פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 723)

פחות אבל בן אדם הוא לא כלי שישמור בתוכו הכל. גם אם תשמרי זה יתפרץ בבת אחת..

על הכעס אומרעם שהיא מידה מגונה מאוד וכל הכועס כאילו עובד ע"ז. וכל הכועס אין מיני גיהנום שולטין בו .. ויש עוד מאמרות.. ושמהכעס צריך להתרחק הכי הרבה.
ולכן צריך להשתדל לא לכעוס אף פעם..
הכעס שמותר זה כשאתה כועס על מישהו שעשה דבר עבירה או כשאתה כאילו כועס כדי לחנך (למשל אבא שכועס על בן)..
אבל אנחנו לא מושלמים, כולנו כועסים לפעמים..
לכן , לדעתי , הכי טוב זה שתהיי תמיד מתחשבת וטובה וכשיש כעס תשמרי אותו בלב.. וידוע שע"י המעשים נמשכים הלבבות !

בבקשה תגידו..

ב"ה ה' ישלח ללה רפוא שלמה והיא תבריא ותתחתן ותרים בית נאמן בישראל ....

ממש תודה

חודש טוב ....

לא החלטנו עדיין לאן לצאת

על טובתך או על טובתו?

אם יותר טוב לו לעזוב, תהיה חבר טוב ותעשה את זה כמה שיותר קל וטוב בשבילו.

אם ההיפך- תנסה למנוע ממנו, אבל רק אם אתה יודע ב100 אחוז שזה לא לטובתו.

ולמה זה לשון הרע?

אבל אני רואה שהוא דיכאוני כזה ואולי משהוא שאני יכול להגיד לו ישאיר אותו איתנו

זה הבעייה כי אני מכיר אותו ואני חושב שזה טעות מה שנראה לו לעזוב יכול להיות שהוא חושב שזה לא טוב לו אבל בתור חבר שאני באמת אוהב אותו אני רואה שיותר טוב לו להישאר...

ברגע שאדם מספר לך משהוא ואומר לך שהוא לא רוצה שאחרים ידעו ואתה מספר זה בגדר לשון הרע בגלל זהוא לא רוצה שידעו 

תנסה להראות למה כן להישאר ו...
חברות יכולה להישאר גם אם לא לומדים באותו מקום!!
(לי זה קרה אחרי 8 שנים בערך שהייתי עם חברה ) אז... עידוד

הראתי לו...ובאמת זה סיבה שהוא יכול להתגבר עלייה..

והחברות?..בוודאי!!  גם הוא אמר לי את זה ....הוא אמר שהדבר שהכי יחסר לו זה אנחנו החברים הצחוקים וכמובן שהוא ישמור על קשר....אבל אני דואג לו לא רוצה שהוא יעזוב 

מרגיש שזה טוב לו ויועיל לו בכך שהוא יעשה את הצעד הזה אז...סבבה זרום איתו..... אבל בכל אופן תשאל אותו עם הוא בטוח במה שהוא עושה!!!!!! זה חשוב!!!!! ו.. .עם הוא אומר שהוא בטוחחחחח ואפילו לא מתלבט אז אין מה לעשות!!! תיהיה רגוע ו....תיזרום עם המצב!!
( כמו שאמרתה ....לא הכל דבש....ולא הכל הולך כמו שרוצים!!!!!!

הוא חושב שזה יועיל לו...אבל אני מאמין שהוא עוד יצטער על הצעדהזה

זה יתן לו בטחון. וגם תן לו הרגשה שיהיה שלם עם כל החלטה שהוא יחליט...

יש לי חברה שיא הטובה שגם רצתה פעם לעבור אולפנה (לפני איזה שנה או שנתיים) וממש ממש התבאסתי (ואצל בנות זה יותר רגיש דברים כאלה ) ואז בהתחלה ניסתי לשכנע אותה וזה, אבל תכלס אם בסוף היא הייתה נשארת בגללי והייתה מתמסכנת לה כל היום העיקר שלי טוב ושבישבילי היא תישאר זה היה יותר מבאס... אז ממש עודדתי אותה שתעשה מה שטוב לה וזה ואז ראיתי איך זה משמח אותה ושאכפת לי ממנה וזה עשה לי ממש טוב..
בעיקרון היא בסוף נשארה בגלל סיבות אחרות ועד היום אנחנו חברות באושר ועושר סתם...
לא משנה קיצר...

בס"ד

את מאמינה בדת וכל מה שמושך אותך בחילוניות זה החופש כביכול?

או שאת לא מאמינה ואת לא חוזרת בשאלה רק בגלל אמא שלך?

העולם החילוני נראה קורץ יותר , חופשי יותר.. וזה לכאורה (ואני לא מסכים עם זה) יכול להתקבל על הדעת.. אפשר להבין את זה.
אבל בוא נחשוב רגע על עצמנו. כשנהיה בני 80 ונסתכל אחורה, האם עשינו מספיק?! האם ניצלנו את הזמן כראוי? "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואוון".
יכול להיות שזה נראה קורץ, חופשי.. אבל עם הזמן זה נמאס. כשאתה נמצא כל הזמן בתאוות אז כל הזמן התאווה גדלה וגדלה וזה לא נגנר, אתה נהיה עבד לתאוות.
מה שצריך לעשות, שיעזור להבין למה ה"חופש" הזה הוא לא באמת חופש זה להסצכל על החופש שלנו, לראות כמה הוא נכון..
אמר לי אחד מהרבנים שלי שבצבא הוא היה מעשן. וביום שבת הוא הפסיק לעשן.. וכל החבר'ה שלו בפלוגה התפלאו .. איך הוא מצליח? ואמרו שאם הם היו מצליחים לשמור יום אחד הם היו מפסיקים לגמרי..
והשבת, למשל, כמה אנשים היו רוצים להספסיק להתמכר לפלאפון שלהם רק ליום אחד ! זה חופש אמיתי , ככה אתה לא נשלט ע"י התאוות שלך..
חוץ מזה, צריך גם לבדוק את היופי שביהדות .. אפשר ללמוד ספרים באמונה, או סתם ללכת לים ולבהות באוויר ולחשוב.
אני צריך ללכת , ככה ש.. תם ולא נשלם
בהצלחה וחג שמחח !

אבל לא לפורום הפתוח.

