אני שונאתת את עצמי!!!!!!! החיים שלי דפוקים!!!!!
אני כל הזמן רבה עם ההורים שלי וזה כבר נמאססס... ואני אפילו שונאתת אותםם!!! נמאס ליי מהםם!!! ואני יודעת שהם גם שונאים אותי[הם לא אומרים לי את זה.. אבל ככה אני מרגישה..] ואני לא יודעתת מה לעשותת.. אני פשוט מתעלמת מהם... אני מרגישה דפוקק עם עצמי.. אני מרגישה שאני הילדה הכי קטנההה בעולם[אני בת 15וחצי] ... פשוט לא בוגרת ותינוקת ומפגרת!!!!....אני כבר הרבה פעמים חשבתי להתקשר לאיזהשהו מקום שימצאו לי בית אחר.. הכי חשוב להם זה הלימודים שלי.. ועלק חשוב, זה בדיוק כדי שאני לא יעשה להם בושות.. אם נגיד אני לא באה יום אחד לביצפר.. וואי וואי וואי.. נדפקתי אין!!! הם בכלל לא מתיחסים אלי.. רק שאני פתאום מתעצבנת אז הם נזכרים להתייחס ולהגיד כמה שהם אוהבים אותי.. אבל אני לא עד כדי כך תמימה.. ודיי נמאסס לייי אני רוצהה לברוחח אבל אין לי לאןן.. אם היה לי כבר מזמן לא הייתי נשארת בבית הדפוקק הזהה.. גם את אחים שלי אני לא סובלת.. הם כאלה צבועיםם!! כולםםם!!!!!!! ואין לי למי לספר את זה.. אםילו חברה טובה אין לי!!! יש לי אבל זה הכל שקר אחד גדול.. ואני כל החיים רבה עם חברות.. ובאמת שאין לי חברות אמיתיות... ואוףףף נמאסס ליייי.. בא לי למותתתתתת!!!
ב'קשהה תעזרוו לייי...


