מחר אני בירושלים( עיר הקודש..)
אם לא הייתי באה מחר הייתי באה ביום חמישי( לסיבו"ש) אבל אני לא יכולה ללכת יום אחרי יום לירושלים..
אוףף זה כזה מבאס! אני רוצה לבוא לסיבו"ש!!!!!!!
ריגשת=)
ממש יפה!! את כותבת מדהים!!


טלאם מבחינה רוחנית אז אפשר לשמוע שיעורים או לסחנ"ש עם מישהו על האמונה...
ואם מבחינה מעשית אז אפשר לארגן דברים, להתנדב...
ב"הצלחה!
ואם לא קלעתי לכלום אז לא נורא...=]
לא, לא דיברתי על הבטן שלנו שאנחנו תוך שניות יכולים למלא אותה אבל ת'נשמה?
אנחנו שמים לב אליה?
לרוב אנחנו שוכחים ממנה.
איך אמר הזמר?!
"כבר מיציתי הכל כסף ואלהכוהול עכשיו רוצה אל אבאאאא" אבא- זה הוספה שלייי הלוואי וזה מה שהיה אומר דודו.
אז תכל'ס מה עושים?
בס"ד
>תדבר עם רבונו של עולם. תתאר בדיוק מה המצב שלך כרגע ומה אתה עושה. (מומלץ בדיבור ישיר, בקול, אל רבש"ע. אפשר גם לכתוב במקום לדבר..)
>תלמד תורה. כזאתי שמפעילה לך ת'שכל. גם אם אתה לא מבין הכל זה מרגיע קצת את הנשמה..
>כמו שכבר אמרו: תעשה! תפעל!! חפש מקום שצריך אותך- ותלך להתנדב, לעזור. אפילו קרוב- בבית/עם חברים העיקר שתזיז ת'צמך. אל תתן לייאוש ולריק להרדים ולסמם אותך. תקום!
אבל באמת שהבסיס לכל זה הרצון הפנימי שלך. ויפה שיש לך אותו!
אין לי זמן עכשיו,אני אכתוב בהזדמנות כמה רעיונות...
זה באמת הפתרון הכי טוב, מניסיון.
בהצלחה!!!
תתפלל לרבש"ע!! תבקש ממנו עזרה, ובמקביל-תתנדב, תלמד יותר, תנסה לעזור לעצמך ולאחרים.
רק אל תתיאש ותיפול בהרגשה של"אני לא שווה כלום. אין לי מה לעשות בחיים האלה, הם ממילא ריקים..."
תעשה משהו קטן בשביל אחרים, אבל בלי ההרגשה של"נו, עזרתי. מה עכשיו?! זה לא עשה לי כלום! אוף!"
תעשה את זה כי אתה באמ-ת רוצה לעזור. כי אתה רוצה ליהיות טוב יותר. זה כבר נותן הרגשה טובה של סיפוק, הרגשה של"הנה, סופסוף עשיתי משהו. עזרתי למישהו."
תאמין בעצמך שאתה באמת מישהו, ושאתה יכול לעזור לאחרים ולעשות הרבה בחיים שלך, ושאתה לא סתם חתיכת בנאדם בלי חיים...
בהצלחה!!
בשבוע שעבר ל-
שואפת למעלה!.. !!
מזל טוב! עד 120 בטוב ובאושר!! 
בשבת ל-
-Ayelet- !!
מזל טוב! עד 120 בטוב ובאושר!! 
והיום ל-
טליה 123 !!
מזל טוב! עד 120 בטוב ובאושר!! 
עד 120 כ20
באושר כושר יושר ועושר!
ומזל טוב לשואפת וטליה.. עד 120!!-Ayelet-
המון איחולים לרגל היומולדת
ולכבוד זה נאחל ברכה מיוחדת
אמנם הברכות דיי חוזרות על עצמם
אבל תענו אמן כדי שה' יקיימם
אז בריאות שתמשיך עד 120
ורק בלידה לראות בית חולים
אושר עושר והמון מזל
יושר כושר וגם כח לא חבל
הצלחה בחיים בלימודים ובבגרויות
ולזכות תמיד לעזור בהמון התנדבויות
שה' ימלא כל משאלות ליבכן
ושפע טוב שרק יתן ויתן
שתזכו לגדל דורות של צאצאים צדיקים
שתרוו מהם רק נחת ולא עצב וכאבים
לזכות לראות בביאת המשיח
ושעם ישראל רק יעלה ויצליח
לזכות לראות את בניין בית המדקש
ואת הכוהנים עובדים בו שוב מחדש
יומולדת שמח והמון מזל טוב 
(=א.ש=)(למרות שפוול חושבים שאני כבר עברתי את גיל 20)
מלאנתה אחריות, ללכת לעבודה אפילו כשאתה חולה זה sooks
120 ויאאלה למעלה!!
מעצבן אהה?! 
כשאומרים לך את זה.. תחייך ותגיד "אני מעדיף לגדול בקצב שלי ולהבין בקצב שלך" 
קיצר.. קח בקלות ובשמחה סה"כ אין על הקטנים.. מתוקייםםםם |צובט בלחי| |מרגיש זקן|
יש אנשים שהם לפעמים כ"כ קטנים שזה מחרפן אותך (אני מתכוון כמובן לקטנים בבגרות שלהם). בא לי לגדול קצת ושלא יהיו לידי אנשים קטנוניים מעצבנים כאלה!
בגיל שלושים תצטרך ללמוד יותר משלמדת כל חייך ביחד.
תארים, הסמכות, עבודות, ועוד המון שטויות של מבוגרים.
אגב, קראת את עולם הדיסק?
יאללה, תחיו את החיים כמו שהם..=)
בא לי להיות ילדה בכיתה א' או ב'.
הגזמת!!!
בגיל 30 אתה תהיה כזה יבשן, לא יהיה לך כוח לכלום [מבחינת העוצמה האישית...]
בתור נער-- אתה יכול לעשות הרבה יותר בשביל הערכים שלך.
מי רוצה להיות בן 30, כשאתה בן 16 [נגיד ש..] ואתה יכול להפוך עולמות, לבנות דברים, להרים פרויקטי ע-נ-ק???
אני, אישית, רוצה להישאר בת 16 [טוב, אני מסכימה להגיע לגיל 17.5. אבל לא לשמונה עשרה. בחיים!!!]
זה פשוט.. אחד הגילאים שיותר כיפים.. אתה בונה את עצמך, את השאיפות שלך, את העולם שלך, את החברים, את העתיד.
בגיל 30 אתה חי את מה שבנית בגיל 16. ואני מעדיפה לבנות. לא לחיות בשעמום(=
בס"ד
גם גיל ההתבגרות זה עונש!!! (תלוי איך מסתכלים על זה...)
3?? אין על הגיל הזה!!
מה מביך בזה שצריך להשתמש בשמשתמש של כולם? ![]()
גם את/ה תהיה מתישהו בן 30, וגם את/ה היית מתישהו בן 3 או 7....
אז למה לא להנות מהמקום בו את/ה עכשיו או מהגיל שלך?? למה לשאוף לעתיד ולא להנות מההווה?? או למה להצטער על העבר (כן, אבל במידה מסוימת...) ??
אבל 20 דווקא כן בא לי.............
תעשה מה שאתה רוצה רק בלי להגזים יותר מידי..
תהנה מהחיים!!!!!!!!!!! ותיגדל..
אבא שלי ואחותי הקטנה עשו משחק מוזר כזהש אבא שלי המציא בשניה ההיא- "ארוחת תפוזים"- הם פשוט ישבו וטחנו תפוזים. [היא בת 3.5..]
ואז לי ולאחותי התחשק ממש ממש ממש אבל ממש מיץ תפוזים סחוט טרי.
אז פשוט עמדנו וסחטנו לעצמנו.
וואי היה איכותי!!!!
למי שיש פייסבוק למה פתחת פייסבוק
1)בגלל הלחץ החברתי
2)בגלל שסתם היה באלי
3)או שרציתי לתקשר אם בני דודים בני דודות חברות
4)זה לאט אחת הסיבות
אני יסמך אם תענו לי
אני מהבנות שתמיד מצלמות.. תמיד הייתי אם מצלמה 
(הייתי.. עד שהלכה לה המצלמה..)
אז חברות שלי שכנעו אותי לעשות פייסבוק.. הם רצו לראות תתמונות
אבל רק כי לא בא לי להיות מכורה לעוד משו...
סגרתי לא השבטתי !! שווה לכם .. זה אחד הדברים המוצלחים !!
http://www.facebook.com/help/contact.php?show_form=delete_account
תעזרו לעצמכם ...
[רק חבל שהתמכרתי לפה .. לא יותר טוב
]
אחר כך ניסית לעשות את הסיסמא ולא הצלחת????
ותמיד הייתי צריכה לשבת שעות לשלוח את כל התמונות לכולן במייל. ואז בא הפייסבוק- שחברה שלי פתחה בכלל ולא נגעתי בו כי הוא היה באנגלית, אבל אז בא היצור העברי וגיליתי שהוא ממש יעיל 
לפני שלוש שנים? וואו!
