עבר עריכה על ידי haim770 בתאריך ח' בתשרי תשע"ד 15:50
ב"ה
בהמה ראשי תיבות ברוך הבא מלך המשיח.
וכל מי שלמד טיפת חסידות יודע שהנפש הבהמית היא זו שמניע את האדם לפעול, רוב כוח בתבואת שור, והנשמה האלוקית היא זו שצריכה לנווט את הלהיטות שיש לנפש הבהמית.
כך שאין שום רע להיות בהמה, להיפך, ללא הנפש הבהמית האדם אינו כלום, הנשמה בלי הגוף יכולה אך ורק להנאות מזיו השכינה ותו לא.
ובנוסף, שא נעלך מעל רגליך לפני שאתה מעלה את השם ר' שמואל מונקעם על דל שפתיך !
אינך מכיר את האיש אפילו מהסיפורים עליו.
הנ"ל הגיע לבעל התניא באמצע הלילה ודפק בדלת, בעל התניא לא רצה לפתוח ואיים לשלוח את הגוי שלו לגרשו ור' שמואל ענה הגוי (הנפש הבהמית) שלי יותר חזק מהגוי שלך ! בעל התניא ראה שלו מדובר בסתם טורדן, פתח את דלתו וקיבל את ר' שמואל לחסיד.
אחד מגדולי תלמידי המגיד אתראח אצל בעל התניא בתשע באב, ר' שמואל כמנהג החסידים באמצע הקינות זרק "בובקעס" (מן קוצים) על המתפללים. אותו אחד פנה לבעל התניא ואמר בגלל אברכים כאלו נחרב בית המקדש. בעל התניא שתק. למחרת לאחר התפילה, בעל התניא לקח את אותו תלמיד ליער והראה לו אברך שמרח על עצמו דבש והלך להגיד קינות ליד כוורת של דבורים והנ"ל הגיב בגלל אברכים כאלו יבנה המקדש, ואז בעל התניא גילה לו שאיזה בדיוק אותו אברך ר' שמואל מונקעס !!!!
אז לפני שאתה מדבר עליו לך דחוף לטבול במקווה טהרה.
אם הזכרו את ר' ראובן דונין, אז צריך לדעת שגם הוא, נבהל מאוד מהגישה של החסידים וכך היה הסיפור:
ביום הראשון כשהיה בגיל 16-17 כשהגיע לישיבה ב"פרדס" (הישיבה המרכזית של חב"ד שכיום התפצלה בין יש"ק בלוד ויש"ג בכפר) הגיע לתפילת מנחה וראה אחד מראשי הישיבה לוקח מגבת מרטיב אותה וזורק בפנים של אחד מהמתפללים שהתפלל שמונה עשרה תוך כדי עקימת פנים ועקימת הגוף כאילו טופס אותו שד. ר' ראובן לא הבין, שומו שמים, יהודי מתפלל בכוונה מעומק ליבו ו"רב" מכובד עושה מעשה כזה??? ר' ראובן לא היה ביישן, ניגש לאותו רב ודרש הסבר על המעשי השפל. הרב אמר לו ממה נפשך אם הוא מתפלל באמת בכוונה אז הוא לא הרגיש ואם לאו מגיע לו על זה שהוא הונאה את הציבור. ר' ראובן העיד שמעשה זה נתן לו שיעור מאלף במה צריכה להיות מידת ה"אמת" וזה נשאר לו למוטו בכל חייו.
אסיים כאן לאחר שתגובה זו נמחקה, אז עידנתי אותה ואני מקווה שהפעם זה יעבור.
ובנימה אישית, לידיעתך הכללית הוסיף, שמר' שמואל מונקעס עד ר' ראובן דונין ע"ה, היה ותמיד יהיו מה שנקרא "ציורים" בתוך חסידי חב"ד וריכוזם הגדול היה בעיר נעוול, ר' ישראל נעוולר הכניס עז לזאל של הישיבה בעיצומו של יום הכיפורים, מה הוא היה ליצן? מי שהוא מבחוץ יגיד שהוא פשוט נטרף עליו דעתו, אבל מי שהכיר אותו הבין כוונתו, שתפילה כזו גם עז יכול להתפלל ודרש להפסיק להיות עזים. לא כל אחד מסוגל להבין את התנהגותם החריגה של ה"ציורים". לכל אחד המסר היחודי שלו, אחד בלשונו, השני בהתנהגותו, השלישי בלבושו. (ראה ערך "שרלי" מ-770, הילדים צוחקים עליו, המבוגרים שלו יודעים איזה קירובים קיבל מהרבי מזלזלים בו, אבל הוא יהודי שמסוגל ללכת רגלית מקצה אחד של ניו יורק לשני להשתתף ב"שלום זכר" ! למי שלא מכיר לא ניתן לתאר את האיש ללא תמונה, לובש מכנסי סרבל ענודים בכל מיני כפתורי פירסומת יהודיים (BADGES בלועזית) בכל יום כולל שבתות חגים וכו'.
ע"ז נאמר "הווא דן את כל אדם לכף זכות", אנא ממך זה שחושב, תתחיל באמת לחשוב בכיוון חיובי.
ואם הייתה מורגל בלשונות של התוועדויות, שבו "המתנגד" איננו אך ורק אמצעי להעביר מסר של התנהגות שצריכים לברוח ממנה, אולי לא הייתה רואה בהתבטאויות כגון דא, ניסיון להחפיש את ה"מתנגד" אלה נסיון לשפר את התנהגות החסידים.
שיהיה לך גמר חתימה טובה אם אמון "חסידישע מחילה" !!!
)