את ממש לא היחידה. אנשים שכל חייהם היו מאמינים ולא רצו בכלל את החופש שבחילוניות (אל תגידו שאין שם חופש. יש שם. אולי גם בדת. אבל גם שם), מפליאים אותי. זה באמת עולם קורץ.

אני אשמח אם תגידי במדויק למה את רוצה להיות חילוניה, כדי שאוכל לענות לך

מזדהה לחלוטין.

מרגש מאוד ומסביר את מהות החיים 

 

אנשים שנתקלים בשאלות אמוניות אוהבים להפנות לשם כי הוא ספר יפה
זה לא יעזור במקרה הזה
ולקרוא ספר שלם בשביל מכתב או שניים שאו אולי מתעסק בזה וגם על זה היא עונה לו יפה
זה מיותר 
יעבור עם הגיל כי היא מבינה את חשיבות הדת אלא שכרגע קשה לה...
נווו לכולנו יש משברים

 

ומספיר ולהגיד: נוווו לכולנו יש משברים זה הכי עוזר?!

ספרי אמונה לפני מכתבים לטליה
הוא יפה כסיפור
קשה יותר להתחבר אליו אמונית למרות שהוא די מבוסס
היא עונה לו מעולה
אם כבר זה מצדיק חילונים יותר...

להיות דתיה, לעניות דעתי, זה לקיים את מצוות ה'

ולא בהכרח את הסטיגמות וההרגלים של הציבור הדתי.

את ממש לא צריכה להחליף כל יום חיתולים.

את ממש לא צריכה להתחתן עם מישהו שלא מבין אותך. אפילו אסור לך (אני אוסרת עלייך )

את ממש לא צריכה להרגיש חנוקה ונעולה.

את צריכה להבין אך ורק את המצוות, לקיים אותן ולאהוב אותן.

ולעשות- רק מה שאת אוהבת מתוך "ההרגלים של הציבור הדתי" (שיר- "תעשי רק מה שאת אוהבת רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב... )

אני מבטיחה לך שאת יכולה להנות מהחיים (זה אפילו מצווה) עם שמירה על מה שאת מאמינה בו. זה הכי לא סותר בעולם.

אז... מלא בהצלחה ותמיד (טוב, לא תמיד... ) פה באישי

לילה מקסים

כי זה נראה שאת מחפשת חופש וקלילות בחיים שלך מה שאין כ"כ בחיים הנוכחיים שלך,

אז לא בטוח שאת חייבת להיות חילוניה וגם לא בטוח שאת חייבת כל החיים שלך לחיות בבונקר דוסי...

לא מכיר אותך, אבל תנסי לחשוב קיצוני, לראות איפה את מתחברת לעצמך בחיים הנוכחיים שלך, והעיקר תזרמי, סוף העולם היה כבר ב2012 ;)

בהצלחה

גילוי דעת האחרון{אם אני זוכרת נכון}יש שאלות ותשובות על נושא אחד.אז השבת זה היה על החופש בתורה ובחיים.אז כדי.

נראה לי שאת מרגישה שכל העול של החיים נובע מהדת, אבל זה ממש לא נכון.

 

מי שלא רוצה לסיים את החיים כערירי, צריך להשקיע בגידול ילדים. 

החיים עם החבר האהוב עלולים להסתיים באכזבה גדולה. וזוגות שמזדקנים ביחד באושר, כנראה השקיעו בכך.

לחץ מהסביבה, יכול להיות גם בחברה חילונית. ודאי בחברה בסגנון של קיבוץ, שכולם מעורבים בחיים של כולם.

 

[לא התייחסתי כאן לצדדים חשובים אחרים של הנושא, שאחרים פה התייחסו אליהם].

רוצה להשליט את הרגש הזה על השכל וההיגיון.

   

  

תשמעי ממש כואב לי לשמוע את זה ממך...כי כול המשפחה שלי עשו בדיוק את הכיוון ההפוך היו חילונים נוסעים בשבת וברוך ה'' עכישו אברכים יראי ה' הם כול הזמן אומרים שהם מצטערים על השלב הזה בחיים

אני מכיר סיפורים של אנשים שהיו כך ורצו לטעום את טעם החיים אבל הם טעמו וזה כמו שוקולד בהתחלה זה טעים אבל אחר כך אתה רוצה להקיא אני אומר לך אין כלום בצד השני גם אני היתי יכול להיות שם וויתרתי

את יכולה לשאול רב חכם שיפתור לך את כול הלבטים אנא ממך אני אומר לך אין לך מה לחפש שם

שאלת דברים כ"כ חשובים ונכונים שרציתי לשבת בנחת ולהקדיש לזה את הזמן.

אני רוצה להאיר כמה נקודות חשובות ועמוקות.

מצטערת שיצא ארוך. זה תמיד קורה לי. הלוואי שתקראי הכל, "והיה זה שכרי".

 

ברצוני להתמקד בדבר אחד, שהרבה נגזר ממנו - עצם השאלה. ההתנגדות הפנימית לרעיונות מסויימים.

מאיפה היא נובעת?

אפשר להסתכל באופן חיצוני ולומר שזו סתם קריזה של נערה שמחפשת חופש וחוסר גבולות. יש בטענה הזו אמת, אבל היא לא מספיקה.

על מה הקושי הזה נשען בעומק?

אני מביאה פה קטע מדהים של הרב קוק שהשאיר אותי פעורת פה:

יש כפירה שהיא כהודאה, והודאה שהיא ככפירה. כיצד: מודה אדם שהתורה היא מן השמים, אבל אותם השמים מצטיירים אצלו בצורות כל-כך משונות, עד שלא נשאר בה מן האמונה האמיתית מאומה. וכפירה שהיא כהודאה כיצד: כופר אדם בתורה מן השמים, אבל כפירתו מיוסדת רק על אותה הקליטה שקלט מן הציור של צורת השמים אשר במוחות המלאים מחשבות הבל ותוהו, והוא אומר, התורה יש לה מקור יותר נעלה מזה, ומתחיל למצא יסודה מגדולת רוח האדם, מעומק המוסר ורום החכמה שלו. אף-על-פי שעדיין לא הגיע בזה למרכז האמת, מכל-מקום כפירה זו כהודאה היא חשובה, והיא הולכת ומתקרבת להודאת אמונת אומן. [אורות האמונה]

 

ואנסה לבאר כפי שאני מבינה, בטוח שאפשר עוד להעמיק.