למה?...היה איזה משחק אחד שכל הכיתה שיחקו בבית ספר...(משהו עם אייקיו, חידות, מבדקים וכאלה..) התלהבתי מהמשחק, עשינו איזה תחרות כיתתית מי השיג יותר ניקוד- זו הסיבה לפתיחה נטו. (רציני לגמרי..חמשוש פעור או לא?)
-למה המשכתי? כי זה דרך נוחה לדבר עם חברים רחוקים ודרך טובה לשמור על קשר.
[אגב, הפייסבוק עצמו הוא לא רע, תרבות הפייסבוק היא רעה- מה זאת אומרת? לתעד כל צעד ושעל שלך ולהפיץ, לחלוק עם 500 חברים (שראית היום במסדרון בית ספר) מידע אישי, לחטט בתמונות שלא קשורות אליך, וכו' רעים, אבל אם אתה נשמר מהם- הפייסבוק הופך ל"דיג'יגדל" מעולה של אייסיקיו ]
בס"ד
תכלס חברה שלי פתחה לי (השם שהיא רשמה הוא לא ממש נכון, ואל תגידו שכן מי שיודע...=]=]) ובהתחלה לא הייתי נכנסת אליו...אחר כך פשוט התחלתי לדבר עם בני דודים שלי שגם שאני פוגשת אותם אנחנו לא ממש מדברים... והסתכלתי בתמונות... בדוגרי הוא לא ממש מעניין=]=]
הייתי צעיר!!!!(כן כן,אני יודע שקשה לכם להאמין אבל גם אני,כן,גם אני הייתי פעם צעיר...![]()
)סתם לשמור על קשר אם אנשים שלא כ"כ ופתחתי בחופש וככה היה יותר קל לשמור על קשר(כאילו שצריך את זה,זה כולה חודשיים...)וגם סתם ענין אותי לראות מה זה....אבל היום אני כמעט ולא נכנס....וגם כשכן הייתי נכנס דיי הרבה לא הייתי מהפעילים=לא הייתי מאשר כל אחד ומעלה אלף תמונות ומצ'וטט עם אנשים ומעדכן את הסטטוס וכאלה....אז ככה שאף פעם לא הייתי מכור...
לשמור על קשר עם המשפחה (כולל זו שבחו"ל).
חסמתי כמעט את כל העידכונים האלו שמופיעים בדף החשבון שלך ואני לא מדברת כמעט עם חברות בצ'ט.
....שימחוושכאילו כולם פתחו אזז גמאניי=)*
זה מאוד חשוב לי לדעת!!!!!!
תכלס- אני ממש קשורה לחברות שלי, ויהיה לי ממש ממש קשה אם אחת מהם לא תהיה ח"ו...
אני ישמח מאוד, סביר להניח שאולי אני יפנק את עצמי עם איזה זר פרחים, או לפחות איזה גלידה גדולה ושווה..
ייתכן אפילו שאני ילך לסרט, אם יהיה לי כסף באותו זמן..
מוות זה דבר שובר.
גם אם מישי שלא כ-זה הייתי חברה שלה תתאבד ח"ו זה יכניס אותי להלם ודיכאון נראלי...

זה כ"כ עצוב שבנאדם מוכן לוותר על החיים האלה...
קטיה איך זה עלה?
למה צריך להכנס לחיים של כל אחד ???
אפעם לא חשבתם שהעולם יהיה יותר טוב בלעדכם ?!
[בלעדי לפחות יהיה טוב
]
ולא !! אם חברה תתאבד אני יבין אותה .. תמות מסיבות אחרות זה באמת יהיה עצוב ..
(טוב אני עברתי ת'שעה כחו אותי בערבון מוגבל)
אבל זה אומר שלא יהיה לך עצוב??
ועל השאלה של קטיה,יהיה לי עצוב,מאוד עצוב....בטח אם זה יהיה בהתאבדות...
בס"ד
לפני כ-3 שנים חבר מאוד מאוד קרוב שלי התאבד,
מישהו שגם דיברתי איתו חזק על הנושא ומאוד הבנתי את הדיכאון שלו.
אני יכול רק להגיד לך בקמצוץ של מילים שזה היה הדבר הכי כואב בעולם,
אני לא ממליץ לאף-אחד לעבור חוויה שכזאת.
ואם יש לך במקרה איזה מישהו שאת יודעת שחושב על זה, תפני לאנשים מוסמכים!!!
חבל מאוד שיהיה מאוחר מידי, אם את רוצה עוד עזרה תפני אלי בפרטי.
כשאני חושבת על שאני אאבד חברה בגלל התאבדות אני אוכל את עצמי לנצח.
א. אם היא הגיעה למצב של התאבדות כנראה היה לה כל כך רע בחיים ואני-חברה שלה לא שמתי לב או לא עצרתי את זה בזמן אז זה יהיה קצת באשמתי.
ב. חברה שהתאבדה זה לא כי היה לה מאד טוב בחיים אלא ההפך, אז אני לא עזרתי לה, ואם לא עזרתי אז נתתי יד שיהיה לה רע. זה נורא.
ג. אני אחשוב עליה בלי הפסקה הכמה היא מסכנה עכשיו וכמה היא הייתה מסכנה בחייה ואהיה מתוסכלת כי בעצם היא נשארה באותות מצב ואף החמירה אותו.(אנשים שמאבדים עצמם לדעת אין להם חלק לעוה"ב)
וכשאני חושבת על כל זה עכשיו אני מבטיחה לעצמי שבלי נדר אני לא אתאבד(עד סוף ימי) רק בגלל הכאב והצער שאני אגרום לסובב אותי
הרבה אנשים שהכרתי נפטרו אבל לא לקחתי כל כך קשה...
החברה שלי שנפטרה לא הייתי הכי בקשר איתה אבל זה היה הדבר הכי קשה שהתמודדתי ואני מתמודדת איתו כל יום!
זה כל יום לבוא לאולפנה והיא לא נמצאת,אחרי שמשו הולך אתה מרגיש יותר בחיסרון וזה ממש קשה!!
אוףףף זה עצוב ביום אחד פתאוום חברה שלך הולכת בלי להגיד שלום
וזה עוד בחופש הגדול אז לא ראיתי אותה לפני שהיא נפטרה...
אין זה לחיות בידיעה שהיא לא פה אתה חושב כל הזמן על המשפחה על החברות הטובות שלה...
כל הזמן אתה במחשבות למה זה קרה לה מה היא עושה עכשיו, ואתה נזכר בכל מיני דברים שעשית איתה ואתה חושב למה היא לא פה איתנו ...
אמן שיהיה תחיית המתים! ו
אז אם ח"ו חברה שלי תתאבד או תמות אני יבכה כמה שנים...
מניסיון 
זה פשוט נורא, לחשוב שלא הייתי שם בשבילה..
(ממ, דיברתי עם בת שרצתה לעשות את זה, בגלל הפסיכלוגיות שלה, פשוט אמרתי לה את ההגיון הפשוט-תעברי פסיכולוגית. ב''ה היום היא מאושרת מהחיים.)
אישה יראת ה' היא תתהלל, החן הטיבעי זה מה שחשוב, [כמובן שיש גם מקום ליופי חיצוני, אבל הכי חשוב - אופי טוב!] אולי - אפרט בהזדמנות...
למרות כל היצר הרע שלה.
מה זה המשפטים המוזרים האלו?.
למעלה בצד שמאל יש פורום לנו. נראה לי הם יוכלו לעזור לך שם.
בס"ד
אני רוצה חתיך שרירי עם קוביות (**** מה שנקרא), עם קוצים בשיער ועגיל בגבה, שיקרא לי "מאמי, מותק, חיים שלי", ושלא בוגד הרבה.
אחרי הכל בימיניו כל אפשר לשנות -וזה לא תמיד במובן החיובי..
מה שכן אני חושבת שהוא צריך להיות: צדיק ,ירא שמים,עם מידות טובות עדיף שקט רגוע.. אמ..שומר נגיעה!!
אחת ששומרת על עצמה...אבל לא רק בגיל 16...
יפה בצניעותה ובענוונותה...
ולגבי החיצוניות - אחת שדבר ראשון לא מתאפרת כבד ובצורה מזוויעה....(בינינו- אף בן לא היה רוצה מישהי שנראית כמו בובת חרסינה...).
לבן כהההציניות תנצח....
מזתומרת שלא בוגד בה הרבה? איפה את חיה, במאה ה19?
.
השאלה שלך מובנת, אבל את לא חושבת שאת מקדימה את המאוחר?
אם תקבעי עכשיו קריטריונים ל"בעל לעתיד" (בהנחה שסיכמנו כבר שחבר לעכשיו זה, איך אומרים בשפה שלכן: "שיא הלא טוב!"
) תהיי כ"כ שקועה בעניין שזה יסנוור את ההווה. נניח ותראי בן שעומד בקריטריונים שהצבת, מה תחשבי עליו? זה רק מזיק לענ"ד.
