ממליצה על זה בחום! אבל לא לכולם זה מתאים.. 

הרבה פעמים מי שהולך ללמוד חינוך זה בגלל שהוא אוהב ללמד, להסביר, להרצות, להעביר חומר. אבל בתכלס מורים היום מתעסקים המון המון בדברים אחרים ובמיוחד משמעת.
לדעתי אם אין לך ממש תשוקה ודרייב חזק להיות מורה ולהצליח באתגר המטורף הזה זה כנראה לא יצליח.
אם אתה רק מזהה אצלך את ההנאה בללמד מישהו, תמשיך לחפש מקצוע אחר. כמעט בכל מקצוע יש תפקידי הדרכה ותוכל לממש את זה.

כשהתנסתי בזה מעט, הבנתי שזה אומנם באמת לא בשבילי.
אבל הופתעתי מהסיבות, מה שחשבתי שיגרום לכך שזה לא יהיה לי טוב, היה מאוד שולי וחסר ערך, ודווקא מה שהכי הפריע לי, היו דברים שמעולם לא חשבתי שיהיו לי קשיים בקשר לחינוך.

שווה לנסות, להיות מורה מחליף כמה שעות, או משהו בסגנון, כך תדע יותר אם זה מתאים לך או לא לפני שתשקיע בתואר 4 שנים.

ומעניין לשמוע מה הפתיע אותך

מצטערים, אסור לפרסם בפורומים. שיהיה בהצלחה.

אני חושבת שקודם צריך לחשוב,נגיד שלא הייתי עובד בשביל כסף,היה לך כסף שוטף,איזה תחומים היית עוסק בהם?

ואז כשאתה חושב מה אתה אוהב לעשות אתה רואה באיזה תחומים הול לך ויש לך משיכה אליהם ומברר על קצועות בתחום.

היית עוזר לאנשים?

היית לומד?חוקר דברים חדשים...אולי זה יעזור

באנגלית אבל הוא ממש טוב, אפשר גם career hunter שנותנים כיווני מחשבה.

זו התלבטות לא קלה....
לדעתי, תתחיל לחשוב במה אתה טוב?
מה תחומי העניין שלך?
תנסה לחשוב לרגע על השיעורים בביה"ס ותחשוב מה עניין אותך? תנסה להוסיף מקצועות שאין בביה"ס כמו משפטים, כלכלה וכד'....
תנסה לחשוב איזה אופי עבודה מתאים לך: מול מחשב, מול אנשים- נתינת שירות, מול אנשים- טיפולי/ חינוכי, מצריך הרבה חשיבה, טכני יותר וכד'....

ישנם היום המון  מקצועות שלא היו קיימים פעם.  שב על האינטרנט תבדוק מה מציעים באוניברסיטה/מכללות... אולי משהו יצוץ.

הוראה זה לא מילה גסה, אבל כדאי לדעת מראש שכדי להיות איש חינוך בונה ולא הורס צריך לעבוד על עצמך כל הזמן.

 

הדבר האחרון הוא, שהמקצוע לא צריך להיות לחיים.

אפשר להתחיל ללמוד ולשנות.  אפשר לשנות עבודה אחרי כמה שנים.  אם במשהו לא טוב, צריך להיות עם אומץ ולשנות ולא להשאר בבוץ לעד.

 

הרבה הצלחה.

כיתה ז.
קבענו כללים, שכללו סכומים (סעד איזה סכום כל פעם) וכמה פעמים צריך להביא.
בפועל לא הצלחתי לתחזק את זה כמו שצריך ויש בנות שהתבאסו/לא קיבלו. ובגלל שאני גם במשחק לא יכולתי לעשות את הרשימה בעצמי והכל הסתבך.

מצד אחד כשזה עובד טוב- זה כיף ומפרגן ועוד אוירה טובה, אבל הסיכון כשזה לא עובד טוב.. עלול להיות כאב לב, אכזבה ובושה לבנות שלא הכינו ואז זה יתגלה..

נמצאת בעיצומו של הדיון עם עצמי בעניין. לא הכרעתי..

אם כן, במה זה היה תלוי?

