הפגיעה הצהלית המאוד איטית והדרגתית בחמאס לא נובעת משיקולי יחסי חוץ, ההפך הוא הנכון.
עד כה פעלנו מהר כי ככל שעבר הזמן ירדה הלגיטימציה הבינלאומית למהלך הצבאי. אז ניסינו להספיק כמה שיותר בכמה שפחות זמן על חשבון צורך מבצעי.
אבל דווקא עכשיו אנחנו פועלים נכון.
כמי שנמצא בשטח בצו 8 אני רואה סימנים ברורים לכך שהמטרה היא ריסוק מוחלט של החמאס בעזה. לא אפרט את הסימנים לכך בפומבי.
בשורות טובות לנו ולכל עם ישראל.
למה זה נכון?
זה כבר 25 יום, הבנתי שהעלות כבר עברה את ה-100 מיליארד שקל, כל יום כמעט יש הרוגים, פצועים ובעיות מסוגים רבים.
כלומר - לכאורה צבא כמו צה"ל אמור לעשות כזאת פעולה תוך שבוע-שבועיים מקסימום.
למה אנחנו אוטוטו כבר בחודש ימים?
ומן הסתם ככל שנהרוג להם יותר מפקדים ונהרוס להם מנהרות באמצעות חיל האוויר כך זה יקל על כוחות הקרקע לא?
לגבי סימנים לכך שהמטרה היא ריבוק מוחלט של החמאס לא אפרט.
אם עדיין חיים בעזה 2 מליון ערבים תומכי טרור טרוריסטים בפוטנציאל ובמעשה?!?!
זה טוב להשמיד את חמאס, אבל זה פתרון זמני בהחלט. יכול להיות שיקח להם כמה שנים להתאושש אבל בסוף הם יצליחו לבנות את הארגון מחדש או לבנות ארגון טרור אחר. זה יקח זמן אבל מתישהו הם יתחזקו ואנחנו נרדם קצת, שוב אנשים יהיו שבויים באיזו קונספציה של כסף תמורת שקט, התרעה או שלום.
אחרי מתקפת פתע כזאת בטוח יהיו חקיינים נוספים שינסו את מזלם. וזה לא חייב להיות רק מעזה, גם ערביי ישראל והחיזבאללה ראו מה קורה כאן ויש להם פחות מה להפסיד ממנו.
הסיבוב הבא באופק, ויכול להיות שהוא יהיה קטלני לא פחות.
חומת מגן היתה לפני 20 שנה.
עדיין הארגונים שם לא הצליחו להשתקם ברמה שהם מפוצצים לנו אוטובוסים כמו שהיה באינתיפדה השניה.
ישראלים רצחו את האבות והקרובים שלהם כדי לשלוט בהם ולדכא אותם. הם יהיו צמאים לדם הרבה הרבה יותר.
מלבד כבר עכשיו שתודעת הג'יהאד מרקיעה שחקים בלבבות ועל פי דרך הטבע זה יתפרץ. ה' יגן.
הפתרון היחיד לגרש אותם כליל מארצינו.
נמנע מהם ללמד את זה נשים שומרים בכל כיתה? הם יכולים ללמוד את זה גם בבית או במחתרת..
אי אפשר למנוע באמת
וזה תמיד יהיה קיים כי תמיד עשיו שונא ליעקב
זה נקבע ככה מאז ומועלם
משנה מה תחנך, זה ענין של זהות. רוב הערבים גם בתוך ישראל רואים את מדינת ישראל ככובשת, והמלחמה עכשיו רק מחזיקה את תודעת ההתנגדות שלהם.
אתה לא תוכל לשלוט על עם אחר שמתרבה במהירות כל הזמן ומתנגדת בזהות וברעיון לעצם המדינה שלך.
זה גם לא הגיוני, זה גם מסכן את העתיד שלנו.
על כל פנים גם הערבים שאתה מדבר עליהם שנגד חמאס, זה לא אומר שהם גם לא נגד ישראל, הם פשוט חושבים שהשיטה צריכה להיות אחרת.
ולקבל עליהם שבע מצוות בני נח.
כל תרבות השחיתות, הרצח ו"ידו בכל" ישתנה.
אתם חיים בהזיות.
את יהודה שומרון ועזה. יהיה בערך חצי יהודים וחצי ערבים במדינה (2.2+3.2+2 מליון זה בערך כמות היהודים אם לא קצת יותר). אתה חושב שזה יחזיק מעמד?
אי אפשר לברוח מפתרון התורה. כמו שאתה לא אומר תניח 3 בתים של תפלין או תחגוג שבע ימים חנוכה או תהרוג חצי עמלק וכדומה ככה לא עושים פתרון חצוי במצוות התורה. צריך לגרש את כולם שהם לא גרי תושב. בפשטות אי אפשר לקבל גר תושב היום, גם אם כן הוא חייב להאמין ב7 מצוות מכח תורת משה ולא דת אחרת שחוצצת, חוץ מזה שהם לא מקיימים אפילו 7 מצוות, והם לא משועבדים לחוקי המדינה וסכנה אליו.
להגיד פיתרון אחר זו כפירה במצוות התורה.
מבחינתך זה הכל או כלום
אני חושב ש"להרוג חצי עמלק" עדיף מכלום, ובמקביל להמשיך לשאוף לשלמות.
כמו שלהקים מדינה על חלק מא"י עדיף מלא להקים בכלל.
השאלה למה מנסים להגיע. יש חולשות אבל תמיד צריך להעמיד מול עצמינו את מה שצריך להיות.
יכול להיות.
כמובן לא באופן ישיר על ידי הספרים.
אבל אולי בין השורות של דברי המורים
מדברים על שלטון של האו"ם או של כמה מדינות מהאזור. נראה לי שרה"מ או מישהו אחר אמר בפרוש שאין עניין לספח את עזה.
וגם אם כן, יהיו לזה מחירים תמידיים של רצח חיילים ואזרחים שיצבו בעזה כחלק מהשליטה. כל אחד יכול לקחת סכין וגם נשק יכול להגיע מכל מיני מקומות כמו שיש בערים המעורבות בארץ. הם שונאים אותנו, ואם נשלוט ברצועה הם ישנאו יותר.
אי אפשר לחיות איתם לצידנו, להעסיק אותם בתוכנו. הפתרון היחיד הוא טרנספר.
לא בגלל שאני סומך על מחנה הקונספציה כמובן, אלא בגלל שנראה שמתרחש פה תהליך גדול הרבה יותר שאחריו דברים יהיו אחרת.