עוד סיבה למה זה לא מועיל, בגילאים האלו, אנחנו בונים את האופי שלנו, אנחנו משתנים, מה שתקבעי עכשיו ממש לא רלוונטי לעוד שנתיים, לכי תדעי איך תהיה עוד שנתיים?..
אני לא אגיד פה מה אני רוצה אבל יש לי משהו אחר להגיד:
תחשבו על זה שאתם צריכים להתאים לבנאדם שאתם רוצים, הרבה פעמים אנשים מפנטזים על איזשהו בן זוג אבל הם בעצמם ממש רחוקים מזה, אז למה שהוא ירצה אתכם?
קיצר, תתאימו את עצמכם למה שאתם רוצים שיהיה בבן זוג שלכם...
אני אישית נראה לי אתחבר לאדם שקט ולא צעקני...
מכנסי ג'ינס, כל החולצות רק לא מכופתרות, כיפה מעל המצח( או איך שקוראים לה.... כאילו לא מרכזניקית אלא למעלה קצת...), טבע נאות או נייק.
ושיהיה לו כל הזמן ריח טוב של בושם.
ואופי:
וותרן, לא שתלטן, מצחיק, מכבד, לא חנפן, אוהב, מפנק ( הייתי חייבת להדגיש..) וכו'...
בקיצור אם את עונה על הקריטריונים הבאים... אז עוד כמה שנים... דבר איתי...סתאם...
בע"ה.
מי שלא יודע- במדינה שלידינו מדרום יש קרבות עם המשטרה, שעמונה זה משחק ילדים - אפילו לא - לעומצם (יריות, טילים!, בקבוקי תבערה ואבנים. ביזה של בתים, כספומטים, רכבים ולכו תדעו מה עוד).
יש כרגע שלום קר עם מצרים. רק מה -שהשלום הזה לא מחזיק. הוא מחזיק בגלל שאמריקה נותנת סיוע למצרים, והיא מסבסדת בזה אוכל לאזרחים. במצרים אין בחירות (כלומר, יש, אבל יש רק נציג אחד שהוא לא מהמפלגה של הנשיא..), ככה שבעצם ההסכם שלום הוא עם הנשיא ולא עם העם...
אבל בכל העולם עלו מחירי האוכל - והמצרים לא יכולים לשלם יותר. זה גם לא יעזור בנקודת המצב עכשיו, וכשאנשים רעבים הם יוצאים לשדוד את השכנים. המשטרה לא יכולה לטפל בזה כי יש הפגנות - ובקיצור - השלטון במצרים בסכנת קריסה מיידית.
המשמעות של קריסת השלטון במצרים, היא מלחמה עם מצרים.
בשנים האחרונות האמריקאים נתנו טנקים ומטוסים (כמעט שווים ביכולתם למה שהם נתנו לנו...) המצרים פיתחו מאוד את התעבורה בסיני (שזה פחות ממאה קילמוטר מת"א, וכמה עשרות ק"מ מאשקלון..) ככה שהם יוכלו לנסוע את כולו במהירות ולכבוש אותנו (תעלת סואץ לא מפריעה להם - הם חפרו מתחתיה כמה וכמה מנהרות). וכל הטנקים האלה -ומדובר במאות! טנקים ומטוסים שעכשיו הולכים להיות נגדנו.
לשם השוואה בצבא מצרים 350,000 חיילים בסדיר (כמו כל כוח המילואים של צה"ל!)
גם בירדן - המדינה ששכנה לנו ממזרח -גם היא כמה עשרות ק"מ מת"א - ישנן בעיות. האנשים רואים שאפשר להפוך את השלטון והם יעשו את זה, ובירדן המצב יותר גרוע (מרבית תושבי המדינה לא חשים שום קשר למלך ומוכנים ורוצים למרוד בו.. הם במחנות פליטים.)
הסורים - איתם אין בכלל שלום אלא רק הסכמי שביתת נשק (מה רע?) - יצטרפו בוודאי לחגיגה, ואם לא הם -אז הלבנונים.
אנחנו על סף מלחמה!
שכל אחד יקח לתשומת ליבו ויתקן את מה שהוא יכול.
מה אנחנו יכולים לעשות? תפילות, מעשים טובים, ושות'. לא נראה לי שיש ממש איך להשפיע שם ישירות.
שיחכו עוד קצת!
הגיוס שלי ביולי הקרוב ואז אני אוכל להיכנס בהם ולפוצץ את כולםםםםם!!!!!!!!!!
י-י-מ-ח ש-מ-ם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
על מדים !
כאילו שאתה תתגייס מיד..........
עוד לא הספקתי לדחות ואם אני לא עושה את זה עד איפושהו באדר ב' אני חייב להתגייס ביולי.
וחוץ מזה אפשר לסדר את זה גם אחרי זה עם קצת מאמץ.....
למה לנבא שחורות.
תגידו, תגידו שצריך להיות ריאלים...
ואם הוא ירד מהשלטון ואם הם יבטלו את ההסכם שלום המזויף לצאת מלחמה ולכבוש חזרה את חצי האי סיני ולא להחזיר אותו...
א. יש כאלה שרוצים להמשיך ישר לצבא.
ב. צריך חתימה שלך כדי לדחות.
אל תצאו עם בינישים!
הם כולם פשוט דוחים!
סתאם מזה בינישים??
אני תמיד מנסה להבין תמושג ולא מצליחה..
תהילה????
מה זה אמור להיות?
לא מכירה את הכינוי, אבל בבקשה..
בואי ונסביר לך משו-
|קורא לסטלן הקטן שינאם לה, על הרמה בפרומנו הקט|
את פה תהילה??
מה נישמע?
כולם להוסיף אותי לרשימה!!
היי, קוראים לי חן. רציתי להגיד משהו לכם ולכל עמ"י, למרות שאני חדשה בפורום ואתם בטח לא כ"כ שמים עלי...
משהו קטן לכל האנשים ה'מושלמים' המצליחים וכו'...
תשמעו, אולי לא חשבתם על זה אף פעם, ואולי כן, אבל דחקתם את המחשבה הזאת לפינה...
תגידו, חשבתם אולי פעם, מה זה ליהיות לא מוצלח? חשבתם מה זה ליהיות בעל מוגבלויות?? חשבתם פעם על טעם האכזבה של אלה הנחותים , שלא תמיד מצליחים?!
על אנשים טובים ואוהבים, שמנסים פעם אחר פעם, ולא תמיד מרוצים?
מה אתם חושבים, שעצם היותכם מצליחים כולם מרוצים מכם, אתם מקובלים וזוהרים, עושה אתכם למושלמים??
לא. יש הרבה יותר מזה. מה יש? יש חום, אהבה, ידידות, נאמנות, עידוד, הארת פנים,...
ואתם, אלה ה'מושלמים', חשבתם פעם על אלה שבשוליים, שסתכלים עליכם בעיניים כלות, לאחר שכרגיל אתם 100?!
100 בלימודים, 100 במראה, 100 ברמה, 100 בהכל.
חשבתם עליהם?? חשבתם על אלה שמשתוקקים לזכות בחברתכם, ליהיות כמוכם?!
שתדעו, לפעמים הם יותר טובים מכם (בלי לפגוע.)
הם אלה שיודעים להסתפק, אך לא להתייאש. להאמין, לצפות, לשמוח על כל עלייה, גם אם הייתה מפרכת וקשה. אלה שמנסים להגיע לעוד, להצליח יותר, לא לוותר!!
אלה שיודעים לאהוב.
למה אתם חושבים שאתם כאלה מושלמים? בגלל ההצלחות, שמגיעות ללא כל מאמץ וכשלונות??
תנסו רגע לחשוב על האנשים שהולכים לישון באכזבה מהיום שעבר.
הולכים לישון עם דמעות של צער.
צער של כישלון.
אך בכל זאת, יש להם תקווה בלב. איזושהי קרן אור. תקווה ליום הבא.
לפעמים תקוותיהם נכזבות, והם מחפשים יד שתושט אליהם ותסייע להם לצאת מהחושך בו הם שרויים.
היד הזו, היד שהם מחפשים, היא היד שלכם.
קצת תשומת לב.
חיוך קטן מצדכם.
ברכת "בוקר טוב" חמה.
הם אלה שיאירו את יומם האפרורי.
חיוך קטן שיעשה הכל.
מצטערת אם פגעתי, אבל זה הכל מהלב, בשביל אה שלא יכולים או מעיזים להגיד כלום.
תודה שהקדשתם זמן וקראתם.
אשמח לדעת שהפנמתם.
למרות כל מה שה"מושלמות" כתבו...
אני כן חושבת שיש מספיק ואפילו הרבה בנות שב"ה -כמו שחנוש כתבה- הולך להן טוב בלימודים, מראה, חברתית, וכו.. והן לא מספיק מתייחסת לבנות אחרות, או אפילו דורכות עליהן...
ואני לא ומרת שלבנות האלה אין קשיים, כי זה לא קשור..
לפי מה שהבנתי חנוש התייחסה בעיקר לאלה שהולך להן חברתית, לאוו דווקא לימודית (הרבה פעמים זה ביחד, ואז זה מוסיף, אבל לאוו דווקא), קיצר, שהן, ה"מקובלות", צריכות יותר לשים לב לבנות שלא..
