מנסיון של מאז שנולדתי בערך הכעס על ה' נובע מכעס פנימי של האדם על עצמו. למה אני לא מספיק מושלם? למה אני לא מצליח?
עכשיו אם היינו מתחברים באמת לה' היינו מגלים שה' אוהב אותנו ולא מצפה ממנו להיות מושלמים אלא הוא דורש מאיתנו בסך הכל עוד צעד אחד קטן לכיוון הקדושה, ואם אפשר בחיוך ובשמחה.
עכשיו ה' שלח כמו שנראה ממה שאת כותבת הרבה אנשים שיאתגרו את האמונה שלך ואת השמחה שלך...
וזה דבר נפלא! אין לך מושג כמה את יכולה להתקדם ולצמוח מתוך זה. אני באופן אישי יכול להעיד שהייתי שקוע במאבק רציני עם כמה בני אדם שמאוד השתדלו לעצבן אותי במשך שנתיים, ולא שתמיד הייתי מושלם אבל לא התייאשתי, וברוך ה' היום אני בן אדם הרבה יותר רגוע למרות שיש עוד מה להתקדם...
בנוגע לבגידות כאלו ואחרות- אין ספק שזה מאוד כואב אבל את יכולה לראות מזה את מעלת עצמך- את סומכת על אנשים! זה באמת נפלא ולא כדאי לאבד את התכונה הזאת, אבל כדאי גם להתפלל שנזכה לדעת שכל אדם לא מושלם ולפעמים יש מעידות שלא אומרות כלום על הבן אדם בעצמו אלא הוא פשוט נפל ביחסים איתנו פעם אחת, כנראה לא עמד בנסיון, ואין זה מחובתנו לדון אותו, ואם כן אז עדיף שנדון אותו לכף זכות, כיוון שגם אנחנו נרוויח שלא איבדנו חבר, וגם הוא ירוויח כיוון שראיית החיובי בו משפיעה באופן סגולי ונותנת לו אנרגיות חיוביות לחזור בתשובה (להרחבה עייני מאמר רפ"ב בליקוי מוהר"ן)
לא כדאי לשמור בבטן. כדאי לקבוע זמן ביום לספר לאבאל'ה שבשמיים הכל, עם כל הכאב וכל הכעס, לשחרר אותו קצת, ועל ידי השיחה עם ה' בדרך כלל מתברר שאין כל כך הרבה מה לכעוס ולהתאכזב... הוא באמת עונה. לפעמים ובעיקר דרך הדיבורים של עצמך...