הבנות זרמו, כולן קיבלו, ובמשוב בסוף כולן אמרו שזה גיבש ועשה אווירה טובה.
זה תלוי כיתה,אווירה ובגרות.. השנה אני מתמודדת עם המון בעיות חברתיות שלא היו במחזור הקודם

הצלחת המשחק תלויה במצב החברתי של הכיתה?

היום סיימנו והייתה אווירה טובה וכולן קיבלו משלוח נחמד.
מתלבטת עדין אם זה ראוי וטוב.. לא יודעת.

אולי באמת צריך לקחת בחשבון את הרכב הכיתה, ולחשוב אם השנה מתאים לעשות או לא.

תמיד יהיה מי שמשקיע ומתבאס
ומי שמחפף ושמח שעקץ

כנ"ל גם בהגרלות של משלוחי מנות

מוותרים על זה לגמרי?

זה פשוט יוצר מריבות..

לצערי מהסיבה הבריאותית והכלכלית יותר מאשר מסיבה חינוכית... מתחרפנת שכל דקה הם באים לבקש עוד כמה שקלים בשביל עוד כמה ממתקים...
וכן, זה גם מוזיל בעיניהם את כל היחס לחברים ולחפצים. העיקר כמה ומה קיבלתי ואם זה היה שווה... הרבה פחות הערכה כנה לטרחה ולמחשבה של חבר.
אבל גמד וענק בלי ממתקים ודברים קנויים זה בעיני פתח ליצירתיות והשקעה!

שהברכה המצורפת היא החשובה יותר. אפשר גם להגביל שנותנים כל יומיים. צריך מרכז משחק שמוודא שכולם מקבלים.

אבל בפורום הסגור של הנשואות היה על זה דיון ובערך 20 נשים כתבו כמה הן נגד! (ואחת היתה בעד...)
התברר שזה נושא כאוב שיצר הרבה טראומות. גם מהעבר (כילדות) וגם מההווה (כאמהות)
אני אסביר למה אני נגד:
1)הוצאה גדולה ומיותרת. מורה יכול להגיד שהפתק הכי חשוב, נו באמת. הילדים רוצים לקנות, ולהשקיע, ואני מוצאת את עצמי קונה הפתעות יקרות ומיותרת.
2) מאמץ- מה לעשות, אבל ילדה בכתה ד לא תמיד יכולה להכין בבוקר פנקייק. מצד שני יש לחץ חברתי- אז צריך להכין! וככה מצאתי את עצמי בשבוע שעבר מטגנת פנקייקים ומקציפה שמנת.
3) לחץ חברתי, קינאה,עלבון, תחרות, אכזבה, כעס, מריבות,...- מה קיבלתי, מה היא הביאה, מה לא קיבלתי, איזה קמצנית, איזה לא משקיענית, כיף לך...
לא מבינה למה לסחוף כיתה שלמה למערבולת כזאת. תמיד יהיו בנות שישקיעו ויתאכזבו, תמיד יהיו בנות שלא ישקיעו וייתלו על עמוד הקלון, תמיד יהיו הורים שירגישו שנתנו להם עוד פרויקט מיותר.
אני נגד באופן מוחלט וגורף.
וחבל שהמורה של הבת שלי לא חשבה על זה מספיק.

זה כמעט תמיד מחמיץ את המטרה.
תמיד יש את אלה שמשקיעים המון ולא מקבלים כלום,
תמיד נופלת על ההורים השקעה מעצבנת ומיותרת,
תמיד נוצר לחץ חברתי.

בכל שנותי כמורה וכאמא, וזה לא מעט- חא זוכרת אף פעם שזה היה מוצלח וטוב ומילא את המטרה. תמיד היה מלווה בהמון עוגמת נפש.

ראיתי שבחלק כיתות זה זורם ובחלק צריך להגביל אותם למספר ממתקים מסויים ולהקפיד לעקוב מי לא מקבל/נותן. תלוי מאוד גם מה שכבת הגיל.

גם בתור ילד וגם בתור הורה  לא הצלחתי להתחבר למשחק הזה או למטרות שלו. כל הנסיונות להגביל את הסכום הם פתטיים ושקריים. זה מדרון חלקלק שמכניס את הילדים למתח שאולי מה שהם הביאו לא מספיק טוב וזה הופך למסחטה רגשית וכספית והמון לחץ מיותר על הילדים.