נשמח לגאולה ניסית, ואנחנו מתפללים עליה,
אבל ההתנהלות בפועל צריכה כמובן להיות לפי גאולה בדרך הטבע, שלוקחת זמן והניסים בה נסתרים.
יתכן מאוד שבקרוב תהיה מלחמה משותפת באיראן וגרורותיה שיכוסחו בעז"ה, ויחד עם דעת הקהל של העולם השפוי שמתחיל להבין מיהם הפלסטינים (ואולי גם ההסכם המסתמן עם סעודיה קשור)- יגיע בהמשך מצב שנוכל בהסכמת העולם (ואולי אפילו ברצונו) להחזיר לידינו את השליטה בהר הבית. וכשההר יהיה בידינו נוכל להתקדם לשלב הבא בגאולה.
ב"ריסוק מוחלט" של החמאס??
כל כל כואב לראות את השמות שעכשיו מתפרסמים, ולהשתגע מדאגה למי שנמצא שם.
השמדת חמאס בלבד, זה אומר לא לפגוע ב"בלתי מעורבים", זה אומר להלחם בפינצטה, על קרקע בוערת, ולאבד את טובי בנינו בגלל תתי האדם הבזויים האלה.
זה לא שווה את זה!! אין שום סיבה בעולם לתת לחמאס ותומכיו לשיר את שירת הברבור ברצח חיילנו.
הההומניות איבדה את משמעותה ב7 באוקטובר. צריך לעשות את זה אחרת.
זה ממש לא הייתה כוונתי.
אני אומרת שאם לא יהיה ערבים בעזה אז לא יהיה שם חמאס וגם לא טרור. לא היום ולא עוד כמה שנים.
אחרי שעזה תהיה מפורקת ומופצצת בצורה קטלנית, אחרי שיהיה מצור מוחלט, אחרי שגבול למצרים יהיה פרוץ. אז כל עזתי חפץ חיים יקח את רגליו ויברח מכאן, רק אז החמאס וכל העזתים יהיו מורתעים. ואז יהיה אפשר להכניס כוחות קרקעיים עם מינימום פגיעות בנפש.
לא יודעת איך אחרי 7 באוקטובר זה לא ברור שחיי חיילינו קודמים לחיי אזרחי האויב.
לצערי אף אחד חוץ ממך לא שואל אותי מה אני אומרת, אז נאלץ להמשיך לדאוג ולהתאבל.
וזה לא בגלל מגבלות טכניות.
כואב, פשוט כואב, לאבד חיילים בגלל זה.
לדוג' לשנות את נהלי הפתיחה באש במצב חירום של מצור על ישובים (גנץ מתנגד בגלל שיקולים פוליטיים). וכן לדאוג לציוד מתאים לכיתות הכוננות שבאחריות משרד הבטחון- יו"ש וצמודי גדר (גלנט מתנגד להעברת ציוד מהמשרד לבטחון לאומי בגלל שיקולים פוליטיים). וכן להפסיק להעביר כספים לרשות הפלסטינית (הקבינט אמר להעביר. סמוטריץ חוסם), ולהתנהג למתיישבים בצורה אוהדת והגונה מתוך הבנה אחרי מה שקרה בעוטף עזה שהם היו ויהיו העוטף של המרכז והשרון.
בגלל שנאת חינם וחוסר רצון להודות בטעות שלהם כרמטכ"לים ופוליטקאים, גנץ ואייזנקוט דרשו (וביבי מן הסתם קפץ על המציאה) שסמוטריץ ובן גביר יודרו מהקבינט המצומצם, למרות שהם אלו שקראו וקוראים את המציאות נכון, ולמרות שמהציבור שבחר בהם יש הרבה חיילים נופלים ומשפחות שכולות והאלף בית זה להראות אחדות ולא להדיר את נציגיהם ומהקבינט.
אז אני לא בטוח שההתנגדות לכתוש בעזה מבלי להבחין בין חמאסניק לאזרח (כלומר אבא, אח או בנדוד של חמאסניק בסבירות גבוהה) נובעת רק מלחץ בינלאומי ולא מהשקפת עולם. ויתכן שעם השקפת עולם תקינה דברים היו נעשים אחרת (לדוג'- לדחוף חזק הרבה יותר להגירה של כל העזתים, כתנאי לכך שלא נפציץ בלי הבחנה כל מקום שיש שם טרור).
בעז"ה שבקרוב הקב"ה יבוא בחשבון עם כל אלו והדומים להם, כולל דרעי הנבל, וכולל שופטי בג"ץ הפרוגרסיבים.
יו"ר איגוד הרבש"צים לערוץ 7: "רק בן גביר נענה למצוקת כיתות הכוננות"
פשוט לפוצץ את עזה.
שום בית ספר/בית חולים/גן בעזה לא שווה לחייל אחד שלנו
אה. לא בישראל. בפקיסטן.
אןף אני לא מאמין שאני כותב את זה.
אבל, יש סיכוי לא קטן שאני נשאר אותו בן אדם אחרי המלחמה הזאת.
ונראה פשוט שזה לא נורמלי, טוב אולי נורמלי כן , אבל לא טוב להישאר במקום אחרי אירוע כזה.
כל העם נאזר בגבורה ואני מרגיש שאני לא נדחף להשתנות להתגבר להתעלות
במה אפשר להשתנות? מישהו יכול לספר על עצמו?
איך משתנים?
מקווה שמובן מה אני חש.. אשמח לשמוע ..
ללכת לחלק מההלוויות שיש לצערנו, לחפש למי לעזור ואיפה להתנדב, להגיד לעצמך אני עכשיו מתפלל חצי שעה על החיילים ועל עמ"י גם אם זה בלי הרבה רגש. ללמוד תורה למענם. וכדומה.
כלומר לא לנסות להשתנות דרך מחשבות אלא דרך מעשים.
וגם תדבר עם ה' (לא תפילה אלא דיבור). תספר לו מהלב מה אתה מרגיש. אתה תראה איך דברים בך משתנים אחרי זה.
שזה לא חייב להיות שינוי ענק, גרנדיוזי שכולם יראו אותו
אתה יכול להשתנות במשהו קטן גם שרק אתה יודע אותו שאתה יודע שבדבר הזה אתה כבר אחרת ולא כמו קודם
אולי זה כבר קרה ולא שמת לב כי אתה מחפש שינוי ענק...