הרב מביא אמירה מקפיצה שדורשת בירור. יש כפירה שהיא כהודאה?! (כלומר כפירה שהיא שקולה להודאה באמונה ב-ה') וכן להיפך?!

 

בעולם שלנו, כל אדם תופס את המציאות מתוך עולמו הפנימי וראייתו הייחודית.

לכן, כל כל הסתכלות ומחשבה כלשהן על התורה נובעות מהמפגש של אישיות מסויימת איתה.

 

השאלות והקושיות הכי גדולות (שמייצגות את הכפירה בעולם) נובעות מהאמונה הכי גדולה.

מדוע? משום שהאדם נתון בסתירה פנימית שהוא לא מצליח ליישב דווקא מתוך האמונה.

זה קצת מורכב, אז אתן דוגמא להמחשה, ואסביר שלב שלב.

 

בפירושי התורה זה בולט, והנה פירוש ספציפי (תחזיקי ראש):

בביטוי הראשון בתורה "בְּראשית ברא", מתעורר קושי גדול אצל הפרשנים, והוא: מדוע הניקוד של האות ב' במילה 'בראשית' כתוב בשווא ולא בקמץ? בעצם, אם התורה הייתה רוצה לומר שבזמן ה"ראשית" ה' ברא עולם, אז ה-ב' הייתה מנוקדת בקמץ.

אם כן, מדוע נוּקדה בשווא?

משמעותה של ב' בשווא היא במטרה ל-, עבור ייעוד מסויים.

מכאן רש"י מגיע למסקנה מרחיקת לכת: משמעות הביטוי היא: בשביל הראשית נברא העולם. ואותה 'ראשית' היא עמ"י שנקרא "ראשית תבואתה". מכאן מחבר רש"י וכותב - בשביל ישראל, עבורם.

 

בהסתכלות קטנה, אפשר לראות את הקושי כחסר משמעות. משום כך, רוב האנשים לא היו מייחסים לזה חשיבות, ומתעלמים.

ההתייחסות של רש"י נובעת מצורת ההסתכלות שלו על התורה - מנק' ההנחה שהתורה מושלמת לחלוטין. אין בה "עיגול פינות", הכל מדוייק.

לכן, הוא לא מסוגל להשלים אפילו עם הקושי הפעוט ביותר והוא כותב "אין המקרא הזה אומר אלא דרשני".

בגלל האמון העצום של רש"י בתורה, הוא הגיע להבנה עמוקה של דקויות, שלימדו אותו ואותנו עקרונות מהותיים.

 

 

מכאן אפשר להבין, ששאלות הן קריטיות להבנה גדולה יותר ויותר של התורה. בפסח מדגישים את חשיבות השאלות, ובכלל ביהדות.

אז מדוע נדמה ששאלות הן בעיה?

 

כל הנקודה היא רק במימוש המעשי - כיצד לשאול. כאן נכנסת ענווה.

אדם שכבר הספיק להיפגש עם עומקה של התורה - נותן בה אמון, אמונה. מספיקים לו כמה רעיונות בודדים כדי להבין שיש כאן עומקים אינסופיים.

אותו אדם, שנתן בתורה אמון ראשוני, מבין שלא הכל הוא יודע. ואם הוא לא הבין, הבעיה לא בתורה, אלא באופן ההסתכלות המצומצם שלו, שעדיין נותר בקטנותו.

דווקא מתוך הביטחון וההישענות המוחלטת שהתורה היא אמת, הוא יכול לשאול שאלות.

נקודת ההנחה שלו היא ש"לא יכול להיות שהתורה, שאני בטוח שהיא עמוקה, טוענת דברים שלא מתיישבים על הלב".

מתי אדם מתאכזב? כשהוא מצפה. מתי הוא מצפה? כשהוא מעריך ונותן אמון.

כלומר, וזו הבנה מופלאה - הכופר הכי גדול, זה שמתקומם על הבנה מסויימת שהבין בתורה, בעצם הוא המאמין הכי גדול. אם לא היה מעריך את התורה, לא היה מצפה, וזה לא היה מקפיץ אותו.

הבירור וחיפוש התשובות צריך להיעשות לא בהתרסה מול הקב"ה, אלא בבדיקה עצמית, בנסיון להבין מה התפספס שההבנה שלי לא תואמת את דבר ה'. לגשר על הפער שבין המחשבה שלי לאמת שבדבר ה', כדי להצמיח את ההבנה שלי.

 

זו התשובה שלי לשאלה שלך - וודאי שיש אנשים כמוך שלא הכל מובן ופשוט להם. זה אפילו כולם. השאלה איך מתמודדים עם הקושי. האם מסיקים שהתורה טועה, או שאני לא הבנתי כראוי את התורה, ולכן צריך עכשיו לבנות קומה חדשה בהבנה.

השאלה מעידה על שינוי חיובי - אדם לא מסתפק בהבנה קטנה, והוא דורש גדלוּת. רק הוא צריך לזכור כל הזמן איך לשאול.

בעבודה קשה, את תמצאי את התשובות.

יש בך כוחות אדירים! את לא מסתפקת בחשיבה קטנה.

 

הצלחה רבה ויישר כח 

וחושבת על זה שבתכלס זה פי מאה יותר טוב להיות דתי.. ואני הכי גאה חהיות דתייה!!

כל הקטע של בינו לבינה, אז אני (ל"ע )רואה סרטים שהם לא מי יודע מה וכל פעם אחרי שאני מסיימת סרט אני אומרת לעצמי: תודה תודה תודה שיש לנו תורה ומצוות!!(ונכון שאני לא בנאדם מושלם וברור שאני לאא באמת מקיימת את כל המצוות) אבל ה' סידר לנו כמה מצוות שבלעדיהם היינוו חברה מושחתת וכל מיני כאלה..

ולכן קשה לך (וגם לי) להבין אותם..
לא שאני יודע באיזה סביבה את גדלת..