ולשים לב גם לבנות ה"חננות"- לאור מה שכל אלה שפה למעלה כתבו...
בס"ד
מה דעתכם על פתיחת פורום לנוער שישמש אך ורק בשביל פריקות (פריקות לא מהסוג של "אוף נשרפה לי העוגה",אני לא מזלזלת חלילה בעוגה שנשרפה אבל זה לא יהיה המקום), ישמש בשביל שיתוף (לא מהסוג של "מכבי נצחו אני מאושר", לא שאני מזלזלת חלילה בכדורגל, אבל...), ישמש להתיעצות (ולא מהסוג של "מה עדיף, קרקר עם גבינה ואז ריבה או ריבה ואז גבינה?" לא שאני...), ובקיצור, יהיה מקום לחברה רציניים שרוצים תגובות רציניות. מה דעתכם??
טווב IמוטעםI
חח..סתם מתוקה...
תפתחו מה כפת לי?
נפתח פורום שזה חלק ממהותו(ביום שישי=)
אני יודעת שהוא עוד לא מסודר..
אני אפרט בהמשך..
הנה קישור
היו היה בראש צעיר,
היה היה נוער וגיל ההתבגרות-
אם כל שניה נפתח פורום חדש כי הרמה של הישן קצת ירדה.. איפה נגמור? 
רק לפני שבוע החלטתם שהרמה פה ממש גרועה, וצריך שזה יהיה ככה וככה...
מתוקה- מה שכרגע תיארת זה נראה לי השאיפה של הפורום הזה...
פשוט צריך להחיות את צעיר בראש [ מוזמנים להגיב שם לציפיות, וד"א יש שם אחלה מנהלות...
]
להפנות כמה אנשים לילדודס, לנסיו"פ וזהו!
מה יש פה עכשיו? אין פה פריקות? אין פה שיתופים? אין פה התיעצות?
מה חסר פה, שיהיה בפורום ה'רציני' שלך?
[ולא לקחת,אישי, פשוט מחרפן אותי הדיונים של הפורומים החדשים ושל הרמות ביניהם.. ]
בס"ד
-לא כתבתי הכי רציני, אולי אבקש שיערכו את זה.
בבקשה אסביר:
הפורום הזה זה פורום לכל הנוער ואפשר לפתוח פה מה שרוצים, גם דיונים, גם התלבטויות, גם שיתופים...
הוא פורום ענק שזז במהירות מרשימה.
אבל, דווקא בגלל שהוא כזה גדול וכל כך פעיל כבר שמעתי מכמה חברה שהם כבר לא פותחים שירשורים כי תוך שעה השירשור יהיה כבר בדף השני.
דווקא בגלל שהוא כזה רחב נושאים, רציניים יותר והמון רציניים פחות, כאלה שרוצים לפתוח משהו רציני באמת מרגישים לא בנוח כי מסביב יש פה המון לא רציניים.
הפורום הזה מפוצץ חברה שהצרות הכי גדולות שלהם זה "אמא לא מרשה לי לעשות עגיל שני" (או שאולי זה רק מה שהם משתפים כי זה מה שרגיל לשתף פה ואז זה יוצר מעגל סגור), אני באמת לא מזלזלת גם בדבר כזה, אבל בפורום שאני מדברת עליו אני רוצה שהוא יהיה רציני, כדי שאנשים ירגישו בנוח לשתף, ומי שקורא את זה אם אין לו משו חכם לומר-פשוט לא יאמר אותו.
יש כאן כמה שירשורים בודדים על בעיות רציניות, אבל יש מלא שירשורים עם בעיות שציניות שחברה רצו לפתוח אבל כאן הם פשוט לא הרגישו בנוח מכל הסיבות שהבהרתי לעיל.
מקווה שהובנתי.
שאני גם הרבה פעמים לא כתבתי דברים חשובים מהסיבות שרחלי כתבה...
אבל עדיין אני לא חושבת שזה חכם לפתוח עוד פורום...
לפתוח פורום אחר- זאת בריחה
פעם היה את ברא"צ בשביל לדבר על הכל ונוג"ה בשביל פריקות .
ברא"צ התייבש והכל עבר לנוג"ה... ועכשיו יוצא שנוג"ה זה בעצם כמו ברא"צ
אנחנו צריכים לתקן את זה! לא לפתוח עוד פורום!!
בואו נסכם שהפריקות והתעצויות והכל--> לפה!! וכל השאר --> לבראש צעיר!
וככה גם נתקן את נוג"ה וגם נחיה את ברא"צ
כפיש?
בס"ד
כי החברה צריכים מקום לכתוב בו על הכל.
כשאני מדברת על דברים רציניים זה נגיד: אם מישהו רוצה לכתוב על בעיה נפשית כלשהי, על בעיה משמעותית בבית (הורים פוגעניים לדוגמא?) , אם מישהו רוצה לכתוב על נטיות אובדניות בלי תגובות רדודות... יש מצב שתגידו שדברים כאלה לא קיימים פה, -אז זהו בדיוק! שמי שיש לו את זה לא מרגיש בנוח לכתוב פה! ולזה יהיה מיועד הפורום האחר
אחרים, אז נג"ה יכול להיות פורום ממש רציני..
מההתרשמות שלי מהסיפורים של אנשים פה, אז פעם הוא היה כזה...
פשוט אנשים מחפשים פורום שזז, ורק נג"ה עונה להם על הציפיות...
אם יהיו עוד כאלה עם רמה קצת יותר רצינית, אז הלא רצינים יעברו לשמה...
בס"ד
מי שלא מתאים לו שיעבור לפורם ניסו"פ או בראש צעיר או לכל שאר הפורומים האחרים שפתחו פה.
לפתוח עוד פורום יגרום לעוד פירוד.
מצד שני-
אולי הרמה ירדה בעינינו כי אנחנו גדלנו?? ושאר חברי הפורום קטנים בכמה שנים טבוות ממנו וזה מספק אותם ובעיניהם הרמה פה היא גבוהה ורצינית?? מה דעתך?
כי זה עוד פעם לחזור על התהליך פורום על רמה>הרמה יורדת>פורום חדש על רמה>הרמה יורדת>פורום חדש על רמה>וכ"ו....
צריך שלפה יעלו דברים רציניים ומה שלא שייך לראש"צ\צעיר בראש\נסיו"פ....
ונניח ותפתחו איזה שם תתנו לו? נוג"ה 2, פורום פריקות\פורום לרציניים בלבד.מה????
ולולה-כי פעם הקטנים יותר לא היו נכנסים כי זה לא היה לרמתם...וגם אם כן הם היו כותבים דברים בהתאם....
ואולי דווקא זה טוב שבפורום שלנו הפריקות הקשות מעורבות עם שרשורים שנראים לנו לפעמים שמחים מדי. כי זה מכניס לפרופורציות. אם נפתח פורום שהוא רק של פריקות, זה די ישאיר אותנו באותו מצב עצוב, ינציח את המצב.
פריקות וכאלה...
זה בדיוק מה שרציתי לכתוב...
אני מתנגדת..
אה? למה? במה?
אתם לא חושבים שזה מיותר?
במקום להרים ת'רמה כאן אתם אומרים בואו נפתח חדש....
אני לא חושבת שזה נכון...
למרות שעם הוא יפתח אני כן יגיב בו וכו' בעזרת ה'...
מליון פעמים..
אז אני אחסוך!! 
איו לי כח להסביר למה.
אווו- שהרמה פה תעלה כבר.. עם קצת טיפול מהנהלה והתעלמות מכמה שירשורים והתייחסות רצינית לשירשורים שדורשים התייחסות - הרמה יכולה לעלות, ואז לא יהיה צורך לפתוח! 
אז מוזמנים להכנס!
זהו פורום שנועד לכל סוגי העזרות באשר הם.
כל הבקשות לצופרים, לעשית סקרים, פריקות וכל הדברים שמורידים את הרמה כאן..
בואו בהמונכם=)
חבל, הפורום הזה יישן, למה לא לפתוח שרשורים רציניים בנוג"ה, ולהקפיץ בעת הצורך??
לפעמים יש כאן בטעות שרשורים שמתאימים יותר לראש צעיר או משו כזה, אבל זה יכול לקרות בכל פורום שתפתחו.
ואם תפתחו אז יכול להיות שנוג"ה ממש יתייבש ותרד לו עוד יותר הרמה!!!
בס"ד
אני לא אומרת שהרמה פה נמוכה! ואני לא רוצה שיתחילו להמחק פה הודעות וכאלה! (מלבד כאלה שבאמת תת רמה), אני חושבת שהנוער צריך מקום להגיד מה שבא לו ומה שהוא חושב על הכל!!!
אני לא רוצה לפתוח פורום חדש כי הרמה פה נמוכה
אבל, למרות כל מה שאתם אומרים שזה טוב שיש גם וגם (ובאמת יש גם הודעות יותר מורכבות), שמעתי כבר מהרבה הרבה הרבה שהם לא רוצים לכתוב כאן דברים אישיים ולו רק בגלל שזה נמצא ליד הודעה של "איזה כיף נולד לי אחיין חדש".