מספיק שהתעלת על עצמך במשהו מסויים שהיה קשה לך קיבלת על עצמך קבלה
כל דבר קטן זה שינוי אולי עכשיו זה קטן אבל זה ישפיע בגדול על החיים שלך ושל אחרים
אתה לא יודע מה זה חולל ויחולל
אני גם לא השתנתי בקיצוניות
אני משתנה לטובתי לאט לאט בדברים קטנים שמתאימים לי
וזה הכי נכון כי אני לא צריכה להחליף את העור שלי פתאום ולהיות מישהי שאני לא
זה לא מה שה' רוצה
וגם שהולכים על שינוי ענק מה שמניע אותנו זה המצב אבל בעזרת ה' שהכל יגמר מה ידחוף אותנו להתמיד ולא לחזור אחורה?
שינויים קטנים שאנחנו מסוגלים לעשות זה הכי טוב הם קטנים אבל נשארים לאורך זמן אם לא לנצח...
זה כמו התשובה של הרב לגביי קבלה לפני ראש השנה
שצריך לקחת את הדבר הכי קל ואז לפרק אותו לתתי קבלות ורק אז לקבל את התת קבלה הכי קלה
מבין???
או שאני לא ירדתי לסוף דעתך
והתכוונת בכלל למשהו אחר?
החטופה!
כזאת אמונה תמימה ומלא הודאה ל-ה' ופרץ של אהבה ושמחה.
הייתי עייף ומותש, והתלבטתי ביני לבין עצמי אם ללכת, כי זה היה כרוך מבחינתי בתשלום של מחיר לא נעים, אבל בסוף לקחתי את האוטו ונסעתי לשם, מתוך מחשבה שאם הוא שילם בחיים שלו, אז מה זה לעומת מה שאני אשלם.
היו שם אלפים. אלפים של אנשים. דתיים, חילוניים, חרדים, 12 בלילה עד 1. היה חזק מאוד. ״ שמחתי״ שעשיתי את המאמץ והלכתי. מרגש ביותר.
וְלֶחָרוּבִין —
כָּל הָרוֹאִין זֶה אֶת זֶה.
אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
נוֹהֲגִין הָיוּ בֵּית אַבָּא,
נוֹתְנִין פֵּאָה אַחַת לַזֵּיתִים שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּכָל רוּחַ,
וְלֶחָרוּבִין כָּל הָרוֹאִין זֶה אֶת זֶה;
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֵּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ:
אַף לֶחָרוּבִין שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּכָל הָעִיר.
(קיבלתי רשות ועידוג מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
לפי הגר"א זה המשך הדין של המשנה הקודמת שבשער כותש, אפילו גדר לא מפסיק לענין פאה. אנחנו נראה שלפי שיטתו גם חרובים הרואים זה את זה, הוא דין דומה לשער כותש.
לפי הראשונים שרק שער כותש שמונח על גבי הגדר מבטל את הגדר, פה זה דין חדש שגם אם יש גדר הגדר לא מפסיק בלי קשר לביטולו. (נדון בשיטת הראב"ד בנפרד)
יש שלושה פירושים בדין חרובים הרואים זה את זה:
1. הרמב"ם מפרש שאדם שעומד ליד החרוב רואה את האדם שעומד בצד החרוב השני. בפירוש המשנה הוא כותב כך: "רואין זה את זה — שלא יהיה בין אילן לאילן שום סתר שיסתיר ביניהם, ויהיה מרוחק זה מזה, שאם יעמוד האדם אצל האחד יראה השני." בהלכות מתנות עניים (ג, כא) הוא כותב: "החרובין כל שאדם עומד בצד חרוב זה וחבירו עומד בצד חרוב זה ורואין זה את זה הרי הן כלן שדה אחת ופאה אחת לכלן".
2. המלאכת שלמה מביא את פירוש הר"ש שירילי"ו ז"ל שזה על העצים עצמם שרואים: "כל הרואין זא"ז. אחרובין קאי ואע"ג דלא שייך ראייה באילן משער תנא הכי דאילו היה להן ראייה היו רואין זא"ז שאין שום דבר מפסיקן. ולמעוטי אם היו בתים גבוהין באמצע שמפסיקין." זו כבר ראייה יותר רחוקה.
3. הראב"ד בהשגות על הרמב"ם מפרש שזה אדם שעומד על החרוב: "אלא כל החרובין שיש לאדם אחד אע"פ שיש ביניהם גדרים הרבה אינן מפסיקין כל זמן שהחרובין רואין זה את זה והראיה הזו היא שאדם עומד בראש חרוב זה ורואה החרוב שבצד אחר. והטעם לחרובין מפני שהן גבוהים הרבה ומסובכין כדתנן בחרוב ובשקמה חמשים אמה". זו כבר ראייה יותר ארוכה.
גם הגר"א לכאורה מפרש כך. בשנות אליהו הארוך לא הכי ברור מלשונו אם מפרש כראב"ד או כרמב"ם: "כל הרואים זה את זה. פירוש אם עומדין בחרוב א' ורואין החרוב השני נותנין פאה א' ". אבל מזה שמביא טעם הראב"ד בקצר: "ולחרובין כו'. אפילו גדר לא מפסיק. והטעם שיש להם ענפים רבים וגבוהים", נראה שמפרש כראב"ד.
הרמב"ם יותר קשה במשנה: לשיטתו אדם שעומד בצד חרוב אחד לא יכול לראות חרוב בצד השני של העיר. אז יוצא שהדין של הזיתים בכל צד של העיר, הוא מרחק יותר רחב, מאשר הדין של עץ החרוב. הסיבה לכך היא שכנראה שהוא סובר שזיתים בזמנם היו יותר גבוהים או כי זיתים היו חשובים יותר, לכן יש להם שיעור רחב יותר. רבי אלעזר בן צדוק סובר בזיתים כרבן גמליאל שזה תלוי בזיתים בכל צד של העיר. לכן יוצא שרבי אלעזר בן צדוק שסובר שחרובים מודדים בכל העיר, זה יותר רחב אפילו מזיתים.
יוצא שרבי אלעזר בן צדוק חולק בקיצוניות על תנא קמא ורבן גמליאל. השאלה מה הסברא של רבי אלעזר בן צדוק.
לפי הראב"ד שזה העומד על החרוב, אז כנראה כשהיו עומדים על החרובים, היו רואים רוחות שונים של העיר, אבל לא כל העיר. לכן לדעת כולם חרובים יותר חמורים מזיתים, כי כנראה הם היו יותר גבוהים בזמנם, ורבי אלעזר ברבי צדוק סובר שפשוט מודדים חרובים בכל העיר כיחידה אחת.
אפשר לדחוק ברמב"ם את ההסבר של המשנה לפי סברות הראב"ד, ולהגיד שגם הרמב"ם סובר שלפי תנא קמא ורבן גמליאל שיעור החרובים יותר רחב מזיתים.