הסביבות לפעמים יש צער כי, אדם נפטר, נחטף, נרצח וכו... אבל אתה ראית בדיוק את קושי ההבנה, זה שזה תמידי!!
סתם מעניין אותי דעות של אחרים

אפילו כשקורה אסון, זה לא סיבה לדיכאון תמידי. אבל כנראה שיש כאלה שזה גדול עליהם.. שלא מצליחים לעמוד מול הטראומה, וזה נמשך ונמשך .. אני לא שופט אותם, כי האדם ירא לעיניים וה' יראה ללבב.. כל אחד והניסיונות שלו.

ויש בחירה לחיות לפי צד אחד של
המטבע.
אנחנו לא יכולים לשפוט ולהכריח [כמו "להעביר בכוח את הזקנה את הכביש"...].
אבל- אנחנו כן יכולים לעודד ולחזק, ודרך ההתנהגות שלנו להקרין טוב
ונחמדות
ושמחה
ואדיבות...
ולאט לאט
אותם אנשים יראו 
שיש צד שמח לחיים פה בעולם.

בעהי"ת.

בשביל להבין וזהו...

למרות ועל אף.
מבינה?

צריך תעצומות נפש בשביל זה

זה דבר שנבנה
ולא אצל כולם זה נבנה בצורה חזקה...

מבינה?

 

מתוך כוונה לעזור להם.. אני חושב שזה יעזור

בשמחה ובטוב

אבל.. הכוונה טובה, וידוע שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמיים

יש כאלה שחיים בישביל מטרות, ממש כמו רובוטים

אז אושר ושמחה לא כזה מזיז להם

זה קשור בעיקר על איך הבנאדם גדל וכאלה..

לשאוף למטרות זה הדרך שלנו בחיים.. דווקא איפכא מסתברא לענ"ד, אם לא נשאף למטרות אז נהיה כמו רובוטים.

יש אנשים (שאני מכיר כמה כאלה באופן אישי), שהמטרה הכי חשובה להם, וכל האמצעים כשרים בישביל לבצע אותה.

אז בישבילם צחוק והומור הוא לא כזה חשוב..

אבל בכל זאת, אפשר להגיד שמטרתנו היא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו.. כלומר, לאו דווקא להיות שמח. (למרות שר' נחמן דוגל בשיטת עבודת ה' בשמחה ועוד הרבה) וכתוב בגמ' שאל ימלא אדם שחוק פיו בעולם הזה שנאמר אז ימלא שחוק פינו ואימתי בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה.. כלומר, שיהיה לעולם היכר בזה שה' נמצא ואנחנו העם הנבחר.. ואמרו עליו על ר' עקיבא (נראליי זה הוא, לא בטוח בדיוק) שמימיו לא מילא שחוק פיו בעוה"ז מכי שמעה מר' יוחנן רבו.
אז אולי נדון לכף זכות ונגיד שהם עצובים, שאנחנו עדיין לא בעולם מתוקן, וחסר לנו ביהמ"ק, והגאולה השלימה עוד לא פה.

אבל, בכל זאת, חוץ מלדבר גבוהה גבוהה, זה לדעתי ברור שצריך לצחוק ולשמוח, זה נותן משמעות לחיים.
ומצד שני, לא להגזים.. כי הגמ' אומרת על אנשים שנראו קא בדחתי טובא וזה נראה כפורקי עול (בסוף הם אמרו אנא תפילין מנחנא, אבל צריך להיזהר משמחה כזאת שהיא על גדר השיכרות)

רק אמרתי שיש אנשים שכל הקטע של ההומור פחות חשוב להם

והם מעדיפים להתרכז רק במטרה

אבל המטרה היא ה-חשובה, וההומור פחות .. אבל זה נכון שצריך להקדיש לזה זמן, ומצד שני לא לשבת במושב לצים

אבל הנקודה היא , שלא משנה מה אתה עושה - תמיד תעשה את זה עם חיוך והומור

זה כמו טיול שנתי, גם אם יקחו אותכם למלון 90 כוכבים, בריכה , גקוזי והכל, אבל החברים יהיו יבשים  - זה יהיה משעמם.

אבל מצד שני גם אם זה יהיה סתם טיול בשטח עם חברים וצחוקים והכל זה יהיה כיף פי 7 מהאופציה הראשונה

 

"אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצווה" גם פה השמחה משחקת תפקיד חשוב!! אפילו כשמתפללים, כשתפילה זה בקשת תחנונים (בין היתר..) גם אז זה צריך לבוא מתוך שמחה..

וכל אדם שמממש את המטרה והולך בדרכה הוא נפגש בכל מיני דברים ועושה כל מיני ומשנה כל מיני דברים יש את הדרך למטרה שזה העיקר ואח"כ המטרה עצמה...

למטרה הם מפסידים דברים...

התמידי.

ה' ברא אותו עם יכולת להתמודד עם קשיים  וגם כשלבנאדם מאד קשה הוא עדיין מאד מסוגל לשמוח, וחוצמזה- זה בדיוק מסביר לנו את הקטע של הנסיון, כי  כל ניסיון אתה מסוגל לעבור אז איך בנאדם כל הזמן יהיה בדכאון? יש לו כח לשמוח!!!!!

 

> לחיות בלי שמחה! זו הדעה שלי
סוף.

איי, אני כ"כ מזדהה איתך...

לא להתייאש אף פעם.

וכמובן, להתפלל.

 

לי אישית קורה בחופשים שאני קם מאוחר וכל פעם דוחה את התפילה..אני אומר לעצמי" נכין רק קורנפלקס עם חלב" או נראה רק פרק אחד בטלוויזיה ואז בסוף יוצא שאני מתפלל ממש מאוחר..
זה תרגיל של היצר שמנסה לדחות ולדחות עד שזה כבר יהיה מאוחר מדי
לכן אני אישית אומר לעצמי גם אם ימותתת העולם, אני מניח תפילין ויהי מה, לא לדחות! לעשות באותו הרגעע!

אבל יש אנשים עם כוח רצון פח- מה תגיד להם?

גם לי היה כוח רצון פח
פשוט צריך להבין שהכל בראש אחי
אתה יכול לבחור אם לקום להתפלל או להמשיך לישון ולא לצאת מהמיטה החמהה אל העולם הקרר
תנסה את השיטה שאמרתי לך אחי ואתה תראה שאתה תצליח להתגבר על העצלות בקלות!

להציב מטרות מסויימות ולצ'פר את עצמך כשאתה מגיע אליהם, אפילו להתערב עם חבר על משו אם אתה מצליח.

