פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 70)

אבל ברגע שאתה משתמש אתה רוצה למלא מלאי.

כמו שאם יש לך חלב במקרר ואתה שותה אותו. אתה תדאג לקנות חדש

קר. כואב. ........ ותימרות עשן.

~

הגשם? היה הצלה בשבילי. ו*הייתה* לי מטריה, לא השתמשתי בה כי רציתי להירטב,

לא רציתי שיבחינו בעיניים הדומעות שלי, או בחולצה הרטובה מהקיא של עצמי.

ואני לא מרחמת על עצמי. או שואלת למה זה קרה, למה זה קורה, דווקא לי.

אני מתרכזת באוויר... צריכה את החמצן הזה, עכשיו, בשביל הגוף, בשביל הראש, בשביל הנשמה.

אף אחד לא מכיר אותי כאן. ואף אחד לא יעזור לי.

אני אפילו לא מבינה את השפה, ואני מרגישה כמו חתולת רחוב נטושה.

פתאום חשבתי על הסבל של עצמי, ועל הסבל של כל חתולות הרחוב הנטושות בעולם...

בשביל מה זה? למי זה טוב? החמצן הזה שאמרתי שאני צריכה? אולי אני סתם הופכת אותו לפחמן דו חמצני?

אולי אין סיבה ואין משמעות לכל זה?...

לא ייאמן איך למרות הכאב, למרות הקור, נפלט לי גיחוך ספונטני מהמחשבה שאני מעסיקה את עצמי בשאלות פילוסופיות

כאן, באמצע הרחוב, באמצע הלילה,

כאילו מישהו שומע, כאילו משהו ישתנה ולמישהו תהיינה אי פעם תשובות טובות בשבילי.

"מפתח! מפתח! מפתח!" התנשפתי. נזכרתי.

השארתי את התיק עם צרור המפתחות החדש לדירה החדשה שלי ברכב.

חזרתי לאחוריי, והחשתי את צעדיי.

אני לא נשברת. אני מחזיקה אותו בתוכי. הכל יסתדר מושלם ומקסים, הבחילות לא מטרידות אותי.

בכל זאת אלך לרופא מחר, שירים גבה על בחורה דתייה ורווקה בהריון.

הקהילה לא תפלוט אותי החוצה, אחרי שתרמתי לה כל כך הרבה.

(נכון?).

"מטומטמת." אני אומרת לעצמי בקול ונשענת בזחילה אל המושב האחורי, להוציא את התיק,

"היא *כבר* פלטה אותך".

הקור של האנשים כלפיי, הסכינים הקטנות שמסובבים לך לתוך הגב,

לא מתחרים בכלל בקור ובכאב הפיזיים.

מה שחתולות רחוב מסכנות אפילו לא יודעות שהן לא חוות, ולא יחוו...

הפסקתי לרחם עליהן,

"דאם איט. עדיף כבר לרחם על עצמי".

רק כתבתי גקט

ישאר לך הריח של הבושם

והוא ממש מחמם

למה לא ענית בפרטי? השקעתי בהתנצלות זה ממש מעליב

ויכול להגיד לך שאני מבסוט עד הגג.

פותח את היום עם נרגילה וכשאני מוסיף את המים אני נזכר בים של הכמעט טביעה...

האמת שיש לי הרבה מה לומר על כל העניין של שבתאי צבי.

תגיד זה אמיתי שהוא נפטר בכיפור?.. כי לי זה מעלה אסוציאציות מסוימות

למה שהוא יפטר דווקא בכיפור? כשכל העניין של המשיח זה לכפר על הדור..

אני מוצא עוד הקשרים ורמזים בסיפור שלו..

ישעיה ד' ב' וכדומה..

לעומק בכתבי ר' מנחם מנדל משקלוב שעלה לירושלים וגאל את החורבה. הכתבים שלו מאוד מאוד מסובכים.

אבל ממה שקראתי על הכתבים, הוא כותב ששבתי צבי היה לו תפקיד בגאולה.

זה בלי להתייחס לרבי יהודה חסיד עצמו שייסד את החורבה, שהוא או לפחות אנשים וודאי בחברתו האמינו שהם המשך של אותו רוח גאולית של שבתי צבי.

זה רוח שמתעורר בזמנים מיוחדים בדורות כמו בר-כוכבא, גם אם זה נכשל במציאות, זה יוצר הדים רוחניים גאוליים לדורות הבאים.

ייסוד וגאולת החורבה היה פתח להרחבת היישוב הישן שהוביל לציונות ולמדינת ישראל.

אתה בעצם מאמין שיתכן שהוא היה המשיח רק שהוא לא הצליח? בבחינת נפל?

בר נפלי..

כך המורה הבין את דעת שמואל בגמרא ש"אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד".

מסקנת המורה בגימנסיה - סלק שיעבוד מלכויות והמשיח כאן.

(כך מופיע בספר יאיר של משה שמיר, לא זוכר איפה)

שם לב שאני אמור היום לעסוק במחקר באחד שטען שהוא משיח במאה השמינית.

הכל מתקשר הרוחניות למעשה.

קרה לי לאחרונה גם המון פעמים. בעצם פעמיים.

למרות שבעניין הזה נראה לי שאני פשוט מאוד חכם ולכן צופה את מה שהולך לקרות.

אף על פי שמה שקרה הוא יוצא דופן מאוד.

למשל האינטרנט שלי היה דפוק מיום חמישי בבוקר, ויצא שהתקשרתי לבזק רק ביום שני, 

ועל הדרך אני אומר לעצמי בטח הטכנאי שיענה לי ישאל למה לא סידרתי את זה לפני כן ואם זה לא חשוב לי.. וכבר הכנתי תשובה מוכנה מראש.

ואשכרה זו השאלה שהיא שאלה אחת לאחת. ותכלס זו שאלה חטטנית שלא רלוונטית כלל לעזרה שאני אמור לקבל כך שזה נדיר.

טוב חפרתי סתם פה עכשיו.

והיה מקרה שמישהו שאל אותי לפני יומיים משהו ברחוב אחרי שכל היום אני חושב שישאלו אותי ולכן הכנתי תשובה מראש. 

וזה תכלס קרה רק לפני כמה שנים .. אז זה יוצא דופן ונדיר. זה כבר נראלי סוג של נבואה. קצת שונה.. 

עד כאן החפירה להיום. (אמשיך לחפור מחר בע"ה)

כשמסתכלים בפרספקטיבה רחבה היסטורית, אי אפשר לשלול את עצם הצפייה החזקה לגאולה של עם ישראל שזה כח רוחני חזק מאוד, וזה יצר גלים במשך הדורות. יש חוקרים שטוענים עד הציונות.

ברור ששינוי הלכה ועבירות לשמה זה מסוכן מאוד, אבל הנקודה של צפייה לגאולה גם אם היא לכאורה נכשלת במציאות, היא יוצרת הדים רוחניים חזקים לדורות הבאים.

לגבי רבי נתן הוא היה אחד מגדולי המקובלים בזמנו, והרבה מהתורות שלו והמסורות שלו המשיכו, לא רק ספר הבריאה שעכשיו פרסמו. אם הוא כתב את חמדת הימים, וגם ברור שמסורות שלו הגיעו לרמח"ל.

הוא היה נגד שינוי הלכה, רק היתה לו צפייה חזקה לגאולה, כמו שרבי עקיבא היה לו עם בר-כוכבא.

רוצה גזוז?

גזוז מישהו?..

אבל ראוי לציין את ט"ז בכסליו, גם בהקשר של החלטת האו"ם החשובה...

ושם אלוהים אחרים לא תזכירו

ההצבעה נעשתה אחרי שקיעה, ולכן כ"ט בנובמבר מצויין בי"ז כסלו.

החל משנת 2014 מציינים בישראל בתאריך הזה את "יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל" - שנקבע כך בגלל ההצבעה באו"ם.
 

לפי האתר הזה, ההצבעה היתה ב-17:35, ולפי לוח השנה שמוצג באתר ישיבה, בשנת תש"ח מוצאי שבת וישלח היה ב-17:14 בניו יורק.

מעבר לזה, צריך לסדר את הלוח על ימי השבוע שלא יצא אד"ו ראש, כלומר ראש השנה לא יצא בימים ראשון, רביעי או שישי ובשביל זה צריך שפסח לא יצא על בד"ו. את זה מסדרים עם 'המשחק' בחשוון-כסליו. זה לא תלוי במחזור של התשע עשרה.

בטור בהלכות ראש חודש, מודפסות טבלאות שמראות את כל הסדרים והיחסים בינהם. צריך קודם למצוא בטבלא, באיזה מחזור ירח (כלומר 19 שנה) אנחנו ואז בתוך הטבלה השניה את סידור השנים במחזור הזה.

(אולי היה יותר מתאים להזכיר את זה בשרשור הפרובוקטיבי הקודם...)

נתן העזתי היה נביאו השקר..

בהבנת הקבלה.

כנראה חמדת הימים מכיל הרבה רעיונות שלו, גם אם טוענים החוקרים שכנראה שהוא לא חתם אותו. הגר"א והחיד"א מצטטים את חמדת הימים ועוד הרבה גדולים.

היעב"ץ היה בין הגדולים היחידים הרציניים שהתנגד. אבל הוא עבר את הגבול בחששו לשבתאות.

אה גם אם אתה רוצה לסמוך על איזה סיפור מספר לא מוסמך בשם רב שלא הגיע לקרסוליים של הגר"א והחיד"א בהלכה, זה נראה שגוי.

זה עצוב שבמקום להקשיב מה ה' רוצה, קובעים לו מה הוא רוצה.

צפון ודרום בישראל - צפון ת״א לעומת דרום ת״א.