הוא יעמיד את המשנה שלדוגמא אדם שעומד בצד חרוב מהצד המזרחי בקצה הצפוני, רואה אדם שעומד בצד חרוב בצד הצפוני בקצה המזרחי, ובחרובים הם יהיו פאה אחת, ובזיתים הם מחולקים לשתי פאות. אבל זה דחוק, כי בפשטות המשנה מדברת גם לגבי מקרה שאדם עומד בצד חרוב בצד המזרחי בקצה הדרומי ואדם עומד לצד חרוב בצד הצפוני לקצה המערבי, שהם לא רואים זה את זה.
השאלה המציאותית, מה היה יותר גבוה אז הזית או החרוב, קשה לדעת, כי הם היו יכולים בזמן המשנה להגיע קרוב לאותו גובה סביב 15 מטר, וכנראה זה תלוי בזמן ובמיקום. לפי הראב"ד שזה כנראה הפשט היותר נכון במשנה, אז כנראה החרובים היו יותר גבוהים מהזיתים, ולכן שיעורם רחב יותר.
בשבח וגודל החרובים בארץ ישראל בסמוך לתקופת המשנה מעיד רבי חנינא במדרש שמואל (יג, ז):
"אמר רבי חנינא משעליתי מן הגולה התרתי אזורי ושל בהמי ושל אבא בני להקיף קורתו של חרוב אחד ולא יכולתי, אמר רבי חנינא כשעליתי מן הגולה נטלתי חרוב ופצעתיו ומשך מלא כף ידי דבש, הדה אמרה בימיהון אישתני עלמא."
שלום וברכה, אשמח לשמוע בפרטי אם יש כאן מישהי שלמדה / לומדת לתואר ראשון באחד מהמקצועות הבאים:
עיצוב פנים
אדריכלות
אומנות
עיצוב אופנה
עיצוב תעשייתי
טיפול באומנות
קולנוע וטלוויזיה
תקשורת
או קורסים ברפואה הוליסטית, פסיכותרפיה הוליסטית וכו..
תודה רבה, בשורות טובות🙏
Canelo Alvarez נגד Claressa Shields ולוקח לו שלוש שבועות וחצי כדי לתת לה נוקאאוט! והיא עדיין עומדת ומחזירה לו אגרופים על ימין ועל שמאל.
איך זה יכול להיות?
טרוריסטים שפלים עם טכניקה צולעת.
לגמרי, אבל ככל שאנחנו משמידים יותר ויותר, כך תודעת הג'יהד בארץ ובעולם כולו מתחזקת ומתחזקת.
התודעה הזאת תנסה להתפרץ בבוא הימים למעשים חמורים פי כמה וכמה מאלו.
הדבר היחיד שנותר לנו לעשות, זה לפחות לגרש את כל בעלי תודעת הג'יהד- מי פחות ומי יותר, שזה בעצם 95% מהערבים מארצינו כליל.
הַכֹּל מַפְסִיק לִזְרָעִים,
וְאֵינוֹ מַפְסִיק לָאִילָן אֶלָּא גָּדֵר.
וְאִם הָיָה שֵׂעָר כּוֹתֵשׁ—
אֵינוֹ מַפְסִיק, אֶלָּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל.
(קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
הרא"ש מפרש שער כותש: "ואם היה שער כותש - פי' ענפים הדקים כמו וימלט השעירתה דאהוד והוא יער שאילנותיו דקין ודבוקין זה לזה ואדם נחבא בהם, וכן הפך שער שתי שורות פ"ד דכלאים, וה"פ היו הענפים הדקין המתפשטים למרחוק פוגעין זה בזה ומתערבים מעל גבי הגדר נותן פאה אחת לכל."
כבר רש"י על שופטים (ג, כו) מפנה למשנה שלנו: "השעירתה - יער דק ועב שקורין ברוצ"ש בלע"ז וטוב הוא להחבא והרבה יש בסדר זרעים שענפי אילנות דקים קרויין שער הופך את השער אם היה השער כותש".
מהרמב"ם בפיהמ"ש משמע שהענפים צריכים להיות מונחים ממש על גבי הגדר: "ופירוש שער כותש הוא הבדים והפארות, ירצה לומר ענפי האילנות, שהיו נוגעין בגדר ומשולחין עליו, ואז יהיה כמחובר. ואמרו בתלמוד: כעלי במכתשת; עניינו שינטו הפארות על הקיר".
וכך הוא פוסק בהלכות מתנות עניים (ג, יט): "אבל אם היה הגדר מבדיל מלמטה והבדים והפארות מעורבין מלמעלה ונוגעין בגדר על גבו הרי זה כשדה אחת ונותן פאה לכל."
ככה עולה מהראב"ד בפירושו לתו"כ פ' קדשים פרק ב' ה"ג: "ואם היה שער כותש אינו מפסיק פי' שער הענפים של אילן הם כמו השער לאדם ואם היו הענפים כותשין על הגדר כלומר שהם דוחקין אותו ומכסים עליו עד שהגדר נכתש מפני דוחק השער אינו מפסיק לפי שאינו נראה". ככה נראה גם מהר"ש השם.
זאת אומרת שרק כאשר הענפים מכסים את הגדר, זה מבטל את ההפרדה של הגדר.
הגר"א חולק על זה וכותב בשנות אליהו הקצר: "ואם היה שער כותש. ר"ל אפילו תולים על הגדר מדנקט שער כותש ולא נקט גדר כותש ש"מ ג"כ אפילו שאין נוגעים בגדר רק תלוים מלמעלה לגדר."
הגר"א מבין שעצם העירוב בין הענפים, הוא זה שמחבר את העצים לכדי פאה אחת.
כתוב במשלי כז, כב: "אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו".