שוב-צריך שיהיה מקום לכתוב ולשתף בחוויות יומיומיות ונוג"ה הוא מעולה לשם כך, אבל תסכימו איתי שבנאדם שקורא הודעה "איזה כיף נולד לי אחיין חדש" ומגיב תגובה מסויימת, ואז קורא "אני רוצה למות"-אי אפשר לעשות כזה סוויטש כשה"אווירה" לא רצינית...
אולי יש לי עוד להגיד, אבל קודם אני רוצה לראות שקראתם והפנמתם ולא שישר נכנסתם לראש של "לא מה פתאום!" ... בבקשה לקרוא ולחשוב פעמיים לפני שעונים
אם יש פורום מיוחד לדברים הרציניים (כמו שאת קוראת לזה...) את בעצם משאירה את נוג"ה עם "איזה כיף נולד לי אחיין חדש" (ואני ממש לא מזלזלת בהודעות האלה...),
ואז מה בעצם ההבדל בין נוג"ה לבין בראש צעיר?
שבוע שעבר יצאנו עם המשפחה באיזה מקום(לא זוכרת איך קוראים לו...
)
קיצר, בלילה, כשאני כבר הייתי במיטה, אחי הגדול חיקה יללה של זאבים, משהו שהוא יודע לעשות ממש טוב....
אני כבר הייתי חצי ישנה, וכששמעתי את זה, מיד קפצתי, וכל הגוף שלי שידר לי לברוח (הייתי חצי ישנה!!=) בגלל זה לא הבנתי... ) ואז שמעתי את אמא שלי מתעצבנת על אח שלי שיפסיק לעשות את הקולות האלו... מיד נרגעתי, אבל לא יכולתי להרדם. חשבתי לעצמי-מזאבים, אני ממש מפחדת ורוצה לברוח, כי הם עלולים להרוג אותי. אבל מה, מכל העברות שאני עושה, חטאים קלים ופשוטים, אני לא מפחדת?! כן, הזאבים עלולים לאכול אותי, ואז אני יעלה לשמיים. ומה אז?!
לאן ישלחו אותי?! יגידו לי"חן, עשית יותר מדי דברים לא טובים... שיקרת כדי ללכת לקולנוע, העלבת, פגעת, הרגשת את עצמך מעל כולם, עצבנת, קלקלת...." ואני יכולה לחשוב לעצמי-מהזאבים פחדתי, הם עלולים להרוס לי את חיי העולם שלמטה, להרוס לי את ההנאות שלו, אבל מהעברות לא פחדתי?! מהשקרים?! מהשטויות?! לא פחדתי להרוס לעצמי את העולם הבא, שהוא עולם האמת?! את עולם הנצח שלי לא פחדתי להרוס?!
אני מזדעזעת כשאני חושבת על זה עכשיו... זה גורם לי לרצות לשנות את העולם הזה, ובעיקר-את עצמי....
נקודה למחשבה...
ממש חשבון נפש על אמת.
גם לי יש את הדברים האלה לפעמים..
זה אדיר!
וזה ממש קשה לחשוב ככה.....שבעז"ה נצליח!=]
פחד ואיום ממשי על חייך כשאת עושה עבירות או מחפפת,ופה נראה לי שטמון עצם הענין....
אני מחפפת מלא פעמים, ולא מרגישה כלום.....
אבל לפעמים אני הולכת לישון בהרגשה שעשיתי משהו לא טוב, וזה ממש הורג אותי....
[אני יודעת שחופרים על זה ואולי זה אפילו מוריד את הרמה ,אבל אני צריכה תשובות יחסית מהר ו..זה פורום יחסית פעיל..אז אשמח ליחס
]
מה אתן /ם [אבל בעיקר אתן] אומרות?
אם עושים חור שני, כמה זה משפיע? זה משפיע שלילי? [לענ"ד-לא]
מישהי אמרה לי שנניח יש מישהי מהשבט שרוצה לעשות ואמא שלה לא תסכים לה אז החניכה יכולה להגיד לאמא שלה:" אבל למה? המדריכה שלי עשתה!"
מה אתן אומרות?
כי אני ממש מתלבטת.. אם אני ידע שזה בסדר מבחינה "חינוכית" לחניכות, אני כנראה עושה..[ז"א רוב ההתלבטות זה בגלל ההדרכה..
]
[נכתב בלשון בת אבל מיועד לכולם/ן!!
]
תודה!
(אני מתכוונת לחור שני ליד החור הרגיל..בתנון..לא בשום מקום אחר!!!)
אם את חושבת שזה יהווה דוגמא שלילית לחניכות שלך אל תעשי.
חכי עד סוף ההדרכה.
אני חושבת שזה בוודאות ישפיע על החניכים... אבל בדרך אחרת
עשיתי נזם לפני כמה זמן, והתגובה של חניכות שלי היתה "איכס מה את פרחה??" ועניתי להם: "אני פרחה?" ואז הם חשבו רגע ואמרו שלא... ואז הסברתי להם שאני בדיוק אותו אדם (ולא פרחה) גם עם הנזם
נראה לי שאולי זה עשה להם משהו על הצורת הסתכלות שלהם על אנשים
נקודה למחשבה
בעיקרון אני עם 3 חורים..ואני מדירכה...
אז אין לי כלכך מה לדבר..
אבל! ברור זה ממש משפיעה !
בס"ד
אולי את צודקת בקטע של "אבל המדירכה שלי עשתה..." אבל אני לא חושבת שזה "לא חינוכי"- את חושבת שזה יפה?! את חושבת שזה צנוע?! אם זה את! את לא צריכה לעבוד על כולם שאת מישהי אחרת...לכן אני לא סובלת שאומרים "החניכים שלי לא פה?אז אני יכולה לדבר איך שבא לי\לעשות מה שבא לי\להתנהג איך שבא לי"-מדריך צריך יושר כמו כל בן אדם, אם אני מדריך שמתנהג אחרת ממה שאני באמת אני לא חושבת שהוא שווה משהו!צריך להיות אותו בן אדם! אז נכון אם אני מקלל אני לא אקלל ליד חניכים שלי אבל אני צריך לעבוד על עצמי שאני אפסיק לקלל...וכ"ו וכ"ו...
אם את חושבת שזה צנוע תעשי!
ולגבי השואלים [והתוהים] זה נחשב צנוע בחברה שלי..
וזה לא מפריעה לי..ואריאל אני ממש מסכימה איתך ואני באמת משתדלת [ונראה לי גם מצליחה] להיות אמיתית.
אבל יש עדין שוני בין לעשות לאחר ההדרכה לבין לעשות בהדרכה..לענ"ד כמובן..
תודה רבה לכולם..
זה אומר שאת יודעת שיש לזה השפעה שלילית על חניכות שלך.
אם היית בטוחה שזה לא משנה-לא היית חושבת/מתלבטת על זה בכלל.
אני לא יודעת מה את משדרת לחניכות שלך,ומה חניכות שלך חושבות עליך. אבל אני יודעת איך אני הסתכלתי על המדריכות שלי.ומבחינתי,כל דבר שהם עשו היה בסדר.
לעניות דעתי,חור שני זה אמירה מטורפת לכל העולם.וכן,גם לחניכות.ואולי צריך לשים את החניכות לפני כל העולם כי הם באמת באמת תופסות ממך,ואל תשכחי מה התפקיד שלך...
אני אישית חושבת בכל צעד הכי קטן, איך אני שואפת להיות המדריכה הכי מושלמת.וזה גם כשחניכות שלי לא רואות אותי.וגם אם לא יהיה לזה השפעה ספציפית. אני רוצה להיות יותר טובה ממה שנדרש בעיני החניכות שלי,ולסחוף אותן איתי.וזה בעצם התכלית של המדריכים...
מקווה שהובנתי נכון 
בהצלחה!!
אני הכנסתי לה את זה לראש.. ![]()
רדך אגב, בכלליות זאת הסיבה שלא פשיטא שאנחנו נשלח את ילדינו לתנועה, כדי שהם לא יחקו נערות מתבגרות כבר מגיל 10...
אבל ברור לך שא"א לסגור את הילדים בבית עם המשפחה כל היום? באיזה שהוא שלב ההשפעה של ההורים פוחתת וההשפעה של החברים והמדריכים עולה. לא עדיף שבין ההשפעה של כל הילדים, שהיא אולי לא טובה, תהיה גם דמות של מדריך- שגם אם הוא לא מושלם הוא עדיין בוגר יותר?.
אני מסתכלת על האם המעשים האלו השפיעו/ישפיעו עלי..
לי אישית הייתה מדריכה עם 2 חורים ואני חושבת שזה לא השפיע עלי.
מה שכן - יש מצב שזה בגלל שהיא הגיעה עם 2 וקיבלנו אותה ככה וזהו,זה היה כבר מצב נתון,אבל אם היא הייתה עושה תוך כדי ההדרכה זה היה משפיע..