ברמה הגיאוגרפית/ סוציולוגית- בישראל, התבנית הבינארית צפון/דרום מתקיימת הן במישור הגיאוגרפי והן במישור הסמלי הצרוף. במישור הגיאוגרפי אפשר להצביע על פערים כלכליים, פוליטיים ותרבותיים בין דרום הארץ לבין "הצפון" היחסי שלה, שהוא למעשה המרכז ("מגדרה ועד חדרה"). הדרום הישראלי מזוהה עם שוליות מסוימת. הוא מורכב, רובו ככולו, מאוכלוסיות חלשות, שאת מוצרי האיכות שלהן הן מייצאות למרכז, המזוהה לעתים עם תל אביב. הדרום מצוי בעמדה של חולשה מובנית, משום שמנקודת מבטו של המבקר הצפוני הוא אינו מהווה מקום אטרקטיבי, בעל ייחוד או מובחנות אסתטית, שעשוי למשוך את התייר המקומי לבקר בו. "המבקר הצפוני" המגיע לדרום נתקל באוסף של עיירות לוויין – שדרות, נתיבות, אופקים, ירוחם, דימונה – הבנויות סביב עיר נפה מרכזית, באר-שבע, המספקת להן שירותים. לפני המבקר נפרש נוף משועתק של עיירות מאובקות, הדומות זו לזו בקווי המתאר שלהן. נוף זה אינו בר-הבחנה ואף אינו בר-זיכרון, ולכן אינו יוצר חוויה של מקומיות אמיתית (גרינפילד-גילת, 2007: 236-231).

המתח בין צפון לדרום אינו מתקיים רק ברמה הארצית. הוא אף זולג אל תוך ערי המרכז עצמן: ה"צפוניוּת" וה"דרומיוּת" הופכות לעניין פנים-עירוני. תופעה זו בולטת למשל בתל אביב, שבה ניכר הניגוד בין צפון תל אביב ("הצפון הישן" ושכונות עבר הירקון) לבין דרומה (יד אליהו, שכונת התקווה, שכונת שפירא, שכונת נווה עופר ועוד). ההבדלים החברתיים והכלכליים בין הצפון לדרום יוצרים פערים באיכות החיים, ברמת הדיור ובטיפוח הסביבתי.

המטאפורה צפון/דרום חורגת מתחומי העיר ומוּחלת על מציאות סמלית, העשויה להיווצר גם במקומות אחרים. כל עיר מצוידת בצפוניות ובדרומיות משל עצמה: לעולם נתקל ב"הצפון החדש של ראשון לציון" או ב"הצפון של באר שבע". בשלב זה, הצפוניות הופכת מעובדה גיאוגרפית להצהרה חברתית. היא מסמנת את הפנטזיה הצפונית של אלה שיש להם, מול האחרים שאין להם ואיתרע מזלם לגור בדרום. הפערים הסמליים נובעים מריבוד חברתי: הדרום מאוכלס באוכלוסיות חלשות – מזרחים, עולים, מהגרי עבודה וערבים – ואילו הצפון מאוכלס בדרך כלל באוכלוסיות חזקות יותר. בעקבות זאת, הניגוד צפון/דרום הוא ניגוד משמעותי, המייצר ציפיות מוקדמות ותקשורת טעונה.

הנופים הדרומיים והצפוניים – נופים של ממש ונופי הנפש – מחלחלים לחייהם של אלה המצויים משני צדי המבט הבינארי. קל לזהות את תחושתו של האיש מן הדרום: עלבון, הסתגרות, אי-אמון במערכת – האין זו תחושתו של אדם הנאלץ לגור בשכונת נווה עופר (תל כביר) שבדרום תל אביב? מה צריך תושב המקום להרגיש כאשר הוא יודע כי ביתו ממוקם בין בית המעצר אבו כביר לבין המכון לרפואה משפטית הנמצא בסמוך (הרצוג, 2007)?

הניגוד צפון/דרום מופיע במהלך ההיסטוריה של עמים ושל ארצות. דוגמאות היסטוריות מפורסמות הן מדינות הדרום ומדינות הצפון בארצות הברית: הדרום הוא אזור כפרי ושמרני יותר, ואילו הצפון מצטיין בתיעוש ובאופי ליברלי. ניגוד זה היה אחת הסיבות לפרוץ מלחמת האזרחים בארצות הברית. ניגוד דומה נמצא באיטליה: הצפון (מילנו) נושא אופי מתועש ומתוחכם, ואילו הדרום (נפולי, סיציליה) הוא בדרך כלל, שמרני, כפרי ועני יותר. לעתים קרובות מופיע הצירוף צפון/דרום במשמעות קרובה לצירוף מרכז/פריפריה או לצירוף שוליים/מרכז. הצפון הוא כעת מסמן כללי של כוח ואילו הדרום הוא מסמן של חולשה; הצפון מציין את המרכז שבו פועלים יצרנים של נורמות וקודים תרבותיים, ואילו הדרום מסמן את הצרכנים המוחלשים, המוכפפים והסבילים של קודים אלה.

צפון/דרום - האנציקלופדיה של הרעיונות

״מה־שהיה הוא שיהיה ומה־שנעשה הוא שיעשה ואין כל־חדש תחת השמש״

(קהלת פרק א פסוק ט)

מספיק לבדוק נתוני הבחירות, ורוב אנשי הצפון והדרום ימניים.

בגוש דן בעיקר אלו שלא.

וגם בדרום יש כמה שמאל, רוב ישובי העוטף עזה היו כאלו למשל..

סתם ציטטתי פסוק אקראי...

אגב, זה צפון תל אביב. לא הצפון של ישראל...

העניין הוא ההמשך של הפסוק הזה.. תראי שם בפנים...

טוב שלא אמרת על מקל שקד... מה אגיד...

אושר ועושר ה' ימלא משאלות לבך לטובה!

ביהדות זה לא היה מקובל אבל הבן איש חי אומר שטוב לציין ולהודות ל-ה'.

לק"י

לא נפגעתי או משהו.

סתם פחות קשור בעיני....

תגיד מזל טוב וזהו מה אתה מתפלפל כאן

לא צריך לקשר כל דבר למקורות בתורה, זה בסדר...

אתה תעלה בסערה השמיימה עוד שניה

המסקנה בצחוק.

כל אחד מתעורר בקרבו תגובה אחרת לדברים.

יש את הדברים הנאמרים ויש איך שכל אחד שומע, מפנים, חווה ומגיב.

על כל פנים, זה בכלל בכלל לא היה בכיוון לפגוע, אלא סתם משהו שרץ בראש שלי בלי קשר ישיר לדברים שנכתבו.

בזיכים

בזיך אחד

ותשעה בזיכים (כולל שמש)

בזיכים, לא?

בפרשת הנשיאים שקוראים בתורה בחנוכה,

כף אחת אונקלוס מתרגם בזיכא חדר

רק אומר.

זה כנראה שונה טיפה מהמשמעות שאתם אומרים 

כי בקבוצה אחת שאני משתתפת בה אמרתי בזיכים.

ואף אחת שם לא שמעה על המילה הזאת... התלהבו שיש לכך שם מיוחד😅

אז רציתי לדעת אם אני מוזרה בכך, או שיש עוד כמוני

אז תנו כיף, שמחתי להכיר אתכן!😁

דוגמא לבזיכים, בתמונה:

(נכון שזה לא נראה כמו כוסית?)

מקור:

חנוכיה בעלת תשעה בזיכים ! - פורום אוצר החכמה

ועוד דוגמא:

https://www.imj.org.il/he/collections/360513-0

ובזיכים

בינתיים..

תודה רבה ל @פשוט אני.. על ההערה שזה יכול להפריע פה, ולכן אני מעביר. סליחה אם הפרעתי למישהו, ועכשיו זה יהיה בפורום בית מדרש בשרשור מתעדכן.

אתה הורס לי משהו. אל תפסיק. 😁

תמשיך עוד איזה.. שבועיים ככה. 

א. זרמים משיחיים וציפייה עמוקה לגאולה, אין תקוה שהולכת לאיבוד בחושך אפילה.

ב. עולות הערגות ממעמקי הלב, רצון לשנת גאולים לעם דואב.

ג. לקרוא לשבוים דרור פקח רוח, לתת לנמהרי לב עוצמה וכח.

ד. הגאולה הפרטית מובילה לכללית, חירות עולמים עד לבלי תכלית.

ה. ה' אל תבזה כבולים באסורים, תן להם כפלי כפליים בניחומים.

ו. היצר סוגר במסגר התאוות מצמצמות, ה' תעזור לנו לפרוץ גבולות שוממות.

ז. יפחד הלב מיראתך המרומם ויתרחב, תחפוץ שוב בעמך אשר בחרת ואוהב.

ח. העם ההולכים בחושך ואפילה יראו אור זוהר, אור אש המזבח והנרות מפיצים נוגה למכביר.

ט. נחגוג חנוכת המזבח בשמחה וששון, תביט שוב בעם הסגולה נשיר ונרון.

י. תביא לעמך רווח והצלחה במלחמה כימים ההם, תשעשע אותנו על ברכיים כאב וכאם.

תמיד היינו ותמיד נהיה כבשה בין 70 זאבים

ויש לנו את הקב"ה.

לא לפחד

יהיה טוב בעזרת ה'.

כל התרחישים האלה רק מחלישים את העם, וחבל.

עם ישראל שרד כבר לא מעט דברים קשים, ובעזרת ה' וישועתו ישרוד גם את המלחמה הזו, ויצא ממנה אף מחוזק יותר...

ככה הגענו לאסון מירון, ככה הגענו למיליוני יהודים שלא בורחים מאירופה בזמן.

''יהיה בסדר'' מת.

יהודים צריכים לדאוג לעצמם, כי אם הם לא יעשו את זה - בתי הקברות יתמלאו באנשים טובים שהעדיפו לא למצוא פתרונות אלא לסמוך על הנס.