כל הסיבות שענו.
משחק מגעיל

- אז למה ממשיכים לעשות את המשחק הזה?

 

- למה שומעים גם על מבוגרים ביישובים / גרעינים תורניים / צוותים בעבודה שעושים את זה?

 

- לדעתכם זה מתאים למבוגרים ולילדים לא?

לדעתי זה בדכ מונחת מלמעלה, או ע"י ועדה כלשהי, ולא נעים לאנשים להתנגד אז הם נאנחים מתחת לשפם
אולי אני מדברת גם בתור אמא עם עומס שוטף גדול, שלא מבינה למה צריך להוסיף פרויקטים לחיים

אי אפשר להביא משלוחי מנות לכולם, ואם תשאירו את זה חופשי יכול להיות שילד שאין לו חברים לא יקבל כלום והמקובל יקבל מלא. גם במשלוחי מנות יש מושקעים יותר ופחות, ולפעמים מתאכזבים. הגמד והענק מותח את משלוחי המנות על יותר זמן ומעניק יותר הזדמנויות להשקיע בהגשה ולא רק בכסף.

השאלה היא- אם לא יצא שכרו בהפסדו..

רוצים לחסוך, ולגרום לכך שכולם יקבלו, אבל כל אחד מקבל משהו אחר וזה יוצר הרבה מתחים כמו שכתבו פה.

זה כיוון מעניין. שמעתי שבדרך כלל עושים רק בתוך הכיתות.

אין לי ניסיון בתור הורה, ובודאי לא בשל מורה, אבל בתור ילד לא הרגשתי את התחושות שאתם מתארים לעיל. אולי זה קשור להבדל בין שכבות גיל ורקע סוציו-אקונומי? (אולי יש הבדל בין יישוב קטן שכולם חברים של כולם לבין כיתות גדולות או ערים). אולי גם יש הבדל בין בנים לבנות? (כולם פה הן מגיבות...?).
אני גם לא חושב ששיגעתי את הורי, בסך הכל הבאתי דברים נורמליים והשקעתי בברכה. אצלנו עשו שבמסיבת פורים בבית הספר כל ענק מביא לגמד שלו משלוח מנות - ככה זה יגרום לשוויון הדדי (למרות שלא חשבתי על ההשלכה הפסיכולוגית של העניין).
בכל אופן, נשמע שהרבה מבוגרים ממני רואים אחרת את הסוגייה.
נ.ב. יש לציין שישנה בעיה גם בנושא של המשלוחי מנות. מי שגר ביישוב בודאי יודע במה מדובר. ואין כאן המקום להאריך (או שכן?)

בסוף מתגלות השוואות מי נתן יותר מי פחות

 

סתם מיותר

יש מי שלא בראש להשקיע (גם מי שאין לו בעיות של כסף ברוך ה') גם אם זה הורה וגם זה ילד, פשוט לא נולדו עם הכישרון לכתוב ברכה מחממת לב, לקשט פנקייק וכד'.

יש גם את אוירה מתוחה שנוצרת בכיתה, "להביא עכשיו, אחר כך", "עוד לא הביאו לי", "להעביר לחברה שתעביר לחברה", "למה את לא מגלה למי את עושה" "למה את כן מגלה למי את עושה" וכל מיני כאלה.

זה גורם לילדים להתעסק בחומריות, ולדאוג מכל מיני שטויות.

במקום נתינה שבאה מכוונה ורצון להטיב, זה רק משחק של עמידה בציפיות מוגזמות, שלא לדבר על הבריאות של התלמידים שאוכלים את כל הממתקים האלה ומיד אחרי שבוע, אוכלי המון משלוחי מנות (שסובלים בימינו מבעיות דומות, אבל זה נושא אחר)

