פורום סופרי סת"ם (עמוד 49)

משנת תרי"ג לפי מה שכתוב בתיבה שלו.

30 ס"מ, כתוב על גויל צבי מאוד עדין.

51 שורות, לא הקפידו בשום ראשי עמודות כמו יהודה אתה יודוך או מה טובו אהליך וכו'  כמובן לא בווי עמודים

היה תיקון קשה בגלל צפיפות הכתב, המון בי"תים היו ללא עקב כמו שאלות שהעלתי בעבר.

לדעתי, כתב מדהים, נשמר באופן מפליא חוץ מחומש ויקרא שמשום מה היה דהוי קצת וגם כתב היה צפוף  יותר ושונה מעט (כנראה שנכתב ע"י סופר אחר).

51 שורות זה כספר הרמב"ם וכמסורת יהודי תימן, איו ווי עמודים, אולי גם מסתיים כל עמוד בסוף פסוק גם כמסורת תימן?

והאם ידוע לך על עוד שעשו 51 שורות, או כל סדר אחר שאינו 42 שורות?

יש לציין שאינו כ"כ ישן, וזה המעניין , לא היה נפוץ אז42 שורות דוקא?

ועוד דבר, התגים שע"ג היודי"ם אני מאמין שישנם כאלה שהיום היו הרבה מוצי"ם אומרים שנראים למ"ד , אכן?(כמדומה שראיתי בצילום סיפרו של מהר"י אבוהב, הרבה כאלה 'למדי"ם'...(אולי בספר הר"ן, אינני זוכר, ואגב היו כבר שעירערו על השתייכותו להר"ן...)

תודה מראש על התשובות.

האמת היא שעברתי על כמאה ספרים ישנים ואף פעם לא פגשתי 42 שורות.

מנהג נפוץ בארצות ספרד היה 48 שורות. פגשתי 51 וגם 58 אבל לא 42 שורות.

בקשר לעמודות שנגמרות בסוף פסוק, המון פעמים כן אבל לא עקבי.

לגבי יו"דים, לא חושב שמישהו יפקפק על התגים הדקים והיפים האלה. אלה שחוששים ללמ"ד, זה כשהתג ממש במקום קוץ העליון והוא עבה.

תגים כאלה דקים אפילו עם היו בתחילת האות, לא היינו חוששים ללמ"ד.

יש מישהו כתב שאולי יש לחשוש על ו"ו הפוכה אבל לא התקבלה דעתו (דווקא דמיון פורח

היה מעשה שאחד המתקרא מו"צ פסל תפילין פצפונים של יד על קוץ עליון ארוך ע"י ש"ת, המלצתי לבעל התפילין לשאול את הרב שמאי גרוס או את הרב שטרן, שאל את הרב שטרן ואמר שאין חשש ללמ"ד ולא היה צריך לשאול תינוק. התיר לו את הפרשיות ע"פ דברי החיד"א כי משגיחין אחר חכם ולא אחר תינוק (כך נוהגים הספרדים בתו"מ).

שלפי התיוג שכן נראה, לא ישתמט איזה שהם יודי"ם בכל הספר שיהיה מי שיפקפק, פשוט כי לצערינו תמיד יש האוהבים לפקפק על מנהגים/הלכות של מי שלא מעדתם, וזה יכול להיות גם מו"ץ. [ובדידי הוה עובדא שמו"ץ חשוב פסל לי מזוזה , שאלתי אותו, אפילו אם כךהיה הכתב הקדום, בארצות המזרח? והוא בלי להניד עפעף אישר... וכשהראיתיה לשני מורים אחרים , אחד התבטא "הם מפסידים ממונם של ישראל" (שמעתי תלמיד הרב מזוז שמשפט זה מרגלא בפומיה...)והשני אמר "אל תלך לשאול אותו".אני מניח שכל המצוי בסת"ם יודע זאת.]

וכמובן,אות והדר, יישר כח על המידע החשוב,  תמיד חשוב לדעת מהם "חדשים מקרוב באו". אין ספק שראשונים בקיאי מינן!

ימים נפלאים לכולכם.

נ.ב.

אתמול גיליתי שדילגתי שורה-לאחר 19 שורות! הלכו 3 עמודים בס"ת... ועוד 3 ימי עבודה, וגם ככה יש לחץ .

מכירים?

איזה כואב!

לפני כחודש היה לי מקרה דומה והבאתי את זה למישהו שהוריד לי את כל העמוד וגם קילף 7 שמות קדושים.

עלה לי 350 שקל אבל הציל לי 3 עמודים+קלף.

את אתה רוצה אתן לך טל' של מישהו מומחה למחיקות, בזמנו אמר לי שהוא גם מוחק בגויל.

בקשר לתגים, אתה צודק, שלא מעט יו"דים היו מתוייגים בקצה הימני שיש כאלה שחוששים שזה דומה למספר 4, ואלה שהם יותר מפותחים מדמים את זה לאות ג'. אבל כאן תגים כ"כ דקים לא נראה לי שתהיה בעיה.  

לגבי המו"צים, אני חושב שלא כולם בקיאים בכתבים ישנים. שמעתי אחד שהעביר שיעור באיזה ביה"כ בשכ' בוכרים, ואמר "שלא ראינו שהרבותינו ספרדים כתבו למ"דים ללא ראש", נו באמת! איזה שטויות! כאשר הראתי לו עשרות תמונות של ס"ת עם למ"דים בלי ראש אמר לי "מי אומר שכתב את זה מומחה?"

עוד סיפור במיוחד לר' חיים, הייתי אצל רב אחד והראתי לו תפילין בכתב אדמו"ז, הסתכל בכתב ואמר, לא פחות ולא יותר, "בר מינן". מאותו יום לא הלכתי אליו, הרי "אוי לרשע וגו'", מקווה שאדמו"ר הזקן לא הקפיד עליו כמו שאני הקפדתי.    

א- העמוד הזה לא נראה כ"כ צפוף- בפרט ביחס לכתיבה בבלית. תקן אותי אם אני טועה (וגם ראשי הלמדי"ן גבוהים יותר ממה שאנו רגילים בשאר הס"ת הבבליים).