ולכן נותר לי רק לסמוך על הקב"ה.

לאלה שה' הפקיד בידיהם את הכוח והיכולת להגן על העם - אין זכות לשבת בחיבוק ידיים ולסמוך על תרבות ה"סמוך".

העצה שלי נועדה לפשוט העם כמוני וכמו רוב יושבי הפורום כאן...

או משהו בסגנון הזה...

אני סומכת על הקב"ה שייתן להם את השכל לעבוד כמו שצריך...

וסומכת על הקב"ה שיעשה לנו ניסים מעבר למה שנראה שהאנשים מסוגלים. הייתה כבר מלחמת ששת הימים פעם אחת, למשל. היא כבר לא תהיה שוב (כי כבר עברו הרבה הרבה יותר משישה ימים), אבל בהחלט יכול לקרות פה נס כדוגמתה.

אין אנשים חכמים שיושבים בעמדת מפתח

יושבים שם אנשים שמחליטים החלטות גרועות על ימין ועל שמאל

אי אפשר לסמוך על אנשים שלא סומכים עליהם..

לא נותר לנו אלא לסמוך על הקב"ה שגם את הטפשות והרשעות שלהם יכוון לטובה

היא פשוט זוכרת מי שם פה לאדן ומי נותן מוח (וסיעתא דשמיא) באנשי הקבינט. זהו..

זה היה די ברור...

אלה שני אירועים שלמרות הסבירות שהם יתרחשו, אנשים מסוימים התעלמו מכך דווקא מתוך אמונה ב-ה' ואמונה שהוא לא ייתן לכזה אירוע להתרחש.

בוודאי שגם עם החמאס חטפנו מכה מאוד מאוד כואבת, וגם שם התעלמו מהסכנה, אבל אני לא מכיר שההתעלמות שם הגיעה מתוך אמונה בניסים.

אני לא אומר שדווקא מקבלי ההחלטות בדרגים הגבוהים (לפני השואה ולפני אסון מירון) האמינו בניסים ולכן לא פעלו, אלא אני מדבר על אנשים פרטיים שאולי לא היו יכולים למנוע את האירועים אבל לפחות היו יכולים להציל את עצמם.

העובדה שעם ישראל לא רק חי וקיים, אלא גם הצליח לחזור לארצו ולשלוט בה והארץ שהשתוממה בחורבן העם, חזרה ונענתה לו כדברי הנביאים - היא הוכחה מוחלטת לקיום הנבואות.

נכון שמי שלא רוצה לראות, לא יראה את ההשגחה, גם כשהיא מתחת לאף, בדיוק כמו שכל ה'אנשים חכמים שיושבים בתפקידי מפתח' - לא ראו את החמאס מתאמן להם מתחת לאף.

זה לא אומר שלא צריך להתאמץ לשמור על עם ישראל בדרך הטבע, ע"י אנשים מקצועיים, בדיוק כמו שכל יהודי מאמין, מאמין באמונה שלמה שהקב"ה זן את העולם כולו בטובו ועדיין צריך ללכת למכולת לקנות את האוכל הזה ולבשל אותו.

זה גם לא אומר שלא יהיו נפגעים בדרך - בוודאי שיהיו.

כמובן, זה לא מוריד כהוא זה מהאחריות של מי שכשהדיווחים זרמו במשך חודשים, 'המשיך לישון' מעשית ומטאפורית. אבל אחרי כזה נזק, עם למעלה מאלף הרוגים, מאתיים ארבעים שבויים, עשרות יישובים שכבר כמעט חודשיים נטושים וכו' - שלא נמנע בגלל קונספציה שגויה של ה'אנשים חכמים היושבים בתפקידי מפתח', להגיד שבזכותם אנחנו יכולים להיות רגועים, זה מביך.

ובכל מקרה, איזה כיף להכניס לי מילים לפה, ואז להאשים אותי שאני לא לומד...

יכול לישון רגוע?

איפה אמרתי שלא צריך השגחה ועזרה מלמעלה?

אוף, זה פשוט מתיש.

כמעט בכל שרשור מכניסים לי מילים לפה.

בסך הכל אמרתי דבר מאוד פשוט:

כשיש שאלה כמו ''איך נדאג לכך שבמלחמה לא יהיו מאות אלפי הרוגים'' או אפילו ''איך נדאג לכך שיהיו פחות הרוגים בתאונות דרכים'', לסמוך על אלוקים זה נפלא אבל זו לא תוכנית פעולה. צריך אמצעים גשמיים, ומי שפשוט יגיד ''יהיה טוב בעז''ה'' יוביל לאסון (אם הוא בדרגה של קבלת החלטות חשובות).

ומה שכתבתי כאן:

אם כך, לענ''ד התשובה שלך הייתה צריכה להיות: - צעירים מעל עשרים

היה בהתייחס לתשובה שלה, שבה היא כתבה שהיא לא יכולה לעשות כלום כי היא לא בקבינט, ולכן היא אומרת שהדבר היחיד שהיא יכולה לעשות זה לסמוך על ה'. אז אמרתי שאם כך, היא הייתה צריכה לכתוב כבר בתשובתה הראשונה בנוסף ל''אני סומכת על ה' '', שתוכנית הפעולה שלה כוללת גם לסמוך על האנשים האלה. כלומר שיש גם משהו גשמי בפתרון שהיא מציעה, וזה לא שהיא חושבת שאפשר רק על ידי תפילות למנוע אסון.

אגב, יש גם תשובות אחרות שלא נסמכות על הקבינט. עם פרוץ המלחמה, מאות אזרחים מתנדבים בניצוחו של אביעד פרידמן הגיעו לצפון והשמישו מקלטים ישנים. צבעו, ניקו, העיפו פסולת וכו'. הנה, יש מה לעשות מלבד להתפלל ומלבד לסמוך על הממשלה. אפשר להיות אקטיביים. אז הוא לא סמך על הקבינט שיחליט לעשות את מה שצריך, לכן הוא הלך ועשה זאת בעצמו. אשריו.

מה לא כתבתי?

לא כתבתי שלא נדרשת השגחה.

לא כתבתי שאלה שהיום מקבלים החלטות הם אנשים חכמים/טובים/צדיקים/מתוקים.

אם כבר אז להפך.

כתבתי שצריך שיהיו תוכניות מעשיות כדי שלא יהיו אסונות. זה כמובן ההפך הגמור ממה שקרה עכשיו בעזה.

ואז אתה מאשים אותי כאילו אמרתי שאני סומך עליהם...

אבל אני בהחלט חושב, ששורש הבעיה, הרבה לפני שלא התייחסו לדיווח של תצפיתנית א', או של סמבצית ב' - הוא שאנשי המקצוע יוצאים מנקודת מוצא שאנחנו עם ככל העמים ואויבינו הם עם ככל העמים ובעיות ו'איומים' אפשר לפתור בעזרת כמה פטנטים טכנולוגיים.

אם נקודת המוצא הערכית שלהם, היתה שתפקידם לצאת "לעזרת ד' בגיבורים" (כן, המקור לביטוי 'עזרת ד', הוא בביקורת של דבורה על השבטים שלא יצאו להלחם) - הם היו מוכנים אלי קרב ולא שוגים בדמיונות כביכול הבעיה שלנו היא ההתחממות הגלובלית...

כי גם אם יש לך עשרות אלפי טילים, קשה מאוד לירות את כולם בבת אחת, ויש מחיר עצום שאתה עלול לשלם כי גם לישראל יש יכולות לא קטנות בכלל להשמיד בחזרה.

 

בפועל. צה"ל ינסה למזער פגיעה.

האם יצליח?

לא בטוח שב100% 

מי שהיה אחראי להכי הרבה הרס ושפיכות דמים אלה גברים. גברים יצרו מלחמות. גברים אנסו, בזזו, שדדו ורצחו. גם בתנך 99% ממעשי הזוועה נעשו על ידי גברים.

מי קבע שההרס של היום חמור יותר מההרס של פעם?

דבר שני, הפרוגרסיביות אכן מטורללת. אבל מה גורם לך לחשוב שהם הגורם המייצג את הציבור? הפרוגרסיבים בארה"ב הם למשל פחותים מהשמרנים והשמרניות. ואפילו אם תיקח את השמרנים בארה"ב, לא כולם תומכים בישראל למשל והם בכלל לא פרוגרסיבים.

דבר שלישי, כל מה שאתה קובע כעבודה נשית/גברית זאת הבניה חברתית נטו ואין כאן שום דבר "טבעי" או "לא טבעי". זה נטו למה שאתה מתרגל אליו במשך אלפי שנים.

בעיקר דברתי על אלו שכביכול יש להם כוונות טובות ואידיאולוגיה לבנות את העולם ולשכללו.

ועם "כוונות טובות" לבנות את העולם.

מסעות הצלב גילמו בתוכן רצון לשכלל את העולם.

השואה גילמה בתוכה את הרצון לשכלל את העולם.

ובלי קשר, ההרס של פעם היה מנת יומם של כל האנשים בעולם. גם "הנורמטיביים" שבהם.

עיין ערך:

איגניקה

רק שהם לקחו את זה כמה צעדים יותר מדי ועברו את הגבול (והרבה יותר מזה)

ככה. זה מבהיל ומפחיד מאוד.

לדכא ולהשמיד חלשים, זה רצון שנובע מתוך רשעות ואגואיזם.

גם אם כביכול הרצון לאנושות יותר משוכללת, אבל זה רצון אגואיסטי שבו אני והקבוצה שלי חיה במציאות כביכול משוכללת, וקבוצות אחרות מושמדות.

לראות בזה כוונה טובה לשפר את העולם, זה מבחיל.