באופן כללי יש שני מכללות שעובדות עם ישיבות
הרצוג
מורשת יעקב

אני נמצא בהרצוג הסיבה שהמסלול "מקוצר" זה רק בתושב"ע שאתה מביא אישור על לימודים בישיבה במקום לעשות קורסים בגמרא..
לרוב עושים את זה בשילוב הישיבה ומשתדלים לסדר את הדברים בימי ראשון ושישי (קורסים מקוונים חשבונות מרוכזים הבין הזמנים) אבל זה גם תלוי במה אתה מתמחה(נגיד חינוך מיוחד אנגלית מתמטיקה דורשים יותר משאר לרוב..)
ובדרך כלל אם אתה בישיבה יש מלגות של הסכם בין מכללה לישיבה אבל זה משתנה ממקום למקום ולכל ממליץ לשאול בישיבה.
בהצלחה(מזכיר שהרבנים בישיבה לא תמיד כל כך בעד זה..)

כמה מראשון ושישי כמה כמה שתואר הזה "מפריע" לך במשך השבוע?
יש לך זמן ללמוד תורה בנחת או שבמשך היום אתה חי ממטלה למטלה וממבחן למבחן?

בס"ד
המקוון ועושה בהפסקת צהריים או שתיים..כך שיש לי זמן אבל לא בהכרח שאני דוגמא טובה כי אני תמיד קלטתי חומר מהר יחסית רק היה לי קשה לעבד אותו לאחרים והמבחנים האמריקאי עוזרים לי בזה..
ראשון מהבוקר 9 עד 19 בערב
ושישי עד 12:30 13 מ8:30

אם העיקר שאתה מחפש זה לימוד התורה בנחת אז עדיף לבדוק במורשת יעקב ממה שהבנתי הדגש שם הוא יותר בזה מבחינתי החינוך בנשמתי יותר מהלימוד בישיבה אז אני מעדיף להשקיע בו כי עבורי זו תורה.

כשהייתי בשירות לאומי לימדתי בבתי ספר חילוניים.

התחפשנו למישהו שהוא כאילו מאותה תקופה, והוא נכנס לכיתה ומספר את הסיפור מנקודת מבטו.

 

במקביל לסיפור שלו- חילקנו לכל ילד עיגול שמצויירים בו השלבים השונים של המגילה. בכל שלב היה עיגול קטן. אם באותו שלב בסיפור מצב היהודים היה טוב- הם ציירו סמיילי שמח בעיגול, אם הוא לא היה טוב- הם ציירו פרצוף עצוב.

כך ראינו איך לאט מצב היהודים נעשה טוב יותר, עד הסוף הטוב- "ונהפוכו"- הרע נהפך לטוב..

 

בסוף הילדים צבעו את הציורים.

לק"י

וגם אני עשיתי ש"ל במרכז להעמקת יהדות, אבל לא הצלחתי להזכר מה ואיך בדיוק לימדנו.

גם אני לא זוכרת את כל השיעורים, אבל משום-מה את השיעור הזה אני זוכרת טוב..

בהצלחה!

צריך להיזהר לא לומר דברים שלא כתובים בפירוש במגילה. לדוגמא: לא להזכיר שצמחה לושתי קרן (או זנב), כי המורים האחרים ישר קופצים: מה? איפה זה כתוב? אה, זה אגדה, זה לא באמת מה שהיה... וכד'

אח"כ הילדים גדלים עם מדרש/פירוש אחד ולא מסוגלים לקלוט אחרים.
מאוד חשוב שיהיה ברור לילדים מה כתוב ומה חז"ל אומרים. כבר שמעתי על ילד שחזר מהגן ואמר שהרגו את ושתי ואז היא היתה גויה פשוטה....

כיתה קטנה, כיתה ז'
היו מרותקים. אף פעם לא ראיתי אותם ככה

מה הכיוון שאת מחפשת? מה הסגנון המקובל?

אפשר למשל: פעילות משותפת / הצגה שהצוות מכין / כל אחד מהבחורים צריך להכין בדיחה ולהקריא במהלך השבת.

פעילות משותפת אז מה כדאי.. רעיונות של דברים שעשו ואת זוכרת במיוחד

השאלה היא אם את רוצה פעילות שהיא סתם מהנה וכיפית, או פעילות עם תוכן על פורים / מגילה וכד'.