המלבי"ם מפרש: "אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו", אמנם האויל לא יצורף ולא יוסרו הסיגים ממנו אף ביסורים היותר גדולים, והנה האויל הוא המסתפק בחקי החכמה ובלתי מאמין בהם, ולכן לא יועילו לו היסורים, משא"כ הכסיל שבלתי מסתפק בחקי החכמה רק תאוותו תעור עיניו, וכן הפתי שאינו מסתפק בעצמו רק שנפתה לעצת אחרים כמ"ש נחלו פתאים אולת, אלה יתיסרו, לא כן האויל שתולה הכל במקרה, וכבר ביארנו (ישעיה כ"ח) שיש זרעונים שהמוץ דבוק בם דבוק שכני ויוסר בקל, אולם קליפת החטה והשעורה כשרוצים לעשות ממנו הריפות צריך לכתוש במכתשת עד יוסר הקליפה שדבוקה דבוק עצמי, אולם האויל גם אם יכתשנו במכתשת לא יוסר הקליפה ממנו, כי הקליפה נתערבה בפנימותו, כי שורש האולת הוא בשכלו, לא כמו הכסיל ששרשו בכח תאותו, וכן גם אם 'יכתשו את האויל', יסתפק גם בהכתישה ובתכליתה, והגם שיכתשו אותו 'בתוך הריפות' שיראה שהריפות כולם סר הקליפה מהם, ויביט שזה תכלית הכתישה, ויכיר את הכלי הכותש שהוא 'העלי' שהוא עשוי לתכלית זה, בכ"ז יסתפק 'וישאר באולתו', ר"ל הגם שיראה שבאו יסורים כוללים והרבה רשעים שבו בתשובה, הוא ישאר בספיקותיו ובאולתו:"
הגר"א על הפסוק במשלי אומר שגם אם יבואו על האויל כל הדינים והצרות, הוא לא יחזור בתשובה.
א. ה' לעם הקודש עצמה ירבה, לכתוש אויבנו עד לכלה.
ב. לא לרחם ולא לחוס, למחוץ להשמיד ולכרות.
ג. ליישב יהודים בעזה הבנויה, לשים אותה לשם ולתהילה.
ד. פרזות ישבו ערי יהודה, בלי פחד אויב ללא מורא.
ה. להפריח שוב שממות עולם, להקים את נחלתם במלוא תפארתם.
ו. חוף ים הגדול וים האחרון, ישבו בו טהורים בעוז ובגאון.
ז. כל טמא זר ונכרי לא יתקרב, יהיה בו רק עמך אשר אתה אהב.
מחפשת קישור לקניה שלו ולא מוצאת אותו בחיפוש רגיל.
תודה 🙏
בחיפוש
f21/22 pro?
בנתיים נראלי אני מתייאשת וקונה בחנות
יעלה עוד קצת כסף. לא נורא. אין לי כח לחכות גם
תודה לך
כנראה ראו שלא שווה להם החרם....
( בדקתי הבוקר וראיתי שיש משלוח תבדקו אם לא מאמינים לי)
מה אתם אומרים נסלח להם או שזהו הם גמורים??
אבל. חח
נראה לי שדווקא על מה שכתבת כאן כן עניתי..
לענ"ד אפשר למצוא אתרים אחרים, ואפשר לקנות בחנויות אחרות (והאמת שלא הבנתי מה הופך את ההנחה שלך שאי אפשר לנכונה יותר משלי..?;) פשוט אנחנו כבר רגילים לשיין, ונוח לנו.
אפשר להוסיף רובד נוסף, שבסיטואציה כזאת שגם ככה יש הרבה חוסר יציבות, להוסיף גם את השיבוש הזה, או חיפוש תחלופה.. כמה שזה קטן- זה גדול. זה בסדר גמור, וגם כתבתי את זה שאם הטור היה עוסק בפן הזה, או בצדדים אנושיים אחרים- לא היה מציק לי.
מה שהפריע לי כאן זה הכנסת האידיאולוגיה לדבר.
אַמַּת הַמַּיִם שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִקָּצֵר כְּאַחַת —
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַפְסֶקֶת.
"וְכֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן" (ישעיה ז, כה),
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַבָּקָר יָכוֹל לַעֲבוֹר בְּכֵלָיו —
הוּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל.
(קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
הרמב"ם מפרש: "ועניין אינה יכולה להקצר כאחת — כי כשיהיה בצד אחד, לא יוכל לשלוח ידו ולקצור בצד אחר."
בתוספתא (א, ח) משמע שזה שיעור יותר גדול לפי רבי יהודה, כשאדם עומד באמצע אמת המים: "ואמת המים שאינה יכולה ליקצר כאחת ר' יהודה או' אם עומד באמצע וקוצר מכאן ומכאן מפסיק ואם לאו אין מפסיק". וככה זה מסקנת הירושלמי.
כמו שמבאר השנות אליהו הקצר: "אמת המים שאינה כו'. דרכה להיות רחבה. והעומד אפילו באמצע אין יכול לקצור כאחת לכל צד והוה קולא יתירא לרבי יהודה שאם עומד מצד אחד ואינו יכול לקצור לא מפסיק:"
הר"ש אומר שלפי זה תנא קמא סובר שהשיעור אם אדם עומד בצד אחד ולא יכול לקצור בצד השני, כמו שהרמב"ם סובר ברבי יהודה.
נראה שהמחלוקת תלויה, שלפי רבי יהודה מעשה הקצירה של האדם מצרף את השדות, אז זה תלוי אם הבן-אדם שעומד באמצע יכול לקצור את שניהם ביחד. תנא קמא סובר שעצם אמת המים מפסיק בין השדות, כמו ההפסקות שמובאות במשנה א', רק פה משערים את כמות ההפסקה אם אדם לא יכול להגיע לקצור בצד השני.
לפי רבי יהודה אמת המים היא מיוחדת שמשערים לפי הקוצר, מכיוון שהיה דרכם לעמוד באמצע אמת המים ולקצור מכאן ומכאן.
(בגר"א בשנות אליהו, משמע שזה מחלוקת יותר כמותית, מה אמור להיות הרוחב של האמת המים)
לפי דברינו, הרמב"ם עצמו מפרש את רבי יהודה לא כירושלמי, בגלל שיש דעה בבא קמא סא ע"א שאמת המים זה השלולית שבמשנה א, ולכן כמו כל הדינים במשנה א', זה לא דין ביכולת הקצירה לצרף, אלא דין בחילוק השדות.
התנחומא בקדושים (ז) אומר:
כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל
זה שאמר הכתוב: ועתה לא כימים הראשונים אני, כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן [את] יבולה והשמים יתנו טלם ( זכרי' ח יא-יב).
מהו ועתה לא כימים הראשונים אני?
כיון שישראל יצאו ממצרים והיו מהלכין במדבר, הוריד להם הקדוש ברוך הוא את המן והגיז להם את השלו והעלה להם את הבאר, והיה כל שבט ושבט עושה לו אמת המים ומכניס אצלו והיה נוטע בו תאנים ורימונים ועושין פירות בן יומן, כשם שהיה מתחילת ברייתו של עולם, עץ פרי עושה פרי למינו (בר' א יא).
חטא אדם, זורעין חטים וצומח קוץ ודרדר.
משנסתלק הבאר מה כתיב שם?
לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון (במד' כ ה).
כל כך למה?
ומים אין לשתות (שם).
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אמר להם לישראל: כשתכנסו לארץ, אני מחזיר לכם את כל הטובה, שנאמר: כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים, ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם (דבר' ח ז-ט).
כיון שבאו לארץ התחילו חוטאין, שנאמר: ותבואו ותטמאו את ארצי (ירמי' ב ז).
ולא הייתה עושה פירות כראוי. היו זורעין חטים הרבה וקוצרים מעט, לפי שבטלו הבכורים (וכו' כדאי' לעיל פ' תצוה).
אבל לעתיד, אין הקדוש ברוך הוא עושה כן, שנאמר: ועתה לא כימים הראשנים אני (זכריה ח יא). ונאמר: כי זרע השלום הגפן תיתן פריה וגו' (שם שם יב)."
רואים מהמדרש שאם האמת המים בטהרה כמו שזה נבע מהבאר במדבר, והיה אמור לנבוע מטהרת מימי ארץ ישראל, אז גם הפירות צומחים מיד ויש בהם ברכה מיוחדת.
א. ה' מתי תזמן לי את זוגתי, שנוכל להקים את בית מלוני.
ב. לתקוע יתד בארץ חמדה, להתעלס ביחד ברוב אהבה.
ג. להוליד ילדים חזקים צדיקים ותמימים, לגדלם בבריאות איתנה לתורה ומעשים טובים.
ד. ה' שיהיה כמן המזומן בדלת דופק, לצאת החוצה לשמוח ולהתרפק.
ה. ה' תגלה נחל חסדיך עלינו, תגילנו בעילוזים כל ימינו.
יש סיפורים לא מעטים על כאלו שהתקשרו אליהם מהמסיבה ברעים והם הגיעו עם אוטו, לפעמים מספר פעמים, כדי לחלץ.
איך המנגנון הנפשי מאפשר את זה?
מישהו מקבל טלפון: "יורים עלי פה במסיבה, בא תאסוף אותי".
קול הפחד אומר: "יש מקום מאויים, אני לא יודע כמה מחבלים יש שם, איזה כלי נשק יש שם, איך אני
אגן על עצמי ועוד"
בעצם אין שום דרך לדעת מה קורה שם בדיוק.
מה בנפש בדיוק מתגבר על הקול הזה?
זה אומץ או גבורה?
ההגדרה של אומץ או גבורה זה להכנס ביודעין למקום בו יש סכנת מוות מיידית בלי מודיעין מוקדם ובלי אמצעי הגנה?
בכמה מהסיפורים מדובר באנשים שאני לא יודע אם הם מוכשרים בכזה סוג של לחימה, וזה עוד יותר מגביר את השאלה.
פשוט יודעים מה צריך לעשות ועושים
להבדיל כמו שנמלים יודעות להגן על הקן שלהן מבלי לשאול שאלות
אם עלולים לאבד משהו גדול אז כל החששות והשאלות האלה מתבטלים ואין להן מקום. פשוט עושים ומה שיקרה יקרה.
שכמו שיש רגשות של פחד וחשש מסכנות אז יש עוד רגשות וברגע שרגש אחד מתעצם יותר מחברו אז הרגש השני סוג של מתבטל. במקרה שלנו יש רגשות כעס/כאב/פחד לאבד מישהו יקר/ וכו' ברמות גבוהות ככה שלא מרגישים פחד.
עוד דוגמא- להרוג בן אדם זה מעשה שהוא נגד הטבע,יש לנו חמלה רחמים וכו' אבל כשמדובר במחבל שרצח וכו' אז הכעס/שנאה מתגבר ואין שום חמלה על המחבל.
הבנה שזה לא 100% שאני אמות
אלא שיש סיכון, גבוה או נמוך אבל לא 100%,
ועם האמונה בחשיבות הדבר בן אדם יוצא ומסכן את עצמו
צה"ל רוצה להשמיד את כל הבניינים ששייכים לחמאס מעל ומתחת לאדמה ולהרוג / לשבות מהם כמה שאפשר.
צה"ל אמר לכל מי ששם לעבור לדרום וכרגע פועל בצפון.
אבל מתי שיסיים בצפון וירצה לעבור לדרום, מה יגיד למי שעכשיו בדרום?
צה"ל יצא מהצפון ויתן לדרום לחזור לצפון ואז ייכנס לדרום?
הצבא הפנה את תושבי צפון רצועת עזה לאיזור ריק.
עדיין פלסטינים יגורו בעזה
זה לא ניצחון
אחרי איך שהתעללו בבנות ישראל
אני לעולם לא אסלח .
טכנית .. אני לא הייתי ימנית כלכך קיצונית .. כן חשבתי שזה בסדר להעסיק ערבים כן רחמתי עליהם כן דיברתי איתם שהם קטפו זיתים
כן הבאתי לא פעם ולא פעמיים תרומות לערביות שהכרתי.
אני מרגישה כל כך טיפשה.
זהו נמחק מבחינתי הם כלום ושום דבר.
רק רוע טהור
ויותר מזה - הם גרים ביננו ואיתנו.
מי טוב בסטטיסטיקה ויש לו קצת זמן פנוי לחשב:
א. מה הסיכוי במדינת ישראל להפצע או למות בתאונת דרכים.
ב. מה הסיכוי במדינת ישראל, באיזור המרכז, להפצע או למות מטיל.
זה פשוט מעניין אותי כדי לדעת עד כמה להלחץ כשיש אזעקה.
איפה במרכז?
אין דין בת ים, יפו או דרום תל אביב, כבני ברק או אלעד
היכן אתה נמצא ברגע האזעקה?
אם בכלל אתה שומע אזעקה? ביום או בלילה?
בשבת או ביום חול?
מספר המתים בתאונות הוא כמה מאות - משתנה משנה לשנה, אבל בד"כ בטווח שבין 300-500 בשנה.
לפי ויקיפדיה, בין השנים 2001-2017 נהרגו בסה"כ 72 אנשים בישראל כתוצאה מפגיעת רקטה. (ב-2001 התחילו הקסאמים, כיפת ברזל ב-2011).
אז בסה"כ במשך 17 שנה נהרגו פי 4-7 פחות אנשים מאשר בשנה אחת של תאונות.
באותם שנים היו 4,400 פצועים מרקטות, בעוד כ-18,000 אלף נפגעים בשנה בתאונות דרכים - כלומר בשנה אחת בתאונות דרכים נפגעים פי 4 אנשים.