ב- לגבי י' שנראה כל'- לענ"ד אין מקום לטענה זו כשכותבים נורמלי, ובפרט בצילום הזה, שהתיוג יפה מאוד, ומהודר מאוד. נראה לי שביר"ש האריך בעניין תיוג היודי"ן. יש לרב גיאת סיפור די ארוך בנושא, וחלק מן הסיפור שהרב וואזנר שליט"א ייעץ לו לא לתייג היודי"ן, ואף אמר לו שיפרסם הדבר בשמו.

מ"מ בוודאי שע"פ הקבלה יש לתייגם, ומה נעשה למי שקורא יודי"ן כאלה יפות- כמו בצילום- כלמדי"ן- אולי נחזיר אותו לחדר שילמד מחדש האלף בית...

ג- התיוג בכלל מצא חן בעיני מאוד, גבוה וחד, וכך אני בקשתי מהמתייגים שעבדו אתי. פעם מישהו אמר לי שעדיף לעשות התגים יותר נמוכים, ועשיתי כך, והתחרטתי. הרבה יותר יפה כך..

הכתב פשוט מקסים ביפיו ובסגנונו (איני עירקי, אך למדתי אצל רבנים עירקים...).

האמת היא זה כתב בבלי היחיד שאני מכיר מקרוב כ"כ

אבל ראיתי עוד ספרים שהיו לא מאוד מאוד צפופים בגובה אלא ברוחב. כלומר עמודות צרות.

גם הספרים בבלים מצולמים בסוף יריעות שלמה ב' לא נראים לי מאוד צפופים בגובה

ספר ויקרא היה מאוד צפוף, היה כתב יותר גדול.

לגבי למ"דים, הסופר לגמרי לא הקפיד שיהיה כמלוא ו"ו, כתב איך שהסתדר.

אולי כאן במקרה אין למ"דים קצרים אבל בהמשך הספר יש המון.

ושבנוסף לזה הוא גם מבין בתפילין.

כלומר, לא רק סופר, ולא רק מגיה, ולא רק שאתה סומך עליו....

לא קונים לפי פרסומות בעלוני שבת...

תחשוב לפני זה מה אתה רוצה- כשר, לכתחילה, מהודר או יותר מזה. 

וכמובן מה התקציב שלך.

תפילין טובות לא יכולות לעלות זול. אם זה זול זה לא טוב. מוחלט!!!

כמובן שכל אחד מגולשי הפורום יוכל להביא לך שמות של מי שהוא ממליץ עליו...

זה בערך כמו למצוא מוסך טוב, אפילו קצת יותר מסובך.

בד"כ סטים לבר -מצווה, בהמה גסה וכו' 1600 -  1500ש"ח, הם לא מהודרים.

ומה מחיר סביר לתפילין  טובים?

בוא נגיד שאנחנו לא מי יודע מה צדיקים גדולים, לא מחפשים חומרות וכאלה...

גם אם אתה לא צדיק במיוחד, מגיע לך תפילין מהודרות.

דברים החשובים:

- פרשיות מהודרות (אתה יכול להעלות תמונה לפורום כדי להתיעץ)

- רצועות עבודת יד או לפחות מכונה עור עליון (לא צריך שחור משני הצדדים)

- בתים פרודות (לפחות רוב פרודות, לבדוק ולברר שהחריצים אינם מזוייפים)

אם ירצו למכור לך עוד הידורים כמו ריבוע רגל, מכוונות וכו', תגיד להם שאתה לא מעוניין.

אני לא מבין מהיכן הקולא הזאת של רוב פרוד. עפ"י שולחן ערוך צריך פרוד לגמרי עד התפר לכתחילה

רוב פרוד הוא כשר לכתחילה, לפי רוב הפוסקים.

בלי"נ אשתדל לעיין בזה מחר ולהביא מקורות.

והנה התשובה:

"בתים רוב פרודות, לדעת המשנ"ב ושאר פוסקים הינן לכתחילה. והאידנא שאפשר לייצר פרודות ממש, האי זה חסר בהידור (מו"ר מרן הגיר"ש אלישיב שליט"א). ויש לדעת, שרוב היצרנים מכנים פרודות, תפילין שהם רוב פרודות. ואותן שהם מכנים "רוב פרודות", בדר"כ אינן פרודים כלל, רק משהו דמשהו למעלה, כדי שיעור הכנסת צלע הסכין."

כן , ראיתי את זה כשפירסמו , ויש בידיעה משהו שהצחיק אותי , אשמח לשמוע דעתכם ,

כתוב שם שזה נכתב על "קלף עבה"...

בתמונה זה פשוט נראה גויל...(שמעתי על הרב משאש זצ"ל שאמר שהוא זוכרבמרוקו קלף חום כשיטת הרמב"ם , אבל זה לא "עבה"  . אגב ,אות והדר , זה כמו שהראת  בשירשור מאתמול נכון?)

אם מישהו באמת יכול לספר על הספר הזה ,

אודה לו מאוד.

בכל אופן , זה מאוד מסקרן הספר הזה.

אלא עור צבי כפי שנהגו בבבל (גפ רואים לפי הצבע).

אתה צודק, שבמרוקו גם השתמשו בקלף חום (מעובד בעפצים)

לא יודע כלום על הספר יותר ממה שכתוב בכתבה, לא כ"כ יודע מה הקשר שלו לבן איש חי.

(ברור שלא הבן איש חי כתב אותו אם הוא בן 400 שנה)

מה שנראה על פניו שהוא שמור מעולה

הלואי והיה לנו את המתכון של הדיו שלהם, היו לנו הרבה פחות בעיות

כל ההוצאות של קלף, תיוג, מחשב, תיקונים, הגהה, תפירה בערך 20-25 אלף ש"ח.

אני הייתי מוריד מהמחיר עוד קצת בגלל שהסוחר פוטר אותי מלרוץ לכל הדברים האלה.

נגיד אם היית לוקח 100 אלף לאדם פרטי, אתה יכול לרדת לשבעים אלף וכן על זה הדרך.

כמובן סוחרי זמננו לא ירצו לשלם כזה מחיר ובכל זאת לדעתי להוריד יותר מזה, זה פשע!

יריעה = 8 מזוזות

כמה היית מוכן להתפשר על מזוזה ?

השתתפתי פעם בספר עבור 1000 ש"ח ליריעה כתיבה בלבד (תשלום בסוף כל יריעה) יוצא הרבה פחות מהחישוב של או"ה אבל היה נחמד. היום הייתי מבקש  קצת יותר

מוסיף את כל השיקולים הצדדיים - גודל , הטקסט לא שגור כמו מזוזה ומצד שני אין ריצות וכו..