 

אם הרעיון הוא לעשות משהו כיפי לקראת פורים (בלי הרבה תוכן), יש את המשחקים הבאים:

1. הרוח נושבת לכיוון כל מי.. כולם יושבים במעגל, חוץ ממישהו אחד. הוא עומד במרכז ואומר: "הרוח נושבת לכיוון כל מי ש... וכאן הוא אומר מאפיין מסוים, למשל- כל מי שגר בקומה שלישית. ואז כל מי שגר בקומה שלישית, חייב לקום ולעבור לכיסא אחר. גם מי שעמד מקודם, צריך לשבת (גם אם הוא לא גר בקומה שלישית). המטרה היא לתפוס מהר כיסא, כי חסר כיסא אחד. ואז מי שנשאר בלי כיסא אומר הרוח נושבת לכיוון כל מי... כך ממשיכים. זה משחק מאד כיפי.

 

2. מסדרים את הכיסאות במעגל צפוף, וכל אחד עומד על הכיסא שלו. המנחה מוציא כל פעם כיסא אחד. מי שעמד על הכיסא צריך להצטופף עם מי שעומד לידו. לאט לאט מוציאים עוד ועוד כיסאות ונהיה מאד צפוף, וקשה להשאר על הכיסאות. מי שנופל- יוצא מהמשחק. המטרה: להשאר האחרון שלא נופל.. גם זה משחק מאד כיפי.

 

האם זה הכיוון? או שאת רוצה כיוון אחר?

 

מחלקים את המילים כאשר כל משפט קבוצה אחרת שרה, ואפשר לעשות קבוצות מצחיקות-

נניח

דרור יקרא לבן עם בת- כל מי שלא צחצח שיניים היום
וימצא חן כמו בבת- כל החמשושים
נעים שמכם ולא יושבת- כל המושבניקים
שבו ונוחו ביום שבת- כל המורים.

בגדול זה חמישירים כאלה מצחיקים שמוכרים חלק מראש ואז כבר זורמים ועונים באותו מקצב ומנגינה אחד לשני..

אפשר גם פאנל עם דמויות מהמגילה, לקחת אנשים שידעו להצחיק ולענות לעניין.

אפשר לפני שבת לתת לכל תלמיד מראש פתק עם כמה שאלות: חלום, פאדיחה, איפה סבא גר וכו'.
ואז למצוא כמה עם מכנה משותף (פאדיחה שקשורה לשירים.. סבא גם ברעננה.. ) ובשבת עצמה לקרוא להם לעמוד מול כולם ולמצוא את המכנה המשותף.

אפשר גם משחק "הרוצח"- כל אחד מקבל שם של תלמיד אחר בפתק, ומעלה מסויימת שהוא צריך לגרום לו להגיד (יחזקאל קויפמן- אננס. חיים משה- דינוזאור.). ואז אם גרמתי למי שכתוב לי בפתק להגיד את המילה הרצויה, הוא "נרצח", אני מקבלת את הפתק שלו וממשיכה הלאה לרצוח את מי שכתוב אצלו עם המילה שכתובה לאותו שם.. הצלחתי להסביר את עצמי? זה קצת קשה אם יש מאות תלמידים אבל אם זה מקום קטן, זה להיט..

וכמובן קישוטים, צ'ופרים וכו'..
אני שנה אחת החלטתי שבמקום לקנות חטיפים ועוגות לשבת, נכין אותם! הכנו גלידה מריצ' עם תוספות מעל, פופקורן ועוגות קאפקייקס. כל שכבה הכינה משהו אחר, הם נהנו וגם היה יותר טעים מעוגות הבית..

בהצלחה רבה!!

אהבתי מאד את הרעיון של להכין איתם את האוכל! עם איזה גילאים עשית את זה?

אראה אם אוכל להתאים את זה גם לגילאים נמוכים יותר..

את כבר יודעת מה את מתכננת לעשות? 

אם את רוצה, נשמח שתשתפי אותנו

1. *פים פם פום*
לבחור כל פעם שלושה נציגים לשים עליהם את השלטים..
תחשבו בדרך יצרתית איך לשים עליהם.. זה פסים מאורכים שכתוב עליהם..

להקריא משפטים לדוג'
מי יקבע עיתים לתורה?
וכולם צריכים לצעוק פים פם או פום..
מי שמדובר עליו צריך לנחש מה כתוב עליו. לדוג זה אני פים..
(הרב ויצמן יודע להסביר..)

