אז ככה..
יש לי בכיתה שני ילדים שאוהבים אותי..והם גם החברים הכי טובים
בהתחלה הייתי חברה של הראשון אחרכ נפרדנו ואז הייתי חברה של השני ואז עודפם הראשון והשניי..
ועכשיו עשיתי הפסקהה כי הם משגעים אותי כל פעם מישו אחר מציע לי חברות
היום עוד אחד הציע לי חברות ואני כבר לא יכולה יותר אמרתי להם שישכחו ממני והם לא מוכנים הם רוצים רק אותי הם גם רבים בשבילי פעם אחת הם רבו בגלל שהייתי חברה של השני והראשון חשב שניפרדתי ממנו בגלל השני ואני לא רוצה שזה יקרה כי שניהם ידידים ממש טובים שלי..
תעזרו לי בבקשה!!
אני מקווה שזה הפורום הנכון.
תקשיבו אני לא יודע מה לעשות.
יש לי מזל שפתחתי את הפורום כאן, ויש לי כמה וכמה סיבות.
טוב אז בקשר לנושא. אז ככה.
אחותי התאבדה.
אני יודע שזה בגללי. אני ואחיי הגדולים הרסנו ומיררנו לה את החיים. החיים שלה לא היו חיים.
היינו מרביצים לה פוגעים בה עד שיום אחד היא התאבדה.
לרגע הראשון אני שמחתי. אני והאחים שלי חגגנו. אפילו להלוויה לא הגענו.
בתכלס גם לולא לא עצרתי, אפחד מהאחים לא היה יושב עליה שבעה למרות הכול.
אחרי ההלוויה קלטתי. נכנס לי לתודעה עמוק ביותר.
אמנם לא הרגנו אותה עם סכין בפרצוף אלא עם סכין בלב.
הבנתי שעשיתי את הדבר הכי גרוע והכי נורא שיש.
רצחתי.
הרגתי.
פשעתי.
כשקלטתי אאת זה הסתגרתי בחדר שלי ולא הסכמתי לצאת.
באיזה שהוא שלב של השבעה הגיע חבר טוב של המשפחה שהוא שוטר. ביקשתי ממנו שיקח אותי לכלא.
זה לא מוסרי.
לא נורמלי.
גרמתי לרצח.
רצחתי במו ידי. בהבל פי.
הוא לא הקשיב לי בכלל. הוא עזב את הבית. כאילו כלום לא קרה.
אבל אני הבנתי דבר אחד. הוא מנע מהעולם שלווה.
הוא גרם לאדם, רוצח, להסתובב חופשי.
אני עד היום לא ישן בלילות. רק חולם עליה.
ילדה יפה. חכמה.
שאפילו בבית ספר לא יכלה להצליח.
ואפילו את הנאת חייה היחדה מנעתי ממנה.
(המחשב היה הכול בשבילה. ויום אחד פשוט הרסתי לה אותו.)
בכך היא נשברה.
זמן קצר לאחר מכן, היא התאבדה.
אני שקוע עוד ברגשות אשם.
החיים נעצרו.
אין חיים יותר.
אני הרסתי לה את החיים אז גם חיי נהרסו.
זהו.
אני גם רוצה להתאבד, מה לעשות????????????
סתם סתם) וכו' וכו'. הם אוהבים אותך. אבל לפעמים נדמה לך שהם פגעו בך מידי, ולפעמים אפילו זה באמת כך וקורה שהם טועים, כמו כל אדם. אבל זה לא נותן לך רשות להייחס לזה כך... אל תשכח שגם הטעות הזו עצמה נעשתה בשבילך, אבל אולי באופן שגוי. הם רוצים בטובתך. וכך או כך - אתה חייב בכבודם ע"פ כל הכללים.
אני צריכה קצת עזרה:
אני וחברה שלי היינו המסע פסח של בני עקיבא... במסע פגשנו 3 ילדים שהכרנו כבר בביריה... עכשיו כל הערב הם התעלקו עלינו...
הם במקרה חברים של ילד מהשבט שלי שלא היה...
והוא הביא לי מספםר טלפון של מישו מהם כי הייתי צריכה לדבר איתו (בקשר להתערבות כלשהי)...
הילד הנחמד הזה דאג להעביר תמספר פלאפון דשלי גם לעוד ילד והילד הזה רצה תאייסי שלי ונתתי לו...