זה כמו שיקום קבוצה היום ויחליט שAI ישפרו את העולם בכללותו ולכן צריך להשמיד את כל האנושות, חוץ מכמה מתכנתים שיקימו את העולם מחדש עם רובוטים.

זה מזעזע שיהודי יחשוב שזה שיפור העולם.

אולי כל המלחמה הזאת, גם שוחקת את ערכי המוסר שלנו. מפחיד מאוד מאוד.

כמו שחמאס בטוח שהוא משפר את העולם בכך שהוא מחסל יהודים 

נראה לי עדיף שיישארו בבית, ונביא רק נשים.

אבל פטור בלא כלום אי אפשר...

"כל מיני אג'נדות פרוגרסיביות הרסניות נעשו דווקא על ידי נשים." - נכון, וגם כל מיני נעשו דווקא על ידי גברים. למה דווקא את הנשים אתה בוחר לציין?

"רק תסתכלו לאירופה המערבית, כמה נשים במקומות מאוד בכירים וכמה שמאלנית ופרוגרסיבית מטורללת היא נהייתה, ואפילו הורסת את עצמה פנימה על ידי אפשרות למהגרים להשתולל." - בלבול בין מתאם לבין נסיבתיות. 

למשל: ככל שהיו במדינת ישראל יותר סניפים של מקדונדלס, כך אחוז הגירושים עולה.

עובדתית זה נכון, כי אלה שני נתונים שעולים בהתמדה. אבל אי אפשר להסיק מכאן שיש איזה שהוא קשר ביניהם. כלומר גם אם יש נשים במקומות בכירים בפוליטיקה ויש תזוזה שמאלה בפוליטיקה, אין בכך כדי להוכיח שיש קשר בין הדברים.

"אפילו בארץ רוב הנשים בוחרות שמאל ובעד פרוגרסיביות מטורללת." - יש לך מקור לכך שאחוז הימניים והשמאלנים משתנה בין גברים לנשים?

"מה שקרה שהרבה גברים סימפים הולכים אחרי אג'נדות שלהן." - כלומר הנשים עשו להם היפנוזה? איך אתה מסיק שאלה הגברים ששוכנעו על ידי הנשים ולא ההפך למשל?

"הצבא שלנו במילא הוא חלש ולא יכול להכריע ארגון טרור קטן, כשיש לנו נשק פי אלף יותר טוב מהם." - חוסר הבנה משווע. הצבא האמריקאי העצום נכשל בלנצח את הטאליבן, צבא סעודיה (אחת המדינות העשירות בעולם) כבר שנים רבות לא מצליח לנצח את החות'ים, שלא לדבר על הצבא הרוסי העצום והחזק שלא יכול להתמודד עם הצ'צ'נים ואפילו באוקראינה מדשדש כבר זמן רב.

הרבה יותר קל לנצח מדינה מאשר ארגון טרור, פשוט כי ארגון טרור מראש לא מחזיק בשטח מסוים (להבדיל ממדינה) ובדרך כלל הוא נלחם עד טיפת הדם האחרונה, גם כאשר כבר אין הנהגה אלא רק פעילים עם נשק. זאת בשונה ממדינה, שברגע שהיא מבינה שהיא עלולה לאבד שטח או להיכבש היא תעדיף להיכנע ולהפסיק את המלחמה לאלתר. 

לצורך העניין, צבא סוריה לא יתקוף אותנו כי יש לו המון מה להפסיד, לעומת מחבלי חמאס שמבחינתם לא אכפת להם למות ולא אכפת להם משטח כי הם פשוט רוצים להרוג כמה שיותר יהודים.

בשטח מסויים סותרת את המשפט הבא על ארגון טרור שלא מחזיק בשטח מסויים.

ניגש לאמת, חמאס מצד אחד ארגון טרור מצד שני היא כן רוצה להחזיק בשטח מסויים עזה וגם רוצה לשלוט בגדה והארץ כולה.

רואים מלחמות בהיסטוריה, שהעיקר זה המנטליות של הנלחם. האם הוא רוצה לכבוש את השטח המסויים. אם כן הוא צריך להכניע לגמרי את האוייב בשטח הנכבש, ובד"כ להכניס אוכלוסייה מהצד שלו לשטח, ולמעט או לגרש לגמרי את האוכלוסייה המקומית.

אם ישראל הייתה באה עם מנטליות כזאת של דיכוי גמור גם של האוכלוסייה, כבישה וגירוש, אז היא הייתה יכולה בכמה ימים לגמור עם חמאס.

ניגש לדוגמאות: ארה"ב לא רצתה לשלוט באפגניסטן ולכבשה, סעודיה לא רוצה לכבוש את תימן, רוסיה נלחמת לא רק נגד אוקראינה אלא נגד המערב כולו שמספקים לה תחמושת. לגבי הצ'צנים די יש הסכמה כעת בין רוסיה לצ'צניה.

הם לא חשבו שהם יוכלו במלחמה הזאת להרחיב את רצועת עזה ולכבוש אזורים בארץ ישראל. הם רצו לגרום לכמה שיותר הרג והרס.

לכן לא מפחיד אותם הקרב על השטח, להבדיל ממדינה ריבונית.

במלחמת העולם השנייה ארצות הברית ורוסיה כבשו את גרמניה ולא חשבו לכבוש את שטחה, יש כל מיני סוגים של מלחמות וכל מיני סוגים של נצחונות.

אבל גם שם, גרמניה נכנעה אחרי שהצבא האדום נכנס לברלין. חמאס לא תיכנע אחרי שחיילי צה"ל יכבשו את עיר בירתם. המנטליות של ארגון טרור שונה מאוד ממנטליות של מדינה, ארגון טרור הוא יותר רעיון מאשר גוף. כל עוד יש אדם אחד עם סכין שדוגל ברעיון הזה, הוא יוכל להוביל להרוגים מהצד שלנו. 

סתם לדוג', אתה יודע כמה לחץ יש על אחיות בבית חולים?

גם אם אתה צודק שלנשים לא מתאים להיות מנהיגות, כן מאוד מתאים להן להיות תצפתניות או לשרת במודיעין. דווקא לגברים היה הרבה יותר קשה לשבת מול מצלמות במשך שעות על גבי שעות.

אז הוא נכנס למוד קרבי ואגרסיבי. אשה שנלחצת היא מנסה לרכך את המצב ומשתמשת בnurture.

זה בדיוק ההבדל בין הצבא לאחיות.

תצפיתנית לא צריכה להיות אגרסיבית כדי לדווח שהיא רואה מחבלים במצלמות.

ובטח שחיילת במודיעין שחוקרת מידע על חמאס לא צריכה להיות אגרסיבית.

באמת בג'וב רמת הרובאות לא מספיקה כדי לנהל קרב.

היא אמורה כדי לעזור לך להגן על עצמך וזהו.

ואם כבר אני בכלל חושב שתצפיתניות יכולות לשבת בסיסים בלב הארץ.

אבל כצד הראשון

אתה יודע גרמנית ?

היום ישבתי ברחוב, עד שאעשה איזה שיחת טלפון, וחשבתי לעצמי ששומאכר מצלצל מאוד דומה ל- shoemaker

ותהיתי האם אכן יש להם אותה משמעות, מעיון בויקיפדיה הבנתי שאכן כן.  

זה בד"כ שימש כינוי לסנדלר.

אולי גם למי שמייצר נעליים, אבל אני מכיר את הכינוי מסנדלר.

מה שבטוח

שאף אחד לא רוצה עוד אוטובוסים מתפוצצים

ועוד חטיפות.

בגלל זה חזל אמרו "אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהן"

יש כאן מאמר שמצא חן בעיניי ומסביר טוב את מה שלא ידעתי לתמלל

הדרך לשחרור החטופים בעזה?

מתנגדים לשחרור מחבלים, מתנגדים לנתינת הפוגה לאויב לפני הכנעתו ומתנגדים להכנסת אספקה לאוייב, שתאפשר לו להמשיך להלחם נגדנו.

עם כל הכאב הנורא, חיי חלק מהחטופים הנוכחיים,לא קודמים לחיי שאר החטופים, שמחירם רק יעלה, לא קודמים לחיי חיילי צה"ל שיפגעו כי בימי ההפוגה החמאס יתארגן מחדש והדלק שיוכנס כחלק מהעסקה, יאפשר לו עוד שרידות במנהרות ולא קודמים לחיי היהודים הרבים שח"ו ירצחו ע"י המשוחררים של היום.

ולא במחבלים הכבדים.

לגבי הפסקת האש- שחרור של 50 או יותר נשים וילדים לא שווה סיכון של חיילים?

זה מכה קלה בכנף.

הרגנו אלפי מחבלים, מה זה עוד 100-200

הבעיה העיקרית זה עצירת הלחימה.

אותה יהיה קשה לחדש

שיש לחטופים לא מעט ערך בלגטטמציה בלחימה בעזה.

לא סתם אחת ממטרות המלחמה הוגדרו כ"השבת החטופים" לגטימציה כלל ישראלית וגם לא מעט בעולם.

מצב הגיוני שאחרי שהוא ישחרר 50 ילדים, כל ערוצי החדשות יראו תמונות מרגשות של ילדים חוזרים לחיק משפחותיהם. הדבר יהדהד בישראל ובכל העולם.

ושניה אחרי זה חמאס יצהיר שהוא מעוניין בעוד עסקה דומה. רק שהוא צריך זמן (נגיד שבועיים ) כדי לאתר עוד ילדים.

אתה מאמין שהלך הרוח הישראלית (ובטח העולמית) תהיה שאנחנו לא רוצים עוד עסקה?

אלא יגררו למניפולציות שלהם ולאט לאט המלחמה תשחק.

בו זמנית יכנסו אלפי צלמים זרים לרצועה ויצלמו ילדים עזתיים מסכנים ורעבים בגשם ובקור

ואז יתחיל לחץ בין לאומי...