כמובן שנכנס פה השיקול של מול מי אני עובד? הוא נוח? הוא קשה ? לכמה זמן אני מתחייב?

אם המכלול יוצא טוב אז אני יותר גמיש במחיר  ואם זה לא קורץ אבל צריך לעשות השתדלות אז אני פחות  גמיש

חישוב של ר' רחמים בסה"כ חישוב טוב והוגן אבל כדאי לקחת לחשבון שמזוזה טיפה ייותר קשה.

בספר למשל גודל 48 רוחב עמודה היא 13 ס"מ ואילו במזוזה באותו רוחב שורה (8 מ"מ) הרוחב העמודה תהיה

16 ס"מ. ודאי שמזוזה טיפה יותר עמוס בכמות המילים יחסית לס"ת. וכן במזוזה יש את הסיכון של הפסול בגלל שלא כסדרן מה שלא קיים בספר תורה.

ב"ה

בס"ת יש 304805 אותיות.

במזוזה 713.

304805/245=1244 אותיות בעמוד בערך.

1.74 מזוזות בעמוד *245 זה 427.5 מזוזות בס"ת שהם 6.89 ביריעה !

ויש לי בעיה עם גימל (תשאלו את שי) אז מזוזה זה רץ לי

תמיד ידעתי שיש הבדלים בין מזוזה לעמוד בס"ת אבל לא ידעתי כמה .עד עכשיו ! 174%

מצד האמת אני לא יודע למה אבל אחרי כל החשבונות עמוד בספר תורה לוקח לי יותר מ2 מזוזות

ותמיד נראה לי שזה מתקזז העומס מול השגירות 

וכמובן בשורה התחתונה השאלה היא אם הסופר רוצה לקחת את הספר אז הוא יעשה חשבון שישתלם לו ואם לא אז לא

אני בטוח שיהיה מי שיאמר שאפשר לגרד מעט מעט ממקום הפגימה..........

למרות שבהגדלה רואים שיש איזשהוא בדל פגימה, זה כבר כמו להסתכל בזכוכית מגדלת- יעני, זה הגדלה ענקית וגם אז זה לא כ"כ פגימה. וכפי שידוע לנו, לא פוסקים עפ"י זכוכית מגדלת אלא עפ"י עין אדם.

ולכן הייתי מוריד את הראש וכותבו מחדש, זה לוקח דקה, ולא רואים אח"כ כלום - במקום להסתמך על קולות.

נראה שחלק מהתגים לא כ"כ מחוברים, וכן יש חלק שאני לא אוהב את הזיון, הוא לא מספיק חזק.

"דינו פשוט קו משוך בשוה. השבירה למטה נחשבת ככיפוף הירך, ולא כראש. וכדוגמת ירך ימין יעו"ש"

יש יהודי שמוכר תיקונים בבני ברק.

קוראים לו יעקב טשינגל, תיקונים ממש מעולים.

(רק לפי בין אשר ולא לפי ברדיצ'ב אם זה אומר משהו)

אצל טשינגל יש הכל באיכות ממש ממש טובה, אני קונה אצלו תמיד.

עדיף להתקשר לפני לבדוק אם הוא נמצא.

חבר טוב שמע מכלי ראשון, שהרב מרדכי אמר לגבי מקשה שזה "הידור בכסף" ולא יותר.

אפשר את השאלה והתשובה במקור?(עם החתימה)

התשובה במילים אחרות :

"הראש היהודי (תפילין) ממציא לנו פטנטים"! -איך עושים כסף.

בכל מקרה אני אוהב כתבים כאלה...

כמדומה שכשרה, בקצרה י"ל , שלא מיביעא לרמב"ם ומאירי סו"ס ודאי נראה בית ולא כף , כל שלא נדמה לאות אחרת  , כשר.

אפילו לשאר פוסקים , כאן הבית מרובעת למעלה ובפנים , + בליטה שקיימת מאחור בחצי התחתון  של הירך , אפילו אם היא קטנה, שימו לב לבית בתמונה השניה , היא זויתית אף למטה, היא ודאי יותר פשוטה , אגב , אני חושב שצורות אלו מצויות מאוד בכתבים ישנים , יש בידי תמונות שצילמתי מספרים תימניים מלפני כ400 שנה (אחד היה בבית הכנסת של מהרי"ץ בזמנו (כ300 שנה) , מעניין לבדוק שם .

מה שמעניין אותי זה דוקא זמן כתיבת הספרים , הסופר , צבע ועובי הגוויל , רוחב העמוד  , כמה הגיליון , וכמה בין העמודים , וגובה היריעה(גם אם הוא מכבש , או אחר) , אם תוכל לספר מה שאתה יכול.

אגב , שמתי לב , בתמונה השניה תחת השורה מתחילה 'קדשה' , יש שיררטוט חצי שורה אם יש לך המקור מעניין לבדוק מדוע שורטטה דוקא שם והאם זו תוספת מאוחרת (מאוד יכול להיות שמדובר סה"כ בטעות בשירטוט...)

הערה : כשניבחנתי , טען המו"ץ הבוחן ( מו"ץ חשוב ומוכר) שבית בלי עקב כלל אפילו אם מרובעת , לא כשר , אפילו שהסכים שבהלכה היא כשרה , היום שלא כותבים כך , אלא עם עקב ,  אינה בית ! מה תאמרו על כך? לדעתי , תמוה.

ברוך הבא לפורום.

העלת הרבה נקודות, אנסה להרחיב בקשר לספר

הספר בבלי משנת תרכ"ג (לקחתי אותו למכון אות וידעו להגיד לי אפילו את השם של העיירה ע"פ ראשי עמודים)

כתוב על גויל מעור צבי גודל 30 ס"ת (קטנצ'יק)

לא מדדתי אבל, עמודות מאוד צרות ומרחק בין העמודות גם די צר.

כתב צפוף כמיטב המסורת הבבלית בספרים.

לגבי בי"ת ללא עקב, מקדש מעט כתב שבי"ת ללא עקב, מרובעת בתשעים מעלות, דינו שאלת תינוק (ולתקן אם קרא נכון).  וכן אותו דין לגבי כ"ף עם פינה למטה. כך נוהגים היום למעשה. כך קיבלתי מהרב גרוס.