דיברנו והכל... ואז גיליתי שהוא גם בא לצעדת יום ירושלים שגם אני הולכת לשם...
אז אחרי מאמצים רבים וחיפושים רבים מצאתי אותם (זה היה הוא וחברים שלו שאני מכירה את כולם) והם התעלמו ממני בכוונה!!
ואני לא הייתי לבד הייתי עם עוד 2 חברות...
ויום אחרי זה ועד עכשיו הוא מתעלם ממני באייסי.. ואני יודעת שאני לא על רשימת ההתעלמות... (יחש לי דרך לבדוק)...
ופעםן הבאה שנתראה נראלי יהיה במחנה...
ואני לא רוצה לנתק איתו קשר..
יכול להיות שזה גם היה לחץ חברתי... לא יודעת
פליייז מה אני יכולה לעשות???
אה.. ואני גם קצת מחבבת אותו.. אבל קצת.. חחח
ובנות שמכירות אותי!!: דירבלאק אתם אומרות משהו!!!
טוב אז ככה הוא כזה מעצבן אני מדליק רדיו הוא מכבה אני אומר משו הוא שתוק הוא מסיט את אחי הקטן נגדי תמייד לומרות שהוא אוהב אותי יותר......
והוא מקנא הוא כזה קנאי ושטינקר ומתערב בהכווול אז תמיד הוא מתבכיין לאמא שלי שמצדיקה אותו כל הזמן ואז אנחנו רבים ואני גם ששונאא אותההה....והיא אותי...
גם היא ממש מעצבנת פשוט אני יעשה כלים היא תגיד לי מה אתה רוה לעבן אותי שאני יקבל התקף לב מה "?!
וכל מיני שטויות למשל הצהריים ררציתי להכין לעצמי טוסט אז היא החליטה שהיא רוצה לריב אז היא אמרה לי אתה לא פותח את הזיתים אז רק בשביל הקטע לא פתחתי כי הייתה בטוחה שאני יפתח והכנתי לעצמי היא פשוט קרציה
הייתי בטלוויזיה אז היא קמה משינה וצעקקקהה עליי תנמיך שאני רק לפני שנייה הייתי בטלוויזיה והאח הקריה השני הזה היה עד עכשיו בווליום הזה והיא לא אמרה לוו כלוום היא מפלה ומגעילה..
ראיתי הבוקרר טלוויזיה בחדר שלהם שהיה מבולגן אז היא אמרה למה הבילנת אז אמרתי לה לא בילגנתי אז היא אמה העיתונים היו מסודרים שכל החדר היה הפוך אתם מבינים זה מה שמפריע העיתונים !!! שהמיטה הייתה לא מעת דברםי בריפה עיתונים בכל החדר והעיתון ששמתי לא מסודר על המיטה הפריע אז אמתי לה שלא אני בילגנתי ולא עשיתילכלום והיא סתם רוה להפיל עליי משו שהיא ריכה לעשות לסדר את החדר שלה אם יא הייתה מבקשת הייתי מסדר....אבל היא ישר כאליו אני בילגנתי...אמרתי לה שזה טעות שלה לא שלי אז היא אמרה לי יותר אתה לא נכנס אליי לחדר אמרתי בסדדדדששש ממש לא שואל אותך כי היא סתאאאאם..
או שאבא שלי התקשר אליי לפלא' ושאל איפה אמא שלך?אזהיא הייתה לידי ואמרה לו מתה ושלחה לי את הטלפון אז אמרה לו שאני אמרתייי אתם מבינים היא גם משקרת ומסכסכת ועושה סתם פרנציפיים והיא פוול פעם משקרת לי אני כבר מממש לא מאמין להה....והאח הזה עוד יותר הורס לי ת'חיים....ושאני אומר ל להפסיקק אז הוא כזה לא רוצה שתווק סתלוום כאילו עוד מעצבן והוא מנבל את הפה שלו אומר מילים לא יפות ובלי קשר כאלה ...
עצוות דחוווףףף אני חייב לשרוד את החודש שנשאר לחופש בשלום ורוגע נפפשי מינמליי...
.נמאס לי כבר לחיות בבית המתחרד הזה! מה הולך כאן?!