ובייביי למלחמה

וחמאס בשלטון חוגג ניצחון

הפסקת אש והכנסת סיוע הומניטרי גם יכולים לתת לנו עוד לגיטימציה בעולם להמשך המלחמה.

העסקה הזאת באמת מורכבת.. נראה מה יהיה בימים/שבועות הקרובים

גם אורית סטרוק התכוונה להתנגד. מהבוקר אני בהחלט במבוכה ובעיקר - ימים יגידו. האם באמת המערכה תמשך עד שיווצר שינוי מהותי במצב הביטחוני?

נ.ב.

בסופו של דבר, ההצבעה הן של שרי הציונות הדתית והן של שרי עוצמה - היא הצהרתית, שום דבר לא תלוי באצבע שלהם ובניגוד ללפני המלחמה, הם גם לא יכולים להפיל את הממשלה. 

ממילא, כל ההצבעה היא סמלית.

אין לממשלה שום דבר אחר שניתן לעשות.

אם גם סטרוק נאלצה - בחירוק שיניים מן הסתם - להרים ידה בעד, אני מניח שנשלמה מלאכתי.

רק תפילות

אני לא רואה איך באופן טבעי נצא מהברוך הזה.

והעובדה שאחרי כתישה רצינית, הגיעו להסכם יחסית פחות גרוע, לא אומרת שהיה צריך להסכים לזה מראש.

נ.ב.

עד כמה שאני מבין מדברי שרי הצה"ד, אחרי שהשיגו שבהחלטת הממשלה מפורש שחוזרים ללחימה בלי צורך בהחלטה נוספת, הם לא ראו עניין להתנגד רק בשביל הפרוטוקול, כשזה לא ישנה כלום.

הן בכותרת תגובתך, והן בתוכן.

אין צורך להוסיף

שלאור ההישגים המשמעותיים במבצע, הצליחו להוציא מהחמאס הסכם יחסית פחות גרוע.

כשאתה עוד לפני ההישגים הצבאיים דרשת הסכם - זה היה מוכרח להיות הסכם בסגנון הסכם שליט.

אני עדיין מחכה שתענה לי, אם ההסכם יכלול העמדת אלפי יהודים בסכנת חיים, כיבוש של עשרים ישובים, אונס, שריפת תינוקות וכו' - האם גם אז תתמוך?

(כי זה תוצאה ישירה של עיסקת שליט)

התשובה מאורית סטרוק שאליה התייחסתי היא השורה התחתונה, וזה שהיא הצביעה בעד.

זה עוד לא אומר שהדרך שלה לתוצאה היא לוגית.

הקפיצות הלוגיות שלה ושלך הן לא מוכרחות במקרה הטוב, ונלעגות בכל אספקט של לוגיקה במקרה הפחות טוב.

יש לי תחושה שאנחנו במקרה הפחות טוב.

עניתי מספיק.

גם ככה אני אישית מאוד משתדל לא לייצר כאן להט ועוינות, רק מציג קצת דרך חשיבה מסוימת.

רק שאם חשים זלזול באותה דרך חשיבה ובמה שאני כן איכשהוא טורח לפרסם, כדאי אלף פעם לחשוב על מה שקורה עכשיו ועל מה שפרסמתי אז.

זה לא שחייבים להסכים עם שום מילה, אבל אולי קצת כדאי לחשוב מה קרוב למציאות יותר ומה פחות.

לא למותר מבחינתי להזכיר שעיקר ענייני באותו דיון היה גם אז דרישה ללוגיקה וליושר אינטלקטואלי, לא בנוגע אליך אלא לדמויות כמו מי שציינתי שם.

הסיבה היחידה שאנחנו חוזרים שוב ושוב על אותה טעות אינה לוגית, היא רגשית. הלב היהודי לא מסוגל לעמוד  בזה שיש כרגע חטופים.

אולי כדאי להתייעץ.

הייתי מתחיל כאן (סליחה שזה באנגלית, אבל לפני חנוכה לא אפנה ליוונית):

Logic - Wikipedia

Philosophical logic - Wikipedia

יש לך מושג במי מדובר?

הנה, בישראל היום השבת הודו ששתי המטרות שהוכרזו אינן קיימות זו לצד זו, או מסייעות זו את זו, אלא סותרות זו את זו.

מה שנקרא, חזרה לוגיקה לישראל (אם כי לא ידוע לי עדיין אם גם ליעקב נגל, ולכל מי שהידהדו את הסתירה הלוגית המופרכת).

העיקר שנורא מפריע לך שמישהו אמר משהו מראש.

מודים ועוזבים.

אבל באמת, אם אתה מסוגל להאמין לאורית סטרוק שבכירי הבטחון שכנעו אותה בהישגים שלהבנתם שינו משהו באפשרויות, ושהיא הצביעה בעד בגלל זה ולא בגלל שזה חישוב פוליטי, אז אתה הוא שצריך להסביר איפה ועד כמה אתה סומך על המערכת, אחרי שבעה באוקטובר.

אני לא טוען שאורית סטרוק השתכנעה שראוי לנהל מו"מ עם נאצים (ואין לי מושג איך רה"מ בונה על זה שמנהיגי העולם ישתכנעו מדבריו שחמאס הם נאצים, כשהוא מנהל איתם מו"מ).

להבנתי, ובצלאל אמר זאת בפירוש - כשההחלטה היתה עוברת בין כך ובין כך, בין האפשרות להתנגד לפרוטוקול, לבין לתמוך לפרוטוקול - הם החליטו שאחרי שקיבלו את דרישתם להבהיר שהלחימה תמשך, יותר נכון לאומית לשדר אחדות.

שוודאי יגבה מחיר דמים מחיילים אם יתחדש המלחמה, וגם נזק שוודאי יגרם מהמחבלים עצמם שהשתחררו שודאי לפחות חלק קטן יחזרו לפעולות טרור, אבל עיקר הנזק זה שאם ערביי ירושלים ויו"ש תמכו בעזה בצורה מאופקת ורק חלקם באופן גלוי, עכשיו בשחרור המחבלים הכל יוצא לפועל. יש קריאות מפורשות של עמך שם אנחנו עזה ומוחמד דף.

לא יודע מה מראים בטלויזיה הישראלית, אבל אני רואה במדיה החברתית את שני הצדדים והשמחה והזדהות עם עזה פשוט בולטות. הם מודים בכל לב לסינוואר ומוחמד דף ומזדהים איתם לגמרי, וזה ודאי יביא המון פיגועים ונזק.

לכן זה לא משנה אם זה סמוטריץ או לא יודע מי עוד, כולם ידם בשפיכת הדמים שיקרה.

כל זה, אני מדבר בדרך הטבע, הלוואי שה' יעשה נס חנוכה, ויחמול על עמו ולא יפגע ציפורן של חייל או יהודי אחד.

מה הפיתרון האחר, להילחם בהם בכל עוז ולהכניעם בצורה צבאית ולנסות לשחרר את החטופים במבצעים צבאיים. אם לא נצליח, וחס ושלום יפגעו, אין מה לעשות, אבל לפחות אנחנו מונעים פגיעה לאומית ושפך דם בפעולה אקטיבית בשחרור המחבלים, ופתח לסחיטה להבא.

יא זה אח של שרה נתניהו?... בדקתי עכשיו בגוגל חח 

תודה!

היסטוריה.. זה הסגנון

הוא כותב עם פרקים ופסוקים קצת כדי לחקות את התנך.. זה חמוד

העקוב מדם, שנמשך רשמית מאז 1860 (מאז מונים את חללי פעולות האיבה, המספר שמפורסם מידי שנה לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות הביטחון ופעולות האיבה) - 2 מדינות לשני עמים.  

פתרון דמוקרטי במיטבו. וכל צד יבחר את מנהיגיו ושליטיו.

לא מסוגלים להפנים שזהו סכסוך דתי ולא טריטוריאלי.

אני לא חושב שאין פתרון שלא כולל גירוש / השמדה המונית

אבל כל פתרון בהחלט יצריך צעדים מרחיקי לכת שהממשלה פשוט לא מוכנה אליהם

באשר לפתרון שתי המדינות, בראיון עם סקיי ניוז רון דרמר ניסח את זה ממש יפה, מה הכוונה ל"מדינה" בפתרון שתי המדינות? מדינה עם צבא? האם יהיה פיקוח על הגבולות? של מי?

לדעתי מה שבסוף יהיה זה שעזה תהפוך לרש"פ 2 או משהו בסגנון

ואת המפלגה הנאצית

הגרמנים אלו שבחרו את מנהיגם

כנ"ל היפנים

וזה מה שהם.מתכוונים

אלא שיש עוד שלבים בדרך לשם שצריך לבצע ואני חא חושב שאנחנו מוכנים

הם בחרו את מנהיגיהם, רק אחרי:

* כניעה מוחלטת ללא תנאי.

* תקופה של שלטון צבאי של המנצחים, שכלל העמדה לדין והוצאה להורג של כל המנהיגות הקודמת.

* ויתור טריטוריאלי על כל השטחים שהיו במחלוקת לאומית היסטורית (אלזס-לורן בגבול צרפת, הסודטים בצ'כיה, בגבול פולין וכו' וכן חבל מנצ'וריה בגבול רוסיה שהיה בשליטה יפנית) - כולל גירוש כל הגרמנים שדורות רבים גרו בטריטוריות הללו.

אגב, כמובן, כל זה רלוונטי למערב-גרמניה, בגרמניה המזרחית, למרות שרשמית נחשבה בהמשך מדינה עצמאית - עד תשנ"ב, כמעט חמישים שנה מהכניעה, שלטה המפלגה הקומוניסטית הגרמנית, שלגמרי הייתה כפופה לקרמלין.