יש לי חבר אחד טוב, שנוהג לעקב אחרי הפורום מהצד ולא מגיב, אמר לי בזמנו שהרב פרידלנדר (ממשמרת סת"ם ירושלים מקל בזה כמ"ב - שכשר)

לגבי התמונות שיש לך, אשמח אם תעלה לכאן ונדון עליהן.

דוקא הרב פרינדלנדר הוא זה שאמר לנו כנ"ל ,לפני כ10 שנים.

בע"ה אבדוק שוב את עניין הבית ללא עקב , כתבתי מזיכרוני , כדבר פשוט.

לעניין הצילום , אשתדל להעלות, יש לי קצת בעיה טכנית, אשתדל להתגבר.

האותיות נו"ן כפופות במילים : "באבנים" , "לזנות" נראה (צריך להגדיל) שיש להן עקב, לא?

יום נעים

מאחר והבתי"ן מאוד גבוליים לצורת כ"ף, ובעיקר בי"ת של "ובערתה" - אי אפשר לומר בזה שהסופר קבע לו צורת בי"ת, ומשם נדון לצורת כ"ף, כי הסופר כתב שלא כהוגן.

על כן, בי"ת האחרונה צריכה תיקון, וכ"ף בתמונה הראשונה לא יועיל ש"ת להכשירה (הכוונה ל"בטוב") כאמור בשל צורת הבי"ת של כתיבת ספר זה.

כי אני לא הבנתי לגמרי בתחילה,

למעשה בתמונה עם הרבה בי"תים אפשר לתקן הכל ע"י ש"ת (בתו"מ)

בתמונה עם בי"ת אחת, לא יועיל אפילו ש"ת

שיעור הגג קולמוס כמו שצריך להיות

למטה, יותר ארוך מהגג כמו שצריך להיות,

העקב המדובר, יציאה קטנה ביותר, אם לא מגדילים את התמונה אםילו לא רואים

היית מכשיר כזה בי"ת?

בכל מקרה אל תאמין לי, תברר...

אני מעלה תמונה , שימו לב לבתים - ראו השין הנהוגה בתקופה ההיא , כ400 שנה.

אגב 'באבנים ' באמת נראה עקב קטן ו'לזנות' אין שום עקב , זה הגומא בגויל שמבלבלת. 'באבנים' רק המקור יעיד לא תמונה.

איני יודע ממתי התגים , יתכן תוספת מאוחרת , בכל אופן , היה מצוי פעם תגים מנותקים מהאות ,

ראו גם האלפים , כמנהג הקדום כרמב"ם נגד השו"ע , ועוד ,מה שהיום ...

20111204144702.jpg

עכשיו אתה יודע איך כתבו אבות אבותיך...

אגב , לדברי בעל הספר , הוא בן 600-700 שנה , אלא שאדם שמבין ומכיר הספרים ,הוריד כ200 שנה...

אני לא הלכתי רחוק...

הערה: אין ספק שיש להזהר בכבוד ס"ת , גם במילים . 

בקשר לתיארוך של הספרים.

נראה לי שמכון אות מומחים הכי רציניים לעניין.

יש לא מעט ללמוד מספר כזה על צורת האותיות.

לגבי התגים, אני מסופק מאוד לגבי המסורת של תגים מנותקים

ידוע שלפי הרמב"ם יש תגים רק באותיות מסויימות ולא יותר (בהלכות ס"ת).

לא הבנתי למי מופנת הערה

בכל אופן , בתימן היה נפוץ ספרים ללא תגים כלל , כעיקר הדין , ראה בתשובות רמב"ם (סי' קנ"ד) לגבי קיומו של מנהג זה , שרצו להמנע ממחלוקת המסורות בתגים. (שם ממליץ לתייג , אך לא שולל המנהג אלא אפילו מסבירו , ואין ספק שמנהג אבותיהם בידיהם כמו שידועים בדיוקם במסורות ואיכות סופריהם (ראה גם רמב"ם הו' פרנקל בסקירת כה"י שמציין שהיו סופרי תימן יותר ת"ח מחבריהם בשאר ארצות )

לכן אמרתי שאפשר שזו תוספת מאוחרת ,של "חכם" ... בגלל ניתוקם ומיקומם.

לגבי תגים מנותקים , מובא בפוסקים שיש שלא הקפידו בזה (בשונה ממ"ב) , איני זוכר כעת מקומם.

נשאיר מקום לאחרים להתגדר בו...

ואם לא הבנת למי ההערה, מצויין... 

אתה חשבת שאני מזלזל בספר בגלל שאמרתי שזה נראה מבית שני. אני אמרתי את זה בכזה תמימות עד כדי שחשבתי שהיתה תגובה קודמת שמחקו אותו ולא הספקתי לראות.

דע לך ידידי, אני אדם אחרון שיזלזל בספר עתיק. מה גם, שהכתב באמת מזכיר את הכבתי מגילות שנמצאו בקומראן. (במיוחד אל"ף -שין - צדיק וקו משוך בשוה, דל"ת ללא עקב אבל פינה חדה וישנם עוד כמה דמיונות)

לגבי התגים, אשמח מאוד אם תמצא את המקור של המנהג לעשות תגים מנותקים, יש פוסקים שלא הקפידו על תגים שהתנתקו אחרי שנעשו כראוי או שלא התחברו, באופן אקראי ואילו הרמ" ע מפאנו פוסל בגלל אות מיותרת  בין השיטין (אם אני זוכר נכון) כמובן הלכה כמקילים.

השאלה אם יש מקור למנהג המעניין הזה,

בכל אופן, אם יש לך עוד תמונות יקרות כאלה אשמח שתעלה אותן.

אמרתי שאם לא הבנת , מצויין , כי כנראה בכלל לא היה 'צליל של זילזול' .

לגבי התגים , מה שהבאת מובא במ"ב סוף סימן ל"ו , וכמדומה הוא אומר שיש להחמיר .

אני זוכר בוודאות שיש מכשירים אולי בראשונים , איני זוכר כעת , ואין לי הזמן להיכנס בזה , אולי בעוד כמה ימים , אולי בשבת, מ"מ אני פונה לכל החברים שקוראים , אם יש מי שיכול להקל ממני ולהאיר , נודה לו .

וכן , יש לי עוד תמונות ספרים , אולי אעביר לך באישי אם תרצה . 