אגב,כמה זמן אחרי ההדרכה [והיינו ואנחנו עדיין בקשר ממש חם איתה] היא עשתה שלישי,שאלנו אותה והיא ענתה שזה יפה לטעמה..זה לא השפיע עלינו,את זה אני יודעת בבירור..אבל כנ"ל - יש מצב שזה בגלל שכבר היינו גדולות ופחות נתונות להשפעתה..
ב"הצלחה בבחירה 
לדעתי זה ממש משפיע!!
ואת צריכה להיזהר לא לעשות משהו שהוא לא מקובל כשאת מדריכה במיוחד שזה משהו חיצוני ולא אומר עליך משהו [אמרת שאת עושה סתם כי זה יפה ולא....].
זה תלוי אם זה מקובל אצלכם או לא.
ותנסי לחשוב מזה משדר...
כולם חיכו אותה, קנו סנדלים כמו שלה, החליפו לחצאיות ג'ינס מאותו הדגם ובאותו אורך וכו'. בתור מדריכה אני לא יודעת אם היא ידעה עד כמה היא מודל לחיקוי ועד כמה אנחנו מסתכלות על כל פרט. תנסי לשים עגילים חדשות ותראי אם הן שמות לב.... בטח שכן. הזכות להדריך נשמות מעם ישראל כ"כ גדולה והאחריות לצידה... אני מאמינה שכשיש בבית קשב ויחסים טובים אז חשוב לילד לשמוע מה הוריו חושבים, גם אם הוא יבחר אחרת. ואני מאמינה שהבית תמיד גובר על החוץ אם הבית יציב ואוהב וכל ילד מרגיש בו שייכות ורצון לתרום. ולא, לא כל מדריך הוא בחזקת "יותר טוב". יש מדריכים שראוי היה להם להישאר בבית וללמוד קצת. (בתור אחת שלא הכניסו אותה להדרכה, ולמדה מזה המון תורה, הלכה, אמונה ובעיקר ענווה)
במיוחד אם הן ילדות קטנות.
השאלה היא איך זה משפיע- אם את רואה בזה משהו טוב, אז מה הבעיה?.
זה ממש מגניב שגם את חשבת עלזה חשבתי שאני היחידה 
עשיתי לפני קצת זמן חור שני, ובאמת כל ההתלבטות שלי הייתה בגלל החניכות-
אני גרה ביישוב דוס ממש ולא יודעת מה ההורים שלהם יגידו...
בסוף החלטתי שאחרי ההדרכה זה פי מאה יותר גרוע כי הם עדיין מסתכלות עלייך, ואולי אפילו במבט יותר בוחן [איך שאני רואה שהם מסתכלות עכשיו על המדשית שלי שעזבה לעומת לפני זה..]
ד
ווקא הם קיבלו את זה ממש בחביבות ![]()
אלא אם כן ההורים לא מרשים..
אבל זה בעיה שלהם..
אין בזה שום בעיה חינוכית.. יש לך את החיים שלך! גם חוץ מההדרכה..
אני לא אומרת שעכשיו תלכי אם מכנסיים ברחוב.. מש לא.. אבל יש גבול..
זה כמו ש.. נגיד את לומדת באיזה פנימיה איפושו.. יש לך חניכה שממש רוצה לעבוד לפנימיה.. אבל אמא שלה לא מררשה לה..
אז היא תגיד "אבל גם המדריכה שלי לומדת בפנימיה."
אז מה? לא תלמדי בפנימיה? את תלמדי יפה מאוד (עזבי..חוץ מהקטע שזה מתנגש עם ההדרכה וזה... )
אני חושבת שזה ממש בסדר עשות..
יש לי חור שני ואני מדריכה.. [כמו שאת יודעת..
]
וזה ממש לא מפריעה לי בהדרכה החניכות אפעם לא אמרו לי על זה משהו..
וחוץ מיזה זה תלוי איזה עגיל את שמה ואם זה בולט..
אני נגיד משתדלת לשים עגילים קטנים ופשוטים ולא בולטים מידי..
היתה לי מדריכה שאני מעריצה ובקשר ממש טוב איתה ב"ה עד היום ויש לה 3 חורים ואולי בהתחלה זה קצת נראה לי מוזר, אבל אז הבנתי שזה ממש ממש לא משנה! ועכשיו זה בכלל לא מפריע לי ולא מזיז לי, וזה לא הופך אותה לא לפרחה ולא לכלום! היא ממש עמוקה (לא רדודה..) ובחורה רצינית- ז'תומרת- לא כבדה, כן? אבל לא כמו שאתם מתארים אנשים עם חור שלישי..
זה ממש תלוי!! א. בגיל של החניכות
ב. מה הן יחשבו על זה ומה את תגידי להן.
אני ממש חושבת שאת לא צריכה לחשוב מה ההורים יחשבו!!!!!
זה ממש לא העסק שלך!!
אם ההורים לא ירצו בגלל זה לשלוח את הבת שלהם לסניף, בעיה שלהם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1
זה לא שאת בן אדם שונה באמת עם או בלי החור...
ותאמיני לי שלא יקרה כלום...
מקסימום חניכה שלך תרצה לעשות מתישהו כשהיא תגדל (א"אכ היא כבר עכשיו גדולה..) חור שני..
אם את אוהבת- תעשי
שהיה לנו מדריך בנבטים שעישן,למרות שלא היינו אמורים לדעת מזה....והיה לו שיער ארוך ובסוף ההדרכה גם עגיל (לא משנה שהיום הוא די דוס ואחד האנשים הכי שפיצים שאני מכיר...)וכאילו זה לא גרם לנו לחשוב שזה בסדר ו/או לעשות את זה (זה שעשינו את זה בגיל יותר מבוגר זה לא בגלל זה...)פשוט לא כ"כ התייחסנו אליו כמדריך אלא יותר כחבר גדול....אז לכן אני חושב שאת צריכה לראות ולנסות לחשוב איך החניכות שלך יקבלו את זה .כי לדעתי,בדברים האלה צריך לראות כל מקרה לגופו....
בהצלחה...
אם את עושה את זה תוך כדי ההדרכה זה מראה שזה משהו שחלק ממך, חלק מהאישיות שלך.
כשאת עושה את זה אחרי ההדרכה זה מראה שפחדת מהחניכות שלך, וחיכית לשניה שתיפטרי מהן כדי לעשות חור שני.
ותאמיני לי - מרגישים את זה, וזה משפיע. ולא לטובה(:
קיצר, באמת שאם את רוצה לעשות חור שני- תעשי את זה עכשיו. החניכות לא ייתיחסו לזה, רק "הי, תתחדשי", וכאלה. לא יותר מזה.
וואו, אחרי שקראתי את כל התגובות פה יש לי מלא מה להגיד.
אז ככה- דבר ראשון בקשר לחור השני, אני חושבת שאם זאת האמת שלך, ואת מאמינה שזה צנוע, אז אין שום בעיה שתעשי, כי ברגע שהחניכה תבוא ותשאל אותך "למה עשית?" יהיו לך תשובות, כי את באמת מאמינה שאין בזה שום דבר רע, אם את לא בטוחה בעצמך- אז אל תעשי.
ומה שבטוח- לא אחרי ההדרכה! מדריך הוא מדריך לחיים, לא לפעולה אחת בסניף, ולא לתקופה מסוימת.
את חושבת שחניכות שלי לא מסתכלות עלי עכשיו? שנתיים אחרי שעזבתי? הן אפילו מסתכלות יותר, ומעירות יותר,
ואם לא היה לי תשובות בשבילהן - אבוי לי!
בקשר לזאת שאמרה שהיא לא תשלח את הילדים שלה לתנועת נוער, אני כ"כ לא מסכימה עם זה!
הילדים שלך אם תרצי או לא בשלב כלשהו בחייהם יתחילו ללמוד יותר מהחברה ופחות מההורים.
וכשזה יקרה תאמיני לי שתרצי שהם ילמדו מהמדריכים שלהם, מה גם שבד"כ הילדים היותר "מחונכים" מגיעים לתנועת נוער, ותאמיני לי שאת תרצי שהילדים שלך הסתובבו בחברתם, וזה הולך ביחד.
בכל מקרה אני יכולה להגיד לך שאנחנו בקבוצה היינו בערך 17 בנות, בשלב כלשהו (כיתה ו') נכנסו מדריכות חדשות וחצי קבוצה בערך עזבה בגלל שהן לא אהבו את המדריכות, אני יכולה לספר לך שבפועל כיום אחרי 7 שנים, כל מי שנשארה יצאה ילדה טובה, איכותית, נשארנו קבוצה של חברות מגובשות (למרות שהשאר גרות איתנו בישוב). כולנו היינו במסגרת התנדבותית כלשהי (הדרכה / הגשמה) וכולנו היום בשירות לאומי (למעט אחת).