ההורים שלי פשוט עברו כל גבול. אין הגיון מאחורי הדברים.ועכשיו שימו לב:
אני נמצאת בכלוב!באינקובטור!בכלא! אי אפשר לנהל חיים פרטיים בבית הזה. כל צעד שלי נשמר תחת עינה הפקוחה מאווד של אמא שלי ש-ח-ו-ש-ב-ת שאני מנהלת רומנים עם גברים בני 20+!!!!
ולפיכך,יש לה דמיונות שבכל פעם שאני מדברת בטלפון זה כביכול עם הבחורים ההם וכבר יש לה פנטזיות אודות מה שאני עושה איתם! זה נורא! מימי לא היה לי חבר! זה פשוט מגוחך!
מה עושים מה עושים???? איך אני משתחררת מכל המעקבים,החדירה לפרטיות,הציטוטים לטלפון ומאמא שלי?!?!?!
) אז לא הייתי מדברא איתו תלוי איזה חבר...1
וגם הורה חחיב להתנצל מזאמרת כולם בני אדם...
והילדה איחן לה על מה להתנצל זה טעות מספר אחד של הורים שהם חושבים שהם תמיד צודקים!
אני שונאתת את עצמי!!!!!!! החיים שלי דפוקים!!!!!
אני כל הזמן רבה עם ההורים שלי וזה כבר נמאססס... ואני אפילו שונאתת אותםם!!! נמאס ליי מהםם!!! ואני יודעת שהם גם שונאים אותי[הם לא אומרים לי את זה.. אבל ככה אני מרגישה..] ואני לא יודעתת מה לעשותת.. אני פשוט מתעלמת מהם... אני מרגישה דפוקק עם עצמי.. אני מרגישה שאני הילדה הכי קטנההה בעולם[אני בת 15וחצי] ... פשוט לא בוגרת ותינוקת ומפגרת!!!!....אני כבר הרבה פעמים חשבתי להתקשר לאיזהשהו מקום שימצאו לי בית אחר.. הכי חשוב להם זה הלימודים שלי.. ועלק חשוב, זה בדיוק כדי שאני לא יעשה להם בושות.. אם נגיד אני לא באה יום אחד לביצפר.. וואי וואי וואי.. נדפקתי אין!!! הם בכלל לא מתיחסים אלי.. רק שאני פתאום מתעצבנת אז הם נזכרים להתייחס ולהגיד כמה שהם אוהבים אותי.. אבל אני לא עד כדי כך תמימה.. ודיי נמאסס לייי אני רוצהה לברוחח אבל אין לי לאןן.. אם היה לי כבר מזמן לא הייתי נשארת בבית הדפוקק הזהה.. גם את אחים שלי אני לא סובלת.. הם כאלה צבועיםם!! כולםםם!!!!!!! ואין לי למי לספר את זה.. אםילו חברה טובה אין לי!!! יש לי אבל זה הכל שקר אחד גדול.. ואני כל החיים רבה עם חברות.. ובאמת שאין לי חברות אמיתיות... ואוףףף נמאסס ליייי.. בא לי למותתתתתת!!!
ב'קשהה תעזרוו לייי...
דובלהפלפלתיבס"ד
אממ-
יש לי התיי'עצות קלה-
אני גרה ביישוב קטן(סוג של קיבוץ...) ויש לנו מחנה משלנו(החבר'ה של הסניף לא יוצאים למחנה של התנועת נוער אלא מחנה משלנו)
הבעיה שלי היא שבאותו תאריך זה הזמן המתאים שאני יכולה לצאת עם אחיות שלי (הטיול הוא במקום טיול בת מצווה-ככה שזה מאוד חשוב לי)
אני לא כ"כ מעורה בחבר'ה-ביישוב(אני יותר 'דוסית' מהם-ובעיקר התחזקתי מאוד לאחרונה)-ובנוסף לכל המחנה הוא מעורב(השינה נפרדת אבל אין הפרדה חוצמזה) ואני ממש נגד החילול ה' הזה (כי מטיי'לים במקומות עם הרבה מטיי'לים וזה ממש לא נראה טוב {נכנסים לברכות ביחד וכו'..})
אז לאחר שחפרתי המון השאלה היא-מה לדעתכם עדיף-
-להתערות בחברה שאני לא כ"כ מרוצה ממנה.
-לעשות טיול עם האחיות(שאני רוצה לחזקת ת'קשר בינינו) שכבר 5-7 שנים לא בבית(אחרי אולפנאש"ל ומדרשה)?
תודה רבה לכל המשיבים!