הירושימה ונגסקי היו כשכבר היו בצמרת היפנית דיבורים על סיום המלחמה. פצצות האטום הוטלו כדי לכפות כניעה ללא שום תנאי.

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://he.m.wikipedia.org/wiki/%25D7%2599%25D7%25A4%25D7%259F_%25D7%2591%25D7%25AA%25D7%25A7%25D7%2595%25D7%25A4%25D7%25AA_%25D7%2594%25D7%259B%25D7%2599%25D7%2591%25D7%2595%25D7%25A9_%25D7%2594%25D7%2590%25D7%259E%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%25A7%25D7%2590%25D7%2599&ved=2ahUKEwi9upnvqcGCAxWXTmwGHcmtDlYQFnoECAkQAQ&usg=AOvVaw3fF2l9nWcpAQCNo3yrsXew

הכניעה כללה:

*החרמת כל החרבות שהיו חלק מהלבוש המסורתי,

*פירוק המשפחות המורחבות,

*פירוק כל תעשיית הנשק היפנית, *כפיית חוקה ליברלית כולל סעיף מפורש האוסר על יפן להתערב במלחמות, *הוצאה להורג של כל בכירי השלטון, פיטורי כל שאר מערכת השלטון והעמדת דור פקידות חדש.

רק אחרי שש שנות שלטון כיבוש, שאכף את כל הנ"ל - נתנו להם לבחור בעצמם מנהיגות וגם זאת - בתנאי שאת החוקה לא משנים.

בכל סיפור של כיבוש יש גורם של מדיניות כיבוש וגורם של מאפייני האוכלוסיה האזרחית העוינת

כמובן יש מיליון אפשרויות למדיניות כיבוש - שימוש בכוח או סובלנות, ממשלת בובות או הנהגה מקומית, השקעה בפיתוח אזרחי או השמדה טוטלית

אבל התוצאה תלויה במידה רבה באוכלוסיה עצמה ובערכים שלה 

בגרמניה הנאצית לצורך העניין דבר ראשון האוכלוסיה האזרחית (ברובה) לא הייתה מוכנה להתאבדות לאומית בשביל האידיאולוגיה הנאצית מה גם שהרוב לא היו "נאצים כבדים" (בערך 10% היו רשמית חברי המפלגה הנאצית), כן הם שנאו יהודים ותמכו ב־Lebensraum והיו מוכנים להעלים עין מהרבה דברים, אבל בלי שום עתיד אזרחי לגרמניה אחרי המלחמה מבלי שיתוף פעולה + מכה קשה לאידיאולוגיה הנאצית (שסבבה סביב הפיהרר) + דמורליזציה בעזרת תעמולה של בעלות הברית (למשל מה שהיו מראים לאזרחים את הזוועות ממחנות ההשמדה; בסוף הגרמנים הממוצעים היו יחסית "מתורבתים" כלומר זאת הייתה מכה משמעותית עבורם להיחשף לאותם דברים קשים, גם למשל בעדויות מהסרט "שואה" ומהתמלילים שלא נכללו הרבה שומרים במחנות לא התלהבו מה־gore, לא שזה הופך אותם לטובים יותר פשוט זה מאפיין תרבותי שאפשר היה להשתמש בו)

ביפן חלק מהמאפיינים דומים וחלק פחות, אני חושב שמה שתרם שם הרבה זה א' השאיפות האימפריאליסטיות היו תלויות מאוד בקיסר (ע"ע האקו איצ'יו) וכיוון שהקיסר התקפל אז כולם מתקפלים ב' הם ממש שנאו את האמריקאים וחשבו שהם קניבלים אוכלי אדם או משהו כזה ובסוף גילו שזה לא כזה נכון - השפיע די חזק

///

מצד שני בעיראק ובאפגניסטן זה לא עבד בינתיים לאף־אחד, בשנייה שהאמריקאים יצאו מאפגניסטן לא משנה כמה מודרניזציה הם הביאו עם ממשלת הבובות שלהם האוכלוסיה המקומית פשוט חושבת טליבאן ואלה שלא לא מוכנים להתנגד לה ואני חושב שיש הרבה יותר דימיון בין עזה לבין האוכלוסיות האלה, ברור יש לך אנשים שרוצים לחיות בשקט אבל א' כיוון שהם רוצים לחיות בשקט הם לא הולכים להתאבד כדי להילחם בחמאס ב' האידיאולוגיות האיסלמיות (או הלאומניות) הן שונות בכל־מיני מאפיינים, למשל ביפן אם הקיסר מתקפל אז כולם מתקפלים ואם העפת את הפיהרר אז זאת וואחד מכה אבל כאן נפטרת ממוחמד אחד מביאים מוחמד אחר זה באמת לא משנה להם

נושא סופר ארוך בכל מקרה לדעתי זה לא הולך להיות כזה פשוט

רוסיה הצליחה אמנם עם צ'צ'ניה אבל אני לא חושב שישראל מוכנה באמת ללכת רחוק בשביל להשיג את היעד הזה

ממילא - לענ"ד אין פתרון לעזה, מלבד טרנספר מוחלט של הערבים לארצות מוצאם או לכל מקום אחר שהוא מחוץ לארצנו.

ואני הייתי שמח לראות אותו קורה

בפועל הוא לא ישים

1. אין שום מדינה בעולם (כולל המדינות הערביות) שמוכנות לקלוט 2 מיליון פליטים חסרי מעוף תקווה ורצון לשפר את מעמדן וכל מה שעומד להם בראש זה רצח בשם אלוקים.

2. נגיד והצלחת, שתרצה לשכנע את מצרים (שזאת כנראה תהיה האופציה ההגיונית ) לקבל אותם, תצטרך לשלם הרבה כדי ששלטון סיסי האויב המושבע של האחים המוסלמים, לקבל 2 מיליון עזתים שמאמינים שהדרך האחים המוסלמים היא הפתרון לכל הבעיות (חמאס הוא סניף מקומי של האחים המוסלמים) 

לשלם הרבה הכוונה נגיד... לאפשר להם להקים כורים גרעניים. כך שברמה טקטית תנצח את המערכה מול עזה, אבל אסטרטגית תפסיד בכך שיש למצרים נשק גרעיני (ומי יודע אם מחר בבוקר לא יתחלף משטר והם יתהפכו עלינו)

3. נגיד ופיזרת אותם בכל מדינות הערביות. מצרים, ירדן ערב הסעודית וכו' (אין סיכוי, אבל נגיד שכן)

הם יפתחו לך בסיסי ג'יאהד על הגדרות, ושהם בתוך מדינה ריבונית אחרת הרבה יותר מורכב לתקוף אותם או לכבוש אותם (ראה ערך חוסר הלחימה של ישראל מול חיזבאללה)

ובניגוד לעזה שהיה צריך להבריח לשם אמל"ח במנהרות. במדינות ריבוניות אחרות הם יקבלו משלוחי נשק סדירים מאיראן (חיזבאללה כבר אמרנו.?)

4. ונגיד והכל היה בסדר, והצלחנו לנטרל את כל האיומים שנכתבו למעלה

עדיין לפי אמנת ג'נבה, הגליה של אזרחי אויב (טרנספר) היא פשע מלחמה

כך שסיכוי סביר שיוטלו על ישראל סנקציות

וישראל עם סנקציות לא ממש יכולה להתקיים

לדוג'... לא ימכרו לנו נפט/פחם וכו'

נוכל להתקיים?

וזה סנקציה יחסית קלה

לישראל אין "חברות" שלא בגוש המערב, כך שבניגוד לסוריה/איראן לא נוכל לפנות לרוסים/סינים כדי שיספקו לנו את הדברים בדרך חלופית

אז נכון,

הלוואי שהיה ניתן לגרש את כל הפלסטינאים בכאן

רוב רוב אזרחי ישראל היו שמחים בזה (גם רוב ה"שמאלנים")

 בפועל זה לא אפשרי

וכמובן, חזרה לגוש קטיף (שאני אישית הייתי שמח מאוד אם היה קורה) לא יכולה להתקיים כל עוד יש פלסטינאים בעזה

כי חזרה כזאת תהווה הכבדה בטחונית ברמה לא כדאית

מה לדעתי יקרה, זה שיהיה שליטה בטחונית סטייל שיש ביו"ש 

שימוטטו את חמאס ואחר כך נכנסים מדי פעם לפעולות מיגור טרור נקודתיות נגד טרור קשה שמרים את הראש

 נכון, זה לא הפתרון הטוב ביותר

אבל הוא הכי טוב שאפשר להשיג

וזה פתרון גרוע, כי המצב ביו"ש, שבו כל יום יש 'כמעט פיגוע' ופעם בכמה שבועות נרצחים הי"ד, הוא מצב גרוע מאוד שעם חפץ חיים לא אמור להכיל.

מבחינה משפטית - אין בעזה חפים מפשע, הם בחרו בבחירות דמוקרטיות את שלטון הזוועות הזה:

הקבינט צריך להכריז על שטח עזה כ"יעד צבאי"

עם המשפט אפשר להסתדר ואם צבועי העולם יטילו סנקציות - שיטילו, הסתדרנו בתקופות קשות מאלו. גם אם לטווח הקצר נצטרך להסתדר בקושי - לטווח הארוך התנהגות של 'בעל הבית השתגע' כעת, תביא אותנו למצב בטחוני וממילא כלכלי הרבה יותר טוב. הוצאות הטיפול בפוסט-טראומה ירדו, הסבביב שעולים כל אחד מליונים ליום יפסקו, הצורך בפתרונות מיגון שרק הולכים ומתייקרים - יתיתר וגם הצבועים בעולם, יגלו שהם צריכים אותנו מהטפטפות ועד הדיסק און קי, לא פחות ממה שאנחנו צריכים אותם.

לא חשוב מה יאמרו הגויים - חשוב מה יעשו היהודים

אם תרצו - אין זו אגדה!