וכשמצמצים את זה לאיזור המרכז, זה עוד יותר יורד, כי רוב הנפגעים מהרקטות זה בדרום....
פ.א.אחרונהלקחת יותר מידי ברצינות - הן את השאלה ועוד יותר את התגובה שלי לעיל..
וְאֵלּוּ מַפְסִיקִין לַפֵּאָה:
הַנַּחַל, וְהַשְּׁלוּלִית,
וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד, וְדֶרֶךְ הָרַבִּים;
וּשְׁבִיל הָרַבִּים וּשְׁבִיל הַיָּחִיד,
הַקָּבוּעַ בִּימוֹת הַחַמָּה וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים;
וְהַבּוּר, וְהַנִּיר, וְזֶרַע אַחֵר.
וְהַקּוֹצֵר לְשַׁחַת — מַפְסִיק;
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אֵינוֹ מַפְסִיק,
אֶלָּא אִם כֵּן חָרַשׁ.
(קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
הדינים במשנה שמגדירים מה מפסיק בשדות כדי לחלק את החיוב הפאה לשניים, זה כי "שנאמר שדך ובלבד שלא יוציא משדה לחברתה" (ירושלמי פאה ב, א). יסוד הדין כבר נמצא בספרא קדושים (א א, יא): "שדך לחייב על כל שדה ושדה", ואז הספרא ממשיך להביא בדיוק את הדינים במשנה.
הרמב"ם בפירוש המשנה מביא את הנאמר לעיל: "מפסיקין לפאה — לחלק השדה ולעשותה שתי שדות. ויתחייב להניח פאה בכל אחת מהם, כפי מה שנתחייב, כמו שאמר הכתוב: 'פאת שדך' (ויקרא יט, ט); ואמרו: ובלבד שלא יוציא משדה לחברתה".
הרמב"ם בהלכות מתנות עניים (ג, א) פוסק: "אין מניחין את הפאה משדה על חברתה כיצד היו לו שתי שדות לא יקצר את האחת כולה ויניח בשניה פאה הראויה לשתיהן שנאמר לא תכלה פאת שדך בקוצרך שיניח בכל אחת ואחת פאה הראויה לה ואם הניח משדה על חברתה אינה פאה." מוסיף הרדב"ז: "וצריך להפריש פאה אחרת על השדה השנייה ומה שהפריש אין עליו שם פאה להפטר מן המעשרות".
האור פני מלך כותב בשם המים חיים: "הוא הדין אם הניח מקציר של זו על קציר של זו דאינה פאה". זאת אומרת בתלוש.
הדין שמפרישים לכל שדה בפני עצמו בצורה של פשט, כי כל שדה הוא היחידה שמחייבת. אם כי ניתן לטעון, זה כדי שבן-אדם לא ישכח לשים פאה על שדה אחת, כשהוא עוסק בכל שדותיו, ואז זה דין בכלוי, "לא תכלה פאת שדך".
הויקרא רבה אמור (כט, ב) כתוב:
"כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה אומות העולם שהן מכלין את שדותיהן אעשה כלה ואותך לא אעשה כלה אבל ישראל שאין מכלים שדותיהם כמה דאת אמר לא תכלה פאת שדך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט מייסרך ביסורין בעוה"ז כדי לנקותך מעונותיך לעתיד לבא אימתי בחדש השביעי."
המדרש קשור לגמרא בסוטה ט ע"א: "מ"ד (מלאכי ג, ו) כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם אני ה' לא שניתי לא הכיתי לאומה ושניתי לה ואתם בני יעקב לא כליתם היינו דכתיב (דברים לב, כג) חצי אכלה בם חצי כלין והן אינן כלין".
אנחנו לא מכלים את שדותינו ואנחנו מעניקים לעניים כדי שיחיו, אז גם ה' לא מכלה אותנו ומשאיר את האומה בצורה נצחית.
א. ה' תדריך בנחת את עמיך, תצעיד את רגליהם בדרכיך.
ב. רחמים עליהם תשפיע ברחבה, תמלא את בתיהם מלוא הברכה.
ג. חסד אל כל היום עליהם, אש להבת לילה יאיר בהם.
ד. תשמח אותם באהבת עולמים, תגילם בחמלתך ברוב חסדים.
ה. תפארת עוז בקרבם תתן, שלא יפחדו מכל פחד עוין.
ו. הוד והדר תשוה ביפים, שימצאו חן בעיני בוראם.
לחם מלאעזתי שטוען שהילדה היחידה שלו נהרגה בתקיפת צה"ל. והוא טען שהיא מתה למען העם הפלסטיני, למען עזה ולמען אל קודס (ירושלים).
ואז הוא אמר את המשפט החכם היחיד בחייו, שהיא מתה למען מוחמד דף.
אולי לא רק למען מטרותיו הרצחניות, אלא בגלל שהיא בת 12 והיא בתולה, אז היא מחכה לו.
יש דעות שזה גיל 33, ויש אומרים שזה לא גיל מדוייק, אלא צעירות בכלל.
על כל פנים, בחדית' של الترمذي כתוב שגם זקנות, יהפכו להיות צעירות כדי להיות حورعين..
אז למעשה לא משנה מתי הן מתות. השאלה זה לאיזה גיל יהפכו.
פה ספציפית אולי בנות היו מתעצבנות.
אם הייתי מביא את התיאור הציורי, עסיסי, וגשמי מאוד של הحورعين שמופיע בקוראן, בחדית', ובתפסירים- פרשנות הקוראן, הייתן מקיאות.
זה מתייחס לפרטים ספציפיים מאוד בגוף ומראה האשה.
זה כמו תיאור של בחור שהולך לבית בושת ובוחר לו ....
את תמיד עושה לנו כאב ראש..
לא ראיתי שמישהו מתלונן
ואני לא חושבת שיש עניין למצוא זכות אצל המוסלמים. למרות שמסכימה עם הדברים(ויש גם את האמונה באל אחד)
דע מה שתשיב לאפיקורוס, חלקית כי אני צריך את זה למחקר ההיסטורי שלי שעוזר לי להבין יותר טוב מדרשים שאני חוקר שנכתבו באותה תקופה שחלק מהם פולמוס יהודי נגד רעיונות שצמחו באיסלאם המוקדם וחלקית כי אני מנסה להבין בכלל את העולם שאיסלאם הוא מרכיב חשוב בתוכו במיוחד במציאות הישראלית כדי להתמודד עם התופעות שהאסלאם מצמיח.