בתמונה , נראים כמה עמודים , שימו לב, בפרט אות והדר יקירי , (השירשור הזה נראה כמו התכתבות פומבית בינינו ...) ה"תגים" מצויים רק בעמוד אחד וחלק מעמוד השני , גם אינם מסודרים , וזרוקים מעל אותיות בלי קשר , בשונה מהכתב שדי מסודר ואחיד . מה שמוביל למסקנה מתקבלת על הדעת , שאינם מקוריות אלא תוספת של 'חכם' וכבר אמרו "כל המוסיף גורע" הרי לכם כמה צדקו.

א"כ מסתבר שנכתב ללא תגים כמצוי עפ"י רוב בסת"י . נראה פשוט .

ובכלל , מזל שאינם נוגעים באות , אותו "מומחה" עוד היה יכול לפגוע בצורת האותיות , ובכלל היינו מתבלבלים...!

צריך "לתלות" את המוסיף , כמו שתלה את תגיו...

כמעט , שהוציא לעז על ס"ת שהיה נקרא בפני מהרי"ץ!

לכן מסקנתי , אין זו צורה ניאותה להעלות כתב כזה וכל אחד דנו , לפי מה שיודע מפוסקי זמנינו , למרות שהספר נכתב יתכן אף לפני השו"ע. טעות עשיתי , מקוה שתיקנתי.

אשמח לשמוע דעתך , אות והדר !

מצפה!

גם לי היה נראה שלא סביר שיהיה מנהג של תגים מתעופפים

כנראה תוספת מאוחרת ע"י אינו מומחה.

יצא לי לראות כמה ס"ת תמנים ישנים שכולם היו ללא תגים

אני חושב שזה מעולה שהעלת את הכתב לכאן.

ישרים דרכי ה' וגו'  

ספר הפטרות ללא טעמים ונקודות, הוא לא קריא.

דרך הפשוטה ביותר,  לקחת שקפים של שולחן אור ולנקד את הנקודות ואת הטעמים ע"י רפידוגרף.

אפשר שאשתך תעשה את זה.

מכיוון שאשתי עדיין לא מכירה אותי, כפי שאני לא מכיר אותה, לבקש ממנה לנקד ולהטעים תהיה בקשה מוגזמת, המקסימום שאני יכול לבקש ממה הוא שהיא תשלם על האייס בבית הקפה.

מכל מקום, לא נמצא ברשותי שולחן אור לצורך הניקוד והטעמים.

עם הניקוד אני אסתדר, השאלה היא לגבי הטעמים: האם יש דרך טובה לשרטט אותם מבלי להשתמש בשיקוף?

וכן, מה בערך התשלום בעד ניקוד וטעמים לספר הפטרות שלם?

א. איך ניתן להבדיל בין הטעמים לבין הניקוד, על מנת שלא ידבקו (ביריעה לשיקוף יוצא לא פעם שהטעמים והניקוד דבוקים, כך שלא ניתן להעתיק.)

ב. באיזה עט/ים להשתמש? האם כדאי להשתמש בשני סוגים לטעמים ולניקוד, (עבה ודק, למשל)?

ג. האם צריך לסמן גם את הקו הקטן שמסמן סוף פסוק (מלבד הנקודותיים)?

ד. כמה זמן, בערך, עורכת עבודה כזאת, לאדם לא מקצועי?

למעשה לכל תיבה יש רק טעם אחד, לא אמורים להידבק אחד בשני.

את הנקודות עושים עם רפידוגרף עבה (0,5 וכו' תלוי בגודל הכתב)

את הטעמים עושים עם רפידוגרף יותר דק כמו 0,3

לגבי סוף פסוק, ברור שצריך לעשות את קו כדי שבעל קורא ידע עם הקריאה מלעל או מלרע.

לגבי הזמן, זה תלוי מאדם לאדם נראה לי.

רק הערה חשובה, בספר הפטרות לא עושים תגים כדי שלא יתערבבו עם התגים ונקודות.

אבל למה?

אני מכיר הרבה מקומות שפשוט יש מישו שמכין מראש, והעולה רק מברך.

יש הבדל בין אשכנזים לספרדים.

אצל אשכנזים (נוהגים כהגר"א) כותבים נביאים לשם קדושה והכל. זה כמובן ללא ניקוד וכו' וכן צריך להכין את הקריאה.

אצל ספרדים, מנהג קדום ומעניין (צילמתי ספר כזה מלפני 400 שנה על גויל) שכותבים את הספר על קלף עם ניקוד וטעם. כמיבן אף אחד לא מכין את הקריאה. אני לא כ"כ יודע מה מעלה של ספר כזה ולמה להשקיע על זה, אבל כנראה שיש מעלה.

ישר מארכיוני היקר

לכאורה הכי טוב, לעצור את הכתיבה לפני שכותבים את הוא"ו של הלמ"ד, להפריד את הדיבוק, להגיד לשקה"ש ולהמשיך.

אם סיימת, מותר להפריד ע"י סכין. לכוון את הסכין למקום הדק ביותר ולהעביר סכין בפעם אחד.

יש שיטה להפריד ע"י דחיפת הדיו והקלף לצדדים אבל אי אפשר לכתוב איך עושים את זה אלא צריך לראות.

אין לי מקורות להביא לך, גם אני לא בטוח שכתוב איפה שהוא. זה מסוג הדברים שלומדים ע"י שימוש אצל סופרים מנוסים

ב"ה

קודם את ה"ו" ואחר כך את גוף ה"ל"

מאז שזה קרא הפכתי את הסדר.

אם הייתי כותב קודם את הגוף בכלל לא הייתה שאלה כי זה עוד לא שם ה'.

בכך אופן תודה.

מחר בעז"ה אגש לפוסק, כי בעיון חוזר התוצאה היא כך:

בעין רגילה רואים דיבוק דק מאוד, מול האור אם זכוכית מגדלת, נראה שזה, שיער שהתרומם מהקלף והתחבר מכיוון ה"ל" ל"א".

מעניין שאתה כותב קודם את ו"ו

נראה לי רוב המוחלט של הסופרים כותבים קודם את הכ"ף

אני מנחש שהוא יגיד לך באופן פשוט "להפריד" וזהו.

ב"ה

לאחר הסתקלות בזכוכית מגדלת, הוא הסכים איתי שזה שיער שהתרומם.