כל השאר - כמעט כולן לא דתיות, מעשנות, מסתובבות עם אנשים שלא היית רוצה שהילדים שלך הסתובבו איתם, במקרה הטוב חלקן בצבא. בקיצור- אני אומרת שתנועות נוער הם הדבר שהכי יכול לבנות את האישיות של הילדים שלך! אז אינמצב שאת לא שולחת אותם 
בס"ד
אני לא צדיקה אבל... אם כל הכבוד...
מדריך שמתחיל עם בנות במשפטים כמו "הי את!את יפה!" או מגלגל אותה בתוך שמיכה, זה כן חינוכי?!
מדריכה שהולכת עם חציאות מיני ופתח בחולצה שה' ישמור ויציל את כולנו, זה כן חינוכי?!
מדריך ומדריכה שהולכים מחובקים אחד עם השני, זה כן חינוכי?!
מדריך שמעשן?!זה חינוכי?!תגידו לי!!!
מדריכה שמקללת, זה כן "חינוכי" בשבילכם?!
תגידו לי אתם שפויים?! עגיל קטן, חור שני, בקושי רואים אותו גם ככה (ויש לי אחד כזה...), זה לא חינוכי אחרי כל הדברים האלה שרשמתי למעלה?! מה זה לעומת מדריכים שמתחבקים אחד עם השני?! מה?! איך אתם בכלל משווים?! הייתי אומרת גם ת'מילה ח...חבר...חברים...אופס!אמרתי אותה! מדריך ומדריכה שהם "חברים"-זה כן חינוכי?! למרות שהם שומרים נגיעה והכל טוב ויפה!איזה דוגמא זה נותן לחניכים שלהם?! לחניכות שלהם?! שאחרי זה הם שוברים ת'ראש ואת הלב בלדעת מה לעשות!!!! זה זוועתי! ושוב, אני לא צדיקה!בכלל לא! גם אני נפלתי וטעיתי! אבל! חור שני לעומת זה?!ואני יכולה לתת לכם עוד מלא דוגמאות!זה רק בקטנה, מהסמנריון שהייתי... זה המדריכים שלנו בעמ"י!זה אנחנו!זה הנוער!ואתם מתלוננים לי על חור שני! תלוננו על דברים יותר חשובים! ולא על דברים "קטנים" שתגמרו עם הדברים "הכבדים" לכאורה, תעברו לדברים ה"קטנים" לכאורה...
בסדר?!
וכל המדריכים/ות שאומרים שזה לא נורא... שיזכרו בהערצה שלהם את המדריכים כשהיו צעירים יותר.
ואף מעבר- גם בני נוער מחקים את המוערץ בעיניהם- לטוב ולמוטב. אם הם שמים לב ואם לא.
כאמא- הייתי לא הייתי רוצה שביתי תנהר אחר מדריכה שעושה דברים שלא לרוח החברה, או , גרוע מכך, הולכת שלא בצניעות על פי כל כללי ההלכה. יש לזה השפעה משמעותית.
נכון, חור שני, כבר יותר מקובל מבעבר... ובכ"ז, טוב להמנע מזה. פחות חיצוניות יותר פנימיות זה בד"כ כף המאזניים. ( ולא אמרתילהראות מוזנחת- חלילה! בת של מלך איננה מוזנחת!!!)
אני חושבת שמדריכות משפיעות-במודע או גם שלא במודע.
(ואני אומרת את זה אחרי שאני יודעת כמה מדריכות שלי השפיעו עלי, וכמה עד היום אני מושפעת ומסתכלת עלהם, וכמה הדעות שלהן חשובות לי. והייתי גדולה יחסית כשהן הדריכו אותי, ה'-ו'. מדריכות זו דמות גדולה, שאת מסתמכת עליה והיא מעבירה לך מעצמה ומהחכמת חיים שלה. דמות כזאת=דמות להערצה. לא יודעת אם לחיקוי, אבל כן להערצה.)
ועכשיו מתעוררת שאלה, אם את תראי את חניכה שלך עושה חור שני, ילדה טובה, צדיקה, באמת יראת שמיים, מתפללת כל יום, ג'ינס ארוך, באמת צדקת! ועכשיו היא תעשה חור שני-איך תגיבי? תגיבי בתדהמה, או שזה לא יפתיע אותך כי מבחינתך זה בסדר.
זה השאלה, אם זה יפתיע אותך-סימן שאת רואה בזה משו לא הכי בסופו של יום. (עכשיו תחשבי אם את מסכימה להעביר כזה דבר לחניכות.)
עכשיו אני רק מבהירה את דעתי-לדעתי חור שני זה צנוע כל עוד את שמה אותו בצניעות, והוא לא עגיל של.. אאמ.. אני לא אגיד. 
(ובכלל לדעתי אין שום הבדל בין העגיל הראשון לשני.)

נטע=]לדעתי אל תעשי.. החניכות רואות הכל!!וכל דבר הכי קטן שתעשי הם ירצו גם..דוגמא חיה- אחותי מדריכה והיא יום אחד עשתה שביל בצד..(so?!?!!?) ויום אחרי זה היא קלטה את כל החניכות שלה עם שביל בצד!! קיצ- אל תעשי!!
מה הבעיה בלעשות חור שני?כאילו לדעתי אין בזה בעיה ואז כל הדיון פה לא מתחיל...
1- אין בעיה הלכתית.
2- זה כ"כ מקובל היום בחברה... ואני חושבת שיש בעייתיות בדברים שלא מקובלים בחברה. לדוגמה נזם יש מקומות שבהם זה נחשב ל"שיקצע"....
3- אנשים בקושי שמים לב לזה!!!!!!!!! לי אישית יש משו כמו חצי שנה ואנשים עד היום שרואים אותי יום יום אומרים לי תתחדשי..... זה לא דבר בולט! (מילא נזם עוד הייתי יכולה להבין כי לרוב שמים לב....)
------------------------------------
idoאני חושב שזה תלוי באיך את מסתכלת על חור שני.
כלומר- אם את באמת מאמינה בדרך שלך וחושבת שחור שני זה מעל לכל ספק בסדר גמור, צנוע וכו'.
זה גם מה שאת תשדרי לחניכות שלך ואז גם לא יהיה להן בכלל ספק שזה לא בסדר.
ואם נגיד יהיה להן ספק - הן יבואו וישאלו אותך, והרי אמרנו שאת שלמה עם זה ולכן יהיה לך מה לענות להן.
לגבי ההורים שלהן- אם זה היה קורה לי הייתי אומר להן את דעתי למה זה בסדר וכו', אך יש גם מצוה שנקראת כיבוד הורים, והיא יותר חשובה מהחור השני.
כשהייתי חניכה, אם מדריכה שלי היתה עושה דברים שלא היו נראים לי, לא הייתי עושה כמוה, אבל זה היה משפיע עלי בקטע של ההסתכלות עליה.. [ברור שלא כולם ככה ויש כאלה שיותר מושפעים, אבל לא נראלי שברמה של לחקות כל דבר, ותלוי בגיל..]
בקשר לחור שני- אני לא רואה עם זה שום בעיה, הרבה חברות שלי עשו וזה לא נראה פחות דוסי או משהו כזה.. גם אם החניכות יחקו אותך, מה הבעיה??
וגם אם אמא של אחת הבנות לא מרשה לה וזה יגרום למצב כמו שאמרת, את עכשיו לא תתחילי ללכת לפי ההגבלות של ההורים של כל החניכות שלך, ולא נראלי שזה יצור מצב לא נעים..
א. תודה רבה לכולם.הייתי קצת מופתעת מכמות התגובות!
ב. החניכות [המתוקות והשפיציות] שלי בניצנים [כיתה ה] ואני מודעת על זה שהן "מעריצות" ומחכות אותי..לדוגמא: קניתי לפני שבועיים מגפים הגעתי לפעולה בשבת החניכות התלהבו ואמרו לי תתחדשי.. ואח"כ בפעולת אמצע שבוע אחת החניכות באה אלי ואמרה לי "את יודעת שמחר אני נוסעת לקנות מגפים כאלה?"
או מישהי באה ואמרה לי: "עשיתי השבוע משהו שאת תמיד עושה.."
אז אני מודעת שהן מסתעכלות עלי ומושפעות ,אבל אני באמת חושבת שזה לא דבר שלילי, ואם חניכה תגיד לי שהיא רוצה לעשות אני יכולה להגיד לה ,ואולי באמת תחכי קצת לגיל יותר גדול.. לגיל שלי? [תלוי איזו חניכה זאת אבל החניכות מספיק בוגרות להבין שיש דברים שעושים בגיל מסויים]
ומאוד הזדהתי עם הדברים של רחלי- זה באמת נשמע לי בערך על אותו עיקרון..
ניגונים - חור שני זה מאוד תלוי בגיל ובאופי אם תהיה בת שהיא צדיקה ,מתפללת ומכבדת את הזולת והיא תעשה חור שני אני באמת לא יהיה מופתעת ,אני אאמין שהיא עשתה את זה כי זה יפה ולא מלחץ חברתי /פרחה..
לעומת זאת אם תהיה לי חניכה שאין לה דרך.. שהיא יום ככה ויום ככה ופתאום היא תעשה אני קצת יחשוש.. כי יש מצב שהיא עשתה את זה לא מתוך חשיבה ורצון שלה.