עם סנקציות עלינו.

אנחנו מהר מאוד נהפוך למדינת עולם שלישי. (ואז הדרך להשמדיתנו תהיה מהירה יותר)

אין לנו משאבי טבע. עומק אסטרטגי. בעלות ברית שיפרו את הסנקציות וכו'

ואל תתבלבל. ימשיכו לצאת פיתוחים וסטארטאפים מהיהודים. רק שהם כנראה לא ישבו בישראל ולא ישלמו מיסים למדינה.

לא היה לנו עומק אסטרטגי, לא היינו "סטארטאפ ניישן" ולא היו לנו מאגרי גז בים התיכון.

ותתפלא, גם אז ניסו להשמיד אותנו והדרך לא היתה מהירה במיוחד.

נכון, עברנו תקופה של צנע ורמת החיים היתה נמוכה בהרבה,

אבל בכל זאת עשינו "נכבה" והבסנו עם פליטי שואה ולוחמי מחתרות (ואוכלוסיה מצומצמת למדי) כחמישה צבאות סדרים,

תוך כדי הקמת מדינה וקליטת עליה אדירה.

האמנו בצדקתנו והעולם נאלץ לקבל זאת.

תלמד קצת היסטוריה.

מצטרף לכל מילה. אף אחד לא אומר שלא יהיו מחירים, בוודאי שיהיו. אבל, המחירים שאנו משלמים כעת על התלות המעשית ובעיקר על התלות הערכית בערכים הצבועים של המערב  - גבוהים הרבה יותר.

הציונות בשום שלב לא היתה ראלית, לא כשיצאו מהחומות לחסדי השודדים וחיות הטרף, לא כשהקימו את פתח תקווה על גדות הירקון וקברו ילדים שמתו ממלריה, לא כשהרצל דיבר על מדינה ליהודים ולא כשהכריזו על מדינה מוקפת אויבים.

אם תרצו (ובעיקר - תאמינו בצדקת הדרך!) - אין זו אגדה!

גם זכינו לתמיכה מרשימה מצד מדינות העולם.  כי היינו אנדרדוג מול מדינות ערב ו ובעיקר כי היינו הצלע המערבית במלחמה הקרה במזרח התיכון. ולכן זכינו לחימוש וכו'

עם כל האהבה לצדקת הדרך,

גם הפלסטינים באים בצדקת הדרך. זה לא עוזר להם.

אין מה לעשות, אנחנו מדינה קטנה שתלויה מאוד מאוד בעולם.

וגם כרגע, התמיכה בנו לא נובעת בגלל שמזדעזעים מה חמאס עשה לנו.

אלא כי יש אינטרס לתמוך בנו.

אבל העולם גם יכול להפוך את פניו. ואז זה יהיה פחות נחמד.

רק בהמשך כשגרמניה המערבית רצתה לקבל 'הכשר' מהעולם, התחילו השילומים ותמיכה מסויימת. בהמשך צרפת תמכה, משיקולים פנימיים שלה, התמיכה האמריקאית הגיעה רק טיפין טיפין אחרי מבצע קדש ובעיקר אחרי הנצחון הגדול בששת הימים.

שבמלחמת העצמאות נהרגו כ־5K חיילים (מתוך יישוב של 600K) 

אני לא רואה איך הציבור (או ההנהגה, היינו הך) באמת מוכנים ללכת עם זה עד הסוף ולעשות את הויתורים הכלכליים והאחרים שנדרשים כדי ליצור מציאות אחרת מבחינה מהותית

השאלה היא שוב, האם אנחנו רוצים?

אני בהחלט מאמין בעם ישראל, שברגעים גדולים מתעלה על עצמו ובנחשוניות קופץ למים. רואים את זה באחוזי הגיוס, במאות אלפי החוזרים מחו"ל (כנגד כל מנגנון השרדות טבעי) כדי להלחם, בתמיכה של כל שדרות העם בעניין.

ובפעל - ממש אין סיבה שיהיה כזה סדר גודל של אבדות. בשונה ממלחמת השחרור, אנחנו ביתרון מספרי וביתרון מקצועי על האויב. בעזרת ד' ובהשתדלותנו הכנה - ננצח בגדול והייסורים יתמתקו לרחמים גדולים.

ברמת השטח בהחלט יש התעוררות גם רוחנית וגם מעשית מאוד משמעותית ב"ה

אבל בסוף התוצאה תלויה בפוליטיקה ובמדינאות ובבירוקרטיה המפלצתית ולצערי אין לי תקוות גבוהות

כוונתי היא שבמלחמת העצמאות הייתה מוכנות לנצח בכל מחיר - כלכלי, בינ"ל, גם אבידות בנפש, אבל לא נראה לי שאנחנו מוכנים ללכת מספיק רחוק הפעם (הגם שכמו שאמרת - לא צריך - יש לנו כבר כלכלה, יש לנו יתרון צבאי ומקצועי, צריך פשוט רצון). אכן יש התפכחות משמעותית (האמת - יותר מעניין אותי התהליך הרוחני מאשר השינוי בהשקפות הפוליטיות) אבל לא לגמרי

לוּ יהי כדבריך פשוט אני לא כל־כך רואה את זה קורה

ימים יגידו

גם היום זקוקים לנו כי אנחנו הצלע המערבית במזרח התיכון.

גם מדינות ערב שחתמו אתנו על הסכמי אברהם עשו זאת מאותן סיבות.

הבעיה הפלסטינית לא מעניינת אותן והיא לא צפויה לעניין אותן בקרוב

(מניח שגם לא היית מאמין שיאפשרו לנו לעשות מה שאנחנו כבר עושים בעזה).

האינטרסים שלהן לא צפויים להשתנות בקרוב. גם לא של מדינות אחרות.

מקור ראשון (הכתבה "לאן הולכים מכאן", בה מרואיינים בנושא ד"ר יעקב בן שמש וגיטה חזני-מלכיאור).

אשתדל להעלות בימים הקרובים קישור נוח יותר לקריאה.

"אני לא קורא לזה טרנספר": שלושה הוגים בשיח על פתרונות היום שאחרי - מקור ראשון

ב. טרנספר לא באמת אפשרי.

שלא תבין לא נכון.

אני הכי בעד טרנספר.

אבל זה פשוט לא באמת אפשרי 

יש הרשמה פשוטה שלא עולה שום דבר ואפשר לקרוא (הם לא מציקים בכלל).

בקישור שבהודעה הקודמת אפשר לקרוא גם בלי להירשם לאתר (הקריאה הרבה פחות נוחה).

כדאי שתקרא קצת מה אומרים שמאלנים לשעבר בנושא - - צעירים מעל עשרים

אבל בשבילך, ישבתי לפדף עמוד אחרי עמוד ולמזג אותם לקובץ אחד (חסר לך עכשיו שאתה לא קורא! ).

20231124030517.pdf

ב. הוא אפשרי יותר ממה שאתה חושב. זה בדיוק מה שהם מסבירים שם.

אני לא מאמין בשום דבר ממה שכתבת לכתחילה ואתה כן מאמין.

גם עם החלק של "החילוני" שמנסה למצוא אשמים ומי אחראי למחדל אני גם לא מסכים.

אני יודע מי אשם או האשמים. האשמים הם חיות אדם נבלות סרוחות של התגלמות הרוע האוניברסלי, החמאס. הם וכל אותם רוצחי אדם בשם אלהים.

בשאר הדברים שכתבת אני לא מאמין.

אם נותנים לרשעים האלו רובים, מביאים להם דלק וחומרי בניה כשיודעים שהכל הולך לטרור ומנהרות, מוצאים את הצבא שהשגיח שלא יעשו כלום, לא מגיבים קשה כשיש ירי של טילים ופיגועי אבנים, סכינים ואפילו ירי (בית המשפט מתווכח על כל בית אם להרוס או לא כאילו שזה מתחיל להיות תשובה מספיקה, ואפילו מראה להם כמה יהודי שפגע אפילו לא בוודאות העונש שלו חמור כל כך ואילו ערבי שפגע זה לא נורא ויש לו תנאים טובים), מאפשרים להם לצאת לעבוד ולעבור טיפולים רפואיים ולאסוף חומר מודיעיני לתקיפה, לא מקשיבים לכל מי שהתריע שהם מתאמנים ומשהו רע הולך לקרות, אז כן, מי שעשה את זה אשם.

אי אפשר לאפשר ואפילו לעודד רשעים לפגוע ואז להגיד שרק הם אשמים ומי שאיפשר את זה צדיק תמים.

(ומהסיבה הזאת אי אפשר להאשים בזה את הקב"ה, הקב"ה נתן בחירה בעולם ומי שבוחר להעצים את הרע יהיו לזה השלכות קשות. זה כמו שילד יחליט לטפס על עץ גבוה כשההורים לא מרשים ואז יפול וישבור רגל ויכעס על ההורים שלו.. לכל בחירה יש השלכות ולהאשים את הקב"ה בבחירות גרועות של גורמי ההנהגה היום ובעבר זה חוצפה. בפרט שבתוך כל הצער והכאב ה' עשה ועושה הרבה ניסים)

בגלל רבנים שאומרים מה ש- @אני הנני כאינני  אומר, הפסקתי להאמין ברבנים.

וטוב שכך! אני לא תוכי של אף אחד!

אנשים תוכים הם כופרים רשעים עובדי עבודה זרה.

חבל שיש יהודים שסוטים מדרכה של היהדות...

ופשוט עושים מה שהוא אומר בלי להבין למה או איך הוא הגיע לזה (כמו תוכים)  

וגם זה שאומרים ש-ה׳ עושה רע. אז הם לא רבנים.

ה׳ לא עושה רע.

אני לא מעלה שאלות כי אין מי שיענה עליהם.  