 

ועוד משו- אם עכשיו קרה כבר ובזבזת כמה שעות סתם, ולא עשית כלום , לא להתעצבן ולא להלחץ. זה רק מייאש הרבה יותר, רק להאמין בעצמך שאתה טוב ואתה מסוגל ואתה יכול ואתה תצליח ולהתחיל לעשות מה שצריך.

וכדי להגיע לרצון כדאי לברר וללמוד את החשיבות והמשמעות של כל דבר. זה נותן מוטיבציה.

ב"הצלחה!

לדעתי עליך לעשות שני חשבונות:

האחד- עשה חשבון ובו אתה בוחר ניסיון אחד ודרך התמודדות איתו. 

תשקיע בנסיון אחד את כל הכוח שלך.

השני- ברגע שתצלח את הנסיון, שב עם עצמך ותראה איך אתה ממשיך את ההצלחה, כדי שלא תשקע ותלך אחורה.

בהצלחה רבה- וממליץ להתפלל.

רק אשמח שתוסיפו לטיפים שלכם למה הם טובים, את הסיבה.

דוגמא- אני מציע לעשות עבודה עקבית על העצלות בדרך מסוימת, וזה טוב כי הדרך המסוימת היא נגד עצלות מאיזושהי סיבה, ורק עם עקביות זה יכול לעבוד כי פעם אחת לא משפיע לטווח ארוך.

תודה!!! 

אם אומר שאני השתמשתי בשיטה הזו וזה עזר ועוזר.

תמיד שתהיה לו שליטה על עצמו,

שלא הגוף שלו יחליט מתי ללכת לישון, מתי מתחשק לו לאכול, מתי הוא רוצה לעשות שטויות  אלא הכל יהיה בעניין השכל, המח מחליט מה השעות שבהם הגוף אוכל כל יום, הולך לישון וכו'- ככל שיותר מתקדמים ככה פחות נכנסים לעצלות גם בחיים וגם בעבודת ה'-- כי הגוף נשלט ע"י המח ובמח אתה כן רוצה להתקדם...

הבהרתי את עצמי נכון?

 

 

הרבה הצלחה!!!!!!!!!

"יש עניין שיתהפך הכל לטובה!"

כתבתי את כל הדברים האלה לעצמי, מקווה לעשות עבודה אישית שתזיז אותי קדימה בעבודת ה'..

ה' ישלם שכרכם!

תגדיר את הדברים שאתה יודע בודאות מוחלטת שאתה רוצה לעשות, והם לא נתונים למשא ומתן. על הדברים האלה תתעקש, בלי קשר לשאלת העצלות. וזה יעזור לך גם ליצור תחומים יציבים בחייך.

 

(למשל, זמן קריאת שמע, רצוי להכניס גם תפילה במנין, וכדו'.)

אפשר להגיד את זה לדעתי מכמה כיוונים שונים (שהם דיי סותרים אחד את השני)

מצד אחד, כפשוטו. אני שומר על המצווה שה' נתן, ואיך אני שומר אותה ? ע"י עשיית המצווה. וכשאני שומר על המצווה ועושה אותה וכך גם את, וכל עמ"י זה גורם בעצם שהמצווה לא תשתכח.. כל אבא, ע"י דוגמה אישית בעשיית המצווה מלמד את בנו, ובכך גם בנו עושה את המצווה וזה לא משתכח ממנו.

מצד שני, כנראה.. לפי מה שכתבת, אפשר להגיד שאנחנו לא אלה ששומרים על המצוות .. שהרי ברור שאם אני לא אקיים את המצווה , המצווה לא תשתכח.. אלא כנראה בן אדם ששומר מצוות הוא בן אדם ששומר על ערך המצוות.. לא הופך את המצוות למשהו שולי ובזוי, אלא הוא עושה את המצוות בידיעה שזה ערך עליון.. וזה המהות שלו, הוא שומר מצוות. אדם כזה, כשהוא מגדיר את עצמו הוא בטוח שם באחת מהקטגוריות הראשונות את עצם היותו יהודי שומר מצוות.

אפשר גם להגיד שבן אדם ששומר מצוות זה אומר שהמצוות הן חשובות לו.. למשל, בן אדם ששומר על יהלום זה אומר שהיהלום חשוב לו. לכן, בן אדם ששומר על המצוות זה אומר שהמצוות חשובות לו. ואיפה שומרים הכי טוב? כשזה קרוב אליך!! כשאתה כל הזמן מסתכל על זה שלא יקרה לזה כלום. אתה שומר את המצוות קרוב אליך, "כי המצווה הזאת.. לא רחוקה היא לא בשמיים היא.. כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" הוא עושה את המצוות וזה כל כך קרוב אליו.. כ"כ קרוב אליו , הוא שומר עליהם כמו יהלום .. הוא שומר מצוות !

התורה היא נצחית. היא תשרוד לעד. היא לעולם לא תעלם מעל פני העולם. אין כזה דבר. התורה הייתה עוד לפני בריאת העולם ותהיה גם אחרי. לעד ולעולמי עולמים. 

השאלה היא מי ישרוד איתה. מי יזכה לאחוז בה לעד.

כי התורה תשרוד.

המצוות לעולם יהיו.

השאלה היא מי יזכה לשרוד ולדבוק בהם.

אז שומר מצוות זה אדם שהחכים והבין שהתורה היא שם, נמצאת תמיד, אבל הוא רוצה אותה בחיכה. והוא לא רוצה שהיא תמשיך הלאה להתקיים מבלי שיש לו אחיזה איתנה בה.

האדם שומר שבת- למשל- אבל באמת, השבת שומרת עליו. אנחנו דואגים למלא את השבת בעונג ובמטעמים, אבל באמת היא זאת שמברכת את כל השבוע בשפע וברכה.

אנחנו דואגים להאחז במצוות.

והמצוות, בתמורה, שומרות עלינו.

אם כי הן שומרות עלינו הרבה יותר מאשר אי פעם נוכל לשמור אותם.