תשובתו הייתה שאין ממש נגיע ואפשר להשאיר כך, אבל למנוע שאלות עדיף בזהירות יתרה להרים את השיער הזה.

אנסה להשיג זכוכית מגדל  או לחליפין יש אצל חמי מסך שצגיל בצורה פראית, אם יהיה לי זמן לחכות אם זה, אני חושב שכך אעשה על מנת לא להסתכן.

אין שמחה יותר גדולה מהתרת הספקות, במיוחד ספקות הסופרים.

בכל אופן תודה רבה על התשובות.

מה יש לך עם השמות בזמן האחרון? אתה מסתבך הרבה לא?

ב"ה

כל התקלות האחרונות, משום מה, היו בשמות.

גם אתמול ישבתי לכתוב את השמות "כוזו..." על 9 מזוזות:

ב-2 האותיות התמלאו דיו, ב-1 נזל הדיו מכל הקולמוס (התוצאה כתם על הקלף, כתם על השולחן ועל הידיים, בקיצור סמתוכה) ובאחד שכחתי אות "ו ב"במוכסז".

אבל עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.

לבסוף בעז"ה אהיה סופר הראוי לשמו.

אבל מזה למדתי דבר חשוב מאוד, בשמות לכתוב קודם באות "ל" את העיגול ולאח"מ את הראש, להיפך ממתכון הקרעפלך ע"פ קבלה (שהבחינת קו נעשה עיגול), גם במזוזות המיעדות למטבח.**

** למביני דבר בלבד, נא לא לבקש פירושים זה ערוך מידי.

אמנם אני לא מומחה בכלל לענייני נשמות, אבל ניכר שאולי יש לך ניצוץ מנשמתו הגדולה של "ר' שמואל מונקיס" (בעל הקרעפלאך). תמיד אתה יודע להעלות חיוך בדרך מקורית.

(ד"א אני ממליץ על דיו לנצח כדי לכתוב את השמות מאחורי המזוזה.)

את המתכון לקרעפלאך אשמח מאד.

אמא של הרש.

כך קיבלתי מר' חיים ושמרתי פעם בקובץ.(בשם אומרו)

ובכן הנה כל הסיפור במלואו כפי שמופיע בספר שמועות וסיפורים חלק א' עמוד 34:

בימי אדמו"ר הזקן היה איש אחד שלמד קבלה והעריך עצמו כידען.

פעם היו לו אי אלה קושיות בקבלה. החליט לנסוע אל אדמו"ר הזקן ולנסותו אם אומנם אדם כה גדול הוא כפי שמפורסם.

בדרכו נפגש עם החסיד ר' שמואל מונקס, וישאלהו ר' שמואל מי הוא ולאן הוא נוסע?

סיפר לו המקובל.

אמר לו ר' שמואל גם אני נוסע ללוזנא לתהות על קנקנו ומה טוב ומה נעים שנפשגנו.

ור' שמואל ביקש שסיפר לו מהן השאלותיו, וסיפר לו.

אחר כך אמר לו ר' שמואל: גם לי יש שאלה נפלאה בקבלה והיא:

כתוב באחד מספרי הקבלה בזה הלשון:

בתחילה היה מפוזר ומפורד

ואחר כך נעשה דבוק ובא בבחינת עיגול גדול

ואח"כ נמשך קווים קווים ונעשה בבחינת תלתא קרנתא ונקודה באמצע

וע"י התכללות יסוד המים ביסוד האש נגמר ונעשה טוב.

לשון זה כתוב שם והוא תמוה.

והואיל וכבוד תורתו גדול ממני הרי אבקשהו שבהכנסו לרבי ישאל גם שאלה זו.

בשמוע אדמו"ר הזקן  את השאלה ענה בשחוק ואמר: זהו קרעפלך (כיסון).

בתחילה זה קמח,

לאחר הלישה נדבק,

אח"כ מגלגלים את העיסה,

מעגלים וחותכים לקווים,

ממלאים בבשר ונוצרת נקודה באמצע,

ועוגיה זו היא בעלת שלוש קצוות,

לבשלם במים על גבי האש, וטובה למאכל.

ויכלם האיש.

כשנכנס אחריו ר' שמואל מונקס שאלו האדמו"ר: זוהי עבודתך?

א. שניהם

ב. מחשב - 50 -100 , גברא - תלוי בגברא

ג. לא בקי  אבל מסתמא תלוי בכמות התיקונים ובאיכות המתקן.

ד. כנ"ל

ה. לא נראה לי שיש לחץ

ו. כמה שיותר, עד 4000 - 4500

ז. לדעתי תמיד כדאי לעבוד להדרגה בבחי' "רווח תשימו וגו'

ז. לא מכיר. (אבל שמעתי שבקרית צאנז יש כמה סופרים ובעלי מקצוע)

וכן למר. אשריך

לא היה לי כוח לענות על הכל.

רק דבר אחד מאד חשוב- כל מגילה שאתה גומר תתן למגיה ותבקש ממנו הערות לא"ד הלכתיות, אלא גם על יופי. וכך תוכל להתקדם ממגילה למגילה, מה שלא יקרה אם תביא לו את כולם ביחד.

ואז אולי אפשר לחשוב על טווח מחירים.

אבל אין קשר בין שני הסעיפים.

זה שסופר יכול יצאת  מדעתו, לא משחק אם אסור...

כלומר, השאלה היא האם מותר, ואח"כ מה רוח ההלכה שבה משחקת הסברא של יציאת הסופר מדעתו וחזרה אליה...

כל הבעיה מוזכרת רק באחרוני האחרונים, אולי בגלל שלא היה את המציאות הזו לפני כן...אבל עדיין זה חידוש.

דעתי קצת מוזרה- לעצמי אני אקנה דווקא מסופר שלא שומע בכלל תוך כדי הכתיבה.

אבל אני שומע בכתיבה, לא בשמות.

וכמובן רק קודש. (לאפוקי...) 

זה יכול לגרום לטעויות אם לא מספיק מתרכזים, ראיתי כמגיה סופרים שכתבו את מה שהם שמעו באותו רגע (היה חזק...), לי זה קרה לבנתיים רק פעם אחת...

לי יש שאלה אחרת - אתם אומרים כל מילה בפה לפני שאתם כותבים אותה? לי זה הדבר הכי קשה, למרות שזה מפורש במשנ"ב.

