אני ממש לא הקפדתי בעניין, וזה הפריע לי.לאחרונה ממש קיבלתי על עצמי להקפיד על ,קול באשה"
זה ממש קשה!
אני מבטאת את עצמי דרך השירה- אני משתחררת, פורקת, או סתם מוציאה לידי ביטוי ת'מצברוח שלי. שלא לדבר על שירה עם החבר'ה..כשדווקה הבנים הזייפנים הם אלה שחייבים לשיר בקולי קולות, והבנות עם קול הזמיר משתתקות..
זה בכלל לא פשוט כמו שאולי מנסים לומר לפעמים. אבל, אני מכירה חברה ממש טובה שלי, שיש לה קול מדהים! אני לא מגזימה- תענוג לשמוע אותה. ודיברנו על לעתיד לבוא..עם בעלה וזה- האם היא תתן לו להינות מהשירה שלה..ופתאום זה פתח בפניי משהו..נכון שזה מאוד שונה משאר הלכות צניעות, שהרי תכליתן היא למנוע החצנה, ולתת ביטוי לפנימיות לפני החיצוניות, ואילו בעניין שירת נשים זה הפוך- "לדכא" ביטוי של הפנימיות והאמת הכי הכי פנימית שלי.
אבל, ההתמודדות, לענ"ד, צריכה להיות זהה
1-להבין שזה לטובתי, בטוח. גם אם אני לא מבינה את זה. קצת אמונה, קצת ענווה. יש גדולים ממני שהחליטו.
.2- להבין שיש לי אחריות על הסובבים אותי, משמע-הבנים. לגלות אכפתיות
.3- יום אחד תוכלי לשיר לאדם שבעז"ה יהיה הכי חשוב לך בעולם כולו, לפי מה שנדמה לי, זה שווה כל שניה של "דיכוי" עכשיו..איזו אווירה נהדרת תהיה לכם יחד בשולחן השבת!
4- באמת, לא אסור לשיר לפני בנות. אז זה לא ממש איסור טוטלי.רק שבנים לא ישמעו אותך ממש..וגם בזה- יש למקילים על מי שיסמכו. אבל תשירי עם החברות, תני לזה להתפרץ. שלא תרגישי, חלילה, מוגבלת, ושמונעים ממך ביטוי פנימי שלך. אלא רק לא ליד מי שלא ראוי לכך..
מקווה שלא חפרתי, ושעזרתי במשהו-מוזמנת באישי!
לאה.