בנוסף, נכון שעשיתי קורס אינטנסיבי בתואר שני שלי שנתיים, שנה אחת בערבית, ושנה אחת בתולדות האסלאם, אבל זה לא משהו מרכזי אצלי, אני מסתכל על זה מתוך התורה שהיא עיקר.
שמביאים זה במקרים מאוד קיצוניים.
אעתיק לך בערבית ובאנגלית מסורה سورة النحل (16, 106):
مَن كَفَرَ بِٱللَّهِ مِنۢ بَعْدِ إِيمَـٰنِهِۦٓ إِلَّا مَنْ أُكْرِهَ وَقَلْبُهُۥ مُطْمَئِنٌّۢ بِٱلْإِيمَـٰنِ وَلَـٰكِن مَّن شَرَحَ بِٱلْكُفْرِ صَدْرًۭا فَعَلَيْهِمْ غَضَبٌۭ مِّنَ ٱللَّهِ وَلَهُمْ عَذَابٌ عَظِيمٌۭ
Whoever disbelieves in Allah after their belief—not those who are forced while their hearts are firm in faith, but those who embrace disbelief wholeheartedly—they will be condemned by Allah and suffer a tremendous punishment.
בהערה כתוב:
This refers to ’Ammâr ibn Yâsser, an early revert to Islam, who was tortured to leave Islam. To save his life, ’Ammâr pretended to denounce Islam, but his heart was full of faith. When he told the Prophet about what happened, this verse was revealed, reassuring him that his faith was intact.
זאת אומרת שמדובר במקרה קיצוני של אדם מעונה, ואז הוא יכול להגיד בפה שהוא לא מאמין, ועדיין הקוראן מזהיר מאוד שהלב ימשיך להאמין באל בכל הכח.
זה מאוד מסוייג בקוראן.
לעומת כל המשפטים נגד צביעות.
השיעים נהגו בתקייה تقیة יותר כי היו תחת רדיפות עזות.
לגבי יאסר ערפאת, אני לא מכיר בדיוק ההקשר שהוא אמר את הדברים. אני רק יכול להגיד באופן כללי שלא טענתי שאין מוסלמים יחידים צבועים, רק שבכלליות המוסלמים האסליים הם בד"כ לא צבועים וישירים איתך. לגבי יאסר ערפאת אני חושב שהוא לא היה אדם ישר והוא כן היה צבוע, על אף שאני לא בקיא לפרטי פרטים בביוגרפיה שלו, ושוב אני לא יודע באיזה הקשר הוא אמר את הדברים.
ואז ארבו להם ורצחו אותם?
והערה כללית- לדעתי כל הדיון הזה חסר יסוד מלכתחילה. כל בר דעת מבין שאדם לא יכול להיות דתי באמת ולעשות את הדברים שהם עשו ועושים. האיסלאם לקח רעיון נכון של מונותואיזם ועל גביו הוא מעצב אמונה מעוותת וציוויים אכזריים בהתאם ליצריו הברבריים. הוא משתמש באלהים בשביל דברים נוראים והוא יענש על כך חזק.
אין סיבה לנסות להבין אותם. רע כזה לא מבינים אלא משמידים. המחשבה שיש טוב כלשהו מאחורה גרמה לנו כל כך הרבה רע וצריך לעקור אותה מהשורש.
מן הסתם לא כל המוסלמים אותו דבר, אבל כשאני רואה את התמיכה המוסלמית העולמית בחמאס, אני מבין שמשהו דפוק באופן מובנה באופי שלהם ובדת שהם בדו לעצמם.
אם כי היחסים עם ח'ייבר خيبر והיהודים באזור זה נושא יותר רחב.
על כל פנים זה היה סכסוכים סביב הסכמים, המוסלמים טוענים שלא עברו על שום הסכם.
לא התכוונתי להיכנס לשרשור הזה לדון בכל האיסלאם, אלא לציין תכונה ספציפית. ברור שגם התכונה של לא להיות צבוע, גורם להם להביע ולפעול בעזות מצח דברים מחרידים.
לבדות בשם או במצוות אללה דברים נוראים שאין להם שום קשר אליו אלא לאכזריות שלהם שרוצה למצוא הצדקה ולהגדיל את עצמה.
בעצם זה הרבה הרבה יותר מצביעות. זה שקר מהסוג הכי גרוע שיכול להיות. לקחת את אלהים ולהשתמש בו בשביל יצרים הכי נמוכים ורעים שיש.
אז להגיד "אני לא צבוע אני מאמין באמת" זה שקר גס. אתה לא באמת מאמין באלהים, אדרבה אתה משתמש בו כמסגרת לדבר האהוב עליך מכל שבשבילו שווה לך לחיות ולמות- רצח ואכזריות.
אסור להיות כמו בג"ץ, שעוצמים עיניים מהרוע הפלסטיני בשביל לחיות לפי השקפת העולם והאמונות שהם רוצים לחיות על פיהם. אין חיפוש של אמת אלא של מה נוח, אפילו כשזה בא על חשבון חיים של אנשים, ועוד אנשים מהעם שלהם.
בעיניי הם גרועים מהנחש החמאסי. הנחש מתנהג לפי מי שהוא, הם בבחירתם החופשית משחררים אותו לחופשי.
ככה אסור להתרשם מהטיעונים המוסלמים, גם אם הם מגובים בשם אללה או בשם הספר שקדוש להם. צריך להסתכל במבט פשוט במציאות ואז הכל ברור.
והתאוות הם משהו מוחשי ואמתי בעולם.
אם מדברים על הצד האידיאלי, גם בתנ"ך יש תיאורים של רצח ואכזריות כלפי אויבים.
שוב אני לא דן כאן ברובד המוסרי שזה דיון הרבה יותר רחב. אבל בסוף בצורה קרה והגיונית ברובד הקיומי, אם אתה רוצה להתקיים פה בעולם בין שבעים זאבים, אתה צריך צד של רצח ואכזריות כלפי אויבים.
כמו שאנחנו חושבים ככה כלפיהם, הם חושבים ככה עלינו.
שלך במצווה או ברצון ה'.
ואין בכלל מה להשוות בין התנ"ך לבינם.
הם לא חושבים עלינו ככה (דוג' הזויה- סינוואר קיבל אצלנו טיפול לגידול בראש שהציל את חייו. הוא באמת חושב שאנחנו כמוהם?). הם מחפשים תירוצים להצדיק את האכזריות שלהם. בדיוק כמו שהם משתמשים באלהים ובדת בשביל להצדיק את האכזריות הזאת.
לא לאיסלם.
אופי של "פרא אדם" - אחד קופץ להזיק לשני בלי לחשוב פעמיים או לנסות לצאת מנומס