כנראה לכתחילה מאוד עדיף לא לשמוע כלום

אם אדם ממש לא יכול, יש כאלה שמתירים

אני אישית, כשאני כותב תפילין ומזוזות, לא שומע כלום

כשאני מתקן או כותב מגילה אני שומע שיעורי תורה קלילים

בכתיבה לפרקי זמן ארוכים, מאוד קשה להחזיק מעמד בלי לשמוע כלום.

אין לי שימוש חכמים בשאלה הזאת, בשבילי מסוג השאלות שעדיף לא לשאול.

לגבי אמירת מילה לפני הכתיבה, בתפילין  אני לא מוותר על זה 

לפעמים אני קורא שתיים - שלוש תיבות ביחד.

בשאר הדברים אני משתדל כמה שאני יכול.

ב"ה

זה בגדר עיצה טובה מהשו"ע ואין זה בגדר יהרג ואל יעבור.

אבל אני אישית זה הציל אותי ריבוי פעמים, ועזר לי לתקן את הטעות מיד בלי צורך למחוק שורה שלמה, רק אות אחת, ולפעמים רק תחילה של אות.

מומלץ מאוד לדעתי.

לגבי עצם השאלה, זה תלוי בהגדרה של לשמה:

האם צריך כל הזמן להתרכז בלשמה, דעת יחיד, שו"ע הרב, וגם בפירוש דבריו יש מחלוקת.

או שכמו הדעות הנפוצות מספיק לחשוב שכותבים לשמה בתחילת הכתיבה ומחשבה זו נמשכת לכל עורך הכתיבה, בכל מקרא רבים הפוסקים האחרונים, ובראשם הרב שטרן בספרו ילקוט הסופר שמביא דברי רבו הרב וואזנר, שה' יעריך ימים על ממלכתו בטוב ובנעימים, שגם הוא לפי לשונו, משהוא בסגנון לא נעים לי לשמוע שמפעילים טייפ רקורדר בזמן הכתיבה, לא פסק לגמרי לשלילה, אחרת האיסור היה מוחלט.

לכן לדעתי, יש פתח להיתר למרות שהוא מאוד דחוק.

האם מישהוא שקשה לו לא לעשן בשבת, יהיה לו היתר??? גם סופר שמכבד את עצמו ואת לקוחותיו, לדעתי ימנע מלשמוע כל דבר, ראיתי סופרים שכותבים אם אטמה אוזניים, כדי שהרעש הסביבתי לא יפריע להם.

שמעתי מאחת הגרפיקיאות הגדולות בארץ שבחרה לגור ליד בית העלמין בטענה ששם אין רעשים, ויש לה שקט מחריד שנותן לה הרשאה.

כשם שפרצופיהם שונות גם דעותיהם שונות.

מה שר' חיים כתב, זה ע"פ הנגלה. מישהו הסביר לי שלפי הנסתר יש בזה הכרח גדול כמו בעניין לימוד התורה שצריך להוציא מהפה וזה מושך אור מקיף כך גם בנידון דידן. (אע"פ שהדבר אינו מפורש בכתבי האר"י בעניין סת"ם, אפשר ללמוד  דבר דומה גם בתוך דברי הב"ח)

המשנ"ב בסימן לב' ס"ק קלו' כותב את העניין במפורש.

בשם הב"ח שצריך להוציא את המילים בפה כדי שיכנס הבל קדושת המילים באותיות.

שכתבתי במגילת אסתר מס' מילים ממה ששוחחתי עם חברי באותה עת

וד"ל.

באלון של עדה חרדית שמצאו בספר תורה כי כתוב "אלהי ביבי בעזרי" (במקום אבי)

אם  אתה בטוח שתמכור את המגילות, תכתוב מגילות.

תזרום, גם זה וגם זה.

אני קונה 28 שורות של 0.8 ב425 ש"ח אני לא מכיר עוד מקומות, אבל זה אחלה קלף.

באיזה אזור אתה מחפש?

אני קונה ב'קטיפת הקלף' בב"ב.

אולי תמיד יוצא לי קלף טוב כי המורה שלי בוחר לי עדיין (ואני מקווה לעשות את זה עוד הרבה שנים...בע"ה), וכל פעם אני מתחקר אותו  איך הוא בוחר.

יש שם קלפים לכל דבר וכל גודל.

נ.ב. מישו יודע על חנות שמוכרת את הספר 'משנת הסופר'? אני מחפש לקנות למישו ואני לא מוצא...

וגם, מישו שמע על הספר 'כתיבה תמה' של הרב זילביגער, אני מחפש אותו בנרות...

ירושלים או בני ברק אותו דבר בשבילי כי יוצא להסתובב בשני הערים.

אגב, אם זה המחיר שנקבת, אז יש לי מקום שמוכר קלף של קניגסברג ב400 ש"ח בגודל הנ"ל.

אני קונה עבודת יד, שוחטים אותי!!!

אבל אני יודע ששלי מצויין ושווה את הכסף...

בקיצר אני ממליץ על 'קטיפת הקלף' שזה ברחוב צפניה 5 בב"ב.

קניגסברג אלון מורה, קלף די טוב.

במיוחד היריעות האפורות שלו, תענוג לכתוב עליהן (וסיוט למחוק עליהן)

חצי מהשוק הקלף, מהקלף שלו.

הגג והרגל בלי פרופורציות רגל עבה מאוד וראש דק יחסית לרגל

ראש הואו עדיין פחות מקולמוס (מבפנים) ולכן כשרה

אולי צריך שאילת תינוק.

נראה לי שרחמים התכוין שכיון שאין שיעור לרוחב האותיות, אז ממילא נחשב הראש מבפנים. אמנם פה זה ממש בעייתי גם אם נאמר כך..

אני הייתי ממליץ להחליף מזוזה (בצירוף הסבר על הכתב הלא כ"כ מזהיר ומושקע..).

"לא יועיל ש"ת (גם אם יקרא וא"ו) כיון שעיקר ההבחנה בקו החיצוני של הגג ולא הפנימי. ומבחוץ הינו רחב כרי"ש.(בדומה לזה באות כ"ף כפופה העגולה מבחוץ, אינה פסולה אם היא מרובעת בפנים."

וקרא יו"ד

והריווח במילה בביתך בין האות "ת" לאות "ך" לא מפריעה לכם קצת?