מה יש לטחון מים ולחפור ולדסקס עם עצמינו, כאשר הצד שאחראי להכל, איננו נגיש לצורך הדיון?

ולא פסקי פסקי. כדי שאדע לעצמי מה יש לברר... בעיקר לעצמי

אז הייתי אומר שכל הגישה הכוללנית לגבי חז"ל והלאה אמורה להיות נתונה לביקורת. זאת אומרת לא לתת מקום לגדולים ככל שיהיו לקבוע טון אחד ויחיד ולעשות פולחני אישיות מהם.

אפילו בדברים שהכי בסיסיים במה שאנחנו מכירים.

לצורך דוגמא בלבד משהו מהפרשות שלנו האחרונות. יחסי יעקב-עשו. לפי הטקסט המקראי אפשר להבין את ההפך הגמור ביחס ליעקב-עשו. שלכאורה יעקב הוא לא כל כך תמים שגונב בעורמה ברכות מאחיו ודווקא עשו הוא בעל הכבוד לאבא שמאכיל אותו ועוד כהנה.

או למשל לגבי אברהם ועקידת יצחק. אני לא מקבל את הטון הסלחני שאנחנו נותנים לאברהם שרצה לשחוט את בנו. שהטון הסלחני הוא כביכול שאברהם כל כך צדיק שפשוט עשה את רצון האל. בעיני, גישה אמונית בריאה יותר הייתה להעביר על אברהם ביקורת. אברהם היה צריך להגיד "לא! עד כאן. יש דברים שאני לא מוכן לעשות כי זה עוול מוסרי" וזה שהוא לא אמר לא *זה* לא בסדר ודווקא בניסיון הזה הוא נכשל ולא עמד.

אבל מי יעיז היום להעלות דבר כזה על דל שפתיו? "להעביר ביקורת על אברהם אבינו הגדול???? מי אנחנו בכלל שנעביר על קודש קודשים הגדול שבגדולים???"

או לגבי יוסף. לא יכולים להגיד שיוסף פישל בגדול כשלא טרח לדווח לאבא החולה והרעב שלו אחרי שעלה לגדולה שהוא עוד חי? במקום זה עושים אקרובטיקות מחשבתיות כדי לתרץ למה זה בסדר שהוא לא דיווח לו.

ושלא לדבר על דוד המלך ובת שבע.

מבין למה אני מתכוון? לגישה הזאת. אף אחד לא יעז ללמוד תורה ככה היום.

בעיני זה פשוט לא יעיל ועם הזמן (לולא כוח אלקטורלי-פוליטי) יהיה יותר ויותר לא רלוונטי.

תודה על המיקוד...

אבל יש הבדל בין צרות אופקים שאותה אתה מנסה לתאר לבין הקטנת הדמויות ושינוי בהנחות היסוד.

בהחלט אפשר ללמוד עם ביקורתיות גם במשקפיים של אדם מאמין. אבל השאלה מה עומד תחת ביקורת. 

מבחינה אמונית לא האדם או המקרא עומד תחת ביקורת אלא ההבנה שלו. וזה הבדל גדול.

כי אם הקב"ה עומד תחת ביקורת, יש כבר ניתוק מהיכולת ללמוד ממנו ח"ו.

ואם ההבנה שלנו עומדת בביקורת, יש כאן חיבור לתפיסה אמונית שורשית ולרוחב אופקים שבאמת מעמד את ההבנה הראשונית במבחן.

נכון שיש כאלה שעוטפים צרות אופקים ביר"ש, לא מתרגש מזה

זה לא שהצד השני לא נגיש לדיון, אנחנו לא ראוים לו. לכאורה. בדרך כלל, כלומר - במצב אידאלי, התשובות היו ניתנו ע"י הנביאים. עתה אין הדור ראוי לנבואה ולכן הצד השני כביכול לא נגיש לדיון. 

אבל, קיי"ל שחכם עדיף מנביא, ראוי אולי לדון במה ואיך צריך להתיחס או לסייג את האמירה הזו - אבל זו נקודה למחשבה, האם הצד השני באמת לא נגיש או שאנחנו ממשיכים לבחור להתעלם מהנגישות שהוא הותיר לנו.

נקודה נוספת - זה לא דיון. אנחנו לא באים להדיין עם הקב"ה על מעשיו, אנחנו באים לשמוע ולקבל, להווכח, וראוי בעיני לחתום במאמר הנביא "לכו ונווכחה יאמר ה'".

זו גישה אחת - יש גישות אחרות.. לדוג' הגישה שלי. 

מה נפסיד אם נשאל במקום זאת  "מה אנחנו יכולים ללמוד מכך?" 

זאת נראה לי שאלה שמראש חוסכת הרבה כאב ראש וממקדת בתחום האחריות שלנו.

וזה מאוד מזכיר את החומר לבגרות במחשבת ישראל ביחס למאמר של הרב סולובייצ'יק בדבר איש הגורל ואיש הייעוד.

זה "נחמד" לברוח לשאלה אחרת, אבל זה לא מונע מהשאלה הראשונה להמשיך להתקיים..

אני באמת לא מבין למה משמעותי לך לשאול למה ולא "מה אני עושה עם זה".. אם תעזור ליל הבין את המשמעות שלך לעומק יותר אני אשמח מאוד להחכים.

כיוון שאני רואה את הציבור הישראלי מתעסק בזה, ובעיקר את הציבור המאמין. ואני דוגל שלא לברוח משאלות.

ולמה זה משמעותי בעיניך בצורה אמונית? מה העקרון האמוני שזה טומן בחובו או הנפק"מ האמונית שקיימת בעקבות הידיעה למה הקב"ה עשה ככה ולא אחרת?

עולם קטן - גיליון 920

20231119094132.pdf

פשוט תתמצת תכל'ס מה אתה רוצה להביא משם..

אכן, השאלה איננה למה ה' עשה כך, אלא למה הוא הסיר את השגחתו באופן שיתכן מה שקרה.

אני חושב שבכל הדברים הרעים האלו בעולם, בין אם דברים גדולים כמו השואה וכמו פוגרומים ועד ילד שנפטר ממחלה וכד׳-

הכל בסוף הוא לטובה, הווי אומר עבור מגמת הטוב בעולם.

אין רע לשם רע אלא יש רע שמטרתו לעשות טוב.

לצורך העניין, לא רוצה להקטין אבל אולי כל השמחת תורה הנוראי הזה היה ע״מ לחדד אצלנו את היחס לאויבנו, את היחס לעצמנו בינינו לבין אחינו ששונים מאיתנו, ועוד ועוד.

עכשיו זה קצת יותר מורכב מזה,

ופה אני מעריך שקשה לתת תשובות מספקות- כי למה למשל לעשות דבר כל כך נורא בשביל הרווח הזה, זה לא חסר פרופורציות? או, האם היה אפשר להשיג את אותה התקדמות לעבר הטוב באמצעים פחות נוראיים וכו׳.

אבל לכאורה יש בזה כיוון שמניח את הדעת לפחות עבורי.

אני לא חושב שרוב האנשים מסוגלים (בטח אם קרה להם אובדן באופן מאוד אישי) לומר ׳אין מתעסקים בחשבונות שמיים׳ ושזה יניח את דעתם. אולי זה לא משהו אבל למי שלא זה אולי כיוון מעניין 

ואני מסכים עם כל מה שכתבת. אבל כמו שאמרת, זה קצת פחות מניח את הדעת.

סיבתיות לפני הופעת האל, ואז יוצא שיש דבר קודם ל-ה' שהוא תלוי בו.

צריך לשאול 'מה' יש לפנינו בעולם מבחינה רוחנית וחומרית, ואיך אנחנו יכולים לשפר ולייעל.

לפעמים זה טוב לבוא בגישה אמונית ובטחון חזק באל כל יכול, כי הוא הנותן לנו כח לעשות חיל ולתקן למעלה מן הטבע.

לפעמים (כמו שר' לייב מסאסוב מנסח) צריך לבוא מתוך אפיקורסות, שאין מי שיכול לתקן מבלעדינו והנחיצות תלויה בנו.

שתי הגישות לא סותרות.

היסוד שהזכרת מסקרן מאוד, כמובן - אשמח למקורות. ואני מניח שיש שיטות חולקות. למען האמת, לעניות דעתי שיטת הרמב"ם חולקת, במקום בו הוא עוסק בטעמי מצוות. אם יש מקום לדון ולחקור אחר טעמי מצוות, גם אם אנחנו יודעים שבאמת אין בכוחנו להשיג את עומק עומקן האמיתי - מה החילוק בין זה לבין מעשי הקב"ה בעולם?

אני מבין שאת ה"לפעמים" בסוף דבריך כתבת ביחס לעניין ה"מה".

ובשל"ה, ואני משער בעוד ספרים אבל שם ראיתי.

לגבי טעמי מצוות, אז המהר"ל ב'תפארת ישראל' הולך בדרך שהם גזירות.

גם בראשונים שנתנו טעמים אפשר להסביר שהם רק מקרבים את זה לשכל שלנו וליישב את הדברים בעולם שלנו, אבל הם לא עומדים על היסוד העמוק של המצוות.

ככה כתבו כמה הוגים.

לגבי הרמב"ם במורה נבוכים זה נראה שהוא סובר שיש סיבה יסודית למצוות, אם כי ממכלול שיטתו בשאר ספריו עולה שדווקא בשעת הקיום של המצווה צריך לראות את זה כגזירה.

לגבי עצם דבריך אני מסכים שאפשר לבסס גישה לשאול למה במקרי העולם, אבל לפי דעתי זה מסובך מידי. אולי הנביאים, והחכמים בעלי רוח הקודש יכלו להגיד. לפי שיטתי גם הנביאים והחכמים דיברו יותר על צד ההיקש מה צריך לתקן, לא על הסיבה העמוקה היסודית.