בס"ד
גם עלי עברו הרבה דברים, התנסיתי בניסיונות, נשברתי.
אני חושבת שכן, זה באמת קשה, ולפעמים בא לנו לצעוק
"די כבר טאטע! נמאס! למה אתה לא מגלה לנו את פניך?!"
למען האמת, גם עכשיו באלי לצעוק את זה, אבל אני אומרת לעצמי
"לא. ה' מגלה לי את פניו, השאלה אם אני רואה אותם"
הוא לא עזב אותי ולא יעזוב אותי לעולם, הוא אוהב אותי והוא אוהב אותך ואותך (זכר ונקבה
)
הוא אף פעם לא יעזוב מישהו מאיתנו כי אנחנו ילדיו.
אנחנו פשוט המון המון פעמים לא רואים אתת כל הטוב שהוא גומל איתנו...
ואני מודה שברגעים של נפילה, קשה מאוד לראות את העזרה שלו.
אני חושבת שה' לא מסתיר את פניו, אנחנו פשוט מעדיפים לעצום את העיניים.
למה זה ככה?
כדי לבנות אותנו.
כל מה שעברתי בנה אותי, את מה שאתם מכירים כיום (ותאמינו לי שלפני שנה וחצי לא הייתי כזאת בכלל ויש לכם חלק נכבד בעניין
)
כל מה שאנחנו עוברים זה רק כדי שנצליח לחיות, שנדע להתמודד ולא ישר להתיאש.
ילדים שלא עברו כלום, לא התמודדו, ברגע שמשהו יגיע אליהם, הם ישברו ויגיעו לדברים יותר נוראים.
עד כמה שזה נשמע מוזר, אני מודה לקב"ה על כל הניסיונות שבהם התנסיתי, על כל המשברים שעברתי, על כל הצחוק שצחקתי ובאותה נשימה גם על כל הדמעות שהזלתי.
זה היה לטובתי, זה עזר לי, חלק מהעזרה אני עדיי לא רואה אבל כבר התחלתי לראות אותה.
הוא גמל לי הרבה טוב... ואני בטוחה שגם לך הוא גומל ואת פשוט עמוק בתוך הכאב (לא משהו רע, רק ציון עובדה)
נשמה יקרה, הוא פה, הוא מקשיב לך, הוא אוהב אותך והוא עוזר לך.
יש לנו על כלכך הרבה דברים להודות לו שאנחנו פשוט לא שמים לב אליהם כי הם ברורים מאליהם.
לקום בבוקר, לראות, לשמוע, ללכת, לכתוב, לחשוב.
אתם יודעים כמה אנשים גם את זה אין להם?
כל כך הרבה תודה אנחנו חיבים להוא שם למעלה.
ופשוט שוכחים.
שוכחים להודות, לא רואים, מתעלמים.
החיים שלנו הם עבודה.
שלווה? ננוח בקבר כמו שסבא שלי ז"ל היה אומר.
ה' מביא לנו את הניסיונות וביחד איתם את השק של הכוחות שנעמוד בהם.
אממ.... אני אחת מאלה שאמרו למרדכי שהוא קם ומתאושש מהר והלואי שגם אני הייתי כזאת.
עם כל זה שזה משאיר פצע בלב, זה ישאיר לכל אחד.
אבל הקימה היא מהירה, גודל האמונה, גודל התודה.
גם לי יש פצעים מהמון דברים שעברתי, אבל הפצעים האלה לימדו אותי את כל מה שעכשיו אני יודעת.
דברים שהשגתי בדמעות, בכאב, אלו הדברים שהכי יקרים וחשובים לי ומאידך הכי טמועים בי.
אממ... אני חושבת שלקום מהר זה יתרון, אני למשל יכולה לשקוע הרבה זמן במשהו אא"כ מישהו ירים אותי מזה...
גם אםנשאר פצע, לפחות קמת מהר.
הפצע נשאר לכולם, אבל הזמן שאנחנו מפסיקים להתיחס אליו כל כך בטראגיות הוא שונה.
ובזה אתה, יותר טוב 
נראה לי חפרתי מספיק.
מתוקה, אם את צריכה אותי אז אני באישי 
מוזמנת ממש בשמחה.
ואסיים במשפט של מרדכי שהפך גם למעין המוטו שלי (סולח לי על הגניבה נכון? לפחות נתתי קרדיט
)
גם אם לא הכל טוב, הכל לטובה!!!! 


אגב, לא מזמן גם אני הייתי במצבך... למזלי אנשים טובים (באמצע הדרך? אני מקווה שהםיהיו עד לסופה
) עזרו לי ויצאתי מזה.
את אומרת שאת מתמודדת לבד.... אז אני ממליצה לך למצוא את האנשים היקרים האלה שיעזרו לך.
אני אישית מצאתי אותםפה ועכשיו אנחנו בקשרים מאוד מאוד מאוד טובים במציאות.
אבל תנסי למצוא אצלך, איפה שאת נמצאת.
אני בטוחה שתמצאי.