 

אהבתי את אותם אנשים, משכילים: הם דורשים משומרי תורה קצת 'להתגמש', 'לעקל פינות', 'לוותר פה ושם', כי א"א ככה ומה זאת ההתעקשות הבלתי מתפשרת על המצוות? מה כבר יקרה? קצת תוותרו... קצת תתגמשו...למה לא? הם גם מתגמשים פה ושם. חוקים משתנים, ממשלות קמות ונופלות ואיתן חוקים חדשים לבקרים. אז מה הבעיה שהתורה קצת תתגמש?

והם פשוט לא מבינים-

התורה לא נוצרה על ידינו. ע"י בשר ודם שטועים וטועים ולשם שינוי ולשם גיוון השגרה- שוב טועים. 

התורה נוצרה ע"י מלך מלכי המלכים. וברואיו הם ללא פגם. אז גם התורה. היא מושלמת. לא צריך להתאים אותה או לשנות או להשמיט. כי היא מושלמת. ואנחנו, עמ"י, זכינו במעמד הר סיני לקבל את האפשרות ללמוד ולקיים את אותה תורה מושלמת ולקבל ספר הוראות לחיינו. זכינו ועודנו זוכים להאחז באותה תורה מיוחדת.

יש לנו זכות להיות שומרי אותה תורה שהיא אחת ויחידה.

והקב"ה, כגמול, הכניס לשמירת המצוות גם שכר ושמירה ללומדי תורתו ושומרי מצוותיה.

 

מקווה שהצלחתי להסביר. בהצלחה! 

כשאתה רוצה לשמור על משהו אתה לוקח אותו אליך, תמיד, ( קיבלת שרשרת שעברה בדורות מסבתא רבא את תענדי אותה תמיד שלא תעבד, בן אדם קונה איזה אקדח אז הוא אצלו תמיד כדי שהוא תמיד יראה מה עם זה ושלא לקחו לו) אז איך אנחנו שומרים על המצוות?? על ידי העשייה...
על ידי זה שהם תמיד איתנו אנחנו שומרים עליהם...

לי זה נראה ככה ולא קראתי מה אחרים כתבו אז לא יודעת אבל... זה דעתי ויכול ליהיות שהיא אולי לא נכונה...

"אשר יעשה אותם האדם וחי בהם"

כאשר נפגשים עם מקור החיים אנו מקבלים חיים.ואם זה לא כך, צריך לבדוק היטב איפה הבעי'ה.
כשמבינים את העיקרון הזה, שמירת המצוות מקבלת משמעות שונה לחלוטין.
לא מדובר רק במעשים טכניים שנצטווינו לעשות כדי לצאת ידי חובה, אלא בחיבור עוצמתי יותר למקור החיים.
ה'שפת אמת' מלמד בהקשר הזה עיקרון חשוב:
אנחנו מכנים אדם דתי במילים 'שומר מצוות', כלומר, מי שמקיים את המעשים שבהם ציוונו ד'.
אך המילה 'שמירה' בלשון התנ"ך מובנה גם 'המתנה'.

'שומר מצוות' במובן הזה הוא מי שממתין ומצפה לקיים את רצון ד' יתברך.
זאת אומרת, מי שממתין לפגישה הבאה עם ד'.
זהו חיבור גם של עשייה וגם של תוכן. כדי שהפגישה לא תהיה חצי פגישה..

 

אני מאוהבת בעם הזה שלנו ברמות, ושום דבר חלא יצליח לשנות את הדעה שלי לגבי זה....!!!!!
בחיי שאנחנו המדינה הכי שפיצית בעולם
אין עלינו.. באמת!!!

שרים כולם וזה וכל התירים כזה מנומסים עומדים בוהים במדריך....
מה כיף בלי השטויות של הישראלים??? מה כיף בנימוסיות???

וגם אנחנו הכי מתנשאים

באיזה מדינה באים 30,000 איש ללוויה של חייל, כשאף אחד מהם לא ראה אותו מעולם???? 

רק שבוע שעבר ארגנו הלוויה ל2 ניצולי שואה שאיבדו את כל משפחתם ומהודעה אחת הגיעו להלוויה אחת 300 ואחת 500 איש... אין!! זה רק בישראל!!! ואנחנו יכולים להתגאות בזה!!

מכירים את הנסיעות האלה של שעתיים-שלש שפשוט עולות לך פול מחשבות??

אז עברתי כזאת נסיעה ולא חשבתי על שום דבר מיוחד!!!!!!!!!!!!!! 

כמו עכשיו, אבל כשאיזה ילד מחליט לעשות משו מוזר ולביים חטיפה או סתם יש איזה פינוי, לא אכפת לנו להשמיץ את עצמנו בטרוףףףףףףףף

התובנות האלו מגיעות ביחד

יאללה... ביתצפר . ... חודש טוב

אשרינו שזכינו להיות חלק מהעם המיוחד והנצחי הזה! אשרינו!

ספר שממש מומלץ לקרוא אותו: "רק בא"י". קובץ סיפורים מיוחדים שהיו קורים רק בא"י.

באיזה מדינה כששלושה נערים נחטפים פתאום כולם מרגישים כמו אחים שלהם?

אין! תאמינו לי, חיפשתי, ואין מדינה כמו שלנו. אין!

אז יודעים מה? חלאס! נגמר! מפסיקים להתלונן, לקטר ולהוריד את המדינה המדהימה שלנו. נמאס.

מפסיקים להתלונן על הכלכלה הכושלת

מפסיקים להתלונן על המשכורות הנמוכים

מפסיקים להתלונן על כך ש"ש חוק כזה לא היה עובר במדינה אחרת מתוקנת".. 

מפסיקים להתלונן על כך שבברלין מלקי יותר זול מבארץ..

נמאס! גמרנו!

מהיום מסתכלים על הדברים הטובים שיש במדינה שלנו.

אוהבים כל אחד ואחד שיש במדינה שלנו. (המדהימה או לא...)

כי אין על האנשים במדינה הזאת...

אין...

פשוט אין.

בס"ד

 

http://sivuvshearim.co.il/

ואתר משעשע. לזהות שם חברים שלא האמנתי שיהיו בסיבוש

היא ושנה אצל כל אחד. אז עדיף לא לומר עד שלא רואים

והוא אמר מה זה הם לא נורמלים...הוא היה ממש בשוק הכוונה שזה ממש  ככה

וחלאס להשמיץ סתם.
לא היית אף פעם?!לא ראית מה הולך שם?! שתוק! פשוט שתוק!!