2. *פיצוחים*
מתחלקים לשתי קבוצות
כל קבוצה בוחרת אות צריך לעשות חמש אותיות לאורך או לרוחב..
המנצח קבוצה שהשיגה שורה..
(יש שאלות בשקית וריבועים כחולים וצהובים)
*הפיצוחים זה המשחק שיהיה אחרי מנחה*

3. *איקוגניטו*
מישהו עומד ויש לידו שלט... (הסתבכתי עם להכין כתרים, תפסו הרבה מקום.ולא ממש יכולתי לשער גודל של ראשים.. אז עשיתי במקום שלטים.. )
הוא מנחש מי הדמות לפי שאלות של כן ולא הדמויות מהמגילה או מהצוות..

*יש שלושה צופרים להניח על הצלחות אחד לכל סעודה..
לפני שהחברה נכנסים לחדר אוכל.*

איזה כיף שהיה טוב ושמח! 

הרעיונות ממש יפים. חלק הכרתי וחלק לא..

 

תודה.

מעניין אותי איך זה ביסודי ובתיכון. או בחטיבות אחרות...

ומודעים לעצמם

אני משתדלת מאד להיות נחמדה אליהם. זה טוב להם וטוב לי.

אבל זה לא סותר את זה שאני עובדת גם על גבולות וכללים ברורים בכיתה.

ולדעתי גם התיכון. אבל כן בהחלט יש הבדל בין בתי הספר הדתיים לחילונים. לצערי אני חושבת שזה המצב שצריך להראות קשיחות מסוימת.
אבל אפשר לשדר מעט אהבה בניואנסים קטנים .
ילדים מרגישים שאוהבים אותם וצריכים גבולות בעיקר
בגיל הקשה הזה שהם מגלים את עצמם.

אני יודעת שבחטיבות ובתיכונים חילוניים מסויימים. יש חוקים קפדניים מאוד ! מהערות משמעת ודיווח אוטומטי שנשלח להורים על ידי אפליקציה, וכלה בשעה ביציאה (כמו בצבא )

אני בחטיבה כזו, מאוד קשוחים איתם. אני גם נותנת הערות ומתקשרת להורים אבל עדיין אני בנאדם נחמד, הילדים אוהבים אותי אבל מנצלים את זה שאני חדשה ונעימה איתם כדי לא ללמוד, למרות שכן חשובים להם הציונים.
אני לא מסוגלת להיות אדישה או קשוחה בקטע אטום. ככה שאני רוצה לדעת אם יש מקומות בהם זה לא ככה. בית ספר דתי זו גם אופציה מבחינתי.

בבית ספר דתי שבו רק בנות. ב"הצלחה רבה!

את חדשה והם בודקים גבולות זה טבעי . אולי בהתחלה את צריכה להראות יותר קשיחות כדי שהם יבינו שגם אצלך מתנהגים טוב כמו אצל השאר. ולאט לאט להפוך לרכה יותר חזרה.
יש הבדל בין בין נחמדות לקשיחות בעייני זה לא בא זה על חשבון זה.
את יכולה להיות אסרטיסית, לעמוד על שלך ןבכל זאת להראות להם נחמדות ואהבה.
כמו להיכנס בבוקר עם חיוך, לצחוק איתם שמתאים והשיעור זורם חלק. וכמובן לתת גם מדי פעם מחמאות.

אני לא לגמרי בקיאה בתחום.

נראה לי שרק מורה שעובד דרך משרד החינוך נחשב עובד מדינה. 

 

מה זכויותיו מה מקבל?

אני באמת לא בקיאה בזה, אבל מסתבר שגוגל כן

 

מצרפת לך קישור שמפרט את הכל:

עובדי מדינה: הכירו את הזכויות שלכם בעבודה והמעמד החוקי שלכם!

מורה עובד בשירות המדינה אך ברוב המקרים אינו עובד מדינה.
נראה לי הכי טוב לפנות לארגון אליו את משתייכת לבירור פרטים וזכויות.

מאגר פעולות וצ'ופרים, תנועת הנוער אריאל,