לי חשוב להעביר לחניכות שהן צריכות להחליט בעצמן ולא לעשות דברים מלחץ חברתי. לעשות דברים כי הן באמת חושבות לפני..
אני לא יעשה מי זה עניין ואני גם לא אחת שהולכת עם עגיליים ענקיים.
ונראה לי שאם הן ישאלו אני יענה להם בכנות למה עשיתי.
בחברה שלנו זה לא נחשב לא מקובל אבל גם לא מקובל.. זה משהו באמצע שלאט לאט מתפתח.. אבל אני יודעת שיש להרבה בנות מהיישוב חור שני..
בקיצור תודה ,ושוב אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.
ומקווה שלא שכחתי כלום.
#אני מרגישה בנפילה רוחנית מז'ה עצומה!!!איך עולים חזרה לאיפה שהייתי..מרגישה פתאום מעיין ניתוק כזה מהקב"ה....!
דוג' עד היום הייתי מתפללת ממש בשמחה בחשק בהתלהבות בשבתות הולכת לבי"כ ופתאום הכל ירד... אני גם מתנדבת במקום כלשהו ופתאום אני מרגישה שלא בא לי כלום....שומדבר כבר לא מחשק...אני מרשה לעצמי לדבר לשון הרע
ואני מרגישה שזה לא אני שהייתי עד היום...פשוט בבאסה ענקית כזאת...
והכי מבאס שאתה מודע לזה ולא מצליח לחזור למה שהייתה...כאילו הייצר הרע שלי גדל..אני מתחרטת על מה שאני עושה ואני יודעת שאני יעשה את זה שובב...לא מצליחה להתנתק מהבור שהגעתי אליו...וואו ה' תעזור!!הלוואי ואתה לא כועס עלי!!!!
#ויש לי עוד שאלה האם שאני מתפרקת לחברה על כל מיני דברים שקרו לי וחלקם אף לשון הרע ואני חייבת להוציא דווקא לה את זה כי היא מבינה על מה אני מדברת זה נחשב לי לשון הרע?מה אתם מציעים??
תודה רבה!!
:עצם זה שאת מרגישה בנפילה זה מראה שיש בך רצון לעלות
בבקשה דברי איתי באישי....
להבת-כוחאני חושבת שאת צריכה להבין 2 דברים.
אחד, תשכחי מלחזור להיות מה שהיית, לא יקרה!
שתיים, עבודת השם לא מבוססת על רגש.
וואו, שתי פצצות רציניות הטלתי עכשיו. אבל אני אסביר.
הראשון, לדעתי את יכולה לשאול בערך כל אחד ואחת מהפורום פה האם הייתה לו באיזשהו שלב ירידה רוחנית ולדעתי מאה אחוז יענו לך שכן. ומתי זה קורה? דווקא כשאת בטוחה שעלית על הגל הכי טוב! שהתקדמת וגדלת והתקרבת, ופתאום בום, נפילה רצינית. מה קרה? לדעתי, השלב הראשוני הוא באמת להתקדם, להתקרב. אבל משהו שם עדיין חסר, עדיין לא מגובש מאה אחוז. צריך עוד ירידה רצינית ואחרי זה גיבוש אמיתי וסופי של עצמי. אחרי עליות כמובן- שיש ירידה. אבל צריך לזכור שזאת לא ירידה מבאסת, ולא ירידה סופנית. אלא ירידה שמצמיחה אותך. זה תהליך שחייבים לעבור כדי לגבש את הזהות האמונית שלך.
כשאנחנו ילדים קטנים אנחנו מאמינים בקב''ה כי ההורים מאמינים, וכי החברה אומרת לנו לפעול בצורה מסויימת. לא באמת כי אתה מבין. כמו שרואים ילד קטן בדבקות מנענע את עצמו ומחזיק את הסידור, רק הפוך
. הוא לא מבין, וזה מעולה, זה מה שמתאים לו כרגע. הוא קטן והוא צריך את האילוף לעשיית מצוות. שיעשה מתוך הרגל.
אבל כשמגיעים לגיל ההתבגרות, זה כבר לא מספיק. וחייבים לעבור תהליך של גיבוש הזהות שלנו.
חייבים, זה תהליך חובה!. וכמו כל תהליך אחר, יש ירידות, יש עליות, יש אפילו מישורים לפעמים. צריך להבין את זה ולא לפחד! זה בסדר להיות בנפילה לפעמים. לא לתת לזה להשתלט עלינו.
למה הייתי כ''כ חדה ואמרתי שבחיים לא תחזרי להיות מה שהיית, אבל את הרי רוצה. היית במקום כזה טוב, כזה מחובר, תפילות ארוכות, נהנית לקיים מצוות. היה לך טוב!! למה אי אפשר לחזור לשם?!
אני אגלה לך סוד, מגיעים למקום אפילו יותר טוב מזה! מגיעים למקום מגובש! מקום שכבר לא חייב להיות תלוי ברגש הרגעי, אלא בבסיס יסודי שיש לך בפנים, שזה מתקשר לנקודה השניה.
כילדים צריך ריגושים, פועלים כי זה כיף לי, כי זה טוב לי, כי נעים לי, וכו'. ככל שגדלים מבינים שהמציאות לא הכי קלה בעולם ועושים דברים גם כי כיף, אבל גם כי זה אידיאלי וחשוב מאוד, וגם כי זה חובה.
אני ממש רואה שאחד המשברים הכי גדולים זה הנושא של הרגש. לפני חודש התפללתי בכזאת דבקות, הזלתי דמעות בקצב, ועכשיו כלום, יבש! לא מחוברת, לא מרגישה.
מה שעוזר לי, זה ההבנה שאני מחוברת לקב''ה בשכל, אני מחוברת בלי קשר לרגש שלי. רגש הרי זה דבר הפכפך, לפעמים מרגישים קרובים ולפעמים רחוקים.
אני זוכרת שפעם אחת העליבו את אח שלי והוא הלך לבכות בצד, ובאתי ואמרתי לו שאני מבינה שעצוב לו אבל שידע שעדיין אוהבים אותו למרות שכעסו עליו קצת. והוא אמר לי שזה לא נכון. שאלתי אותו, אבל כשאתה כועס אתה מפסיק לאהוב? אז הוא אמר שכן. ניתחתי את הסיפור אחרי זה והבנתי שמבחינתו בלב יש מקום לרגש של אהבה או כעס, לא שניהם. ולכן לפעמים הוא אוהב ממש אבל ברגע שהוא כועס הלב מאבד מהאהבה שלו ונכנס לסטטוס של כעס. ואחרי שהוא הפסיק לכעוס, רגש האהבה חזר. ככה זה רגשות הפכפכים.
אבל רגשות זה כלי נהדר, וזה באמת תמריץ. כשיש לך רגש ותחושת קרבה אתה מרגיש שמחה ומרץ לעבוד את השם.
ולכן אפשר למצוא את החיבור והמרץ מתוך ידיעה שאת קרובה, למרות שאת לא מרגישה כזאת. כן, סוג של לשכנע את עצמך שאת עכשיו קרובה. אבל זה לא עבודה בעיניים, כי את כן קרובה בבסיס שלך, אולי לא בתחושה הראשונית והחיצונית. אבל בפנים, את תמיד מחוברת, הרי יש לך חלק אלוקה ממעל בתוכך.
ואם מרגישים קצת רחוקים, אז מה, בשכל אתה קרוב. זאת ידיעה שממש עוזרת לי. אז מה אם הייתה לי תפילה חסרת ריכוז, בסדר, זה לא סוף העולם.
לכל בנאדם יש את התהליך שהוא עובר ואת הרגשות שהוא חווה כדי להתחבר לקב''ה. זה תהליכים שלפעמים קשה להסביר במילים, פתאום אתה קולט דברים שלא הבנת. זה תהליך ההתבגרות, הגדילה. וזה תהליך נפלא!
את לא צריכה לפחד מלהרגיש רחוקה, זה קורה, זה טבעי, וזה טוב. אחרי זה מתקרבים יותר, ובונים עוד קומה.
שיהיה ב''הצלחה, ואת מוזמנת לפנות באישי מהכינוי האמיתי שלך אם את רוצה.
אני יכולה לענות לך מה אני מעדיפה לעצמי, אבל על השאלה הזאת את צריכה לענות לעצמך.
קודם כל את יודעת שאת לא תלויה ברגש, זה מרגיע אותך? אני מקווה שכן. ככה את לא מפחדת להרגיש קצת רחוקה. כי בבסיס הנשמתי שלך את קרובה! את יודעת שאת קרובה, לא משנה מה את מרגישה.
וחייבים רגש! חייבים חייבים! רגש זה כזה תמריץ אדיר, זה כוח מטורף שמניע אותנו. אז לא להתנתק מהרגש, אבל גם לא להיות תלוי.
וכאן נכנסת את, את צריכה למצוא את האיזון.
תחפשי קצת בעצמך, תכירי קצת את עצמך, ומוזמנת לאישי!
ב''הצלחה!