חברים שלי ראוו!!! לא בילבלו את המוח ראו!!! אז מה אני יגיד אני לא מכיר אותך לא יודע מי אתה למה שאני יאמין לך ולא לחבר שלי כפרע עליו....למרו שהוא רוצה ללכת ואמר לי אם אני רוצה ללכת איתו אבל תכלס מה זה נותן?!...לך תילמד בזמן הזה עדיף

ואני לא יודעת באיזה חלק חברים שלך הסתובבו שהם ראו דבר כזה.. אני כבר למעלה משנה הולכת לסיבושים ואפילו פעם אחת לא נתקלתי במציאות כזאת!!

ואני כבר שנים הולך

בס"ד

 

ואני כותב את זה בתור אחד שהיה שם עשרות פעמים, ובקשר טוב עם אחד המארגנים.

כל אחד יתחבר לקב"ה בדרך שלו, בין אם זה סיבוב שערים ובין אם זה ללמוד בכותל... ואולי זה בכלל בדרך שונה...
לעבוד את ה' יתברך בשמחה ואין טעם לריב....
בהצלחה לכולנו בחיים

חחח ובהצלחה במתכונת

ששם העצמות היבשות אחרי שהם קמו לתחיה, אומרות "ואבדה תקותנו נגזרנו לנו". זה בעצם ניגוד למה שהן אומרות, והמשפט בתקווה אומר שבעצם, בניגוד למה שהעצמות היבשות אומרות, יש לנו עוד תקווה ואנחנו חיים. 

עוד לא-יותר לא. יותר לא נאבד את תקוותנו

תקווה היא לא דבר מובן מאליו למי שאינו מחובר לחזון הגאולה.

תאמת גם אני הייתי ככה..
אבל לאחרונה יצא לי באמת להבין שכל רגע בעולם הוא מבחינת נס, נס אמיתי. נס שלא יחזור.
שכל יום שאתה קם זה נס, ועלייך לנצל את הנס הזה עד הסוף.
לי אישית הידיעה שחייבים לנצל את הזמן, עזרה לי לצאת מהעצלות..
וגם- דחיפה מהסביבה. קבע עם חבר שלך שיתקשר עלייך כל יום ויחפור לך אם כבר הוצאת טופס ירוק לדומגא.. (וגם, אתה חייב למהר עם הלימודי נהיגה, כי אחרי כמה זמן, צריך לעשות כבר שוב תיאוריה..;

כל החברים שלי וגיס שלי מזכירים לי את זה בכל רגע נתון, זה לא עוזר.

(גיס שלי תמיד מספר לי על אח שלו שהוא היה כמוני, היום הוא בן 30 ומשהו ואין לו רישיון)

זה מגיע לי בנקיונות של פסח, בזמן שהכי צריכים את הזריזות ובאמת שברתי את הראש מה אני יכולה לעשות???

עד שסוף סוף אחת נתנה לי רעיון‎‎‏ נגיד הייתי צכה לנקות את כל הספריה בחדר והתעצלתי, אמרתי לעצמי אוקי, 5 דק' נעשה מה שבאלי ומייד נתחיל, ושמתחילים כבר ממשיכים אוטומטי זה ממש עזר. אבל (תמיד יש את האבל..‎:/‎‏) הרגע הזה של להתחיל היה קשה אבל התגברתי עליו ואחרי כמה פעמים שמתגברים זה זורם...

בהצלחה! ‎‎

באמת שמתי לב שכל הקושי זה להתחיל. ברגע שהתחלת אז כבר אין בעיה.

בכלל, ת.ז, טופס ירוק, תיאוריה.. אבל העניין הוא שלי יש יותר 'מחר' משלך בקטע הזה ..

אם כל הכבוד ל'מחר' שלך, לא נראה לי שהצלחת לגרור 'מחר' כלשהו יותר משנתיים ועוד בדבר כל כך חשוב.

בעוד שאני מוסיף בכל יום שני 'מחר'ים. אחד על הרישיון ואחד על התיקון של הקלרינט (שזה יותר חשוב מהרישיון)

אז תחפש באינטרנט חוג שיסביר לך על עניין הכותרות ומהותם.
הכותרת אמורה למשוך את תשומת לב הקורא ולפתוח ת'הודעה ..

בהתחלה חשבתי שזו תורה מסיני לכתוב כותרת. הייתי מוצא את עצמי יושב מול המחשב ופשוט מחפש ומחפש ומחפש כותרת. כשלא מצאתי הסתפקתי במשהו שלרוב רק הוציא את הדברים שלי מהקשרם.

אחר כך התחלתי לכתוב "איל לי כותרת"

עכשין אני עושה //////////////////////////////

 

אז אם תראה הודעה שמתחילה במילים "אין לי כותרת" או ////////////////////////// או במשהו שלא קשור לתוכן ההודעה, אז תדע שזה אני...              

לדעתי תיקח חבר טוב שלך ותסביר לו שחשוב לך להוציא את הרישיון ופשוט שיקח אותך בכוח מהבית...
לאט לאט תתרגל ותעשה אתזה בעצמך

זה לא רק זה.. בכל דבר בחיים אני אומר 'מחר'..    

אני צריך למצוא פיתרון לעצם התופעה, לא רק לרישיון.

את השירשור הזה פתחתי ביום חמישי.

אחרי שהעליתי אותו החלטתי חד משמעית שביום שישי אני מוציא טופס..

עוד שעה שבת, נגמר יום שישי, ועדיין אין לי טופס    

1. תארגן לעצמך לוז מפורט מה אתה עושה. זה יכול להיות לוז ליום/יום וחצי/שלושה ימים/שבוע.

 

2. כשאתה משקיע אנרגיה ומאמץ - תשקיע בדבר ספציפי. כולך היה מרוכז בזה, ובזה דווקא. אל תעוף ל20 דברים.

 

3. אולי הייתי צריך להתחיל עם זה-

הצטערת מספיק. תרים עיניים, קבל החלטות, קבע אתגרים. אל תבלע את כל הצער.

הצער הופך שקרן בשלב שהוא הורס ולא בונה ומניע קדימה כי הוא נותן לך את התחושה הנוחה של יאו ואיזה באסה ואוף.

 

4. תאמין שאתה מסוגל להשתנות ולצייר את עצמך לא עצלן.