נכנס שם יוד בלי ספק....מה דעתכם חברייה?

כרגיל

ובקצה קצת יותר קרוב.

בכל אופן שיפוע כזה לא מוסיף ליופי בכלל, וכנ"ל.

אני שאלתי תינוק (דרך המחשב (לא נראה לי מועיל, וקרא ו..).

נראה לי שמסתכלים גם ביחס לשאר הכתיבה, ולא נראה שזה שני מילים.

הרווחים שמוזכרים בסעיף בשו"ע הם לא מעכבים- הבעיה היא 'שנראה' כשני תיבות, או לחילופין שני  תיבות 'נראות'  כמו תיבה אחת.

agle beak sideview A.jpg">

שייקה אתה חמוד, שפכת אותי מצחוק

או שאולי זה פשוט, כי כך ניכרת צורת האות יותר?

הרב גם נתן הוכחה בתוך דבריו על כ"ף עם פינה מבפנים.

גם אם אני לא טועה זה כתוב במקדש מעט (נדמה לי באות ב"ת).

עגולה, או להיפך.

לפי מראה העיניים שהאות ו' במילה מזוזות היא רחבה כאות ר' ואף אני מצטרף למחמירים

כיון שאורך הגג הוא ארוך יותר מו' וכמו כן זה נראה כאות ר' ולא כאות ו'. והכל הולך לפי ראות העין.

בברכה

(הוא שלח אלי במייל מכיון שיש לו בעיה עם חסימה של השרת)

היינו יכולים אז לדון את הו' כאות בפני עצמה וכשר?

או שחייבים לקבל פרופורציות גם מהאותיות שלצדה?

משום גודל האות שלצדה.

כנראה אם האות היתה פרופוציונאלית בפני עצמו אז לא היתה נפסלת (כנראה גם וא"ו ארוכה במעט לא נפסלת משום נו"ן)

היחס לשאר האותיות יהיה מאוד חשוב במקרה שהאות תדמה לאות אחרת (אותיות בנמנו בבריתא שלא יעשה יוד"ן ו"וין וכו')

אבל במקרה שהאות מוגדרת כשרה והאות לידה גורמת לה להראות לא כשיעורה כמו ב"פן" "פז" לא מתיחסים לאות הקודמת ומכשירים את זה אע"פ שיש פוסקים שפוסלים את זה (מזוזה כזו לא תהיה מהודרת)

כך זכור לי מהיר"ש.

וצריך לעיין בזה יותר אם זה קו דק או לא.

אבל לא נראה לי שראיתי את ז ביר"ש, אלא בספר אחר שאני לא זוכר את שמו....

אולי זה שהנגיעה לא בקצה למטה גורם שזה לא יראה כמו ם'.

לא יודע מה הייתי עושה.

האמת, הייתי מוחק, מוציא מצורת אות ומשלים- אבל זה מתאים רק למי שלא רואים אחרי מחיקות שלו כלום...

אחרי שציינתי ששאלתי תינוק על דעתי וקרא נכון, ענה ואמר:

תשובת התינוק קצת תמוה - ולמעשה לא יועיל בזה ש"ת, ובעיקר שמדובר במ"ם שנסתמה, שזה חמור מסתם אות שנוגעת בעצמה.

אבל לכאורה זו עדיין לא מ"ם סתומה, ואין לפסוח על שני הסעיפים,

בייחוד כשמדובר בנגיעה דקה מאוד שאינה מכחישה פני האות עצמה, והראיה שהתינוק קראה נכון.

יש דמיון מסוים למ סתומה, וגם לא כ"כ ברור לי שהנגיעה הזו דקה עד כדי כך.

אחרי שהסתכלתי בערך 20 פעם, שזה ם' עם ו' שמחוברת לה. זה לא שה ו' גרמה שתהיה ם' אלא גם ככה זה ם'.

הייתי פוסל , למרות שאני אוהב יותר את שיטת הפסיקה הספרדית, שאומרת שקוץ קטן לא פוסל.

אביא בהמשך עוד מקור לזה.

אני מכיר כמה חנויות באזור ירושלים וב"ב.

שזה עולה בין 2000 ש"ח לבין 3000 אלפים.

יש מגיהים שנותנים מחיר אחר שרואים את הכתב

יש מגיהים שרק מסמנים בעפרון ויש כאלה שמתקנים במקום.

כרגע אני עובר על ספר חדש אחרי הגהת גברא ומחשב וכולו פצע וחבורה.

מגיה לגמרי התעלם מתגים, מצאתי מלא פיסוקים באותיות, המון למ"דים כמלא יו"ד, טית שהכיפוף שלו נוגע בבסיס, טלאי על חצי אות ועוד ועוד....

דיבוקים הוא כן הפריד, אבל איפה שהפריד פצע את שתי האותיות.

ה' יצילנו מנוכלים כאלה.

יקר, אבל אחרי הגהות שלו המחשב לא מוצא טעיות, והוא אינו מתקן, אלא מעיר בעפרון.

לדעתי שוה בהחלט להשקיע במגיה נורמאלי.

על מנת שאני אגיה, ואני לא בקי במחירים ולכן שאלתי.

אני מתלבט בגלל שזה של סופר שאני לא מכיר והוא לא מהאיזור. (ולא יודע לשלוח צילום לדוגמא)

אז בינתיים נראה שאני אתחמק באלגנטיות, או שאנקוב במחיר מבהיל...

ככלל גם אני כסופר  מעדיף מגיה שמסמן ולא מתקן כדי להיות בעצמי ה"מכה בפטיש" של כל דבר שעמלתי עליו

וגם לפעמים אפשר ללמוד מזה להבא.

כמגיה - תלוי בסופר יש סופרים שעדיף להם שאני אתקן ויש שמסתדרים לבד

שלום  מסכים איתך שלא כל המגיהים חשים את כובד האחריות שיש עליהם אפילו יותר מהסופר

אגב אם אפשר לשאול כמה יקר?

והתבלבלתי, זה לא כ"כ יקר. הגהת המחשב היתה יחסית יקרה, ולא הייתי מרוצה ממנה (נתנו לי רשימה של כ200 דיבוקים שלא היו כלל דיבוקים, והייתי צריך לעבור ע"ז אחד אחד.. וכ"ז בגלל שהמגיה היה בנופש ולא החזיר לי הספר בזמן, ודרשתי לקבל אותו מהר..)