 

5. אל תרגיש מיוחד עם הבעיה שלך. היא לא קיצונית, כל העולם חווה אותה. אל תעשה דרמטיזציה (קושר את העצה הזו עם 3).

 

6. תתפלל על זה. 

 

שבוע טוב

פיתחתי שיטה ממש מוזרה לקום לפעמים כשאני ממש עייף בבוקר, להזיז משהו, אפילו את הקצה של הזרת, ואז אתה כבר בכיוון,אתה כבר לא במצב שהיית לפני, והתחלת להתקדם אל המטרה שלך משהו כמו "פתחו לי פתח כפתחו של מחט"

ואני אומר את זה בתור עצלן עם ניסיון של שנים

אבל דווקא לגבי דברים שאני רוצה לעשות, זה קורה יותר מהר, וכדאי לעשות לעצמך תזכורות בטלפון לדברים גם..

ואם יש למישהו עצות אחרות אני אשמח

בבקשה חייבת עזרה, אני לא מוצאת דבר תורה כלבבי..

ואתה מתלהב, אולי תראה פה איזה וורט יפה ..
ובסוף אתה מגלה שזה שמחפשים ד"ת ..

אני אחפש איזה משהו, אבל מה זה דבר תורה כלבבך?! סיפור? משל ונמשל? וורט עם איזה קושיה ותירוץ? וכו'..

תזריע מצורע - למען שמו באהבה

http://www.meirtv.co.il/site/alon.asp?id=1797

 

אם לא מוצא חן בעינייך, מוזמנת לחפש במאגר העלונים של "באהבה ובאמונה" ד"ת לשבת.

יש שם דברים נפלאים

בד"כ העלון של מכון מאיר ה"באהבה ובאמונה" היה עוד אחד מסוג העלונים שהייתי משאיר אותם במקום, זורק אליהם חצי מבט ועוזב אותם. השבת, החלטתי לראות , לפתוח ולקרוא.. האמת , שהיה קשה לעצור בעז"ה גם בשבועות הבאים אקרא. חח שכוייח

ממש עזרתם!
וסתמישוו- אני אשתדל בעז״ה פעם הבאה שאני נתקלת במשהו יפה, לפרסם..

חלק מפרש השבוע עוסק באיסור לשון.
ראיתי באיזה מקום שחז"ל אומרים שלשון הרע פוגע בפרנסה.
פ-רנס-ה: אם ניקח את האות הראשונה והאחרונה יצא פה, והאמצע יוצא רסן (בהיפוך אותיות) מכאן לומדים שאם שמים רסן לפה זוכים בפרנסה

20150417155957.docx

[לקוח מאחד השיעורים של ערוץ מאיר]

צבי יהודה?! אשמח לדעת..

זה ממש מחרפן... למה?!
המקור... אני ינסה לחפש... אין לי ממש פה... אני יחפש מחר בעז"ה זה ההסבר שהכי המחיש לי את כל השאלה העצומה הזאת (שאין לה תשובה!! )

הייתי מעיר פה כמה הערות, שאני חושב שאולי יש צד לחלוק על זה. כשאמרת שזה הרצי"ה אני מעדיף לשתוק וקודם כל לקרוא את זה מהמקור..

למה לא עושים עם זה משהו? בעיה באמת..

וחוץ מזה, יכול להיות שהרב כתב את זה כדי להעלות את רוח החיים?! שנתעודד שאפילו שהייתה שואה, אנחנו בארץ כרגע?

לי את זה כי זה שאלה שממש ניסיתי למצוא לה תשובה...

זה פירוש יפה, כן ..
קיצר, תבדקי לי

עמ' 174:

"רבנו הרב צבי יהודה קוק השתמש במשל הבא: ילד קטן נמצא ביער. אימו הכינה לו בית חם מלא כל טוב וקוראת לו, אך הוא אינו בא. עוד מעט השמש שוקעת וחיות טרף עלולות להרגו. היא קוראת לו והוא אינו בא. אז היא ניגשת אליו, מושכת אותו בכח, הוא נתקל בסלעים ובקוצים, מגיע לבית שותת דם וחבול, אך הוא בבית, הוא חי."

הרב אבינר לא מביא מקור אבל הוא היה אחד מתלמידי הרב צבי יהודה, זה גם משהו...

בעז"ה יום ראשון אני יברר את המקור ממי שאמר לי את זה

היום, כששרתי "אני מאמין" ממש התחברתי לזה והבנתי את זה במובן הכי פשוט,
אנחנו מחכים תמיד לך!! משיח!! אנחנו לא יודעים מתי זה יקרה ומצפים בכל יום ויום...

את צודקת לגמרי גם אני לפעמים שואל את עצמי את השאלות האלו...באמת זה מעורר במיוחד שהמשגיח שלי סיפר לנו מה הוא עבר שם ובכול זאת יש לו יראת שמיים כזאת חזקה!!...באמת רק ללמוד מהרב

זה שזה נכון זה הרבע צעד הראשון, למה לא עושים משהן???

אני לא הייתי כותב את זה פה, אבל זה דעתי .. וכשראיתי השבת ת'עלון "באהבה ובאמונה" ראיתי את זה וכ"כ הזדהתי.. מסוג הדברים שאתה קורא ואתה מהנהנן כל רגע, כ"כ נכון!! אני מדבר על הקטעים של הרב שרקי והרב אייל ורד בעלון (תקראו, תקראו.. כולם!!).
הרב שרקי כותב שמה ככה:" השואה היא הרע בהתגלמותו ואי אפשר להסבירה. היום יש אופנה של הסברת השואה. יש דתיים שרוצים לפטור כביכול את ה' מאחריות ומנסים לתת סיבות לשואה. למשל, בגלל המשכילים, בגלל שלא לארץ, או בגלל שלא עלו לארץ... כל ההסברים על השואה מקטינים את מי שאמר והיה העולם (אם היה אפשר לכתוב בגדול מהפלאפון הייתי כותב ככה)!!! וכו' וכו'
והרב אייל ורד, אבל זה ארוך מידי כדי לכתוב את זה פה.. כמה שזה נכון!!

יש משפט של הרבי מקוצק שאני אוהב להגיד, זה הולך ככה:"האלוקים שאני רוצה זה לא אלוקים שכל טיפה סרוחה יכולה להבין אותו"